בכורות ח ע"א

הדולפנין פרין ורבין כבני אדם. ושואלים: מאי [מה הם] דולפנין? אמר רב יהודה: היצורים הקרויים בני ימא [הים].

א וממשיכה הברייתא: כל שביציו (אשכיו של הזכר) ניכרים מבחוץ — מוליד, כלומר, הנקבה יולדת ולד. וכל שביציו בפנים — מטיל (מטילה) הנקבה ביצים.

ותוהים: איני [כן הוא]? והאמר [והרי אמר] שמואל: אווז הבית ואווז בר — כלאים זה בזה, ואסור להרביעם. והוינן [והיינו עוסקים, מתקשים] בה: מאי טעמא [מה הטעם]? ובתשובה לכך אמר אביי: זה, אווז הבר, ביציו של הזכר מבחוץ, וזה, אווז הבית, ביציו מבפנים. והרי תרוייהו [שניהם] מטילי ביצים!

אלא כך צריך לומר: כל שזכרותו איבר ההולדה, נראה מבחוץ — מוליד, זכרותו מבפנים — מטיל ביצים. ואווז הבר, למרות שביציו מבחוץ — זכרותו מבפנים.

ב וממשיכה הברייתא בעניינים אלה: כל בעל חיים שתשמישו (הזדווגותו) בשעות היום — יולד ביום, בלילה — יולד בלילה. כל שתשמישו בין ביום בין בלילה — יולד בין ביום בין בלילה.

ומפרטים: תשמישו ביום יולד ביום — תרנגול, בלילה יולד בלילה — עטלף, תשמישו בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה — אדם וכל דדמי ליה [וכל הדומה לו בענין זה].

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] להלכה? ומשיבים: לכמו שאמר רב מרי בריה [בנו] של רב כהנא, שאמר רב מרי בריה [בנו] של רב כהנא: בדק בקינה (קן) של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה, ולמחר קודם עליית השחר השכים ומצא בה ביצה — מותרת הביצה באכילה ביום טוב, ואינה אסורה כדין ביצה שנולדה ביום טוב, לפי שכאמור, אין התרנגולת יולדת בלילה. ואף שבדק ולא מצא בה ביצה בערב יום טוב — אימר [אמור] שלא בדק יפה.

ומקשים: והלא מן הסתם בדק יפה! ומשיבים: גם אם בדק יפה, אימר [אמור]: יצתה (יצאה) רובה של הביצה בערב יום טוב, וחזרה למעי התרנגולת קודם שבדק, הוה [היה] המעשה. וכמו שאמר ר' יוחנן, שאמר ר' יוחנן: ביצה שיצתה רובה מערב יום טוב וחוזרת לגוף התרנגולת — מותרת לאוכלה ביום טוב, שכיון שיצאה ברובה הרי היא כילודה כבר.

ג עוד שנינו בברייתא: כל בעל חיים שדרך תשמישו וזמן עיבורו (הריונו) שוה לשל חבירו, אם נזדווגו — הריהם יולדים, ומגדלים (יונקים) זה מזה. ובענין זה של דרך תשמיש, אמרו: הכל, כל בעלי החיים, משמשין פנים כנגד עורף, כלומר, הזכר בא על הנקבה מאחור, חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, ואלו הן: דג ואדם ונחש.

ושואלים: ומאי שנא הני תלתא [ובמה שונים שלושה אלה]? כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, מסר כי כך אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל] בטעם הדבר: הואיל ודיברה עמהם שכינה, עם הדג שבלע את יונה (יונה ב, יא), עם אדם הראשון ושאר נביאים, ועם הנחש שהחטיא את אדם וחוה (בראשית ג, יד).

ועוד בענין זה, תנא [שנה] החכם: גמל משמש אחור כנגד אחור.

ד ובאותו ענין של עיבור ולידה, תנו רבנן [שנו חכמים]: תרנגולת מולידה לעשרים ואחד יום,

וכנגדה באילן — לוז, כלומר, שקד, שמבשיל עשרים ואחד יום מזמן הנצת הפרח. כלב מוליד לחמשים יום, וכנגדו באילן — תאינה. חתול — לחמשים ושנים יום, וכנגדו באילן — תות. חזיר — לששים יום, כנגדו באילן — תפוח. שועל וכל מיני שרצים — ששה חדשים. וכנגדם באילן — תבואה.

בהמה דקה טהורה, רחל ועז — יולדת לחמשה חדשים, וכנגדן באילן — גפן. בהמה גסה טמאה, כגון הגמל והחמור — מולידה לשנים עשר חודש, וכנגדו באילן — דקל. בהמה גסה טהורה, כגון פרה — לתשעה חדשים, וכנגדה באילן — זית. הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף — לשלש שנים, וכנגדן באילן — בנות שוח.

אפעה מוליד לשבעים שנה, וכנגדו באילן — חרוב. חרוב זה, משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו — שבעים שנה, וימי עיבורו שלש שנים. נחש נולד לשבע שנים, ולאותו רשע, הנחש — לא מצינו חבר כנגדו במיני האילן. ויש אומרים: מצאנו לו — מוכססים, שהם גם כן נגמרים לשבע שנים.

ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו], שזמן עיבורו של נחש שבע שנים? אמר רב יהודה אמר רב, ומטו בה [ויש מגיעים בה] בשמועה זו, לאומרה משום (משמו של) ר' יהושע בן חנניא, שנאמר: "ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה" (בראשית ג, יד), שזמן עיבורו יהא ארוך משל כולם. ויש לשאול: ומדוע להזכיר את חיית השדה? אם מבהמה נתקלל(ה), מחיה לא כל שכן? שהרי ימי העיבור הקצרים ביותר של מין הבהמה (עז — חמישה חדשים) ארוכים משל ימי העיבור הקצרים ביותר של מין החיה (חתול — חמישים ושנים יום)!

אלא דבר זה בא הכתוב לומר לך: כשם (באותו שיעור) שנתקללה הבהמה יותר מחיה, והוא אחד לשבעה, ומאי ניהו [ומה הוא]? חמור מחתול, שימי עיבורו של חמור, שנים עשר חודש (כשאר בהמה גסה טמאה) וימי עיבורו של חתול, חמישים ושנים יום — כך נתקלל הוא, הנחש, מבהמה כלומר, מן החמור, אחת לשבע, דהוה ליה שב שני [שהוא לו שבע שנים].

ומקשים, אימא [אמור] ופרש באופן אחר: כשם שנתקללה חיה מבהמה, שנה אחת לעומת שלש שנים, ומאי ניהו [ומי הוא]? ארי מחמור, שימי עיבורו של חמור שנים עשר חודש, ושל אריה שלוש שנים — כך נתקלל הוא, הנחש, מחיה כלומר, מארי, אחת לשלש שנים, דהוה ליה [שהוא לו] תשע שנים!

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ח - א

הדולפנין [מפרש להו ואזיל] פרין ורבין מבני אדם, אם בא אדם עליהן הרי הן מתעברות.

קודם שנסתיימה הברייתא מפרשת אותה הגמרא: מאי דולפנין?

אמר רב יהודה: אלו בני ימא [בני הים], דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג, ואלו הן הדולפנין.

וממשיכה הגמרא להביא את דברי הברייתא:

כל שביציו מבחוץ הרי זה מוליד [נקבתו יולדת] ואינה מטילה ביצים.

וכל שביציו מבפנים, הרי זה מטיל ביצים.

עד שלא נסתיימה הברייתא מקשינן עלה: איני, והאמר שמואל: אווז של ישוב ואווז - בר הרי הם כלאים זה בזה, ואסור להרביעם. ^[1]

והוינן בה: מאי טעמא!? והלא מין אחד הוא!?

ואמר תירץ אביי: משום שאין הזכרים דומים זה לזה, כי זה [אווז בר] ^[2] ביציו מבחוץ, וזה [אווז של ישוב] ביציו מבפנים.

והשתא תיקשי: והרי תרוייהו מטילי ביצים, הרי מבואר שיש מי שביציו מבחוץ והוא מטיל ביצים!?

אלא כך תאמר: כל שאבר זכרותו מבחוץ, הרי הוא מוליד; וכל שאבר זכרותו מבפנים הרי הוא מטיל ביצים.

ממשיכה הברייתא: כל שדרך תשמישו ביום, הרי זה מוליד [נקבותיו יולדות] ביום.

כל שדרך תשמישו בלילה, הרי זה מוליד בלילה.

כל שתשמישו בין ביום בין בלילה, מוליד בין ביום בין בלילה.

ומפרשת הגמרא: תשמישו ביום ומוליד ביום, זה הוא תרנגול. ^[3]

תשמישו בלילה ומוליד בלילה, זה עטלף.

תשמישו בין ביום בין בלילה ומוליד בין ביום בין בלילה, זה אדם וכל דדמי ליה [וכל הדומה לו].

עד שלא נסתיימה הברייתא, שואלת הגמרא: למאי נפקא מינה, מתי הוא זמן הלידה שלהם?

ומפרשינן: נפקא מינה יש במה שאין תרנגולת יולדת אלא ביום, לכדרב מרי בריה דרב כהנא! דאמר רב מרי בריה דרב כהנא:

בדק בקינה של תרנגולין מערב יום טוב בין השמשות ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים קודם עלות השחר ומצא בה ביצה, הרי זו מותרת באכילה ביום טוב, ואינו חושש שמא ביצה שנולדה ביום טוב היא, שאסורה באכילה, כי אין תרנגולת יולדת בלילה.

ומקשינן: והלא בדק, ואיך נאמר שכבר היתה שם!?

ומפרשינן: אימר: לא בדק יפה יפה, או אימר: שמא יצתה רובה וחזרה הוה, שמא יצאה וגם חזרה מערב יום טוב - ^[4]

ואם כן מותרת היא, וכדרבי יוחנן! דאמר רבי יוחנן: ביצה שיצתה רובה מערב יום טוב - וחזרה, הרי זו מותרת לאוכלה ביום טוב.

ממשיכה הברייתא: כל שתשמישו ועיבורו שוה, שני מינים המשמשים באותה צורה - אשר תבואר בהמשך הברייתא - ואף זמן עיבורם שוה, הרי אלו יולדים זה מזה, ומגדלים זה מזה [מניקים זה את בניו של זה].

וכל שאין תשמישן ועיבורן שוה, אין מולידין ומגדלין זה מזה. ^[5]

הכל משמשין כשהפנים של הזכר כנגד עורף של הנקבה, חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, ואלו הן: דג, ואדם ונחש.

שואלת הגמרא: ומאי שנא הני תלתא [למה דוקא שלשה אלו משמשין כך]?

כי אתא רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: אמרי במערבא [בארץ ישראל] בטעם הדבר: הואיל ודיברה עמהם שכינה, ^[6] שעם הדג דיבר הקב"ה במעשה יונה הנביא, ^[7] ועם הנחש דיבר במעשה עץ הדעת.

תנא בברייתא: גמל משמש אחור כנגד אחור. ^[8]

תנו רבנן: תרנגולת יולדת לעשרים ואחד יום, לאחר שנתעברה מן התרנגול שוהה ביצתה ליגמר עד אחד ועשרים יום -

וכנגדה באילן - שוהה הפרי משעה שפרח ועד גמר הפרי - לוז.

כלב לחמשים יום משעת העיבור ועד שנגמר צורת הולד - וכנגדו באילן: תאינה.

חתול לחמשים ושנים יום, וכנגדו באילן: תות.

חזיר לששים יום, וכנגדו באילן: תפוח.

שועל וכל מיני שרצים לששה חדשים, וכנגדם באילן: תבואה.

בהמה דקה טהורה לחמשה חדשים, וכנגדה באילן: גפן.

בהמה ^[9] גסה טהורה לתשעה חדשים - וכנגדה באילן: זית.

בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש - וכנגדה באילן: דקל.

הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס ^[10] והפיל והקוף והקיפוף [כעין קוף הוא] לשלש שנים - וכנגדם באילן בנות שוח.

אפעה אינו מתעבר ^[11] עד לשבעים שנה משנולד - וכנגדה באילן חרוב, כי חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה.

וימי עיבורו של אפעה שלש שנים. ^[12]

נחש יולד לשבע שנים מהעיבור, ולאותו רשע [הוא הנחש] לא מצינו חבר באילנות - ^[13]

ויש אומרים: חבירו באילנות הוא מוכססים ^[14] [מין בנות שוח ולא בנות שוח ממש].

שואלת הגמרא: מנא הני מילי שהנחש עיבורו לשבע שנים?

אמר רב יהודה אמר רב, ומטו בה משום דרבי יהושע בן חנניא:

שנאמר במאמר ה' לנחש במעשה עץ הדעת [בראשית ג יד]: "ארור אתה - במשך זמן עיבורך - מכל הבהמה ומכל חית השדה", והרי למה הצרך לומר "ומכל חית השדה", אם מבהמה - שזמן עיבורה יותר מן החיה - נתקלל הנחש, מחיה - שזמן עיבורה פחות משל בהמה - ^[15] לא כל שכן!? אלא כך אמר הכתוב: ארור אתה מכל הבהמה כמו שהיא ארורה יותר מן החיה, ולומר לך:

כשם שנתקללה הבהמה מחיה אחד לשבע [פי שבעה], ומאי ניהו חמור, כלומר, בהמה גסה טמאה מחתול, שהרי זמן עיבורה של בהמה גסה טמאה הוא שנים עשר חודש, שהוא שבע פעמים זמן עיבורו של חתול שהוא חמשים ושנים יום -

כך נתקלל הוא [הנחש] מבהמה גסה טמאה המתעברת אחת לשנים עשר חודש אחד לשבע, דהוה ליה פי שבע - שב שני [שבע שנים].

ומקשינן: אימא, והרי יש לומר שכוונת הכתוב היא: כשם שנתקללה חיה מבהמה אחת לשלש, ומאי ניהו ארי [חיה] מחמור [בהמה גסה טמאה], שהארי זמן עיבורו שלש שנים והחמור שנים עשר חודש, כך נתקלל הוא [הנחש] מחיה [מהארי] אחת לשלש, דהוה ליה - עיבורו של נחש - תשע שנים!?

הערות

^[1] כן פירש רש"י. ורבינו גרשום פירש לענין הנהגה ביחד.

^[2] על פי רש"י ד"ה זכרותו, שמשמע מדבריו שקושיית הגמרא היא מאווז בר, ראה שם. וכן מפורש שם ברבינו גרשום.

^[3] א. נכתב על פי הנדפס, וכן הוא בביצה ז א. וראה שיטה מקובצת. ב. היינו דוקא כשנולד מזכר, אבל בספנא מארעא מוליד אף בלילה, כמבואר בגמרא בביצה.

^[4] ואף שאין זה דבר שכיח, תולים בזה, כי פשיטא לן מכח הברייתא שאין תרנגולת יולדת ביום. רש"י ביצה ז א.

^[5] כתב בעץ יוסף: מזה המאמר תראה כמה שגבה חכמת חז"ל בגדרי המינים להבדילם בהבדל ההולדה והשרצה וההנקה ובזמן התדבקות זה לזה, ועיין בספרי חכמי הטבע שאחר כמה יגיעות והתחכמות החלו לדרוך בדרך הזה.

^[6] ולכן ראוי שיהיו נכבדים בשמושם מזולתם. יפת תואר.

^[7] אף על גב שאין הדיבור לדג ממש, אלא שלוח הרצון, כיון שנתיחד בענין זה מהשאר עד שנאמרה בו לשון אמירה, כאמירה היא אצלו. יפת תואר.

^[8] יש לומר לפי שצנוע בתשמישו, לכך הוא בוש מלהביט בנקבתו. יפת תואר.

^[9] הסדר הוא על פי העין יעקב, וכמו שהגיה הרש"ש.

^[10] ראה פירושו בתוספות.

^[11] כן פירש רש"י. והרש"ש תמה, שהיה לו לפרש שגמר צורת הולד הוא לשבעים שנה משנולד האפעה, וכמו שבחרוב לשבעים שנה נגמרים פירותיו.

^[12] נתבאר על פי רש"י. והרש"ש נתן טעם למה לא פירש שזה קאי על חרוב.

^[13] ביפת תואר צידד, שאין לו חבר משום שאין זה בתולדה אלא משום שנתקלל, כמבואר בהמשך הגמרא. [וקשה מלשון הגמרא בהמשך הסוגיא, דמשמע: גם בהמות וחיות נתקללו, וכדאמרינן "כשם שבהמה נתקללה מחיה", "כשם שנתקללה חיה מבהמה"].

^[14] ראה גירסת השיטה מקובצת.

^[15] פירש רש"י: שהרי עז חמשה חדשים וחתול חמשים ושנים יום. והא ליכא למימר דהא "מכל חיה" היינו ארי או אפעה [שזמן עיבורם יותר מן הבהמה], דאם כן ליכתוב "מכל החיה" ולא ליבעי בהמה.

הדולפנין פרין ורבין כבני אדם. ושואלים: מאי [מה הם] דולפנין? אמר רב יהודה: היצורים הקרויים בני ימא [הים].

ועוד בענין זה, תנא [שנה] החכם: גמל משמש אחור כנגד אחור.

ד ובאותו ענין של עיבור ולידה, תנו רבנן [שנו חכמים]: תרנגולת מולידה לעשרים ואחד יום,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The dulfanin reproduce like people. The Gemara asks: What are dulfanin? Rav Yehuda says: They are creatures that are called sons of the sea.

The baraita continues: In the case of any male animal whose testicles are external, the female gives birth to live offspring, and in the case of any male animal whose testicles are internal, the female lays eggs.

The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Shmuel say that a domestic goose and a wild goose are considered diverse kinds, and one may not mate them with each other. And we discussed it: What is the reason? Abaye said: In the case of this one, the male wild goose, its testicles are external, and in the case of that one, the domestic goose, its testicles are internal. The Gemara comments: And yet both geese lay eggs. Evidently, the fact that the male’s testicles are external does not prove that the female gives birth.

Rather, the baraita must mean the following: With regard to any animal whose male reproductive organ is external, the female gives birth, and in the case of any male animal whose reproductive organ is internal, the female lays eggs. Although the testicles of the male wild goose are external, its reproductive organ is internal.

§ The baraita continues to discuss matters of animal procreation: Any species whose sexual intercourse occurs only during the daytime gives birth only during the daytime; any species whose intercourse occurs only at night gives birth only at night; any species whose intercourse occurs both during the daytime and at night gives birth both during the daytime and at night.

The Gemara elaborates: The statement that any species whose intercourse occurs during the daytime gives birth during the daytime is referring to a chicken. The statement that any species whose intercourse occurs at night gives birth at night is referring to a bat. The statement that any species whose intercourse occurs both during the daytime and at night gives birth both during the daytime and at night is referring to a human and any creature that is similar to him.

The Gemara asks: What halakhic difference is there whether an animal gives birth during the daytime or at night? The Gemara answers: The difference is with regard to that which Rav Mari, son of Rav Kahana, said. As Rav Mari, son of Rav Kahana, said: If one examined a chicken’s nest on a Festival eve and did not find an egg in it, and the following day, on the Festival, he rose early, before dawn, and found an egg in it, consumption of the egg is permitted on the Festival. It is not considered an egg that was laid on the Festival, which is forbidden (see Beitza 2a), as chickens do not lay eggs at night. Although he examined the nest before the Festival and failed to find an egg there, one is compelled to say that he did not examine the nest carefully.

The Gemara challenges: But he did examine the nest carefully, as the baraita states that he examined it. The Gemara explains: One must say that this was a case where most of the egg emerged on the eve of the Festival and returned inside its mother before the examination. And this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says: In a case where most of the egg emerged on the eve of the Festival and returned inside its mother it is permitted to eat it on the Festival, as once most of it emerged it is considered to have been laid already.

§ The baraita continues: Any two animals of different species whose manner of intercourse and time of gestation are identical can have offspring together and can raise, i.e., nurse, the young of each other. With regard to the manner of intercourse, all species engage in intercourse with the face of the male opposite the back of the neck of the female, meaning that the male comes from behind the female, except for three species that engage in intercourse face-to-face, and they are these: Fish, and humans, and the snake.

The Gemara asks: And what is different about these three? When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he reported that they say in the West, Eretz Yisrael, the following explanation: They are different because the Divine Presence spoke with them. This occurred when the fish swallowed the prophet Jonah (see Jonah 2:11), when Adam and other prophets were spoken to by God, and when the snake caused Adam and Eve to sin (see Genesis 3:14).

A tanna taught: A camel engages in intercourse back to back with its mate.

§ The Gemara cites a baraita that discusses the length of gestation for various animals. The Sages taught that a chicken hatches after twenty-one days, and corresponding to it in length of gestation with regard to trees is the almond, which ripens twenty-one days after the budding of the flower. A dog gives birth after fifty days, and corresponding to it with regard to trees is the fig. A cat gives birth after fifty-two days, and corresponding to it with regard to trees is the mulberry. A pig gives birth after sixty days, and corresponding to it with regard to trees is the apple. A fox and all types of creeping animals give birth after six months, and corresponding to them with regard to trees, i.e., plants, is grain.

Small kosher livestock, such as sheep or goats, give birth after five months, and corresponding to them with regard to trees is the grapevine. Large non-kosher livestock, such as camels or donkeys, give birth after twelve months, and corresponding to them with regard to trees is the date palm. Large kosher livestock, such as cows, give birth after nine months, and corresponding to them with regard to trees is the olive. The wolf, and the lion, and the bear, and the leopard, and the bardelas, and the elephant, and the monkey, and the long-tailed ape give birth after three years, and corresponding to them with regard to trees is the white fig.

The baraita continues: A viper gives birth after seventy years, and corresponding to it with regard to trees is the carob. In the case of this carob, the period from the time of its planting until the time of the ripening of its fruit is seventy years, and the length of its gestation is three years. A snake is born after seven years, and for that wicked animal we have not found a counterpart among trees. And some say that mukhsasim are the equivalent, as they ripen after seven years.

The Gemara asks: From where is this matter, that the gestation period of a snake is seven years, derived? Rav Yehuda says that Rav says, and some determined it to be in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: It is derived from that which is stated with regard to the punishment of the snake for causing Adam and Eve to sin: “Cursed are you from among all animals, and from among all beasts of the field” (Genesis 3:14), in that your gestation period should be longer than all of them. Now, why does the verse mention the beasts of the field, i.e., undomesticated animals? If the snake was cursed more than the domesticated animals, then all the more so is it not clear that it was cursed more than the undomesticated animals? The shortest gestation period of domesticated animals, which is five months for a goat, is longer than the shortest gestation period among undomesticated animals, which is fifty-two days for a cat.

Rather, the verse mentions the beasts of the field to tell you: Just as the domesticated animals were cursed more than the undomesticated animals by a proportion of one to seven; the Gemara interjects: And with regard to what case is that? It is with regard to a donkey, whose gestation period as mentioned is twelve months, compared to a cat, whose gestation period is fifty-two days. Seven times longer than fifty-two days is 364 days, which means that the gestation period of the donkey, which is one year, is almost exactly seven times longer than that of the cat. Rav Yehuda continues: So too, the snake was cursed more than domesticated animals, i.e., the donkey, in a proportion of one to seven, which is a total of seven years.

The Gemara challenges: Say that the verse can be interpreted as follows: Just as the undomesticated animals were cursed more than the domesticated animals by a measure of one year to three years; the Gemara interjects: And in what case is that? It is in the case of a lion, whose gestation period is three years, compared to a donkey, whose gestation period is one year. The Gemara continues its challenge: So too, the snake was cursed more than the undomesticated animals, i.e., the lion, by a proportion of one year to three years, which is nine years.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אמר רב יהודה בני ימא. אדם של ים. כל שביציו מבחוץ חוץ ממעיו כגון בהמה שביצי' חוץ מגופה מוליד נקבתו מולדת:

כל שביציו של זכר מבפנים כגון עופות נקבתו מטיל' ביצים:

כלאים זה בזה לענין הנהגה:

אלא שזכרותו מבחוץ גידו מוליד:

זכרותו (מפנים) [מבפנים] מטיל ביצים ואווז בר נמי אע"ג דביציו מבחוץ זכרותו גידו מבפנים הוא (היה) [ומשו"ה] מטיל ביצים:

מותר לאוכלה בי"ט. דלא נולד בי"ט ולא בלילה דהא אינה יולדת בלילה ודאי דאתמול היא:

והלא בדק מערב יום טוב ולא היתה שם אימור יצתה רובה ממעי תרנגולת מערב י"ט וחזרה הילכך לא מצא כי בדק וכיון שיצאה רובה וחזרה אותה ביצה שחזרה מטילה אפילו בלילה ומותר לאוכלה בי"ט. אבל לכתחלה אינה מטילה ביצה בלילה כדאמרן הילכך מותר:

כל שתשמישו ועיבורו שוה כגון כל בהמה דקה טהורה שיולדת לה' חדשים היינו עיבורן שוה. ותשמישן שוה פנים כנגד עורף. יולדים ומגדלים זה מזה כגון רחל מתיש ועז מאיל יולדין זה מזה. ומגדלין שמתקיימין וולדותיהן. וכן נמי כל בהמה גסה שעיבורה ותשמישה שוה:

תרנגולת יולדת לכ"א ימים מאחר שנגמר אשכול ביצים שלה וכנגדה באילן לוז משעת הנצתו עד גמר פריו כ"א יום. ואיכא דאמרי כ"א יום יושבת על ביציה. למ"ה:

כלב (נ"ב) [נ'] יום משעת עבורו ועד לידתו:

וכנגדו באילן תאנה משעת הנצה ועד גמר פירי:

וכנגדו באילן תבואה. דתבואה איקרו אילן כמאן דאמר אילן שאכל אדה"ר ממנו חטין הוו. ששה חדשים משעת זריעה עד שעושין שיבולת:

שוח. תאנים חיורתא. וימי עיבורו של חרוב הנצתו שלשה שנים אחרונים של ע' שנים:

מוכססין. תאנים רעות:

אם. מבהמה נתקלל דבהמה דקה מאחרת יותר לילד מחיה דקה קטנה לא כל שכן דבהמה דקה לה' חדשים וחיה דקה לנ"ב יום כגון חתול וכלב:

אלא למה נאמרו מכל חית אלא לומר לך כשם שהבהמה נתקללה מחיה אחד לשבע ומאי ניהו חמור מחתול דחתול לנ"ב יום ובהמה גסה טמאה לי"ב חדש דהיינו שס"ה ימים וש"נ ימים היינו ז' פעמים נ' נשתיירו ט"ו היינו ז"פ נ"ב לחתול כך הוא נתקלל מבהמה טמאה אחד לשבע דהוה ליה שב שני:

ואימא כשם שנתקללה חיה מבהמה אחד לשלש ומאי ניהו ארי מחמור כו':

גמרא והלא בדק יפה אימר יצתה רובה כו' וכנגדו באילן תאינה כו' חיה מבהמה אחת לשלש ומאי כו' אחת לשלש דה"ל תשעה כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה ה"ג הדולפנין כו' מבני אדם שאם כו' וכצ"ל גם בתוס' וק"ל:

בד"ה אווז כו' מבפנים הס"ד ואח"כ מ"ה זכרותו כו' ובד"ה כנגדו באילן כו' הראשון חטה היתה קרי כו' כצ"ל:

בד"ה אם מבהמה כו' דא"כ לכתוב מכל החיה ולא ליבעי בהמה עכ"ל וליכא למימר דכתב בהמה דלא אצטריך לן חיה אי לאו דהיינו דגלי לן דחיה היינו ארי דאי לאו בהמה סד"א דחיה חתול אבל השתא דכתיב בהמה לא איצטריך לן חיה אי לאו דהיינו ארי די"ל כדמסיק קללה שדי עלויה אי נמי לא הוה כתיב רק חיה הוה מוקמינן לה בארי וק"ל:

תוס' בד"ה תרנגולת כו' מתרגם ירושלמי לוזים כו' וינאץ השקד מתרגם שיגדא ויגמל שקדים כו' כצ"ל ואין לו מקום כאן ואינו ראיה לפירכא ובתוס' ישנים אינו וק"ל:

בד"ה באילן תות כו' קרי לתבואה אילן כו' אבל לא מתותי שדה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ברדלס פ"ה אפא ופ"ק דסנהדרין כו' וספ"ק דב"ק כו' מיהו ברדלס דהכא משמעו כו' שנים מדשינה אפעה לע' שנה וב' מיני כו' עכ"ל כצ"ל ועיין ביאור דבריהם בתוס' פ"ק דסנהדרין:

בד"ה הקוף והקיפוף כו' ופ' המפלת אמרי ל"א ר"מ אומר הואיל ועיניהם הולכים לפניהם כשל אדם והוא כוס כו' ויש קפוף אחר מין כו' קפוף ויש גורסים קפוד בדלית כו' ואי גרסי קפוף באותה שבעופות כו' עכ"ל כצ"ל ואח"כ מ"ה בנות שוח על משנה דשביעית שלהם בשניים פי' בירושלמי בכל שנה חונטין בה כו' נגמרין עד ג' שנים ולא כפר"ח כו' אלא עשרה בכל כו' כגון בנות שוח לג' שנים וקשה כו' הקלין שבדמאי לא כו' דהקלין שבדמאי ובההיא כו' במקולקל ור"ת פירש דגרסינן מוכססין בנות שוח כו' וכן שמו עכ"ל הס"ד וכצ"ל וקצרו הכא דבריהם ועיין עליהם בפ"ק דר"ה ושבועות ובפ"ק דע"ז ובפי' ר"ש במסכת דמאי ושביעית ור"ל דבמסכת שביעית תנן דשביעית בנות שוח הוא שניה ופי' בירושלמי דבכל שנה חונטין בה פירות וג' מיני פירות יש בה ועיין שם בפי' הר"ש אבל הוא דלא כפר"ח בחזקת הבתים בההיא דהיה לו ל' אילנות ממטע י' לבית סאה כו' דהיינו בנות שוח דלפירושו ע"כ אין חונטין בכל שנה ושוב הקשו וקצרו בדבריהם וסמכו עצמם ע"פ המדרש דבנות שוח ובנות שבע חד הוא שאכלו אדם הראשון דמשמע מדאמר קלין שבדמאי בנות שוח דלאו פרי חשוב הוא וסמכו נמי על מה שאמרו בפרק קמא דע"ז הוסיפו עליהן בשביעית מוכססין ובנות שוח דמשמע נמי דפירי גרוע הוא ואמרינן נמי שם דחיוורתא הן ופ"ב דנדרים סותר כל זה דמשמע דבנות שבע שהוא בנות שוח אינו לבן וגם שהוא פרי חשוב וכמ"ש ג"כ בפ"ק דשבועות בבנות שבע לאדם ואהא תירצו ונראה דבנות שוח ושבע ב' כו' ועוד תירץ דר"ת גרס בההיא דהוסיפו עליהם מוכססין בנות שוח בלא וי"ו והוא פרי גרוע אבל בנות שוח לחוד הוא טוב ותו לא מידי ודו"ק:

בד"ה ומאי נינהו כו' דחתול לנ"ב ותימה למ"ד כו' שהכלב לנ' יום וי"ל כו' עכ"ל כצ"ל:

ולאותו רשע לא מצינו חבר כו'. דהוא נתקלל ע"י שהסית את חוה:

[שם] וי"א מוכססין י"ל שגם הוא נתקלל על כך שהוא בנות שוח והוא מין תאנה שאכל ממנה אדם כמ"ש התוס' וק"ל:

שם אם מבהמה נתקללה מחיה לכ"ש כו'. עיין הסוגיא בפירש"י ותוספות ובחידושי הלכות:

גמרא בהמה דקה טהורה כו' בהמה גסה טהורה כו'. בהמה גסה טמאה כו'. כ"ה סדרן בע"י ונכון. דמה לו להפסיק בין דקה לגסה הטהורים בגסה טמאה. ועוד דלפי גירסת הע"י חושב זמן עיבור דכולן ממטה למעלה. והא דהקדים שועל וכו' דהם לו' חדשים. לבהמה דקה טהורה שהיא לה' חדשים הוא משום דרצה להסמיך לה גסה טהורה וכנגדה הוה שועל וכו' ממטה למעלה:

שם חרוב זה כו'. וימי עיבורו ג' שנים. פרש"י דקאי אחרוב. ונראה דהא דלא פירש כפשוטה דקאי על אפעה. משום דלפירושו כאן דברדלס הוא אפא והוא אפעה כמו שהוכיחו התוספות. א"כ כבר אמר עליו שימי עיבורו ג"ש. אבל קשה דא"כ מדוע לא אמר למעלה וכנגדן בנות שוח וחרוב. וע"ק מדוע לא תני ליה ברפ"ה דשביעית דשביעית שלו שניה כמו דתני בנות שוח. ושם איתא דלא אמרו אלא בנות שוח:

שם אימא כשם שנתקללה חיה מבהמה אחת לשלש ומאי ניהו ארי מחמור כו'. כצ"ל ומלת שנים למחוק וכן ליתא בע"י. וכן בסמוך צ"ל כך נתקלל הוא מחיה אחת לשלש בלי מלת שנים. ולכאורה ה"ל להקשות טפי דנימא ארי מבהמה דקה דהוה יותר מאחד לשבע וכדמסיק מכל הבהמה כתיב או מטעם קללה היא כו'. ובמש"כ התד"ה ומאי י"ל גם את זה:

רש"י ד"ה כל שתשמישו. ששוהין ה' חדשים. הס"ד. ואח"כ מתחיל ד"ח יולדין:

רש"י ד"ה אפעה. מתעבר אחר ע' שנה שנולד. לכאורה כיון דבחרוב אמר עד שעת גמר פירותיו ה"ל לפרש גם באפעה שנגמר צורת הולד אחר ע' שנה:

תד"ה תרנגולת. עוד אמרינן וינאץ השקד זה לוז כו'. כ"ה במדרש קהלת. ובויקרא פי"ח הוא בשבוש ע"ש:

תד"ה ברדלס. מיהו ברדלס דהכא כו'. מדשינה אפעה כו'. ר"ל דאי כפרש"י כאן דהוא אפא ואפא הוא אפעה. א"כ למה שינה שמו מברדלס לאפעה כיון דהוא הוא:

תד"ה בנות שוח. ולא כפירוש ר"ח כו'. הוא בב"ב (לז) בתוספות שם:

בא"ד ובנות שבע יפות כדמשמע בשבועות (יב רע"ב). כצ"ל. אבל כל הדבור משובש ונצרך להגהה רבה:

תד"ה ומאי. י"ל מנין זה מכוון טפי כו'. מוכח דחדשים דאיירינן בהו הכא הוויין חדשי חמה וכ"ה ברש"י בע"י. ולא כן משמע בטוש"ע יו"ד סימן ט"ו ועיין בנדה (לח). ולקמן (כא) בתד"ה ת"ק. ודע דבב"ר איתא באמת חמור מכלב:

גמ' הדולפנין פרין ורבין כבני אדם. נ"ב א"צ לשנות הגרסא מחמת מ"ש (חסר) ד"א שכל שתשמישן שוה יולדים זה מזה:

שם למנ"מ לכדרב מרי וכו' דאמר רב מרי:

שם אימא יצאה רובה וחזרה וכו' דא"ר יוחנן ביצה שיצאה רובה כצ"ל:

שם כי אתא רב דימי אמר אמרי במערב' כצ"ל:

שם הואיל ודברה עמהן שכינה. נ"ב ודג הואיל ועתידה שכינה לדבר עמו:

שם אם מבהמה נתקלל מחי' לא כל שכן וכו' שנתקללה בהמה מחי' כצ"ל:

רש"י ד"ה קיפוף וכו' ובלשון אשכנז ממרקצ"א כצ"ל:

תוס' ד"ה הדולפנין כצ"ל:

ד"ה כאילן וכו' אלמא קרי לתבואה אילן. נ"ב היינו משום דבבריאת עולם היתה אילן כמו שתהא לעתיד שתתמר ועולה כארז שיהא כעין תחילת הבריאה ומחמת הקללה בזעת אפך תאכל לחם נעשית פרי אדמה שצריך חרישה וזריעה משא"כ תות שלא היה בכלל הקללה נשאר אילן כשהיה מתחלה:

אַמְרֵי בְּמַעֲרָבָא: הוֹאִיל וְדִבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה. נראה לי בס"ד אף על גב דמה שנאמר וַיֹּאמֶר הֳ' אֱלֹקִים אֶל הַנָּחָשׁ (בראשית ג, יד) לאו עם נחש התחתון דבר אלא עם מזלו למעלה וכן וַיֹּאמֶר הֳ' לַדָּג (יונה ב, יא) לאו עם דג התחתון דבר אלא עם מזלו למעלה עם כל זה כיון דבתורה נכתב הדיבור על שם התחתון נתכבדו שניהם ביתרון זה שיהיה להם דמיון עם האדם בתשמישם על דרך שאמרו רבותינו ז"ל שאומרים 'וגם חרבונה זכור לטוב' מפני דאליהו זכור לטוב נדמה כדמות חרבונא ודבר.

תָּנָא: גָּמָל, אָחוֹר כְּנֶגֶד אָחוֹר. הנה פה עירינו בג'דאד יע"א וסביבותיה בכל ארצות הערב מצויים גמלים הרבה ושאלתי ואמרו שהם משמשין כשאר בהמות פנים כנגד אחור ואולי הטבע נשתנה בזה כמו שנשתנה בדברים אחרים כמו שפירשו רבותינו ז"ל וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם (שמות א, טז) שהנקבה פניה למעלה והזכר למטה ודבר זה נשתנה בזמנים אלו כידוע ובמדרש רבא בראשית פרשה ך' איתא גם כלב משמש אחור כנגד אחור ובודאי נשתנה הטבע גם בזה ועיין במאסף שנה שניה סימן קט"ו מה שכתבתי אנא עבדא שם עיין שם.

בני ימא. פירש"י דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שירי"ינא. במוסף הערוך ערך סרני הביא מ"ש בתורת כהנים להביא את הסרני וכתב דהוא מין חית הים אשר מחציה ולמעלה אשה מחציה ולמטה דג וכו' ע"ש וכ"כ בצמח צדיק פרק י"ז:

(ח א) גמל אחור כנגד אחור.—בב"ר פ"כ ה איתא: "הכל משמשין פנים כנגד עורף חוץ משנים שמשמשין אחור כנגד אחור גמל וכלב".

(שם) הקוף והקיפוף לג' שנים.—בתוספתא פ"א ה"י הנוסח: "הקוף והקיפוד" [וכ"ה בכ"י מינכן כאן], וכ"ה בב"ר (שם ז). והוא מין שרץ, כמו "פרה בעור הקיפוד"^*לפנינו בדפוסים בטעות: הקיפור. (שבת נד ב), ופירש"י: מין שרץ. ומתוס' ד"ה הקוף מבואר, שיש קיפוד שהוא מין עוף. ובישע' (יד כג) פי' בעל המצודות: "קפד שם עוף מדברי", ולא כן פי' רש"י שם. וע"ע רש"י ברכות נח א ד"ה קאת.

(שם תוספות) ד"ה ומאי וכו' לינקוט חמור מכלב וכו'.—אבל יש כעין זה בב"ר פ"כ ז בשם ר' יהושע: הכלב חיה טמאה ומוליד לחמשים יום ובהמה טמאה יולדת ליב"ח וכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה וכו'.

ה''ג הדולפנין פרים ורבים מבני אדם. שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו: בני ימא. דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע''ז שריינ''א: כל. מין שביצי הזכר כגון חיה ובהמה מבחוץ מוליד עובר ממש: וכל. מין שביצי זכר מבפנים מטילה הנקיבה ביצים: אווז. של ישוב ואווז של בר כלאים להרביע לפי שאין הזכרים דומים דזה ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים: זכרותו. הגיד ואווז בר זכרותו מבפנים: ולמחר השכים. קודם היום ומצא בה ביצה מותרת דלא נולדה בלילי י''ט אלא מאתמול דתרנגולת אינה יולדת בלילה כדתני לעיל יצתה רובה מותרת דבתר יציאת רובה אזלינן: כל שתשמישו ועיבורו שוה. כגון כשב ועז ששניהם פנים כנגד עורף וימי עיבורן שוה ששוהין חמשה חדשים ויולדין אם בא אחד על מין חבירו: ומגדלין. מניקין: שכינה עמהם. שנאמר (יונה ב) ויאמר ה' לדג: לעשרים ואחד יום. לאחר שנתעברה מן התרנגול שוהה ביצתה ליגמר עד אחד ועשרים יום: לוז. קורדל''א שגדילים בו אגוזים קטנים ומשעת פרחיו עד שעת גמר פריו שנים ועשרים יום: כלב לנ' יום. גמרה צורת הולד: וכנגדו באילן תבואה. כמאן דאמר (ברכות דף מ.) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה קרי לתבואה אילן: דקל. גדילין בו תמרים: ברדלס. אפא: קוף. שיניי''א בלע''ז: קיפוף. כעין קוף הוא ויש לה זנב ובלשון אשכנז מרקצ''א: אפעה. מתעבר אחר שבעים שנה שנולד: וימי עיבורו. משעת הפרח עד שעת גמר פירות: מוכססים. מין בנות שוח ולא בנות שוח ממש: מנא הני מילי. דנחש עיבורו שבע שנים: אם מבהמה נתקלל מחיה לא כ''ש. שפחותה יותר מן חיה שהרי עז ה' חדשים וחתול נ''ב [יום] והא ל''ל דהא מכל חיה היינו ארי או אפעה דא''כ ליכתוב מכל החיה ולא ליבעי בהמה: אלא להכי כתב תרוייהו לומר לך כו'. והכי משמע ארור הוא מכל הבהמה כמה שהיא ארורה יותר מן החיה כשם שהבהמה נתקללה מן החיה על אחת ז' ומאי ניהו חמור מחתול שבשנה יש ז' פעמים נ''ב כך נתקלל הוא מן הבהמה כגון מבהמה גסה טמאה אחד לשבע דבהמה טמאה גסה י''ב חדש וחשוב ז' פעמים י''ב חדש היינו אחד לשבע הן שבע שנים:

הדולפנין פרין ורבין מבני אדם. כן גירסת הקונטרס וכן מוכח בתוספתא [פ''א] יולדין ומגדלין מבני אדם: אימר יצתה רובה וחזרה. מכאן מתירין לקנות ביצים בליל שני של יו''ט של גליות חוץ משני ימים טובים של ראש השנה לפי שקדושה אחת הן: תרנגולת כ''א יום כנגדה באילן לוז. פי' הקונטרס קורדל''א שגדלים בו אגוזים קטנים וריב''א מפרש שקדים שקורין אמנדליי''ד דבטנים ושקדים (בראשית מג) מתרגם ירושלמי לוזים מקל שקד (ירמיה א) מתרגם חוטרא דלוזא וי''מ מקל שקד אחד לכ''א אף מי''ז בתמוז לתשעה באב כן וינאץ השקד (קהלת יב) מתרגם שיגדא ויגמל שקדים (במדבר יז) [מתרגם] וכפית שגדין עוד אמרינן וינאץ השקד זה לוז של שדרה ממנה עתידים מתים להחיות לעתיד לבא לוז תרגום של שקד (ויקרא רבה): באילן תות. אין ראיה מכאן שמברכין עליהן בורא פרי העץ דהכי אמרינן באילן דגן דאתיא כמ''ד (ברכות דף מ.) עץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה היתה אלמא קרי לתבואה אילן ולא מברכין בהם פרי העץ ומיהו תותים הגדלים באילן מברכין פרי העץ אבל לא אתותי שדה דאי שקלת לפירא לא הדר גווזא ומפיק ואין מברכין פרי העץ אלא כי הדר גווזא ומפיק: ברדלס. פ''ה אפא ופ''ק דסנהדרין (דף טו:) פ''ה פוטו''ש וסוף פ''ק דב''ק (דף טז.) [אמרינן] ברדלס [זו] אפא ואמרינן צבוע זה אפא וגיא הצבועים (ש''א יג) מתרגם מישר אפעיא מיהו ברדלס דהכא משמעו דהוא כעין פוטו''ש ויולד לשלש שנים מדשינה אפעה לשבעים שנה וב' מיני ברדלס הן: הקוף והקיפוף. מין חיה הוא מדחשיב להו בהדי פיל ואמר פ' הרואה (ברכות דף נז:) כל מיני חיות יפין לחלום חוץ מן הפיל והקיפוף ופ' המפלת (נדה דף כג.) אמרינן ל''א ר''מ אומר הואיל ועיניהם הולכים לפניהם כשל אדם והוא כוס וינשוף (ויקרא יא) מתרגם קריא וקפופא ויש קפוף אחר מין עוף פרק אלו טריפות (חולין דף סג.) אמר תנשמת באות שבעופות ואמר באות שבעופות קפוף ויש גרס קיפוד בדל''ת ע''ד וירשוה קאת וקיפוד (ישעיה לד) ואי גרס קיפוף ותרי גווני קיפוף יש בעופות א''כ כי מפרש באות שבעופות קפוף והיכי ידענא בהו אי איירי בינשוף או בתנשמת: בנות שוח. על משנה דשביעית שלהן בשניה (שביעית פ''ה מ''א) פי' בירושלמי בכל שנה חונטין בה פירות ופירות שחונטין בשנה אחת אין נגמרין עד שלש שנים ולא כפי' ר''ח שפירש גבי ל' אילנות לא מפקין בכל שתא אלא עשרים מנייהו כגון בנות שוח לג' שנים ופ''ק דע''ז (דף יד.) גרס מוכססים בנות שוח מין אחד וכן שמו וקשה במסכת דמאי (פ''א מ''א) תנן הקלין שבדמאי לא נחשדו עמי הארץ עליהן משמע דלאו פירי חשוב נינהו ופ''ק דמסכת ע''ז (דף יד.) מפרש תאיני חיורתא ופרק ג' דנדרים (דף כז.) בנות שבע ותאנים לבנים שני מינין דאמר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוך כלכלה הייתי אומר תאנים לבנות ושחורות אסורות בנות שבע מותרות ונראה בנות שוח ושבע מיני תאנים הן אלא שבנות שוח רעות כדמשמע במתני' דהקלין שבדמאי ובההיא דשביעית כסבור שאין שביעית נוהג בהן ובנות שבע יפות כדמשמע בשביעית (פ''ה) ובנדרים (דף כז.) ומסתמא אדם מן היפות אכל ונקראו . שבע מן שבעת ימי אבלות ושוח שגרמו שוחה ותולין הקלקלה במקולקל: ומאי נינהו חמור מחתול. דחתול לנ''ב יום ותימה למ''ד כלב מין חיה כדאיתא במסכת ביצה (דף כה:) שלשה עזין הן כלב [בחיות] לנקוט חמור מכלב דמקולקל טפי שהכלב לנ' יום י''ל מנין זה מכוון טפי דהוי שנים:

בכורות ח ע"א - פירוש שטיינזלץ

דף ח - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד