בבא בתרא סח ע"ב

אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שסנטר הוא בר מחווניתא, אמר התנא קמא [הראשון]: גינונייתא [גינות], ומהדר ליה [ומשיב לו] רבן שמעון בן גמליאל: בר מחווניתא?! ומשיבים: מי סברת [האם סבור אתה] כי מאי [מה פירוש] "שלחין" — גינונייתא [גינות]? לא, מאי [מה פירוש] "שלחין" — בגי [שדות], דכתיב [שנאמר]: "ושלח מים על פני חוצות" (איוב ה, ו), ודווקא הם נמכרים עם העיר לדעת התנא הראשון, אבל בר מחווניתא — לא מזדבן [נמכר], ואתא [ובא] רבן שמעון בן גמליאל למימר [לומר]: אפילו בר מחווניתא נמי מזדבן [גם כן נמכר].

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא, ר' יהודה אומר: סנטר אינו מכור, אנקולמוס (עבד שהוא סופר העיר) מכור; מאי לאו [האם לא] מתוך שאנקולמוס הוא גברא [איש], סנטר הוא נמי גברא [גם כן איש]! ודוחים: מידי איריא [האם שייכים הדברים]? הא כדאיתא והא כדאיתא [זה כמו שהוא וזה כמו שהוא], וסנטר הוא שדה ולא שומר השדה.

ושואלים: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול אתה לומר כך] שלדעת ר' יהודה שדות אינם נמכרים, והא קתני סיפא [והרי שנינו בסופה] של אותה ברייתא: אבל כשמוכר את העיר לא מכר לו לא את שייריה, ולא את בנותיה, כפרים שיש להם קשר לעיר, ולא חורשין (חורשות) המוקצין השייכים ומיועדים לה, ולא ביברין מקומות מגודרים של חיה ושל עופות ושל דגים; ואמרינן [ואמרנו, הסברנו]: מאי [מה הם] "שייריה"? — ביזלי, ושואלים: מאי [מה פירוש] ביזלי? אמר ר' אבא: פיסקי בגי [חלקי השדה], שיש הפסק בינם ובין השדות העיקריים. ומעתה, יש לדייק: פיסקי בגי [חלקי השדות] הוא שלא מזדבני [נמכרים], הא בגי [הרי שדות] עצמן — מזדבני נמכרים]!

ואומרים: איפוך [הפוך] ואמור שר' יהודה אומר: סנטר שלפי הבנה זו משמעו שדות — מכור, אנקולמוס — אינו מכור.

ושואלים: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] שר' יהודה כרבן שמעון בן גמליאל סבירא ליה [סבור הוא] עד שאתה מוכיח מדבריו על דברי רבן שמעון בן גמליאל? והא [והרי] ר' יהודה כרבנן סבירא ליה [כדעת חכמים סבור הוא]! דקתני סיפא [ששנינו בסופה] של אותה ברייתא המביאה את דברי ר' יהודה: אבל לא מכר את שייריה ולא את בנותיה, ואילו רבן שמעון בן גמליאל האמר [הרי אמר]: מכר את העיר — מכר את בנותיה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: המוכר את העיר — לא מכר את בנותיה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר — מכר את בנותיה!

ודוחים ואומרים: מכאן אין ראיה, אפשר לומר שר' יהודה סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא [סבור כמותו בדבר אחד — ששדות העיר מכורים, וחולק עליו באחד — שלדעת ר' יהודה בנותיה לא מכורות].

א שנינו בברייתא בין הדברים שאינם נמכרים בכלל העיר: ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: היו לה לעיר בנות (כפרים סמוכים) — אין נמכרות עמה; היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה, או ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים — הרי אלו נמכרים עמה!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], שיש לחלק בין מקרים שונים: הא דנגיח קאיהי לגו [זה שמופנה פתחם לפנים] כלפי העיר, הרי הם בכלל העיר, והא דנגיח קאיהי לבר [וזה שמופנה פתחם לחוץ], שבכגון זה אינם בכלל העיר. ומקשים: והא קא תני [והרי שנה]: ולא מכר את חורשין המוקצין לה, משמע שפתוחים כלפי העיר, ובכל זאת אינם נמכרים עימה! ומשיבים: אימא [אמור] לא "המוקצין לה", אלא: המוקצין הימנה, כלומר, אלה הנמצאים מרוחקים ממנה ופתחיהם לחוץ.

ב משנה המוכר את השדה — מכר את האבנים שבשדה שהם לצרכה של השדה, ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו של הכרם, ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע, ואת חיצת (מחיצה, קבוצת) הקנים שהיא פחותה בשיעורה מבית רובע, ואת השומירה (סוכת שומרים) שאינה עשויה בטיט, ואת החרוב הצעיר שאינו מורכב עדיין, ואת בתולת השקמה, כלומר, שקמה שעדיין לא קצצו את ענפיה, שהיא צעירה וקטנה.

אבל לא מכר בכלל השדה לא את האבנים שאינן לצרכה, ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו, ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע; ובזמן שאמר לו: "היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך "— הרי כולן מכורין; בין כך ובין כך, אפילו אמר שמוכר כל מה שבתוכה — לא מכר לא את חיצת הקנים שהיא בשטח זריעה של בית רובע או יותר, שקובעת רשות לעצמה, ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט, ולא את החרוב המורכב, ולא את סדן השקמה שכל אלה חשובים הם, ויש להם שם לעצמם, ואינם נכללים במכירת השדה.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סח - ב

אלא למאן דאמר סנטר שאמר רבן שמעון בן גמליאל פירושו בר מחווניתא, עבד הבקי בתחומי העיר, קשים דברי המשנה, שהרי אמר תנא קמא, ששלחין, דהיינו גינונייתא, גינות, נמכרות יחד עם העיר ולא שדות, ומהדר ליה רבן שמעון בן גמליאל שאפילו סנטר, דהיינו בר מחווניתא, נמכר יחד עם העיר? וקשה מה ענין תוספת זו שאמר רבן גמליאל להוסיף על דברי תנא קמא? כי כיון שלדעת תנא קמא אפילו השדות לא נמכרות יחד עם העיר, ובא רבן שמעון בן גמליאל ואומר כי אפילו העבד הבקי בתחומי העיר נמכר יחד עם העיר, אם כן היה לו לפרש יותר, ולומר שמכר גם את השדות, ואפילו את הסנטר.

אלא, מוכח מכך שנקט רבן שמעון בן גמליאל במשנה רק את הסנטר לחוד, שסנטר פירושו שדות שסביב העיר, ולפי זה מתיישבים דברי המשנה, שלדעת רבנן רק סנטר לחוד אינו נמכר בכלל העיר, ולזה אמר רבן שמעון בן גמליאל, שהוא נמכר בכלל העיר.

ודחינן את ההוכחה: מי סברת מאי שלחין וכי סבור אתה שפירוש שלחין הוא גינונייתא, גינות?

לא, אין זה כוונת המשנה, אלא מאי שלחין? בגי, - שדות, ונקראו שלחין משום דכתיב [איוב ה ו]: "ושולח מים על פני חוצות". ופסוק זה מדבר בגשמים, ולכן נקראו השדות שלחין כיון שצריכים לגשמים.

ולפי זה ניתן לפרש במשנה שסנטר פירושו עבד הבקי בתחומי העיר.

וכך מתפרשים דברי המשנה: תנא קמא סובר שרק שדות [השלחין] שהם נכללות במכירת העיר, ולא עבד הבקי בתחומי העיר, כיון שהשדות הם קרקעות הקבועות בעיר, אבל בר מחווניתא עבד הבקי בתחומי העיר שהוא מטלטל לא מזדבן לא נמכר עם העיר. ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר: דאפילו בר מחווניתא נמי מזדבן.

תא שמע להוכיח מברייתא אחרת ששנינו:

רבי יהודה אומר: סנטר אינו מכור עם העיר, אבל אנקולמוס - סופר המלך שכותב את מספר השדות והבתים והאנשים החייבים במס לראש העיר - מכור עם העיר.

מאי לאו וכי אין להוכיח מדברי רבי יהודה שסנטר הוא אדם, כי מדאנקולמוס מכך ש"אנקולמוס" שדיבר עליו רבי יהודה הוא גברא אדם, אם כן סנטר שהזכיר יחד עמו נמי גברא - גם כן אדם הוא.

ודחינן: מידי איריא? וכי צריך להשוות את סנטר לאנקולמוס כיון שהביאם רבי יהודה יחד? אין הכרח להשוותם, אלא הא כדאיתא והא כדאיתא - כל אחד כמו שהוא, ואפשר לפרש שסנטר פירושו שדה ולא אדם.

ופרכינן: ומי מצית אמרת הכי? וכי אפשר לפרש כן שסנטר שדיבר בו רבי יהודה היינו שדה? והא קתני סיפא של ברייתא זו שחלקי השדה הרחוקים מן העיר אינם מכורים יחד עם העיר, משמע שהשדות הקרובות לעיר מכורות יחד עם העיר, אם כן אי אפשר לפרש ברישא שהסנטר אינו מכור הכוונה לשדות שסביב העיר שאינן מכורות עם העיר.

ששנינו בסיפא: אבל כשמוכר את העיר לא כלל במכירה לא את שייריה - חלקי השדה המופרדים מהעיר, ולא את בנותיה - כפרים הסמוכים לעיר, ולא חורשין - חורשות המוקצין לה - המזומנות לה, כלומר הסמוכות לעיר ופתוחות לכיוונה, ולא ביברין שטחים מגודרים של חיה ושל עופות ושל דגים.

ואמרינן, מאי פירוש שייריה שמובא בברייתא? פירושו ביזלי!

ומבארינן: מאי פירוש ביזלי?

אמר רבי אבא: פיסקי בגי - חלקי בקעה הגדולה הסמוכה לעיר, אלא שחלוקה מהעיר על ידי סלע המפריד ביניהם, ומדוייק בברייתא שרק פיסקי בגי שרחוקים ומופרדים מהעיר, הוא דלא מזדבני יחד עם העיר, הא בגי שדות עצמן הסמוכות לעיר מזדבני! ואם סנטר שכתוב ברישא שאינו נמכר עם העיר פירושו שדה, הרי זה נסתר מהסיפא.

ומתרצינן: אלא איפוך את דברי רבי יהודה ברישא, וכך יש לשנות, רבי יהודה אומר: סנטר מכור, אנקולמוס אינו מכור. ולעולם סנטר פירושו שדה, ולכן הסנטר מכור כיון שהוא שדה, מה שאין כן "שייריה" דהיינו חלקי השדה המופרדים מהעיר, אינם נמכרים עם העיר.

ולפי גירסה זו שהופכים את דברי רבי יהודה ברישא של הברייתא, יוצא שרבי יהודה סובר כרבן שמעון בן גמליאל, שהסטנר מכור עם העיר.

ומקשינן: ומי מצית אמרת: רבי יהודה כרבן שמעון בן גמליאל סבירא ליה?

והא רבי יהודה, כרבנן סבירא ליה!

דקתני סיפא של הברייתא: אבל לא מכר עם העיר את שיריה - את חלקי השדה המופרדים מהעיר, ולא את בנותיה - את הכפרים הסמוכים לעיר. ואילו רבן שמעון בן גמליאל האמר: מכר את העיר - מכר בנ ותיה.

דתניא: המוכר את העיר - לא מכר את בנותיה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר - מכר בנותיה!

מבואר בברייתא שרבי יהודה חולק על רבן שמעון בן גמליאל וסובר כרבנן, אם כן כיצד אפשר לגרוס ברישא של הברייתא שרבי יהודה סובר שמכר את הסנטר יחד עם העיר כדברי רבן שמעון בן גמליאל החולק על רבנן.

ומתרצינן: רבי יהודה סבר ליה כוותיה דרבן שמעון בן גמליאל בחדא בדבר אחד, דהיינו לגבי סנטר שמכור עם העיר, ופליג עליה דרבן שמעון בן גמליאל בחדא, דהיינו לגבי בנותיה, שסובר כרבנן, שהכפרים הסמוכים לעיר אינם כלולים במכירת העיר.

שנינו בברייתא בין הדברים שאינם כלולים במכירת העיר: ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים.

ורמינהי סתירה לזה ממה ששנינו: היו לה לעיר בנות - כפרים הסמוכים לה אין נמכרות עמה, כיון שאינם חלק מאותה העיר ממש שאינם נקראים בשם העיר, אבל אם היה לה לעיר חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה והיה נקרא בשם העיר, או היה לעיר ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים - הרי אלו נמכרים עמה!

מבואר בברייתא שהביברים נכללים במכירת העיר, וזה סותר למה ששנינו בברייתא לעיל, שהביברים אינם נכללים במכירת העיר.

ומתרצינן: לא קשיא: הסתירה בין הברייתות, כי אפשר ליישב, הא הברייתא הסוברת שהביברים נמכרים עם העיר, מדברת באופן דנגיח קאיהי לגו, שמופנה פתחם לפנים, כלפי העיר, ולכן סוברת שנכללים במכירת העיר. והא הברייתא הסוברת שהביברים אינם נמכרים עם העיר, מדברת באופן דנגיח קאיהי לבר, שמופנה פתחם לחוץ, ולכן סוברת שאינם נכללים במכירת העיר.

ומקשינן: כיצד אפשר לפרש, כי הטעם שהביברים אינם נכללים במכירת העיר כיון שמופנה פתחם לחוץ, והא באותו ברייתא המביאה שהביברים אינם נכללים במכירת העיר, קא תני: בין הדברים שאינם נכללים במכירת העיר, כי ולא כלל במכירת העיר את חורשין המוקצין לה, משמע שהחורשות פתוחות כלפי העיר, ובכל זאת אינן מכורות עם העיר!

ומתרצינן: אימא: יש לגרוס בברייתא: המוקצין הימנה, כלומר אלה הנמצאים מרוחקים ממנה ופתחיהם לחוץ, ולכך אינם כלולים במכירת העיר.

מתניתין:

המוכר את השדה סתם - מכר עם השדה את האבנים שהם לצרכה, ובגמרא יתפרש שאלו אבנים הסדורות לגדר סביב לה, ויש מפרשים שאלו אבנים המונחות על העומרים, שלא יפזרם הרוח.

ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו, לסמוך בהם את הגפנים. ואף על פי שתשמישים המיטלטלים הם, מכל מקום כיון שקבועים הם לאותו תשמיש, ולעולם אין מזיזים אותם משדה זו, הרי הם נחשבים כתשמישים מחוברים שנמכרים עם השדה ^[7].

וכמו כן מבואר במשנה, שהמוכר את השדה מכר את הכרם שבה, שכל סוגי האילנות הם בכלל "שדה", בין גפנים ובין אילנות, חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה, וזהו ששנינו, שהמוכר את השדה מכר את הקנים שבכרם שהם לצרכו ^[8].

ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע, אף על פי שהגיע זמנה להיקצר, נכללת במכירת השדה, ואין אומרים לענין זה שכל העומד להיקצר נחשב כאילו כבר נקצר.

ואת חיצת הקנים כלומר קנים רבים הגדלים מקלח אחד שהיא פחותה מבית רובע הקב - שמקום גדילת הקנים הוא שטח קטן שאי אפשר לזרוע בו רבע הקב תבואה, הרי היא בטלה לגבי השדה, ולכן נכללת במכירת השדה.

ואת השומירה - היינו סוכת השומר שאינה עשויה בטיט - שאין כתליה טוחים בטיט, נכללת במכירת השדה, כיון שאינה חשובה בפני עצמה.

ואת החרוב כשהוא עדיין צעיר, שאינו מורכב בצעירותו, ובטל הוא לגבי השדה, אבל כשמזקין מרכיבין אותו, ואז יש לו שם בפני עצמו, ואינו בטל לשדה.

ואת בתולת השקמה - אילן השקמה בעודו צעיר ולא נקצצו ממנו ענפים, שעדיין אין לו חשיבות, ובטל לגבי השדה, אבל כשהוא מזקין וגזעו מתעבה, קוצצים את ענפיו, ואז נקרא הגזע: "סדן השקמה" וחשוב הוא בפני עצמו.

אבל המוכר את השדה לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה, שאינן סדורות לגדר, או שאינן מונחות על גבי העומרים, אף על פי שהן מוכנות לכך, ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו, שאינם עומדים תחת הגפנים, אף על פי שהם משופים ומוכנים לכך, ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע, אף על פי שהיא צריכה עדיין להתייבש בשדה.

בזמן שאמר לו המוכר ללוקח: היא וכל מה שבתוכה - שמוכר לו את השדה וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין, אף האבנים שאינן לצרכה, והקנים שבכרם שאינם צרכו, והתבואה התלושה מן הקרקע.

בין כך ובין כך, אפילו אמר לו היא וכל מה שבתוכה, לא מכר עם השדה לא את חיצת הקנים - קנים הרבה הגדלים בקלח אחד, אף על פי שהם דקים וקטנים, שהיא בית רובע, שמקום גדילת הקנים הוא שטח של בית רובע הקב ^[9], ולא את השומירה - סוכת השומר שהיא עשויה בטיט, שכתליה טוחים בטיט אף על פי שמחוברים לקרקע, ולא את החרוב המורכב, ולא את סדן השקמה, לאחר שנקצצו ענפיו. כל אלו אינם מכורים עם השדה, לפי שחשובים הם שדה בפני עצמם.

הערות

^[7] מה שנחשבים כתשמישים מחוברים היינו רק לענין דעת המוכר, שדעתו לכלול את האבנים בכלל שאר תשמישין מחוברים, אבל לענין קנין, מועיל בהם רק קנין מטלטלים ולא קנין קרקע, וכן בשאר מטלטלים המוזכרים בפרק זה שאינם נמכרים אלא אם כן אמר "כל מה שבתוכו", צריך לעשות בהם קנין המועיל במטלטלים. ולכאורה צריך ביאור מדוע המשנה אינה מפרשת את הקנין שצריך לעשות במטלטלים. ופירש האמרי בנימן, כי המטלטלים נקנים בקנין אגב, ואף לאותם ראשונים הסוברים כי אף אם צבורים המטלטלים על הקרקע צריך המוכר לפרש ולומר "קנה אותם אגב הקרקע", וכן לאותם ראשונים המפרשים לקמן כי קונה את האבנים גם אם אינם מונחים בשדה, שאז גם לשאר ראשונים אינו קונה באגב בלא אמירת "קנה אגב", מכל מקום מאחר שהם נכללים במכירת הבית או השדה, נחשב כאמר לו במפורש "קנה אותם עם הבית או השדה".

^[8] כך פירש הרשב"ם, אבל המאירי פירש שכוונת המשנה היא, שאם מכר את הכרם מכר את הקנים שבכרם שהם לצרכו. אבל המוכר את השדה לא מכר את הכרם שבה.

^[9] עשר אמות וחומש על עשר אמות וחומש בקירוב.

ואומרים: איפוך [הפוך] ואמור שר' יהודה אומר: סנטר שלפי הבנה זו משמעו שדות — מכור, אנקולמוס — אינו מכור.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

But according to the one who says that santar means the land registrar, is it reasonable that the first tanna of the mishna said that the gardens within the city are included in the sale of the city, and Rabban Shimon ben Gamliel responded to him that the land registrar is included? How are the two connected? The Gemara answers: Do you maintain that what is meant by shelaḥin is gardens? This is not the case. Rather, what is meant by shelaḥin? This is referring to the fields that surround the city, as it is written: “Who gives rain upon the earth and sends [sholeaḥ] waters upon the fields” (Job 5:10). According to the first tanna, it is specifically the fields that are sold with the city, but the land registrar is not sold. And Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that even the land registrar is also sold.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the following baraita: Rabbi Yehuda says: The santar is not sold with the city, but the city scribe [ankolemus] is sold with it. What, is it not clear from the fact that the city scribe is a man that the santar is also a man? The Gemara rejects this proof: Are the cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is, and santar means fields, and not the land registrar.

The Gemara asks: How can you say that according to Rabbi Yehuda the fields surrounding the city are not sold along with it? But isn’t it taught in the latter clause of this baraita: But when one sells a city he has not sold its remnants, and not its daughters, i.e., the nearby rural villages, and not the woods that are set aside and designated for the city, and not the enclosures [beivarin] for animals, for birds, and for fish. And we said in explanation: What is meant by its remnants? Bizlei. The Gemara asks: What is the meaning of bizlei? Rabbi Abba said: The strips of the fields that are separated from the main fields by a stretch that cannot be cultivated. From here, it may be inferred that it is the strips of the fields that are not sold with the city, but the fields themselves are sold with it.

The Gemara suggests: Reverse the statement found in the baraita so that Rabbi Yehuda says that the santar, now understood to mean fields, is sold with the city, but the city scribe is not sold with it.

The Gemara asks: How can you say that Rabbi Yehuda holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, to the point that you adduce proof from the words of Rabbi Yehuda with regard to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel? But doesn’t Rabbi Yehuda hold in accordance with the opinion of the Rabbis? As it is taught in the latter clause of that same baraita: But when one sells a city he does not sell its remnants, and he does not sell its daughters, i.e., the nearby rural villages. Whereas with regard to Rabban Shimon ben Gamliel, doesn’t he say that one who sold a city sold its daughters along with it, i.e., the nearby rural villages, as it is taught in a baraita: One who sells a city has not sold its daughters; Rabban Shimon ben Gamliel disagrees and says: One who sells a city has sold its daughters.

The Gemara answers: This does not prove that Rabbi Yehuda disagrees with Rabban Shimon ben Gamliel, as it may be suggested that Rabbi Yehuda holds in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel with regard to one issue, that the fields that surround the city are included in the sale, and disagrees with him with regard to another issue, as according to Rabbi Yehuda the nearby villages are not sold along with the city.

§ The baraita teaches: When one sells a city he has not sold, among other things, the enclosures for animals, for birds, and for fish. And the Gemara raises a contradiction from another baraita: If the city has daughters, i.e., nearby villages, they are not sold along with it. If it has one part on the sea and one part on dry land, or if it has enclosures for animals, for birds, or for fish, these are all sold along with the city.

The Gemara answers that this is not difficult, as a distinction can be made between different cases: Here, the one baraita addresses animal enclosures whose openings face inward, i.e., toward the city, and they are therefore considered a part of the city, whereas there, the other baraita addresses animal enclosures whose openings face outward, i.e., away from the city, and therefore they are not included in its sale. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t the baraita teach: And he has not sold the woods that are set aside for the city, indicating that they face the city, and nevertheless they are not sold along with the city? The Gemara answers: Say that the baraita should be emended so that it reads instead: And he has not sold the woods that are set apart from the city, i.e., that are at a distance and do not face the city.

MISHNA: One who sells a field without specifying what is included in the sale has sold the stones in the field that are for its use, and the reeds in the vineyard that are for its use, and the produce that is still attached to the ground, and the cluster of reeds that occupy less than the area required for sowing a quarter-kav of seed [beit rova], and the watch station that is not plastered with clay, and the young carob tree that has not yet been grafted, and the untrimmed sycamore that is still young.

But he has not sold along with the field the stones that are not designated for use in the field, and not the reeds in the vineyard that are not designated for its use, and not the produce that is already detached from the ground. When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the field. Both in this case, where he executes the sale without specification, and in that case, where he adds the phrase that he is selling everything that is in the field, he has not sold the cluster of reeds that occupy a beit rova or more, as they are considered a separate field, and he has not sold the watch station that is plastered with clay, and not the carob tree that has been grafted, and not the sycamore trunk. All of these entities are significant in their own right and have a status independent from that of the fields, and they are therefore not included in the sale of the field.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מאי שלחין דקאמר ת"ק באגי מיזדבנא. אבל בר מחווניתא לא מזדבן ואתא רשב"ג למימר אפי' בר מחווניתא מזדבן:

ת"ש. אם סנטר בר מחווניתא הוא אי לא:

אנקולמוס מכור. וזהו סופר העיר שכותב כמה יוצאין ופורעין מס למלך מבתים ושדות:

סנטר נמי גברא. דהיינו בר מחווניתא ולא בגי:

והא כדאיתא. דסנטר בגי. ה"ג ומי מצית אמרת הכי. דסנטר בגי:

והא מדקתני סיפא. דהא ברייתא דר' יהודה:

שייריה. מפרש לקמן:

חורשין. יערין:

המוקצין לעיר. כלומר שהן פתוחין לעיר וקוצצין ממנו בני העיר לצרכן:

פיסקי באגי. קטנות שמסתפקות מהן בהמות:

הא בגי. שהן גדולות מזדבני ואי אמרת דסנטר היינו בגי דמזדבני א"כ קשיא לר' יהודה דאמר ברישא דברייתא סנטר אינו מכור:

לעולם סנטר באגי ומזדבן ודקא קשיא לך רישא. איפוך רישא ר' יהודה אומר סנטר מכור דהיינו כר' שמעון דאמר מכר את העיר מכר את הסנטר:

והא ר' יהודה כרבנן ס"ל. בברייתא והכי מסתברא דהכי קתני ר' יהודה לא את שייריה ולא את בנותיה ותניא המוכר את העיר לא מכר את בנותיה דהיינו רבנן ור' יהודה נמי הכי קאמר. ומשני ר' יהודה סבר לה כוותי' דרשב"ג בחדא דבגי מזדבנא. ופליג עליה בחדא דלא מכר את בנותיה משום דלא שייכי לעיר הוי:

והבנות. כפרים אין נמכרות. עמה עם העיר:

חלק אחד בים. מצד זה של עיר: וחלק אחד ביבשה מאידך צד של עיר:

הא דנגיח קייהו לגאו. בברין שמחוץ לעיר ופתוחין לעיר נמכרין עמה דשייכי עם העיר. אבל אם פתוחות לבר חוץ לעיר אין נמכרין עמה:

והא קתני ולא הורשין המוקצין לה אין נמכרין עמה. אלמא אע"ג דנגיח קייהו לגיו אין נמכרין. ומשני אימא המוקצין הימנה דלאו פתוחין לה משום הכי אין נמכרין הא אי הוי מוקצין לה נמכרין:

שהם לצרכה. מפר' בגמ':

פיס' ואת חיצת הקנים שהוא פחות. שאם יש בסוף השדה חיצת הקנים. והן קנים הדוקרנין שעולין הרבה בגזע אחד. ואותו מקצת הוא פחות מבית זריעת רובע קב אינו חשוב ולא אמרי' דשיירו אלא נמכר עמה:

ואת השומירה. בית קטן שבשדה שיושב בה השומר:

ואת החרוב שאינו מורכב. בו ענף ממין אחר ולא השיב ונמכר עמה:

ואת בתולת השקמה. היינו ארז שעדיין לא קצצו נופין התחתונים שישביח ויגדל לצורך קורה להיות סדן גדול לא חשיב ונמכר עמה:

הכי גרסינן בספרי עתיקי ודוקני ובפרושי ר"ח: סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור. פסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי עצמן מזדבני. פי' והיינו רישא דאי אמרת רישא בסנטר גברא סנטר דהוא גברא מזדבן פסקי באגי לא מזדבני בתמיה אלא ש"מ דסנטר היינו באגי ולהכי איצטריך נמי למיתנא סיפא דפסקי באגי לא מזדבני דאף על גב דבאגי מזדבני פסקי באגי לא מזדבני.
וקא מפרקינן מי סברת ר' יהודה כרשב"ג ס"ל פי' והא דקאמר סנטר מכור מכור ממש קאמר כמודה לא אמר אלא כמתמה וכי סנטר מכור והלא אנקולמוס שהוא גברא כמותו אינו מכור משום דשמעיה לרשב"ג דקאמר אנקולמוס אינו מכור אף על גב דלא תני לה הכא ובירושלמי (ד,ז) איתא בהדיא רשב"ג אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור.

ומה שאמרו סברוה מאי שלחין גנוניתא ואמרו

מי סברת שלחן גנוניאתא לא מאי שלחן באגי. איכא למידק, דהא על כרחין שלחין גנוניאתא, שהרי שנינו (לעיל בבא בתרא כה, א) ובית השלחין וטכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים, וגנוניאתא אינון דעושין פירות תדיר, אבל באגי אינן עושין פירות תדיר, ועליהם שנינו (שם) שדה הבעל חזקתן שלש שנים ואינם מיום ליום, ועוד שנינו (מועד קטן ב, א) משקין בית השלחן במועד לפי שהן עשויין לירקות ואינן מתקיימין בלתי השקאה תדיר. יש מתרצים דהתם גרסינן שלהין בה"א, וכדאמרינן התם דמתרגמינן עיף ויגע משלהי ולאי, והכא גרסינן שלחין בחי"ת, ודאמרינן דכתיב ושלח מים על פני חוצות. ואינו מחוור, דבכולהו ספרים גרסינן במתניתין הכא והתם בית השלחין. אלא יש לפרש, דכל ארץ שצריכה למים הרבה נקראת בית השלחין, וכדכתיב ארץ לא שבעה מים, ולשון זה כולל בית שדה בית הבעל וגנוניתא, וההיא דמסכת משקין כולל כל שצריך מים תדיר ושהוא צמא למים הרבה, וההיא דפרק חזקת פורט גנוניתא שעושין פירות תדיר, ובהא מתניתין דהמוכר הוא דפליגי אי גנוניאתא כההיא דפרק חזקת או באגי כההוא דפרק משקין.

מאחר שביארנו שהעבדים אין מכורים כלל אפילו אותם שהם צורך העיר כגון סנטר מעתה אף האנקלמוס אינו מכור והוא סופר העיר אע"פ שהוא מעבדיו של מוכר ושהוא צרך העיר כלה עד שאין מקום לעיר להתנהג בזולתו:

אע"פ שביארנו שבזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה מכר אף המטלטלין מ"מ אף בזו לא מכר שירי העיר והם שדות שהם מתחום העיר אלא שהיה הר או נהר מפסיק ביניהם ובין שאר הבקעות וכל שכן שלא מכר את הכפרים הסמוכים לה ולא את היערים המוקצים לה ר"ל המוקצים הימנה ואינם ברשות בני העיר ולא ביברים של חיה ועופות ודגים שהיה דרך כניסתן בהם כנגד היערות והם שנקראו דנגיה קייאיהו לבר ר"ל שפתוחה כניסתן לצד חוץ מפני שהם נדונים בכלל היערות ולא בכלל העיר הא כל שהיה פתחן כלפי העיר נמכרו עמה אע"פ שלא אמר כל מה שבתוכה וכן חורשים המיוחדים לה ר"ל שבני העיר יוצאים שם ברשות היה בעיר חלק אחד ים או שהיה כלה בים והיה בה חלק של יבשה אין החלק נמכר בכלל הכל:

המשנה השביעית והכונה לבאר בה ענין מכירת השדה והכרם ואמר על זה המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואת מחיצת הקנים שהיא פתוחה מבית רובע ואת השומירה העשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את מחיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שאינה עשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה לא את הבור לא את הגת לא את השובך בין חרבין בין שלמים וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבא וחכמים אומרין אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר' עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר ר' עקיבא אומר אין צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך אמר הר"ם פירוש האבנים שהם לצרכה לגדרים וקנים שבכרם שהם לצרכו לסמוך בהם הגפנים מחיצת הקנים מקום שנוטעין בו הקנים בלבד ושומירה סכת הקנים וכיוצא בה שיושבין בה שומרים הפירות ובתולת השקמה הוא אילן השקמה קודם שיכרתו אותה לפי שדרכן לכרתה ואמר שכורתין אותה תחליף שנית ויגדל גוף העץ אחר שנכרתה טעם ר' עקיבא וחכמים כבר זכרנוהו במה שקדם:

אמר המאירי המוכר את השדה כלומר שדה לבן או שדה כרם מכר את האבנים שהם לצרכה ופירשוהו בגמ' בשני פנים הראשונה אבנים שפסלום עד שנעשה צד אחד שלהם שטוח ולא עגול והם מותקנות בדרך זו ליתן אותם על העמרים שלא יפזרם הרוח ודוקא כשהם על העמרים הא אם לא היו עליהם אע"פ שהם בשדה מותקנות לכך לא קנאן שהמוכר את השדה או את הכרם לא מכר את תשמישיהן שאינן קבועים בארץ או שישמשו מעתה והלשון השני אבנים הסדורות לעשות מהם גדר כלומר שנבחרו לכך והוא כעין תקון ר"ל שאדם בוחר מהם את שאינן לא גסות ביותר ולא דקות ביותר אלא בינוניות ומלבד בחירה זו אנו צריכים שיהו סדורות לכך בדרך שאדם מסדרן כשרוצה לבנות גדר ארוך ושוטחן בהמשך על פני כל המקום שרוצה לגדרו הא כל שלא נסדרו אע"פ שנבחרו ונצברו במקום אחד לא קנה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ר"ל קנים המפוצלים בראשיהם שמעמידין אותם תחת הגפנים שלא יטנפו בארץ ולא כשנתקנו לכך לבד אלא שנתקנו וכבר העמדו תחת הגפנים ואת התבואה ר"ל מיני תבואות או הענבים שאף הם בכלל תבואה כדכתיב ותבואת הכרם ואע"פ שכבר הגיעו ליקצר או ליבצר ואין אומרים לענין זה כקצוץ דמי ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע פירוש מחיצת הקנים אגד של קנים שהקנים עשויות בעוד שהם מחוברות קלחים קלחים ואגדות אגדות קנים הרבה באגד אחד ובעלי שדות מתכוונים בנטיעתם לעשותן בקצות שדותיהם לחוץ בהם בין תחום לתחום ומתוך כך הוא קורא אותם מחיצה וכל שאינה מחזקת מקום בית רובע בטלה היא אגב שדה ואפילו היו קנים גסות וחשובות עד שיש לה שם בפני עצמה ואת השומירה ר"ל סוכת שומרי גנות ופרדסים שאין כותליה עשויים בטיט אע"פ שלא נתחברה בקרקע בטיט ויש גורסין אע"פ שנתחברה בטיט שכל הכותלים אין עשויין בטיט בטלו עציה אגב קרקע ויש גורסין בהפך ר"ל את השומירה העשויה בטיט אע"פ שלא נתחברה בטיט וכך כתבוה גדולי המחברים וכן עיקר ואת החרוב שאינו מורכב וזהו בבחרותו שבזקנתו מרכיבין אותו והוא תכלית חשיבות שבו וכשהורכב נעשה לו שם בפני עצמו מתוך חשיבותו אבל כשאינו מורכב בטל הוא אגב שדה כשאר האילנות ואת בתולת השקמה והוא אילן שאינו עושה פירות ובבחרותו אין לו חשיבות ובטל אגב שדה אבל כשהוא מזקין נעשית כוורתו עבה וגסה כלפי שרשה וחשובה לעשות ממנה סדן ומתוך כך קורין לה סדן השקמה ויש לה שם בפני עצמה אבל לא מכר אבנים שאין לצרכה ולא קנים שבכרם שאינן לצרכו ולא את התבואה התלושה מן הקרקע אפילו היה קרקע צריך לה עדין להתיבש בתוכה ואם אמר לו כל מה שבתוכה הרי אלו שהזכרנו מכורים אבל לא מכר אף בזו מחיצת הקנים שהיא בת רובע אפילו היו דקות ולא השומירה העשויה בטיט או ההפך לפי הגירסא השניה ולא חרוב המורכב ולא סדן השקמה ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובכים בין חרבים בין שלמים וצריך המוכר ליקח לו דרך ליכנס לדברים אלו שנשתיירו לו ר"ל בור וגת ושובך שהמוכר במה שמכר בעין יפה מכר ומ"מ אם אמר לו חוץ מאלו הואיל והזכירם בפרט ולא היה צריך לכך לא הזכירם אלא לכונת שיור הדרך ואם מכר את אלו לאחר ר"ל שמכר להם הבור או הדות או הגת או השובך וכיוצא באלו אין הלוקח צריך ליקח לו דרך שבודאי בעין יפה מכר לו כמו שכתבנו למעלה:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

והא רבי יהודה כרבנן סבירא ליה. ולרשב"ג קא מהדר דהכי קאמר ליה וכי סנטר מכר והלא אנקילמוס דהוא גברא כמותו אינו מכור וכשם שזה אינו מכור כך זה אינו מכיר והיינו דאצטריך בסיפא רבי יהודה למתני אבל לא את שיריה דשמעת מינה דבאגי עצמן מזדבני:

נז. תנן ובית הבדין ובית השלחין סברוה מאי שלחין באגי דכתיב ושולח מים על פני חוצות. אבל בר מחוניאתא לא מזדבן. בשלמא למאן דאמר מאי סנטר בר מחוניאתא היינו דקאמר ת"ק באגי דמזדבני בר מחוניאתא לא מזדבני אלא למאן דאמר באגי ת"ק נמי הכי קאמר. מי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחין גנוניאתא דכתיב שלחיך פרדס רמונים אבל באגי לא מזדבני ואתיא כרשב"ג למימרא דאפילו באגי נמי מזדבני. אבל בר מחוניאתא דכולי עלמא לא מזדבן. איכא דאמרי סברוה מאי שלחין גנוניאתא דכתיב שלחיך פרדס רמונים, אבל באגי לא מזדבני. בשלמא למאן דאמר סנטר באגי היינו דקאמר ת"ק גנוניאתא מזדבני באגי לא מזדבני ואתא רשב"ג למימר אפילו באגי נמי מזדבני אלא למאן דאמר בר מחוניאתא אמר ת"ק באגי דלא מזדבני ומהדר ליה רשב"ג בר מחוניאתא מזדבן. מי סברת מאי שלחין גנוניתא לא מאי שלחין באגי דכתיב ושולח מים על פני חוצות אבל בר מחוניאתא לא מזדבן ואתא רשב"ג למימר דאפילו בר מחוניאתא נמי מזדבן.

ושמעינן מינה דלטעמיה דמאן דאמר מאי סנטר בר מחוניאתא, דהאי שלחין דקתני ת"ק המוכר את העיר מכר את בית השלחין היינו באגי וכל שכן גנוניאתא, דלמאן דאמר באגי מזדבני כל שכן גנוניאתא. ממאי, מדדחינן מי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחין גנוניאתא אבל באגי לא מזדבני, ואמרינן נמי סברוה מאי שלחין גנוניאתא אבל באגי לא מזדבני, דשמעת מינה דגנוניאתא פשיטא לן דמזדבני טפי מינה דבאגי, וממילא שמעת דלמאן דאית ליה דבאגי מזדבני כל שכן גנוניאתא, וכי פליגי בבר מחוניאתא, ת"ק סבר לא מזדבן ורשב"ג סבר מזדבן. וקי"ל כת"ק:

נח. ת"ש דתניא ר' יהודה אומר סנטר מכור אנקלומוס [אינו מכור]. מאי אנקלמוס ספרא דמתא, ולשון קולמוס הוא. מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא. ודחינן מידי אריא הא כדאיתיה והא כדאיתיה. אנקולמוס גברא וסנטר באגי. והכי נמי מסתברא דהאי סנטר דקאמר רבי יהודה באגי הוא דקתני סופא דהאי בריתא אבל לא את שיריה ולא את בנותיה ולא את החורשין המוקפין לה ביברין של חיה ושל עופות הרי אלו נמכרין עמה והוינן בה מאי שיריה ביזלי מאי ביזלי א"ר אבא פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי גופייהו מזדבנו. בשלמא למאן דאמר סנטר באגי היינו דקתני סופא אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי אבל באגי גופייהו מזדבני והיינו סנטר דקתני רישא מכור אבל בר מחוניאתא לא מזדבן אלא אי אמרת האי סנטר דקתני רישא מכור בר מחוניאתא היכי מצינן למימר דפיסקי באגי הוא דלא מזדבני והיינו סנטר דקתני רישא מכור אבל בר מחוניאתא מזדבן השתא פיסקי באגי לא מזדבני בר מחוניאתא לא כל שכן. ודחינן מי סברת רבי יהודה כרשב"ג סבירא ליה לא רבי יהודה כרבנן סבירא ליה. כלומר לעולם אימא לך מאי סנטר בר מחוניאתא ומי סברת רבי יהודה כרשב"ג סבירא ליה דאמר סנטר מכור כי היכי דתיקשי לך השתא פיסקי באגי לא מזדבני בר מחוניאתא לא כל שכן, לא, רבי יהודה כרבנן סבירא ליה דאמר סנטר אינו מכור. והא דקתני רבי יהודה אומר סנטר מכור אתמוהי קא מתמה, סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור, והא תרויהו גברי נינהו וחד דינא אית להו, וכי היכי דאנקולמוס אינו מכור סנטר נמי אינו מכור. דש"מ דטעמיה דר' יהודה דל"ש סנטר דהוא בר מחוניאתא ול"ש אנקולמוס ול"ש פיסקי באגי, כיון דמיפלגי ממאתא לא מזדבני, אבל באגי גופייהו מזדבני.

וש"מ דל"ש סנטר דהוא בר מחוניאתא ולא שנא אנקולמוס שהוא סופר העיר אינו מכור. וכן לא את שיריה דאינון פיסקי באגי, לא את בנותיה ולא את החורשין, והן היערים המוקצין ממנה. אבל המוקצין לה מזדבני כדבעינן למימר קמן. ביברין של חיה ושל עופות הרי אלו נמכרין עמה, והוא דנגיה קיהו לגאו, כלומר שפתח הביבר כלפי פנים דהיינו כלפי העיר, אבל אם היה כלפי חוץ אין נמכרין עמה:

נט. תניא המוכר את העיר לא מכר את בנותיה רבן שמעון ב"ג אומר מכר את בנותיה. וקי"ל כרבנן:

ס. א"ר ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אלו נמכרין עמה ורמינהי היו לה בנות אין נמכרות עמה היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה אין נמכרין עמה. והאי חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה אין נמכרין עמה (והאי חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה) [או] או קתני, חלק אחד בים או חלק אחד ביבשה ורובה בים אין החלקים הללו שהן מיעוטה נמכרין עמה. ביברין של חיה ושל עופות הרי אלו אין נמכרין עמה לא קשיא הא דנגיה קיהו לגאו הא דנגיה קיהו לבר. כלומר כאן שפתח הביברין פתוח כלפי פנים דהיינו כלפי העיר, נמכרין עמה. ומקשינן והא קתני ולא את החורשין המוקצין לה. אלמא אע"ג דמוקצין לה דמשמע דמתשמישי האי מתא נינהו אין נמכרין עמה, ואם כן גבי ביברין כי הוי נגיה קיהו לגאו כלפי העיר נמי אמאי נמכרין עמה. ופריק אימא המוקצין הימנה. כלומר שקרובין ונוחין לעיר אחרת יתר מזו, דמוכחא מילתא דלאו מתחומי העיר הזאת נינהו. מידי דהוה אנגיה קיהו לבר דמוכחא מילתא דלאו מתשמישי האי מתא נינהו. אבל חורשין המוקצין לה נמכרין עמה:

ט. המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו ואת התבואה המחוברת לקרקע ואת מחיצת הקנים הפחותה מבית רובע ואת השומרה העשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר את האבנים שאינה לצרכה ואת הקנים שבכרם שאינן לצרכו ולא את התבואה התלושה מן הקרקע ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את מחיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שאינה עשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה.

ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חריבין בין ישובין. מאי אבנים שהן לצרכה, אבני דאכפי, והן אבנים גדולות שמניחין אותן על עיקרי הענפים באילן שמשיר פירותיו. והוא דמחתן עליהו בשעת מכירה. ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו, מאי עבידתיהו, אלו קנים המחולקין שמעמידין אותן תחת הגפנים, והוא דמשפו ומוקמי התם בשעת מכירה. וכבר פרישנא טעמיהו גבי מתני' דבית הבד (לעיל בבא בתרא סז,ב סי' ו). ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע, דלא חשיבה באנפי נפשה ומכלל השדה היא ואמטול הכי מזדבנא. ואת השומירה העשויה בטיט, דשיעי דפנות דידה בטינא, דכיון דקביעא מגופה דארעא חשיבא ומזדבנא. ואת החרוב שאינו מורכב, דלא חשיב באנפי נפשיה והוה ליה כשאר אילני דארעא ואמטול הכי מזדבנא. ואת בתולת השקמה, דלא חלפי עלה שבע שני מכי קדחא בארעא כדתנן (ב"מ קט,א) המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן ואין לו בקורת שקמה, קבלה ממנו לשבע שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ויש לו בקורת שקמה, דשמעת מינה דבבציר משבע שני לא חזי למיקץ מיניה קורות דאכתי לא גדלי כל צרכייהו, ואמטול הכי לא חשיבא באנפי נפשה ומזדבנא אגב ארעא.

אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה, דלא מחתן אכפי בשעת מכירה, ואף ע"ג דמתקנן להכי. ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו, דלא מוקמי תחת גופני בשעת מכירה ואע"ג דמשפו להכי. ולא את התבואה התלושה מן הקרקע. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר לא את מחיצת הקנים שהיא בית רובע, דכארעא באנפי נפשה חשיבא, ולא מהני בה לישנא דכל מה שבתוכה אלא היכא דליכא למיתלי במידי אחרינא דלא חשיב באנפי נפשיה, מידי דהוה אמרחץ ובית הבד לגבי חצר. ולא תימא דוקא נקט מחיצת הקנים דקימא על שפת השדה כעין מחיצה לחוץ בינה ובין רשות הרבים או בינה ובין חברותיה, הילכך לא שייך בה לישנא דמה שבתוכה, אלא אפילו קימא בי מצעי דשדה וקאמר ליה היא וכל מה שבתוכה, כיון דהויא בית רובע לא מזדבנא. והא דנקט מחיצת הקנים רישא אצטריכא ליה, דאע"ג דקיימא בסוף השדה כי הויא פחותה מבית רובע מסתמא נמי מזדבנא, ואידי דנקט רישא מחיצת הקנים נקט סיפא נמי מחיצת הקנים.

ולא את השומרה שאינה עשויה בטיט, דלא שיעי דפנות דידה בטיט, הילכך לא קביעא ולאו כי גופא דארעא דמי, ואמטול הכי לא מזדבנא כדבעינן לברורי טעמא לקמן. ולא את החרוב המורכב, דחשיב באנפי נפשיה ואית ליה שם באנפי נפשיה ולא הוי טפל לגבי שדה. וכן סדן השקמה בר שבע שני כדברירנא דחשיב באנפי נפשיה ואמטול הכי לא מזדבני. דלא מהני לישנא דכל מה שבתוכה אלא במידי דהוי טפל לגבי שדה, אבל הני אע"ג דלא שייר להו קרקע הצריך להן כיון דאית להו שם באנפי נפשיהו לא מזדבני בהאי כללא אגב ארעא אלא הכא דליכא למיתלי במידי אחרינא כדברירנא טעמא גבי חצר.

ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חריבין בין ישובין, בין שהבור מלא מים והגת מלאה ענבים והשובך מלא יונים בין שהם חריבין, דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד וכרשותא אחריתי באנפי נפשה דמיאן.

והא מתני' פליגי בה נוסחי, איכא דתנא רישא את השומרה העשויה בטיט דמכורה ואע"ג דלא אמר ליה היא וכל מה שבתוכה כדאמרן, ואיכא נוסחי דתנו איפכא, רישא תאנו שאינה עשויה בטיט דמכורה וסיפא תנו העשויה בטיט דאינה מכורה ואע"ג דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה. ומסתברא כנוסחא קמא, דאלו לנוסחא בתרא קשיא טובא, דאדרבא איפכא מסתברא, העשויה בטיט הוא דבעיא מהוי מכורה, דכיון דעשויה בטיט ודאי לאו לטלטולה עבידא אלא אדעתא דמשבקה התם עבידא וכגופא דארעא דמיא ומזדבנא אגב ארעא, ואלו שאינה עשויה בטיט איכא למימר דלטלטולה עבידא ולאו כגופא דארעא דמיא ודינא הוא דלא תזדבן אגב ארעא וכי תימא הני טעמי דכי שיעא בטינא לא מזדבנא משום דחשיבא ואלו היכא דלא שיעא כיון דלא חשיבא מזדבנא, הא ניחא היכא דלא אמר ליה היא וכל מה שבתוכה, אלא היכא דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה כי שיעא בטינא נמי אמאי לא מזדבנא. אי משום דחשיבא, מי חשיבא טפי מתבואה התלושה מן הקרקע דאפילו אית בה כמה כורין כי אמר ליה היא וכל מה שבתוכה מזדבנא וכל שכן שומרה העשויה בטיט דלא שויא (פולר) [כולי האי]. ועוד קל וחומר, ומה תבואה דברירא מילתא דלאו למשבקה התם עקרה ולאו כי גופא דארעא דמיא כי אמר ליה היא וכל מה שבתוכה מזדבנא, שומרה העשויה בטיט דמוכחא מילתא דלמשבקה התם הוא דעבידה וכגופא דארעא דמיא לא כל שכן.

וכי תימא דילמא היינו טעמא דכי עשוייה בטיט דאינה מכורה משום דכבית דמיא והויא לה רשותא אחריתי באנפי נפשיה, הילכך אע"ג דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה אינה מכורה רשות בפני עצמה, מידי דהוה אבור וגת ושובך, ומידי דהוה נמי אמרחץ ובית הבד לגבי חצר, אם כן דוכתא דקיימא ביה שומרה נמי לא ליזדבן. וכי תימא הכי נמי, מדאמרי' בגמרא גבי שומרה אבבא דסופא דאינה מכורה ואע"ג דמיחברא בטינא, דמשמע אע"ג דמיחברא בארעא, ממילא שמעת דכ"ש היכא דלא מיחברא בארעא בטינא, ואי ס"ד טעמא דאינה מכורה משום דפלגא רשותא לנפשה, איפכא מסתברא, דהיכא דמיחברא בטינא הוא דאיכא למימר דאינה מכורה משום דקביעא טפי ופלגא רשותא לנפשה.

אלא מדקאמרינן אע"ג דמחברא בטינא דאינה מכורה, וכל שכן היכא דלא מיחברא בטינא, ש"מ דמטלטלא בעלמא חשיב לה, ולאו משום דפלגא רשותא לנפשה אלא תורת עראי דילה הוא דגרים לה דלא תזדבן, ותורת קבע דילה הוא דגרים לה דתזדבן. והיכא דעשויה בטיט, כלומר דשיעי דפנות דידה בטינא, קביעא ולאו לטלטולה עבידא, הילכך אע"ג דלא מיחברא בארעא בטינא דסד"א כיון דלא חברה בארעא בטינא דעתיה לסלוקיה מהתם ולאו כי גופה דארעא דמיא, קמ"ל דכיון דשיעי דפנות דידה בטינא ודעיצה בארעא אע"ג דלא מחברא בטינא ודאי לאו לטלטולה עבידא, דאם כן לא הוו שיעי לה בטינא. וסופא אשמועינן דהיכא דאינה עשויה בטיט אינה מכורה משום דלא קביעא ולטלטולא עבידא ואע"ג דמיחברא בארעא בטינא. דס"ד אמינא כיון דמיחברא בטינא לקביעותא עבידא, כגופא דארעא דמיא ומזדבנא, קמ"ל דכיון דלא שיעי דפנות דידה בטינא לטלטולה עבידא, והאי דחברה בארעא בטינא לפי שעה (ו)הוא דעבד, דההוא שיעורא בעי למשבקה התם ניחא ליה דתיקום שפיר, וכי בעי לטלטולה עקר לה ומסליק ליה מהתם, וכיון דאיכא תורת עראי עילוה לא מזדבנא.

וכי תימא לנוסחא דידן נמי קשיא, הא תינח היכא דלא אמר ליה היא וכל מה שבתוכה, אלא היכא דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה כי איכא תורת עראי עילויה נמי אמאי אינה מכורה, מי איכא תורת עראי עילוה טפי מתבואה התלושה מן הקרקע דודאי דעתיה למשקלה מהתם ולא מטייה לביתיה, ואפילו הכי כי אמר ליה היא וכל מה שבתוכה מזדבנא אגב ארעא. לא תקשי לך דלא דמי דינא דתבואה לשומרה, דאלו תבואה התלושה מן הקרקע ידיעא מילתא דדידיה דבעל השדה היא ודעתיה דלוקח עילוה, וכיון דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה מזדבנא דכי נחית לוקח אדעתא דידה קא נחית. ואלו שומרה לאו דרכיה דבעל השדה למעבד בה שומרה אלא שומר הוא דעביד לה מדיליה וכי מסתלק סליק לה ואזיל, הילכך אע"ג דזימנין דהויא נמי דבעל השדה לא רמיא דעתיה עילוה, דכי קא נחית אמילי דשכיחי בשאר שדות למרואתיהו קא נחית, והאי כיון דלאו מידי דתורתא דשאר שדות הוא למהוי שומרה דבעל השדה לאו אדעתא דידה קא נחית, הילכך אע"ג דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה נמי לא מזדבנא. וכי תימא אם כן היכא דעשויה בטיט נמי, שאני התם דכיון דשיעא בטינא ודעיצא בארעא תורתא קבע עליה וכגופא דמיא ודעתיה דלוקח עילויה, הילכך אע"ג דלא אמר ליה וכל מה שבתוכה מזדבנא אגב ארעא, מידי דהוה אצטרוביל ומכתשת קבועה וכיוצא בהן דמזדבני אגב ארעא.

ואי קשיא לך הא דאמרינן דטעמא דשומרה שאינה עשויה בטיט דאינה מכורה משום דאורחא דמילתא דלאו דבעל השדה היא ולא רמיא דעתיה דלוקח עילוה ולאו אדעתא דידה קא נחית, מאי שנא מהמוכר את הספינה דאע"ג דלא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי ובזמן שאמר לו היא (ועל) [ו]כל מה שבתוכה הרי כולן מכורין, אנתיקי דהוא עסקא דבגוה ואורחא דעלמא דלאו דבעל הספינה הוא אלא דתגרי דאגרי לה לספינתא הוא, ואפילו הכי היכא דאתרמי דהוי האי עיסקא דמארי ספינתא וזבנה לספינתא היא וכל מה שבתוכה מכר את האנתיקי. לא תקשי לך, דשאני ספינתא דאע"ג דרובה דאנתיקי לפום מנהגא דעלמא לאו דבעל הספינה הוא אלא דתגרי דאגרי לה לספינתא הוא, (ד)לא סגיא דלית ליה למארי ספינתא בגוה עסקא מדידיה כל דהו, וכיון דעביד מרי ספינתא נמי לאתנוחי עיסקא בגוה מדידיה כי אמר ליה היא וכל מה שבתוכה דעתיה דלוקח נמי אעיסקא דבגוה.

ושמעינן מיהא מתניתין דהמוכר את השדה והיה בה כרם ואילנות הרי כולן מכורין, דכולהו בכלל שדה נינהו לבד מחרוב המורכב וסדן השקמה. והני כולהו דקאמרינן בסופא דלא מזדבני, איכא מינייהו דשייר להו מוכר בגוף הקרקע, כגון מחיצת הקנים שהיא בית רובע דלא קני לוקח זכותא בגוף הקרקע דידה, וכגון הבור והגת והשובך דלא קני בהו לוקח זכותא כלל, ואי נמי נפלי הדר מוכר ובני להו אי נמי עביד בדוכתייהו מאי דבעי. ואיכא מינייהו דקני ליה לוקח לקרקע לגמרי ולית ליה למוכר אלא גופיה דההוא מידעם בלחוד, כגון שומירה שאינה עשויה בטיט, דעקר לה ואזיל. ומינייהו דמשתייר להו שיעבודא בגופא דארעא כל כמה דצריכי לה לארעא, כגון חרוב המורכב וסדן השקמה היכא דהוו פחות משלשה, דאע"ג דלית להו קרקע לא מצי לוקח למימר ליה עקור חרובך ושקמתך שקול וזיל, דכי שיירינהו לאו לעצים שיירינהו אלא כדקיימי השתא הוא דשיירינהו, דאי למעקרינהו מאי חשיבותייהו דהוו שיור מסתמא ולא מזדבני בלישנא דהיא וכל מה שבתוכה, כיון דלמעקר קימי להוו כתבואה התלושה מן הקרקע דמזדבנא כלישנא דהיא וכל מה שבתוכה דאטו משום דמיחברי לקרקע דזבין ליה ללוקח מגרע גרעה זכותיה דלוקח בגויהו:

(כא) ת"ש ר' יהודא אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכו' מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא מידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא ה"נ מסתברא מדקתני סיפא ולא שירי' ולא בנותי' ולא חורשין המוקצין לה ולא ביברין של חיה עופות ודגים ואמרי מאי שירי' בוזלי מאי ביזלי פיסקי באגי פיסקי באגי היא דלא מיזדבני הא באגי גופייהן מזדבני פי' וכיון שלמדנו דבאגי מזדבנא ממילא משמע דהאי דקאמר סנטר מכור באגי הוא ומשום דברישא תני דבאגי מיזדבני אמר סיפא דשירי' לא מיזדבני דאי סנטר בר מחווניתא היא השתא עבדא דהוא מטלטל מזדבן ושירי' לא מיזדבני אלא ודאי מאי סנטר באגי:

מי סברת ר' יהודא כרשב"ג ס"ל ר' יהודא כרבנן ס"ל. פי' לעולם סנטר בר מחווניאתא ומי סברת דר"י כרשב"ג ס"ל ומכור קתני לא כרבנן ס"ל ולא תיתני מכור אלא אינו מכור אלא באגי מיזדבני. ופיסקי באגי לא מיזדבני ה"נ מסתברא. פי' דר' יהודא לא ס"ל כרשב"ג והילכך ליכא למיתני מכור אלא אינו מכור כך היא כתובה שיטה זו בכל הספרים וכך נ"ל פירוש' אבל רבי' שמואל נדחק בפירושה ועקר כל זו הגירסא ועשה גירסא בפ"ע מפני דוחקו:

אמר מר ביברין של חיה ושל עופות נמכרים עמה ורמינהו היו לה בנות או חלק אחד ביבשה. פירוש כגון חורשין וכן ביברין של חיה כו' אין נמכרים עמה. לא קשיא הא דנגיח קאיהו לגאו כו' גיח כמו יגיח ירדן וגו' משיכתן לגאו כלפי העיר כניסתן קאיהו לשון עמידתן והוא מקום שאדם נכנס שם ועומד לצוד אותם אם היא כלפי העיר מכורים עמה ואם היא לבר אינם מכורין. אי הכי לגבי חורשין נמי איכא פלוגתא בין קאיהו לבר דהא בחדא שיטה קתני להו חלק אחד ביבשה דהיינו חורשים בהדי הנך והא קתני בהך ברייתא דלעיל ולא חורשין המוקצין לה משמע אפילו קאיהו לגאו. אימא המוקצין ממנו דהיינו קאיהו לבר אבל סיפא דביברין של חיה ושל עופות מיירי דקאיהו לגאו ותנא רישא קאיהו לבר בחורשין דאין נמכרין עמה והוא הדין לביברין ותנא סיפא בביברין ובקאיהו לבר נמכרין והוא הדין לחורשין. אי נמי אורחא דמילתא נקט הכי דגבי חורשין הכי שכיח טפי מפני שהחיות מצויות שם שלא יבאו לעיר ויזיקו וגבי ביברין הכי שכיח כי היכי כו'. עד כאן לשון הראב"ד ז"ל.

וזה לשון הרא"ם ז"ל: ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים נמכרין עמה ורמינהו ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין נמכרין עמה לא קשיא הא דנגיח קאיהו לגאו כו'. פירוש אם היה פתח הביבר כנגד העיר נמכרת עמה. ואקשינן והא קתני ולא את החורשין המוקצין לה פירוש קסלקא דעתך דהאי מוקצין דקתני יערים המוקצין מכל העולם וקרובין לה הוא ומשום הכי הא מקשה והא קתני לא את המוקצין לה אלמא אף על פי שקרובין לה ונראין מתחומיה אין נמכרין עמה אלמא קורבא לא מהניא מידי ואמאי אמרינן הכא דאי הוה פתח של ביברין פתוחין כנגד העיר שהן נראין מתחומי העיר שהן נמכרין עמה. ופריק אימא ולא את החורשין המוקצין הימנה כלומר הרחוקים ממנה אבל לא קרובין דאם היו קרובין ונראין מתחומיה נמכרין הן עמה. עד כאן לשונו.

ר"ש ד"ה המוקצים. מזומנים. בכ"מ מוקצה הוא הפך מזומן. אלא פירושו הוא הפרשה. או מדעתו או מדבר אחר או לד"א ולכן נופל עליה שפיר לשון ממנה או לה דבכאן:

ר"ש ד"ה ה"ג איפוך. הא קתני בסיפא כו' ואם א"ל כל מה שבתוכה כו' בין כך כו' לא את שיריה כו'. אמת שכ"ה בתוספתא דאחר מאמר ר"י בסנטר וכו' איתא ואם א"ל היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין ואע"פ כו' לא מכר את שיריה כו' ע"ש. אבל לפ"ז מאי מקשה לעיל פיסקי בגי הוא דל"מ הא בגי עצמן מזדבני. ש"ה משום דא"ל וכל מה שבתוכה וכדאמר בהדיא ואם א"ל וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין וקאי גם אסנטר ואי משום דלא משמע ליה דוכ"מ שבתוכה ליהני לבגי שהרי הם חוצה לה א"כ יקשה לי מגופיה מהא דאמר דובכ"מ שבתוכה נכלל גם סנטר וצ"ע:

ר"ש במשנה ד"ה את הקנים שבכרם. ובגמרא כו' מכלל דאילו שתק היו מכורין כו'. מזה אין ראיה לכרם דהיינו ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב דיש לו שם בפ"ע והוה כמו ערוגה קטנה של בשמים דלקמן. והתם מיירי בפחות מה' גפנים או דאינן נטועין כהלכתן. ומתני' נמי א"ל דמיירי בכה"ג ודקאמר שבכרם ל"ד אלא אשיגרת לישן הוא:

גמ' אנקולמוס. נ״ב בעל קולמוס:

אנקולמוס אינו מכור. אני הצעיר בקונטרס שמות הגיטין כתבתי בעניותי והוכחתי מתשובות הריב"ש והרשב"ץ והר"ן דהוו נהיגי להוסיף על השם אותיות א"נ כמו שלמה כותבין אנשלמה כלומר אדון שלמה כי א"נ הוא אות ראשונה ואחרונה מתיבת אדון. והכא רשב"ם פירש אנקולמוס הוא סופר המלך לכתוב מספר הבתים והשדות והאנשים לתת מס של כל אחד. ואפשר דקרו ליה אנקולמוס כלומר אדון קולמוס להיותו סופר המלך:

אלא למאן דאמר. סנטר היינו בר מחווניתא מה ענין תוספת זו על דברי ת''ק דת''ק אמר גינונייתא מזדבני אבל באגי לא מזדבני וקמהדר רשב''ג בר מחוונייתא נמי מזדבן בתמיה הכי הוה ליה למיתני רשב''ג אומר המוכר את העיר מכר את הבאגי ואת הסנטר אבל מדנקט סנטר לחוד מכלל דשמעינהו לרבנן דבסנטר לחוד אמרי אינו מכור ואתא איהו למימר דמזדבן ובע''כ כיון דשלחין גינונייתא בבאגי הוא דאמור רבנן לא מזדבני ואתא איהו למימר דמזדבני: ה''ג תא שמע ר' יהודה אומר סנטר אינו מכור אנקולמוס מכור. דהא לקמן מפכינן לה ואמרי סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור וכך היא שנויה בתוספת' (פרק ג) כדמפכינן לה בסמוך ואית דגרסי הכא בתרוייהו אינו מכור ולקמן לא גרסי' איפוך אלא הכי גרסינן אימא רבי יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור: אנקולמוס. הוא סופר המלך לכתוב מספר השדות והבתים והאנשים לתת מס של כל אחד לשר העיר: מידי איריא כו'. בתמיה אלא לעולם סנטר היינו באגי: ומי מצית אמרת הכי. דסנטר דרבי יהודה היינו באגי: והקתני סיפא. דהך ברייתא דפיסקי באגי לא מזדבני דמשמע הא באגי מזדבני והיכי קתני רישא סנטר אינו מכור כלומר באגי לא מזדבני א''כ קשיא רישא לסיפא: שייריה. ואית גרס שיריה ולקמן מפרש: ולא בנותיה. כפרים הסמוכים לה: ולא החורשים. יערים כדכתיב חרש מצל ביחזקאל (לא) ביער מתרגמינן בחורשא: המוקצים לה. הסמוכין לעיר ופתוחין לה ולקמן מוקמינן לה בשאין פתוחין לעיר ומתרצין המוקצין ממנה המוקצין מזומנין: ה''ג בתוספתא ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים ולקמיה מוקמינן לה בדנגיח קאייהו לבר: ביזלי פיסקי באגי. חתיכות בקעה הגדולה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא בינתיים ושיריה לשון שיריים הוא: פיסקי באגי הוא דלא מזדבני. שהרי רחוקין ומופלגים מן העיר הא באגי עצמן הסמוכין לעיר מזדבני: ה''ג איפוך ר' יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור. ולעולם סנטר באגי והיינו דקאמר סנטר מכור דהיינו באגי אבל שיריה דהיינו פיסקי באגי לא מזדבני והשתא סבירא ליה לר' יהודה בסנטר כרשב''ג והיינו דקפריך ומי מצית אמרת ר' יהודה כרשב''ג סבירא ליה הקתני בסיפא דמילתיה דר' יהודה ואם אמר לו כל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ואילו כו': ומשני סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא. ר' יהודה בסנטר סבר לה כרשב''ג ובבנותיה פליג עליה: הכי נמי מסתברא. לא גרסינן בכולה סוגיא: ה''ג ולא ביברין של חיה ועופות ודגים. כעין אמר מר: ורמינהי כו'. בהך ברייתא גרסינן הרי אלו נמכרין עמה: הכי גרסינן היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה וביברין של חיה ועופות ודגים הרי אלו נמכרין עמה. וחלק אחד בים נמי אעיר קאי דכיון דקתני רישא היו לה בנות אין נמכרות עמה משמע בנות הוא דלא מזדבנן דמופלגין מן העיר ואינם מאותה העיר ממש שהרי שם אחר יש להם אבל אם יש לעיר חלק אחד בים ונקרא בשם העיר נמכר עמה דהא עיר אחת היא בין הכל א''נ חלק אחד ביבשה כמו שאר העיר אלא שמופלג מן העיר ומיהו על שם העיר נקרא: דנגיח קייהו לגאו. פתיחתן לצד העיר נמכרין עמה אבל הך קמייתא בדנגיח קייהו לבר: והקתני. בהך קמייתא ולא את החורשין המוקצין לה דמשמע דנגיח קייהו לגאו ואפי' הכי לא מכר: אימא המוקצין הימנה. ופתוחין לחוץ: מתני' האבנים שהן לצרכה. בגמרא מפרש ואף על גב דתשמישין המטלטלין הן כיון דקביעי להאי תשמיש ואין מזיזין אותה מהאי שדה לעולם כמחובר חשיב להו: את הקנים שבכרם שהן לצרכו. בגמרא מפרש וממילא שמעינן דהמוכר את השדה מכר את הכרם שכל אילנות בכלל שדה אחד גפנים ואחד כל האילן חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה כדמוכח במתניתין ובגמרא דאמרי' בגמרא אי אית ליה גופני לבר מגופני כלומר אדם שאומר לחבירו שדה אני מוכר לך חוץ מן האילנות ויש בו גפנים חוץ מן הגפנים אמר לו מכלל דאילו שתק היו מכורין בכלל שדה: חיצת הקנים. טרו''ק בלע''ז קנים הרבה גדילים בקלח אחד: שהיא פחותה. בטילה לגבי שדה: שומירה. סוכת נוצרים: שאינה עשויה בטיט. טוחה בטיט: ואת החרוב שאינו מורכב. דהיינו בבחרותו אבל כשמזקין ומתגבר מרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטיל לגבי שדה אבל כל שאר אילנות בכלל שדה: בתולת השקמה. בבחרותה קודם שנחתכו ענפיה אבל כשמזקין וגדל הרבה קוצצין הענפים ובאים אחרים במקומן ונקרא סדן השקמה טרונ''ה בלע''ז: לא את חיצת הקנים כו'. שכל אלו חשובין שדה בפני עצמן והרי הוא כמו שמוכר לחבירו שתי שדות ויש לו שדה אחרת בתוך השתים ואם אמר לו שתי השדות וכל מה שבתוכן אני מוכר לך דאין שדה השלישית שביניהן מכור אף כאן שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות וחיצת קנים וחרוב המורכב וסדן השקמה חשובין שדה בפני עצמן:

הכי גריס רבינו חננאל וכן בתוספתא (פ''ג) תא שמע רבי יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא הא כדאיתא והא כדאיתא ה''נ מסתברא דקתני סיפא כו' מאי ביזלי פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני אבל באגי עצמם מזדבני פירוש ומדקאמר אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי מכלל דאיירי לעיל בבאגי וקאמר מי סברת רבי יהודה כר''ש סבירא ליה וקאי כוותיה והא לא מצית אמרת הכי דהא פליג עליה בבנותיה והוא הדין דפליג עליה בסנטר אלמא דסנטר דרשב''ג בר מחווניתא וקשיא למ''ד באגי והא לא תקשי למ''ד בר מחווניתא וא''כ תרי גווני סנטר נינהו דסנטר דרשב''ג גברא הוא ודרבי יהודה באגי דבלאו הכי צריכין אנו לומר דתרי גווני סנטר נינהו כדאמרינן בהזורק בגיטין (דף פ:) אפי' לא כתב לה אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת ובבראשית רבה (פט''ז) אתנסיבת לסנטירא (יקירא) ובתוספתא דבבא מציעא נכרי שעשה לישראל אפוטרופוס או סנטר משמע מכל הני דסנטר גברא ודרבי יהודה הוי באגי: