דף כד - ב
אמר להן: לכך אני מצחק,
ומה לעוברי רצונו שמשתחוים לעבודת כוכבים שלהם, כך הם יושבים בהשקט ושלוה.
אם כן קל וחומר לישראל, שהם עושי רצונו, על אחת כמה וכמה שישלם להם ה' שכר טוב.
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים,
כיון שהגיעו להר הצופים שמשם רואים את מקום המקדש, קרעו בגדיהם, שכך הוא הדין. [18]
כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים.
התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו: מקום שכתוב בו [במדבר א] "והזר הקרב יומת", ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?!
אמר להן: לכך אני מצחק,
דכתיב: [ישעיה ח] "ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיה ו".
וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? והרי אוריה במקדש ראשון היה, וזכריה מנביאים אחרונים היה, במקדש שני.
אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.
באוריה כתיב: [מיכה ג] "לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלם עיים תהיה, והר הבית לבמות יער".
ובזכריה כתיב: [זכריה ח] "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, ואיש משענתו בידו מרוב ימים".
לכן, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה.
עכשיו, שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת! [19] בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו! [20]
הדרן עלך פרק אלו הן הלוקין
וסליקא לה מסכת מכות
הערות
[18] כמבואר במועד קטן [כו, א], אמר רבי אלעזר, הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר וכו' וקורע, ירושלים בחורבנה וכו' וקורע, בית המקדש בחורבנו אומר וכו' וקורע, וכו' כיון שהגיע לצופים קורע וכו'.
[19] בית הלוי בדרשה ח' מבאר את דברי רבי עקיבא, שהחורבן והשממה של ארץ ישראל ומקום המקדש הם עצמם משמשים ראיה שהארץ עומדת בקדושתה, ואינה סובלת שיישבו עליה עוברי עבירה. ולכן נאמר בסוף מגילת איכה: "על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו - אתה ה' לעולם תשב!". שהסיבה להילוך השועלים בהר ציון, היא מפני שה' שוכן בו, ולכן אין הגויים יכולים ליישבו. ולכן צחק רבי עקיבא, כי אם ציון תחרש, בודאי תשוב לקדושתה ותפארתה. ועיין במהרש"א כעין זה.
[20] המהרש"א בחידושי אגדות מבאר, שכפלו את הדברים על שם שני המעשים שזכר, והוסיף, כי מצינו בכל הנחמות בלשון כפול, "נחמו נחמו עמי", ובכן ינחמנו אלקינו במהרה בימינו, אמן.
אֶלָּא תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כְּתִיב: לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן וְכוּ' (מיכה ג, יב). כבר נתפלאו בזה המאמר כל גדולי עולם, דהא נבואה זו היא של מיכה ע"ה! והתוספות והרמ"ה נדחקו בזה מאד יעוין שם.
ונראה לי בס"ד דידוע דאף על גב דהיה להם בבית ראשון שלשה עבירות חמורות שהם עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים עם כל זה עון עבודה זרה גילוי עריות אינו נוגע ומזיק בחרבן גוף הארץ אלא רק נוגע ומזיק בחוטאים עצמן אבל עון שפיכות דמים נוגע ומזיק בגוף הארץ כי כן מפורש בקרא בפרשת מסעי וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וכו' (במדבר לה, לג) נמצא עון שפיכות דמים קלקולו נוגע ומזיק בגוף הארץ שהיא עצמה בעיא כפרה.
והנה בבית ראשון אף על פי ששפכו דמים הרבה לא נתמלאה סאתם בעון זה של שפיכות דמים אלא רק בהריגת הנביא אוריהו בן שמעיהו שהרגו יהויקים 'בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נִבְלָתוֹ אֶל קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם' שביזהו גם אחר שהרגו וכמפורש בירמיה (ירמיה כו, כג) ונמצא שפיכת דמו של אוריה הנזכר נוגעת ומזקת בגוף הארץ 'וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ' (במדבר לה, לג) והמלך שהרג את אוריה לא נהרג בעבורו וגם אחרים מבני ישראל לא נהרגו בעבורו כאשר נהרגו בשביל הנביא זכריה שדמו עשה נקמה גדולה בישראל על ידי נבוזראדן שהרג כמה דמים בעבורו עד שנח מעצמו ומחל על דמו, מה שאין כן דמו של אוריה נשארה חלאתו בגוף הארץ לכן בעבור דמו של אוריה נגזרה גזרה זו על גוף הארץ והיא אמורה בנבואת מיכה ע"ה דכתיב לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר (מיכה ג, יב) שגזרה זו היא על גוף הארץ כדי לכפר עליה בפרענות זו.
על כן נראה דאוריה הנזכר כאן בדברי רבי עקיבה הוא 'אוּרִיָּהוּ בֶּן שְׁמַעְיָהוּ' הנזכר בירמיה סימן כ"ו (ירמיה כו, כ) הנזכר לעיל וכמו שכתבו התוספות וכל המפרשים ואף על גב דבירמיה סימן כ"ו הנזכר קורא אותו בשם אוּרִיָּהוּ בוא"ו וכאן קורא אותו אוּרִיָּה בלא וא"ו אין זה שינוי דהוא כמו חזקיה וחזקיהו ירמיה וירמיהו ישעיה וישעיהו וכאלה רבות.
ומה שאמר כאן 'נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה' היינו רצונו לומר נבואה שנתנבא זכריה אבל מה שאמר 'נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה' אין הכונה רצונו לומר נבואה שנתנבא אוריה אלא רצונו לומר נבואה האמורה על אוריה כלומר האמורה בעבור אוריה והיא נבואה של 'בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ' שנתנבא בה מיכה בעבור הריגת אוריה ואיתא בפסחים (פסחים סח.) אמר רבי שמואל בר נחמני: עתידים הצדיקים שיחיו מתים שנאמר כֹּה אָמַר הֳ' עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ (זכריה ח, ד) וכתיב וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר (מלכים ב' ד, כט) עיין שם.
נמצא זו דזכריה הנביא ע"ה מגדת במעלת ישראל שיחיו את המתים ולכך תלה הקדוש ברוך הוא הבטחה זו של זכריה שהיא בענין תחיית המתים בקיום הנבואה של 'צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ' שנגזרה בעבור דמו של אוריה בן שמעיה משום דאחר שנתקן עפר הארץ אז יהיו הצדיקים מחיים את המתים שנעשו עפר הארץ ולכן כשראה רבי עקיבה שועל יוצא מבית קודש קדשים דראה דנתקיימה גזרה זו שהיא בעבור שפיכות דמים דאוריה וכיוצא שנגזר 'צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר' דנעשה עתה הר הבית לבמות יער וכיון שנעשית הפרענות בגוף הארץ עצמה נשלמה כפרתה ונתרפית מחולי זה דשפיכות דמים ואז ודאי תתקיים נבואת זכריה בפסוק עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ (זכריה ח, ד) שהוא בשורה שיהיו הצדיקים מחיים מתים שנעשו עפר בארץ וכנזכר.
ובזה יובן בס"ד לתרץ דקדוק אחר שאמרו לו לשון כפול בנחמה ועוד יש דקדוק למה לא אמרו לו 'נִחַמְתָּנוּ' בפעם ראשונה כשאמר להם 'לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק אִם כָּךְ לְּעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ'? ובזה ניחא כי על מה שאמר בפעם ראשנה לא נתנחמו כי הם בוכים על פרענות שנעשית בבית המקדש שהדום רגלי אלקינו שרוף באש איך יתנחמו בקל וחומר שעשה על טובת ישראל? דיותר טוב לישראל שלא תהיה פרענות זו בבית המקדש!
אבל על מה שאמר בפעם שניה דאותה הפרענות שבאה על הארץ ובית המקדש היתה לכפרת הארץ ובה תלויה טובת ישראל דאם לא היה כפרה לארץ בזה הפרענות לא היו ישראל משיגים שלימות המעלה שלהם שעל ידי כך יהיו מחיים מתים שבעפר בזה נתנחמו שידעו בזה שהפרענות הבאה על הארץ והר הבית היתה כדי להסיר החלאה מן גוף המקום של ירושלים והר הבית ולרפאת אותם ולא היה הדבר בשביל ששפך חמתו על עצים ואבנים ולכן עתה אמרו לו 'נִחַמְתָּנוּ' בפעם שניה ו'נִחַמְתָּנוּ' בפעם ראשנה כי למפריע נתנחמו גם על הראשונה ולהכי אמר תלמודא 'וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ' ללמדינו שנדקדק בלשון הכפול ונבין בו וכמו שנאמר (משלי טו, ד) מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים.
223ימים לסיום הש״ס