מנחות קז ע"ב

מוסיף עליהן גם תור ובן יונה הבאים לעולת העוף.

האומר "הרי עלי להביא קרבן תודה" או שאומר "הרי עלי להביא קרבן שלמים" — יביא כבש, שמבין הבהמות הראויות לקרבנות אלה, הוא הפחות שבהן. האומר "נדרתי להביא לקרבן תודה (או שלמים), ובשעה שנדרתי פירשתי איזה מין מן הבקר אביא בנדרי, ולאחר מכן שכחתי, ועתה איני יודע מה פירשתי" — יביא פר ופרה, עגל ועגלה, שהרי קרבנות התודה והשלמים באים הן מהזכר והן מהנקבה. האומר "נדרתי להביא לקרבן תודה (או לשלמים), ובשעה שנדרתי פירשתי איזו מן הבהמה אביא בנדרי, ועתה איני יודע מה פירשתי" — יביא פר ופרה, עגל ועגלה, איל ורחלה, שעיר ושעירה, גדי וגדייה, טלה וטלייה. שכל אלה באים בקרבן התודה או השלמים.

האומר בנדר "הרי עלי שור" לקרבן עולה (או שלמים) — אף שלא אמר בנדרו אלא "שור", יביא הוא (את השור לקרבן) ומנחת נסכיו (הסולת, השמן, היין) בשווי מנה (מאה דינרים). הנודר "הרי עלי עגל לעולה או שלמים" — יביא הוא ונסכיו בחמש סלעים (עשרים דינרים). "הרי עלי איל לקרבן" — יביא הוא ונסכיו בשתים סלעים (שמונה דינרים). "הרי עלי כבש לקרבן" — יביא הוא ונסכיו בסלע אחד (ארבעה דינרים).

האומר "הרי עלי להביא שור במנה" (מאה דינרים) — יביא שור בשווי מנה, חוץ (מלבד) מנסכיו. "הרי עלי להביא עגל בחמש סלעים" — יביא עגל בשווי חמש סלעים, חוץ מנסכיו. "הרי עלי להביא איל בשתים סלעים" — יביא איל בשווי שתים סלעים, חוץ מנסכיו. "הרי עלי להביא כבש בסלע אחד" — יביא כבש בשווי סלע אחד, חוץ מנסכיו.

"הרי עלי להביא שור במנה", והביא שנים שוורים ששניהם יחד בשווי מנה — לא יצא ידי נדרו בכך, שנדר. ואפילו היו אלה שני שוורים גדולים, ובאופן שזה השור האחד הריהו בשווי מנה חסר דינר (תשעים ותשעה דינרים), וכן זה השור השני הריהו בשווי מנה חסר דינר.

אמר "הרי עלי להביא שור שחור" והביא שור לבן, או שאמר "הרי עלי להביא שור לבן" והביא שור שחור, או שאמר "הרי עלי להביא שור גדול" והביא שור קטן — בכל האופנים הללו לא יצא ידי נדרו, שהרי לא הביא כפי שנדר. האומר "הרי עלי להביא שור קטן" והביא שור גדול — יצא ידי נדרו, שכן בכלל שוויו של שור גדול יש שוויו של שור קטן. רבי אומר: לא יצא ידי נדרו, שהרי לא הביא כפי שנדר.

א גמרא שנינו במשנתנו שהנודר להביא קרבן עולה ולא פירש ממה יביא, לדעת חכמים הריהו מביא כבש, שהוא הפחות שבעולות בהמה, ואילו לדעת ר' אלעזר בן עזריה הריהו מביא תור או בן יונה, לעולת העוף. ומסבירים: ולא פליגי [ולא נחלקו] בעיקרה של הלכה, אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה [חכם זה אמר את דינו על פי המקובל במקומו, וחכם זה אמר את דינו על פי המקובל במקומו]. שבמקומם של חכמים לא היו קוראים "עולה" בסתם אלא לעולת בהמה. ואילו במקומו של ר' אלעזר בן עזריה, היו קוראים "עולה" בסתם אף לעולת העוף.

ב שנינו במשנתנו שלדעת חכמים, הנודר קרבן עולה מביא כבש. ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: האומר "הרי עלי להביא עולה בשווי סלע למזבח" — יביא כבש. וטעם הדבר: שאין לך דבר שקרב בשווי סלע לגבי מזבח אלא כבש. האומר "בשעת נדרי, דבר שקרב בסלע פירשתי, ולאחר מכן שכחתי, ועתה איני יודע מה פירשתי" — יביא מכל דבר שקרב בסלע לגבי מזבח. ובלבד שיהא זה דבר שלם, הקרב כפי שהוא.

ג שנינו במשנתנו שהאומר "פירשתי בנדרי שאביא מן הבקר וציינתי איזו בהמה מן הבקר ואחר כך שכחתי ואיני יודע מה פירשתי" — יביא פר ועגל. ושואלים: אמאי [מדוע] הריהו חייב גם בהבאת עגל, וליתי [ושיביא] רק פר, וממה נפשך (לכל אופן שתרצה) יועיל הדבר. שהרי אם פר נדר — הרי הביא פר, כנדרו. ואם עגל נדר — הרי עגל בכלל פר, שהקטן הריהו כלול בגדול!

ומשיבים: הא מני [משנתנו זו כשיטת מי היא]? כשיטת רבי היא, שאמר שהנודר להביא שור קטן והביא שור גדול — לא יצא בכך ידי נדרו, אלא אם יביא פר ועגל.

ושואלים: אי [אם] משנתנו כשיטת רבי היא, אימא סיפא [אמור את מה ששנינו בסוף המשנה] שהנודר להביא שור בשווי מנה, והביא שנים שוורים בשווי מנה גם יחד — לא יצא ידי נדרו. ואפילו הביא שני שוורים ושור זה, אחד מהם בשווי מנה חסר דינר ושור זה האחר בשווי מנה חסר דינר, או שנדר להביא שור

שחור והביא שור לבן, או שנדר להביא שור לבן והביא שור שחור, או שנדר להביא שור גדול והביא שור קטן — בכל אלה לא יצא ידי חובת נדרו. הנודר להביא שור קטן והביא שור גדול — לדעת חכמים יצא בכך ידי נדרו, רבי אומר: לא יצא ידי נדרו.

אם כן נמצא לפי שיטתך שרישא [תחילת המשנה] בדין "פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי", שמביא פר ועגל הריהי כשיטת רבי, וכן סיפא [סוף] המשנה בנודר שור קטן והביא שור גדול, שלא יצא בכך ידי נדרו היא שיטת רבי (כנאמר במפורש לפנינו), ואילו מציעתא [אמצע] המשנה, בכל הדינים, הריהי כשיטת רבנן [חכמים] החולקים על רבי?

ומשיבים: אין [כן], רישא וסיפא [ראשה וסופה] של המשנה הם כשיטת רבי, ואילו מציעתא [אמצע] המשנה היא כשיטת רבנן [חכמים], והכי קאמר [וכך הוא התנא מתכוון לומר]: דבר זה שנוי במחלוקת רבי ורבנן [וחכמים].

ד תנן התם [שנינו שם במשנה במסכת שקלים]: ששה שופרות (קופות שצורתן כעין שופר) היו במקדש לצורך נתינת כספי הנדבה, שבהם היו קונים קרבנות להקרבה בזמנים שהמזבח בטל מהקרבה. ומבררים: כנגד מי התקינו להעמיד ששה שופרות אלה? (סימן לזכירת שמות החכמים שיוזכרו להלן במהלך הסוגיה: קמ"ף ש"ע).

אמר חזקיה: כנגד ששה בתי אבות הכהנים שבכל משמר כהנים. שכל משמר כהנים היה עובד שבוע, ובכל יום מימות השבוע היה עובד אחד מבתי האב שלו, וביום השבת היו עובדים כולם כאחד. שתקנו להם חכמים ששה שופרות כדי שיהא שלום זה עם זה. שכן עורו של הקרבן הקרב מהכסף הנתון בשופר ניתן לכהני בית האב שהקריבוהו, ואם היה רק שופר אחד, נמצא כי כאשר נטלו ממנו ביום אחד בשבוע (וכגון באופן שהיה המזבח בטל רק באותו יום), היו נהנים מהעורות רק בית האב שהקריב באותו היום, והיו שאר בתי האב באים להתקוטט איתם. ולכך תיקנו שיהיו ששה שופרות, וכל הנדרים והנדבות היו מתחלקים בין השופרות בשווה, וכך כל בית אב היה נוטל להקרבה רק משופרו.

ר' יוחנן אמר הסבר אחר לתקנתם של ששה שופרות אלה: מתוך שהנדבה מרובה היא, שנדרו הרבה מעות, לכך תיקנו להם שופרות מרובין, כדי שלא יהיו כל המעות הללו מונחים בצפיפות באותו שופר וכך יתעפשו המעות.

וזעירי אמר הסבר אחר: התקינו ששה שופרות כנגד ששת מיני הבהמה הקרבים לעולה, שהם: פר ועגל, איל וכבש, גדי ושעיר, ולדמי כל אחד מן הבהמות הללו היה שופר נפרד. ומה שלא הסתפקו בשופרות לקרבנות גדולים ולקרבנות קטנים — כשיטת רבי היא, שאמר: הנודר להביא שור קטן והביא גדול — לא יצא, שהרי לא הביא כפי שנדר, ולכן צריך לעשות לכל אחד שופר בפני עצמו, שיתן בו דמים לצורך הקרבן שנדר.

ובר פדא אמר הסבר אחר: הותקנו ששה שופרות כנגד קרבנות ציבור שאבדו, והופרשו אחרים תחתיהם, ולאחר מכן נמצאו הראשונים שאבדו, שדמי הפרים (של חטאות ציבור) הללו — ינתנו לשופר ראשון. ודמי האילים (של אשם גזילות ואשם מעילות) — ינתנו לשופר שני.

adds a dove and a pigeon to the previous list.

One who says: It is incumbent upon me to bring a thanks offering and a peace offering, must bring a lamb, which is the least expensive land animal sacrificed as an offering. One who says: I vowed to bring a peace offering and I specified that it would be from the herd but I do not know what animal I specified, must bring a bull and a cow, and a male calf and a female calf. One who says: I vowed to bring a burnt offering and specified that it would be from the animals, but I do not know what animal I specified, must bring a bull and a cow, a male calf and a female calf, a ram and a ewe, a large, i.e., adult, male goat and a large female goat, a small, i.e., young, male goat and a small female goat, and a male lamb and a female lamb.

One who says: It is incumbent upon me to bring a bull as a burnt offering or peace offering, must bring the bull, its accompanying meal offering, and its libations, with the total value of one hundred dinars. One who says: It is incumbent upon me to bring a calf, must bring the calf, its accompanying meal offering, and its libations, with the total value of five sela, which equal twenty dinars. One who says: It is incumbent upon me to bring a ram, must bring the ram, its accompanying meal offering, and its libations, with the value of two sela, which equal eight dinars. One who says: It is incumbent upon me to bring a lamb, must bring the lamb, its accompanying meal offering, and its libations, with the value of one sela, which equals four dinars.

One who says: It is incumbent upon me to bring a bull with the value of one hundred dinars as a burnt offering or peace offering, must bring the bull with the value of one hundred dinars excluding its accompanying meal offering and libations. One who says: It is incumbent upon me to bring a calf with the value of five sela as a burnt offering or peace offering, must bring the calf with the value of five sela excluding its accompanying meal offering and libations. One who says: It is incumbent upon me to bring a ram with the value of two sela as a burnt offering or peace offering, must bring the ram with the value of two sela excluding its accompanying meal offering and libations. One who says: It is incumbent upon me to bring a lamb with the value of one sela as a burnt offering or peace offering, must bring the lamb with the value of one sela excluding its accompanying meal offering and libations.

If one said: It is incumbent upon me to bring a bull with the value of one hundred dinars as a burnt offering or peace offering, and he brought two bulls with a combined value of one hundred dinars, he has not fulfilled his obligation. And that is the halakha even if this bull has the value of one hundred dinars less one dinar and that bull has the value of one hundred dinars less one dinar.

If one said: It is incumbent upon me to bring a black bull, and he brought a white bull; or said: It is incumbent upon me to bring a white bull, and he brought a black bull; or said: It is incumbent upon me to bring a large bull, and he brought a small bull, in all these cases he has not fulfilled his obligation. But if he said: It is incumbent upon me to bring a small bull, and he brought a large bull, he has fulfilled his obligation, as the value of a small bull is included in the value of a large bull. Rabbi Yehuda HaNasi says: He has not fulfilled his obligation, as the offering that he brought did not correspond to his vow.

GEMARA: The mishna teaches that if one vows to bring a burnt offering and does not specify which animal he will bring, according to the first tanna he must bring a lamb, and according to Rabbi Elazar ben Azarya he may bring a dove or a pigeon. The Gemara explains: And they do not disagree in principle. This Sage rules in accordance with the custom of his locale, and that Sage rules in accordance with the custom of his locale. In the locale of the first tanna, when people would say: Burnt offering, they would be referring to a land animal, whereas in the locale of Rabbi Elazar ben Azarya, when people would say: Burnt offering, they would also be referring to a bird.

The Sages taught in a baraita: One who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering with the value of one sela for the altar, must bring a lamb; as you have no animal that is sacrificed on the altar and has the value of one sela but a lamb. One who says: When I made my vow I specified that I will bring an item that is sacrificed on the altar and has the value of one sela, but I do not know what I specified, must bring one of every animal that is sacrificed on the altar and has the value of one sela. Although this condition generally indicates a lamb, since the person specified a particular animal but does not remember which, one cannot be certain that he specified a lamb.

§ The mishna teaches that if one says: I vowed to bring a peace offering, and I specified that it would be from the herd, but I do not know what animal I specified, he must bring a bull and a calf. The Gemara asks: Why? Let him bring a bull, as whichever way you look at it he has fulfilled his vow. If he vowed to bring a bull, he has done so. If he vowed to bring a calf, he has fulfilled his vow, because the value of a calf is included in the value of a bull.

The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that if one said: It is incumbent upon me to bring a small bull, and he brought a large bull, he has not fulfilled his obligation.

The Gemara asks: If the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, say the latter clause of the mishna: If one said: It is incumbent upon me to bring a bull with the value of one hundred dinars, and he brought two bulls with the combined value of one hundred dinars, he has not fulfilled his obligation, and that is the halakha even if this bull has the value of one hundred dinars less one dinar and that bull has the value of one hundred dinars less one dinar.

If one said: It is incumbent upon me to bring a black bull, and he brought a white bull; or said: It is incumbent upon me to bring a white bull, and he brought a black bull; or said: It is incumbent upon me to bring a large bull, and he brought a small bull, in all these cases he has not fulfilled his obligation. But if he said: It is incumbent upon me to bring a small bull, and he brought a large bull, he has fulfilled his obligation, as the value of a small bull is included in the value of a large bull. Rabbi Yehuda HaNasi says: He has not fulfilled his obligation, as the offering that he brought did not correspond to his vow.

If the first clause, which teaches that one who vowed to bring an offering from the herd must bring both a bull and a calf, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, then it turns out that the first clause and the last clause are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the middle clause is in accordance with the opinion of the Rabbis. Can that be so?

The Gemara answers: Yes, the first clause and the last clause are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the middle clause is in accordance with the opinion of the Rabbis. And this is what the mishna is saying: This matter, i.e., the ruling that one who vows to bring an offering from the herd must bring a bull and a calf, is not universally accepted. Rather, it is subject to a dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis.

§ We learned in a mishna there (Shekalim 18b): There were six collection horns in the Temple for the collection of donations for communal gift offerings, i.e., burnt offerings that were sacrificed when the altar was idle. The Gemara asks: To what did these six horns correspond? The Gemara gives a mnemonic for the names of the five Sages who give answers to this question: Kuf, mem, peh, shin, ayin.

Ḥizkiyya says: These six collection horns corresponded to the six extended patrilineal families of priests who served each week in the Temple. There was one collection horn for each family, which the Sages installed for them so that there would be peace between one another and they would not quarrel. The hides of the burnt offerings are given to the priests, and by keeping the money for the offerings sacrificed by each family separate, they would not come to quarrel over those hides.

Rabbi Yoḥanan says: Since the money for the communal gift offerings was plentiful, as much money was donated for this purpose, there was a concern that if too many coins were placed in one collection horn, only the uppermost coins would be taken and the bottom ones would deteriorate. Therefore, the Sages installed many collection horns for them, so that each horn would contain fewer coins and the coins would not decay.

And Ze’eiri says: The six collection horns correspond to the six types of animals from which burnt offerings can be brought: A bull, a calf, a ram, a lamb, a small goat, and a large goat. And each type of animal required its own collection horn, because the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who says that if one said: It is incumbent upon me to bring a small bull and he brought a large bull, he has not fulfilled his obligation, as the offering that he brought did not correspond to his vow.

And bar Padda says: The six collection horns correspond to the six types of animals from which sin offerings and guilt offerings can be brought. If an animal designated for a guilt offering or a communal sin offering was lost, another animal was consecrated in its stead, and then the first animal was found, the value of that animal is placed into one of these collection horns, and a communal gift offering is brought with it. One was for the value of the bulls brought as communal sin offerings. And one was for the value of the rams brought as guilt offerings for robbery or for misuse of consecrated property,