חולין לד ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לד - ב

אמר לו רבי יהושע: אף אני מודה שהאוכל שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש שלא נעשה לשני, לא אמרתי שהאוכל שלישי נעשה לשני אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, שהזהירות בטהרתה, עדיין בחשש טומאה היא אצל הקדש, שכן שנינו "בגדי אוכלי תרומה - מדרס לקדש" [משנה חגיגה יח ב]. הרי שאף שטומאת מדרס מטמאת אף חולין, ובודאי שאוכלי תרומה נזהרים ממנה, בכל זאת כיון שהזהירות בקדשים החמורים יותר, גדולה יותר, לגבי קדשים אנו חוששים שבגדי אוכלי התרומה טמאים בטומאת מדרס על ידי שנדה ישבה עליהם. וכן שלישי שנשמר מטומאה אחרת בזהירות של תרומה, אנו חוששים שהוא שני לענין קדש, והאוכל אותו דינו להיות שני כדין אוכל שני לענין קדש ^[266].

מעתה, יש בידינו להסביר בשלש דרכים את דברי רבי יהושע במשנה שאמר "בחולין שנעשו כל טהרת תרומה".

א. רבי יהושע חידש שאפשר להתפיס על חולין דיני טומאה של תרומה אף שהיא קלה מקדש, וכל שכן שהדברים נאמרו בחולין שנעשו על טהרת הקדש.

לפי דרך זו, אף האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו שני לקדש, מפני ששמירת חולין שנעשו על טהרת הקדש לא מספיקה לקדש בעצמו שנזהרים בו יותר.

יש בגמרא לקמן דעה הסוברת כך, אך ברור שרבה בר בר חנה חולק על כך, שלדבריו רבי יהושע אמר במפורש שהוא לא אמר שהאוכל נעשה לשני אלא בתרומה ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש.

ב. רבי יהושע בא להסביר מדוע הוא סובר שהאוכל שלישי נעשה שני, ומסביר שהוא מדבר בתרומה וטהרת התרומה היא טומאה אצל הקדש.

לפי דרך זו, ניתן לומר שרבי יהושע מודה שאפשר להתפיס חולין בטהרת הקדש, אבל האוכלם לא נעשה שני.

אף דרך זו לא מתאימה עם המשא ומתן שהוא המשך המשנה לפי מסורת רבה בר בר חנה, שכן אם רבי יהושע כבר הסביר במשנה מדוע האוכל שלישי נעשה שני לקדש, לא היה רבי אליעזר שואלו על זה ורבי יהושע חוזר ומסביר.

ג. רבי יהושע בא להגביל את מציאות השלישי שהוא מדבר עליו. ואומר שאינו אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש כי אין בהם שלישי.

רק לפי דרך זו ניתן להבין את המשא ומתן. רבי אליעזר לא ידע את טעמו של רבי יהושע מדבריו במשנה, כי עיקרם בא להגביל את מציאות השלישי בחולין, וכאשר שאל רבי אליעזר את רבי יהושע לטעמו, ענה לו, שהוא מדבר רק בחולין שנעשו על טהרת תרומה, וזה גם טעמו שטהרת התרומה היא טומאה אצל קדש.

נמצא, שמי שהעמיד את משנתנו שלא כרבי יהושע הוא רבה בר בר חנה, והוא האמורא שאליו התכוין עולא כשאמר "חבריא אמרין" ^[267].

אמר רבי זירא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן אמר רבי ינאי: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו שני לקדש לפי רבי יהושע שההלכה כמותו, מפני שאף חולין שנעשו על טהרת הקדש לא נזהרים בהם כל כך ^[268], ולענין קדש בעצמו אנו חוששים שהם שניים, והאוכל שני נעשה לשני.

איתיביה רבי זירא לרבי אסי מהמשנה: רבי יהושע אומר: האוכל שלישי הרי הוא שני לקדש, ואין שני לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה.

ומקשה רבי זירא: על טהרת תרומה, אין. על טהרת הקדש, לא אמר רבי יהושע שהאוכל נעשה לשני, או מפני שהוא סובר שאין שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש, או שיש בהם שלישי, אבל אין הם בחשש טומאה אצל הקדש מפני שנעשו על טהרת הקדש!

אמר ליה רבי אסי: לא אמר רבי יהושע בדוקא תרומה, אלא לא מיבעיא קאמר, וכוונת רבי יהושע לחדש שיש לחולין שנעשו על טהרת תרומה דין טומאה של תרומה, וכל שכן שיש לחולין שנעשו על טהרת הקדש דין קדש, ודינם שוה לענין האוכל אותם.

ומקשינן: והא רבי אסי אמר את דבריו בשם רבי יוחנן, ואילו רבה בר בר חנה אמר בשם רבי יוחנן את המשא ומתן שבו "אף אני לא אמרתי אלא בתרומה" קאמר רבי יהושע!

ומתרצינן: אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן, ולפי רבי אסי בשם רבי יוחנן לא אמר רבי יהושע דברים אלו מעולם ^[269].

אמר עולא: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה, אף שלדעת רבי יהושע אין הוא מטמא במגע אלא קדש אבל תרומה שנגע בה טהורה, מכל מקום נפסל גופו מלאכול בתרומה, שאיסור האכילה לא תלוי בכך שהאוכל מטמא את התרומה, ואף שלדעת רבי יהושע האוכל אוכל ראשון נעשה לשני, וכן היה לנו לומר שהאוכל אוכל שלישי נעשה רביעי ומותר בתרומה, אין אומרים כך, לפי שלא אמר רבי יהושע שהאוכל יורד במדרגת טומאתו מהמאכל אלא לענין טומאת מגע, אבל האוכל שלישי אף כשאנו אומרים שהוא שלישי אין הוא מטמא תרומה במגע אלא נאסר באכילת תרומה ^[270], ובזה מודה רבי יהושע שהאוכל חמור כהמאכל.

ומקשינן: מאי קא משמע לן עולא, הלוא כך יוצא מדברי רבי יהושע?

שכן תנינא: האוכל שלישי הרי הוא שני לקדש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה. שני לתרומה הוא דלא הוי, הא שלישי לתרומה הוי!

ומתרצינן: אי מההיא, הוה אמינא: לא שני לתרומה הוי ולא שלישי לתרומה הוי, ואיידי [ואגב] דאמר רבי יהושע שהאוכל הוא שני בקדש, אמר נמי אין שני בתרומה, קא משמע לן עולא שנעשה שלישי לתרומה.

איתיביה רב המנונא לעולא ממשנה במסכת טהרות [ב ג]: הראשון שבחולין, טמא, ומטמא תרומה באופן שהיא פוסלת תרומה אחרת. והשני שבחולין, פוסל תרומה, ואינו מטמא אותה שתהיה מטמאת תרומה אחרת. והשלישי, כשישנו בחולין, כגון שנעשה על טהרת תרומה, הוא נאכל בנזיד הדמע, שהוא תבשיל אשר שום ושמן של תרומה מעורבים בו, ואין איסור לאוכלו מפני שהתרומה לא מקבלת טומאה מהנזיד, שהוא שלישי.

ומקשה רב המנונא: ואי אמרת שהאוכל שלישי נפסל גופו מלאכול בתרומה, איך מתירים לו לאכול את הנזיד, וכי ספינן ליה מידי דפסיל ליה לגופיה מאכילת תרומה ותוך כדי כך הוא אוכל את התבלינים של תרומה!

הערות

^[266] רש"י כתב, שהתרומה היא בחשש שני לטומאה. וכתב התוספות יו"ט, שאף היא בחשש ראשון לטומאה, אלא שדי לנו בחשש שהיא שניה כדי להחמיר ולעשות את האוכלה לשני לענין קדש, כי אין הבדל בדין בין אוכל ראשון לאוכל שני לפי רבי יהושע.

^[267] עולא שסובר בדעת רבי יהושע שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש, הבין את דברי רבי יהושע כאחת הדרכים הראשונות [רש"י].

^[268] כך מפרש רש"י בדעה זו בדף לד א בסוף ד"ה מפני שטהרתה. והר"ן מפרש, שלדעה זו אליבא דרבי יהושע לא חלקו חכמים בטומאת הגויה, וכל האוכל דבר טמא שדינו להטמא, עשו אותו לשני וכיון שהשלישי הוא טמא לגבי קדש, האוכלו הוא שני לקדש. [חדושי הר"ן ד"ה אף אני].

^[269] לענין הלכה נחלקו הרמב"ם והראב"ד, הרמב"ם פסק שחולין שנעשו על טהרת הקדש אין בהם שלישי, והראב"ד פסק שיש בהם שלישי. [פי"א מאבות הטומאות ה"ט]. הרמב"ם מודה שיש דינים מיוחדים בחולין שנעשו על טהרת הקדש ואינם כחולין גמורים, אבל שלישי אין בהם. [פי"ב מאבות הטומאות הט"ז].

^[270] לענין קדש דינו כשני, ואין לנו נפקא מינה בזה שהוא שלישי ולא רביעי אלא לענין אכילת תרומה.

טומאה היא נחשבת אצל הקדש, שאדם המקפיד לאכול תרומה בטהרה נחשב טמא למי שאוכל קדשים. ולכן גם אם אכל דבר שהוא שלישי ופסול בתרומה, ייעשה שני לטמא את הקודש.

א אמר ר' זירא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן אמר ר' ינאי: האוכל מאכל שהוא שלישי לטומאה של חולין שנעשו על טהרת הקדש — נעשה גופו שני לקדש, שעושה שלישי ורביעי בקודש.

איתיביה [הקשה לו] ר' זירא לר' אסי ממה ששנינו בדברי ר' יהושע: שלישי עושה שני לקדש ואין עושה שני לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ונדייק מכאן: בחולין שנעשו על טהרת תרומה — אין [כן], שלישי שבהם עושה שני לקודש, אבל בחולין שנעשו על טהרת הקדש — לא!

אמר ליה [לו]: אין לדייק כך, אלא בלשון לא מיבעיא קאמר [לא נצרכה אמר], כלומר, לא רק בחולין הנעשים על טהרת הקודש, שטהרתו חמורה — האוכל שלישי נעשה שני לקודש, אלא אפילו בחולין הנעשים על טהרת תרומה.

ומתקשים: כיצד אומר כן ר' אסי בשם ר' יוחנן? והא [והרי] לפי הסברו של רבה בר בר חנה בשם ר' יוחנן, "אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה" קאמר [אמר] ר' יהושע, ומכאן שבחולין שנעשו על טהרת הקודש לא אמר! ומשיבים: אמוראי נינהו [מחלוקת אמוראים היא] בהבנת שיטת ר' יהושע, ואליבא [ועל פי שיטת] ר' יוחנן, שחלקו בשיטתו בזה.

ב אמר עולא: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה — נפסל גופו מלאכול בתרומה.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו בכך]? הלוא כבר תנינא [שנינו] דבר זה: האוכל שלישי נעשה שני לקדש, ואין הוא נעשה שני לפסול את התרומה, והוא בשלישי לחולין שנעשו על טהרת תרומה. ונדייק מכאן: שני הוא דלא הוי [שאינו נעשה] לתרומה, הא [הרי] שלישי לתרומה הוי [הוא נעשה], ונפסל גופו מלאכול בתרומה!

ומשיבים: אי [אם] מההיא מאותה משנה, איני מוכרח לדייק כך, אלא הוה אמינא [הייתי אומר] שלענין תרומה לא שני הוי [הוא] ולא שלישי הוי [הוא], שאין מקום לעשות את דינו של האוכל כדין המאכל, ואיידי דאמר [ורק מתוך שאמר] שהוא נעשה שני בקדש — אמר נמי [גם כן] שאין הוא נעשה שני בתרומה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] עולא שלענין תרומה הוא נעשה שלישי, שנפסל גופו מלאכול בתרומה.

איתיביה [הקשה לו] רב המנונא לעולא ממה ששנינו במשנה: הראשון שבחולין טמא, שהוא פוסל מאכל חולין שנגע בו, ומטמא תרומה שנגע בה, שהיא פוסלת תרומה אחרת שנגעה בה. והשני שבחולין פוסל את התרומה, שהיא אסורה באכילה, ואולם אינו מטמא, שאינה פוסלת תרומה שנגעה בה. והשלישי שבחולין נאכל בנזיד הדמע שמותר הכהן לתת ולערב (לדמע) תבלין של תרומה בתבשיל כזה ולאוכלו.

ומעתה, אי אמרת [אם אומר אתה] שהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת התרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה, וכי ספינן ליה מידי דפסיל ליה לגופיה [מאכילים אותו דבר שפוסל את גופו] מלאכול בתרומה? והרי כשהוא אוכל תבשיל זה נמצא שהוא אוכל את התרומה המעורבת בו באיסור! אמר ליה [לו] עולא: הנח לנזיד הדמע,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

is impurity vis-à-vis sacrificial food. The Sages issued a decree that even one who is vigilant to partake of his teruma in a state of ritual purity is considered impure vis-à-vis one partaking of sacrificial food. Therefore, one who ate a food item that was prepared on the level of purity of teruma that had become impure with third-degree impurity assumes second-degree impurity, and he renders sacrificial food impure.

Rabbi Zeira says that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says that Rabbi Yannai says: With regard to one who eats non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food, and these items had become impure with third-degree impurity, his body becomes impure with second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food. He renders sacrificial food with which he comes into contact impure with third-degree impurity, and that food in turn disqualifies sacrificial food with which it comes into contact.

Rabbi Zeira raised an objection to the statement of Rabbi Asi from the statement of Rabbi Yehoshua: One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food but does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma. This is stated in the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma. The Gemara infers: Yes, one is able to prepare items on the level of purity of teruma, but one is not able to prepare items on the level of purity of sacrificial food, as in the latter case the non-sacred food does not become impure at all.

Rabbi Asi said to Rabbi Zeira: That inference is incorrect, as Rabbi Yehoshua is speaking utilizing the style of: It is not necessary. It is not necessary to say that in the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food, which is stringent, they have the capacity of assuming third-degree impurity. Rabbi Yehoshua teaches that non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma also have the capacity of assuming third-degree impurity.

The Gemara objects: But didn’t Rabbi Yehoshua say to Rabbi Eliezer according to the explanation that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: I too stated this only with regard to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma, indicating that he was not referring to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of sacrificial food. The Gemara explains: Rabba bar bar Ḥana and Rabbi Asi are amora’im, and disagree with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan, and they disagree about whether the statement of Rabbi Yehoshua was stated specifically with regard to non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma, or whether it includes even those prepared on the level of purity of sacrificial food.

§ Ulla says: One who eats non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma and that are impure with third-degree impurity, his body is disqualified from the right to partake of teruma.

The Gemara asks: What is Ulla teaching us? We already learn in the mishna cited earlier (33b) from tractate Teharot: One who eats food with third-degree impurity assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food, but does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma. This is stated in the case of non-sacred food items that were prepared on the level of purity of teruma. The Gemara infers: It is second-degree impurity that he does not assume, but third-degree impurity he assumes, and he is therefore disqualified from partaking of teruma.

The Gemara answers: It was necessary for Ulla to teach this halakha, as if it was learned from that mishna, I would say that vis-à-vis teruma he assumes neither second-degree nor third-degree impurity, as there is no reason to deem the status of one who eats like that of the food that he ate. And perhaps it was only since Rabbi Yehoshua said that he assumes second-degree impurity vis-à-vis sacrificial food that he also said that he does not assume second-degree impurity vis-à-vis teruma. Therefore, Ulla teaches us that he assumes third-degree impurity and is disqualified from partaking of teruma.

Rav Hamnuna raised an objection to the statement of Ulla from a mishna (Teharot 2:3): Non-sacred food that is impure with first-degree impurity is impure and renders teruma impure in the sense that this teruma disqualifies other teruma with which it comes into contact. Non-sacred food that is impure with second-degree impurity disqualifies teruma, but it does not render teruma impure, meaning that it renders the teruma itself impure, but not to the extent that the teruma can render other teruma impure. And food that is impure with third-degree impurity may be eaten by a priest in a stew that is a mixture containing spices of teruma.

And if you say that by partaking of food that is impure with third-degree impurity his body is disqualified from the right to partake of teruma, do we feed him a matter that invalidates his body from the right to partake of teruma? According to this, when eating the stew that contains food that is impure with third-degree impurity, he is disqualified from partaking of the spices of teruma that the mishna permits him to add to the stew. Ulla said to him: Leave the matter of stew that is a mixture containing spices of teruma,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

נעשה גופו שני לקדש. כלומר ואינו יכול לאכול קודש:

והא אף אני לא אמרתי אלא בתרומה כו'. כלומר והא סבירא ליה לר' יוחנן דסבר ר' יהושע אף אני לא אמרתי אלא בתרומה^א)נראה דצ"ל וא"כ משמע דבחולין שנעשו על טהרת הקודש אין נעשה גופו שני לקודש. הא אף אני לא אמרתי אלא בתרומה וכו' ועכשיו הוא אומר חולין שנעשו על טהרת הקדש וקשיא דר' יוחנן [אדרבי יוחנן]:

אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן איכא דאמר אליבא דר' יוחנן אפי' אוכל שלישי שנעשו על טהרת הקדש נפסל גופו מלאכול בקדש. ואיכא דאמר לא אמר אלא בתרומה הואיל וטהרתה טומאה היא אצל הקדש כדבעינן למימר לקמן בשילהי דהילכתא:

שני הוא דלא הוי הא שלישי הוי. כלומר אין שני לתרומה הא גופו חשיב שלישי ונפסל מלאכול בתרומה:

הראשון שבחולין טמא ומטמא. כלומר ואיזהו ראשון שנגע בשרץ השני פוסל ואינו מטמא (קדש) [תרומה]:

והשלישי נאכל בנזיד הדמע. כלומר נאכל עם דמע של תרומה ואינו חושש שרביעי בתרומה ליתא לדברי הכל ומאי קרי דמע תרומה שנדמע במאה חולין:

(א"ל הנח לנזיד הדמע כו' כיון דמדמע אחד במאה) ואי אמרת נפסל גופו מלאכול תרומה ספינן ליה כו' כלומר כיון דאותו חולין שהוא שלישי נתערב בדמע של תרומה דמי כחולין שנעשו על טהרת תרומה ואי אמרת (הא אני) דהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה כו' א"ל הנח לנזיד הדמע כו' כלומר כיון דתרומה נדמע באחד ומאה כי קא אכיל פרס מחולין דהן כארבעה ביצים לא אכיל כזית מתרומה דלא חשיב על הכל חולין שנעשו על טהרת תרומה:

הא דתנן הראשון שבחולין טמא ומטמא. פירש"י ז"ל מטמא אוכלי תרומה והב' פוסל אוכלי תרומה והג' נאכל בנזיד הדמע כלומר אינו פוסל תרומה אלא נאכל הוא עמה שאם יש לו מקפ' של חולין שלישי נותן לתוכו תבלין ושום ושמן של תרומה ואקשינן ספינן במידי דפסול ליה גופיה ואכיל ליה תרומה בהדיא דהכא ודאי בחולין שנעשו על טהרת תרומה עסקינן מדמני בהו שלישי ופרקי' הנח לנזיד הדמע שאין בו כזית בכדי אכילת פרס ואינו אסור באכילת אותה תרומ' בטומאה לפי שאין אכילתה מצטרפת שאין בו כזית בכדי אכי' פרס.
והוא השיב על דברי עצמו ז"ל דליש' דתלמודאמשמע דלאו משום תבלי תרומה פריך אלא מדספינן ג' של חולין ועוד דבלאו תבלי תרומה מוזהר הוא מלפסול הגוף דאמרי' בפרק בתרא דיומא ולא תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת גופיה דאורייתא ואפי' למ"ד לאו דאורייתא איסורא דרבנן מיהא איכא.
ותמהני על זו הקושיא דטומאת גויה אי דאורייתא אי דרבנן היינו שגא יאכל אח"כ תרומה וקדשים א"נ ברגל דהא לאו דטומאת נבלות עצמן בהכי מיתוקמי והאיך יאסור כהן לפסול גופו בטומאת גויה והוא מותר לנגוע בנבלה עצמה.
והרב ז"ל חזר ופי' דבחולין גרידי קיימי והכי קתני והג' נאכל אפי' הוא נזיד הדמע כלומר מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה ויגע בהן ב' של חולין משנתערבו והכי פריך דכיון דנזיד הדמע הוא ע"כ בטהר' תרומה בעי למיכליה מעתה והו"ל חולין שנעשו על טהרת תרומה כשנגעו בב' ואי אמרת בג' דידהו פסול גופא לתרומה ספינן ליה להאי כהן במידי דפסול ליה לגופי' ופריק הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולא חולין שנעשו על טהרת תרומה הוו דלא בעו למיכלינהו בטהרת תרומה והוו להו כחולין גרידי זת"ד של רש"י ז"ל.
ובתוספות הקשו לפי' א"כ מעיקרא דס"ד דאיכא כזית בכא"פ היאך נאכל תרומה טמאה. ואין זו קושיא שיש להעמידה כשנגע הב' למקפה שהיא של חולין ולא נגע בשום ותבלין שבהם שהן תרומה ואינו פוסל התרומה עצמה בנגיעה זו.
ומיהו לדידי קשיא הא דאמרינן בפ' אלו עוברין מקפה של חולין ושום ושמן של תרומ' ונגע ט"י במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו וא"ת חולין שנתערבו בשום ושמן של תרומה כחולין שנעשו על טהרת תרומה הוו פסול את כולה הא בחולין גופייהו אית להו ג' והתם מוקמינן לה בדאיכא כזית בכא"פ ש"מ דאפ"ה לית בהו ג'.
ולאו קושיא היא, דנהי דאית בהו ג' הקילו שלא יהא חיבור לענין ט"י ולא יפסול אלא מקום מגעו בין שנגע בשום ושמן בין שנגע במקפה עצמה ומה שפי' מטמא ופוסל לתרומה אינו כמשמעו.
אבל הפי' המחוור יותר לומר דכולה מתניתין בחולין שנעשו על טהרת תרומה היא והיינו דקתני טמא ומטמא ופוסל דאלמא דאית בהו ג' והך מתני' סיפא היא דמייתינן לעיל האוכל אוכל ראשון וכו' וקתני סיפא בחולין שנעשו על טהרת תרומה ועלה תנן הראשון שבחולין וכו' וכולהו בחולין שנעשו על טהרת תרומה ונזיד הדמע הוא מקפה של תרומה שנתן לתוכה שום ושמן של ג' זה והיכי ספינן ליה מידי דפסיל ליה גופיה ואכל תרומה ועובר על ונטמתם בם ופריק הנר לנזיד הדמע שאין כזית בכא"פ ואין גופן נפסל ואין התרומה מטמאת שאין ג' עושה ד' בתרומה זהו הנכון לפי הגמרא.
אבל ענין המשנה עצמה מתקשה בכך דקתני במסכת טהרות ספ"ב הא' והב' שבתרומ' טמאין ומטמאין הג' פסול ואינו מטמא הד' נאכל בנזיד הקדש הא' והב' והג' שבקדש טמאין ומטמאין הד' פסול ואינו מטמא הה' נאכל בנזיד הקדש קתני ג' בחולין דומיא דד' בתרומה וה' בקדש דלית בהו טומאה כלל וכן נמי משמע מתוך תרי בבי דסיפא דפסול גרסינן ולא פוסל והיינו בחולין גרידי דשני פוסל ואינו עושה ג' כלל וכן בכל הנוסחאות כתוב בהן פסול.
ובתוספות מפרשים מציעתא בתרומה שנעשית על טהרת הקדש וסיפא בקדש שנעשה על טהרת חטאת דאית בהו ד' וה', והרבה יש לי להשיב ועוד דסיפא התם בחולין גרידא הוא דתנן הב' שבחולין מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה וכולה מתני' להעלותה בחולין שנעשו על טהרת הקדש בדוחק ובקושי הוא עולה.
ולפי מראות עיני אין כאן דרך עולה יפה בדרכו של רש"י ז"ל שנא' דמתני' בחולין גרידי היא אלא שנפרש הראשון שבחולין טמא ופוסל והשני פסול ואינו פוסל והג' אין צ"ל שאין לו שום טומאה בפני עצמו אלא אפילו נתערבה בו תרומה ונדמע ונגע בדימוע הזה הולכין אחר החולין ונאכל ולהכי מקשה הכא כיון שנדמע כחולין שנעשו על טהרת תרומה הן שהרי אפי' ט"י שנגע במקצתן פסל מקום מגעו וכי אכיל כהן למקום מגעו נפסל גופו וכ"ש בשאר טומאות שהן חיבור דפוסלות את כולן ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה מידי דפסיל ליה גופיה ואכיל בתרומה.
ופריק הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכא"פ ולא הוו חולין שנעשו על טהרת תרומה כלל ולא מפסלי לא כולן ולא מקצתן דתנן במס' ט"י עיסה שנדמעת או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בט"י ואיתא בפ' יוצא דופן וכדמפו' בפסחים דקאמרי' מקום מגעו אמאי פסול הואיל (ואינו לוקה) [ולוקה] עליו בכזית בכא"פ הא לאו הכי לא מיפסיל אפי' מקום מגעו בט"י ואפשר דה"ה לשאר טימאות דשני שלא שנו בט"י להקל אלא לענין חיבור ואם נאמר נפסלת בשני כשאר טומאות אפ"ה כיון דאיכא תרומה כזית בכא"פ ליכא משום אוכל תרומה בפסול הגוף וקמ"ל מתני' דלא אמרינן נטמאת תרומה בנגיעה דשני אלא חולין שבדמוע נפסל ואין פוסלין את התרומה כלל ונאכל הנדמע אעפ"י שהגוף פסול אבל שני אינו נאכל בנזיד הדמע לפי שהב' עושה את התרומה שבתוך הדמע ג' ותרומה טמאה אוסרת לכהנים לא' ומאה כדאיתא במס' תרומות פ"ה.

הראשון שבחולין טמא ומטמא. פירש רש"י ז"ל: בלשון ראשון בחולין כחולין שנעשו על טהרת תרומה כפשוטה של שמועה, והשלישי שבו נאכל בנזיד שנתערבו בו תבלי תרומה, ואי אמר' האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה, ספינן ליה האי תבשיל דפסיל גופיה דהא שלישי דאית ביה פסול גופיה, והיכי אכיל נזיד זה דאיתערבא ביה תרומה, ופרקינן הנח לנזיד הדמע דבעינן כזית בכדי אכילת פרס וליכא. והוא ז"ל הקשה על עצמו דמכל מקום היכי ספינן ליה מידי דפסיל גופיה מלאכול בתרומה דעלמא, דהא פסול הגויה כהן מוזהר עליה מדאמרינן בפרק בתרא דיומא (פ, ב) (אל) [ולא] תטמאו בהם ונטמאתם בה מכאן לטומאת גויה מדאורייתא, ואפילו למאן דאמר דרבנן איסורא מיהא איכא, ועוד דלישנא דתלמודא דפריך ספינן ליה מידי דפסיל גופיה, משמע דלאו מתבלי תרומה פריך אלא מדספינן ליה שלישי של חולין זה ולפיכך פירש הוא ז"ל רישא דמתניתין בחולין גרידי, והכי קאמר והשלישי כלומר מקפה של חולין שנתערבו בו תבלין של תרומה ונגע בו שני לטומאה והוה ליה שלישי מותר לאכלו, והא הכא כיון דנזיד הדמע הוא כלומר שנתערבו בו תבלין של תרומה, על כרחיה אית ליה למיכליה בתורת חולין שנעשו על טהרת תרומה משום תבלין של תרומה דפתיך ביה, ואי אמרת שני של חולין שנעשו על טהרת התרומה פסיל גופיה מלאכול בתרומה היכי ספינן ליה לכהן זה תבשיל זה דפסיל ליה מלאכול בתרומה אבתריה (כאן חסר ב' שורות) תרומה מיחייב למיכליה משום הנך תבלי תרומה דפתיכי ביה, דהא לית בהו כזית בכדי אכילת פרס, הילכך לאו כתורת חולין שנעשו על טהרת תרומה מיחייב למיכליה משום הנך תבלי תרומה דפתיכי ביה, דהא לית בהו כזית בכדי אכילת פרס אלא חולין גמורינן נינהו.
והקשו עליו בתוספות אי בחולין גרידא היכי קתני השלישי, והלא חולין גרידא לא שייך בהו שלישי. פירוש לפירושם אם שני לטומאה זה נגע למקפה של חולין בלבד ולא לתבלין של תרומה שבו אפילו תורת שלישי לא ירדה להן כלל, שאין שלישי בחולין גרידא ואינו פוסל את התבלין בנגיעה, ואי נגע בתבלין שבו מעיקרא כי סבירא לן דאית בהו בתבלין כזית בכדי אכילת פרס היכי מצי אכיל, [הא] תרומה טמאה אכיל.
ואפשר לי לתרץ קושיא זו דדלמא אתיא כרבי עקיבא דאמר בפסחים (יח, ב) דככר שני עושה שלישי בחולין ונגע מקפה זו בככר שני ונעשית שלישי ואינו פוסלין תבילין שבה. ומכל מקום מה שהקשה הוא זכרונו לברכה ללשון ראשון, אינו קשה, דפסול הגויה אפילו למאן דאמר דאורייתא אי אפשר לומר שיהא אסור לאכול ולפסול גוייתו, דהא כהן אינו מוזהר אפילו על נגיעת נבלה עצמה, והיאך יהא אסור לפסול גופו בטומאת גויה, אלא אסור לאכול תרומה וקדשים אחר שפסל גויתו קאמר, והיינו דקאמר התם מכאן לפסול הגויה מדאורייתא ולא קאמר מכאן שאסור לפסול את הגויה, ואי נמי ברגל דלאו דטומאת נבלות עצמן בהכי מתוקמי. ותדע לך דההוא קרא (אל) [דלא] תטמאו ונטמתם בישראל כתיבי (ויקרא יא, מג) ולא הוזהרו ישראל מלטמאות בשרץ נבלה ואפילו בטומאת מת אלא ברגל וכדמוכח בפרק קמא דראש השנה (טז, ב). גם מה שהקשה מלישנא דהיכי ספינן ליה מידי דפסיל גופיה לא קשיא, דהכי קאמר היכי ספינן ליה מידי דפסיל גופיה והדר אכיל תבלי תרומה דאיכא בנזיד הדמע וקא עבר על ונטמאתם בם. ופריק הנח לנזיד הדמע וכו' ואין חיוב אוכל תרומה בפסול הגוף אלא באוכל כזית בכדי אכילת פרס, והר"ם במז"ל (הל' טומאת אוכלין פ"ט, הי"ב) פירשה במקפה של תרומה שנתערבו בתוכה שום ושמן ותבלין של שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה. [ו]הכי קאמר הנח לנזיד הדמע דבעינן כזית בכדי אכילת פרס וליכא, והילכך לא נפסל גופו ולא נטמאת המקפה שאין שלישי עושה רביעי בתרומה בנגיעה.

מה שביארנו באוכל שלישי של תרומה שאסור לאכול את התרומה עד שיטבול דוקא בתרומה בעין אבל תבשיל שנתערב בו תרומה והוא הנקרא נזיד הדמע אם אין שם כזית בכדי אכילת פרס הרי זה מותר אבל האוכל רביעי של קדש אע"פ שמותר ליגע בקדשים אסור לאכלן עד שיטבול אפי' בתערובת ואפי' אין שם כזית בכדי אכילת פרס:

בד"ה אף אני לא אמרתי כו' ואע"ג דאיכא קודש עצמו כו' עכ"ל יראה מדבריהם לקמן לעולא בנעשו עט"ק נמי שלישי שני הוה ולא מטעמא שפירוש רש"י לפירוש שני לעולא משום דנעשה עט"ק נמי הוה טומאה אצל הקודש דמסתבר להו דלא שייך בנעשה עט"ק טומאה אצל קודש אלא דבין בנעשה עט"ת ובין בנעשה עט"ק הוי שלישי שני מטעמא כיון דלא נזהר מלשומרו וליגע בשני איכא לספוקי נמי דלמא נגע בראשון כמ"ש כל זה התוס' לקמן לעולא ולפי סברת המקשה והשתא לרבה בב"ח כמו שיש לטעות אי הוה שלישי בנעשו עט"ק דמיירי נמי ביה דהוה שלישי שני מטעמא דכיון דלא נזהר מלשומרו כו' כסברת עולא הכי נמי בקודש עצמו כיון דאית ביה שלישי יש לטעות דאיירי נמי ביה דהוה שלישי שני מה"ט דלא נזהר מלשומרו כו' ודו"ק:

בד"ה והשלישי נאכל כו' ועוד הוה יכול להקשות היאך אוכל תרומה כו' עכ"ל רצו לומר דאף אם נאמר שנגע בשני קודם שערבו בו תרומה וכמו שפירש ר"ת אדמקשה דאסור לטמאות גופו ה"ה דהוה מצי להקשות לעולא היאך אוכל תרומה כו' אבל מה שהקשו בתר הכי בלאו מלתיה דעולא תיקשי כו' היינו דוקא לפרש"י שפירש שנגע בשני אחר שערבו תרומה ודו"ק:

בא"ד וחולין גרידא נינהו ואין בהן שלישי ולא קרי ליה שלישי כו' עכ"ל לפירוש רש"י נמי חולין גרידי נינהו וניחא להו טפי משום דאע"ג דליכא כזית תרומה בכדי אכילת פרס וחולין גרידי נינהו מכל מקום התרומה גופה ראויה להיות שלישי אי הוה כזית בכדי אכילת פרס כיון שהתרומה גופה נגעה בשני ודו"ק:

ברש"י ד"ה הראשון שבחולין טמא ומטמא תרומה וכו' הב' שבחולין פוסל את התרומה. כל זה פרש"י ללשון ב' דלקמן דאיירי בחולין גרידא אבל ללשון ראשון דאיירי בחולין שנעשו על טהרת תרומה לא אצטריך לזה דנוכל לפרש דראשון עושה שני באותן חולין בעצמן וכן השני פוסל הג' וכלל העולה מתרי לשונות דפרש"י דללשון ראשון שאיירי בחולין שנעשו על טהרת תרומה איירי שכבר נגע השלישי בשני ונפסל קודם שנדמע בו התרומה ולכך ליכא לפרושי קושית הגמרא דפריך ספינן ליה וכו' אלא בזה האופן ר"ל כיון דבאכילת השלישי נפסל גופו מלאכול תרומה היאך מותר לאכול התרומה המדומעת בתוכו ומשני דליכא כזית בכדי אכילת פרס ולכך מותר לאכול אע"ג שנפסל גופו והקשה על זה רש"י דמ"מ אינו מתורץ היאך ספינן ליה האי שלישי שנפסל הואיל ופוסל את גופו דאינו מתורץ זה לפי התירוץ וללשון שני איירי בחולין גרידא שלא נעשו על טהרת תרומה אלא הואיל ונדמע בתוך אותו השלישי תרומה קודם שנגע בשני ע"כ בטהרת תרומה בעי למיכליה ולכך נעשה שלישי ופריך אי אמרת שלישי פוסל גופו לתרומה היאך ספינן ליה להאי כהן מידי דפוסל גופו ומשני דליכא ביה אכילת פרס הלכך לא נעשה על טהרת תרומה כלל והוו חולין גרידא ולא נעשה כלל שלישי ולא קרי ליה שלישי אלא משום דהוי מגע שני כמו שפירשו התוספות אלא שלפי לשון זה הקשו התוספות דלפי ס"ד דמקשה דאית ביה כזית בכדי אכילת פרס א"כ בלא מלתיה דעולא תקשה ליה דהיאך נאכל דהא תרומה טמאה קאכיל דכיון שהיתה התרומה מדומעת בו קודם שנגעה בשני א"כ כשנגעה בשני נטמאת התרומה שבתוכו ולכך פירשו דלעולם בחולין גרידא איירי ולא נתערבה בו תרומה עד אחר הנגיעה ואעפ"כ נעשה שלישי כיון שהיה בדעתו לערב בו תרומה צריך לשמרו על טהרת תרומה והוו חולין שנעשו על טהרת תרומה ולכך אית בהו שלישי:

תד"ה והשלישי. ומפרש ר"ת כו' והשני פסול ואינו מטמא. וע"כ דאינו גורס פוסל אלא פסול. ועי' בר"ש שם דטרם שהביא פי' זה הקדים לומר ועוד דבכה"ס כתוב פסול בכל השלש בבות:

בא"ד אע"ג דחצי שיעור אסור מה"ת הכא דפסול הגוף דרבנן לא החמירו. משמע דבאיסור דרבנן מותר לאכול לכתחלה חצי שיעור וד"ז חדש הוא לא בארוהו הפוסקים. ואולי ע"י תערובות קילא טפי וכמו שחילקו התוס' במס' ע"ז (סח) בשם הר"ר יקר לר"ש דאית ליה כ"ש למכות:

בא"ד וכן בפרק א"ל כו' דמשמע דוקא פחות מכשיעור או מפני הסכנה היינו דוקא נמי כו'. כצ"ל:

בא"ד ובפ"ב דטהרות כו' קתני כו' והרביעי שלה (פי' של תרומה) יכול לערב בתבשיל של קדש גמור. ע"כ אתיא כר"ש בזבחים (צ ב) במשנה דמותר להביא קדשים לבה"פ. וק"ל מדוע לא אותיב אביי לרבה שם (עו) מהא דמוכח דר"ש מתיר אפי' לכתחלה:

בא"ד ואמר נמי במסכת חגיגה יוחנן ב"ג היה אוכל על טה"ק כל ימיו והיתה מטפחתו כו'. כצ"ל:

אי מההיא הוה אמינא לא שני ולא שלישי הוה ואיידי דאמר וכו' קמ"ל ופירש"י בד"ה קמ"ל וכו' ומדיוקא דייקינן מלתא דאמר אין שני לתרומה אבל שלישי הוה עכ"ל והנה היא גופה קשיא דהאיך דייק לה דהרי כבר דחה דאיכא למימר איידי ונראה דהרי לכאורה איך אפשר לומר איידי א"כ לשתוק לגמרי מתרומה וכיון דאמר שני לקודש מכלל דלתרומה לאו שני הוא דאי הוה שני גם לתרומה הוה אמר סתם שלישי שני בחולין שנעשו וכו' אך דיש לומר דלרבותא קתני דאפילו לקודש דוקא בחולין שנעשו עט"ת משום דשמירתה טומאה אצל הקודש אבל האוכל שלישי של תרומה עצמה אינו נעשה שני לקודש דשמירת תרומה עצמה שפיר טהרה היא אצל הקודש וכדדחי רבא לקמן (דף לה ע"א) דדוקא במדרסות אבל בפרי שמירת תרומה טהרה היא אצל קודש ועיין שם בתוס' בד"ה בחולין וכו' אבל לעולם דחולין שנעשו עט"ת לגבי תרומה ממש לאו שמירה היא והאוכל שלישי של חולין שנעשו עט"ת יהיה שני אצל תרומה ולכן הוצרך לומר ואין שני לתרומה דשמירה שע"ט תרומה שמירה היא אצל תרומה ממש ולא חיישינן בשלישי שמא שני הוא ולעולם שטהור הוא לגמרי ושני דנקט משום איידי וכל זה איכא למימר בפירוש המשנה אבל עולא לשיטתו דס"ל שעט"ת לרבותא קאמר דאפילו בהני יש בהו שלישי וא"כ ליכא למימר כלל דנקט שני לקודש לרבותא דאפילו לקודש דוקא על טהרת תרומה ולא תרומה גופיה דהרי לא שמעינן דבר זה כלל דעט"ת לגופי' אצטריך דיש בהו שלישי וא"כ למה הוצרך למימר ואין שני לתרומה אלא על כרחך לדיוקא שני הוא דלא הוה הא שלישי מיהא הוה:

רש"י ד"ה בחולין שנעשו על וכו' כדפירישית דבג' על חולין אלו קאמר הא ג' לתרומה וכו'. ע"ש דבריו אינם מובנים חדא דמאי שיאטיה דז"ש כדפרישית וכו' הכא ותו דהכא אעולא קא פריך וביה עסיק ועולא סבר איפכא לעיל דלא מיבעיא קאמר כמו שמבואר לעיל. והנכון כמו שהגיהו דצ"ל לשון זה קודם ד"ה לא מיבעיא קאמר בתחילת עמוד זה וקאי למאי דפריך ר' זירא לעיל על טהרת תרומה אין וכו' שם צ"ל בחולין שנעשו על וכו' כדפרישית דבשלישי של חולין אלו קאמר ואח"כ מ"ה לא מיבעיא וכו'. ומ"ש הא שלישי הוא דיבור אחר ויהא מונח במקומו למאי דפריך הש"ס לעולא ודוק היטב:

על טהרת הקדש לא. כלומר לית בהו שלישי: לא מיבעיא קאמר. כלומר אפילו בהני איכא שלישי: והא אף אני לא אמרתי קאמר. ורבה בר בר חנה אמרה להך אהדרתה דר''א ורבי יהושע משמיה דרבי יוחנן וקשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן: אמוראי נינהו. רבה בר בר חנה ור' אסי דלית ליה לר' אסי האי אף אני לא אמרתי אלא בתרוייהו אית ליה לרבי יהושע דנעשה גופו שני לקדש: בחולין שנעשו על כו'. כדפרישית דבשלישי של חולין אלו קאמר הא שלישי לתרומה הוי וכיון דשלישי הוא פסול מיקרי ונהי דמצי למינגע בתרומה מיכל מיהא לא מצי אכיל: לא שני הוי ולא שלישי הוי. שאין שלישי עושה שלישי דהא קאמר רבי יהושע המאכל חמור מן האוכל חוץ מן השני או שלישי ולענין קדש: קמ''ל. דשלישי מיהא הוי וכי א''ר יהושע שאין נעשה אוכל כמאכל לנגיעה הוא דקאמר כגון האוכל אוכל ראשון דאי הוית משוית ליה ראשון הוי מגעו שני אבל האוכל אוכל שלישי דכי עבדת ליה שלישי שרי בנגיעה לענין אכילה מודי דאסור ומדיוקא דייקינן מילתיה דאמר אין שני לתרומה אבל שלישי הוי: הראשון שבחולין טמא ומטמא. תרומה דעביד ליה שני לפסול את השלישי: והשני. שבחולין: פוסל. את התרומה: ואינו מטמא. דשלישי דתרומה לא עביד רביעי הלכך שלישי דתרומה לא מיקרי טמא אלא פסול: והשלישי. של חולין: נאכל בנזיד הדמע. בתבשיל שתרומה מעורבת בו כגון שלישי זה אם מקפה של חולין הוא מותר לתת לתוכו תבלין של תרומה ושום ושמן דתרומה לאוכלו ומדקתני בהו שלישי ש''מ בחולין שנעשין על טהרת תרומה קאמר וקתני נאכל בנזיד הדמע: ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן. להאי כהן מידי דפסיל לגופו והדר אכיל בהדיה תרומה כגון הנך תבלין: הנח לנזיד הדמע. דלא איכפת לן אי אכיל תבלי תרומה בפסול הגוף:

סברי דאין שלישי בחולין שנעשו על טהרת קדש דהאי אף אני לא אמרתי היינו האי דקתני בברייתא בסוף מילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה אבל בתחלה לא פירש רבי יהושע עד ששאלו ר''א ואם איתא דחולין שנעשו על טהרת קדש יש בהן שלישי היה לו לפרש דלא מיירי בהו כדי שלא יבא לטעות ולומר דאיירי בכל דבר שיש בו שלישי אלא ודאי אין בו שלישי ולכך לא הוצרך לפרש דאיירי בתרומה ואע''ג דאיכא קדש עצמו שיש בו שלישי סתמא דמלתא לאו בדידיה איירי דאין דרך לאכול קדש שנטמא ובני אדם בדילין ממנו: אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן. לא ר''ל הא דידיה הא דרביה דמסתמא דהא דקאמר לעיל מאי אהדרו ר''א ורבי יהושע אהדדי לא מסברא אומר כן דאין זה הדבר תלוי בסברא אלא קבלה היתה בידו: והשלישי נאכל בנזיד הדמע. בלשון שני פירש בקונטרס ונראה לו עיקר דאיירי בחולין גרידי ומטמא ופוסל דקאמר היינו את התרומה השלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה דה''ל שלישי מותר לאוכלו אבל נגע בשני קודם שיערבו בו תרומה לא צריכא לאשמועינן דאכתי הוו חולין גרידי ולית בהו שלישי ודייק ע''כ כיון דנזיד הדמע הוא על טהרת תרומה בעי מיכליה והוי חולין שנעשו על טהרת תרומה ואי אמרת שלישי דידהו פסיל לגופיה לתרומה ספינן להאי ושרינן לאוכלו הלא נפסל גופו ע''י כן ואסור לטמא גופו ועוד הוה יכול להקשות היאך אוכל תרומה דקתני נאכל בנזיד הדמע ומשני הנח לנזיד הדמע דליכא כזית כו' הלכך לא בעי לאכלינהו בטהרת תרומה דהוו להו חולין גרידי וקשיא לפי' זה דהיה לו לפרש מטמא ופוסל את התרומה כיון דמיירי בחולין ועוד דמעיקרא דס''ד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס בלאו מילתיה דעולא תיקשי ליה היאך נאכלין והא תרומה טמאה קאכיל ומפרש ר''ת דבחולין גרידי איירי כדפירש בקונטרס ומטמא דקאמר היינו פוסל והשני פסול ואינו מטמא כלומר ואינו פוסל דאינו עושה שלישי והשלישי נאכל בנזיד הדמע דכיון דהיה דעתו לערב בו תרומה צריך לשומרו על טהרת תרומה והוו חולין שנעשו על טהרת תרומה ולכך אית בהו שלישי ואותו שלישי יכול לערב בו נזיד הדמע ולאוכלו והשתא פריך דהיכי ספינא ליה מידי דפסיל ליה לגופיה ואסור לטמא גופו כדפי' בקונטרס ומשני דלית בהו כזית כו' ואין צריך לשומרו על טהרת תרומה כיון דאין דעתו לערב אלא מעט שלא יהא כזית בכדי אכילת פרס וחולין גרידי נינהו ואין בהן שלישי ולא קרי ליה שלישי אלא משום דהוי מגע שני או משום שאם היה דעתו לתת בהן תבלין של תרומה הרבה עד שיהא כזית בכדי אכילת פרס יצטרך לשומרו על טהרת תרומה ונראה דוחק ונראה לפרש כפירוש קמא דאיירי בחולין שנעשו על טהרת תרומה ומטמא ופוסל את החולין שנעשו על טהרת תרומה דאיירי בהו דיש בהו שלישי ושלישי שבהן פסול ונאכל בנזיד הדמע ויכול לערב תבלין של תרומה ופריך היכי ספינן ליה מידי דמפסיל ליה לגופיה והדר אכיל תרומה כדפירש הקונטרס בפירוש קמא ומשני דלית ביה כזית כו' ולא חיישינן אי אכיל ליה בפסול הגוף אע''ג דחצי שיעור אסור מן התורה הכא דפסול הגוף דרבנן לא החמירו ומה שהקשה דמ''מ היכי שרי לפסול גופו הא אמר בפ''ק דיומא (דף טז) לא תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת הגויה מן התורה נראה דמהתם לא ילפינן גופו שהרי אפילו כהנים אמרינן בפ''ק דר''ה (דף טז:) דמותרים ליגע בשרץ ונבלה ולא דרשינן מההוא קרא אלא דאם אכל אוכלין טמאין דנפסל גופו מלאכול תרומה וטהרות וכן בפרק אמרו לו (כריתות דף יג.) דאמר התירו לה למעוברת לאכול פחות מכשיעור אוכלין טמאין מפני הסכנה דמשמע דוקא פחות מכשיעור מפני הסכנה דוקא היינו נמי כשבאה לאכול בתר הכי תרומה וטהרות ובפרק ב' דטהרות בתר ההיא דהכא קתני הראשון והשני שבתרומה טמאים ומטמאין שלישי בתרומה פוסל ולא מטמא הרביעי נאכל בנזיד הקדש ההיא בבא איירי בתרומה שנעשו על טהרת קדש והפסול וטומאה דקתני הוו בתרומה עצמה והרביעי שלה יכול לערב בתבשיל של קדש גמור והדר קתני הראשון והשני ושלישי שבקדש טמאין ומטמאין רביעי פוסל ולא מטמא חמישי נאכל בנזיד הקדש האי בבא איירי בקדש גמור שנעשה על טהרת חטאת ועל טהרת פרה אדומה כדאמר בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת ואמר נמי במסכת חגיגה (דף יח:) יוסף חסיד שבכהונה היתה מטפחתו מדרס לחטאת לכך קאמר דאף הרביעי פוסל ובחמישי עצמו יכול לערב בו מאכל קדש שהוא קדש גמור אבל תרומה לחודה דלאו על טהרת קדש אין בה רביעי וקדש לחודיה דלאו לטהרת חטאת אין בו חמישי כדאמר בסוף פרק קמא דפסחים (דף יט.) דלא לישתמיט תנא וליתני רביעי בתרומה וחמישי בקדש ואין לתמוה על התרומה ועל הקדש איך נאכלין כיון דטמאין הם דמאחר דבתרומה עצמה אין בה רביעי ולא בקדש חמישי ליכא איסורא ולפירוש רבינו תם איירי בבא דתרומה בתרומה גרידא וקורא לה רביעי לפי שרוצה לערב נזיד הקדש ושומרה מהיות רביעי ובבא דקדש איירי בקדש גרידא וחמישי נאכל בנזיד הקדש לפי שרוצה לאכול עמו קדש הנשמר בטהרת חטאת ומטמא היינו פוסל כדפירש בבבא דרישא: הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס. לא בשביל שיהא סתם נזיד כן דבפרק אלו עוברין (פסחים דף מד.) משמע דאיכא בסתמא כזית בכדי אכילת פרס גבי מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה דקאמר התם ובפרק שלשה מינין (נזיר דף לו.) הואיל וזר לוקה עליו בכזית בכדי אכילת פרס אלא דבעי למימר דהכא איירי בכה''ג דליכא כזית בכדי אכילת פרס:

דף לד - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד