דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 222ימים לסיום הש״ס

שבועות כד ע"ב - Steinsaltz

in taking the oath, he granted significance to the non-kosher food, and that is why his eating forbidden items is considered to be eating. But here, where he took an oath not to eat and then ate non-kosher food, did he thereby give significance to it? For this reason, no conclusive proof can be cited from the last case in the mishna.

Rabbi Yoḥanan understands the mishna as referring to a case in which the oath takes effect because it is a more inclusive prohibition than the prohibition against eating non-kosher food, in that it adds additional prohibitions for the same individual. In this context, Rava says: What is the reasoning of the one who holds that a more inclusive prohibition takes effect where there already is a prohibition in place?

Rava answers his own question: It is just as it is in the case of an expanded prohibition, which incorporates additional people into the list of those for whom the original item is forbidden. An expanded prohibition also takes effect despite the fact that there is already a prohibition in place.

And with regard to the one who exempts another from liability in the case of a more inclusive prohibition, as he does not hold that it takes effect, why does he hold that an expanded prohibition does take effect? When he says that an expanded prohibition takes effect, that is with regard to a single piece, i.e., that the number of people who are prohibited from eating the same piece of meat is expanded. With regard to two distinct pieces, i.e., a case where the new prohibition expands the scope of prohibited items, as in an inclusive prohibition, we do not say that it takes effect.

§ And Rava says: According to the one who holds that a more inclusive prohibition takes effect where another prohibition is already in place, the halakha should be as follows: When a person says: On my oath I will not eat figs, and then says: On my oath I will not eat figs and grapes, since the last oath takes effect with regard to the grapes, it also takes effect with regard to the figs, even though they were already forbidden by his previous oath.

The Gemara asks: Isn’t that obvious?

The Gemara answers: Lest you say that we say that a more inclusive prohibition takes effect only with regard to a prohibition that occurs on its own, like the prohibition against eating non-kosher food, but with regard to a prohibition that occurs by the act of a person himself we do not say that the more inclusive prohibition takes effect, Rava teaches us that there is no difference.

Rava, son of Rabba, raises an objection from a mishna (Karetot 13b): It is possible for a person to perform one act of eating for which he is liable to bring four sin-offerings and one guilt-offering. And these are the prohibitions one can violate in this manner: A ritually impure person who ate forbidden fat that is the leftover from one of the sacrificial animals on Yom Kippur. If he did this and was unaware of the relevant prohibitions he is liable to bring four sin-offerings, as well as a guilt-offering for deriving benefit from the misuse of consecrated property.

Rabbi Meir says: Also, if it was Shabbat and he transferred the item from one domain to another in his mouth, he is liable to bring a sin-offering for performing labor on Shabbat as well. The Rabbis said to him: This is not a prohibition of the same type, since in the case of Rabbi Meir’s additional prohibition he does not violate it by eating.

Rava, son of Rabba, explains the objection that arises from the mishna: And if it is so that a more inclusive prohibition takes effect, then you find a case where one is liable for the violation of five prohibitions in one act of eating, such as where one says in the aforementioned situation: On my oath I will not eat dates and forbidden fat. Since the oath takes effect with regard to the dates, it also takes effect with regard to the forbidden fat. The fact that the mishna fails to mention such an oath indicates that a more inclusive prohibition does not take effect where another prohibition is already in place.

The Gemara answers: The absence of an oath with a more inclusive prohibition in the mishna does not indicate anything. When the tanna teaches the scenario above, he lists only the potential prohibitions that occur on their own in one act of eating, but he does not teach prohibitions that occur by the act of the person himself.

The Gemara asks: But doesn’t the mishna include in its list the prohibition against deriving benefit from consecrated property, which does not occur on its own but only when an item is consecrated?

The Gemara answers: The case in the mishna is that of a first-born animal, whose sanctity is from the womb, i.e., begins automatically at birth.

If you wish, say instead, in response to the question, that when the tanna of the mishna teaches it, he includes only matters to which presenting a request for dissolution do not apply. An oath, to which a request for dissolution applies, is not taught.

The Gemara asks: Doesn’t the mishna include in its list the prohibition against deriving benefit from consecrated property? Consecration can be dissolved by a Sage.

The Gemara answers: Didn’t we already establish that the case in the mishna is that of a firstborn animal, whose sanctity cannot be dissolved?

If you wish, say instead that when he teaches that case, he lists only those prohibitions for which one is liable to bring a fixed sin-offering. If one breaks his oath he is liable to bring a sliding-scale offering, and the tanna of the mishna does not teach about the liability to bring other offerings.

The Gemara asks: Doesn’t the mishna list the transgression of an impure person who ate consecrated items, i.e., the sacrificial animals mentioned in the mishna, which is a prohibition for which one brings a sliding-scale offering?

The Gemara answers: The mishna is referring to a king who eats the leftover of a sacrificial animal while impure, and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says: A ritually impure king who ate consecrated items brings a male goat as a sin-offering, rather than the sliding-scale offering brought by a commoner.

Rav Ashi said there is a different answer: When the tanna teaches this case, he lists only matters that apply when one eats the measure of an olive-bulk, whereas the case of an oath, which applies to eating even less than the standard measure, is not taught in the mishna.

The Gemara asks: Doesn’t the mishna include in its list the prohibition against deriving benefit from the misuse of consecrated property, which applies to eating even less than an olive-bulk?

The Gemara answers: We require that one derive the value of one peruta of benefit in order to be liable, so that is also a prohibition to which standard measures apply.

And Rav Ashi of Avireya said that Rabbi Zeira said: When the tanna teaches this case, he lists only prohibitions for which intentional violation of them renders one liable to receive karet, and he does not teach prohibitions for which intentional violation of them renders one liable to receive lashes.

The Gemara asks: But isn’t the guilt-offering for the misuse of consecrated property, which is listed in the mishna, a prohibition for which intentional violation of it renders one liable to receive only lashes, not karet? And nevertheless the tanna of the mishna teaches it.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כד - ב

התם, בקונם של המשנה, כיון דמעיקרא לפני שנדר אכל את הנבילה והדר אשתבע ליה, לאחר מכן הוא אמר בלשונו "אם אכלתי היום",  חשובי אחשביה, הרי החשיב את הנבילה באכילתו והוכיח שהוא אינו קץ בה.

אלא הכא, שקודם הוא נשבע סתם "שלא אוכל", מי אחשביה את הנבילה בשעת שבועתו? ולכן, אם הוא יאכל לאחר מכן נבילה, אפשר שהוא פטור כאילו אכל אוכלין שאינן ראויין. [92]

אמר רבא: מאי טעמא דמאן דאית ליה "איסור כולל"? מה טעם של רבנן שסוברים שלמרות שאין איסור חל על איסור, אם האיסור הנוסף כולל גם דברים מותרים הנאסרים עתה יחד עם האיסור הנוסף, חל האיסור השני?

מידי דהוה א"איסור מוסיף". שאם האיסור הנוסף מוסיף חומרה שלא היתה באיסור הראשון, כולם מודים שהוא חל על האיסור הקודם, הוא הדין אם האיסור הנוסף כולל עמו דברים המותרים, הרי הוא חל על האיסור הראשון.

[ההבדל בין "איסור מוסיף" ל"איסור כולל", הוא בכך שאיסור מוסיף - מוסיף על החפץ עצמו איסור חדש שלא היה בו עד עתה. כגון חלב של קרבן שנעשה "נותר", נקרא איסור מוסיף, לפי שעד שנעשה נותר, היה החלב אסור באכילה רק לישראל, אך היה מותר להקרבה לגבוה, ועל ידי שנעשה נותר, נוסף עליו איסור שאפילו למזבח הוא נאסר בהקרבה, ומתוך שחל עליו שם נותר לגבי איסור הקרבה, שהוא איסור חדש, ואינו איסור על איסור, חל עליו גם שם נותר לגבי אכילת אדם, שיתחייב עליו גם משום נותר למרות שלגביו הדבר אסור כבר משום חלב.

איסור כולל - אינו מוסיף איסור על החפץ עצמו, אלא על האדם, שהוא נאסר עתה בדברים שהיה מותר עד עתה. כגון נבילה ביום הכפורים, שאיסור יום הכפורים אינו מוסיף כלום על הנבילה, שגם עתה היא אסורה רק באכילה כמו מקודם, אלא הוא מוסיף ומרבה על האדם שיאסר בכל המאכלים, ומיגו שיום הכפורים חל על האדם לאוסרו בשאר מאכלים, חל גם על הנבילה שתיאסר עליו גם משום יום הכפורים].

ומאן דפטר, דלית ליה איסור כולל, על אף שהוא מודה באיסור מוסיף, [93] משום דסבר - כי אמר איסור חל על איסור, היינו דוקא באיסור מוסיף משום שהוא בחדא חתיכה, שהאיסור השני מוסיף איסור על החתיכה עצמה שהיתה אסורה. אבל באיסור כולל, שהוא בשתי חתיכות, שהאיסור השני מוסיף רק על חתיכה אחרת, לא אמרינן מתוך שהאיסור הנוסף חל על האדם לגבי חתיכה זו, יחול גם לגבי חתיכה זו.

ואמר רבא: למאן דאית ליה איסור כולל חל על איסור, הרי אם אמר "שבועה שלא אוכל תאנים, וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" [94] - מיגו דחייל שבועתו השניה אענבים, שלא היה מושבע עליהם עד עתה, חייל נמי אתאנים, משום שכלל בשבועתו השניה גם את הענבים המותרים, ולכן אם אכל תאנים חייב משום שתי שבועות. [95]

ותמהינן: פשיטא שהרי זהו איסור כולל!?

ומתרצינן: מהו דתימא שרק איסור כולל הבא מאליו אמרינן שהוא חל על איסור, וכגון יום הכפורים שחל על נבילה, אבל איסור הבא על ידי האדם מעצמו, לא אמרינן שיחול על איסור.

קא משמע לן רבא שהמאן דאמר שסובר איסור כולל, סובר כן גם באיסור שאוסר האדם את עצמו.

מתיב רבא בריה דרבה על רבא שאפילו באיסור הבא מעצמו אומרים איסור כולל, מהא דתנן במסכת כריתות [יג ב]:

יש אדם שאוכל אכילה אחת כזית אחד וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד.

ואלו הן: אדם טמא שאכל חלב. והוא חלב של קרבן שנותר מן המוקדשין, שעבר זמן אכילתו של הקרבן. ואכלו ביום הכפורים. הרי יש כאן ארבע חטאות: על אכילת חלב, ועל אכילת נותר, ועל אכילה ביום הכפורים, ועל אכילת קדשים בטומאת הגוף. ובנוסף הוא חייב קרבן אשם מעילות על שנהנה מן ההקדש. [96]

רבי מאיר אומר: לפעמים אף יש עוד חטאת אחת, כגון שהיה זה ביום שבת, והוציאו לאותו כזית חלב בפיו מרשות היחיד לרשות הרבים תוך כדי אכילה, שאז חייב חטאת נוספת, משום איסור הוצאה בשבת. [97]

אמרו לו חכמים לרבי מאיר: חיוב החטאת על ההוצאה אינו מן השם. אין אותה חטאת באה על האכילה אלא על מלאכת ההוצאה, ואנו מונים רק את החטאות הבאות על עצם האכילה בלבד. [98]

ואם איתא, שאפילו איסור כולל הבא על ידי האדם עצמו חל על איסור, אם כן משכחת לה שיתחייב על אותו כזית אפילו חמש חטאות, כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תמרים וחלב", שלדברי רבא חלה השבועה על החלב למרות שהוא איסור על איסור, משום שהשבועה הזאת כוללת גם את התמרים של היתר. ומיגו דחייל שבועתו אתמרים, חיילא נמי אחלב. [99] נמצא שהוא חייב עוד חטאת על שעבר על שבועתו ואכל את החלב!? [100] ומתרצינן: אמנם יש איסור כולל אפילו באיסור הבא מעצמו, אך כי קתני, התנא של המשנה אינו מונה אלא איסור כולל הבא מאליו. ואילו איסור כולל הבא מעצמו, לא קתני.

ומקשינן: והרי הקדש, שהוא איסור הבא מעצמו, שהאדם עושה בדיבורו את ההקדש, ובכל זאת התנא מונה אותו, שהרי אשם מעילות בא על איסור הנאה מן ההקדש!? [101]

ומתרצינן: המשנה מדברת בקרבן בכור דקדושתו מרחם מאליו, ולא על ידי הקדש האדם.

איבעית אימא: כי קתני מתניתין, רק מידי דלית ליה שאלה איסורים כאלה שאי אפשר להתירם על ידי שאלה לחכם, ולכן שבועה דאית ליה שאלה שהחכם יכול להתיר את השבועה לא קתני!

ומקשינן: והרי הקדש שאפשר לישאל עליו ככל נדר, וקתני אשם מעילות!? [102]

ומתרצינן: הא אוקמינן בבכור שאי אפשר לישאל עליו, שהרי קדושתו לא באה מכח נדר של אדם אלא הוא קדוש מעצמו.

איבעית אימא: כי קתני דוקא קרבן קבוע שכל החטאות והאשם המנויים במשנה הם קרבן קבוע שאין בהם הבדל בין עשיר לעני, ואילו קרבן עולה ויורד הבא על שבועה שהעני מביא קרבן אחר מהעשיר לא קתני.

ומקשינן: הרי טמא שאכל את הקדש, דקרבן עולה ויורד הוא, וקתני!?

ומתרצינן: המשנה מדברת בנשיא שאכל מן הקדש בטומאה שהוא אינו מביא קרבן עולה ויורד אלא קרבן קבוע.

ורבי אליעזר היא, דאמר: נשיא מביא שעיר לחטאת על חטאו בטומאת מקדש וקדשיו, בין אם הוא עשיר ובין אם הוא עני. [103] רב אשי אמר: כי קתני, מידי דחיילא כשיעור. רק איסורים שחייבים עליהם רק על שיעור כזית. ואילו שבועה, דחיילא אפילו אפחות מכשיעור, שאם נשבע במפורש על פחות משיעור הוא חייב עליו, לא קתני!

ומקשינן: הרי הקדש שחייבים אשם מעילות גם על אכילה של פחות מכזית וקתני!?

ומתרצינן: הא בעינן שתהא המעילה לפחות בשוה פרוטה שזהו שיעור מעילה. מה שאין כן בשבועה שאין בה שיעור כלל.

ורב אשי מאויריא אמר רבי זירא: כי קתני רק דבר שחייבים על זדונו כרת. אבל שבועה שהיא דבר שזדונו לאו בלבד, לא קתני!

ומקשינן: והרי אשם מעילות, דזדונו לאו בלבד, [104] וקתני?

הערות

[92] צריך ביאור מה ההבדל אם אכל לפני השבועה או אחריה שהרי גם באכילה שלאחר השבועה הוא מחשיב את הנבילה? ומתוך דברי הריטב"א משמע שבקונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום, כיון שלא אכל דבר אחר מלבד הנבילה, ודאי כוונתו בשעת הנדר על אותה אכילה ובכך החשיבה, מה שאין כן כשנשבע "שלא אוכל" כוונתו מן הסתם רק על אוכלין הראויין ולא על נבילות וטריפות.

[93] אין הכוונה לרבי שמעון, שהוא אינו סובר אפילו איסור מוסיף, אלא על שאר התנאים שסוברים רק איסור מוסיף ולא איסור כולל. תוס' ד"ה ומאן.

[94] כלומר אפילו כל אחד בנפרד.

[95] כתבו תוס': לכאורה איך משכחת לה ב"הן" שאיך ישבע לאכול תאנים וענבים שהרי התאנים אסורים עליו בשבועה? ולפי רש"י שלמסקנת הגמרא לעיל, מדובר כשנשבע סתם "שלא אוכל", ואף על פי כן חלה שבועתו על נבילות וטריפות, אם כן אפשר לומר גם כאן שלאו דוקא נקט רבא "שלא אוכל תאנים וענבים" אלא שאמר סתם "שלא אוכל" ובכל זאת חלה שבועתו גם על התאנים האסורים, ואם כן משכחת לה ב"הן" שישבע שיאכל סתם כדלעיל. אץ לפי שיטת התוס' בהערה 91 שגם לפי המסקנא צריך לפרש בשבועתו את הדברים האסורים, אם כן גם כאן צריך לומר שרבא נקט דוקא "שלא אוכל תאנים וענבים" ויקשה לפי זה איך משכחת לה ב"הן"? ותירצו התוס' שגם כאן אפשר לומר שמשכחת לה ב"הן" שישבע לאכול תאנים וענבים, ויקיים שבועתו באכילת "תאנים השוערים" היינו תאנים שאינם ראויים לאכילה, שאינם בכלל שבועתו הראשונה שנשבע שלא לאכול תאנים, כי באותה שבועה מן הסתם לא נתכוין אלא לתאנים הראויים לאכילה [כמו בכל שבועה "שלא אוכל" שאין בכלל זה דברים שאינן ראויין לאכילה]. אבל בשבועתו השניה שגם תאנים טובים נחשבים לאינם ראויים לאכילה מצד איסור השבועה הראשונה שעליהם, אם כן אין הבדל, וגם תאנים שוערים בכלל שבועתו. תוס' ד"ה אלא על פי מהרש"א ורע"א. ובתוס' הרא"ש תירץ שכאן שהתאנים אסורים רק בגלל שהוא נשבע עליהם יש לומר שמשכחת לה ב"הן" שישאל על שבועתו הקודמת ויוכל לישבע עליהם לאכלם.

[96] שכולם חל בהם איסור על איסור על ידי "כולל" או על ידי "מוסיף" - כי בשעה שנולדה הבהמה חל על החלב שלה איסור אכילת חלב. הקדיש את הבהמה נאסרה כל הבהמה על האדם באיסור מעילה. ומיגו שחל איסור מעילה על יתר הבהמה, חל גם על חלבה, וזהו איסור כולל. [ברש"י ביבמות לד א כתב שהוא איסור מוסיף, שהרי ההקדש אוסרו אף בהנאה. וראה תוס' כאן ד"ה יש]. נעשה הקרבן נותר, נוסף על החלב עצמו איסור הקרבה על גבי המזבח, ומכח זה חל איסור הנותר גם על האדם, וזהו איסור מוסיף. נטמא האדם הוא נאסר על ידי כן באכילת כל הקדשים, ולכן הוא נאסר באיסור כולל גם באכילת החלב הזה משום טומאת הגוף. הגיע יום הכפורים ונאסר האדם בכל המאכלים שבעולם, חל עליו איסור יום הכפורים גם על החלב הזה משום איסור כולל. רש"י.

[97] אבל ביום הכפורים אין איסור הוצאה לדעת רבי מאיר. רש"י. ותוס' הקשו עליו שבתחילה סברה אמנם הגמרא בכריתות [יד א] כן, אך בסוף מסיקה הגמרא שאמנם רבי מאיר סובר שגם ביום הכפורים יש איסור הוצאה, ומה שנקט שבת כדי להוסיף עוד חטאת משום שבת, מלבד החטאת של יום הכפורים. תוס' ד"ה אם.

[98] ורבי מאיר מונה את ההוצאה כעבירה של אכילה משום שבמקרה הזה היא דומה לאכילה בכך שהעבירה נעשית ברגע הבליעה, שאז נעשית ההנחה שהיא גמר מלאכת ההוצאה. וכמו שאמרו לענין מלאכת כתיבה שהמוציא דיו בקולמוס וכתב בו שתי אותיות כשהוא מהלך, חייב, שכתיבתן זו היא הנחתן, וגם כאן בליעתו זו היא הנחתו. תוס' ד"ה אמרו.

[99] ואף על גב שלכאורה חלב חמור משבועה שיש בו כרת, ואין איסור קל יכול לחול על איסור חמור אפילו בכולל, מכל מקום חלב נחשב לאיסור קל, הואיל "והותר מכללו" [כלשון הגמרא בחולין קג א] שהוא מותר בחיה ורק בבהמה הוא נאסר. תוס' ד"ה מיגו. עוד כתבו התוס' שלכאורה גם שבועה זו לא משכחת לה ב"הן" שאיך יכול לישבע שיאכל חלב? [הקושיא רק לפי שיטת התוס' אך לפי רש"י אפשר שגם כאן מדובר שאמר "שלא אוכל סתם כבהערה 95]. אלא שחלב משמע גם חלב מותר כגון חלב שעל גבי הקיבה, ואם כן יכול לישבע שיאכל חלב ותחול שבועתו על החלב המותר. [ואף על פי כן צריך לישבע דוקא בכולל שלא יאכל תמרים וחלב, שאם היה נשבע רק שלא יאכל חלב לא היתה חלה השבועה בגלל שהיא כוללת גם את החלב המותר, כי רק כשהוא מזכיר בשבועתו גם דברים המותרים אנו אומרים שכוונתו גם לחלב מותר. אבל בלאו הכי, חלב משמע רק חלב האסור שהוא עיקר החלב וכמו בהערה 91]. תוס' ד"ה שלא.

[100] לכאורה היה יכול להקשות כן גם על רבי יוחנן שסובר איסור כולל אפילו באיסור הבא מעצמו. אלא שרבי יוחנן אפשר שהוא סובר שיש איזה שהוא תנא הסובר איסור כולל רק בבא מאליו ולא בבא מעצמו, ואין הלכה כמותו. אבל מדברי רבא משמע שאין שום חילוק ביניהם, ומי שסובר איסור כולל סובר גם באיסור הבא מעצמו. ובזה ניחא שלכאורה מה בא רבא לחדש יותר מרבי יוחנן, אלא שהוא בא לומר שאין חילוק ביניהם. אולם אפשר לומר שהוא בא לחדש שאפילו כששני האיסורים באים מחמת עצמו כגון בשבועה על שבועה, גם כן חלים זה על זה, ואילו רבי יוחנן דיבר רק כשהשבועה חלה על איסור הבא מאליו. תוס' ד"ה שלא. בתוס' הרא"ש כתב שהיה יכול לומר לו "וליטעמיך", שגם בלא כולל אפשר לישבע על חלב, כגון שנשבע על חצי כזית שאינו מושבע עליו, שאף אם יאכל כזית שלם הוא עובר על שבועתו, שהרי בכלל כזית גם חצי כזית. [מדבריו משמע שאינו סובר כדעת רע"א שהוכיח מהרמב"ם שאם אוכל כזית שלם אינו עובר על שבועתו, ראה הערה 85, וגם משמע מדבריו שאף אם יאכל את הכזית בבת אחת יעבור על שבועתו, שאם לא כן אינו דומה לשאר החטאות שעובר עליהם רק בסוף הכזית, ואילו על השבועה הוא עובר מיד כשאכל חצי כזית]. בתוס' הקשו: לפי דעת המקשן שאין איסור כולל באיסור הבא מעצמו, איך יפרש את הברייתא שאיסור מעילה חל על איסור חלב, והרי כל הטעם משום איסור כולל, והקדש הלא הוא איסור הבא מעצמו? [ועדיין לא ידענו מהתירוץ שהקדש מדובר בבכור]. ותירצו שהמקשן סבר שרק באיסור הבא מעצמו על עצמו כגון שבועה שאדם אוסר רק על עצמו, לא חל. אבל הקדש שהאדם אוסר על כל העולם אינו נחשב איסור הבא מעצמו. וראה שם שביארו את קושית הגמרא לקמן "והרי הקדש", שלכאורה לפי זה לא קשיא. תוס' ד"ה באיסור בעמוד א על פי מהרש"א.

[101] רש"י. ולכאורה גם בחטאות של הנותר והטומאה הם משום הקדש, וכך אכן מפרש רבינו חננאל שהקושיא על זה שהתנא נקט "מוקדשין", משמע על כל האיסורים שבאים בגלל ההקדש ולא רק אשם מעילות.

[102] היה יכול לתרץ שמדובר שכבר בא ההקדש ליד כהן [ומן הסתם כך הוא, שהרי מדובר כאן בנותר] שאז כבר אי אפשר לישאל, אלא שעדיפא מיניה מתרץ. ריטב"א.

[103] נשיא הוא המלך, ודינו שונה מכל אדם בישראל לגבי קרבן חטאת, שכל אחד מביא כבשה או שעירה לחטאתו ואילו הנשיא מביא רק שעיר לחטאתו. במסכת הוריות נחלקו תנאים בדין הנשיא לגבי קרבן עולה ויורד. יש שפוטרים לגמרי את הנשיא מקרבן באותם חטאים שמביאים עליהם קרבן עולה ויורד [שבועת ביטוי, שבועת הפקדון וטומאת מקדש וקדשיו] ויש שמחייבים אותו בקרבן, אלא שנחלקו תנאים איזה קרבן הוא מביא, שלדעת תנא קמא הוא מביא קרבן עולה ויורד ככל אדם, שרק בחטאת קבועה שונה הנשיא מכל אדם ולא בקרבן עולה ויורד, ולדעת רבי אליעזר גם בקרבן עולה ויורד הוא מביא רק שעיר בין אם הוא עשיר בין אם הוא עני.

[104] רש"י מפרש שהלאו של מעילה נלמד בגזירה שוה "חטא" "חטא" מתרומה, ובתרומה נאמר לאו "וכל זר לא יאכל קדש" [רבי וחכמים נחלקו בסנהדרין [פד א] בילפותא הזאת, שלדעת רבי לומדים ממנה חיוב מיתה במעילה, ולדעת חכמים מיעטה התורה בתרומה "ומתו בו כי יחללוהו" משמע דוקא "בו" ולא במעילה, שבמעילה אין חיוב מיתה, אך לענין אזהרת הלאו מודים חכמים שלומדים מעילה מתרומה בגזירה שוה הזו]. ועוד כתב רש"י שיש אומרים שהלאו של מעילה נלמד מ"וזר לא יאכל כי קדש הם". ודחה רש"י שלא יתכן שהלאו הזה נאמר לענין איסור מעילה, שהרי מעילה לא שייך רק בדבר האסור אפילו לכהנים, ו"כל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה", ואילו הכתוב הזה מדבר בקדשים שמותריסלכהנים ורק לזר הם אסורים. וראה תוס' ד"ה והרי.

חשובי אחשביה [החשיב אותם] את אכילת הנבילות והטריפות, הנאה שלגביו הרי זה בגדר דבר הנאכל. אלא הכא [כאן] כשנשבע מתחילה באופן כללי שלא יאכל מי אחשביה [האם החשיב אותם]? ומשום כך אין משם ראיה.

א כפי שהובא לעיל, העמידו חכמים את משנתנו ששבועה חלה על איסורים בכולל דברים המותרים עם האסורים. ובענין זה אמר רבא: מאי טעמא דמאן דאית ליה [מה הטעם של מי שיש לו, שסובר] איסור כולל שהוא חל על דבר שכבר היה אסור?

מידי דהוה [כמו שהוא הדין] ביחס לאיסור מוסיף, שאיסור חל על איסור אם יש בו תוספת של איסור. שהרי אף כאן יש תוספת איסור.

ומאן דפטר [ומי שפוטר], דלית ליה [שאין לו, שאינו סבור] שיש איסור כולל, טעמו הוא: כי [כאשר] אמר שאיסור חל על איסור הרי זה באיסור מוסיף, שיש בו תוספת איסור בחדא [באחת באותה] חתיכה עצמה, באותו הדבר האסור, אבל בשתי חתיכות שונות לא אמרינן [אומרים אנו] שמפני שחל איסור על חתיכה אחת יחול גם על האחרת.

ב ואמר רבא: למאן דאית ליה [לדעת מי שיש לו, שסבור] שאיסור כולל חל על איסור, אם אמר "שבועה שלא אוכל תאנים", וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" — מיגו דחייל [מתוך שחלה] השבועה האחרונה על הענבים, חייל נמי [חלה גם כן] על התאנים אף שכבר נאסרו על ידו.

ואומרים: פשיטא [פשוט] שכך הוא!

ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: איסור הבא מאליו אמרינן [אומרים אנו] שיש בו כח לחול על איסור אחר באופן זה, אבל איסור הבא מעצמו על ידי דיבורו בלבד לא אמרינן [אומרים אנו], על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאין הבדל.

מתיב [מקשה] רבא בריה [בנו] של רבה, ממה ששנינו יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה אם היה שוגג ארבע חטאות ואשם אחד, ואלו הן: טמא שאכל חלב, והוא נותר, מן המוקדשין, ביום הכפורים, שנמצא שחייב חטאת משום טמא שאכל מן המוקדשים, ומשום אכילת חלב, ומשום אכילת נותר, ומשום אכילה ביום הכיפורים. וחייב אשם מעילות — משום שנהנה מן ההקדש.

ר' מאיר אומר: אף אם היתה שבת והוציאו בפיו מרשות לרשות — הרי זה חייב, ונמצא שיכול להיות בזה עוד חיוב חטאת. אמרו לו: אינו מן השם אין זה מאותו סוג של שאר החיובים, שהרי אינו מתחייב משום אכילה, ואין אלא ארבע חטאות באכילה אחת.

ואם איתא [יש] מקום לומר שיכול להחיל שבועה (על ידי כולל) גם על איסור, הרי משכחת לה [מוצא אתה] שיכולות להיות חמש חטאות באכילה אחת, כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תמרים וחלב", מיגו דחייל [מתוך שחלה] השבועה על תמרים חיילא נמי [חלה גם כן] על חלב!

ומשיבים: ניתן להסביר כי אף שהתנא סבור שיש אפשרות להחיל איסור שבועה בכולל, מכל מקום כי קתני [כאשר שנה שם במשנה] מספר חטאות — הרי זה באיסור הבא מאליו, איסור הבא מעצמו (מחמת דברי עצמו) לא קתני [שנה].

ומקשים: והרי הקדש, שאיסורו בא מעצמו על ידי הקדשתו, הריהו נכלל באותה רשימה!

ומשיבים: מדובר פה בבכור, שקדושתו מרחם מעצם היוולדו ראשון, ואינו תלוי בהקדשת אדם.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר אחר מדוע אין כאן קרבן על שבועה: כי קתני [כאשר שנה] הרי זה מידי דלית ליה [בדבר שאין לו] שאלה, שאי אפשר להישאל עליו לחכם ולהתירו למפרע, אבל שבועה דאית ליה [שיש לה] שאלה, שיש בה מקום להישאל עליה, ולא יתחייב עליה קרבן, לא קתני [שנה].

ומקשים: הרי הקדש, שגם על הקדש, כמו שאר נדרים, יכול המקדיש להישאל עליו ולהתירו, ובכל זאת שנה אותו!

ומשיבים: הא אוקמינן [הרי כבר העמדנו] שמדובר כאן בבכור, ובכור קדושתו היא מרחם, ולא בהקדשת אדם, ואי אפשר לבטל קדושתו על ידי שאלה.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר נוסף, מדוע אין מוזכר כאן קרבן שבועה, משום שכי קתני [כאשר שנה] — שנה חטאות שהן קרבן קבוע שאינו משתנה מאדם לאדם, אבל קרבן עולה ויורד (שמשתנה לפי מצבו הכלכלי של האדם, אם עני הוא או עשיר), כמו חטאת של שבועת ביטוי, לא קתני [שנה].

ומקשים: הרי טמא שאכל את הקדש בשגגה, קרבן עולה ויורד הוא!

ומשיבים: מדובר כאן בנשיא טמא שאכל קודש, שמביא חטאת קבועה, ושיטת ר' אליעזר היא, שאמר: נשיא טמא שאכל קודש מביא שעיר (שהוא קרבן חטאתו הקבועה).

רב אשי אמר תירוץ אחר: כי קתני [כאשר שנה שם] הרי זה מידי דחיילא [דבר שחל] על כשיעור, אבל שבועה דחיילא [שחלה] גם על פחות מכשיעור לא קתני [שנה], שהרי אדם שנשבע במפורש שלא יאכל כלשהו — לכל הדעות מביא קרבן.

ומשיבים: הרי הקדש שחל גם על פחות מכשיעור כזית!

ומשיבים: הא בעינן [הרי צריכים אנו] על כל פנים שיהיה בו שיעור שוה פרוטה.

ורב אשי מאויריא אמר בשם ר' זירא תירוץ אחר: כי קתני [כאשר שנה] — הרי זה דבר שזדונו (אם עשה אותו בזדון) חייב כרת, אבל שבועת ביטוי זדונו לאו (באיסור מלקות) לא קתני [שנה].

ומקשים: והרי אשם שמנה שם, שזדונו לאו אין בו חיוב כרת אלא מלקות, על מעילה בקדש, וקתני [ושנה אותו]!

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

in taking the oath, he granted significance to the non-kosher food, and that is why his eating forbidden items is considered to be eating. But here, where he took an oath not to eat and then ate non-kosher food, did he thereby give significance to it? For this reason, no conclusive proof can be cited from the last case in the mishna.

Rabbi Yoḥanan understands the mishna as referring to a case in which the oath takes effect because it is a more inclusive prohibition than the prohibition against eating non-kosher food, in that it adds additional prohibitions for the same individual. In this context, Rava says: What is the reasoning of the one who holds that a more inclusive prohibition takes effect where there already is a prohibition in place?

Rava answers his own question: It is just as it is in the case of an expanded prohibition, which incorporates additional people into the list of those for whom the original item is forbidden. An expanded prohibition also takes effect despite the fact that there is already a prohibition in place.

And with regard to the one who exempts another from liability in the case of a more inclusive prohibition, as he does not hold that it takes effect, why does he hold that an expanded prohibition does take effect? When he says that an expanded prohibition takes effect, that is with regard to a single piece, i.e., that the number of people who are prohibited from eating the same piece of meat is expanded. With regard to two distinct pieces, i.e., a case where the new prohibition expands the scope of prohibited items, as in an inclusive prohibition, we do not say that it takes effect.

§ And Rava says: According to the one who holds that a more inclusive prohibition takes effect where another prohibition is already in place, the halakha should be as follows: When a person says: On my oath I will not eat figs, and then says: On my oath I will not eat figs and grapes, since the last oath takes effect with regard to the grapes, it also takes effect with regard to the figs, even though they were already forbidden by his previous oath.

The Gemara asks: Isn’t that obvious?

The Gemara answers: Lest you say that we say that a more inclusive prohibition takes effect only with regard to a prohibition that occurs on its own, like the prohibition against eating non-kosher food, but with regard to a prohibition that occurs by the act of a person himself we do not say that the more inclusive prohibition takes effect, Rava teaches us that there is no difference.

Rava, son of Rabba, raises an objection from a mishna (Karetot 13b): It is possible for a person to perform one act of eating for which he is liable to bring four sin-offerings and one guilt-offering. And these are the prohibitions one can violate in this manner: A ritually impure person who ate forbidden fat that is the leftover from one of the sacrificial animals on Yom Kippur. If he did this and was unaware of the relevant prohibitions he is liable to bring four sin-offerings, as well as a guilt-offering for deriving benefit from the misuse of consecrated property.

Rabbi Meir says: Also, if it was Shabbat and he transferred the item from one domain to another in his mouth, he is liable to bring a sin-offering for performing labor on Shabbat as well. The Rabbis said to him: This is not a prohibition of the same type, since in the case of Rabbi Meir’s additional prohibition he does not violate it by eating.

Rava, son of Rabba, explains the objection that arises from the mishna: And if it is so that a more inclusive prohibition takes effect, then you find a case where one is liable for the violation of five prohibitions in one act of eating, such as where one says in the aforementioned situation: On my oath I will not eat dates and forbidden fat. Since the oath takes effect with regard to the dates, it also takes effect with regard to the forbidden fat. The fact that the mishna fails to mention such an oath indicates that a more inclusive prohibition does not take effect where another prohibition is already in place.

The Gemara answers: The absence of an oath with a more inclusive prohibition in the mishna does not indicate anything. When the tanna teaches the scenario above, he lists only the potential prohibitions that occur on their own in one act of eating, but he does not teach prohibitions that occur by the act of the person himself.

The Gemara asks: But doesn’t the mishna include in its list the prohibition against deriving benefit from consecrated property, which does not occur on its own but only when an item is consecrated?

The Gemara answers: The case in the mishna is that of a first-born animal, whose sanctity is from the womb, i.e., begins automatically at birth.

If you wish, say instead, in response to the question, that when the tanna of the mishna teaches it, he includes only matters to which presenting a request for dissolution do not apply. An oath, to which a request for dissolution applies, is not taught.

The Gemara asks: Doesn’t the mishna include in its list the prohibition against deriving benefit from consecrated property? Consecration can be dissolved by a Sage.

The Gemara answers: Didn’t we already establish that the case in the mishna is that of a firstborn animal, whose sanctity cannot be dissolved?

If you wish, say instead that when he teaches that case, he lists only those prohibitions for which one is liable to bring a fixed sin-offering. If one breaks his oath he is liable to bring a sliding-scale offering, and the tanna of the mishna does not teach about the liability to bring other offerings.

The Gemara asks: Doesn’t the mishna list the transgression of an impure person who ate consecrated items, i.e., the sacrificial animals mentioned in the mishna, which is a prohibition for which one brings a sliding-scale offering?

The Gemara answers: The mishna is referring to a king who eats the leftover of a sacrificial animal while impure, and the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says: A ritually impure king who ate consecrated items brings a male goat as a sin-offering, rather than the sliding-scale offering brought by a commoner.

Rav Ashi said there is a different answer: When the tanna teaches this case, he lists only matters that apply when one eats the measure of an olive-bulk, whereas the case of an oath, which applies to eating even less than the standard measure, is not taught in the mishna.

The Gemara asks: Doesn’t the mishna include in its list the prohibition against deriving benefit from the misuse of consecrated property, which applies to eating even less than an olive-bulk?

The Gemara answers: We require that one derive the value of one peruta of benefit in order to be liable, so that is also a prohibition to which standard measures apply.

And Rav Ashi of Avireya said that Rabbi Zeira said: When the tanna teaches this case, he lists only prohibitions for which intentional violation of them renders one liable to receive karet, and he does not teach prohibitions for which intentional violation of them renders one liable to receive lashes.

The Gemara asks: But isn’t the guilt-offering for the misuse of consecrated property, which is listed in the mishna, a prohibition for which intentional violation of it renders one liable to receive only lashes, not karet? And nevertheless the tanna of the mishna teaches it.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

או בשר חטאת או בשר אשם שאסור לישראל ומותר לכהן נעשה נותר מגו דאיתוסף בה איסורא לכהן איתוסף בה נמי לישראל:

אמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים למאן דאית ליה איסור כולל מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים. ואם אכל תאנים חייב שתים.

וזהו איסור הבא מעצמו פי' שבועה של עצמו היא גרמה להן איסור. ואותבינן עליה מהא דתנן בכריתות פרק אמרו לו אכלת חלב.

יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד. ואלו הן טמא שאכל חלב נותר מן המקודשין ביוה"כ. פי' חייב חטאת משום שהוא טמא ואכל קדש. ומשום שאכל חלב. ומשום שאכל נותר. ומשום יוה"כ. ומשום שנהנה מן ההקדש מביא אשם.

ואם איתא ניתני כגון שנשבע שלא יאכל תמרים וחלב (זה) דמיגו דחיילא שבועה אתמרים חיילא נמי אחלב ויהיה חייב ה' חטאות.

ודחי כי קתני האי תנא איסור הבא מאליו כגון הנותר שעבר היום ונעשה מאליו נותר. אבל איסור הבא מעצמו כדאמרן לא קתני. ואקשינן והרי האי תנא קתני מוקדשין ואיסור של מוקדשין מעצמו של אדם שמקדישו הוא. ודחי' מוקדשין האי בכור הוא דקדושתו מאליו ולא אדם קא מקדיש. איבעית תימא שבועת ביטוי קרבן עולה ויורד הוא. אם הוא עשיר כשבה. ואם הוא עני תורים ובני יונה. ומשום הכי לא תני ליה.

ואקשינן והרי טמא שאכל קדש שהוא בעולה ויורד. ותני ליה. ודחי' זה חטמא נשיא ואליבא דר' אליעזר דאמר נשיא אינו מביא קרבן עולה ויורד אלא קרבן קבוע. דתנן בהוריות סוף פ"ב ר' אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר. פי' אשם מעילות שמביא הנהנה מן ההקדש בלאו הוא.

הרי הקדש בבכור דקדושתו מרחם. והשתא דאוקימנא איפשר דהקדש וחלב הוי איסור בת אחת לפי מה שכתבתי בפרק גיד הנשה (חולין צב, א), דחלבו של שליל מותר דלא איקרי חלב עד שעת לידה דכתיב (ויקרא ז, כג) כ חלב שור וכשב ואינן קרויין שור וכשב עד שעת לידה דכתיב (שם כב, כז) שור או כשב או עז כי יולד.

הא דאמרינן: איבעית אימא כי קתני מידי דלית ליה שאלה. לאו אהאי אוקימתא דהקדש קא מהדר דאוקימנ בבכור, דהא אקשינן בתר הכי והא הקדש ופרי הא אוקימנא בבכור, אלא כולהי קושיי ופרוקי אדרבה קא מהדרי. והא דאקשינן הא הקדש לאו אדרבה קא מהדר, דלהאי דקא מקשה הכין וסבירא ליה דבהקדש בעלמא קא מיירי, אם כן הוא דהא ברייתא נמי אית ליה איסור כולל באיסור הבא מעצמו ולדידיה נמי תקשי כדקא מקשה מינה לרבה, אלא האי מקשה נמי כרבא ס"ל אף באיסור הבא מעצמו, ואברייתא גופא קא מקשה כי תני הקדש אמאי לא תני נמי נשבע ולפיכך ולתני חמש חטאות.

ומאן דפטר דלית ליה וכו' כי אמרינן בחדא חתיכה בב' חתיכות לא אמרי' ל' קצר הוא שהרי לא באנו עכשיו לחלק בין איסור מוסיף לאיסור מוסיף וגם לא תמצא לעולם איסור מוסיף בב' חתיכות אלא ה"פ דכי מורינן לומר איסור חל על איסור היינו באיסור שהוא בחדא חתיכה כגון איסור מוסיף שהאיסור הראשון והאחרון בחדא חתיכה אלא שנתוספו באיסור האחרון שלו בני אדם (או) אחרי' שלא היו נאספי' באיסור ראשון כגון חמותו ונעשית אשת איש דמגו דחל איסור אשת איש על הרחוקים חל על זה אבל באיסור כולל שהוא חל מחמת שתי חתיכות לא אמרינן איסור חל על איסור כי הכולל לעולם הוא כן דאמרינן מגו דחייל איסורא אהיתרא חייל נמי אאיסורא וזה פשוט:

ואמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וכו' עד חיילא נמי אתאנים וא"ת והיכי משכחת ליה בהן שישבע שיאכל תאנים דהא כיון דאשתבע שלא יאכלם שוב אין שבועה חלה עליו שיאכלם ואפי' בכולל דכולל לביטול מצוה לא אמרינן תירץ ר"ת ז"ל דמשכחת לה בתאנים שוערים או מוסרחים וכדרבא וכדאמרי' לעיל. מהו דתימא איסור הבא מאליו אמרינן איסור הבא מעצמו לא אמרינן וא"ת והא נמי מדר"י דלעיל שמעינן לה דמוקים מתניתין בכולל שלא יאכל נבילות ושחוטות ויש מתרצי' דאי מדר"י דלעיל היינו לתנא דמתני' ודלמא איכא שום תנא דלית ליה הכי להכי אשמועינן רבא דהא כ"ע היא דכל דאית ליה איסור כולל בדב' הבא מאליו אית לי' נמי בדבר הבא מעצמו והיינו (דמותרי') [דאותבי'] בסמוך מהא דמתני' דיש אוכל אכיל' א' להבא ולא אותבינן מינ' לעיל לר"י והנכון יותר דאלו מר"י דלעיל לא שמעינן לה אלא כשהאיסור הא' מאליו באיסור תורה כגון נבילה ודכוותה אבל השתא אשמועינן רבא דאפי' האיסור הראשון הוא מעצמו כגון זה שנשבע על התאנים אתי איסור כולל שבא מעצמו וחייל אראשון. מהו דתימא וכו' דלא אתי דבור בתרא דידיה למיחל על איסור דבור קמא דידיה דבורא קמא לא שביק בה שום רווחא קמ"ל דאפי' בהא חייל דבור האחרון על דבור ראשון בכולל והיינו דמותבינן לרבא ממתני' דקתני אוכל אכילה א' דהא מוקדשין דהוה איסורא קמא איסור הבא מעצמו הוא דאיהו אקדשיה:

מתיב רבא בריה דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם א' וכו' פירשתיה במסכת יבמות בארוכה בס"ד וכללא דמלתא כי החלב הוא האיסור הא' וכי אקדשיה איכא איסור כולל דמיגו דחל הקדש על הבשר חל על החלב וכשנהנה חייב עליו אשם מעילות ואח"כ נעשה נותר וזה איסור מוסיף כי קודם לכן היה מותר למזבח ואח"כ נעשה אסור וזה האיש היה מותר בקדשים דעלמא נעשה טמא טומאת הגוף מתוך שנאסר בקדשים דעלמא נאסר גם בזה וזה גם כן איסור כולל דשתי חתיכות הוא ועדיין היה מותר בחולין בא יום הכפורים מתוך שנאסר בתתיכות של חולין בהיתר' נאסר אף בזה בכולל והכי מפ' לה בכריתות ושמעינן מינה דלא חשיב איסור מוסיף מאיסור אכילה אאיסור הנאה דאי לא במוקדשין נמי נימא הכי ולא נימא שאיסור שבו הוא מפני איסור כולל:

אמרו לו אינו מן השם וכו' פי' דאע"ג דהוציאו בפיו ופיו גורם לו חיוב חטאת בהוצאה אינו השם שזו מחמת שם הוצאה ואידך באו מחמת שם אכילה אבל ר"מ כייל להו בהדייהו כיון שכולם באים מחמת פיו ולהכי קתני שהוציאו בפיו ולא נקט בידו ואם איתא ניתני נמי חטאת חמישית כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחלב משום דאיירי רבא בתאנים נקטיה דיכול היה לומר כגון דאמר שבועה שלא אוכל בשר וקושיין דלהכי לא ריבה התנא התם עוד חטאת זה משום דמשמע ליה דבהא לא מחייב חטאת שבועת ביטוי באיסו' כולל כיון שהוא איסור הבא מעצמו ותירץ רבא דאה"נ אלא דתנא לא בעי לאורויי אלא באיסור הבא מאליו וא"ת ובלא"ה נמי היכי משכחת לה בהן שיוכל לישבע שיאכל חלב תירץ ר"ת ז"ל דמשכחת לה בחלב מוסרח א"נ בחלב שעל הקיבה למ"ד שהוא מותר בפ' אלו טריפות ועי"ל דמשכחת לה בשומן גמור דמיקרי חלב בלשון תורה ובלשון חכמים וא"ת ומיגו דחיילא אתמרים אמאי חיילא אחלב דהא איסור קל על איסור חמור הוא דשבועה דתמרים וחלב בלאו דלא יחל דברו בלחוד ואלו באיסור חלב איכא לאו וכרת ואין איסור קל חל על איסור חמור וי"ל דהשת' דס"ל דבכולל חל אפי' איסור קל על איסור חמור א"נ דאיסור חלב יש לו קולא אחריתי שהותר מכללו אצל חיה וכדאמרינן במס' חולין ובכריתות אמרה תורה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב משום דחלב הותר מכללו:

בכור שקדושתו מרחם פי' ואפילו לר' יעקב דאמר מצוה להקדישו כדכתיב תקדיש לי"י אלהיך ההיא למצוה בעלמא אבל כי לא אקדשיה נמי קדוש מאליו כדאיתא בדוכתה:

הרי הקדש פירוש דקס"ד דהשתא הדרינן אפילו ממאי דאוקימנא בבכור ופריק ולאומי אוקימנא בבכור דמההיא לא הדרינן:

כבר ביארנו במקומו [שאין אדם חייב על חתיכה אחת] משני צדדין אא"כ שני האיסורין באים כאחד אבל אם באו בזה אחר זה אין איסור חל על איסור אא"כ באיסור כולל או באיסור מוסיף ומהו ענין שמות אלו שני איסורין באין כאחד כגון שתלש אבר מן החי מן הבהמה או העוף ונעשית טריפה בתלישת אותו האבר לוקה שתים שהרי איסור אבר מן החי והטרפה באין כאחד:

איסור כולל הוא כשהאיסור האחרון אינו מוסיף איסור על החתיכה כלל אלא שכולל עם איסורה שאר דברים שהיו מותרין לזה מתחלה כגון אוכל נבלה ביום הכפורים בצד שאין בו כרת כגון שהתרו בו למלקות שהרי הנבלה כבר נאסרה באכילה ויום הכפורים אינו אוסר את החתיכה אלא במה שהיתה אסורה כבר שאינה אוסרה בהנאה ונמצא שאין יום הכפורים מוסיף איסור על החתיכה אבל כלל שאר דברים עמה להיות כלם אסורים באכילה לזה ומתוך שחל יום הכפורים לאיסור שאר דברים כולל את הנבלה להתחייב באכילתה אף משום יום הכפורים למלקות אם התרו בו וכן נשבע שלא לאכול שחוטה ונבלה מתוך שחלה השבועה על השחוטה אף היא חלה על הנבלה שכמו שהכולל חל באיסור הבא מאליו כך הוא חל באיסור הבא מצד עצמו ועל ידי דבורו:

איסור מוסיף הוא כשהאיסור האחרון מוסיף איסור על החתיכה עצמה כגון חלב קדשי' שנעשה נותר שחייב עליו אף משום נותר שהרי הנותר הוסיף באיסור החתיכה שמתחלה היה ראוי לגבוה ועכשיו נפסל אף לגבוה וכן בהמה שהוקדשה ואכל חלבה שמתחלה לא היה חלבה אסור אלא באכילה וכשהוקדשה הבהמה נאסר אפי' בהנאה ומתוך כך חייב עליה אף משום קדש מעתה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד והוא כהן טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים שהוא חייב חטאת משום אכילת חלב ומשום נותר ומשום טמא שאכל את הקדש ומשום יום הכפורים ואשם מעילות משום זר הנהנה מן ההקדש שאף הכהן לגבי חלב קדשים מועל הוא ואי אתה צריך להעמידה בזר והוא שאמרו כל חלב לי"י לרבות אימורי קדשים קלים למעילה וקרבנות אלו יש מהן משום כולל ויש מהן משום מוסיף כיצד איסור חלב הוא הראשון שנולד עמו והיה אסור באכילה ומותר בהנאה הקדישו ניתוסף בו איסור הנאה ועדין לגבוה מותר נעשה נותר [נאסר] אף לגבוה וזהו מוסיף נטמא מתוך שחל חיובו על שאר חתיכות של קדש חל על חלב זה אכלו ביום הכפורים מתוך שכללו בשאר חתיכות אף של חולין חל חיובו אף על זה ואם נשבע מתחלה שלא לאכול תמרים וחלב חלה השבועה אף על החלב ונתחייב בחטאת חמשית ואם הוציאו בחוץ חייב בששית שהרי עירוב הוצאה ליום הכפורים כבשבת להתחייב בו משום הוצאה וכל שכן אם היה שבת ואפי' הוציאו בפה שמ"מ לענין אוכלין אף הפה דרך הוצאה הוא כמו שיתבאר במקומו שבת ק"ב א':

הבכור קדושתו מרחם ומתוך כך אין בו שאלה אבל שאר הקדשים המוקדשין מתוך דבורו יש בהן שאלה כדברים הנאסרים בשבועה ונדר אא"כ באו ליד גבאי כמו שיתבאר במקומו נדרים נ"ט א':

חטאות אלו שהזכרנו כלם בחטאת קבועה חוץ מאותה הבאה על השבועה ומאותה הבאה בטמא שאכל את הקדש שאף הוא בעולה ויורד ואפי' צבור או נשיא או כהן שלא נשתנו אלו להיות כהן גדול בפר ונשיא בשעיר אלא בשגגת עבירות ששגגתן חטאת קבועה כמו שיתבאר במסכת הוריות ט' א':

השבועה כבר ביארנו שהיא חלה על פחות מכשיעור ובמפרש אבל שאר הדברים שהזכרנו כלם יש להן שיעור ואף ההקדש מ"מ שיעור הנאתו בשוה פרוטה:

חטאות אלו שהזכרנו כלן זדונן כרת חוץ מאותו הבא על השבועה שזדונו אינו אלא במלקות [וכן האשם אין זדונו אלא במלקות] וכמו שאמרו במסכת סנהדרין פ"ג א' הזיד במעילה ר' אומ' במיתה וחכמי' אומרי' באזהרה והלכה כחכמי':

אמר רבא מאי טעמא הא דמאן דאית ליה איסו' כולל מידי דהוה איסור מוסיף מה התם איסור חל על איסור באיסור מוסיף הכא נמי איסור חל על איסור באיסור כולל פי' איסור מוסיף כגון בשר קדש שהו' ראוי לגבו' ואסו' להדיוט הוה ליה נות' מגו דאיתוסף ביה איסור לגבי גבוה איתוסף ביה נמי לגבי הדיוט.

ופי' איסור כולל כגון טהור שהוא אסור בחלב ומות' בבשר קדש הוה ליה טמא מיגו דאיתסר בבשר קדש איתסר נמי בחלב והיינו דאמרינן הכא ומאן דפטר באיסור כולל אמר לך איסור מוסיף איתוסף ביה איסורא בחתיכה עצמ' ואיסו' כולל שהוא מחתיכה לחתיכה לא אמרינן.

אמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים שנמצא שנאסרו עליו תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחייל' שבועה אענבים שעדין לא היו אסורין עליו חיילא נמי שבועה אתאנים ואעפ"י שכבר היו אסורין עליו משבועה ראשונה.

ואמרינן פשיטא ומהדרינן מהו דתימא איסור הבא מאליו הוא דחייל באיסור כולל כגון איסור יום הכפורים שהוא איסור הבא מאליו אבל איסור הבא מעצמו כלו' מה שמביא הוא על עצמו בשבועתו אימא כיון שהיו התאנים אסורין עליו משבועה ראשונה לא חיילא עליה שבועה שניה כלל ואפי' באיסור כולל קמ"ל ע"ב מתיב רבא בריה דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשים ביום הכפורים פי' האי טמא זר טמא הוא שנמצא חייב חטאת משום אכילת חלב וחטאת משום טמא שאכל את הקדש וחטאת משום נותר וחטאת משום יום הכפורים ואשם מפני שהוא זר ואכל את ההקדש והני ד' חטאות ואשם אחד איכא מנייהו דחייל באיסור מוסיף איסור חלב הוא האיסור הראשון לפי שמשעה שנולד נאסר משום חלב שהוא אסור באכילה ומותר בהנאה הקדשו מגו דאיתוסף ביה בההוא הקדש איסור הנאה איתוסף ביה נמי איסור אכילה משום הקדש ונמצא כשאוכלו שחייב חטאת משום חלב ואשם משום זר שאכל את ההקדש ועד כאן להדיוט הוא דאסור אבל לגבוה שרי הוה ליה נותר מיגו דאיתוסף ביה איסורא לגבי גבוה איתוסף ביה נמי איסורא לגבי הדיוט ונמצ' שמתחייב עליו גם משום נותר ועד כאן זה הזר בחלב הוא דהוה אסיר אבל בבשר קדש כגון פסח ושלמים שרי הוה ליה טמא מיגו דאיתסר בחתיכות טהורות שהוא בשר הקדש איתסר נמי בחלב בכללן והיינו איסור כולל ונמצא שמתחייב עליו גם משום טמא שאכל את הקדש ועד כאן בקדשים הוא דאסיר אבל בחולין שרי חל עליה יום הכפורים מגו דאיתסר בחולין איתסר נמי בהאי חלב בכללן וגם זה איסור כולל נמצא שחייב עליו ארבע חטאו' ואשם אחד חטאת אחד משום חלב הוא העיקר וחטאת דנותר ואשם דזר שאכל את הקדש באיסור מוסיף וחטאת דטמא שאכל את הקדש וחטאת דיום הכפורים באיסו' כולל ועיקר האי מתני' בכריתות דף י"ג ע"ב בפרק אמרו לו אכלת חלב והכין פירושה בגמ' דיליה וקא מותיב מינה השתא רבא בריה דרבה תיובתא עליה דרבא דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים דאלמא אפילו איסור הבא מעצמו חייל באיסור כולל וקאמר מכדי האי תנא לאפושי כמה חטאות אאכילה קא מהדר וכיון שכן אי ס"ד דאפילו איסור שמביא הוא על עצמו חייל נמי באיסור כולל ליתני נמי חטאת חמישית כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דמגו דחיילה שבועה אתמרים חיילה נמי אחלב.

ומהדרינן האי תנא איסו' הבא מאליו קתני אבל איסור שמביא על עצמו לא קתני:

ואקשינן והרי הקדש דלאו איסור הבא מאליו הוא שהרי הקדש הוא ואלולי שהקדישו לא הי' אסו' והוה ליה איסו' שמביא על עצמו וקתני:

ומהדרינן דהאי הקדש בכור שקדושתו מרחם הוא דהוה ליה איסור הבא מאליו ואי בעית אימא כי קתני מידי דלית ביה שאלה אבל שבועה דאית ליה שאלה דהא אפשר דמיתשיל שבועתיה ופקע איסוריה לא קתני:

והרי הקדש דאפשר נמי דמיתשיל עליה ופקע איסורא מניה וקתני ומהדרינן הא אוקימנא בבכור דלא אפשר לאיתשולי עליה דהא קדושה הבאה מאליה היא ואי בעית אימא כי קתני קרבן קבוע אבל שבוע' דקרבן עולה ויורד הוא לא קתני:

ואקשינן והא טמא שאכל את הקדש דקרבן עולה ויורד הוא וקתני ומהדרינן אפשר לאוקומה דהאי טמא נשיא הוא ומני רבי אליעזר היא דאמר נשיא טמא שאכל את הקדש מביא קרבן שעיר כמו שמביא על כל עבירות שבתורה דהוה ליה קרבן קבוע.

ועיקר מימריה דרבי אליעזר מיפרש במסכת הוריות בסוף פרק שני (דף ט' ע"א).

רב אשי אמר כי קתני מידי דחאיל כשיעור ולא חייל פחות מכשיעור שבועה דחיילה פחות מכשיעור שהרי אם פירש בשבועתו שלא יאכל ואפי' כל שהוא חיילא שבועתו ומתחייב ואפילו לכל שהוא לא קתני ואקשינן והרי הקדש דחייל איסוריה פחות מכשיעור שהרי אם אכל אפילו פחות מכזית מעל ומהדרינן הא בעינן ש"פ כדתנן הנהנה ש"פ מן ההקדש מעל דאלמא אם נהנה בפחות משוה פרוטה לא מעל.

רב אשי מאויריא אמר כי קתני זדונו כרת אבל זדונו לאו כגון שבוע' ביטוי לא קתני ואקשינן והא אשם דזדונו לאו כדגרסינן בפרק אלו הן הנשרפין דף פ"ג הזיד במעילה ר' אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה וקיימא לן הלכה כר' מחבירו ולא מחבריו ומהדרינן חטאות קא אמרינן אשמות לא קאמרינן כלומ' האי דאמרינן דכי קתני זדונו כרת קתני זדונו לאו לא קתני בחטאות הוא דקאמרינן באשמות לא אפילו זדונו לאו נמי קתני:

בד"ה יש אוכל כו' דאיתוסף בה איסור הנאה כו' התם נמי איסור כולל כו' עכ"ל אבל הא דקאמר איסור הנאה לא יתכן דהוה ליה למימר אתוסף איסור אבשר אבל אתוסף בה איסור הנאה היינו אחלב גופיה אתוסף ביה איסור הנאה והיינו איסור מוסיף וכפירוש רש"י שם בהדיא איסור הנאה היינו מוסיף דאתוסף איסורא אחפצא עכ"ל וההיא סוגיא דהתם דקאמר אקדשיה מגו דאתוסף כו' לא אתיא כהנך אוקימתא דמוקמי הכא למוקדשין בבכור דקדושתו מרחם אלא כאינך אוקימתות דכי קתני קרבן קבוע כו' וכי קתני מידי דחיילא כשיעור כו' וכי קתני דזדונו כרת כו' דהשתא לא מוקמינן בבכור אבל התוס' כתבו התם לסוגיא דהתם כהאי תירוצא דמידי דאיתיה בשאלה לא קתני ומוקדשין דאע"ג דתני והוה בשאלה מ"מ השתא שנזרקו דמן הלכתא דליתא בשאלה כו' עכ"ל ואי אפשר לומר כן דע"כ להאי אוקימתא דמידי דאיתי בשאלה לא קתני לית לן למימר דמוקדשין איירי בבכור דאל"כ ה"ל לתלמודא למימר הכא כמ"ש התוס' שם ודו"ק:

תוס' בד"ה והרי אשם כו' ולילקי נמי משום וזר כו' נ"ב פי' גבי זר שאכל עולה לפני זריקה כו':

בא"ד לא יאכל כי קדש הם כו' נ"ב פי' אם אכל חלב וק"ל:

רש"י בד"ה כי אמרינן. מתוך שחל עלי' כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה והרי הקדש. שבא ע"י נדר כו'. ל"ד דאפי' חטאת וכיוצא שבאים חובה א"ל שאלה על הקדשם:

תד"ה יש. התם נמי איסור כולל כו'. ומיגו דאיתוסף בה דקאמר היינו בהבהמה כולה (כמו כינוי דאקדשה) ומאי דהוצרך לומר הוספת איסור הנאה הוא לומר דאיסור הכולל הוא ג"כ חמור עי' (חולין ק"א) ובתוס' שם ד"ה איסור וז"פ ובחנם לא נתכנו דבריהם בעיני המהרש"א:

גמ' אמר רבא מ"ט דמאן דאמר איסור כולל כו' לפמ"ש לעיל יובן היטב דמ"ד איסור כולל ס"ל דהיינו מוסיף כיון שעי"ז נאסר בחצי שיעור ואידך ס"ל בשתי חתיכות לא אמרינן פי' כיון דעכ"פ איצטרך צירוף חתיכה השניה לא הוה מוסיף עי' מ"ש לעיל באר היטב ועפ"ז הטעם יוצדק אידך מימרא דרבא דאפי' בשני האיסורים באים ע"י עצמו מ"מ שייך האי טעמא דמוסיף השני על הראשון לענין צירוף חצי שיעור כנ"ל משא"כ אי הוה טעמא דמ"ד איסור כולל מגז"ה כדמשמע בפ' כל הבשר ריש סוגיא דפרה ורחל אם כן הוה מצינן לחלק דבאיסור הבא מעצמו חייל ואפשר משום דקיל ואיתנהו בשאלה:

ודע מה שדחקו עצמם התוס' למצוא הן בתנאים תמוה לי דמדוע ליתא בהן שיתיר שבועה הראשונה ויקיים השניה. וק"ל:

תוס' ד"ה יש אוכל אכילה אחת וכו' אלא משום שהוא חמור על קל עכ"ל. נלפע"ד דהוצרך הש"ס דהתם לכך משום דאל"ה לא ברירא כולי האי דתיחול קדשים אחלב דחמיר שהוא בכרת משא"כ קדשים דליכא כרת כ"א בנטמא אבל בלא"ה לא ומ"ש תוס' לקמן ד"ה מיגו כו' דחלב קיל לאו כ"ע היא דבפלוגתא שנויי' ס"פ גיד הנשה ע"ש היטב ולהוציא די כל הדיעות מסיק בכריתות דקדשים נמי חמיר שאסור בהנאה:

ועיין מה שהקשה המהרש"א ממה שפי' רש"י שם להדיא דהוה איסור מוסיף. וזהו שיטת רש"י בחולין ק"א ע"א וע"ב דאיסור חמור הוה איסור מוסיף והכא רוח אחרת אתו. ונלפע"ד משום דקשה ליה בשמעתין מי דחקי' לאוקמי' מתני' בכולל שחוטה עם נבלה ולא מוקמה במפרש נבלה לחוד ואפ"ה חיילי שבועה משום דחמיר שמחייב קרבן וכבר כתבתי בזה לעיל ובאמת יש לישב קו' זו דמאן לימא לן דשבועה חמיר דלמא נבלה חמיר שאינו בשאלה וכה"ג אמרינן התם בחולין ק"א ע"א דטומאת בשר חמורה מטומאת הגוף משום שאין לו טהרה במקוה ע"ש. אבל רש"י נראה דהוה ס"ל דסוגיא דהכא לית לה הא דאיסור חמור מקרי מוסיף:

ועוד נלע"ד דאי הוה ס"ל להמקשן דחמיר מוסיף אם כן כולהו דחשיב ה"ל מוסיף דקדשים אסורים בהנאה ויו"כ נמי חמיר מחלב דהותר מכללו כמ"ש תוס' ד"ה מגו כו' ובנטמא ביו"כ חייל אכולהו משום דחמיר דאסור אפי' בנגיעה וא"כ מאי מקשה דלמא שבועה לא חייל משום דלא חמיר ולית ליה כולל בקל אלא ע"כ לא חשיב הכא חמיר כ"א כולל ודו"ק. (וע"ש בחולין ק"ג ע"א תוס' ד"ה מר סבר ר"י כו' ופירש"י ד"ה מר סבר חיילי כו' דלחד לישני ס"ל לר' יוחנן מוסיף לחוד חייל ודוק) משא"כ לשאר הסוגיות חמיר מיקרי מוסיף מדאמרינן בכריתות אקדשא איתוסיף כו': והא"ש נמי הא דפירש"י דאין עירוב והוצאה ליו"כ נגד הש"ס דכריתות עי' בחולין ק"א ע"ב שם פירש"י למאן דלית ליה איסור בת אחת אם עשה מלאכה בשבת לא מחייב שתים אלא משום דשבת הוה מוסיף על יו"כ לענין חיוב סקילה ויו"כ כולל לענין שבת באיסור אכילה ע"ש דמשמע דרבא דמשתעי התם לית ליה איסור בת אחת כ"א בגוונא הנ"ל והיינו אי ס"ל דאיסור חמור מוסיף הוא לא נעשה שבת מוסיף אי"כ בסקילה אבל בסוגיא דהכא דמוכח דאית לה דחמור לאו מוסיף הוא לא מחייב בשבת ויו"כ כ"א חדא וע"כ לאו לאפושי חטאת אתא:

והא דלא כ' רש"י התם בחולין דשבת נעשה מוסיף על יו"כ לאסור הוצאה ומיגו דחייל אהוצאה חייל נמי אשארי מלאכות משום דלמסקנא רש"י נמי ס"ל כסוגיא דכריתות דלא כרפרם ולא פי' כן רק לפום סוגי' דהכא ועי' במסכת שבת ק"ב ע"א מה שפי' רש"י שם ובתוס' ד"ה ר' מאיר כו' ובחידושנו שם. ובקונטרס הראשון אשר לי:

ד"ה שלא אוכל תמרים וחלב כו' דמשמע נמי חלב שעל הקבה כו' הא דלא כתבו נמי בחלב סרוח משום דא"כ ה"ל לשנויי דבסרוח לא מיירי וכן צריכין לומר למאי דלא מקשה נמי לריש לקיש דמשכחת ליה בנשבע שלא לאכול חצי שיעור חלב וע"כ צ"ל בח"ש לא קמיירי אבל לר' יוחנן דמצי איירי בשיעור שלם ואינו סרוח קשה שפיר ואפ"ה משני לקמן נהי דהשתא ליתא בחצי שיעור מ"מ כיון דאיתא נמי בחצי שיעור לא איירי ביה וק"ל:

בא"ד ותימא אמאי לא פריך נמי לר' יוחנן מהכא. הנה צריכין להבין לפי קושי' הש"ס דמשכחת לה בכולל תמרים עם חלב אתמהא אתמרים גופייהו היכי חייל הא ה"ל יו"כ אע"ג דשיעור אכילה דשבועות בכזית ודיו"כ בכותבות דהיינו ב' זיתים מ"מ למ"ש תוס' לעיל כ"ד ע"ב ד"ה דמוקי כו' דחצי שיעור נמי הוה מושבע ועומד ולפחות ליתא בהן אם כן אי"כ גופיה היכי חייל וע"כ בכולל יו"כ עם שאר הימים אע"ג דכ' תוס' לקמן בסמוך דלא חייל כולל אחמור ויו"כ חמור הוא שבכרת מ"מ כיון דכזית לענין יו"כ מיחשב ח"ש לא הוה יו"כ חמור לענין זה. יהיה איך שיהיה מאי פסיקא להקשות דלמא חדא כולל אמרינן ב' כוללים לא אמרינן דמגו דחייל אתמרים בשאר הימים חייל נמי ביו"כ ומגו דחייל אתמרים חייל נמי אחלב וצריכין לדחוק כשם דחייל איסור הבא ע"י עצמו על איסור הבא ע"י עצמו בחדא כולל דהיינו תאנים וענבים על שבועות תאנים ה"נ ליחול איסור הבא ע"י עצמו על איסור הבא מאליו בתרי כוללים. והא"ש דלא מקשה לר' יוחנן כ"א לרבא דמחייב אפי' בשני איסורים באים ע"י עצמו ודו"ק:

גמ' כי קתני מידי דלית ליה שאלה. אין לפרש משום דאי בעי שאיל על נדרו ולא מחייב הך חטאת דאכתי משכחת ליה בנשבע על כזית תמרים וכזית חלב המונחים עתה לפניו (דבלא"ה איירי באוכל כזית תמרים עם החלב כדמסיק בכריתות משום דיוה"כ בעי ככותבת ע"ש) ואוכלם ולא נשתייר מידי דהשתא תו לא מצי שאיל כיון דליכא מידי בעולם וא"ל דבכה"ג לא חייל איסור הבא ע"י עצמו דהיינו השבועה על חלב הקדש דהוה נמי איסור הבא ע"י עצמו ולא מצי איירי בכולל ונשבע על חלב סתם ואם כן ע"כ נשתייר חלב בעולם ומצי שאיל על שבועתו ז"א דהא לרבא קיימינן דס"ל דשני איסורין הבאים ע"י עצמו חיילי אהדדי אלא ע"כ כוונתו דלא חשיבי מידי דשייך ביה שאלה כמו דמשני איסור הבא מעצמו לא קחשיב בלי טעם כלל והא"ש דלא משני הש"ס הכא בהקדש לא מצי שאיל כיון שכבר נזרק הדם כמו שכ' המהרש"א בשם תוס' דכריתות ז"א דהא בשבועה נמי משכחת כה"ג כנ"ל ואפ"ה לא חשיב מידי דשייך ביה שאלה בעולם וע"כ מוקי ליה בבכור והא"ש בכריתות לא קאי אליבא דרבא דאית ליה ב' איסורין הבאים ע"י עצמם שפיר משני תוס' כנ"ל הקצרתי ודו"ק:

ובפשיטות טפי איכא למימר משום דהכא אזיל הש"ס לרבא ואיהו ס"ל לקמן כ"ח ע"א דאכלו כולו אין נשאלין עליו והתם מצי קאי לאמימר דפליג עלייהו לקמן ע"ש ודו"ק:

גמ' הרי הקדש הא בעינן שוה פרוטה פי' הרי הקדש דחל הקדישא אפי' אכל שהוא ומשני דמ"מ בעינן שוה פרוטה דבלא"ה לא מקרי כסף וכתי' ונתן הכסף וקם לו וע"ז מקשה תוס' דה"ל לשנויי הא אוקימנא בבכור שאינו מקדישו כלל והת"ח הבין דבעינן שוה פרוטה אמעילה קאי ולא אתחלת הקדש ולכן מגיהה בתוס' לאין צורך וק"ל:

חשובי אחשביה. באכילתו וגילה על עצמו שאינו קץ בהן לא שמעתיה כן אכן הוא עיקר בעיני וסוגיא דעלמא גרס משכחת לה כדרבא ומפרשי לה בנבלה מוסרחת ואי אפשי בה מכמה קושיות חדא דמסרחת לאו נבלה מקריא ואין כאן שבועת הן ועוד דרבא מאי בעי הכא הוה ליה למימר משכחת לה בנבלה מסרחת ועוד אף אנן נמי תנינא לא אתיא שפיר: מידי דהוה אאיסור מוסיף. דמאן דלית ליה איסור חל על איסור באיסור כולל אית ליה באיסור מוסיף כדאמרינן ביבמות פרק ארבעה אחים (דף לב:) מודה רבי יוסי באיסור מוסיף איסור כולל קרי היכא דאין איסור אחרון מוסיף על החתיכה כלום אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים כגון נבילה ביוה''כ דלא בא לאוסרה אלא באכילה ובאכילה כבר אסורה היא משום נבילה נמצא שלא הוסיף עליה איסור אחרון כלום אבל ריבה איסורה על האדם לאוסרו בכל אוכלין שבעולם ואמרינן מיגו דחל יוה''כ על האדם ליאסר בשאר אוכלים משום יוה''כ כולל נמי את הנבילה. עמה להתחייב משום יוה''כ איסור מוסיף כשאיסור אחרון מוסיף על חתיכה עצמה דבר שלא היה בה ע''י איסור ראשון. ואוסר החתיכה האחרון במה שהיתה מותרת קודם שבא איסור האחרון כגון חלב של קדש אסור לאכול משום חלב ומותר לגבוה למזבח נעשה נותר מוסיף עליו איסור למה שהיתה מותרת לו דנפסל להקרבה והכי אמרינן מתוך שחל עליה שם נותר לאוסרה על המזבח ואין איסור הראשון מעכב על ידו מלחול שאין זה איסור חל על איסור חל עלי' נמי איסור שם נותר אצל כל אדם האוכלו להתחייב עליו משום חלב ומשום נותר אעפ''י שיש כאן איסור חל על איסור: כי אמרינן איסור מוסיף בחדא חתיכה. כדמפרש מתוך שחל עליה שם איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו חל עליה אף אצל דבר שהיתה אסורה לו כבר אבל מחתיכה לחתיכה לא אמר מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול עליו אף אצל חתיכה אחרת (זו) בכולל לא אמרינן: מהו דתימא. באיסור הבא מעצמו לא אמרינן כולל: אכילה אחת. זית אחד: טמא שאכל חלב כו'. חייב משום חלב ומשום נותר ומשום יוה''כ ומשום טמא שאכל את הקדש הרי ארבע חטאות ואשם אחד מעילה ואפי' הוא כהן גבי חלב דקדש מועל הוא דאמר מר (תמורה דף לב:) כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה והנהו כולהו איסור חל על איסור נינהו או ע''י כולל או ע''י מוסיף שהרי משנולדה הבהמה נאסר חלבה אקדשה מיגו דחל איסור מוקדשים אבשר ועור חל נמי אחלב הרי כולל הוה ליה נותר מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי מזבח על חתיכה זו משום נותר איתוסף נמי לגבי גברא משום נותר הרי מוסיף איטמא גברא מיגו דאיתסר האי גברא בקדשים הנאכלים משום טומאה איתסר נמי בהאי חלב משום טומאה הרי כולל הוה ליה יוה''כ מיגו דאיתסר אף בחולין משום יוה''כ איתסר נמי בהאי משום יוה''כ: אף אם היתה שבת כו'. דאילו אהוצאת יוה''כ לא מיחייב דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה''כ: והוציאו. בפיו בשעת אכילה: אינו מן השם. אין חטאת זו באה משום האכילה אלא משום הוצאה: ואם איתא. דאמרינן כולל באיסור הבא מעצמו אכתי הוה ליה לתנא לטפויי חטאת בהאי כזית כגון שבועה כו': כי קתני כו'. אע''ג דאית ליה כולל נמי באיסור הבא מעצמו הכא לא חשיב אלא איסורין הבאים מאיליהן: והרי הקדש. אשם מעילות דאתי ליה משום דיבורו שהקדישו: שאלה. לחכם להתיר האיסור: והרי הקדש. שבא ע''י נדר וכל נדרים יש להן שאלה: בנשיא ורבי אליעזר היא כו'. במסכת הוריות ואמרינן התם לא א''ר אליעזר קרבן קבוע לנשיא בעבירה דקרבן עולה ויורד אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמרה בו כרת. בקבועה אבל בשמיעת הקול ובבטוי שפתים לא אמר: דחיילא אפחות מכשיעור. במפרש: הרי הקדש. אשם מעילות בא על שוה פרוטה אפילו פחות מכזית: הא בעינן שוה פרוטה. והיינו שיעוריה: מאויריא. מקום: אשם. מעילה: דזדונו לאו. דתניא. הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרין באזהרה ואמרינן מאי טעמא דרבי גמר חטא חטא מתרומה דאיכא אזהרה ומיתה בידי שמים ורבנן אמרי אמר קרא בתרומה ומתו בו כי יחללוהו בו ולא במעילה ממיתה מעטיה אבל באזהרה קאי מג''ש דחטא חטא ואית דילפי מוכל זר לא יאכל קדש ולאו מילתא היא דההיא בתרומה כתיב ומוזר לא יאכל כי קדש הם נמי לא אתיא דההוא בקדשים הנאכלין לכהנים כתיב וכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה:
ומאן דפטר דלית ליה איסור כולל כי אמר איסור מוסיף כו'. לאו אדר' שמעון קאי דשמעינן ליה בהדיא לרבי שמעון דלית ליה איסור מוסיף בפ' ד' אחים (יבמות דף לב. ושם) גבי נשא חי ואח''כ נשא מת דקאמר רבי שמעון אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד ולא חייל עליה איסור אשת אח אע''ג דאיתוסף בה איסור לגבי שאר אחין אלא אשאר תנאי קאי דלית להו איסור כולל ואית להו איסור מוסיף כגון ר' יוסי בפ' ד' אחין (שם) דקאמר אשת איש ונעשית חמותו נידון באשת איש ואמר דמודה באיסור מוסיף: יש אוכל אכיל' אחת כו'. פי' בקונט' דמוקדשין הוי איסור כולל דמיגו דחייל אבשר חייל נמי אחלב והדאמר בפ' אמרו לו (כריתות דף יד.) אקדשה מיגו דאיתוסף בה איסור הנאה איתוסף בה איסור לגבי אכילת חלב התם נמי איסור כולל הוא ולא קרי ליה מוסיף אלא משום שהוא חמור על קל: אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב. פירש בקונטרס משום הוצאת שבת אבל משום הוצאת יוה''כ לא דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה''כ ואין נראה דבכריתות (שם) מסיק הא דרפרם בדותא היא וחייב משום הוצאת שתיהן ונקט שבת לאפושי איסוריה: אמרו לו אינו מן השם. ור' מאיר חשיב ליה בהדי אכילות משום דבליעתו זו היא הנחתו כדאמרינן (שבת דף פ.) כתב ב' אותיות כשהוא מהלך חייב כתיבתן זו היא הנחתן: שלא אוכל תמרים וחלב. מפר''ת דאתיא בלאו והן דמשמע נמי חלב שעל גבי הקיבה או של חיה לפי שמזכיר עמו דבר היתר אבל בלאו הכי לא משמע אלא חלב האסור עיקר החלב ותימה אמאי לא פריך נמי לר' יוחנן מהכא וי''ל משום דדלמא קסבר ר' יוחנן דאיכא שום תנא דאית ליה איסור כולל בבא מאליו ולא בבא מחמת עצמו אבל מדרבא משמע ליה דאין חילוק והשתא נמי ניחא דאי לאו הכי מאי קמ''ל רבא טפי מר' יוחנן ומיהו יש לומר. דאיצטריך לאשמועינן אע''פ ששניהן באין מחמת עצמן: מיגו דחיילא אתמרים חיילא נמי אחלב. אע''ג דמאן דאית ליה איסור כולל מודה דעל חמור לא חייל כדמפרש רבינו תם בפרק ארבעה אחים (יבמות דף לג: ד''ה אמר ר''י) גבי הבערה ללאו יצתה מ''מ חיילא שבועה אאיסור חלב דקיל הואיל והותר מכללו כדאמרי' בסוף פ' גיד הנשה (חולין דף קג.) התורה אמרה יבא איסור נבילה ויחול אאיסור חלב: הרי הקדש הא בעינן שוה פרוטה: המ''ל הא אוקימנא בבכור כדמשני לעיל: והרי אשם דזדונו לאו. פי' בקונטרס דמוזר לא יאכל כי קדש הם לא נפקא דההוא בקדשים הנאכלין לכהנים כתיב וכל שיש בו היתר לכהנים אין בו מעילה וכן משמע בפרק בתרא דמכות (דף יח.) דפריך ולילקי נמי משום וזר לא יאכל כי קדש הם ומשני ה''מ היכא דחזי לכהנים הכא לא חזי לכהנים וקשה דבכריתות (דף ד.) מוקמינן וזר לא יאכל כי קדש הם בחלב המוקדשין דקאמר התם האוכל חלב המוקדשין לוקה ב' משום וזר לא יאכל כי קדש הם וחלב לא חזי לכהנים מיהו י''ל דאע''ג דחלב לא חזי לכהנים מ''מ קרינן בהאי קרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם דהיינו בשר ולא אתא למעוטי אלא כשאוכל בשר חטאת ואשם לפני זריקת דמים דלא קרינן ביה ואכלו והשתא מ''ל דלאו באשם מוזר לא יאכל כי קדש הם נפקא וכן משמע בפ''ק דכריתות (דף ד:) דלאו דזרות לא הוי מג''ש דתרומה גבי מ''ש חלב דאיכא תרי לאוי לאו דזרות דם נמי כו' וצ''ע שם:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד