מנחות קד ע"ב

מיבעיא [נשאלה] לי השאלה מאי [מה] דינם? וצדדי הבעיה: האם גברא [האדם] הנודר אחד עשר לוגים יין — לכשיעורם של נסכי שני פרים (שהם שנים עשר לוג) קא מכוין [הוא מתכוין], ולכך עד (כל עוד שלא) דממלי להו [שישלים אותם] אחד עשר לוגים, שיוסיף עליהם לוג נוסף — לא קרבי [לא קרבים], או דלמא [שמא] לשיעור נסכיהם של שני אילים (שמונה לוגים) וכבש אחד (שלושה לוגים) קמכווין [הוא מתכוין], אחד עשר לוגים, ויכול הוא להקריבם כמות שהם. ויסוד השאלה הוא: לשיעור המבוסס על תרי מחד מינא [שני נסכים ממין אחד, כנסכי שני אילים] וחד מחד מינא [ונסך אחד ממין אחד אחר, כנסכי כבש] אמרינן [א ומרים אנו] שהתכוון. או לא התכוון אלא לבאים ממין אחד, וכגון לשני פרים. מאי [מה] הפתרון לבעיה זו? ומסכמים כי בעיה זו לא נפתרה, ותיקו [תעמוד] במקומה.

א משנה מתנדבין יין לנסכים לעצמם, ובלא נדבת סולת ושמן, ומנסכים יין זה לעצמו על המזבח, ויורד לשיתין. ואין מתנדבין שמן לעצמו. אלו דברי ר' עקיבא. ור' טרפון חולק ואומר כי מתנדבין גם שמן לעצמו.

ואמר ר' טרפון בהסבר שיטתו: מה מצינו (מצאנו) ביין למנחה שהוא בא בחובה (במנחת נסכים) והוא בא גם כמנחת נדבה לעצמה, ואינו נלווה לקרבנות, אף שמן, שמצאנו בו שהוא בא בחובה (במנחת נסכים), הריהו בא גם כמנחת נדבה לעצמה. אמר לו ר' עקיבא לר' טרפון: לא, אין יסוד להשוואה שהרי אם אמרת ביין שהוא קרב כמנחת נדבה, לעצמו — טעם יש בדבר: שכן אף כאשר היין קרב עם חובתו (במנחת נסכים), הריהו קרב בפני עצמו, שאינו מעורב במנחה, אלא מתנסך על גבי המזבח לעצמו. האם תאמר כן בשמן, שאינו קרב עם חובתו בפני עצמו אלא מעורב בה?

ועוד בדין נדבת סולת למנחה: אין שנים מצטרפים זה לזה כשותפים במנחה שיהיו שניהם מתנדבין עשרון אחד, אבל מצטרפים שנים לשותפות והם מתנדבין עולה וכן שלמים, וכן בקרבן עוף — מצטרפים שנים לשותפות אפילו בפרידה (יחידה, תור או גוזל) אחת.

ב גמרא שנינו במשנתנו מחלוקתם של ר' עקיבא ור' טרפון בדין נדבת שמן לעצמו, ובענין זה אמר רבא: מדברי שניהם שלא נחלקו אלא לענין שמן, ואולם מוסכם על שניהם כי מתנדב אדם שמן וסולת למנחת נסכים, נלמוד כי מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום.

ותוהים: פשיטא [פשוט] שכך הוא, ומה בא רבא להשמיענו! ומשיבים: נצרך רבא להשמיענו כן, שהרי מהו דתימא [שתאמר]: מנחת נדבה גלי [גילתה] בה רחמנא [התורה] כי יש בה חמישה סוגים (מנחת סולת, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מאפה תנור, רקיקים), והיה איפוא מקום לומר כי הני [אלה] חמשה המנחות — אין [כן] מקריבים, ואולם טפי [יותר] מאלה שיביא מנחת נסכים לעצמה — לא. לכך קא משמע לן [הוא רבא משמיע לנו] כי הני מילי [דברים אלה] שאין אלא חמש מנחות נדבה — אמורים במביא מנחה בסתמא [בסתם], שלא פירש שהריהי למנחת נסכים. אבל היכא דפריש [היכן שפירש] ואמר כי השמן והסולת שהוא נודר הריהם נסכים — הרי פריש [פירש], וחל נדרו.

ג שנינו עוד במשנתנו כי אין שנים מתנדבין עשרון אחד. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר, מה מקורה של הלכה זו? אילימא [אם תאמר] שטעם הדבר משום דכתיב [שנאמר] במנחה "ונפש כי תקריב מנחה" (ויקרא ב, א) שהוא לשון יחיד — בקרבן עולה נמי הא כתיב [גם כן הרי נאמר] בלשון יחיד, "אדם כי יקריב מכם קרבן..." (שם א, ב), והרי שותפים מתנדבים עולה, כמבואר במשנתנו!

אלא עולה מאי טעמא [מה טעם] באה אף בשותפות, למרות שנאמר בה לשון יחיד? משום דכתיב [שנאמר] בה, בלשון רבים "אלה תעשו... לעלתיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם" (במדבר כט, לט). ואולם אם משום כך, במנחה נמי הא כתיב [גם כן הרי נאמר] לשון רבים "ו למנחתיכם"! אלא טעם הדבר שאין מביאים מנחה בשותפות — משום דכתיב [שנאמר] בה במנחה הלשון "נפש" ("ונפש כי תקריב מנחה"), לומר שאינה באה אלא על ידי היחיד, ולא בשנים.

ומוסיפים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], רבי אומר על הכתוב "... אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה" (שם כב, יח): מלשון רבים שאחז בה הכתוב בקרבנות, למדנו כי הכל, כל הקרבנות, באין אף בשותפות, ולא סילק הכתוב מכלל הקרבנות הבאים בשותפות אלא את המנחה בלבד, שאין המנחה באה בשותפות, משום שנאמר בה "נפש".

ד ועוד בדרשת המלה "נפש" האמורה דווקא במנחה, אמר ר' יצחק: מפני מה נשתנית מנחה משאר הקרבנות, שנאמר בה "נפש"? אמר הקדוש ברוך הוא: מי דרכו להביא מנחה כנדבה? עני. מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני.

ועוד אמר ר' יצחק בטעם ייחודה של המנחה משאר קרבנות: מפני מה נשתנית מנחה, שנאמר בה חמשה מיני טיגון הללו (שיש בה אופני שימוש שונים בשמן, בחמשת מיניה של המנחה)? משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה, ויודע בו המלך באותו אוהב שהוא עני. אמר לו המלך: עשה לי מן חמשה מיני טיגון, כדי שאהנה ממך ותתקבל לפני, אף על פי שאתה נותן רק סעודה קטנה.

א משנה הנודר "הרי עלי להביא עשרון סולת למנחה" — יביא למנחה עשרון סולת אחד. אמר "הרי עלי להביא מנחה של עשרונות" — יביא מנחה של שנים עשרונים סולת, שמיעוט לשון רבים הוא שניים. אמר "בשעה שנדרתי פירשתי (אמרתי במדוייק) מספר עשרונים שאני נודר למנחה, ואולם עתה נשכח ממני, ואיני יודע מה פירשתי" — יביא מנחה שיש בה ששים עשרון, שהרי אין מנחה באה ביותר מששים עשרונים. ואף אם נדר מנחה בת עשרון אחד — יהא עשרון אחד לחובתו, והשאר לנדבה.

אמר "הרי עלי להביא מנחה", ולא פירש איזו מנחה — יביא איזו מנחה שירצה מחמש המנחות שבתורה (מנחת סולת, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מנחת מאפה חלות, ומנחת מאפה רקיקים). ר' יהודה אומר: יביא מנחת הסולת, שהיא המנחה המיוחדת שבכל המנחות.

אמר "הרי עלי להביא מנחה" או שאמר "הרי עלי להביא מין המנחה" — יביא אחת. אמר "הרי עלי להביא מנחות", או שאמר: "הרי עלי להביא מין מנחות" — יביא שתים מנחות. אמר "בשעה שנדרתי פירשתי אלו ממיני המנחות נדרתי להביא, ונשכח ממני, ואיני יודע איזה מהן פירשתי" — יביא את כל חמשתן (חמשת מיני המנחות).

אמר "בשעה שנדרתי פירשתי שעלי להביא מנחה של כמה עשרונים בכלי אחד, ואולם עתה נשכח ממני ואיני יודע כמה עשרונים פירשתי בנדרי" — יביא מנחה שיש בה ששים עשרון, ויצא בה ידי נדרו. רבי אומר: לא יצא ידי נדרו עד שיביא ששים מנחות של מספר עשרונות שונים בכל מנחה ומנחה, ממנחה שיש בה עשרון אחד, ומנחה שיש בה שני עשרונים, וכן הלאה, ועד מנחה שיש בה ששים עשרונים (ונמצא סך כל העשרונים המובאים על ידו עולה לאלף שמונה מאות ושלושים עשרונים). ותהא מנחה אחת מאלה לשם נדרו, ושאר המנחות באות לשם נדבה.

ב גמרא שנינו במשנתנו שהאומר בנדרו "הרי עלי עשרון", מביא מנחה בת עשרון אחד. ושואלים: פשיטא [פשוט] הדבר, ואין צורך לאמרו. ומשיבים: הלכה זו נצרכת רק משום המשכה באומר "הרי עלי עשרונות" — יביא שתים איצטריכא ליה [נצרכה לו] לשנותה. ושואלים: הא נמי פשיטא [הלכה זו גם כן הריהי פשוטה], ואין צורך לשנותה. ומשיבים: הלכה זו משום חידוש שבה, שמיעוט עשרונות שתים איצטריכא ליה [הוצרך לו] לשנותה.

ג עוד שנינו במשנתנו שמי שאמר כי בשעה שנדרתי פירשתי כמה עשרונים אביא בנדרי, ועתה שכחתי ואיני יודע מה מספר העשרונים שפירשתי" — יביא מנחה אחת של ששים עשרון. ומבררים: מאן [מיהו] התנא שסבור כן?

אמר חזקיה: שלא כדעת רבי הנשנית בסוף משנתנו. ונימוקו: דאי [שאם] משנתנו זו היא כדעת רבי, האמר [הרי אמר] רבי שהאומר "פרשתי שאביא מספר מסויים של עשרונים, ואיני יודע עתה כמה עשרונים אמרתי", יביא ששים מנחות של עשרונות שונים, החל ממנחה שיש בה עשרון אחד ועד למנחה שיש בה ששים עשרונים.

ואילו ר' יוחנן אמר: אפילו תימא [תאמר] שהלכה זו היא כשיטת רבי, ואין בכך קושי, שכן לא נחלק רבי על חכמים אלא במי שפירש בשעת נדרו שיביא מספר מסויים של עשרונות וקבעם בכלי (שאמר שיביא אותם בכלי אחד). שבאופן זה סבור רבי שהריהו מביא ששים מנחות בששים כלים. ואילו בהלכה זו שבמשנתנו מדובר כשאומר "פירשתי עשרונות, אבל לא קבעתים בכלי אחד". שבמקרה זה דינו דמייתי שיתין [שמביא ששים] עשרונות בלבד, בשיתין מאני [בששים כלים], שבכל אחד מהם עשרון אחד.

ד עוד שנינו במשנתנו שהאומר "הרי עלי מנחה" לדעת תנא קמא דינו שיביא איזהו מנחה ממיני המנחות שירצה, ולדעת ר' יהודה יביא מנחת סולת דווקא. ובהסבר שיטת ר' יהודה תנא [שנה] החכם בברייתא: הריהו מביא מנחת סולת, הואיל ופתח בו הכתוב תחלה בפרשת המנחות (ויקרא פרק ב).

ומקשים: אלא מעתה, אף האומר "הרי עלי עולה" ולא פירש איזו עולה היא — יביא לעולתו דווקא מבן בקר, לעולת בהמה, הואיל ופתח בו הכתוב בפרשת קרבנות העולה

I ask, what is the halakha? Does the man who vowed to bring eleven log intend to bring an amount of wine corresponding to that which is brought in association with an offering of two bulls, i.e., twelve log, and until he accumulates that amount, the libation is not brought? Or perhaps he intends to bring an amount equal to that associated with two rams and one lamb, i.e., four for each ram and three for the lamb, totaling eleven. Do we say that he intended to bring two libations associated with one type, i.e., a ram, and one libation associated with another type, i.e., a lamb, or not? What is the halakha? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

MISHNA: One may pledge to bring independent libations of wine, but one may not pledge oil alone; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon says: One may pledge oil as well.

Rabbi Tarfon said: Just as we found that wine comes as an obligation and comes as a gift offering independent of any offering, so too, we find that oil comes as an obligation and comes as a gift offering. Rabbi Akiva said to him: No, if you said that this is true with regard to wine, as it is sacrificed with its obligatory offering by itself, shall you also say that this is also the case with regard to oil, which is never sacrificed with its obligatory offering by itself but only mixed with the flour?

The mishna concludes with a ruling concerning a voluntary meal offering: Two people do not pledge a meal offering of a tenth of an ephah as partners, but they may pledge a burnt offering and a peace offering. And they may pledge to bring even an individual bird, not only a pair.

GEMARA: With regard to the dispute between Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva about whether one can pledge oil, Rava said: From the statements of both of them, we learn that a person may pledge a meal offering like those brought with the libations that accompany animal offerings every day.

The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara explains: It needed to be said, lest you say that the Merciful One revealed the nature of a voluntary meal offering (see Leviticus, chapter 2). Perhaps only those five meal offerings detailed there are indeed brought as voluntary offerings, but any additional types, such as a meal offering brought with libations, are not. Rava therefore teaches us that these matters in the Torah apply only where his pledge of a meal offering was unspecified, but where he specified that the oil and flour about which he vows should be brought in the manner of a meal offering with libations, then he has specified, and the vow takes effect.

§ The mishna stated that two people do not pledge a tenth of an ephah together. The Gemara asks: What is the reason? If we say that it is because it is written: “And when an individual brings a meal offering” (Leviticus 2:1), in the singular, that is not a proof, as with regard to a burnt offering as well, it is written in the singular: “When any man of you brings an offering” (Leviticus 1:2). Nevertheless, two people may bring a burnt offering together, as stated in the mishna.

Rather, what is the reason that a burnt offering is brought by two people? The reason is that it is written in second person plural: “These you shall offer…beside your burnt offerings [le’oloteikhem], or your meal offerings, or your drink offerings, or your peace offerings” (Numbers 29:39). The Gemara points out: With regard to a meal offering, it is also written in the plural: “Your meal offerings [leminḥoteikhem].” Rather, the reason that one may not bring a meal offering as a partnership is because it is written: “And when an individual brings a meal offering” (Leviticus 2:1), indicating that only one individual may offer it, but not two together.

This is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi states an explanation of the following verse: “Anyone that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their free-will offerings that they sacrifice to the Lord” (Leviticus 22:18). It is evident from the use of the plural in the second part of the verse that any offering can be brought in a partnership, and the verse excludes only a meal offering from this principle, as it is stated: “And when an individual brings a meal offering.”

The Gemara cites another comment about the fact that the Torah introduces the voluntary meal offering by emphasizing that it is brought by an individual. Rabbi Yitzḥak says: For what reason is the meal offering different from other offerings in that the term “an individual [nefesh]” is stated with regard to it? The Holy One, Blessed be He, said: Whose practice is it to bring a meal offering? It is that of a poor individual; and I will ascribe him credit as if he offered up his soul [nafsho] in front of Me.

§ The Gemara cites another comment made by Rabbi Yitzḥak about meal offerings. Rabbi Yitzḥak says: What is the reason that the meal offering is differentiated from other offerings in that the Torah stated these five types of preparations with oil with regard to it? The five types of voluntary meal offerings are: A meal offering of fine flour, a meal offering in a shallow pan, a meal offering in a deep pan, a meal offering of loaves baked in an oven, and a meal offering of wafers baked in an oven. All are brought with oil. This can be explained by a parable of a flesh-and-blood king whose friend made a festive meal for him, but the king knows that the friend is poor. The king said to him: Make for me foods from five types of fried dishes, so that I may benefit from you.

MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to bring a tenth of an ephah for a meal offering, must bring a meal offering of one-tenth. If he says: It is incumbent upon me to bring tenths of an ephah, he must bring two-tenths, as that is the minimum plural amount. If he says: I specified several tenths of an ephah but I do not know which number I specified, he must bring sixty-tenths, as that is the maximum amount of a meal offering. The flour beyond the amount that he actually specified is rendered a voluntary meal offering.

If one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, he may bring whichever meal offering that he wishes, i.e., the fine-flour meal offering, the shallow-pan or deep-pan meal offering, or the meal offering baked in an oven in the form of loaves or wafers. Rabbi Yehuda says: He must bring the fine-flour meal offering, as it is the most notable of the meal offerings.

If one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, or: It is incumbent upon me to bring a type of meal offering, he must bring one meal offering. If he says: It is incumbent upon me to bring meal offerings, or: It is incumbent upon me to bring meal offerings of a certain type, he must bring two. If he says: I specified a meal offering but I do not know which meal offering I specified, he must bring all five types of meal offerings.

If one says: I specified a meal offering of tenths of an ephah but I do not know how many tenths I specified, he must bring a meal offering of sixty-tenths of an ephah. Rabbi Yehuda HaNasi says: His obligation is satisfied only when he brings meal offerings of all sizes, in increments of tenths of an ephah, ranging from one-tenth of an ephah to sixty-tenths, for a total of sixty meal offerings with a total volume of 1,830 tenths of an ephah, or 183 ephahs. He fulfills his vow with one of the meal offerings, and the rest are rendered voluntary meal offerings.

GEMARA: The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to bring a tenth of an ephah for a meal offering, must bring a meal offering of a tenth. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Why is it necessary to teach this in the mishna? The Gemara answers that it was necessary for the mishna to mention this case as a preamble to the following halakha, that if one says: It is incumbent upon me to bring tenths of an ephah he must bring two-tenths. The Gemara asks: Isn’t this also obvious? The Gemara answers: It was necessary to teach that the minimum amount that the word tenths is used in reference to is two-tenths.

§ The mishna teaches that if one says: I specified several tenths of an ephah but I do not know what number I specified, he must bring sixty-tenths. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this?

Ḥizkiyya said: This statement is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi mentioned at the end of the mishna. As if it was the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, didn’t he say that such a person must bring meal offerings of all sizes, in increments of tenths of an ephah, ranging from one-tenth of an ephah to sixty-tenths?

And Rabbi Yoḥanan disagreed and said: You may even say that this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, because the case at the end of the mishna is a case where one specified that he would bring the tenths of an ephah in a single vessel. In such a case Rabbi Yehuda HaNasi holds that one must bring sixty different amounts in sixty different vessels. By contrast, the former case in the mishna is one where the person says: I specified several tenths of an ephah but I did not establish that they must be brought in one vessel. In such a case all agree that he must bring sixty-tenths of an ephah in sixty vessels, a tenth in each vessel.

§ The mishna teaches that if one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, the first tanna holds he may bring whichever meal offering he wishes, whereas Rabbi Yehuda maintains that he must bring the fine-flour meal offering, as it is the most notable of the meal offerings. It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that he must bring the fine-flour meal offering, since in the passage of the Torah that discusses the meal offering (Leviticus, chapter 2) the verse opens with the fine-flour meal offering first, mentioning it before the other meal offerings.

The Gemara challenges: If that is so, one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, without specifying which type of animal, must bring a young bull as his burnt offering, since the verse opens with it