זבחים נח ע"א

א משנה קדשי קדשים, שנאמר בראש הפרק הקודם ששחיטתם בצפון, ששחטן בראש המזבח — ר' יוסי אומר: כאילו נשחטו בצפון. ר' יוסי בר' יהודה אומר: מחצי (מאמצע) המזבח ולדרום — כדרום, מחצי המזבח ולצפון — כצפון.

ב גמרא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן, אומר היה ר' יוסי: כוליה [כל] המזבח כולו בצפון העזרה קאי [הוא עומד]. ושואלים: אם כן, ומאי [ומה פירוש] מה שנאמר במשנתנו שקדשי קדשים שנשחטו בראש המזבח כאילו נשחטו בצפון העזרה? הרי נשחטו בצפון ממש! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: בעינן [צריכים אנו] שיקיים בשחיטה גם את התנאי "על ירך המזבח" (ויקרא א, יא), וליכא [ואין כאן], שהרי אין זה בצד המזבח, קא משמע לן [משמיע לנו] שגם כך כשר הדבר.

אמר ליה [לו] ר' זירא לרב אסי: מדברי ר' יוחנן עולה כי משום שהמזבח כולו בצפון, לכן שחיטת קדשי קדשים בראשו כשרה. אלא מעתה, לר' יוסי בר' יהודה, שאמר כי מחציו של המזבח לדרום כדרום, ומחציו ולצפון כצפון, הכי נמי [כך גם כן] נאמר, שלדעתו חציו של המזבח בצפון וחציו בדרום ממש?

וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך הוא גם כן], והא את [ונרי אתה] עצמך הוא דאמרת משמיה [שאמרת משמו] של ר' יוחנן: מודי [מודה] רבי יוסי בר' יהודה שאם שחטן את קדשי הקדשים כנגדן כנגד אותו מקום בקרקע, מחצ המזבח וצפונה — פסולה, ואם כן לשיטתו אין המזבח מצוי בצפון כלל!

אמר ליה [לו] רב אסי: דברי ר' יוחנן, שלדעת ר' יוסי המזבח כולו מצוי בצפון, לא נאמרו כהסבר לדעתו במשנתנו, אלא כענין לעצמו. ובטעמה של המחלוקת שבמשנה הכי קאמר [כך אמר] ר' יוחנן: שניהם, ר' יוסי ור' יוסי בר' יהודה, מקרא אחד דרשו, שנאמר: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך" (שמות כ, כא),

ר' יוסי סבר [סבור]: הכוונה היא שהמזבח כולו כשר לשחיטת עולה וכולו כשר לשלמים. ורבי יוסי בר' יהודה סבר [סבור]: מפסוק זה למדים שחציו לעולה וחציו לשלמים.

וטעמו, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] שכולו לעולה כשר, אם כן מדוע היה צורך להזכיר ששוחטים עליו גם עולה וגם שלמים? השתא [עכשיו, הרי] כולו לעולה כשר, למרות שדינה להישחט דווקא בצפון, כולו לשלמים מיבעיא [נצרכה לומר]? והרי שלמים כשרים לשחיטה בכל העזרה! אלא הוזכרו גם שלמים כדי לומר שיש חלק במזבח בו ניתן לזבוח רק שלמים.

ושואלים: ואידך [והאחר], ר' יוסי, מה הוא משיב על כך? מדוע הוזכרו שלמים? ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר, כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: עולה הוא דדחיק ליה [שדחוק לה] המקום, שהרי אינה נשחטת אלא בצפון, ואולי משום כך מותר גם לשוחטה על המזבח עצמו, אבל שלמים שלא דחיק ליה [דחוק להם] המקום — אימא [אמור] שלא, קא משמע לן [משמיע לנו] שכשר הדבר.

ג גופא [לגופה] של הלכה שהזכרנו, אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: מודי [מודה] ר' יוסי בר' יהודה שאם שחטן קדשי קדשים כנגדן כנגד חציו הצפוני של המזבח, אבל בקרקע — פסולות. אמר ליה [לו] רב אחא מדיפתי לרבינא: מאי [מה פירוש] הדברים שאמר "כנגדן בקרקע"? אילימא [אם תאמר] ששחטם על גבי רוחב אמה של יסוד המזבח, או על גבי רוחב אמה סובב (המדריגה המצויה למעלה מחציו של המזבח), הרי האי גופיה [זה עצמו] מזבח הוא! ועוד, אם תפרש כך, מאי [מה משמעות] "כנגדן בקרקע"? הרי אין זה בקרקע!

וכי תימא [ואם תאמר] ש"כנגדן בקרקע" כוונתו דעביד [שעושה] מחילות בקרקע מתחת למזבח, ושחיט בהו [ושוחט בהם], על כך יש להקשות: וכי האי גוונא מי הוי [ומזבח כגון זה האם הוא בכלל נחשב] למזבח? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ, כא) — שיהא מחובר מאדמה, שלא יבננו לא על גבי מחילות ולא על גבי כיפין (קשתות)!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא למקרה דבצריה בצורי [שמיעט אותו] את גודל המזבח, ובאותה קרקע שהיתה פעם צפונו של מזבח שחט.

ד ושבים לדון בעיקר דברי ר' יוחנן, שלדעת ר' יוסי המזבח כולו בצפון עומד, ונתברר כי ר' יוחנן אינו מסתמך על דברי ר' יוסי במשנתנו. אמר ר' זירא: וכי אפשר איתא להא [שישנו למה] שאמר ר' יוחנן ולא תנינא לה במתניתין [שנינו את הדבר הזה במשנה]?

נפק דק ואשכח [יצא מחוץ לבית המדרש דקדק ומצא], דתנן [ששנינו במשנה במסכת תמיד]: ביררו משם (מלשכת העצים) עצי תאינה יפים לסדר על גבי המזבח מערכה שניה של עצים לקטרת כלומר, שממנה היו נוטלים גחלים להבעיר בהם את הקטורת. והיה מקום מערכה זו כנגד קרן מערבית דרומית של המזבח, משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות. ומסדרים שם עצים באומד (שלפי האומדן ניתן להפיק מהם) חמש סאין גחלים, ובשבת מסדרים שם עצים באומד שמונה סאין גחלים, משום ששם על אותה מערכה היו נותנין בשבת שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. עד כאן לשון המשנה.

ומאי סימנא [ומה הסימן] כלומר, מהו עניינו של סימן זה שניתן למקום המערכה של הקטורת ולהקטרת בזיכי הלבונה? דבר זה לשיטת ר' יוסי היא, שמדגיש כי שני אלו צריכים להיעשות דווקא במקום מסויים זה, דתניא [ששנויה ברייתא]:

MISHNA: It was taught in the previous chapter that offerings of the most sacred order are to be slaughtered in the northern section of the Temple courtyard. With regard to offerings of the most sacred order that one slaughtered atop the altar, Rabbi Yosei says: Their status is as though they were slaughtered in the north, and the offerings are therefore valid. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: The status of the area from the halfway point of the altar and to the south is like that of the south, and offerings of the most sacred order slaughtered in that area are therefore disqualified. The status of the area from the halfway point of the altar and to the north is like that of the north.

GEMARA: Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei used to say: The entire altar stands in the north section of the Temple courtyard. The Gemara asks: And what is the meaning of Rabbi Yosei’s statement that if one slaughtered offerings of the most sacred order atop the altar it is as though they were slaughtered in the north, which indicates that they were not actually slaughtered in the north? The Gemara answers: Rabbi Yosei said this lest you say that we require that the offering be slaughtered “on the side of the altar northward” (Leviticus 1:11), i.e., on the ground beside the altar, and that requirement is not fulfilled when it is slaughtered on top of the altar. Therefore, Rabbi Yosei teaches us that the offering is still valid.

Rabbi Zeira said to Rav Asi: Rabbi Yoḥanan apparently understands that the reason Rabbi Yosei holds that an offering of the most sacred order slaughtered on the altar is valid is because the entire altar is in the northern section of the Temple courtyard. If that is so, shall one also say that according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, half of the altar was situated in the north of the Temple courtyard and half of it was situated in the south?

And if you would say that indeed that is so, wasn’t it you who said in the name of Rabbi Yoḥanan that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, concedes that if one slaughtered offerings of the most sacred order on the ground opposite the northern half of the altar, the offering is disqualified? Accordingly, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, apparently maintains that the altar is not located in the north at all.

Rav Asi said to Rabbi Zeira: Rabbi Yoḥanan’s statement with regard to Rabbi Yosei’s opinion is an independent statement rather than an inference from the mishna. And with regard to the dispute in the mishna, this is what Rabbi Yoḥanan says: Both of them derived their opinions from one verse: “An altar of earth you shall make for Me, and you shall slaughter upon it your burnt offerings and your peace offerings” (Exodus 20:21).

Rabbi Yosei maintains that the verse teaches that all of it, i.e., the entire altar, is fit for slaughtering a burnt offering, and all of it is also fit for slaughtering a peace offering. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, maintains that the verse teaches that half of it is fit for slaughtering a burnt offering and half of it is fit for slaughtering a peace offering.

The Gemara explains the reasoning of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: As if it enters your mind that all of it is fit for slaughtering a burnt offering, now that all of it is fit for slaughtering a burnt offering, which must be slaughtered in the northern section of the Temple courtyard (see 53b), is it necessary to teach that it is also fit for slaughtering a peace offering, which may be slaughtered anywhere in the Temple courtyard (see 55a)? The verse therefore must be understood as teaching that half the altar is fit for slaughtering burnt offerings and half is fit for slaughtering peace offerings.

The Gemara asks: And how does the other Sage, Rabbi Yosei, respond to this reasoning? The Gemara answers: It was necessary for the verse to mention peace offerings. Otherwise, it could enter your mind to say that the verse allows one to slaughter only a burnt offering atop the altar, as the location where it may be slaughtered on the ground is narrow. But with regard to peace offerings, whose location for slaughter on the ground is not narrow, say that no, one may not slaughter them atop the altar. Therefore, the verse teaches us that peace offerings as well may be slaughtered atop the altar.

§ The Gemara discusses the matter itself: Rav Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, concedes that if one slaughtered offerings of the most sacred order on the ground opposite the northern half of the altar, the offering is disqualified. Rav Aḥa of Difti said to Ravina: What is the meaning of the phrase: On the ground opposite the northern half of the altar? If we say it means that the offering was sacrificed upon the cubit-wide base of the altar or upon the cubit-wide surrounding ledge of the altar, this itself is part of the altar. And furthermore, what is the meaning of the phrase: On the ground opposite the northern half of the altar? The base and ledge are not on the ground.

And if you would say that the case is where one dug tunnels in the ground beneath the altar, and slaughtered the offerings in them, in a case like this would the altar itself be fit for use so that according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, one may slaughter the offerings of the most sacred order on the altar but not on the ground? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21)? This verse indicates that the altar must be attached to the earth, so that one may not build it on top of tunnels nor on top of arches.

The Gemara answers: No, it is necessary to have the phrase: On the ground opposite the northern half of the altar, in order to teach the halakha in a case where one minimized the dimensions of the altar and slaughtered the offerings on the ground where the northern half of the altar had previously stood.

§ The Gemara returns to discuss Rabbi Yoḥanan’s statement that according to Rabbi Yosei the entire altar was located in the northern section of the Temple courtyard. The Gemara had mentioned that Rabbi Yoḥanan’s statement is an independent statement, not based on the mishna. Rabbi Zeira said: Is it possible that this statement of Rabbi Yoḥanan is correct and we did not learn it in any mishna?

Rabbi Zeira went out, examined the matter, and discovered a mishna that alludes to Rabbi Yoḥanan’s statement, as we learned in a mishna (Tamid 2:5): The priests selected fine wood of a fig tree from the chamber of firewood, with which to lay out a second arrangement of wood on the altar so that coals from this arrangement could be used for burning the incense. This second arrangement was located opposite the southwest corner of the altar, distanced from the corner northward by four cubits. They would arrange enough wood which, when burned, would produce approximately five se’a of coals. And on Shabbat, there was enough wood to produce approximately eight se’a of coals, as they would place there the two bowls of frankincense of the shewbread.

The Gemara asks: And what is the significance of the mishna’s defining the precise location of the arrangement and the fact that this is where the frankincense is burned? The Gemara embarks on a lengthy discussion to answer this question: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that this arrangement of wood and the burning of the frankincense must be in that precise location, as it is taught in a baraita: