עבודה זרה י ע"ב

עבודה זרה י ע"ב - Steinsaltz

The Gemara asks: But why not let him say his advice explicitly? Why did Rabbi Yehuda HaNasi answer in such a circumspect way, which could have been interpreted incorrectly? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi said to himself: If I answer openly, the important Romans might hear me and will cause me anguish. The Gemara asks: But why not let him say his advice quietly? The Gemara explains: Rabbi Yehuda HaNasi was still worried that they might hear what he had said, because it is written: “Curse not the king, no, not in your thought, and curse not the rich in your bedchamber, for a bird of the air shall carry the voice” (Ecclesiastes 10:20).

The Gemara relates: Antoninus had a certain daughter whose name was Gira, who performed a prohibited action, i.e., she engaged in promiscuous intercourse. Antoninus sent a rocket plant [gargira] to Rabbi Yehuda HaNasi, to allude to the fact that Gira had acted promiscuously [gar]. Rabbi Yehuda HaNasi sent him coriander [kusbarta], which Antoninus understood as a message to kill [kos] his daughter [barta], as she was liable to receive the death penalty for her actions. Antoninus sent him leeks [karti] to say: I will be cut off [karet] if I do so. Rabbi Yehuda HaNasi then sent him lettuce [ḥasa], i.e., Antoninus should have mercy [ḥas] on her.

The Gemara relates: Every day Antoninus would send to Rabbi Yehuda HaNasi crushed gold in large sacks, with wheat in the opening of the sacks. He would say to his servants: Bring this wheat to Rabbi Yehuda HaNasi, and they did not realize that the bags actually contained gold. Rabbi Yehuda HaNasi said to Antoninus: I do not need gold, as I have plenty. Antoninus said: The gold should be for those who will come after you, who will give it to the last ones who come after you. And those who descend from them will bring forth the gold that I now give you, and will be able to pay taxes to the Romans from this money.

The Gemara relates anther anecdote involving Antoninus. Antoninus had a certain underground cave from which there was a tunnel that went from his house to the house of Rabbi Yehuda HaNasi. Every day he would bring two servants to serve him. He would kill one at the entrance of the house of Rabbi Yehuda HaNasi, and would kill the other one at the entrance of his house, so that no living person would know that he had visited Rabbi Yehuda HaNasi. He said to Rabbi Yehuda HaNasi: When I come to visit, let no man be found before you.

One day, Antoninus found that Rabbi Ḥanina bar Ḥama was sitting there. He said: Did I not tell you that when I come to visit, let no man be found before you? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: This is not a human being; he is like an angel, and you have nothing to fear from him. Antoninus said to Rabbi Ḥanina bar Ḥama: Tell that servant who is sleeping at the entrance that he should rise and come.

Rabbi Ḥanina bar Ḥama went and found that the servant Antoninus referred to had been killed. He said to himself: How shall I act? If I go and tell Antoninus that he was killed, this is problematic, as one should not report distressing news. If I leave him and go, then I would be treating the king with disrespect. He prayed for God to have mercy and revived the servant, and he sent him to Antoninus. Antoninus said: I know that even the least among you can revive the dead; but when I come to visit let no man be found before you, even one as great as Rabbi Ḥanina bar Ḥama.

The Gemara relates: Every day Antoninus would minister to Rabbi Yehuda HaNasi; he would feed him and give him to drink. When Rabbi Yehuda HaNasi wanted to ascend to his bed, Antoninus would bend down in front of the bed and say to him: Ascend upon me to your bed. Rabbi Yehuda HaNasi said in response: It is not proper conduct to treat the king with this much disrespect. Antoninus said: Oh, that I were set as a mattress under you in the World-to-Come!

On another occasion, Antoninus said to Rabbi Yehuda HaNasi: Will I enter the World-to-Come? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Yes. Antoninus said to him: But isn’t it written: “And there shall not be any remaining of the house of Esau” (Obadiah 1:18)? Rabbi Yehuda HaNasi answered: The verse is stated with regard to those who perform actions similar to those of the wicked Esau, not to people like you.

This is also taught in a baraita: From the verse: “And there shall not be any remaining of the house of Esau,” one might have thought that this applies to everyone descended from Esau, irrespective of an individual’s actions. Therefore, the verse states: “Of the house of Esau,” to indicate that the verse is stated only with regard to those who continue in the way of Esau, and perform actions similar to those of Esau.

Antoninus said to Rabbi Yehuda HaNasi: But isn’t it written in the description of the netherworld: “There is Edom, her kings and all her leaders” (Ezekiel 32:29)? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: The verse states: “Her kings,” but not: All of her kings, and likewise it states: “All her leaders,” but not: All of her officers. Some of them will merit the World-to-Come.

This is also taught in a baraita: The verse states: “Her kings,” but not: All of her kings, and: “All her leaders,” but not: All of her officers. The inference learned from the wording of the verse: “Her kings,” but not: All of her kings, serves to exclude Antoninus the son of Asveirus; and the inference from the wording: “All her leaders,” but not: All of her officers, serves to exclude the Roman officer Ketia, son of Shalom.

The Gemara asks: What is it that occurred involving Ketia, son of Shalom? As there was a certain Roman emperor who hated the Jews. He said to the important members of the kingdom: If one had an ulcerous sore [nima] rise on his foot, should he cut it off and live, or leave it and suffer? They said to him: He should cut it off and live. The ulcerous sore was a metaphor for the Jewish people, whom the emperor sought to eliminate as the cause of harm for the Roman Empire.

Ketia, son of Shalom, said to them: It is unwise to do so, for two reasons. One is that you cannot destroy all of them, as it is written: “For I have spread you abroad as the four winds of the heaven, says the Lord” (Zechariah 2:10). He clarified: What is it saying? Shall we say that the verse means that God has scattered them to the four winds of the world? If so, this phrase: “As the four winds,” is inaccurate, since it should have said: To the four winds. Rather, this is what the verse is saying: Just as the world cannot exist without winds, so too, the world cannot exist without the Jewish people, and they will never be destroyed. And furthermore, if you attempt to carry out the destruction of the Jews, they will call you the severed kingdom, as the Roman Empire would be devoid of Jews, but Jews would exist in other locations.

The emperor said to Ketia: You have spoken well and your statement is correct; but they throw anyone who defeats the king in argument into a house full of ashes [lekamonya ḥalila], where he would die. When they were seizing Ketia and going to take him to his death, a certain matron [matronita] said to him: Woe to the ship that goes without paying the tax. Ketia bent down over his foreskin, severed it, and said: I gave my tax; I will pass and enter. When they threw him into the house of ashes, he said: All of my property is given to Rabbi Akiva and his colleagues. How was this inheritance to be divided? The Gemara relates: Rabbi Akiva went out and taught that the verse: “And it shall be for Aaron and his sons” (Exodus 29:28), means half to Aaron and half to his sons. Here too, as Rabbi Akiva is mentioned separately, he should receive half, while his colleagues receive the other half.

The Gemara returns to the story of Ketia. A Divine Voice emerged and said: Ketia, son of Shalom, is destined for life in the World-to-Come. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this, he wept, saying: There is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment, and there is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil.

The Gemara relates: Antoninus would attend to Rabbi Yehuda HaNasi, and similarly the Persian king Adrakan would attend to Rav. When Antoninus died, Rabbi Yehuda HaNasi said: The bundle is separated. When Adrakan died, Rav likewise said:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף י - ב

ומקשינן: למה רק רמז לו? ולימא ליה מימר [בהדיא], למה לא יאמר לו את במפורש, בפרהסיא?

ומתרצינן: אמר רבי בלבו: שמעי [בי] חשובי רומי, ומצערי ליה, ויצערו את רבי.

ומקשינן: ולימא ליה, למה לא אמר לו בלחש?

ומתרצינן: משום דכתיב [קהלת י]: "גם במדעך, מלך אל תקלל, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר. כי עוף השמים יוליך את הקול".

והגמרא ממשיכה לספר.

הוה ליה, היתה לו לאנטונינוס, ההוא ^[8] ברתא, בת דשמה "גירא". קעבדה איסורא, זינתה -

שדר ליה, שלח לו אנטונינוס לרבי מין עשב, ושמו גרגירא, והבין רבי את הרמז, מלשון גרירה, ^[9] היינו שהיא "נגררת", שלבה נמשך עם הנואפים.

שדר ליה, שלח לו רבי לאנטונינוס מין ירק ושמו כוסברתא, ויש בכך רמז: כוס, שחוט, ברתא, הבת. כלומר, הרוג אותה!

שדר ליה אנטונינוס לרבי מין ירק ושמו כרתי. לומר, אם כן, יכרת זרעי!

שלח לו רבי לאנטונינוס מין ירק ושמו חסא, לומר, חוס עליה ואל תהרגנה! ^[10]

כל יומא הוה שדר ליה, אנטונינוס שלח לרבי כל יום דהבא פריכא, חתיכות זהב במטראתא, בשקים גדולים של עור, וחיטי אפומייהו, מכוסה בחיטים בפי השק, כדי שאם יבדקו, יראו את החטים, ולא את הזהב.

אמר להו אנטונינוס לאנשיו: אמטיו חיטי הוליכו חיטים לרבי!

אמר [ליה רבי]: לא צריכנא. איני צריך לזהב, כי אית לי טובא, יש לי הרבה זהב.

אמר אנטונינוס לרבי: ליהוו למאן דבתרך, יהיו אותם חתיכות הזהב ליורשיך, דיהבי לבתראי, והם יתנוהו ליורשיהם דאתו בתרך, הבאים אחריך, ודאתי מינייהו, והדורות הבאים ניפוק עלייהו, יוציאו את הזהב למלכי רומי העומדין אחרי. ^[11]

הוה ליה, היה לו לאנטונינוס ההיא נקרתא, מערה אחת, ^[12] דהוה עיילא מביתיה לבית רבי, שהיו יכולים לעבור דרכה מביתו לבית רבי, והיה בא לרבי בהחבא ללמוד תורה.

כל יומא, כל יום שבא לבית רבי, הוה מייתי הביא אתו תרי עבדא שני עבדים ללוותו ולשמרו. חד, עבד אחד קטליה, הרג אותו ^[13] אבבא דבי רבי על פתח בית רבי, וחד את העבד השני, קטליה הרג אותו אבבא דביתיה, על פתח ביתו, בחזרתו.

וכל זה עשה כדי שלא יוודעו קשריו עם רבי. ועוד עשה, שביקש מרבי שיסתיר את הדבר -

אמר ליה לרבי: בעידנא דאתינא, בעת ביאתי אליך, לא נשכח גבר קמך, לא יימצא אף איש לפניך!

יומא חד יום אחד אשכחיה מצא לרבי חנינא בר חמא, דהוה יתיב שיושב לפני רבי.

אמר אנטונינוס: לא אמינא לך, וכי לא אמרתי לך כי בעידנא דאתינא, לא נשכח גבר קמך?!

אמר ליה רבי: לית דין, בר אינש! אדם זה אינו בן אדם, ^[14] אלא מלאך.

אמר ליה אנטונינוס לרבי חנינא: לימא ליה, צא ואמור לו לההוא עבדא, לעבד ההוא דגני אבבא, השוכב על הפתח, דקאים וליתי, שיקום ויבא! ^[15]

אזל, הלך רבי חנינא בר חמא. אשכחיה, ומצאו דהוה קטיל, שהוא הרוג!

אמר חשב רבי חנינא לעצמו: היכי אעביד, איך אעשה עתה? אי איזיל ואימא ליה דקטיל, אם אחזור ואודיע שהוא מת, הרי אין משיבין תשובה על הקלקלה, על דבר רע [כלומר, אין מבשרין בשורות רעות]. ואם אשבקיה אעזבנו ואיזיל ואלך לי, קא מזלזלינן במלכותא, הוי זלזול בכבוד המלך, שאינני מבצע את פקודותיו.

מה עשה? -

בעי רחמי עליה, בקש עליו רחמים, ואחייה, והקים אותו לתחיה, ושדריה, ושלחו לאנטונינוס!

אמר אנטונינוס לרבי, בראותו את עבדו שהחיה רבי חנינא: ידענא, יודע אני, שזוטי דאית בכו, אפילו הקטן שבכם, מחיה מתים! מיהו, בכל זאת אני מבקש כי בעידנא דאתינא, בעת ביאתי אליך, לא נשכח אינש קמך, לא ימצא אף אדם לפניך.

כל יומא, כל יום שבא לרבי, הוה משמש אנטונינוס לרבי - מאכיל ליה, משקי ליה, משמש אותו באכילה ושתיה.

כי הוה בעי רבי למיסק לפוריא, כשרצה רבי לעלות על מטתו, הוה גחין קמי פוריא, התכופף לפני המטה, אמר ליה לרבי: סק עילואי לפורייך! עלה עלי למיטתך.

אמר לו רבי: לאו אורח ארעא, אין זה דרך ארץ, לזלזולי במלכותא כולי האי, לזלזל כל כך במלכות!

אמר אנטונינוס לרבי: מי ישימני, הלואי שישימו אותי להיות מצע תחתיך לעולם הבא!

אמר ליה אנטונינוס לרבי: האם אתינא לעלמא דאתי אזכה לעולם הבא?

אמר ליה רבי: אין! תזכה לעולם הבא ^[16].

אמר ליה אנטונינוס: והא כתיב [עובדיה א]: "לא יהיה שריד לבית עשו", והם הרומאים.

ענה לו רבי: הפסוק מדבר בעושה מעשה עשו. ואילו אתה אינך עושה מעשה עשו!

אמר ליה אנטונינוס: והא כתיב [יחזקאל לב]: "שמה [בגיהנם], אדום מלכיה וכל נשיאיה"?

אמר ליה רבי: יש לדייק בפסוק, שנאמר "מלכיה", ולא נאמר "כל מלכיה". נאמר "כל נשיאיה", ולא נאמר "כל שריה". ^[17]

תניא נמי הכי, "מלכיה" - ולא כל מלכיה. "כל נשיאיה" - ולא כל שריה. והברייתא מפרשת: "מלכיה", ולא כל מלכיה - פרט, למעט אנטונינוס בן אסוירוס, שהוא לא יפול לגיהנם, "כל נשיאיה" ולא כל שריה - פרט לקטיעה בר שלום, כמו שיבואר.

והגמרא מבארת את מה שאמרה הברייתא שקטיעה בר שלום מזומן לחיי עולם הבא.

קטיעא בר שלום - מאי היא, מה אירע עמו?

דההוא קיסרא, היה קיסר אחד ממלכי רומי, דהוה סני ליהודאי, שהיה שונא את היהודים.

אמר להו הקיסר לחשיבי דמלכותא, לחשובי המלכות, ואמר דבריו בצורת משל: מי שעלה לו נימא, ריקבון של בשר, ברגלו, ומצער אותו, האם יקטענה, יחתוך את הבשר ויחיה, או יניחנה ויצטער? וכוונתו על היהודים, האם להשמידם חס וחלילה!

אמרו לו חשובי רומי: יקטענה, ויחיה!

אמר להו גוי אחד מחשובי רומי ושמו קטיעה בר שלום: חדא, סיבה אחת שלא תשמידם - דלא יכלת להו לכולהו, אין לך יכולת להשמיד את כולם ! דכתיב [זכריה ב]: אמר הקדוש ברוך הוא: "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם".

ויש לשאול: מאי קאמר, מה אמר כאן הנביא?

אילימא, אם נאמר, דבדרתהון, שפזרתי אותם בארבע רוחות, קשה -

האי "כארבע רוחות"?! מדוע נקט הכתוב בלשונו את כ"ף הדמיון?! -

והרי לדבריך, שפיזרם בארבע רוחות - "לארבע רוחות" מיבעי ליה, היה צריך הכתוב לומר.

אלא, נקט הכתוב "כארבע רוחות", עם כ"ף הדמיון, כדי לומר: כשם שאי אפשר לעולם להתקיים בלא רוחות, מרוב הבל וחמימות, כך אי אפשר לעולם להתקיים בלי ישראל! ^[18] וזו טענה ראשונה של קטיעה בר שלום, שאמר לו, שאינו יכול לכלותם.

ועוד סיבה שלא לכלותם, כי קרו לך, יקראו לך "מלכותא קטיעה", מלכות קוטעת, דהיינו, רצחנית!

אמר ליה הקיסר לקטיעה בר שלום: מימר שפיר קאמרת, אמנם אמרת דברים נכונים. מיהו, אבל כל דזכי למלכא, מי שמנצח את המלך ומשתיקו בדברים ומבייש בכך את המלך, שדו ליה, משליכים אותו לקמוניא חלילא, לבית מלא עפר. ^[19]

והגמרא ממשיכה לספר על קטיעה בר שלום.

כד הוה נקטין ליה ואזלין, כשתפסוהו להוליכו לקומוניא חלילא, אמרה ליה ההיא מטרוניתא אשה חשובה רומית: ווי ליה לאילפא, אוי לה לספינה דאזלה בלא מיכסא, ההולכת בלא לשלם מכס! והתכוונה לומר לו, כיון שאתה נהרג בגלל היהודים, חבל, שלא מלתה את עצמך [והוא בדמיון נתינת מכס לה'] כדי שיתנו לך לעבור, ולקבל חלק לעולם הבא עם בני ישראל. ^[20]

נפל, התכופף קטיעה בר שלום על רישא דעורלתיה, על ראש ערלתו, קטעה, חתכה [בשיניה] בשיניו, ^[21] ואמר: עתה יהבית מכסי, נתתי בכך את תשלום המכס לה', חלפית ועברית, ואוכל לעבור, כלומר ליכנס לגן עדן.

כי קא שדו ליה, כשהשליכוהו לקומונא חלילא, אמר קטיעה בר שלום: הנני מצווה את כל נכסאי כל נכסי לרבי עקיבא וחביריו.

ומבארת עתה הגמרא כיצד התחלקו בנכסיו רבי עקיבא וחבריו?

יצא רבי עקיבא ודרש: נאמר בלחם הפנים [ויקרא כד] "והיתה לאהרן ובניו", שאת הלחם יחלקו ביניהם אהרן ובניו, ודרשינן, מחצה לאהרן, ומחצה לבניו. שהכהן גדול לוקח לעצמו חצי מהלחמים.

הרי פירוש המילים "והיה לאהרן ולבניו", הוא מחצה על מחצה. וכך גם יש לפרש את דבריו "לרבי עקיבא, וחביריו" - מחצה על מחצה.

יצתה בת קול מן השמים ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן ^[22] לחיי העולם הבא!

כששמע רבי דבר זה, בכה רבי, ואמר: יש קונה עולמו ^[23] בשעה אחת, והוא קטיעה בר שלום. ויש קונה עולמו בכמה שנים. אנטונינוס שמשיה לרבי, שימש את רבי.

כמו כן, שר אחד מהגויים ושמו אדרכן, שמשיה לרב, שימש את רב.

כי שכיב כשמת אנטונינוס, אמר רבי בצער: נתפרדה החבילה! משל הוא, שנתפרדה אהבתנו, שנקשרה נפש בנפש.

הערות

^[8] בעין יעקב הגירסא: "הוה ליה ברתא".

^[9] כן פירש רש"י. והערוך מפרש שהוא לשון ניאוף, כמו שתרגם תרגום ירושלמי [כוונתו לתרגום יונתן] מה שכתוב בתורה [ויקרא כ], נואף ונואפת "גירי וגיריתא".

^[10] כן פירש רש"י. התוס' מקשים, מה עלה על דעת רבי בתחילה לומר שישחטנה - ובתוס' רבינו אלחנן מוסיף: וכי כל העושה עבירה שוחטין אותו?! וגם לא מסתבר שרבי חזר בו. והתוס' מביאים פירוש רבינו חננאל והערוך, שבתחילה שלח לו רבי כוסברתא, לרמז, ש"יכסה" על קלונה, ויוכיחנה בסתר, ואנטונינוס לא הבין וחשב שרבי מתכוון לרמוז שישחטנה, לכן שלח לו כרתי, כלומר "וכי תתן לי עצה להכרית זרעי"?! ושלח לו רבי "חסא" לומר שכוונתו היתה שיחוס עליה.

^[11] כן מבאר המהרש"א לדברי רש"י. ומקשה, שהענין נראה כפול. ועוד הקשה בתחילה אמר לשון "ליהוו" - ישאר, ואחר כך אמר "דיהבי" - יתנו, ואינו מובן שינוי הלשון. ומבאר שכך אמר אנטונינוס לרבי: ליהוו למאן דבתרך! הניחם לבניך, לתת שוחד [הרומאים לקחו הרבה שוחד] "דיהבי לבתראי", בניך יצטרכו לתת שוחד ליורשיי, ומי יתן את השוחד? - "דאתו בתרך", הדורות הבאים, כי רבי לא היה צריך לתת לאנטונינוס שוחד. "ודאתי מינייהו" - ולמלך המשיח שיהיה נצר מבניך, "ניפוק עלייהו", יחזירו לו את כל אותו הזהב שנטלו מהיהודים.

^[12] כתב רבינו משה אלשיך בפירושו על שיר השירים, שמערה זו לא היתה נמשכת מרומי עד ציפורי, מקום מושב רבי, כי מהלך כמה חדשים ביניהם. אלא, מעיד האלשיך, שבעיניו ראה ליד העיר ציפורי עיר אחרת הנקראת "רומי", על שם העיר "רומי", והמערה היתה נמשכת משם עד ציפורי.

^[13] הקשו התוס': איך עשה כן, הלא אף הגוים מצווים לא לשפוך דם? ומתרצים: שעשה כן מחששו פן יודע הדבר קשריו עם רבי, ויהרגוהו, ויש עליהם דין "רודף". ומוסיף המהרש"א: לקח עמו שני עבדים, כי אדם חשוב צריך שני שמשים לשמשו. ועוד מתרצים: שהיה בוחר לעצמו כשמשים את המינים והמוסרים, שעליהם נאמר הדין של "מורידין", ומותר להרגם.

^[14] פירוש רבינו חננאל: מלאך הוא. וכן מפרש רש"י [שבת קיב ב] שאמר רבי כן על רבי יוחנן. וכתב העיון יעקב: שיקר לו מפני שלום מלכות, שהרי מותר לשנות מפני דרכי שלום.

^[15] פירש רבינו חננאל: אם הוא אכן מלאך, נראה אם יכול להחיות מתים. אבל התוס' מוסיפים שלא אמר כן באזני רבי חנינא, דאם כן יבין שהוא מת.

^[16] כתב המאירי: דחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. [ועיין בתחילת פרק חלק]. וכתב התורת חיים: התכוון לומר לו, שכל כוונתו בשימושו הוא כדי שיוכל לשמשו בעולם הבא, ובאמצעות השימוש יזכה לעוה"ב.

^[17] מי הם אותם הנשיאים שכולם יורשין גיהנם? כתבו התוס' [לפי נוסחת עין יעקב דפוס ראשון]: היינו האפיפיור, אמרכל ממונה על כל הנוצרים. ועוד כתבו: הוא הישיש. כמו שמפורש בספר יוסיפון [פרק מב] שנשבעו רומאיים שלא להמליך עליהם עוד מלך:. אלא שהיו ממנים ישיש אחד, ולו שלש מאות יועצים.

^[18] וכתב המהרש"א: גם לפי פשוטו, אמר שפיר, כי הם מפוזרים בארבע רוחות מסוף העולם ועד סופו ואי אפשר לכלותם. אלא שרצה לבאר לו, למה באמת עשה ה' ככה לפזר אותם בכל העולם? לפי שהם קיומו של עולם כמו הרוחות.

^[19] כן פירש רש"י, ואולי כוונתו לאפר, והוא פירושו הראשון של הערוך. ועוד פירש הערוך וכן רבינו חננאל: כבשן האש.

^[20] ומבאר המהרש"א: כשם שאין שומר המדינה נותן ליכנס בלי מכס, כן שומר אברהם אבינו על פתח גן העדן, ואינו נותן ליכנס למי שלא מל את עצמו.

^[21] כן היא גירסת העין יעקב.

^[22] כתבו התוס' במסכת כתובות [קג ב], "מזומן" - בלא דין ובלא יסורין.

^[23] המהרש"א מדייק לשון "עולמו", שכל אחד ואחד קונה לפי מדרגתו. לכן בכה רבי על מי שקנה "עולמו" רק בשעה אחת, ונהרג, ולא זכה למדרגה גבוהה יותר, לקנות "עולמו" בכמה שנים.

ושואלים: ולימא ליה מימר [בהדיא] [ושיאמר לו במפורש] את הדברים הללו, ומדוע עשה רבי בדרך רמז שאפשר גם לטעות בה? ומשיבים: אמר רבי: אילו אומר במפורש, שמעי (בי) חשובי רומי ומצערו ליה [ישמעו (אותי) חשובי הרומאים ויצערו אותו כלומר, אותי]. ושואלים: ולימא ליה [שיאמר לו] בלחש! ואומרים: גם באופן זה חשש רבי לומר, שמא יישמעו דבריו, משום דכתיב [שנאמר]: "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י, כ).

ועוד מסופר, הוה ליה ההוא ברתא [היתה לו לאנטונינוס בת אחת] ששמה היה גירא, קעבדה איסורא [ועשתה דבר איסור, בזנות], שדר ליה [שלח לו] אנטונינוס לרבי את הצמח גרגירא שיש בו רמז: גר (=זנתה) גירא, שדר ליה [שלח לו] רבי צמח ששמו כוסברתא, ואנטונינוס הבין שהוא רומז לו: כוס ברתא (=הרוג את הבת). שדר ליה [שלח לו] אנטונינוס את הצמח כרתי שיש בו רמז: אני נכרת אם אני אעשה כן. שלח ליה [שלח לו] רבי חסא, לומר: חוס עליה.

ועוד מסופר, כל יומא הוה שדר ליה דהבא פריכא במטראתא, וחיטי אפומייהו [כל יום היה שולח לו אנטונינוס לרבי זהב מפורר בתוך שקים גדולים, וחיטים היו מונחים בפיהם של השקים], וכך אמר להו [היה אומר להם] אנטונינוס לשליחיו: אמטיו חיטי [הביאו חיטים] לרבי, ולא ידעו שיש שם זהב. אמר [ליה [לו] רבי]: לא צריכנא, אית לי טובא [אין אני צריך זהב, שכן יש לי הרבה]. אמר אנטונינוס: ליהוו למאן דבתרך, דיהבי לבתראי דאתו בתרך, ודאתי מינייהו ניפוק עלייהו [שיהיו לאלה שיבואו אחריך, שיתנו לאחרונים שיבואו אחריך, ומי שיצא מהם יוציא עליהם, על חשבון מה שקיבלו הם ממני].

ועוד מסופר על אנטונינוס: הוה ליה ההיא נקרתא דהוה עיילא מביתיה [היתה לו מערה מתחת לאדמה שהיתה נכנסת מובילה מביתו] לבית רבי, כל יומא הוה מייתי תרי עבדי [כל יום היה מביא אנטונינוס שני עבדים] שישרתוהו, חד קטליה אבבא דבי רבי וחד קטליה אבבא דביתיה [אחד היה הורג אותו על פתחו של בית רבי, ואחד היה הורג אותו על הפתח של ביתו שלו], כדי שלא יישאר אדם היודע שהלך מביתו לבית רבי. אמר ליה [לו] לרבי: בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך [בזמן שאני בא אליך אל יימצא איש לפניך].

יומא חד אשכחיה [יום אחד מצאו] אנטונינוס את ר' חנינא בר חמא דהוה יתיב [שהיה יושב שם]. אמר לרבי: לא אמינא לך, בעידנא דאתינא לא נשכח גבר קמך [האם לא אמרתי לך שבזמן שאני בא לא יימצא אדם לפניך]? אמר ליה [לו] רבי: לית דין בר איניש [אין זה בן אדם] כלומר, הרי הוא כמלאך, ואין אתה צריך לחשוש ממנו כלל. אמר ליה [לו] אנטונינוס לר' חנינא: אימא ליה לההוא עבדא דגני אבבא דקאים וליתי [אמור לו לאותו עבד שישן על הפתח שיקום ויבוא].

אזל [הלך] ר' חנינא בר חמא, אשכחיה דהוה קטיל [מצא אותו שהיה הרוג], אמר: היכי אעביד [איך אעשה]? אי איזיל ואימא ליה דקטיל [אם אלך ואומר לו שהוא הרוג], הרי אין משיבין על הקלקלה כלומר, אין משיבים דבר של קלקלה וגנאי. אשבקיה ואיזיל [אם אעזבנו ואלך], קא מזלזלינן במלכותא [נמצא שאנו מזלזלים במלכות] ואין ממלאים הפקודה. בעא רחמי עליה ואחייה ושדריה [ביקש רחמים עליו והחייהו ושלחו לאנטונינוס]. אמר אנטונינוס לרבי: ידענא, זוטי דאית בכו [יודע אני, שהקטן שבכם] מחיה מתים, מיהו בעידנא דאתינא לא נשכח איניש קמך [בכל זאת, בזמן שאני בא אל יימצא אדם לפניך], אפילו אדם גדול כר' חנינא.

ועוד מסופר, כל יומא הוה [יום היה] אנטונינוס משמש את רבי, מאכיל ליה [אותו], משקי ליה [משקה אותו], כי הוה בעי רבי למיסק לפוריא [כאשר היה רבי רוצה לעלות למיטתו], הוה גחין קמי פוריא [היה אנטונינוס מתכופף לפני המיטה], אמר ליה [לו]: סק עילואי לפורייך [עלה עלי למיטתך], אמר לו רבי: לאו אורח ארעא לזלזולי במלכותא כולי האי [אין זו דרך ארץ לזלזל במלכות כל כך], אמר אנטונינוס: מי ישמני מצע תחתיך לעולם הבא. ועוד

אמר ליה [לו] אנטונינוס: אתינא לעלמא דאתי [האם אבוא לעולם הבא]? אמר ליה [לו] רבי: אין [כן]. אמר ליה [לו], והכתיב [והרי נאמר]: "לא יהיה שריד לבית עשו" (עובדיה א, יח)! אמר לו: מדובר שם במי שעושה מעשה עשו, ולא אדם כמותך.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: "לא יהיה שריד לבית עשו" — יכול לכל? תלמוד לומר: "לבית עשו", כלומר בממשיך דרכו, בעושה מעשה עשו.

אמר ליה [לו] אנטונינוס, והכתיב [והרי נאמר] בתיאור השאול: "שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה" (יחזקאל לב, כט)! אמר ליה [ לו] רבי: "מלכיה" — ולא כל מלכיה, "כל נשיאיה" — ולא כל שריה, שיש ביניהם כאלה שזוכים לחיי העולם הבא.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: "מלכיה" — ולא כל מלכיה, "כל נשיאיה" — ולא כל שריה. ומפרשים: "מלכיה" ולא כל מלכיה — פרט לאנטונינוס בן אסוירוס שצדיק היה, "כל נשיאיה" ולא כל שריה — פרט לקטיעה בר שלום, שהיה אחד משרי רומי. ושואלים:

קטיעה בר שלום מאי הוי [מה הוא] מה עניינו? דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי [שאותו קיסר רומאי שהיה שונא את היהודים], אמר להו לחשיבי דמלכותא [להם לחשובי המלכות]: מי שעלה לו נימא (בשר מת) ברגלו, האם יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה, והיה זה מעין משל, שמוטב להשמיד את ישראל, שהם גורמים נזק למלכות.

אמר להו [להם] קטיעה בר שלום: לא כדאי הדבר, משתי סיבות: חדא, דלא יכלת להו לכולהו [אחת, שאין אתה יכול להם לכולם להשמידם], דכתיב [שנאמר]: "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם" (זכריה ב, י), ויש לשאול: מאי קאמר [מה אומר פסוק זה]? אלימא דבדרתהון [אם תאמר שפירושו שפיזר אותם] בארבע רוחות, אם כן, האי [זה הכתוב] "כארבע רוחות" לא היה צריך להיאמר כך, אלא "לארבע רוחות" מבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אלא הכוונה היא לומר: כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, ולא ניתן אפוא להשמידם. ועוד סיבה, שאם תעשה כן קרו [יקראו] לך מלכותא קטיעה [מלכות קטועה], שאצלך אין יהודים ובמקומות אחרים יש.

אמר ליה [לו] הקיסר: מימר שפיר קאמרת [לומר יפה אמרת], מיהו כל דזכי מלכא שדו ליה לקמוניא חלילא [ואולם כל מי שמנצח את המלך בויכוח משליכים אותו לבית מלא אפר] שייחנק שם. כד הוה נקטין ליה ואזלין [כאשר היו אוחזים אותו והולכים] להוציאו להורג, אמרה ליה [לו] לקטיעה ההיא מטרוניתא [גבירה אחת]: ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא [אוי לה לאוניה שהולכת בלא לשלם מכס], שאינה יכולה לעבור! שרמזה לו שאינו נימול, ולפיכך אינו בכלל ישראל לעולם הבא. נפל [התכופף] על רישא דעורלתיה [ראש עורלתו] קטעה [קטע אותה], אמר: יהבית מכסי חלפית ועברית [נתתי את המכס שלי, חלפתי ועברתי]. כי קא שדו ליה [כאשר זרקו אותו לאותו בית], אמר: כל נכסאי [נכסי] יהיו לר' עקיבא וחביריו. ומעירים כי נשאלה השאלה כיצד יש לחלק את הירושה. מסופר, יצא ר' עקיבא ודרש: נאמר: "והיה לאהרן ולבניו" (שמות כט, כח) — הכוונה היא מחצה לאהרן ומחצה לבניו, ואף כאן כיוון שהזכיר את ר' עקיבא לחוד, יש להבין שציוה לחלק את הנכסים מחצה לר' עקיבא ומחצה לחביריו.

וממשיכים בסיפור המעשה, יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא. כששמע זאת בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו לעולם הבא בשעה אחת כקטיעה בר שלום, ויש קונה עולמו רק בכמה שנים של עבודה.

מסופר, אנטונינוס שמשיה [שימש אותו] את רבי, אדרכן מלך פרס שמשיה [שימש אותו] את רב. כי שכיב [כאשר מת] אנטונינוס, אמר רבי: נתפרדה חבילה שהיינו קשורים יחד בחייו, ועכשיו מת. וכן כי שכיב [כאשר מת] אדרכן, אמר רב:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

קלוניא שלא תתן מס פי' גרגירה זינתה גירה מלשון הנואף דמתרגמי' גיירא.

שדר ליה כוסברתא כלומר הרוג ברתך כוס ברתא שדר ליה כרתי כלומר אם יהרגנה יכרת זרעו שדר ליה חסא כלומר אם כן חוס עליה ושבקה:

פי' נקירתא היתה מערה חפורה תחת הקרקע מבית אנטונינוס עד ביתו של רבינו הקדוש שהיה אנטונינוס בא דרך המערה בכל יום בסתר אצל רבי והיה הורג העבדים שהיו באין עמו כדי שלא יגלו הדבר לבני אדם ובעת שמצא ר' חנינא יושב לפני רבי אמר לו למה יושב לפניך ואני הזהרתיך שלא ימצא כאן אדם בעת בואי אליך אמר לו לית דין ילוד אשה כלומר מלאך הוא אמר לו אם כן יצא ישלח לנו הישן בחוץ והוא העבד ההרוג כלומר אם הוא מלאך יחיה אותו ונפק ואשכחיה דהוה קטיל בעא רחמי עליה ואחיה וכו'.

תניא לא יהיה שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו ותניא שמה אדום מלכיה ולא כל מלכיה [כל נשיאיה ולא כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה] פרט לאנטונינוס וכל נשיאיה פרט לקטיעה בר שלום דהוא איגייר דההוא קיסר דהוה סאני ליהודאי ואמר לחשיבי דמלכותא מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער אמרו לו יקטענה ויחיה אמר לו קטיעה בר שלום חדא דלא מצית יכלת לכולהו דכתיב כי כארבע רוחות השמים וגו' כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ואי קטלת להני דשכיחי גבך קארו לך מלכותא קטיעא אמר ליה [מימר] שפיר קאמרת מיהו כל מאן דזכי למלכא שדו ליה [לקמוניא] חלילא פי' לכבשן האש. פי' אילפא ספינה כי קא שאדו ליה לקמוניא אמר כל נכסיי לרבי עקיבא ולחביריו יצא ר"ע ודרש והיתה לאהרן ולבניו לאהרן מחצה ולבניו מחצה כך זה לרבי עקיבא מחצה ולחביריו מחצה יצתה ב"ק ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים קטיעה קנה עולמו בשעה אחת.

אנטונינוס שמשיה לרבי כי מת אנטונינוס אמר רבי נתפרדה חבילה. אדרכן שמשיה לרב כד מית אמר רב נתפרדה חבילתי.

חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא לא נאמר ולא יהיה שריד לבית עשו אלא בעושה מעשה עשו:

מי שצוה מחמת מיתה ואמר נכסי לפלוני וחבריו או שהקנה כן במתנת בריא הרי כל אותן הנכסים חציין לאותו פלוני והחצי האחר בין כל חבריו וכן התבאר בב"ב קמ"ג א' שמעשה היה באחד שאמר לאשתו נכסי לך ולבריך ואמרו חכמים היא תטול מחצה ובניה מחצה בין כולם וכך מצינו בלחם הפנים שכהן גדול נוטל מחצה דכתוב והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו:

גרגירה פירוש ניאפי גיראי לא תנאף תרגום ירושלמי לא תיהוון גיורין.

הוה לי' נקירתא דהוי אתי מן ביתא לבי רבי פי' ר' הוה דר בציפרי ואנטונינוס היה הפלטורין שלו בראש טבריא על פסגה אחת ושם יש מערה ההולכת מטבריא לציפרי מהלך י"ב מילין:

גמ' והכתיב שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חד קטיל כו' איכא כדפריך בפ"ק כו' ובד"ה כל נשיאיה כו' ישיש אחד ולו שלש כו' כצ"ל:

דכתיב כי עוף השמים יוליך כו' בר"פ השותפין מפורש:

דיהבי לבתראי כו' ודאתו מינייהו ניפוק עליה. לפרש"י נ"ל דה"פ דאתה תניחם לבניך למאן דבתרך והמה יתנו לבניהם בתראי ועוד דאתי בתרך ודאתי עוד מבניך יוציאו כו' והענין נראה כפל גם שינוי לשון שאמר גבי בניו להוו למאן דבתרך ושוב קאמר בלשון נתינה דיהבי לבתראי ונראה לפרש שא"ל דלהוו שתניחם לבניך דבתרך והמה יהבו שוחד לבתראי דהיינו שיעמדו למלכי רומי אחר אנטונינוס כדדרשינן מדהבה מדוד והבא אמר דאתו בתרך משום שכל זמן שהיה רבי קיים לא היו צריכין לתת שוחד למלכי רומי ושוב קאמר שיחזרו מלכי רומי להוציא לאותו ממון לדאתו מינייהו ניפוק עלייהו דהיינו למלך המשיח שיבא מבניהם דאליו יוציאו כל אותו הממון כדאיתא במדרש וק"ל:

חד קטליה אבבא דבי רבי וחד וכו'. יראה שהקדים לההוא דקטליה אבבא דבי רבי לההוא דקטליה אבבא דביתיה לפי הענין כי כשהלך מביתו לקח ב' עבדים עמו כי כן דרך החשובים ליטול ב' נערים עמהם כמ"ש גבי אברהם וגבי בלעם והוא לא רצה להמית אחד בפני חברו כדאמר לעיל קטל חד חד ואל תתגרה בכולהו אלא שהניח האחד לישב אבבא דביתיה עד שיחזור ואת השני הניח לישב אבבא דבי רבי ואפשר שא"ל שישבו שם לשמור הפתחים והשתא שפיר בחזרתו קטל ההוא אבבא דבי רבי קודם שבא לקטל ההוא דיתב אבבא דביתיה ודו"ק:

כי כארבע רוחות השמים כו'. נראה לפי פשוטו נמי שפיר קאמר דלא יכלת לכלם כיון דכ"כ מפוזרים בד' רוחות עולם מסוף עולם ועד סופו והוא ודאי לא יאמין הדרש אלא שבא הדרש ליתן טעם על דלכך הם מפוזרים כדי שלא יכול לכלם לפי שהם המה קיומו של עולם כמו הרוחות ופרש"י בפ"ק דתענית כי בלא רוחות לא יתקיים העולם מרוב הבל וחמימות עכ"ל אבל לפי הדמיון נראה כי הרוחות הם קיומו של עולם היבשה שהוא מיבש הארץ ולולא הרוח היה העולם כולו מים במים לפי הטבע וכמ"ש בעבור מי המבול דכתיב ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים כן הם ישראל שאלולי הם היה העולם מוחזר לתוהו ובוהו שישובו המים על הארץ כמ"ש לעיל וע"י שפירש ופיזר אותם בד' רוחות התפרסם בכל העולם אמונתו ותורתו והוא קיום של עולם וק"ל:

בלא מכסא כו'. הדמיון כי כמו העובר המכס במקום שהיה לו ליתן אין שומר המדינה מניח אותו ליכנס שם בסחורתו כן הענין מי שלא נתן מכס ערלתו בעולם הזה אין מניחין אותו ליכנס לגן עדן כדאיתא במדרשות (ועירובין יט א) שאברהם שומר שם על הפתח ואין מניח שם ליכנס משוך ערלה וק"ל:

קונה עולמו וכו'. יראה בזה שדקדק לומר בכ"א עולמו שקונה עולמו לפי מדריגתו כדאמרינן שיש לכל צדיק מחיצה בפני עצמו אבל בכה רבי אההוא דלא קנה עולמו רק בשעה א' שנהרג ויצא מן העולם ולא זכה למדרגה היותר גדולה לקנות עולמו בכמה שנים וק"ל:

רש"י ד"ה והיתה לאהרן. וכהן גדול נוטל מחצה כו'. כצ"ל:

קעבדה איסורא. נ"ב כך העידו גם סופרי החול:

שם שדר ליה כרתי. נ"ב לפי שאסויריס לא נתקיים. ונראה שמת בחיי אביו על כן מלך חתנו של אנטוניניוס אחריו:

שם חד קטליה אבבא דב"ר. נ"ב והניח אחד במערה שימתין שם עד שובו:

"כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י, כ). נראה לי בס"ד למשטר הכוכבים והמזלות שבו יודעים הנסתרות כענין גורל החול קרי ליה 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' ולכן חשש רבי פן ישאלו מהחוזים בכוכבים מי הוא זה הנותן עצות לקיסר ויכירו בו.
או יובן לשדים קרי להו 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' כי השדים נקראו 'עוֹף' וכנזכר בגמרא דברכות וידוע דאין השד יודע אלא רק דבר שהאדם מוציאו מפיו ואם לא יוציאנו בפיו אלא ישאר בלבו אין השד יודע אותו וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי (דניאל ב, ז) האמור גבי נבוכדנצר והנה יש בהם שאינם שואלים מן השדים מי הנותן עצות למלך עליהם ואם יאמר העצה בפיו יכירו בו השדים ויגידו להם ולכן אמר 'עוֹף הַשָּׁמַיִם' אלו השדים 'יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל'. ושוב ראיתי פירוש זה במפרשים ז"ל.
ומה שהיה שולח לו 'מַטְרָתָא דְּדַּהֲבָא פְּרִיכָא וְחִיטֵּי אַפּוּמַיְיהוּ' רמז לו בזה על תורה שבכתב ותורה שבעל פה אשר בקרבו כי התורה שבעל פה נקראת זהב כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (בראשית ב, יב) ותורה שבכתב נקראת תבואה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק מִי בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה וכן הוא אומר לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי (משלי ט, ה).

הֲוָה לֵיהּ הַהִיא נְקִירְתָּא דַּהֲוָה עַיְילָא מִבֵּיתֵיהּ לְבֵית רַבִּי. נראה הענין כך דהיה למלכי רומי עיר אחת בארץ ישראל ששמה קסרי שהם היו באים מרומי עיר המלוכה שלהם ויושבים שם בקסרי כמה חדשים ידועים בכל שנה כדי שתהיה ניכרת שליטה שלהם וזו קסרי גם כן נחשבת עיר המלוכה שלהם והיה למלך שם חצר גדול הראוי למושב המלך וסביבותי כמה חצירות למושב השרים שלו שהם קרובים לחצר המלך וסמוכים לו ובזמן שאנטונינוס בא בדרכו לעיר המלוכה זו קסרי שבארץ ישראל היה שולח אחר רבי לבא מעיר טבריה שישב בעיר המלוכה וכיון שהוא בא בתורת אורח היה נותן לו חצר מן חצירות הסמוכים לחצר המלך לדור בו והיה מעיקרא נקירתא מחצר המלך לזה החצר שיושב בו רבי כך היה בנוי מעיקרא כשבנו המקום הזה לאיזה סיבה או צורך אחד ולכך היה בא אצל רבי דרך אותה נקירתא.
ומה שאמר שהיה מביא עבדים וקטיל להו והקשו התוספות איך עובר על שפיכות דמים בכל יום שהיא מצות בני נח? עיין שם. ונראה לי בס"ד בפשיטות כי היה מביא אנשים מבית האסורים אשר נתחייבו הריגה למלכות ועושה אותם עבדים אליו והיה הורגם ובודאי כי אצל המלך יזדמן כמה אנשים שהם חייבים הריגה למלכות והוא לוקח מהם ועושה להם כן.

כָּל יוֹמָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ לֵיהּ לְרַבִּי. כתב הגאון חיד"א ז"ל על דרך הסוד אנטונינוס היה הטוב שבעשו ורבינו הקדוש היה נצוץ יעקב אבינו ע"ה ובא עתה לתקן אשר עות עם יעקב אבינו ע"ה ולכן היה משמש לו וזהו תיקונו ולכך היה מקבל ממנו רבינו הקדוש ומיהו אמר לו 'לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְזַלְזוּלֵי בְּמַלְכוּתָא כּוּלֵּי הַאי' אוֹרַח אַרְעָא דייקא אף על גב דבדיני שמים כך צריך להיות כך כדי לתקן, והשיב לו מה לנו באורח ארעא ראוי לנו להתנהג באורחא דשמייא ולזה אמר מי יתנני וכו' עד כאן דבריו.
ונראה דודאי אנטונינוס ידע כל זה הסוד מרבינו הקדוש בעצמו ולכן היה מתכוין לתקן כל הנזכר לעיל ולפי זה נתקיימה הנבואה של שם בן נח שהגיד לרבקה אמנו ע"ה וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (בראשית כה, כג) כי באמת בא בגלגול עתה לשמשו ממש ולהכי קרי ליה בשם רב כי זה הוא בחלק הטוב של עשו.
ובזה יובן מה שאמר עשו: נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ (בראשית לג, יב) רצונו לומר 'נִסְעָה' מעולם הזה 'וְנֵלֵכָה' בגלגול שני ואז 'אֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ' לדורות שיבא חלק הטוב שבו לשמש הטוב וניבא ולא ידע מה ניבא.
ובזה יובן מה שאמר עשו: אַצִּיגָה 'נָּא' עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי (בראשית לג, טו) נָּא ראשי תיבות נפש אנטונינוס שהוא 'מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי' אלו רומאי.

"מְלָכֶיהָ" וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ. קשא מנא ליה למדרש הכי והלא קרא כתיב 'כָּל'? ועוד אם כן לדרוש 'אֱדוֹם' וְלֹא כָּל אֱדוֹם, דהא קרא אמר (יחזקאל לב, כט) שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ?
ונראה לי בס"ד דקיימא לן אין רבוי אחר רבוי אלא למעט וכאן אמר הכתוב תרי רבויי שהם מְלָכֶיהָ וקשא כיון דאמר אֱדוֹם נכללו גם מלכיה ונשיאיה? אלא בא הכתוב וריבה תרי רבויי חד מְלָכֶיהָ וחד נְשִׂיאֶיהָ ואינו אלא למעט 'מְלָכֶיהָ' וְלֹא כָּל מְלָכֶיהָ, 'נְשִׂיאֶיהָ' וְלֹא כָּל שָׂרֶיהָ.

נִתְפָּרְדָּה חֲבִילָה. קשא מאי קא משמע לן? דהא כולי עלמא ידעי לה! ונראה לי בס"ד בא להודיע אל תחשבו כשם שהיינו חברים בעולם הזה ורואין זה את זה כן יהיה בעולם הבא אלא נתפרדה חבילה דאיך יבא אנטונינוס גר צדק למחיצתו של רבינו הקדוש וכאשר אמר הוא עצמו 'מִי יְשִׂמֵנִי מַצָּע תַּחְתֶּיךָ לָעוֹלָם הַבָּא'.

אָמַר לֵיהּ אִית לִי לְעָלְמָא דְּאָתֵי. נראה אף על גב דנתגייר אמר גרים הם במלכות דלכך נקראים 'גירי צדק' שהמלכות נקראת צדק וכמו שאמר אליהו זכור לטוב צדק מלכותא קדישא ועלמא דאתי בינה, לכן שאל אם יזכה לעלות לבינה ואמר לו 'אִין' והקשה לו הא כתיב 'לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו' (עובדיה א, יח) שָׂרִיד היינו 'דר יש' הבינה הוא סוד שי עולמות דכתיב לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ (משלי ח, כא)? והשיב זה אמור במי שהיה עושה בגיותו קודם שנתגייר מעשה עשו רצוח ונאוף ועובד עבודה זרה וכיוצא וכיון דהרשיע הרבה אינו יכול לזכות לעליה זו שיענה לבינה אבל אתה שגם בגיותך היית אדם טוב ולא קאי קרא עלך כלום.
אי נמי 'עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו' שהיה ערמן צייד בפיו שאינו מתגייר מלב ונפש אבל אתה נתגיירת לשם שמים מלב ונפש לכך תזכה לבינה כי בינה לבא כנזכר בדברי אליהו זכור לטוב (פתיחת אליהו).

מִי שֶׁעָלְתָה לוֹ נִימָא בְּרַגְלוֹ. נראה השר שלו שם בפיו דברים אלו לקרות את ישראל בשם נִימָא כי הם עוסקים בתורת משה רבינו ע"ה אשר אותיות מלוי שמו הם אותיות נימא כזה שי"ן מ"ם ה"א והגדולים שבישראל נקראים בשם 'משה' כמו שאמרו בגמרא (סוכה לט.) משה שפיר קאמרת והקטנים נקראים באותיות המלוי שהם נימא.
והא דנקט בְּרַגְלוֹ לפי שיעקב אבינו ע"ה אביהם של ישראל שלט מעת הלידה ברגלו של עשו אביהם של רומאי דכתיב וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (בראשית כה, כו) וגם לעתיד ישלוט ברגל השם של עשו שיקח אות וא"ו וישאר 'עש' לכך אמר 'עָלְתָה נִימָא בְּרַגְלוֹ' ורש"י ז"ל פירש 'נימא' בשר מת רמז על פלוני שר עשו שנקרא מת, אבל יעקב אבינו ע"ה נקרא תם וקאמר בזה שליטה שיש להם מן השר שלהם עושין אותה ישראל בשר מת על ידי עסק התורה שהיא חיים לישראל.

אָמַר לֵיהּ מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ. יש להקשות למה כפלו לשונם לומר מֵימַר, יאמרו שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ? ונראה לי בס"ד הכונה הודו לו בתרתי חדא על ראיה שהביא מן הפסוק דארבע רוחות והשני מה שאמר מכח הסברא דקרו להו מלכותא קטיעא ולכן אמר לו 'מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ' כפלו לכונם על תרתי הנזכר דגבר ישראל בתרתי.
ומה שאמר 'שְׁדוּ לֵיהּ לְקָמוֹנְיָא' פירש רש"י ז"ל בית מלא עפר. וצריך לומר מלא אפר כדי שיהיה טובע בו ויקבר בו בעודו בחיים אך אם הוא עפר ממש אף על פי שהוא תחוח אינו טובע ונקבר בתוכו כדי שימות מחמתו ואדרבה אם תהיה קרקע קשה יתרצץ בו ותהיה השלכתו שם כמו סקילה ממש אך אם הוא אפר יהיה נתחב בו כל גופו שיורד בעומק מחמת כובד גופו וזו מיתה משונה שנקבר מחיים בר מינן.

יְהָבִית מִכְסִי חֲלַפִית וַעֲבַרִית כִּי קָא שָׁדוּ לֵיהּ. נראה לי בס"ד נקיט ג' דברים אלו יהבית חלפית עברית כנגד שלשה תיקונים שצריכין להיות במצות המילה שהם מילה ופריעה ומציצו דדמא שבהם נדחים שלשה קליפות שכל אחד משלשה הנזכר הם תיקון בפני עצמו וכונתו שבזה התגבורת שנתגבר על יצרו וקטע ערלתו בשיניו נחשב לו כאלו קיים המצוה בשלשה תיקונים שלה.
ועוד נראה לי בס"ד לשון זה של יהבית חלפית עברית הכונה יהבית לסטרא אחרא חלק הרע ובזה הנתינה חלפית עשיתי חליפין רע בטוב שכנגד זה הרע דיהבית לקחתי חלקים טובים מן הקליפה ועל ידי כך עברית שעברתי ונכנסתי לעולם הבא או עברית 'ע' ברית' כי בתיקון הברית במצות מילה מתמתקים ע' גברות בשבעים חסדים בסוד אותיות מל של מילה.

אָמַר: כָּל נִכְסַאי לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו (שמות כט, כח). נראה בזה השלים עצמו גם בעסק התורה שהוא העיקר אשר יבא אל הקודש פנימה כמו שאמר הכרוז בגן עדן 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו' (בבא בתרא י:) ואינו אומר 'ומעשיו בידו' וכיון שנתן ממונו לחכמים נמצא הוא מחזיק בידם לעסוק בתורה ויש לו שותפות בתלמוד תורה שלומדים כעין יששכר וזבולון וגם הוא פליג בהדייהו.

קְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם מְזוּמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. נראה לי בס"ד מתחלה שם הקדוש ברוך הוא בפיהם של אביו ואמו אף על פי שהם נכרים שיקראו אותו בשם זה של 'קְטִיעָה' על שם שעתיד להיות קוטע ערלתו בשיניו וגם הוא נקטע ונעקר מן אילן של סטרא אחרא ונעשה עתה 'בַּר שָׁלוֹם' ממש שנדבק ביסוד הנקרא שלום.

יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת. נראה עיקר קניית עולמו היתה במה שנתן כל ממונו לרבי עקיבה וחביריו דבזה נשלם בחלק התלמוד שהוא גדול מן המעשים וזה נרמז בשם רבי עקיבא שהוא ראשי תיבות יש קונה עולמו בשעה אחת ולפי הגרסה עקיבה בה"א יש קונה עולמו בשעה האחת.

משום דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול. פירוש והשר של רומי ישמע ויכניס בלב שרי רומאי דיצערו לרבינו הקדוש כמ"ש בזהר הקדוש ויאמר אל עמו דשר מצרים הכניס בלבם זה אבל מחשבות אין המלאכים יודעים כמש"ה כי אתה לבדך ידעת את לבב בני אדם וכמה כתובים כזה והם הפך הנראה מהתוספות פ"ק דשבת והרא"ש בפסקיו פרק הרואה. ובמקום אחר כתבנו בעניותנו בענין זה בסייעתא דשמיא:

הוה ליה ההוא נקירתא דהוה אתי מביתיה לבי רבי וכו'. דע דהיה עיר אחת בארץ ישראל ושמה רומי על שם רומי הידועה ובה יושב הקיסר לפעמים. והיינו על דרך מ"ש רז"ל על מלך יריחו וכיוצא דכל מלך הי"ל עיר אחת בא"י וכמו שפירש"י ז"ל פרשת וזאת הברכה פסוק בהם ינגח יחדיו אפסי ארץ. ואנטונינוס הו"ל נקירתא שם בא"י בעיר רומי אשר שם דהוה אתי מהתם לבית רבי. ושמעתי דעד היום יש כפר בגליל ששמו רומי וכבר רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל האריך בזה והכריח הדבר מאד:

הוה מייתי תרי עבדי. עמ"ש הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות ומ"ש אני עני בפתח עינים ועתה נראה דאין צריך למחוק רק לשים תיבת בחזרתו בסוף הלשון ודוק הטב:

לית דין בר אנש. כתב הרב עיון יעקב ז"ל לית דין בר אנש ושקר משום שלום מלכות שהרי מותר לשנות מפני דרכי שלום עכ"ל ולי הדל נראה דלא שקר רבי ח"ו רק כונתו שאינו כמו שאר אנשים וגדול כחו כמלאכים ויותר ואף אנטונינוס כך הבין והכי מוכח ממאי דאמר ליה בתר הכי ידענא דאפילו זוטרי דאית בכו מחיי מתי נינהו ומיהו בעידנא דאתינא לא בעינא דישתכח איניש בהדך אלמא הוא הבין דהיה אחד מישיבתו. ואנטונינוס אמר ליה אתה אמרת לית דין בר אנש דלרוב מעלתו יצא מכלל האנשים ואני אומר יתר על כן דאפילו זוטרי וכו' מיהו לא בעינא וכו':

כל יומא הוה משמש ליה לרבי. כתב הרב עיון יעקב ז"ל דשום תשים שתהא אימתו עליך בישראל כתיב ומשו"ה אין כבודו מחול ועוד דרבי גיירו ולמדו והביאו לחיי עה"ב שאני עכ"ל ועל דרך הסוד אנטונינוס היה הטוב שהיה בעשו ורבינו הקדוש היה ניצוץ יעקב אבינו ע"ה ובא אנטונינוס עתה לתקן אשר עיות עם יעקב אע"ה ולכן היה משמש לו וזהו תקונו ולכך היה מקבל ממנו רבינו הקדוש ומיהו א"ל לאו ארח ארעא לזלזולי במלכותא כלי האי ארח ארעא דייקא שאינו דרך ארץ והשיבו מי יתנני וכו':

א"ל אית לי לעלמא דאתי. פירוש דכיון דהיה הטוב מעשו ועתה תקן במה ששמשו לרבינו הקדוש דהיה ניצוץ יעקב אע"ה לכפר מה שחטא עמו ונתגייר אפשר שזוכה לעה"ב. או אפשר דעון עשו אינו נמחק לגמרי וא"ל אין וא"ל והכתיב ולא יהיה שריד לבית עשו וכו':

פרט לקטיעא בר שלום דלאו שריה הוא דהא איגייר. כן הגירסא בעין יעקב אשר לפני והיא נסחא מוטעת ול"ג אלא פרט לקטיעא בר שלום ותו לא והדבר מבואר א"צ להאריך:

אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות וכו'. כתב הרב עיון יעקב ז"ל ואפשר שזה כונת שאמר ישנו עם א' מפוזר ומפורד כלומר שזו הכונה כי בד' רוחות פרשתי ואפשר לכלות כלם ולא תקרא מלכותא קטיעא ואסתר אמרה כי אין הצר שוה בנזק המלך שיקרא לך מלכותא קטיעא עכ"ד והמפרשים ביארו יותר מיושב דהמן כחש לו שלא היו ישראל אלא במלכותו ויכול לכלות כלם ומאחר שתכלה כלם לא שייך מלכותא קטיעא דליכא מינייהו במלכות אחר וז"ש מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך כלומר כלם הם במלכותך ולא שייך מלכותא קטיעא אלא בשנשארו במלכות אחר והמלך ההוא מקיימם שקר ענה שהיו באפריקא ובספרד. ואסתר גלתה דאין האמת כן דיש ישראל במלכיות אחרות וקרו לך מלכותא קטיעא:

יש קונה עולמו בשעה אחת. כתב הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות דקדק לומר עולמו שקונה עולמו לפי מדרגתו כדאמרינן דיש לכל צדיק מחיצה בפני עצמו אבל בכה רבי אההוא דלא קנה עולמו רק בשעה אחד שנהרג ויצא מן העולם ולא זכה למדרגה היותר עליונה לקנות עולמו בכמה שנים עכ"ל ועם נשיקת הרצפה הפשוט הוא דרבינו הקדוש בכה על מי שצריך לטרוח בכמה שנים וכמה יסורין וזה הנהרג על קדוש ה' קונה עולמו בשעה אחת כמתקן כל גופו על דרך מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל דהמוסר עצמו על קדוש ה' תקן כל אבריו וגידיו ברגע אחד וכבר אמרו רז"ל דזדונות נעשות לו כזכיות וכתבו המפרשים דלהכי בעלי תשובה עדיפי דצדיקי יש להם רמ"ח מ"ע ובעלי תשובה יש להם עוד שס"ה מ"ע דהעבירות נחשבות מצוות. ובא וראה בת קול שיצא לקטיעא בר שלום דאמרו מזומן לחיי העוה"ב דהיא המדרגה היותר עליונה כמ"ש התוספות ובפרט למה שפירש רבינו האר"י ז"ל. גם לקמן גבי רבי אלעזר בן דורדיא גם שם אמרו לשון זה בכה רבי יש קונה עולמו ושם כתב רבינו מהרח"ו ז"ל דזכה בשמנים שנה של יוחנן כ"ג בכל התורה והמצות כמ"ש שם אני עני בפתח עינים וא"כ מוכרח דבכה רבי היינו כפי הפשט דבכה שצריך לטרוח מאד ובכמה שנים ודוק הטב וכן נראה ממ"ש דף ח"י גבי רחב"ת (וקסטינרו) קלצטונירי בכה רבי ע"ש ודוק:

הוה מייתי תרי עבדי וכו'. מ"ש מהרש"א בחידושי אגדות הכא דברים ככתבן קשים לשמוע כאשר יראה הרואה. אמנם נראה דתיבת בחזרתו שבסוף לשונו היא טעות ויש למחוק אותה ואז דבריו מובנים בא"ר לח"י רואי כאשר עיניך תחזינה ודוק הטב:

מי שעלה לי נימא ברגלו וכו'. עמ"ש בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף ק"א ע"ד בס"ד:

(יו"ד ב) מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה וכו'.—נראה דנימא זו שאדם מת ממנה אם לא יקטענה היא המחלה הנקראת בפינו "סרטן", והוא ניפוח של בשר אדמדם שגדל על איזה אבר באדם, על אבר פנימי או חיצוני. וניפוח זה מרעיל את דם האדם, וסופו למות ממחלה זו, ואין לניפוח כזה תקנה אלא סכין, כי עד היום לא מצאו הרופאים רפואות תעלה לה. ועל שם שניפוח זה אדום הרבה כמראה הסרטן, לכן מכונה בפי הרופאים בשם "סרטן". וגם בפי חז"ל היא מכונה "נימא", שהיא עלוקה, על שם צבעה האדום. ועי' במוסף הערוך ע' נם ד' שכתב: "נימא בלשון יונית מין נגע הפושה ואוכל הבשר" [%]. אולי גם הוא נתכוין למחלה הנ"ל.

ולימא ליה. בפרהסיא: דלמא. מצערי ליה לרבי: עבדה איסורא. זנתה: שדר ליה. אנטונינוס לרבי עשב ששמו גרגירא רוק''א בלע''ז והבין רבי מה לי ולעשב הזה ודאי סימנא הוא דשלח לי גרגירא נגרר' ונמשך לב גירא עם הנואפים יודע היה ללמוד אנטונינוס: שדר ליה. רבי כוסברתא בלע''ז אלוינאר''א כלומר שחוט הבת כוס ברתא שתי מלות: הדר שדר ליה. אנטונינוס כרתי בלע''ז פורי''ש כלומר אם כן יכרת זרעי: הדר שדר ליה חסא. לייטוג''א בלע''ז כלומר חוס עלה: מטראתא. דיאסקאות של עור כמין שקים גדולים: [וחיטי אפומייהו. שאם יפתחו השקים רואים החטים ולא יבינו]: ודאתו מינייהו ניפוק עלייהו. היוצאין מבניך יוציאו הוצאות למלכי רומי העומדין אחרי על סמך הממון הלז: נקרתא. מערה לשון נקרת הצור (שמות לג): לביתיה דרבי. ללמוד תורה: משמש ליה. משמש לפניו בסעודה: שמה אדום. בגיהנם משתעי קרא: מי שיש לו נימא ברגלו. בשר מת ומצערו: ויחיה. ויבריא: כל דזכי מלכא. נוצח את המלך בדברים בושת הוא למלך ומשפט האיש להשליכו: לקמוניא חלילא. בית מלא עפר: מטרוניתא. רומית: אילפא. ספינה: בלא מיכסא. כלומר אוי לך הואיל ועליהן אתה נהרג שלא מלתה את עצמך ותטול חלק עמהם: והיתה לאהרן ולבניו. בלחם הפנים כתיב וכהן נוטל מחצה כדאמרינן בסדר יומא (דף יז:) ונוטל חלה אחת משתי חלות של עצרת וארבע או חמש ממעשה לחם הפנים והתם מפרש לה דפלגא היא והכי נמי השוה אותי נגד כולן שהזכיר שמי לבד: אדרכן. שר שבעובדי כוכבים היה:

שדר ליה כוסברתא. לפ''ה קשה מה עלה בדעתו של רבי מתחלה לומר שישחטנה ועוד קשה שלבסוף חזר בו רבי מעצמו לכך נראה כפירוש ר''ח והערוך שדר ליה גרגירא כלומר נאפה גירא הנואף והנואפת תרגום ירושלמי גיירא וגיירתא שדר ליה כוסברתא כסה על קלונה והוכיחנה בסתר ואנטונינוס לא הבין מה ששלח לו והיה סבור שאמר שחוט הבת ושדר ליה כרתי כלומר וכי תתן לי עצה שיכרת זרעי שדר ליה חסא כלומר לא שלחתי לך אלא שתחוס עליה כלומר וכסה אותה אמרתי לך.: חד קטיל אבבא דבי רבי. וא''ת והלא שפיכות דמים הוא משבע מצות ואפילו לישראל אסור דהא תניא (לקמן כו.) העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא היו מעלין ולא מורידין וי''ל שהיה ירא פן יודיעו הדבר אל השרים והיו גורמין להרגו ואמרינן אם בא להרגך השכם להרגו עי''ל שהיה בורר המינים והמסורות דאע''ג דאין מינים באומות לענין קבלת קרבן מידם לענין הורדה איכא כדפריך בפ''ק דחולין (דף יג:) השתא דישראל היו מורידין דעובדי כוכבים מיבעיא: אמר ליה א''כ לימא ליה להאי דקאי אבבא וכו'. ר' אלחנן פירש דל''ג אם כן דאי א''ל היה לו לרבי חנינא להבין שהיה מת דאם היה ישן מה גבורה יש להקיץ אדם משנתו. אמרינן במדרש חלב מטמא חלב מטהר כשנולד רבי גזרו שלא למול ואביו ואמו מלוהו שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו עד שהביאתו לפני קיסר ומצאוהו ערל ופטרום לשלום ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה אלא הקב''ה עושה להם נסים בכל עת ובטלו הגזרה ואמרי' נמי בירושלמי שלסוף למד אנטונינוס תורה ונתגייר ומל עצמו: ה''ג כל נשיאיה ולא כל שריה פרט לקטיעה וכו'. ולא גרס שריה ולא כל שריה דקרא כתיב מלכיה וכל נשיאיה ואור''י דנשיא הוא הישיש שמפורש בספר יוסיפון שנשבעו רומיים שלא להמליך עליהם עוד מלך בשביל אחד שלקח אשה אחת בחזקה אלא שהיו ממנים ישיש אחד ולו שלש מאות יועצים ולסוף כמה שנים מלך עליהם אחד בחזקה שמתה אמו בלדתה ונבקעת בטנה ומצאוהו חי ומלך עליהם ונקרא קיסר בלשון רומי והוא לשון כרות בעברית ועל שמו נקראו כל המלכים שלאחריו קיסר: ווי לה לאילפא דאזלא בלא מכסא. וא''ת והא אמרינן פרט לאנטונינוס אע''ג דאזל בלא מכסא ויש לומר שגם הוא נימול דגרסינן בירושלמי דמגילה (פ''א) א''ל אנטונינוס לרבי את מאכילני מן לויתן לעתיד לבא א''ל אין א''ל מן אימר פסחא לית את מאכילני ומן לויתן את מאכילני א''ל מה אעביד לך דהא כתיב וכל ערל לא יאכל בו כיון דשמע כן אזל וגזר גרמיה הדא אמרה איגייר אנטונינוס:

עבודה זרה י ע"ב