זבחים לב ע"ב

סמיכה נמי כתיב [גם כן נאמר בה]: "לפני ה' "! ומשיבים: מכך אי אפשר היה ללמוד שהיא בטהורים דווקא, שהרי אפשר דמעייל ידיה וסמיך [שמכניס ידו וסומך]. ואומרים: והרי שחיטה נמי [גם כן] אפשר דעביד [שעושה] סכין ארוכה ושחיט [ושוחט]!

ומשיבים: הא מני [זו כשיטת מי היא]? שיטת שמעון התימני היא, שהוא סבור שגם השוחט צריך להיות בעזרה. דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר "ושחט את בן הבקר לפני ה' "(ויקרא א, ה) ויש ללמוד מכאן שבן הבקר צריך להיות לפני ה', בעזרה, ולא השוחט לפני ה', אלא יכול לעמוד בחוץ ולשחוט בפנים. שמעון התימני אומר: מנין שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט? תלמוד לומר: "ושחט את בן הבקר לפני ה' ", ללמד שמי ששוחט את בן הבקר יהא לפני ה'.

א ובשאלה האם ביאה במקצת של הטמא לעזרה נחשבת ביאה, אמר עולא אמר ריש לקיש: טמא שהכניס ידו לפנים — לוקה, שעבר על לאו הכתוב בתורה, שנאמר לגבי טומאת יולדת: "בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבוא" (ויקרא יב, ד), מקיש (משווה) הכתוב בפסוק זה ביאה לנגיעה, מה נגיעה אפילו במקצת בחלק מגופו שמה נגיעה, אף ביאה במקצת שמכניס רק חלק מגופו שמה ביאה.

איתיביה [הקשה לו] רב הושעיא לעולא ממה ששנינו בברייתא: מצורע שחל יום שמיני שלו לטהרתו להיות בערב הפסח, וראה קרי (נפלטה ממנו שכבת זרע) בו ביום וטבל, והוא צריך להגיע לשער העזרה, ולהכניס בהונותיו לעזרה כדי שיזו עליהם מדם האשם, וכך יטהר ויוכל לאכול את הפסח בערב.

אמרו חכמים: אף על פי שאין טבול יום אחר של טומאת קרי נכנס למקדש, זה נכנס עד לשער העזרה, ומדוע? מוטב יבוא חיוב עשה של הקרבת קרבן פסח שיש בו כרת למי שמבטלו, וידחה עשה של שילוח הטמאים מן המחנה, שאין בו כרת.

ור' יוחנן אמר: דבר תורה אפילו איסור עשה אין בו בטבול יום להיכנס למקדש, שנאמר: "ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' לפני החצר החדשה" (דברי הימים ב כ, ה), ושאלו: מאי [מה] פירוש "חצר החדשה"? אמר ר' יוחנן: שחידשו בה דברים הרבה, ואמרו: טבול יום אל יכנס למחנה לויה, משמע שמן התורה מותר לו להיכנס!

ומעתה, הקושיה על עולא: ואי אמרת [ואם אתה אומר] שביאה במקצת שמה ביאה, אם כן היכי מעייל ידיה [איך המצורע כשהוא טבול יום מכניס את ידיו] לעזרה בבהונות כדי להיטהר? והרי במקרה זה אידי ואידי [זה וזה] עשה שיש בו כרת הוא, שהרי טבול יום הנכנס לעזרה חייב כרת!

אמר ליה [לו] עולא לרב הושעיא: מטונך [ממשאך] כלומר, ממה שאתה בא להכביד ולהקשות עלי — משם אני מביא ראיה לשיטתי, כי שאני [שונה] מצורע, שהתירה לו התורה להכניס בהונותיו לעזרה כדי להיטהר, למרות שהוא מחוסר כיפורים, ולכן הואיל והותר בביאה במקצת לצרעתו הותר גם לענין קיריו. אבל מכל מקום — ביאה במקצת נחשבת ביאה.

בעקבות דברים אלה אמר רב יוסף: קסבר [סבור הוא] עולא שאם היו רובן של ישראל זבים בערב הפסח, ואינם מותרים לעשות את הפסח בטומאה, ונעשו טמאי מתים, ואם היה הציבור, כולו או רובו, טמא מת מותר לו להקריב פסח בטומאה, הואיל והותרו לטומאתן לענין טומאת מת — הותרו גם לזיבתן.

אמר ליה [לו] אביי: מי דמי [האם דומים הדברים]? במצורע שראה קרי, הרי הותר הטמא מתחילה, ושוב אינו נאסר בגלל טומאה אחרת. אבל הזבים הרי מתחילה נדחו מהקרבה, וכשנוספה להם טומאת מת — טומאה (טומאת המת) אישתראי [הותרה], זיבה שכבר היתה בו לא אישתראי [הותרה]!

הוסיף ואמר ליה [לו] אביי: דלמא הכי קאמר מר [כך אמר אדוני] שכך צריך לתקן את הדברים: אם היו מתחילה רובן טמאי מתים ונעשו זבים, הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן. אמר ליה [לו] רב יוסף: אין [כן], לכך התכוונתי.

ומקשים: ואכתי לא דמי [ועדיין אינו דומה] לדברי עולא, שכן מצורע היתירא [היתר] הוא, הואיל ואישתרי אישתרי [הואיל והותר הותר], אבל טומאה בהקרבת הפסח הלוא רק דחויה היא ולא היתר גמור, ולכן אפשר לומר: להא אידחאי, להא לא אידחאי [לזה, לענין טומאת מת נדחתה, לזה, לענין טומאת זב לא נדחתה]!

אמר ליה [לו] רבא: אדרבה, איפכא מסתברא [גדולה מזו, ההיפך הוא המסתבר]! משום שמצורע היתירא [היתר] הוא, שהתורה התירה לו במפורש להכניס בהונותיו כדי להיטהר, ולא הותר כן לשאר טמאים, אפשר לומר: להא אישתראי ולהא לא אישתראי [לזה הותרה הכניסה, ולזה לא הותרה], ואילו טומאה דחויה הוא בטמאי מת, וכיון שנדחתה, מה לי חד דחויא [דחיה אחת] מה לי שתי דחיות?

With regard to placing hands on the head of an offering as well, it is written: “Before the Lord.” The Gemara answers that it is possible, in a case where he inserts his hands into the Temple courtyard and places them on the head of the offering while he remains outside. The Gemara asks: But with regard to slaughter also, it is possible, in a case where he fashions a long knife and slaughters the animal while standing outside the Temple courtyard.

The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Shimon HaTimni, who holds that the one who slaughters an offering must stand inside the Temple courtyard. This is as it is taught in a baraita, that when the verse states: “And he shall slaughter the bull before the Lord” (Leviticus 1:5),it teaches that the bull must be inside the Temple courtyard, but the slaughterer need not be “before the Lord.” Therefore, he may stand outside the Temple courtyard and slaughter the offering that is inside. Shimon HaTimni says: From where is it derived that the hands of the slaughterer must be farther inside the Temple courtyard than the animal that is slaughtered? The verse states: “And he shall slaughter the bull before the Lord,” which teaches that the slaughterer of the bull must be before the Lord.

§ Apropos the question of whether partial entry into the Temple courtyard is considered entry, Ulla says that Reish Lakish says: A ritually impure individual who inserted his hand inside the Temple courtyard is flogged for transgressing the prohibition of entering the Temple while impure, as it is stated with regard to the impurity of a woman who gave birth: “Every consecrated item she shall not touch, and to the Temple she shall not come, until the days of her purification are complete” (Leviticus 12:4). The verse juxtaposes entry into the courtyard to touching a sacred item. Just as touching with even a part of the body is considered touching, so too, entry with part of the body is considered entry.

Rav Hoshaya raised an objection to Ulla from that which was taught in a baraita: There is the case of a leper whose eighth day, on which he becomes ritually pure from his leprosy and performs the final stages of his purification process, occurs on Passover eve, such that it would be possible to bring his offerings and be fit to partake of the Paschal offering that evening. And he experienced a seminal emission on that day before he performed the final stages of his purification process, rendering him ritually impure and prohibited from entering the Temple. And he then immersed himself in a ritual bath. The question is whether he may come to the gate of the Temple courtyard, which is necessary to complete his purification process and terminate his status as a leper.

The Sages said: Although any other individual who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed may not enter the Temple mount until nightfall, this one may enter. The reason is that it is better for a positive mitzva that has a punishment of karet, i.e., the bringing of the Paschal offering, to come and override a positive mitzva for which there is no liability to be punished with karet, i.e., the mitzva to remove individuals who are ritually impure from the Temple courtyard, than have the positive mitzva that has a punishment of karet not be performed.

And Rabbi Yoḥanan says: By Torah law, there is not even a positive mitzva that restricts from entering the Temple courtyard one who has immersed that day and will become pure only upon nightfall, as it is stated: “And Jehoshaphat stood in the congregation of Judea and Jerusalem, in the House of the Lord, before the new courtyard” (II Chronicles 20:5). What is the meaning of “the new courtyard”? Rabbi Yoḥanan says: This is referring to the place in which they innovated many matters and said that one who immersed that day may not enter the camp of the Levites, which in Jerusalem includes the entire Temple Mount. This indicates that the prohibition is of rabbinic origin, and by Torah law it is permitted for him to enter.

Rav Hoshaya concludes his objection: And if you say that partial entry into the courtyard is considered entry, how does the leper who immersed himself that day insert his hands into the courtyard so that his right thumb and big toe will become purified? In this situation, both this mitzva to eat of the Paschal offering and that mitzva for an impure person to not enter the courtyard are each a positive mitzva for which there is liability to be punished with karet, as someone who immersed himself that day who enters the Temple courtyard is liable to be punished with karet.

Ulla said to Rabbi Hoshaya: A proof to my opinion can be brought from your own burden, i.e., from the question you asked. A leper is different, as the Torah permitted him to insert his right thumb and big toe into the courtyard in order to become purified despite the fact that he has not yet brought an atonement offering to complete the purification process, and since he was permitted to partially enter the courtyard for purification from his leprosy, he was also permitted with regard to his impurity due to his seminal emission. Nevertheless, a partial entry into the courtyard is in fact considered an entry.

Based on Ulla’s previous comment, Rav Yosef said: Ulla holds that if most of the Jewish people were zavim on Passover eve, and were therefore prohibited from sacrificing the Paschal offering while impure, and then they became ritually impure due to a corpse, which allows them to sacrifice the Paschal offering despite their impurity as they are a majority of the Jewish people, since they are permitted to sacrifice the offering with regard to their impurity due to a corpse, they are also permitted with regard to their ziva.

Abaye said to him: Are the cases comparable? With regard to a leper who experienced a seminal emission, he was already permitted to partially enter the courtyard despite his initial impurity. There-fore, the subsequent impurity does not prohibit him from entering. By contrast, the zavim were originally prevented from sacrificing the Paschal offering. Therefore, even if he would be permitted to enter the courtyard despite becoming impure due to a corpse, he would not be permitted to enter due to the ziva that was previously present.

Furthermore, Abaye said to him: Perhaps this is what the Master is saying: If most of the Jewish people were initially ritually impure due to a corpse, and they subsequently became zavim, since they are permitted with regard to their impurity due to a corpse, they are permitted with regard to their ziva as well. Rav Yosef said to him: Yes, that was what I meant.

The Gemara asks: But still, this is not comparable to the case of Ulla, since with regard to a leper, it is with total permission that he is allowed partial entry into the courtyard. And since it was permitted with regard to one impurity, it was permitted with regard to a second impurity. But the ritual impurity with regard to the sacrificing of the Paschal offering is only overridden, and there is not a total permission. Perhaps with regard to this, i.e., ritual impurity due to a corpse, it is overridden, but with regard to that, i.e., the impurity of ziva, it is not overridden.

Rava said to him: On the contrary, the opposite is more reasonable. With regard to a leper, it is with specific permission that he was allowed by the Torah to insert his right thumb and big toe into the courtyard in order to become purified despite his ritual impurity, which was not granted for other impurities. Therefore, perhaps only with regard to this impurity it is permitted, but with regard to that impurity, i.e., due to a seminal emission, it is not permitted. But with regard to ritual impurity, since it is overridden in the case of ritual impurity due to a corpse, what difference does it make to me if there is one impurity that is overridden, and what difference does it make to me if there are two impurities that are overridden?