שבועות לח ע"א

דף לח - א

והמסקנה היא: אלא, מהא מתניתין ליכא למשמע מינה!

שנינו במשנה: שבועת הפקדון כיצד, תן לי פקדון שיש לי בידך וכו'.

תנו רבנן: כלל כמה כפירות לכמה תובעים בשבועה אחת, [וכפי שיתבאר להלן מה כלל בה, בשבועתו] אינו חייב אלא אחת [נחשב לו שנשבע רק שבועה אחת].

פרט בשבועתו, את הכפירות אחת לאחת לכל תובע בפני עצמו, [וכפי שיתבאר להלן מה פירט], חייב על כל אחת ואחת, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: אם אומר הנתבע לכל אלו התובעין אותו שבועה שאיני חייב לא לך, ולא לך, ולא לך, חייב ^[36] קרבן על כל אחת ואחת מכפירותיו.

רבי אליעזר אומר: לא לך ולא לך ולא לך, שבועה שאיני חייב, חייב קרבן על כל אחת ואחת.

רבי שמעון אומר: אינו חייב על כל אחת עד שיאמר שבועה לכל אחת ואחת מכפירותיו בפני עצמה! ^[37]

אמר רב יהודה אמר שמואל: כללו של רבי מאיר, זהו פרטו של רבי יהודה! מה שמחשיב רבי יהודה כפרט היינו כאשר אומר "ולא לך ולא לך" - חשיב לרבי מאיר ככלל וכשבועה אחת. משום דחשיב ליה לרבי מאיר וי"ו החיבור של "ולא לך ולא לך" לעשותם כאילו נכללו בשבועה אחת.

ואלו כללו של רבי יהודה, כשאומר שבועה לא לך לא לך בלא וי"ו החיבור, דחשיב ליה לרבי יהודה כאילו כלל את כולם, הוא פרטו של רבי מאיר, מכיון שלא אמרם בוי"ו החיבור, חשיב ליה לרבי מאיר כאילו מפרטם לכל אחד לחוד.

ורבי יוחנן אמר: הכל מודים באומר שבועה "לא לך ולא לך ולא לך" שהוא פרט. לא נחלקו אלא באומר "לא לך, לא לך, לא לך". ^[38]

שרבי מאיר אומר, שבועה זו הינה פרט לכל אחד ואחד.

ורבי יהודה אומר, שבועה זו באופן זה הינה כלל - שבועה אחת לכולם.

איזהו האופן שבו יהיה נחשב כללו של רבי מאיר? - שבועה שאין לכם בידי! שלא פירט כלל אלא פנה בשבועה אחת לכולם.

ומבארת הגמרא: במאי קמיפלגי רבי יוחנן ושמואל:

שמואל דייק מברייתא, ורבי יוחנן דייק ממתניתין.

שמואל דייק מברייתא: מדקאמר רבי יהודה שאם אומר הנתבע "ולא לך", פרטא הוי. מכלל, דשמעיה [דבר זה אמר רבי יהודה כאשר שמע את דבריו של] רבי מאיר, דאמר שאופן זה כללא הוי.

ואמר ליה רבי יהודה על דברי רבי מאיר, על כגון מה שאצלך כללא הוי, לדידי - פרטא הוי!

ורבי יוחנן אומר: תרוייהו, הן "לא לך" והן "ולא לך", לרבי מאיר - פרטא הוי.

ואמר ליה רבי יהודה, ב"ולא לך" מודינא לך דפרטא הוי.

אבל ב"לא לך", פליגנא עלך, שלדעתי כללא הוי.

ושמואל סבר, שאי אפשר להעמיד את הברייתא שמודה רבי יהודה לרבי מאיר ב"ולא לך" דהוי פרטא, כי עד דאודי ליה אודיי, לפלוג עליה איפלוגי!

כי אילו שמע רבי יהודה מרבי מאיר דתרוייהו, הן "לא לך" והן "ולא לך" פרטא הוי, והוא חולק עליו ב"לא לך", וסובר דהוי כללא, מדוע נקט בברייתא את דברי רבי יהודה במה שהוא מודה לרבי מאיר, ולא נקט לעיקר דבריו, במה שהוא חולק עליו. ומדוע לא השמיעה הברייתא שב"לא לך" חולק רבי יהודה וסובר שכללא הוי! ורבי יוחנן דייק דבריו ממתניתין: מדקאמר רבי מאיר במתניתין, שבועה שאין לך בידי

- כללא הוי. מכלל, דאם אמר "ולא לך" - פרטא הוי.

ואיך מדוייק דין זה מן המשנה?

דאי סלקא דעתך ד"ולא לך" כללא הוה, תיקשי: אדמשמע לן דהיכן שאומר שבועה שאין לכם בידי מיקרי כללא, נשמעינן חידוש גדול יותר, שאפילו אם אמר "שבועה לא לך, ולא לך, ולא לך" - שמפרט הוא את שבועתו לכל אחד ואחד, בכל אופן אינו חייב אלא אחת, מכיון שאומר "ולא לך", שעל ידי וי"ו החיבור הוי כללא, ואנו נלמד מכך כי כל שכן שבועה שאין לכם בידי, שאינו מפרט בה, דהוי כללא!?

ושמואל אמר אין זו ראיה, כי כל האומר "ולא לך" - כאומר: שבועה שאין לכם בידי דמי! ואם כן אין כל חילוק בין "ולא לך" לבין "לכם"!

ומקשה הגמרא לדברי שמואל: תנן: לא לך, ולא לך, ולא לך, חייב על כל אחת ואחת, אף שאומר "ולא לך". ומוכח שלרבי מאיר פרטא הוי!

והתירוץ: תני במשנה "לא לך"! ולא תני "ולא לך" כפי שסברנו בתחילה.

תא שמע מהמשך המשנה: תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה - אינו חייב אלא אחת! ומוכח כשמואל, שאף כשאומר "וגזל" וכו' - נחשב כשבועה אחת.

ודוחה הגמרא: תני: תשומת יד, גזל, אבידה! ללא וי"ו.

תא שמע: תן לי חיטין ושעורין וכוסמין - אינו חייב אלא אחת! ומוכח כשמואל, כנ"ל.

ודחינן: תני: שעורין, כוסמין! [בלא וי"ו]

אך תמהה הגמרא על התיקונים הרבים בדברי המשנה: וכי האי תנא, כל הכי שבוש, תני ואזיל? וכי יתכן שדברי התנא כפי שהם מופיעים במשנה הם כה משובשים!?

ולכן, מתרצת הגמרא: אלא, הא מני - רבי היא. דאמר, המחשב בשעת שחיטת הזבח שתי מחשבות, האחת מחשבת פיגול [לאכול מבשר הקרבן לאחר זמנו, שבמחשבה זו נעשה הקרבן "פיגול", וחייבים על אכילתו כרת], והשניה מחשבת פסול [לאכול מבשר הקרבן חוץ למקומו, שבמחשבה זו אמנם נפסל הקרבן, אך אינו נהיה ל"פיגול", אלא נאסר באכילה רק באיסור לאו, אך אין בו כרת], בין שחישב "לאכול כזית למחר או כזית בחוץ", ובין שחישב "לאכול כזית למחר וכזית בחוץ", הוו שתי מחשבות נפרדות, ולא מחשבה אחת כללית של פסול. ולפיכך תפסה מחשבת הפיגול הראשונה, ונאסר הקרבן באיסור כרת של אכילת פיגול, ואין המחשבה השניה של חוץ למקומו, היינו לאכול כזית בחוץ, מוציאתו מידי מחשבת חוץ לזמנו, היינו לאכול כזית למחר, הראשונה.

וזהו שאמר רבי, לא שנא כזית כזית, ולא שנא כזית וכזית - פרטא הוי! ומבואר שאין חילוק בין אומר עם וי"ו לאומר בלי וי"ו.

תא שמע מדידיה, מדברי רבי מאיר עצמו במשנתנו: רבי מאיר אומר, אפילו חיטה ושעורה וכוסמת - חייב על כל אחת ואחת! ומבואר שכאשר אומר עם וי"ו, פרטי הוי.

ודוחה הגמרא: תני: חטה, שעורה, כוסמת! בלי וי"ו.

אלא אם כן, תיקשי: מאי "אפילו" חטה שעורה כוסמת? והרי לא כלל אותן, ולפיכך ודאי ש"פרטא" הוו?

אמר רב אחא בריה דרב איקא: אפילו טענו "חיטה" בלשון יחיד ולא טענו "חיטין" בלשון רבים, נחשב הדבר כאילו טענו בלשון רבים, כי נחשבת ה"חיטה" האמורה בלשון יחיד בכלל "חיטין", ^[39] ונחשב כאילו טענו חיטין, ושעורה בכלל שעורין, וכוסמת בכלל כוסמין!

שנינו במשנה: תן לי פקדון ותשומת יד וגזל שיש לי בידך. תן לי חיטין ושעורין וכוסמת וכו'.

אמר רבי יוחנן: אם אין לו עליו אלא פרוטה אחת מכולם, מכל התביעות יחד, כגון שהחיטין, השעורין והכוסמת, שוין כל אחד פחות משוה פרוטה, ועל פחות משוה פרוטה אין תביעת ממון, הרי שאם כולם יחד שוים פרוטה, מצטרפת הפרוטה לתביעת ממון, לחייבו קרבן משום כפירה בממון. ^[40]

פליגי בה רב אחא ורבינא. באופן שתבעו על חיטין, שעורין וכוסמין. וכפי ששנינו במשנה שחייב על כל אחת ואחת. ונחלקו רב אחא ורבינא: האם חייבים רק משום שבועות הפרטים, היינו החיטין השעורין וכולי, שחייבים על כל אחת ואחת, או שחייבים קרבן נוסף גם משום השבועה הכוללת ש"אין לך בידי".

חד אמר, אפרטי מיחייב, על כל אחת ואחת. אבל אכללי על שבועתו הכוללת, לא מיחייב חיוב נוסף,

ולפי זה זה שאמר רבי יוחנן שפרוטה אחת מצטרפת, הוא רק בנשבע שבועה כוללת, שמצטרפת הפרוטה מכל מרכיבי השבועה הכוללת. אבל, אם פירט בשבועתו מספר פרטים, אין הם מצטרפים לפרוטה, שהרי הוא חייב על כל פרט חיוב נפרד בתור שבועה נפרדת.

וחד אמר אכללי נמי מיחייב. וחייב קרבן על שבועתו הכוללת, בנוסף לקרבנות שמביא על כל אחת ואחת.

ולפי זה, לרבי יוחנן מצטרפת פרוטה מכל סוגי הפרטים לחייבו משום השבועה הכללית.

וקשה על זה: והתני רבי חייא על מה דקתני במתניתין, היו חמשה תובעין אותו וכל אחד תבעו חיטין ושעורין וכוסמין, הרי כאן חמש עשרה חטאות! ^[41] ואם איתא, והרי אם חייב גם על שבועתו הכוללת, עשרים הויין, שהרי חייב הוא גם על שבועתו הכללית, לכל אחד מחמשת התובעין אותו?

והתירוץ: האי תנא שמנה חמש עשרה חטאות, רק דפרטי, הכפירות בפרטי התביעה קא חשיב. דכללי לא קא חשיב.

וקשה: והתני רבי חייא במקום אחר - הרי כאן עשרים חטאות! ומדוייק מכך שחייב גם על השבועה הכוללת. וקשה למאן דאמר שחייב רק על השבועה המפורטת. ^[42]

התירוץ: ההיא עשרים חטאות, דפרטי נינהו, שחייב לכל אחד מחמשת התובעין על ארבע תביעות שונות - אפקדון, ותשומת יד, גזל ואבידה! ולכן חייב עשרים.

בעא מיניה רבא מרב נחמן: היו חמשה תובעין אותו, ואמרו לו: תן לנו פקדון ותשומת יד, וגזל ואבידה שיש לנו בידך! אמר לאחד מהם, שבועה שאין לך בידי פקדון, תשומת יד, גזל ואבידה. ולא לך, ולא לך, ולא לך! - מהו? האם אשבועה חדא בלבד, מיחייב לכל אחד מארבעת התובעין מחוץ לתובע הראשון, שהרי לכל היתר, לבד מהראשון, לא פירט בשבועתו אלא רק כפר בדבריהם בכלליות. ונמצא שחייב שמונה חטאות, ארבע מהן על ארבע התביעות הנפרדות של הראשון, וארבע, חטאת אחת לכל אחד מהתובעים.

---

מתני' שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פקדוני כו'. ת"ר זה הכלל. כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר' מאיר ר' יהודה [אומר] שבועה לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ר' אליעזר אומר כו'.

אמר רב יהודה אמר שמואל פרטי של ר' יהודה שהוא לא לך ולא לך הוא כלל של ר' מאיר.

כלומר בולא לך ולא לך שמחייב ר' יהודה על כל אחת ואחת אינו מחייב ר' מאיר אלא אחת על כולו. ואיזהו פרטו של ר' מאיר שמחייב על כל חת ואחת באומר אין לך בידי לא לך (ולא) [לא] לך ור' יהודה סבר זהו כלל ואין חייב אלא אחת על הכל. מזו הברייתא דייק שמואל הכי ואמר מדקא מפרש ר' יהודה ואמר (לא) [ולא] לך פרטא הוא מכלל דשמעיה לר' מאיר דאמר כללא הוא ופליג עליה ואמר כי האי גוונא פרטא הוא לא לך לא לך לא לך הוא דהוי כללא. ור' יוחנן [אמר] ר' מאיר ור' יהודה תרוייהו מודו דולא לך שהוא פרטט לא נחלקו אלא בלא לך לא לך (ולא) [לא] לך שר' מאיר אומר זה פרט הוא וחייב על כל אחת ואחת. ור' יהודה אומר זה כלל הוא. ואיזהו כללו של ר' מאיר באומר כולכם.

ור' יוחנן האי דוקיא דייק לה ממתני'.

דתנן שבועה שאין לכם בידי אינו אלא אחת וקסבר סתם משנה ר' מאיר. וכיון דאמר שמצאנו לר' מאיר דאמר לכם כללא הוא מכלל דולא לך ולא לך פרטא הוא. דאי ס"ד כשמואל דאמר ולא לך ולא לך כללא הוא ליתני במתני' ולא לך ולא לך אינו חייב אלא אחת וכ"ש שבועה שיאן לכם בידי. ודחי שמואל ואמר ר' מאיר סבירא ליה האומר לא לך ולא לך כאומר שבועה שאין לכם בידי דמי. ואקשינן לשמואל ממתניתין דתנן שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת הנה מתני' לר' מאיר היא דסתם הוא וקתני דולא לך פרטא הוא ומפרק תני במתני' לא לך לא לך והוא פרטי דר' מאיר. ותו אקשינן שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת. ופריק נמי כדקמייתא תני תשומת ידי והא וגזל קתני תני גזל כו'. (והא) [ותו] אקשו עליה ממתני' דבתרא תן לי חטים ושעורין וכוסמין כו'. ופריק תני חטים תני שעורים תני כוסמין. כלומר משנתנו אין בהן ווין הללו כל עיקר. ואקשינן עליה וכי זה התנא טעה באלו הדברים כולן והוסיף וי"ו בכולן בטעות. ופריק מתניתין לאו ר' מאיר היא:
הא מתניתין רבי היא דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית כולהו הני לישני פרט הוו. ודברי רבי מפורשין בשחיטת קדשים פרק כל הזבחים שקבל דמן. וכבר פירשנוהו בקדושין. ואקשי על שמואל מדברי ר' מאיר עצמו שאמר במשנתנו ר' מאיר אומר אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת. הנה ו' לר' מאיר פרטא הוא. ודחי לעולם לר' מאיר ו' מוסף האחרון לראשון וכללא הוא וגרעיה לו' ותני שעורה כוסמת דהוא פרטיה דר' מאיר. והאי דקתני אפילו אתיא לאשמועינן דחטין וחטה אחת הן ומה שטענו הוא שנשבע לו שחטה בכלל חטין וכן שעורה וכן כוסמת:

א"ל תן לי פקדון שיש לי בידך כו' השביע עליו ה' פעמים בין בב"ד ובין שלא בב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת. א"ר שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות. פירוש כיון שאילו חזר והודה בפקדון חייב לשלם אם כפר. ועוד נשבע חייב דהא ממון קא כפר. היו ה' תובעין אותו ואומרין לו תן לנן פקדון כו'.

או כל אחד אומר לו תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שבועה שאין לך בידי אין חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת. וכן היו ה' תובעין אותו וכל אחד אומר לו תן לי חטין ושעורין כוסמין כו':

גמ' א"ר יוחנן אפילו פרוטה מכולן מצטרפת. פירוש כיון שטענו בחטין ושעורין וכוסמין והוא פתח ואמר שבועה שאין לך בידי חלה השבועה עליו על הכל בכלל. לפיכך אפילו אין בכולן אלא פרוטה נצטרפו וחייב. ולא אמרינן דהא ליכא בכל חדא וחדא פרוטה. וכיון דלית בכל חדא פרוטה לא חלה שבועה בפחות מפרוטה. שבועה שאין לך בידי זהו כלל. פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה זהו פרט וחלקו בזה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטי מיחייב וחייב בכפירתו לאלו החמשה שלש חטאות לכל אחד ואחד חטאת אחת שכפר לו בחטים. וחטאת אחת בשעורים וחטאת בכוסמין.

וחד אמר אכללי מיחייב נמי כיון שפתח שבועה שאין לך בידי כאילו א"ל שבועה שאין לך בידי אלו כולם שאתה טוען עלי הרי נתחייב אחת. ופרט עוד שלש שלש. הנה דר חטאות נתחייב בכפירתו בכאו"א. ואקשינן על מאן דאמר אכללי נמי מיחייב.

והתני ר' חייא הרי כאן ט"ו חטאות. פירוש הנה חמשה תובעין אותו וכפר להן ונתחייב ט"ו חטאות ג' לכאו"א ש"מ אפרטי מיחייב. דאי הוא מיחייב אכללי נמי עשרים חטאות הוה ליה למימר שפרטיהן ט"ו וכלל לכאו"א מהן ה' הרי עשרים. אין הכי נמי דהתני ר' חייא לקמן הרי כאן כ' חטאות. ודחינן הא דתני ר' חייא כ' חטאות במתניתין דמקמי הא תני לה דתנן היו חמשה תובעין אותו בפקדון בתשומת יד ובגזל ואבידה שהן ארבעה פרטי לחמשה תובעין נמצאו כ' פרטי.

ואהאי תני ר' חייא כ' ונתברר דאפרטי מיחייב והאי דאמר אכללי נמי מיחייב לא מצא סיוע לדבריו. והלכתא כמאן דאמר אפרטי מיחייב דקיימא לן (פסחים עד:
חולין צג:

[כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כאו"א]. והא דאיפליגו רבי מאיר ורבי יהודה בכללי ופרטי דרבי מאיר סבר ולא לך בוא"ו כללא ורבי יהודה סבר פרטא ובלא וא"ו סבר רבי מאיר פרטא ורבי יהודה כללא איכא דתמיה ליה והא בכל התורה וא"ו מוסיף על ענין ראשון ותו דהתם בזבחים בפרק שני משמע דוכזית בוא"ו כללא ובלא וא"ו פרטא.
ונ"ל דהכא בהא קמיפלגי דר' מאיר סבר בלא וא"ו פרטא וקיימא שבועה אכל חדא וחדא ורבי יהודה סבר כללא דאי פרטא הוא לא אישתבע אלא אקמא דהא לא אמר שבועה אלא אקמא וכיון שהוא פרט צריך להזכיר שבועה לכל אחד ואחד והיכא דאמר ולא לך בוא"ו סבר רבי יהודה וא"ו מוסיף על ענין ראשון שהזכיר בתחלה וזו הוא"ו מושך שבועה לכל אחד ואחד ורבי מאיר סבר וא"ו דבלא לך שני מוסיף על לך ראשון וכוללן כולל בכלל אחד הילכך אינו חייב אלא אחת.

הא דדאיק שמואל מדקאמר רבי יהודה ולא לך פרטא מכלל דשמעיה לרבי מאיר דאמר כללא הוי מינה שמיע ליה דכללו של רבי מאיר זהו פרטו של רבי יהודה ומיהו מצי למימר דפרטו של רבי מאיר בלא וא"ו הוי פרט נמי לרבי יהודה ובמאי דפליג עליה אמר ליה אבל במאי דמודה ליה שתיק מיניה והאי דלא אמר הכי משום דמסתבר ליה לשמואל דבוא"ו הוי פרטא טפי כדמשמע ליה לרבי יוחנן נמי דאע"ג דלא מצי למימר הכי אליבא דכולי עלמא מדיוקא דברייתא מוקי לה מיהא לרבי יהודה ונמצאו הכל שוין לדעת רבי יהודה דבוא"ו פרטא ובלא וא"ו כללא.
3@ ורש"י ז"ל כתב דאי (חילא) [לא לך] לרבי יהודה נמי פרטא הוי ולא חשיב כללא אלא שאין לכם בידי מאי שנא ולא לך דנקט וזו אינה טענה דמאי דפליגי בה קאמר ושמא מפני שרבי מאיר לא בירר כללו ופרטו ניחא להו למימר דבתרתי פליגי והכי קאמר ליה בוא"ו פרט ולא באחרת מכלל דשמעי' דקאמ' בוא"ו כלל ולא בלא וא"ו . מדקאמר רבי יהודה ולא לך פרטא מכלל דשמעיה לרבי מאיר דאמר כללא הוי מינה שמיע ליה דכללו של רבי מאיר זהו פרטו של רבי יהודה ומיהו מצי למימר דפרטו של רבי מאיר בלא וא"ו הוי פרט נמי לרבי יהודה ובמאי דפליג עליה אמר ליה אבל במאי דמודה ליה שתיק מיניה והאי דלא אמר הכי משום דמסתבר ליה לשמואל דבוא"ו הוי פרטא טפי כדמשמע ליה לרבי יוחנן נמי דאע"ג דלא מצי למימר הכי אליבא דכולי עלמא מדיוקא דברייתא מוקי לה מיהא לרבי יהודה ונמצאו הכל שוין לדעת רבי יהודה דבוא"ו פרטא ובלא וא"ו כללא.
ורש"י ז"ל כתב דאי (חילא) [לא לך] לרבי יהודה נמי פרטא הוי ולא חשיב כללא אלא שאין לכם בידי מאי שנא ולא לך דנקט וזו אינה טענה דמאי דפליגי בה קאמר ושמא מפני שרבי מאיר לא בירר כללו ופרטו ניחא להו למימר דבתרתי פליגי והכי קאמר ליה בוא"ו פרט ולא באחרת מכלל דשמעי' דקאמ' בוא"ו כלל ולא בלא וא"ו.

ה"ג: תנן לא לך ולא לך ולא לך תני לא לך לא לך פקדון תשומת יד גזל ואבידה. וקשיא לשמואל דאמר כללו של רבי מאיר בוא"ו וכללו של רבי יהודה בלא וא"ו דהא מתניתין קתני תרוייהו פרטי נינהו דתנן פקדון תשומת יד גזל בלא וא"ו ואבדה בוא"ו ואי רבי מאיר ליחייב אפקדון ואתשומת יד ואגזל דליכא וא"ו ולא ליחייב אאבידה דאיכא וא"ו ואי רבי יהודה לחייב אאבידה דאיכא וא"ו ולא אפקדון וגזל ותשומת יד ולרבי יוחנן מתניתין מני ר"מ היא וכולהו פרטי הוו ומשום הכי תנינהו לתרוייהו.

והא דאמר רב איקא אפי' חטה בכלל חטים. פירשה הרב הלוי ז"ל יפה ושלא כדברי רש"י ז"ל והכי קאמר שאפי' אמר שבועה שאין לך בידי אלא חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת שלא תאמר הואיל ותבעו חטים ושעורים אם אמר לו שבועה שאין לך בידי אין במשמע אלא חטים אבל חטה אחת יש לו ומש"ה פריט להו ולא לאיחיובי אכל אחת ואחת קמ"ל חטה בכלל חטים ובין דאמר חטה בין דאמר חטים כל ששוה פרוטה משמע בין חטה אחת בין הרבה ובשביל כך לא היה צריך לפרש הילכך כי פריט להו לאיחיובי אכל חדא וחדא פריט להו.

מתני': ר' אליער אומר עד שיאמר שבועה באחרונה. פירש רש"י ז"ל: שיאמר לא לך ולא לך שבועה דכיון שאמר שבועה באחרונה השבועה חוזרת על כל אחד ואחד שיאמר, וכן משמע בברייתא דקתני ר' אליעזר אומר לא לך ולא לך שבועה חייב, אבל בירושלמי (ה"ג) פירשו דאף באחרונה קאמר וכגון שאמר שבועה לא לך ולא לך שבועה, דגרסינן התם אמר ר' יוחנן דברי ר' אליעזר והוא שהזכיר שבועה תחלה וסוף ודברי חכמים הזכיר שבועה תחלה ולא הזכיר בסוף כתחלה.

גמ': אמר רב יהודה... כללו. דמדקאמר ר' יהודה ולא לך ולא לך פרטא הוי, מכלל דשמעיה לר"מ דאמר כללא הוי, ומינה מדאמר ר"מ ולא לך כללא הוי, מכלל דסבירא ליה דלא לך דלא לך פרטא הוי. ומדר"מ סבירא ליה דלא לך לא לך פרטא הוי לר' יהודה ס"ל דכללא הוי, והיינו דאמר דכללו של ר"מ זהו פרטו של ר' יהודה וכללו של ר' יהודה זהו פרטו של ר"מ. ואיכא למידק הכא, והיכי אמר דאיכא דס"ל דלא לך ולא לך בו"ו פרטא הוי, והא בכל התורה אמר ו"ו מוסיף על ענין ראשון, וכתב הרמב"ן דהכא ר"מ ס"ל דו"ו מוסיף על ענין ראשון מדק' כללא הוי פשיטא, ואפילו מ"ד פרטי הוי ע"כ אית לן למימר דס"ל ו"ו מוסיף על ענין ראשון, דאי לא אמאי חייב על כל אחד ואחד דהא לא אמר שבועה אלא באחד מהן, אלא הטעם משום דסבירא ליה שהו"ו מצרפן כולן לשבועה שאמר בראשונה, אבל מכל מקום חייב על כל אחת ואחת דולא לך ולא לך דקאמר מחלקן לשבועה ומחייבו על כל אחד ואחד בפני עצמו.

פרטו של ר"מ דהיינו לא לך לא לך היינו כללו של ר' יהודה. פירש רש"י ז"ל: דאי לא לך לא לך נמי לר' יהוה פרטא הוי ולא חשיב כללא אלא שאין לכם מאי שנא ולא לך דנקט ע"כ, וזו אינה הוכחא, דדילמא כולהו פרטי חוץ משאין לכם, אלא דבדאי דפליגי עליה דר"מ נקט, כדאמרינן בסמוך אדאמר הך דאודי אודויי לימא הך דמיפלג עליה איפלוגי, אלא משמע ליה טפי לשמואל דליכא מ"ד דבכולהו הוי פרטא אלא או בולא לך לר' יהודה או בלא לך לר"מ, ור"י בלבד הוא דאית ליה דכולהו פרטי חוץ משאין לכם והיינו ר"מ.

ר"י דייק ממתניתין שבועה שאין לכם וכו'. קשיא לי ל"ל למידק מכללא, הא בהדיא קתני ולא לך ולא לך חייב אלמא לר"מ ולא לך ולא לך פרטא הוי, וא"ת אי מהא לא שמעינן מינה אלא לך ולא לך לא לך כללא, לא היא דאם כן היינו ר' יהודה דברייתא, ועוד דאם כן לא הוה לן למימר בדיוקא דר'יוחנן דאי ס"ד ולא לך נמי כללא, אלא דאי ס"ד לא לך נמי כללא דהיא יא דאיצטריך לאשמעינן, דולא לך ולא לך לא אצטריך דהא מתניתין היא כדאמרן, וי"ל דלישנא דמתניתין לאו דוקא לאו שפיר, דדילמא לא גרסינן ולא לך ולא לך כדאמרינן בסמוך תני ולא לך לא לך כנ"ל.

ושמואל כל האומ' ולא לך כאומר שבועה שאין לכם דמי. תמיהא לי שמואל מאי קאמר אי סברא דנפשיה קאמר דולא לך לא לך פשיטא דכללא הוא דכל האומר ולא לך ולא לך ואו מוסיף על הראשון וכללא הוא, הא לא אפשר דהא ר' יהודה עביד ליה פרטו ואי פירוש הוא דמפרש דברי ר"מ, מהיכן למד זה דאית ליה הכין ר"מ, וצל"ע.

גר': תנן לא לך לא לך ולא לך. כלומר דגר' תרויהו בלא ו"ו וחד בו"ו, וכן בכל הני דקמייתי הכא גר' הכי, ולשמואל קא מקשה דאמר כללו של ר"מ בו"ו וכללו של ר' יהודה בלא ו"ו, דהא מתניתין קתני תרויהו וחייב על כל אחד ואחד אלמא תרוייהו פרטי נינהו, ואם כן מתניתין דלא כר' מאיר ולא כר' יהודה, דאי כר' מאיר ליחייב אלא לך ואלא לך דליכא ו"ו ולא ליחייב אולא לך דאיכא ו"ו, ואי ר"י ליחייב אולא לך דאיכא ו"ו ולא ליחייב אשארא, ולר' יוחנן ל"ק דמוקי מתניתין אליבא דר' מאיר הלכך מיחייב אתרוייהו משום דפריטי אינון.

חטה בכלל חטים. פירש רש"י ז"ל: טענו חטה כטוענו חטים כדכתיב והחטה והכוסמת לא נכו, אבל הרב ר' יוסף הלוי ז"ל פירש חטה בכלל חטים שאפילו אמר שבועה אין לך בידי חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחד ואחד, שלא תאמר הואיל ותבעו חטים ושעורים אי אמר ליה שבועה שיאן לך בידי חטים אין במשמע אלא שאין בידו חטים אבל חטה אחת ושעורה אחת וכוסמת אחת שוין פרוטה יש לו, ומ"ה פריט להו ולא לאחיוביה אכל חדא וחדא קמ"ל דחטה בכלל חטים, ובין אמר חטה ובין אמר חטים כל ששוה פרוטה משמע בין חטה אחת בין חטים הרבה, ובשביל כך לא היה צריך לפרש הילכך כי פריט להו אכל חדא וחדא אשתבע.

ת"ר וכו' ה"ג ר' יהודה אומר לא לך ולא לך ולא לך בווי"ן דאיהו ס"ל דכי איכא ווי"ן הוי פרטא ובלא ווי"ן כללא וכדמפרש בסמוך בין לשמואל ובין לר"י ולא נחלקו אלא לפרטו של ר"מ דשמואל סבר דפרטו של ר' יהודה כללא של ר"מ ופרטו של ר"מ כללו של ר"י דלר"מ בווי"ן כללא ובלא ווי"ן פרטא ור"י סבר בתרווייהו לר"מ פרטא אבל בדר"י הכל מודים דווי"ן פרטא ובלא ווי"ן כללא והוי יודע דבין לר"מ ובין לר"י אית להו מאי דאמרינן בעלמא וא"ו מוסיף על ענין א' אלא דהכא פליגי בהאי תוספות הוא"ו אי קאי אשבועה כאלו אמר ושבועה והוי פרטא או קאי אגבריה בלחוד לרבות תובעין בכפירתו אבל בשבועה לא הוסיף כלום וכן אתה אומר במה שנחלקו במסכת זבחים על כזית וכזית וטעמא דשמואל פי' רש"י ז"ל דכיון דאר"י דווי"ן פרטא מכלל דשמעיה לר"מ דעביד ליה כללא וכיון דבוו"ין כללא בלא ווי"ן פרטא דאי לא איזהו פרטו של ר"מ וי"מ בדרך אחרת אבל טעמו של ר"מ נכון הוא וא"צ להאריך בזה כמו שהאריכו רבים. גי' רש"י ז"ל תנן לא לך ולא לך ולא לך פירוש וקשיא לשמואל דאמר דלר"מ בווי"ן כללא דא"כ הו"ל הא דלא כר"מ אלא כר' יהוד' ואנן קי"ל דסתם מתני' ר"מ היא ופרקינן תני לא לך לא לך לא לך בלא ווי"ן ויש נוסחי דגרסי תנן לא לך לא לך ולא לך פירוש אלמא בין בוא"ו בין בלא וא"ו פרט ולר"י אתיא כר"מ אבל לשמואל אינה לא ר"י ולא ר"מ ופרקינן תני בכולהו לא לך לא לך לא לך בלא ואוי"ן ואתייא כר"מ ולהאי גירסא אתיא שפיר מסקנא דאמרינן הא מני ר' היא דאמר ל"ש כזית כזית ול"ש כזית וכזית פרטי הוי ושבקינן מתניתין דהכא כדתנינן לה מעקרא לא לך לא לך ולא לך דבתרווייהו פרטא דאי בכולהו ג"כ בווי"ן כדמעיקרא או בלא ווי"ן כדשנינן לעיל מנ"ל דס"ל כרבי ואי מתרצין לה השתא דניתני בה לא לך לא לך ולא לך הו"ל לפרושי אלא ודאי כדאמרן כנ"ל:

ל"ש כזית וכזית וכו' פי' הא איתא בזבחים לענין מאי דקי"ל דמחשבת פגול חוץ לזמנו פגול ויש בו כרת אבל חוץ למקומו פסול ואין בו כרת וכל שהיו שם שתי מחשבות כזית חוץ למקומו וכזית חוץ לזמנו כל היכא דהוי אותן שתי מחשבות בלשון כללא פסול ואין בו כרת אבל כי הוו פרטא אמרינן שאם מחשבות חוץ לזמנו קדמה פיגול ויש בו כרת ואם של מקום קדמה אין בו כרת דבתחילת דבריו מתפיס וכולה כשאומר שתיהן תוך כדי דבור ושם נחלקו אי כזית וכזית בלא ווי"ן פרטא ובווי"ן כללא או איפכא ור' אמר בשניהם פרטא והכל הולך אחר הא' ובמקומה בזבחים ביררתיה בס"ד:

ומאי אפילו פי' דבשלמא לר"י דגריס לה בווי"ן איכא למימר דעדיפותא הוא לר"מ לאשמעינן דאפי' בווי"ן פרטא דנימא דווי"ן על שבועה מוסיף ולא על גבריה וכ"ש בלא ווי"ן. אפי' חטה בכלל חטין וכו' פי' רש"י ז"ל הא קמ"ל וכו' דטוענו חטה כטוענו חטין ושעורה כשעורים וכדכתיב והחטה והכוסמת לא נכו ולשונו סתום אבל פי' בו דה"ק שאם תבע ראובן לחבירו תן לי חטה שעורה וכוסמת שיש לי בידך והלה אומר שבועה שאין לך בידי חטין שעורין וכוסמין לא אמרינן שלא יהא חייב כלל לפי שבאמת נשבע לו כי הוא תבעו חטה א' או שעורה א' וזה נשבע שאין בידו ב' הא א חייב לו שזה אינו כי תובע חטה כתובע חטין וכפירת תביעה היא דחטה ושעורה לשון המין הוא כדכתיב והחטה והכוסמת לא נכו ואם תאמר כיון דאיכא קרא פשיטא מאי קמ"ל ועוד היכי לא אדכר ליה ש"ס לקרא וי"ל משום די"ל דלשון תורה לחוד ול' בני אדם לחוד ובשבועות הלך אחר לשון בני אדם ואשמעינן דלשון בני אדם שוה ללשון תורה והה"ר יוסף הלוי בן מיגאש ז"ל פי' הא קמ"ל דחטה בכלל חטין וכו' שאם תבע' ראובן לחבירו חטין שעורין וכוסמין והלה נשבע שאין בידו חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל א' וא' דסד"א דלאו משום כוונת פרטי פרטן הנשבע אלא לדקדק לו שבועתו שאפי' חטה א' ושעורה א' אין לו בידו קמ"ל שזה אינו דהא פשיטא שאין הפרש בין שיאמר לו חטה אין לי בידך או חטין שאף כשאומר חטה לשון רבים לשון פרטי הוא הילכך לפרטי נתכוין:

פליגי בה רב אחא ורבינא פי' פליגי ומינה נמי פליגי בדר"י וכבר פירשתיה לעיל בפ' שבועות שתים בתרא. והא תני ר"ח הרי כאן עשרים חטאות פי' ותיקשי לתרווייהו דאפילו תימא דתנא אכללי מחייב הא אמרת דר"ח לא חשיב להו ופרקינן דאדרבא ניחא לתרווייהו דאפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה תנייה בהא ברייתא דהוו להו ה' אנשים בד' דברים דאינון עשרים ולמ"ד דאכללא לא מחייב הא אמרינן דלא חשיב להו וטעמא דלא חשיב להו דלא בעי למימני אלא מאי דפסיק בהדיא במתניתין ולית בה פלוגתא כנ"ל:

המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני והוא שאמר שבועת הפקדון כיצד אמ' לו תן לי פקדוני שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי או שאמ' לו אין לך בידי משביעך אני ואחר אמן חייב השביע עליו חמשה פעמים בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין וכפר חייב על כל אחת ואחת אמ' ר' שמעון מה טעם הואיל ויכול לחזור ולהודות אמר הר"ם פי' זה מבואר וטעם ר' שמעון ברור כי בשעה שיודה טוען הודאתו ואע"פ שקדמה כפירתו בבית דין לפי שהוא נותן מה שהודה בו היו חמשה תובעין אותו ואומר לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת ר' אליעזר אומר עד שיאמר שבועה כאחרונה ר' שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחר ואחד תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד גזל אבדה חייב על כל אחת ואחת תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטין ושעורים וכוסמין חייב על כל אחת ואחת ר' מאיר אומ' אפי' אמ' חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת פי' ר' מאיר אומ' שאמרו חטה ושעורה ר"ל מיניהם וחכמי' סוברי' שכפירתו בזרע אחד מין חטה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' שמעון ולא כר' אליעזר:

אמר המאירי שבועת הפקדון כיצד אמ' תן לי פקדוני שיש לי בידך או מלוה או אי זה ממון והלה אומר שבועה שאין לך בידי או שאמ' לו אין לך בידי משביעכני ואמר אמן חייב וכבר ביארנו שאמר אמן לאו דוקא אלא כל שכפר אחר השבועה וכן ביארנו ששבועתו על ידי תובע לאו דוקא אלא אפי' נשבע מאליו כגון ראהו רץ אחריו ואומר לו מה אתה רץ אחרי שבועה שאין לך בידי ממון ובא אח"כ לבאר שאם נשבע עליו ארבעה וחמשה פעמים או שהשביעו הוא ארבעה וחמשה פעמי' וכפר בכל אחת ואחת בין שהיתה השבועה או הקבלה או הכפירה בב"ד בין שלא בב"ד חייב על כל אחת ואחת ופירש הטעם מפני שכשכפר פעם אחת אם הודה חייב לשלם אע"פ שכפר ונמצא פוטר עצמו בכל כפירה וכפירה מה שאין כן בשבועת העדות שמשנשבע שאינו יודע אינו חוזר ומגיד כמו שהתבאר:

היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך והוא אומר שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא שבועה אחת שאין בידי לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת והוא הדין בשבועה לא לך לא לך ולא לך וכל שכן אם הזכיר שבועה באחרונה ר"ל בתחלה ובסוף כגון שבועה לא לך ולא לך ולא לך שבועה והם דברי ר' אליעזר שאמר עד שיאמר שבועה באחרונה ופירשוה בתלמוד המערב אף באחרונה וכל שכן אם הזכיר שבועה לכל אחד ואחד אמ' לו חברו תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה חייב על כל אחת ואחת תן לי חטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין חייב על כל אחת ואחת וזה שביארנו בלא לך ולא לך וכן בלא לך לא לך שכלן פרט לחייב על כל אחת ואחת התבאר בסוגית הגמ' שנחלקו בהן ר' מאיר ור' יהודה ושמואל ור' יוחנן פי' מחלקתם ולפירושו של שמואל לא לך ולא לך הוא פרטו של ר' יהודה שהו"ו פירושה כאלו אומר ושבועה לא לך ולר' מאיר הוא כלל שהו"ו מצרפן ולא לך לא לך הוא כלל לדעת ר' יהודה ופרט לדעת ר' מאיר מטעם שהזכרנו בהפך שלהן ולפירושו של ר' יוחנן לא לך ולא לך כלם מודים שהם פרט ולא נחלקו אלא בלא לך (ו)לא לך שלדעת ר' יהודה כלל לדעת ר' מאיר פרט ולענין פסק אין לנו שהכל פרט לחייב על כל אחת כמו שביארנו ר' מאיר אומ' אפי' חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת פי' בגמ' אפי' אמ' חטה בכלל חטים שעורה בכלל שעורים וכוסמת בכלל כוסמין כלומר אין צריך לומר בחלוק מינין אלא אפי' במין אחד שחלקו לתביעות כגון שאמ' תן לי חטים שמסרתי לך אתמול ושמסרתי לך היום שבועה שאין לך בידי חטים ולא חטה חייב על כל אחת ואחת וי"מ אפי' אמ' שבועה שאין לך בידי גרעין חטה אחד שעורה וכוסמת ואע"פ שהכל חוזר לגרעין חייב על כל אחת ואחת ומקצת חכמי' מפרשי' שאם אמ' תן לי חטה שיש לי בידך ואמ' שבועה שאין לך בידי חטים אין אומרי' קושטא קאמ' מי שתבע וחטים אין לו הא חטה ר"ל גרעין אחד יש לו ואם הודה בחטה יהא פטור אלא אף על החטה הוא נשבע שחטה וחטים הכל אחד וכל שהודה בשוה פרוטה חייב:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

השוחט בהמת קדשי' על מנת לאכול כזית ממנו חוץ לזמנו הרי זה פגול וחייב כרת על מנת לאכול ממנה כזית חוץ למקומו הקרבן פסול ואין בו כרת עירב בו שני מחשבות כגון ששחטו על מנת לאכול ממנה כזית חוץ למקומו וחוץ לזמנו בין שקדמה מחשבת הזמן למחשבת המקום בין שקדמה מחשבת המקום למחשבת הזמן בין שהיו שתיהן כאחד הרי זה פסול ואין בו כרת שהמחשבות מתערבות ונעשות מחשבה אחת ואין הלכה כמי שאומר שתי מחשבות הן וכל שקדמה מחשבת הזמן כבר נתפגל ונתחייב כרת ושוב אין פגולו נפקע שיהא הכרת נפקע וכן שאומר שלא סוף דבר בכזית כזית אלא אף בכזית וכזית אין הוא"ו מצרפן אין הלכה כן אלא כמחשבה אחת היא כמו שביארנו:

ולענין סוגיא מיהא קשה מעט לפרש שבסוגיא של זבחים משמע בכזית וכזית שכל שאין בו וא"ו נראה שהוא פרט יותר משיש בו לדעת ר' יהודה שנאמרה שמועה זו לשם לדעתו וגדולי המפרשי' מהפכים גירסא שבכאן מפני זו לומר בלא לך כלי עלמא לא פליגי ולא הועילו בתקנתם כל כך שכל אותה סוגיא נאמרה לדעת ר' יהודה ולפי סוגיא זו על כרחנו אחת מהן פרט לדעת ר' יהודה אלא שהסוגיות מתבלבלות בכמה מקומות ושמא לדעת ר' עצמו אמרה:

כבר ביארנו בפרק שלישי שזה שאמרו במשנתנו על מי שאמ' לחברו תן לי חטים שעורים וכוסמי' שיש לי בידך ואמ' שבועה שאין לך בידי שאינו חייב אלא אחת שמאחר שכן פרוטה מכלן מצטרפת לחיוב שהרי כלם בשבועה אחת נכללו אבל כשאמ' שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין שהוא חייב על כל אחת ואחת אינו חייב אא"כ יש פרוטה בכל אחד מהן ואם אין פרוטה באחד מהם אע"פ שיש פרוטה בין כלם אינו כלום אף לחייב אחת על כלם ולא נאמר פרוטה אחת מצטרפת אלא ארישא דמתני' והוא כשאין חיוב שבועה אלא אחת ואין אומרין שכשהזכיר תחלה שבועה שאין לך בידי נכללו כלם בשבועה אחת ונצטרפו כלם לפרוטה לחייב אחת ואח"כ בא חיוב הפרטים עד שאם תהא שם פרוטה בכל מין ומין יתחייב ארבעה קרבנות אחת לשבועת הכלל ושלש לשלש שבועות של פרטים אלא לא נתחייב כלל אלא על הפרטים שהכלל הראשון לא בא אלא להתחלת ספור הפרטים הכל כמו שביארנו בפרק שלישי ומעתה היו חמשה תובעים כל אחד בחטים ושעורים וכוסמין ואמ' שבועה שאין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין לא לך ולא לך ולא לך והודה הרי זה חייב (שלש) [חמש] עשרה אשמות לבד ואלו היתה כיוצא בה בפקדון תשומת יד וגזל ואבדה שהן ארבעה פרטים היה מתחייב עשרים שכל שאמ' לא לך פירושו לא לך חטים ושעורים וכוסמין על הדרך שהזכירן בראשון היו פרטים באים אחר כלל כיוצא בזה בתובעים והוא שיאמר שבועה שאין לכם בידי לא לך ולא לך גאוני ספרד מדחין אותה לזו וכתבו שאין בזו גם כן חיוב אלא על הפרטים וכן הדין שהתובעים אין מצטרפין לפרוטה שאם תבעו בין החמשה שוה פרוטה והוא אמר שבועה שאין לכם בידי אין פרוטת כלן מצטרפת ופרוטה לכל חד וחד בעינן שאם לא כן אין כאן ממון ואין כאן וכחש ומעתה כללן ואחר כך פירטן אין להם כלל גם כן אחר שפרט וגדולי הראשונים שבגיירונדא"ה כתבו ששבועה שאין לכם בידי לא לך ולא לך חייב על הכלל אחת ועל הפרטי' כמספרם שמאחר ששבועה שאין לכם בידי לא היה מצרפן לפרוטה למה הוא כוללם ודאי לחייב עצמו על הכלל ועל הפרטים אבל בכלל התביעות הואיל ופרוטתן מצטרפת לא נתכון בכללו לחייב עצמו על הכלל אלא לצרף פרוטה מכלם ואין הדברים נראין:

ממה שכתבנו למדת שהכופר בפחות מפרוטה אינו חייב בשבועת הפקדון ומ"מ חייב הוא בשבועת בטוי:

בבבא קמא ק"ח א' התבאר שכל שכפר בפקדון או טען עליו שנגנב או שאבד ונשבע והודה ואח"כ חזר וכפר או טען שאבד ונשבע והודה וכן כמה פעמי' משלם הקרן הראשון וחומש אחד על כל שבועה ושבועה שנ' וחמשתיו יוסף עליו רבה הכתו' חומשין הרבה לקרן אחד:

המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק [השלישי] ורצה להודיע בה שאין דין שבועת הפקדון אלא בממון שאלו היה מודה בו היה חייב לשלמו אבל כפר לו בקנס הואיל ואלו היה מודה בו היה פטור מלשלם או אפי' היה בדרך שאלו היה מודה לא נפטר בכך כגון שעמד בדין הואיל ומ"מ עקרו קנס אין בו דין שבועת הפקדון אלא שהוא חייב בשבועת בטוי ומ"מ אם היה באותה תביעה קנס וממון וכפר בכל חייב בשבועת הפקדון שסתמו הממון הוא תובע לדעת חכמי' שהלכה כמותם ולבאר דינים אלו באה משנה זו והוא שאמר אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ור' שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בשת ופגם על פי עצמו אמר הר"ם פי' ר' שמעון סבר כי עקר תביעתו קנס שהוא דבר קצוב ידוע וחכמי' אומרי' עקר תביעתו הוא הבשת והפגם שיודע שאם הודה בהם ישלם אותם ואין הלכה כר' שמעון. גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעכני ואמר אמן חייב גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי משביעכני ואמר אמן פטור המית שורך את שורי והוא אומר לא המית משביעכני ואמר אמן חייב המית שורך את עבדי והוא אומר לא משביעכני ואמר אמן פטור אמר לו חבלת בי ועשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה משביעכני ואמר אמן חייב אמ' לו עבדו הפלת את שני וסמית את עיני והוא אומר לא הפלתי ולא סמיתי משביעכני ואמר אמן פטור זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב וכל שאינו משלם על פי עצמו פטור פי' כל שאמר בזו ההלכה פטור והוא בקפידת קנס לפי שאפי' הודה בו לא יתחייב לשלם כמו שהוא עקר:

אמר המאירי אנסת או פתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעכני ואמר אמן חייב שהרי מ"מ בשת ופגם היה משלם על פי עצמו ועליו חלה השבועה הואיל ולא הזכיר שתביעתו על הקנס:

וכן גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעכני ואמר אמן חייב שהרי מ"מ היה תובעו בקרן אבל אם אמר שורי גנבת וטבחת ומכרת והוא אומר גנבתי ולא טבחתי ומכרתי משביעכני ואמר אמן פטור משבועת הפקדון שהרי אין כאן אלא תביעת קנס אלא שבכלן חייב בשבועת בטוי המית שורך את שורי והוא אומר לא המית משביעכני ואמר אמן חייב שהרי ממון הוא תובעו המית שורך את עבדי וכו' פטור שאין כאן חיוב כלל אלא מתורת קנס שלשים שקל אפי' אינו שוה דינר ואפי' שוה אלף ואלמלא קנס זה לא היה מתחייב בשיורו שלא היה מן הדין להתחייב בנזקי בהמתו אלמלא שהתורה חייבתו ומעתה אין בו ממון מעורב כלל ואפי' לא היה העבד שוה אלא דינר אין אומרין שהדינר מיהא ממון והשאר קנס אלא אין כאן ממון כלל חבלת בי ועשית בי חבורה ונמצא מתחייב בחמשה דברים שהן ממון וכפר ונשבע והודה חייב אמ' לו עבדו הפלת את שני וסמית את עיני וכפר ונשבע והודה פטור שאין כאן אלא קנס שהרי כבהמתו הוא ואין כאן ממון כלל אפי' בדמי שנו ומעתה אלו הודה פטור ולא יצא לחירות זה הכלל כל שתביעתו במה שאם יודה ישלם על פי עצמו חייב ובשאינו משלם על פי עצמו פטור:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

מתני' שבועת הפקדון כיצד וכו' אם היו חמשה תובעין אותו וכו' תנו רבנן כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ רבי יהודה אומר שבועה לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל כלל של ר"מ זהו פרטו של רבי יהודה פי' לא לך ולא לך ולא לך לר' יהודה פרטא הוי דכיון דקאמר ולא לך כאלו אמר שבועה לא לך שבועה לא לך ושבועה לא לך דמי ולר"מ כללא הוי דקסבר אדרבא כיון דקאמר ולא לך האי וא"ו מעריב להו לכלהו והויא ליה שבועתא לכלהו אם אמר לא לך לא לך לא לך בלי וא"ו לרבי יהודה כללא הוי דכיון דלא קאמר ולא לך אלא קאמר לא לך בלא וא"ו אשתכח דשבועה דפתח ביה מעיקרא אכל חד מינייהו משמשא ושבועה חדא היא דאשתבע אכלהו והוה ליה כמאן דאמר שבועה שאין לכם בידי ולר"מ פרטא הוי דסבר אדרבא כיון דקאמר לא לך לא לך בלא וא"ו אישתכח דלא ערבינהו אהדדי אלא כל חד מינייהו שבועה באנפי נפשה אשתבע עליה וכאלו אמר שבועה לא לך שבועה לא לך דמי זהו פי' כללו של ר"מ זהו פרטו של רבי יהודה וכללו של רבי יהודה זהו פרטו של ר"מ.

ורבי יוחנן אמר הכל מודי' בולא לך שהוא פרט ולא נחלקו אלא בלא לך וכו':

נמצא עכשיו לדברי שמואל אליבא דר"מ שבועה שאין לכם בידי אי נמי שבועה לא לך ולא לך ולא לך כללא הוי ולא הוי פרטא אלא לא לך לא לך לא לך ואליבא דרבי יהודה שבועה שאין לכם בידי שבועה לא לך לא לך כללא הוי לא לך ולא לך ולא לך פרטא הוי.

ולדברי רבי יוחנן אליבא דר"מ שבועה שאין לכם בידי הוא דהוי כללא אבל שבועה לא לך ולא לך ולא לך אי נמי שבועה לא לך לא לך פרטא הוי ואליבא דרבי יהודה שבועה שאין לכם בידי אי נמי שבועה לא לך לא לך לא לך כללא הוי לא לך ולא לך ולא לך הוא דהוי פרטא וכו' פשוט הוא:

הא דר' דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית פרטא הוי עיקרה במסכת זבחים בפרק שני (דף ל' ע"ב).

הא דאמרינן ומאי אפילו אמר רב אחא בריה דרב איקא אפילו אמר חטה בכלל חטים שעורה בכלל שעורים כוסמת בכלל כוסמין הכין פירוש' לא מבעיא פרט החטים והשעורים והכוסמין כל אחד ואחד בפני עצמו שהוא חייב על כל אחת ואחת אלא אפילו החטים עצמן אם פרט מהן חטה והזכיר אותה בכלל החטים כגון שאמר שבועה שאין לך בידי חטה חטים חייב על חטה בפני עצמה ועל חטים בפני עצמן אי נמי שעורה בכלל שעורים כוסמת בכלל כוסמין על זו הדרך ויש לפרש אפי' אמר שבועה שאין לך בידי חטה שעורה כוסמת חייב על כל אחת ואחת שלא תאמר האי דפרט להו לאו למיהוי שבועה אכל חדא מינייהו באנפי נפשה היא אלא משום דאסיק אדעתיה ואמר כיון דהאי תובע חטים ושעורים הוא דתבע מינאי ולא חטה ושעורה וכוסמת אי אמינא ליה שבועה שאין לך בידי משמע שאין לך בידי חטים שעורים וכוסמין ואכתי איכא למימר דאית ליה בידי' חטה אחת שעורה אחת כוסמת אחת הילכך משתבע ליה דלית ליה גבאי חטה שעורה וכוסמת בפירוש ומשום הכי קאמר חטה שעורה וכוסמת ולא למיפרט בהו בכל חד שבועה באנפי נפשה קמ"ל דחטה בכלל חטים כלומר אע"ג דכי תבע מיניה חטים שעורים וכוסמין הוא דתבע מיניה אלו אמר ליה שבועה שאין לך בידי דמשמע אין לך בידי חטים ושעורים וכוסמין שטענתיה היה במשמע שאפילו חטה אחת אין לך בידי לפי שחטה אחת ישנה בכלל חטים ומי שאמר אין לך חטים כאלו אמר אין לך בידי חטה דמי הילכך האי דפרט להו לחיובי שבועה אכל חד וחד הוא דפרט להו ולאו לאפטוריה נפשיה מחטה אחת דהא לשון חטין משמע ואפילו חטה אחת זהו פי' חטה בכלל חטים וכו' כלומר אפילו אמר שבועה שאין לך בידי חטה בכלל חטים היא וכן שעורה בכלל שעורים היא וכן כוסמת בכלל כוסמין וכיון שכן חייב על כל אחת ואחת דלחיובי שבועה אכל חדא וחדא קא מיכוין ולאו לאפטורי נפשיה מחטה חדא.

וחזינא ביה פירושא לרבינו חננאל ז"ל דלא דאיק גבן משום דאיכא עליה כמה פירכי ולהכי לא כתיבנא ליה.

מתני' תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חייב שבועה שאין לך בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה חייב על כל אחת ואחת וכו'.

אמר רבי יוחנן פרוטה מכולן מצטרפת פי' היכא דאמר ליה שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד וגזל ואבידה אף על גב דהא קא פריט להו לכל חד מינייהו והויא לה כל חד וחד שבועה באנפי נפשה כיון דכלל להו מעיקרא מיקמי דלפרוט להו דהא שבועה שאין לך בידי קאמר ובתר הכי אמר פקדון תשומת יד וגזל ואבדה דאשתכח דמעידנא דפתח פומי' בשבועה שאין לך בידי איכלול להו כלהו בחד שבועה משום הכי מצטרפי כלהו לפרוטה דהא מעיקרא איכלול כולהו בחד שבועה והויין להו כולהו כחד חפצא.

פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כי מחייב אפרטא דהוא האי פרטא דפריט בתר דאמר שבועה שאין לך בידי אבל אכללא לא מחייב דאע"ג דבעידנא דפתח פומיה ואמר שבועה

שאין לך בידי איכליל כולהו בהך שבועה כיון דסיים מילי' בפרטי ואמר פקדון תשומת יד וגזל ואבידה איגלאי מילתא דמעידנא דכי אשתבעי בפרטי הוא דאשתבעי והוין להו כל חד מינייהו שבועה באנפי נפשה והאי דכלל להו מעיקרא לאו לחיוביה נמי אכללא אלא לענין אצטרופי בלחוד הוא דהיכא דליכא בכל חד מינייהו פרוטה וכי מיצטרפי אית בהו פרוטה מיצטרפי כלהו לפרוטה ומחייב קרבן שבועה ולהכי הוא דכלל להו אבל היכא דאיכא בכל חד מינייהו פרוטה הוין להו בכל חד מינייהו שבועה באנפי נפשה ומיחייב אכל חדא מינייהו חיובא באנפי נפשה דהיינו פרטי אבל אההוא כללא דכלל להו כולהו מעיקרא לא מיחייב מידי.

וחד אמר מיחייב אפרטא ומיחייב נמי אכללא דכיון דכלל להו כלהו מעיקרא מיחייב אכלהו חד חיובא ולפום דפרט להו בתר הכי ואמר פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה מיחייב נמי חיובא אחרינא אכל חד מינייהו באנפי נפשה הילכך להאי טעמא דאמר ליה שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד וגזל ואבידה דאינהו ארבע טענתי מיחייב חמשה חיובי חיובא חדא אכולהו משום דהא כלל להו כולהו מעיקרא בחד שבועה וארבע חיובי לכלהו דהוה ליה חיובא לכל חד מינייהו באנפי נפשה משום דהא פרט להו בתר הכין.

ולענין חטים ושעורים וכוסמין דאינהו תלתא טענתי מיחייב ארבע חיובי חיובא חדא אכולהו משום דהא כלל להו כולהו מעיקרא בחד שבועה כדברירנן ותלתא חיובא אכולהו דהוה ליה חיובא לכל חד מינייהו משום דהא פרט להו בתר הכין וקאמר חטים ושעורים וכוסמין והני מילי היכא דהוי התובע חד אבל אי הוו חמשה כדקתני במתני' היו חמשה תובעין אותו לענין פקדון תשומת יד וגזל ואבדה דאינון ארבע טענתי מיחייב עשרים וחמשה חטאת חמשה לכל חד מינייהו חד דכללא וארבע דפרטי דהא לא לך ולא לך ולא לך קאמר להו ולענין חטים ושעורים דאינהו תלתא מיחייב עשרין ארבע לכל חד מינייהו כדברירנן:

ואם תשאל למאן דמחייב אכללא ומחייב אפרטי מאי טעמא לא מחייב נמי חד כלל' לכולהו תובעין דהא שבועה שאין לכם בידי קאמר מעיקרא מיקמי דנימא לא לך ולא לך ולא לך הא ליכא למימר דכי אמרינן דמיחייב אכללא ומיחייב אפרטא הני מילי לענין כללא דתביעות כדפרישנן לעיל דמכי פתח פומיה ואמר שבועה שאין לך בידי איכלול להו כולהו תביעות בחד שבועה אבל לענין כללא דתובעין לא אמרינן הכי דכיון דקאמר לא לך ולא לך וכו' איגלאי מילתא דלא הוה בדעתיה למיכללינהו כולהו בחד שבועה:

ואם תאמר מאי שנא כללא דתביעות מכללא דתובעין משום דלא דמי להדדי דנהי דלענין תביעות מחייבינן ליה אכללא משום דאמרינן להכי פתח פומיה בההוא כלל וכללינהו לכלהו תביעות בחדא שבועה כי היכי דכי לית ביה בכל חד מינייהו פרוטה מיצטרפי להדדי ולהכי הוא דאיכוון וכיון דאיכוון למיכללינהו כולהו בחד שבועה להאי אנפא משום הכי מחייב נמי אכללא דקא איכוון מכל מקום למיכללינהו כלהו בחד שבועה לאנפא בעלמא אבל לענין תובעין מי איכא למימר דאיכוון למיכללינהו לאנפא בעלמא כי היכי דמחייביה חד אכללא דתובעין אטו שיעור איכא בתובעין כמה דבעינן בתביעות כי היכי דנימא דאיכוון למיכללינהו כולהו בחד שבועה ליצרפינהו להדדי בחד שבועה כמה דאמרינן לענין תביעות הילכך כיון דליכא למימר הכי ממילא ידעינן דהאי דאמר שבועה שאין לכם בידי לאו למיכללינהו כלהו הוא דאיכוין דהא קאמר בתר הכי לא לך ולא לך וכו' ומשום הכי לא מחייבינן ליה אחד כללא אכולהו אהא דפתח פומיה ואמר שבועה שאין לכם בידי כי היכי דמיחייב לכל חד מינייהו אחד כללא דתביעות.

תדע דהא בפרק שבועות תניין (דף כ"ג ע"ב) אמרינן שבועה שאין לך בידיי וכו' עד הכא מי מחית אינש נפשיה לפחות משוה פרוטה או לא אלמא לא מחייבינן ליה אכללא אלא היכא דאיכא למימר דאיכוון למיכללינהן משום פחות משוה פרוטה והיכא דליכא למימר הכי לא מחייבינן ליה אכללא ולהכי לא מחייבינן ליה נמי אחד כללא אכולהו תובעין כי היכי דמחייבינן אחד כללא אכולהו תביעות והיינו דאמרינן איני והא תני רבי חייא חמש עשר' חטא' כלומ' כשתובעין תובעין אותו חמשה ואומרי' לו תן לנו חטי' ושעורים וכוסמין שיש לנו בידך

ואומ' להם שבועה שאין לכם בידי חטים שעורין וכוסמין לא לך ולא לך ולא לך הרי כאן חמש עשרה חטאות שלשה לכל תובע מהן אלמא אפרטא דפריט בתר הכין הוא דמיחייב שלשה חטאות לכל תובע מינייהו דהוין להו חמשה עשר חטאות אבל אכללא לא מיחייב מידי דהא אי מיחייב אכללא עשרין הוא דהוו כדברירנן.

ומהדרינן האי תנא דפרטי קא חשיב דכללי לא קא חשיב אבל לעולם עשרים חטאו' הוא דאיכא משום דכללי.

ואקשינן והא תני רבי חייא הרי כאן עשרין חטאות ואי דכללי לא קא חשיב מהיכא אישתלימו להו לעשרין ומהדרינן לעולם דכללי לא קא חשיב והאי דקתני עשרים לאו אחטין שעורים וכוסמין דאינהו ג' טענתי הוא אלא אפקדון תשומת יד וגזל ואבדה הוא דהוו ארבע טענתי מיחייב בהו אפרטי עשרין חטאות לחמשה תובעין ארבע לכל חד מינייהו.

בעי מיניה רבא מרב נחמן היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון תשומת יד וגזל ואבדה שיש לנו בידך ואמר לאחד שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך ולא לך פי' כלומר אם אמר שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד וגזל ואבידה לא לך ולא לך ולא לך דאישתכח דמחייב דפרטי לההוא תובע דאמר ליה שבועה שאין לך בידי וקא בעי רב נחמן השתא האי דאמר ליה ולא לך ולא לך ולא לך בכולהו פרטי מיחייב לכולהו דהוין להו עשרין חטאות או דילמא האי דקאמר לא לך ולא לך ולא לך אכללא בלחוד הוא דאמר להו דאישתכח דלההוא תובע הוא דמחייב ד' חטאות כנגד ד' פרטי ולהנך ד' תובעין אחריני דאישתייר מיחייב ד' חיובי בלחוד דכללא ולא מיחייב אפרטי דכי צרפונהו לההוא תובע לענין כללא הוא דצרפנהו ולא לענין פרטי או דילמא כיון דאמר ולא לך ולא לך ולא לך לכלהו חיובי הוא דצרפינהו וכי היכי דלגבי ההוא תובע מיחייב ארבע חיובי כנגד ד' טענתי דטעין עליה הכי נמי לכל חד מהני ד' מחייב ארבע חיובי אמר ליה תא שמע דתני רבי חייא הרי כאן עשרים חטאות היכי דמי אילימא דפריש ואמר שבועה שאין לכם בידי לא לך לא לך ולא לך פקדון תשומת יד וגזל ואבידה דהוין להו הכי פרטי אכולהו תובעין מנינא אתא לאשמועינן אלא לאו שמע מינה דלא פריש פרטי אכולהו אלא אחד מינייהו וקאמר בתר הכי לא לך ולא לך ולא לך אלמא האי דפרטינהו לכולהו תובעין לאו אכללא בלחוד הוא אלא אפרטא ומשום הכי חייב עשרים חיובי חטאות דפרטי לכל תובע מינייהו כדברירנן לעיל.

סליק פירקא בס"ד

תוס' בד"ה אלא מהא כו' אבל גבי עדות מאן דפטר בעדי קרקע יחייב בעדי קנס כו' עכ"ל מיהו לפי מה שפרש"י לעיל בפרק שבועת העדות דא"כ עדי קנס לר"א חייבין וכן בשבועת הפקדון כו' עכ"ל אין זה מספיק ולא יתיישב קושייתם דהא התם לר"א בעל פלוגתיה דר"ע ע"כ אית לן למימר דבשבועת הפקדון נמי בקרקע פטור ובקנס חייב ואפשר דלית להו לתוס' כפרש"י שם אלא דלענין עדים דוקא קאמר דבקרקע פטורים ובקנס חייבין לר"א אבל בשבועת הפקדון לכ"ע בקנס פטור כיון שלא היה מתחייב בהודאתו ולא כפר ליה ממונא כמ"ש הכא וק"ל:

בד"ה ה"ג לא לך לא לך ולא לך ול"ג וי"ו בכולהו אלא בבתרא כו' עכ"ל ר"ל במתניתין גרסינן הכי וכן בכל הנהו דמייתי מתניתין ל"ג וי"ו אלא בבתרא דהשתא מוכח ממתניתין דבתרוייהו חשיב פרטא בין בוי"ו ובין בלא וי"ו דמלא לך תניינא מוכח דבלא וי"ו הוי פרטא ומולא לך בתרא מוכח דבוי"ו נמי הוי פרטא אבל בברייתא בדברי רבי יהודה ודאי גרסינן כולהו בוי"ו ולא חשיב פרטא אלא בוי"ו ולכך מתני' לא מצי אתיא כוותיה אבל אי הוה גרסינן נמי במתניתין כולהו בוי"ו מאי דוחקיה לאוקמי במסקנא דע"כ כרבי דסתמא דמתני' דלא כר"מ נוקמיה בפשיטות טפי כר' יהודה כן הוא כוונת דברי התוס' וניחא נמי לפי דבריהם דלפי אותה הגירסא דגרסינן במתניתין נמי כולהו בוי"ו אדפריך ממתני' לשמואל דאמר לר"מ דכולהו בוי"ו כללי הוי תקשי נמי לר' יוחנן אמאי לא תני במתניתין רבותא טפי דאפי' בלא וי"ו לר"מ הוי פרטא דבוי"ו אפילו ר"י מודה ליה דהוה פרטי ולגירסת התוס' ניחא לר"י דתרוייהו תני במתני' דהוי פרטי מיהו הך קושיא דפריך גבי חטה ושעורה וכוסמת מאי אפי' ע"כ הוה קשיא נמי לרבי יוחנן כיון דתרוייהו פרטי הוי לר"מ ותני לתרוייהו במתני' מאי אפי' דקתני ודו"ק:

בפרש"י בד"ה הרי כאן עשרים ש"מ ד' שבועות הן ובקמייתא לא חשיב דכללי עכ"ל הקשה מהר"י אבן ל"ב מי הכריחו לפרש דפריך למאן דלא מחייב אכללא ואמאי לא פירש דפריך נמי הכי למאן דמחייב אכללא והכי פריך דאם איתא דפרטי קחשיב וכללי לא קא חשיב אמאי תני רבי חייא הרי כאן עשרים כו' ומשני דהיא איירי בפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה ובתרוייהו לא קחשיב כללי עכ"ל ע"ש ואין מקום לקושייתו דאין דרך לתלמוד להקשות לאמוראים כיון דהברייתות גופייהו לא מיתרצי אהדדי אלא ע"כ דברייתות מיתרצי ליה השתא אהדדי למאן דמחייב אכללי אלא דחדא מינייהו לא קחשיב אלא פרטי ואידך קא חשיב נמי כללא ול"ק ליה למקשה אלא למאן דלא מחייב אכללי וק"ל:

רש"י בד"ה הכל מודים כו' לא לך כללא הס"ד:

בד"ה פרטא הוי כו' ושוב אין מחשבה כו' נ"ב פי' דמחשבת חוץ לזמנו עושה פגול אבל מחשבת חוץ למקומו פוסל ואינו מפגל וק"ל:

בד"ה חד אמר כו' דמיחייב ליה אכל אחד כו' אלא אחת פרוטה כו' מחייב מיהא חדא כצ"ל:

תוס' בד"ה אנסת כו' הכלי כל מה שיחייבוהו ב"ד כצ"ל:

סליק פרק שבועת הפקדון:

גמרא ר' אליעזר אומר כו' ולא לך שבועה כו'. צ"ל אלעזר בל"י וכ"ה בקדושין ודע דבירושלמי איתא אריו"ח דברי ר' לעזר והוא שהזכיר שבועה תחלה וסוף ורש"י במתניתין לא פירש כן:

גמ' שם אפילו חטה בכלל חטין כו'. ופירש הרמב"ם דחכמים סברי שכפירתו בזרע א' מן חטה וק"ל מספ"ו דנדרים דחטה משמע פת אפויה ע"ש:

רש"י ד"ה הכל מודים. אבל לא לך כללא דלא אשבועה קאי. לישנא דכללא ל"מ כן וכן מדמוקי לקמן כרבי ומדמה להא דכזית כזית ואם איתא הלא הכא טעמא אחרינא איכא וכן התוס' דמקשו להכא מהא דזבחים מוכח דלא כפירושו:

תד"ה הרי. גבי שבה"ע מיתניא. במתניתין לא תני גבה ה' תובעין ועתוי"ט במ"ג:

כזית כזית מה שהקשו תוספות דהסוגיות הפוכות ממסכת זבחים. ולפע"ד לחלק דהכא דעתו לשבע על כלם שאינו חייב לשום אחד מהם ומה שאמר בתחלת דבריו שבועה שאין כו' דעתו שיועיל השבועה אכל דבריו רק שאנו מסופקין אם שבועה א' לכלם או שבועה לכל אחד ואחד אם כן יש סברא דהוי"ו מושכת תיבת שבועה אכל או"א משא"כ התם דעתו דהכזית שחשב עליו לחוץ לזמנו אינו רוצה שיהיה בחוץ למקומו וכן בהיפוך רק שרוצה לפטור עצמו ולומר שלא קדמה מחשבת הזמן למחשבת המקום ורוצה ב' המחשבות כאחד וזהו א"א ע"כ קאמר כזית שהוא וי"ו העיטוף כאלו הוציא שניהם כאחד. ואפ"ה אין רבי מחלק בהכי ודו"ק:

אכללי לא מחייב. טעמא דהאי מ"ד משום דלא סגי בלאו כללי ואיך יאמר חטין ושעורין וכוסמין אם לא יאמר תחלה שבועה שאין לך בידי וע"כ לא מחייב עליו בפ"ע. ולפ"ז בשבועת העדות דקאמר שבועה שאיני יודע לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין דה"ל ב' כללים חדא שאין אנו יודעין לך עדות ב' שיש לך ביד פלוני מודה הך מ"ד דחייב אכלל השני דיש לך ביד פלוני משום דהו"מ למימר שאין אנו יודעין לך עדות מחטין ושעורין וכוסמין ומה שאמרו שיש לך ביד פלוני מיותר ובזה ניחא מה שהקשו המפורשים מדוע לא פליגי הנך אמוראי אמתני' דשבועת העדות דקדים והא"ש דהתם לא פסיקא ליה למיפטר אכללי דאכלל השני לכ"ע מחייב:

והא"ש נמי דלא הקשה בלא"ה הני ברייתות אהדדי דקתני ט"ו חטאת והדר תני עשרים חטאת משום דבשבועות העדות מיירי כמ"ש תוס' והך ברייתא דט"ו חטאת מיירי בדלא כפליה לכללא ה"ל ט"ו ואידך מיירי בדכפליה וה"ל כ' עם הכלל השני ולא הקשה רק למ"ד אכללי מחייב ומשני דנהי דמחייב אכללא מ"מ לא קחשיב להו שפיר קשה מדתני עשרים והיכא משכחת ליה אי לא קחשיב אבל למ"ד אכללי לא מחייב לק"מ כנ"ל דאיירי בשבועת העדות וכפל הכללים וזהו סייעתא לקושית המהרי"ן ל"ב דלא כפרש"י ועי' מהרש"א ודו"ק:

כללי לא קחשיב. טעמא נלע"ד משום דר' חייא לא אתא לאשמועינן מנינא אלא דמחייב אכל חדא אפי' בדלא פירש כדבסמוך והיינו דוקא אפרטא אבל אכללא אפי' למאן דמחייב עלה היינו בדפירש דוקא ולא בדלא פירש ואם כן לא הוה הכי רק ט"ז חטאת דהראשון חייב ד' ואידך ג' ג'. ולכן לא קחשיב:

כבודי ומרים ראשי. חונן דעה לנבונים. אמצתני בפרק החמישי. להרבות עצמה ואונים:
אזון עתה לחשי. והצילני משגיאות וכשלונים. והורני כאות נפשי. פרק שבועת הדיינים:

כלל אינו חייב אלא אחת. לקמיה מפרש מאי כלל ומאי פרט: ולא לך גרסינן בכולהו ולא גרסינן לא לך: כללו של ר' מאיר זהו פרטו של רבי יהודה. מאי ששמע ר' יהודה שהיה עושה ר' מאיר כלל דהיינו ולא לך ולא לך עשאן ר' יהודה פרט וממילא שמעינן דפרטו של רבי מאיר היינו לא לך לא לך דאי לא מאי הוי פרטא לרבי מאיר והוא כללו של רבי יהודה דאי לא לך לרבי יהודה נמי פרטא ולא חשיבא כלל אלא שאין לכם מאי שנא ולא לך דנקט: הכל מודים בולא לך שהוא פרט. רבי מאיר לא פליג אדר' יהודה בולא לך והכי קאמר רבי יהודה ולא לך הוא דהוה פרטא אבל לא לך כללא דלא אשבועה קאי ולקמיה מפרש מהיכא דייק ר' יוחנן דתרוייהו לרבי מאיר פרטי הוו: ושמואל אמר לך אדמודי ליה אודויי ליפלוג עליה איפלוגי. כלומר אי ס''ד דשמעיה ר' יהודה לרבי מאיר דמשוי לתרוייהו פרטא לא הוה ליה למינקט מילתא בולא לך דמודי ליה בגויה אלא הכי הוה ליה למתני רבי יהודה אומר לא לך אינו חייב אלא אחת למינקט מילתא דפליג עליה בגוה: סתם מתניתין ר''מ: תנן ולא לך ולא לך. וי''ו גרסינן בכולהו אלמא לר''מ פרטא הוי ותיובתא דשמואל: ר' היא דאמר. במס' זבחים בפ' שני לא שנא שוחט את הזבח ע''מ לאכול כזית למחר כזית בחוץ ל''ש כזית למחר וכזית בחוץ פרטא הוי ב' מחשבות הן ותפיס את הראשונה והוי פיגול ושוב אין מחשבה שניה מוציאתו מידי פיגול אליבא דר' יהודה דאמר התם זה הכלל כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין על אכילתו כרת ומתניתין דהכא רבי היא ולאו ר' מאיר: מדידיה. מדר' מאיר גופיה: חטה בכלל חטין. אם טענו חטה הרי הוא כטענו חטין כדכתיב (שמות ט) והחטה והכוסמת לא נכו: פרוטה מכולן מצטרפת. אם אין לו עליו מכולן אלא שוה פרוטה מצטרפין לחייבו: פליגי בה רב אחא ורבינא. במתני' ובמילתיה דרבי יוחנן: חד אמר אפרטי מיחייב אכללי לא מיחייב. חייב על כל אחת ואחת דקתני מתני' חייב שלש קאמר חדא אחטין וחדא אשעורין וחדא אכוסמין ארבעה לא מחייבין ליה למימר שבועה שאין לך בידי חדא שבועה באפי נפשה היא שכלל בה אין לך בידי כלום וחזר ופרט לא חטין ולא כוסמין ולא שעורין אלא פרטא פירושה דשבועה שאין לך בידי הוא וכי אמר רבי יוחנן פרוטה מכולן מצטרפת לאו אסיפא דמתני' דחייב ליה על כל אחת ואחת קאי דכיון דכל חדא וחדא באנפי נפשה הוא לא מצטרפי אלא ארישא אמר שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת פרוטה מכולן מצטרפת לאותה שבועה דהא חדא היא: וחד אמר. חייב על כל אחת ואחת דקתני מתני' ד' נינהו חדא אכללא ותלת דפרטא ודר' יוחנן אסיפא נמי קיימא ואשבועתא דכללא ומיחייב מיהא חדא: ט''ו חטאות. היו חמשה תובעין אותו דמתני' וכל אחד תבעו חטין ושעורין וכוסמין ואמר שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין ולא לך ולא לך הרי כאן ט''ו חטאות ואם איתא דארבע חטאות הן כ' הויין: דכללי לא קחשיב. אע''ג דאיתנהו: והתני ר' חייא. בדוכתי אחריתי הרי כאן כ' ש''מ ד' שבועות הן ובקמייתא לא חשיב דכללא: ומשני לעולם תלת נינהו דההיא דכללא ליתא וכי קתני עשרים אפקדון אתשומת יד אגזל ואבידה דאיכא ד' פרטי לכל חד וחד דהוה להו עשרים: אחדא מיחייב. אכל חד וחד מהנך בתראי דולא לך דקאמר לאו אפרטא דפקדון ותשומת יד קאי ואין כאן אלא ח' חטאות ד' משום ראשון ואחד לכל אחד מן האחרונים:

אלא מהא ליכא למשמע מינה. ואם תאמר ולידוק ממתניתין דפירקין (דף לו:) דפטרינן בקנס וכל שכן בקרקע כדמוכח בפ' שבועת העדות (לעיל דף לד.) דקאמר ולר' יוחנן דאמר משביע עדי קרקע פטורין מאי בינייהו איכא בינייהו קנס ולאו פירכא דלקמן טעמא משום דלא כפר ליה ממונא שלא היה מתחייב בהודאתו אבל גבי עדות מאן דפטר בעדי קרקע מחייב בעדי קנס שהרי יתחייב ע''י עדותן כמו בשאר ממון: הכא גרס לא לך לא לך .. ולא לך ולא גרסינן וי''ו בכולהו אלא בבתרא וכן בכל הני דמייתי דאי גרסי' וי''ו בכולהו אם כן במסקנא דמוקי לה כרבי לימא ר' יהודה היא דאמר ולא לך פרטא הוא אבל השתא לא מתוקמא כוותיה דהא תרוייהו חשיב פרטא בין בוי''ו בין בלא וי''ו ואסוגיא דשמעתין קשיא דמוכח בפ''ב דזבחים (דף ל: ושם) דטפי הוי פרטא בלא וי''ו מבוי''ו לר' יהודה דאמר התם או דלמא כזית וכזית לר' יהודה פרטא הוי וכל שכן כזית כזית ובספר ישן גרס הכא כולה סוגיא איפכא ור' יוחנן אמר הכל מודים בלא לך שהוא פרט לא נחלקו אלא בולא לך וגרסינן תני ולא לך תני פקדון ותשומת יד כו': כללו של ר' יהודה. פי' לא לך פרטו של ר''מ פי' בקונטרס דאי לרבי יהודה נמי פרט הוי אמאי נקט ר' יהודה טפי ולא לך וא''ת הא דלא נקט לא לך משום דמודה בה ר''מ וי''ל דמכל מקום הוה ליה למימר אף ולא לך: הרי כאן ט''ו חטאות. גבי שבועת העדות מיתנייא דגבי פקדון הוה ליה למימר אשמות: אנסת ופתית כו'. תימה למאי דלא מחייבין בהזהב (ב''מ דף מח.) אלא ביחוד כלי א''כ הכא כיון דפרעיה תו לא מיפטר בהודאה וי''ל כגון שיחד לו בענין זה שיגבה מן הכלי כל מה שיחייבוהו בית דין: