מנחות קו ע"א

ומרקיקין כאחד, ואילו באופן זה קא קמיץ [הוא קומץ] מחלות לעצמן על מנחה שיש בה גם רקיקין, ומרקיקין לעצמם על מנחה שיש בה חלות!

ומשיבים: אף זו אינה שאלה, שכן כבר שמעינן ליה [שמענו אותו] את ר' שמעון שאמר שהמביא מנחת מאפה תנור שחלק מלחמיה הם חלות וחלק רקיקים, שאם קמץ ועלה בידו בקומצו רק מאחד מאלה, מחלות בלבד או מרקיקים בלבד על שניהם — יצא בכך ידי קמיצה.

ומקשים עוד על שיטת אביי: והא איכא [והרי יש] מותר שמן הנשאר לאחר משיחתם של הרקיקים. ושנינו למעלה (עה,א) שמנחה הבאה מחציתה חלות ומחציתה רקיקים, שמביא לוג שמן, וחוצהו לשנים, את המחצית האחת נותן לבלילתן של החלות, ובמחצית השניה הוא מושח את הרקיקים. ושאר השמן הנשאר ממשיחת הרקיקים ניתן אף הוא לבלילת החלות. ואולם מנחה שכולה רקיקים, השמן הנותר לאחר המשיחה, ניתן לכהנים. ומעתה יש לשאול לשיטת ר' שמעון, דאי [שאם] מנחה של מחצה חלות ומחצה רקיקין הוא זה שאמר בנדרו — דינו של מותר השמן שהוא מחזירו לחלות. ואולם, אי [אם] מנחה שכל לחמיה כולהו [כולם] של רקיקין הוא שאמר בנדרו — דינו של מותר השמן שהוא נאכל לכהנים!

ומשיבים: הוא סבור כדעת ר' שמעון בן יהודה, שאמר בשם ר' שמעון, שאף מותר השמן במנחה שהיא מחצה חלות ומחצה רקיקים ניתן לכהנים. דתניא [שכן שנויה ברייתא], ר' שמעון בן יהודה אומר משום [בשם] ר' שמעון: גם את החלות מושחן כמין האות היוונית כי, ומותר השמן נאכל לכהנים.

א אמר ליה [לו] רב כהנא לרב אשי בשאלה: מדוע האומר שפירש בנדרו איזו מנחה עליו להביא, ושכח עתה מהי אותה מנחה, מביא רק את חמשת מיני המנחות, והא איכא לספוקה [והרי יש מקום להסתפק] בסוג נוסף של מנחה, במנחת נסכים (הבאה עם קרבנות עולה שונים), שאף היא באה בנדבה, שכן אמר רבא: מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום!

ומשיבים: אין מנחת נסכים בכלל הספק, שכן כי קא מסתפקא ליה [כאשר הוא מסופק לו] איזו מנחה נדב, הרי זה במנחות מסויימות. ומפרטים (ונותנים סימן לזכרון מהם אותם דברים שיוזכרו להלן: מנחה הבאה כקרבן יחיד; מנחה הבאה בגלל עצמה; מנחה החייבת בלבונה; מנחה הבאה בלוג אחד של שמן; מנחה שהוא מקמצה, ולא הפטורה מקמיצה: בכלל הספק מנחה ה

באה רק בגלל (בעקבות נדבתו של) יחיד כחמשת מיני המנחות הללו, אבל במנחת נסכים, שהיא באה אף בגלל ציבור, בקרבנות ציבור — לא מסתפקא ליה [לא מסופק לו].

ועוד: כי קא מסתפקא ליה [כאשר מסופק לו] — הרי זה דווקא במנחה הבאה בגלל עצמה, כחמשת מיני המנחות הללו, אבל במנחת נסכים, שכאשר היא באה בחובה הריהי באה בגלל זבח, משום הקרבן, ולא מכח עצמה — לא מסתפקא ליה [לא מסופק לו].

ועוד: כי קא מסתפקא ליה [כאשר מסופק לו] — הרי זה דווקא במנחה הטעונה הבאת לבונה עמה, כאותם חמשת מיני המנחות, אבל במנחת נסכים, שאינה טעונה לבונה — לא מסתפקא ליה [לא מסופק לו].

ועוד: כי קא מסתפקא ליה [כאשר מסופק לו] — הרי זה דווקא במנחה הבאה בלוג אחד של שמן (לעשרון סולת), כחמשת מיני המנחות הללו, אבל במנחת נסכים, הבאה בשלשה לוגין (הם כמידת "רביעית ההין". במדבר טו, ה. האמורה בנסכים הבאים עם קרבן הכבש), ובארבעה לוגים ("שלישית ההין". שם ו, האמורה בנסכים הבאים עם האיל) ובששה לוגים ("חצי ההין". שם ט, האמור בנסכים הבאים עם הפר) — לא מסתפקא ליה [לא מסופק לו].

ועוד: כי קא מסתפקא ליה [כאשר מסופק לו] — הרי זה דווקא במנחה הטעונה קמיצה, כחמשת מיני המנחות הללו, מה שאין כן מנחת נסכים, שאינה טעונה קמיצה — לא קא מסתפקא ליה [לא מסופק לו].

ב שנינו במשנתנו שהאומר "פירשתי בשעה שנדרתי שעלי להביא מנחה של עשרונים, ושכחתי, ואיני יודע עתה כמה עשרונים פירשתי בנדרי" — שלדעת חכמים יביא מנחה של ששים עשרונים, ולדעת רבי יביא ששים מנחות, ממנחה שיש בה עשרון אחד ועד למנחה שיש בה ששים עשרונים.

ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא, האומר "פירשתי בנדרי כמה עשרונים עלי להביא במנחה מסויימת, וקבעתי שמנחה זו שאביא תהיה בכלי אחד של עשרונים, ושכחתי מה נדרתי, ועתה איני יודע מה פירשתי" — יביא מנחה אחת של ששים עשרונים, אלו דברי חכמים. רבי אומר: יביא ששים מנחות בששים כלים של עשרונים מעשרון אחד ועד ששים עשרונים, שהן בסך הכל אלף ושמונה מאות ושלשים מנחות.

ואם אומר הנודר כי "בשעה שנדרתי פירשתי בנדרי להביא מנחה מסויימת בכלי אחד שיש בה מספר מסויים של עשרונים, ושכחתי, ועתה איני יודע מה פירשתי, ואי זו מהן מכלל חמש המנחות פירשתי שאביא בנדרי, ואיני יודע כמה עשרונים שיהיו במנחה פירשתי" — יביא מספק את חמש סוגי המנחות, של ששים ששים עשרונים בכל אחת מהן, שהן שלש מאות עשרונים, אלו דברי חכמים. רבי אומר: יביא חמש מנחות, שכל אחת מאלה של ששים מנחות שיש בהן מספר עשרונים מאחד ועד ששים, שהן תשעה אלפים ומאה וחמשים עשרונים.

ומבררים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזו שאלה, הם, חכמים ורבי, חלוקים]? אמר רב חסדא: בשאלה האם מותר להכניס חולין לעזרה קא מיפלגי [חלוקים הם], שרבי סבר [סבור] כי אסור להכניס חולין לעזרה, ולכן אין להביא בכלי אחד מנחה של ששים עשרונים — שהרי ספק הוא מה נדר, ואפשר שנדר מנחה בת פחות מששים עשרונים, ועתה כשמביא ששים עשרונים הריהו מכניס חולין לעזרה. ואילו רבנן סברי [חכמים סבורים] כי מותר להכניס חולין לעזרה, ולכך אף שיתכן שהוא מכניס חולין לעזרה — אין בכך כלום.

רבא אמר הסבר אחר ביסוד מחלוקת חכמים ורבי: דכולי עלמא [לדעת הכל] ואף לחכמים אסור להכניס חולין לעזרה, ואולם הכא [כאן] בשאלה האם מותר לערב חובה בנדבה קא מיפלגי [חלוקים הם].

רבנן סברי [חכמים סבורים] כי מותר לערב חובה בנדבה, ולכך יכול הוא להביא בכלי אחד ששים עשרונים, ולהתנות שכמספר העשרונים שנדר בשעתו — יעלו לו לקרבן חובתו, ושאר העשרונים שבמנחה — יהיו בנדבתו, ולהביאם יחד, אף שמעורבים הם. ואילו רבי סבר [סבור] כי אסור לערב חובה בנדבה, ולכך אינו יכול להביא ששים עשרונים בכלי אחד, ולהתנות, אלא צריך להביא ששים כלים נפרדים, שבכל אחד מספר עשרונים מאחד ועד ששים, ולהתנות שאותה מנחה שיש בה כמספר העשרונים שנדר — תעלה לו לחובתו, ושאר המנחות שבשאר הכלים — יבואו בנדבתו.

אמר ליה [לו] אביי לרבא בשאלה: לשיטת רבנן דאמרי [חכמים שאומרים] שמותר לערב חובה בנדבה, ולפיכך מותר להביא בכלי אחד ששים עשרונים, חלקם חובה וחלקם נדבה — הא בעינן [הרי צריכים אנו] מעתה קמיצתם של שני קמצים ממנחה זו, אחד ממנחת החובה ואחד ממנחת הנדבה! השיב רבא: לשיטת חכמים, אכן הריהו קומץ פעמיים, דקמיץ והדר קמיץ [שקומץ וחוזר וקומץ].

הקשה על כך אביי: והא [והרי] כיון שמעורבות הן מנחת החובה ומנחת הנדבה בכלי אחד, ואינן ניכרות לעצמן, יתכן שקא קמיץ [הוא הכהן קומץ] מהחובה על הנדבה וכן להיפך, מהנדבה על החובה!

השיב רבא: אין זו שאלה, שכן מדובר באופן דתלי ליה [שתולה אותו] מביא המנחה בדעת הכהן הקומץ. שכך אמר מביא המנחה מראש: כל היכא דמטיא ידא [כל היכן שתגיע ידו] של הכהן השתא [עכשיו] בקמיצה הראשונה — יהיה זה מקומה של מנחת חובה, וכל מקום בו תגיע ידו בקמיצה לבסוף בפעם השניה — יהיה זה מקומה של מנחת הנדבה.

והוסיף אביי ושאל את רבא: ואקטורי היכי מקטר [ולהקטיר את שני הקמצים הללו, איך הוא מקטיר]? שכן אם תאמר שליקטר [שיקטיר] את הקומץ של מנחת הנדבה ברישא [בתחילה] — אם כן, את הקומץ של מנחת החובה היכי מקטר לה [איך הוא מקטיר אותו]? שהרי יש מקום לחשש דלמא [שמא] נדר להביא מנחה של ששים עשרונים, וכולה איפוא חובה היא, וחייבת היא בקמיצת קומץ אחד, ושאר המנחה הריהי בכלל "שירים". ונמצא איפוא שכשקמץ למנחת נדבה קודם שקמץ למנחת החובה חסרו להו [להם] השירים, שהרי הוקטר כבר אותו קומץ לנדבה (שלמעשה הריהו חלק מהשיריים של מנחת החובה),

והרי אמר מר [החכם] בברייתא ששירים שחסרו בין הקמיצה של המנחה להקטרה של הקומץ — אין מקטיר קומץ עליהן!

ואם תאמר ליקטר [שיקטיר] את קומץ מנחת החובה ברישא [בתחילה], אם כן, את הקומץ של מנחת הנדבה היכי מקטר לה [איך הוא מקטיר אותו]?

and wafers together; and according to this suggestion, he removes a handful from the loaves for the wafers and a handful from the wafers for the loaves.

The Gemara answers: We have heard that Rabbi Shimon said: If one brought a meal offering that is part loaves and part wafers, and the priest removed a handful, and that which came up in his hand was only from one of the two types, either only loaves or only wafers, he has fulfilled his obligation of removing a handful.

The Gemara asks: But isn’t there a problem with the surplus oil? The Gemara (75a) states that if a meal offering is brought half as loaves and half as wafers, the oil is divided equally between them; half is mixed with the loaves and half is applied to the wafers. The surplus oil from the wafers may also be mixed in with the loaves. But if the meal offering is baked entirely as wafers, the oil that remains is given to the priests. Therefore, Abaye’s explanation of the mishna is problematic, because if the person said in his vow that he would bring half loaves and half wafers, one brings back the surplus oil and mixes it in with the loaves. But if he said that the entire offering shall be wafers, the surplus oil should be eaten by the priests.

The Gemara resolves this problem in accordance with the statement of Rabbi Shimon ben Yehuda. As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon that the oil of a meal offering baked half as loaves and half as wafers is applied as follows: One anoints the wafers in the shape of the Greek letter chi, Χ, and the surplus oil is eaten by the priests. Consequently, the surplus oil of a meal offering baked half as loaves and half as wafers is used the same way as that of a meal offering baked entirely as wafers.

§ Rav Kahana said to Rav Ashi: If one specifies in his vow which meal offering he will bring, and subsequently forgets, why does he bring only five types of meal offerings? Isn’t there room to be uncertain with regard to another type of meal offering, namely, the meal offering brought with the libations that accompany various burnt offerings? This meal offering can also be brought independently as a gift, as Rava said: A person may volunteer a meal offering brought with the libations every day, if he so wishes.

The Gemara answers that there is no uncertainty with regard to the possibility that he said that he would bring a meal offering brought with the libations, because it is completely different than the other types of meal offerings. When one is uncertain as to which meal offering he vowed to bring, the uncertainty is only with regard to certain meal offerings. The Gemara presents a mnemonic for these differences: Individual, due to, frankincense, with a log, removes a handful of it.

The Gemara elaborates: The uncertainty with regard to which meal offering one vowed to bring is with regard to a meal offering that is brought exclusively due to the obligation of an individual. But one is not uncertain with regard to a meal offering that is brought due to the obligation of the public, e.g., a meal offering brought with libations, which accompany communal offerings as well as individual ones; he certainly did not vow to bring this type of meal offering.

Furthermore, when one is uncertain it is with regard to a meal offering that is brought due to its own obligation. But one is not uncertain with regard to a meal offering brought with libations due to the requirements of an offering.

When one is uncertain it is with regard to a meal offering that requires that frankincense be brought with it. But one is not uncertain with regard to a meal offering brought with libations, which does not require frankincense.

When one is uncertain, it is with regard to a type of meal offering that is brought with one log of oil. But one is not uncertain if it is brought with three log of oil or more, which is the halakha with regard to meal offerings brought with libations (see Numbers 15:5–6, 9).

When one is uncertain it is only with regard to a meal offering that requires removal of a handful. But one is not uncertain with regard to a meal offering that does not require removal of a handful, which is the halakha with regard to a meal offering brought with libations.

§ The mishna teaches: If one says: I specified a meal offering of tenths of an ephah but I do not remember how many I specified, according to the Rabbis he must bring a meal offering of sixty-tenths of an ephah. According to Rabbi Yehuda HaNasi he must bring sixty meal offerings, each with a different number of tenths, from one to sixty.

The Sages taught in a baraita: If one says: I specified that I would bring a meal offering, and I established that they must be brought in one vessel of tenths of an ephah, but I do not know what number of tenths I specified, he must bring one meal offering of sixty-tenths of an ephah. This is the statement of the Rabbis. Rabbi Yehuda HaNasi says: He must bring sixty meal offerings of tenths in sixty vessels, each containing an amount from one-tenth until sixty-tenths, which are in total 1,830 tenths of an ephah.

The baraita continues: If one said: I specified a certain type of meal offering with a certain number of tenths of an ephah to be brought in one vessel, but I do not know what I specified, or which type of meal offering I specified, and I do not know how many tenths of an ephah I specified, he must bring the five different types of meal offerings, and each one must contain sixty-tenths of an ephah, which are in total three-hundred-tenths of an ephah. This is the statement of the Rabbis. Rabbi Yehuda HaNasi says: He must bring five different types of meal offerings, and for each type he must bring sixty meal offerings, each with a different number of tenths, from one until sixty, which are in total 9,150 tenths of an ephah.

The Gemara asks: With regard to what principle do the Rabbis and Rabbi Yehuda HaNasi disagree? Rav Ḥisda said: They disagree with regard to whether it is permitted to bring non-sacred items into the Temple courtyard. Rabbi Yehuda HaNasi holds that it is prohibited to bring non-sacred items into the Temple courtyard. Therefore, it is necessary to bring sixty meal offerings of each type, as if one merely brings one meal offering of sixty-tenths of an ephah in a single vessel, he may be in violation of this prohibition, as it is possible that he vowed to bring less than that amount, and the surplus amount is non-sacred. And the Rabbis hold that it is permitted to bring non-sacred items into the Temple courtyard. Therefore, even if the meal offering is of a greater volume than necessary, it is inconsequential.

Rava said that the dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda HaNasi is with regard to a different issue: Everyone agrees that it is prohibited to bring non-sacred items into the Temple courtyard, and here they disagree with regard to whether it is permitted to mix an offering that fulfills an obligation together with a gift offering.

The Rabbis hold that it is permitted to mix an offering that fulfills an obligation together with a gift offering, and therefore one may bring sixty-tenths in one vessel and stipulate that the amount beyond his obligation will be a gift offering. And Rabbi Yehuda HaNasi holds that it is prohibited to mix an offering that fulfills an obligation together with a gift offering, and therefore one cannot make such a stipulation; every possible meal offering requires its own vessel. Concerning each vessel, he stipulates that if this one can fulfill his vow, it should count as fulfillment of his vow, and otherwise it should serve as a gift offering.

Abaye said to Rava: According to the Rabbis, who say that it is permitted to mix an offering that fulfills an obligation together with a gift offering, and one vessel with sixty-tenths of an ephah can serve in part to fulfill the obligation and in part as a gift offering, there is a difficulty: Don’t we require the removal of two handfuls, one for the obligatory meal offering and one for the gift offering? Rava answered: According to the Rabbis, it is required that the priest removes a handful and again removes a handful.

Abaye said to Rava: But if so, since the tenths that fulfill an obligation and the tenths that are a gift are mixed together in a single vessel, when the priest removes a handful, isn’t he removing a handful from tenths that fulfill an obligation to account for tenths that are a gift offering, and removing a handful from tenths that are a gift offering to account for tenths that fulfill an obligation?

Rava answered Abaye: This is not difficult, as the one who brings the meal offering renders it dependent on the intent of the priest, as he says: Wherever the priest’s hand reaches now, when he removes the first handful, shall be the location of the tenths that fulfill my obligation, and wherever his hand reaches at the end, when removing the second handful, shall be a gift offering.

Abaye asked Rava: But how does the priest burn the handful upon the altar? If the priest will burn the handful from the gift offering first, how can he then burn the handful of the tenths that fulfill the obligation? Perhaps the entire meal offering is for the obligation, as the vow was to bring sixty-tenths of an ephah, and everything apart from the first handful, including the second handful, is the remainder, and by burning part of it the priest causes the remainder to be lacking.

And the Master said: With regard to the remainder of a meal offering that became lacking between the removal of the handful and the burning of the handful upon the altar, the halakha is that one does not burn the handful on its account, as it is not considered a valid meal offering.

Alternatively, if the priest will burn the handful that fulfills the obligation first, how can he burn the handful of the gift offering?