עבודה זרה ב ע"ב

עבודה זרה ב ע"ב - Steinsaltz

with their scholars, as it is stated: “And let the peoples [le’umim] be assembled” (Isaiah 43:9); and the term le’om means nothing other than kingdom, as it is stated: “And the one kingdom [ule’om] shall be stronger than the other kingdom [mile’om]” (Genesis 25:23). The Gemara asks: But is it possible for there to be intermingling before the Holy One, Blessed be He, that it should be necessary for each nation to stand and be addressed separately? Rather, the nations are instructed to stand separately so that they will not become intermingled with each other in order that they will each hear what He says to them.

Immediately, the Roman Empire enters first before Him. The Gemara asks: What is the reason that the Roman Empire enters first? It is because the Roman Empire is the most important of all of the nations. And from where do we derive that it is the most important? As it is written in the book of Daniel with regard to the fourth empire that will rule over the world: “And it shall devour the whole earth, and shall tread it down, and break it in pieces” (Daniel 7:23), and Rabbi Yoḥanan says: This empire that will devour the earth is the wicked Roman Empire, whose name spread throughout the world.

The Gemara asks: And from where do we derive that whoever is more important enters first? This is in accordance with a statement of Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda says: When a king and a community are brought before God for judgment, the king enters for judgment first, as it is stated: “That He make the judgment of His servant and the judgment of His people Israel, as every day shall require” (I Kings 8:59). And what is the reason that it is important for the king to enter first? If you wish, say that it is not proper conduct for the king to stand outside and wait for the trial of his subjects to end. And if you wish, say instead that the king is brought in first so that he may be judged before God’s anger intensifies due to the sins of the community.

The Gemara returns to its narration of the future judgment. First, the members of the Roman Empire enter. The Holy One, Blessed be He, says to them: With what did you occupy yourselves? They say before Him in response: Master of the Universe, we have established many marketplaces, we have built many bathhouses, and we have increased much silver and gold. And we did all of this only for the sake of the Jewish people, so that they would be free to engage in Torah study.

The Holy One, Blessed be He, says to them: Fools of the world! Are you attempting to deceive Me? Everything that you did, you did for your own needs. You established marketplaces to place prostitutes in them; you built bathhouses for your own enjoyment; and as for the silver and gold that you claim to have increased, it is Mine, as it is stated: “Mine is the silver, and Mine the gold, said the Lord of hosts” (Haggai 2:8).

Is there no one among you who can declare that they have studied this Torah? This is the meaning of the continuation of the verse from Isaiah, as it is stated: “Who among them can declare this?” (Isaiah 43:9). And “this” is referring to nothing other than the Torah, as it is stated: “And this is the Torah that Moses set before the children of Israel” (Deuteronomy 4:44), and whoever did not engage in its study does not receive reward. Immediately, the members of the Roman Empire leave disappointed.

The Roman Empire leaves, and the Persian Empire enters after it. What is the reason that the Persian Empire enters second? The reason is that after the Roman Empire it is the next most important. And from where do we derive this? As it is written in Daniel’s vision: “And behold another beast, a second, like a bear” (Daniel 7:5). And Rav Yosef teaches: These are the Persians, who are compared to a bear, as they eat and drink copious amounts as does a bear, and they are fleshy like a bear, and they grow their hair long as does a bear, and they never rest, like a bear, which is constantly on the move from one place to another.

The Holy One, Blessed be He, says to them: With what did you occupy yourselves? They say before Him in response: Master of the Universe, we have built many bridges, we have conquered many cities, and we have fought many wars. And we did all of this only for the sake of the Jewish people, so that they would engage in Torah study.

The Holy One, Blessed be He, says to them: Everything that you did, you did for your own needs. You established bridges to collect taxes from all who pass over them. You conquered cities to use their residents for forced labor [angareya]; and with regard to fighting the wars, I wage wars, and your success is from Me, as it is stated: “The Lord is a man of war” (Exodus 15:3). Is there no one among you who can declare that they have studied this Torah? As it is stated: “Who among them can declare this” (Isaiah 43:9), and “this” is referring to nothing other than the Torah, as it is stated: “And this is the Torah that Moses set” (Deuteronomy 4:44). Immediately, the members of the Persian Empire leave from before Him disappointed.

The Gemara asks: But once the Persian Empire sees that everything said by the Roman Empire is completely ineffective, what is the reason that they come forward? The Gemara answers: They believe that their claims will be more effective, as they say: The Romans destroyed the Second Temple, and we had built it, as the Second Temple was constructed under the auspices and with the encouragement of Cyrus, the king of Persia. The Gemara adds: And likewise, a similar exchange occurred with each and every nation.

The Gemara asks: But once the other nations see that every-thing said by the first ones, Rome and Persia, is completely ineffective, what is the reason that they come forward? The Gemara answers that they think: Those Empires subjugated the Jewish people, but we did not subjugate the Jewish people. The Gemara further asks: What is different about these, Rome and Persia, which were singled out explicitly, and what is different about those other empires that come afterward, which were not singled out and mentioned by name? It is because with regard to these, Rome and Persia, their kingship extends until the coming of the Messiah.

The nations will say before God: Master of the Universe, did You give us the Torah and we did not accept it? Since we never received the Torah, why are we being judged for not fulfilling its mitzvot? The Gemara asks: And can one say that they were never offered the Torah? But isn’t it written in the description of the giving of the Torah: “And he said: The Lord came from Sinai, and rose from Seir unto them” (Deuteronomy 33:2), and it is written: “God comes from Teman, and the Holy One from mount Paran” (Habakkuk 3:3). And the Sages asked: What did God require in Seir and what did He require in Paran? The Torah was not given in those locations.

And Rabbi Yoḥanan says: This teaches that the Holy One, Blessed be He, took the Torah around to every nation and those who speak every language, such as the Edomites in Seir and the Ishmaelites in Paran, but they did not accept it, until He came to the Jewish people and they accepted it. If the other nations all rejected the Torah, how can they excuse themselves by claiming that it was never offered to them?

Rather, this is what they say: Did we accept the Torah and then not fulfill its mitzvot? The Gemara asks: But this itself serves as the refutation of their own claim, as one can respond: Why didn’t you accept it? Rather, this is what the nations of the world say before Him: Master of the Universe, did You overturn the mountain above us like a basin, and we still did not accept the Torah, as You did for the Jewish people?

The Gemara provides the background for this claim: As it is written: “And they stood at the nether part of the mount” (Exodus 19:17), and Rav Dimi bar Ḥama says: The verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain, i.e., Mount Sinai, above the Jews like a basin, and He said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there, under the mountain, will be your burial. The nations of the world will claim that they too could have been coerced to accept the Torah.

Immediately, the Holy One, Blessed be He, says to them: The first mitzvot will let us hear the truth, as it is stated in the continuation of the same verse under discussion: “And announce to us the first things” (Isaiah 43:9). With regard to the seven Noahide mitzvot that preceded the giving of the Torah that even you accepted, where is the proof that you fulfilled them?

The Gemara asks: And from where do we derive that they did not fulfill them? As Rav Yosef teaches in explanation of the verse: “He stands, and shakes the earth, He sees, and makes the nations tremble [vayater]” (Habakkuk 3:6): What did God see? He saw the seven mitzvot that the descendants of Noah accepted upon themselves, and He saw that they did not fulfill them. Since they did not fulfill them, He arose and nullified for them [vehitiran] the command to heed these mitzvot. The Gemara asks: Do they gain from not obeying, as they are now released from the obligation to fulfill these mitzvot? If so, we find that a sinner profits from his transgression.

Mar, son of Ravina, said:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ב - ב

שנאמר בהמשך הפסוק "ויאספו לאומים". שבתחילה - "נקבצו יחדיו", ואחרי כן, "יאספו לאומים" ^[11].

ואין "לאום" אלא מלכות כשהיא לבדה, כפי שנאמר לרבקה [בראשית כה] "ולאום מלאום יאמץ" [מלכות יעקב ומלכות עשו יתאמצו לגבור האחת על רעותה].

וטרם שממשיכה הגמרא להביא את המשך המאמר, מקשה הגמרא:

האם יש חסרון בכך שהאומות באות באין בעירבוביא? ומי איכא, האם ישנה עירבוביא קמי לפני הקדוש ברוך הוא?! והלא כל בני האדם נסקרין לפניו בסקירה אחת, כל אחד בפני עצמו, גם כשהם מעורבבים יחד, כמו שנאמר [תהלים לג] "היוצר יחד לבם".

ומתרצינן: אכן, לפני הקב"ה לא שייכת עירבוביא, אלא רצון הקב"ה הוא שלא יבואו יחד, כי היכי, באופן דלא ליערבבו אינהו בהדי הדדי, שלא יתערבבו ביניהם, דלישמעו, כדי שישמעו מאי דאמר להו. כי הקב"ה רוצה להתווכח עם כל אומה ואומה בפני עצמה, כמו שיבואר בהמשך, וכשהם מעורבבים מתבלבלות טענותיהם.

ועתה מביאה הגמרא את המשך המאמר.

מיד נכנסת לפניו לפני הקב"ה, מלכות רומי, תחלה.

מאי טעמא, למה רומי תחלה?

משום דחשיבא, שהיא מלכות חשובה מכולן.

ומנלן דחשיבא?

דכתיב [דניאל ז] בחלום שחלם דניאל על ארבע החיות, שנמשלו לארבע אומות העולם. ובחיה הרביעית האחרונה נאמר "ותאכל כל ארעא, ותדושינה, ותדוקינה", שתחריב את כל הארץ, תדוש אותה, ותדוק אותה היטב.

ועל איזו אומה ירמוז?

אמר רבי יוחנן: זו מלכות רומי חייבת, הרשעה, ^[12] שטבעה [משמעתה] יצא בכל העולם, שכל העולם שומעין לקולה. וזו היא חשיבותה.

ומבארת הגמרא: ומנא לן, מנין לנו, דמאן דחשיב, כי מי שחשוב יותר, עייל ברישא, נכנס תחלה לדין לפני הקב"ה?

כדאמר רב חסדא לענין המשפט של ראש השנה.

דאמר רב חסדא: מלך וציבור העומדים ליכנס לדין - מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר [מלכים א ח] בתפלת שלמה בחנוכת בית המקדש, "לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל". ומה שאמר המלך שלמה "עבדו", כוונתו היא על עצמו, שהוא המלך. הרי שמשפט המלך נערך תחלה, לפני משפט העם.

וטעמא, מאי?

איבעית אימא, כיון שלאו אורח ארעא, אין זה דרך ארץ למיתב מלכא, להושיב את המלך מאבראי, מבחוץ, שיישב בחוץ וימתין עד גמר משפט העם.

ואיבעית אימא, עדיף לדון את המלך תחילה, מקמי דליפוש, לפני שיתרבה חרון אף של הקב"ה מפני פשעי הציבור, שמא חס ושלום יפרע מן המלך על כל עוונותיו, מפני חרונו על פשעי הציבור.

ולכן נכנסת מלכות רומי הרשעה תחלה, כשם שמלך נכנס תחלה מפני חשיבותו ^[13].

אמר להם הקדוש ברוך הוא לרומי: במה עסקתם? במה אתם חושבים לזכות בדין, ומה עשיתם בכל דור ודור.

אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו! ^[14] וכולם, לא עשינו בשביל עצמינו בלבד, אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה. כי בשווקים יש להם לישראל אפשרות להשתכר, וכמו כן, מוצאין בהם בקלות את מזונותיהם ואת שאר צרכיהם בקלות בשווקים שתקננו, ומתוך כך יש להם פנאי ללמוד תורה. ובמרחצאות שעשינו יש להם לישראל אפשרות להתעדן במרחצאות.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם! ^[15] כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם ולא למען ישראל -

תקנתם שווקים - להושיב בהן זונות! ^[16] תקנתם מרחצאות - לעדן בהן עצמכם. ומה שהרביתם כסף וזהב - הלא הכסף וזהב שלי הוא. שנאמר [חגי ב] "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות". - כלום יש בכם מגיד "זאת", [והוא המשך הפסוק, שנאמר "מי בכם ^[17] יגיד זאת"], ואין "זאת" - אלא תורה, שנאמר [דברים ד] "וזאת התורה אשר שם משה". האם עסקתם בתורת משה! ^[18]

מיד, בשמעם דברי הקב"ה, יצאו הרומאים מן הדין בפחי נפש, בצער ובבושה.

יצאה מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה.

מאי טעמא? למה באה פרס אחרי רומי?

דהא שהרי היא חשיבא בתרא, חשובה אחרי רומי.

ומנלן, ומנין אנו יודעים זאת?

דכתיב שם בחלום דניאל "וארו [והנה] חיוא אחרי תנינא [חיה אחרת, שניה] דמיא [דומה] לדב".

ומי היא אותה חיה שנמשלה לדוב? תני רב יוסף: אלו פרסיים, שאוכלים ושותים הרבה כדוב, ומסורבלין [בשר] עטופים שומן כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב, שאין לו מנוחה, והולך ובא כל הזמן.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לפרסיים: במאי עסקתם בכל דור ודור, ובאיזו זכות אתם באים לדין?

אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים עיירות גדולות כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, ^[19] וכולם, לא עשינו לצורך עצמנו, אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה!

אמר להם הקדוש ברוך הוא: לא בשביל ישראל עשיתם, אלא כל מה שעשיתם - לצורך עצמכם עשיתם! תקנתם גשרים - ליטול מהם מכס, שגבתה המלוכה מההולכים על הגשרים. כבשתם כרכים - לעשות בהם אנגריא, עבודת המלך, שתושבי הכרכים הכבושים יהיו אנשי צבא, ושיתנו בהמותיהן למלכות שלכם. מלחמות - אני עשיתי, שנאמר [שמות טו] "ה' איש מלחמה" -

כלום יש בכם מגיד "זאת", שנאמר "מי בכם יגיד זאת?" ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר "וזאת התורה אשר שם משה".

מיד יצאו מלפניו בפחי נפש.

ומקשה הגמרא: למה נכנסה מלכות פרס לדין, ומה חידשה בטענותיה?

וכי מאחר, הלא כיון דחזית שראתה מלכות פרס למלכות רומי, דלא מהניא ולא מידי, שהצטדקותם לא מתקבלת כלל - מאי טעמא עיילא, למה נכנסה לטעון?!

ומתרצינן: בכל זאת נכנסה, בחושבה שיש לה עדיפות על מלכות רומי -

אמרי, אמרו הפרסים לעצמם: אינהו, הם הרומאים, סתרו את בית המקדש, ולכן גער בהם הקב"ה, ואילו אנן, אנו בנינן, נתנו רשות לבני ישראל בימי כורש לבנות את בית המקדש. ^[20] ולכן חשבו שאכן יכולים הם לבקש שכר.

וממשיכה הגמרא לתאר את יום הדין של לעתיד לבוא.

וכן לכל אומה ואומה שנכנסה לפניו לדין ^[21].

ומקשינן: אחרי שראו שהקב"ה לא קיבל הצטדקותם של הרומאים והפרסיים, למה נכנסות שאר האומות? -

וכי מאחר, הלא אחרי דחזו שראו לקמאי לקודמיהם, דלא מהני ולא מידי שהצטדקותם לא מתקבלת כלל - מאי טעמא עיילי, למה נכנסות?!

ומתרצינן: סברי, הן סוברות, כי רק הנך, אלו שתי האומות, רומי ופרס, אישתעבדו בהו בישראל, שיעבדו את ישראל, הפרסיים בגלות בבל, והרומאים בגלות טיטוס, ועדיין בני ישראל משועבדים להם. ואילו אנן, אנו, לא שעבדנו בישראל.

ומקשינן על בעל המאמר - רבי חנינא בר פפא, או רב שמלאי.

מאי שנא, במה שונה הני שתי מלכיות אלו, רומי ופרס, דחשיבי, שבעל המאמר פירט אותן ואת טענותיהן והצטדקותן, ומאי שנא הני, דלא חשיבי להו, למה אינו מפרט את שאר האומות ^[22], את טענותיהם ואת הצטדקותם?

ומתרצינן: משום דהנך, שתי אלו, משכי במלכותייהו, נמשכות מלכותן, עד דאתי משיחא, ויכבוש אותן לשלטון הקב"ה.

ולכן פירט אותם בעל המאמר וסיפר בפרוטרוט את ויכוחם עם הקב"ה, אבל שאר המלכיות - בטלה מלכותם, [ואף שהקב"ה ידונם!] ואינם חשובים לפרט אותם.

וממשיכה הגמרא את המאמר, ואומרת:

אחרי שאומר להם הקב"ה "מי בכם יגיד זאת" -

אומרים לפניו: רבונו של עולם! כלום נתת לנו את התורה - ולא קיבלנוה?! ולמה באת בטענה עלינו על שאין בנו מגיד "זאת"?

ועל זה מקשה הגמרא: ומי מצי למימר הכי?! איך יכולים הם לטעון כך והרי זה לא נכון!?

ומביאה הגמרא את דברי רבי יוחנן, שאכן לא רצו אומות העולם לקבל את התורה.

והכתיב [דברים לג] בברכת משה רבינו את בני ישראל "ויאמר, ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו. הופיע מהר פארן".

"ה' מסיני בא" היינו אל הר סיני, וטרם הגיעו לסיני - זרח בשעיר, והופיע מהר פארן.

ועוד כתיב [חבקוק ג] בתפלת הנביא חבקוק "אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר פארן סלה".

ויש לשאול: מאי בעי, מה רצה הקב"ה בשעיר, ומאי בעי בפארן? ^[23] כלומר, למה בא לשם?

אמר רבי יוחנן: מלמד, שהחזירה הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון, ולא קבלוה, לא רצו לקבל את התורה, עד שבא אצל ישראל - וקבלוה.

וקשה, אם כן, כיצד הם אומרים "כלום נתת לנו, ולא קבלנוה"?!

ולכן אומרת הגמרא שהם אומרים אחרת: אלא, הכי אמרי, כך הם אומרים: כלום, האם קיבלנוה ולא קיימנוה? כלומר, כיון שלא קיבלנו אותה, לכן לא קיימנוה.

אך תמהה הגמרא מה טענה היא זאת? והרי בטענה זאת היא עצמה פירכא על דבריהם:

ועל דא, תברתהון. הרי זה ה"שבר" שלהם. כלומר, התשובה הזו היא קטיגוריה עליהם, כי אכן למה לא קיבלו את התורה?

לכן מעמידה הגמרא את טענתם באופן אחר: אלא, כך אומרים לפניו: רבונו של עולם! כלום האם כפית עלינו הר כגיגית של שכר - ולא קבלנוה?! כמו שעשית לישראל!

ואם היית כופה עלינו את התורה, היינו מקבלים אותה!

ומנין אנו דורשים שכפה הקב"ה על בני ישראל את התורה?

דכתיב [שמות יט] במעמד הר סיני "ויתיצבו [בני ישראל] בתחתית ההר", ודרשינן "בתחתית" ממש, כפשוטו -

אמר רב דימי בר חמא: מלמד שעקר הקב"ה את ההר, וכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את הר סיני כגיגית, ואמר להם לבני ישראל: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם, מתחת להר תהא קבורתכם! ^[24] מיד, כשטענו האומות טענה זו "כלום כפית עלינו את הר כגיגית" - אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו. שנאמר [שם בהמשך הפסוק] "וראשונות ישמיעונו", כלומר, שבע מצוות שקיבלתם - היכן קיימתם? הרי אף מה שאכן קיבלתם - לא קיימתם, ולמה באתם לבקש שכר? ^[25]

ומבארת הגמרא: ומנלן, מנין אנו למדים, דלא קיימום?

דתני רב יוסף: נאמר בספר חבקוק [שם] "עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים", ודרשינן "ראה" מלשון "נראה בעיניו" - מאי ראה?

ראה הקב"ה שבע מצוות שקבלו עליהן, על עצמם, בני נח, אומות העולם - ולא קיימום. וכיון שלא קיימום - עמד והתירן להן, ואינם חייבים עוד לקיימן. ^[26] ותמהינן: וכי התירן להם הקב"ה? ! איגורי איתגר! האם ירוויחו מכך שלא קיימום? אם כן, מצינו חוטא נשכר? ^[27]

הערות

^[11] מהרש"א.

^[12] כן פירש רש"י [והושמט מהצנזור]. ולפי פירוש זה "חייבת" היא תרגום ל"רשעה". ועוד פירשו התוס' [לפי הבנת המהר"ם], ש"חייבת" זה מלשון "חוב", שהקב"ה יגבה מהן את "חובם" על ששרפו את רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו. וכתב המהרש"א, על אף שהרגו עוד עשרה הרוגי מלכות במיתות משונות, מכל מקום, רשעותם הגדולה היא על ששרפו את התורה. [ויש לבאר כוונתו, כי לכן שאל אותם הקב"ה: מי בכל מגיד "זאת" והיא התורה].

^[13] מהרש"א.

^[14] כתב הראב"ד: כלומר, עסקנו בפרקמטיא הרבה, כדי שנרוויח בהם, ולא נהיה צריכים ליטול ממונם של ישראל.

^[15] כתב הגרי"ז [על התורה, פרשת בראשית]: לא אמר להם הקב"ה "שקרנים אתם!", כי הם אכן אינם שקרנים, לפי שהאמת היא שכל מה שברא הקב"ה בעולמו, ומטרתו היא להיות לתועלת עבור בני ישראל העוסקים בתורה והשומרים את מצוותיה. וכדברי הכתוב בישעיה "כל הנברא - בשמי, לכבודי בראתיו, יצרתיו, ואף עשיתיו". וכמו שאמרו חכמים שכל העולם כולו לא נברא אלא להיות לצוות לזה, לתלמיד חכם. ונמצא שאכן מעשיהם של הגויים הועילו לתכלית הרצויה, שהיו לתועלת לעם ישראל שיוכלו לעסוק בתורה, אלא שלא מגיע להם על כך שכר אלא אם היו עושים זאת בכוונה הזאת. ונמצא, שיכלו לקבל שכר גדול על מעשיהם, אלא שהם נחשבים "שוטים", שלא עשו זאת למען ישראל אלא רק למען עצמם, והפסידו בכך את כל שכרם. וכיסוד הדברים הללו מבואר בחידושי הרשב"א על הגדות הש"ס, עיין שם.

^[16] כתבו התוס', שהקב"ה רוצה לגנות אותם בכל מה שיוכל, לכן אומר להם כן. אף שבשווקים גם עושים מסחר. ועוד כתבו [דף יח א], שנהגו לגבות מסים מן הזונות. ה"תורת חיים" מבאר שהאומות באו לומר שבמעשיהם עשו "תיקון העולם". וכיון שנהנו מכך גם ישראל, והועילו שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה, לכן יש להם "שותפות" בעסק התורה. ובאו לבקש מקצת מן השכר הצפון לבני ישראל בתורת שותפים. ואמר להם הקב"ה: במעשיכם לא כיוונתם אפילו לתיקון העולם, אלא עשיתם לצורך עצמכם בלבד, לפי שהשווקים שתיקנתם, עיקר מטרתכם היא בשביל זונות [ומתורצת קושית התוס', שאילו כוונו לשם סחורה, אכן היה להם חלק בעסק התורה]. ומרחצאות לא עשיתם בשביל לרחוץ בהן, אלא ל"עדן" עצמכם. וכן מבאר גבי פרסיים, שענה להם הקב"ה: גם זה לא עשיתם לצורך תיקון העולם, אלא להרבות רכושכם. ועיין שם שמתרץ כמה קושיות לפי דרך זו.

^[17] הגירסא בישעיהו היא "בהם".

^[18] העיון יעקב מפרש: אם התכוונתם למען שיתעסקו ישראל בתורה, ואם אכן אתם מכירים בקדושת התורה - למה אין בכם מי שעסק בה.

^[19] כתב רש"י: הרומאים עסקו בשווקים ומרחצאות וכסף וזהב, והפרסיים בגשרים וכרכים ומלחמות.

^[20] הקשו התוס': אם כן, למה אינם מצטדקים לפני הקב"ה שבנו את בית המקדש? ותירצו, שרק בדור אחד עשו כן, ושאלת הקב"ה היא: במה עסקתם בכל דור ודור.

^[21] פירש בתוס' רבינו אלחנן: כל אומה תחשוב שלא הצירה לישראל כאותן שלפניה. והראב"ד כתב: כלומר, אין נכנסין אלא לקבל שכר על שלא שעבדו את ישראל. והאמת שהקב"ה כבר שילם להם שכרם בעולם הזה.

^[22] כתבו התוס', שקושית הגמרא היא על בבל ועל יון שהן מארבעת המלכיות שעליהם חלם דניאל ששיעבדו את ישראל והיו חשובים, אבל משאר אומות לא הקשתה הגמרא. ועיין מהרש"א ומהר"ם. ועוד כתבו [בד"ה וארו] שבבל היא עתה ממלכה שפלה [וכנראה כוונתם גם ליון - עיין מהרש"א], אבל פרס ורומי עומדות בחשיבותן עד סמוך לביאת המשיח.

^[23] לפי פירוש רש"י: פארן היא ארץ ישמעאל, ותימן היא שעיר, הוא עשיו, ולדבריו גירסת הגמרא היא "מאי בעי בשעיר, ומאי בעי בפארן". והקשו התוס', אם כן למה הביאה הגמרא את הפסוק השני מחבקוק? ובתוס' רבינו אלחנן מביא דרשת חז"ל בספרי שהקב"ה הופיע לעם ישראל מארבע רוחות והם: סיני [ולפי פירוש זה אין הכוונה להר סיני אלא מרוח הנקרא סיני, וברש"י על התורה מפרש "מסיני" - "לסיני" בא] שעיר, פארן, והרביעי הוא תימן המוזכר בנביא חבקוק.

^[24] לקמן בגמרא איתא: שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזיר את העולם לתוהו ובוהו. ומבאר המהרש"א, שזה מה שנאמר כאן, "שם תהא קבורתכם", שאם יחזור העולם לתוהו ובוהו, ממילא תהיו קבורים. ומביא בשם ספר פענח רזא, שהם שני דברים: אם בני ישראל לא יקבלו את התורה יחזיר את העולם לתוהו ובוהו, אבל אם רק משה ואהרן ובניהם יקבלו - לא יחזיר את העולם לתוהו ובוהו, אלא יקבור תחת ההר שאר העם המסרבים לקבל את התורה.

^[25] ומבאר הריא"ף שזו תשובה על טענתם "כלום כפית עלינו הר כגיגית", שכיון שלא קיימתם את שבע המצוות, מה טעם יש לכפות עליכם עוד. אבל ישראל ששמרו על שבע המצוות, ועוד שמרו על שבת ודינים שנצטוו במרה, והראו בכך שהם מוכנים להיות "עבדי ה"', לכן כפה עליהם את ההר כגיגית.

^[26] הגרי"ז [בסוף ספרו על הרמב"ם] מבאר, שבני נח המקיימים שבע מצוות חייבים לקיימם אך ורק משום החיוב החדש מצד תורת משה, ולא משום שציווה ה' לאדם הראשון על כך. ולכן, כיון שלא קיבלו אומות העולם את התורה בכלל, אפילו לא השבע מצות שבה, לכן התיר להם הקב"ה את שבע המצוות. ומקורו מדברי הרמב"ם [מלכים ח י] "וכן צוה [נצטווה] משה רבינו מפי הגבורה לכוף את באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל ייהרג". ושם כותב הרמב"ם שגר תושב הבא להתגייר, צריך "לקבל" עליו את שבע המצוות בפני שלשה חבירים. כלומר, שכל גוי אינו חייב כשלעצמו בשבע המצוות, מפני היותו בן נח - כי הרי התבטלה מצוותיהן, והתירן להם הקב"ה, אלא אם "מקבל" על עצמו מפני שכך כתוב בתורת משה, הרי הוא גר תושב. ועוד כותב שם הרמב"ם [הלכה יא] "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק מעולם הבא. והוא, שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה, והדיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת - אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם". ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם במסכת חולין סוף פרק שביעי.

^[27] כתב המהרש"א: הגמרא לא הקשתה למה הענישם ה', הרי ביטל מהם את המצווה, כי העניש אותם על שלא קיימו קודם שהתיר להם ה'. והרש"ש מדייק על דבריו: הרי לא הענישם ה', אלא שאינו נותן להם שכרם?

וסופריה כלומר, חכמיה ומלומדיה, שנאמר: "ויאספו לאמים" (ישעיהו מג, ט), ואין "לאום" אלא מלכות, שנאמר: "ולאם מלאם יאמץ" (בראשית כה, כג). ותמהים: ומי איכא [והאם יש] ערבוביא קמי [לפני] הקדוש ברוך הוא שהוא צריך לגעור בהם שיעמדו כל אחד לעצמו, כדי שיוכל לדון איתם? אלא המטרה היא כי היכי דלא ליערבבו אינהו [בהדי הדדי] [כדי שלא יתערבבו הם זה עם זה], דלישמעו מאי דאמר להו [שישמעו מה שאומר להם] הקב"ה.

[מיד] נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה. ומבררים, מאי טעמא [מה הטעם] היא נכנסת תחילה? משום דחשיבא [שהיא החשובה] מכל האומות. ומנלן דחשיבא [ומנין לנו שהיא החשובה]? דכתיב [שנאמר] בספר דניאל על המלכות ("החיה") הרביעית מן האומות העתידות לשלוט בעולם: "ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקינה" [ותאכל את כל הארץ ותדוש ותרמוס אותה] (דניאל ז, כג), אמר ר' יוחנן: מלכות האוכלת את כל העולם זו רומי חייבת (הרשעה) שטבעה יצא בכל העולם, שהיא ממלכה גדולה וחזקה מאד הידועה בכל העולם.

ושואלים: ומנא לן דמאן דחשיב עייל ברישא [ומנין לנו שמי שחשוב נכנס בתחילה]? כדברי רב חסדא, שאמר רב חסדא: כאשר מלך וצבור באים לדין — מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר: "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל" [וגו'] (מלכים א ח, נט). וטעמא מאי [ומה הטעם] שמכניסים לדין תחילה את המלך? איבעית אימא [אם תרצה אמור]: לאו אורח ארעא למיתב מלכא מאבראי [אין זו דרך ארץ שישב מלך מבחוץ ויחכה], ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: דנים אותו לעצמו תחילה, מקמי דליפוש [לפני שיתרבה] חרון אף בגלל חטאיהם של הרבים.

נכנסת מלכות רומי, אמר להם הקדוש ברוך הוא: במאי [במה] עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה כשכל אלו מוכנים לפניהם.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם, וכי אותי אתם רוצים לרמות? כל מה שעשיתם — לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם שווקים — להושיב בהן זונות, מרחצאות עשיתם — לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב שאומרים אתם שהרביתם — שלי הוא ולא שלכם, שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות" (חגי ב, ח),

כלום יש בכם מגיד זאת? [והוא שנאמר בהמשך הפסוק שאנו דורשים אותו "כל הגוים נקבצו יחדיו" — "מי בכם יגיד זאת" (ישעיהו מג, ט)], ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד, מד), ומי שלא עסק בה לא מגיע לו שכר! מיד יצאו בפחי נפש.

יצאת מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה. מאי טעמא [מה הטעם] היא נכנסת? דהא חשיבא בתרה [שהיא חשובה אחריה]. ומנלן [ומנין לנו] דבר זה? דכתיב [שנאמר] בחזון דניאל: "וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדב" [והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב] (דניאל ז, ה), ותני [ושנה] רב יוסף: החיה הזו אלו פרסיים, שאוכלין ושותין הרבה כדוב, ומסורבלין שמנים ומרובים [בשר] כדוב, ומגדלין שער הרבה כדוב, ואין להם מנוחה כדוב שהוא תמיד נע ונד.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: במאי [במה] עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: כל מה שעשיתם — לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם גשרים — ליטול מהם מכס, כרכים — לעשות בהם אנגריא כלומר, להשתמש ביושביהם לעבודת כפיה, מלחמות — אני עשיתי, שנאמר: "ה' איש מלחמה" (שמות טו, ג), כלום יש בכם מגיד זאת? שנאמר: "מי בכם יגיד זאת", ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה אשר שם משה"! מיד יצאו מלפניו בפחי נפש.

ושואלים: וכי מאחר דחזית [שרואה] מלכות פרס למלכות רומי דלא מהניא ולא מידי [שאינה מועילה דבר] בטענות מסוג זה, מאי טעמא עיילא [מה טעם נכנסת]? ומשיבים: בכל זאת, חשבו הפרסיים שלהם יש סיכוי, אמרי [אומרים הם]: אינהו סתרי [הם הרומאים הרסו] את בית המקדש (השני), ואנן בנינן [ואנו בנינו] אותו, שהרי ברשות ובעידוד כורש מלך פרס נבנה הבית השני. וממשיך המדרש: וכן נעשה הדיון כעין זה לכל אומה ואומה.

ושואלים: וכי מאחר דחזו לקמאי דלא מהני ולא מידי [ששאר העמים רואים את הראשונים, רומי ופרס, שאינם מועילים דבר בטענותיהם], מאי טעמא עיילי [מה טעם הם נכנסים]? ומשיבים: סברי [חושבים] הם: הנך אישתעבדו בהו [אלו, רומי ופרס, שעבדו בהם] בישראל ולכן אינם מקבלים שכר, ואנן [ואנו] לא שעבדנו בישראל. ושואלים: מאי שנא הני דחשיבי [במה שונים אלה, רומי ופרס, שהוחשבו], שהוזכרו במפורש, ומאי שנא הני דלא חשיבי להו [ובמה שונים אלה, מלכויות אחרות, שלא הוחשבו], שלא הזכירן? משום דהנך משכי במלכותייהו עד דאתי משיחא [שאלה, רומי ופרס, נמשכים במלכותם עד שיבוא משיח].

וממשיך המדרש: אחרי שהקב"ה שואל את כל העמים האם עסקו בתורה, אומרים לפניו העמים: רבונו של עולם, כלום נתת לנו את התורה ולא קיבלנוה? וכיון שלא נתת אותה לנו — מדוע עלינו לתת את הדין על שלא קיימנוה? ושואלים: ומי מצי למימר הכי [והאם יכולים לומר כך] שלא נתן להם? והכתיב [והרי נאמר] בתיאור נתינת התורה: "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו" (דברים לג, ב), וכתיב [ונאמר]: "אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן" (חבקוק ג, ג), ויש לשאול: מאי בעי [מה מבקש] ה' בשעיר, ומאי בעי [ומה מבקש] בפארן? שהרי לא שם ניתנה התורה!

אלא אמר ר' יוחנן: מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא את התורה על כל אומה ולשון, כגון בשעיר לאדומים ובפארן לישמעאלים, ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה. ואם כן, איך יכולים הם לטעון שלא נתן להם את התורה?!

אלא הכי אמרי [כך הם אומרים]: כלום קיבלנוה ולא קיימנוה? ותמהים על הסבר זה: ועל דא תברתהון [ועל זה השבר שלהם], כלומר, הרי דבר זה עצמו הוא הפירכה לטענתם, שהרי הם נשאלים: אמאי [מדוע] לא קבלתוה? אלא כך אומרים לפניו אומות העולם: רבונו של עולם, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה, כמו שעשית לישראל?

דכתיב [שנאמר]: "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט, יז), ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה (הפך) הקדוש ברוך הוא את הר סיני כגיגית על ישראל (והוא מה שנאמר שהתייצבו בתחתית ההר), ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה — מוטב לכם, ואם לאו [לא] — שם מתחת להר תהא קבורתכם! אם כן, יש לעמים טענה שגם אותם היה אפשר לכפות בכך לקבל את התורה!

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, כלומר מהמצוות הראשונות נלמד, שנאמר בפסוק אותו אנו דורשים : "וראשונות ישמיענו" (ישעיהו מג, ט), אותן שבע מצו‍ת של בני נח, שלפני מתן תורה, שאף אתם קיבלתם, היכן קיימתם?

ושואלים: ומנלן [ומנין לנו] שלא קיימום? דתני [ששנה] רב יוסף בפירוש הפסוק "עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים" (חבקוק ג, ו), מאי [מה] ראה? ראה שבע מצו‍ת שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן. ותוהים: איתגורי איתגור? [וכי הרוויחו]? אם כן מצינו שחוטא נשכר בחטאו!

אמר מר בריה [בנו] של רבינא:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Mar, son of Ravina, said:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

דרש רבי שמלאי לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחה ואומר כל מי שעוסק בתורה יבא ויטול שכרו מתקבצין ובאין כל האומות בערבוביא דכתיב כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאומים ואומר להם מי בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנא' וזאת התורה ונכנסת החשובה מכל האומות והיא מלכות רומי שנאמר ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדוקינה. וא"ר יוחנן זו מלכות רומי שטבעה יוצא בכל העולם:

ומאן דחשיב עאיל ברישא כדרב חסדא דאמר מלך וצבור מלך נכנס תחלה שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו אמר הקב"ה יש בכם מגיד זאת מיד יצאו בפחי נפש (אומרים לפניו רבש"ע) [וכו'] נכנסת אחריה מלכות פרס דהיא חשובה בתרה שנאמר וארו חיוא אחרי וגו' ותני רב יוסף אלו פרסיים וכו' ויוצאין גם הם בפחי נפש אומרים לפניו רבש"ע כלום קבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב ויאמר ה' מסיני בא וגו' מלמד שהחזירה הקב"ה לתורה על כל האומות ולא קיבלוה אומרים לפניו רבש"ע [כלום] כפית עלינו הר כגיגית כישראל ואמרת אם אינכם מקבלים את התורה שם תהא קבורתכם שנא' ויתיצבו בתחתית ההר ולא קיבלנוה אומר להם ראשונות ישמיעונו.

שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם אותם ומנלן דלא קיימום דכתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים וגו' ותני רב יוסף ראה שלא קיימו שבע מצות:

לפני אדיהן של ע"א שלשה ימים כו'. נכנסת מלכות פרס אחרי' מ"ט דאיהי חשיבא בתרא דכתב וארו חיוא אחרא תנינא דמיא לדוב. קשיא לי מאי מוכתא דאיהי חשיבא בתרה אלימא מדכתב תנינא ונחשוב מלכות בבל דאיהי חשיבא טפי דהוא קדמייתא ומאי דאמרי' נמי לקמן משום דהנך משכא מלכותא עד דאתי משיחא בשלמא רומא משכא אל פרס מנלן דמשכא עד משיחא והוא כלתה לה בימי יונים וי"ל דהא דכלתה בימי יונים שלא שלט' יותר על ירושלים אבל על ישראל שבגלות בבל שלטה מהם עד ביאת המשיח עיין במהדורא תנינא:

מלכות רומי תחלה וכו'. כתבו התוס' משום וכו' כי במעשה ר' חנינא בן תרדיון נגזר על רומי חורבן גדול עכ"ל ואע"ג דבשאר הרוגי מלכות כגון ר' עקיבא וחבריו נעשו בהם ג"כ מיתות משונות אפשר משום ס"ת שנשרף עמו קאמר וק"ל:

שטבעה יצאה בכל העולם. יש לפרש כמשמעה שמטבע שלה יוצאה בכל העולם שכן דרך המלכים שמטבע שלהם יוצאת עד מקום ממשלתם ופוסל הישנות כדלקמן בפרק ר"י (נב ב) גבי דינר הדרייני טראייני כפרש"י שם ועל דרך זה נראה לפרש על מה שאמר כסף וזהב הרבינו אמר הקב"ה כסף וזהב שלי הוא וכו' כי הכסף וזהב שהרבו מלכי רומי שהם אנדריינוס וטרייאנוס משל קודש היה שהוא של הקב"ה כמ"ש שם בקשו לגנוז דנרי אנדריינוס וטראיינוס מפני מטבע של ירושלים שרובה קודש ועיין בפ"ק דשבועות בחדושינו ודו"ק:

מקמי דליפוש חרון אף וכו'. לכאורה בפרש"י הכא ובמסכת ר"ה דלא ליפוש חרון אף דצבור שהוא גדול מפני שהם רבים ויפרע אח"כ מן המלך אין זה דומה הא דרומי חייבת הם ג"כ רבים וליפוש חרון אף על שאר העובדי כוכבים וצ"ל דבחשיבותא תליא מלתא דבין רבים ובין יחיד חס הקב"ה על חרון אף דליפוש על החשוב טפי ודו"ק:

מלמד שכפה עליהם וכו'. ואין זה סותר הא דקאמר לקמן דיחזור כל העולם לתוהו ובוהו דה"נ קאמר הכא שיחזור כל העולם לתוהו ובוהו דהיינו לפי טבע הבריאה שהיה העולם כולו מים במים וחסד אלהים היה בשביל האדם שיקוו המים למקום אחד ואם לא תקבלו התורה יחזור לטבעו תוהו ובוהו ושם תהא קבורתכם ולהכי אמר משמים השמעת דין על הארץ שתחזור לדינה ולטבעה ואז הארץ יראה שתחזור לטבעה שיעלו המים עליה ובפענח רזי כתב שהוכרח לכפות ההר עליהם דבלאו הכי היו משה ואהרן ובניהם מקבלים התורה ולא היה העולם חוזר לתוהו ובוהו עכ"ל וק"ל:

אתגורי אתגור כו'. אבל ליכא למפרך דמאי בעי לדיינם כיון דהתירן די"ל הראשונות ישמיעונו היינו על מה שכבר עברו קודם שהתירן וק"ל:

בתוס' ד"ה וארו חיוא וכו'. אלישנא דקאמר דהיא חשובה בתרה קשיא להו הכי אבל הא ודאי דבבל לא עייל בתר רומי כיון דגם הם אשתעבדו וסתרי בית המקדש ועיין עוד בזה לקמן וק"ל:

בד"ה מאי שנא הני דלא וכו' פירוש בבל ויון כו' שנשתעבדו וחשובים וכו' עכ"ל. יש לדקדק דהדרא קושיין לדוכתא כיון דבבל ויון נמי אשתעבדו בישראל ובבל נמי סתרו בהמ"ק כמו רומי מאי טעמא איעיילו ומאי פריך מ"ש הני דלא חשיב להו דהיאך חשיב (להו) כיון דלא עיילו ויש לפרש דמיון הכי פריך מ"ש הני דחשיבי ועיילי ומ"ש יון דלא חשיב לעיילי לפני פרס דיון נמשל לנשר שהוא מלך בעופות ומבבל נמי יש לפרש דהכי פריך מאי שנא רומי דחשיב ועייל ברישא ומאי שנא בבל דלא חשיב לעיולי ברישא דאיהו נמשל לארי שהוא מלך בחיות כמ"ש התוספות לעיל ומשני משום דהני משכי במלכיות ראוי לעיולי ברישא וכיון דחזו דלא מהני להני מידי שוב לא עיילו בבל ויון ודו"ק:

בד"ה מאי בעי בשעיר וכו' מיהו קשה לגרסת רש"י וכו' עכ"ל. דליכא למימר דבקרא דבוזאת הברכה נמי סמיך אסיפא דקרא דכתיב פארן דא"כ לא ה"ל לאתויי קרא דחבקוק כלל דה"ל כמו יהודה ועוד לקרא וק"ל:

תוס' ד"ה רומי חייבת וכו' ונמצא במעשה מרכבה וכו'. נראה דזה הוה כמו טעם אחר ור"ל ועוד טעם אחר דנקרא חייב משום דחייבת חוב דהוא החורבן שנגזר עליה ולפי טעם זה לא הוי חייבת לישנא דתרגום דרשע אלא הוי לשון חוב וחיובא ופי' הראשון הוא ע"ר שפרש"י וק"ל:

ד"ה אמר להן הקדוש ברוך הוא וכו' פי' שואל להם במה זכו בכל דור ודור. נראה דפירשו כן משום דקשה להם וכי אפשר שלא עסקו העובדי כוכבים בשום מעשה טוב בשום זמן יותר ממה שאמרו שתקנו שווקים או גשרים וכיוצא וכן פרס הלא בנו בית המקדש לכך פירשו דודאי אשכחן שאר ענינים שעסקו בהן אבל לא היה אלא באותו דור אחד והוא שאל מהן עסק שעסקו בכל הדורות כמו שכתבו התוס' לקמן עמוד זה ד"ה ואנן בנינן וכו':

ד"ה מ"ש הני דלא קא חשיב פי' בבל ויון וכו'. נראה דפירשו כן משום דקשה להם דמאי פריך בגמ' מ"ש הני דקא חשיב וכו' פירוש דחשיב בהדיא ובפירוש הב' אומות דהיינו רומי ופרס ושאר האומות לא פרט אותן בפירוש הא כבר מפורש לעיל מיניה דמלכות רומי היא החשובה על כל האומות ופרס חשיב בתרה לכך פירשו דלא פריך אלא מבבל ויון דגם הם היו חשובין ביותר וכמו שהקשו התוס' לעיל בד"ה וארו חיוא אחרי וכו' ומשני גמרא ממש כמו שתירץ ר"י לעיל בתוס' בדיבור הנזכר שאע"ג שבבל היתה חשובה וקראה הכתוב אריה לא היתה חשובה אלא בזמנה אבל לא משכה מלכותה וכן יון אבל הני רומי ופרס משכי במלכותייהו וכו' ולכך לא חשיב ר' שמלאי בפירוש ובפרטות כי אם השתי אומות הנזכרים דהיינו רומי ופרס אבל בבל ויון כללם בסתם בכלל שאר האומות ואמר וכן לכל אומה ואומה וכו' ולפי זה יש לישב ג"כ הגירסא שלפנינו שכתוב בה מ"ש הני דחשיבי ומ"ש הני דלא חשיבי ופריך ממש הקושיא שהקשו התוס' לעיל ור"ל מ"ש הני פי' רומי ופרס דחשיבי משום דקראם הכתוב דוב ומ"ש בבל ויון דלא חשיבי הא בבל נמי קרי לה קרא אריה ומשני ממש כדמשני לעיל ר"י בתוספות הני משכי במלכותייהו עד וכו' אבל בבל לא נקראת אריה אלא בזמן שהיתה מושלת בכל העולם אבל עתה היא ממלכה שפלה וק"ל:

גמרא (בסוף העמוד) איתגורי איתגור כו'. כתב הרש"א בח"א אבל ליכא למיפרך דמאי בעי לדיינם כיון דהתירן כו'. הן כאן לא מצינו דבא לדיינם רק דלא בעי ליתן להם שכר. גם נראה דאשתמיטתיה פרש"י לקמן (ו) ד"ה ולפני עור "ונהי דהתירן כו' עתידין ליתן אה"ד כו'" [וי"ל דרש"י לא כתב כן אלא לפי מאי דמסיק מר בריה דרבינא לומר כו'. אבל לקס"ד דמקשה איתגורי איתגר משמע ודאי דאין נענשין ג"כ] :

וְכוּלָּן לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה (ישעיה מג, ט). קשא איך עלה על לבם לדבר שקר גמור וגלוי לפני הקדוש ברוך הוא באומרם שעשו לצורך ישראל?
ונראה לי בס"ד כונתם אף על פי שעשינו לצרכינו ולעצמינו עם כל זה בכל זה שעשינו לעצמינו יש בו צורך ישראל כדי שיתפעלו ויאמרו אם כך לעוברי רצונו, קל וחומר לעושי רצונו! ועל ידי כך יתאזרו ויזדרזו בעסק התורה ביותר. ואמר להם הקדוש ברוך הוא: שׁוֹטִים! הלא לפני גלויה וידועה כוונתכם שלא עשיתם אלא רק לצורך עצמכם ואין משותף בכונתכם כונה זו של צורך ישראל גם כן, כי אדרבה אתם אינכם רוצים שיעסקו ישראל בתורה ולא יהיו לומדים קל וחומר זה כדי להתאזר בתורה יען כי 'כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת' הלא אדרבה אתם אומרים להם שטוב להם שלא יעסקו בתורה ואיך תאמרו שכונתכם היתה גם כן בעבור שיקחו קל וחומר ויתעסקו בתורה?!

תִּקַּנְתֶּם שְׁוָוקִים לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת. כתבו התוספות הוא הדין דהוה מצי למימר לעשות בהם סחורה לכל דבר אלא מגנה אותם בדבר גנאי עיין שם.
ונראה לי בס"ד אם היה אומר לעשות בהם סחורה לכל דבר יאמר גם בזה יש צורך לישראל כדי שיעסקו בתורה ד'אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה' (משנה אבות ג, יז) ואם לא יש שווקים וחניות היכן יסחרו ישראל סחורתם כדי להתפרנס, דעל ידי שווקים גם הם ישבו בחניות שם לעסוק במשא ומתן ומי שאין לו קרן ממון בידו לסחור בו יהיה סרסור של משא ומתן ויש שיהיו סופרים ועוד כמה עסקים השייכים למשא ומתן הנעשה בשווקים שעל ידי כך יהיה להם פרנסה ויעסקו בתורה.

כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלִּי הוּא (חגי ב, ח). פירוש הסכלתם מאד במאמר זה שאמרתם 'הַרְבֵּה כֶּסֶף וְזָהָב הִרְבִּינוּ' כאלו אתם המרבים אותו בעולם והלא באמת הכל שלי כי אנכי הבורא אותו בבטן הארץ ואנכי הממציאו ביד בני אדם החופרים ומוציאים אותו מבטן הארץ ואנכי המגלגלו אצל בני אדם זה לזה למלאות אוצרם וכיסם ממנו, ואיך תאמרו 'הִרְבִּינוּ' דאם יש אדם בונה מרחץ ומתקן שווקים כלום יש בורא כסף וזהב וממציאו בעולם.

נִכְנְסָה מַלְכוּת פָּרַס אַחֲרֶיהָ (דניאל ז, ה). נראה לי בס"ד ראשי תיבות שתי אומות שנכנסו ראשנה לשבעים אומות הוא 'אף' שהוא ראשי תיבות 'ארם פרס' וזה סימן רע לשאר אומות. גם סופי תיבות שתי אומות אלו 'מס' וגם זה סימן רע להם שהוא מלשון המסה כמו הִמֵּס יִמָּס (שמואל ב' יז, י) ונשארו אותיות אמצעיות 'רר' [400] שהם מספר ארבע מאות כוחות של סטרא אחרא בסוד 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ' וגם זה סימן רע להם שהוא מלשון רָר בְּשָׂרוֹ (ויקרא טו, ג) שכולם יהיו נימוקים והולכים כי יתברר מהם חלקי הטוב.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה גְּשָׁרִים גָּשַׁרְנוּ הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבַשְׁנוּ הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת עָשִׂינוּ, וְכוּלָּם לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה. פירוש מה שעשינו כל אלה ולא שתפנו ישראל שלא לקחנו מהם אנשי חיל להלחם ולא שתפנו אותם בעסק גשרים וכבוש כרכים היינו כדי שלא לבטלם מן עסק התורה ולא בשביל שהם בזויים אצלינו ואין אמון בם.

אָמְרִי אִינְהוּ סָתְרִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וַאֲנַן בָּנֵינַן. כלומר כיון דסתרו הרי עשו מעשה דמכחשת דבריהם שאמרו שהיתה כונתם ורצונם כדי שיעסקו ישראל בתורה דאם כן איך החריבו בית המקדש שממנו יוצא שפע חכמה וממנו תורה יוצאה מן הסנהדרין הקבועים בלשכת הגזית? אבל אנחנו בנינו בית המקדש דמוכח שעשינו כדי שישראל יעסקו בתורה. ואף על פי שאין כן מטרת כונת לבנו עם כל זה לא עשינו מעשה לסתור דברינו אלא אדרבה עשינו מעשה של בנין בית המקדש שמזה יתחזקו דברינו.

מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַר כְּגִיגִית עַל יִשְׂרָאֵל (שמות יט, יז). נראה לי בס"ד נרמז זה במה שאמר הכתוב וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ (דברים לג, ג) 'תֻּכּוּ' חסר כתיב בלא וא"ו והיא מספר גִיגִית [426] שעולה תכ"ו.

מאי בעי בשעיר וכו'. עמ"ש בקונטריס ככר לאדן סוף דף קצ"ב בס"ד:

כלום כפית עלינו את ההר כגיגית כדרך שכפית על ישראל וכו'. אע"ג דאמרו בתנחומא פרשת נח דמה שכפה ההר על ישראל היה על תורה שבע"פ דתורה שבכתב קבלו ישראל ברצונם וא"ה לא קבלו שום דבר. כונתם דהי"ל לכפות ההר עליהם על תורה שבכתב שיקבלוה כדרך שכפה ההר על ישראל במה שלא רצו לקבל שהיא תורה שבע"פ:

כלום יש אב מעיד על בנו. כתב הרב עיון יעקב ז"ל אע"ג דאינם נקראים בנים אא"כ עושים רצונו מ"מ פסול לעדות דדילמא יש צדיק א' בדור שהוא בנו ולפי שהוא ערב וכו' ע"ש ולא הוה צריך הרב ז"ל לזה דהא פלוגתא דר"מ ורבי יהודה פ"ק דקדושין ור"מ סבר דבכל אופן נקראים בנים ואע"ג דקי"ל ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה סימן קצ"ד וסימן רמ"ב דבהא קיימא לן כרבי מאיר דדייקי קראי כותיה וגם הרב פרשת דרכים הגם דלא זכר תשובת הרשב"א הוא בנה יסוד דרושו על סברת ר"מ ע"ש ותו אעיקרא דדינא פרכא דהכא הקב"ה אמר אני מעיד בישראל שקיימו כל התורה כלה וא"כ רחמנא אמר שהם עושים רצונו ולזה אמרו לו כלום יש אב מעיד על בנו לפי דבריו שהם עושי רצונו וקיימו כל התורה כלה אם כן הם בנים ודאי:

א"ל הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם וכו'. קרי להו שוטים כי זה חסרון דעת לדבר שקרים לפני בוחן לבות וכליות ויודע מחשבות ולא יתבוששו לומר שלא עשו אלא לצורך ישראל והוא יודע ההפך וזה שטות מוהלט:

עשיתם שווקים וכו' מרחצאות לעדן עצמכם וכו'. בשבת דף ל"ב אמרו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו וכו' נענה ר"ש כל מה שתקנו לצורך עצמן והקשו המפרשים דבמושכל ראשון נראה דמה שאמר ר' יהודה הוי כמו דברי א"ה ומה שאמר ר"ש הם דברי הקב"ה. ויש מי שתירץ דמשום יראת מלכות קאמר ר' יהודה. אמנם אכתי יש לדקדק דמי הכריחו לר' יהודה לדבר בענין זה מעיקרא כדי שיצטרך לומר משום יראה מה שאינו אמת לכן נראה דכונת ר' יהודה היא דהגם דכונתם לצורך עצמם וכיוצא מ"מ מאלו הענינים נמשך הנאה לישראל שאינם טורחים וז"ש כמה נאים מעשיהם וכו' אף שכונתם לדבר אחר מעשיהם נאים שנמשך הנאה לישראל ופשוט:

כלום יש בכם מגיד זאת ואין זאת אלא תורה וכו'. לפום רהטא יש להרגיש דהא קי"ל גוי שעסק בתורה חייב מיתה ומה זו שאלה שלא עסקו בתורה. ועלה במחשבה לומר דבז' מצוות דידהו חייבים לעסוק בתורה על דרך מה שכתב התוס' לקמן בסמוך על מאי דאמר ר"מ גוי העוסק בתורה הרי הוא ככ"ג ע"ש. אך פשט הלשון דקאמר כלום יש בכם מגיד זאת קרוב לשמוע דעל התורה בכללה קאמר ותו למאי דכתבנו בעניותנו לעיל בשבת דף ל"ג דאין להם לעסוק אף בז' מצות אלא דאם עסקו הרי הם ככ"ג. א"נ דחיובם אינו מצד תלמוד תורה אלא למען דעת הדינים שלהם ואי בקיאי בהו תו ליכא שום סרך חיוב שילמדו דפטירי ממצות ת"ת ע"ש באורך א"כ אמרנו נבא העי"ר מאי קאמר כלום יש בכם מגיד זאת דמשמע דאלימוד תורה קפיד:
ונראה פשוט דהא דאמרינן גוי שעסק בתורה חייב מיתה היינו השתא דלא בעו לקבל התורה ולישראל נאמרה ולא לבני נח ונאסרה עליהם אבל הא דקאמר כלום יש בכם מגיד זאת אעיקרא קאי שלא רצו לקבל תורה לא זכו להגיד זאת. ובהא אתנח לן נמי מה שיש להעיר קצת דהרי כמה גוים יודעים כל המקרא והמצא ימצא גם משנה ואגדה ומשמעתין מוכח דכה אמר ה' לכל אומה ואומה ופשטן של דברים דבל ימצא אפילו אחד מגיד זאת וכבר יש לתרץ לזה כאשר הוא מובן לכל יודע. אמנם ע"פ דרכנו הדבר פשוט דשאלתא איתשלת על שלא קבלו התורה מעיקרא ומי שם פה לומר בגוים נשמע לומדי תנ"ך וכיוצא דדא היא תברתהון דגוי העוסק בתורה ח"מ ומענשי עלה:

ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. כתב הרב עיון יעקב דהיינו תורה שבע"פ שניתנה למשה לבדו שעיקר היגיעה ושכרו על תורה שבע"פ עכ"ל ויש להעיר דאיך כתב הרב שניתנה למשה לבדו והא מסיק פ"ד דנדרים דהכל ניתן לישראל. ומה שניתן למשה רבינו ע"ה אינו אלא פלפולא בעלמא כמבואר שם בש"ס. אמנם מה שפירש דקאי לתורה שבע"פ יש להמתיק זה דתורה שבע"פ היא מדת המלכות ונקראת זאת כידוע ונמשכת מתורה שבכתב שהוא הקב"ה וז"ש ואין זאת אלא תורה קב"ה יחוד גמור וכן תורה שבע"פ אחוזה בתורה שבכתב:

מאי בעי בשעיר מאי בעי בפארן וכו'. הרב מופת הדור מהרח"א בעץ החיים פרשת נח הקשה במשז"ל דישמעאל ועשו אמרו מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף א"ל לא בעינא דהרי בלא קבלת התורה ניאוף ורציחה הם מז' מצות ב"נ ובלא"ה נענשים ותירץ שהם אדוקים בניאוף ורציחה ותורתם היא שמירה טפי בעד אחד ודיין אחד ובלא התראה משא"כ לפי התורה עכ"ד והוא דוחק מכמה אנפי ומה גם דלפי מ"ש בזהר הקדוש פרשת בלק דף קצ"ב לא משמע כן. ואפשר לתרץ לפי מ"ש בזהר שם דלפי תורתנו הקדושה היה אסור גם רציחה בדין ופו"ר באתתיה אלמלא דעשו וישמעאל נתנו מתנות לישראל ודין הניין לישראל לקטלא בדינא והופיע זעיר למעבד פו"ר ע"ש והשתא י"ל דאינהו סבור מלא תרצח ולא תנאף אף לקטלא בדין ולמחדי עם אתתיה ומשו"ה לא רצו לקבל דלפי ז' מצות לא נאסר להם להרוג בדין ולהלחם עם האויבים ולהרגם וליחד להם נשים רבות לפרות ולרבות ומשו"ה לא רצה עשו ולא חפץ ישמעאל לקבל התורה. שוב ראיתי מאמרם ז"ל בפרקי ר"א פרק מ"א דמשם משמע הפך כל הנזכר. אחר זמן רב עמדתי בענין זה ועמ"ש בספרי הקטן דברים אחדים דף י"ט ע"ב. וע"ש דף קפ"ג בס"ד. והרב תורת חיים האריך בדברים מתוקים ובכלל דבריו ז"ל פירש דיען הקב"ה פתח לעשו וישמעאל ולא רצו לז"א ישראל נעשה ונשמע נעשה כלפי עשו ונשמע כלפי ישמעאל שלא רצו אבל אנו נקבל ע"ש באורך ועפ"ז אפשר לפרש מסרה נעשה ונשמע ונשמע פתגם המלך ונשמע קולו הכונה נעשה ונשמע וכ"ת למה הקדימו נעשה לז"א ונשמע פתגם המלך שפתח לעשו ברישא והדר לישמעאל וכ"ת אעיקרא על מה עשה ה' ככה לז"א כי זה היה הכנה לישראל ונשמע קולו בבואו אל הקדש קדש ישראל כמ"ש בזהר והביאו הרב ת"ח עש"ב:

מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו ז' מצוות וכו'. ראיתי בספר שערי תורה כ"י שחיבר הרב מהר"ר ישועה זיין זלה"ה שפירש משם רבו הרב המפולפל מהר"ר יצחק אריפול זלה"ה במ"ש הרב נמקי יוסף בריש המפקיד וז"ל ונראה למפרשים דכיון דהודה בפני ב"ד שיש להם לעסוק תכף בדברים אחרים כדי שלא יהיו עסוקים באותו ענין ולא יוכל לחזור בו וראיה מפרק הדיינין דאמרינן התם דאם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד כלומר כי היכי דלא להדר ביה עכ"ל ובאותה שאמרו פרק ר' עקיבא מכאן מודעא רבא הקשו התוס' דהא קבלו בערבות מואב בלי כפיית ההר ותרצו כיון דע"פ הדיבר קבלו הרי אנוסים הם עפ"י הדיבור של הקב"ה וע"כ משהודו האומות לומר כלום כפית וכו' דמשמע דאם היה כופה לא היו טוענים טענת אונס מיד תפסם בלשונם וא"ל הראשונות ישמיעונו ז' מצוות שקבלתם היכן קיימתם כי לא תוכלו לומר דאנוסים הייתם עפ"י הדיבר כי פיכם ענה בכם שאין לטעון טענת אונס עכ"ד:

וסופריה. וחכמיה: לאום. מלכות כשהיא לבדה: ולאום מלאום. מתרגמינא ומלכו ממלכו ועוד יאמץ לא שייך אלא במלכות וס''ת מסיפיה דקרא נפקא לן לקמן מי (בכם) יגיד זאת: ומי איכא ערבוביא קמיה. והלא כולם נסקרין בסקירה אחת שנאמר היוצר יחד לבם כדאמר בר''ה (דף יח.): ומשני דלא ליערבבו אינהו. לדידיה לא מהניא ערבוביא אבל לדידהו מהניא ערבוביא דמבלבלי ומסתתמי טענותיהם: טבעה. שמעה: נכנס תחלה. לפני הקב''ה לדין: משפט עבדו. שלמה המלך: דליפוש חרון אף. של הקב''ה מפני פשעי צבור שמא חס ושלום יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון: שווקים. ומרחצאות וכסף וזהב הוא עסקן של רומיים גשרים וכרכים ומלחמות הוא עסקן של פרסיים: שיתעסקו ישראל בתורה. שיהא להם פנאי שמוצאין להשתכר בשוק ומוצאין מזונותיהן וצרכיהן בלי טורח מתעדנין במרחצאות: וארו. והנה: אחרי. אחרת: מסורבלין. שמינים כמו (שבת דף קלז:) קטן המסורבל בבשר ולשון מלבוש הוא כמו כפיתו בסרבליהון (דניאל ג): דוב. אין לו מנוחה אלא הולך ובא כל שעה: אנגריא. עבודת המלך המוטלת על יושבי כרכים לעשות מלחמות [ולצאת בצבא] וליטול בהמתן בעבודתו: ואנן בנינן. בית שני בנה כורש: אינהו. פרסיים משתעבדין בישראל בגלות בבל וטיטוס הגלם לרומי ועדיין כולם משועבדים [להם]: פארן. ארץ ישמעאל דכתיב (בראשית כא) בהגר (ותשב) במדבר פארן: כלום קבלנוה ולא קיימנוה. כלומר משום דלא קבלנוה לא קיימנוה: ועל דא תברתהון. פירכא היא כלומר נמצא תשובה זו קטיגור להם אמאי לא קבלוה: כגיגית. קופא בלע''ז ומטילין בה שכר: ראה ויתר גוים. נראה בעיניו וישר להתירן:

רומי חייבת משום דכתיב בהו (מלאכי א) וקראו להם גבול רשעה: רשע תרגום חייבא ונמצא במעשה מרכבה כי במעשה דרבי חנינא בן תרדיון נגזר על רומי חורבן גדול: אמר להן הקב''ה במה עסקתם. פירוש שואל להם במה זכו בכל דור ודור: שווקים להושיב בהם זונות. ה''ה דה''מ למימר לעשות בהם סחורה לכל דבר אלא מגנה אותם בדבר גנאי כל מה שיכול כלומר אפי' לצורך זונות עשיתם שווקים: וארו חיוא אחרי תנינא דמיא לדוב. וא''ת אדרבה מלכות בבל עדיפא שנמשלה לארי דכתיב (ירמיה ד) עלה אריה מסבכו והארי מלך בחיות וי''ל דאע''ג דארי מלך מ''מ דוב הוא עז יותר ובעל תחבולות כדאמר בפרק קמא דברכות (דף יג.) גבי צרות האחרונות משכחות הראשונות הניח מעשה ארי וספר מעשה דוב ורבי יצחק מפרש דבבל לא נמשלה לארי אלא בשעה שהיתה מושלת בכל העולם ועתה היא ממלכה שפלה אבל פרס גם עתה היא חשובה אחר רומי ותעמוד בחשיבותה עד סמוך לביאת המשיח כמו שמפרש בסמוך: הרבה גשרים גשרנו. אף על גב דרומי נמי תקנו גשרים כדאמר בפרק במה מדליקין (שבת דף לג:) מ''מ אינם חשובים כ''כ בתקון גשרים כמו פרס: ואנן בנינן. הא דלא קאמרי שבנו בית המקדש כששאל מהן במה עסקתם דלפי זה לא עשו אלא אותו הדור והקב''ה שואל במה זכו בכל דור ודור: מאי שנא הני דלא קא חשיב. פי' בבל ויון שהם ארבע מלכיות שנשתעבדו בישראל וחשובים היו אבל מכל שבעים אומות לא בעי: משכא מלכותייהו עד דאתי משיח. והא דאמרינן עתידה פרס שתפול ביד רומי היינו סמוך לביאת המשיח כדאמרינן (סנהדרין דף צח:) עתידה מלכות רומי שתפשוט על כל העולם תשעה חדשים: מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן. ופארן מארץ ישמעאלים כדכתיב גבי הגר (בראשית כא) במדבר פארן וסמיך אסיפיה דקרא וקדוש מהר פארן סלה ולא גרסינן מאי בעי בתימן דתימן משעיר הוא דכתיב (עובדיה א) וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מיהו קשיא לגירסת רש''י אמאי מייתי קרא דחבקוק למדרש הכי בקרא דאיתא בוזאת הברכה נמי הוזכר פארן וי''ל דאיכא למידרשיה כדדריש ליה בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב''ק דף לח. ושם) מפארן הופיע ממונם לישראל והוא הר סיני כדאמר פ' ר''ע (שבת דף פט. ושם) ה' שמות יש לו סיני פארן ורבי אלחנן אומר דגריס שפיר מאי בעי בשעיר ומאי בעי בתימן והאי תימן לאו שם אומה הוא אלא שם רוח דרום כמו עורי צפון ובואי תימן כדדרשינן בספרי פרשת וזאת הברכה מד' רוחות נגלה הקדוש ברוך הוא לישראל שנאמר אלוה מתימן יבא ולכך ניחא שהוצרך להביא פסוק דחבקוק:

עבודה זרה ב ע"ב