זבחים נה ע"ב

ומסבירים: במאי קא מיפלגי [במה חלוקים הם]? התנא קמא סבר [הראשון סבור] כך: תלתא קראי כתיבי [שלושה מקראות כתובים], חד [אחד] שנאמר בו "ושחטו פתח אוהל מועד" (ויקרא ג, ב) — לגופיה דניבעי [לגופו, להצריך] שתהא השחיטה פתח אהל מועד, כאשר יבואר להלן, וחד [ואחד מהם] שנאמרה בו הלשון "לפני אוהל מועד" (ויקרא ג, ח) — להכשיר צדדין כלומר, כל רוחב העזרה שמול פני אוהל מועד, ולא רק מה שהוא בדיוק מול פתח אוהל מועד, וחד [ואחד מהם] שנאמר בו שוב "לפני אוהל מועד" (ויקרא ג, יג) — לפסול צידי צדדין, מקום שהוא בצידי העזרה ואינו כנגד פני אוהל מועד כלל. ולגבי שחיטה בצפון לא איצטריך קרא [הוצרך פסוק] להכשיר לדעת התנא קמא, שהרי לדבריו נלמד הדבר בקל וחומר.

ור' אליעזר סבר [סבור]: חד לגופיה דניבעי [פסוק אחד לגופו שצריכים] פתח אהל מועד, וחד [ואחד מהם] להכשיר צפון, וחד [ואחד מהם] להכשיר צדדין, ולדעתו צידי צדדין לא איצטריך קרא [הוצרך פסוק] למעט אותם.

א ועל ההבדל שבין המקראות האמורים בשחיטת השלמים שואלים: מאי שנא הכא דכתיב [במה שונה כאן, בפר, שנאמר] "פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב) ומאי שנא התם דכתיב [ומה שונה שם, בצאן, שנאמר] "לפני אהל מועד" (ויקרא ג, ח) מדוע הוזכר הפתח באחד מהם? ומשיבים: קא משמע לן [משמיע לנו] בכך כמו שאמר רב יהודה אמר שמואל, שאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן בעזרה קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולין, שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), לומר: בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול.

איתמר נמי [נאמר גם כן] בשם אמוראים אחרים וכיוצא בזה: אמר מר עוקבא בר חמא אמר ר' יוסי בר' חנינא: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולין, שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), בזמן שפתח ההיכל פתוח ולא בזמן שהוא נעול.

במערבא מתני הכי [במערב, בארץ ישראל היו שונים כך], אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולים. ובמשכן, שלא היו בו דלתות, אם שחטם קודם שיעמידו לוים את המשכן, וכן לאחר שיפרקו לוים את המשכן — פסולים.

ומבררים פרטי ענין זה, ואומרים: פשיטא [פשוט לנו], שאם הפתח מוגף (סגור, אף שאינו נעול) כנעול דמי [נחשב הוא], והשאלה היא: וילון פרוס על הפתח מאי [מה דינו]? אמר ר' זירא: הוא עצמו, וילון, אין נעשה אלא השתמש בו כאשר הפתח פתוח.

ועוד שואלים: גובהה מאי [אם היה דבר גבוה מול הפתח מה דינו]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: שני פשפשין (פתחים קטנים) היו בכתלים המערביים של בית החליפות (האגפים הצדדיים של האולם המצוי בפתחו של ההיכל), וגובהן שמנה אמות, כדי להכשיר את העזרה כולה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים, שכך נמצא חלקה המערבי (האחורי) של העזרה קרוי "לפני אוהל מועד".

מאי לאו דאיכא קמייהו [האם אין הכוונה שיש לפניהם] גובה שמונה אמות? ומשיבים: לא, הכוונה היא דגבהו נינהו [שגובהם שלהם עצמם הוא] שמונה.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: כל השערים שהיו שם במקדש, גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמה, ואם כן איך אפשר לומר שגובהם שמונה? ומשיבים: פשפשין שאני [שונים], שאינם בכלל השערים, אלא הם דלתות קטנות מיוחדות. ולגופה של הברייתא מקשים: כיצד אותם פשפשים מכשירים את העזרה כולה?

והאיכא [והרי יש] צדדין מצפון ומדרום לבית החליפות, שאינם פונים אל הפשפשים שבמערב? ומשיבים: דמעייל להו [שמכניס אותם] כלומר, פותח את הפשפשים בקרן זוית, כך שהם פונים לכל צד.

ועוד שואלים: אחורי בית הכפורת כלומר, השטח שמאחורי כותלו המערבי של ההיכל מאי [מהו]? הרי אין הוא רואה את הפשפשים! ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה ממה שאמר רמי בר רב יהודה אמר רב: לול (פתח, חלון) קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה שמונה אמות, כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים. והיינו דכתיב [והוא שנאמר] ברשימת השומרים על שערי המקדש: "שנים לפר בר" (דברי הימים א כו, יז). ושואלים: מאי [מה פירוש] "לפר בר"? אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר [כמי שאומר] כלפי בר [חוץ], שפתח זה היה מופנה לצד חוץ, מן הקודש כלפי מערב.

ב אמר ר' יהודה אמר שמואל: אין חייבין משום טומאה שבמקדש אלא על

The Gemara clarifies: With regard to what do they disagree? The first tanna holds that three verses are written. One verse serves to teach the halakha itself, that we require that the slaughter take place at the entrance of the Tent of Meeting. And one verse serves to render fit slaughter at the sides, i.e., the entire length of the Temple courtyard eastward from the entrance, and not only that part which is directly in front of the entrance. And one verse serves to disqualify the sides of the sides, i.e., those parts of the courtyard that are not in front of the entrance at all. And it was not necessary to have a verse teach the fitness of slaughtering in the north, as it can be derived via an a fortiori inference.

And Rabbi Eliezer holds that one verse is necessary to teach the halakha itself, that we require slaughter at the entrance of the Tent of Meeting. And one verse serves to render fit slaughter in the north of the courtyard. And one verse serves to render fit slaughter at the sides of the courtyard. But according to him, it was not necessary to have a verse teach that the sides of the sides are not fit for the slaughter of the offering.

§ The Gemara asks: What is different here that it is written: “At the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 3:2), and what is different there that it is written: “Before the Tent of Meeting” (Leviticus 3:8, 13)? The Gemara answers: This teaches us a matter in accordance with that which Rav Yehuda says that Shmuel says. As Rav Yehuda says that Shmuel says: Peace offerings that one slaughtered in the Temple before the doors of the Sanctuary were opened are disqualified, as it is stated with regard to peace offerings: “And he shall slaughter it at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 3:2), which teaches that it must be slaughtered when the entrance is open and serves as an actual entrance, and not when it is locked. As long as the entrance to the Tent of Meeting, or in the Temple the doors to the Sanctuary, remain closed, one may not sacrifice the peace offerings, and if they are sacrificed, they are disqualified.

It was also stated: Mar Ukva bar Ḥama says that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: Peace offerings that one slaughtered before the doors of the Sanctuary were opened are disqualified, as it is stated in the verse: “He shall slaughter it at the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 3:2). This means when the entrance of the Sanctuary is open, and not when it is locked.

In the West, Eretz Yisrael, they teach this halakha like this: Rav Ya’akov bar Aḥa says that Rav Ashi says: Peace offerings that one slaughtered before the doors of the Sanctuary were opened are disqualified. And in the Tabernacle, which had no doors, peace offerings that were slaughtered before the Levites erected the Tabernacle or after the Levites dismantled the Tabernacle are disqualified.

The Gemara comments: It is obvious that if the door is closed but not locked it has the same status as if it were locked. The Gemara asks: If there is a curtain covering the entrance, what is the halakha? Rabbi Zeira says: A curtain itself is made only to be used like an open entrance, and therefore it is not considered as if the entrance is closed.

The Gemara asks: What is the halakha if a tall item is blocking the entrance? The Gemara suggests: Come and hear a proof that a tall item does not render an entrance as closed, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: There were two wickets, i.e., openings, in the Chamber of Knives, and their height was eight cubits. The function of these openings was in order to render fit the entire Temple courtyard for the eating of offerings of the most sacred order, and to render fit all of the Temple courtyard for the slaughter of offerings of lesser sanctity. Due to the openings, the western area of the courtyard was considered to be “before the Tent of Meeting.”

The Gemara explains the inference: What, is the reference to eight cubits not referring to the fact that in front of the wickets there was an obstruction eight cubits high? Nevertheless, the area outside of it is considered open to the Chamber of Knives. The Gemara answers: No, their height was eight cubits, i.e., the wickets themselves were eight cubits high.

The Gemara raises an objection to this explanation from a mishna (Middot 35a), which teaches: All the gates that were there, in the Temple, were twenty cubits high and ten cubits wide. If so, how could these wickets be only eight cubits high? The Gemara answers: The wickets are different, and they are not considered gates.

The Gemara questions the ruling of the baraita. How did the wickets render fit the entire Temple courtyard? But there are the sides, i.e., to the north and south of the Chamber of Knives, and the wickets faced only to the west. The Gemara answers that they inserted the wickets in the corner of the Chamber, so that one opened to the northwest, and one to the northeast.

The Gemara asks: What is the halakha with regard to the area behind the Hall of the Ark Cover, i.e., behind the Sanctuary, from where one could not see the entrance of the Temple courtyard or the two wickets? The Gemara answers: Come and hear, as Rami bar Rav Yehuda says that Rav says: There was a small niche behind the Hall of the Ark Cover, which was eight cubits high. The function of this niche was in order to render fit the entire Temple courtyard for the eating of offerings of the most sacred order, and to render fit all of the Temple courtyard for the slaughter of offerings of lesser sanctity. And this is as it is written: “For the precinct westward, four at the causeway, and two at the precinct” (I Chronicles 26:18). What is the meaning of the term: “For the precinct [laparbar]”? Rabba bar Rav Sheila said: It is like one who says: Facing outward [kelappei bar].

§ Rav Yehuda says that Shmuel says: One is liable for entering the Temple courtyard in a state of ritual impurity only with regard to