מנחות קז ע"א

בה מוראה ונוצה שאינם קרבים, אלא נזרקים אצל המזבח.

ושואלים: והאיכא [והרי יש] יין הנסכים שניתנים כולם על המזבח! ומשיבים: אין הם קרבים ממש על המזבח, אלא ניתנים לספלים שעל המזבח, ומשם לשיתין (החללים שמתחת למזבח) הם אזלי [הולכים].

ועוד שואלים: והאיכא [והרי יש] מנחת נסכים, שכולה נשרפת על עצי המערכה שבמזבח! ומשיבים: כשאומר בלשון סתומה "הרי עלי למזבח", ניכר מתוך דבריו שהתכוון לדבר שעניינו ברור שהוא למזבח בלבד. ואולם מנחת נסכים, מאחר והיא מכלל המנחות, אם כן כיון דאיכא [שיש] מנחה אחרת שאינה עולה כולה על המזבח, היא מנחת נדבה, דאכלי [שאוכלים] כהנים מינה [ממנה] (לאחר שהוקטר קומץ ממנה) — שוב לא פסיקא ליה [אין זה פסוק לו, ברור] שעולה כולה למזבח, ובודאי לא התכוין אלא ללבונה.

א שנינו במשנתנו שהאומר "הרי עלי זהב" לא יפחות מדינר זהב. ושואלים: מנין לנו שכוונתו היתה למטבע זהב, דלמא [שמא] היתה כוונתו לנסכא [נתך] זהב, פיסת מתכת, ויביא מתכת זהב השווה פחות מדינר זהב! אמר ר' אלעזר: משנתנו מדברת כשאמר הנודר במפורש "הרי עלי מטבע זהב". ושואלים: אף באופן זה, מדוע עליו להביא דינר זהב, ודלמא [ושמא] לא היתה כוונתו אלא להביא פריטי [פרוטות] זהב! אמר רב פפא: פריטי דדהבא [פרוטות של זהב] לא עבדי אינשי [לא עושים אנשים], ולכן ודאי לא זו היתה כוונת הנודר.

ב עוד שנינו במשנתנו שהאומר "הרי עלי כסף" — לא יפחות מדינר כסף. ושואלים: מנין לנו שכוונתו היתה למטבע כסף, דלמא [שמא] היתה כוונתו לנסכא [נתך] כסף, ויביא כסף השווה אף פחות מדינר כסף! אמר ר' אלעזר: משנתנו מדברת כשאמר הנודר במפורש "הרי עלי מטבע כסף". ושואלים: אף באופן זה, מדוע עליו להביא דינר כסף, ודלמא [ושמא] לא היתה כוונתו אלא להביא פריטי [פרוטות] כסף! אמר רב ששת: משנתנו מדברת באתרא [במקום] שבו לא סגו פריטי דכספא [לא מהלכות, מתקבלות בשוק, פרוטות של כסף].

ג עוד שנינו במשנתנו שהאומר "הרי עלי נחושת" — לא יפחות מנחושת בערך מעה כסף. ובענין זה תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא יפחות בכמות הנחושת שיביא מזו שניתן לעשות ממנה צינורא (כעין מזלג) קטנה של נחשת. ושואלים: למאי חזיא [למה, לאיזו עבודה במקדש, ראויה] הצינורא? אמר אביי: שמחטטין (מוציאים) בה (באמצעותה) את הפתילות הישנות שבמנורה, המוחלפות בחדשות, ומקנחין בה את האפר הנתון בנרות (מיכלי השמן והפתילה) שבמנורה.

ד במשנתנו נידונו דיניהם של הנודבים ממיני המתכת: זהב, כסף ונחושת. ולא נידון בה דינו של האומר "הרי עלי להביא ברזל". ובענין זה, תניא [שנויה ברייתא], אחרים אומרים: לא יפחות בהבאת נדרו מכמות כזו של ברזל, שניתן לעשות ממנה כליה עורב, שבגג ההיכל. ושואלים: כמה הוא שיעורו של כליה עורב? אמר רב יוסף: אמה על אמה.

איכא דאמרי [יש שאומרים] את מהלך הדברים שהובאו עתה, באופן שונה: שבברייתא שנו כי אחרים אומרים שהנודר ברזל לא יפחות מאמה על אמה של ברזל. ועל כך נשאלה השאלה: למאי חזיא [למה, לאיזה שימוש במקדש, ראויה] היא כמות זו של ברזל? ועל כך אמר רב יוסף: לעשות ממנה כליה עורב.

ה משנה נדר ואמר "הרי עלי להביא יין לנסכים", ולא פירש כמה יין — לא יפחות משלשה לוגין של יין, שהוא השיעור הפחות שבנסכי יין, שיעור נסכי הכבש. אמר "הרי עלי להביא שמן" — לא יפחות מלוג אחד של שמן, שהרי המנחה המועטה ביותר, מנחה של עשרון סולת, חייבת בלוג שמן. רבי אומר: יביא שלשה לוגין של שמן, כשיעור השמן הבא במנחת נסכים של כבש, שהוא השיעור הקטן ביותר שבמנחות הנסכים.

האומר "נדרתי (יין או שמן), ופירשתי כמה לוגים אני נודר, ושכחתי כמה לוגים אמרתי, ועתה איני יודע מה פירשתי" — יביא כמספר הלוגים המובאים ביום המרובה ביותר במספר הלוגים המובאים בו למקדש.

ו גמרא שנינו במשנתנו כי הנודר להביא יין מביא לפחות שלושה לוגים יין. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא מה שנאמר בפרשת הנסכים "כל האזרח יעשה ככה להקריב אשה ריח ניחוח לה' " (במדבר טו, יג) — מלמד שמתנדבין יין לנסכים לעצמם, ולא רק כבאים עם קרבן. וכמה הוא שיעור היין לנסכים אותו מתנדבים? שלשה לוגין, כשיעור הנמוך ביותר של נסכי הקרבנות (של נסכי הכבשים).

ומנין לנו שאם רצה להוסיף בנדבתו על שיעור זה, שיוסיף? תלמוד לומר עוד בדין הנסכים "ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין..." (שם כח, יד), ובאה לשון הריבוי "יהיה" להורות שיהיו נסכים נוספים הבאים לעצמם יותר על השיעור הרגיל. ודנים עוד בברייתא: יכול יהא הדין שיפחות בנדבת הנסכים אף משלושה לוגים יין? תלמוד לומר "כל האזרח יעשה ככה", להדגשה: דווקא כך, שלושה לוגים יין, ולא פחות.

ז עוד שנינו במשנתנו כי הנודב להביא שמן סתם — לדעת חכמים הרי זה לא יפחות מן הלוג, שהוא כשיעור שמן במנחת הנדבה המועטה ביותר, ואילו רבי אומר כי יביא שלשה לוגין, שהוא השיעור הפחות שבנסכים. ומבררים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה יסוד הם חלוקים]?

אמרוה רבנן קמיה [חכמים לפני] רב פפא: חכמים ורבי חולקים בדרכי הלימוד בגזירה שווה. האם למדים באופן שיש לדון מינה ומינה [ללמוד ממנה וממנה], כלומר, מכל פרטי הדבר המלמד לעניינו של הדבר הלמד. או באופן שיש לדון מינה ואוקים באתרה [ללמוד ממנה לענין הפרט בו נגזרה הגזירה, והעמד את הדבר הלמד בשאר פרטיו במקומה] קא מיפלגי [הם חלוקים], ומפרטים לענייננו:

רבנן סברי [חכמים סבורים] כגישה העקרונית האומרת דון מינה ומינה [למד ממנה וממנה], ולכך בענייננו גם כן נאמר כי נלמדים דין נסכי השמן הבאים לעצמם מדין השמן הבא עם מנחת נדבה: מה מנחה ובה שמן — מתנדבין, אף שמן לעצמו — נמי [גם כן] מתנדבין. ומינה [וממנה] תוסיף ותלמד, מה מנחה — שיעורה בלוג, אף שמן לעצמו — שיעורו בלוג. ואילו

רבי סבר [סבור] כגישה העקרונית האומרת דון מינה ואוקי באתרה [למד ממנה ואולם העמד במקומה], ולכך בענייננו נאמר: מה מנחה ובה שמן — מתנדבין, אף שמן לעצמו — נמי [גם כן] מתנדבין. ואולם באשר לשיעור נדבת השמן, אוקי באתרה [העמד אותה במקומה] שיהא דינה כנסכים, מה שיעורם של נסכים — אינו פחות משלשת לוגין, אף שיעור נדבת שמן נמי [גם כן] — הריהו שלשת לוגין.

אמר להו [להם] רב פפא לחכמים שהציעו לפניו להסביר כך את מחלוקת חכמים ורבי: אי [אם] ממנחה גמר לה [היה לומד אותה] רבי, את דין נדבת שמן לעצמו — דכולי עלמא [כולם, הן חכמים ואף רבי] לא פליגי [לא היו חלוקים] בדין, ולדעת הכל שיטת הלימוד היא דון מינה ומינה [למד ממנה וממנה]. אלא הסבר המחלוקת הוא שונה: רבי את דין נדבת שמן לעצמו אינו למד ממנחה, אלא מהכתוב "אזרח" האמור בפרשת נסכים ("כל האזרח יעשה ככה") גמיר לה [לומד אותה]. ומעתה, כשם שאין הנסכים באים בפחות משלושה לוגים, אף נדבת שמן הריהי בת שלושה לוגים.

אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן לרב פפא: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול אתה לומר כך]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: הכתוב "וכי תקריב קרבן מנחה" — מלמד שמתנדבין שמן, וכמה שיעורו? שלשת לוגין. מאן [מי] התנא ששמעת ליה [אותו] שאמר ששיעורו שלשת לוגין? — רבי, וקא מייתי לה [והוא מביא אותה, את מקור הלכה זו לנדבת שמן לעצמו] ממה שנאמר "קרבן מנחה", ולא מ"האזרח"! אמר ליה [לו] רב פפא לרב הונא בנו של רב נתן: אי תניא תניא [אם שנויה כך ברייתא, הריהי שנויה], ואני חוזר בי מהסברי.

ח שנינו במשנתנו שהאומר "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי" — יביא כיום המרובה, שמרובים קרבנות ציבור המובאים בו יותר מבשאר כל ימות השנה. ומביאים מה שתנא [שנה] החכם בברייתא: מהו "כיום מרובה"? כיום טוב הראשון של חג הסוכות שחל להיות ביום השבת, שיש בו מלבד קרבנות המוספים של החג, אף מוספי יום השבת, וסך כל לוגי השמן המובאים באותו יום הוא מאה וארבעים.

ט משנה האומר "הרי עלי להביא קרבן עולה", ולא פירש מאיזו בהמה יביא — יביא כבש לקרבן עולה, שהוא קרבן בהמה הפחות ביותר. ר' אלעזר בן עזריה אומר: יביא או תור או בן יונה, לעולת העוף.

האומר "נדרתי להביא קרבן עולה, ובשעה שנדרתי פירשתי שעולה זו תהיה מן הבקר, ואף פירשתי איזה ממיני הבקר, ולאחר מכן שכחתי, ועתה איני יודע מה (איזה מין ממיני הבקר) פירשתי בנדרי" — יביא את שני מיני זכרי הבקר, פר ועגל, שכן אין העולה באה אלא מן הזכרים. האומר "נדרתי להביא קרבן עולה, ובשעה שנדרתי פירשתי שמן הבהמה אביא בנדרי ואף פירשתי איזו בהמה תהא זו, ולאחר מכן שכחתי, ועתה איני יודע מה (איזו בהמה) פירשתי בנדרי" — יביא פר (בן שלוש שנים) ועגל (בן שנה), איל (כבש זכר בן שנתיים), שעיר (תיש בן שנתיים), גדי (בן עיזים בתוך שנתו הראשונה), וטלה (כבש זכר בשנתו הראשונה). האומר "נדרתי להביא קרבן עולה, ובשעה שנדרתי פירשתי מה אביא, ולאחר מכן שכחתי, ועתה איני יודע מה (איזה מין הוא, אם בהמה אם עוף) פירשתי" —

the crop and feathers, which are thrown on the ground next to the altar and are not burned.

The Gemara asks: But aren’t there wine libations, which are poured entirely onto the altar? The Gemara answers that the wine is not actually poured onto the altar; it is poured into ducts on the side of the altar and goes down to the drainpipes.

The Gemara asks: But isn’t there a meal offering brought with libations, which is entirely burned on the altar? The Gemara answers that when one says: It is incumbent upon me to bring to the altar, his intent is clearly to bring a type of offering that is only sacrificed on the altar. A meal offering brought with libations is a type of meal offering. Therefore, since there are other types of a meal offering from which the priests eat, after a handful has been removed from it and burned, a meal offering brought with libations is not a clear example of an offering that is sacrificed on the altar in its entirety, and certainly was not his intent. Therefore, his intent must have been to bring frankincense.

§ The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to donate gold to the Temple treasury, must donate no less than a gold dinar. The Gemara challenges: But perhaps his intention in using the word gold is not to a coin at all, but to a small piece [naskha] of gold. Rabbi Elazar said: The case of the baraita is where he said the word coin. The Gemara challenges further: But perhaps his intention is not to a dinar, but to smaller coins, such as perutot. Rav Pappa said: People do not make perutot of gold. Therefore, it is unlikely that this was his intent.

§ The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to donate silver to the Temple maintenance, must donate no less than the value of a silver dinar. The Gemara challenges: But perhaps his intention in using the word silver is not to a coin at all, but to a small piece of silver. Rabbi Elazar said: The case of the baraita is where he said the word coin. The Gemara challenges further: But perhaps his intention is not to a dinar, but to smaller coins, such as perutot. Rav Pappa said: The halakha of the baraita is stated with regard to a place where silver perutot do not circulate.

§ The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to donate copper to the Temple maintenance, must donate no less than the value of a silver ma’a. It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: He must donate no less than the amount needed to forge a small copper hook. The Gemara asks: For what use is that suitable in the Temple? Abaye said: They scrape the wicks from the Candelabrum with it and clean the lamps of the Candelabrum with it.

The mishna discusses pledges of gold, silver, and copper. What is the halakha if one says: It is incumbent upon me to donate iron? It is taught in a baraita that others say: He must donate no less than the amount that can be made into a base and spike designed to eliminate the ravens [mikkalya orev]. The Gemara asks: And how much is that? Rav Yosef said: One cubit in width by one cubit in length.

There are those who say another version of this baraita and the subsequent explanation: One who pledges to donate iron must donate no less than one cubit in width by one cubit in length. The Gemara asks: For what is this amount of iron suitable? Rav Yosef said: It is suitable for a base and spike designed to eliminate the ravens.

MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to bring a libation of wine, must bring no less than three log, as that is the minimum amount of wine brought as a libation accompanying an animal offering. One who says: It is incumbent upon me to bring oil, must bring no less than a log, as the smallest meal offering includes one log of oil. Rabbi Yehuda HaNasi says: He must bring no less than three log, as that is the amount of oil in the meal offering that accompanies the sacrifice of a lamb, which is the smallest amount in any of the meal offerings that accompany the sacrifice of an animal.

One who says: I specified how many log I vowed to bring but I do not know what amount I specified, must bring an amount of oil equivalent to the amount brought on the day that the largest amount of oil is sacrificed in the Temple.

GEMARA: The Torah states with regard to libations: “All that are native born shall do these things in this manner, in presenting an offering made by fire, of a pleasing aroma to the Lord” (Numbers 15:13). As this verse is superfluous, the various terms in it are used to derive halakhot. The term “native born” teaches that one may pledge libations independently, even when they are not sacrificed together with an offering. And how much is the minimum size that is offered? Three log, which is the smallest measurement of a libation in the Torah and is offered with a lamb.

And from where is it derived that if one desires to add to this amount, he may add to it? The verse states with regard to libations associated with the additional offerings for the New Moon: “And their libations: Half a hin of wine shall be for the bull, and the third part of a hin for the ram, and the fourth part of a hin for the lamb (Numbers 28:14). From the superfluous “shall be” one may understand that there are other amounts of wine that may be brought as independent libations. One might have thought that he can decrease the amount of wine in a libation to less than three log. Therefore, the verse states: “All that are native born shall do these things, in this manner” (Numbers 15:13), i.e., one may not bring less than three log of wine.

The mishna teaches that if one said: It is incumbent upon me to bring oil, he must bring no less than a log, as the smallest meal offering includes a log of oil. Rabbi Yehuda HaNasi says: He must bring no less than three log. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree?

The Sages said before Rav Pappa: The Rabbis and Rabbi Yehuda HaNasi disagree with regard to the proper method of logical derivation when deriving the halakha with regard to one matter from the halakha with regard to another matter. One opinion holds that the proper method is to infer from it, and again from it, i.e., equate the two cases in all aspects, while the other holds that the comparison extends only to one specific issue derived from the primary case, in accordance with the principle: Infer from it but interpret the halakha according to its own place, i.e., in all other aspects the cases are not equated.

The Sages explained: The Rabbis hold by the principle: Infer from it, and again from it. The Gemara explains the application of this principle: Just as a meal offering is contributed, so too oil is contributed, as inferred from the verse addressing the meal offering. And again one infers from this source: Just as a meal offering requires a log of oil, so too here, an offering of oil alone must be a log of oil.

And Rabbi Yehuda HaNasi holds that the proper method is to infer from it but interpret the halakha according to its own place: Just as a meal offering is contributed, so too oil is contributed. But with regard to all other aspects of this halakha, interpret the halakha according to its own place, and its status is like that of libations, which are similar to oil in that they are also poured onto the altar: Just as one contributes libations of three log, so too when one contributes oil, one contributes three log.

Rav Pappa said to the Sages who suggested this interpretation: If Rabbi Yehuda HaNasi derived the source of the gift offering of oil from the verse addressing the meal offering, he would not disagree with the Rabbis, as everyone employs the principle of: Infer from it, and again from it. Rather, Rabbi Yehuda HaNasi derives the gift offering of oil from a verse concerning libations: “All that are native born shall do these things in this manner, in presenting an offering made by fire” (Numbers 15:13). Rabbi Yehuda HaNasi derives from here that just as one may contribute wine libations, so too one may contribute oil. Therefore, Rabbi Yehuda HaNasi compares oil to wine libations: Just as one contributes libations of three log, so too one contributes three log of oil.

Rav Huna, son of Rav Natan, said to Rav Pappa: And how can you say that according to Rabbi Yehuda HaNasi the source of the gift offering of oil is not from the meal offering? But isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “And when one brings a meal offering [korban minḥa]” (Leviticus 2:1), that the superfluous word korban teaches that one may contribute oil. And how much must one contribute? Three log. The Gemara explains the question: Who did you hear that says the gift offering of oil is three log? This is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and yet he cites the source of the gift offering of oil from the word korban, which is referring to a meal offering. Rav Pappa said to him: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot take issue with it.

The mishna teaches that one who says: I specified how many log I vowed to bring but I do not know what number I specified, must bring an amount of oil equivalent to the amount brought on the day that the largest amount of oil is sacrificed in the Temple. The Sages taught: He must bring an amount of oil equivalent to the amount that is brought on the first day of the Festival, i.e., Sukkot, when it occurs on Shabbat. The offerings brought on that day include the additional offerings for Sukkot and also the additional offerings for Shabbat, and the total amount of oil brought on that day is 140 log.

MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, must bring a lamb, which is the least expensive land animal sacrificed as an offering. Rabbi Elazar ben Azarya says: He may bring either a dove or a pigeon, as a bird burnt offering.

One who says: I vowed to bring a burnt offering, and I specified that it would be from the herd, but I do not know what animal I specified, must bring a bull and a male calf, as a burnt offering is brought only from male animals. One who says: I vowed to bring a burnt offering and I specified that it would be from the animals but I do not know what animal I specified, must bring a bull and a male calf, a ram, a large male goat, a small male goat, and a male lamb. One who says: I vowed to bring a burnt offering, and I specified what type of burnt offering it would be, but I do not know what I specified,