דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נה - ב

והוינן בה: במאי קא מיפלגי, איזה דין למד התנא קמא מאחד מהכתובים שלרבי אליעזר אין ללמוד ממנו כיון שצריכין אותו להכשיר צפון? ומשנינן: תנא קמא סבר: תלתא קראי כתיבי: חד קרא, דכתיב ביה "פתח", איצטריך לגופיה, דניבעי פתח אהל מועד. ולאפוקי אם שחט קודם פתיחת דלתות ההיכל, שעדיין אינו קרוי "פתח". וחד קרא להכשיר צדדין. ממה שחזר וכתב "לפני אהל מועד", ולא כתיב "פתח" משמע כל רוחב העזרה ולא דוקא כנגד הפתח. וחד קרא לפסול צידי צדדין, את מקום הלשכות שבעזרה, שהן אינן פתוחות נגד פתח אהל מועד, ואפילו תוכן קדש פסולות לשחיטה לפי שאינן בכלל "לפני", כי הוה אמינא מד"פתח" לאו דוקא, "לפני" נמי לאו דוקא, לכך חזר וכתב "לפני", לומר דדוקא הוא, וצפון לא איצטריך קרא להכשיר, דנלמד מקל וחומר.

ורבי אליעזר סבר: חד לגופיה, דניבעי פתח אהל מועד. וחד להכשיר צפון, דהוה אמינא למעטו מקל וחומר, וחד להכשיר צדדין. וצידי צדדין לא איצטריך קרא לפסול, כי "לפני" קמא משמע צדדין ולא צידי צדדין.

והוינן בה: מאי שנא הכא בבן בקר דכתיב "פתח אהל מועד", ומאי שנא התם בכבש ועז דכתיב "לפני אהל מועד"?

ומשנינן: קא משמע לן כדרב יהודה אמר שמואל. דאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים [8] ששחטן [9] קודם שיפתחו דלתות ההיכל [10] פסולין, [11] שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד", ודרשינן: בזמן שהוא פתוח, ולא בזמן שהוא נעול! כי "פתח" משמעו החלל הפתוח [ואין לפרש כפשוטו, דוקא כנגד הפתח, דהא כתיב "לפני". והן הן הדברים דתנא קמא ורבי אליעזר לעיל].

איתמר נמי: אמר מר עוקבא בר חמא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל, פסולין. שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד", בזמן שפתח ההיכל פתוח, ולא בזמן שהוא נעול.

במערבא, בארץ ישראל, מתני הכי: אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל, פסולין.

ובמשכן, אם שחטן קודם שיעמידו לוים את המשכן, ולאחר שיפרקו לוים את המשכן, פסולים, לפי שאין כאן "פתח אהל מועד".

ועתה מבארת הגמרא אופנים שונים, האם הם נכללים בכלל "פתח אהל מועד" או לא.

ואומרת הגמרא: זה פשיטא, דבר פשוט הוא, שאם היה הפתח מוגף, סגור על ידי שהיתה הדלת סגורה, אף על פי שאינו נעול, כנעול דמי. ולכן אם היתה דלת ההיכל סגורה, הרי שלמים שנשחטו שם פסולין.

אך יש להסתפק כאשר היתה הדלת פתוחה אלא שהיה וילון פרוש כנגד הפתח, מאי? האם זה נחשב כנעול או לא?

אמר רבי זירא: הוא עצמו הוילון [12] אין נעשה אלא כפתח פתוח. שהרי הוילון אינו עשוי אלא לצניעות בעלמא [ועיקר מטרתו שלא יסתכלו בהיכל בשעת שחיטה. תוס'].

תו מספקינן: [13] גובהה, [14] היה מוטל תל או עץ כנגד הפתח הפתוח ומפסיק בין הפתח לשחיטה, מאי? האם זה נחשב שהפתח סגור או פתוח?

תא שמע מהא דתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני פשפשין פתחים קטנים היו בבית החליפות [לפני ההיכל היה האולם. ורוחבו של האולם היה יותר מרוחב ההיכל חמש עשרה אמה לכל צד, ואותו עודף שמכל צד נקרא "בית החליפות", שבו היו מניחים הכהנים את ה"חלפים", סכיני השחיטה. ובכל אחד מבתי החליפות היה פתח בכותלו המערבי, לכיוון הכותל המערבי של העזרה. וגובהן שמונה אמות, כדי להכשיר את העזרה כולה, אף את השטח האחורי, המערבי, ואת השטחים שמשני צידי ההיכל והאולם, לפי שמקומות אלו לא היו נכללים בכלל "לפני אהל מועד" על ידי הפתח הגדול במזרח [ומה דאמרן לעיל "להכשיר צדדין" היינו דוקא צדדין שלפני ההיכל, אף שאינו כנגד הפתח, אבל לא צידי ההיכל עצמו ואחוריו], ועל ידי הפתחים הללו בצידו המערבי של האולם נעשתה כל העזרה "לפני אוהל מועד", לפי שגם האולם קרוי "אהל מועד", לאכילת קדשי קדשים [לקמן מסקינן דלא גרסינן לה דאכילה אינה צריכה "לפני"] ולשחיטת קדשים קלים.

ומסקינן לראיה: מאי לאו, "גובהן" דקתני בברייתא, היינו דאיכא קמייהו, שעמד נגד בית החליפות תל גבוה שמונה. ושמע מינה ש"גובהה" לא פוסל!

ודחינן: לא, אלא הכי פירושו: הפשפשין, גבהו נינהו שמונה אמות, ולא איפשטא בעיא ד"גובהה".

מיתיבי: כל השערים שהיו שם במקדש גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמה, ואיך יתכן לפרש דגובה הפשפשין שמונה?

ומתרצינן: פשפשין שאני! שהן פתחין קטנים ואין משמשין לכניסה ויציאה אלא להכשיר שחיטת שלמים.

והדרינן השתא לדון בהכשר העזרה כולה לשחיטה על ידי הפשפשין.

והוינן בה: והאיכא צדדין דאולם לצפון ולדרום בינו ולכותל העזרה, שאינם נגד הפתח המזרחי ולא המערבי ולא הוי בכלל "לפני" ואיך יוכשר לשחיטה?

ומשנינן: דפתח להו לפשפשין בקרן זוית של האולם, מקצת הפתח פונה לצפון ומקצתו למערב והוא מכשיר שני הצדדין וכן בדרום.

תו הוינן בה: אחורי בית הכפורת בינו לחומת העזרה במערב מאי? כיצד יוכשר לשחיטה?

ומשנינן: תא שמע: דאמר רמי בר יהודה אמר רב: לול חלון קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה שמונה אמות כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים [לא גרסינן לה כדלעיל] ולשחיטת קדשים קלים.

והיינו דכתיב בספר דברי הימים במנין השומרים שהעמידו במקדש לכל הפתחים "שנים לפר בר" שני שומרים ל"בר" היינו לאותו לול.

והוינן בה: מאי "לפר בר"? ומשנינן: אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר כאילו אמר כלפי לבר, כלפי לחוץ, דהיינו אחורי כל כותלי ההיכל וקדש הקדשים.

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין חייבין משום טומאה, הנכנס לעזרה כשהוא טמא אינו חייב כרת,


הערות

[8] שיטת רש"י [לקמן ס"א א] שדין זה נאמר דוקא בשלמים שכתוב בהם "פתח אהל מועד" ולא בשאר קרבנות, וכן כתבו התוס' במנחות [מט ב, צה א]. אולם התוס' ביומא [כ"ט א] כתבו שלומדים משלמים לכל הקרבנות, אבל רק לענין שחיטה ולא למליקה וקמיצה, ועיין עוד מזה בהערות לקמן.

[9] התוס' במנחות [מט א] כתבו שלכאורה המשמעות היא שעדיין לא נפתחו הדלתות באותו היום, והקשו שאם כן הרי גם לא נשחט התמיד עדיין, וכמו שמבואר במשנה במסכת תמיד שלא היו שוחטים התמיד קודם פתיחת דלתות ההיכל, ואם כן נפסול את השלמים מצד הדין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר. ותירצו התוס' ששחיטה מאחר שהיא אינה עבודה, משום כך אפשר לעשותה קודם התמיד, ועוד תירצו שדין זה שלא להקדים לתמיד של שחר אינו מעכב, וביומא [כט] תירצו התוס' שרק בהקטרה נאמר הדין שלא להקדים לתמיד ולא בשאר עבודות.

[10] המנחת חינוך [מצוה קמח] הקשה שהרי לאולם לא היו דלתות כלל, ואם כן למה לא נחשיב "פתח אהל מועד" מצד זה שהאולם פתוח. וכתב שבהכרח שדין זה הוא רק לדברי האומר קדושת אולם וקדושת היכל לאו חדא מילתא היא, ואין האולם בכלל אהל מועד.

[11] הקשה השפת אמת הרי לא שנה הכתוב בהם לעכב, ותירץ שמאחר ונאמר בפרשת שחוטי חוץ "ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו", הרי שנאמר בזה גם כן ששחיטת הקרבן צריכה להיות בפתח אהל מועד. וכתב עוד שלפי זה מובן מה שכתבו התוס' ביומא הנ"ל שלומדים משלמים לכל הקרבנות, וכונתם שמאחר ובשחוטי חוץ למדנו לכל הקרבנות שטעונים "פתח אהל מועד", אם כן אפשר ללמוד את דין העיכוב משלמים לכל הקרבנות, במדה של "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד וכו".

[12] בחידושי רי"ז הלוי [קונטרס יומא כ"א] מיסד שהוילון שהיה שם בפתח ההיכל היה במקום המסך שהיה בפתח המשכן, ומבאר לפי זה את הסוגיא, שספק הגמרא היה האם מאחר ויש דלתות להיכל, משום כך גם כשהוילון אינו פתוח מאחר והדלת פתוחה אנו מחשיבים זאת לפתח פתוח, ועל זה אמר רבי זירא שמאחר והוילון היה במקום המסך והיה לו דין המסך, והרי במשכן כשהמסך היה מוגף היה נחשב כפתוח פתוח, שהרי לא למדנו לפסול במשכן אלא כשנשחט השלמים קודם שהעמידו ואחר שפירקו המשכן, אבל כשהעמידוהו היה כשר לשחיטה, ואפילו שהמסך היה מוגף, ואם כן הוא הדין בוילון שבהיכל.

[13] התוס' הקשו אם תל מפסיק בין הפתח למקום השחיטה, אם כן לא יהיה אפשר לשחוט אחורי המזבח שהרי הוא גם כן מפסיק. ותירץ בפנים מאירות שכל מקום הספק בתל הוא רק כשהוא עומד בחלל הפתח או בסמוך לו ממש, באופן שהוא מעכב את הכניסה ויציאה, ואז נחשב הפתח כסתום, אבל במזבח שהוא עומד קצת מרחוק מהפתח, ודאי שאינו חשוב כסתימה.

[14] התוס' הקשו ממה שמבואר ביומא [טז] שהכהן השורף את הפרה אדומה עמד בהר המשחה, וראה דרך פתחי העזרה וההיכל את החצי אמה עליונה שבפתח ההיכל, ומתקיים בזה הדין "והזה אל נוכח פני אהל מועד", ואם כן גם כאן שיועיל מה שהוא רואה מעל התל את הפתח, ונשארו בקושיא. ובחידושי רי"ז הלוי [פרה אדומה ד ה בסוף] תירץ שבהזאת הפרה כל הדין הוא רק שצריך הכהן לראות את פתח ההיכל בשעת ההזאה, שהרי אם יעמוד כנגד ההיכל ויחזיר את פניו לצד אחר לא יהיה קרוי "נוכח פני אהל מועד", ולכן מועיל במה שהוא יכול לראות את החלק העליון של הפתח, אבל בשחיטת קדשים קלים הלא הדין הוא שתהיה השחיטה נעשית במקום שהוא קרוי "פתח אהל מועד", ולא נאמר כלל שצריך הוא לראות את הפתח, ואפילו אם יחזיר פניו יהיה כשר, ולכן בזה נסתפקה הגמרא האם כשיש דבר החוצץ אם המקום קרוי "פתח אהל מועד".

ומסבירים: במאי קא מיפלגי [במה חלוקים הם]? התנא קמא סבר [הראשון סבור] כך: תלתא קראי כתיבי [שלושה מקראות כתובים], חד [אחד] שנאמר בו "ושחטו פתח אוהל מועד" (ויקרא ג, ב) — לגופיה דניבעי [לגופו, להצריך] שתהא השחיטה פתח אהל מועד, כאשר יבואר להלן, וחד [ואחד מהם] שנאמרה בו הלשון "לפני אוהל מועד" (ויקרא ג, ח) — להכשיר צדדין כלומר, כל רוחב העזרה שמול פני אוהל מועד, ולא רק מה שהוא בדיוק מול פתח אוהל מועד, וחד [ואחד מהם] שנאמר בו שוב "לפני אוהל מועד" (ויקרא ג, יג) — לפסול צידי צדדין, מקום שהוא בצידי העזרה ואינו כנגד פני אוהל מועד כלל. ולגבי שחיטה בצפון לא איצטריך קרא [הוצרך פסוק] להכשיר לדעת התנא קמא, שהרי לדבריו נלמד הדבר בקל וחומר.

ור' אליעזר סבר [סבור]: חד לגופיה דניבעי [פסוק אחד לגופו שצריכים] פתח אהל מועד, וחד [ואחד מהם] להכשיר צפון, וחד [ואחד מהם] להכשיר צדדין, ולדעתו צידי צדדין לא איצטריך קרא [הוצרך פסוק] למעט אותם.

א ועל ההבדל שבין המקראות האמורים בשחיטת השלמים שואלים: מאי שנא הכא דכתיב [במה שונה כאן, בפר, שנאמר] "פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב) ומאי שנא התם דכתיב [ומה שונה שם, בצאן, שנאמר] "לפני אהל מועד" (ויקרא ג, ח) מדוע הוזכר הפתח באחד מהם? ומשיבים: קא משמע לן [משמיע לנו] בכך כמו שאמר רב יהודה אמר שמואל, שאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן בעזרה קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולין, שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), לומר: בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול.

איתמר נמי [נאמר גם כן] בשם אמוראים אחרים וכיוצא בזה: אמר מר עוקבא בר חמא אמר ר' יוסי בר' חנינא: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולין, שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), בזמן שפתח ההיכל פתוח ולא בזמן שהוא נעול.

במערבא מתני הכי [במערב, בארץ ישראל היו שונים כך], אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולים. ובמשכן, שלא היו בו דלתות, אם שחטם קודם שיעמידו לוים את המשכן, וכן לאחר שיפרקו לוים את המשכן — פסולים.

ומבררים פרטי ענין זה, ואומרים: פשיטא [פשוט לנו], שאם הפתח מוגף (סגור, אף שאינו נעול) כנעול דמי [נחשב הוא], והשאלה היא: וילון פרוס על הפתח מאי [מה דינו]? אמר ר' זירא: הוא עצמו, וילון, אין נעשה אלא השתמש בו כאשר הפתח פתוח.

ועוד שואלים: גובהה מאי [אם היה דבר גבוה מול הפתח מה דינו]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: שני פשפשין (פתחים קטנים) היו בכתלים המערביים של בית החליפות (האגפים הצדדיים של האולם המצוי בפתחו של ההיכל), וגובהן שמנה אמות, כדי להכשיר את העזרה כולה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים, שכך נמצא חלקה המערבי (האחורי) של העזרה קרוי "לפני אוהל מועד".

מאי לאו דאיכא קמייהו [האם אין הכוונה שיש לפניהם] גובה שמונה אמות? ומשיבים: לא, הכוונה היא דגבהו נינהו [שגובהם שלהם עצמם הוא] שמונה.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: כל השערים שהיו שם במקדש, גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמה, ואם כן איך אפשר לומר שגובהם שמונה? ומשיבים: פשפשין שאני [שונים], שאינם בכלל השערים, אלא הם דלתות קטנות מיוחדות. ולגופה של הברייתא מקשים: כיצד אותם פשפשים מכשירים את העזרה כולה?

והאיכא [והרי יש] צדדין מצפון ומדרום לבית החליפות, שאינם פונים אל הפשפשים שבמערב? ומשיבים: דמעייל להו [שמכניס אותם] כלומר, פותח את הפשפשים בקרן זוית, כך שהם פונים לכל צד.

ועוד שואלים: אחורי בית הכפורת כלומר, השטח שמאחורי כותלו המערבי של ההיכל מאי [מהו]? הרי אין הוא רואה את הפשפשים! ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה ממה שאמר רמי בר רב יהודה אמר רב: לול (פתח, חלון) קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה שמונה אמות, כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים. והיינו דכתיב [והוא שנאמר] ברשימת השומרים על שערי המקדש: "שנים לפר בר" (דברי הימים א כו, יז). ושואלים: מאי [מה פירוש] "לפר בר"? אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר [כמי שאומר] כלפי בר [חוץ], שפתח זה היה מופנה לצד חוץ, מן הקודש כלפי מערב.

ב אמר ר' יהודה אמר שמואל: אין חייבין משום טומאה שבמקדש אלא על

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara clarifies: With regard to what do they disagree? The first tanna holds that three verses are written. One verse serves to teach the halakha itself, that we require that the slaughter take place at the entrance of the Tent of Meeting. And one verse serves to render fit slaughter at the sides, i.e., the entire length of the Temple courtyard eastward from the entrance, and not only that part which is directly in front of the entrance. And one verse serves to disqualify the sides of the sides, i.e., those parts of the courtyard that are not in front of the entrance at all. And it was not necessary to have a verse teach the fitness of slaughtering in the north, as it can be derived via an a fortiori inference.

And Rabbi Eliezer holds that one verse is necessary to teach the halakha itself, that we require slaughter at the entrance of the Tent of Meeting. And one verse serves to render fit slaughter in the north of the courtyard. And one verse serves to render fit slaughter at the sides of the courtyard. But according to him, it was not necessary to have a verse teach that the sides of the sides are not fit for the slaughter of the offering.

§ The Gemara asks: What is different here that it is written: “At the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 3:2), and what is different there that it is written: “Before the Tent of Meeting” (Leviticus 3:8, 13)? The Gemara answers: This teaches us a matter in accordance with that which Rav Yehuda says that Shmuel says. As Rav Yehuda says that Shmuel says: Peace offerings that one slaughtered in the Temple before the doors of the Sanctuary were opened are disqualified, as it is stated with regard to peace offerings: “And he shall slaughter it at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 3:2), which teaches that it must be slaughtered when the entrance is open and serves as an actual entrance, and not when it is locked. As long as the entrance to the Tent of Meeting, or in the Temple the doors to the Sanctuary, remain closed, one may not sacrifice the peace offerings, and if they are sacrificed, they are disqualified.

It was also stated: Mar Ukva bar Ḥama says that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: Peace offerings that one slaughtered before the doors of the Sanctuary were opened are disqualified, as it is stated in the verse: “He shall slaughter it at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 3:2). This means when the entrance of the Sanctuary is open, and not when it is locked.

In the West, Eretz Yisrael, they teach this halakha like this: Rav Ya’akov bar Aḥa says that Rav Ashi says: Peace offerings that one slaughtered before the doors of the Sanctuary were opened are disqualified. And in the Tabernacle, which had no doors, peace offerings that were slaughtered before the Levites erected the Tabernacle or after the Levites dismantled the Tabernacle are disqualified.

The Gemara comments: It is obvious that if the door is closed but not locked it has the same status as if it were locked. The Gemara asks: If there is a curtain covering the entrance, what is the halakha? Rabbi Zeira says: A curtain itself is made only to be used like an open entrance, and therefore it is not considered as if the entrance is closed.

The Gemara asks: What is the halakha if a tall item is blocking the entrance? The Gemara suggests: Come and hear a proof that a tall item does not render an entrance as closed, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: There were two wickets, i.e., openings, in the Chamber of Knives, and their height was eight cubits. The function of these openings was in order to render fit the entire Temple courtyard for the eating of offerings of the most sacred order, and to render fit all of the Temple courtyard for the slaughter of offerings of lesser sanctity. Due to the openings, the western area of the courtyard was considered to be “before the Tent of Meeting.”

The Gemara explains the inference: What, is the reference to eight cubits not referring to the fact that in front of the wickets there was an obstruction eight cubits high? Nevertheless, the area outside of it is considered open to the Chamber of Knives. The Gemara answers: No, their height was eight cubits, i.e., the wickets themselves were eight cubits high.

The Gemara raises an objection to this explanation from a mishna (Middot 35a), which teaches: All the gates that were there, in the Temple, were twenty cubits high and ten cubits wide. If so, how could these wickets be only eight cubits high? The Gemara answers: The wickets are different, and they are not considered gates.

The Gemara questions the ruling of the baraita. How did the wickets render fit the entire Temple courtyard? But there are the sides, i.e., to the north and south of the Chamber of Knives, and the wickets faced only to the west. The Gemara answers that they inserted the wickets in the corner of the Chamber, so that one opened to the northwest, and one to the northeast.

The Gemara asks: What is the halakha with regard to the area behind the Hall of the Ark Cover, i.e., behind the Sanctuary, from where one could not see the entrance of the Temple courtyard or the two wickets? The Gemara answers: Come and hear, as Rami bar Rav Yehuda says that Rav says: There was a small niche behind the Hall of the Ark Cover, which was eight cubits high. The function of this niche was in order to render fit the entire Temple courtyard for the eating of offerings of the most sacred order, and to render fit all of the Temple courtyard for the slaughter of offerings of lesser sanctity. And this is as it is written: “For the precinct westward, four at the causeway, and two at the precinct” (I Chronicles 26:18). What is the meaning of the term: “For the precinct [laparbar]”? Rabba bar Rav Sheila said: It is like one who says: Facing outward [kelappei bar].

§ Rav Yehuda says that Shmuel says: One is liable for entering the Temple courtyard in a state of ritual impurity only with regard to

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמרא לול קטן היה אחורי בהכ"פ כדי להכשיר כו'. כ"נ דצ"ל ותיבות גבוה שמונה אמות יש למחוק וכ"נ להדיא מתד"ה שנים. והטעות נפל מהא דלעיל גבי פשפשין:

רש"י ד"ה וחד להכשיר צפון. דמאי קדושתיה דצפון מדרום כו'. לפ"ז ק"ל קצת לישנא דקרא בויקרא (יד יג) במקום אשר ישחט אה"ח כו' במקום הקדש. דהרי הכוונה היא דישחט בצפון דוקא (עי' לעיל מט) וא"כ מאי זה שמסמנו במלות במקום הקדש הלא כל הרוחות קדושתן שוות. ולפרש"י בחומש שם והוא מתו"כ שבא לשלול מקום עמידתו שהוא שער נקנור שלא נתקדש בקדושת עזרה א"ש:

רש"י ד"ה לאכילת קק"ד. קס"ד כו' בעי' פתח. כצ"ל:

גמ' אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי. נ"ב שמא צ"ל רבי אסי או היה גם רב אשי קדמון כמש"ל. וצריך לומר רבי יעקב רבי אשי כי מצינו במ"ק דר' יעקב ב"א חברו של רבי היה א"נ ר"י בר אחא אחרינא הוה נמי:

שם פשיטא מוגף כנעול דמי וילון מאי. נ"ב שבת קלח ע"א ועירובין קב ע"א:

במאי קמיפלגי. מאי קמרבי ת''ק בחד מהנך קראי דמייתי צפון מק''ו דאתא רבי אליעזר למימר לא תרבייה מיניה דקרא לצפון איצטריך: דניבעי פתח אהל מועד. כדאמרי' לקמן שאם אין שם פתח [כגון] קודם שיפתחו הדלתות וקודם שיעמידו הלוים את המשכן ולאחר שפירקוהו לא היה שוחט: וחד להכשיר צדדין. כל רוחב העזרה דלא תימא כנגד הפתח דוקא להכי הדר כתב לפני ולא כתיב פתח וכל האויר בכלל לפני דלא כתיב כנגד: וחד לפסול צידי צדדין. כגון לשכות ואפילו תוכן קדש פסולות לשחיטה כדלקמן דלא תימא מדפתח לאו דוקא לפני נמי לאו דוקא אלא שיהא אהל נטוי להכי הדר כתיב לפני למימרא דדוקא הוא ולא לשכות: צפון לא איצטריך קרא. דמק''ו קאתי: וחד להכשיר צפון. דק''ו מעוטי ממעיט ליה לאידך גיסא וק''ו דרבנן לא דריש דאיכא למימר להאי קבע צפון ולהאי שאר רוחות דמאי קדושתיה דצפון מדרום אלא דקביעת מקום בעלמא הוא: וצידי צדדין. לפסול לא איצטריך קרא אחרינא: לפני. כתיב בקרא קמא: בזמן שהוא פתוח. לשון פתח אינו אלא החלל והפותח והנועל קרוי דלת: מוגף. סגור ולא נעול כמו הגפת דלתות (ערכין דף יא:): וילון. פרוש כנגד הפתח מי הוי כנעול או לא: הוא עצמו. וילון עצמו אינו חשוב אלא כפתח פתוח דלצניעותא בעלמא עביד: גובהה. כגון תל או עץ מוטל כנגד הפתח מפסיק בין פתח לשחיטה [והפתח פתוח מאי]: שני פשפשין היו בבית החליפות. (עודף) שהאולם עודף על רוחב ההיכל לצפון ולדרום ט''ו אמה לכל צד וארכו למזרח מן המערב אינו אלא י''א אמות ובכותל המערבי של אותו עודף היו חלונות לגנוז סכינין מבחוץ ולכן קרוי החצר כנגדו עד כותל מערבי של העזרה בית החליפות ובאותן שני כתלים היו שני פתחים קטנים והכי נמי תניא לה בתוספתא בהדיא ר' יוסי בר' יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות ופתוחין למערב וקסבר אולם נמי קרוי אהל מועד: להכשיר את כל העזרה. את כל שאר העזרה שאינו בכלל לפני אהל מועד על ידי פתח ראשון והוו צידי צדדין כגון מכנגד (זויות) כותל האולם ולמערב בצפון ובדרום לבית החליפות ובית החליפות עצמו ואלו שני פשפשין מכשירין כל בית החליפות לארכו ולרחבו דקרינן מהשתא לפני ולקמן פריך הא איכא צדדין: לאכילת קדשי קדשים. קס''ד השתא דלאכילה נמי בעיא פנים ולקמן אמרינן סמי מכאן אכילה: ה''ג מאי לאו דאיכא קמייהו גובהה שמנה. שהיה כנגדן תל גבוה שמנה וש''מ גובהה לא פסיל: לא דגביהי אינהו שמנה. גובהן של פתחים ח' אמות: פשפשין שאני. שהן פתחים קטנים ואין משמשין כניסה ויציאה אלא לאכשורי בשמא בעלמא: והא איכא צדדין. היינו אויר שבין כותל אולם לכותל העזרה לדרום ולצפון דהוו להו אחורי אותם פתחים ולא הוו לפני: דפתח להו בקרן זוית. של אולם מקצת הפתח פונה לצפון ומקצתו למערב וכן בדרום: אחורי בית הכפרת. אחת עשרה אמה היה אויר עד חומת העזרה למערב כזה: מאי. במאי מתכשר לשחיטה דקאמר כל העזרה כשרה: לול. כמין חלון פתוח מן התא שאחורי בית הכפרת לאויר העזרה: והיינו דכתיב שנים לפר בר. (בספר עזרא) (ד''ה א כו) משתעי במספר השומרים שהעמידו במקדש לכל הפתחין וקאמר שני שומרים העמידו לבר והיינו לאותו לול: כמאן דאמר כלפי לבר גרסינן. כלפי חוץ אחורי כל כותלי ההיכל וקדשי קדשים: אין חייבין משום טומאה. הנכנס טמא להר הבית אינו חייב אלא אם כן נכנס לתוך היקף חלל העזרה והוא
שלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל. מפורש בפ''ק דעירובין (דף ב.) ובפ' התכלת (מנחות דף מט:): הוא עצמו אין נעשה אלא כפתח פתוח. שהוילון משמשת עשוי לצניעות בעלמא שלא יסתכלו בהיכל בשעת שחיטה דאי משום לאחר שחיטה הרי יכולין לסגור הדלתות: גובהה מאי. תימה אי גובהה חשיב הפסק א''כ כנגד המזבח יפסל שמפסיק ואין לומר משום דרואה פתח מלמעלה למזבח דהא סלקא דעתך השתא דגובהה שמנה מפסיק דליכא למימר משום דגובהה שמנה היה סותם כל הפתח דהא סבור שהיה הפתח גובה עשרים אמה כדפריך בסמוך וצ''ע דביומא פ''ק (דף טז:) גבי כהן השורף פרה שהיה כותל מזרחי נמוך שיוכל לראות פתח אהל מועד וקאמר התם דדרך פלגא אמתא עילאה היה יכול לראות ושמא היינו דוקא הזאה שהיתה מעומד אבל שחיטה היתה מיושב ואכתי תיקשי מכנגד המזבח אמאי כשר לשחוט כדאמר כל העזרה כולה כשרה לשחיטה: שני פשפשין היו בבית החליפות. במסכת מדות (דף לה:) דאולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון וחמש עשרה אמה מן הדרום והוא היה נקרא בית החליפות והיו לו שני פשפשין להכשיר את כל העזרה דאותו חצר עד כותל מערבי קרוי עזרה ולא כמו שפי' בקונטרס שהכל קרוי בית החליפות עד כותל מערבי ובפרק הניזקין (גיטין נד:) גבי כהן גדול ביוה''כ דקאמר דחזיניה בפשפש ופי' בקונטרס דשני פשפשין היו באותם החליפות ותימה גדול פירושו דדרך פשפשין לא היה יכול לראות כלל ופי' רבינו ריב''א דחזיני' דרך פשפש שיעשו פשפשין לראות אם פיגל ואם לאו וגם זה קשה דלעיל פרק כל הפסולין (דף לג.) פריך וניעביד פשפש הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ומפרש ה''ר יעקב מאורלינ''ש דההוא פשפש היינו דרך הלול שאחורי בית הכפרת שיראה משם דרך בית קדש הקדשים ובהיכל יכול לראות דרך פתח הגדול לאולם: שנים לפר. גבי שומרין מייתי להאי קרא בפ''ק דתמיד (דף כז.) תימה לי אחורי הכפרת היאך יכול לשחוט הא אינו יכול לראות שם פתח אהל מועד דרך חלון דלפר בר דהא איכא שני פרכות בין היכל ובין קדשי הקדשים ובפרכת לא היה שום פתח אלא אחת פרופה מן הדרום ואחת מן הצפון ויש לומר דהלול קרי פתח ורואה בו קדשי קדשים דלא גרע מאהל מועד כמו אחורי בית החליפות שהיו פשפשין וקרויין פתח וע''י כן כשר לשחוט עד כותל מערבי לפי שרואה בהן האולם שקרוי אהל מועד למאן דאמ' קדושת היכל ואולם חדא מילתא ולא נ''ל דבשלמא שני פשפשין דבית החליפות הוו שני פתחים קטנים ומשמשין כניסה ויציאה ומיקרו פתח אבל לפר בר חלון קטן ולא פתח מקרי ובסוף התערובות (לקמן פב:) קרי ליה דרך משופש ולא מיקרי ביאה דרך שם ואי הוה נקב בפתחו של היכל לא היה יכול לשחוט אם היה הפתח נעול על סמך אותו נקב קטן. ברו''ך:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד