בבא בתרא קסב ע"ב

בבא בתרא קסב ע"ב - Steinsaltz

A dilemma was raised before the Sages: If the space of a line and a half is left blank, what is the halakha? The Gemara seeks a solution to the dilemma. Come and hear what was stated in the baraita cited earlier: If one writing a document distanced the witnesses’ signatures two lines from the text of the document, leaving two lines blank, the document is not valid. One can infer: But if there is a gap of only a line and a half, the document is valid.

The Gemara deflects this proof: Say the last clause of the baraita: If one writing a document distanced the witnesses’ signatures one line from the text of the document, the document is valid. One can infer: It is only when there is a gap of one line that the document is valid, but if there is a gap of a line and a half it is not valid. The Gemara states: Rather, no inference is to be learned from this baraita.

What halakhic conclusion was reached about this matter? Come and hear a proof from a different source, as it is taught in a baraita (Tosefta 11:10): If one writing a document distanced the witnesses’ signatures two lines from the text of the document, the document is not valid, but if the gap is less than that, it is valid. It is clear from the baraita that any gap less than two full lines does not invalidate the document.

The baraita continues: If there were four or five witnesses signed on the document, and one of them was found to be a relative of one of the parties in the document, or one of them was found to be otherwise disqualified from bearing witness, the testimony on the document may be established via the other witnesses.

The Gemara draws a further conclusion from this baraita: This supports the opinion of Ḥizkiyya, as Ḥizkiyya says: If one filled in the gap between the document and the signatures with signatures of relatives, the document is valid.

Ḥizkiyya continued: And do not be surprised by this, as a similar situation is found with regard to the roofing of a sukka. Empty space in the roofing of a sukka disqualifies the sukka if the space extends for three handbreadths, whereas materials that are unfit to be used as roofing disqualify the sukka only if the unfit material extends for four handbreadths. If a sukka had a gap in its roofing of three handbreadths it is disqualified, but if the gap is filled in with unfit material the sukka is valid, since it is less than four handbreadths. This is comparable to the situation with a document: If there is a significant gap between the text and the signatures the document is not valid, but if the gap is filled in with signatures of those disqualified from bearing witness it is valid.

§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to the gap of two blank lines between the text and the signatures, which the Sages said invalidates the document,

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קסב - ב

איבעיא להו: הרחיק את העדים שיטה ומחצה מן הכתב, מאי? האם הוא פסול או לאו? ^[48]

תא שמע ראיה מהא דתניא בברייתא דלעיל: הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב, פסול. ומשמע, דוקא שני שיטין. הא אם הרחיק שיטה ומחצה, כשר.

ודחינן: אימא סיפא של הברייתא, שמוכח ממנה להיפך, דקתני: שיטה אחת, כשר. ומשמע שיטה אחת דוקא הוא דכשר, הא שיטה ומחצה, פסול.

ומסקינן: אלא מהא ליכא למשמע מינה. אין להוכיח כלום מהברייתא, לפי שאיננו יודעים איזה מהם דוקא, הרישא או הסיפא, ואיזה מהם לאו דוקא אלא אגב האחרת נאמרה בלשון כזה.

ודנה הגמרא: מאי הוי עלה, מה ההלכה בבעיא זו?

ופושטת הגמרא: תא שמע מהא דתניא: הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב, פסול.

פחות מכאן, כשר.

הרי להדיא, שפחות משני שיטין, אפילו שיטה ומחצה, כשר. ^[49]

וממשיכה הגמרא להביא את המשך הברייתא: היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר, ונמצא אחד מהן קרוב או פסול, ^[50] תתקיים העדות בשאר העדים הכשרים. ^[51] מסייע ליה מהברייתא הזאת לחזקיה.

דאמר חזקיה: שטר שנשאר בו ריוח של שתי שורות בין סוף השטר לבין חתימות העדים, ומלאוהו בקרובים, כשר. ^[52] ואל תתמה על כך, האיך יתכן שאם היה נשאר שם ריוח היה פסול, ועל ידי מילוי עדים פסולים יוכשר, והרי עדים פסולים הם כמי שאינם? ^[53]

שהרי מצינו כיוצא בזה בדיני סוכה. שכן, אויר סוכה פוסל בשלשה, אם יש בסכך חלל ברוחב של שלשה טפחים הוא פוסל את הסוכה, ^[54] ואילו סכך פסול, אינו פוסל את הסוכה אלא בארבעה טפחים. נמצא, שאם ימלא את החלל של השלשה טפחים בסכך פסול, תהא הסוכה כשרה, ולא אמרינן שסכך פסול הוא כמו שאינו. וכך הוא גם בעדים פסולים, אם מילא בהם את חלל הריוח שבין השטר לעדים הכשרים, יוכשר השטר בכך.

איבעיא להו: שני שיטין שאמרו חכמים בברייתא, שרווח שכזה פוסל את השטר,

הערות

^[48] אין הכוונה שסיים את השטר באמצע השורה והשאיר אותה וגם את השורה שאחריה ריקים, שזה ודאי פסול, שהרי יכול להוסיף בחצי השורה מה שירצה ואנו נלמד ממנה שהרי יש אחריה שורה אחרונה. וגם אין לפרש שסיים את השטר בסוף שורה והשאיר אחריה שורה שלימה והעדים חתמו באמצע השורה השניה, שזה ודאי כשר, שהרי לא נלמד אפילו מהשורה השלימה שמא העדים השאירו אותה ריקה וחתמו באמצע השורה שלאחריה. אלא הכוונה שהיה ריוח בעובי של שורה וחצי, והספק הוא האם יש לחשוש שמא הוא יצליח בדוחק לכתוב שם שתי שורות. תוס' ד"ה איבעיא.

^[49] כי הוא מפחד לזייף כשהוא צריך להצטמצם ולכתוב שתי שורות בדוחק. רשב"א.

^[50] רשב"ם ותוס' הביאו גירסת רבינו חננאל "ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים". ולפי זה ניחא שהוא ממש כדינו של חזקיה. וגם לפי הגירסא שלנו, כתב הרשב"ם שמסתבר שהסיפא מדברת באותו אופן של הרישא שהרחיק שני שיטין מן הכתב פסול, ובאה הסיפא לומר שאם מילא שם בקרובים כשר. גם התוס' עמדו על זה שלפי הגירסא שלנו לכאורה קשה, מה הראיה מהברייתא לחזקיה? שהרי אפשר שהברייתא לא מכשירה אלא כשהעדים הפסולים חתמו לאחר העדים הכשרים ולא לפניהם, שאז יש סברא לפסול משום שאויר פוסל שם וכמו שהגמרא אומרת "ואל תתמה". אלא, מאחר והברייתא אינה קובעת מקום היכן יחתמו העדים הפסולים אלא אומרת סתמא שחתימת פסולים אינה פוסלת את השטר, משמע שבכל מקום שיחתמו, השטר כשר. תוס' ד"ה דאמר.

^[51] הקשו התוס' מהמשנה במכות [ה ב], שלכך נאמר "על פי שני עדים או שלשה עדים", כדי להקיש שלשה לשנים, מה שנים נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותו בטלה. ומדוע מכשירה הברייתא כאן את השטר שחתום עליו עד פסול? ותירצו, ששם מדובר בעדות בעל פה, שיתכן שהפסול נתכוון להעיד וכמו שאמרו שם ששואלים את העדים הפסולים "למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו", שרק אם נתכוונו להעיד הם פוסלים את כל העדות. אבל כאן בשטר, כלל הוא בידינו שעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבית דין, ולכן אמרינן שכאילו נחקר הדבר ונתברר שהעדים הפסולים לא נתכוונו להעיד אלא חתמו על השטר כדי למלאת את השורות הריקות שנשארו בין השטר לעדים. או שאם הפסולים חתומים בין העדים או בסופם, אנו אומרים שבעל השטר עשה תנאי שיחתמו גם הם ולכן הם חתמו, ולא משום עדות. ועוד הביאו מרב יהודאי גאון, שרק אם העדים הפסולים חתמו בתחילה אז הוא כשר שמוכח שחתמו רק לכבוד ולא לשם עדות. אבל אם חתמו בסוף נפסל השטר שמא חתמו לשם עדות. וכן דעת ר"ת, שרק בתחילה כשר, ומטעם אחר, כיון שבדרך כלל מקיימים את השטר על ידי העדים שבסוף לכן יש לחשוש שמא יבואו לקיים את השטר מהעדים הפסולים. אולם הש"ך ביאר שם את הירושלמי בדרך אחרת, ולדבריו גם כשחותמין זה שלא בפני זה שייך לדון מצד נמצא אחד מהם קרוב או פסול. וביאר הנתיבות שם את דברי הש"ך [עיין בנתיבות המשפט כח ז], על פי מה שכתב הר"ן בגיטין, שלמאן דאמר עדי מסירה כרתי, גם הוא יודה שדי בעדי חתימה בלבד, כי עדי החתימה הם העדים על המסירה, שהרי הגט יוצא מתחת ידי האשה ובידוע שהבעל מסרו לה, ונמצא כאילו עדי החתימה עצמם מעידים על המסירה. הרי מבואר מדברי הר"ן, שהעדים החותמים אינם מעידים כלל בשעת החתימה, שהרי כותבים את הגט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, וכן כותבים שטר חוב ללוה בלי המלוה. ורק בשעת המסירה הם מעידים על המסירה. ואם כן, בשעת המסירה הוי אז כשעת ראיה והגדה ומצטרפים יחד הכשרים והפסולים. [ומה שאמרו שעדים החתומים על השטר נעשית כמי שנחקרה עדותן בבית דין, היינו רק בשעת מסירה, שקודם לכן עדיין לא נגמר הדבר ואין העדים מגידים מאומה, שאין להם מה להגיד כלל ורק בשעת מסירה הם כמגידים על המסירה ואז הוי כנחקרה עדותן]. ובכתבי הגר"ח מתרץ את קושיית התוס', שלא שייך בכלל דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול בעדות שבשטר. כי לכאורה קשה, במה נעשו עדים שבשטר לעדים הלא עדות זו "מפי כתבם" הוא אלא שמדין שטר הוא, שעל ידי השטר נעשית עדותן כנחקרה בבית דין, וזה שייך רק על העדים הכשרים שיש להם כח "לאשוויי שטרא". אבל העדים הפסולים, כיון שאין להם כח של שטר ממילא אין כאן עדות כלל שהרי "מפי כתבם" הוא ולכן אינם יכולים לפסול את השטר. ואף לשיטת ר"ת שעדים יכולים לשלוח את עדותן בכתב [ואם כן גם לעדים הפסולים יש דין עדות מצד עדותן שבכתב מלבד עצם השטר] הקצות החושן [מה ג] הביא את דברי הירושלמי, שהדבר תלוי אם העדים צריכים לחתום זה בפני זה או לא. וביאר הקצות החושן, שדוקא אם העדים חותמים זה בפני זה שייך לדון את הדין של נמצא אחד מהם קרוב או פסול, ובזה נאמר החילוק שרק אם הפסולים חתמו ראשונה אז תלינן שמן הסתם חתמו לשם מילוי או כבוד. אבל אם חתמו בסוף ודאי לשם עדות חתמו ופוסלים את השטר. אבל אם חתמו זה שלא בפני זה, אפילו אם הפסולים נתכוונו להעיד, מכל מקום, אין כאן הגדה אחת לצרף אותם יחד, שהרי חתימתם היא הגדתם בלבד, ומאחר שלא חתמו יחד, הרי לא הגידו יחד, ואם כן, לא שייך כלל לפסול מדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול. ולפי זה, בשאר שטרות, חוץ מגט, שאפשר לחתום זה שלא בפני זה, אנו תולים להכשיר שודאי לא חתמו כאחד. ולכן אפילו הפסולים חתומים בסוף, השטר כשר. אבל בגט, שהעדים צריכים לחתום זה בפני זה אין להכשיר אלא אם כן הפסולים חתמו ראשונים. ומכל מקום, אין כאן צירוף של העדים הכשרים עם הפסולים, כי הכשרים מיד עם חתימתם נעשית עדותן כנחקרה בבית דין וכאילו קיבלו בית דין כבר עתה את הגדתם, ואילו הפסולים אינם מעידים רק כאשר יגיע השטר לפני בית דין, ונמצא כאילו נתקבלה עדות הפסולים והכשרים בשני בתי דין נפרדים, שבאופן זה לא שייך לדון מצד נמצא אחד מהם קרוב או פסול, כיון שאין מה שיצרף אותם לעדות אחת. וראה עוד בחידושי רבינו חיים הלוי הלכות עדות [ה ו] שהאריך לבאר בגדר צירוף קרוב או פסול בעדות שבשטר.

^[52] שהרי עתה אין חשש שהמלוה יוסיף שם דברים. כתב רבינו יונה, מה שמילאוהו בקרובים כשר, היינו דוקא כשהלוה מילאו קודם שמסר את השטר למלוה או אפילו כשהמלוה מילאו אלא שעשה זאת במצות הלוה. אבל אם המלוה מילאו בקרובים מדעתו, לאחר שהגיע השטר לידו, השטר פסול. כי מאחר שבלי המילוי השטר פסול בגלל הריוח שבין השטר לעדים, נמצא שהלוה נתן לו שטר פסול והמלוה הוא שעשאו שטר כשר מדעתו, ובאופן כזה אין הלוה משתעבד באותו שטר. וגם דוקא כשמילאו באותו יום שנכתב ונחתם. אבל אם מילאו לאחר מכן, הוא פסול שהרי שטר אינו מתכשר אלא מאותה שעה שמילאו, ונמצא שהוא שטר מוקדם. ואין לומר שבעצם השטר כשר גם ללא המילוי אלא שיש בו חשש זיוף ולאחר שנתמלא בקרובים ונסתלק אותו חשש הוא מתכשר למפרע, שאם כן, לעולם לא נפסול שטר שהרחיקו עדיו מהשטר שתי שיטות שהרי כשיבא לבית דין יאמרו לו למלאותו בקרובים ויתכשר. אלא ודאי, שאז לא יועיל מילוי קרובים, כיון שהוא יהא שטר מוקדם. ויש דוחים ראיה זו, כיון שכבר הגיע לבית דין בעוד שיש עליו חשש זיוף, שוב אין לו תקנה. אבל קודם שבא לפני בית דין אפשר לתקנו על ידי מילוי קרובים אפילו לאחר זמן. וכתב רבינו יונה, שאין סברא לחלק בין בא לפני בית דין לבין לא בא לפני בית דין. והרא"ש כתב, שסברא מעליתא היא, כיון שחכמים פסלו לכתחילה לעשות שטר כזה, הרי שבית דין צריכים לפוסלו גם בדיעבד כדי לחזק את תקנתם. אבל אם עדיין לא הגיע לבית דין, אפשר להכשירו גם לאחר זמן ואפילו המלוה יכול למלאותו בקרובים מדעתו, כיון שהוא אינו עושה עתה את השטר אלא שהוא רק מסלק בכך את חשש הזיוף ונמצא השטר כשר למפרע. ועוד כתב רבינו יונה, כי זה שאנו פוסלים שטר שהרחיקו העדים שני שיטין מהשטר, זה רק לענין שלא יגבו באותו שטר מנכסים משועבדים, או לענין שהלוה יכול לטעון פרעתי, משום שאין עליו שם שטר שיוכל המלוה לטעון שטרא בידי מאי בעי. אבל אין הלוה יכול לטעון שלא היו דברים מעולם ולא לוה ממנו, כיון שעדות זו היתה יכולה להתכשר אילו מילאוהו בקרובים בו ביום הלכך אינו יכול להכחישם לגמרי. ובקובץ שיעורים הוסיף לבאר, כי על אף שבטל ממנו דין שטר, מכל מקום, דין עדות שבו לא בטל, משום שעדות זו ניתנה בהכשר, שבשעה שחתמו היה עליה דין הגדת עדות כשרה, שהרי היה אפשר למלאות אחר כך בקרובים, ולכן דינה כעדות בעל פה שיכול לטעון פרעתי. אבל לא להד"ם.

^[53] כך מפרש רבינו גרשום. והתוס' מפרשים שהיה לנו לגזור מילוי קרובים אטו אויר. ומביא ראיה מסוכה שגם שם לא גוזרים סכך פסול אטו אויר. תוס' ד"ה ואל.

^[54] היינו, בסוכה שיש לה רק שלש דפנות, והאויר או הסכך פסול הולכים לכל אורך הסוכה ומפסיקים בין שני חלקי הסוכה ונמצא שלכל חלק לא נשאר אלא שתי דפנות בלבד. או אפילו בסוכה של ארבע דפנות וכגון שלא נשאר שיעור סוכה לכל חלק. תוס' ד"ה שהרי.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: אם היה בין השטר וחתימת העדים רוחב שיטה (שורה) ומחצה, מאי [מה דינו]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא: הרחיק את העדים שני שיטין — פסול, ונדייק מכאן: הא [הרי] אם המרחק הוא שיטה ומחצה — כשר.

ודוחים: אימא סיפא [אמור את סופה] של ברייתא זו: אם הרחיק רק שיטה אחת — כשר, ונדייק מכאן: מרחק שיטה אחת הוא שכשר, הא [הרי] מרחק שיטה ומחצה — פסול! אלא מהא ליכא למשמע מינה [מזו אין לשמוע ממנה פתרון לבעיה] בדרך דיוק.

ואם כן, שואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על הבעיה? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה דתניא [ששנינו בברייתא]: הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב — פסול, פחות מכאן — כשר, ומכאן הוכחה שמרחק שיטה ומחצה כשר, שהרי זה פחות משנים.

ועוד נאמר באותה ברייתא: היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר, ונמצא אחד מהן קרוב לאחד הצדדים, והרי הוא פסול לעדות לו, או שהוא פסול לעדות מצד עצמו — תתקיים עדות בשאר, שדי בשנים לעדות, ואין האחרים פוסלים אותה.

ומעירים: הלכה אחרונה זו מסייע ליה [מסייעת לו] לשיטת חזקיה, שאמר חזקיה: מלאהו את הרווח של שתי השורות שבין הכתב לחתימות העדים בחתימות של קרובים — כשר השטר, למרות שאם לא היו חותמים שם הקרובים היה השטר פסול.

ואל תתמה על הבחנה זו, שהרי כך גם מצאנו בהלכה אחרת: אויר סוכה, חלק מן הסוכה שאינו מכוסה בסכך — פוסל את הסוכה בשלשה טפחים, ואילו אם היה שם סכך פסול — פוסל רק בארבעה טפחים. ומכאן ראיה שדבר פסול פוסל פחות מאשר פוסל העדר.

א וחוזרים לדון בענין הראשון. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: שני שיטין שאמרו

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

§ A dilemma was raised before the Sages: With regard to the gap of two blank lines between the text and the signatures, which the Sages said invalidates the document,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פחות מכאן כשר. אלמא שיטה ומחצה כשר:

מילאהו. אותן ב' שיטין שהרחיק העדים מן הכתב אם מילא אותן בקרובין כשר. אע"ג דאי לא הוה כתב בהו פסול להיכא דמילאהו בקרובין שהן פסולין לעדות דדמיין כמאן דליתנהו אפי' הכי כשר:

ואל תתמה. על דבר זה שהרי אויר סוכה פוסל לסוכה בג' טפחים:

סכך פסול. שסיככה בשפודין או בדבר המקבל טומאה פוסל בד' טפחים דאי איכא ד' טפחים מסכך פסול פסולה ואי ליכא אלא שיעור ג' טפחים מן סכך פסול כשר אע"ג דאי הוי אויר ג' טפחים היה פסול לא אמרינן סכך פסול כמאן דליתא אלא סכך פסול בג' מכשיר דבר הפסול אם היה אויר הכא נמי קרובין אע"ג דכמאן דליתנהו דמי כשר:

איבעיא להו ב' שיטין שאמרו. דפסולין מי בעינן הן ואוירן לאותו אויר שבין כתיבת שיטה לשיטה דכל כך ליהוו מרווחין הן ואוירן או הן בלא אוירן אפ"ה פסול:

מילאהו בקרובים כשר. פי' ר"ח ז"ל שאם מילא שתי השורות של אויר מחתימת ידי עדים קרובים כשר, וכן פי' רבינו הגדול ז"ל. ואע"פ שלמחר יצא השטר לפנינו ואין אנו יודעים למה חתמו אין פוסלין אותו ואומרין דלכבוד בעלמא.
וכל שכן אם נמצאו האחרונים קרובים או פסולין שהשטר כשר ואומרין הראשונים חתמו לעדות ואלו האחרונים לכבוד בעלמא חתמו דלרבויי באינשי בעי לפרסומה למלתא כדרך שנהגו בכתובות ואין לחוש שמא יקיימו אותן מאותן העדים שלמטה דכיון שהן פסולין או קרובין מגלי' מילת' ולא אתו למסמך עלייהו שאם אין אתה אומ' כן אף בשני' הראשונים יש לחוש שמא יקיימו השטר מחתימתן של פסולין ואין לומר אין מקיימין אותו מן העדים של מעלה אלא מן העדי' שלמטה שהרי אמרו לקמן מקיימין מן העדים של מעלה ובשאר השטרות מכל תרי מינייהו מקיימינן ולא הוזכר מי מקיימן אלא בשטר הבאה הוא ועידיו הראשונים בשיטה אחת ושנים אחרים בשיטה אחרת ומשום כך חששא דאיתמ' בגמ' אבל בשאר כל השטרות שיש שם ארבעה וחמשה עדים מכל תרי מקיימינן דפשוט הוא זה וא"צ לכתוב.
והיינו דאמרינן במסכת גטין (י"ח ב') לחתום בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה פסול משום דאתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא ובסוף כשר לדברי הכל וכדמפורש התם ושמעת מינה שאין לחוש בה לשאר שטרות דעלמא שאפילו בשאר כל השטרות רשאין קרובים לחתום בסוף שהדבר ידוע שמשום תנאיהן חותמין.
ואם תשאל בתחלה נמי כי מחליף כשאר שטרות דעלמא מאי נפק' לן מינה דהא תניא הכא תתקיים עדות בשאר כבר פר"ש ז"ל שם דהכי אמר הרואה אותו חותם בתחלה במקום שאמר כולכם אומר משום עד הוא חותם ואתי לאכשורי קרובים בשאר השטרות בגיטי חוב ובגיטי נשים שלא אמר כולכם ולהחתימן משום עדים ובגט קרח נמי הכשירו קרובים בין באמצע בין בסוף כדאיתא התם (גיטין פ"ב א') ואע"פ שהם צריכין שם כדי להשלים קרחתו וכל שכן בשאר השטרות ואע"פ שלא הכשירו בו אלא אחד משום דילמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר הכא שאני משום דכיון דלא הוו צריכי למחתם ולאו אורחא דאינשי לרבויי בעדים בגט פשוט בודאי אמרי בי דינא מאי דקמא ומגלי' מילת' דקרובים נינהו ומשום תנאי או למילוי ריוח חתמו ואפשר נמי דהני מילי לכתחלה ומשום טעמ' דפרישית דאתי לקיומיה בהו כיון שהוחתמו שם בודאי כדי להשלים קרחתו של גט אבל דיעבד כשר כשם שהוכשרו בתחלה ואע"פ שיש לחוש שמא יקימו בני'.
ולא הוצרכתי לכתוב זה אלא מפני שיש מקצת מפרשים אומרים דדוקא בשנים הראשונים אבל באחרונים לא וסמכון על מ"ש כן בהלכות מדרב יהודאי גאון ז"ל וטעות הוא אלא כל שכן בסוף שכשרים דאיכא למימר בתר דחתמי כשרים אתו פסולין וחתמי, וכך כתב רבינו האי גאון ז"ל.
אבל מצינו לו בתשובה שאם היו מסורגין כגון כשר ופסול וכשר שפסול חיישינן דילמא צריך עיון דילמא סהדא בתרא שבק רווחא למאן דקשיש מיניה ואתא פסול וחתם ודילמא כיון דמעיקרא חתם חד כשר וא"צ אלא לעד א' למה הניח זה השני החלק מסתמא החתימו לזה הפסול לפניו ולאסהודי אתא ולא דמי לגט קרח דאמרינן ביה מכל תלתא מקימינן ולא בעי רצופין דהתם לאו רווחא הוא שהרי בקשרים הם חותמין ואיכא למימר לרבויי בעדים בעי ולאו לאסהודי אתי, ואין זה מחוור אבל מי יחלוק על הגאון ז"ל.

מלאהו בקרובים כשר. פירש ר"ח ז"ל שאם מלא שתי שורות של אויר מחתימת ידי עדים קרובים כשר. והוא גורס בברייתא ונמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולין כשר. וכן פירש הרב אלפסי ז"ל. ואף על פי שיצא בפני בית דין כן אין אומרין בכי הא מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה כן, לפי שתולין דלכבוד בעלמא חתמו או שהעד האחד שבק הרווחא למאן דקשיש מיניה ואתו הני קרובים וחתמו שם, ולעולם עד פסול או קרוב אינו פוסל בחתימת שטרות אלא אם כן ידענו שנתכוונו להצטרף. ויש מרבותי אומרים דכל שכן כשחתמו הקרובים באחרונה דאומרין הראשונים חתמו לעדות ואלו האחרונים לכבוד בעלמא, כדרך שעושין היום בשטרי כתובות, ואין לחוש שמא יקיימו מהן, דכיון שהן פסולין או קרובים מיגליא מלתא. ומיהו לא נראה כן בסמוך, דאמרינן שיטה אחת נמי כתיב הוא ועידיו בשיטה אחת ואמר אנא לרבות בעדים הוא דעבדי, ואם איתא מאי קושיא, הא כל שיש בו יתר משני עדים הראשונים מזוייפין אימא מילתא דעבידא לאיגלויי היא. ואף רבנו האי גאון ז"ל הכשיר, אלא שכתב בתשובה שאם היו מסורגין אחד כשר ואחד פסול ואחד כשר ואחד פסול חיישינן דילמא לאסהודי אתו ולאיצטרופי. ורבינו תם ז"ל כתב דדוקא הראשונים קרובים או פסולין כשר, הא אחרונים פסול, דילמא אתי לקיומי מתרי מנייהו, אבל על הראשונים אין לחוש, דכל שיש בו עדים מרובין אין מקיימין אלא משנים האחרונים, והיינו דאמרינן לקמן קא סבר כל כי הא אין מקיימין מן העדים שלמטה ולא מן העדים שלמעלה דמשמע דכי הא אין מקיימין מן העדים של מטה הא בכל דלא כי הא מקיימין מן העדים של מטה ולא מן העדים של מעלה. וכן כתב רב יהודאי גאון ז"ל. ובגיטין פרק המביא תניין (גיטין יח, ב) כתבתי יותר מזה משם ר' יצחק הזקן ורבינו תם ז"ל בשמעתא דלחתום בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול בסייעתא דשמיא.
ומלאהו בקרובים דקאמרינן דכשר, כתב מורי הרב ז"ל דוקא כשבא כך מיד הלווה או המוכר ליד המלוה והלוקח, הא מלאהו המלוה או הלוקח לאחר שבא לידם פסול, דשטר שנמסר להם פסול היה וכמי שאינו דמי. וכן אם לאחר שבא לידם נטלו הלוה או המוכר ומלאוהו בקרובים כשר, דעכשיו הוא שנעשה שטר, אבל הראב"ד ז"ל כתב: אם היה פקח ממלא אותו קודם שיבא לבית דין.

הא דאיבעיא להו שיטה ומחצה מהו ואסיקנא דכשר. פירש הראב"ד ז"ל, שהניח שיטה אחת כולה ועוד למטה חצי שיטה. וכן נראה שפירש הרב בעל העיטור, (מאמר ח' קיום טופסין וחותמין, לא, ב מד"ה), עד שכתב: הילכך אין למדין משיטה ומחצה וצריך שיחזור מענינו של שטר שיטה ומחצה. ואינו מחוור, דכל כי הא השטר פסול ואפילו בחצי השיטה לבד, משום דאי בעיא כתיב מאי דבעי באותה שיטה שהעדים חתומין בה והוה ליה שטר הבא הוא ועידיו בשיטה אחת וכשר, וכל שיכול להזדייף לעלמא כל השטר פסול, ואפילו מניח חצי שיטה ושיטה פסול, שהרי יש אויר שני שיטין כנגד חצי השיטה, אלא רוחב שיטה וחצי קאמר, ומשום דדילמא דחיק וכתיב באותו אויר שתי שיטות דחוקות. ואסיקנא דכשר, דכל שצריך לכתוב שתי שיטות דחוקות מירתת שמא ירגישו בזיופו ולא מזייף.

ומ"מ בכל שהוא פחות משני שטין כשר כגון שטה ומחצה ושטה ומחצה שאמרו פירושו ברחב כגון רוחב שטה ומחצית רוחב שטה אחרת אבל בארך ר"ל מצד ימין הכותב לשמאלו פסול שאם השלים השטה בחצי שטה והרחיקו חצי שטה הנשארת ושטה אחרת והעדים חתמו בראש השטה השלישית יש לחוש שמא באותה חצי שטה יכתוב מה שירצה ונמצא שטר שעדיו מרוחקים שטה אחת שהוא כשר ואם נשלם השטר בסוף שטה והניח שטה אחת ובשטה שניה חתמו בסוף השטה שמא יחתוך שטת העדים ויכתוב בחצי שטת החלק מה שירצה ונמצא שהוא שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת שהוא כשר ושמא תאמר אף כשהרחיק שטה אחת מן הכתב מפני מה הוא כשר נחוש שמא יחתוך כל השטר ויכתוב מה שירצה בחצי שטת החלק ויזייף חתימת עדים בחצי הנשאר כדי לעשותה שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת וכשיבא לקיימה תתקיים בעדים החתומים בשטה השניה יתבאר למטה שכל כיוצא בזה אין מקיימין מעדים של מטה אלא מאותן של מעלה וכל שלא נתקיימו אותן שבאותה שטה נעשה שטר הבא בשטה אחת ועדיו בשטה אחרת שהוא פסול ויש מפרשים שטה ומחצה בדרך אחרת ואין דבריהם נראין כלל:

הרחיקו שני שטין או יותר ומלא הריוח בעדים אפילו קרובים או פסולין קודם שיבא לבית דין השטר כשר שהרי מ"מ אין יכול להזדייף דרך צחות גלגלו בכאן מה שנאמר בענין סכה אויר פוסל בשלשה סכך פסול פוסל בארבעה ולמדת לפי דרכך שאם היו ארבעה או חמשה עדים חתומים בשטר ונמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר כמו שכתבנו למעלה:

היו ארבעה וחמשה חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר כו' וההיא דתנן במכות מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה וכו' דוקא בידוע דנתכוונו להעיד או לחתום כאחד הוא אבל אם אין ידוע שנתכוונו שניהם לחתום או להעיד כאחד השטר כשר ותתקיים עדות בשאר שאם הפסול לבסוף יש לנו לומר שהוסיף חתימתו שלא מדעת הכשרים ואי בתחלה חתם יש לומר הנך כשרים רווחא שבקו למאן דקשיש מינייהו:

לג. איבעיא להו הרחיק את העדים מן הכתב שיטה ומחצה מאי. ת"ש דתניא הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול פחות מכן כשר. ש"מ שני שיטין פחות משהו כשר, וכל שכן שיטה ומחצה. והאי שיטה ומחצה דקא מכשרינן דוקא ברוחב, כגון שהרחיק את העדים מן הכתב כדי רוחב שיטה וחצי רוחא שיטה דהוה ליה רוחב שיטה ומחצה בארך שיטה, דלא יכיל לזיופיה ולא מידי, דאי מזייף חדא שיטה בסוף השטר הויא לה שטה אחרונה ואין למדין משיטה אחרונה. ואי גאיז ליה לשטרא ושבקינן ליה לריוח בהדי עדים וכתיב עלוי עדים מאי דבעי הוה ליה שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחרת דפסול ותרתי שיטין לא יכיל למכתב בההוא ריוח דהא לית ביה רחב שני שיטין ואמטול הכי כשר. אבל אם הרחיק אורך שיטה ומחצה, כגון שהרחיק אורך שיטה ברוחב שיטה, ולא התחילו העדים לחתום בתחלת שיטה שנית אלא הניחו ריוח בתחילתה כדי חציה וחתמו בחציה השני פסול, דאפשר דגאיז להו לעדים וגאיז ליה לריוח חצי שטר בהדיהו וכתיב ביה בההוא שיטה מאי דבעי, והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דקימא לן דכשר כדבעינן למימר קמן.

והשתא דאתית להכי אפילו לא הרחיק אלא אורך חצי שיטה אחרונה וחתמו העדים בחציה האחרון פסול. ומהאי טעמא פסלי רבנן בין עדים לאשרא אפי' שיטה אחת כדבעינן למימר קמן. וכי פליגי רבנן בין שיטה אחת לשני שיטין היכא דחתימי סהדי בתחלת השטה הוא דפלוג. וההוא דתנן בסוף גיטין (פו,ב) שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר, לא משכחת לה אלא היכא דמכונא חתימת עדים כנגד שיטה אחרונה דדף ראשון או למעלה ממנה כנגד שאר שיטין, דלא מצי מזייף מצד ימין מקמי חתימת עדים ולא מידי. אבל היכא דמכונא חתימת עדים תותי דף שני למטה מכנגד שיטה אחרונה דדף ראשון וגאיז לה לחתימת עדים דתותי דף שני בהדיה וכתיב בההוא נירא דמקמי עדים מאי דבעי והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת דכשר, והוא הדין היכא דשלים שטרא בפלגו שיטה אחרונה והרחיק את העדים מן הכתב אורך חצי שיטה ושיטה שלימה אחריה, אע"ג דחתמי עדים בתחילת שיטה שלישית פסול, דילמא מוסיף בה בההוא פלגא שיטה מאי דבעי ועביד שיטה אחרונה בתרא בין ההוא זיופא דאוסיף ובין חתימת עדים. ותנא דבריתא דקתני שני שיטין פסול פחות מהן כשר ברוחב קאי. והכי קתני, רחב שני שיטין פסול, פחות מרוחב שני שיטין כשר. ואידי ואידי באורך שטה, אבל אם הרחיק את העדים מן הכתב אורך שיטה ומחצה, לא שנא הרחיק שיטה שלימה ותחתיה אורך חצי שיטה, ולא שנא הרחיק אורך חצי שיטה ותחתיה שיטה שלימה פסול מהני טעמי דברירנא.

ואגב ארחין שמעינן מינה דהא דקימא לן דצריך שיחזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה, שיטה אחת שלימה בעינן, ולא סגיא במקצת שיטה אחרונה ומקצת שיטה של מעלה הימנה. דהא קימא לן דטעמא דאין למדין משיטה אחרונה משום דאית להו לסהדי רשותא למשבק רוחא שיטה למאן דקשיש מיניהו, ואימור רוחא שבוק סהדי ואתא האי וכתב ביה מאי דבעי. וכיון דברירנא דלית להו רשותא למשבק רוחא בתחלת שיטה שחתמו העדים בה משום חששא דשטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת, על כרחיך האי שיטה דיהבו להו רבנן רשותא למשבק כולה בשיטה של מעלה מחתימת העדים היא, דאלו פלגא קדמאה דשיטה דחתמי עלה עדים לית להו רשותא למשבק ביה רוחא. וממילא שמעת דכולה שיטה דלמעלה מחתימת העדים הוא ניהי שיטה אחרונה דאין למדין הימנה.

וכי תימא אם כן היכא דחתימי עדים בפלגא בתרא דשיטה אחרונה נילף מפלגא קדמאה דידה דמקמי חתימת עדים, דהא לאו מכלל שיטה אחרונה דיהבי להו רבנן רשותא למשבק בה רוחא היא. וכי תימא כיון דאיכא למיחש לכולה שיטה של מעלה הימנה דשבקוה סהדי למהוי רוחא למאן דקשיש מיניהו, כל שכן דאיכא למיחש לההוא פלגו שטה דבתרא, דהא ליכא למימר דשבקי רוחא באמצע שטרא, ועל כרחיך כי אכתיב ההוא פלגו שיטה דבהדי חתימת עדים בתר שיטה של מעלה הימנה איכתיב, ולא ילפינן מינה ולא משיטה של מעלה הימנה, דתרויהי כשיטה אחרונה חשבינן להי. אדרבה, כיון דלית להו רשותא לסהדי למשבק רוחא בתחלת שיטה דחתימי בסופא לילף מתרויהי, מדריש לקיש דאמר חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול, הכא נמי לימא חזקה אין העדים מניחין ריוח בתחלת שיטה שחותמין בה, והני סהדי כי חתימי בפלגא בתרא דהאי שיטה לבתר דמליה לפלגא קדמאה בההוא ענינא דכתיב בגויה הוא דחתימי. ומדפלגא קדמאה דשיטה דחתימי בה עדים מקמיה דחתימי עדים אכתיב, שיטה של מעלה ממנה נמי מקמי דחתימי עלה עדים אכתיבא, דהא ליכא למימר דשבוק רוחא באמצע שטרא.

שאני הכא דכיון דתקינו רבנן לאהדורי מעניינו של שטר בשיטה אחרונה אדעתא דלא לילף מיניה, ליכא למילף מהאי שיטה ממה נפשך, אי האי שטרא בתקנתא דרבנן אכתיב על כרחיך שיטה אחרונה לאו למילף מיניה אכתיבא, ואי לאו בתקנתא דרבנן אכתיב אלא כוליה למילף מיניה איכתיב, איעקרא לה מיניה חזקה דריש לקיש. דדילמא כי היכי דעברי סהדי אתקנתא דרבנן גבי חזרה, עברי נמי גבי הרחקה, דהני סהדי כי חתימי באמצע שיטה בהרחקת שיטה ומחצה חתימי, ואמטול הכי לא ילפינן מיניהו.

וכי תימא דילמא בתקנתא דרבנן איכתיב, דאהדור מענינו של שטר בתרי פלגי שיטה, דאינין פלגא בתרא דשיטה דעילוי חתימת עדים ופלגא קדמאה דשיטה של מטה הימנה, והדר חתמי עדים, ולילף משארא, הא ברירנא דכי תקינו רבנן להחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, בההיא שיטה דיהבי להו רבנן רשותא לארחוקי הוא דתקון, ופלגא קמא דההוא שיטה דחתימי בה לאו מכלל שיטה דיהבו להו רבנן רשותא לארחוקי הוא. ועל כרחיך אי עבוד כתקנתא דרבנן כי אתחול לאהדורי מענינו של שטר מתחלת שיטה של מעלה מחתימת העדים הוא דאתחול, וכולה שיטה ופלגו לאו למילף מינה אכתיבא, דכיון דשיטה אחרונה לאו למילף מינה אכתיבא כל שכן פלגו שיטה דבתרה, ואי לא לאו בתקנתא דרבנן אכתיב ואיכא למיחש ליה כדאמרן. תדע נמי דלישנא דאין למדין משיטה אחרונה חדא שיטה שלימה משמע ולאו תרי פלגי שיטי. ולא דמי לההיא דאמרינן התם (כתובות קט,ב) קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא, דשאני התם דלא שבק דקל שלם אלא תרי פלגי דקלי ועל כרחיך אמאי דשבק הוא דפקיד, דאי הוה שביק דקל שלם לא הוו מצו דחו לה בתרי פלגי דיקלי כדברירנא התם ואף זו כיוצא בה, דכיון דאפשר לאוקומי תקנתא דרבנן בשיטה שלימה לא מוקמינן לה בתרי פלגי שיטי:

לד. תניא הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול פחות מכן כשר היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר ונמצאו הראשונים קרובין או פסולין תתקיים העדות בשאר מסייעא ליה לחזקיה דאמר חזקיה מלאהו בקרובים כשר ואל תתמה שהרי אויר פוסל בשלשה סכך פסול פוסל בארבע. כלומר אם מלאוהו לאותו ריוח של שני שיטים בקרובים כשר, ואל תתמה שכשמלאהו בדבר פסול כשר וכשהניחו חלק פסול, שהרי אויר פוסל בסוכה גדולה בשלשה טפחים וסכך פסול אינו פוסל בה אלא בד"ט. ומאי סיעתיה דחזקיה מיהא מתניתא, דקתני ונמצאו הראשונים קרובין או פסולין תתקיים העדות בשאר. אי אמרת בשלמא איתה לדחזקיה היינו תתקיים העדות בשאר, דאיכא למימר כי חתימי לאו בהדי הדדי חתימי, אלא רוחא שבקי סהדי תתאי למאן דקשיש מיניהו, וכיון דלא אשכח מלייה בקרובין או פסולין, ואמטול הכי תתקיים העדות בשאר. אלא אי אמרת דאפי' מלאהו בקרובין פסול, אמאי תתקיים העדות בשאר, ליפסיל ממה נפשך, אי מלאהו בקרובין הוה הא אמרת פסול, ואי בהדי הדדי חתימי הא קי"ל מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפי' הן מאה תלמוד לומר עדים. אלא לאו ש"מ איתה לדחזקיה.

נוסחא אחרינא היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר מסייעא ליה לחזקיה כו'. ולהדין נוסחא לא שנא נמצא אחד מן הראשונים או מן האחרונים או מן האמצעיים קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר. ואע"ג דתנן (מכות ה,ב) מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפי' הן מאה ת"ל עדים, הא תנן (שם ו,א) ר' אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג זה את הנפש. וקי"ל כרבי דאמר בעינן עד דמתברר דחזו בשעת ראיה בהדי הדדי אדעתא דאסהודי או עד דמסהדי תרויהו בהדי הדדי בשעת הגדה, ואלו גבי שטרא איכא למימר דמעיקרא בשעת ראיה וידיעה לא אמסירה להו סהדותא בהדי הדדי, וה"ה בשעת חתימה אימור זה שלא בפני זה חתימי.

ובדין הוא דאי מתברר דהאי קרוב או פסול חתים ברישא ובתר הכי חתימי כשרין בין מעילאי בין מתתאי, אע"ג דחתימי זה שלא בפני זה, כיון דחזיוה לחתמות ידיה בשטרא ואצטרפו בהדיה כמאן דאסהידו בהדיה כחדא דאמי וענש הכתוב לנטפל לעובר עברה כעובר עבירה ולנטפל לפסול כפסול. אלא הכא כיון דהאי קרוב או פסול איכא למימר דלא חתם אלא לבתר דחתימי עליה שני עדים כשרים, דאי אשתכח ברישא אימור מעיקרא חתימי כשרים מתתאי ברחוק שיטה אחת או שתים ואתא מאריה דשטרא ואחתים בההוא רוחא קרובין או פסולין למלוייה לאויר כדחזקיה, ואי אשתכח לבסוף כל שכן דתתקיים העדות בשאר, דמוכחא מילתא דכשרים חתימי ברישא אדעתא דלא חתים עליה לא קרוב ולא פסול ובתר הכי אתאי האי קרוב או פסול וחתים עלויה, דליכא לבטולה לסהדותא דכשרים בהכי, דהא כי חתימי אינהו לאו אדעתא דמצטרף פסול בהדייהו חתימי. ואי אשתכח באמצע תתקיים העדות בשנים שלפניו דאימור אינהו חתימי ברישא, או בשנים שאחריו דאימור אינהו חתימי ברישא והרחיק את העדים מן הכתב הוה ובתר הכי מלייה מארי שטרא לההוא אוירא בעדים אחריני מקצתן כשרים ומקצתן פסולין או אפי' בפסולין ותו לא וכדחזקיה.

ומאי סייעתיה דחזקיה מיהא מתניתא לפום הדין נוסחא, מדקא פסיק ותאני ונמצא אחד מהן קרוב או פסול ואפילו ראשון, וליכא אורחא לאכשורי היכא דנמצא הראשון קרוב או פסול, אלא היכא דאיכא למימר דבתראי חתימי ברישא והרחיק את העדים מן הכתב הוה ובתר הכי מלייה לאוירא בקרובין וכדחזקיה, דאי חתים האי קרוב או פסול ברישא אמאי תתקיים העדות בשאר, הא כי חתימי בתראי אדעתא דאצטרופי בהדי קרוב או פסול חתימי, ועל כרחיך שטרא מצרף לה לחתמות ידיהו למהוי כמאן דחתימי בהדי הדדי וגזירת הכתוב היא לנטפל לפסול לבטל עדותו כפסול. אלא ליכא לאכשורי היכא דנמצא הראשון קרוב או פסול אלא היכא דאיכא למתלי כדחזקיה.

ומסתברא דהני תרי נוסחי לא פליגי אהדדי, ונוסחא קמא דנקט ונמצאו עדים הראשונים קרובין או פסולין רבותא קמ"ל, דלא מיבעיא אחרונים דמוכחא מילתא דכשרים חתימי ברישא ואימור זה שלא בפני זה חתימי דכשר, אלא אפי' נמצאו הראשונים קרובין או פסולין דמוכחא מילתא דפסולין חתימי ברישא וסד"א פסול, אפילו הכי כיון דאיכא למתלי כדחזקיה ולמימר דכשרין חתימי ברישא מכשרינן. מיהו מסתברא דאי חתימי עליה בסירוגין חד כשר וחד פסול חד כשר וחד פסול וליכא תרי כשרי דחתימי עליה גבי הדדי פסול, דמוכחא מילתא דלית ביה תרי כשרין דחתימי עלויה מקמי דחתים האי קרוב או האי פסול:

לה. ואגב ארחיך ש"מ דאויר פוסל בסוכה בג"ט, וסכך פסול אינו פוסל אלא בד"ט. ודוקא בגדולה, אבל בקטנה אחד זה ואחד זה בשלשה. ובגדולה לא אמרן אלא באמצע, אבל מן הצד אין סכך פסול פוסל אלא בד"א, כדאיתה התם בפרקא קמא (יז,ב):

(א) איבעי' להו שני שיטין שאמרו הן ואוירן או הן בלא אוירן פי' אוירן משמע כל האויר הצריך להן דהיינו אויר א' בין שיטה ראשונה לשטר ואויר אחד בין שיטה לשיטה ואויר א' בין שיטה אחרונה לכתב ידי העדי' כדי שלא מגיע כתיבה בכתיבתה:

הא דאיבעיא להו שיטה ומחצה מהו ואסיקנא דכשר. פירש הראב"ד ז"ל שהניח שיטה אחת כולה ועוד למטה חצי שיטה וכן נראה כו' (דף שמ"ג ע"א) עד שמא ירגישו בזיופו ולא מזייף בדף עצמו. הרשב"א ז"ל.
וזה לשון הר"ן ז"ל: שיטה ומחצה מהו ואסיקנא דכשר. פירשו הראב"ד והרב בעל העיטור ז"ל שהרחיק שיטה אחת כולה ומן האחרת חצי שיטה ולפי זה צריך להחזיר מעניינו של שטר בשני שיטים פחות משהו דהא אסיקנא פחות מכאן כשר וקרוב לזה כתב הרב בעל העיטור. והוא מן התימה אם כן היאך אמרו וצריך שיחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה הא בשני שיטים פחות משהו צריך להחזיר. וראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב פרק כ"ז מהלכות מלוה ולוה צריך שיחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה (וכ"ט) וכו' ובדין עדים שהיו מרוחקים מן הכתב שני שיטין פסול פחות מכאן כשר ואם היה דעתו כמו שכתבו היה לו לפרש. לפיכך נראה כדברי האומרים דרוחב שיטה וחצי קאמר כו'. עד כאן.
וכן פירש הרא"ם ז"ל וזה לשונו: הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטים פסול. פירוש שיש לחוש דילמא מזייף וכתב מאי דבעי ואף על פי שהרי אנו רואים שלא כתב בהם כלום כיון שהיה בידו לזייף ולכתוב מה שירצה נעשה כאלו כתוב בגוף השטר ואין עליו תורת שטר הואיל ולא נכתב ונחתם כתקונו ואין בו מנכסים משועבדים דהויא לה אותה מלוה הכתובה בו כמלוה על פה ואם לא הרחיק אלא שיטה אחת כשר דאי נמי זייף וכתיב מאי דבעי אין מועיל כלום שאין למדין משיטה אחרונה. איבעיא להו שיטה ומחצה מאי. כלומר אם הרחיק את העדים מן הכתב כדי רוחב שיטה ומחצה רוחב שיטה. ופשט ליה דכשר. עד כאן

מילאו בקרובים. פירוש אם מילא שני השיטים של אויר בקרובים כשר. ומסתברא לי מדקאמר מילאו דאף בתר דחתימי סהדי בריוח שני שיטים ואזלי להו לעלמא קאמר והכי קאמר ואי פקח הוא ועבד כן מקמי דליתי לבית דין ולא ידעי בית דין בכל זה אין פוסלים אותו דאמרינן לכבוד בעלמא לטפויי באינשי ולפרסומי מילתא בעי כדרך שנהגו עכשיו בכתובות וקמי סהדי חתימו. אבל ודאי אם נודע לנו זאת התחבולה מאחר שחתמו העדים והרחיקו בפיסול שוב לא מתכשר. אי נמי יכולים אנו לפרש כגון שטעו העדים והרחיקו מן הכתב יותר מדאי וקודם שהלכו משם מלאו בקרובים. וסעד מצאתי לדברי בדברי מפרש אחד. עד כאן משיטה לא נודע שם מחברה.

מילאו בקרובים כשר. דוקא שמילאו בקרובים ביום שנכתב ונחתם כו' ככתוב בפסקי הרא"ש ז"ל עד ולהכשירו לשעבר. ויש שהיו אומרים הרחיק שני שיטים פסול אם הביאו לבית דין קודם שמלאו בקרובים. ולאו מילתא היא והיינו יכולים לפרש מילאו בקרובים כשר כגון שמילא שני שיטים בקרובים קודם שיחתמו העדים וחתמו עדים כשרים תחתיהם מהו דתימא כיון דפסלי רבנן אויר בשני שיטים משום חשש זיוף לא פלוג רבנן ופסלי גם כן אם מילא שני שיטים בקרובים דכי אויר דמי והיינו דקאמר ואל תתמה שהרי אויר כו' והכי מוכח בפרק המגרש דהא נמי אצטריכא ליה לחזקיה לאשמועינן. ובשמעתין נמי דקאמרינן מסייע ליה לחזקיה מהא דקתני נמצאו שנים הראשונים קרובים ופסולים פירוש ואין עדות הכשרים מתבטלת בצירוף הקרובים בשטר אחד משמע דהא נמי אתא חזקיה לאשמועינן. אבל לישנא דהאי מימרא דחזקיה משמע דאפילו מלאו בקרובים אחר חתימת העדים כשרה דמשמע דקאי הא דקתני הרחיק שני שיטים פסול דהיינו הרחיקו וחתמו וקאמר עלה מדאמרינן מלאו בקרובים כשר ואי לאו הכי הוה ליה למימר מלא שני שיטים בקרובים כשר וכן פירש רבינו תם. ורבותינו זלה"ה גם כתבו שאם חתמו הקרובים (חלה) תחלה איכא מאן דפסיל בגיטין. ונראה לי דהא דתניא הרחיק שני שיטין פסול דוקא למגבי ממשעבדי אי נמי מבני חרי היכא דקטעין פרעתי דלאו שטרא הוא כדי שיכול מלוה לטעון שטרך בידי מאי בעי אבל ודאי אינו יכול לטעון (להרע) לא היו דברים מעולם כיון שניתנה עדות זו להכשר אלו מילאו בקרובים בו ביום אף על פי שנחתם כבר ואפילו בשטרי חוב המוקדמים נראה לי לדון כן כיון דלא פסלינן ליה לשטרא אלא מחמת גזרה שמא יגבה מזמן ראשון דדוקא ממשועבדים קפסלינן כוליה זמן ולא גבי אפילו מזמן שני דגזרינן אטו זמן ראשון אבל גבייה מבני חרי שהיא אפילו בשטר שאין בו זמן לא בטלה מהאי שטרא שהרי עדים כשרים הם אלמא דשטרא הוא דפסלינן משום גזרה הילכך לא מצי טעין לא היו דברים מעולם.

הא דתניא היו ארבעה וחמשה עדים חתומים על השטר ~נמצאו שנים הראשונים קרובים כו'. ולא מבטלינן לה לכולה עדות בצירוף חתימת קרובים או פסולים כדקיימא לן אפילו הם מאה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה משום דלא אקיש שלשה לשנים אלא לענין עדות על פה אבל בעדות בשטר אין עדות הכשרים בטלה בצירוף חחימת הפסולים. ודוקא כגון שחתמו הקרובים למעלה אחר שחתמו העדים למטה אבל אם חתמו העדים הקרובים בתחלה איכא מאן דפסיל ליה בגיטין פרק ב' בענין אמר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי כו'. כך כתבו בשם רבינו תם ז"ל. ונראה לי שאין חילוק בין עדות על פה בין שטר והא דמכשרינן בנמצאו שנים הראשונים קרובים או פסולים משום דבעדות על פה נמי לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה אלא בזמן שהתרו בהם כדתניא רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן (שקשרו) כשראו שהתרו בהם ומפרש לה תלמודא במסכת מכות היכי מתרינן להו פירוש בדיני ממונות דאמרינן להו הכי למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינא עדותם בטלה פירוש לאסהודי נתכוונו בשעת ראיית המעשה ורב יוסף דפליג בהא סבירא ליה דבדיני ממונות תתקיים העדות בשאר הילכך כיון שחתם קרוב בתחלה או בסוף ואף על פי שחתם קודם שיחתמו הכשרים תתקיים עדות בשאר כיון שלא נצטרפו על ידי התראה ועדות שבשטר לא אלימא מעדות בבית דין. רעוד דתלינן למכשר העדות ואמרינן דבשעת הקנין בדקו הכשרים ואמרו אתם הוו עלינו עדים ותו לא מיפסלא סהדותייהו בחתימות הפסולים עמהם. ומדקאמרינן אימתי בזמן שהתרו בהם אתה למד מסתמא להכשר העדות תלינן. ואפילו בדיני נפשות. מיהו אם הזמינו קרובים וכשרים לעדות וחתמו יחד ונודע לנו כי כוונו להעיד יחד בודאי עדותם בטלה שהרי נצטרפו בשעת ראיית המעשה ואפילו לא חתמו קרובים בהדייהו יש לומר שעדותם בטלה כל שכן כשחתמו והעידו דהוו כמי שהעידו בבית דין. ור"י אומר דהא דאמרינן אי אמר לאסהודי אתינא עדותם בטלה דוקא כשבאו אחר כך והעידו בבית דין שבאו עם הכשרים בין בבת אחת בין בזה אחר זה אבל לא העידו כל עיקר אין עדות הכשרים בטלה בצירוף ראיית המעשה עם הפסולים שאם אתה אומר כן אתה פוסל כמה גיטין וקדושין שניתנים ברב עם ויש שם קרובים ופעמים שאינם זכורים הקורבה ומתכוונים להעיד. ונראה דאפילו למאן דאמר התם שאם חתם קרוב או פסול בתחלה פסול הכא כשרן דדוקא התם (ליכא) איכא למגזר משום דקא חזו שהוזמן אותו קרוב להעיד דהא אמר להם כולכם כתבו גט לאשתי וגם חתימת כולם מעכבת משום תנאי וכי קא חזו דחתים קרוב בתחלה אמרי לעיקר סהדותא חתים האי קרוב ואתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא ואם תמצא לומר הוא הדין בעלמא דאם חתם קרוב פסול מסתברא דלית הלכתא כמאן דפסיל מדאמרינן בפרק הזורק האי קרוב חתים בין בתחלה בין באמצע בין בסוף ולא מפלגינן בין שחתם ראשונה בין חתם אחר חתימת הכשרים. ועל הא דחזקיה ועל הא דמסייע ליה הקשה רבינו תם ז"ל מדאמרינן בפרק הזורק בענין גט קרח אמר ר"י לא הכשירו בו אלא קרוב אחד אבל שנים לא דילמא אתי לאיחלופי בחד כשר ושני קרובים. ונראה לי דהתם הוא דשייכא גזרה כיון שאין גט קרח נכשר אלא במלוי הכשרים בעדים אתי לקיומיה מכל תלתא אף על פי שידעו שיש בהם שני קרובים כיון דלהכשר הגט הוצרכו לחתום שהרי אם קשריו מרובים מעדיו פסול אמרי לקיים מהם אחתמינהו. ועוד דאמרי כמו שמקיימים מקרוב אחר כך מקיימים מן השנים. ועוד בשלמא בגט מקושר שצריכים עדים להשלמת הקשרים מילתא דשכיח להחתים קרובים להשלמה כמו כשרים ומילתא דשכיח גזור רבנן אבל חתימת קרובים בשאר שטרות מילתא דלא שכיחא היא כי מה צריך לחתימת הקרובים עם הכשרים ואם הרחיקו העדים שני שיטין יכולים למלאתן בחזרת ענין השטר ומילתא דלא שכיח לא גזור רבנן גם לא היינו מועילים אלא היינו פוסלים השטר משום גזרה זו כשחותמים הקרובים תחלה שהרי יכולים לחתום בסוף ואי אפשר לפסול השטר אחר שהוכשר ונעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין. עליות.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: הא דתנן במסכת מכות מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה בידוע שנתכוונו להעיד כאחד או לחתום כאחד הוא אבל אין ידוע שנתכוונו להעיד או לחתום כאחד השטר כשר ותתקיים עדות בשאר ואם הפסול באחרונה יש לנו לומר שהוסיף חתימתו שלא מדעת הכשרים ואם בתחילה חתם יש לומר דילמא הנך רווחא שבק למאן דקשיש מיניה ואתא האי פסול וחתים ביה. עד כאן לשונו.

בד"ה איבעיא להו כו' בעובי כזה מהו כו' ברחוק יכתוב ב' שיטין ופסול עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה אלא מיהא כו' ומחצה כשיטה א' כו' כשני שיטין דפסול דמי עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה דאמר חזקיה כו' אלא כשנמצאו בסוף אחרי עדים כשרים כו' בכה"ג כשר הס"ד ואח"כ מתחיל הגה"ה שיטה כו' מה שירצה בחצי השלימה כו' עכ"ל כצ"ל אע"ג דע"כ דליכא כ"א רוחב שיטה א' בין עדים לשטר כשמרחיקין שיטה וחותמין באמצע שיטה כמ"ש התוס' לעיל מ"מ איכא למיבעיא שפיר שיהיו למדין מחצי השלימה שהיא שלא כנגד חתימת העדים ולכן הרחיקו העדים חתימת ראש השיטה כדי שיהיו למדין מצד השלימה ואח"כ מחצי האחרת וגם מחצי שלמטה אשר לפני העדים לא יהו למדין דההוא שיטה אחרונה מקרי ודו"ק:

בד"ה פחות כו' ולר"ת דמן הצד מיירי עכ"ל דברחוקים מן הכתב ותחת הכתב הא קתני ברישא דלכ"ע בהרחיק ב' שיטין מן הכתב דפסול אלא דמן הצד פליגי הכא ולא מן הצד ממש בגליון ימין או שמאל שהכתב שתי והחתימות ערב דהא פסול לכ"ע כדתנן בפרק המגרש מן הצד או מאחוריו בגט פשוט פסול אלא מן הצד היינו שחתימתה כלפי הכתב אלא שהם בגליון בסוף שיטה התחתונה ודו"ק:

בד"ה שהרי אויר פוסל בג' לא מיירי כו' למה תהיה פסולה וגם כו' ובד"ה נמצא כו' דגרס בראשונה לאו לאפוקי כו' דרב נחמן כו' כצ"ל:

תד"ה פחות. ונראה כו' דמן הצד מיירי. עי' רש"א ונראה כוונתו דסיום השטר היה באמצע שיטה והעדים חתומים בסופה והרחיקו חתימתם מסיום השטר לאורך השיטה:

תד"ה ואל. ולכן לא גזרי קרובים אטו אויר דאפי' כו'. כצ"ל. ותיבות שני שיטין מיותרים:

אלא מהא ליכא למשמע מינה. חדא דוקא או סיפא או רישא ותנא הא אטו הא: פחות מיכן כשר. דהיינו שיטה ומחצה: הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל היו ארבעה או חמשה עדים חתומים על השטר ונמצא שנים הראשונים קרובים או פסולים תתקיים עדות בשאר מסייע ליה לחזקיה דאמר מילאהו בקרובים כשר. פירוש אם היה בין הכתב לעדים חלק כשיעור שני שיטין ומילא מקום החלק בקרובים השטר ההוא כשר ומקיימין אותו משאר העדים שבו ולא נמצאו דברי חזקיה בפירוש בגמרא וי''ל בגט קרח מדבר חזקיה ונראין דברי חזקיה כדברי ר' עקיבא דתנן במסכת גיטין (דף פא:) גט קרח הכל משלימין עליו כדברי בן ננס ר''ע אומר אין משלימין אלא קרובים הראויים להעיד במקום אחר כך פירש רבינו חננאל ולי נראה לשון הראשון שסוף הברייתא דקתני היו עליו ארבעה או חמשה כו' ודאי מעין תחלתה מיירי במילוי שני שיטין הפוסלים את השטר כדקתני רישא ובא לומר שמילוי קרובים מכשירו והיינו דקאמר מסייע ליה לחזקיה דאיירי נמי במילוי שני שיטין של חלק דאי ברייתא בעלמא מיירי בלא מילוי שני שיטין ולאורויי דין עדים פסולים שיתקיים העדות בשאר ליתנייה במסכת מכות (דף ו.) גבי ההיא פלוגתא דרבי ורבי יוסי (הגלילי) דפליגי התם בדיני ממונות אם תתקיים העדות בשאר אם לאו וחזקיה נמי אם בגט קרח מיירי מה צריך סיוע מן הברייתא ממתני' דגיטין דבן ננס ור''ע יכול לסייעו ותו חזקיה מתני' דגיטין אתא לאשמועינן בתמיה: ואל תתמה. מזה החלוק כי בהיותו חלק השטר פסול ואם מילאו בפסולין לעדות כשר: שהרי סוכה. בהיות בה אויר שלשה טפחים פסולה ואם מילאו בסכך פסול כגון בדבר המקבל טומאה הוכשרה הסוכה שאין סכך פסול פוסל אלא בארבעה טפחים ורב יהודאי גאון נמי מוקי לה להא דחזקיה בהלכות עדות שלו כגון דהוה קרוב חתים ברישא כי היכי דלא תקשי אדרב נחמן דאמר במסכת מכות אפילו בדיני ממונות נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה דהיכא דחתים קרוב ברישא מוכחא מילתא דלכבוד עביד ולא לעדות חתמיה ובהא כ''ע מודו והכי תניא בתוספתא (פ''ז דגיטין) שטר שחתמו עליו חמשה ונמצאו שלשה הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר:

איבעיא להו שיטה ומחצה מהו. לא בעי היכא דמסיים השיטה באמצע השיטה והניחו העדים אותו חצי שיטה הנשארת גם שיטה אחרת מהו דפשיטא דפסול דכתב מאי דבעי באותו חצי ויחזור בשיטה אחרונה אבל יש לפרש היכא דסיים השטר בסוף השיטה והניחו השיטה שלימה וכתבו באמצע שיטה מהו מי אמרינן שפסול לפי שיזייף בשיטה שלימה ובחציה יכתוב חזרת השטר ואין למדין מן החציה שהיא שיטה אחרונה אבל מן השלימה למדין או דלמא שכשר שגם מן השיטה שלימה אין למדין שהיא אחרונה מן השטר מיהו פשיטא דכשר דאין למדין משיטה אחרונה היינו טעמא שעדים לא דייקי ומרחיקין שיטה אחת אם כן כשמרחיקין שיטה וחותמים באמצע שיטה כיון דליכא כי אם רוחב שיטה אחת בין העדים לשטר אין למדין ממנה ולכך לא יוכל לזייף וכשר ועוד דומיא דהרחיק שני שיטין והרחיק שיטה אחת דמיירי בעובי כזה [בעי] מהו מי אמרינן לא יוכל לזייף כלום בשיטה ומחצה או דלמא בדוחק יכתוב שני שיטין ופסול: אלא מהא ליכא למשמע מינה. ואי רישא דוקא סיפא לאו דוקא ושיטה ומחצה כשיטה אחת דקאמר כשר דמי ואי סיפא דוקא רישא לאו דוקא ושיטה ומחצה כשני שיטין דפסול דמי: דאמר חזקיה מלאהו בקרובים כשר. אהרחיק שני שיטין קאי וכן מוכח בהמגרש (גיטין דף פז: ושם) דקאמר ואי משום שני שיטין פסול האמר חזקיה מלאהו בקרובים כשר לפירוש רבינו חננאל שגורס בברייתא נמצא מן הראשונים קרוב או פסול מסייע ליה שפיר לחזקיה דמכשיר עדים ראשונים שנמצאו קרובים אלא לגירסת ספרים דלא גרסי ראשונים א''כ היכי מסייע ליה דלמא הברייתא לא מכשרת אלא כשנמצאו בסוף עדים כשרים אבל מצאו למעלה במקום שאויר פסול אימא הקרוב נמי פסול וי''ל מדלא קבע ליה מקום וקאמר סתמא נמצא ארבעה או חמשה קרובים או פסולים כשר שמע מינה בכל דוכתא מכשר להו כגון הא דאמר בשילהי הזורק (שם דף פב.) ש''מ אי חתים בתחלה קרוב או באמצע בין בסוף כשר ממאי מדלא קבע מקום וא''ת היכי מסייע ליה הא בברייתא מכשיר בין קרוב בין פסול וחזקיה לא מכשיר אלא קרוב מדלא קאמר פסול ומ''ט דחזקיה וי''ל דחזקיה סבר לה כר' עקיבא דאמר בהזורק (שם פא:) גט קרח הכל משלימין עליו אפי' קרוב אבל פסול לא אבל ברייתא סבר' כבן ננס דמכשר בגט קרח להשלים אפילו עבד וסבר כחזקיה בחדא בקרוב ונראה לר''י דאין הלכה כחזקיה דסבר כר' עקיבא אלא כבן ננס דמכשיר אפילו פסול דאמרי' התם כי אתו לקמיה דר' אמי אמר צא והשלים עליו עבד מן השוק וההיא דר' אמי עיקר טפי דקבע גבי פלוגתא אבל ההיא דחזקיה לא הובאה לשם ועוד דסתמא דגמרא כבן ננס דאמרי' בהמביא תניין (שם דף יח: ושם) אי חתים בתחלה קרוב או פסול ומוכח התם דלכולי עלמא כשחותם בתחלה פסול משום תנאי כשר אי לא אתי לאיחלופי בקיום שטרות בעלמא ועוד דשמא חזקיה נמי אית ליה דבן ננס והא דאמר מלאהו בקרובים ולא קאמר בפסולים לרווחא דמילתא קאמר דלדברי הכל בכי האי גוונא כשר: (הג''ה. שיטה ומחצה. נראה ליישב כגון שחתומים עדים באמצע שיטה ומספקא ליה שמא יכתוב מה שירצה בחצי השלמה. ע''כ הג''ה): פחות מכאן כשר. בתוספתא. מסיים כאן וכמה יהיו העדים רחוקים מן הכתב ויהיה כשר כדי שיהיו נקראים עמו דברי רבי רשב''ג אומר מלא שיטה אחת ר' דוסתאי ברבי ינאי אומר מלא חתימת שני עדים שטר שחתום עליו [ה' עדים] ונמצאו ג' הראשונים קרובים או פסולים תתקיים העדות בשאר ונראה לר''מ ולר''ת דמן הצד מיירי: ואל תתמה שהרי אויר פוסל בשלשה. וא''ת אמאי לא מייתי ראיה מגט קרח. שאויר פוסל וקרוב משלים וי''ל משום דההיא גופא תקנתא דרבנן היא והיא גופא צריכה ראיה ממילתא דאורייתא וא''ת מה שייך טעם פסול אויר הגט לפסול אויר סוכה וי''ל ה''ק מלאהו בקרובים כשר ואע''ג דאויר פסול אין לגזור מילוי קרובים אטו אויר שהרי אויר פסול בשלשה ופסול לא פוסל אלא בארבעה אבל בשלשה לא פסלי ולא גזרינן אטו שלשה דאויר פסול ועוד י''ל דלא מייתי ראיה מגט קרח דלא גזרינן השלמת קרובים אטו אויר משום דהתם דין הוא דלא גזרינן דטעמא דאויר פסול לא הוי אלא משום דקשריו מרובין מעדיו ולא משום שיוכל לזייף אפי' איכא ארבעה שיטין חלקים בין עדים לעדים כשר בטיוט בעלמא דתו ליכא למיחש לזיוף ולא אמר סהדי אטיוט חתימו כיון שאין השטר מצד שהעדים חתומין כדאמרי' במשנה ולכן לא גזרי קרובים אטו אויר שני שיטין דאפילו יש בו אויר בטיוטא בעלמא סגי אבל הכא דטיוטא לא מהני מידי לפי שהעדים בצד השטר כתובים ואי טייט ליה אמרי אטיוטא חתימי ולכך נגזור מילוי קרובים אטו אויר משום דבאויר אין לו תקנה ולהכי מייתי ראיה מסוכה שאויר פוסל בה ואין לו תקנה ופסול כשר ולא פסלינן ליה אטו אויר: שהרי אויר פוסל בשלשה לא מיירי בסוכה גדולה שמשייר שיעור סוכה ושלש דפנות . לכל צד דאותה למה תהיה פסולה וגם לא איירי לישב תחת האויר דא''כ מאי איריא שלשה אפילו פחות נמי אמר במסכת סוכה (דף יט.) שאין ישנים תחתיו אלא הכי פירושא סוכה גדולה ויש לה שלשה דפנות ויש לה אויר שלשה לכל אורך הסוכה פסולה שאויר שלשה מפסיק ועתה אין נשאר בו כי אם שני דפנות לכל צד וסכך פסול לא הוי הפסק כי אם בארבעה טפחים אי נמי כגון שיש לה לסוכה ארבעה דפנות והיא אינה גדולה כל כך שישאר הכשר סוכה מכל צדי האויר: נמצא אחד מהם כו'. יש תימה מהא דאמר הכא נמצא אחד מהן קרוב או פסול כשר ולר''ע קרוב מיהא כשר ובין בתחלה ובין בסוף בין באמצע כשר מדלא קביע ליה מקום ואפילו לר''ח דגרס בראשונה לאו לאפוקי בסוף דכ''ש הוא היכא שאין אויר פסול דכשר והכי נמי בגט קרח לר''ע קרוב כשר ובפ''ק דמכות (דף ה:) אמר ר''ע אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה וי''ל דהתם מיירי בעדים בעל פה והיכא דלאסהודי אתו עדותן בטלה דשיילינן להו אי לאסהודי אתו אי למיחזי אתו דרב נחמן פסיק התם הלכה כרבי אבל הכא לאו לאסהודי חתימי אלא למילוי והיכא שחותמין באמצע או בסוף אמרינן משום תנאי חתימי ולאו לאסהודי קאתו וכמו כן גבי גט קרח לא חתימי אלא להשלים הקרח שיהא עדים כמו הקשרים ואע''פ דלעדות אחר על פה שיילינן אי למיחזי אתו אי לאסהודי אתו היינו משום שלא נחקרה עדותן בב''ד אבל בשטר א''צ לחקור אמאי חתימי דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב''ד דמי כאילו נחקר שלמילוי או לתנאי חתמו ורב יהודאי פסק על שטר שיש בו ה' עדים או יותר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול

בבא בתרא קסב ע"ב