חולין לה ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לה - א

אמר ליה עולא: הנח לנזיד הדמע דליכא באכילתו אכילת כזית תרומה בכדי שהות אכילת פרס, שהתבלין הוא מועט ^[271] וכשאוכל ממנו כזית כבר שהה יותר מכדי אכילת פרס, ואין זה חשוב כאכילת זית לגבי כל האיסורים שבתורה ואפילו הטמא בטומאת הגוף דאורייתא אינו חייב מיתה כשאוכל תרומה באופן זה ^[272]. וחכמים לא החמירו לאסור אכילה זו בפסול הגוף שעל ידי שלישי, אבל האוכל שני החמירו בו שלא יאכל נזיד הדמע, מפני שטומאתו חמורה יותר, וגם מפני שהתרומה עצמה נפסלה מדרבנן על ידי הנזיד ^[273].

אמר רבי יונתן אמר רבי: האוכל באיסור שלישי של תרומה עצמה - אסור לאכול תרומה ומותר ליגע בה, כמו שאמר עולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה.

ואמרינן: ואיצטריך למימרא דעולא ואיצטריך למימרא דרבי יונתן, ואין ללמוד את דברי האחד מדברי חבירו.

דאי מדעולא הוה אמינא: מה שהאוכל מותר ליגע, הני מילי בחולין שנעשו על טהרת תרומה, אבל בתרומה שבה טומאת שלישי היא מדאורייתא, נחמיר מדרבנן בנגיעה נמי שיהיה אסור שמא ישכח ויאכלנה ^[274], איצטריך דרבי יונתן האומר שמותר ליגע אף כשאכל תרומה עצמה.

ואי מדרבי יונתן, הוה אמינא: מה שגופו נפסל הני מילי באוכל תרומה שטומאתה דאורייתא, אבל באוכל חולין שנעשו על טהרת תרומה שכל טומאתם אינה אלא מדרבנן לא יפסל גופו, ובאכילה נמי שרי, צריכי.

יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן ויתיב וקאמר: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש - טהור לאכול בקדש, שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד.

רב יצחק חולק על שלש דעות של אמוראים המוזכרים בסוגיא לעיל.

א. רב יצחק סובר שיש שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש, ודלא כרבה בר בר חנה שסובר שאין בהם שלישי ^[275].

ב. רב יצחק חולק על רבי אסי שאומר שחולין שנעשו על טהרת הקדש דינם כחולין שנעשו על טהרת תרומה והאוכלם נעשה לשני לענין קדש ^[276].

ג. רב יצחק חולק על עולא ורבי יונתן וסובר שהאוכל שלישי של תרומה או חולין שנעשו על טהרת תרומה - מותר לו לאכול בתרומה ^[277], ואין אומרים שלענין איסור אכילה משוים את האוכל למאכל אף לפי רבי יהושע.

לדעת רב יצחק, רק קדש שלישי פוסל קודש ועושה אותו לרביעי, ולא שלישי של תרומה ^[278], אלא שבשלישי של תרומה יש חשש שהוא שני כלפי קדש, ומטמא אותו משום מעלה שעשו חכמים בקדש.

לדעתו, אף קדש הקדוש בקדושת דמים שהיא קדושת פה לא עושה רביעי, ורק קדש המְקוּדָש על ידי הקרבה עושה רביעי ^[279], וכל שכן שחולין שנעשו על טהרת הקדש שאינם חמורים מקדושת פה ואינם עושים רביעי.

לכן, האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש לא נעשה רביעי ולא נאסר באכילת קדש, ורק האוכל קדש שלישי נאסר באכילת קדש.

רמי בר חמא לא ידע שרב יצחק מיקל בחולין שנעשו על טהרת הקדש מחולין שנעשו על טהרת תרומה, ולכן הקשה עליו.

מתיב רמי בר חמא: האוכל שלישי - שני לקדש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה.

ומקשה רמי בר חמא: אמאי, הא חולין שנעשו על טהרת תרומה לאו קדש מקודש הוא, ולדבריך לא היה צריך להיות האוכלו אפילו רביעי לקדש כל שכן לא שני לקדש ^[280]! אמר ליה רב יצחק: הנח לתרומה שאף טהרתה הגמורה טומאה היא אצל הקדש, ולא רק השלישי שבה נחשב לשני לקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש נחשבים הם לטהורים לקדש, וכשנטמאו ונעשו שלישי לא חוששים בהם שהם שניים.

ומנא תימרא: שהחמירו חכמים כל כך שאפילו טהרה גמורה אצל תרומה - נחשבת כספק טומאה לגבי קדש?

דתנן: בגדי עם הארץ טמאים בטומאת מדרס לפרושין האוכלים חולין בטהרה, מפני שהם חוששים שמא ישבה עליהם אשתו הנדה והם אב הטומאה ומטמאים אדם. וכן בגדי פרושין - מדרס לאוכלי תרומה שאין הם זהירים כמו אוכלי תרומה. וכן בגדי אוכלי תרומה - מדרס לקדש. [חגיגה י"ח ב].

הערות

^[271] אין כוונת הגמרא לומר, שסתם נזיד - אין בתבלינים שלו כזית בכדי אכילת פרס, אלא כדי לתרץ את המשנה אנו אומרים כן. [תוד"ה הנח].

^[272] תוספות אומרים, שיש איסור דאורייתא לאכול בטומאה אף כשלא אוכל כזית בכדי אכילת פרס, שהרי קיימא לן כרבי יוחנן שחצי שיעור אסור מהתורה, ומכל מקום בטומאת הגויה דרבנן וכשהטמא הוא רק שלישי לא החמירו באכילה כזו. [תוד"ה והשלישי]. ויש ראשונים הסוברים שאין חצי שיעור אסור מהתורה כשהוא נאכל בתערובת. [עיין בספר מנחת ברוך סי' נ"ד ענף ב']. ועיין בספר לב אריה.

^[273] זו דרך רבותיו של רש"י שהביאם בפירוש הסוגיא על לשונות הגמרא. רש"י דחה את פירושם ופירש פירוש אחר, אמנם התוספות מסכימים לפירוש רבותיו של רש"י. רש"י מקשה על פירוש זה, איך מותר לכהן לאכול את הנזיד אפילו לא היתה מעורבת בו תרומה, והלוא הוא נטמא ופוסל את עצמו מלאכול בתרומה, וחכמים אסרו עליו להטמא בטומאת הגויה, שכן הסמיכו את טומאת הגויה על הפסוק "אל תטמאו בהם"! והתוספות אומרים, שלא לומדים מפסוק זה שיש איסור להטמא, שהרי אפילו הכהנים לא מוזהרים אלא על טומאת מת ואינם אסורים להטמא בשרץ ונבלה, וכל האיסור להטמא בטומאת הגויה הוא כשבא לאכול תרומה אחרי אכילת הדברים הטמאים. עוד מפרש הרמב"ן, שהאיסור הוא להטמא בשלשת הרגלים, וכדרך שפירשו חז"ל את מה שהתורה אסרה להטמא בנבילה שהמדובר ברגל. עתה נביא את פירוש רש"י על לשון הגמרא. איתיביה רב המנונא לעולא ממשנה: הראשון שבחולין אף שלא נעשו על טהרת תרומה טמא ומטמא תרומה באופן שהיא פוסלת תרומה אחרת, והשני שבחולין פוסל תרומה ואינו מטמא אותה שתהיה מטמאת תרומה אחרת, והשלישי נאכל אף אם קבל טומאה משני בנזיד הדמע, והוא תבשיל ששום ושמן של תרומה מעורבים בו, ואף שדין התרומה לקבל טומאה משני, אין החולין שנגעו בשני פוסלים את הכהן מאכילת תרומה. [טהרות פ"ב מ"ג]. ומקשה רב המנונא: הלוא משהתערבו אותם חולין בתרומה - צריכים לנהוג בהם בטהרת התרומה מפני התרומה שבהם, והרי הם כחולין שנעשו על טהרת תרומה, ואי אמרת שהאוכל שלישי נפסל גופו מלאכול בתרומה, איך מתירים לו לאכול את הנזיד, וכי ספינן ליה מידי דפסיל ליה לגופיה מאכילת תרומה, והלוא אסור לכהן להטמא בטומאת הגויה! אמר ליה עולא: הנח לנזיד הדמע דליכא באכילתו אכילת כזית תרומה בכדי שהות אכילת פרס, שהתבלין הוא מועט, וכשאוכל ממנו כזית, כבר שהה יותר מכדי אכילת פרס, וכיון שכך, אף התרומה עצמה לא חשובה כדי לקבל טומאה כתרומה, והחולין לא נעשו על טהרת תרומה. תוספות מקשים על פירוש זה, שגם לולא דברי עולא קשה, איך מותר לאכול את הנזיד, הלוא התרומה שבו נטמאת, ועתה לא ידענו שאין בה כדי אכילת פרס. ותירץ הרמב"ן, שלולא דברי עולא אפשר היה לומר שהשום והשמן של תרומה ניכרים בתערובת והם לא נגעו בטומאה ואין איסור לאוכלם, אבל לפי דברי עולא כיון שצריך להזהר במקפה מטומאה, הרי החולין נטמאים ומטמאים את הגוף.

^[274] אין לפרש, שהיה מקום לומר שהאוכל שלישי של תרומה יפסול תרומה בנגיעתו, שהרי אפילו שלישי בתרומה עצמה לא פוסל תרומה אחרת בנגיעה, כל שכן שהאוכל את השלישי שלא פוסל את התרומה. [תוד"ה אבל].

^[275] כך מפרשים רש"י ותוספות. והתוספות מקשים: מכיון ששלישי זה לא עושה רביעי ולא פוסל את האוכלו, והוא בעצמו לא נאסר באכילה שהרי הוא חולין, אם כן במה מתבטאת טומאת השלישי שבו! מתרצים תוספות: שאם יקדישו חולין אלו יהיו הם פסולים להקרבה. [תוד"ה האוכל]. והרמב"ן מביא ראשונים שמפרשים שלדעת רב יצחק אין שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש, ורב יצחק אומר שכשם שאין רביעי אלא בקדש מקודש ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש, אף שלישי אין בו. וכן סובר הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם שאין שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש לדעה זו. [פי"א מאבות הטומאה ה"ט, ועיין חזו"א טהרות סי' ב' אות י"ד ד"ה שם בהשגות]. והכסף משנה כתב שגם הרמב"ם פירש כפירוש זה. [פי"א מאבות הטומאה הי"ב].

^[276] תוספות ד"ה האוכל, ויותר מבואר בתוספות רא"ש.

^[277] לדעת רב יצחק שהאוכל שלישי מותר לאכול קדש, כל שכן שהוא מותר באכילת תרומה. ולפי זה האוכל חולין שנעשו על טהרת תרומה מותר בתרומה, שהרי לגבי תרומה אין לחלק בין חולין שנעשו על טהרת תרומה לנעשו על טהרת הקדש, שבשניהם יש שלישי. וזה דלא כעולא ורבי יונתן האוסרים עליו לאכול תרומה. [מהרש"א על תוד"ה האוכל]. והרמב"ם פסק כעולא ורבי יונתן ופסק כרב יצחק. [פי"א מאבות הטומאות ה' יא-יב]. אמנם עיין בהערה הקודמת שהבאנו בשם הכסף משנה שהרמב"ם פירש שחולין שנעשו על טהרת הקדש אין בהם שלישי והם טהורים לגמרי לפי רב יצחק. ולפי זה אין סתירה בין דברי רב יצחק לדברי עולא ורבי יונתן.

^[278] רש"י אומר, שכל דבר הקדוש בקדושת פה - אין עושה רביעי בקדש. והרמב"ם פסק שאין עושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש. [פי"א מאבות הטומאות הי"ב]. ובכל זאת פסק הרמב"ם שהשלישי של תרומה פוסל קדש. [פי"א מאבות הטומאות ה"ח]. עוד כתב הרמב"ם: "כל קדש האמור בענין טומאת אוכלין ומשקין הוא קדשי מקדש המקודשים כגון בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים וחלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהן הזבח ומנחות שקדשו בכלי ושתי הלחם ולחם הפנים משקרמו בתנור. אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח ומנחות שלא קדשו בכלי - אינן לא כקדש ולא כחולין אלא כתרומה". ועיין בשתי ההערות הקודמות שהרמב"ם מפרש את דברי רב יצחק שלא כרש"י, ולדעתו דברי רב יצחק התייחסו לחולין שנעשו על טהרת הקדש בלבד.

^[279] רש"י מסביר זאת בכך, שכל דין רביעי בקדש הוא מדרבנן. והתוספות חולקים וסוברים שרביעי בקדש הוא מהתורה, ודין תורה הוא שרק קדש מקודש עושה רביעי. [תוד"ה אין].

^[280] יש להבין, מה סבר רמי בר חמא, הלוא אם אנו רואים שהאוכל נעשה לשני, בודאי שאין זה אלא משום שטהרת התרומה - טומאה היא אצל קדש, מה שאין כן בחולין שנעשו על טהרת הקדש, וכמו שתירץ רבי יצחק! תוספות מפרשים: רמי בר חמא סבר בטעמו של רבי יהושע, שכאשר אנו רואים שלא שמרו על החולין בטהרת תרומה כראוי ונטמאו ונעשו שלישי. יש לנו לחשוש עוד שנעשו שניים או ראשונים, וכיון שכך הוא הדין בחולין שנעשו על טהרת הקדש שנעשו לשלישי, שיש לחשוש שנעשו ראשונים או שניים. ורב יצחק ענה שאין חששו של רבי יהושע נובע מתוך שרואים שנטמאו הטהרות, אלא אף תרומה טהורה לגמרי היא בחשש טומאה אצל הקדש, וחולין שנעשו על טהרת הקדש אינם בחשש טומאה אצל קדש.

דליכא [שאין שם] בתערובת כזית תרומה בכדי אכילת פרס, ואין צורך לנהוג בתערובת כזאת בטהרת התרומה.

בדומה למה שאמר עולא בחולין שנעשו על טהרת התרומה, שהאוכל שלישי שבהם נפסל גופו לאכילת תרומה, אמר ר' יונתן אמר רבי: האוכל שלישי של תרומה עצמה — אסור לו לאכול תרומה, ומותר ליגע בתרומה.

ומעירים: ואיצטריך [והוצרך] מה שאמר עולא ואיצטריך [והוצרך] מה שאמר ר' יונתן, דאי [שאם] מתוך דברי עולא, הוה אמינא [הייתי אומר]: הני מילי [דברים אלה אמורים] בחולין שנעשו על טהרת תרומה, אבל תרומה עצמה — בנגיעה נמי [גם כן] אסור, לכן איצטריך [הוצרך] מה שאמר ר' יונתן. ואי [ואם] מתוך דברי ר' יונתן שאמר שהאוכל שלישי של תרומה אסור לאכול תרומה ומותר ליגע בה, הוה אמינא [הייתי אומר]: הני מילי [דברים אלה] אמורים בתרומה עצמה, אבל שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה — באכילה נמי שרי [גם כן מותרים], על כן צריכי [צריכים] שני הדברים להיאמר.

א יתיב [ישב] רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה [לפני] רב נחמן, ויתיב וקאמר [ויושב היה ואומר] הלכה זו: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש — טהור לאכול בקדש, שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד, כגון בשר קרבן, אבל לא בחולין שנעשו על טהרת הקודש.

מתיב [מקשה] על כך רמי בר חמא ממה ששנינו בשם ר' יהושע: האוכל מאכל שהוא שלישי — נעשה שני לקדש, שמטמא שלישי ופוסל רביעי בקודש, ואין הוא נעשה שני לתרומה, לפוסלה, וכל זה בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ויש לשאול: לדברי רב יצחק, אמאי [מדוע] הוא נעשה שני לקודש, שעושה שלישי ורביעי? הא לאו [הרי אין זה] קדש מקודש הוא!

אמר ליה [לו] רב יצחק: הנח לתרומה, שאפילו טהרתה מה שנחשב טהור אצלה — טומאה היא אצל הקדש, ולכן חולין שנעשו על טהרת תרומה מטמאים את הקודש.

ומנא תימרא [ומנין אתה אומר] שכן הוא? דתנן [ששנינו במשנה]: בגדי עם הארץ שאינם מקפידים על טהרה — הרי הם נחשבים כמדרס (החפצים שהזב והנדה יושבים או שוכבים עליהם), ומטמאים לגבי הפרושין, אלה שנזהרים בדיני טומאה ואוכלים חולין שלהם בטהרה. בגדי פרושין נחשבים למדרס לגבי הכהנים אוכלי התרומה, וכן בגדי אוכלי תרומה נחשבים מדרס לאוכלי קדש.

אמר רבא: מכאן אין ראיה, מדרסות קאמרת [אתה אומר]? שאני [שונים] מדרסות של אוכלי תרומה, שיש בהם טעם מיוחד שגזרו עליהם טומאה לגבי הקודש,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

as there is not an olive-bulk of teruma in the amount of stew that he eats in the time it takes to eat a half-loaf of bread. Therefore, one need not treat the mixture with the level of purity required of teruma.

Rabbi Yonatan says that Rabbi Yehuda HaNasi says: For one who partakes of actual teruma that is impure with third-degree impurity, it is prohibited to partake of other teruma, but it is permitted to come into contact with teruma.

The Gemara notes that the statement of Ulla was necessary and the statement of Rabbi Yonatan was necessary. As, if the halakha were learned exclusively from the statement of Ulla, I would say: This statement applies with regard to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma, but with regard to teruma itself perhaps contact is also prohibited. Therefore, the statement of Rabbi Yonatan was necessary. And if the halakha were learned exclusively from the statement of Rabbi Yonatan, I would say: This statement applies with regard to teruma, but with regard to non-sacred food that was prepared with purity of teruma, perhaps eating it is also permitted. Therefore, both statements are necessary.

§ Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta was sitting before Rav Naḥman, and he was sitting and saying: With regard to one who eats non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food, and these items had become impure with third-degree impurity, he is ritually pure in terms of the right to partake of sacrificial food, as you have nothing that confers fourth-degree impurity in sacrificial food other than consecrated sacrificial food alone, but non-sacred food prepared with the purity of sacrificial food does not.

Rami bar Ḥama raises an objection from the mishna cited earlier (33b): One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, and he does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma. Eating an item with third-degree impurity is feasible only in the case of non-sacred items, as partaking of impure teruma is prohibited. It is only possible in the case of non-sacred food items that were prepared as if their level of purity were on the level of the purity of teruma. According to the statement of Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta, why does this food assume second-degree impurity? It is not sacrificial food, which is sanctified.

Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said to him: Leave teruma alone; its state of purity is impurity vis-à-vis sacrificial food. Therefore, non-sacred food that was prepared with the purity of teruma renders sacrificial food impure.

The Gemara asks: And from where do you say that the purity of teruma is impurity vis-à-vis sacrificial food? It is from a mishna (Ḥagiga 18b), as we learned: The halakhic status of the garments of an am ha’aretz, who does not scrupulously observe the halakhot of ritual purity, is like that of items rendered impure by treading, e.g., items designated for sitting or lying upon which a zav or a menstruating woman sits or lies, which are rendered a primary source of ritual impurity for individuals who scrupulously observe the halakhot of ritual purity [perushin] and eat their non-sacred food in a state of purity. In other words, it is considered a primary level of impurity for them. The halakhic status of the garments of perushin is like that of items rendered impure by treading for priests who partake of teruma. In addition, the halakhic status of the garments of priests who partake of teruma is like that of items rendered impure by treading for those who eat sacrificial food.

Rava said: Are you saying that one can cite proof from the halakha of items rendered impure by treading that the state of purity of teruma is impurity vis-à-vis sacrificial food? No proof may be cited from there, as the decree that the halakhic status of the garments of priests who partake of teruma is like that of items rendered impure by treading for those who eat sacrificial food is different,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אסור לאכול ומותר ליגע. כלומר אסור לאכול תרומה ומותר ליגע:

אלא קודש מקודש בלבד. כלומר אם אכל שלישי של קדש ממש:

מדרס לפרושים. כלומר טמאים לחכמים כבגדים שהן מושב הזב:

טהור לאכול בקדש שאין לך דבר שעושה ד'. פירש"י ז"ל שאין עושה ד' אלא ג' דקדש מקודש וכיון דד' לא עביד מיפסל נמי לא פסיל לגברא, והא דאמרינן לקמן תנאי הוא לדבריו דרב יצחק קאמר דאשכח תנאי דס"ל דאילו עושה ד' ולא ס"ל כתנא דתני ופוסל אוכלי קדש ואיהו סבור מדלא עביד ד' לא פסיל גברא נמי והא דקתני הרי הן כתרומה לא לכל דבר אלא לטמא ב' ולפסול א' אבל בתרומה פוסל הגוף ואלו בחולין שנעשו על טהרת הקדש אינו פוסל ואע"פ שמצינו בכל מקום שהאוכל כמאכל לפסול הגויה הכא שאני שאין לך דבר שהוא (מקום) [משום] קודש שעושה ד' כלל אלא קדש מקדש בלבד, זת"ד רש"י ז"ל.
ובתוס' שאלו, א"כ ג' למה דהא משמע דשם טומאה בג' עליו ואם אינו פוסל הגוף לקדש וכ"ש ודאי לתרומה מה טומאה יש עליו דקרינן ליה ג' דקתני עליה דר"א בר' צדוק הרי הן כתרומה לטמא ב' ולפסול א' מאי פסלותיה ומפרשים שנפסל מלהקדישו למזבח.
לשון אחר שמעתי שאומרים דהכי קאמר טהור לאכול בקדש לפי שאין בהן ג' כלל והוא עצמו טהור ואינו פסול שאלו היה ג' עצמו פסול פוסל הוא את האוכל מלאכול בקדש ומה טעם אין בהם ג' מפני שאין לך דבר נעשה בקדש ד' אלא קדש מקדש שלא גזרו חכמים ד' בדבר אחר אלמא אין קדושת הקדש חלה על שום דבר הנתפס בקדושתה להיות כמוה למעלות הטומאה ואינן אלא כחולין גרידי דכיון דלא היו כקדש חולין בעלמא נינהו הלכך אף שלישי אין בהם.

אלא קדש מקדש. פירש"י ז"ל הקדש גמור של קדושת הגוף כגון בשר קרבן וחלות התודה ומנחות שקדשן בכלי אבל שלישי של קדש דקדושת דמים לא והכי מפרש בברייתא דמס' טהרות בפ"ק.
ויש ששואלין כאן, ד' בקדש היכי משכחת לה אילימא דאיטמי אוכל בשרץ שני נמי לא עביד שאין אוכל מטמא אוכל כדאמרי' בפסחים ואדם וכלים אינן מקבלי' טומאה אלא מאב הטומאה אלא דנטמא אדם בשרץ דאדם ראשון ואוכל שנטמא בו שלישי בתרומה ואין צ"ל ד' בקדש היכי משכחת לה וא"ת ע"י משקין כגון דנגע שני במשקין התינח לשמואל דאמר טומאת עצמן יש להן מן התורה ולטמא אחרים מדבריהם אלא לרב דאמר טומאת משקין עצמן מדרבנן כדאיתא בפסחים ובע"ג מאי א"ל ולשמואל נמי תינח ג' ד' היכי משכחת לה הניחא למ"ד (פסחים יד,א) [אוכל מטמא] אוכל בתרומה או בקדשים, אלא למ"ד מקרא מלא דבר הכתוב ל"ש חולין ול"ש תרומה וקדשים מאי א"ל.
ורש"י ז"ל פי' דג' וד' מעלות דרבנן נינהו בתרומה וקדשים ומביא ראיה שהרי בפ' חומר בקדש קתני לה בהדי שש מעלות אחרונות כדאמרינן התם דלית בהו דררא דטומאה וכו' כמו שכתוב בפירושיו ולפי סברא זו נתרצה קושייתו מאליה.
ור"ת ז"ל פי' משכחת לה ע"י עצים ולבונה שחיבת הקדש מכשרתן ומשוי להו אוכלא ואע"ג דאיבעיא לן מונין בו א' וב' או לא ה"מ בלא הכשר מים אבל בהכשר מים מונין הלכך משכחת לה דאיטמי אדם בשרץ ואוכל באדם ועצים באוכל ולבונה בעצים א"נ משקין למ"ד טומאת עצמן יש להן כ"ש בשמן.
ולא מחוויר לי, שאפי' בהכשר מים ועצים ולבונה כיון דלאו אוכלא נינהו לא מנינן בהו א' וב' דכי מהניא חיבת הקדש לפיסולא דגופיה אבל מימנא ביה א' וב' לא שכל שלא נטמא אלא בחיבת הקדש בין בלא הכשר מים בין בהכשר מים קמיבעיא ליה לריש לקיש דאין מונין א' וב'.
וראיתי בתוס' שאמרו בשמו של ר' יעקב דמ"ד בפסחים אין אוכל מטמא אוכל סבר חיבת הקדש מונין בו א' וב' ומשכחת לה ע"י עצים ולבונה וריש לקיש דהכא סבר אוכל מטמא אוכל ומשכחת לה באוכלין עצמן ולפי שזו שאמרי בפ' כ"ש אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא והבשר לרבות עצים ולבונה ועצים ולבונה בני אטמויי נינהו אלא מעלה הכא נמי מעלה לא מעל' של דבריהם קאמר דהא בשמעתין מוכח דהך דרשא לאו אסמכתא היא דמוכחינן מינה דחיבת הקדש דאורייתא אלא לומר שאינה טומאה גמורה ללקות עליה משום אוכל קדשים בטומאה אלא לפוסלן מעל גבי המזבח דהכי נמי קרי התם העריב שמשו אוכל בתרומ' מעלה ומפיק לה מקראי בפ' הערל ומה שאמרו במס' חגיגה דלית בהו דררא דטומאה דאורייתא פירושו לומר שאין בהם לחוש בחולין משום טומאה דאורייתא שרביעי בקדש רחוקה טומאתו מהן ור"ח ז"ל לא גריס דאורייתא זהו דרכם בתוס' ולדבריו ג' בתרומה לא משכחת לה בדידה לרב אלא בנגיעת קדשים בינתים.
ולי נר' דעצים ולבונה לאו בני איטמויי טומאת אוכלין מדאוריי' נינהו אלא מעלה דרבנן בעלמא ומה שאמרו בשמעתי' דהוי חיבת הקדש דאורייתא היינו דרשא דוהבשר ולרבות צריד של מנחות אתא ועצים ולבונה אסמכתא בעלמא ומעל' דרבנן בחיבת קדש דהכשר מים הוי דאורייתא ואתו רבנן וגזור בה הכשר אוכל ומעלה דרבנן הוא.
ומצאתי בירוש' דמס' סוטה בפ' כשם (ה,ג) עיקר טומאתו בקדש משום מעלה והתם נמי אמרו קודם שלא גזרו ד' בקדש שאל חגי הנביא את הכהני' תורה.
וכן שאלו בהא דאמרי'בצריד של מנחות היאך אפשר לממני ביה א' וב' אפי' בהכשר מים שהרי אין אוכל מטמא אוכל והתם ליכא למימר דמעלה מדבריהם היא דכי מיבעיא ליה לריש לקיש לשרוף ומדאורייתא כדמפרשינן לקמן בשמעתין ומפרקינן או כמ"ד אוכל מטמא אוכל בקדשים כדאיתא בפסחים או כשמואל דאמר טומאת עצמן יש להן ומונין בו א' וב' לומר אם מטמא אחרים כגון משקין אבל פשיטא שאינו מטמא צריד אחר שאין אוכל מטמא אוכל מן התורה.

שאין לך דבר עושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד. פירש רש"י ז"ל: קדש מקודש קדש גמור שקדש גופו, כגון בשר קרבן וחלות תודה שנשחט עליהן הזבח ומנחות שקדשו בכלי, אבל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש דקדושת פה לא, משום דשלישי דעביד רביעי בקדש מעלה דרבנן היא, דהא גבי שש מעלות האחרונות דחומר בקדש תני לה בחגיגה (כא, ב) דאמרינן התם דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא. וכי תקינן רבנן בשלישי דקדש מקודש בלבד תקינו, אבל בקדושת פה לא תקינו, וכיון דלא עביד רביעי אף גברא לא פסיל, וקא סלקא דעתך כל שכן חולין שנעשו על טהרת תרומה, ומשום הכי פרכינן משלישי שני לקדש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ולפי פירושו של רש"י ז"ל רבי יצחק בר שמואל בר מרתא שפיר אית ליה חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו, כלומר שהקדושה נתפסת בהן אלא שאין עליהן מעלות הקדש להיות בהן רביעי ולא נעשות רביעי בנגיעה אפילו בקדש מקודש ולא לפסול גברא באכילה. ותנאי דקאמרי, היינו תנא דברייתא דהשלישי שבחולין מטמא משקה קדש ופוסל אוכלי קדש, ורבי אלעזר ברבי צדוק שאמר באידך ברייתא הרי הן כתרומה לטמא שנים ופוסל אחד. ורבי יצחק דאמר כרבי אלעזר ברבי צדוק.
ויש לעיין מה ראיה היה מביא רבי יצחק דלא מיפסיל גברא מדאין לך דבר שעושה רביעי אלא קדש מקודשת בלבד, והלא האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה, ואף על פי שאינו פוסל את התרומה בנגיעה, ועוד הקשו בתוס' אם אינו מטמא שלישי שבו (ו)אפילו בקדש וגברא נמי לא פסיל. מאי (ד)קאמר רבי אלעזר בר' צדוק מטמא שנים ופוסל אחד, מאי פסליתיה, דהא ודאי מדאינו מטמא קדש ולא פוסל כל שכן ודאי תרומה. ותירצו שנפסל מלהק[ד]יש למזבח.
ויש מפרשים דרבי יצחק כמאן דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש, ולפיכך (האומר) [הוא אומר] האוכל שלישי שבו אין גופו נפסל דטהור גמור הוא ואפילו הוא עצמו אינו פוסל את הקדש בנגיעתו, ותנאי דקאמר, היינו תנא קמא דר' אלעזר בר' צדוק, ור' אלעזר בר' צדוק ורבי יצחק כתנא קמא. דרבי אלעזר ברבי צדוק דאמר חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין.
ויש שואלים כאן רביעי בקדש היכי משכחת ליה, אי דאיטמי אוכל בשרץ אפילו שני לא משכחת ליה מדאורייתא, שאין אוכל מטמא אוכל כדאיתא בפסחים (יד, א) ואדם וכלים אין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה. ואי איטמי אדם או כלים בשרץ ואחר כך נגע באוכלין שני משכחת לה שלישי וכל שכן רביעי לא משכחת להו, דכלי בשרץ הרי ראשון ואוכל בכלי הרי שני, אבל שלישי ורביעי ליכא, דאין אוכל מטמא אוכל, וכי תימא על ידי משקין כגון דנגעו משקין בכלי והדר נגעו אוכלין במשקין, הא נמי ליתא, דבשלמא למאן דאמר בפסחים (טז, א) טומאת משקין אפילו לטמא אחרים מדאורייתא שפיר משכחת לה אפילו רביעי, כגון דאיטמי בשרץ הרי ראשון ואוכלין בכלי הרי שני ומשקין באוכלין הרי שלישי ואוכלין במשקין הרי רביעי, אלא למאן דאמר דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא, רביעי היכי משכחת לה, ועוד למאן דאמר התם בפסחים (טו, א) דמשקין אפילו טומאת עצמן מדאורייתא אין להן אפילו שלישי לא משכחת להו, בשלמא למאן דאמר התם אוכל מטמא אוכל בתרומה וקדשים, אלא למאן דאמר בפסחים (יד, א) מקרא מלא דבר הכתוב לא שנא חולין ולא שנא תרומה וקדשים מאי איכא למימר. ולפי מה שכתב רש"י ז"ל כאן דשלישי ורביעי מעלות דרבנן נינהו בתרומה וקדשים, ומביא ראיה מדתני להו בחגיגה (כא, ב) בשש מעלות אחרונות דלית להו דררא דטומאה דאורייתא וכמו שכתבתי למעלה לא קשיא כלל, דהא ודאי מדאורייתא לא משכחת להו אלא דרבנן נינהו כתרומה וקדשים.
וצריך (לו) [לי] עיון דאם כן לר' יצחק בר' שמואל בר מרתא אף שני של חולין שנעשו על טהרת תרומה לא יעשה שלישי בתרומה, כי היכי דשלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש אינו עושה רביעי בקדש, וטעמא לפי מה שפירש רש"י ז"ל דכיון דבקדש מקודש עצמו אינה אלא מעלה רבנן בקודש מקודש בלבד תקנו ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש. ואם כן אף אנו נאמר דשלישי של תרומה מעלה דרבנן היא ולא תהא נוהגת אלא בתרומה גמורה ממש. ובתוספות פירשו דכל מאן דסברי ליה דאין טומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא סבירא ליה כמאן דאמר בפסחים (יד, ב) דאוכל מטמא אוכל בתרומה וקדשים, ורבינא דאית ליה התם מקרא מלא דבר הכתוב לא שנא חולין ולא שנא תרומה וקדשים, סבירא ליה דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא.

בגדי עם הארץ הרי הן אב הטומאה אצל הפרוש ר"ל אוכל חולין בטהרה ובגדי פרושים הרי הם אב הטומאה אצל אוכלי מעשר שני וכן של מעשר לתרומה וכן של תרומה לקדש ושל קדש לנגיעת מי חטאת וחשש הטומאה בכל אלו בעם הארץ מפני שהוא כזב לכל דבריו ובאחרים שמא ישבה עליהם אשתו נדה ואע"פ שנזהרים הם מן הטומאה מ"מ כשאירעה טומאה להם או לבגדיהם אין מתכונים לטבילת בגדיהם אלא למה שהורגלו בו וכל שכיון לטבילה לשם דבר אחד לא עלתה לו לחמור הימנה וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:

בפרש"י בד"ה דליכא כזית בכדי כו' אבל ראשון ושני אין כו' דאפילו בחולין מהני שני ועוד דשני פסיל ליה לתרומה כו' עכ"ל תרתי קאמר חדא דאע"ג דבראשון ושני נמי אין כאן תרומה כיון שאין בה כזית בכדי אכילת פרס מכל מקום הרי ראשון ושני אפילו בחולין מהני לפסול התרומה מדאורייתא וחצי שיעור אסור לאכול מן התורה מה שאין כן בשלישי דהתרומה לא מיפסל כלל אלא דגופו נפסל מלאכול בתרומה מדרבנן והרי אין כאן תרומה וכתבו עוד דשני פסול ליה לתרומה כו' ומשום הא גופיה דאסור למיפסל תרומה טהורה אין נאכל בנזיד הדמע דמפסל לה על ידי עירוב מה שאין כן בשלישי דהתרומה לא מיפסלה מיניה ודו"ק:

תוס' בד"ה האוכל שלישי של חולין כו' ואם תאמר תקשה כו' דקתני שלישי בתרומה פוסל כו' עכ"ל ולא משמע להו לחלק בין תרומה שנעשה עט"ק ובין חולין שנעשו עט"ק וליכא לאקשויי דעל כרחך לא דמיא דהתם משום תרומה גופה האוכל שלישי שלה פסול גופו לאכול אפי' תרומה כדאמר רבי יונתן לעיל והכא בשלישי בחולין עט"ק אין גופו נפסל מלאכול אפי' בקודש דיש לומר דעל כרחך רבי יצחק לית ליה הא דעולא ודרבי יונתן דלעיל דכמו דנימא לרבי יצחק דאין אוכל שלישי של ט"ק פוסל גופו לאכול בקודש מטעם שאינו עושה רביעי בקודש הכי נמי שלישי של תרומה או עט"ת האוכלו אין גופו פסול אפילו לאכול קודש מהאי טעמא שאינו עושה רביעי אלא קודש מקודש אך קשה לפי זה אמאי שביק האי תנא חולין דקתני בבבא דרישא ותנא בהך בבא תרומה שנעשו עט"ק אמאי לא תנא נמי בהך בבא חולין שנעשו עט"ק ואפשר דלרבותא קתני תרומה בהך בבא דאע"ג דהרביעי מיפסיל ליכא איסורא לאוכלה משום תרומה טמאה כיון דבתרומה עצמה ליכא רביעי כמו שכתבו התוספות לעיל:

רש"י בד"ה דליכא כזית כו' אבתריה הנח לנייד כו' הד"א:

תוס' בד"ה אין לך כו' לא יאכל מאי לאו דנגע בו והוא דקרי כו' כצ"ל:

גמרא האוכל שלישי של תרומה עצמה אסור לאכול כו'. גם מכאן הוי תיובתא להמי נפתוח (פרפר ד ב) שכ' דבאוכלין טמאין האסורין באכילה ל"ג פסול גויה. שהרי שלישי של תרומה אסור באכילה וגזרו עליו. וכבר השבתי עליו בשבת (יד) בד"ה ודע. ואדרבה נראה מפני דעביד איסורא הוה ס"ד דליקנסיה לאסרו אפי' במגע כדבסמוך. דעל טעם התוס' קשה דהוי גזרה לגזרה. ועי' סוטה (ל) בתד"ה ס' הישר בסופו:

רש"י ד"ה דליכא כזית. לתרומה דפתיכא ביה. כצ"ל:

רש"י ד"ה ומותר ליגע. ור' יונתן איירי כו'. כצ"ל:

תד"ה אין לך. והא דקרי לרביעי בקדש בפ' כ"ש מעלה בעלמא. בעניותי לא מצאתי שם:

רש״י ד"ה דליכא כזית וכו׳ ועוד דשני פסיל לה כצ״ל:

ד"ה קדש מקודש וכו׳ המקודש בקדושת פה כצ"ל:

דליכא כזית בכדי אכילת פרס. דחיוב אוכל תרומה בטומאת הגוף לא הוי אלא בכזית ואין שום אכילה כשיעור מצטרפת בין כזית דכל איסורין ובין ככותבת ליה''כ אם שהה מתחלת אכילת השיעור ועד סופה יותר מכדי אכילת פרס שכך נתנה תורה שיעור לשהיית אכילה בבית המנוגע שהקפידה תורה בשוהה בו שיעור אכילה לטמא בגדים ואותה אכילה נשתערה בחצי ככר של עירוב והיא ד' ביצים ובנזיד הדמע תבלי תרומה מועטין וכי אכיל מן המקפה פרס לא אכל מן התבלין כזית עד דאכל מן המקפה טפי מאכילת פרס ובטפי לא מצטרף כזית ואין כאן אכילת תרומה בטומאה אבל ראשון ושני אין נאכל בנזיד הדמע דאפילו בחולין מהני שני ועוד דשני פסיל ליה לתרומה דפתיכא ביה כך שמעתי וקשיא לי מ''מ היכי ספינן ליה מידי דפסיל לגופיה לתרומה והא מוזהר הוא מלפסול את גופו דאמרינן בפ''ח דיומא (דף פ:) אל תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת גוייה דאורייתא ואפילו למ''ד דרבנן איסורא מיהא איכא ועוד לישנא דהש''ס דפריך ספינן ליה מידי דפסיל ליה לגופיה משמע דלאו מתבלי תרומה פריך אלא מדספינן ליה שלישי של חולין ונ''ל דבחולין גרידא קאי רישא דמתניתין הראשון שבחולין כו' והשלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה וה''ל שלישי מותר לאוכלו והא הכא כיון דנזיד הדמע הוא על כרחיך שנעשה על טהרת תרומה בעי למיכליה וה''ל חולין שנעשין על טהרת תרומה ואי אמרת שלישי דידהו פסיל גופא לתרומה ספינן ליה להאי כהן מידי דפסיל לגופיה ואתי למיכל תרומה אבתריה. הנח לנזיר הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס הלכך לאו חולין שנעשו על טהרת תרומה הוא דאמאי קרית ליה בטהרת תרומה משום תבלין דפתיכי ביה הנהו לית בהו כזית תרומה בכדי אכילת פרס דמקפה הלכך לא בעי למיכלינהו בטהרת תרומה והוו להו חולין גרידי: אסור לאכול. בתרומה: ומותר ליגע. והיינו נמי כדעולא אלא דעולא איירי בשלישי דחולין שנעשו על טהרת תרומה ורבי יוחנן איירי בשלישי דתרומה עצמה: ה''מ. דאמרינן נפסל מלאכול דמשמע אבל מותר ליגע היכא דשלישי שאכל הוה חולין אבל תרומה לא ואי מדרבי כו': אלא קדש מקודש. אא''כ היה שלישי של קדש מקודש דהאי שלישי עביד רביעי בקדש מעלה היא דרבנן דהא גבי מעלות דחומר בקדש קתני להו (חגיגה דף כ:) בה' מעלות אחרונות דאמרינן התם (שם כא:) דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא וכי תקינו רבנן בשלישי דקדש מקודש הוא דתקון ואע''ג דמייתינן לה בק''ו ממחוסר כיפורים לאו ק''ו דאורייתא הוא דהא משלישי דתרומה הוא דמייתינן והיא גופה לאו כתיבא בהדיא ואסמכתא בעלמא הוא תדע דהא גבי מעלות תניא וק''ו דכוותיה אמרינן במסכת סוטה בפרק כשם (דף כט:) דאמרינן ק''ו מאוכל הבא מחמת טבול יום דעביד רביעי בקדש והוא גופיה לאו מכתב כתיב ולא בק''ו אתי: קדש מקודש. קדש גמור שקדש גופו כגון בשר קרבן וחלות התודה שנשחט הזבח עליהם ומנחות שקדשו בכלי אבל שלישי של קדש המקודש בקדושת פה לא והכי מפרש בברייתא דמסכת טהרות בפ''ק וכיון דלא עביד רביעי לא פסיל לגברא וקס''ד וכ''ש חולין שנעשו על טהרת תרומה: והא לאו קדש מקודש הוא. וקפסיל ליה לגברא ואפילו שני נמי עביד ליה: טומאה היא אצל הקדש. ושלישי דידיה מספקינן ליה בשני לגבי קדש ומש''ה פסיל לגברא: מדרס לפרושין. הרי הן אצל פרושין כמדרס הזב דמטמא אדם והני נמי מטמו להו מדרבנן: פרושין. אוכלי חולין בטהרה:

אבל תרומה בנגיעה נמי אסור. אע''ג דאין עושה רביעי ה''א דאסור ליגע דגזרינן שלא יבא לאכול: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש. כמו שאינו עושה רביעי והא דנקט אוכל ולא נקט מגע שאינו עושה רביעי אם נגע בקדש רבותא נקט דהאוכל חמור ממגע דהא אוכל את שלישי הוי שני לקדש וא''ת לענין מאי הוי שלישי כיון דאוכלו הוי טהור אפילו לאכול בקדש וגם אם נגע בקדש אינו עושה רביעי ונראה דנ''מ לכי הא [דתנן] (דתניא) בפרק קמא דטהרות השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש באיזה קדש אמרו בקדש מקודש כמו חלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהן הזבח והמנחות שקדשו בכלי אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהם הזבח ומנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא הרי הן כתרומה והשרץ מטמא בהן שנים ופוסל אחד והשתא לענין זה יש בהן שלישי דשוב אין שוחטין עליהם הזבח ואין מקדשין המנחות בכלי דתו לא חזו לקדושת הגוף וא''ת רבי יצחק כמאן לא כר''א ולא כרבי יהושע דלרבה בר בר חנה לרבי יהושע אין בהן שלישי כלל ולעולא הא דקאמר רבי יהושע שלישי שני לקדש היינו אף לחולין שנעשו על טהרת הקדש אי כר''א הא אמר שלישי שלישי ונ''ל דקסבר רבי יצחק דר''א ורבי יהושע לא איירו אלא בשלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל אוכלין שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש וא''ת תקשה מתניתין דטהרות לרבי יצחק דקתני שלישי שבתרומה פוסל ופירשתי לעיל דאיירי בנעשה על טהרת הקדש וי''ל דמסקינן תנאי היא: אין לך דבר כו' אלא קדש מקודש בלבד. מה שפירש בקונטרס דרביעי בקדש מעלה דרבנן היא מדקתני לה בה' מעלות אחרונות בחומר בקדש דאמר התם דלית להו דררא דטומאה דאורייתא אין נראה דהא חשיב נמי בה' מעלות אחרונות כלי מצטרף מה שבתוכו לקדש וצירוף הוי דאורייתא לרבי יוחנן דספ''ק דפסחים (דף יט.) ואפילו רבי חייא בר אבא דפליג עליה התם ואמר צירוף דרבנן הוא הא איהו מוקי לה כר''ע ור''ע ס''ל שלישי בחולין דאורייתא וא''כ רביעי בקדש נמי דאורייתא דקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והא דקרי לרביעי בקדש בפרק כל שעה (דף כד.) מעלה בעלמא לאו משום דהוי מדרבנן דהא הביא כפרתו אוכל בקדשים קרי ליה נמי התם מעלה אע''ג דהוי דאורייתא כדדרשינן בהערל (יבמות עד:) וקאמר נמי התם דוהבשר לרבות עצים ולבונה הוי מעלה ולקמן (דף לו.) מוכיח מיניה דחיבת הקדש דמכשרת דאורייתא והא דאמר בפ' (כל הפסולים) (זבחים דף לד) גבי והבשר לרבות עצים ולבונה לפסולא בעלמא לאו פסולא בעלמא דרבנן אלא למימר דלאו למלקות דלא יאכל מרבה ליה אלא ליפסל מהקרבה קאמר דמקבל טומאה ולעולם פסולה דאורייתא והא דאמר בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כא:) דה' אחרונות לית להו דררא דטומאה דאורייתא ר''ח ל''ג דאורייתא ואפילו גרסינן דאורייתא ה''פ דכה''ג בחולין ליכא דררא דטומאה דאורייתא דרחוק הוא מטומאה ומה שמדקדק בקונט' בפסחים דלא משכח רביעי בקדש למ''ד טומאת משקה לטמא אחרים לאו דאורייתא ואין אוכל מטמא אוכל דהיאך יכול לבא לידי רביעי שרץ כלי וכלי אוכל ואוכל משקה הרי אין כאן אלא שלשה ואין זה קושיא דמשכחת ליה שפיר ע''י עצים ולבונה ואע''ג דר''ל מיבעי ליה לקמן אי מהני חיבת הקדש למימני ביה ראשון ושני ההוא אמורא דאמר בפסחים דאין אוכל מטמא אוכל סבר דמונין בו ראשון ושני ור''ל סבר דאוכל מטמא אוכל: בחולין שנעשו על טהרת תרומה ואמאי הא לאו קדש מקודש הוא. נ''ל דהאי מקשה סבר דטעמא הוא דהאוכל שלישי שני הוי משום דכיון דלא נזהר לשומרו מליטמא וליגע בשני איכא לספוקי נמי דלמא נגע בראשון וסבר כעולא דבנעשו על טהרת הקדש נמי שלישי שני מהאי טעמא ולית ליה דטהרתה של תרומה טומאה היא אצל קדש אלא שמירת תרומה חשיבא לשמירה אצל קדש ורבי יצחק משני דוקא בשלישי הנעשה על טהרת תרומה הוי אוכלו שני דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל שלישי הנעשה על טהרת הקדש הוי אוכלו טהור לאכול בקדש כמו שאינו עושה רביעי ולדידיה תרומה טהורה נמי מטמאה קדש ולהכי קאמר מנא תימרא דממאי דשלישי שני אין להוכיח לפי סברת המקשה ומייתי מבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש ואין נראה לו לחלק בין מדרסות לפירי ורבא משני דיש לחלק ולא חיישינן בפירי שמא נגע במדרס נ''ל:

דף לה - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד