חולין יח ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף יח - א

וכמה שיעור פגימת המזבח?

כדי שתחגור בה צפורן. שאם יעבירו את הצפורן על האבן היא תתעכב על ידי הפגימה.

מיתיבי מהא דתניא: כמה פגימת המזבח? רבי שמעון בן יוחאי אומר: טפח, רבי אלעזר בן יעקב אומר: כזית.

וקשיא לרבי שמעון בן לקיש, האומר שהשיעור הוא בכדי שתחגור בה צפורן, שהוא קטן מכזית וטפח?

ומתרצינן: לא קשיא. הא דברייתא בסידא שנפגם המזבח במקום הסיד [שהמזבח היה בנוי מתערובת של סיד ואבנים ושאר חמרים]. הא דתחגור בה הצפורן באבנא שנפגם אבן במזבח, שנפסל בפגימה כל שהיא, דכתיב "אבנים שלמות".

אמר רב הונא: האי טבחא השוחט דלא סר שלא הראה סכינא קמי חכם כדי שיבדקנו משמתינן ליה.

ורבא אמר: מעברינן ליה. מעבירים אותו מאומנותו שלא ימכור בשר עוד ומכרזינן אבשריה שכל בשר שימכור מעתה דטריפה היא [בזמן הגמרא מוכר הבשר היה בעצמו השוחט].

ולא פליגי רב הונא ורבא: כאן, רב הונא שאומר שרק משמתין ולא מעבירים אותו בשנמצאת סכינו יפה שבדקו את הסכין ונמצאה כשרה שלא הכשיל את הרבים אלא שמפני כבוד החכם שביזה אותו שלא הראה לו סכינו משמתין אותו. כאן, רבא שאומר שמעבירים אותו בשלא נמצאת סכינו יפה, לכן מעבירים אותו שהכשיל את הרבים באכילת נבילות.

רבינא אמר: היכא דלא נמצאת סכינו יפה, ממסמס ליה בפורתא. קונסים אותו בנוסף להאמור לעיל ומלכלכים את הבשר בפרש, דאפילו לעובד כוכבים נמי לא מזדבן, שלא יוכל למוכרו אפילו לנכרי. ואם נמצאה הסכין יפה, משמתים ומעבירים אותו ומכריזים על הבשר שהוא טריפה. והכל משום קנס לפי שביזה את החכם אבל נותנים לו רשות למכור את הבשר לנכרי.

ההוא טבחא דלא סר סכינו קמיה דרבא בר חיננא, ונמצאה סכינו יפה. שמתיה רבא בר חיננא, ועבריה העבירו, ואכריז אבשריה דטריפה היא, לפי שסובר כרבינא.

אקלעו נקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה דרבא בר חיננא. אמר להו רבא בר חיננא: ליעיינו רבנן במילתיה, עיינו אתם בענינו של אותו טבח שהועבר מאומנתו, אולי תמצאו לו זכות להחזירו לאומנתו, דתלו ביה טפלי, כיון שילדיו הקטנים תלויים בו שעליו לפרנסם.

בדקה רב אשי לסכיניה ונמצאת יפה, ואכשריה לחזור לאומנותו. שרב אשי סובר שבנמצאת סכינו יפה אין מעבירים אותו.

אמר ליה מר זוטרא לרב אשי: ולא ליחוש מר לסבא? וכי אינך חושש לכבודו של רבא בר חיננא שהעבירו ואתה מחזירו?

אמר ליה רב אשי: שליחותיה דרבא בר חיננא קא עבדינן, שהרי הוא ביקש מאתנו למצוא לו זכות, וכיון שמצאנו זכות, כאילו עשינו הדבר על דעתו.

אמר רבה בר רב הונא: שן תלושה, שהלחי, שבה נמצאת השן נתלשה מגוף האדם או הבהמה, וצפורן תלושה, מותר לשחוט בהן לכתחילה, הואיל ואין בהן פסול של מחובר לגוף.

ומקשינן: והא אנן תנן במשנתנו: חוץ ממגל קציר, והמגירה, והשינים, והצפורן, מפני שהן חונקין.

ומתרצינן: שן אשן לא קשיא. כי הא דאמר רבה בר רב הונא שהשן כשרה לשחיטה בחדא, כששוחט בשן אחת, ואילו הא דקתני במשנה שהשן פסולה בתרתי, בשוחט בשתי שינים [כדמשמע מלשון "והשינים"], שמחמת הריוח שיש בין שן לשן הרי הן כסכין פגומה.

צפורן אצפורן לא קשיא. הא דכשרה בצפורן תלושה. הא דפסולה בצפורן מחוברת לאדם או לבהמה, שהמחובר פסול לשחיטה [כדעת רבי בסוגיא לעיל יד ב].

מתניתין:

השוחט במגל קציר, שפגימותיה כפופות מאד ונוטות לצד אחד, בדרך הליכתה, דהיינו, שהכיפוף הוא לצד הקת של הסכין, וכשהוא שוחט על ידי שהוא מוליך את הסכין בלבד על הצואר ואינו מביאו חזרה אליו, אין הפגימות קורעות את הסימנים אלא חותכים כמו סכין - בית שמאי פוסלין את השחיטה. ובית הלל מכשירין.

ואם החליקו את שיניה, שנעשה להבה חלק, הרי היא כסכין, ומותר לשחוט בה, ואין גוזרין שמא יבאו לשחוט במגל בלא החלקה.

גמרא:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אף כשהכשירו בית הלל בשוחט במגל קצר בדרך הליכתה, לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבלה. שלענין טומאה הרי היא כשחוטה ולא כאילו נשחטה בפסול שדינה לטמאות כנבלה. אבל באכילה, אסורה מדרבנן, שגזרו שמא ישחוט על ידי שיעשה גם הבאה, ואז יהיו הפגימות בכוון הנגדי ויקרעו את הסימנים ויפסלו את השחיטה. [ולדעת בית שמאי גזרו כן אף לענין טומאה].

אמר רב אשי: דיקא נמי ממתניתין כדעת רבי יוחנן, דקתני "בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין", ולא קתני "בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין", שלשון איסור והיתר הוא הלשון ששייך לענין אכילה, משמע שלענין אכילה כולם מודים שהיא אסורה ולכן לא קתני בלשון איסור והיתר.

ומקשינן על רב אשי: ולטעמיך, שכל מחלוקתם אינה אלא לענין טומאה, ליתני במשנה "בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין"?

אלא ודאי אפשר לומר, שבית שמאי ובית הלל חולקין גם לענין אכילה, לפי שלשון "פוסלין ומכשירין" ולשון "אוסרין ומתירין" חדא מלתא היא. שגם לשון "פוסלין ומכשירין" יכול להתפרש לענין אכילה, שהרי אם השחיטה כשרה הבהמה גם מותרת באכילה. וממילא אפשר לומר דלבית שמאי השחיטה פסולה והרי היא מטמאה כנבלה, ולבית הלל השחיטה כשרה אפילו לענין שמותרת באכילה.

מתניתין:

הקנה של בהמה עשוי טבעות טבעות לכל אורכו. הטבעות אינם מקיפות את כל הקנה אלא את רובו, וקצות הטבעות מחוברות זה עם זה על ידי בשר הקנה, לבד מהטבעת העליונה שלצד הראש שמקיפה את כל הקנה והיא נקראת טבעת הגדולה. לדעת המשנה שלפנינו הרי המקום שמעל לטבעת הגדולה אינו מקום שחיטה של הקנה.

השוחט מתוך הטבעת העליונה, כלומר, ששחט באותה טבעת, ושייר בה מלא החוט, שלא הטה את הסכין לצאת מהטבעת כלפי הראש אלא נשאר בתוך הטבעת והשאיר כחוט השערה ברוחב הטבעת סמוך לראש, שאותו לא חתך על פני כולה, שאותו כל שהוא שנשאר שלם הוא לכל היקף הטבעת, שחיטתו כשרה.

אבל אם הטה את הסכין לצד הראש, אפילו לאחר ששחט רוב הקנה בתוך הטבעת, ויצא מהטבעת, וגמר שם את השחיטה, הרי השחיטה פסולה, כיון שגמר השחיטה היה במקום שאינו כשר לשחיטה, והרי זו "הגרמה", שהיא אחד מהדברים שנאמרו למשה בסיני שפוסלים את השחיטה, שמהותה היא, ששחט במקום שאינו ראוי לשחיטה.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף אם שייר מלא החוט על פני רובה של הטבעת בלבד, כלומר, שלאחר ששחט את רוב הקנה בתוך הטבעת יצא מהטבעת, וגמר שם את השחיטה, מכל מקום, השחיטה כשרה, כיון שהשחיטה כבר הוכשרה בחיתוך רובו של הקנה. ומה שהמשיך אחר כן מחוץ למקום השחיטה הרי הוא כחותך סתם בשר.

גמרא:

רב ושמואל, דאמרי תרוייהו, הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה, שאמר, כיון ששחט את רוב הקנה כדין, די בכך, לפי שרובו ככולו.

ועוד אמרו: ואף רבי יוסי ברבי יהודה לא אמר שהטבעת כשרה לשחוט בה אלא בטבעת הגדולה, שהיא העליונה, הואיל והיא מקפת את כל הקנה, ולכן יש עליה שם "קנה".

אבל בשאר טבעות, לא, אין השחיטה כשרה בתוכן כלל, אלא בין טבעת לטבעת בלבד, לפי שאין על טבעות אלו שם "קנה", כיון שאין הן מקיפות את כל הקנה אלא את רובו בלבד. ^[133]

ומקשינן: וכי בשאר טבעות לא כשרה השחיטה לרבי יוסי ברבי יהודה? והתניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר:

הערות

^[133] ואף על פי שרבי יוסי ברבי יהודה סובר שרובו ככולו, אין זה אמור אלא לגבי עצם השחיטה כשנעשתה במקום הראוי, שדי בשחיטת רוב קנה, אבל לגבי מקום השחיטה אין לומר שעל ידי "רובו ככולו" יחשב המקום כמקום שחיטה.

וכמה פגימת המזבח? כדי שתחגור (תתעכב) בה צפורן.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: כמה שיעור פגימת המזבח? ר' שמעון בן יוחאי אומר: טפח, ר' אליעזר בן יעקב אומר: כזית! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] ששנינו שצריך שתהא הפגימה טפח או כזית כדי לפוסלו — בסידא [בסיד] שמצפים בו את המזבח, הא [זו] שאמרנו שדי בחגירת ציפורן כדי לפסול — באבנא [באבן] עצמה.

א ושבים למה שנאמר לעיל, שצריך השוחט להראות סכינו לחכם קודם שחיטה. אמר רב הונא: האי טבחא דלא סר סכינא קמי [טבח, שוחט זה שלא הראה סכינו לפני] החכם — משמתינן ליה [מנדים אותו]. ורבא אמר: מעברינן ליה [מעבירים אותו] מתפקידו, ומכרזינן אבשריה [ומכריזים על בשרו] על הבשר ששחט, שטרפה היא.

ומעירים: ולא פליגי [ואינם חלוקים]: כאן, שרק מנדים אותו — בשנמצאת סכינו יפה, ורק מנדים אותו על שזלזל בכבוד החכם. כאן, כשמעבירים אותו ואף מכריזים על הבשר שהוא טריפה — בשלא נמצאת סכינו יפה, שיש לחשוש לכל מה ששחט. רבינא אמר: היכא [במקום] שלא נמצאת סכינו יפה — ממסמס ליה בפרתא [מורח אותו, את הבשר בפרש, צואה] שאפילו לגוי נמי לא מזדבן [גם כן לא יימכר].

ומסופר, ההוא טבחא דלא סר סכינו קמיה [מעשה בטבח אחד שלא הראה את סכינו לפני] רבא בר חיננא שהיה ממונה על כך במקומו, שמתיה ועבריה ואכריז אבשריה [נידהו והעביר אותו מתפקידו והכריז שבשרו] טרפה היא. אקלעו [הזדמנו] מר זוטרא ורב אשי לגביה [אצלו] למקומו של רבא בר חיננא, אמר להו [להם]: ליעיינו רבה במלתיה [יעיינו חכמים בעניינו] של שוחט זה, שמא תוכלו להקל בדינו, דתלו ביה טפלי [שתלויים בו ילדים קטנים], שהוא צריך לפרנסם, ואני עצמי איני יכול להכשירו לאחר שפסלתיו.

בדקה רב אשי לסכיניה [לסכינו] של אותו שוחט ונמצאת יפה, ואכשריה [והכשיר אותו]. אמר ליה [לו] מר זוטרא לרב אשי: ולא ליחוש מר לסבא [ואין אדוני חושש לכבודו של זקן], לרבא בר חיננא, שהוא העבירו ואתה מכשירו? אמר ליה [לו] רב אשי: שליחותיה קא עבדינן [שליחותו אנו עושים], שביקש מאיתנו לעיין בדבר, ומשום כך אין זה חסרון כבוד לו.

ב בעניין ששנינו במשנתנו שאין שוחטים בשיניים ובציפורן אמר רבה בר הונא: שן תלושה וצפורן תלושה מותר לשחוט בה לכתחלה. ומקשים: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו]: חוץ ממגל קציר והמגירה, והשינים והצפורן, מפני שהן חונקין!

ומתרצים: משן על שן לא קשיא [לא קשה]: הא בחדא [זו בשן אחת] שוחטים בה לכתחילה, הא בתרתי [זו בשתים] אסור, מפני הרווח שביניהן, שהוא חונק (קורע) את הסימנים. מצפורן על צפורן לא קשיא [אינו קשה]: הא [זו] בתלושה מותר, הא [זו] במחוברת אסור.

ג משנה השוחט במגל קציר שהיא משוננת, אלא ששיניה כפופות מאד לצד אחד, ושחט בדרך הליכתה, בכיוון שאין העוקצים פוגעים בבשר — בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין. ולדעת הכל, אם החליקו את שיניה עד שאינה פוגמת — הרי היא כסכין.

ד גמרא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: אף כשהכשירו בית הלל כששחט במגל קציר בדרך הליכתה, לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבילה, כלומר, להחשיבה כשחוטה, ולא כנבילה שמטמאה את הנוגע בה והנושאה, אבל באכילה אסורה. אמר רב אשי: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר מלשון המשנה, דקתני [שהוא שונה בה]: "בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין", ולא קתני [ואינו שונה] בלשון: "בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין", שאין בית הלל מתירים אותה באכילה. ותוהים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שמדובר כאן רק לענין טומאת נבילות, ליתני [שישנה]: בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין! אלא הביטויים פוסלין ומכשירין, ואוסרין ומתירין — חדא מילתא היא [דבר אחד הוא], ואין לדקדק בלשון זו.

ה משנה השוחט מתוך הטבעת הגדולה, העליונה בין הטבעות של קנה הנשימה, ושייר בה אפילו מלא רוחב החוט על פני כולה, ולא יצאה הסכין מחוץ לטבעת לכיוון הראש — שחיטתו כשרה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפילו שייר מלא חוט על פני רובה, ולא על פני כולה — הרי זה כשר.

ו גמרא רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: הלכה כר' יוסי בר' יהודה, שאם שחט רוב טבעת — כאילו שחט כולה. ומכל מקום אף ר' יוסי בר' יהודה לא אמר שהשחיטה כשרה אלא בטבעת הגדולה העליונה, הואיל ומקפת את כל הקנה, אבל בשאר טבעות, שהטבעת אינה שלמה, אלא רצועת בשר מחברת את קצותיה — לא, אין שחיטתו כשרה, שאינו רשאי לשחוט בטבעת עצמה, אלא ברווח שבין טבעת לטבעת.

ותוהים: ובשאר טבעות לא אמר? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And how much is the deficiency that renders the altar unfit? It is a deficiency that is sufficient for a fingernail to be impeded on it.

The Gemara raises an objection from a baraita: How much is the deficiency that renders the altar unfit? Rabbi Shimon ben Yoḥai says: One handbreadth. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One olive-bulk. The Gemara answers: This apparent contradiction is not difficult. This measure of one handbreadth or one olive-bulk is referring to a deficiency in the limestone coating of the altar; that smaller measure of a fingernail being caught is referring to a deficiency in the stone of the altar.

§ Apropos the obligation to show the knife to a Torah scholar, Rav Huna says: This slaughterer who did not present [sar] the knife before a Torah scholar, we ostracize him. And Rava says: We remove him from his position and we proclaim about meat from an animal that he slaughtered that it is tereifa.

The Gemara notes: And they do not disagree. Here, where Rav Huna says that he is ostracized, it is in a case where his knife was discovered intact, and he is ostracized for treating the scholar with contempt. There, where Rava says that his slaughter is proclaimed tereifa, it is in a case where his knife was discovered not intact, as in that case the meat from all animals that he slaughtered is suspect. Ravina said: In a case where his knife was discovered not to be intact, one spreads excrement on the flesh so that even to a gentile it will not be sold.

There was a certain slaughterer who did not present his knife before Rava bar Ḥinnana. Rava bar Ḥinnana ostracized him, and removed him from his position, and proclaimed about meat from an animal that he slaughtered that it is tereifa. Mar Zutra and Rav Ashi happened before Rava bar Ḥinnana in his place of residence. Rava bar Ḥinnana said to them: Let the Sages examine the matter of the slaughterer, as small children are dependent upon him.

Rav Ashi examined his knife and it was discovered intact, and he deemed his meat fit for consumption. Mar Zutra said to Rav Ashi: And shouldn’t the Master be concerned for the honor of the elder, Rava bar Ḥinnana, who removed him from his position and you restored him? Rav Ashi said to Mar Zutra: We are carrying out his agency, as he requested that we examine the matter of the slaughterer.

§ Rabba bar Huna says: With a detached tooth and a detached fingernail, it is permitted to slaughter ab initio. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna (15b): Except for the harvest sickle, and the saw, and the teeth, and the fingernail, because they strangle?

The Gemara answers that the contradiction between this statement with regard to a tooth and that statement with regard to a tooth is not difficult: This statement of Rava bar Huna that one may slaughter with a tooth is referring to slaughter with one tooth. That mishna that prohibits slaughter with teeth is referring to slaughter with two teeth, as due to the gap between them they rip the simanim. The contradiction between the statement with regard to a fingernail and the statement with regard to a fingernail is not difficult: This statement of Rava bar Huna that one may slaughter with a fingernail is referring to slaughter with a detached fingernail. That mishna that prohibits slaughter with a fingernail is referring to slaughter with an attached fingernail, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi (15b), who invalidates slaughter performed with an item attached to the ground or a living animal.

MISHNA: In the case of one who slaughters an animal with a harvest sickle, which is serrated with its teeth inclined considerably in one direction, in a forward direction, where the serrations do not tear the flesh, Beit Shammai deem the slaughter not valid and Beit Hillel deem it valid. And they both agree that if they smoothed its serrations so that they do not tear the flesh, its halakhic status is like that of a knife and one may slaughter with it.

GEMARA: Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Even when Beit Hillel deemed the slaughter valid, they deemed it valid only to purify it from the ritual impurity of an unslaughtered carcass; but its consumption is prohibited. Rav Ashi said: The language of the mishna is also precise, as the tanna teaches: Beit Shammai deem the slaughter not valid and Beit Hillel deem it valid, and he does not teach: Beit Shammai prohibit and Beit Hillel permit its consumption. The Gemara objects: But according to your reasoning, let the tanna teach: Beit Shammai deem the carcass ritually impure and Beit Hillel deem it ritually pure. Rather, the terms deem it not valid and deem it valid and the terms prohibit and permit are all one matter, and no inferences may be drawn from that phrasing.

MISHNA: With regard to one who slaughters an animal from within the cricoid cartilage that forms a complete ring at the top of the windpipe and left a thread breadth over the surface of the ring in its entirety intact, as the knife did not go beyond the ring toward the head of the animal, his slaughter is valid. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It is valid even if he left a thread breadth over the majority of the surface of the ring.

GEMARA: It is Rav and Shmuel who both say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. And even Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says his statement only with regard to the large upper ring, since it encircles the entire windpipe, but with regard to the rest of the rings, which are incomplete and where a strip of flesh connects their edges, he did not state his halakha. Therefore, his slaughter is not valid, as he is required to slaughter in the space between those rings and not in the rings themselves.

The Gemara objects: And with regard to the rest of the rings, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, did not state his halakha; but isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

כדי פגימת המזבח. שאם היה מזבח פגום נפסל מלהקריב עליו:

לא קשיא הא בסידא הא באבנא^א)נראה דחסר כאן וצ"ל בסידא כדי שתחגור בה ציפורן באבנא כל דהוא דכתיב אבנים שלמות. שתחגור בה ציפורן דכתיב אבנים שלמות:

דלא סר סכינא. כלומר שלא הראהו לחכם:

כאן שנמצאת סכינו יפה. לא מעברינן ליה:

ממסמסינן ליה. לבישריה בפרתא כלומר מלכלכינן ליה לבישריה בטינא:

הכי גרסינן אמר להו ליעיינו רבנן במילתיה ולישרו ליה:

הא במחוברת. כלומר מחוברת לא. ואוסרים ומתירים חדא מילתא היא כלומר ואפי' באכילה מתיר:

השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט וכו'. כלומר כל השוחט בעינן דלא לשחוט בין הטבעות אלא בתוך אחת מן הטבעות צריך שישחוט ואי שחט בתוך אחת מן הטבעות ושייר בה מלא החוט על פני כולה:

ר' יוסי בר' יהודה אומר מלא החוט על פני רובה. כלומר אפי' לא שייר אלא מלא החוט על פני רובה כשרה:

הא דמתרצי' שן אשן, (ולא ק') הא בחדא הא בתרתי [ולא קאמר הא בתלושה הא המחוברת] משום דקתני והשינים דמשמע תרי [ואי במחוברת אפילו חדא]. ועוד דאי במחוברת היינו צפורן.

צפורן אצפורן ל"ק הא בתלושה הא במחוברת. משום דבתרתי ליכא לאוקומי דהיינו שינים ועוד דלא קתני צפרנים.

והא ר' יוסי ב"ר יהודה לא אמר אלא בטבעת גדולה אבל בשאר טבעות לא. פירש"י ז"ל דשאר טבעות למטה מטבעת גדולה הם ולאו משום מוגרמת אלא לומר דלא אמרינן רובו ככולו לשוויי הטבעות כקנה דליהוו מקום שחיטה אלא בין טבעת לטבעת והא דאמרינן אבל מוגרמתא דרב ושמואל לאו מוגרמה ממש אלא כל שיוצא ממקום שחי' הגרמה קרי לה ובפ' הגוזל עצים כתב מוגרמתא שחט מתוך אחת הטבעות והגרים לחוץ בין טבעת לטבעת ושייר החוט על פני (כולה) [רובה] ור"י ב"ר יהודה מכשר לה.
וכמה האריך עלינו את הדרך ועל רב ושמואל עצמן שהשוחט בהמה ועוף אינו יכול לכוין שיארע לו שחיטה בין טבעת לטבעת וצריך הוא לקרוע עור ובשר ולראות ולכוין ולשחוט בין הטבעת ולואי שיזדמן לו שהטבעות סמוכות ביותר ועוד שא"כ הלכה הוא והך מוגרמתא אסורא ולא מצינו כן בתלמוד שבשיעור מקום השחיטה תהא שם מקום פסול לשחי', ועוד שרש"י ז"ל כתב דתניא בתוספתא מצות שחיטה מן הטבעת ועד הריאה וכדאיתא נמי בפ' אלו טרפות וממשמע שכל מן הטבעת ועד הריאה מקום שחי' הוא לא שנא בטבעת ולא שנא בין טבעת לטבעת ועוד שלא מצינו לבעלי ההלכות שהזכירו זה הכלל.
ויש מן המפרשים שפי' כך לא א"ר יוסי דרובה של טבעת כשרה אלא בטבעת גדולה לפי שהוא רובה של קנה שהרי מקפת כל הקנה אבל אם שחט בשאר הטבעות רוב הטבעות והגרים עד שיצא חוץ לטבעת גדולה שחיטתו פסולה שאין רוב הטבעת ברוב הקנה והיינו מוגרמתא דרב ושמואל ומוגרמת ממש היא והלכתא כרב ושמואל לחומרא.
וטוב מזה ומזה שמעתי ששאר הטבעות עבות מצד א' יותר מן הצד הב' מפני עור הטבעת שהוא על עור הקנה שהוא קרום פנימי וכששחט רוב עובייו עדיין לא שחט רוב חללו של קנה ורב ושמואל מספקא להו קנה אי ברוב עובייו אי ברוב חללו לפיכך כששחט בשאר הטבעות רוב עוביה והגרים כלפי הראש ויצא חוץ לטבעת גדולה חוששין לה ואסורה, והיינו דאמרינן בפ' א"ט דרב בדיק ברוב עוביה.
והיינו דגרסינן בפ' הגוזל ההיא מגרמתא דאתא לקמיה דרב טרפה ופטריה לטבחא לשלומי פגעו ביה רב כהנא ורב אסי א"ל עבד בך תרתי דאי בעי מכשר ליה כר' יוסי בר' יהודה והיינו מוגרמתא דשאר טבעות דמספקא ליה לרב הכא ובפ' א"ט א"ל רב כהנא ורב אסי למדתנו רבינו ברוב חללה הכא נמי לעולם מוגרמת היא עד שישחוט רוב חללה דקיי"ל כרבב"ח דסבר הכי בפא"ט, ולפיכך השמיטה רבינו הגדול ז"ל.

וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן. איכא למידק כיון דפגימת סכין בחגירת צפורן, אמאי בדק לה בבשרא, אפילו יחגור בה בשר ולא תחגור בה צפורן כשרה, ועוד מאי קא מיבעיא ליה לרב דמיא לסאסא מאי, ולפיכך פירש הרמב"ן ז"ל דאמוראי נינהו, דלמאן דאמר אבשרא ואטופרא וחוט השערה ושמשא בכל פגימה אסורה ואפילו קטנה שבקטנות, והוא שתחגור כל דהוא טופרא או בשרא או אפילו חוט השערה, הא בלא חגירה כל דהוא, כשרה, דאין זו אלא דמיא לסאסא ודמיא לסאסא, פירש רש"י ז"ל שאין בה פגימה אלא שאין פיה חלק. ועוד נראה לי ראיה מדקא תני בברייתא (יז, ב) אוגרת פסולה, אלמא אינה פסולה אלא בשאוגרת איזה דבר שיהיה.
ואם תאמר אם כן מאי קשיא ליה ריש לקיש מאי טעמא לא מני פגימות סכין בהדייהו ופרקינן בחולין לא מיירי, דמשמע דליכא מאן דפליג אדרב חסדא, לימא ואידך דילמא לית ליה דרב חסדא. יש לומר דמכל מקום הוה ליה למימר ארבע פגימות הן שלש כפגימות המזבח ואחת בכל שהוא.

ולענין פסק הלכה. קיימא לן ככל הנך אמוראי דלעיל דמשמע דפסלי אפילו בפגימה כל דהוא, ולא מכשרי' אלא דמיא לסאסא בלחוד ודרב חסדא ליתא. ואף הרב אלפסי ז"ל לא הביאה להא דרב חסדא בהלכותיו.

פגימת המזבח. פירש רש"י ז"ל דילפינן בשחיטת קדשים מדכתיב (שמות כ, כד) וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, ודרשינן התם (כתובות כז, א) [זבחים נט, א) וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם אבל לא בזמן שהוא חסר, ואסיקנא בסידא כזית או טפח למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ובאבנא כדי שתחגור בה צפורן דכתיב (דברים כ״ז:ו׳, ) אבנים שלמות. ואם תאמר כיון דאוקימנא וזבחת עליו בסידא, מאי שנא סידא ומאי שנא אבנא, לימא כאן וכאן בכדי חגירת צפורן או כאן וכאן בכזית, ויש לומר דסידא כיון דנפיק לן מעליו ודרשינן אבל לא בזמן שהוא חסר אין חסרונו ניכר בפחות מיכן, אבל באבנא דכתיב אבנים שלמות כל שפגימתן גדולה כחגירת צפורן אינן שלימות, ואי נמי האי כאורחיה והאי כאורחיה ואין דרכו של סיד להיות כל כך חלק. אבל בתוספות אמרו דפגימת המזבח [ילפינן] מאבנים שלמות. וזבחת עליו לא איצטריך אלא לפסול קדשים שעבר ושחט בזמן שהוא חסר, וכדאמרינן התם [שם] מנין למזבח שנפגם שכל קדשים שנשחטו בה פסולין שנאמר וזבחת עליו וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא פגום, הילכך בסידא דלא כתיב בה בהדיא פסול פגימה, שיעורה מר [ב]טפח ומר בכזית. ואי נמי למדו פגימת סיד מדבעינן מרובע, דתניא התם (סב, א) כבש וקרן ויסוד וריבוע מעכבין וכו' כדאיתא התם עד דתניא אותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו, ולא מפני שכשר לעבודה אלא שלא יראה מזבח פגום שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול, מכלל דפסול פגימה משום דאינו מרובע.

ואף רבי יוסי ברבי יהודה לא אמר אלא בטבעת גדולה אבל בשאר טבעות לא. פירש רש"י ז"ל כי אמר רבי יוסי רובו ככולו הני מילי בטבעת גדולה, אי נמי בבשר שבין טבעת וטבעת. דהתם הוא מקום שחיטה, וכל במקום שחיטה רובו ככולו, אבל לשוויי שאר טבעות ראויין לשחיטה, משום דמקיפין רוב הקנה לא אמר, שאין מקום שחיטה אלא במה שמקיף את כל הקנה, ובודאי דלישנא דברייתא לכאורה מכרעא הכין, דתניא השוחט בשאר טבעות אף על פי שאין מקיפות את כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה שחיטתו כשרה, דאלמא לשוינהו לשאר טבעות מקום שחיטה קאמר.
ומכל מקום אינו מחוור כלל. חדא דכל הצואר כשר לשחיטה, וכדתנן במתניתין, ולא משמע שיהא בצואר מקום שאינו ראוי לשחיטה ולמעלה ולמטה כשר לשחיטה, ורש"י ז"ל בעצמו הביא תוספתא (פ"א ה"ו) דתניא מצות שחיטה מן הטבעת ועד הריאה, אלמא כל מה שיש מן הטבעת שהיא הטבעת הגדולה עד הריאה ראוי וכשר לשחיטה. ועוד דאם כן לרב ושמואל כיצד שוחטין, וכי יכול אדם לכוין שישחוט בין טבעת לטבעת, ואפילו היה קורע עור ובשר ורואה סימנין ושוחט היה מן התימה שיוכל לכוין, וכל שכן דרך מקרה, ואנן דקיימא לן כרב ושמואל, היאך נאכל בשר, דהא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה, ואחר שלא תתכן שחיטה אלא בהשגחה גדולה שיכוין בין טבעת לטבעת, לא היה לנו לאכול עד שנבדק ונראה ששחט בין טבעת לטבעת.
אלא הכי פירושא, ואף רבי יוסי לא אמר דשחט רוב הקיפו של טבעת כאלו שחט את כולו אלא בטבעת גדולה, הואיל ומקפת את כל הקנה, וכששחט בה רוב הקיפה שחט רוב חללה, אבל בשאר טבעות שחוט בשר מחברן מלמטה אף על פי ששוחט בהן רוב ההקף, אינו כאלו שחט את כולו, דפעמים ששוחט רוב ההקף ועדין לא שחט רוב החלל והא דקתני בברייתא השוחט בשאר טבעת אף על פי שאין מקיפות כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה שחיטתו כשרה, אפלוגתא דמתניתין קאי דברייתא פירוש מתניתין הוא, והכי קאמר השוחט מתוך הטבעת הגדולה אם שייר מלא החוט על פני רובו שחיטתו כשרה, דהא איכא רוב הקף ורוב חללה, ולא עוד אלא אפילו שחט רוב בשאר הטבעות שחיטתו כשרה, דהואיל ומקיפות את רוב הקנה ושחט ממנה רוב ההקף כאלו שחט רוב החלל.

כדי שתחגור בו צפורן פרש"י ז"ל וכל המפרשי' שהוא לשון חגירה והקש' מורי הרא"ה ז"ל דא"כ ה"ל שתחגור את הצפורן לכך פי' שהוא מל' ויחגרו ממסגרותיהם מלשון חיגר שאמרו רז"ל בכל מקום ולפי' הראשונים ז"ל י"ל דהכי קאמר שתחגור הצפורן עצמה בה כי הצפורן חוגרת עצמה בפגימה כשנכנס בה ויש גורסין שתחגור בה צפורן, הא בסידא הא באבנא פי' באבנא כחגירת צפורן ובסידא כזית או טפח וטעמא דמילתא פי בתוס' משום דבאבנים כתיב בהדיא אבנים שלמות תבנה וא"ת והא בסידא נמי כתיב וזבחת עליו את עולתיך ודרשי וכי עליו אתה זובח אלא כשהוא שלם כדאיתא בזבחים וכמו שכתב רש"י ז"ל וההיא לסידא איצטריך ויש לומר דמכל מקום לא כתיב ביה שלם בהדיא כדכתיב הכא ועוד סברא הוא כי האבן הוא מתחילתו שלם ראוי להקפיד יותר מן הסיד שהוא מקובץ מדברים נפרדים וטבעו להפריד כל דהו כשמתיבש ואם אדם מקפיד בו הרבה לא תמצא מעולם מזבח כשר ולהכי לא כתיב בהדיא ויש שפרש' בתו' דאף קרא דוזבחת עליו לאבני' וכ"ת תרי קראי למה לי חד לתחלת בנינו כדכתי' בהדיא תבנה וחד לשנפגם אחר כן כדכתי' וזבחת עליו שיהא שלם בשעת זביחה כבתחילה ואידך שיעור' דסידא גמירי גמיר לי' או שמסרו הכתוב לחכמים או שאינו אלא מדרבנן,

האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמתינן לי'. פי' לפי שמנדין על כבוד חכמי' כדפרש"י ז"ל ודוק' נקט טבחא דקביעי מה שאין כן באיש השוחט לביתו והכי מוכח בפרק הדר.

כאן שלא נמצאת סכינו יפה, פי' דלא סוף דבר אותו סכין ששחט בה. דאם כן מדינא הוי נבלה אם נמצאת פגומה אלא שלא נמצאת אחרי כן ולהכי קנסינן אף כל מה ששחט אפי' בסכין יפה ויש עוד לפרש שלא אמרו שנמצאת שאינה יפה אלא שלא נמצאת יפה כגון שאבדה או שנעלמה ולא באה לפנינו.

ממסמס לה בפרחא פי' לישנא בעלמא נקיטי דרך משל משום דאסרינן לה במכירה אפילו לנכרי וכההיא דאמרינן בעלמא מחינן ליה בסילוא דלא מבא דמא.

שמתי ואעברי' וכו' פרש"י ז"ל דס"ל דרבא דלעיל מפליג פליג ול"ל תירוצ' דלעיל ואינו מחוור לכך פי' מורי' ז"ל כי החמי' בדינו שנד' לו שעשה דרך מרד ולפיכך כשרא' שתולין בו טפלי רצה להחזיר שאלו נתחיי' להעביר מן הדין כגון שנמצא' סכינו שאינו יפה אין מרחמין בדין כן פי' מורי ז"ל.

איקלע מר זוטרא ורב אשי לגבי פרש"י ז"ל לגבי דרבא בר חיננא והיינו דאמרי בתר הני שליחות עבדינן ושמעינן מיני' שאם ראה חכם להחמיר בדינו של טבח הרשות בידו.

צפורן אצפורן לא קשי' הא בתלושה הא במחוברת פי' ומתני רבי היא דפסיל במחובר. וק"ל למאי דס"ד דלעיל לאוקמי מתני' דהשוחט בצור כר"ח דמכשיר במחובר. היכי אתי' האי סיפ' כוותי' הוה לן להקשות דרישא ר' חייא וסיפא רבי. וי"ל דאה"נ דמצי למיפרך הכי אלא דפרכא דפרכינן התם עדיפא לן כנ"ל. וא"ת בשינים נמי נשני הכי דהא בתלושה והא במחוברת. וי"ל דא"כ אמאי קתני והשינים לשון רבים לתני השן והצפורן אלא דודאי בתלושין ואין פסולים אלא מפני שהם שנים וכדקתני מפני שהן חולקין. ועוד דמילתא דלא שכיח שיוכל אדם לשחוט בשן מחובר' בבעלי חיים לא בשל עצמו של שוחט ולא בשל בעלי חיים. וא"ת ואי פיסול צפורן משו' מחובר היכי קתני מפני שהם חולקים נ"ל דכי קתני הכא משום שארי' כדפרש"י ז"ל.

א"ר יוחנן אף כשהכשירו בזה וכו' והלכת' כוותי' ואע"ג דאידחי דיוק דדייק רב אשי לסיועת' דיוק' אידחי' אבל מימר' גופא לא אידחי.

מתני' השוחט מתוך הטבעת עיקר הפי' כדפרש"י ז"ל דהיינו טבעת הגדולה העליונה המקפת את כל תקנה שהחוטים ושיפו' כובע למעלה מהן ולהכי קתני מתוך הטבעו כלומר הטבעי' כלומר הטבע' השלימה והידוע. וקסברי הני תנאי דמטבעת הגדולה ולמעלה אינה מקום. שחיט ולית הלכתא כותייהו אלא כר' חנינא דמכשרו במוגרמת דידהו וס"ל דעד שיפוי כובע מקום שחיטה והוא דשייר בחוטי דאמוראי' סברי כוותי' ומיהו שמעי' ממאי דפסקו רב ושמואל הלכ' כר' יוסי בר יהודה דכל דשייר בחוטי על פני רוב הקנה כשר' ובגמ' נחלקו האמוראי' אי בעי רוב בשחיט' או אם סגי בששחט שליש האמצעו שלא בהגרמה ולמאן דמכשי בהגרי' שליש ושחט שליש והגרי' שליש משום דנפק' חיות' בשחיט' ק"ל הא מנא לי' דהא אף ר"י בר' יהודה בעו מלא החוט על פני רובא מיהת ובהא לא פליג ר' חנינא בן אנטיגנוס אלא במקו' שחיט' בלחוד וי"ל דאיהו משמע לי על פני רובא על פני מקו' השלמת רובא ואידך אמוראי דפליגי עליה סברי דעל פני כל רובא ממש קאמר ובין שיהא רוב ראשון כגון ששחט שני שלישי' והגרים שליש או בהיפך כגון הגרים שליש ושחט ב' שלישי או אפי' במפוזר לר' יהודה דמכשיר שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דסוף סוף הא איכא רובא במקום שחיטה וכולהו אזלי בשיטת ר"י בר' יהודה דפסקו רב ושמואל כוותי כנ"ל ובגמ' נבאר פסק ההלכ' בפלוגת' דהני אמוראי בס"ד והוי יודע שכל דיני ההגרמו' האלו אינם אלא בקנה כדקתני מתני' ועלה אייתי כולה אמוראי דאלו בוושט דנקיבתו במשהוא כל ששחט משהו חוץ למקום שחיטה בהגרמה עד שלא שחט רובא של וושט נבילה היא דהא הוי נקיבת הוושט ואע"פ שכל שבדרך שחיטה לא מיטרפא משום נקיבת הוושט ה"מ במקום שחיטה לפי שכך הוא מצוותו ולא סגי בלאו הכי אבל שלא במקום שחיטה לא וזה ברור: ומיהו כל שנשחט רובא כראוי אם הגרים אחרי כן כשרה שאינו אלא כמחתך בשר בעלמא וכן בחנ' נמי כל שהגרי' בתחילתו או באמצע למט' סמוך לכלפי הריאה טריפה או נבלה במשהו שהרי הוא נידון כריאה שנקיבתו במשהו כדאיתא בפ' אלו טרפות:

גמ רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה כר' יוסי בר יהודה ואף ר' יוסי בר' יהודה לא אמר אלא בטבעת הגדולה הואיל ומקפת את רוב הקנה פרש"י ז"ל לא אמר שתהא שחיט' כשרה אלא בטבעת הגדול' דכיון דמקפת את כל הקנה תורת קנה עליו אבל שאר טבעות שאין מקיפות את כל הקנה אין תורת קנה עליהם ואין שחיטה כשרה בהם כלל וצריך שישחוט או בטבע' גדולה או בבשר שבין טבעת לטבעת וא"ת א"כ אנן היכי אכלינן בשרא עד שנבדקו אם ששחטו בין טבעות לטבעות דהא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך וכו' וי"ל דאנן לית לן מוגרמת דרב ושמואל אלא כרבי זירא דאמר שלא אמרו מעולם ואי משום דנהוג בה בנהרדעי הא נהרא נהרא ופשטי' ומיהו רב ושמואל לא אכלי בשרא אלא בבדיקה וכן בנהרדעי והא דתנן כל הצואר כשר לשחיטה במקום שהוא קנה קתני וכן הא דתניא בתוספת' מצות שחיטה מן הטבעת הגדולה ועד הכרס במקום שהוא קנה קאמר ואמרו בתוספו' שכל זה דחוק והנכון דה"פ שאף ר' יוסי בר' יהודה לא אמר דסגי בשחיטת רוב אלא בטבעת הגדולה דרובא דידי' הוי רובא דקנה אבל שאר טבעו' שאין מקיפות את כל הקנה אין שחיט' כשר' בשחיטת רובן ועד שישחוט רוב חלל הקנה והא דתניא השוחט בשאר טבעות ה"פ השוחט בשאר טבעות וכו' שחיטתו כשרה בשחיטת רובא מתחלל כשחיטת טבעת גדולה ואמתני' קיימא ולא הוצרך התנא לפרש זה דהא פשיטא דהא בלחוד מצטרך לאשמעינן דלא תימא שמקום הטבעת הוא שיעור הקנה לבד לענין שחיטה ואידך מחברת בשר בעלמא הוא לחברן בסופן קמ"ל:

שיעור הפגימה בכדי שתחגור בה את הצפורן ר"ל שיאגר חדה של צפורן לתוך הפגימה הא פחות מכן כשרה אפי' היה שער חוגר בה וכמו שאמרו שלש פגימות הן וכלן שיעורן בכדי פגימת מזבח שהיא בכדי שתחגור בה צפורן ואמרו עליה ורב חסדא אמר אף פגימת סכין ומ"מ לכתחלה ראוי לחזר אחר הסכין היפה מכל וכל וכיצד בודקו בבשר אצבעו ובצפורן שבה בהולכה והובאה שאם יש שם פגימה מסוכסכת ימצאנה או בהולכה או בהובאה ובודק בדרך זה בחדה של סכין ובשני צדדיה ונמצא מעביר אצבעו עליה ששה פעמים וצפרנו ששה פעמים והרי הם שנים עשרה בדיקות כמנין זה רמז לדבר ושחטתם בזה ואכלתם ומ"מ גדולי המפרשים כתבו דדוקא לכתחלה אבל אם שחט ונמצאת פגומה לצדדים סומכים על מה שאמרו למעלה בית השחיטה מרוח רוח ומכשירין אותה כמו שכתבנו למעלה:

בדק בדרך אחרת בשמש ובדיקה זו היא שנותן פי החרב בשמש ומרוב אורה נראית בה פגימה כל שהו וי"מ בה שמס[ת]כל בצלה וכן שבדק בטיפה של מים שהגיר מראש הסכין לסופו לידע אם מתערבת באיזה מקום שבו או בכל דרך שבדיקתו מבררת לו שהוא בלא פגימה שחיטתו כשרה ומ"מ עיקר הבדיקה בבשר האצבע והצפורן על הדרך שכתבנו ופרשו רבני צרפת בבשר משום ושט ובצפורן משום קנה וכן כתבו קצתם שעיקר הבדיקה שיבדוק בבשר וצפורן בבת אחת שאם יבדוק בצפורן לבד מתוך שבודק בכח יחתוך הסכין בצפורן עד שיכנס בעובי הצפורן ולא תאגר בה ואם בבשר לבד יתירא על בשרו ולא יבדוק יפה אלא שניהם כאחד ויש אומרי' בהפך ואין הכרע בדבר:

יש מי שאומר שכל שהפגימה חוגרת כל שהו אף פחות מחגירת צפורן כגון שער שחיטתו פסולה והדברים נראים שאלמלא כן לא הוצרכנו להתיר דמיא לסאסא ועוד שאין בחינה להמון בין חגירת צפורן לחגירת שער ולא עוד אלא שהם מפרשים שתחגור בה צפורן שתרגיש בה אע"פ שאינה מתאחזת בה מלשון ויתגרו ממסגרותיהם אלא שאף המקרא אנו מפרשים אותו מענין יראה ואימה ומ"מ כל שאינה אוגרת כלום כשרה והוא ענין דמיא לסאסא:

מסוכסכת שהיה עוקץ שלה בולט עד שהבשר מתעכב בו בין בהולכה בין בהבאה יראה שדינו כאוגרת ואין בה צד הכשר אא"כ היתה הפגימה בראש הסכין ממש עד שתעבור מן הצואר קודם חתיכת העור ושיוליך ולא יביא ומי שפירש על פגימה זו שהיא מסוכסכת הוא מפרש מה שהוזכר בגמרא להצריך שתהא הפגימה בראש הסכין ראש הסכין ממש ואוגרת פסולה אף לדבריהם שעוקץ הראשון אפשר שיחתוך העור והשני יקרע הסימן ומ"מ אין דבריהם נראין לענין פירוש כמו שכתבנו:

מגדולי המפרשים האריכו בבדיקת סכין והזהירו לעשותה בכונת הלב ובמתון גדול ושיפנה לבו מכל שאר דברים שפגימה דקה קרוב להעביר בה אצבע שלא בהרגשה ושלא ינעוץ הצפורן על חדה של סכין שמא חדה של סכין יחתוך הצפורן ויכנס לו בעובי של צפורן ויעבור על פגימה שהיה חדו של צפורן נכנס לתוכה:

כשם שפגימת הסכין שיעורה בכדי שתחגור בה צפורן כך פגימת אבני המזבח שיעורה בכך שכל אבן שנפגמה בכדי שתחגור בה צפורן פסולה למזבח ולכבש שנ' אבנים שלמות ואף אם נפגמה בשיעור זה אחר הבנין נפסל כלו ומכל אם נפגם אחר הבנין בסיד שבו שיעורו בטפח ופחות מכן לא נפסל אף אזן בכור שאמרו עליה שאם נפגמה שוחטין עליו את הבכור מפני שמום קבוע הוא שיעורה בכדי שתחגור בה צפורן וכן כל מום הנזכר בבהמת קדשים לפסלה בהקרבה בענין פגימה כגון נפגמה שפתו וכיוצא באלו אף שבירת עצם בקרבן פסח יש מי שאומר שעובר עליה בפגימה של שיעור זה ויש חולקים אלא אם כן בשבירה גמורה ומגדולי המחברים לא הביאוה:

המשנה השביעית והכונה לבאר בה החלק הרביעי להתחיל בביאור מקום שחיטה ולא ביאר מזה אלא מקום שחיטה בקנה ולצד הראש אבל שיעור שחיטה שבקנה לצד הריאה ושיעור שחיטה שבושט הן לצד הראש הן לצד הדקין לא התבארו בפרק זה אלא בפרק שלישי ועל דבר זה אמרו במשנה זו השוחט מתוך הטבעת ושייר בה כמלא החוט על פני כלה שחיטתו כשרה ר' יוסי בר' יהודה אומר מלא החוט על פני רובה אמר הר"מ פי' טבעת זו טבעת הגדולה והוא גוף מחובר מחלקים רבים והושט וקנה הריאה סמוכין לה ובאותה טבעת יש כמו שני גרגרים מגון סחוחי וקורין אותם חכמים חיטי ועליהם נצמדות פיקות של גרגרת וצורת החטין בטבעת כמו זה:

והשוחט בטבעת עצמה למעלה מהחטים זהו הגרמה אבל אם שחט ואפי' בגוף החטים וכל שהוא נשאר מן החטין שחיטתו כשרה וזהו פסק ההלכה:

אמר המאירי השוחט מתוך הטבעת וכו' וענין זה הוא שהגרגרת עשויה טבעות טבעות מראשה לסופה וטבעת ראשונה הסמוכה לצד הראש נקראת טבעת גדולה לשתי סבות אחת מפני שהיא רחבה יותר מן האחרות והשנית מפני שהיא מקפת כל הקנה בעגול ושאר הטבעות אינן מקיפות כל הקנה אלא רצועה שכעין קרום חזק הולכת לאחורי הגרגרת לצד העורף שבה מתאחזים עגולי הטבעות מכאן ומכאן ואין עובי שבעגולין נכנס בתוך אותה רצועה ומטבעת ראשונה ולמעלה כלפי פיה של בהמה מתחיל עיגול אחר עומד למעלה מן הטבעות כמין כובע ומאמצעו של כובע זה ולמעלה הוא מתאלכסן דרך חדוד עד שנעשה מחודד בראשו וזה נקרא שפוי מלשון ראשיהן משופין כיתדות האמור בכתבות ואותו לשון הקטן הנקרא איבילה הוא נאחז בחדוד זה ויש על פי הקנה מצד הנוכחי ללשון קטן זה שני גרעינין של בשר עשויים כמין פולים ונקראו בלשון תלמוד חיטי ולשון הקטן נופל על ראש אותם הגרעינין ואותם הגרעינים נמשכים בתוך הקנה ביותר מכדי שיעור השיפוי ומתפשטים בתחום הכובע מעט והיה דעת חכמים ור' יוסי במשנה זו שמקום שחיטה בקנה אינו עובר ממקום טבעת גדולה ולמעלה אלא ממנה ולמטה והיא עצמה בכלל ועקר מחלקותם בכאן הוא שלדעת חכמים אין אומרים בשחיטה רובו ככלו והילכך צריך שישייר בשחיטתו כמלא חוט השערה מן הטבעת לצד הראש על פני כל הטבעת הא אם שייר מלא החוט על פני רובו והגרים במיעוטו חוץ לטבעת כלפי הראש טרפה ור' יוסי התירה במלא החוט על פני רובה מפני שהוא סובר רובו ככלו:

זהו ביאור המשנה ואין הלכה כאחד מהם שהרי אמרו העיד ר' חנינא על מוגרמת שכשרה ר"ל על מה שהם קורין מוגרמת ואף במוגרמת דר' יוסי וכל שהוא שוחט מתחלת השפוי הנזכר ולמטה שהוא כשיעור אצבע למעלה מן הטבעת באיזה מקום שבכובע אע"פ שנוגע בחטי ושייר מהם כלפי גוף הבהמה בכדי שיעור מה שהם מתפשטים אחר השפוי בתחומו של כובע כשר וזהו לשון שייר בחטי כלומר ששייר מהם קצת ולא אמרו שייר חטי אלא בחטי כלומר אע"פ ששייר בהם קצת כלפי הבהמה ומ"מ יש לנו לומר על דרך זו לפסוק בו בהגרמה כר' יוסי בר' יהודה בטבעת וכל ששחט רוב סימן בתחום הכובע אע"פ שהגרים במיעוטו כלפי הראש כשרה כל שנשחט רובו בהכשר אין לנו במיעוטו דין ודברים:

ומה שנכנס תחת משנה זו בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא אע"פ שפסקנו רובו של אחד כמוהו צריך שתדע שאם שחט באחד מן הטבעות האחרות הואיל ואין מקיפות את כל הקנה ונמצא עבה מצד הטבעת יותר מצד שכנגדה שאין בה אלא רצועה שכעין קרום וכששחט רוב הקפה אם תחשוב עובי הטבעת ברוב זה לא נשחט רוב חללה אין מונין עובי הטבעת ברוב זה וצריך שישחוט רוב קרום שתחת הטבעת ולהלן כמי ששחט בבין טבעת לטבעת אבל טבעת גדולה שהצד שוה בה וכן בין טבעת לטבעת הרי רוב חללה ורוב היקפה כלין כאחד ועל זו אמרו אף ר' יוסי לא אמר ר"ל להיות רובו ככלו אלא בגדולה ואם תאמר לפירוש זה מה שהקשו ממה שאמר הוא בפי' השוחט בשאר טבעות אע"פ שאין מקיפות כל הקנה הואיל ומקיפות רובו שחיטתו כשרה מה הקשו והרי בזו לא דבר בה כמה ישחוט אלא ששחיטתו כשרה ושמא דוקא ברוב קנה תדע שפירושה הואיל ומקיפות רוב קנה וששחט אותו רוב והעלו בה שאין הלכה כמותו שהרי אין כאן רוב חלל וי"מ אף ר' יוסי לא אמרה כלומר שיהא טבעת עצמו מקום שחיטה אלא בגדולה דהואיל ומקפת כל הקנה שם קנה עליה אבל שאר טבעות אין שם קנה עליהם וצריך שישחוט בין טבעת לטבעת וי"מ שמודה הוא בכלן שמקום שחיטה הם אלא שהוא ותנא קמא שלו סוברים שכל הטבעות יש בהם דין הגרמה ומשהתחיל לשחוט בו אין לו לצאת ממנו לאויר שבין שתי הטבעות ואמר עכשיו שבזו אף ר' יוסי מודה שאין אומרים בהם רובו ככלו וכל אלו אע"פ שגדולי עולם אמרום אין לחוש להם ואין הפרש במקום שחיטה בין טבעת עצמו לאויר שביניהם ואין הגרמה אלא כשיוצא ממקום המשוער לשחיטה כלל ואין חלוק בין הגדולה לאחרות אלא שבאחרות אין מונין עובי הטבעת ברוב על הדרך שבארנו:

גרעינין אלו שפרשנו במשנה יש מי שמפרש שהם כמו שני בליטות דקות וארוכות שהם סמוך לכובע אחת מכאן ואחת מכאן ומתפשטות מעט בשפויו של כובע וכל זמן שישייר בהם מעט כלפי הראש בכדי שיעור מה שהם מתפשטים בתחומו של שפוי כשרה והכל עולה לחשבון אחד וי"מ אפי' היתה השחיטה בשפוי עצמו כל שישייר מעט מן החטין כלפי הראש וכן כתבוה חכמי נארבונאה ולדברי הכל לכתחלה צריך שישייר את כל החטין לצד הראש:

בפרש"י בד"ה דאפי' לעובד כוכבים לא מזדבן והיכא דנמצאת סכינו יפה כו' עכ"ל לא רצה לפרש דרבינא פליג אדרבא בשלא נמצא סכינו יפה דרבא אמר דלעובד כוכבים מיהא שבקינן ליה למכור וקאמר איהו דאפילו לעובד כוכבים לא מצי מזדבן אבל בנמצא סכינו יפה לא פליג רבינא כלל וסבר נמי כרב הונא דסגי היה לשמתי' דא"כ רבא בר חיננא דלקמן דעבריה לההוא טבחא בנמצא סכינו יפה כמאן עביד וזה הכריחו לפרש דרבינא לא פליג אדרבא אלא דפליג אסתמא דתלמודא דקאמר דרב הונא ורבא לא פליגי וקאמר איהו דע"כ רבא נמי איירי בנמצא סכינו יפה ופליג ארב הונא דבלא נמצא סכינו יפה אפילו לעובד כוכבים נמי לא מזדבן והשתא רבא בר חיננא עבד כרבא אליבא דרבינא ורב אשי עבד כרב הונא וכסתמא דתלמודא דקאמר דלא פליגי וק"ל:

בד"ה ר' יוסי ב"י כו' ועד הריאה ומוגרמת פסולה כלומר משם ולמעלה ור' חנינא כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן:

תוס' בד"ה וכמה פגימת כו' וקשה דגבי בהמ"ק כתיב נמי אבן שלמה מסע נבנה וקאמר ר' יהודה בפרק עגלה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אבל בשאר טבעות כו' ונראה לפרש דהכי קאמר כו' אבל בשאר הטבעות לא מהני רובא דאין ברוב שלהם כו' עכ"ל פי' בלא הגרמה איירי אלא דאשמועינן דבשאר טבעות לא הוי רוב הטבעת *[ככולו ואם לא שחט אלא רוב הטבעת] שחיטתו פסולה דרוב קנה בעינן ורוב טבעת לא הוי רוב קנה וכ"כ הרא"ש ועוד מצינן לפרש דאיירי בהגרמה כגון שאחר שחתך רוב א' מן הטבעת הגרים ויצא לו חוץ מטבעת גדולה שאין עולה לו רוב הטבעת ברובו של קנה ושחיטתו פסולה לרב ושמואל וכ"כ בעל המאור ע"ש ודו"ק:

בתוס' ד"ה וכמה פגימות המזבח וכו' היכי נעביד נתברינהו. פירוש כדי לבטל איסור ע"ז וע"ש במס' ע"ז דף נ"ב משמע הכא דאשבירת האבנים אין קפידא דאפילו אם נשברה איזה אבן כשרה למזבח רק שיהא חלקה שלא יהא בה פגימה אבן שלימה קרינן בה וזהו מן התימה:

בא"ד ומיהו קשה דגבי בית המקדש כתיב אבן שלימה מסע נבנה וקאמר ר"י בפרק עגלה ערופה וכו' כצ"ל ור"ל א"כ ש"מ דע"י שמיר נמי נעשה חלק שאין בו פגימה ועיין בסוכה פרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ט:)

ד"ה הא בתלוש הא במחובר גבי שן ה"מ לשנויי הכי וכו'. ול"נ דמוכרח היה הגמרא לאוקמא והשניים בתלוש ומטעם פגומה ולא מצי לשנויי גבי שן דמתני' איירי במחובר דא"כ טעמא דמתני' דקתני מפני שהן חונקין לא קאי אסיפא כלל לא אשן ולא אצפורן אלא אמגל ואמגירה וא"כ הוה ליה למיתני זה לעיל ארישא כיון דפלגא דהאי בבא הוי מטעם פגימה ופלגא מטעם מחובר אבל השתא דמוקי מתניתין דהשניים בתלוש ומטעם פגומה א"כ כולן הוי מטעם פגימה לכך א"ש דקתני לבסוף מפני שהן חונקין אע"ג דצפורן לא הוי אלא מטעם מחובר בשביל חד לא חש נ"ל וק"ל:

ד"ה אבל בשאר טבעות לא וכו' ומסיפא דקתני וכו' ומדקדק בקונטרס וכו' ומתוך כך סתר דברי המפרש וכו'. ר"ל והא לדידיה נמי קשיא דהא לרש"י בשאר טבעות נמי שייך הגרמא דאם היה נכנס בתוך שאר הטבעות לכך קאמר ומיהו לפירוש הקונטרס אין קשה משום וכו':

בא"ד ונראה לפרש דה"ק וכו'. רבים מתמיהים על דברי התוספות אלו ומסתפקים בהבנתם דאם ר"ל כפי לישנא דכתב רש"י הא ככר נסתר הוא מהתוספות ושאר סתירה שהקשה רש"י ול"נ דהתוס' לא ס"ל כסברת רש"י ולא כסברת היש מפרשים שכתב רש"י אלא ס"ל דמטבעת הגדולה ולמטה עד כנפי הריאה לא שייך הגרמה כלל ומותר לשחוט בשאר טבעות בין בתוך הטבעות בין בבין הטבעות כמשמעות פשוטה דהתוספתא שהביא רש"י אלא שאם שחט בתוך שאר הטבעות והגרים הסכין לצר הראש עד למעלה מטבעת הגדולה אז פשיטא דהויא הגרמה לדבנן ולרבי יוסי והכא מפרשי התוס' דברי רב ושמואל ואף ר"י לא קאמר דמהני שיור מלא החוט על פני רובא אלא כששוחט בתוך טבעת הגדולה ושחט רוב הטבעת שהוא רוב חלל הקנה ואח"כ הגרים הסכין ושחט המיעוט למעלה מהטבעת הגדולה אבל אם שחט בתוך שאר הטבעות וחתך רוב הטבעת ואח"כ הגרים הסכין למעלה לצד הראש עד למעלה מטבעת הגדולה לא מהני מה ששחט רוב הטבעת קודם שהגרים משום שאין באותו רוב טבעת רוב חלל הקנה ולכך גם ר"י מודה בזה ופריך בגמרא ובשאר טבעות לא והתניא רבי יוסי ב"ר יהודה אומר וס"ל לגמרא ע"כ ברייתא זו בדין הגרמה איירי דאל"כ מאי קמ"ל וה"פ השוחט בשאר טבעות רוב הטבעת ואח"כ הגרים לצד הראש עד למעלה מטבעת הגדולה אע"פ שאין מקיפות כל הקנה וכו' שחיטתו כשרה ומשני רבי יוסי בר יהודה תרתי קאמר וכו' והשתא לפי זה עולה הכל כהוגן אלא שעדיין יקשה עלינו מה שהקשה רש"י דכיון דאיירי שלא שחט כ"א רוב של שאר הטבעות שאין באותו רוב רוב חלל הקנה היאך מצי לאכשורי הא ודאי לא שחט רוב הקנה ואפילו לא הגרים אח"כ כלל אינו כשר וצ"ל דברייתא ס"ל דכששחט רוב עוביו של הקנה אע"פ שאינו רוב חללו השחיטה כשרה וכששחט רוב שאר הטבעות הוי רוב עובי הקנה שהטבעות הם עבים למעלה ודקים למטה לצד הושט ולכך בלא הגרמה הוא כשר לכ"ע ולרבי יוסי נמי כשר אפילו אם הגרים אח"כ אחר ששחט רוב שאר הטבעות דהא באותו רוב הטבעת הוי שיעור הכשר שחיטה ולכך ס"ל דכשר כמו בשחט בתוך טבעת הנרולה ושייר חוט על פני רובא והגרים דכשר לרבי יוסי והיינו מה שמסיים בברייתא הואיל ומקיפות את רוב הקנה ר"ל דכיון דמקיפות רוב הקנה הוי ברובן רוב עוביה של הקנה והשתא דייק נמי גמרא שפיר דברייתא איירי בהגרמה דאין לומר דאיירי בלא הגרמה ואתא לאשמועינן דכששוחט רוב שאר הטבעות שחיטתו כשרה מה אתא רבי יוסי בר יהודה לאשמועינן זה הא זה אינו תלוי בפלוגתייהו כלל דרבנן נמי מצי ס"ל דכשרה ברוב עוביו של קנה וק"ל כן פרשתי סוגיא זו לפי סברת התוס' לתלמידיי בני ישיבתי יצ"ו ואח"כ בקשתי ומצאתי תחלת סוגיית פירוש זה בדברי בעל המאור וגמרו במלחמות ה' להרמב"ן ע"ש ותהלה לאל ית' שכוונתי לדעת הגדולים:

גמ' שמתיה ועבריה ואכריז אבישריה דטריפה הוא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואכשריה דקסבר הא דאמר כו'. נ"ב נר' בעיני לפרש דרב אשי הוא דפליג על רבינא דס"ל דכי לא נמצאת סכינו יפה דאפילו לכותים לא מזבנינן וא"כ רב דאמר מעבירין אותו ומכריזין אבישריה דטריפה איירי בנמצאת סכינו יפה ופליג ארב הונא דאמר היו משמתינן ליה ותו לא אבל ההוא סבא כסתמא דגמ' דאמר ולא פליגי כו' ורבא בר חיננא נמי ס"ל כרבינא משום הכי העבירו ואכריז אבישריה טריפה ולא חייש אם תהא סכינו יפה אלא שהיה חס עליו מפני טפלי' והיה חופף עליו למצוא לו איזה זכות ממקום אחר להכשירו ורב אשי מצא לו זכות זה שסכינו יפה לפי טעמו דפרישית ומש"ה פריך ליה מר זוטרא וכי לא חייש מר לסבא שהעבירוהו ולא ס"ל לחלק בין נמצאת סכינו יפה כו' בענין להעבירוו ולהכריז אבישריה טריפה כדפרישנא והשיב לו רב אשי שליחותיה עבדינן מאחר שנתן לנו רשות למצוא לו זכות אם כן נמצא הוא מסולק מהאי דינא ואני עומד תחתיו למצוא זכות להכשירו א"כ שפיר אני יכול להכשירו בזכות שלי אף שהוא כנגדו וכן נראה עיקר דאל"כ וכי בעבור טפליה יחזור רבא בר חיננא מדינא להכשיר מה שאסרו חכמים כבר וגם מה הקשה לו מר זוטרא וכי לא חייש מר לסבא כו' ודו"ק:

רש"י בד"ה הכי קאמרי כו' לא אמר ולא כלום כו' גדולה וללישנא אחרינא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה דאפי' לעובד כוכבים. והיכא דנמצאת סכינו יפה כו' משום קנסא ולעובד כוכבים מיהא כו'. כצ"ל. ועי' מהרש"א מש"כ בכוונתו. ולדבריו רבא ב"ח דשמתי' ועברי' כו' ע"כ מפרש הא דא"ר מעברינן כו' היינו נוסף על השמתא דאר"ה. ולכן אנן נמי דמפרשינן דברי רבא אשלא נמצאת סכינו יפה. מ"מ אהא ל"פ ארבא ב"ח דר"ל נוסף על השמתא. ולכן שפיר פסק הרמב"ם בנמצאת פגומה דמנדין ומעבירין ודלא כלח"מ שכ' דרמב"ם מפרש כן מסברא. גם לפמ"ש המהרש"א דר"א עביד כסתמא דתלמודא ע"ש. מיושבת יפה תמיהת הרא"ש על הרי"ף שלא הביא דברי רבינא. כיון דר"א עביד עובדא דלא כוותיה:

תד"ה וכמה. וא"ת כו' דאנה ימצאו אבנים בלא פגימה. עמש"כ בס"ד בפ"ג דמדות מ"ד:

בא"ד והשתא לעבדינהו ע"י שמיר. מה שתמה בהגהה להכ"מ בפ"א מהל' ביהב"ח הי"ד ע"ד אלו. עמש"כ בס"ד עליו בגיטין (סח):

תד"ה ולא קתני. אלא הכא שאני דאיכא למיטעי. לכאורה בכ"ד בשחיטה. איכא למיטעי כן. וי"ל:

ד"ה ר"י בר"י. דהכי תניא בתוספתא כו' ומוגרמת פסולה כלומר משם ולמעלה. כצ"ל (רש"א):

תד"ה אבל. ומדקדק בקונט' כו' ש"מ דל"ח כו' אלא ממנה ולמעלה. כצ"ל:

רש"י ד"ה ר' יוסי ב"ר יהודה וכו׳ לארכו של קנה ומחברת ראשי הטבעות כצ"ל:

גמ' כדי שתחגור. לשון עכבה מלה"כ שארית חמות תחגור (תהלים טו) עיין ברש"י שם:

השוחט מתוך הטבעת מלשון רש"י משמע דמיירי במתחיל בשחיטה וסיים בהגרמה וזה הוא כלישנא קמא דר"ה אמר ר' אסי דשמעתין ע"ש, וממ"ש עוד רש"י אעפ"י שנשחט רוב הקנה במקום שחיטה פסול הואל וגמרו בפסול עכ"ל משמע דאי לא גמרו כלל אלא שחט רובו ותו לא כשרה וכדתנן רובו של א' כמוהו, וזה תימא דלהך לישנא מסקי' דרובו של א' כמוהו ריבר"י קתני ליה אבל לרבנן בעי, שישחוט כולו, ועיין לקמן למ"ד ע"ב בעי ר"פ החליט במיעוט סימנים מהו פירש"י במיעוט בתרא ותיקו לחומרא, וה"ה להגרמה במיעוט בתרא ע"ש ותמהו עליו דהיינו כרבנן ואנן קיי"ל כריבר"י דהגרמה כשר, ולפע"ד ליישב עפ"י מ"ש הפוסקים למאן דפוסל בהחלדה במיעוט בתרא מ"ש מהא דתנן רובו של א' כמוהו ואי תימא דעדיף טפי כשפוסק מלשחוט ממה שיעשה מיעוט בתרא בפסול, א"כ לקמן בשמעתין נמי מאי פריך לרבנן מרובו של א' כמוהו נימא ג"כ כנ"ל ותי' ז"ל דבשלמא בהחלדה י"ל כנ"ל אבל הגרמה שאינו מקום שחיטה כלל וכבר פסק מלשחוט אמאי יפסל אי ס"ד דברובו סגי ומשו"ה אמרי' דרובו של א' כמוהו ריבר"י היא, והנה י"ל דס"ל לרש"י דלר"ה דלקמן דס"ל הגרים ושחט והגרים כשר וכ' הר"ן הטעם משום דס"ל דהגרמה ה"ל כמקום שחיטה ממש וה"ל כשאר חצי קנה פגום. וכן מטעם זה הגרים ושחט והגרים פסול ע"ש בביאור, נמצא לפ"ז לר"ה דבמקום הגרמה ה"ל כמקום שחיטה א"כ מטעם זה יפסל הגרמה במיעוט בתרא והא דמכשר ר"נ הגרים ושחט והגרים היינו משום דלא ס"ל כר"פ דפוסל חלדה במיעוט בתרא, ודר"פ נמי שקבע איבעתו בהחלדה במיעוט בתרא ולא בהגרמה היינו משום דלא פסיקא ליה שיהיה מקום ההגרמה נדון כמקום שחיטה ממש וכר"ה דדלמא הלכה כר"י, אבל לדינא מחמרי' שיהי' הגרמה נידון כמקום שחיטה כר"ה ויהי' נפסל במיעו' בתרא כר"פ, וממילא לק"מ ממתני' דרובו של א' כמוהו, דאותו התי' שמתרצים על החלדה במיעוט בתרא שיותר טוב לפסוק אחר ששחט הרוב, ממה שיגמור מעשה השחיטה בפסול, אותו התי' בעצמו יאמר ג"כ על גרמה במיעוט כיון שהגרמה נמי נקרא מעשה השחיטה כנ"ל. והא דדחיק הש"ס למימר דרובו של א' כמוהו ריבר"י קתני לה ולא רבנן היינו לרב אסי דס"ל הגרמה לאו מקום שחיטה הוא דמשו"ה בעי שחט:

כ' שליש דוקא לריב"י כפירש"י שם לקמן בשמעתין וא"כ שפיר הקשה מסתמא דמתני' רובו של א' כמוהו, ומוקי לה כריבר"י, והיינו נמי טעמא דרב ושמואל דפסקו הלכה כריבר"י ודלא כרבים משום דסתם מתני' כוותי' אתי', אבל למאי דמחמרי' כר"ה דמקום הגרמה הוה מקום שחיטה וכר"פ דמיעוט בתרא פוסל משום שגמר שחיטתו בפסול א"ש מתני' דרובו של א' כמוהו כרבנן נמי, וממילא הלכה כרבי' במקום יחיד וא"ש פירש"י דמשנתינו אליבא דהלכתא וק"ל:

מתניתין השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט ע"פ כולה שחיטתו כשרה וכו'. הנה לא נזכר במשנתינו פלוגתא בין רבנן לר"י ב"י רק במה דמכשרי רבנן בכולה מכשיר ר' יוסי ברובה אבל במקום השחיטה עצמה באיזה מקום אין זכרון במחלוקותם וכיון דאשכחינן לר"י ב"י בברייתא דמכשיר לשחוט מתוך שאר הטבעות למה נחלוק עלינו את השוים ולומר דפליגו רבנן עליו וא"כ איך יחלוקו רב ושמואל על ר' יוסי מסברא דנפשייהו במה שאין להם סיוע משום תנא:

ולתרץ זה נדקדק עוד לקמן (דף יט ע"א) ואמר ריב"ל מוגרמת דרבנן כשרה לרבי יוסי ב"י ומוגרמת דרבי יוסי כשרה לר"ח ב"א פשיטא מ"ד ר"ח ב"א אדרבנן קאי קמ"ל ואימא ה"נ א"כ העיד עליו מבעיא ליה והלכתא כר"ת ב"א דקאי רב נחמן כוותיה. והנה יש לדקדק אכתי מה דאמר מוגרמת דרבנן כשרה לרבי יוסי היא מלתא דפשיטא ומאי קמ"ל. וגם באמרו והלכתא כר"ח דקאי רב נחמן כוותיה קשה קושיית מהרש"א דתיפוק ליה דכל עדות הלכתא היא. וגם יש לדקדק למה בתוספתא שהביא רש"י במשנתינו קאמר ור' חנינא בן אנטיגנוס מכשיר ולמה לא אמר בלשון עדות כמו בתוספתא השניה שהביא הגמרא וצריך לומר דשני מיני מוגרמת יש ובחדא העיד מפי רבותיו ובחדא הכשיר מסברא ומעתה נחזי אנן באיזו מהם היה לו עדות מרבותיו ובאיזה הורה מסברא וליכא למימר דמוגרמת דר' יוסי העיד מרבותיו שהיא כשרה ובמוגרמת דרבנן הורה מסברא. שאם היה לו קבלה על מוגרמת דר' יוסי שלא שחט רובו בטבעת שכשר ק"ו מוגרמת דרבנן ויש בכלל מאתים מנה והיה לו עדות גם על מוגרמת דרבנן. אמנם איכא למימר איפכא שהיה לו קבלה מרבותיו דרובו כמוהו לענין הגרמה והיינו מוגרמת דרבנן שכשרה אמנם במוגרמת דרבי יוסי דהיינו שאפילו רובו לא שחט בטבעת ועיקר ההכשר בזה משום דגם למעלה מטבעת הוא מקום שחיטה בזה הורה רק מסברא ולא מפי עדות. אמנם גם זה אי אפשר דהרי בהאי דהעיד אמר על מוגרמת ולא אמר העיד עלה א"כ מכלל שגם על מוגרמת דרבי יוסי העיד כמו שאמרו בגמרא וא"כ באיזה הורה מסברא. וצריך לומר שיש שלשה מיני מוגרמת דהיינו חדא דרבנן ששחט הרוב בטבעת ובמיעוט בתרא הגרים וחדא מוגרמת דר' יוסי ואפילו רובו לא שחט בטבעת הגדולה והגרים למעלה והשלישי הוא מוגרמת השני דרבנן דהיינו ששחט בשאר טבעות עצמן דלרבנן לא הוה זה מקום שחיטה לפירוש רש"י במימרא דרב ושמואל ונקרא מוגרמת כמו שפירש"י בעובדא דר' זירא דאכל מוגרמת דרב ושמואל וכבר כתבתי דעכ"פ בתרי הוה ליה עדות מפי הקבלה בהאי מוגרמת דעלה קאי בתוספתא שהביא ומדלא קאמר עלה מכלל דכלל עוד אחת ומעתה נברר באיזה תרי מתלת הוה ליה עדות וליכא למימר במוגרמת דרבנן ודר' יוסי דמשנתינו כי גם במשנתינו דקדקתי להאיך לישנא דגם שחט ב' שלישים והגרים שליש פסלי רבנן א"כ טעמייהו משום דלא סברי בשחיטה רובו של אחד כמוהו ומשנה דלקמן בהשוחט דרובו של א' כמוהו רבי יוסי היא א"כ אין עיקר פלוגתייהו בהגרמה רק בגוף דין שחיטה אם היא בכל הסימן דוקא או ברובו ולמה פליגי בהגרמה. ואמרתי משום דמלתא אגב אורחא קמ"ל מפלוגתייהו דעכ"פ תרוייהו ס"ל דלמעלה מטבעת הגדולה ליכא מקום שחיטה וא"כ לרחב"א אם עדותו על אלו שני מיני הגרמה דכשרה והיינו משום דס"ל שיש מקום שחיטה משיפוי כובע ולמטה א"כ הוה ליה למימר העיד ר"ח ב"א שחיטה משיפוי כובע ולמטה שכשרה שזה עיקר הדין לדידיה ולמה תלה עדותו בהגרמה ובזה כולל הכל כיון ששם מקום שחיטה אלא ודאי בהנך תרי מוגרמת דרבנן הוה ליה עדות דהיינו במוגרמת דשאר טבעות שכשרה ששם מקום שחיטה וגם שרובו של אחד כמוהו וממילא אם שחט רובו בטבעת כשר אפילו אם למעלה אינו מקום שחיטה ואיך הוה כייל למכלל הנך בחדא והוצרך לומר על מוגרמת ומדלא קאמר עלה ש"מ שכולל עוד מוגרמת וא"כ כן הוא הפירוש בתוספתא דר"י ב"י אמה ששחיטה בשאר טבעות כשר ומסיק ומוגרמת פסול והיינו רבנן לחלוק על ר' יוסי בזה והעיד ר"ח על מוגרמת דא ועל מוגרמתא דרבנן דמתני' שכשרה ובתוספתא שניה הכשיר מוגרמת דרבי יוסי דהיינו אפילו לא שחט רובו בטבעת הורה מסברא שכשרה שס"ל שזה מקום שחיטה ואמר סתם ור"ח ב"א מכשיר משום דלעיל מיני' אומר הכשר שחיטה מטבעת וכו' ואמרו מוגרמת פסולה ולא הזכיר שם לא רוב ולא מיעוט ולא רבנן ולא ר' יוסי ומקרי מוגרמת בשחט כולו למעלה דגם זה מקרי מוגרמת ור"ח מכשיר ולפי זה שוב ניחא במה דאמרו הלכה כר"ח דקאי רב נחמן כוותיה ולא אמר משום דעדות היא והיינו כמו שכתבתי שעל זה לא היה לו עדות וגם מזה הוכיחו רב ושמואל דלרבנן יש שני מיני מוגרמת וכנ"ל ולכן לא סברי בזה כר' יוסי דסברי כרבנן. ומעתה נבוא לפרש דברי ריב"ל אמר ריב"ל מוגרמת דרבנן כשרה לר' יוסי ב"י ואין הכוונה על מוגרמת דמשנתינו שהרי אנו רואין שנחלקו בו רבנן ור' יוסי ב"י ומאי קמ"ל אלא הכוונה בשחט שאר הטבעות וקמ"ל שזה מקרי הגרמה לרבנן וזה לא שמענו ממשנתנו ומוגרמת דר' יוסי וכו' והקשה פשיטא דכיון דחזינן דר' חנינא פליג בשני מקומות בחדא מסברא ובחדא מעדות א"כ מכלל שיש עוד מוגרמת ואי הוה קאי רחב"א בעדותו אר' יוסי ב"י א"כ שוב נכלל גם מוגרמת דרבנן דמתני' ואין לנו לפרש בתוספתא השני כי אם על מוגרמת דשאר טבעות ומכלל דאסרי רבנן וקאמר מהו דתימא ר"ח ארבנן קאי פירוש ארבנן דמתני' בהא הוה ליה עדות ובתוספתא השנית קאי אר' יוסי ב"י ובזה הכשיר מסברא קמ"ל דא"כ העיד עלה מבעיא ליה ודוק דלא אמר קמ"ל דאדר' יוסי קאי לפי שגם לפי האמת לא קאי אר' יוסי רק אשני מוגרמת דרבנן ואמוגרמת דר' יוסי הכשיר בברייתא שניה מסברא ולא מעדותו:

ובזה ניחא לי מה דכתב רש"י כאשר הכריע לשון ראשון בדברי רב ושמואל כתב ואין כאן מכשול להחליף ההלכה דהא לית הלכתא ככולהו אלא כרחב"א ולכאורה פירושו תמוה דמנ"ל דרחב"א מכשיר מוגרמת דרב ושמואל דלמא ריב"א מכשיר רק מוגרמת דרבנן ודר' יוסי דמשנתינו ולפי מה שכתבתי ניחא וניחא ג"כ מה דכתב רש"י העיד ר"ת וכו' וכל עדות הלכה היא ומה בעי רש"י בזה. אמנם לפי מ"ש הוא הוצעה למה שסיים לבסוף שאין מכשול וכו' ולכן הקדים דכל עדות הלכה היא וא"כ למה אמר לקמן מטעם דקאי רב נחמן כוותי' אלא ודאי דבעדותו קאי אמוגרמת דרב ושמואל ואמוגרמת דרבנן דמתני' ובתוספתא שניה קאי אמוגרמת דר' יוסי וכנ"ל ודוק. ובזה נתיישבו כל הדקדוקים הנ"ל על נכון. אך נשאר עוד ליישב מה שאמר והלכתא כרחב"א דקאי רב נחמן כוותיה וכבר אמר לעיל והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו דשייר בחיטי והיינו הך ולמה לי הכפל בזה. ועוד למה תלה ברב נחמן והלא שמעתתא דאמוראי כוותיה ופשיטא לשיטת התוס' כולהו אמוראי אחד לא נעדר קיימי כוותיה דגם רב פפא משמיה דרבא לא הטריף אלא למעלה מהחיטי דהיינו פגע ולא נגע לשיטת התוס'. ולכן נלע"ד לפרש דמה דהעיד רחב"א על מוגרמת היינו מוגרמת דרבנן ומוגרמת דר' יוסי דמתניתין והא דלא העיד סתם על משיפוי כובע ולמטה שהוא מקום שחיטה וכמו שהקשיתי לעיל היינו שכלל בעדותו תרתי העיד על מוגרמת דר' יוסי שכשרה בזה העיד שמקום שחיטה הוא משיפוי כובע ולמטה והעיד על מוגרמת דרבנן שכשרה בזה כלל שרובו ככולו ונ"מ אם הגרים אחר הרוב עד למעלה משיפוי כובע אפ"ה כשרה הואיל וכבר נשחט רובו. ובתוספתא שניה שהכשיר מסברא דנפשיה בלי עדות מרבותיו זה קאי על מוגרמת השניה דרבנן דהיינו ששחט בשאר טבעות דהיינו מוגרמת דרב ושמואל יעל זה כיון ריב"ל בתחלת דבריו מוגרמת דרבנן כשרה לר' יוסי וכמ"ש למעלה. ועל זה אמר והלכתא כרחב"א להכשיר מוגרמת דשאר טבעות שעל זה עדיין לא פסק לעיל כלום ואמר דרב נחמן קאי כוותיה דרב נחמן אמר לעיל ר' זירא משמו דמוגרמת כשרה. והא דלא אמר והלכתא כר' יוסי שהרי גם ר' יוסי מכשיר בשאר טבעות היינו משום שר' יוסי אין הלכה כמותו בכל דבריו אבל רחב"א הלכה כמותו בכל דבריו:

עוד נלע"ד לתרץ מה שהקשיתי כיון שלא נזכר במשנה דפליגי רבנן על ר' יוסי בשאר טבעות אם הם מקום שחיטה א"כ איך יחלוק רב ושמואל על ר' יוסי. ואומר אני כיון שרב ושמואל אמרי דאף ר' יוסי לא אמר וכו' ופירש רש"י דאית לי' לר' יוסי רובו ככולו במקום שחיטה אבל לשויה מקום כשר לשחיטה משום האי טעמא לא אמרינן רובה ככולה. הרי דיותר נוח לומר במקום שחיטה על גוף השחיטה רובו ככולו מלומר רובו ככולו לשויה מקום שחיטה וא"כ רבנן דסברי אפי' במקום שחיטה לא אמרינן רובו ככולו ק"ו דלא סבירי לשויה מקום שחיטה על רובו ככולו וא"כ אף למסקנא דר' יוסי תרתי קאמר מ"מ רבנן דפליגי בהא ק"ו דפליגי וסבירא להו דלא משוינן לשאר טבעות מקום שחיטה משום רובו ככולו וא"כ רב ושמואל הכריעו בפלוגתא דרבנן ור"י שהיא מן ההיפך אל ההיפך דר' יוסי ס"ל דאפילו משוינן מקום שחיטה משום רובו ככולו ורבנן ס"ל דאפילו במקום שחיטה לא משוינן רובו ככולו הכריעו רב ושמואל בחדא כר' יוסי ובחדא כרבנן:

ודנה זה ניחא ללישנא קמא דרב הונא משמיה דרב אסי דאפילו בשחט שני שלישים והגרים שליש אסרי רבנן וא"כ על כרחך טעמייהו משום דלא ס"ל רובו של אחד כמוהו אבל ללישנא בתרא דבהא גם רבנן מכשרי ופלוגתייהו בהגרים שליש ושחט ב' שלישים וטעמייהו דרבנן דבעידנא דנפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה ולא דמי לחצי קנה פגום משום דהכא אינו מקום שחיטה א"כ הדרא קושיא לדוכתא מנ"ל לרב ושמואל דרבנן פליגי על ר' יוסי בזה. אמנם ללשון שלישי שברש"י ניחא דהא ודאי דפליגי רבנן דהשתא בטבעת עליונה דליכא למגזר רוב חללו אטו רוב עוביו אסרי ק"ו בשאר טבעות וכן לפירוש התוס' ג"כ ניחא דודאי פליגי רבנן דאם פליגי בעליונה שרוב הטבעת היא רוב חלל ק"ו דפליגי בשאר טבעות. אמנם רש"י מיאן בפירוש השלישי מטעם דא"כ ליכא קושיא מברייתא דברייתא בלא הגרים מיירי ומטעם זה נדחה גם פירוש התוספות דגם לפירוש התוס' קשה קושיא זו עצמה וכמ"ש מהר"ם מלובלין. אמנם לאית דמפרשי יש דברים בגו דהנה רש"י פירש בגמרא בלשון שני שהוא לשיטת האית דמפרשי וזה לשונו ובהגרים היכי מצי לאכשורי הא לא שחיט רובא וכי תימא משום דקמ"ל דיציאה דשאר טבעות לא חשיב הגרמה וכו' וכתב מהרש"א ז"ל פירש השתא אית לן למימר הכי לר' יוסי ב"י דלית ליה הגרמה בשאר טבעות ולעיל במשנה דפירש רש"י לאית דמפרשי בכל טבעות חשיב הגרמה היינו לרבנן ולר' יוסי ב"י היינו כדס"ד מעיקרא לרב ושמואל דאף ר"י לא אמר היינו לא אמר ממש עיין מהרש"א. ולפי זה השתא בברייתא מוכח דלר' יוסי ב"י לית ליה הגרמה בשאר טבעות וא"כ השוחט מתוך הטבעת היינו טבעת הגדולה דאל"כ ל"ל לר"י ע"פ רובא וא"כ לא אשכחן כלל לרבנן מפורש דפליגי בזה ארבי יוסי וא"כ מנ"ל לרב ושמואל לחלוק על ר' יוסי בזה. והנה במה שכתבתי דעכ"פ ע"פ ברייתא זו מוכח דגם לאית דמפרשי משנתינו בטבעת הגדולה מיירי ניחא לי מה דהוה קשה לי במה דאמר לקמן רב נחמן אכשר משיפוי וכו' אלא רב חנן כמאן לא כרבנן ולא כר"י הנה כמה אמוראי שחשיב בגמרא לעיל מיניה דאכשרו בשייר בחיטי דהיינו הך ומדוע לא הקשו לשום אחד מהם כמאן לא כרבנן וכו' ודוקא לרב נחמן. ועוד לאית דמפרשי א"כ משנתינו לא איירי כלל בטבעת הגדולה רק בכל הטבעות יש הגרמה אם מתחיל בטבעת והגרים לצאת מן הטבעת וא"כ אין ענין כלל לפלוגתא דרבנן ור' יוסי להתחלת מקום השחיטה שבזה מיירי רב נחמן ומאי הקשה לו רב חנן כמאן. אמנם ע"פ מה שכתבתי ניחא שהרי מברייתא מוכח דר' יוסי ב"י לית ליה הגרמה בשאר טבעות וא"כ על כרחך משנתינו בטבעת הגדולה מיירי אמנם כל זה אם הברייתא מיירי בהגרים אבל אם הברייתא מיירי בלא הגרים ובאמת לא תהוי קושיא מברייתא לרב ושמואל כאשר נכתוב לקמן שזה היתה כוונת ר' זירא באמרו יוסף בר' חייא מכ"ע גמיר א"כ גם לר"י בר יהודה יש הגרמה בשאר טבעות ואין כוונת משנתינו כלל לתת גבול להתחלת מקום שחיטה וליכא קושיא מינה להנך דמכשרי משיפוי ולמטה. אמנם רב נחמן מדויל ידיה משתלים דאיהו אמר לעיל ר' זירא משמיה מוגרמת כשרה והיינו מוגרמת דרב ושמואל דלפירוש אית דאמרי היינו בשאר טבעות שאחר שחיטת חצי עוביו הגרים בין טבעת לטבעת וא"כ על כרחך רב נחמן ס"ל דבשאר טבעות ליכא הגרמה וא"כ על כרחך משנתינו בטבעת הגדולה וכאן הכשיר רב נחמן משיפוי כובע ולמטה א"כ לרב נחמן דוקא הקשה כמאן לא כרבנן ולא כר"י ב"י אבל לשאר אמוראי אין כאן קושיא שהם מפרשים משנתינו בשאר טבעות וכאית דמפרשי ונחזור לראשונות שהקשיתי לאית דמפרשי מנ"ל לרב ושמואל הא וממה למדו דפליגי רבנן בזה אר' יוסי ואית להו הגרמה בשאר טבעות. ולברר דבר זה אעמיק וארחיב הדבור בשיטת האית דמפרשי להצילם מקושיית רש"י במשנה שהקשה מדקתני בתוספתא סמוך לראש מכלל דלא קפיד אי נפיק ממנה ולמטה אלא ממנה ולמעלה דלאו מקום שחיטה. והנה מקום אתי לתרץ זה והוא דדעת הר"ץ שהביא בתבואת שור סי' כ' ס"ק ד' דכללא הוא אם לא נגע בחיטי ודאי שייר חוט מטבעת הגדולה והיינו משום דס"ל דהחיטי המה למעלה מטבעת הגדולה וסוף החיטי מגיע עד מעט תוך חלל הטבעת הגדולה בחלק עליונו של טבעת. וכן הוא לדעתי דעת הרמב"ם בפ"ג מה' שחיטה הלכה י"ב אמנם דברי הרמב"ם בפירוש המשנה המה קשים להולמם. והנה לכולהו אמוראי שייר בחיטי כשרה היינו דיעבד וא"כ בתוספתא דקתני שייר בה כחוט סמוך לראש מוקף כולה כשרה והוא לשון דיעבד לכך אמר סמוך לראש דאי שייר כחוט למטה בטבעת וא"כ שחט בתחתיתו של טבעת ולא פגע ולא נגע בחיטי כלל פשיטא דכשרה ואפילו לכתחלה מותר אלא אפילו סמוך לראש שאי פגע ונגע בחיטי אפ"ה עכ"פ דיעבד כשרה. אמנם רש"י לשיטתו דס"ל פגע ולא נגע היינו ששחט למטה מהחיטי וא"כ אין מקום לסברת הר"ץ דאיך אפשר שהחיטי מגיעים עד תוך חלל הטבעת א"כ מאי קמבעי לקמן או דלמא פגע ולא נגע איך אפשר שפגע ולא נגע יהיה טרפה הלא לסברת הר"ץ א"כ ודאי שייר מלא החוט ואפילו לרבנן כשרה אלא ודאי שהחיטי המה כולם למעלה מטבעת הגדולה אבל האית דמפרשי איכא למימר דסבירא להו כפירוש התוספות בד"ה או דלמא וכו' דפגע ולא נגע היינו ששחט למעלה מהחיטי ואומר דהנך אית דמפרשי מדויל ידייהו משתלמי דאינהו ודאי דלא ס"ל דכשרה הוא לשון דיעבד דוקא. דהנה גם במשנתינו דקדקתי דקתני השוחט מתוך הטבעת וכו' הכל לשון דיעבד והלא כששייר מלא החוט ע"פ כולה א"כ זהו הכשר שחיטה גם לכתחלה. ואמרתי דנקטי לרבותא דרבנן דלא תימא דוקא לכתחלה בעו רבנן ע"פ כולה ודיעבד סגי ברובא ולכך קתני שחיטתו כשרה דיעבד לדיוקא שאם לא שייר ע"פ כולה אפילו דיעבד פסולה אי נמי משום ר"י בר יהודה נקט לשון דיעבד דלדידיה הטעם משום רוב אחד כמוהו והיינו דיעבד וכמו שאמרו לקמן בריש פרק שני דנקט השוחט לשון דיעבד משום רובו של אחד כמוהו. אלא אי קשיא הא קשיא אף דמתניתין לא נקטה לשון לכתחלה מטעם הנ"ל מ"מ עכ"פ למה נקט השוחט וכו' ושייר ע"פ כולה שחיטתו כשרה לשון דיעבד וזהו נגד האמת שבזה שחיטתו כשרה לכתחלה והוה ליה למימר כך השוחט מתוך הטבעת ולא שייר מלא החוט ע"פ כולה שחיטתו פסולה ר' יוסי אומר ע"פ רובה. ולכן אומר אני מזה ראיה למה דאיתא במרדכי וגם במהרי"ו שלכתחלה ישחוט למטה מטבעת הגדולה היינו למטה ממש ואפילו בטבעת הגדולה עצמה כשר רק דיעבד. אי נמי נלע"ד להביא מזה ראיה על פירוש רש"י במימרא דרב ושמואל דשאר טבעות אינן בתורת שחיטה כלל וא"כ לכתחלה אין לשחוט בטבעת הגדולה גזרה אטו שאר טבעות ורואה אני ק"ו הדברים ממה שכתבו התוס' במסכת ב"ק (דף צט ע"א) בהך מוגרמתא שאסר רב להאי גברא היינו ששחט בטבעת הגדולה מלא רובה ואסר רב אף שפסק כר' יוסי גזרה אטו שאר טבעות וק"ו לכתחלה שיש לגזור. ובזה ג"כ נלע"ד ליישב מה שהקשיתי לעיל על פירוש רש"י מנ"ל לרב ושמואל דרבנן פליגי על ר' יוסי בזה ואסרי שאר טבעות ולפי מה שכתבתי הדבר מוכח מדבריהם מדאמרי שחיטתו כשרה דיעבד והיא גופא קשיא למה לא לכתחלה אלא ודאי דגזרי אטו שאר טבעות מכלל דשאר טבעות לדידהו ליתנהו בשחיטה. והנה לאית דמפרשי משנתינו לא איירי כלל בטבעת הגדולה כי אם בכל טבעות הקנה וא"כ נסתרו שני התירוצים הנ"ל וא"כ מכלל דאינהו לא דייקא לשון כשרה דמשמע דיעבד ושפיר הקשה רש"י עליהם מתוספתא אמנם לפי מה שכתבתי לעיל למסקנא דר' יוסי תרתי אמר א"כ לר' יוסי מודו הנך אית דמפרשי דליכא הגרמה בשאר טבעות וא"כ אף לדידהו משנתינו על כרחך בטבעת הגדולה איירי מדבעי ר' יוסי ע"פ רובה ושפיר יש לומר דנקט לשון דיעבד כתירוץ הראשון דבחלק העליון של טבעת אין לשחוט לכתחלה משום שנגע ופגע בחיטי:

עוד נלע"ד לתרץ קושיית רש"י על האית דמפרשי ונקדים מחלוקת רש"י ורמב"ם לקמן (דף ל ע"ב) בעי רב פפא החליד במיעוט סימנים מהו תיקו פרש"י תיקו ולחומרא וגבי הגרמה נמי בין שחט שליש הגריס שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש בין שחט שני שלישים והגרים שליש מספקא לן דלא סבירא לן כרבנן טרופאי דמטרפי בכל חדא מינייהו ועבדינן לחומרא. ע"כ דברי רש"י. וכתב שם התוספות ורבינו יצחק בר' מאיר דבהגרמה פסקינן בפ"ק כר' יוסי בר יהודה ואיכא דמכשיר נמי לרבנן שחט שני שלישים והגרים שליש ולא דמיא להכא דהתם שלא במקום שחיטה הוא והוה כאלו שוחט ברגלה אחר שחיטת הסימן ע"ש בתוספות ואומר אני לדברי ריב"ם חלדה ושאר דיני שחיטה פוסלים במיעוט בתרא ואף שאם פסק ולא שחט יותר כבר איתכשיר מ"מ כיון ששוחט יותר פסול בשחיטה מקרי משא"כ הגרמה דנפיק ממקום שחיטה לא מיקרי פסול בשחיטה ואינו אוסר במיעוט בתרא ולפי זה אי הוה משכחינן הגרמה במקום שחיטה היה הגרמה שוה להחלדה לפסול במיעוט בתרא. והנה הנך אית דמפרשי דס"ל דהתחיל לשחוט בשאר טבעות והגרים בין טבעת לטבעת דהוה הגרמה לאו משום דס"ל דבין טבעת לטבעת אינו ראוי לשחיטה זה לא מצינו בדבריהם וגם אין סברא לומר כן ששם עיקרו של קנה רק שס"ל שאם התחיל בטבעת אינו יכול להגרים חוץ לטבעת אבל מתחלה אם רוצה לשחוט בין טבעת לטבעת שפיר דמי ולפי זה מצינו לדבריהם הגרמה במקום הראוי לשחיטה והגרמה זו ודאי שוה לחלדה לפסול במיעוט בתרא. והנה לר' יוסי בר יהודה ליכא הגרמה במקום שחיטה וכמו שכתבתי לעיל. דאף הנך אית דמפרשי לא אמרו זה אלא לרבנן. ומעתה נסתר קושיית רש"י מהתוספתא דהתוספתא דנקט למעלה לצד הראש לרבותא נקט כן לא מבעיא לצד מטה דהוה הגרמה במקום הראוי לשחיטה בין טבעת לטבעת ודאי דלא מהני ע"פ רובה דשם פוסל הגרמה ע"פ כולה אפילו במיעוט בתרא כמו החלדה אלא אפילו למעלה לצד הראש שאינו מקום שחיטה ויש מקום לומר כסברת ריב"ם דלא תפסול שם הגרמה במיעוט בתרא ותסגי ע"פ רובה קמ"ל דאפ"ה בעינן ע"פ כולה וכדעת רש"י שחולק על ריב"ם ופוסל גם בהגרמה במיעוט בתרא. ומעתה גם מה שהקשיתי אני למעלה להנך אית דמפרשי מנ"ל לרב ושמואל דפליגי רבנן על ר' יוסי בזה וסברי דזה ממש כהגרמה לתרץ דרב ושמואל ס"ל דהיינו טעמא דרבנן דבעי ע"פ כולה והלא רוב אחד כמוהו אלא ודאי דרבנן ס"ל דגם בשאר טבעות איכא הגרמה כדעת אית דמפרשי ושם ודאי בעינן ע"פ כולה דשם הגרמה במקום שחיטה הוא וגזרי רבנן טבעת הגדולה בעליונו אף דשם שוב לאו מקום שחיטה הוא גזרה משום שאר טבעות או גזרינן חלק העליון גזרה שמא יגרים למטה בחלק התחתון בין טבעת לטבעת ור' יוסי לטעמיה דס"ל בין טבעת לטבעת לא הוה הגרמה וא"כ לא משכחת בשום מקום הגרמה במקום שחיטה ולכך סגי ע"פ רובה דליכא למגזר כלל. אלא דקשיא לפי זה כשאמרו רב ושמואל ואף ר' יוסי לא אמר אלא בטבעת הגדולה וא"כ אף ר' יוסי אית ליה הגרמה בשאר טבעות לאית דמפרשי וכמ"ש מהרש"א דלפי מה דס"ל מעיקרא לא אמר ממש אף לר' יוסי שייך האית דמפרשי א"כ למה להו לרב ושמואל לתלות הטעם הואיל ואינן מקיפים ובזה ממועט רק אם שחט רק רוב הטבעת ולא רוב החלל יותר הוה להו למימר הטעם משום דשם הוה הגרמה במקום שחיטה ופוסל כמו חלדה אפי' במיעוט בתרא וגם רוב חלל לא מהני ונלע"ד דבמשנתינו לא קתני שייר למעלה רק סתם שייר ולאית דמפרשי נכון דגם למטה צריך ששייר דגם כאן איכא הגרמה ור' יוסי דאומר ע"פ רובה א"כ אף למטה סגי בטבעת הגדולה ע"פ רובה ולפי ההוה אמינא גם ר' יוסי אית ליה הגרמה בשאר טבעות וא"כ ליכא למימר הטעם משום דשאר טבעות הוה מקום שחיטה לכן מודה ר' יוסי דלא סגי ע"פ רובה דקשה מ"ש מטבעת הגדולה לצד מטה דג"כ הוה מקום שחיטה ואפ"ה סגי לדידיה ע"פ רובה וא"כ מכלל דאיהו ס"ל באמת בכולהו דיני שחיטה דלא פסלי במיעוט בתרא וצריך להמציא טעם אחר הואיל ואינן מקיפים כל הקנה אבל למסקנא דר' יוסי תרתי קאמר וא"כ לית ליה הגרמה בשאר טבעות וא"כ על כרחך משנתינו בהגרים לצד הראש מיירי דאל"כ למה בעי ר' יוסי ע"פ רובה הא לצד מטה לא הוה לדידיה הגרמה כלל א"כ לפי זה באמת רב ושמואל שהכריעו בשאר טבעות דלא סגי ע"פ רובה באמת הטעם משום דהוה מקום שחיטה והה"ד בטבעת הגדולה לצד מטה דלא סגי ע"פ רובה אלא דמה דגזרי רבנן לצד מעלה אטו צד מטה בזה לא ס"ל לרב ושמואל כוותייהו. והנה הארכנו לתרץ קושיית רש"י על האית דמפרשי אמנם רש"י לשיטתו דלא ס"ל לקמן חילוקו של ריב"ם ולא שני ליה בין מקום שחיטה ללאו מקום שחיטה. אמנם ללישנא אחריני דרב אסי לקמן מחלוקת שהגרים שליש. ובזה ודאי טעמייהו דרבנן דשאני הגרמה דלאו מקום שחיטה א"כ נוכל לומר כאית דמפרשי וגם נוכל לומר לרבנן דאפילו בשאר טבעות הדין כן דפסלי הגרמה במיעוט קמא משום דאף דשם הוא מקום שחיטה מ"מ נגד מקום שגמר השחיטה מקרי זה לאו מקום שחיטה א"כ יש לומר דהתוספתא דקתני למעלה לצד הראש לרבותא דר' יוסי קתני לא מבעיא למטה ס"ל לר' יוסי דסגי ברובה אף שהתחיל בהגרמה כיון שכל אחד בפ"ע מקום שחיטה אלא אפי' למעלה דהוה לאו מקום שחיטה אפ"ה ס"ל לר' יוסי דלא גרע מחצי קנה פגום. אמנם רש"י לשיטתו דתפס עיקר לקמן כרבנן טרופאי דהיינו לישנא קמא דרב אסי ולכן דחה דברי האית דמפרשי. והנה דברי האית דמפרשי נדחים לרש"י מתרי טעמי חדא מכח התוספתא כמו שהקשה רש"י במשנה וחדא מכח קושיית הגמרא על רב ושמואל שהקשה רש"י על האית דמפרשי מנ"ל דמיירי בהגרמה. ועוד אי בהגרים מיירי היכי מצי לאכשורי הא לא שחיט רובא והנך תרי קושיות המה חדא מגו אידך דעל קושיא דתוספתא ללישנא בתרא דרב אסי לא קשה ולא מידי וכמ"ש לעיל דנקט לצד הראש לרבותא דר' יוסי. ועל קושיא שבגמרא אי בהגריס איך מצי לאכשורי יש לתרץ כמו שכתב רש"י בעצמו שלר' יוסי באמת יציאה דשאר טבעות לא חשיבא הגרמה אלא דממ"נ נשאר קושיא אחת דהנה על קושיא שבגמרא כתב רש"י בעצמו שאף לאית דמפרשי היינו לרבנן אבל לר' יוסי ליכא הגרמה בשאר טבעות א"כ לא קשה מהתוספתא דלהכי נקט לצד מעלה משום ר' יוסי בר יהודה דלצד מטה אפילו רובא לא בעי דלדידיה לא מחשב זה הגרמה אלא דס"ל לרש"י א"כ מנ"ל דרבנן פליגי בזה דלא אשכחן פלוגתא בזה בין רבנן לר' יוסי. וגם הקושיא שהקשה רש"י בגמרא קמה על עמדה מכח זה דאי ברייתא בלא הגרים א"כ לא הקשה בגמרא כלום ואי בהגרים א"כ על כרחך ר' יוסי לית ליה הגרמה בזה ומנ"ל לרב ושמואל דרבנן פליגי בזה אמנם ללישנא בתרא דרב אסי לא קשה מהתוספתא וכמו שהארכתי לעיל וקשה רק מכח קושיית הגמרא ולפי זה אם נימא דמעולם לא הקשו קושיא זו על רב ושמואל וא"כ באמת ברייתא בלא הגרים כלל אבל בהגרים אף ר"י מודה וכמו שאמרו רב ושמואל בתחלה א"כ נשאר פירוש האית דמפרשי ואדרבא פירוש רש"י נדחה דלפירוש רש"י על כרחך ר' יוסי ס"ל דשאר טבעות המה מקום שחיטה וכמו שאמר בהדיא השוחט בשאר טבעות וא"כ מנ"ל לרב ושמואל דחכמים פליגי. וליכא לתרץ דזה תלוי בזה כיון דלא סברי רבנן רובו של א' כמוהו ק"ו דלא מחשב ע"י רוב מקום שחיטה דהרי ללישנא בתרא דרב אסי גם חכמים ס"ל רובו של א' כמוהו. והעולה מזה דלא דחה רש"י פירוש האית דמפרשי אלא לשיטתו דלקמן דס"ל כרבנן טרופאי דהיינו לישנא קמא אבל ללישנא בתרא אדרבא פירוש רש"י נדחה ופירוש האית דמפרשי קיים. והנה אף דברוב המקומות קיי"ל כאידך לישנא וא"כ רב אסי ודאי העיקר כאידך לישנא מ"מ רש"י פסק לקמן לחומרא והיינו כיון דרב הונא בר נתן בעי שהייה ונשאר בתיקו וכן בחלדה בעי רב פפא ונשאר בתיקו וסובר רש"י דהה"ד להגרמה דלדידיה אין חילוק והכל מקרי פסול בשחיטה אבל רב אסי עצמו ודאי לא ס"ל פסול השחיטה שאני דא"כ לא הוצרך למימר דרוב א' כמוהו ר' יוסי היא א"כ ודאי לישנא בתרא עיקר ואתיא משנה דהשוחט ככ"ע:

ובזה נלע"ד לתרץ מה ששינה רש"י פירושו במסכת ב"ק מפירושו דכאן שכאן דחה רש"י פירוש האית דמפרשי בשתי ידים. וגם ס"ל לרש"י דלרב ושמואל שאר טבעות אינן מקום שחיטה ובמסכת ב"ק (דף צט ע"א) בההוא מוגרמתא דאתיא לקמיה דרב טרפיה ופטריה לטבח מלשלומי ופירש רש"י מוגרמתא שחט מתוך אחת מטבעות והגרים חוץ בין טבעת לטבעת ושייר מלא החוט ע"פ רובא ור' יוסי מכשיר ע"פ רובא ורבנן בעו ע"פ כולה בהכל שוחטין עכ"ל רש"י. והנה שינה רש"י ותפס שיטת האית דמפרשי דלפירוש רש"י אדרבא תחלת שחיטתו בשאר טבעות הוא כבגרמה לרב ולמה הוצרך רש"י לפרש דהגרים חוץ בין טבעת וכו'. ועוד קשה דגם לשיטת האית דמפרשי לא אתי' שפיר דכיון דמסקינן דר' יוסי תרתי קאמר וא"כ רב יוסף לית ליה הגרמה בשאר טבעות וכמו שפירש רש"י עצמו כאן א"כ למה אמר דלר' יוסי מכשיר ע"פ רובה הא אפילו ע"פ רובה לא בעי דאין כאן הגרמה כלל לר' יוסי ומתחלה נפרש דברי ר' זירא דאכל מוגרמת דרב ושמואל ואמר להו מאן אמרה יוסף בר חייא יוסף ב"ח מכ"ע גמיר ופירש רש"י יוסף בר חייא דתירץ לעיל דרב ושמואל סברי כוותיה בחדא וכו'. והנה קשיא ליה הלא תחלת המימרא דרב ושמואל לאו רב יוסף אמרה משמייהו אלא סתם גמרא וא"כ אף דרב יוסף תירץ הקושיא מברייתא דהשוחט בשאר טבעות דלתירוץ רב יוסף מהכא אכתי גוף המימרא רב ושמואל אמרו ואיך אכל ר' זירא מה שאסרו רב ושמואל. ומעתה נ"ל פירוש הגמרא כך דרבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל דהיינו שנשחט מתוך שאר הטבעות שזה מקרי הגרמה לרב ושמואל אם כוונת רב ושמואל היה כפירוש רש"י אבל אם כוונת רב ושמואל היה כאית דמפרשי או כפירוש התוס' א"כ אין זה הגרמה כלל לרב ושמואל. אמנם רש"י מיאן בפירוש התוס' וכן דחה פירוש האית דמפרשי וכן דחה הפירוש השלישי דא"כ לא מקשה כלום מברייתא. אמנם אם באמת לא היו מקשים מברייתא היינו יכולים לפרש כוונת רב ושמואל כאחד מן הפירושים הנ"ל שדחה רש"י וא"כ הך דאכל ר' זירא דהיינו שחיטה בשאר טבעות לא מקרי הגרמה כלל ומעתה אני אומר לא שר' זירא הכחיש מימרא דרב ושמואל מעולם אלא ר' זירא הכחיש הפירוש שפירש רש"י וס"ל כאחד משאר פירושים אלא שרב יוסף שדחק לומר ר' יוסי תרתי אומר וכו' א"כ לדידיה היה קשה מברייתא וא"כ איהו על כרחך ס"ל כפירוש רש"י ומרב יוסף הקשו על ר' זירא לאו מאתריה דרב ושמואל אתיא והשיב להם מאן אמר הפירוש הזה ודחק לתרץ הקושיא יוסף ב"ח מכ"ע גמיר ולא שמע מרב ושמואל הפירוש הזה רק מאדם אחר שלא דקדק לפרש כהוגן דברי רב ושמואל. העולה מזה הפירוש בדברי רב ושמואל נחלקו רב יוסף ור' זירא דרב יוסף פירש כרש"י ור' זירא פירש כאית דמפרשי ולר' זירא באמת לא הקשו מברייתא זו כלל וא"כ ברייתא באמת מיירי בלא הגרים כלל ואף ר' יוסי ס"ל כאית דמפרשי ואיכא הגרמה בשאר טבעות אלא דסגי ע"פ רובא וכבר כתבתי דללישנא בתרא דרב אסי ס"ל דבהגרים שליש ושחט שני שלישים פליגי אין מקום לפירוש רש"י וגם מתורצים כל הקושיות שהקשה רש"י על האית דמפרשי אם נימא שמעולם לא הקשו מברייתא דר' יוסי על רב ושמואל. והנה במס' ב"ק שם פגעו ביה רב כהנא ורב אסי ולרב אסי ללישנא בתרא על כרחך צריך לומר כפירוש האית דמפרשי וממילא צריך לומר כר' זירא דלא קשיא כלל מברייתא על רב ושמואל לכן פירש רש"י כאית דמפרשי ופירש דלר"י סגי ע"פ רובא ודוק:

אלא דלפי זה יקשה עלינו דברי רש"י לקמן בסוף הסוגיא דפירש רש"י (בדף יט ע"ב) וכל הנך הגרים דקאמרי רב הונא ורב יהודה הכא לאו בהגרמה דרבנן ור"י קאמרי וכו' דא"כ קשיא דרב הונא וכו' אלא ההוא אפלוגתא דרבנן ור' יוסי קיימי ור"ה משמיה דרב אסי קאמר לה וכו'. והנה רש"י ארכבי' אתרי רכשי דלעיל רב הונא משמיה דרב אסי ואפלוגתא דרבנן ור' יוסי והא אמוגרמת דשיפוי כובע ורב הונא משמיה דרב. והנה די היה באמרו דלעיל משמיה דרב אסי וכאן משמי' דרב אבל מה שקאי לעיל אמוגרמת דרבנן ור' יוסי וכאן אמוגרמת דשיפוי כובע לא יוסיף שום כח בהתירוץ דכל מה שהשיב מוגרמת לרבנן או לר' יוסי לכל מר כדאית ליה בטבעת הגדולה לפי ערך זה ראוי להיות לדידן במוגרמת דשיפוי כובע בכולה או ברובו לכל מר כדאית ליה וכבר הרגישו בזה מהרש"א ומהר"ם והנה בדברי רב חסדא יש לנו לדקדק דאמר ונימא מר איפכא מחלוקת כשהגרים שליש וכו' מאי ונימא מר הלא לאו משמיה דנפשיה קאמר והלא משמיה דרב אסי קאמר והוה ליה למימר ונימא רב אסי איפכא או סתם אדרבא איפכא מסתברא. ונראה דרב חסדא הקשה לו ונימא מר איפכא מר דייקא דהא מר עצמו הוא דאמר לקמן הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש משמיה דרב דכשרה ולפי דברי מר כיון דבהגרים שליש ושחט שני שלישים כ"ע מודו דפסולה א"כ רב דלא כמאן. ולחלק בין הגרמה דרבנן ור"י ובין הגרמה דר"ת ב"א וכמו שמפרש רש"י לקמן אין סברא דעד כאן לא נחלקו רחב"א ורבנן דמתניתין אלא על מקום הגרמה באיזה מקום היא אבל על אופן ההגרמה לא שמענו וא"כ למה סמך מר על רב אסי ולא על רב. אלא דלפי זה באמרו באמת אח"כ איפכא וכמו כן בדברי רב חסדא בלישנא קמא דאמר ונימא איפכא מחלוקת דהגרים שליש ושחט ב' שלישים לא אמר ושחט ב' שלישים אלא לרבותא דרבנן דאפילו בזה פסלי רבנן אבל לר' יוסי אפילו בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש כבר איתכשיר בשליש האמצעי דאל"כ אכתי רב הונא לקמן משמיה דרב דלא כמאן ואנן חזינן לרש"י דלא פירש כן דרש"י כתב בהדיא ומיהו הכא בתוספת כל שהו לא סגיא הואיל ולאו מקום שחיטה. ולכן נראה לפרש לסוגיא דרש"י באופן אחר ונקדים מה דקשיא לן בדברי רש"י לקמן (דף ל ע"א) בבעיא דרב פפא החליד במיעוט סימנים מהו תיקו ופירש"י ולחומרא וגבי הגרמה נמי דפירקא קמא בין הגרים וכו' בין שחט שני שלישים והגרים שליש מספקא לן דלמא קיי"ל כרבנן טרופאי ועבדינן לחומרא. והדבר תמוה דמשמע כאן בשמעתין דללישנא קמא דמטרפי רבנן אפי' בשחט שני שלישים והגרים שליש לא סבירא להו לרבנן כלל רובו של אחד כמוהו ומתני' דהשוחט דרובו של א' כמוהו ר' יוסי בר יהודה היא וא"כ איך אפשר לחוש כלל לחומרא זו הואיל וסתם תנא כר' יוסי והוה מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם. אמנם משמעות רש"י לקמן דחיישינן לכל החומרות במיעוט בתרא אף דרובו של א' כמוהו היינו אם לא שחט רק הרוב ופסק אח"כ מלשחוט אבל אם גמר שחיטתו בפסול במיעוט בתרא הוה הכל שחיטה אחת ופסול בשחיטה מקרי אלא דריב"ם רצה להקל בהגרמה הואיל ולאו מקום שחיטה ורש"י לא ניחא ליה בחילוק זה ולכך מחמיר רש"י אף דקיי"ל רובו של אחד כמוהו אלא דלפי זה קשיא סוגיא דכאן למה נדחק לאוקמי ללשון זה כל רובי דשחיטה כר' יוסי בר יהודה ולא כרבנן. ונראה דדוקא לרב הונא הוא דדחקינן הכי משום דרב הונא על כרחך אית לית כריב"ם לחלק בין הגרמה לשאר פסולי דשחיטה דרב הונא הודה לקמן לדברי רב יהודה ואמר שפיר קפיד חדא דאיהו שמיע ליה מיניה דרב ושמואל ועוד האיכא רובא בשחיטה וא"כ הדר ביה רב הונא ומכשיר שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ואע"פ דבדרסה ובהחלדה כה"ג ששחט שליש ודרס או החליד שליש האמצעי ושחט שליש האחרון היא נבילה ודאי וכמבואר ברמב"ם פ"ג מה' שחיטה ובש"ע סימן כ"ד סעיף י"ג ולפי פירושם של הכסף משנה והר"י שושאן ועיין בש"ך ס"ק י"ח. וא"כ על כרחך צריך לומר הטעם דקולא דהגרמה היא ולפי שהוא שלא במקום שחיטה וכסברת ריב"ם ולא מקרי פסול בשחיטה וא"כ לרב הונא הוא דהקשה רב חסדא ונימא מר איפכא וכו' דהא תנן רובו של אחד כמוהו דעל רב אסי לא קשה כלל ממתני' דרובו של אחד כמוהו דאיכא למימר דפסול בשחיטה שאני אבל מר דייקא והוצרך לדחוק דרובו של אחד כמוהו ר' יוסי היא ואף דאכתי קשה איך אמר רב הונא כאן הגרים שליש ושחט ב' שלישים ד"ה פסולה דבעידנא דנפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה ולקמן הכשיר שחט שליש והגרים שליש ושחט ב' שלישים אמנם לפי פירוש התורת חיים נימא דחיותא נפקא ברוב שליש האמצעי וא"כ שחט שליש והגרים שליש כי נפקא חיותא ברובו של שליש האמצעי איכא רובו בשחיטה דהשחיטה היתה בשליש שלם והגרמה רובו של שליש ואז נפקא חיותא קודם שישלים הגרמה של שליש האמצעי ואעפ"כ בעינן שישחוט שוב שליש האחרון שיהיה ג"כ רוב הסימן בשחיטה משא"כ הגרים שליש ושחט ב' שלישים תיכף כששחט רוב שליש האמצעי נפקא חיותא ואז היתה ההגרמה שליש שלם הראשון והשחיטה עדיין לא היתה אלא ברובו של שליש האמצעי ודוק:

אלא דלרש"י גם זה אינו נכון דהרי רש"י כתב בסוף הסוגיא דאל"כ קשיא דרב הונא אדרב הונא דאפילו בהגרים שליש ושחט ב' שלישים טריף לעיל לדברי הכל ק"ו בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש וא"כ על כרחך בלא"ה רב הונא דלקמן סותר דבריו בכאן ואף דהדר ביה רב הונא והודה לדרב יהודה היינו להכשיר גם בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש אבל במה דהכשיר הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש לא הדר ביה ולכן השיב לו באמת רב חסדא לא תהדר כך דאפסדת לקמייתא:

ונחזור לראשונות דרש"י פירש לקמן דלעיל משמיה דרב אסי ואמוגרמת דרבנן ור' יוסי וכאן משמיה דרב ואמוגרמת דשיפוי כובע. נראה דהוצרך רש"י ג"כ למה שחידש דכאן אשיפוי כובע ולא סגי לתרץ דלעיל משחיה דרב אסי וכאן משמיה דרב משום דרש"י פירש לעיל במוגרמת דרב ושמואל היינו שחיטה דשאר טבעות שאינן בתורת שחיטה ופירש דר' יוסי תרתי קאמר ולר' יוסי הויין מקום שחיטה אלא דרב ושמואל לא ס"ל בהא כוותיה וכתבתי לעיל דהיכא רמיזא דרבנן נחלקו בזה. וכתבתי דזה בזה תלוי כיון דנחלקו רבנן על ר' יוסי וס"ל דלא אמרינן רובי של אחד כמוהו לענין השחיטה עצמה ק"ו דלא משוינן מקום שחיטה בשביל רובו כמוהו וא"כ על כרחך רב ס"ל דר' יוסי לא הכשיר אלא בשחט שני שלישים והגריס שליש וא"כ רבנן דפליגי בזה לא ס"ל רובו כמוהו אבל אי אמרינן דלר' יוסי אפילו בהגרים שליש ושחט ב' שלישים מכשיר וא"כ רבנן דפליגי ג"כ איכא למימר דס"ל רובו של א' כמוהו אלא דשאני הכא דבעידנא דנפקא חיותא וכו' וא"כ מנ"ל לרב דפליגי רבנן בשאר טבעות ולכך הוצרך רש"י לחדש חילוק בין מוגרמת דטבעת ובין מוגרמת דשיפוי כובע והיינו טעמא דסובר רב דלר' יוסי לא מהני מה דמהני לר"ח ב"א במוגרמת דידיה לפי שלשון ע"פ רובא דר' יוסי משמע ליה רובא ממש וע"פ כולה דרבנן משמע ליה ממש:

אמנם לפי מה שכתבתי דלר' זירא נשאר פירוש אית דמפרשי בדברי רב וגם ר' יוסי ב"י לא אמר ממש וא"כ לא קשיא כלל מנ"ל לרב דרבנן פליגי אר' יוסי דבאמת לא פליגי כלל א"כ דלמא רב הונא סבר כר' זירא וגם רב הונא אליבא דרב קאי אמוגרמת דר' יוסי ורבנן וצ"ע:

שתחגור. אדישטי''ר: באבנא. כל דהו כדכתיב אבנים שלמות: דלא סר סכינא. שלא הראה סכינו לחכם: מעברינן ליה. מאומנותו שלא ימכור בשר עוד: נמצאת סכינו יפה. משמתינן ליה משום אפקירותא שהחציף פניו כדקיימא לן מנדין על כבוד הרב בברכות בפ' מי שמתו (דף יט.): בפרתא. פרש. פרתא תרגום של פרש: דאפילו לעובדי כוכבים לא מזדבן. והיכא דנמצאת סכינו יפה מכרזינן עליה דטריפה היא משום קנסא ולעובדי כוכבים מיהא שבקינן ליה לזבונה: שמתיה ועבריה. דקסבר כי אמר רבא מעברינן ליה אפי' נמצאת סכינו יפה קאמר: לגביה. דרבא בר חיננא: במילתיה. של טבח זה אולי תמצאו לו זכות: טפלי. בנים קטנים תלויים עליו לזון וצריך להשתכר טפלא תרגום של טף: ואכשריה. דקסבר הא דאמר רבא מעברינן ליה בשלא נמצאת סכינו יפה קאמר: לסבא. לרבא בר חיננא שהעבירו ואתה מכשירו: שליחותיה קעבדינן. שהרי ציונו למצוא לו זכות ועכשיו שמצינו אין אנו צריכין לחזור ולהימלך בו: שן תלושה. שנתלש הלחי מן האדם או מן הבהמה לאפוקי מחוברת דבעלי חיים: הא בתרתי. דאפי' תלושות מן החי וקבועות בלחי הוו כסכין פגומה שיש הפרש בין זו לזו: בחדא. כשרה ואע''ג דאין בה רוחב הא קיימא לן היכא דהוליך והביא אפילו סכין כל שהוא כשרה: מחוברת. לבעלי חיים כרבי דאמר אין שוחטין במחובר: מתני' מגל קציר. דרך הליכתה אינה קורעת לבית הלל מפני שראשיה כפופים מאד: גמ' אבל באכילה אסורה. גזירה הולכה אטו הובאה: איסור והיתר שייך לענין אכילה: אלא פוסלין ומכשירין כו'. ולשון פסול והכשר אשחיטה קאי לבית שמאי פסולה שחיטתו ונבלה היא ולב''ה שחיטתו כשרה אף באכילה ולא תידוק מינה סייעתא לרבי יוחנן ומיהו דר' יוחנן איתא דגמרא גמיר ליה מרבו: מתני' השוחט מתוך הטבעת. בטבעת גדולה שהיא עליונה לכולן קאמר שאין טבעת למעלה הימנה: ושייר בה מלא החוט על פני כולה. לצד הראש שלא הטה לסכין לצאת מן הטבעת לצד הראש עד שגמר כל הטבעת כולה כשרה: מלא החוט. כלומר כל דהו אבל אם קודם שגמר את כולה הגרים את הסכין לצד הראש ויצא מן הטבעת וגמר את השחיטה למעלה מן הטבעת שאינו מקום שחיטה שהיא הגרמה שנאמרה למשה מסיני אע''פ שנשחט רוב הקנה במקום שחיטה פסלי רבנן הואיל וגמרו בפסול: רבי יוסי בר' יהודה אומר מלא החוט על פני רובה. אם שייר בה מלא חוט השערה מן הטבעת לצד הראש על פני רוב הטבעת כלומר שחתך רוב הקנה בתוך הטבעת ובמיעוטה הגרים ויצא ממנו לצד הראש וגמר השחיטה למעלה הימנה כשרה דברובא איתכשרת לה שחיטה ואידך כי קשחיט מחתך בשר בעלמא הוא ואית דמפרשי דבכל הטבעות חשיב הגרמה לרבנן ולר' יוסי דכיון שהתחיל לשחוט בתוך הטבעת צריך שיגמור כל השחיטה לתוכה לרבנן או רובא לר' יוסי ואינו כן דבהדיא תניא בתוספתא דאין חילוק מקום בתוך הקנה בין תוך הטבעת לאויר שבין טבעת לטבעת ופלוגתייהו בטבעת הגדולה לפי שאין מקום שחיטה למעלה הימנה דהכי תניא בתוספתא (פ''א) מצות שחיטה מן הטבעת ועד הריאה ומוגרמת פסולה כו' משם ולמעלה ורבי חנינא בן אנטיגנוס מכשיר שייר בה כחוט סמוך לראש מוקף את כולה כשרה ור' יוסי ברבי יהודה אומר אם היה רובה מוקף כלבנה כשרה ומדקתני מן הטבעת ועד הריאה ש''מ בטבעת גדולה שהיא ראשונה קאמר והא דקרי ליה טבעת סתמא משום דאין בכל הקנה טבעת גמורה אלא היא שאינן שלמות אלא רצועות בשר מהלכות לארכו של קנה ומחברים ראשי הטבעות מדקתני סמוך לראש ש''מ דלא חייש אי נפיק מינה ולמטה אלא ממנה ולמעלה משום דלאו מקום שחיטה הוא: גמ' הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה. דרובא ככולה: ואף ר' יוסי ברבי יהודה לא אמר. כלומר אע''ג דלר' יוסי רובא ככולה לא אמר שתהא שחיטתו כשרה בתוך הטבעת: אלא בטבעת גדולה שמקפת את כל הקנה. הלכך חשיבא קנה: אבל בשאר טבעות. אין שחיטתו כשרה בתוכן כלל אלא בין טבעת לטבעת דכיון שאין מקיפין את כל הקנה כדפרישית שרצועת הבשר מחברתן לאו קנה נינהו ואע''ג דמקיפין רובא דכי אית ליה לרבי יוסי רובו ככולו ה''מ במקום שחיטה ושחט רובא להא מילתא אמרינן רובא ככולה אבל לשוויה מקום כשר לשחיטה משום האי טעמא לא אמרינן רובא ככולה טבעת לא איקרי קנה מדקאמר שאין מקיפין את כל הקנה ש''מ קרום שבתוך הטבעת המכסה אותו מבפנים מיקרי קנה:

וכמה פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן. וא''ת והיאך בנו המזבח דאנה ימצאו אבנים בלא פגימה ואם יחליקו בברזל איכא איסורא דלא תניף עליהן ברזל וליכא למימר נמי ע''י שמיר דע''כ ע''י שמיר נמי לא יהיו חלקות שלא תחגור בהן הצפורן מדאמר במסכת ע''ז פרק רבי ישמעאל (דף נב) גבי אבני מזבח ששקצום אנשי יון וגנזום בית חשמונאי היכי נעביד נתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא נינסרינהו פירוש לעשות בלא פגימה לא תניף עליהן ברזל אמר רחמנא והשתא ליעבדינהו ע''י שמיר אלא ודאי שמיר אין עושה אותם חלקות שלא תחגור בהן הצפורן ויש לומר דבפרק איזהו מקומן (זבחים דף נד.) משמע שבנו אותם באבנים קטנות חלקות שלא היה בהם שום פגימה כגון חלוקי אבנים של נחל ומיהא קשה דגבי בית המקדש כתיב (נמי) אבן שלמה מסע נבנה וקאמר ר' יהודה בפרק עגלה ערופה (סוטה דף מח:) דבית המקדש נבנה ע''י שמיר: הא בתלושה הא במחוברת. גבי שן ה''מ לשנויי הכי אלא משום דבמתני' תני והשינים דמשמע תרי משום הכי נמי מוקי לה בתלושים ופסולין מפני שהם חונקים: ולא קתני אוסרין ומתירין. בכמה דוכתי קתני כשר ושריא באכילה אלא הכא שאני דאיכא למיטעי: אבל בשאר טבעות לא פירש בקונטרס דאין שחיטה כשירה. בהן כלל אלא בין הטבעות ולא אמר ר' יוסי רובו ככולו אלא במקום שחיטה אבל לשוויי מקום שחיטה לא אמרינן רובו ככולו והשתא כל שכן לרבנן שאין השחיטה כשרה בשאר הטבעות לפירושו ומה שאין אנו נזהרין עכשיו לשחוט בתוך הטבעות משום דאין הלכה כן כדפי' בקונטרס וברייתא דתוספתא שהביא בקונטרס דקתני מצות שחיטה מן הטבעת עד הריאה צריך לאוקומי כר' יוסי ברבי יהודה דמסקינן בסמוך דבשאר נמי מכשיר אי נמי מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה במקום קנה קאמר ובתוך שאר טבעות לא איקרי קנה כדפי' בקונטרס ומסיפא דקתני שייר בה כחוט סמוך לראש מוקף את כולה כשרה ומדקדק בקונטרס מדקתני סמוך לראש ש''מ דלא חייש אי נפיק מינה ולמטה אלא ממנה ולמעלה ומתוך כך סתר דברי המפרש דבכל טבעות חשיב הגרמה לרבנן ולרבי יוסי דמכיון שהתחיל השחיטה בתוך הטבעת צריך שיגמור כל השחיטה בתוכה ומיהו לפירוש הקונטרס אין קשה משם דאע''ג דאפשר דיפסל נמי לצד מטה אם היה יוצא מטבעת הגדולה והיה נכנס בשאר טבעות מ''מ אין צריך לשייר מלא החוט כלפי מטה דאדרבה טוב הוא שלא היה כלל בתוך הטבעות אלא בין טבעת לטבעת ומ''מ דחוק הוא לפי' הקונטרס ונראה לפרש דהכי קאמר דאף רבי יוסי ברבי יהודה לא אמר דמהני שיור מלא החוט על פני רובה אלא בטבעת הגדולה דברובה יש רוב קנה דהא מקפת כל הקנה אבל בשאר טבעות לא מהני רובה דאין ברוב שלהם רוב הקנה שהרי אין מקיפין כל הקנה:

דף יח - א

מתניתין:

גמרא:

מתניתין:

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד