דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 215ימים לסיום הש״ס

בבא מציעא צא ע"ב - Steinsaltz

Had the Torah merely stated: “You shall not let your cattle copulate,” I would have said that a person may not hold the female animal when a male mounts it. Therefore, the verse states: “With a diverse kind” (Leviticus 19:19). This shows that it is a crossbreed of diverse kinds that is prohibited, from which it may be inferred that mating an animal of one species with an animal of its own species is permitted.

Rav Aḥadvoi bar Ami infers from the baraita: And even concerning mating an animal of one species with an animal of its own species, with regard to holding, yes, this is permitted, but with regard to inserting, no, this is not allowed. The fact that the tanna specifies the act of holding indicates that inserting is prohibited even in the case of two animals of the same species. The Gemara again rejects this claim: What is the meaning of holding in this context? It means inserting. And why does the tanna call it holding? It is a euphemism.

Rav Ashi said: This matter was asked of me by the members of the house of Rav Neḥemya, the Exilarch: What is the halakha with regard to bringing into the same pen an animal of one species with two other animals, one of its own species and the other of a species different from it? Is the halakha that since there is another animal of its own species, it will be drawn after its species, and therefore there is no concern whatsoever with regard to diverse kinds, or perhaps one should not act even in this manner, in case it leads to crossbreeding? And I resolved it for them by saying that there is a prohibition, but this was not in accordance with the halakha. The reason for my decision was due to the immorality of the slaves. I reasoned that if they are permitted to engage in this practice, they will intentionally crossbreed and claim that it occurred without their intervention.

MISHNA: If a laborer was performing labor with his hands but not with his feet, or with his feet but not with his hands, e.g., pressing grapes, or even if he was performing labor only with his shoulder, this one may eat the produce of the field. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A laborer may not eat unless he performs labor with his hands and with his feet.

GEMARA: The Gemara asks: What is the reason for the ruling of the Rabbis stated in the first clause of the mishna? The Gemara explains that the verse states: “When you come into your neighbor’s vineyard” (Deuteronomy 23:25). Since the Torah does not specify a particular kind of task, it is understood as referring to any labor he performs.

The mishna teaches that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A laborer may not eat unless he performs labor with his hands and with his feet. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara explains: This halakha is like that of a threshing ox; just as one is not required to let an ox feed unless it is performing labor with its hands and with its feet, as it uses all four of its legs to thresh, so too a laborer is not entitled to eat unless he is performing labor with his hands and with his feet.

§ With regard to a similar issue, Rabba bar Rav Huna raised a dilemma: If one threshed with geese and chickens, rather than four-legged animals, what is the halakha according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara clarifies the sides of the dilemma: Do we require threshing with all its force, as it is for this reason that an ox must thresh with all four of its legs, and that condition is fulfilled here, as these birds perform labor with all their strength, or perhaps we require that the animal must actually perform labor with its hands and with its feet, i.e., with all four legs, and this is not the case here? No answer was found, and the Gemara says that the dilemma shall stand unresolved.

Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: With regard to laborers in a vineyard, until they have walked lengthwise and crosswise in the winepress, the first stage of the making of wine, they may eat grapes, as they are performing labor with grapes, but they may not yet drink wine, since their labor has not produced wine. Once they have walked lengthwise and crosswise in the winepress, they are now performing labor with wine as well, and therefore they may eat grapes and drink wine.

MISHNA: If a laborer was performing labor with figs he may not eat grapes; if he was performing labor with grapes he may not eat figs, as he may eat only the type of food with which he is working. This is the halakha even if he was employed to perform labor with both types of produce but is currently performing labor with only one of them. But he may hold himself back from eating until he reaches a place of good-quality grapes or figs and eat from these, as they are the same type of food.

And with regard to all of these cases the Sages said that he may eat only at the time of work. But due to the obligation to restore lost property to its owners, i.e., so that workers would not neglect their task, they said that laborers may eat as they walk from one row of a vineyard or plantation to another row, and upon their return from the winepress. And with regard to a donkey, it is permitted to eat when it is being unloaded. This statement will be explained in the Gemara.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages with regard to the ruling of the mishna: If a laborer was performing labor on this vine, what is the halakha concerning the possibility that he may eat from another vine? Do we require only that the food must be from the type that you are placing into the homeowner’s vessels, and this condition is fulfilled here, or perhaps we require that it must be from that very food which you are placing into the homeowner’s vessels, and this is not the case here?

And if you say that one who was performing labor on this vine may not in fact eat from another vine, a further question arises: With regard to an ox performing labor with produce attached to the ground, how can one enable it to eat? The ox is tied to the front of the wagon, while the laborers are working on a vine adjacent to the wagon. Consequently, it is impossible for the ox to eat from the vine on which labor is being performed. Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: In the case of long branches it is possible for the animal to perform labor at one end of the branch while eating from the other.

This difficulty has been resolved, but the original dilemma remains. The Gemara therefore suggests: Come and hear a resolution from the mishna: If a laborer was performing labor with figs he may not eat grapes. This indicates that if the two types of produce are figs and other figs, similar to the figs and grapes mentioned in the mishna, he may eat. Now, if you say that one who was performing labor on this vine may not eat from another vine, how can you find these circumstances? Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: The ruling of the mishna is stated with regard to a hanging vine, and he eats from one edge of the branch while working on the other side.

The Gemara offers another suggestion: Come and hear another resolution from the mishna: But he may hold himself back from eating until he reaches a place of good-quality fruit and eat. And if you say that one who was performing labor on this vine may eat from another vine, let him go and bring and eat. Why must he wait until he reaches that particular vine? The Gemara answers: There, the reason is due to the neglect of work caused by the laborer walking to the other vine. We do not raise the dilemma with regard to that case, as he may certainly not stop performing labor to go and eat elsewhere. When the dilemma was raised before us, it was with regard to a case where his wife and children are present. What is the halakha as to whether his family members, who are not performing labor, may bring him fruit?

Once again the Gemara suggests: Come and hear a resolution from the mishna: And with regard to all of these cases they said that he may eat only at the time of work. But due to the mitzva to restore lost property to its owners, the Sages said that laborers may eat as they walk from one row to another row, and upon their return from the winepress.

The Gemara explains the attempted resolution: The Sages assumed that the basic principle of this halakha is that a laborer who was walking is considered like one who was performing his labor, and it is therefore permitted for him to eat. And yet, it is due to the mitzva to restore lost property to its owner that he may eat, whereas by Torah law he may not eat. But if he is performing labor, why is he not allowed to eat? Apparently, this indicates that one who was performing labor on this vine may not eat from another vine, and therefore once he starts walking and is no longer alongside the vine he may not partake of it by Torah law.

The Gemara refutes this argument: No; actually, I could say to you that one who was performing labor on this vine may even eat from another vine, but a laborer who was walking is not considered like one who was performing his labor. The reason that he is not permitted to eat by Torah law is not because he is performing labor on a different vine, but because he is walking at the time.

The Gemara cites an alternative version of this discussion. There are those who say as follows: The Sages assumed that a worker who was walking is not considered like one who was performing his labor, and this is the reason that the baraita says that he may not eat by Torah law: Because he is not considered like one who was performing his labor. This indicates that if he is performing his labor, he may eat by Torah law. Apparently, it may be inferred that one who was performing labor on this vine may eat from another vine.

The Gemara rejects this claim: No; this is not a proof, as actually I could say to you that one who was performing labor on this vine may not eat from another vine,

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף צא - ב

דתניא: אילו נאמר "בהמתך לא תרביע", ולא היה מפרש הפסוק שהאיסור להרביע הוא בכלאים, הייתי אומר: לא יאחוז אדם הבהמה בשעה שעולה עליה זכר, שמא יבא לידי הרהור. ואפילו בהרבעת מין במינו.

תלמוד לומר "כלאים", שהאיסור הוא דוקא במרביעו עם אינו מינו.

ומוכיח רב אחדבוי בר אמי: לאו [האם לא נלמד], מכלל שהתירה הברייתא אחיזה בבהמה בשעת רביעה דוקא במינו, משמע, דכלאים, אחיזה בבהמה עצמה, נמי לא, אף שאינו מכניס את אבר הזכר ממש אל הנקבה.

ודוחה הגמרא: מאי אחיזה - הכנסה.

ואמאי קרי לה אחיזה? - לישנא מעליא [לשון נקיה].

אמר רב יהודה: מין במינו, מותר להכניס אבר הזכר בנקבה כמכחול בשפופרת, ואפילו משום פריצותא שמא יבא לידי הרהור ליכא.

ואף ששנינו, לא יסתכל אדם בחמור וחמורה בשעה שהן מזווגין זה עם זה, וכל שכן שאסור לזווגם בידים, כאן, שהבהמות שלו, הדבר שונה.

מאי טעמא? - בעבידתיה טריד [עסוק בעבודתו], ואינו פנוי להרהר.

מתיב רב אחדבוי בר אמי: אילו נאמר "בהמתך לא תרביע", ולא אמר הכתוב דוקא "כלאים", הייתי אומר: לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר.

תלמוד לומר "כלאים", שרק בכלאיים אסרה זאת התורה.

ומדייקת הגמרא: כלאים הוא דאסור. הא מין במינו, שרי, ואין בזה משום שמא יבא לידי הרהור.

ומין במינו נמי, אחיזה, אין. דוקא אחיזה בבהמה מותרת, אבל הכנסה של הזכר בנקבה, לא. שמא יבא לידי הרהור.

וקשה לרב יהודה, האומר שבעל הבית הטרוד במלאכתו מותר לו אפילו להכניס.

ומתרצת הגמרא: מאי "אחיזה", הכנסה. ובזה אמרה הברייתא שבכלאים אסור, ובמין במינו מותר.

ואמאי קרי ליה "אחיזה" ולא הכנסה, כי לישנא מעליא נקט, לשון נקיה.

אמר רב אשי: הא מילתא, בעו מינאי דבי [שאלה זו שאלו מביתו של] רב נחמיה:

ריש גלותא, מהו להכניס מין ומינו ושאינו מינו לדיר, האם יש בזה איסור מרביע כלאים?

כיון דאיכא מיניה, בתר מיניה גריר, ואין צורך לחשוש כי בזה שהכניסו גם את שאינו מינו יגרמו להרביע כלאים.

או דלמא, אפילו הכי לא, שמא יזדווג לשאינו מינו, ונמצא שהמכניסם לדיר יחד הוא הגורם.

ופשטי להו לאיסורא, דלא כהלכתא, ומעיקר הדין מותר, אלא שעליהם החמרתי משום פריצותא דעבדי, מחשש שמא יבואו לזלזל באיסור הרבעת כלאים.

מתניתין:

היה הפועל עושה עבודתו בידיו, אבל לא ברג ליו.

או שהיה פועל ברגליו, כגון שהיה דורך ענבים בגת, אבל לא בידיו.

אפילו היה פועל רק בכתיפו, שהיה נושא את הפירות, הרי זה אוכל.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אין פועל אוכל עד שיעשה בידיו וברגליו.

גמרא:

דנה הגמרא: מנלן, מנין למד תנא קמא, שבכל אופן שהפועל עובד הרי הוא אוכל, ואף אם אינו עובד בידיו וברגליו?

שנאמר "כי תבא [לכל סוג ביאה למלאכה] בכרם רעך, ואכלת ענבים", ומשמעות הכתוב היא, שבכל מאי דעביד [בכל מה שיעשה], ואפילו עושה בידיו בלבד, יש לו את הזכות לאכול.

שנינו במשנה: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיעשה בידיו וברגליו:

ודנה הגמרא: מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה?

משום שהוקש פועל הרשאי לאכול, כי שור, בדומה לשור, שאסור לחוסמו.

מה שור, לא נאמר איסור לחוסמו עד שיעשה בידיו וברגליו, שכן לא נאמר אלא איסור לחוסמו בדישתו, וצורת דישת השור היא בידיו וברגליו.

אף פועל, אינו אוכל עד שיעשה בידיו וברגלי ו. בעי רבה בר רב הונא: דש באווזין ובתרנגולים, לרבי יוסי ברבי יהודה, האוסר לחסום שור בדישתו רק באופן שהוא דש בידיו וברגליו יחד, מהו לחסום את האווזין הדשים ברגלים בלבד?

האם ידיו ורגליו האמור בשור, הכונה שבכל כוחו בעינן, לאיסור חסימה, והא איכא. אף האווזין הדשים ברגליהם עובדים הם בכל כוחם, ואסור לחוסמם ברגליהם.

או דילמא בידיו וברגליו בעינן לאיסור חסימה, בדומה לשור ממש העובד בידיו וברגליו, והא ליכא באווזין ובתרנגולים, לפי שהם דשים ברגליהם בלבד, ואין איסור לחוסמם.

ומסקינן: תיקו.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: פועלים הדורכים ענבים לעשותם יין, עד שלא הילכו שתי וערב בגת, ועדיין לא ניכרת זיבת היין מן הענבים, הרי הם אוכלים ענבים.

ואין שותין יין, שעדיין אין עבודתם ביין, אלא רק בענבים המתרככים לקראת המשך הדריכה שתוציא מהם יין.

משהילכו שתי וערב בגת, וזב יין הרבה מן הענבים, כבר באו לשלב של עשיית היין. ועושי יין, אוכלים בין בענבים, שסוף סוף פעולת הדריכה נעשית בענבים, אף שעיקר מלאכתם הוא היין, ובין ביין.

מתניתין:

היה הפועל עושה בתאנים, לא יאכל בענבים. זאת, על אף שנשכר גם ללקיטת הענבים. כי מכל מקום, כיון שכרגע הוא פועל בתאנים, אסור לו לאכול מן הענבים, כיון שעתה הענבים הם אינם ממין מלאכתו.

וכן אם היה פועל עושה בענבים, לא יאכל בתאנים, על אף שנשכר גם ללקיטת התאנים.

אבל רשאי הפועל להיות מונע את עצמו בינתיים, להרעיב את עצמו בתחילת מלאכתו, מלאכול בפירות, עד שמגיע למקום היפות, ואוכל. זאת אף על פי שמחמת הרעבון שהרעיב עצמו, שנמנע עד עכשיו מלאכול, הוא אוכל פירות הרבה מן היפות.

ועל פועלים כולן, לא אמרו שרשאים לאכול מהפירות של בעל הבית, אלא בשעת מלאכתן, ולא שיפסיקו ממלאכתם לצורך האכילה.

אבל משום השב אבידה לבעלים, כדי שלא תפריע האכילה שבשעת מלאכה לעבודת הפועלים, אמרו תקנו חכמים, שפועלין אוכלים בהליכתן מאומן לאומן, משורת אילנות אחת לשניה, אף שמדין תורה אינם אוכלים אז, וכן תקנו שיהיו פועלים אוכלים ביקב, בחזירתם מן הגת.

ובחמור, כשהיא פורקת, אסור לחוסמה מאכילת פירות המטען, מדין תורה.

גמרא:

דין משנתנו, שהעובד בתאנים אסור לו לאכול מן הענבים, נאמר בעיקר לגבי פועל אשר בסופו של דבר עתיד הוא לעבוד גם בענבים. כי אחרת, פשוט הדבר שהעובד בתאנים אינו אוכל בענבים, וכמו שלמדה הגמרא מהפסוק "ואל כליך לא תתן", בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל. והוא, בשעה שאתה פועל ומלקט לו את כרמו. ואילו המלקט תאנים בלבד, מה לו ולענבים?

ובהכרח, שהמדובר במשנתנו הוא בעיקר לגבי פועל שנשכר גם ללקט את הענבים. ובאה משנתנו וחידשה, כיון שכרגע הוא פועל בתאנים, הרי כלפי הענבים הוא נחשב עדיין כאדם זר, ואין לו זכות לאכול מהם עד שיתחיל לעבוד בהם.

ואם כן, עלינו לדון בכל פועל הבא לעבוד בשדה, מהו הזמן שבו הוא נחשב לפועל בדבר הזה, אף שאיננו עובד בו כרגע בפועל ממש. ובזה באה הסוגייה להלן לדון.

איבעיא להו: פועל העושה בגפן זה, מהו שיאכל בגפן אחר, הנושא פירות משובחים מהגפן שעושה בה, האם מותר לו ללכת ולקצוץ ממנו אשכול ענבים יפה, ולחזור אל הגפן הזה שהוא עובד בו, ולאכול את הענבים היפים, על אף שכרגע הוא עדיין אינו בוצר את ענבי הגפן היפה?

והיינו, האם כדי לקבוע מה הוא הדבר שהוא נחשב בו לפועל, די בכך ש"ממין שאתה נותן לכליו של בעל הבית", בעינן, וסוג הפרי שהוא עובד בו כולו נחשב למין שעובד בו, ולכן, העובד באחד האילנות, נחשב כמי שעובד עתה בכולן, והא איכא "ממין שאתה עובד", ויכול הבוצר בגפן אחת לאכול מגפן אחרת.

או דילמא, דוקא ממה, מאותו אילן עצמו שאתה נותן לכליו של בעל הבית, בעינן, והא ליכא!

ובאה הגמרא לפשוט, שיכול הפועל לאכול מכל הגפנים, ואינו חייב להצטמצם באכילתו רק מהגפן שהוא עוסק בה עתה, כי:

ואם תימצי לומר [גירסת רש"י - ואי אמרת], פועל העושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר, ואפילו שהכל הוא מין אחד, תיקשי: אם כן, שור במחובר, שלמדנו לעיל מן הפסוקים שהוא אוכל, היכי אכיל!?

הרי עבודתו של השור אינה במחובר ממש, אלא היא בנשיאת הפירות, הנקלטים מן המחובר, ומעמיסים אותם על העגלה הרתומה [באמצעות צמד] אל השור, והעגלה נמצאת מאחרי השור.

ונמצא, שהגפן שהיא סמוכה לעגלה, אשר ממנה מטעינים את האשכולות על גבי העגלה, נמצאת היא מאחורי השור, ואילו הפירות שהשור יכול לאכול באותה שעה שמטעינים את העגלה שמאחריו, הם רק הפירות של הגפן הנמצא לפניו. נמצא, שהוא אוכל מאילן אחר [26]!

ודוחה הגמרא את הראיה:

אמר רב שישא בריה דרב אידי: בשירכא, מדובר פה באופן שיש זמורה ארוכה, הנמשכת מן הגפן, שממנה מטעינים עליו, עד לפיו של השור, ומאותה זמורה בלבד אסור לחוסמו.

ומוכיחה הגמרא לפשוט הספק:

תא שמע ממה ששנינו: היה עושה בתאנים, לא יאכל בענבים, מפני שעיסוקו הוא בתאנים, שהם מין אחר.

ומשמע, הא תאנים ותאנים, שהם מאותו המין, דומיא דתאנים וענבים, דהיינו תאנים מאילנות שונים, אוכל.

ואי אמרת עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר, היכי משכחת לה פועל האוכל מאילנות שונים?

והרי אינו אוכל אלא אם עובד באותו אילן, ואיך נמצא פועל העובד בשני אילנות יחד!?

ודוחה הגמרא: אמר רב שישא בריה דרב אידי: במודלית. משנתנו מדברת בגפן המודלית על גבי התאנה, ולצורך לקיטת התאנים הוא צריך להגביה ולהפריד את ענפי הגפן שלא יפריעוהו. ולולי שהגפן היא מין אחר, היה נחשב כמי שעובד אף בה, והיה רשאי לאכול ממנה. ובדומה לזה בתאנים ותאנים המודלים זה על זה, הוא אוכל משני האילנות.

תא שמע ראיה ממה ששנינו: אבל רשאי הוא להיות מונע את עצמו מאכילה, עד שמגיע למקום היפות, ואוכל.

ואי אמרת עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר, מדוע לו למנוע את עצמו בינתיים עד שיגיע למקום היפות? ניזיל מיד בתחילת עבודתו לפירות היפות, וניתי, ויביא לעצמו פירות יפים, וניכול!

אלא, ראיה מכאן, שהעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחרת. ולכן, כיון שאינו עובד עדיין באילנות היפות, אף שהם מאותו המין, אינו אוכל מהם.

ודוחה הגמרא: התם, משום ביטול מלאכה, לא קא מיבעיא לן שאסור לו להתבטל ממלאכתו כדי ללכת ולהביא לעצמו פירות מן האילנות המרוחקים.

כי קא מבעיא לן, היכא דאיכא אשתו ובניו מביאים עבורו, ואיננו מתבטל ממלאכתו, מאי?

האם יש לו זכות לאכול מאילן שאיננו פועל בו כרגע, או לא.

תא שמע ממה ששנינו במשנתנו: וכולם, לא אמרו אלא בשעת מלאכה. אסור להפסיק מן המלאכה בשביל לאכול מן הפירות. אבל מפני השב אבידה לבעלים, שיעבדו פועליו ללא הפרעת אכילה באמצע, אמרו [תיקנו חכמים] שיהיו פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן, ובחזירתן מן הגת. אף שמן התורה אין להם זכות לאכול אז.

סברוה, סברו אנשי בית המדרש, שהמהלך בשדה, בהליכתו לאילן שבו הוא צריך לעבוד, כעושה מעשה דמי, שגם ההליכה היא מכלל העבודה, ודינו בה כפועל שכבר עובד, ויש לו זכות לאכול.

ובכל זאת, רק משום השב אבידה לבעלים, הוא דאכיל פועל ההולך משורת אילנות לחברתה ללקט, והוא מתקנת חכמים, אבל מדאורייתא, לא אכיל!

אלמא, בהכרח, שמכאן ראיה, כי העושה בגפן זה, [הגפן שאיליה הוא הולך לבוצרה] אינו אוכל בגפן אחר אלא רק משום תקנת חכמים.

ודוחה הגמרא: לא, לעולם אימא לך עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר.

ומהלך, שהוצרכו חכמים לתקן שיאכל, זה מפני שהוא לאו כעושה מעשה דמי, ובלא תקנת חכמים אינו אוכל אלא בשעת מלאכה בלבד.

איכא דאמרי, כך יש לשנות:

סברוה בבית המדרש, שמהלך, לאו כעושה מעשה דמי. והיינו טעמא דמדאורייתא לא אכיל המהלך מאומן לאומן, משום דלאו כעושה מעשה דמי.

ומשמע, הא עושה מעשה, אכיל מדאורייתא, אף שמלאכתו היא בגפן שהוא הולך לבוצרה, ואילו הפירות שבידו, שהוא אוכל מהם, הם מגפן אחרת.

אלמא, מוכח, שהעושה בגפן זה, אוכל בגפן אחר.

ודוחה הגמרא: לא. לעולם אימא לך עושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר, ומשום כך המהלך לגפן אחרת לולי תקנת חכמים לא היה אוכל.  ומהלך, כעושה מעשה דמי.

הערות

[26] כך פירש רש"י אבל התוספות הקשו שבהמה הנושאת פירות אין עבודתה במחובר אלא בגפן התלושה לשאתה לגת ואין זה "שור במחובר" ? והם פירשו "שור במחובר", שור הדש בתבואה המחוברת עדיין לקרקע, וקושית הגמרא שאיך יאכל השור ממה שתחת רגליו ולעולם הוא אוכל ממה שלפניו ובמה שלפניו עדיין אינו דש, ובשלמא כשהשור דש בערימת תבואה תלושה כל הערימה כחטיבה אחת ויכול לאכול מהיכן שירצה אבל כשהוא עובד במחובר כל חיטה וחיטה עומדת בפני עצמה ואם אתה אומר שעוסק בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר מדוע צריך להניח את השור לאכול מחיטים שאין הוא דש בהם כרגע

אלו נאמר סתם "בהמתך לא תרביע" הייתי אומר: לא יאחוז אדם את הבהמה כדי שיעלה עליה זכר, ועל כן תלמוד לומר: "כלאים". ומכאן נלמד: כלאים הוא שאסור, הא [הרי] מין במינו — שרי [מותר].

ואולם מין במינו נמי [גם כן] אחיזה — אין [כן] מותרת, הכנסה ממש — לא! ודוחים: מאי [מה פירוש] "אחיזה" כאן — הכנסה, ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לה] "אחיזה" — משום לישנא מעליא [לשון, מעולה, נקיה].

אמר רב אשי: הא מילתא בעו מינאי דבי [דבר זה שאלו ממני, אותי בני ביתו] של רב נחמיה ריש גלותא [ראש הגולה]: מהו הדין בענין להכניס מין ומינו ושאינו מינו יחד לדיר? האם נאמר כיון דאיכא מיניה [שיש בן מינו] — בתר מיניה גריר [אחרי בן מינו הוא נגרר] ואין לחשוש כלל לכלאים. או דלמא [שמא] אפילו הכי [כך] — לא יעשה, שמא בכל זאת יבוא לרביעה? ופשטי להו לאיסורא [ופתרתי להם את השאלה לאיסור] שלא כהלכתא [על פי ההלכה], משום פריצותא דעבדי [פריצותם של העבדים], שאם יתירו להם יבואו להרביע כלאים בכוונה, ויאמר שמאליו נהיה הדבר.

א משנה היה הפועל עושה מלאכה בידיו אבל לא ברגליו, או שהיה עושה ברגליו אבל לא בידיו (כעין דריכת ענבים בגת), ואפילו בכתיפו לבד — הרי זה אוכל מפירות השדה שעוסק בהם. ר' יוסי בר' יהודה אומר: לא יאכל עד שיעשה בידיו וברגליו.

ב גמרא שואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של חכמים בכך שלדעתם די בעשיית הפועל בידיו או רגליו בלבד? ומשיבים, שנאמר: "כי תבא בכרם רעך" (דברים כג, כה) שלא פירט הכתוב בכך, וממילא הכוונה היא: בכל מאי דעביד [מה שהוא עושה].

שנינו במשנה שר' יוסי בר' יהודה אומר שאין הפועל אוכל עד שיעשה בידיו וברגליו. ושאלו: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יוסי בר' יהודה? ומסבירים: כי [כמו] שור בדישו, מה שור עד שיעשה בידיו וברגליו שהרי דש הוא בכל ארבע רגליו — אף פועל עד שיעשה בידיו וברגליו.

באותו ענין בעי [שאל] רבה בר רב הונא: דש באווזין ותרנגולים ולא בבהמה, לשיטת ר' יוסי בר' יהודה מהו הדין? וצדדי השאלה: האם דישה בכל כחו בעינן [צריכים אנו], ומטעם זה אמר שצריך לדוש בידיו וברגליו — והא איכא [והרי יש כאן], שהרי עופות אלה דשים בכל כחם, או דלמא [שמא] בידיו וברגליו דווקא בעינן [צריכים אנו], והא ליכא [והרי אינו]. לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: פועלים העובדים בכרם, עד שלא הילכו (הלכו) שתי וערב בגת שהיא תחילת מלאכת עשיית היין — אוכלין ענבים, שהרי מלאכתם בענבים, אבל עדיין אין שותין יין — לפי שאין עדיין יין מפרי מלאכתם. משהילכו שתי וערב בגת נמצא שעבודתם היא גם ביין, ולכן אוכלין ענבים ושותין יין.

ג משנה היה הפועל עושה מלאכה בתאנים — לא יאכל בענבים, עושה מלאכה בענבים — לא יאכל בתאנים, שאינו אוכל אלא ממין שעובד בו. אבל מותר לו להיות מונע את עצמו מאכילה עד שמגיע למקום ענבים או תאנים יפות ואוכל מהן, שהרי הן מאותו מין שעושה בו.

וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה — באותה שעה יכול לקחת ולאכול, אבל משום השב אבידה לבעלים כדי שלא יבטלו הפועלים ממלאכתם באכילה אמרו: פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן (משורה לשורה בכרם או במטע), ובחזירתן (כשחוזרים) מן הגת, ובחמור כשהיא פורקת.

ד גמרא איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו בבירור הלכה שבמשנה: היה הפועל עושה בגפן זה, מהו שיאכל בגפן אחר? האם רק ממין שאתה נותן לכליו של בעל הבית בעינן [צריכים אנו] — והא איכא [והרי יש כאן] ומתקיים תנאי זה, או דלמא [שמא] דווקא ממה שאתה נותן לכליו של בעל הבית מאותו דבר עצמו בעינן [צריכים אנו] — והא ליכא [והרי איננו]?

ואם תמצי לומר [תמצא לומר] ותחליט שאכן עושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר, יש לשאול שאלה נוספת: שור שעושה מלאכה במחובר היכי אכיל [כיצד הוא רשאי לאכול]? שהרי בשעה שעושה מלאכה עושה הוא ברגליו, וראשו נמצא במקום אחר, ונמצא שאיננו יכול לאכול ממש מאותו דבר שבו הוא עושה מלאכה! אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: בשרכא [בענפים ארוכים] שבהם יתכן שעושה מלאכה בקצה אחד של הענף, ומקצהו האחר אוכל. קושי זה נפתר, אבל גופה של השאלה צריכה תשובה.

ומציעים: תא שמע [בא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו במשנתנו: היה עושה בתאנים — לא יאכל בענבים, ונדייק: הא [הרי] אם היו אלה תאנים ותאנים דומיא [בדומה] לתאנים וענבים שאינם אותו דבר עצמו — מכל מקום אוכל. ואי אמרת [ואם אומר אתה] כי העושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר, היכי משכחת לה [כיצד אתה יכול למצוא אותה, אפשרות כזו]? אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: כאן מדובר בגפן מודלית, שיתכן שמעבד צד אחד שלה, ואילו האכילה היא מצד אחר.

ומציעים עוד: תא שמע [בא ושמע] פתרון לדבר מממה ששנינו עוד: אבל מונע הפועל את עצמו מאכילה עד שמגיע למקום היפות, ואוכל. ואי אמרת [אם אומר אתה] כי העושה בגפן זה אוכל בגפן אחר, אם כן ניזיל וניתי וניכול [שילך ויבוא ויאכל] ולא יצטרך להמתין עד שיגיע לאותה גפן משובחת! ומשיבים: התם [שם] הטעם הוא משום ביטול מלאכה שמבטל בהליכתו, ולכן לא קא מיבעיא לן [נשאלה לנו] שאלה זו שוודאי אסור לו לבטל ממלאכתו כדי לאכול במקום אחר, כי קא מבעיא לן היכא דאיכא [כאשר נשאלה לנו השאלה, הרי היא במקום שיש] אשתו ובניו שאינם עובדים, ומותרים לאכול — השאלה היא האם להם מותר לקטוף מאותם הפירות שאין הוא עושה בהם באותה שעה, מאי [מה] הדין?

תא שמע [בא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו במשנתנו: וכולם לא אמרו אלא בשעת מלאכה, אבל מפני השב אבידה לבעלים אמרו: פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת.

סברוה [סברו] לומר, כהנחה יסודית בפתרון שאלה זו, שהפועל המהלך כעושה מעשה מלאכה דמי [נחשב], שהילוכו זה נחשב כחלק מעבודתו והיה ראוי לו לאכול באותה שעה, ובכל זאת שנינו שמשום השב אבידה לבעלים הוא דאכיל [שאוכל] ואילו מדאורייתא לא אכיל [מדין תורה אינו אוכל], ואם עובד מדוע אינו אוכל? אלמא [מכאן] שהעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר, ולכן כשמהלך ואינו עוד בצד הגפן — אסור היה לו מדין תורה לאכול.

ודוחים: לא, לעולם אימא [אומר] לך כי העושה בגפן זה אף אוכל בגפן אחר, אלא מהלך לאו [לא] כעושה מעשה דמי [נחשב], ומדין תורה אינו אוכל באותה שעה, אלא אמרו חכמים שיאכל אז כדי שלא יימצאו הבעלים מפסידים מזמן עבודתו על ידי אכילתו. בעיה זו היתה לה גם נוסחא אחרת.

איכא דאמרי [יש שאומרים] כי סברוה [סברו חכמים] כהנחת יסוד לומר שמהלך לאו [לא] כעושה מעשה דמי [נחשב] והיינו טעמא דמדאורייתא לא אכיל [זה הטעם שמן התורה אינו אוכל] — משום דלאו [שלא] כעושה מעשה דמי [נחשב], הא [הרי] את היה עושה מעשה — הריהו אוכל מדאורייתא [מדין תורה], אלמא [מכאן] שעושה בגפן זה אוכל בגפן אחר!

ודוחים: לא, משם אין ראיה ולעולם אימא [אומר] לך שהעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Had the Torah merely stated: “You shall not let your cattle copulate,” I would have said that a person may not hold the female animal when a male mounts it. Therefore, the verse states: “With a diverse kind” (Leviticus 19:19). This shows that it is a crossbreed of diverse kinds that is prohibited, from which it may be inferred that mating an animal of one species with an animal of its own species is permitted.

Rav Aḥadvoi bar Ami infers from the baraita: And even concerning mating an animal of one species with an animal of its own species, with regard to holding, yes, this is permitted, but with regard to inserting, no, this is not allowed. The fact that the tanna specifies the act of holding indicates that inserting is prohibited even in the case of two animals of the same species. The Gemara again rejects this claim: What is the meaning of holding in this context? It means inserting. And why does the tanna call it holding? It is a euphemism.

Rav Ashi said: This matter was asked of me by the members of the house of Rav Neḥemya, the Exilarch: What is the halakha with regard to bringing into the same pen an animal of one species with two other animals, one of its own species and the other of a species different from it? Is the halakha that since there is another animal of its own species, it will be drawn after its species, and therefore there is no concern whatsoever with regard to diverse kinds, or perhaps one should not act even in this manner, in case it leads to crossbreeding? And I resolved it for them by saying that there is a prohibition, but this was not in accordance with the halakha. The reason for my decision was due to the immorality of the slaves. I reasoned that if they are permitted to engage in this practice, they will intentionally crossbreed and claim that it occurred without their intervention.

MISHNA: If a laborer was performing labor with his hands but not with his feet, or with his feet but not with his hands, e.g., pressing grapes, or even if he was performing labor only with his shoulder, this one may eat the produce of the field. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A laborer may not eat unless he performs labor with his hands and with his feet.

GEMARA: The Gemara asks: What is the reason for the ruling of the Rabbis stated in the first clause of the mishna? The Gemara explains that the verse states: “When you come into your neighbor’s vineyard” (Deuteronomy 23:25). Since the Torah does not specify a particular kind of task, it is understood as referring to any labor he performs.

The mishna teaches that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A laborer may not eat unless he performs labor with his hands and with his feet. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara explains: This halakha is like that of a threshing ox; just as one is not required to let an ox feed unless it is performing labor with its hands and with its feet, as it uses all four of its legs to thresh, so too a laborer is not entitled to eat unless he is performing labor with his hands and with his feet.

§ With regard to a similar issue, Rabba bar Rav Huna raised a dilemma: If one threshed with geese and chickens, rather than four-legged animals, what is the halakha according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara clarifies the sides of the dilemma: Do we require threshing with all its force, as it is for this reason that an ox must thresh with all four of its legs, and that condition is fulfilled here, as these birds perform labor with all their strength, or perhaps we require that the animal must actually perform labor with its hands and with its feet, i.e., with all four legs, and this is not the case here? No answer was found, and the Gemara says that the dilemma shall stand unresolved.

Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: With regard to laborers in a vineyard, until they have walked lengthwise and crosswise in the winepress, the first stage of the making of wine, they may eat grapes, as they are performing labor with grapes, but they may not yet drink wine, since their labor has not produced wine. Once they have walked lengthwise and crosswise in the winepress, they are now performing labor with wine as well, and therefore they may eat grapes and drink wine.

MISHNA: If a laborer was performing labor with figs he may not eat grapes; if he was performing labor with grapes he may not eat figs, as he may eat only the type of food with which he is working. This is the halakha even if he was employed to perform labor with both types of produce but is currently performing labor with only one of them. But he may hold himself back from eating until he reaches a place of good-quality grapes or figs and eat from these, as they are the same type of food.

And with regard to all of these cases the Sages said that he may eat only at the time of work. But due to the obligation to restore lost property to its owners, i.e., so that workers would not neglect their task, they said that laborers may eat as they walk from one row of a vineyard or plantation to another row, and upon their return from the winepress. And with regard to a donkey, it is permitted to eat when it is being unloaded. This statement will be explained in the Gemara.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages with regard to the ruling of the mishna: If a laborer was performing labor on this vine, what is the halakha concerning the possibility that he may eat from another vine? Do we require only that the food must be from the type that you are placing into the homeowner’s vessels, and this condition is fulfilled here, or perhaps we require that it must be from that very food which you are placing into the homeowner’s vessels, and this is not the case here?

And if you say that one who was performing labor on this vine may not in fact eat from another vine, a further question arises: With regard to an ox performing labor with produce attached to the ground, how can one enable it to eat? The ox is tied to the front of the wagon, while the laborers are working on a vine adjacent to the wagon. Consequently, it is impossible for the ox to eat from the vine on which labor is being performed. Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: In the case of long branches it is possible for the animal to perform labor at one end of the branch while eating from the other.

This difficulty has been resolved, but the original dilemma remains. The Gemara therefore suggests: Come and hear a resolution from the mishna: If a laborer was performing labor with figs he may not eat grapes. This indicates that if the two types of produce are figs and other figs, similar to the figs and grapes mentioned in the mishna, he may eat. Now, if you say that one who was performing labor on this vine may not eat from another vine, how can you find these circumstances? Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: The ruling of the mishna is stated with regard to a hanging vine, and he eats from one edge of the branch while working on the other side.

The Gemara offers another suggestion: Come and hear another resolution from the mishna: But he may hold himself back from eating until he reaches a place of good-quality fruit and eat. And if you say that one who was performing labor on this vine may eat from another vine, let him go and bring and eat. Why must he wait until he reaches that particular vine? The Gemara answers: There, the reason is due to the neglect of work caused by the laborer walking to the other vine. We do not raise the dilemma with regard to that case, as he may certainly not stop performing labor to go and eat elsewhere. When the dilemma was raised before us, it was with regard to a case where his wife and children are present. What is the halakha as to whether his family members, who are not performing labor, may bring him fruit?

Once again the Gemara suggests: Come and hear a resolution from the mishna: And with regard to all of these cases they said that he may eat only at the time of work. But due to the mitzva to restore lost property to its owners, the Sages said that laborers may eat as they walk from one row to another row, and upon their return from the winepress.

The Gemara explains the attempted resolution: The Sages assumed that the basic principle of this halakha is that a laborer who was walking is considered like one who was performing his labor, and it is therefore permitted for him to eat. And yet, it is due to the mitzva to restore lost property to its owner that he may eat, whereas by Torah law he may not eat. But if he is performing labor, why is he not allowed to eat? Apparently, this indicates that one who was performing labor on this vine may not eat from another vine, and therefore once he starts walking and is no longer alongside the vine he may not partake of it by Torah law.

The Gemara refutes this argument: No; actually, I could say to you that one who was performing labor on this vine may even eat from another vine, but a laborer who was walking is not considered like one who was performing his labor. The reason that he is not permitted to eat by Torah law is not because he is performing labor on a different vine, but because he is walking at the time.

The Gemara cites an alternative version of this discussion. There are those who say as follows: The Sages assumed that a worker who was walking is not considered like one who was performing his labor, and this is the reason that the baraita says that he may not eat by Torah law: Because he is not considered like one who was performing his labor. This indicates that if he is performing his labor, he may eat by Torah law. Apparently, it may be inferred that one who was performing labor on this vine may eat from another vine.

The Gemara rejects this claim: No; this is not a proof, as actually I could say to you that one who was performing labor on this vine may not eat from another vine,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ת"ש שור במחובר. פיר"ש הרי מלאכת השור במחובר א"א לו לאכול מגפן שהוא עושה בה שהוא קשור לצמד לפני העגלה והבוצרים עושין מגפן שאצל העגלה ונותנין בה.
ותימה הוא שאין השור הזה עושה במחובר אלא בתלוש ואוכל הוא בתלוש ממשוי שעל גבו מן התורה ור"ש עצמו פירש למעלה גבי אדם ששכרו לכתף לשאת הענבים יחבירו בוצר דהוה ליה מלאכתו בתלוש אלא שור במחובר כגון שהיה דש בקטנית ותבואה במחובר:

המשנה השלישית והיא מענין משנה שלפניה היה עושה בידיו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בידיו אפילו על כתפו הרי זה יאכל ר' יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו אמר הר"ם ר' יוסי בר' יהודה אומר מה שור בידיו וברגליו אף פועל בידיו וברגליו ואין הלכה כר' יוסי בר' יהודה:

אמר המאירי היה עושה בידיו ולא ברגליו כגון הקוצר והבוצר או ברגליו ולא בידיו כגון הדש ברגליו והדורך אפילו על כתפו כגון שכרו לכתף ולהוליך ענביו לגת הרי זה אוכל מן התורה ר' יוסי אומר עד שיעשה בידיו וברגליו כשור:

זהו ביאור המשנה והלכה כתנא קמא ומה שנכנס תחת משנה זו בגמ' כך הוא:

אף הבהמה אע"פ שהוזכר בה מלאכתה בידים ורגלים הוא הדין לשאר מלאכה ובלבד מלאכה שבגדולי קרקע כמו שיתבאר למטה במשא ואף בדישה אם דשה בידיה לבד או ברגליה לבד אוכלת ואין צריך לומר דש באווזין ותרנגולים שהרי יש שם כל כחו:

הפועלים שהיו דורכין בגת עד שלא הלכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ואין שותין יין שעדין אינם עושין אלא בענבים משדרכו כל כך שהלכו שתי וערב בגת אוכלין ענבים ושותין מן התירוש שהרי מלאכתם בשניהם:

המשנה הרביעית והיא גם כן מענין משניות שלפניה היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה אבל מפני השב אבדה לבעליו אמרו הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת וחמור כשתהא פורקת אמר הר"ם אמר רחמנא בפועל ואכלת ענבים ובאה הקבלה ענבים ולא דבר אחר ואמנם התיר להם לאכול בהליכתם מאומן לאומן ובחזרתן לגת לפי שבאותה שעה הם בטלים וכיון שאפשר להם בלא אכילה טוב הוא לאכול בשעת הבטלה ולא יאכלו בשעת גמר מלאכה ויתבטלו כל זמן שאוכלין וזה לטוב בעל הבית ומה שאמר ובחמור עד שתהא פורקת ר"ל שהבהמה לא ימנע אותה לאכול ממשאוי שעל גבה כל זמן שהיא טעונה עד שיפרקו ממנה המשוי ובאותה שעה ימנענה מלאכול:

אמר המאירי היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים ויתבאר בגמ' אפילו במודלית ר"ל שהיתה הגפן מודלית על התאנה ונשכר ללקט את התאנים ואע"פ שהוא עסוק בגפן להפרידה מעל התאנה אינו אוכל ויתבאר עוד בגמרא שאף העושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחרת ומ"מ במודלית מותר ויראה לי אפילו הם לבנים עם שחורים וכיוצא בזה הואיל ויש כאן עסק קצת בהפרדה והגבהה מעל חברתה ומ"מ באחרת אסור אפילו אשתו ובניו מוליכין לו שאין כאן בטול מלאכה אבל מותר הוא למנוע ולעכב את עצמו שלא לאכול עד שיגיע למקום היפות וכלן לא אמרו אלא בשעת מלאכה ר"ל שלא היה מן הדין לאכול אלא בשעה שהם עושים המלאכה לא שישב ויאכל ויאמר הרי עד עכשו מנעתי עצמי אשב עתה ואוכל אבל מפני השב אבדה לבעלים שלא תעשה מלאכתם ברפיון ובהתרשלות תקנו חכמים שאם רצו הפועלים שיהו אוכלין מאומן לאומן ר"ל כשהשלימו שורה זו ורוצים להתחיל באחרת ואע"פ שאין שעה זו שעת מלאכה ואפילו תאמר שהמהלך לצורך המלאכה מלאכה הוא אינו עושה מלאכה בגפן זו שהוא אוכל אעפ"כ נוח להם לבעלי בתים בכך וכן בחזרתן מן הגת כשנשאו שם משאוי של ענבים והולכים לישא אחרת וחמור הנושא את המשאוי כשתהא פורקת ר"ל שאוכלת ממשאוי שעל גבה עד שתהא פורקת והוא שאמרו בגמרא חמור וגמל אוכלין ממשאוי שעל גביהם ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

ומין במינו נמי אחיזה אין הכנסה לא. פירוש דהא כל עיקר לא אתא אלא לאשמועינן היתרא דמין ומינו ואם כן הוה ליה למיתני דאפילו הכנסה שרי.

מאי אחיזה הכנסה. ואף על גב דרב אקשיה האי קושיא לשמואל ותריץ ליה מאי אחיזה הכנסה הדר פריך מינה לרב למיחזי אי אית ליה שינויא אחרינא ואפשר דבחדא שעתא פריק לתרווייהו אלא דרב אשי פלגינהו. והא כתיבנא דכוותה בפרק השוכר דעבודה זרה גבי ההוא חביתא דנפל עליה חביתא דיין נסך. הריטב"א.

מתניתין: או אפילו על כתפו. כלומר שמוצא הענבים מזומנים בכלים בכרם והוא מוליכן בכתפיו לגת הרי זה אוכל. ורבי יוסי ברבי יהודה פליג ואמר דבעינן שיעשה בידיו וברגליו דומיא דדיש לבהמה שאסור לחסמה שהיא עושה בידיה וברגליה ומקיש חוסם לנחסם ותנא קמא לא יליף אפשר משאי אפשר וכי כתיב כי תבא בכרם רעך אפילו בשכרו לכתף מיירי. ה"ר יהונתן.

גמרא: מאי טעמא כי תבא ביאה כל דהו. ולשון רביבו חננאל: דומיא דשור אף על גב דדריש ליה רבינא לעיל לאקושי חוסם לנחסם. איכא למימר שקולים הם ויבאו שניהם. הרא"ש.

הא דבעי רבה בר רב הונא לרבי יוסי הגלילי דש באזוזים ותרנגולים מהו. הקשה הראב"ד אי יליף שור שור משבת אפילו אזוזים ותרנגולים נמי וכדתנן בפרק שור שנגח את הפרה אחד השור ואחד כל בהמה לנפילת הבור לפריקה ולחסימה וכן חיה ועוף כיוצא בהן ואי לא יליף שאר בהמה מנא ליה. ונשאר לו הענין בקושיא. ונראה לי דרבי יוסי ודאי יליף שור שור משבת ומיהו מדלא כתיב לא תדוש בחסימה אשמעינן דלאו לגמרי אלא לאקושי כלהו עושי מלאכה לשור מה שור בכל כחו אף כל כן דאי לא שור למאי אתא. וכי תימא לאקושי חוסם לנחסם דאי לא שור במחובר ואדם בתלוש מנלן דאתיא אדם בתלוש מקמה קמה אם אינו ענין במחובר תנהו ענין בתלוש. אי נמי מכי תבא בקמת רעך מי לא עסקינן דשכרו לכתף ושור במחובר בקל וחומר דאדם. אי נמי מרעך רעך וכדאיתא. כן נראה לי. הרשב"א.
וזה לשון הריטב"א: ויש לומר דלעולם גמר שור שור משבת ומיהו מספקא לן דדילמא סביר לן דלא גמרינן אלא כמה שהוא דומיא דשור אבל לא עופות או דילמא עופות נמי דומיא דשור הוא כיון דאיכא כל כחו. עד כאן.
והרא"ש כתב וזה לשונו: ויש לומר דשאני הכא מדהוה ליה למכתב לא תדוש בחסימה וכתיב שור אתא לאשמועינן אף על פי דילפינן שור שור משבת בעינן דומיא דשור שיעשה בידיו וברגליו ומתניתין דשור שנגח כתנא קמא דהכא. עד כאן.
אמר רב נחמן פועלים עד שלא הלכו שתי וערב בגת ועדיין לא התחיל היין להמשך אין שותין ממנו כי עדיין בחזקת אוכל הוא ולא משקה אבל הלכו בו שתי וערב כלומר לארכו ולרחבו של גת ונמשך היין לבור נעשה בו תורת אוכל ותורת משקה ומותר לאכול מן הענבים ולשתות מן היין. רבינו חננאל ז"ל.

מתניתין: היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים. פירוש ששכרו לארות תאנים ולבצור ענבים ואפילו הכי כל שהוא מלקט תאנים לא יאכל ענבים כי ממין שאינו נותן עכשיו לכליו של בעל הבית עכשיו אינו אוכל דאלו לא שכרו ללקט ענבים פשיטא דאינו אוכל בענבים וכן מוכח בגמרא. הרשב"א.

וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה אבל מפני וכו'. פירוש שאין דינו של פועל לאכול מן התורה אלא בשעת מלאכה אבל בהליכתו מאומן לאומן לא אי משום דמהלך לאו כעושה מעשה דמי אי משום דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וכדאיתא בגמרא אבל מפני תקנתו של בעל הבית התירו לו לפועל שיאכל בהליכתו מאומן לאומן כדי שלא יצטרך לאכול בשעה שיעסוק במלאכתו של בעל הבית ויתבטל. אבל ודאי אלו רצה לאכול אף בשעה שהוא עוסק במלאכתו של בעל הבית אפילו לאחר תקנה הרשות בידו אלא שתקנו שלא יצטרך לבא לידי כך. ועוד דמסתמא כיון שאכל בהליכתו מאומן לאומן לא יאכל לאחר מכאן שלא יראה כרעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו.

מכל מקום למדנו מפורש ממשנתנו שעיקר אכילתו של פועל מן התורה היא בשעה שהוא עוסק במלאכתו של בעל הבית וזה שלא כדברי הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות שכירות העושה במחובר אינו אוכל וכו'. והמבטל ממלאכתו ואוכל בשעת מלאכה הרי זה עובר בלא תעשה וכו' עד לא יניף חרמש באכילתו. ולא מחוור כדכתיבנא. וכבר השיג עליו הראב"ד. ובסיפרי דרשה וקטפת מלילות בידך שלא יהא קוצר במגל ואוכל. וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף וכו' ולא מפני ביטול מלאכה אלא שלא יעשה אכילתו קבע כעין מלאכתו עד כאן. ואף על פי שהריא"ף גורס בנוסה משנתינו וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה לאו למימרא שלא יאכל בשעה שמתעסק במלאכתו אלא הכי קאמר וכולן לא אמרו אלא עד שעת גמר מלאכה ולאפוקי לאחר שנגמרה מלאכתו אתא וכדקתני סיפא ובחמור כשתהא פורקת ולאו למימרא דבעוד שהמשאוי על גבה לא תאכל אלא הכי קאמר עד שתהא פורקת אוכלת אבל לאחר פריקה לא. הר"ן. וכן כתב הרמב"ן למעלה דיבור המתחיל ההוא מבעי ליה בשעת חרמש וכו'.

מאומן לאומן. משורה לשורה והן אצייתא כדגרסינן בהשותפין תלת אצייתא בני תריסר תריסר גופני כדרפיק גברא ביומא. רבינו חננאל.

גמרא: תא שמע שור במחובר. פירש רש"י הרי במלאכת השור במחובר אי אפשר לו לאכול מגפן שהוא עושה בה שהוא קשור לצמד לפני העגלה והבוצרים עושים בגפן אצל העגלה ונותנים בה. ויש מקשים לפירושו שאם כן אין השור עושה במחובר אלא בתלוש ואף על פי שבוצרים מן המחובר ונותנין בעגלה מכל מקום הוא אינו עושה אלא בתלוש. ורש"י עצמו פירש למעלה גבי אדם בתלוש מי לא עסקינן ששכרו לכתף לשאת ענבים וחביריו בוצרין דהויא מלאכתו בתלוש. ופירשו שור במחובר כגון ששכרו לדוש קטנית ותבואה במחובר. הרשב"א.

וזה לשון הריטב"א: שור במחובר היכי אכיל. פירש רש"י שהרי השור עומד בין העגלה כשבאין לטעון זה והוא עומד ואוכל מגפן שלפניו והם טוענין אותו מן הגפנים שלפניהם. ואין זה נכון חדא דשפיר משכחת לה שטוענין אותו מן הגפנים שלפניו. ועוד דאם כן אפילו מאותו גפן עצמו שטוענין אותו אין לו לאכול שהרי מלאכת השור בתלוש הוא להוליך פירות ממקום למקומן והעושה בתלוש אינו אוכל במחובר. לפיכך הנכון דמיירי בשור ששכרוהו לעקור קטניות שהוא מושך את הברזל בדרך הליכתו ועוקר את הקטניות שלאחריו והוא אוכל מה שלפניו והוה ליה כעושה בגפן זה ואוכל בגפן זה ושניהם במחובר. ופרקינן בשרכא. כלומר שעלי הזמורות לפירוש רש"י או עלי הקטניות לאידך פירושא הן ארוכות ומגיעות מלאחריו עד מלפניו ואוכל מאותן שהוא עושה בהן ממש. עד כאן. ורבינו חננאל פירש כפירוש רש"י וזה לשונו: ופשטינן בשרכא. פירוש שרכא עלין וזמורות משוכים מכרם זה למקום שהשור דש בו שהם הם. עד כאן.

תא שמע היה עושה בענבים וכו'. ופרקינן דהכא במאי עסקינן בשמודלית זו על גבי זו והוה ליה כדבר אחר הילכך במין אחד אוכל בשני מינים לא יאכל. ומדלא אוקמה באילן המורכב שנושא שני פירות משמע דבהא דכולי עלמא כאילן אחד דמי ואוכל בשניהם ואפשר דלא בעי למנקט אלא מילתא דשכיחא. ועוד דתאנים וענבים אינם מקבלים הרכבה זה עם זה. הריטב"א.

כי קא מבעיא ליה דאיכא אשתו ובניו. ואם תאמר דמשמע לעיל דדייקינן הא תאנים ותאנים דומיא דתאנים וענבים אוכל ולא צריכינן לאוקומי מתניתין במודלית אם איתא דעושה בגפן זה אוכל בגפן אחר ואם כן מתניתין איירי בדאיכא אשתו ובניו דאי בדליכא היכי אכיל הא איכא בטול מלאכה ואם כן אמאי קתני אבל מונע עצמו עד שמגיע אצל יפות ליזלו אשתו בניו ולייתי ליה. ויש לומר דעד שיגיע אצל יפות איירי נמי בשני מינים כגון תאנים וענבים דטעמיה דהני רעות והני יפות. מפי רבי. תוספות שאנץ.

במודלת וכו'. פירוש וקצת עסק למינו ולא לשאינו מינו כיון שאינו נותן משניהם וכדפירש רש"י. והיה אפשר לומר דכשהן סמוכות לא קמיבעיא ליה כלל דודאי שרי והיינו דקאמר בסמוך היכא דאיכא אשתו ובניו דמשמע דלא קא מיבעיא אלא כשאינן סמוכות. שיטה.

סברוה מהלך כעושה מעשה דמי פירוש מהלך לבצור כבוצר דמי. מיהו בעושה מעשה במקומו הוא ולא בעושה במה שלפניו ומפני השבת אבדה לבעלים יש להם תשלומין למה שלא אכלו בשעת מלאכתם אבל מדאורייתא לא אכלי ושמע מינה עושה במקום זה אינו אוכל בגפן אחר. איכא דאמרי סברוה מהלך לאו כעושה מעשה דמי. פירוש מדלא קתני בהשתנותם ממקום למקום וקאמר בהליכתן ובחזירתן אלמא בשעת הליכה הוא התשלומין שלא היו ראוין לאכול משום דמהלך לאו כעושה מעשה דמי אבל מפני שאינו עושה עדיין בגפן שלפניו לאו הוי תשלומין כי מן הדין הוא אוכל והיינו טעמא דמדאורייתא לא אכלי מאומן לאומן משום דלאו כעושה מעשה דמי אבל לא מפני שאינו עושה עדיין. הראב"ד.
וכתב הריטב"א איכא דאמרי סברוה דכולי עלמא מהלך לאו כעושה מעשה דמי והיינו טעמא דלא אכיל מדאורייתא הא לאו הכי אכיל ושמע מינה עושה בגפן זה אוכל בגפן אחר. תמיהא מילתא הא מנא ליה דדילמא מתרווייהו טעמי לא אכיל מדאורייתא משום דלאו כעושה מעשה ומשום דעדשה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וכי דינא דאורייתא לא הוה ליה לעולם אלא חד טעמא לעולם. ויש לומר דתלמודא משמע ליה דאלו אית ביה מדאורייתא תרי איסורי לא הוו עקרי רבנן תרווייהו איסורי מפני השבת אבדה לבעלים ואף על גב דבמידי דממונא כי הכא בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה ואפילו במקום עשה כי הכא חדא עקרי תרתי לא עקרי. ובעיין לא איפשיטא הילכך לא יאכל ואם אכל אינו משלם. עד כאן.

בד"ה דש באווזין כו' ולא בעי שור ממש וא"כ יליף שור כו' וי"ל כיון דבעי ר"י ב"י דומיא דשור כו' עכ"ל דאע"ג דלא בעי שור ממש ויליף שאר בהמה וחיה שור שור משבת מ"מ דומיא דשור בעי דאל"כ לא אצטריך למכתב שור אלא לא תדוש בחסימה והוי נמי עוף בכלל ולית ליה לר"י ב"י הך דרשה דלעיל חוסם לנחסם:

בד"ה הא עושה כו' כשמביא כלים מאומן לאומן דהוי עושין מעשה כו' עכ"ל דלא שייך להביא ענבים מאומן לאומן אלא לגת מוליכין אותם אבל כלי המלאכה מוליכין מאומן לאומן וליכא למימר דדוקא בעושה מעשה הוא דאוכלין דכיון דאין אוכלין אלא משום השבת אבידה וטובה היא לבעלים מה לי עושה מעשה ומה לי אין עושה מעשה וק"ל:

תוס' דש באווזין ותרנגולין וכו' וי"ל כיון דבעי רבי יוסי בר יהודה דומי' דשור מבעי ליה דלמא עוף אינו שוה וכו'. ויש להקשות מאי בעי גמרא הא ע"כ צ"ל לרבי יוסי דעוף שוה לשור לענין חסימה דאל"כ מנא לן לעיל לרבינא למילף מדכתיב שור מקיש חוסם לנחסם דלמא אצטריך שור למעוטי עופות וי"ל דס"ל להבעיין דרבי יוסי מסברא קאמר דבעינן עד שיעשה בידו וברגליו וכסתם דישה שהיא ע"י שור שעושה בידיו וברגליו ואפי' אי לא הוה כתיב שור בקרא אלא לא תדוש בחסימה נמי הוה אמרינן הכי ולכך בעי דילמא עופות נמי אינם שוה לשור לענין חסימה משום דאינו דומה ג"כ לסתם דישה ואפי' לא הוה כתיב שור בקרא וק"ל עוד י"ל דרבה בר רב הונא דבעי דש באווזין ותרנגולין לר"י מהו:

גמ' דבי רבנא נחמיה כו' כצ"ל:

שם בשדכא כו' כצ"ל ונ"ב בדלית והוא לשון משוך כלומר ארוכה ומשוכה לפניו וכן בערוך ע"ש:

רש"י ד"ה כי שור. דהא איתקש חוסם לנחסם. הוא לעיל (ריש דפ"ט):

תד"ה דש. וי"ל כיון דבעי ריב"י דומיא דשור כו'. וכתב המהרש"א דל"ל הך דרשה דלעיל חוסם לנחסם ורש"י פי' בטעמו דהא איתקש כו' ועי' לעיל שם בתד"ה סד"א בסופו:

משנה אבל משום השב אבידה לבעלים. כה"ג בבכורות (כח):

גמרא א"ד ממה שאתה נותן כו' בעינן כו'. עתוי"ט לדקדק מדל"ק נמי בעינן ש"מ דלזה הצד אינו מוכח מהאי קרא למין ופשוט דמשכחת לה במודלית כדלקמן והרל"צ במחכ"ת לא ירד לזה:

גמ' שם ת"ש אבל מונע א"ע עד כו' וא"א כו'. לכאורה מלישנא דאבל משמע דאף דאמרתי דל"י ממין אחר אבל כו' אע"פ שהן ב' מינין לישנא דיפות מצינו בב' מינין בפ"ו דתרומות מ"ו דלא כסמ"ע סי' של"ז ס"ק כג וא"כ תמוה מאי דדייק וא"א כו' ניתי וניכול כיון דהם ב' מינין וכמ"כ קשה לקמן דקאמר סברוה דמהלך כעושה מעשה דמי כו' אלמא כו' דלמא ר"ל דכל אומן הוא מין בפ"ע:

תד"ה הא. כשמביאים כלים מאומן לאומן (דהוו) עושים מעשה. לעד"נ דגם זה לא עדיף ממהלך ריקן ואם מהלך לאו כע"מ ה"ה אם גם נושא אתו כלי הבצירה אינו כלום עד שיתחיל לבצור וגדולה מזו כתב רש"י לעיל בד"ה עד שלא הילכו ע"ש:

איבעיא להו עושה בגפן זה וכו' הרמב"ם פסק בהך איבעי' אם עבר ואכל אין מוציאין מידו ולעיל באיבעי' דהבהב באור פסק דמוציאין מידו י"ל כיון דלא איפשטא אין להבהב לכתחלה ויאמר נא הבעה"ב חשבתי כמה שיעלה אכילתך בלא הבהוב דמסתמא לא תהבהב שהרי הוא ספק איסורא. ועל סמך זה שכרתיך והוספתי לך שכירות ואילו ידעתי שתהבהב לא הייתי משלם לך כ"כ. נמצא צריך הפועל לשלם לבעה"ב לפי הכל. משא"כ בעושה בגפן זה ואוכל בגפן אחר לא מ"ל הייתי סבור שלא תאכל בגפן אחר משו"ה הוספתי לך שכירות הלא הי' יכול להרעיב עצמו עד שיגיע שם ויאכל כל מאכלו מהטובים ומה לו לבעה"ב להוסיף שכירות בשביל כך. א"כ אין להפועל לשלם מספיקא. ואמנם הטור מפרש אבל מונע עצמו עד שיגיע ליפות היינו באותו גפן עצמו ולא מגפן לתאנה עיין סמ"ע. וא"כ אי גפן כתאנה דמי' נמי לא ימנע עצמו א"כ ליתא להנ"ל. ומשו"ה פסק הטור באמת גם כהך איבעי' שהפועל צריך לשלם עיין כי הקצרתי:

מתני' ואפילו בכתיפו. דאינו מזיז ידיו ורגליו: גמ' כי שור. דהא אקשת חוסם לנחסם: דש באווזים. דאין להם ידים להשען . וכל משענותם על רגליהן: עד שלא הילכו וכו'. דרכן להטיל ענבים על הגת ודורכין ברגליהם על הגת ועד שלא הילכו בה שתי וערב: אין מלאכתן ניכרת ביין אלא בענבים לפיכך אין שותין יין דהוה ליה עושה במין זה ואוכל במין אחר: מתני' אבל מונע הוא עצמו וכו'. ואוכל כל אכילתו מהן: וכולן לא אמרו. שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה ולא שישב לו ויאכל לומר הרי מנעתי עצמי עד כאן לא בטלתי לאכול עכשיו אשב לי ואוכל: אבל מפני השב אבידה לבעלים. שלא יבטל ממלאכתו ויאכל: אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן. כשגמרו שורה זו והולכין להתחיל בחבירתה ואע''ג דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא ניחא ליה לבעל הבית בהא: וחמור כשהיא פורקת.. בגמרא מפרש לה: גמ' מהו שיאכל בגפן אחר. שיקוץ אשכול גפן יפה וילך למקום שהוא עושה שם ויאכל: ואי אמרת. למה לי למיבעי להא פשיטא דאוכל דאי אינו אוכל שור במחובר דרבינן לעיל דאכיל היכי אכיל הרי מלאכת שור במחובר אי אפשר לו לאכול מגפן שהוא עושה בה שהרי קשור לצמד לפני העגלה והבוצרים עושין בגפן שאצל העגלה ונותנים בעגלה: אי משום הא לא תפשוט אמר רב שישא בשרכא. בזמורה ארוכה מאד ומגעת עד לפני השור: דומיא דתאנים וענבים. שעושה בתאנה זו ואוכל בחברותיה: אמר רב שישא בריה דרב אידי. לעולם תרוייהו בעינן ממין וממה והאי דאיצטריך למיתני תאנים וענבים ודייקת הא תאנים ותאנים אוכל בתאנה המודלת על הגפן או גפן מודלה על תאנה ואשמועינן היה עושה במין זה לא יאכל במין אחר ואע''ג דהוי עסוק בשניהם שהרי צריך להגביה ולהפריד הענפים של זה מזה כשהוא חותך ומיהו לא ממין שאתה נותן הוא הא תאנים ותאנים דומיא דהני כגון המודלת על חבירתה אין צריך להבחין מאיזה מהן יאכל דממין שאתה נותן וממה שאתה נותן הוא דבשניהם הוא עסוק: ליזיל וליתי למקום שהוא עושה. ולמה ליה למנוע: משום ביטול מלאכה. שביטל בהליכתו ובחזירתו: אשתו ובניו מהו. שלא נשכרו אצל בעל הבית וקא מייתו ליה: סברוה. רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מהא בעיין: מהלך. בצרכי בעל הבית כגון זה בלכתו מאומן לאומן: כעושה מעשה דמי. ויש לו לאכול ואפילו הכי אי לאו דתקון ליה רבנן דניחא ליה לבעל הבית מדאורייתא לא אכיל מפני שהליכתו צורך. גפן שהולך אצלה הוא ואכילתו מענבים שקוצץ מזו שיצא ממנה הוא אלמא עושה בזה אין אוכל בזה: לאו כעושה מעשה דמי. הלכך אי לאו מפני השבת אבידה לא הוה ליה למיכל: הא עושה מעשה. כגון נשא בכתף והולך מזו אל זו ואכיל:

דש באווזין ובתרנגולין לרבי יוסי ברבי יהודה מהו. יש לפרש דמיבעיא ליה בדשין ברגליהן ולא בכנפיהם דאין יכולין לדוש בכנפיהן דאי בכל כחו בעינן האיכא או דלמא ידיו ורגליו בעינן והא ליכא דאין דשין בכנפיהן אי נמי יש לומר דאפילו דשין בכנפיהן מיבעיא ליה דדומיא דשור ממש בעינן וא''ת דמשמע דפשיטא ליה דאי איכא ידיו ורגליו כי שור דאוכל ולא בעי שור ממש וא''כ יליף שור שור משבת וא''כ עוף נמי נילף כדתנן בסוף הפרה (דף נד:) דשוין שור ובהמה חיה ועוף לענין חסימה א''כ מאי מיבעיא ליה וי''ל כיון דבעי רבי יוסי ברבי יהודה דומיא דשור מיבעי ליה דלמא עוף אינו שוה לתור לענין חסימה ומתניתין דהתם כתנא קמא דהכא: שור במחובר היכי משכחת לה. פירש בקונטרס הלא הבהמה אינה יכולה להגיע ולאכול מגפן שעל העגלה שהיא נושאה שהבהמה לפני העגלה ואין נראה לר''י דההוא גפן הוי תלוש ולא מחובר אלא הכי פירושו במחובר היינו כשהוא דש במחובר היכי משכחת לה שיאכל אותן שבלין עצמן שהוא דש דבשלמא שור בתלוש אתי שפיר שכל תבואה התלושה אשר שם חשובה כאגודה אחת ואין צריך לאכול מאותה שהוא דש ממש אבל מחובר כל קלח וקלח חשוב בפני עצמו ומשני בשרכא פירוש בקטניות או בתבואה שהיא ארוכה שיכול לאכול אותן שבלין עצמן שהוא דש: הא עושה מעשה אוכל מן התורה. תימה מנלן למידק הכי דמתניתין לא משמע כלל דלא קתני אלא שאוכל משום השבת אבידה אבל אי לאו משום הכי לא היה אוכל אפילו מהלך כעושה מעשה דמי דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וי''ל דדייק מדלא נקט במתניתין משום השבת אבידה אמרו הפועלים אוכלים כשמביאים כלים מאומן לאומן דהוו עושין מעשה ומינה הוה ידעינן דאפילו בעושה מעשה אין אוכלים אלא מפני השבת אבידה אלא ודאי מדנקט בהליכתן מאומן לאומן שאין עושין מעשה משמע דאי הוו עבדי מעשה הוו אכלי מדאורייתא:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד