מכות יד ע"א

כדאמרינן מעיקרא שאם עשו תשובה ב''ד של מעלה מוחלין להן מאי אמרת הא לא עבוד תשובה לא פסיקא מילתא לכרת רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ורבנן כרת באחותו למה לי לחלק וכדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ורבי יצחק לחלק מנא ליה נפקא ליה {ויקרא יח-יט} מואל אשה בנדת טומאתה לחייב על כל אשה ואשה ורבנן נמי תיפוק ליה מהא אין הכי נמי ואלא כרת דאחותו למה לי לחייבו על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו פשיטא הרי גופין מוחלקין הרי שמות מוחלקין אלא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו והיכי משכחת לה ברשיעא בר רשיעא ור' יצחק הא מנא ליה נפקא ליה מק''ו דתניא אמר ר''ע שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באיטליז של עימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר''ג הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו מהו [אינו] חייב על כולן אלא אחת או חייב על כל אחת ואחת אמרו לו זו לא שמענו אבל שמענו הבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שחייב על כל אחת ואחת ונראין דברים מק''ו ומה נדה שהיא שם אחד חייב על כל אחת ואחת כאן ששלשה שמות לא כל שכן ואידך ק''ו פריכא הוא מה לנדה שכן גופין מוחלקין ולאידך נמי האי ודאי ק''ו פריכא הוא אלא נפקא ליה {ויקרא כ-יז} מאחותו דסיפא ואידך אחותו דסיפא למה לי לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין ואידך איבעית אימא גמר עונש מאזהרה ואיבעית אימא נפקא ליה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף יד - א

כדאמרינן מעיקרא, שאמנם אין מחייבין שני עונשים [שתי רשעיות] כאחת, אך עונש כרת בנוסף למלקות אינו נחשב כהענשה של "שתי רשעיות", כיון שאם עשו חייבי כרת תשובה - בית דין של מעלה מוחלין להם.

מאי אמרת, שמא תאמר, שאין די בכך כדי להחשב כפטור מכרת בשעת נתינת המלקות, שהרי עתה הא לא עבוד, עדיין לא עשו תשובה?

אין זו טענה.

כיון שהם יכולים עתה לשוב, ולהפטר מכרת - לא פסיקא מילתא לכרת, אין חיוב עונש הכרת מוחלט, אלא הרי הוא תלוי ועומד בתשובתם, ולכן אין לנו לפוטרם עתה ממלקות משום "שתי רשעיות".

רבי יצחק חולק ואומר: כל חייבי כריתות בכלל פרשת עריות היו, ולמה יצאת כרת באחותו, להכתב בפני עצמו - כדי לומר שיש לדונו בכרת בלבד ולא במלקות!

ומקשינן: ורבנן, רבי ישמעאל ורבי עקיבא, החולקים על רבי יצחק - כרת שאמרה תורה באחותו, למה לי? והרי אחותו, בכלל כל עריות היא!?

ומתרצינן: הכרת המיוחד באחותו יצא - לחלק!

שלא תאמר, כיון שכל העריות כתובות בכרת אחת, אם יעבור על כולן בשגגה, בהעלם אחד, יתחייב על כולן רק קרבן חטאת אחת, לכך יצאה אחותו מהכלל, הן ללמד על עצמה, שאם עשאה בין שאר הכריתות, מתחייב עליה קרבן חטאת בפני עצמו, והן ללמד על הכלל כולו, שעל כל ערוה וערוה חייבין קרבן חטאת בפני עצמו, גם אם עשה בהעלם אחד כמה עברות חלוקות של עריות.

וכדרבי יוחנן.

דאמר רבי יוחנן: אם עשאן כולן בהעלם אחד - חייב חטאת על כל אחת ואחת.

אך עתה מקשה הגמרא מאידך גיסא:

ורבי יצחק, שלומד מהכרת שנכתב באחותו שחייבי כריתות חייבים רק בעונש כרת ואינם לוקים - לחלק, ולחייב על כל ערוה קרבן חטאת בפני עצמו - מנא ליה?

ומתרצינן: נפקא ליה מ"ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב".

מדלא כתיב "ואל נדה לא תקרב", אלא הוסיף הכתוב "ואל אשה", מלמד הכתוב לחייב על כל אשה ואשה קרבן חטאת בפני עצמו.

אלא מעתה, יקשה שוב לרבי עקיבא ורבי ישמעאל:

ורבנן, נמי, תיפוק להו מהא, מ"ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב"!?

ואמרינן: אין הכי נמי, אכן גם הם לומדים את חילוק הקרבנות על כל ערוה, מהפסוק "ואשה" האמור בנדה.

ואלא מה שיצאה מן הכלל כרת דאחותו, כדי לחלק, למה לי? -

כדי לחייבו בקרבן נפרד על כל ערוה אפילו במי שעובר על כמה איסורי עריות שהם מ"שם אחד", כגון שבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, שכולן שם אחד להן, של "אחות". ובא הכתוב לומר שאם בא על שלשתן בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת. ^[1]

ומקשינן: פשיטא! הרי פשוט הדבר שאדם הבא על שלשת עריות אלו חייב קרבן על כל אחת ואחת בפני עצמה, והרי הן ככל העריות שלמדנו מהכתוב בנדה לחלקן לחייב כרת על כל אזהרה לבדה! כי הרי גופין מחולקין, שהן שלש נשים, והרי גם שמות מחולקין של עריות! וכל אחת חיובה מאזהרה אחרת, ופשיטא שאין ענשן בכרת אחת על כולן.

אלא, מוקמינן את הלימוד מאחותו, לחייב את מי שבא על אחותו שהיא גם אחות אביו, ושהיא גם אחות אמו, שחייב על הביאה באשה הזאת שלש חטאות. ^[2]

ומבארינן: היכי משכחת לה? ברשיעא בר רשיעא. דהיינו שבא על אמו והוליד שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהבנות שהם גם אחיותיו והוליד ממנה בן. ולבן זה, אסורה הבת השניה הן משום אחות אמו, והן משום אחותו מאביו, והן משום אחות אביו, לפי שהיא נולדה מאם אביו. ולכן, אם בא עליה בשוגג, חייב שלש חטאות.

ומקשינן לאידך: ורבי יצחק, שלפיו צריך את היתור של "אחותו" ללמד שחייבי כרת לא לוקין, מנא ליה הא דרשיעא בר רשיעא חייב בשלש חטאות? שהרי רבנן למדו זאת מהיתור של אחותו. ^[3]

ומתרצינן: נפקא ליה מקל וחומר. ^[4]

דתנן, אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באטליז של עמאום, כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל: הבא על אחותו שהיא אחות אביו, שהיא אחות אמו, מהו? האם הוא חייב חטאת אחת על כולן, או חייב חטאת על כל אחת ואחת? ואמרו לי: הלכה זאת, לא שמענו. אבל שמענו את ההלכה במקרה דומה, הבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד, שחייב על כל אחת ואחת.

ומכאן נראין הדברים, שיש לחייב רשיעא בר רשיעא בשלש חטאות, מקל וחומר מחיוב מי שבא על חמש נדות:

ומה נדה, שהיא שם אחד, חייב על כל אחת ואחת.

כאן, שבא על אחותו, שהיא אחות אביו, שהיא אחות אמו ששלשה שמות מחולקים יש באשה זו, לא כל שכן שיתחייב שלשה!

ואידך, רבי עקיבא ורבי ישמעאל, שהוצרכו לימוד מהכתוב לחייב ברשיעא בר רשיעא שלש חטאות, סברו, שהקל וחומר מחמש נדות - קל וחומר "פריכא" הוא.

שהרי יש לדחותו, ולומר: מה לנדה, שכן גופין מחולקין. ולכן חייב על כל אחת ואחת.

אך אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו, גוף אחד היא, ויתחייב עליה רק אחת אף שיש בה שלש שמות. ולכן צריכים קרא לחייבו.

ומקשה הגמרא: ואידך נמי, רבי יצחק, שלא למד מן הכתוב אחותו ללמד על רשיעא בר רשיעא משום שהסתמך על הקל וחומר, הרי גם הוא מודה כי האי קל וחומר, ודאי קל וחומר פריכא הוא.

אלא, נפקא ליה מאחותו דסיפא, דכתיב בסוף הפסוק "אחותו" נוספת, "ערוות אחותו גילה". ומיתור זה מחייב לרשיעא בר רשיעא שלש חטאות.

והדרינן לרבנן: ואידך, אחותו דסיפא למה לי? הרי רשיעא בר רשיעא נלמד מאחותו בפרשת אחרי מות?

ומוקמינן, לחייבו על אחות שהיא בת אביו ובת אמו, ואף שמפורש איסור אחותו מאב ולא מאם, וכן אחותו מאם ולא מאב, ומקל וחומר ידעינן שאחותו מאב ומאם אסורה, אתא קרא דאחותו לאוסרה מיתורא -

כדי לומר שאין עונשין מן הדין.

וצריכים פסוק לאסור, אף דידעינן מקל וחומר שאסור.

ושוב הדרינן לרבי יצחק:

ואידך, מנין לו עונש באחותו מאב ואם, והרי אין עונשין מן הדין!?

איבעית אימא, גמר עונש מאזהרה. שהרי לאזהרת אחותו שהיא אחותו מאב ואם, יש יתור "אחותך היא".

ולמד את דין העונש מהאזהרה - כמו שלא חילק הכתוב באזהרה בין אחותו מאב [או אחותו מאם], לבין אחותו מאב ומאם, הוא הדין לענין העונש, חייב גם על אחותו מאב ומאם כמו שחייב על אחותו מאב או אחותו מאם. ולכן לא הוצרך פסוק לכך, ולא מפני ש"למד מן הדין".

הערות

^[1] ופרש"י בכריתות (ב ב) שההוה אמינא היתה ש"שם אחוה - אחד הוא", ואף שעובר בשלשה גופים מחולקים, חייב עליהן רק קרבן אחד. ולפי ביאור זה, הקושיא להלן על גופין מחולקין דשמות מחולקין אין כאן שהרי זה גופא החידוש, ואולי הקושיא ששמות וגופין יחדיו מחלקין.

^[2] השקליא והטריא צריכה ביאור, שהרי מקשינן על גופין ושמות, ומתרצינן רק על גופין. ועל כרחך רק שמות וגופין יחד מחלקין. ואם כן מהיכי תיתי לחלק שלש שמות בגוף אחד, והלא עדיף לאוקמי על ג' גופין ושם אחד, שיש בזה עדיין חידוש באחוה אחת. ועיין בערוך לנר.

^[3] שטמ"ק בכריתות (דף טו א אות י"א בשם הרא"ש) תמה, שמצינו באיסור כולל או מוסיף שמתחייב כמה חטאות, ולמה לי קרא לרבות אופן דידן, שהוא בבת אחת, ותירץ שבאופן דידן, שהכל איסור אחוה, סלקא דעתין שלא יחלקו לחיובין. ובתוס' שם כתבו באופן אחר עיי"ש. ולפי רש"י בכריתות הנ"ל צ"ל כהרא"ש.

^[4] הקשה הריטב"א, הרי אין עונשין מן הדין. ותירץ, דנפקא מינה רק לקרבן. ואותו כן עונשין מן הדין. ועיין תורא"ש בקידושין (נז א) דעונשי שמים מזהירין מן הדין. וכתב האור שמח פ"ב מאיסורי ביאה, שלפ"ז הסוגיא היא לענין קרבן. ועיין בערוך לנר (ודנו בכוונתו בשער המלך שחיטה פ"ב א', ובספר קובץ על הרמב"ם פ"ו מעבודה זרה עי"ש). ובשם הראב"ד תירץ, שחיוב קרבן על כל ערוה מפורש בתורה, וחילוק האיסורים הוי גילוי מילתא בעלמא. ועיין בספר ברכת אברהם, שמהתירוץ הראשון מוכח, שאין הטעם שלא עונשין מן הדין משום שעונש קל לא מכפר על עבירה חמורה (מהרש"א בסנהדרין סג א), דסברא זו שייכת גם בקרבן. ומהתירוץ השני מוכח, שאין הטעם דחיישינן שמא תמצא פירכא, שאם כן איך יוסיפו חיובים, אלא הלכה למשה מסיני היא, בגדרי המידות שהתורה נדרשת בהם. והריטב"א והראב"ד כתבו גדרים, שלקרבן או לבירור החיובים, ילפינן מן הדין. דתנן, אמר רבי עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ורבי יהושע באיטליז של עימאום (שם מקום) כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, מהו, אמרו לו, זו לא שמענו, אבל שמענו בגופין מחולקין.

כדאמרינן מעיקרא [כמו שאמרנו מתחילה], שחייבי כריתות ישנם בכלל מלקות משום שאם עשו תשובה, בית דין של מעלה מוחלין להן, ולכן אין כאן "שתי רשעיות", כדי לפוטרם ממלקות. מאי אמרת [מה אתה אומר], מה טענת כנגד זה? הא [הרי] עדיין לא עבוד [עשו] תשובה — יש לומר כי מכל מקום לא פסיקא מילתא [חתוך, מוחלט הדבר] לכרת, וכיון שאין כאן כרת ברור — אין פוטרים אותם ממלקות משום כך.

א שנינו בברייתא לעיל, ר' יצחק אומר: כל חייבי כריתות המנויים בפרשת אחרי מות (ויקרא יח) בכלל אחד היו, ובכללם אחותו, ולמה יצאת שוב כרת באחותו בפרשת קדושים (ויקרא כ, יז) — לדונו בכרת ולא במלקות. שלדעתו גם חייבי כריתות, כמו חייבי מיתות בית דין, אינם לוקים.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] כלומר, ר' ישמעאל ור' עקיבא, שאינם סבורים כך, אלא שחייבי כריתות לוקים, כרת שנאמרה במיוחד באחותו למה לי ומה הוא בא ללמד? ומשיבים: לחלק כלומר, ללמד שיש עונש נפרד על כל אחת מן העריות (ושאר הכריתות) לחוד, וכדברי ר' יוחנן, שאמר ר' יוחנן: שאם עשאן כולם, שעבר על כל העבירות המנויות שם בהעלם (חוסר ידיעה) אחד, שעשה את כולן בשגגה אחת — חייב להביא קרבן על כל אחת ואחת מהן, משום שיש חיוב כרת בכל אחת לעצמה.

ושואלים: ור' יצחק, הלומד מכרת האמור באחותו את שיטתו, דין זה לחלק לקרבנות, מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו] ממקור אחר, שנאמר "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב" (ויקרא יח, יט), שמייתור הלשון הזה יש ללמוד לחייב על כל אשה ואשה.

ושואלים: ורבנן נמי תיפוק ליה מהא [וחכמים גם כן, תצא להם הלכה זו מפסוק זה] ולא מכרת האמור באחותו! ומשיבים: אין הכי נמי [כן כך הוא גם כן], שגם הם למדים מפסוק זה לחלק בקרבנות. וחוזרת השאלה: אלא לשיטתם, כרת שכתוב אחותו למה לי? ומשיבים: לחייבו שלושה קרבנות נפרדים אם בא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד.

ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא, הרי גופין מוחלקים שהרי הן שלוש נשים נפרדות, הרי שמות מוחלקין שיש כאן שלוש עבירות שונות, ומה החידוש בדבר? אלא, לחייבו שלושה קרבנות על אחותו, שהיא גם אחות אביו, שהיא גם אחות אמו. ומסבירים: והיכי משכחת לה [ואיך אתה מוצא אותה] שיהיה דבר כזה? ברשיעא בר רשיעא [ברשע בן רשע]. כיצד? בא אדם על אמו, והוליד ממנה שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהבנות הללו, והוליד ממנה בן, ואותו בן בא על אחות אמו, שהיא גם אחותו (שהרי היא בת אביו) וגם אחות אביו (שמצד אמה היא אחות אביו, אחות האיש שבא על אמו).

ושואלים: ור' יצחק הא מנא ליה [דבר זה מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא לו] הדבר מקל וחומר, דתניא [כמו ששנויה ברייתא]: אמר ר' עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ור' יהושע באיטליז (מקום ממכר הבשר) של העיר עימאום, בשעה שהלכו שניהם ליקח (לקנות) בהמה לצורך משתה (סעודת החתונה) של בנו של רבן גמליאל. וכך היתה השאלה: הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, מהו דינו לגבי קרבן? האם [אינו] חייב על כולן אלא אחת, או חייב על כל אחת ואחת?

אמרו לו: זו לא שמענו, לא קיבלנו מסורת בהלכה מסויימת זו, אבל שמענו הלכה בענין דומה: הבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד, שחייב להביא קרבן חטאת על כל אחת ואחת מהן, ונראין דברים לגבי המקרה ששאלת, שחייב על כל אחת מקל וחומר, כיצד? ומה נדה שהיא שם אחד כלומר סוג אחד של איסור — חייב על כל אחת ואחת, כאן באשה זו ששלשה שמות (איסורים) הן — לא כל שכן שיהיה חייב עליה שלוש חטאות?

ומסבירים: ואידך [והאחר, חכמים] הסבורים שצריך ללמוד דבר זה מפסוק מפורש, סבורים כי קל וחומר פריכא [שביר] הוא, שאינו קל וחומר שעומד בפני ביקורת, שהרי אפשר לטעון כנגדו: מה לנדה — שכן גופין מוחלקין, שהרי מדובר כשבא על נשים שונות, מה שאין כן במקרה שלנו שמדובר באשה אחת.

ושואלים: ולאידך נמי [ולשיטת האחר, ר' יצחק, גם כן], האי [הרי] ודאי קל וחומר פריכא [שביר] הוא, שאי אפשר ללמוד ממנו! אלא, צריך לומר שדין זה, לחייב שלוש חטאות על אחותו שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו, נפקא ליה [יוצא, נלמד לו] מ"אחתו" דסיפא [שבסוף אותו פסוק]. שנאמר בתחילה "ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו... ונכרתו", ואחר כך נאמר "ערות אחותו גילה עוונו ישא" (ויקרא כ, יז), וחזרה זו על המלה "אחותו", באה ללמד שחייב על כל איסור ואיסור לעצמו.

ושואלים: ואידך [והאחר, חכמים] שלמדו דין זה מ"אחותו" הראשון, "אחותו" דסיפא [שבסוף] למה לי, מה הוא בא ללמד? ומשיבים: לחייבו על אחותו שהיא גם בת אביו וגם בת אמו, לומר שאין עונשין מן הדין (מקל וחומר). שהרי פרטה התורה עונש לגבי אחותו בת אביו לחוד, וגם לגבי אחותו בת אמו לחוד, ומכל מקום צריך ללמדנו שאם אחות זו היא גם בת אביו וגם בת אמו חייב עליה.

ושואלים: ואידך [והאחר, ר' יצחק] שלמד מכתוב זה דבר אחר, מנין לו שחייב על אחותו מאב ומאם? ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] גמר [הריהו למד] כעין גזירה שווה עונש מאזהרה, שכשם שבאזהרה= באיסור למדנו שיש איסור גם באחותו בת אביו ובת אמו, כן הוא גם בעונש. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור], נפקא ליה [יוצא לו] הדבר ל

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

as we stated initially, that if they repented the heavenly court absolves them of the punishment of karet, and therefore this is not a case of two punishments for one transgression, and there is no exemption from lashes. What do you say in response, that they did not yet repent? Nevertheless, since the matter is not clear-cut with regard to karet, as perhaps they repented, they are therefore not exempt from lashes.

§ It is taught in the baraita that Rabbi Yitzḥak says: Those liable to receive karet in cases of incest were included in the principle: “For anyone who performs any of these abominations, the souls who do so shall be excised from among their people” (Leviticus 18:29). And why was the punishment of karet, when administered to one who engages in intercourse with his sister, excluded from this verse and mentioned independently (Leviticus 20:17)? It is to sentence him to be punished with karet and not to be punished with lashes.

The Gemara asks: And according to the Rabbis, i.e., Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva, who maintain that those liable to receive karet are flogged, why do I need karet to be written in the case of one who engages in intercourse with his sister; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to divide the various prohibitions of sexual intercourse with forbidden relatives, and is in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says that if one performed all the transgressions described in the passage in the Torah enumerating forbidden relatives during one lapse of awareness, he is liable to bring a separate sin-offering for each and every one, as one is liable to receive karet for each and every one.

The Gemara asks: And concerning Rabbi Yitzḥak, who derives the halakha that one who is liable to receive karet is not flogged from the fact that karet for one who engages in intercourse with his sister emerged from the generalization, from where does he derive the concept to divide the various prohibitions? The Gemara answers: He derives it from the verse written with regard to a menstruating woman: “And to a woman in the separation of her impurity you shall not approach” (Leviticus 18:19). From the superfluous expression “and to a woman,” Rabbi Yitzḥak derives that one is liable for intercourse with each and every forbidden woman.

The Gemara asks: And with regard to the Rabbis as well, let them derive the division of the prohibitions from this verse, rather than from the fact that karet for one who engages in intercourse with his sister emerged from the generalization. The Gemara answers: Yes, it is indeed so, they derive division from the verse with regard to a menstruating woman; but rather, the question again arises: Why do I need karet to be written in the case of one who engages in intercourse with his sister; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to render him liable to bring three separate sin-offerings for engaging in intercourse with his sister, and with his father’s sister, and with his mother’s sister, during a single lapse of awareness.

The Gemara asks: Isn’t the fact that he is liable to bring three sin-offerings obvious? The actions were performed with separate bodies, i.e., three different women, and those actions violated the names of three separate prohibitions; no derivation is required. Rather, it is to render him liable to bring three separate sin-offerings for engaging in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister. The Gemara inquires: And how can you find these circumstances? The Gemara answers: It is found in the case of a wicked person, son of a wicked person. How so? If a man engages in intercourse with his mother, and she bears him two daughters, and he then engages in intercourse with one of the daughters and fathers a son, that son could engage in intercourse with the other daughter, who is his half sister through his father, as well as being his father’s half sister and his mother’s half sister.

The Gemara asks: And with regard to Rabbi Yitzḥak, from where does he derive this? He derives it by means of an a fortiori inference, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: I asked Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua a question in the meat market [itliz] of the town of Emmaus, where they went to purchase an animal for the wedding feast of Rabban Gamliel’s son. Rabbi Akiva asked: In the case of one who engages in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister, what is the halakha with regard to bringing a sin-offering? Is he liable to bring only one sin-offering for engaging in intercourse that violated all of the prohibitions, or is he liable to bring a sin-offering for each and every prohibition that he violated when he engaged in intercourse with that woman?

Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua said to him: We did not hear the halakha in that case. But we heard the halakha in a similar case: One who engages in intercourse with five menstruating women during one lapse of awareness is liable to bring a sin-offering for each and every one of the women with whom he engaged in intercourse, and it appears with regard to the matter of your inquiry that he is liable to bring a sin-offering for each and every prohibition, by means of an a fortiori inference. How so? If in the case of a menstruating woman, which involves violation of the name of one prohibition, he is liable for intercourse with each and every one, here, where the woman is forbidden due to the names of three prohibitions, is it not all the more so logical that he is liable to bring three sin-offerings?

The Gemara explains: And according to the other opinion of the Rabbis, who maintain that liability for intercourse with each and every one is derived from an explicit verse, it is a refuted a fortiori inference: What is notable about the case of a menstruating woman? It is notable in that the actions were performed with separate bodies, i.e., different women, while in the case in question, the person engaged in intercourse with one woman.

The Gemara asks: And according to the other opinion of Rabbi Yitzḥak too, this is certainly a refuted a fortiori inference, from which no halakha can be derived. Rather, as for the halakha that a person is liable to bring three sin-offerings for engaging in intercourse with his sister who is also his father’s sister and who is also his mother’s sister, Rabbi Yitzḥak derives it from the phrase “his sister” written in the latter clause of that verse. The verse begins: “And a man who takes his sister, the daughter of his father or the daughter of his mother…and they shall be excised…the nakedness of his sister he has revealed, he shall bear his transgression” (Leviticus 20:17). From the repetition of the term sister, it is derived that he is liable to bring a sin-offering for each and every prohibition that he violated.

The Gemara asks: And according to the other opinion of the Rabbis, who derive this halakha from the term “sister” at the beginning of the verse, why do I need the phrase “his sister” to be written in the latter clause of that verse; what does it teach? The Gemara answers: It teaches to render him liable for engaging in intercourse with his sister who is also the daughter of his father and the daughter of his mother, which comes to say that one does not administer punishment based on an a fortiori inference. Although the Torah specified liability for one who engaged in intercourse with his paternal sister and for one who engaged in intercourse with his maternal sister, an independent derivation is necessary for liability for one who engaged in intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister.

The Gemara asks: And according to the other opinion of Rabbi Yitzḥak, who derives another matter from the term “sister” in the latter verse, from where does he derive liability for one who engaged in intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister? The Gemara answers: If you wish, say he derives the punishment from the prohibition; just as the prohibition includes intercourse with a woman who is both his paternal and his maternal sister, the same applies to the punishment. And if you wish, say instead that he derives it

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ר' יצחק אמר חייבי כריתות בכלל היו. פי' אלו שפירשה בהן התורה כרת כגון אחותו וכיוצא בה הן בכלל כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ולמה יצא כרת ונכתבה באחותו לדונן בכרת ולא במלקות.

ורבנן כרת באחותו למה להו לחייבו על אחותו שהיא (היא) אחות אביו והיא אחות אמו.

משכחת לה ברשיעא בן רשיעא אמר ר' אדא בר אהבה כגון שבא אביו על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא אותו הבן על אחות אמו שהיא אחותו מאביו והיא אחות אביו מן האם וזהו רשיעא בן רשיעא ומפורש בכריתות פ"ג (דף טו ע"א) אבל לחלק שאם שגג מביא קרבן על כל אחת מהן נפקא להו מואל אשה בנדת טומאתה לחלק על כל אשה ואשה:

עשה הרבה מעבירות אלו בהעלם אחד אפי' עשאם כלם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת שהרי חייבי כריתות של עריות כלן היו בכלל מה שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו הנפשות וכו' למה יצאה כרת באחותו מן הכלל לחלק ולחייב עליה בפני עצמה וכל שהיה בכלל ויצא ללמד הרי הוא מלמד על הכלל כלו כמו שידעת:

עשה עבירה אחת בגוף אחד הרבה פעמים בהעלם אחד אפי' היה הפסק כמה בין זו לזו הואיל ולא נודע לו בנתים אינו חייב אלא אחת שהרי אין כאן אלא גוף אחד ושם אחד אבל אם היתה לו ידיעה בנתים חייב על כל אחת ואחת שהידיעות מחלקות כמו שהתבאר:

היו הגופין מוחלקין אע"פ שהכל שם אחד כגון שבא על אחיות הרבה או על כמה נדות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ואין צריך לומר בגופין מוחלקין ושמות מוחלקים כגון בא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו והדומה לזה:

היה גוף אחד ושמות מוחלקים כגון אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו חייב על כל אחת ואחת ונמצא חייב בביאה אחת שלש חטאות אחת משום אחותו ואחת משום אחות אביו ואחת משום אחות אמו ושאלו בסוגיא זו היאך דבר זה באפשר ופרשוה כגון שבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות ובא על אחת מבנותיו והוליד בן פריץ וכשיבא הפריץ הזה והוא הנקרא רשיעא בר רשיעא על הבת האחרת ונמצא שבא על אחותו מצד האב ועל אחות אביו מצד האם ועל אחות אמו משני צדדין וכל שאתה מחייב קרבנות הרבה בגוף אחד משום ב' שמות דוקא כשבאו האיסורין כאחד או באיסור מוסיף או באיסור כולל כיצד בא על אשת אחיו והיא נדה חייב שלש משום אשת אח ומשום אשת איש ומשום נדה משום אשת איש ומשום אשת אח שהרי שניהם כאחד באו ועל הנדה מפני שיש בו איסור מוסיף ר"ל שמתוך שניתוסף באיסור זה איסור לבעלה אף הוא נוסף אצל יבמה וכן כל כיוצא בזה ויצא מכלל הרבה שמות לחטאת אחת מי שהיה נשוי שלש נשים ובא על אמה של אחת מהן שהיא אם אמה של שניה ואם אביה של שלישית שאע"פ שזו חמותו ואם חמותו ואם חמיו הואיל וכלן משום בת אחת באו אינו חייב אלא אחת כמו שיתבאר במקומו:

עריות כל אחוה שבהן אין בה חילוק בין מצד האב למצד האם אלא הכל שוה שנאמר אחותך בת אביך או בת אמך ובא להזכיר אחות סתם במה שאמר אחותך היא וכן ערות אחותו גלה ללמד על אחות שמשני צדדין ואע"פ שקל וחומר הוא אין מזהירין מן הדין ולא עונשין מן הדין:

גמ' שהיא אחות אמו מהו חייב אחת על כולן כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה גמר עונש כו' בת אשת אביך מולדת כו' שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו ולאחותו שהיא כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה לאפוקי הני פסח ומילה דקום עשה נינהו כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ההוא מבעי ליה כו' ל"ל קרא דקדושים תיפוק ליה גבי כו' לאחותו בת אביו ובת אמו כו' ומאונסים לא כו' עכ"ל הכי איתא בפ"ב דיבמות דרבנן דרשי אחותך לחייב על אחותו בת אביו ובת אמו לומר כו' ומהרש"ל מחק מדברי התוס' ומאונסים ואולי נעלם ממנו פרש"י דהתם שפי' לחייב על אחותו בת אביו ובת אמו מן האונסין כגון שנולדו הוא והיא מן האנוסה כו' וה"נ בת אשת אביך דמשמע בין אמו ובין שאינו אמו באישות הוא דכתיב כו' עכ"ל ע"ש:

בד"ה ה"ג רש"י כו' אחותו דסיפא דדריש לחלק כו' עיקר קרא דכרת באחותו לדונו כו' ואחותו דסיפא לאחותו שהיא כו' ואחותו דרישא לא איצטריך כו' כרת באחותו ל"ל פי' דדרשינן מינה חילוק כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל חילוק בעריות על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ולפי זה לא גרסי' התם כמו שהיא בגמרות שלפנינו לרבי יצחק מבעי ליה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו כו' גם רש"י שם פי' שהוא פי' משובש מתלמידים טועין וה"ג לר' יצחק כדאית ליה לרבנן מבעי ליה לאחותו בת אביו ובת אמו כו' עכ"ל רש"י שם וכ"נ מדברי התוס' לקמן דה"ג בשמעתין ודו"ק:

בד"ה ואידך ר"י כו' דקאמר לר' יצחק כדאית ליה ולרבנן כו' עכ"ל ה"ג רש"י שם כמ"ש לעיל ולפי נוסחת הגמרא שלפנינו גרסינן שם לעיל מיניה רבי יצחק סבר עונשין מן הדין ואיבעית אימא יליף עונש מאזהרה גם זה סותר קצת מה שכתבו הכא בתירוצם דלהאי שנוייא דקאמר גמר עונש מאזהרה סבר רבי יצחק עונשין מן הדין כו' מיהו בכמה דברים מתחלף סוגיא דהכא מדהתם ודו"ק:

תוס' ד"ה ההוא מבעי ליה וכו' וא"ת למה לי קרא בקדושים וכו' כצ"ל:

רש"י בד"ה גמר עונש מאזהרה כו' ולאחותו שהיא בת אביו כו" נ"ב יש מוסיפין ברש"י ובת אמו שלא בת אביו ואומר אני כל המוסיף גורע דבהאי אידך קרא שנכתב באחרי מות באזהרה בת אשת אביך וגו' לא איירי אלא באחותו מאביו ולא מאמו ובא אחותך היא לרבוי מאביו ומאמו אבל קרא קמא דאחרי מות דכתיב ערות אחותך וגו' ביה כתיב בת אביך או בת אמך וכהאי גוונא כתיב בעונש תרוייהו ומשום הכי הבא על בת אביו ובת אמו חייב שנים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו כדאיתא להדיא בסנהדרין:

תוס' ד"ה מה עבודת כוכבים כו' דמ"מ קשה נהי דקרבן כו' כצ"ל:

בד"ה הכי גריס רש"י כו' עוד יש מפרשים כו' נ"ב זהו פי' רש"י שלנו:

בד"ה ואידך כו' דקאמר גמר עונש מאזהרה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה גמר עונש. ומה אזהרה לא חילק כו' ובת אמו שלא בת אביו. זו היא גי' מהרש"א ומהרש"ל לא ניחא ליה גי' זו ולפי הסוגיא דיבמות ופרש"י שאביא בסמוך הדין עם המהרש"א:

תד"ה ההוא. אבל בת אביו ובת אמו ומאונסים כו'. עי' מהרש"א שמקיים גי' ומאונסים ע"פ פירש"י דיבמות (כ"ב ב') דלא איצטרך לרבות ב"א וב"א אלא באונסין דבנשואין כתיב בת אשת אביך דמשמע בין אמו כו' ופירושו מוכרח מדאמר שם וריב"י א"כ ליכתבי' כו' באידך קרא ע"ש אבל התוס' הכא שכ' מ"מ מיירי טפי מאחותו כו' אקרא דערות בת אשת אביך חזינן דס"ל דאף בנשואין לא כתיב בהדיא ב"א וב"א ואיצטריך אחותך לרבויי אבל קשה מה הכריחם לומר כן הלא סגי אם באונסין לא כתיב בהדיא ולכן נצרך קרא דקדושים משום אונסין וע"כ צ"ל דלרווחא דמילתא כתבו דאף בקרא דבת אשת אביך לא כתיב כ"כ בהדיא אבל זה מודו דעיקר רבוי דאחותך לא אתי אלא לאונסין לזאת מקויימת שפיר גי' ומאונסים כהמהרש"א:

תד"ה ואידך. ותימה דבכל שינויי דהכא כו'. כצ"ל:

בא"ד ומהאי טעמא דגמר עונש מאזהרה והיינו דוקא היכא דאיכא כו'. כצ"ל:

בגמרא אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן כל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו ופירש"י הא אתא לאשמעינן דאפי' למ"ד לאו שניתק לעשה אין לוקין כדתניא לא תותירו כו' ואשמעינן ר' יוחנן הני מילי כו' אבל עשה שקדם את הלאו ואתה יכול לקיימו קודם עבירת הלאו אין זה ניתק הלאו כו'. ולכאורה ל' רש"י תמוה טובא דמי הכריחו לפרש כן דהא פשטא דלישנא דגמרא ודאי משמע דעיקר מימרא דרבב"ח משמיה דר"י היינו דכל עשה דכתיב קודם הל"ת לוקין והיינו דומיא דוישלחו מן המחנה דמייתי ר' יוחנן מקרא ומתניתין דהתם העשה נכתב קודם הל"ת והיינו דבעו למימר מעיקרא דהדר ביה ר' יוחנן והיינו מברייתא דאונס שגירש דהתם כתיב נמי העשה קודם הל"ת ומפירש"י ודאי לא משמע הכי דמלשונו משמע דהאי שקדמו עשה היינו דוקא בענין שיוכל לקיים העשה קודם הל"ת ומנ"ל לרש"י הך מלתא. ויותר קשה על פירושו במאי שמפרש דעיקר מימרא דר"י היינו למ"ד דל"ת הניתק לעשה אין לוקין והיינו האי תנא דברייתא דנותר ומאן שמעת ליה דאמר הכי היינו ר"י כדלקמן וא"כ מאי איצטריך ר' יוחנן לאשמעינן הך מלתא אליבא דר' יהודה ולסייע מקרא ומתניתין דטמא ומקשינן עליה מברייתא דאונס שגירש ולמימר דהדר ביה ר' יוחנן ותיפוק לי' דממילתא דר' יהודה גופא מוכח הך מלתא דר' יוחנן מדאשכחן דר' יהודה פוטר בנותר מה"ט דניתק לעשה ואפ"ה אשכחן נמי לר' יהודה לקמן במתני' ובשלהי שילוח הקן דאם נטל לוקה ואינו משלח וקשיא דר' יהודה אדר"י אע"כ כדמסקינן התם דטעמא דר"י דשלח מעיקרא משמע והוי כאילו נכתב העשה קודם הלאו וא"כ כ"ש היכא דנכתב ממש העשה קודם הלאו דלוקה ובפשיטות ה"ל לרש"י לפרש דעיקר מימרא דר"י היינו אליבא דרבנן בשילוח הקן דפטרו ממלקות וע"כ היינו טעמא משום דל"ת קודם לעשה למאי דלית להו דשלח מעיקרא משמע משא"כ היכא דהעשה קודם הל"ת אשמעינן ר' יוחנן דרבנן נמי מודו כדמוכח ממתני' דטמא הבא למקדש. ועוד דלמאי דמפרש רש"י בסוף דבריו דעיקר מלתא דר' יוחנן היינו משום דאפשר לקיים העשה קודם הלאו הוי שלא אליבא דהלכתא דהא מסתמא ודאי קי"ל כרבנן דשילוח הקן דפטרו ממלקות מטעמא דניתק אע"ג דיוכל לקיים העשה קודם הלאו. והנלע"ד בכוונת רש"י שהוכרח לפרש כן משום דמלישנא דר' יוחנן גופא מוכח הכי והיינו משום דבלא"ה קשיא לי טובא אמאי דבעי תלמודא למימר מעיקרא דר' יוחנן הדר ביה משמעתי' משום ברייתא דאונס שגירש ואכתי מאי אולמא הך ברייתא טפי מקרא ומתני' דהבא אל המקדש טמא כיון דבלאו מימרא דר"י נמי קשי' מתני' אברייתא אע"כ דהא דבעו למימר דהדר ביה ר"י לאו מעיקר מלתא הדר ביה לגמרי אלא דהדר ביה ממאי דקאמר כל ל"ת שקדמו עשה בלשון כללי דהא ליתא דהא אונס שגירש נמי קדמו עשה ואפ"ה אינו לוקה אע"כ שיש איזה חילוק בין אונס לטמא וסוף סוף לאו כללא היא ואהא מסיק רבא ור' יוחנן גופא דשאני אונס משום דגלי קרא דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי והוי לאו הניתק לעשה וא"כ לפ"ז נ"ל ברור דמש"ה הוכרח רש"י לפרש כאן דבאפשר לקיימו קודם הלאו תליא מלתא דאלת"ה הדרא קושיא לדוכתא היאך קאמר ר' יוחנן בלשון כללי הא אשכחן אונס דפטור אע"ג דעשה קודם ללאו אע"כ דלעולם לא קאמר ר' יוחנן דלוקה אלא היכא דאיכא תרתי שהעשה נכתב קודם הלאו ואפשר נמי לקיים העשה בהיתר קודם עבירת הלאו דכך הדעת נותנת לאוקמי העשה בהיתירא כגון וישלחו מן המחנה משא"כ באונס לא מיקרי כלל ל"ת שקדמו עשה כיון דאכתי לא שייך לקיים העשה קודם עבירת הלאו ורש"י אזל לשיטתיה דמפרש לקמן בשמעתין ובפ"ק דתמורה דע"כ דהאי כל ימיו אשמעינן דאף לאחר שגירשה צריך להחזיר' דאי קודם גירושין לא שייך לישנא דכל ימיו כלל דמן לא יוכל לשלחה לחוד שמעינן שפיר דלעולם אסור לגרשה אע"כ דהאי עשה דכל ימיו היינו עשה באפי נפשה לאחר ששילחה מביתה שצריך להחזירה ולעולם היכא דאפשר לקיים העשה קודם הלאו שפיר שייך האי כללא דרבי יוחנן. ועוד נראה לי דעיקר מלתא דר' יוחנן דקאמר בל' כללא אמתניתין דסוגיא דלעיל קאי דאף על גב דקתני טמא שנכנס למקדש דלוקה ואמרי' לעיל בסמוך היינו לאו דלא יטמאו את מחניהם ומשמע לכאורה דדייקינן מינה דוקא טמא שנכנס למקדש הוא דחייב מלקות אבל מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור כדאמר רב חסדא בפסחים בפ' אלו דברים (פסחים דף ס"ח) והיינו משום דניתק לעשה דבדד ישב ואשמעינן ר' יוחנן דאפ"ה חייב וכהאי תנא דברייתא שם בפסחים דמצורע שנכנס לפנים ממחיצתו סופג את הארבעים וכן פסק הרמב"ם ז"ל ומשמע ליה לרש"י דהיינו מה"ט גופא דלא מיקרי ניתק לעשה כיון דאפשר לקיים העשה בהיתר קודם עבירת הלאו והא דקתני הבא אל המקדש טמא ולא קתני נמי שאר מחנות היינו משום דמלתא דפסיקא קתני במידי דשייך בכל הטמאים אפי' בטמא מת כדכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא נפש והרבה יש לי להאריך בזה אלא שאין כאן מקומו ובדעתי לבאר אי"ה בפ"ב דשבועות ועיין עוד בלשון רש"י בפסחים בפ' אלו דברים שדבריו נוטין למה שכתבתי כאן בכוונתו ועיין שם בתוס' ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

כדאמרינן מעיקרא. טעמיה דר' עקיבא משום שתי רשעיות הוא ודקאמרת חייבי כריתות נמי שתי רשעיות הן דאכתי עונש כרת עליו לא פסיקא מילתא לכרת הואיל והוא תלוי בתשובה: ורבנן. רבי ישמעאל ור''ע: לחלק. לפי שכלל כל העריות בכרת אחת הייתי אומר אם עשאן כולם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת לכך יצאה כרת באחותו לחלק דהוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו שמתחייב עליה לעצמה אם עשאם עם חברותיה ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה: מואל אשה. דמצי למכתב ולנדה לא תקרב: לחייבו על אחותו ועל אחות אביו כו'. אם בא על שלשתן בהעלם אחד: הרי שמות מוחלקין. שיש אזהרה בכל אחת והרי הן כשאר כל העריות: ברשיעא בר רשיעא. הבא על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא הבן על אחות אמו שהיא אחותו ואחות אביו: באטליז. במקום שמוכרין הבשר במקולין: מאחותו דסיפא. ערות אחותו גלה (ויקרא כ): שאין עונשין מן הדין. שהרי ענש על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו שלא בת אמו שנא' (שם) בת אביו או בת אמו ויש לומר כ''ש שענש על בת אביו ובת אמו אבל אם אמרת כך ענשת מן הדין לכך נאמר אחותו דסיפא: גמר עונש מאזהרה. דלענין אזהרה כתיב אחותך היא יתירא להזהיר על אחותו בת אביו ובת אמו שנאמר (שם יח) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא ומה אזהרה לא חלק בין אחותו בת אביו שלא בת אמו [ובת אמו שלא בת אביו] ולאחותו שהיא בת אביו ובת אמו אף בעונש ענש על אחותו בת אביו ואמו כאחותו דבת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו:

קשה לישנא דקום עשה דמשמע דליכא בהן שום לאו הקשה הר''ר שלמה מדרויי''ש (דמ''מ קשה) נהי דקרבן לא בעי אזהרה מ''מ הנך דליכא אלא חד כרת כמו מפטם וסך דלא ידעינן דחלוקין לחטאות אלא משום שהם לאוין מוחלקין לרבי אלעזר דאמר רבי אושעיא ואצטריכו לחלק א''כ לא לילקי עלייהו כי היכי דבעינן למימר אי קרבן בעי אזהרה דלא לקי אלאו דכריתות וי''ל דמ''מ נהי דאצטריכו לחלק בשביל זה לא נמנע מללמוד ממנו מלקות כיון דידעינן בהו חיוב קרבן בלא לאו . נהי דחילוק לא ידענא אלא מלאוין מ''מ ילקו: לאפוקי הני. פסח ומילה דבקום עשה נינהו קשה ל''ל היקשא לאפוקי פסח ומילה תיפוק ליה מדאמרינן בת''כ ועשה אחת יצא מסית ומדיח ומקלל אביו ואמו ועדים זוממין שאין בהן מעשה דאין בהן קרבן וה''ה פסח ומילה דאי מימנע ולא עביד ליכא מעשה ושמא י''ל דאצטריך דרשא דהכא משום דבת''כ איכא דרשא אחריתי דמפרש מסית ומדיח דלאו בני קרבן נינהו משום דבעינן דומיא דעבודת כוכבים דיש בו כרת ופסח ומילה הוו בכרת והוה אמילא דהויין בקרבן מיהו ממילה קשה למה לי קרא דהא לא הויא בכרת דומיא דעבודת כוכבים דהא לעולם לא יתברר שיהא בכרת עד שימות דלעולם יכול למול עצמו וליפטר מכרת וי''ל דלעולם כל זמן שלא מל עונש כרת עליו: ההוא מיבעי ליה לחייבו על אחותו שהיא בת אביו ובת אמו. וא''ת ל''ל בקדושים תיפוק ליה גבי אזהרה כתיב אחותך היא יתירא לאחותו בת אביו ובת אמו וכתיב (ויקרא יח) ונכרתו הנפשות העושות וי''ל דונכרתו לא קאי אלא אעריות המפורשות בהדיא ונהי דבקרא כתיב ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא מ''מ מיירי טפי מאחותו שהיא מאשת אביו ובת אביו אבל בת אביו ובת אמו (ומאונסים) לא ידעינן אלא מיתורא דקרא אחותך היא: ואידך. רבי יצחק גמר עונש מאזהרה. תימה דבכריתות פ''ק (דף נ.) א''ר יצחק עונשין מן הדין דקאמר לר' יצחק כדאית ליה ולרבנן כדאית להו לומר דאין עונשין מן הדין וכן לקמן בפרקין (דף יז:) דקאמר אפי' למאן דאמר עונשין מן הדין כו' ופי' דהיינו ר' יצחק ותימה דבכל שינויי דהכא משמע דשפיר אית ליה לר' יצחק דאין עונשין מן הדין ונראה דלהאי שינויא דקאמר גמר עונש מאזהרה סבר ר' יצחק עונשין מן הדין דהכי פירושא גמר עונש מאזהרה משום דאיכא קל וחומר להענישן וכיון דהשוום באזהרה הוא הדין נמי בעונש כיון דאיכא קל וחומר להענישן ומעתה אמר רבי יצחק בכל דוכתי נמי עונשין מן הדין דהיינו היכא שאין צריך לענין אזהרה ומהאי טעמא היכא דגמיר עונש מאזהרה היינו דוקא דאיכא להענישו מן הדין דאם לא כן בחייבי לאוין נמי כגון גבי ממזר עמוני נילף בהם עונש כרת מהאי טעמא דגמר עונש מאזהרה דכי היכי דהשוום לענין אזהרה הוא הדין לענין עונש אלא כדפי' דדוקא משום דאיכא להענישו מן הדין קאמר גמר (גמר) עונש מאזהרה כך נראה למשי''ח וצריך עיון:. הכי גריס רש''י ואידך סבר לה כר''א דאמר שני לאוין וכרת אחד חלוקים לקרבן והלכך במפטם וסך דחלוקין בלאוין ידעינן שחלוקין לחטאות וא''ת כיון דלאוין מוחלקין א''כ ל''ל אחותו דסיפא דדריש לחלק תיפוק ליה דלאוין מוחלקין ופי' בקונטרס דכיון דאתא להכי בעריות נמי לא בעי חילוק ולא אצטריך ליה למדרש אל אשה דלעיל ולא דריש אחותו לחלק ואייתר ליה עיקר [קרא דכרת] באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואחותו. דסיפא לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין ואחותו דרישא לא אצטריך ליה ולדרשא אחריתא אתיא אי נמי אורחיה דקרא הוא עוד יש מפרשים דשפיר אצטריך דרשא לאחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו דנהי דאיכא לאוין מוחלקין מ''מ הואיל והם גוף אחד אימא לא ליחייב אלא אחת דלא דמי למפטם וסך שהם עבודות מוחלקות ושפיר אתי מרבי אלעזר אבל בפרק קמא דכריתות (דף ג.) משמע כפירוש הקונטרס דפריך אהא מילתא וכי מאחר דלאוין מוחלקין בו כרת באחותו למה לי פי' דדרשינן מינה חילוק בעריות ואליבא דר''א תיפוק ליה חילוק משום דלאוין מוחלקין כמו מפטם וסך ומאי פריך והא לא דמי כדפירשתי לכן נראה כפירוש הקונטרס:

מכות יד ע"א - טקסט הדף

דף יד - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד