דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 213ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כו - א

בשהחמיץ דוקא, מחלוקת רבנן ורבי יהודה. אבל, כשלא החמיץ אפילו רבי יהודה מודה שאינו יין אלא מים ומתניתין רבי יהודה היא שאף לדבריו יש חילוק בין החמיץ ללא החמיץ.

וכן אמר רבי יוסי ברבי חנינא: בשהחמיץ דוקא מחלוקת רבנן ורבי יהודה.

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: תמד שעדיין לא החמיץ, שלקחו בכסף מעשר שני בירושלים, ולבסוף אחר ששהה אצלו החמיץ התמד, קנה מעשר את התמד, כלומר, שהכסף של המעשר שני שהגיע ליד המוכר של התמד נתחלל על התמד והמוכר יכול להשתמש בכסף כאילו הוא חולין [שאילו לא היה נחשב התמד ליין הרי שהכסף שביד המוכר לא היה מתחלל אלא היה נשאר בקדושת מעשר שני].

מאי טעמא אמרינן דקנה מעשר הלא בשעת המכר עדיין לא החמיץ התמד?

משום דמאחר שהחמיץ בסוף, איגלאי מילתא למפרע דבשעת הקניה פירא הוא. כלומר, שכבר אז נכנס כח החרצנים במים ונעשו יין. אלא, לפי שלא נגמרה עדיין עשיית היין לכן לא החמיץ.

ומקשינן לרב נחמן: אלא, מתניתין דקתני החמיץ, אין, אבל לא החמיץ התמד, לא. שאינו ניקח בכסף מעשר ואם קנה אותו בכסף מעשר נשאר הכסף בקדושתו אצל המוכר, כיון שהתמד שלא החמיץ הוא מים. ואמאי? נימא, דלמא אי שבקיה לתמד ולא היה שותהו, הוה מחמיץ בסוף, והיה מתברר שכבר בשעת המכר היה יין, ואם כן הכסף שביד המוכר דינו שיהא מחולל. [175]

אלא ודאי מוכח שאפילו אם החמיץ התמד בסוף, לא אמרינן "איגלאי מילתא למפרע", אלא שכל זמן שעדיין לא החמיץ הוא בגדר מים ולכן לא נתחלל הכסף שביד המוכר. וקשיא לרב נחמן?

ומתרצינן: אמר רבה: מתניתין דקתני "לא החמיץ לא" מיירי באופן שודאי הוא שהתמד לא היה סופו להחמיץ אילו היה משאירו, כיצד? כששייר ממנו המוכר מעט מהתמד בכוס, שלא מכרו, ואותו המעט לא החמיץ גם כעבור זמן רב, ונתברר אם כן שכל שאר התמד לא היה סופו להחמיץ, ולכן נשאר הכסף קדוש ביד המוכר. אבל, באופן שהדבר בספק יש לומר שהתמד שלא החמיץ דינו כיין שמא יחמיץ בסוף, כרב נחמן.

רבא אמר: לעולם מתניתין מיירי אפילו כשהחמיץ לבסוף, ומכל מקום לא קשיא לרב נחמן, דהא מתניתין מני - רבי יוחנן בן נורי היא. שלדעתו הולכים אחר המראה, דהיינו אחר הצבע של המשקה. וכיון שצבע התמד כצבע המים לכן אינו נעשה יין אלא לאחר שהחמיץ בפועל וכפי שיבואר להלן, ודברי רב נחמן הם אליבא דרבנן דפליגי על רבי יוחנן בן נורי, ולדבריהם הולכים אחר עצם המשקה בלבד, ולכן כל שסופו להחמיץ נחשב הוא כבר מעתה יין.

דתנן: שלשה לוגין מים שאובים שהיה חסר מהם קורטוב, דהיינו שלא היו שלשה לוגין שלמים אלא חסר מהם מעט, שנפל לתוכן קורטוב יין, והשלים לשלשה לוגין, ומראיהן כמראה יין, שצבע המים הפך להיות אדום על ידי קורטוב היין, ונפלו המים הללו למקוה שאין בו ארבעים סאה מי גשמים לא פסלוהו. שהרי אין כאן שלשה לוגין שלמים של מים [שהיין אינו פוסל את המקוה] שזה השיעור של מים שאובים הפוסלים את המקוה.

ולא רק כשהמים שינו צבעם. אלא אפילו שלשה לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב, ומראיהן כמראה מים, שהרי חלב מועט אינו משנה את צבע המים, ונפלו למקוה, לא פסלוהו. אף על פי שיש כאן צבע מים, מכל מקום לא מצטרף החלב להשלים שיעור של שלשה לוגין של מים, כיון שאין הולכין כלל אחר המראה, והרי לא נפלו למקוה שלשה לוגין שלמים של מים.

רבי יוחנן בן נורי אומר: הכל הולך אחר המראה. הלכך, ברישא, שהמים יש להם צבע יין דינם כיין, ואינם פוסלים את המקוה. אבל בסיפא, כיון שיש כאן שלשה לוגין בצבע מים, הרי גם החלב שנמצא בתוכו דינו כמים, ומצטרף לפסול את המקוה.

ומסיק רבא: לאו אמר רבי יוחנן בן נורי דבתר חזותא אזלינן. כלומר, שמשקה שאינו מים הופך להיות דינו כמים על ידי שיש לו צבע מים, [176] כמבואר בדין דקורטוב חלב. הכא נמי במתניתין, בתמד שלא החמיץ, יאמר רבי יוחנן בן נורי שאף על פי שבעצם התמד הוא כבר יין כיון שסופו להחמיץ [כרב נחמן], מכל מקום, זיל בתר חזותא וטעמא. וחזותא דהאי תמד שלא החמיץ, [177] מיא נינהו! הלכך, דינו כמים עד שיחמיץ, שאז יש לו כבר טעם יין, ולכן דינו כיין.

ופליגא, הא דרב נחמן שאמר לעיל שמחלוקת רבנן ורבי יהודה במשנה ד"המתמד ונתן מים" אינה אלא אחר שהחמיץ התמד, אדרבי אלעזר.

דאמר רבי אלעזר: הכל מודים, אפילו רבי יהודה שמחייב את התמד שמצא כדי מדתו במעשר, מודה הוא שאין מפרישין עליו תרומות ומעשרות ממקום אחר, דהיינו מתמד אחר אפילו אם הוא כמותו, אלא אם כן החמיץ התמד בשניהם, וכדמפרש ואזיל.

ומוכח מדברי רבי אלעזר, שקסבר שבלא החמיץ מחלוקת רבנן ורבי יהודה. דהיינו, שרבי יהודה מחייב במעשר אפילו בלא החמיץ, שהרי רבי אלעזר אומר שבלא החמיץ לדעת רבי יהודה אין מפרישין עליו ממקום אחר, משמע שהוא אמנם חייב במעשר.

וכך הוא ביאור דברי רבי אלעזר: ועד כאן לא מחייב רבי יהודה בתמד שלא החמיץ אלא להפריש את המעשר מיניה וביה, מתוך התמד עצמו. אבל להפריש מעלמא, מתמד אחר שלא החמיץ אף הוא, לא, שיש לחשוש דלמא אחד מהם יחמיץ בסופו והרי הוא כבר מעתה יין, וחייב במעשר. והשני לא יחמיץ לעולם, והרי הוא מים ופטור מן המעשר. ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור, ומן הפטור על החיוב. שאסור לעשות כן שאם מפריש מהפטור על החיוב הרי הוא אוכל טבל, לפי שהחיוב לא נעשה מתוקן על ידי הפרשה מדבר הפטור ממעשר והוא נשאר טבל, ואם מפריש מהחיוב על הפטור לא חל שם "תרומה" על התרומה שהוא מפריש מהחיוב משום שאינו מופרש על דבר שחייב במעשר, אלא התרומה נשארת טבל וכשיתן אותה לכהן הרי הוא מכשילו באכילת טבל שאסור אפילו לכהנים. [178]

הערות

[175] ואף על פי שהדבר בספק אם יחמיץ בסוף, מכל מקום קושית הגמרא היא באופן שהלוקח כבר שתה את התמד, ואי אפשר לברר מה יהא בסופו, ואם כן יש לילך אחר הרוב, ורוב ה"תמדים" סופם להחמיץ - רש"י, ועיין תוס' ד"ה דלמא

[176] [בתנאי שגם טעמו מים - תוס' ד"ה רבא וד"ה טעמא]

[177] וגם טעמו. תוס' הנ"ל

[178] תוס' ד"ה ופליגאי מקשים, הרי רבי אלעזר לא חולק כלל על רב נחמן? שהרי רב נחמן אמר לעיל שכל שעתיד להחמיץ הוא כבר מעתה יין, ואם כן, מה שאמר רב נחמן שרבי יהודה לא מחייב במעשר בלא החמיץ, היינו דוקא כשברור שלא יחמיץ לעולם, וזה מתאים עם דברי רבי אלעזר, עיי"ש מה שתירצו.

בשהחמיץ התמד היא המחלוקת האם פטור ממעשר כשמצא כדי מידתו, ודווקא אז חייב במעשר, לשיטת ר' יהודה, אבל אם לא החמיץ — פטור. ומתניתין [ומשנתנו] המתייחסת אל התמד שהחמיץ כאל יין — כשיטת ר' יהודה היא. וכן אמר ר' יוסי ברבי חנינא: בשהחמיץ מחלוקת.

א ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה באותו ענין: תמד שלקחו (שקנאו) בכסף של מעשר שני, ובאותה שעה שקנאו לא היה חמוץ, ולבסוף החמיץ — קנה מעשר, חלה עליו קדושת מעשר, ומעות המעשר שנתן עבורו נפדו ויצאו לחולין, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? מפני שבשעה שהחמיץ איגלאי מילתא למפרע דפירא [נגלה הדבר למפרע שבשעה שקנאו פרי] הוא, הראוי להילקח בכסף מעשר, ולא סתם מים, ופדיונו היה ראוי.

ושואלים: אלא, לפי זה, מתניתין דקתני [משנתנו שהוא שונה בה] החמיץ התמד — אין [כן], ניקח בכסף מעשר ודמיו חולין, לא החמיץ — לא, והדמים נשארו בקדושתם, מדוע אנו אומרים כך בלשון פסוקה? דלמא אי שבקיה הוה [שמא אם היה מניח אותו זמן נוסף היה] מחמיץ! אמר רבה: מדובר במשנה כששייר ממנו משהו מן התמד בכוס ולא החמיץ, וידוע איפוא בוודאות שלא היה פרי בשעה שקנאו.

רבא אמר: אין צורך להעמיד את המשנה באופן זה דווקא, אלא הא מני [זו, משנתנו, כשיטת מי היא]? כשיטת ר' יוחנן בן נורי היא, שהוא סבור שכל זמן שהתמד לא החמיץ בפועל יש לו דין של מים, ואילו רב נחמן הולך בשיטת החולקים עליו. ומהי אותה מחלוקת? דתנן [ששנינו במשנה]: שלושה לוגים מים שאובים שנפלו למקוה שאין בו ארבעים סאה — פסלוהו. שלשה לוגין מים שאובים חסר קורטוב (משהו), שאין בשיעור זה כדי לפסול את המקוה, שנפל לתוכן קורטוב יין אדום, וכך השלימם לשיעור שלושה לוגים, ונעשה מראיהן (צבעם) של כל שלושת הלוגים כמראה יין, ונפלו למקוה — לא פסלוהו, משום שאין כאן שלושה לוגים שלמים של מים.

יתר על כן, שלשה לוגין מים שאובים חסר קורטוב, שנפל לתוכן קורטוב חלב, ומראיהן של כל שלושת הלוגים כמראה מים, ונפלו למקוה — לא פסלוהו, משום שאין אלו שלושה לוגים שלמים של מים.

רבי יוחנן בן נורי אומר: הכל הולך אחר המראה, והואיל ולאותם שלושה לוגים מראה מים — דינם כמים, ופוסלים.

ואם כן, לאו אמר [האם לא אומר] ר' יוחנן: בתר חזותא אזלינן [אחר המראה הולכים אנו] למרות שידוע שיש שם חלב? הכא נמי זיל בתר חזותא [כאן גם כן, במשנתנו, לך אחר המראה] של התמד, והרי גם אם סופו של התמד להחמיץ, מכל מקום כל זמן שלא החמיץ טעמא וחזותא דהאי מיא נינהו [הטעם והמראה של תמד זה של מים הם], ולכן דינו כמים. אבל רב נחמן סבור כדעת התנא הראשון במשנה זו, שלא המראה קובע, וכיון שלבסוף החמיץ והתברר שבשעת לקיחה היה פרי — קנה מעשר. ושבים למחלוקת ר' יהודה וחכמים, במי שנתן מים על גבי פסולת ענבים, ומצא כדי מידתו ולא יותר, שר' יהודה מחייבו במעשר, וחכמים פוטרים. ואמר רב נחמן שהמחלוקת היא בתמד שהחמיץ, אבל אם עדיין לא החמיץ — גם ר' יהודה אינו מחייב לעשרו.

ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעה זו על דעת ר' אלעזר, שאמר ר' אלעזר: הכל מודים, וגם ר' יהודה, שאין מפרישין עליו על תמד זה, מעשר ממקום אחר, מתמד אחר, אלא אם כן החמיץ.

ומכלל הדברים אתה למד שקסבר [סבור הוא] ר' אלעזר שבשלא החמיץ היא המחלוקת. ומוסיף ר' אלעזר כי עד כאן לא שמענו שמחייב ר' יהודה לעשר את התמד (שעדיין לא החמיץ) אלא מיניה וביה [ממנו ובו], שאם הוא עתיד להחמיץ — הרי זה מעשר, ואם לא — לא עשה ולא כלום. אבל לעשר עליו מעלמא [מבחוץ], מתמד אחר שהחמיץ — לא, והטעם הוא: דלמא [שמא] תמד זה לא יחמיץ, ובכך אתי לאפרושי [יבוא להפריש] מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: התמד שנטמא, עד שלא (לפני) שהחמיץ —

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

It is in a case where the temed fermented that there is a dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis. It is only then that Rabbi Yehuda deems him obligated to tithe the temed if it tastes like wine, and the mishna that treats fermented temed like wine is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. And likewise, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: It is in a case where the temed fermented that there is a dispute.

§ And Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: In a case of unfermented temed that one purchased with second-tithe money and that ultimately fermented, the temed he purchased assumes the sanctity of second-tithe produce, and the money is desacralized. What is the reason that the temed assumes the sanctity of second-tithe produce? The reason is that the matter was revealed retroactively, such that when the temed was purchased it was produce fit to be purchased with second-tithe money and was not merely water.

But in that case, the mishna that teaches that if the temed fermented, yes, one may purchase it with second-tithe money, but if it did not ferment, it may not, and the money remains sacred, why does the mishna state it unequivocally? Perhaps, if he would have left the temed long enough, it would have fermented. Rabba said in explanation: The mishna is referring to a case where one left some of the temed in a cup to monitor its status and it did not ferment. Therefore, one may be certain that it was not produce when he purchased it with second-tithe money, and the money remains sacred.

Rava said: It is not necessary to understand the mishna specifically in that manner; rather, in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, as we learned in a mishna (Mikvaot 7:5): In a case where there are three log of drawn water less one sixty-fourth of a log [kortov], or any small measure of water, into which a kortov of wine fell, increasing the measure of liquid to a total of three log, and the appearance of those three log is like the appearance of wine, and then those three log fell into a ritual bath, completing its requisite forty se’a, it has not invalidated the ritual bath. The reason is that three log of drawn water invalidate the ritual bath, and less than that measure of water fell into the ritual bath.

Furthermore, in a case where there are three log of drawn water less one kortov, into which a kortov of milk fell, and the appearance of those three log is like the appearance of water, and those three log fell into a ritual bath, it has not invalidated the ritual bath, because in this case too, less than three log of drawn water fell into the ritual bath.

Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: Everything follows the appearance of those three log. Therefore, in the case of a kortov of milk completing the three log, the ritual bath is invalidated because the mixture still has the appearance of water.

Rava reasoned: Doesn’t Rabbi Yoḥanan ben Nuri say that we follow the appearance in determining the halakhic status of the liquid? Here too, in the mishna, follow the appearance in determining the halakhic status of the liquid, and in the case of the temed, as long as it has not yet fermented, the taste and the appearance of that liquid is that of water. By contrast, Rav Naḥman holds in accordance with the opinion of the first tanna in the mishna in tractate Mikvaot that the status of the liquid is not determined by its appearance. Rather, since it ultimately fermented, it became clear retroactively that when the temed was purchased it was produce fit to be purchased with second-tithe money, and was not merely water.

The Gemara resumes its discussion of the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to which Rav Naḥman said: It is in a case where the temed fermented that there is a dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis, and it is only then that Rabbi Yehuda deems one obligated to tithe the temed if it tastes like wine. If it did not yet ferment, even Rabbi Yehuda concedes that one is not obligated to tithe it. The Gemara notes: And Rav Naḥman disagrees with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Everyone, even Rabbi Yehuda, agrees that one may not separate tithes for this temed from temed in another place, unless it fermented.

Apparently, Rabbi Elazar holds that it is in a case where the temed did not ferment that there is a dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis, and Rabbi Yehuda obligates one to tithe the temed that did not ferment only from that temed itself, because if it ferments it is tithe and if not, he has done nothing. But concerning temed that comes from elsewhere, one may not separate it for this temed, as perhaps he will come to separate tithe from the produce of obligation, i.e., fermented temed, for the produce of exemption, i.e., temed that will not ferment, and from the produce of exemption for the produce of obligation.

§ The Sages taught: With regard to temed that became ritually impure, until it ferments,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רבא אמר הא מני ר' יוחנן היא. כלומר הא מני דתנן עד שלא החמיץ אינו נקח בכסף מעשר ר' יוחנן בן נורי שהולך אחר המראה דתנן שלשת לוגין מים וכו':

קורטוב מדה קטנה ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו כלומר משום דמראיהן כמראה יין ויין אינו פוסל את המקוה. שלשת לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב ומראיהן כמראה מים ונפלו למקוה לא פסלוהו כלומר כיון דלא הוו מן המים ג' לוגין שלימים אע"פ שמראה כמראה מים לא פסלוהו:

ר' יוחנן אומר הכל הולך אחר המראה כיון שמראיהן כמראה מים פסלוהו דהולך אחר המראה:

לאו אמר ר' יוחנן בן נורי בתר חזותא אזלינן. הכא נמי בתמד אזיל בתר חזותא וכיון דלא החמיץ טעם וחזותא מים נינהו:

ומה דאמר רב נחמן ור' יוסי בר' חנינא כשהחמיץ מחלוקת (זו) פליגי דר' אלעזר:

שאין מפרישין עליו. כלומר מן מעשר של יין על התמד שעדיין לא החמיץ אלא אם כן החמיץ והכל מודים מטענה זו אפי' ר' יהודה דמחייב אפי' שלא החמיץ. קסבר בלא החמיץ מחלוקת דר' יהודה ורבנן ומה דמחייב ר' יהודה לא מיחייב אלא מיניה וביה כלומר להפריש עליו מעשר מתמד עצמו שעדיין לא החמיץ אבל מתמד אחר אין מפרישין עליו שמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב כלומר שמא אתי לאפרושי מתמד שמעולם לא היה מחמיץ על התמד הזה שאם משיירין אותו עדיין הוא מחמיץ:

אי שבקיה הוה מחמיץ. פירוש ואע"ג דמספקא אין לוקחין אותו בכסף מעשר ופוסל נמי מקוה מיהו מתני' אינו ניקח קתני לומר אפי' לקחו יחזרו מעות למקומם ויאכל התמד בכל מקום, א"נ הכי מקשה היכי פסיק ותני דיניה דהאי והרי הוא צריך לבדקו אם מחמיץ אם לאו ופריק דכשבדק קאמר, ורש"י ז"ל פי' דהוה לן למיזל בתר רובא ורוב מחמיצין הן.

רבא אמר הא מני ר' יוחנן ן' נורי היא לאו אמר ר' יוחנן ן' נורי בתר חזותא אזלינן. פירש"י ז"ל דרבא לתרוצ' למתני' לר"ן בעי ואמר דאע"ג דפירא הוי מיהו השתא כיון דחזותיה מיא פוסל את המקוה ואינו ניקח בכסף מעשר הוא דטעמיה מים שהמים לר' יוחנן ן' נורי מבטלין היין לגמרי לעשותו כמותן כל זמן שמראהו כמראה מים ור"ן דאמר כרבנן דלא אזלי בתר חזותא בקרטוב' של חלב.
וא"ת בשלשת לוגין מים שנפל לתוכן קרטוב יין ומראהו כמראה יין אמאי אינן פוסלין כיון דלאו בתר חזותא אזלי רבנן איכא למימר שאני לפסול את המקוה שלא גזרו אלא על מים גמורים שמראיהם כמים דלאו מיא מיקרו אלא חמרא מזיגא מיקרו.
ורש"י ז"ל מהסס בה וגריס בריש' נמי שלשת לוגין מים חסר קרטוב ואינו מתחוור לי שעדיין י"ל בתר חזותא אזלינן לר' יוחנן ן' נורי בשאין סופו להשתנות ממנה אבל כגון זה שסופו להחמיץ כיון שאלו מתחלה היה כן ניקח בכסף מעשר הוא אף בשנתגלה הדבר למפרע קנה מעשר.
ולי נראה דרבא לפרוקא למתני' אתא דאקשינן מני ומוקי לה כריב"ן דאמר שאינו פוסל את המקוה עד שיחמיץ וה"ה לענין מעשר שאין התמד חייב במעשר ולא ניקח בכסף מעשר עד שיחמיץ ופליג' אדר"ן דאמר בשהחמיץ מחלוקת ומתני' ר' יהודה היא אלא פלוגתא דר"י ות"ק דידיה בין כשהחמיץ בין כשלא החמיץ ומתני' ריב"ן היא.
וזה הלשון נראה נכון, אלא שיש לי לדקדק מלישנא דגמר' דקאמ' לא אמר ריב"ן בתר חזותא אזלינן הכא נמי זיל בתר חזותא וטעמא וחזות' דהאי מיא נינהו מפרש טעמא דרישא ואנן רישא וסיפ' ק"ל מני וה"ל למימר והכא טעמא וחזותא דהאי מיא ודהאי חמרא.
וי"ל נקיט טעמא דרישא לדמייה לריב"ן לומר דעד שלא החמיץ חזותא דמיא הוא הלכך שלשת לוגין ממנו שהן ג' לוגין מיא חסרי' שנפל בהם יין פוסלין אותו בחזותיה דהא ודאי כטעמא הוא והא קאמר ריב"ן עלה דפוסל מקוה ומינה דסיפ' אינו פוסל לריב"ן.

ופליגא נמי דרבי אלעזר אדר"נ קמייתא. דאמר ר"א הכל מודים שאין מפרישין עליו ממקום אחר אא"כ החמיץ. [והא דאין מפרישין] ממקום אחר אפילו (הכי) [הוא] כיוצא בו שלא החמיץ לא שמא זה עתיד להחמיץ והוי פירי ואין זה עתיד להחמיץ והוי מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור.
וק"ל, דא"כ היינו ודאי סברא דר"ן דאמר דלא הוי יין אלא כשהחמיץ ולר"ן נמי כיון דקאמר איגלאי מילתא למפרע דפירא הוי ע"כ אין מפרישים מתמד זה על תמד אחר קודם שהחמיצו ולדידיה לא מצי ר' יהודה למפטר לגמרי בלא החמיץ דדילמא אי שבקיה מחמוץ הוא ונמצא שותה טבלים למפרע אלא כששייר ממנו בכוס ולא החמיץ כדמוקי לה למתני' דההיא ר' יהודה אלא דמשמע דר"א לאו משום חששא דמחמיץ קאמר אלא אפי' נשתייר זמן מרובה ולא החמיץ קאמר דאין מפרישים ממנו על מקום אחר חוששין שמא בזה יש בו יין מעורב ובזה אין בו או שבזה יין הרבה ובזה מעט, כן נ"ל.

דילמא אי שבקיה הוה מחמיץ. ואם תאמר ומאי קושיא, ומשום דילמא מחמיץ ילקח בכסף מעשר כבר נשמר רש"י ז"ל מהא, ופירש דרובן מחמיצין, והכי קאמר כיון דכל שהחמיץ לבסוף קנה מעשר אף בדליתיה קמן נימא כיון דרובן מחמיצין ניזיל בתר רובא, ולימא דילמא אי שבקינן הוה מחמיץ, ומדקתני אינו נלקח ופוסל, שמע מינה כל דלא החמיץ אף על פי שעתיד להחמיץ ההיא שעתא מיהא לאו פירא הוא.
מיהו בתוספות הקשו על פירושו של רש"י ז"ל דאם איתא דרובן מחמיצין כיון דאית ליה לרב נחמן דכל שהחמיץ לבסוף איגלאי מילתא דחמרא הוה מעיקרא וקנה מעשר, אם כן אפילו קודם שהחמיץ נמי נימא דקנה מעשר ומעות חולין ביד מוכר דרובא דאורייתא וניזל בתר רובא, ויש מתרצים דרב נחמן לא הוה סלקא דעתיה דרוב מחמיצין, אבל המקשה ידע דרובן מחמיצין, ולפיכך מקשה ואזיל ממתניתין. ויש מפרשים דהכי קא מקשה דילמא אי שבקיה הוה מחמיץ ומדקתני במתניתין עד שלה החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר, משמע דאינה קנייה כלל, ומעות מעשר ביד מוכר הן, ואפילו ספק מקח לא הוי, ואם קדש מוכר בהן את האשה אינה מקודשת כלל ואפילו ספק מקודשת לא הוי, ובשלמא אי ליתא לדרב נחמן היינו טעמא משום דההיא שעתא מיהא לאו פירא הוא ובתר מעיקרא אלזינן, אלא לרב נחמן דאמר דכל שהחמיץ לבסוף אמרינן איגלי מילתא למפרע אמאי לא.

כך היא הגירסא בכל הספרים: שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה היין ונפל למקוה לא פסלוהו שלשת לוגין מים חסר קורטוב ונפל לתוכן קורטוב חלב ומראיהן כמראה המים ונפל למקוה לא פסלוהו רבי יוחנן בן נורי אמר הכל הולך אחר המראה. ואסיפא פליג (לימא) [לומר] דשלשת לוגין חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חבל כיון דמראיהן כמראה מים אף על פי שיש שם בבירור קורטוב חלב, אפילו הכי הולכים בהן אחר המראה, וכיון שמראיהן מראה מים פוסלין את המקוה, והילכך משנתינו דעד שלא החמיץ דמראהו וטעמו מים אף על פי שלבסוף החמיץ ונודע בבירור למפרע דיש בו יין אפילו הכי בשעת לקיחה שלא החמיץ אינו נידון אלא כמיא, ורב נחמן דאמר כרבנן דאמרי אינו פוסל את המקוה, דאלמא לדידהו אף על פי שמראיהן כמראה המים אינן פוסלין את המקוה, דלא אזלינן בתר חזותא אלא הואיל ובבירור יש בהן קורטוב חלב לא פסלוהו, והכא נמי הואיל ולבסוף החמיץ הרי נודע בבירור שבשעת לקיחה פירא הוה. ואם תאמר אפילו רבנן בתר חזותא אזלי מדקתני שלשת לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין שנפלו למקוה לא פסלוהו. יש לומר דרבנן לפסול את המקוה תרתי בעי, שיעורא וחזותא, והילכך שלשת לוגין מים שנפלו לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין שיעורא איכא חזותא ליכא, ושלשת לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב ומראיהן כמראה מים חזותרא איכא שיעורא ליכא, אבל לגבי מעשר בפירא קפיד רחמנא והא פירא הוא, והכא לא בעי תרתי, כך פירש רש"י ז"ל.
ועם כל זה פקפק בה הרב ז"ל היאך אפשר להעמיד רב נחמן כרבנן, הואיל ורבנן בתר חזותא אזלי. ולפיכך כתב הוא ז"ל דבין ברישא בין בסיפא שלשת לוגין מים חסר קורטוב גרסינן, אבל שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין אף על פי שמראיהן כמראה יין פוסלין את המקוה, והשתא מיתוקמא שפיר רב נחמן כרבנן, דרבנן נמי בין ברישא בין בסיפא לאו בתר חזותא אזלי(נן), ורישא דקתני אין פוסלין את המקוה משום דלית להו שיעורא, ותנא קמא לא זו אף זו קתני, ורבי יוחנן בן נורי אפילו ארישא פליג, דלאו דוקא שלשת לוגין חסר קורטוב אלא אפילו שלשת לוגין שלמים נמי כל שמראיהן כמראה יין לא פסלוה, ותדע לך מדאמרינן בריש מסכת מכות (ד, א) דלרבא חסר קורטוב תנינן ברישא ובתוספות אמרו דאין צריך לכל זה כאן, דאפילו תנינן ברישא שלשת לוגין מים לאו משום חזותא הוא לרבנן אלא משום דחמרא מזיגי מיקרי וכדאיתא התם במקום.

ופליגא דר' אלעזר. כלומר הא דאמר רב נחמן כשהחמיץ מחלוקת, ר' אלעזר פליג בה, דלר' אלעזר שלא החמיץ מחלוקת, מדקאמר הכל מודים שאין מפרישין עליו ממקום אחר אלא אם כן החמיץ, דאלמא לר' יהודה בשלא החמיץ פליג ואמר דחייב לאפרושי מיניה וביה.
ויש לפרש מדקאמר רבי אלעזר הכל מודים ולא קאמר מודה ר' יהודה, איכא למשמע דלדידיה בשלא החמיץ דוקא מחלוקת, ומשום דרבנן אזלי בתר השתא ועד דהחמיץ לאו פירא הוא כלל, ורבי יהודה סבר אי שבקיה הוה מחמיץ, והילכך אסור למשתי מיניה עד דמעשר ליה מיניה וביה הא בשהחמיץ לכולי עלמא (אין) מפרישין עליו ואפילו (ב)[מ]מקום אחר, ולפי פירוש זה משנתינו רבנן היא ולא רבי יהודה, דלרבי יהודה אפילו לא החמיץ נמי ניקח בכסף מעשר, כלומר לקיחה היא מספק ופוסל את המקוה דדילמא אי שבקיה הוה מחמיץ.
ויש מפרשים דהא דקאמר רבי אלעזר הכל מודים, היינו רבי יהודה, אבל רבנן בין החמיץ בין שלא החמיץ כל שלא מצא אלא כדי מדתו אינו חייב במעשר. ולפי פירוש זה משנתינו לא רבי יהודה ולא רבנן, ומתניתין ר' יוחנן בן נורי היא, והא דלא קא מקשה הכא לרבי אלעזר מתניתין כמאן [כמו] דאקשינן לעיל, היינו משום דבתר דאוקי הכא מתניתין כרבי יוחנן בן נורי לר' אלעזר נמי מוקמה לה כר' יוחנן בן נורי כנ"ל.

תמד זה שאמרנו עליו שאינו נקח בכסף מעשר אם לקחו לא נתחללו המעות והרי הן קדושים ביד המוכר ואם החמיץ אחר כן קנה מעשר ונתחללו המעות ומוציאן המוכר בכל דבר ואם רצה לשתותם מיד ישייר מהם בכוס ואם החמיצו נתחללו לא החמיצו לא נתחללו אף לענין חיוב מעשר יראה לי שכך הדין שאם הוציא ארבעה משלשה חייב במעשר אף בלא החמיץ ואם לא יצא אלא כדי מדתו או פחות והחמיץ אף זה חייב במעשר ואם לא החמיץ פטור ממעשר וכשהחמיץ או שהוציא ארבעה משלשה שחייב במעשר מעשר עליו הן מתוך אותו התמד בעצמו הן מתוך תמד אחר שכיוצא בו שהרי הכל חייב ואין בו חשש חיוב על הפטור ופטור על החיוב לא הוציא ארבעה משלשה ולא החמיץ פטור מן המעשר לגמרי ואם רצה לעשר על מחשבה שמא יחמיץ יעשר מתוכו ולא ממקום אחר אף כיוצא בו שמא זה יחמיץ ויש כאן חשש חיוב על הפטור ופטור על החיוב:

יש פוסקים לענין מעשר שאם לא הוציא ארבעה משלשה אף אם החמיץ פטור ואף בהוציא ארבעה אינו חייב [אלא] על היתר ומגדולי המחברים נראה שהסכימו לכך ואין הדברים נראין:

שלשה לוגין מים שנפל לתוכן קרטוב יין והרי נתפשט מראה יין בכלם ונפלו למקוה החסר לא פסלוהו אא"כ שנו מראה המקוה:

שלשה לוגין מים חסר קרטוב ונפל לתוכן קרטוב חלב והשלימו לשלשה לוגין אע"פ שהכל מראה מים אינו פוסל שאין כאן שיעור ואין פוסלין אלא בשיעור שלשת לוגין ובמראה מים הא כל שאין שם שיעור או שאין שם מראה מים לא משלים ולא פוסל יש מי שחולק לומר ששלשת לוגין מים שלימין שנפל לתוכן קרטוב יין וקבלו כלם מראה יין שפוסל אין הולכין אחר המראה כלל ופרשו משנתנו שהתמד שלא החמיץ ולא הוציא ארבעה משלשה פוסל אפי' היה לו מראה (אפי' היה לו מראה) יין ומה שכתבנו בשלשת לוגין שהיה בהם מראה יין שלא פסלוהו הם גורסים שלשת לוגין חסר קרטוב ומצד חסרון השיעור הם באים עליה ולא יראה כן שאם כן מה הוצרכנו למראה יין אף במראה מים לא פסלוהו וכבר ביארנו ענין זה בראשון של מכות:

כל מה שביארנו עליו שהוא יין כגון הוציא ארבעה משלשה או פחות מכאן והחמיץ יש אומרים שמברכין עליו בורא פרי הגפן ויש חולקים אא"כ הוציא ארבעה משלשה אבל פחות מכן והחמיץ אע"פ שלענין מעשר ומקוה הוא נדון כיין אין מברכין עליו שדין חומץ יש לו ואף יין עצמו שהחמיץ אין מברכין עליו אלא שהכל כל שכן באלו:

תמדים שלנו המוטלות על הזגים והחרצנים בשעת הגתות הורו הגאונים שאע"פ שלא הוציא כדי מדתו מברכין עליהן שהיין כנוס לתוכן ובולעין ופולטין ועוד חמר מדינה הוא וכן מעשים בכל יום ולא ראינו מי שמפקפק בכך:

בפרש"י בד"ה רבא אמר לא צריכין לאוקמא מתני' בשייר בכוס כדאוקמא רבה דאפילו בלא שייר נמי כי לא החמיץ ומתניתין דקתני עד כו' ובד"ה רבי יוחנן בן נורי היא כו' ורב נחמן דאזל בתר בסוף כרבנן כו' ובד"ה והכא נמי כו' ורב נחמן כרבנן ואע"ג דחזותא מיא לא מפסיל דתרתי בעינן לפסול מקוה שיעורא וחזותא ולענין מעשר כו' והכא לא בעו תרתי כלומר לא שייך הכא למבעי תרתי ולבי מהסס משום דרישא משמע דאזיל בתר חזותא וסיפא משמע דלא אזיל בתר חזותא ונראה כו' והשתא מתוקמא שפיר דרב נחמן דאזיל בתר בסוף אע"ג דהשתא חזותא מיא דאמר כת"ק דלא אזיל בתר חזותא ורבא דאמר כר"י והכי אמרי' בפ"ק כו' עכ"ל כצ"ל העתקתי מפי' ישן ופי' לדבריו דודאי לענין פסול מקוה איכא למימר נמי בעתיד להחמיץ דתרתי בעינן שיעור ג' לוגין וחזותא אבל לענין מעשר כיון דשיעור ג' לוגין לא שייך ביה לא שייך למבעי תרתי דכיון דחזותא לחוד ל"א משוי ליה מיא כדעתיד להחמיץ ע"י שיעור ג' לוגין נמי ודאי לא שייך לאשווי מיא לגבי מעשר והוי פירא כיון דעתיד להחמיץ וכיון שהוא נחשב כפירא לגבי לקיחת מעשר לענין מקוה נמי ודאי דנחשב כפירא וכמו שכתב לעיל בפרש"י לרב נחמן הואיל ופירא הוי לא פסיל מקוה וכן כתבו התוספות ודו"ק:

בתוס' ד"ה כשהחמיץ וכו' לא דמי דהתם ליכא טעמא דחמרא אלא חזותא לבד ולא חיישינן בחזותא וכו' כצ"ל:

ד"ה וטעמא וחזותא וכו' ולמאן דלא גריס ברישא חסר קורטוב דהשתא לא קאי ר' יוחנן בן נורי אלא אסיפא כצ"ל:

בא"ד כלומר כי היכי דמודית לי ברישא וכו' אודי לי נמי בסיפא וכו'. ור"ל וכיון דקאמר כי היכי דמודית לי ברישא וכו' וברישא לא תלי מידי בטעמא כ"א בחזותא ולכך לא הזכיר בדבריו טעמא אלא מראה אע"ג דבסיפא תלי נמי בטעמא:

ד"ה התמד עד שלא החמיץ וכו' וא"ת לרב נחמן דחשיב ליה פירא וכו' כמאן לא כר' יהודה ולא כרבנן. פי' דהברייתא אתיא דלא כמאן דאי רבנן אפי' החמיץ לא חשיב פירא ומשיקו במים ואי ר' יהודה אע"ג דעדיין לא החמיץ כיון דסופו להחמיץ הוי פירא לרב נחמן ואין משיקו במים:

רש"י ד"ה קנה מעשר. ביד המוכר. הס"ד ומה"ד

רש"י ד"ה והכא נמי. ורבא דאמר כר"י. אמת שכ"ה גם במהרש"א. אבל הוא חסרון ביאור. ואולי ט"ס הוא וצ"ל והוא דאמר כר"י ור"ל ר"נ הנזכר כר"י דס"ל בהחמיץ הוי יין גמור:

גמ׳ תמד שלקחו בכסף מעשר כצ"ל:

שם חסר קורטוב. נ"ב כ"ז אליבא דמסקנא דגמ׳ דמכות (דף ד׳ ע"ב):

בששייר בכוס. לשיטת רש"י אי לא שייר סמכינן ארובא דעתידים להחמיץ. אך כששייר אע"ג דכל היכי דסמכינן ארובא לא בעי לברורי כלל. מ"מ היכי שהדבר לפנינו ועתיד להתגלות בהתתי' אסור לסמוך אהרוב והיינו טעמא דבדיקות הריאה כמ"ש ר' יונה:

ואמנם תוס' לא ס"ל דרובא עתיד להחמיץ ואך ק' הש"ס מפסול מים שאובים דרבנן והנה לפ"ז לא הוה צ"ל הא מני ר"י בן נורי פי' משנתינו כריב"נ ור"נ אמר רבה בר אבו' לא ס"ל כוותי' אלא הומ"ל הוא דאמר כריב"נ אלא משנתינו ממים שאובים ואיהו מיירי מניקח בכסף מעשר ומדאמר הא מני פי' תוס' דרבא מוקי לי' נמי בששייר והחמיץ ואפ"ה אינו ניקח במשנתינו וע"כ כריב"נ דכיון דאזיל בתר חזותא כולי האי דחלב מצטרף לשיעור מים ה"ה דאינו ניקח בכסף מעשר ור"נ דאמר ניקח ע"כ דלא כריב"נ ע"כ אמר הא מני ריב"נ וק"ל:

בשהחמיץ מחלוקת. אבל בשלא החמיץ רבי יהודה מודה דלאו פירא הוא ורבנן אפילו בשהחמיץ פליגי: ומתניתין רבי יהודה היא. ובשלא החמיץ לא בעי רב נחמן לאוקמי לפלוגתייהו ותיקום מתניתין כרבנן דקסבר ר''נ דכיון דכשלא מצא אלא כדי מדתו קא מיירי אי לא החמיץ לא מחייב עליה רבי יהודה: קנה מעשר. ומי שהמעות בידו יכול לאכלו חוץ לירושלים מפני שנתחללו על התמד דאילו לא החמיץ הוו הנך מעות קיימי בקדושתייהו ביד המוכר: איגלאי מילתא. דבשעת לקיחה פירא הוה דנכנס בהם כח החרצנים אלא שעדיין לא נגמר וחילול מעליא הוא שאם לא היה יין בחרצנים לא היה מחמיץ לעולם: אלא מתניתין דקתני. לא החמיץ אין נקח בכסף מעשר ומשמע דאינה לקיחה והדמים קדושים ביד המוכר: דלמא אי שבקיה הוה מחמיץ. היכא דליתיה קמן ניזיל בתר רובא ורובא מחמיצין הן ומדקתני אין נקח ופוסל ש''מ כל כמה דלא החמיץ אע''פ שעתיד להחמיץ ההיא שעתא מיהא לאו פירא הוא ולא הוי חלול: כששייר ממנו. מוכר זה בכוס ולא החמיץ: רבא אמר. מתניתין דקתני עד שלא החמיץ פוסל את המקוה ואינו נקח בכסף מעשר ואע''ג דפירא הוא: ר' יוחנן בן נורי היא. דאזיל בתר חזותא ואמר קורטוב חלב משלים לג' לוגים לפסול מקוה משום דיש לו מראה מים והכא נמי אע''ג דפירא הוא עד שלא החמיץ הואיל וחזותיה מיא פוסל את המקוה ולגבי מעשר נמי הואיל וחזותיה וטעמא מיא אינו נקח ורב נחמן דאמר כרבנן דאמרי קורטוב חלב לא משלים לפסול את המקוה ואף ע''ג דחזותא דכולהו מיא הוא והכא נמי אע''ג דחזותיה מיא הואיל ופירא הוה לא פסיל מקוה ולגבי מעשר נמי נקח: לא פסלוהו. דאע''ג דאיכא שלשה לוגין שלמים כיון דחזותייהו דחמרא לא פסלי: שלשה לוגין חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב. שאינו דוחה את מראה המים: ומראיהן כמראה מים. כיון דליכא שיעורא במיא לא פסלי דרבנן תרתי בעו שיעורא וחזותא: הכל הולך אחר המראה. דכי היכי דאזלת ברישא בתר חזותא ואמרת לא פסלוהו סיפא נמי זיל בתר חזותא ואימא פסלוהו: לאו א''ר יוחנן כו'. רבא הוא דמסיים לה למילתיה דאוקי מתניתין כרבי יוחנן בן נורי: והכא נמי. דתמד עד שלא החמיץ ואע''פ שעתיד להחמיץ והשתא פירא הוא הואיל וחזותיה מיא פסיל מקוה ואינו נקח ורב נחמן כרבנן דאף ע''ג דחזותיה מיא לא פסיל דתרתי בעינן לפסול מקוה [שיעורא וחזותא] ולענין מעשר נקח דאפירא קפיד רחמנא והא פירא הוא והכא לא בעי תרתי ולבי מהסס [משום דרישא משמע דאזיל בתר חזותא וסיפא משמע דלא אזיל בתר חזותא] ונראה בעיני דרבא חסר קורטוב תני ברישא ומשום דליכא שיעורא קאמר תנא קמא לא פסלוהו אבל שלשה לוגין שלמים אפילו מראיהן כמראה יין פסלי דרבנן לא קפדי אחזותא כלל והשתא מיתוקמא שפיר דרב נחמן [דאזיל בתר בסוף אף ע''ג דהשתא חזותא מיא דאמר כת''ק דלא אזיל בתר חזותא ורבא דאמר כר''י] (דאמר כרבנן) והכי אמרינן בפרק קמא דמכות אליבא דרבא דחסר קורטוב תנינן ברישא ות''ק לא זו אף זו קאמר ור' יוחנן בן נורי ארישא נמי פליג ואתא למימר דאפילו שלשה לוגין שלמים ומראיהן כמראה יין לא פסלי ובסיפא אף ע''ג דליכא שלשה לוגין שלמים מים הואיל דאיכא מראה מים פסלי: ופליגא דר' אלעזר. הא דאמר רב נחמן לעיל בשהחמיץ מחלוקת פליגא אדר' אלעזר: הכל מודים. אפילו רבי יהודה: שאין מפרישין עליו ממקום אחר. מתמד אחר: אלא א''כ החמיץ. תמד זה שהוא בא לתקן ולהפריש עליו ממקום אחר ומדקאמר ר' אלעזר אליבא דרבי יהודה דאין מפרישין עליו ממקום אחר מכלל דמחייב ליה רבי יהודה בלא החמיץ ואתא רבי אלעזר לאשמועינן דעד כאן לא מחייב ליה רבי יהודה אלא מיניה וביה אבל ממקום אחר אפילו הוא כיוצא בו שלא החמיץ לא שמא זה עתיד להחמיץ והוי פירא וזה אין עתיד להחמיץ וקא מפריש מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור והמפריש מן הפטור על החיוב אוכל טבל שהרי אין שם מעשר חל על מעשרותיו שאינו ראוי לכך ונמצא שלא נתקן זה שהפריש עליו והמפריש מן החיוב על הפטור מאכיל טבל לכהן שהרי אין שם תרומה חלה עליו כיון שזה שהוא מפריש עליו א''צ לכך נמצא שנותן לו מטבל זה החייב בתרומה ומאכילו לכהן על חנם וטבל במיתה אף לכהן כדאמרינן באלו הן הנשרפין (סנהדרין פג.):
בשהחמיץ מחלוקת. לאו דוקא בשהחמיץ אלא כיון שסופו להחמיץ אע''ג דלא החמיץ כדאמר בסמוך ובודאי יין חשיב לר' יהודה מדנקח בכסף מעשר ואפילו יש בו ג' לוגין מים מלבד היין אינו פוסל את המקוה כי היכי דנחשבינן המים כפרי להיות נקחים בכסף מעשר לענין מקוה נמי נחשבים כפרי ולא פסלי ליה ואין לומר הא דנקחין משום דהוו כקנקן שנקח אגב היין לא דמי דעל ידי הקנקן משומר היין אבל במים שבתמד אין נקחין אלא משום דחשיב כיין לפי שיש בה טעם כמו יין מזוג ואפילו למאן דתנא חסר קורטוב ברישא במשנה דמייתי בסמוך הא שלש לוגין של מים פסלי ליה לא דמי דהתם ליכא טעמא דחמרא אלא חזותא לבד ולא חיישינן בחזותא כיון דליכא טעמא אבל הכא דאיכא טעמא חמרא מזגא איקרי והיכא דלא החמיץ חשיב ליה כודאי מים מדפוסלין את המקוה דספק מים שאובין למקוה כשר: ומתני' רבי יהודה היא. והא דלא מוקי פלוגתייהו בשלא החמיץ ומתניתין כרבנן משום דאף רבי יהודה היה פוטר בלא החמיץ: דלמא אי שבקיה הוה מחמיץ. לאו אאין נקחין בכסף מעשר פריך דבדין הוא דאין נקחין מספק אלא אפוסל את המקוה פריך דמספק אין לפסול כדתניא בתוספתא מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שהוא ספק מים שאובין למקוה וכן מוכח בכמה משניות: רבא אמר הא מני רבי יוחנן בן נורי היא. רבא בא לומר שאפילו שייר ממנו בכוס והחמיץ חשיב מים כל זמן שלא החמיץ לפסול את המקוה כרבי יוחנן בן נורי דאמר שלשה לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב חשיב כמים לפסול את המקוה כיון דטעמא וחזותא מיא והכא נמי טעמא וחזותא מיא ואף ע''ג דלא דמי לגמרי דהתם אותו חלב אין סופו להיות בו טעם חלב וגם לא היה נקח בכסף מעשר אבל הכא סופו שיהיה בו טעם יין כשיחמיץ והמים עצמם נחשבים יין להיות נקחים בכסף מעשר כדאמר בעירובין (דף כז:) בשכר לרבות תמד משיחמיץ מ''מ מדקדק רבא כיון דאפילו חלב עצמו נחשב כמים להשלים שיעור שלשה לוגין לפסול את המקוה ה''ה דהכא הוה פוסל את המקוה אע''ג דסופו להחמיץ כיון דהשתא מיהא טעמא וחזותא מיא: וטעמא וחזותא דהאי מיא נינהו. אע''פ שלא הזכיר רבי יוחנן בן נורי אלא חזותא מ''מ צריך שלא יהא בו טעם יין ולכך נקט רבא טעמא וחזותא דפשיטא דיין לבן שהיה דומה למים לא היה פוסל את המקוה ואפילו מזוג בג' לוגים מים והא דלא נקט רבי יוחנן בן נורי הכל הולך אחר הטעם והמראה למאן דגריס בריש מכות (דף ג:) חסר קורטוב דמשמע הא יש בו ג' לוגין פוסל את המקוה ואף ע''ג דמראיהן יין ובא רבי יוחנן בן נורי לחלוק גם על רישא ולומר דאין פוסל כיון שיש בו מראה יין אע''פ שיש בו טעם מים לכך לא הזכיר טעמא אלא מראה ולמאן דלא גריס ברישא חסר קורטוב דהשתא לא קא''ר יוחנן בן נורי אלא אסיפא נקט מראה למימר דבין ברישא בין בסיפא הולך אחר המראה כלומר כי היכי דמודה ליה ברישא דאזלינן אחר המראה אודי ליה נמי בסיפא דאזלינן בתר טעמא ומראה: ופליגא דר' אלעזר דאמר ר' אלעזר הכל מודים כו'. וא''ת אמאי פליג הא אתי שפיר כרב נחמן דהכי קאמר אע''ג דר' יהודה מחייב במעשר משהחמיץ או שסופו להחמיץ מודה דאין מפרישין עליו מתמד אחר אלא א''כ החמיץ זה וזה משום דלמא זה סופו להחמיץ וזה אין סופו להחמיץ והוה ליה כו' וי''ל דלכך קאמר דפליגי דמשמע הלשון דמודו בין רבנן בין רבי יהודה שאפילו רבנן אמרו זה הלשון שאין מפרישין עליו ממקום אחר אלא א''כ החמיץ אבל החמיץ מפרישין ורב נחמן דמוקי פלוגתייהו בהחמיץ סבר פטרי רבנן אפי' החמיץ: התמד עד שלא החמיץ משיקו במים וטהור משהחמיץ אין משיקו במים. וא''ת לרב נחמן דחשיב ליה פירי בשסופו להחמיץ אע''ג דלא החמיץ כמאן לא כרבי יהודה ולא כרבנן וי''ל (סיפא) עד שלא החמיץ דהכא אין סופו להחמיץ ששייר ממנו בכוס ולא החמיץ כדפרישית לעיל עד שלא החמיץ דמתניתין:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד