סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֲבָל עוֹקְרִין עִמּוֹ כְּדֵי לְמַעֵוטי אֶת הַתִּיפְלָה
סַבְרוּהָ הָא מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר הַמְקַיֵּים בְּכִלְאַיִם לוֹקֶה דְּתַנְיָא הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְחַפֶּה בְּכִלְאַיִם לוֹקֶה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף הַמְקַיֵּים
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא אָמַר קְרָא שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם אֵין לִי אֶלָּא זוֹרֵעַ מְקַיֵּים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא כִּלְאַיִם
וְאִילּוּ לְמַעוֹטֵי תִּיפְלָה שְׁרֵי
לָא הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא
אִי רַבָּנַן מַאי אִירְיָא עוֹקְרִין אֲפִילּוּ קַיּוֹמֵי נָמֵי שַׁפִּיר דָּמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דְּקָא עָבֵיד בְּחִנָּם וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר לִיתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם אָסוּר
מִדְּרַבִּי יְהוּדָה נִשְׁמַע לְרַבִּי עֲקִיבָא לָאו אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָסוּר לִיתֵּן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם אֲבָל לְמַעוֹטֵי תִּיפְלָה שַׁפִּיר דָּמֵי לְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הַמְקַיֵּים בְּכִלְאַיִם לוֹקֶה לְמַעוֹטֵי תִּיפְלָה שַׁפִּיר דָּמֵי וְתוּ לָא מִידִּי
הֲדוּר יָתְבִי וְקָמִבַּעְיָא לְהוּ דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי מַהוּ מִי תּוֹפֶסֶת דָּמֶיהָ בְּיַד גּוֹי אוֹ לָא
אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן מִסְתַּבְּרָא דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי מוּתָּרִין מִדְּהָנְהוּ דַּאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר אֲבוּהּ אֲמַר לְהוּ זִילוּ זַבִּינוּ כֹּל מָה דְּאִית לְכוּ וְתוּ אִיתְגַּיַּירוּ
מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי מוּתָּרִין וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּכֵיוָן דְּדַעְתֵּיהּ לְאִיגַּיּוֹרֵי וַדַּאי בַּטְּלַהּ
אֶלָּא מֵהָכָא יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בְּגוֹי מָנֶה וּמָכַר עֲבוֹדָה זָרָה וְהֵבִיא לוֹ יֵין נֶסֶךְ וְהֵבִיא לוֹ מוּתָּר אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶמְכּוֹר עֲבוֹדָה זָרָה וְאָבִיא לָךְ יֵין נֶסֶךְ וְאָבִיא לָךְ אָסוּר
מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת סֵיפָא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ כִּי רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ
וְכִי רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ כְּהַאי גַּוְונָא מִי אֲסִיר וְהָתְנַן גֵּר וְגוֹי שֶׁיָּרְשׁוּ אֲבִיהֶן גּוֹי גֵּר יָכוֹל לוֹמַר לוֹ טוֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת טוֹל אַתָּה יֵין נֶסֶךְ וַאֲנִי פֵּירוֹת אִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר אָסוּר
אָמַר רָבָא בַּר עוּלָּא מַתְנִיתִין בַּעֲבוֹדָה זָרָה הַמִּתְחַלֶּקֶת לְפִי שְׁבָרֶיהָ
תִּינַח עֲבוֹדָה זָרָה יֵין נֶסֶךְ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר בְּחֶרֶס הַדְרְיָינִי
וַהֲלֹא רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ שֶׁלֹּא יִגָּנֵובוּ וְשֶׁלֹּא יֵאָבֵדוּ אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא יְרוּשַּׁת הַגֵּר קָאָמְרַתְּ שָׁאנֵי יְרוּשַּׁת הַגֵּר דְּאַקִּילוּ בַּהּ רַבָּנַן גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַחְזוֹר לְקִלְקוּלוֹ

רש"י

אבל עוקרין. להשליכן לאיבוד ואע''ג דרוצה בקיומן שלא יעקרו מאליהן עד שיעקרם הוא: סברוה. האי דקתני עוקרין: אפילו לר' עקיבא דאמר המקיים בכלאים לוקה. דאם זרען אחר ובא זה ועשה להן סייג וגדר כדי לקיימן לוקה אלמא אסור להיות רוצה בקיומן: המנכש והמחפה. לאחר זריעתן חופה עפר עליהן כדרך כל הזורעים: לוקה. דהיינו נמי זורע דמה דרכו של זורע לצמוחי פירי מכוין הא נמי לצמוחי פירי מכוין: ת''ל לא כלאים. כלאים דהרבעה קא דריש מדסמך כלאים דלא תרביע גבי שדה דרשינן (מו''ק דף ב:) כלאים שדך לא מדלא כתיב בהמתך לא תרביע כלאים ולא תזרע שדך כלאים ש''מ שדך אכלאים דלעיל נמי דרשינן ומשמע דמזהיר הכתוב שלא יהו כלאים בשדה ואילו עוקרין שרי למעוטי תיפלה אע''ג דרוצה בקיומן עד שיעקרם הוא ויטול שכרו: רבנן הוא. דלא איכפת להו אי רוצה בקיומן אבל יין נסך דאסור להיות רוצה בקיומן דישראל מצוה לבטל עבודת כוכבים ותשמישיה אימר לך דאסור: ומאי איריא עוקרין. מדאצטריך למישרי עוקרין משמע דהא רוצה בקיומן דמיעוט תיפלה הוא שרי אבל קיום גמור אסור ואי רבנן אפי' קיום נמי שרי: לעולם רבנן היא. והאי דאיצטריך למישרי עוקרין לאו משום איסור רוצה בקיומו אלא משום איסור מתנת חנם ור' יהודה היא דאמר בפ''ק (לעיל כ.) אסור ליתן להם מתנת חנם ואשמעינן דלמעוטי תיפלה שפיר דמי: ומקשינן ונהי נמי דרבי יהודה היא מדרבי יהודה דשרי איסור דידיה גבי מיעוט תיפלה נשמע לר''ע דשרי נמי איסור קיום משום מיעוט תיפלה וגבי יין נסך נמי משום מיעוט תיפלה שרי: ותו. ליכא לאקשויי מיניה: דמי עבודת כוכבים. עובד כוכבים שמוכר עבודת כוכבים דמיהן מה הן בהנאה: ותו איתגיירו. בואו והתגיירו דלאחר שתתגיירו אסור למכור לכם עבודת כוכבים שבידכם אלמא כי מזבין ליה בהיותו עובד כוכבים שרי לאתהנויי בה כשהוא גר: בטלו להו מקודם. ועובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים הלכך דמיה מותרין דהא בטלו: מותר. אלמא דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותר: מאי שנא רישא כו'. בעיין איפשוט מיהו מתני' היכי מיתרצא: מפני שרוצה בקיומה. עד שימכרנה העובד כוכבים: טול אתה עבודת כוכבים. אלמא דגר רוצה בקיומה שלא תשתבר עד שיטול מידו כנגדה מותר: המתחלקת לפי שבריה. של זהב או של כסף שאם תשבר יחלקוה לשברים דלא איכפת לגר בשבירתה: יין נסך מאי איכא למימר. הא ודאי אם ישתבר יאבד וקתני טול אתה יין ואני פירות: בחרס הדרייני. דלא איכפת לן דהיין בלוע בתוכו ופולטו כששורהו במים:

תוספות

שאין תופסין דמיהן דא''כ היכי מייתי ראיה מתחילה מכלאים ליין נסך אלא ודאי בכלאי זרעים מיירי וכן משמע מדמייתי עלה קרא דשדך לא תזרע כלאים והלכך אין להביא ראיה מכאן דכלאים נוהגין בשל עובדי כוכבים דע''כ בארץ מיירי דאי בחוצה לארץ כלאי זרעים שרו אף לישראל ואם כן נוכל לדחות דאתיא כמאן דאמר אין קנין לעובד כוכבים בא''י: סברוה הא מני ר''ע היא. פירוש אפי' לר''ע דאי לרבנן לחודייהו מאי איריא עוקרין אפילו מקיימין נמי שרי אלא תנא עוקרין לד''ה ואפילו לר''ע וכן רישא דתניא אין עודרין לד''ה ואף לרבנן דאי לר''ע ליתני אין מקיימין וכ''ש אין עודרין: רבי עקיבא אומר אף המקיים. פירש בקונט' שעשה להם סייג וגדר בקוצים כדי לקיימן ויפה כוון דהא פ''ב דמכות (דף כא:) מוכיח דר''ע אית ליה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ודלא כפירוש הערוך שפירש מקיים בהנחה דכלאים ליגדל בתוך שדהו לוקה ואית ליה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וא''ת היאך ס''ד להוכיח בלעקור היה אסור אי לאו למעוטי תיפלה לפי שרוצה בקיומן כדי להשתכר מדאסר לקיים התם הוא עושה מעשה באיסור שעושה הגדר אבל הכא אין כאן מעשה כלל באיסור וי''ל דמ''מ מחשבתו משויא ליה מעשה כיון שהוא עושה מעשה לבסוף כשהוא עוקרה דודאי אם אינו עוקר אינו עובר כיון שאין עושה שום מעשה שיהא ניכר בו אבל עוקר מראה שרוצה במה שהוא ולכך היה אסור דדמי למקיים אי לאו טעמא דמעוטי תיפלה: מדרבי יהודה נשמע לר''ע. ה''ה דמרבי יהודה היה יכול להוכיח אלא בעי לאסוקי מילתיה על ר''ע דאיירי ביה: מסתברא דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרין. ונראה הטעם כי מה שעבודת כוכבים תופסת דמיה משום דכתיב והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיה ממנו כמוהו ובישראל דוקא נאמר ולא לבני נח והא דאסרינן לעיל בפ''ק (דף יב. ושם ד''ה דכוותה) דמי עבודת כוכבים היינו כשדעתו לקנות מן הדמים עבודת כוכבים אבל כשבא להתגייר או לפרוע חובו מותר: זבינו כל מאי דאית לכו ותו וכו'. ומה שלא היה אומר להם לבטלה בשבירה ויוכלו למוכרה בגרות לפי שהיה דעתם למוכרה שלימה ביוקר לעובדיה והא דאמרינן לעיל פרק ר' ישמעאל (דף נג.) מכרה לעובדיה לא בטלה שאני הכא כיון דדעתייהו לאיגיורי אינם חוששין בה ובטלה ולא הוו דמי עבודת כוכבים: ודלמא שאני התם כיון דדעתייהו לאיגיורי ודאי מבטל להו. הקשה הרב רבי אלחנן תינח עבודת כוכבים דשייך בה ביטול היו יכולין למכור והיו הדמים מותרין אלא מיין נסך דלא שייך בה ביטול ואפילו הכי קאמר להו זבינו כל מה דאית לכו ואם כן תפשוט בעיין דהא משמע מתוך הברייתא דישראל שנושה בעובד כוכבים שמזכיר עבודת כוכבים ואביא לך יין נסך ואביא לך אלמא דין אחד לשניהם והשתא ליכא למתלי טעם ההיתר משום ביטול דהא ביין נסך לא שייך ביטול י''ל דלעולם היה פשוט להן היתר יין נסך יותר מדמי עבודת כוכבים דחמירא איסורא: אבל אם אמר לו המתן ואביא לך אסור. רבינו יצחק היה מדקדק מזה הלשון המתן לי כלומר אינך יכול ליפרע ממקום אחר וצריך אתה להמתין עד שאמכור אז הוא ודאי אסור דרוצה הוא בקיומו כגון שאין לו ערב ממנו ואף אין לו נכסים אחרים שיכול ליקח חובו מיד עליהם אבל אם יש לו ערב או שיכול ליפרע ממקום אחר אין אמירתו של עובד כוכבים מועלת כלום דאם לא כן כל עובד כוכבים יוכל להפקיע חובו מיד ישראל:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר