סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וּמָה הַסּוֹקֵל אֵינוֹ נִסְקָל הַבָּא לִסְקוֹל וְלֹא סָקַל אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִסָּקֵל אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּינַן מֵעִיקָּרָא
מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּיב גָּלוּת כּוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר קְרָא הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הוּא וְלָא זוֹמְמִין
רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר קַל וָחוֹמֶר וּמָה הוּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּמֵזִיד אֵינוֹ גּוֹלֶה הֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה בְּמֵזִיד אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִגְלוּ
וְהִיא נוֹתֶנֶת (וַהֲלֹא דִין הוּא) הוּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּמֵזִיד לָא לִיגְלֵי כִּי הֵיכִי דְּלָא תֶּיהְוֵי לֵיהּ כַּפָּרָה הֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה בְּמֵזִיד נָמֵי לִיגְלוֹ כִּי הֵיכִי דְּלֶיהְוֵי לְהוּ כַּפָּרָה אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ
אָמַר עוּלָּא רֶמֶז לְעֵדִים זוֹמְמִין מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן רֶמֶז לְעֵדִים זוֹמְמִין וְהָא כְּתִיב וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם אֶלָּא רֶמֶז לְעֵדִים זוֹמְמִין שֶׁלּוֹקִין מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן דִּכְתִיב וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע מִשּׁוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע
אֶלָּא עֵדִים שֶׁהִרְשִׁיעוּ אֶת הַצַּדִּיק וַאֲתוֹ עֵדִים אַחֲרִינֵי וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק דְּמֵעִיקָּרָא וְשַׁוִּינְהוּ לְהָנֵי רְשָׁעִים וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע
וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִלֹּא תַעֲנֶה מִשּׁוּם דְּהָוֵי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו
תָּנוּ רַבָּנַן אַרְבָּעָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּעֵדִים זוֹמְמִין אֵין נַעֲשִׂין בֶּן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה וְאֵין גּוֹלִין לְעָרֵי מִקְלָט וְאֵין מְשַׁלְּמִין אֶת הַכּוֹפֶר וְאֵין נִמְכָּרִין בְּעֶבֶד עִבְרִי מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא אָמְרוּ אַף אֵין מְשַׁלְּמִין עַל פִּי עַצְמָן
אֵין נַעֲשִׂין בֶּן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה כְּדַאֲמַרַן וְאֵין גּוֹלִין לְעָרֵי מִקְלָט כְּדַאֲמַרַן וְאֵין מְשַׁלְּמִין אֶת הַכּוֹפֶר קָסָבְרִי כּוּפְרָא כַּפָּרָה וְהָנֵי לָאו בְּנֵי כַּפָּרָה נִינְהוּ
מַאן תָּנָא כּוּפְרָא כַּפָּרָה אָמַר רַב חִסְדָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הִיא דְּתַנְיָא וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ דְּמֵי נִיזָּק רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר דְּמֵי מַזִּיק מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר כּוּפְרָא מָמוֹנָא וּמָר סָבַר כּוּפְרָא כַּפָּרָה
אָמַר רַב פָּפָּא לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא כּוּפְרָא כַּפָּרָה וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן וּמָר סָבַר בִּדְמַזִּיק שָׁיְימִינַן
מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן נֶאֱמַר הֲשָׁתָה לְמַטָּה וְנֶאֱמַר הֲשָׁתָה לְמַעְלָה מָה לְהַלָּן בִּדְנִיזָּק אַף כָּאן בִּדְנִיזָּק
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּתִיב וְרַבָּנַן אֵין פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ כְּתִיב מִיהוּ כִּי שָׁיְימִינַן בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן
וְאֵין נִמְכָּרִין בְּעֶבֶד עִבְרִי סָבַר רַב הַמְנוּנָא לְמֵימַר הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ לְדִידֵיהּ דְּמִיגּוֹ דְּאִיהוּ לָא נִזְדַּבַּן אִינְהוּ נָמֵי לָא מִיזְדַּבְּנוּ אֲבָל הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ לְדִידֵיהּ אַף עַל גַּב דְּאִית לְהוּ לְדִידְהוּ מִיזְדַּבְּנוּ
אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְלֵימְרוּ לֵיהּ אִי אַנְתְּ הֲוָה לָךְ מִי הֲוָה מִיזְדַּבְּנַתְּ אֲנַן נָמֵי לָא מִיזְדַּבְּנִינַן אֶלָּא סָבַר רַב הַמְנוּנָא לְמֵימַר הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ אוֹ לְדִידֵיהּ אוֹ לְדִידְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּלֵית לֵיהּ לָא לְדִידֵיהּ וְלָא לְדִידְהוּ מִזְדַּבְּנִי אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ אָמַר רַחֲמָנָא בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא בִּזְמָמוֹ
מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא אָמְרוּ וְכוּ' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא קָסָבַר קְנָסָא הוּא וּקְנָס אֵין מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ אָמַר רַבָּה תֵּדַע שֶׁהֲרֵי לֹא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה [וְנֶהֱרָגִים] וּמְשַׁלְּמִין אָמַר רַב נַחְמָן תֵּדַע שֶׁהֲרֵי מָמוֹן בְּיַד בְּעָלִים וּמְשַׁלְּמִים

רש"י

ומה הסוקל אינו נסקל. עדים שלא הוזמו עד שנהרג הנדון ואח''כ הוזמו אין נהרגין כדאמרינן בפרקין (דף ה:) הרגו אין נהרגין דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה: הבא לסקול ולא סקל. שהוזם עד שלא נהרג הנדון: הוא שעשה מעשה במזיד אינו גולה. ההורג שעשה מעשה אם במזיד עשאו אינו גולה ואפילו בזמן שאינו נהרג כגון במזיד בלא התראה: הם שלא עשו מעשה. אלא דיבור בעלמא ובמזיד העידו אינו דין שלא יגלו על המזיד: ומקשינן לרבי יוחנן והיא הנותנת. המדה הזאת שהבאת לפטרן היא הנותנת להם חובת גלות הוא לפי שעושה מעשה אם במזיד עשאו אינו גולה דלא תהוי ליה כפרה: הם שלא עשו מעשה יגלו. על זדונן כי היכי כו': רמז לעדים זוממין. שלוקין עדי בן גרושה או עדי גלות שפטרם הכתוב מדין הזמה מנין שהן לוקין ולקמיה פריך תיפוק ליה מלא תענה: משום דהצדיקו את הצדיק כו'. בתמיה אי והצדיקו והרשיעו בדיינין קאמר וצדיק ורשע בבעלי דינין למה לי והצדיקו צדיק כו' ליכתוב כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והיה אם בן הכות למה הוזכרה כאן צדקת צדיק וכי כל מקום שהצדיקו ב''ד את הזכאי וחייבו את החייב יש מלקות דאתא קרא למיתלי מלקות בוהצדיקו והרשיעו אלא על כרחך בעדים משתעי עדים שקרים שהרשיעו צדיק ובאו אחרים והזימום והצדיקו את הנדון שהוא צדיק והרשיעו את העדים הרשעים והיה אם בן הכות את הרשע אם הזמה זו בת מלקות היא שאינו יכול לקיים בה דין הזמה גמורה כגון בעדי בן גרושה או גלות והפילו השופט והכהו: ותיפוק ליה מלא תענה. כל עונשי לאוין. מלקות אלא במקום שפירש לך בו עונש וכאן שאינו יכול לענשן בעונש הכתוב בהן ילקו: לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. לקמן יליף לה בפרק ג' (דף יג.). ואין משלמין כופר. אם העידו בשור המועד שהרג את האדם והוזמו והיו מחייבין את הבעלים כופר דכתיב (שמות כא) אם כופר יושת עליו וגו': ואין נמכרין. אם העידוהו שגנב ואין לו מה לשלם ונגמר דינו לימכר כדכתיב ונמכר בגנבתו: אין משלמין ע''פ עצמן. אם הוזמו בב''ד ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין על הזמתן עד שברחו ובאו בב''ד אחר והודו שהוזמו בב''ד פלוני ולקמן מפרש טעמא: כופרא כפרה. לכפר על זה שהרג שורו את האדם והני לאו בני כפרה נינהו שלא הרג שורם אדם: ומר סבר כופרא ממונא. שהזיק גופו של זה ונתחייב ליורשיו דמי ההרוג: כופרא כפרה. לכפר על עצמו שחייב מיתה בידי שמים לפיכך יתן דמי עצמו: בדניזק שיימינן. בהכי הויא ליה כפרה כי יהיב דמי ניזק ולקמיה מפרש טעמיה: מאי טעמייהו דרבנן. דאילו ר' ישמעאל מסתבר טעמיה כיון דכופרא כפרה דמי עצמו בעי למיתב: נאמר השתה למעלה. בנוגף אשה הרה כאשר ישית עליו בעל האשה (שם): ונאמר השתה למטה. בכופר אם כופר יושת עליו: מה להלן בדניזק. שמשלם דמי וולדות שנזוקו: פדיון נפשו. דנותן את הכופר: ורבנן. אמרי לך אין ודאי פדיון נפשו הוא דכופרא כפרה מיהו בדניזק שיימינן ובהכי הויא למזיק פדיון נפשו: דאית ליה לדידיה. שיש לו לגנב ממון לשלם דמי הגניבה אם לא הוזמו ולהם אין מה לשלם דמיגו דאיהו לא הוה מזדבן אם לא הוזמו אינהו נמי כי הוזמו לא מזדבני שהרי לא זממו למכרו: וקנס אינו משלם ע''פ עצמו. דכתיב גבי כפל אשר ירשיעון אלהים פרט :... . למרשיע את עצמו (ב''ק דף סד:): תדע. דקנסא הוא שהרי המעידים בנפש לא הרגו אדם ולא נהרג אדם על פיהם ונהרגין ומשלמין ממון:

תוספות

ומה הסוקל אינו נסקל. פי' הקונטרס כשהרגו אין נהרגין דין הוא דבאו להרוג ולא הרגו דאין נהרגין וקשה טובא חדא דה''ל למימר כדאמרינן לקמן (דף ה:) הרגו אין נהרגין ועוד מאי פריך שאני הכא דגלי קרא בהדיא דהבא לסקול ולא סקל דנסקל בההוא קרא גופיה דחזינן דהסוקל אינו נסקל כדכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה אבל לעולם אימא לך דאית לך שפיר ק''ו דלעיל דלענין חילול דהא לא גלי קרא בשום מקום דשייך בדבר הזה שיתחלל הזמה ועוד קשה דהוה ליה לתרץ דהתם ודאי לא עבדינן ק''ו משום דא''כ בטלת תורת עדים זוממין לגמרי ולא משכחת לה כאשר זמם אבל לעיל דלא בטלת תורת עדים זוממין שייך שפיר למיעבד ק''ו לכך פירש ר''ת דה''ק ומה הסוקל אינו נסקל פירוש אדם שסוקל חבירו באבנים ומת דנדון בסייף ולא בסקילה הבא ליסקל ולא נסקל עדים שמעידין איש פלוני שמחויב סקילה ולא נסקל על ידם אינו דין שלא יסקלנו והשתא לא בטלת לגמרי דאיכא לאוקומי קרא דועשיתם כאשר זמם כשהן מעידין שמחויב שאר מיתות ב''ד שאינו בסקילה ואפ''ה לא עבדינן האי ק''ו דהכי קאמר לו לעיל דלא עבדינן ק''ו בכהאי גוונא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר