גיטין פו ע"א

לְאַפּוֹקֵי מִדִּבְעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן דְּאָמַר הַיּוֹם אִי אַתְּ אִשְׁתִּי וּלְמָחָר אַתְּ אִשְׁתִּי
גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר הֲרֵי אַתְּ (בַּת) [בֶּן] חוֹרִין הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמָךְ אַתְקֵין רַב יְהוּדָה בִּשְׁטָר זְבִינֵי דְּעַבְדֵי עַבְדָּא דְּנַן מוּצְדָּק לְעַבְדוּ וּפְטִיר וַעֲטִיר מִן חֲרוּרֵי וּמִן עֲלוּלֵי וּמִן עָרוֹרֵי מַלְכָּא וּמַלְכְּתָא וּרְשׁוּם דְּאִינִישׁ לָא אִית עֲלוֹהִי וּמְנוּקֶּה מִכֹּל מוּם וּמִן שְׁחִין דְּנָפֵיק עַד טַצְהַר חֲדַת וְעַתִּיק
מַאי אָסוּתֵיהּ אָמַר אַבָּיֵי גִּינְבְּרָא וּמַרְתְּכָא וְכַבְרִיתָא וְחַלָּא דְחַמְרָא וּמִשְׁחָא דְזֵיתָא וְנַטְפִּיק חִיוָּרָא וְשָׁיְיפִי לֵיהּ בְּגַדְפָּא דַאֲוָוזָא
מַתְנִי' שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין וְאִם נִשֵּׂאת הַוָּולָד כָּשֵׁר
כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין וְאִם נִשֵּׂאת הַוָּלָד כָּשֵׁר
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים כָּשֵׁר וְגוֹבָה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִים עַל הַגֵּט אֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם
גְּמָ' וְתוּ לֵיכָּא וְהָא אִיכָּא גֵּט יָשָׁן הָתָם לֹא תֵּצֵא הָכָא תֵּצֵא
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר הָכָא תֵּצֵא אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָכָא לֹא תֵּצֵא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
הָתָם תִּינָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה הָכָא דִּיעֲבַד
וְהָא אִיכָּא גֵּט קֵרֵחַ הָתָם הַוָּולָד מַמְזֵר הָכָא הַוָּלָד כָּשֵׁר
הָנִיחָא לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר כׇּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בְּגִיטִּין הַוָּלָד מַמְזֵר אֶלָּא לְרַבָּנַן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
הָתָם תֵּצֵא הָכָא לֹא תֵּצֵא
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר הָכָא לֹא תֵּצֵא אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָכָא תֵּצֵא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר בִּמְקוּשָּׁר לָא קָא מַיְירֵי
וְהָא אִיכָּא שְׁלוֹם מַלְכוּת הָתָם תֵּצֵא הָכָא לֹא תֵּצֵא
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר הָכָא לֹא תֵּצֵא אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר תֵּצֵא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר (הָתָם הַוָּלָד מַמְזֵר הָכָא הַוָּלָד כָּשֵׁר)
(הָנִיחָא לְרַבִּי מֵאִיר אֶלָּא לְרַבָּנַן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר) מוֹקֵים לַהּ כִּדְרַבִּי מֵאִיר וְהָתָם הַוָּלָד מַמְזֵר הָכָא הַוָּלָד כָּשֵׁר
מִנְיָנָא דְרֵישָׁא לְמַעוֹטֵי מַאי וּמִנְיָנָא דְסֵיפָא לְמַעוֹטֵי מַאי
מִנְיָנָא דְרֵישָׁא לְמַעוֹטֵי הָנֵי דַּאֲמַרַן
מִנְיָנָא דְסֵיפָא לְמַעוֹטֵי הָא דְּתַנְיָא הַמֵּבִיא גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם נְתָנוֹ לָהּ וְלֹא אָמַר לָהּ בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם יוֹצִיא וְהַוָּלָד מַמְזֵר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַוָּלָד מַמְזֵר כֵּיצַד יַעֲשֶׂה יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם וְיֹאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם
כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים אָמַר רַב כְּתַב יָדוֹ שָׁנִינוּ
אַהֵיָיא אִילֵימָא אַרֵישָׁא פְּשִׁיטָא כְּתַב יָדוֹ קָתָנֵי
וְאֶלָּא אַמְּצִיעֲתָא הֲרֵי יֵשׁ עָלָיו עֵדִים אֶלָּא אַסֵּיפָא יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פו - א

ומה שתיקן רבא שצריך לכתוב ולעלם הוא בא לאפוקי, להוציא מדבעא מיניה ממה ששאל רבא מרב נחמן - בעל דאמר לאשתו: היום אי את אשתי ולמחר את אשתי, מהו? ופשט לו רב נחמן, כיון דפסקה ממנו להיום, פסקה ממנו לגמרי ומגורשת היא לעולם, ועל זה בא רבא ללמדינו, שמכל מקום, עדיף שלא לכתוב כן כדי שלא יצא לעז על הגט, אלא יכתוב בגט שמגרשה לעולם:

למדנו במשנה - גופו של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את לעצמך.

אתקין רב יהודה רב יהודה תיקן נוסח בשטר זביני דעבדי בשטר מכירת עבד -

עבדא דנן, העבד שלפנינו מוצדק לעבדו, דינו נפסק לעבדות, ואין שום ערעור על המכירה, ופטיר והוא מופרש ומופלג ועטיר ומסולק מן חרורי מכל חירות ומן עלולי ומעלילות ומן ערורי ומערער של מלכא ומלכתא המלך והמלכה על המכירה, שלא חטא שום חטא שמחמתו הוא יהיה מוכתב למלכות ליהרג, שהרי אם היה מוכתב למלכות היה דינו למיתה, והיה המקח בטל כדין מקח טעות.

ועוד כותב בשטר מכירה: ורשום דאיניש לא אית עלוהי, שאין בו שום רושם וסימן שנוהגין האדונים לעשות בעבדיהם לאות שהוא שלהם, ומנוקה מכל מום ואין בו שום מום שיגרום למקח טעות. וכן הוא מנוקה מן שחין דנפיק עד טצהר חדת ועתיק ולא היה בו שחין שעתיד לחזור בתוך שתי שנים, כדרך השחין המתרפא שחוזר בתוך שתי שנים, ^[67] ומחמת השחין מאוס לעמוד בפניו ^[68], וכיון שהתנה כן, אם נמצא בו שחין בטל המקח כדין מקח טעות.

מאי אסותיה? מה היא הרפואה לשחין זה?

אמר אביי - יקח גינברא זנגביל, ומרתכא פסולת של סיגי כסף שיוצא ממנו בשעת חפירתו מן ההרים, וכבריתא גפרית, וחלא דחמרא וחומץ שעשוי מיין ומשחא דזיתא ושמן שעשוי מזיתים, ונטפיק חיורא ונפט לבן, ושייפי ליה בגדפא דאווזא וסך אותו על השחין בנוצה של אווז.

מתניתין:

במשנה זאת מתבארים כמה דיני גטים הפסולים מדרבנן.

שלשה גיטין פסולין מדרבנן, ולכתחילה לא תנשא מכוחם, אך, בדיעבד, לא פסלו חכמים את הולד של האשה שנישאת מכח גט שכזה, ואמרו, שאם נשאת, הוולד כשר ^[1].

א. כתב הבעל את הגט בכתב ידו, ואין עליו עדים.

והגט כשר מן התורה, היות וכתב ידו [או חתימתו על הגט], נחשב כמאה עדים החתומים על שטר הגט, שהרי הודאת בעל דין, כמאה עדים דמי. אלא, שחכמים פסלוהו, והצריכו שיהיו עדים על כך. ^[2]

ב. יש עליו עדים, ואולם, אין בו זמן.

והיינו, שעבר הבעל על תקנת חכמים שחייבוהו לכתוב זמן בגט, מהטעמים שהתבארו לעיל [יז ב], ונתן לה גט שאין בו תאריך.

ג. יש בו זמן, ואולם, אין בו אלא עד אחד.

ובגמרא יתבאר באיזה גט מדובר, בכתב ידו או בכתב סופר, ומדוע כשר הגט מן התורה, על אף שצריך שני עדים לגט.

הרי אלו שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת, הולד כשר.

רבי אליעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים כלל, ואף אינו כתב ידו של הבעל כי אם כתב ידו של הסופר, אלא שנתנו לה בפני עדים, די בכך מן התורה, כי עדי מסירה כרתי, ולכן כשר הגט להנשא בו אפילו לכתחילה. ומה שחכמים הצריכו עדי חתימה, זה רק כדי שתהיה לאשה אפשרות להנשא תמיד על ידי הגט החתום, ולא תתעגן האשה אם ימותו עדי המסירה או ילכו למדינת הים, ויבוא הבעל ויערער שלא גירשה. ובגט הניתן בעדי מסירה בלי עדי חתימה, גובה בו האשה את כתובתה ^[3] אפילו מנכסים משועבדים, שהיו משועבדים לכתובתה ומכרם הבעל לאנשים אחרים, לפי שאליבא דרבי אלעזר, אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם:

גמרא:

שנינו במשנה שיש שלשה גטין פסולים מדרבנן, שאם נישאת הולד כשר.

ותמהה הגמרא: וכי יש רק שלשה גטין שהם פסולים מדרבנן ואם נשאת הולד כשר, ותו ליכ א?

והא איכא "גט ישן", המבואר לעיל שפסלוהו חכמים, ואם נישאת לא תצא, ואם כן, הולד כשר.

ועונה הגמרא: התם, בנישאת בגט ישן, אין צורך להשמיענו שהולד כשר, כיון שאם נישאת בו לא תצא מבעלה, ולא גזרו בו חכמים אלא שלא תתגרש בו לכתחילה, ולכן פשיטא שלא אסרו את הולד, שהרי התירו לה להשאר תחת בעלה.

אבל הכא, בשלשת הגטין שבמשנתנו, גזרו חכמים שאם נישאת בהם תצא מבעלה, ולכן באה המשנה להשמיענו את החידוש שבכל זאת הולד אינו נפסל מדרבנן.

אלא שתירוץ זה אינו לפי כולם.

כי הניחא למאן דאמר "הכא, תצא", שפיר חידשה המשנה רק בשלשה גטין אלו שהולד כשר, על אף שהיתה צריכה לצאת מבעלה.

אלא למאן דאמר שגם הכא, בנישאת בשלשת הגיטין הללו, לא תצא, מאי איכא למימר? מדוע נקטה המשנה רק שלשה גיטין אלו, ולא נקטה גם גט ישן?

ומשנינן: התם, מי שהתגרשה בגט ישן, תינשא בו לכתחלה, לכן פשיטא שאין לאסור את הולד.

אבל הכא, לא תנשא לכתחילה בגטין אלו, אלא רק אם נישאת בהן בדיעבד, לא תצא. ולכן הוצרכה המשנה להשמיענו שבכל זאת הולד כשר לגמרי.

ועוד תמהה הגמרא: והא איכא "גט קרח", ששנינו לעיל שפסלוהו חכמים, ומדוע אינו נשנה כאן כגט רביעי?

ומשנינן: התם, בגט קרח, גזרו חכמים שיהא הוולד ממזר.

ואילו הכא, שונה המשנה את שלשת הגיטין שהם גט פסול, אך הולד כשר.

אך עדיין מקשה הגמרא: הניחא לרבי מאיר, אם תעמיד את משנתנו כשיטת רבי מאיר, הסובר שהולד בגט קרח הוא ממזר מדרבנן, כיון ששינה בצורה של כתיבת הגט, לפי הכלל שאמר רבי מאיר "כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגט הולד ממזר [מדרבנן] ", שפיר לא שונה אותו פה המשנה, כי כאן הולד כשר גם לרבי מאיר.

אלא לרבנן, אם תעמיד משנתנו כרבנן, הסוברים שגם בגט קרח הולד כשר, מאי איכא למימר?

ומשנינן כדלעיל, בקושיה מגט ישן:

התם, בגט קרח, תצא, אפילו לרבנן.

הכא, לא תצא.

ושוב מקשינן כדלעיל, בגט ישן:

הניחא למאן דאמר "הכא לא תצא".

אלא למאן דאמר "הכא תצא", מאי איכא למימר?

ומשנינן: משנתנו עוסקת בגט רגיל, אך בגט מקושר, לא קא מיירי.

ושוב מקשה הגמרא:

והא איכא גט פסול מדרבנן משום "שלום מלכות", כמבואר לעיל!?

ומשנינן כדלעיל: התם, בגט הפסול משום שלום מלכות, תצא. הכא, לא תצא.

ושוב מקשינן: הניחא למאן דאמר "הכא לא תצ א".

אלא למאן דאמר שגם הכא תצא, מאי איכא למימר?

ומשנינן: מאן דאמר זה, מוקים לה למשנתנו כדרבי מאיר. ולפיו, התם, לפי ששינה את הצורה של כתיבת הגט, הולד ממזר.

הכא, שלא שינה את צורת הכתיבה, הולד כשר.

ועתה דנה הגמרא, כיון שבכל מקום שבו שונה המשנה "מנין", הרי זה בא למעט, שרק אלו המנויים בכלל, ואין דברים אחרים בכלל, הרי יש לדון:

מנינא דרישא [שלשה גיטין פסולין], למעוטי מאי?

ומנינא דסיפא [הרי אלו שלשה גיטין פסולין], למעוטי מאי?

ומבארת הגמרא: מנינא דרישא - למעוטי הני דאמרן: גט ישן, קרח, שלום מלכות. ^[4]

מנינא דסיפא - למעוטי הא דתניא:

המביא גט ממדינת הים, שתקנו חכמים שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

אם נתנו לה, ולא אמר "בפני נכתב ובפני נחתם", ונשאה לאדם אחר, יוציא, והולד ממזר, דברי רבי מאיר. ^[5]

וחכמים אומרים: אין הולד ממזר.

כיצד יעשה? - יטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם: שנינו במשנה: כתב בכתב ידו, ואין עליו עדים [הרי זה גט כשר מן התורה ופסול מדרבנן, והולד כשר לגמרי]. ומביאה הגמרא עתה דברים שאמר רב כדי להסביר את המשנה, ודנה הגמרא על איזה חלק במשנה אמר רב את דבריו:

אמר רב: "כתב ידו" של הבעל, שנינו במשנתנו.

ודנה הגמרא: אהייא? על איזה ענין מדברי המשנה אמר זאת רב?

אילימא שאמר דבריו ארישא, ששנינו בה "כתב בכתב ידו ואין עליו עדים", שאין שם אפילו עד אחד.

אי אפשר לומר כך, כי פשיטא הוא שמדובר בה בכתב ידו, שהרי "כתב ידו", קתני במפורש ברישא, ובלעדיו אין שום עד.

ואלא שמא תאמר, אמצעיתא, ששנינו בה "יש עליו עדים ואין בו זמן", אמר רב "כתב ידו".

גם זה לא יתכן! כי הרי "יש עליו עדים" שנינו, ואין כל צורך לכתב ידו!

אלא אסיפא אמר רב.

דקתני "יש בו זמן, ואין בו אלא עד אחד".

הערות

^[67] על פי רש"י. ועי' באילת השחר שכתב דרש"י לא גרס חדת ועתיק, שהרי פירש רק על שחין עתיק. ועי' בתורי"ד ולדבריו שפיר יש לגרוס חדת ועתיק.

^[68] על פי רש"י. אולם ברמב"ם פרק ט"ו מהלכות מכירה הלכה "ג כתב שמום זה מתיש את כוחו של העבד.

^[1] ובגמרא נחלקו אמוראים אם תצא מבעלה השני, או שבדיעבד, משנישאה, התירו לה להשאר תחתיו.

^[2] רש"י. ובהערות על גמרא יתבאר, האם משנתנו היא רק אם נסבור כשיטת רבי מאיר, שעדי חתימה כרתי, וחתימת הבעל על הגט [או כתב ידו החשוב כחתימתו] באה במקום חתימת העדים. או שאפילו אם נאמר שעדי מסירה כרתי, די בכתב ידו או חתימתו במקום עדי המסירה, וכפי שיבואר בהערות להלן. ועיין עוד ברש"י, שמביא את הצדדים בגמרא האם אפשר להעמיד את משנתנו כרבי מאיר, והוסיף, שגם אם נאמר שהרישא של משנתנו אינה לא כרבי מאיר ולא כרבי אלעזר, בכל זאת, כשר כתב ידו בלבד, כי דברי הכתוב "וכתב ונתן" מלמדים שדי בכתיבה של כתב ידו של הבעל, גם בלי עדי מסירה!

^[3] וכן כל בעל שטר, גובה את חובו.

^[4] וחידוש המשנה הוא כרבי מאיר, שדוקא כאן הולד כשר, לפי שלא שינה כאן את המטבע שטבעו חכמים בצורה של כתיבת הגט, ולא במקרים הקודמים, שהולד בהם פסול. רש"י

^[5] והיינו, שמשמיעה המשנה [בדרך עקיפה] שאכן הברייתא היא ברייתא מתורצת ונכונה, שאפילו במקרה האמור בברייתא הולד ממזר לרבי מאיר, ורק במשנתנו הולד כשר. רש"י

הרי זה לאפוקי [להוציא] מדבעא מיניה [ממה ששאל אותו] רבא מרב נחמן, במקרה שאמר "היום אי (אין) את אשתי ולמחר את אשתי" האם יש לחשוש לתנאי זה בגט. ואף שאותה שאלה נפתרה, שכיון שגירשה — הריהי גרושה לעולם, מכל מקום כדי להוציא מן הספק קבע רבא שיאמר בנוסח זה שהוא פוטר, מגרש, אותה לעולם.

א שנינו במשנה: גופו של גט שחרור: "הרי את בת חורין, הרי את לעצמך". מסופר: אתקין [התקין] רב יהודה בשטר זביני דעבדי [מכירה של עבדים] לשון זו: "עבדא דנן [עבד זה] מוצדק (ראוי) לעבדו [לעבדות], ופטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא [ופטור ומוסר משחרורים ומעלילות ומערעורים של המלך והמלכה] ורשום דאיניש לא אית עלוהי [וסימן מרות של אדם אחר אין עליו], ומנוקה מכל מום ומן שחין דנפיק [שיצא בו] עד טצהר חדת ועתיק [שנתיים, בין חדש ובין ישן].

ושואלים בדרך אגב: מאי אסותיה [מה רפואתו] של השחין? אמר אביי: גינברא ומרתכא וכבריתא [זנגביל, וסיגי כסף וגופרית], וחלא דחמרא [וחומץ יין] ומשחא דזיתא [ושמן זית] ונטפיק חיורא [לבן], ושייפי ליה בגדפא דאווזא [ומורחים אותו בנוצה של אווז].

ב משנה שלשה גיטין פסולין הם לכתחילה, ומכל מקום אם נשאת על סמך גט שכזה הוולד כשר.

ואלו הם: אם כתב את הגט כולו בכתב ידו ואין עליו עדים, או גט שיש עליו עדים ואין בו זמן (תאריך), או יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, הרי אלו שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת — הולד כשר.

ר' אליעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים, הרי זה כשר לגמרי, וגובה האשה מכח גט זה גם מנכסים משועבדים, וטעמו — לפי שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם, שאם יהא עליו עירעור אפשר יהא לקיימו על פי חתימתם, אבל לעצם כשרות הגט אין חתימת העדים משנה, והכל תלוי בעדות המסירה.

ג גמרא על האמור במשנה ששלושה גיטין פסולים הם, שואלים: ותו ליכא [ועוד אין] גיטין פסולים אחרים? והא איכא [והרי יש] גט ישן שנתייחד עם אשתו לאחר שכתבו! ומשיבים, יש הבדל בין הדברים: התם [שם] בגט ישן לא תצא מן הבעל השני שנישאה לו מכוח גט זה, הכא [כאן] תצא.

ושואלים: הניחא למאן דאמר הכא [זה נוח לדעת מי שאומר ומפרש כאן] שלמרות שהוולד כשר, בכל זאת תצא מבעלה, אלא למאן דאמר הכא [לדעת מי שאומר כאן] לא תצא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? שהרי דין גט ישן כדין הגיטין המנויים במשנה, ומדוע לא שנה כאן גם גט ישן?

ומשיבים: שונה דין גט ישן שכן התם [שם] בגט ישן תינשא לכתחלה לאחר, ואילו הכא [כאן] רק דיעבד, אם נישאת לא תצא.

ומקשים: והא איכא [והרי יש] גט קרח (גט מקושר, שהיו בו קשרים יותר ממספר העדים שחתומים עליו), שגם הוא פסול! ומשיבים: התם [שם] אם נישאה על ידו הולד ממזר, הכא [כאן] הולד כשר.

ומקשים: הניחא [זה נוח] לדעת ר' מאיר, שאמר: כל המשנה ממטבע שטבעו (ממתכונת שתיקנו) חכמים בגיטין הולד ממזר, ולכן גט קרח פסול לחלוטין, ואם נישאת בו הוולד ממזר, אלא לרבנן [לשיטת חכמים] שאין הוולד ממזר, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? מדוע לא נמנה גט קרח בין הגיטין המנויים במשנה?

ומשיבים, לשיטתם יש לחלק בדרך אחרת: התם [שם] אף שהוולד אינו ממזר מכל מקום תצא מבעלה, הכא [כאן] לא תצא.

ומקשים: הניחא למאן דאמר הכא [זה נוח לדעת מי שאומר כאן] לא תצא מבעלה, אלא למאן דאמר הכא [לדעת מי שאומר כאן] תצא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: צריך לומר שבגט מקושר לא קא מיירי [אינו עוסק] אלא בגט פשוט, ובגט פשוט יש רק שלושה גיטין פסולים מסוג זה, שיוצאת מבעלה השני, אף שהוולד ממנו כשר.

ומקשים: והא איכא [והרי יש] גט שפסול משום שלום מלכות, שכתוב בו תאריך לפי זמן שלטונה של מלכות אחרת, ומדוע לא נמנה במשנתנו! ומשיבים: התם [שם] אין זה דומה, שכן תצא מבעלה, הכא [כאן] לא תצא.

ומקשים: הניחא למאן דאמר הכא [זה נוח לדעת מי שאומר כאן] לא תצא, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] תצא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: התם [שם] הולד ממזר, הכא [כאן] הולד כשר.

ומקשים עוד: הניחא [זה נוח] לשיטת ר' מאיר, אלא לרבנן [לשיטת חכמים] שאין הוולד ממזר מאי איכא למימר [מה אפשר לומר]? ומשיבים: חכם זה, הסבור שבגיטין פסולים שבמשנה זו תצא אשה מבעלה, מוקים לה [מעמיד אותה, את המשנה] כדברי ר' מאיר, ולפי שיטתו יש הבדל, התם [שם] הולד ממזר, הכא [כאן] הולד כשר.

ועוד שואלים: במשנה מודגש שתי פעמים שיש שלושה גיטין פסולים, מנינא דרישא למעוטי מאי, ומנינא דסיפא למעוטי מאי [המנין שבראש המשנה למעט את מה בא, והמנין שבסוף המשנה למעט את מה]?

ומשיבים מנינא דרישא — למעוטי הני דאמרן [המנין שבראש בא למעט את אלה שאמרנו] קודם, כל המקרים שאין נמנים ברשימה זו שבמשנתנו, משום שהם חמורים יותר.

מנינא דסיפא — למעוטי הא דתניא [המנין שבסוף למעט את זו ששנינו בברייתא]: המביא גט ממדינת הים, נתנו לה ולא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" — יוציא והולד ממזר, אלו דברי ר' מאיר,

וחכמים אומרים: אין הולד ממזר, אלא כיצד יעשה? יטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", וכיון שיש שם תקנה לדבר — אין למנותו בין הגיטין הפסולים שבמשנתנו.

ד שנינו במשנה: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים — הרי זה פסול, ואולם הוולד מן הבעל השני כשר. אמר רב: "כתב ידו" שנינו.

ותוהים: אהייא [על איזו] פיסקה מן המשנה אמר רב את דבריו? אילימא ארישא [אם תאמר על ראשה] — פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, שהרי "כתב ידו" קתני [שנה]!

ואלא תפרש שאמר דברים אלה על אמצעיתא [על הקטע האמצעי במשנה], בגט שאין בו תאריך — אולם למה צריך שיהא בכתב ידו? הרי יש עליו עדים! אלא יש לפרש אסיפא [על סוף] המשנה: בגט שיש בו זמן ואין בו אלא עד אחד,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

was instituted to the exclusion of that which Rava asked Rav Naḥman, with regard to a case where the husband said to his wife while handing her the bill of divorce: Today you are not my wife and tomorrow you are my wife. Does this limitation take effect? Although the conclusion of that inquiry was that once the wife is divorced she is divorced forever, Rava instituted the addition of this expression in the text of the bill of divorce to remove any uncertainty with regard to such a case.

§ It is stated in the mishna: The basic element of a bill of manumission for a maidservant is: You are hereby a free woman, or: You are hereby your own. Rav Yehuda instituted the following formulation in a document of sale for slaves: This slave is justified, i.e., fit for slavery, and he is dismissed and removed from manumission and from accusations and from contests of the king and queen, meaning that he was not sentenced to death by the governmental court. And there is not a sign [reshum] of ownership of another person on him. And he is clean of any blemish and of boils that emerge on him for four [tatzhar] years, whether new or old.

The Gemara asks tangentially: What is the cure for boils? Abaye said: One takes ginger [ginebara], and slag from silver, and sulfur [kavrita], and wine vinegar, and olive oil, and white naphtha [natpik], and spreads it with a goose feather.

MISHNA: Three bills of divorce are invalid ab initio, but if the woman marries another man on the basis of one of these bills of divorce the lineage of the offspring from this marriage is unflawed. In other words, she is not considered to be a married woman who engaged in sexual intercourse with another man, which would impair the lineage of their child.

These three bills are: A bill of divorce that the husband wrote in his handwriting but has no signatures of witnesses on the document at all, a case where there are signatures of witnesses on the document but there is no date written on it, and a case where there is a date written on it, but it contains only one witness. These are the three invalid bills of divorce with regard to which the Sages said: And if she marries, the lineage of the offspring is unflawed.

Rabbi Eliezer says: Even though there are no signatures of witnesses on the document, but he handed it to her in the presence of two witnesses, it is a valid bill of divorce. And on the basis of this bill of divorce the woman can collect the amount written for her in her marriage contract even from liened property, as Rabbi Eliezer maintains that the witnesses sign the bill of divorce only for the betterment of the world. If no witnesses sign a bill of divorce the husband can contest its validity at any time by denying that he wrote it. Nevertheless, the witnesses’ signatures are not an essential part of a bill of divorce.

GEMARA: The Gemara asks: But are there no other invalid bills of divorce? But isn’t there an outdated bill of divorce, where the husband and wife were secluded after it was written and before it was handed to her? The Gemara answers that there is a difference between the cases: There, in the case of an outdated bill of divorce, if the woman remarries on the basis of that bill of divorce she need not leave her husband; here, she must leave him.

The Gemara asks: This works out well according to the one who says that here she must leave her husband, even though the lineage of their children is unflawed. But according to the one who says that here she need not leave, what is there to say? Why is an outdated bill of divorce not mentioned in the mishna?

The Gemara answers: There is still a difference between the cases, as there, in the case of an outdated bill of divorce, she may remarry ab initio; while here, it is only after the fact, if she remarried, that she need not leave her second husband.

The Gemara asks: But isn’t there a bare bill of divorce, i.e., one that is missing a signature, which is also invalid? The Gemara answers: There, if the woman remarries based on this bill of divorce the offspring of her second marriage is a mamzer; here, the lineage of the offspring is unflawed.

The Gemara asks: This works out well according to Rabbi Meir, who said that anyone who deviates from the formula coined by the Sages with regard to bills of divorce renders the offspring a mamzer. Therefore, a bare bill of divorce is completely invalid, and if the woman remarries the offspring is a mamzer. But according to the Rabbis, who hold that the offspring is not a mamzer, what is there to say? Why is a bare bill of divorce not listed in the mishna?

The Gemara answers that there is still a distinction between the cases: There, if the woman remarries she must leave her husband, even according to the Rabbis who hold that the offspring is not a mamzer; here, she need not leave her husband.

The Gemara asks: This works out well according to the one who says that here she need not leave her husband; but according to the one who says that here she must leave her husband, what is there to say? The Gemara answers: Apparently the mishna is not speaking about a folded and tied bill of divorce, which requires a signature on every fold, but rather, an open bill of divorce. There are only three cases in which this type of a bill of divorce is invalid in a manner that obligates the woman, if she remarries, to leave her second husband, although the lineage of their children would be unflawed.

The Gemara asks: But isn’t there a bill of divorce that is invalid due to the need to maintain peaceful relations with the kingdom, as it mentions the year of the divorce according to the age of another kingdom? Why is this not mentioned in the mishna? The Gemara answers: There, she must leave her husband; here, she need not leave her husband.

The Gemara asks: This works out well according to the one who says that here she need not leave her husband. But according to the one who says that she must leave her husband, what is there to say? The Gemara answers: There, the offspring is a mamzer; here, the lineage of the offspring is unflawed.

The Gemara asks: This works out well according to Rabbi Meir; but according to the Rabbis, who hold that in the case of a bill of divorce in which the date is written according to the age of another kingdom, the offspring is not a mamzer, what is there to say? The Gemara answers: The one who holds that in the cases in the mishna the woman must leave her husband establishes it in accordance with the opinion of Rabbi Meir, according to whom there, the offspring is a mamzer. Here, the lineage of the offspring is unflawed.

The mishna emphasizes twice that there are three bills of divorce that are invalid. The Gemara asks: What does the quantity in the first clause serve to exclude? And what does the quantity in the latter clause serve to exclude?

The Gemara answers: The quantity mentioned in the first clause serves to exclude those invalid bills of divorce that we previously mentioned, which are treated either more or less stringently than the cases in the mishna.

The quantity mentioned in the latter clause serves to exclude that which is taught in a baraita: With regard to an agent who brings a bill of divorce for a certain woman from a country overseas, and gives it to her but does not say to her: It was written in my presence and it was signed in my presence, and she remarries, her second husband must divorce her, and the offspring of their marriage is a mamzer. This is the statement of Rabbi Meir.

And the Rabbis say: The offspring of the second marriage is not a mamzer; rather, how should the agent act to rectify the situation? He should take the bill of divorce from her, and give it to her again in the presence of two witnesses and say: It was written in my presence and it was signed in my presence. Since this problem can be corrected, it is not listed in the mishna as one of the invalid bills of divorce.

§ It is stated in the mishna: A bill of divorce that the husband wrote in his handwriting, but has no signatures of witnesses on it at all, is invalid; nevertheless, if the woman remarries, the lineage of the child born from her second husband is unflawed. Rav says: We learned that this is referring to his handwriting.

The Gemara asks: With regard to which clause of the mishna is this referring? If we say that it is referring to the first clause, what Rav said is obvious, as the case of his handwriting is explicitly taught in that clause.

And if it is rather referring to the middle clause, i.e., an undated bill of divorce, why does it matter whether it was written in the husband’s handwriting? Aren’t there signatures of witnesses on it? Rather, it must be referring to the latter clause in the mishna, i.e., a bill of divorce that has a date written on it but has only the signature of one witness.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מתניתין: ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר. איכא דמוקי בגמר', כר"מ וקשה בהא לר"מ עידי חתימה כרתי מדאורייתא כדאמר בפרק המביא וכתב לה לשמה מאי לאו כתיבת הגט לא חתימת העדים אלמ' מדאורייתא כרתי ואומר רש"י ז"ל דלמאן דמוקי לה כר"מ סבירא ליה דכתב ידו כעדים דמי וכדתנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים משום דלית ליה קלא אבל שטרא מעליא הוא. ויש בו זמן ואין בו אלא עד א' נמי מוקי לה כרב דאמר כתב ידו ועד ולמ"ד נמי כתב סופר סבר דכתב סופר נמי כעד א' דמי כדקא ס"ד לקמן לאכשורי כתיבה חתנים בטופסא דשטרא וחד סהדא וא"ק אין בו זמן לר"מ אמאי הולד כשר והא איכ' משום שלום מלכות.
ומיהו בכולם קשה שהרי משנה ממטבע שטבעו בגיטין הוא וכל המשנה לר"מ תצא והולד ממזר.
והראב"ד ז"ל כתב כולהו תלת גיטין בדאיכא עידי מסירה קא מיירי דזמן מיהא ידע ידיע ועיקר הזמן היא הנתינה וליכא נא משום פירות ולא משום בת אחותו מיהו כיון דלא כתיב זמן בגט פסלין ליה מדרבנן אליב' דר"מ ואין זה מספיק שעדיין לא יצא ידי משנה וה"נ אמרינן בפ' המביא אלא דתנן ג' גיטין פסולין מה הועילו חכמים בתקנתם אלמא אין בהם זמן יש לחוש בהן לפירות ולבת אחותו ועוד אין עליו עדים מאי ודאי משנה הוא אלא י"ל מטבע חכמים בשאר שטרות כך הוא שיהא כתב ידו כשר ולא פסלוהו דיעבד בגיטין וזמן נמי כך הוא לפי שאין כותבין זמן ככתב ידו שאינו גובה אלא מבני חורין ועוד כיון שאם רצה כותב שבוע או שנה אם רצה גייס ליה לזמן וא"א למיעבד תקנתא לרמאי לא אלמוה רבנן למטבע של זמן בדיעבד לפיכך אם נשאת הולד כשר..
וכתב ר"ה ז"ל דכי אמר רבי אלעזר עידי מסירה כרתי אפילו עידי מסירה קאמר אבל מודה ר' אלעזר כשהיו עדים החתומים עליו שהוא כשר ואע"פ שלא מסרו לה בפני עדים ומיהו לכתחלה בעינן עידי מסירה שהן עיקר שלא תצטרך לשמור גיטה מן העכברים ולקיומו בב"ד.
והר"ר אפרים תלמידו השיב, א"כ אף עידי מסירה כרתי מבעי ליה, אלא לעולם לא סגיא בלא עידי מסירה ,והא דא"ר אלעזר אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דאי מייתי עידי מסירה משתריא בעידי חתימה משום דהיכא דהוציאה גט ונתקיים בחוחמיו כיון דמעיקר' צריך עידי מסירה ודאי בעידי מסירה אתא לידה. ומיהו כשאין שם עידי חתימה או שהוא מזוייף מתוכו דילמ' איהי זייפתיה ולא מסריה בעל ניהלה, זהו מחלוקתו של ר' אפרים שחלק על רבינו.
וכמה נתרחקו דבריו מן הדע', שא"כ כל הנשים לא ינשאו אלא על החזק' ועל מה נסמך בכך אם על העדים החתומים בו הרי הם כותבין גט לאיש ואע"פ שאין אשתו עמו וכל דמגרש לאו בב"ד מגרש כדאמרינן במציעא ועוד אם בא הבעל וערער למה אין משגיחין בו והא אפילו משום לשמה דסתם ספרי דדייני גמירי חיישינן הכא שאין הדבר מסור אלא לבעל לכ"ש ועוד דא"כ אפילו כתב סופר בפנינו ונותנו לבעל ויוצא מתחת ידה כשר בלא עידי חתימה ובלא עידי מסירה דליכא למימר איהי זייפתיה וכ"ש כתב בכתב ידו ועוד דא"כ היכי לא משתמיט תנא ותנא יש עליו עדים ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין ועוד מגופה דמתני' דממשמע דמודה ר' אליעזר בג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר אם לא נתנו בפני עדים ולדברינו הנ"ל ה"ל לאפלוגי נמי אריש' וליתני הכי ר' אליעזר אומר אם נתנו לה בפני עדים כשר ואם לאו פסול ואם נשאת הולד ממזר ועוד דאמרינן בפ"ק דמציע' ולשמואל עדיו בחתומיו זכין לו והיינו ודאי משום דעידי חתימה כרתי ושמעינן ליה בשמעתין דאמר הלכתא כר' אליעזר אף בשטרות דעידי מסירה כרתי משום דהוא משמע שיהו כולם עידי חתימה ועידי מסירה ועוד מפני שהם עיקר לכתחילה כמו שאמר רבינו ז"ל.

גמרא מדאקשינן והא איכ' גט קרח, ואמרינן לרבנן התם תצא ש"מ דכל פסולי הגט שאמרו במס' גיטין פסול סתם אע"פ שהוא פסול מדבריהם כך דינו שלא תנשא ואם נשא' תצא אלא שאין הולד ממזר לדברי חכמים וק"ל כוותייהו שהרי גט קרח לדברי חכמים לא הזכירו בו אלא שהוא פסול סתם ומפרש הכא שלא תנשא ואם נשא' תצא ואע"ג דליתי' אלא משום גזירה הי' ש"מ לכתב על עלה של עציץ נקוב דפסול גזרה שמא יקטום ולשאר כל האמור בהם במ' גיטין במשנה ובגמ' פסול כגון כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה בפ' כל הגט. וכן הכותב טופסי גיטין דגזר ר' אלעזר התם טופס אטו תורף וכן כיוצא בהן וכולן לא תנשא ואם נשא' תצא. ועוד מדאמרינן גבי גט ישן ללישנא קמא ואם נשא' לא תצא ש"מ דבכל פסולי דעלמ' אם נשא' תצא שאלו בא ללמד שלא תנשא לכתחלה לאפוקי מלישנא בתרא היל"ל לא תישא ואע"ג דקי"ל כלישנא בתרא דאמר אם נתגרשה תנשא לכתחלה שאני התם דקתני וב"ה אוסרין ולא קתני פוסלין.
ומסתברא היו לה בנים לא תצא שאם אתה אומר תצא אתה מוציא לעז על הבנים כדאמרינן בפ' הזורק. ושמעתין נמי דייקא דקאמרינן התם תצא הכא לא תצא ואקשינן אלא למ"ד תצא מא"ל ומ"ד תצא רב דאמר אין לה בנים תצא יש לה בני' לא תצא ואי ס"ד בשאר גיטין פסולין לעולם תצא לימא התם יש לה בנים נמי תצא הכא יש לה בנים לא תצא ש"מ כל שהולד כשר אם יש לה בנים לא תצא שלא להוצי' לעז על בניה.
וזהו דעתי בדבר זה, עד שנמצא בתשובות לרבינו האי גאון ז"ל לענין היה סופר במזרח וכתב במערב לא תנשא ואם נשא' לא תצא ואפשר שכל שאמרו בה הולד כשר לעולם לא תצא ואפילו אין לה עכשיו בנים דהא מתני' לא קתני מ"ה ואם נשא' הולד כשר ומסיק דלעולם לא תצא אבל בכלל הולד כשר הוא שלא תצא ודאמרינן בגמר' הכא גבי גט קרח ושלום מלכו' תצא מקמי דתיקום מתני' כר"מ אבל השת' אמרינן מתני' ר"מ היא אבל לרבנן כולהו גיטין דפסולין משום תקנתא דרבנן וגזירה דידהו כך דינן ואע"ג דלא אוקי מתני' כר"מ אלא מ"ד הכא תצא ולית הלכה כוותיה ואשכחן מ"ד בפ"ק לרבה לאחר שלמדו פסול גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו ואם נשא' לא תצא אלא דהתם פירשו טעמא משום דהשתא בעל מערער ואנן ניקום ונערער ואע"פ שאינו מחוור בטלה דעתנו אצל הגאון וכן מצינו להר"ם הספרדי ז"ל בדבריו.
אבל ר"ה ז"ל כתב בתשובתו והנך דקתני בהו פסול כגון דריש פ"ק אם נשא' תצא והוולד ספק ממזר ואסור בבת ישראל. וליכא גט פסול והולד כשר בר מהלין דמני גבי גט פסולין ומקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד ש"מ דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן וש"מ תו דכל דתני פסול אם נשאת תצא בר מהני לאו למימר דהנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרין הוו אלא דלא הוו כשרין ואיכ' מינייהו ספק ממזרים ואין דברי תשובה זו מכוונים ושמא סופרים שבשוה ולא אמרינן דכתב כן אלא כגון אותו שבריש פ"ק שיש לחוש לזיוף ולא נתקיים אבל שאר הפסולין משום גזר' חכמים דמו להנך דשלום מלכו' וחביריו והרי אמרו הולד כשר וכן כל כיוצא בהן דהא תלמיד כל שהזכירו חכמים בפסולי גיטין של דבריהם בכולן הכשירו הולד ובקלים שבהם לא תצא.
ושמא ר"ה ז"ל סובר דדוקא הקשו ותרצו שלום מלכו' וחביריו מפני שפירש רב בכל אותה המשנה אבל חכמים אומרים הולד כשר אבל בשאר מקומות שלא נתפרש לא אע"פ כן אינו נכון מן הטעם שאמרתי שהרי מ"מ כל הנזכרים בתלמוד הולד כשר להם היאך יניח מפורשים וילמוד מן הסתומים ואדרבא רב בההיא משנה פריש משום דידע דכל פסולי גיטין לחכמים הולד כשר והתם לא איתמר מנינא למעוטי כלום כי הכא.

כתב ידו שנינו. כתב רש"י ז"ל וכ"ת מרישא שמעינן לה דאפי' בלא שום עד הולד כשר אי לאו סיפ' ה"א היכא דאיכ' עד א' וכתב ידו תנשא לכתחלה ורב מי דמי התם תנשא לכתחלה משמע דחתם סופר עם עד שנינו כדמתרץ לה ר' ירמי' עכ"ל ז"ל ומשמע מהא דכתב ידו בלא ע"א כשר בדיני ממונות וגובה מנכסי בני חורין שלא כדברי מי שכתב שזו ששנינו הוציא עליו כתב ידו חתם ידו הוא אלא חתם ידו מהני כדאמרינן במס' כתובות אבל אמגילתא לא ואתמר למי בבתרא וכתב ידו נמי מהני שהרי הוא כשר בגיטין מפני שהוא כתב א' כמו שפירש"י ז"ל במשנתנו ובירושלמי מפרש בגיטין הללו גובין מנכסים בני חורין וא"א לפרש כתב בכתב ידו חתם ידו דכתב ידו דומי' דכתב סופ' קאמרינן ועוד מדקמיפלגי בטופסא דספרא ש"מ טופסא דידיה בלא חתימה נמי כשר.

דנפיק עד טצהר. כלומר שיצא בפניו מכאן ועד שתי שנים. ופירש רש"י ז"ל: דהא דאמרינן סמפון בעבדים ליכא היינו היכי דזבין סתמא אבל הכא כיון דאתני מקחו בטל, הלכך זה עכשיו אין בו ודרך שחין ישן שהלך לו לחזור על שתי שנים, ובתוספות אמרו דאפילו בלא תנאי מקחו בטל דאין לך מקחו בטל ממנוול ומוכה שחין דלא חזי למיקם קמיה כיון דליכא למימר סבר וקביל כגון הכא דלא חזי ליה שאין השחין עליו עכשיו ועתיד לבא במשפטו, אלא הכא [הכי] אתקין רב לשופרא דשטרא וכדאמרינן בבבא בתרא פרק המוכר את הבית (בבא בתרא סט, ב) צריך למכתב קני לך דיקלין ותאלין [בנדפס: ותאנין] ואף על גב דאי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא, אי נמי כדי שלא ירגילו עצמן להטעות זה את זה דלא כולי עלמא דינאה [בנדפס: דינא] גמירי.

מתני': שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר. ואיכא דמוקי לה בגמרא כרבי מאיר, ואי קשיא לך והא אית ליה לרבי מאיר עידי חתימה כרתי ואם כן כתב בכתב ידו ואין עליו עדים היאך הולד כשר דהא גיטא כמאן דליתי, כבר כתב רש"י ז"ל בפירושיו דמאן דמוקי לה כרבי מאיר סבירא ליה דכתב ידו כמאה עדים דמי, וכדתנן הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בני חורין דאלמא שטרא מעליא הוי והא דתנן ואינו גובה מנכסים משועבדים ההוא משום דלית ליה קלא הוא ותקנה התקינו משום פסידא דלקוחות.

ויש בו זמן ואין בו אלא עד אחד. נמי מוקי לה כרב דאמר כתב ידו ועד ואיצטריך לאשמועינן דאף על גב דאיכא תרתי כתב ידו ועד אפילו הכי לכתחלה לא תנשא עד דאיכא תרי סהדי, ולשמואל דאמר כתב סופר ועד נמי סבירא ליה דכתב סופר כעד אחד, וכדהוה סלקא דעתין לקמן לאכשורא לכתובת חתנים בטופסא דספרא וחד סהדא.
ובתשובת שאלה שלו כתב דאף על גב דסבירא ליה לרבי מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר, הכא מודה שאין הולד ממזר כיון דאיכא כתב ידו דהוי במקום עדים כיון דבעלמא הוי שטרא מעליא, ואין בו זמן נמי בין למאן דאמר משום פירות בין למאן דאמר משום בת אחותו להכי אהני תקנתא דרבנן דלכתחלה לא תנשא כדמוקמינן לה בפרק שני אבל לשוויי ולד ממזר לא תקינו רבנן, עד כאן. ומשום שלום מלכות ליכא כיון שאין שם שום זמן שאין המלכיות מקפידות אלא בשמונין למלכות אחרת אבל במי שאינו מונה כלל אין קפידתן בכך כלל, והדין נותן כמו שכתב רש"י ז"ל [בנדפס: דכיון דמטבע דשאר שטרות כך הוא לגבות בכתבי דו מבני חרי ושלא לכתוב זמן בכתב ידו] דכיון שאינו גובה אלא מבני חרי זמן מאי עבידתיה אלמא מטבען של שאר שטרות הוא וכיון שכן דין הוא דבגיטין בדיעבד שיהא הולד כשר.

גמרא: והא איכא גט קרח וכו' הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן. כלומר דאית להו התם נמי הולד כשר מאי איכא למימר התם תצא הכא לא תצא, וכתב הרמב"ן נ"ר דמהא דאמרינן דגט קרח לרבנן תצא אף על פי שהולד כשר שמעינן מינה דכל פסולי הגט שאמרנו במסכת גיטין פסול סתם אף על פי שאינו פסול אלא מדבריהם אם נשאת תצא אלא שאין הולד ממזר לרבנן וקיימא לן כותייהו, דהא גט קרח לא שנינו בו אלא שהוא פסול סתם ואפילו הכי אמרינן הכא דלרבנן תצא ואף על גב דליתיה אלא משום גזרה, והלכך כתבו על עלה של עציץ שאינו נקוב דפסליה רבא גזרה שמא יקטום, והכותב טופסי גיטין לרבי אליעזר דפסיל לה גזרה אטו תורף כדאיתא בפרק כל הגט (צו, ב), וכתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה לפי מה שפירש בו רבנו תם ז"ל בפרק כל הגט וכן כל כיוצא בהן בכולן לכתחלה לא תנשא ואם נשאת תצא, אלא שאם היו לה בנים מן השני לא תצא שאם אתה אומר תצא נמצא אתה מוציא לעז על בניה כדאמרינן בשילהי הזורק, ועוד ראיה מדאמרינן בשמעתין הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר התם תצא הכא לא תצא, ואקשינן הניחא למאן דאמר הכא לא תצא אלא למאן דאמר תצא מאי איכא למימר, ומאן שמעית דאמר תצא רב כדאיתא בסמוך ואיהו הוא דאמר אין לה בנים תצא יש לה בנים לא תצא, ואי סלקא דעתך בשאר גיטין פסולין אף על פי שיש לה בנים תצא, לימא ליה התם אפילו יש לה בנים תצא הכא יש לה בנים לא תצא אלא שמע מינה כל שהולד כשר יש לה בנים לא תצא שלא תוציא לעז על בניה, אבל רבנו האי גאון ז"ל כתב בתשובה לענין היה במזרח וכתב במערב לא תנשא ואם נשאת לא תצא אף על פי שאין לה בנים וכדאמר רבי יוחנן הכא גבי מתניתין דשלשה גיטין פסולין דמשום דקתני בה הולד כשר אם נשאת לא תצא אף על פי שאין לה בנים עכשיו. והא דאמרינן בגמרא הכא גבי גט קרח ושלום מלכיות תצא מיקמי דתיקום מתניתין כרבי מאיר הוא ולתרוצי אמאי לא חשיב להו במתניתין בהדי שלשה גיטין פסולין אבל לבתר דאוקימנא מתניתין בשלשה גיטין כרבי מאיר [בנדפס: כרבנן] כולהו גיטין דפסולין משום תקנתא דרבנן וגזרה דידהו כך דינן ואף על גב דלא אוקי מתניתין כרבי מאיר אלא מאן דאמר [בנדפס: דאמר הכא] תצא ולית הילכתא כותיה, ואשכחן בריש פרק קמא דמכילתין לרבה לאחר שלמדו פסול משום שמא יחזור דבר לקלקלו ואם נשאת לא תצא אלא דהתם פרישו טעמא משום דהשתא בעל לא מערער אנן ניקום ונערעער, וכן כתב הרמב"ם ז"ל כדבריו.
ורבנו אלפאסי ז"ל כתב בתשובה והנך פסולי דקתני בהו פסול כגון ההוא דריש פירקא קמא אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ואסור בממזרת ואסור בבת ישראל, וליכא גט פסול והולד כשר בר מאלין דמנינן גבי גיטין פסולין ואקשינן ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד שמע מינה דליכא גט פסול והולד כשר אלא הני דמנינן ושמע מינה תו דכל דתני פסול אם נשאת תצא בר מהני לאו למימרא דהנך דקתני בהו פסול כולהו ממזרין נינהו אלא דלא הוי כשרים ואיכא מינייהו ממזרין ואיכא מנייהו ספק ממזרין, עד כאן. ונמוקי הרמב"ן נ"ר כתב על תשובה זו אין דברי תשובה זו מכוונין ושמא סופרים שבשוה ולא אמר רבנו כן אלא כגון אותו שבריש פרק קמא שיש לחוש לזיוף ולא נתקיים אבל שאר הפסולין משום גזרת חכמים דמי להני דשלום מלכות וחביריו והכא אמרו הולד כשר וכן כל כיוצא בהן דהא תלמוד כל שהזכירו חכמים בפסולי גיטין של דבריהם בכולן הכשירו הולד ובקלין שבהן לא תצא, ושמא רבנו ז"ל סובר דדוקא הקשו ותירצו שלום מלכות וחביריו מפני שפירש רב בכל אותה משנה אבל חכמים אומרים הולד כשר אבל בשאר מקומות שלא נתפרש לא, אף על פי כן אינו נכון מן הטעם שאמרתי שהרי מכל מקום כל הנזכרין בתלמוד הולד כשר להם והיאך נניח מפורשין ונלמוד מן התסומין ואדרבה רב בההיא משנה פריש משום דידע דכל פסולי גיטין לחכמים ולד כשר והתם לא איתמר מנינא למעוטי כלום כי הכא, עד כאן.

והא איכא שלום מלכות. כבר הארכתי בו בפרק הזורק בסיעתא דשמיא.

כשאדם מוכר עבד כנעני לחברו הנהיגו חכמים לכתוב בשטר המכר עבדא דנן מוצדק לעבדו ר"ל דינו חתוך לעבדות בלא שום ערער ופטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן עררי מלכא ומלכתא כלומר פטור ונשמר משחרור ומכל דבר עלילה שעליה יהא מחזר אחר שחרורו ומכל ערער מלך ושליט ר"ל שאינו מוכתב למלכות שלא להיותו מצד זה מקח טעות ורשום ורשו דאינש לית עליה כלומר שום רושם וסימן לאדון אחר או שום רשות אין לו עליו אלא לזה ומנוקה מכל מום ומכל שחין חדש או ישן שיצא עליו עד טסהר ר"ל עד שתי שנים ואע"ג דסימפון בעבדים ליכא כיון דהתנה התנה נשלמה משנה שלישית תהלה לאל:

המשנה הרביעית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר שלשה גיטין פסולין אם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד אלו שלשה גיטין פסולין אם נשאת הולד כשר ר' אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים המשועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם אמר הר"ם פי' אמרו אלא עד אחד בתנאי שיהיה כתוב בכתב ידו או שכתב אותו הסופר ויש בו עד אחד אם נשאת תצא והולד ממזר ואמנם באלו השלשה גיטין אם נשאת לא תצא והלכה כר' אלעזר וזולתם מהשטרות אשר יאמר בהם עידי מסירה כרתי כמו שביארנו בפרק ד' מזאת המסכתא:

אמר המאירי שלשה גיטין פסולין מדברי סופרים אלא שקבעו בהם שאם נשאת הולד כשר ואחר שכן הלכה כדברי האומר בשלשתם אם נשאת לא תצא ולענין ביאור פירשו משנתנו בגמ' אף לר' מאיר שאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ומפני שכך תקנו בהם חכמים בפרט וכל שכן לדעת חכמים ומכל מקום הגט פסול מדרבנן ופוסל לכהנה מן התורה מתורת ריח הגט ולכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא והולד כשר אלא שכופין אותו ליתן לה גט אחר ונותנו לה אף תחת בעלה ואם אי אפשר לכתוב אחר ואין לו בנים הימנה ורצה להוציא הרי זה משובח הא אם יש לה בנים לא יוציא מפני לעז בניו וזהו דרך כלל ענין גט פסול וענין גט בטל או כשאנו אומרין אינו גט הוא שבטל מן התורה ואינה מגורשת כלל ואם נשאת תצא והולד ממזר ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו לדעת גדולי המחברים חוץ מהרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם או הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלני כמו שביארנו ומכל מקום גדולי המפרשים כתבו שלא כל הגיטין שוים בענין זה שיש צדדין שאין הפסלות ברור כל כך לכל ויבאו להתיר גרושה לכהן ולדבריהם אין לנו בזה אלא עיני הדיינים וכן כתבו שאם קדשה אחר בגט זה צריכה גט משני ואסורה לשניהם ואין נראה כן אלא אם כן נשאת בו שלא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט שזו אסורה אף לראשון אע"פ שנבעלה בשגגה שלא יאמרו החזיר גרושתו משנשאת וזהו ענין גט בטל דרך כלל וענין ספק מגורשת הוא שאם נשאת תצא והולד ספק ממזר:

ושלשה גיטין אלו הראשון הוא שכתבו הבעל בכתב ידו ואין עליו עדים ור"ל אף עידי מסירה שהרי משנתנו לר' מאיר וחכמים שסוברים עידי חתימה כרתי ועידי מסירה לא מעלין ולא מורידין ואע"פ שר' מאיר סובר עידי חתימה דאוריתא וכדמפרש בפרק שני כ"ג א' וכתב לה אחתימה מכל מקום סובר שכתב ידו כעדים וכמו שאמרו בממון הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בני חורין אלמא כעדים דמי ובדין היה להגבות ממשעבדי אלא דלית ליה קלא אלא שפסלוהו מגזירה שמא יבאו להכשירו בכתב ידי סופר ואף הם אמרו לדעתו להוציאו מכלל משנה מטבע ומעתה כתב בכתב ידו ואין עליו שום עד חתום ולא עידי מסירה פסול והולד כשר וכן הלכה ומכל מקום גדולי המחברים ראיתי שהשמיטוהו ולא הביאו אלא כתב בכתב ידו ועד אחד חתום אלא שראיתי להם שבפירושי המשנה הביאוהו ופסקוהו וגדולי המפרשים העמידו כל שלשה גיטין בעידי מסירה ובמחילה מהם אינו כן שהרי ר' אלעזר חלק בה בסוף לומר שבעידי מסירה כשר לגמרי ועוד שהרי בפרק שני י"ז ב' אמרו שלשה גיטין ר"ל שאחד מהם שאין בו זמן מה הועילו חכמים בתקנתם ואלו היו שם עידי מסירה הרי נודע הזמן על פיהם אלא ודאי בלא עידי מסירה הוא:

השני יש עליו עדים ואין בו זמן שתקנת הזמן משום בת אחותו היתה ולר' מאיר כך תקנוה ואין כאן שנוי ואע"פ שבשלום מלכות אמר ר' מאיר גופיה הולד ממזר ואי ליכא זמן הא איכא איבה אינו כן שאין איבת מלכות אלא כשמונין למנין אחר אבל כשאין שם זמן כלל אין בו איבה ולרבנן אע"פ ששינה דינו כן וגזייה לזמן הנזכר בפרק שני יראה שהוא פסול גם כן גזייה לזמן ולא כתבו אחד הוא וכן כתבוה גדולי המפרשים וגדולי הדורות אחריהם והתמה מגדולי המחברים שכתבוהו בכשר אלא שכבר הרגישו בה גדולי המגיהים:

השלישי יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ופירשו עליה בגמרא כתב ידו שנינו כלומר כתב ידו ועד אחד אבל כתב סופר ועד אינו כלום ואפי' בסופר מובהק ובקי ותצא והולד ממזר ומה שאמרו כתב סופר ועד כשר פירושו חתם סופר ועד וזהו שאמרו בו כשר כלומר ותנשא בו לכתחלה ובא ללמד שלא נחוש לקלקול משום כיסופא דסופר על הדרך האמור בפרק התקבל ושמא תאמר מה הוצרך ללמד בכתב ידו ועד שהוא גט ואף בכתב ידו לבד כן אין זה כלום שכתב ידו לבד הוצרך לו שלא לעשותו בטל וכתב ידו ועד הוצרך לו שלא לעשותו כשר:

ר' אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים חתומים וכן שאינו כתב ידו הואיל ונתנו לה בעידי מסירה כשר לגמרי וחולק בה עם תנא קמא שהיה סובר עידי מסירה לא מהנו כלל והוא סובר שהם עיקר וגובה בהם כשאר שטרות מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם שמא ימותו עידי מסירה ויבא הבעל ויערער ומתוך חששא זו מחתימים בו עדים שאם יבא ויערער יתקיים בחותמיו והלכה כר' אלעזר ומכל מקום ענין שלשה גיטין גם כן על הדרך שכתבנו הלכה הם וזו של ר' אלעזר מחלקת שניה היא והלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו בגיטין אלו שאם נשאת לא תצא ואפי' אין לו בנים ממנה אלא שבזו אם רצה לחוש לעצמו רשאי ומעתה גט ישן אע"פ שאין מגרשין בו לכתחלה אם נתגרשה בו תנשא בו לכתחלה:

מאחר שפסקנו בשלשה גיטין אלו שאם נשאת לא תצא אתה למד מן הסוגיא שבגט קרח ובשלום מלכות אם נשאת תצא ומנינא דמתניתין למעוטי הני ומכאן למדו חכמי הדורות שכל שנזכר במסכתא זו גט פסול אע"פ שהפסול מדבריהם לא תנשא ואם נשאת תצא אלא שמכל מקום הולד כשר שאין שנוי מטבע עושה ממזרות הא מ"מ תצא אע"פ שאינה אלא משום גזירה דהא קרח מגזירת כלכם הוא ואעפ"כ תצא ואם כן אף כתב על עלה של עציץ נקוב שפסול מגזירה שמא יקטום וכן טופסי גיטין שפסולם מגזירת טופס אטו תורף בכלם אם נשאת תצא ומ"מ יראה להם בכלם שאם יש לו בנים הימנה לא תצא שכל שהולד כשר חוששין ללעז וכן סוגיא זו מוכחת דקאמר אלא למאן דאמר תצא מאי איכא למימר ומאן שמעת ליה דקאמר תצא רב ואיהו גופיה אמר יש לה בנים לא תצא ואם בשאר פסולים לעולם תצא היה לו לומר התם אפי' יש לה בנים תצא הכא יש לה בנים מיהא לא תצא אלא כל שהולד כשר לא תצא הא אין לה בנים תצא ובזו נשתנו שלשה גיטין שאף באין לה בנים לא תצא אלא שאם בעל נפש אתה פרוש והדברים נכונים ומכל מקום ראשוני הגאונים כתבו בהיה במזרח וכתב במערב שלא תצא וכן בכל הפסולים וזו הנזכרת כאן בגט קרח ובשלום מלכות סוגיא בעלמא היא ותנא ושייר אי נמי לאוקומי מתני' אפי' אליבא דרבנן דעיקרא דמילתא לאוקומה אדר' מאיר שמרבה ממזרות בשאר מקומות בכל שנוי מטבע אבל לרבנן כלם שוין לענין זה וכמו שאמרו בפרק ראשון ה' א' לרבה דלאחר שלמדו פסול מגזירת חזרת קלקול ואם נשאת לא תצא ויש לגדולי הפוסקים תשובת שאלה בענין זה נתגלה בה דעתם בדרך אחרת לומר שכל הפסולים תצא והולד ספק ממזר ליאסר בממזרת ובבת ישראל ואין ולד כשר בגט פסול אלא שלשה שהוזכרו במשנתינו אלא שחכמי הדורות סוברים עליהם שלא אמרוה אלא כגון אותה של פרק ראשון:

המביא גט ממדינת הים ולא אמר בפני נכתב כו' אין הולד ממזר ומכל מקום יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם וכבר ביארנוה בפרק ראשון:

ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר (אין) את אשתי מהו פי' המורה אע"ג דרב גופיה פסק הלכה כר' יוסי בפ' יש נוחלין הכא אמר לאפוקי מדר' יוסי משום דבעא לאפוקי נפשיה מפלוגתא ויש מי שאומר דהדר ביה מההוא ועקרה לדר' יוסי דלית הלכתא כותיה אף בשטרות ויש מי שאומר דלכתחלה לא עבדינן כר' יוסי ואי עבד כר' יוסי עבד ויש מי שאומר הלכה כר' יוסי בשטרות אבל לא בגיטין. והנכון בעיני שזהו העיקר שחילוק יש בין שטרות לגיטין כדאמרן לעיל בפ' מי שאחזו במאי דתנן זה גיטיך אם מתי לא אמר כלום אמר רב הונא וחולצת ולא מתיבמת ושקלינן וטרינן בה טובא ומסקינן דר' יוסי אמר זמנו של שטר מוכיח עליו בין בשטר שלאחר מיתה הוא בתוכו וכן בגט שהוא ע"פ אבל רב הונא פשיט ליה דבשטר הלכה כר' יוסי מפני שהתנאי שלאחר מיתה כתוב בתוכו וגם הזמן כתוב בתוכו אבל בגט שהזמן כתוב בתוכו והתנאי שלאחר מיתה אמר לה על פה מספקא ליה אי הלכה כר' יוסי בהא שיועיל זמנו של גט שהוא כתוב לתנאי דלאחר מיתה שהוא בפה ומ"ה אמר חולצת ולא מתיבמת ורב הונא דפסיק הלכה כר' יוסי מרב פשטו ליה כדאמרי' התם א"ל הכי אמר רב הלכה כר' יוסי וכמו שרב הונא חולק בין גט לשטר דבשטר פסק הלכה כר' יוסי ובגט לא ה"ה הכי נמי חולק רב אע"ג דפסק הלכה כר' יוסי בשטרות בגטין לא נראו לו דבריו ומ"ה אמרינן לאפוקי מדר' יוסי ולא ק' דידיה אדידיה. והתקין שיכתבו בגיטין כך כדי שיהו רגילין להרגיל את ש"מ לומר כך בשעה שנותנו לה מהיום אם מתי אבל אם השכיב מרע לא אמר בפיו מהיום הכתיבה שאנו כותבין בתוך הגט מיומא דין אינה מועלת כלום דהא לר' יוסי כך מועיל זמן הגט כמו מהיום לרבנן ורב הונא ס"ל כר' יוסי ואפ"ה קאמר דלא מהני זמן שהוא ככתיבה לתנאי דלאחר מיתה שהוא בפה (והם) [וה"ה] הכי לרבנן אע"ג דכתיב מהיום לא מהני לתנאי דהוא ע"פ כדפריש המורה די"ל חזר בו ממה שכתב מהיום ולא נתנו לה אלא שיקנה לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה. וזה הטעם צריך לתת לחבר שהוא יודע מה כתוב בגט אבל ההדיוטות שאין יודעים מה כתוב בו בלתי זה הטעם אינו כלום שהרי אנו מלמדין אותו שיאמר לה הרי זה גיטיך אם מתי הנה כל כונתו היא להקנותו לה לאחר מיתה ומה יודע הוא שבגט כתוב בו מהיום בודאי עיקר הגט אין צריך הבעל לדעת אותו כראוי והבעל יאמר לה הרי זה גיטיך והיא מגורשת שספר כריתות נתן לה ואינו צריך שיבין הוא דברי הספר שאם היה צ"ל לה דברי הספר בפה היו זקוקין להבינו אלא כיון שאין האשה מתגרשת אלא בספר ולא בדברים אע"פ שאינו יודע מה כתוב בו היא מגורשת באומרו לה הרי זה גיטיך אבל התנאי שתלוי באמירת הבעל מה יועיל לכתבו בגט והבעל לא יבין בו הלכך הטעם שנתן המורה שמא חזר בו אין ראוי לתתו אלא לחבר לא להדיוטות ולפיכך תיקן רב שיכתבו בו מיומא דין שיעידו העדים כי כך אמר הבעל כשהיה ש"מ כדי שיהיו זריזין ללמד ש"מ לומר כך שאם לא יאמר כך נמצא שמעידין עדות שקר (ויגיד עליו דינו) ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן אילו אמר הבעל היום אי את אשתי ולמחר את אשתי ואנו כותבין גט ולעלם מועיל כלום אלא תקן שיכתבו כך כדי להרגילם בכך שאם הבעל רוצה לומר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי שישתקוהו ליתן גט לצמיתות כמו שכותבים בגט ולעלם ותהא עדותן קיימת וה"ה הכי נמי מיומא דין ולעלם תקן לכותבו בגיטין בעבור ש"מ שיתן גט לאשתו בתנאי אם מתי שיהו מרגילים אותו לומר מהיום ולא יסמכו על זמן שכתבו בגט כר' יוסי ותהא עדותן קיימת שכותבין בגט מהיום ודומה זה למאי דאמרי' בפ' הזהב אמר רב ששת בריה דרב אידי כמאן כתבי' האידנא במנא דכשר למקנייא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות. דכשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין במוריגא. למקניא לאפוקי מר' לוי דאמר קונין בכליו של מקנה ביה למעוטי מטבע שכל זה שאנו כותבין בשטרות הוא כדי להרגילם שלא יעשום בענין אחר שאם יעשום בענין אחר מה מועלת כתיבתם הלא הן מעידים שקר אלא ודאי העיקר הוא שהם יעשו כך ועל מה שעשו הם אנו מעידים. גם הנה בש"מ צריך לומר מהיום ואנו מעידים שכך אמר. והכי הוא משמעות דברי רב מדקאמר איך פלוני פטר ותריך וזהו לשון עדות שמעידים העדים כי כך היה המעשה:

גופו של גט שחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמך אתקין רב יהודה בשטר זביני דעבדי עבדא מוצדק לעבדו ופטור ועטור מן חרורי ומן עלולי מלכא ומלכתא ורשם דאינש לית עילוהי מנוקה מכל מום ומכל שחין דנפיק ביה עד שצהר וחדת ועתיק פי' מוצדק לעבדו דינו פסוק לעבדות שאין שום ערעור במכירה זו ופטיר ועטיר מן חרורי פרוש ומופלג מכל חירות כמו הנפטר מרבו ועטור כמו עטרא שטר חלוקה רק הבמות לא סרו תרגומי' לא עטרא ומן ערורי מלכא ומלכתא פי' מערעור (ועלילות) המלך והמלכה שלא חטא שיהא מוכתב למלכות שאם היה מוכתב למלכות מקחו בטל כדאמרינן בהשוכר בבבא מציעא רושם סימן שעושין על העבדים כדאמרן במס' שבת לא איתא עילויה מאדם אחר חוץ מן המוכר הזה ומנוקה מכל מום ומכל שחין דנפיק ביה עד שצהר מכל שחין שיצא בפניו עד ב' שנים דמאיס למיקם קמיה שצהר בלשון פרסי ב' שנים דהאי דאמרי' סמפון בעבדים ליכא היינו היכא דזבין סתמא אבל הכא דאתני מקחו בטל ואלה מוכי שחין קודם שיתגלו עליהם השחינים יש חולי בגופן שמחמת אותו חולי עתידין לצאת הלכך אע"פ שלא היו השחינים עליו בעת שמכרו כיון שיצאו בו עד ב' שנים איגלי מילתא שכבר היה נולד החולי בגופו מקודם לכן ולא היה ניכר לבני אדם ומאז היה המקח טעות:

בד"ה עד טצהר והא דאמרינן סמפון בעבדים ליכא אי כו' עכ"ל ולא ניחא להו כפרש"י דהכא בדאתנו ביה והתם דזבן סתמא דמ"מ אמאי תלי ליה התם אי בבראי הא קא חזי ליה דהאי מום דהכא לא חזי ליה עד טצהר ועוד דכל הני דנקט נמי הכא מן חרורי ומן ערורי מלכתא אפילו בסתמא הוה מקח טעות ולא נכתב אלא לשופרא כמ"ש התוספות לעיל ודומיא דהכי עד טצהר וק"ל:

בד"ה ג' גיטין כו' ומה שפירש בקונטרס דהך משנה לא כר"א ולא כר"מ אין נראה כו' עכ"ל לכאורה גם רש"י פירש כן דלמאן דמוקי לה כר' מאיר איכא למימר דכתב ידו כק' עדים דמי ואתיא כר"מ אלא ר"ל דמשמע מפירושו דלמאן דלא מוקי לה כר' מאיר לקמן לא אתיא מתני' דמכשיר בכתב ידו לא כר"מ ולא כר"א וזה אין נראה דהא ודאי ליכא דעת שלישית דס"ל דלא בעי לא עדי חתימה ולא עדי מסירה אלא אי כר"מ ואי כר"א ומתני' ע"כ בהא דבעי עדי חתימה כר"מ ס"ל אפילו למאן דלא מוקי לה לקמן כר"מ בהא דס"ל בשאר פסולין דהוי ממזר וכפרש"י גופיה למאן דמוקי לה כר"מ משום דכתב ידו כק' עדים דמי וק"ל:

בד"ה מנינא דסיפא כו' דהך ברייתא איצטריכא מיעוטא לחוד לפי שיש תקנה אפילו כו' עכ"ל ולמאי דמוקי לה כרבנן ומנינא דרישא למעוטי הני דהתם תצא הכא לא תצא כדקאמר לעיל ומנינא דסיפא איכא למימר נמי בכה"ג ברייתא דבעי מיעוטא לחוד משום דבעי אפילו לרבנן תקנה ליטלו הימנה וליתנו לה אפילו אחר נשואין וק"ל:

בד"ה אמר רב כתב כו' אבל כתב סופר ועד תנשא לכתחלה כו' ועי"ל דלרב כו' עכ"ל ר"ל לדברי הירושלמי לא מתוקמא מתניתין דלקמן לרב בחתם סופר ועד כר' ירמיה אלא כתב סופר ועד אפילו אינו מובהק כשר לכתחלה ולהכי לא מתוקמא ליה מתני' דהכא אלא בכתב ידו ועד וכתבו ועי"ל לפי סוגית תלמוד שלנו לרב דשפיר מתוקמא ליה מתני' דלקמן בסופר מובהק ועד כמו לשמואל אלא דמתניתין דהכא לא מתוקמא ליה בסופר שאינו מובהק משום דס"ל דפסול אפילו בדיעבד וק"ל:

גמ' ממדינת הים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ועטיר. כמו עיטרא כו'. עי' ב"ב (כט ב) ולעיל כ"ח בתד"ה והניחו:

מאי אסותא נ"ל נקיט ליה הכא לומר משום כן דאית ליה אסותא משו"ה אי לא אתני בהדי' חי איננו מקח טעות דמ"ש תוס' סוף ד"ה עד טצהר דלא שכיחא תינח לפיר"ת במס' כתובות נ"ח ע"א ד"ה הנהו קלא אית להו ולא שכיחא א"כ בכלל זה כל דלא שכיחא ושחין עד טצהר נמי בכלל אבל לפירש"י ורבינו אלי' דהני קלא וסביר וקיבל ודלא שכיחא לא הוזכר כלל א"כ מ"ט סמפון בעבדים ליכא הא איכא הך וע"כ משום דאית לי' אסותא ולא דמי למומי' אשה דאע"ג דהלכה לרופא ונתרפאת אינו מועיל עיין כתובות ע"ד ע"ב ותוס' ד"ה חכם וכו' ועיין ב"מ פ' ע"א שוטה היא שעמומית וכו' צריך לומר הני קלא אית להו ומשו"ה אי לאו דהתנה בפי' על המומין אין סמפון משום הני:

שלשה גיטין פסולין. כבר נתבאר היטב לעיל ריש מכילתין בחידושינו בעזר השם יתברך:

כתב בכ"י. הרמב"ן בב"ב במתני' הוציא עליו כ"י שהוא חייב רוצה לומר חתם ידו וכל מקום ששנו כ"י היינו חתם ידו ע"ש ור"ן בשמעתין. וצ"ל דס"ל רב אמר חתם ידו שנינו אבל חתם סופר לא דכשר אפי' לכתחלה ושמואל מחלק בחתם סופר בין מובהק לשאינו מובהק וצ"ע:

משנה שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר. וכתבו התוס' בריש מכילתין דף ג' ע"ב דלמאי דמוקמינן בסמוך למתני' אליבא דרב כרבי מאיר דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר צריך לומר דבשלשה גיטין הללו כך היתה המטבע שלא יפסל ע"ש ולא פירשו טעמו של דבר ולענ"ד נראה לפרש לפי שיטת התוס' שם דכתב בכתב ידו ואין עליו עדים הוי טעמא דחשיב כגט שאין בו זמן ע"ש וא"כ לרב דמוקי כרבי מאיר ומוקי נמי לההיא דיש בו זמן ואין בו אלא עד א' דהיינו כתב ידו ועד א"כ צ"ל דהאי נמי מיפסל משום דדמי לגט שאין בו זמן נמצא דלפ"ז דכל השלשה גיטין לרב היינו משום שאין בו זמן והשתא א"ש שלא תקנו בזה הולד ממזר שהרי מבואר ביבמות פרק האשה רבה דבכל הנהו שהחמיר ר"מ לומר הולד ממזר מזה ומזה היינו משום קנסא בעלמא דה"ל לאקרויי לגיטה ולפ"ז לא שייך לומר כן בגט שאין בו זמן לא מיבעיא למאי דקי"ל כר' יוחנן דתקנת הזמן שלא יחפה על בת אחותו א"כ אף אם נחמיר עליה בכל החומרות לא יועילו בתקנתן דאכתי יחפה על בת אחותו ולא יחוש לכל החומרות אך להציל את נפשה ממות ועוד שלא תבא לידי פסול ממזירות שלא תינשא בגט זה שנתן לה לפי שעה למלט ממות ואח"כ יגרשנה בגט כשר בצינעה או יחזור וישאנה. ומ"מ אהני תקנת חכמים בזה כדמסקינן לעיל בפרק המביא תנינא לעיל דף י"ז דאהני דלכתחילה לא תנשא וכמו שפרש"י שם דלא כתבי' ליה סופרי דיינים ולא חתמי עליה סהדי ואי תיקשי אכתי מה הועילו שיגרשנה בכתב ידו ולכאורה היא קושיא עצומה בעיקר שיטת התוס' אלא דצריך לומר בזה כדמשני הש"ס התם לרמאי לא חיישינן והיינו שיהא ניכר רמאות כזה ויחקרו היטב. וכן נראה לי בשיטת הרמב"ם ז"ל בפירוש דלרמאי לא חיישינן ע"ש ואין להאריך כאן. סוף דבר דבמה שתקנו חכמים לכתחילה לא תנשא סגי לקיים תקנת חכמים בתקנת הזמן כסוגיית הש"ס להדיא וא"כ אין מקום להחמיר ולומר הולד ממזר כדפרישית. אלא דאפילו למ"ד משום פירות נראה שלא הוצרכו להחמיר כה"ג מטעם דאיבעי לאקרויי לגיטה דבלא"ה ודאי היא צריכה לאקרויי לגיטה בענין הזמן משום פירות שהוא לטובתה משא"כ בכל הני דמחמיר ר"מ כגון בשלום מלכות והיה במזרח דשם עיקר החששא בשגגת הסופר שלא יזהר בכך לכך הוצרכו להחמיר עליה כדי דליבעי ליה לאקרויי לגיטא כן נ"ל נכון בשיטת התוספות משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דמפרש בטעמא דכתב ידו משום דגזרינן משום כתב הסופר ולא משום דחשיב כאין בו זמן וכמו שאפרש בסמוך א"כ תו לא שייך האי טעמא דפרישית וצריך טעם אחר כמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו שמצא בתשובת רש"י ז"ל והר"ן ז"ל הרחיב והוסיף בה דברים דלא החמיר ר"מ לומר כל המשנה ממטבע בגיטין הולד ממזר אלא במטבע שהיא בגיטין ואינה נוהגת בשטרות כלל כגון שלום מלכות או בדבר שנוהג בשטרות ופוסל בשטרות כגון היה במזרח וכתב במערב בהנהו הולד ממזר משא"כ בדבר הנוהג בשטרות לכתחילה כמו בגיטין ואפ"ה אינו פוסל בשטרות בהנהו לא החמיר רבי מאיר ומש"ה מיקל בשלשה גיטין הללו שאין הולד ממזר כיון שנוהגין לכתחילה אף בשטרות ואין פוסלין בשטרות. מיהו לאוקימתא דשמואל דבכתב סופר ועד איירי מתני' א"כ קשה טובא לשיטת הר"ן ז"ל דהא בשטרות כה"ג פסול דלא שייך האי טעמא דמסתמא אין הסופר כותבו אלא מפי הבעל שזה דוקא בגיטין א"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי שנא דמיקל בה ר"מ לומר שאין הולד ממזר וכה"ג קשה לפמ"ש בשיטת התוס' ולקמן איישב בעזה"י:

רש"י בד"ה ואם ניסת הולד כשר האי תנא לאו כר"מ ס"ל כו' ולקמן דמוקי לה בגמרא כר"מ איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים כו' עכ"ל. ולכאורה פירושו תמוה מאד מעיקרא מאי קשיא ליה ולבסוף אמאי ניחא ליה ועוד כיון דבגמ' משמע ליה להדיא דשפיר מיתוקמא כר"מ מהאי טעמא היאך פליג רש"י מסברא דנפשיה על סוגיי' הגמרא. וע"ק להיפך דלמאי דלא משמע ליה האי טעמא איכא למימר דאף ע"ג דבגמרא מוקי לה כר"מ היינו לענין כל המשנה אבל לענין עידי חתימה כרתי אכתי אפשר דתנא דמתניתין לא ס"ל כר"מ בהא ולכאורה היה נלענ"ד בזה דהא דלא ניחא ליה לרש"י לפרש דכתב ידו כמאה עדים דמי היינו משום שהדבר ידוע דקי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים ואסקינן בקידושין דף ס"ה ע"ב דילפינן מממון ואע"ג דבממון קי"ל הודאת בע"ד כמאה עדים אפ"ה בגיטין וקידושין לא אמרינן הכי משום דמחייבי לאחרינא וא"כ מה"ט גופא משמע לרש"י דלא שייך הכא לומר כתב ידו כמאה עדים דמי וליכא למימר דשאני הכא שהכתב מוכיח וא"כ אנן סהדי כיון שאנו רואין הגט בכ"י ביד האש' ולא מפיו אנו חיין א"כ ה"ל כהעדאת עדים בעדי חתימה לר"מ לשיטת רש"י דלא בעי עידי מסירה כמבואר בלשונו דף כ"א גבי דבר שיכול להזדייף ע"ש וא"כ אף שהעדים לא ראו שמסר הבעל הגט ליד האשה אפ"ה מהני משום דאנן סהדי כיון שהעדים חתומין על הגט שביד האשה ודאי מיד הבעל בא לידה וא"כ ה"ה והוא הטעם לכתב ידו. אלא דאכתי לא הונח לרש"י ז"ל לפרש כן דא"כ עידי מסירה לחוד אמאי לא מהני לר"מ ולא תהא כתב ידו יותר מהעדאת עדים ומה לי אם כתב בכתב ידו ומה לי כתב הסופר שהוא שלוחו בודאי שהרי ראו העדים שמסר לה זה הגט וליכא למימר דשאני כתב ידו שהוא מוכח מתוכו הא ליתא דלשיטת רש"י לא בעינן לר"מ מוכח מתוכו כמ"ש התוס' בשמו בריש מכילתין ע"ב בד"ה ורבנן ובדף כ"ב בד"ה מאן חכמים וכבר ישבתי כל הסוגי' ושיטתו בריש פרק כל הגט ע"ש סוף דבר דלשיטת רש"י מדלא מכשיר ר"מ בעידי מסירה אע"ג דאנן סהדי ע"כ דגזירת הכתוב הוא דבעינן עידי חתימה דוקא ואין דבר שבערוה פחות משנים אעידי חתימה קאי א"כ תו לא שייך לומר להכשיר בכתב ידו אלא דאכתי היא גופא תיקשי מנא לן דר"מ לא מכשיר בעידי מסירה מדאורייתא דלמא אין ה"נ דכשר אלא כיון שתקנו חכמים עידי חתימה מפני תיקון העולם מש"ה פוסל נמי בדיעבד כדפסלינן בזמן מה"ט וא"כ אפשר דתנא דמתניתין נמי הכי ס"ל אלא דא"א לומר כן דא"כ אמאי קתני במתניתין ג' גיטין ה"ל למיתני נמי גט שנכתב בכתב סופר ונמסר בעידי מסירה אע"כ דלתנא קמא דמתניתין בכה"ג פסול מדאורייתא וא"כ ע"כ משמע ליה לרש"י דתנא דמתניתין לא ס"ל כרבי מאיר. וע"ז מסיק שפיר דלמאן דמוקי לה בגמ' כר"מ איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי וכוונתו דמאן דמוקי למתניתין כר"מ דוקא לענין כל המשנה דהולד ממזר איכא למימר שפיר דכתב ידו כק' עדים דמי מטעם דאנן סהדי שבא לידה מיד הבעל ואי תיקשי א"כ ליתכשר מה"ט בעידי מסירה איכא למימר דאין ה"נ דכשר מדאורייתא אלא דמדרבנן פסול משום שתקנו עידי חתימה מפני תיקון העולם ונמצא שלא נכתב הגט כתיקון חכמים ואי תיקשי אמאי קתני שלשה גיטין ה"ל למיתני נמי כתב הסופר ונמסר בע"מ בלא ע"ח איכא למימר דבהאי הוי הולד ממזר לר"מ משום דכל המשנה ממטבע בגיטין הולד ממזר בדבר הפוסל בשטרות וא"כ כה"ג שאין עליו עדים כלל דלר"מ פסול בשטרות דהא איכא למ"ד דלמאי דקי"ל כר"א היינו בגיטין ולא בשטרות א"כ יש לומר דמש"ה לא חשיב ליה דהולד ממזר משא"כ בכתב ידו דכשר בשטרות הולד כשר כן נלע"ד לכאורה והוא כפתור ופרח. אלא דקשה לפ"ז א"כ מאי מקשה הש"ס בשמעתין אהא דקאמר רב כתב ידו שנינו אהייא אילימא ארישא פשיטא כתב ידו שנינו ומאי קושי' דלמא לעולם ארישא והיא גופא אתי לאשמעינן דוקא כתב ידו שנינו משא"כ בכתב הסופר ובעידי מסירה בלא עידי חתימה הוי הולד ממזר לר"מ ואפשר דע"ז נמי מקשה שפיר פשיטא כתב ידו שנינו ודו"ק. ועוד נ"ל לפרש בענין אחר על זה הדרך דמעיקרא לא ניחא לרש"י ז"ל לפרש דכתב ידו כמאה עדים דמי דא"כ אמאי פוסל ר"מ מדאורייתא בעידי מסירה ופשיטא לן דפוסל מדאמר רב נחמן אומר היה ר"מ אפילו מצאו באשפה כשר אלמא דפשיטא לן דלרבי מאיר וכתב דקרא לא קאי אכתב הגט אלא על עידי החתימה וא"כ ע"כ כתב ידו לדידיה פסול מדאורייתא דאל"כ פשיטא דהוי שייך לפרש טפי קרא דוכתב אכתב ידו אע"כ דעידי חתימה דוקא מגזירת הכתוב. וע"ז מסיק רש"י ז"ל דמאן דמוקי לה כרבי מאיר סובר דכתב ידו כמאה עדים דמי ולית ליה האי דאמר רב נחמן אפילו מצאו באשפה כשר ובלא"ה נ"ל לכאורה דרב לית ליה הא דר"נ דלעיל דף כ"ו דייקינן מדרב נחמן דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן ורב חייש למיחזי כשיקרא כדאיתא לעיל בהזורק מההיא דא"ל רב לספריה כתובו בהיני אע"ג דמימסר לכו מילי בשילי כן נ"ל נכון ודוק היטב:

בא"ד ומיהו רבנן פסלינהו דלמא אתו לאכשורינהו בכתב סופר עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה דמהיכא תיתי נגזור הכי שיטעה שום אדם להכשיר בכתב הסופר גרידא בלי שום עדים דאפשר שהיא עצמה זייפה והיאך נכשיר ע"י הסופר לחוד ולמאי דפרישית אתי שפיר דגזרינן אטו כתב הסופר עם עידי מסירה דכשר מדאורייתא לר"מ ופסול מדרבנן. ומה שלא רצה רש"י ז"ל לפרש טעמא משום דדמי לאין בו זמן היינו כדפרישית דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שיחפה על בת אחותו וימסור בכתב ידו אע"כ דמאן דמכשיר בכתב ידו היינו מכאן ולהבא היא מגורשת לאחר שראינו הגט בידה אבל לא למפרע כדאמרינן בבעל שאמר גרשתי דנאמן להבא ולא למפרע דכיון דאיתחזק איסורא דאשת איש צריך שני עדים להוציאה מחזקתה וא"כ ע"כ דמאן דמכשיר בכתב ידו היינו להבא או על ידי עידי מסירה וא"כ לא שייך חששא דבת אחותו אע"כ דטעמא דגזרינן אטו כתב הסופר ודוק ועיין בסמוך:

תוספות בד"ה שלשה גיטין כו' מה שפירש בקונט' כו' אין נראה דאיכא דמוקי לה בגמרא כר' מאיר עכ"ל. התוספות בזה לשיטתייהו דלר"מ בעינן מוכח מתוכו וא"כ שפיר מצינן למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי דאנן סהדי שמוכח מתוכו שהגט בא לידה מיד הבעל משא"כ בעידי מסירה לחוד פוסל ר"מ מדאורייתא משום דאין הגט מוכח מתוכו כן נ"ל נכון וברור ומה"ט גופא הוצרכו התוספות לפרש בריש מכילתין דהא דכתב ידו פסול היינו משום דדמי לאין בו זמן ולא רצו לפרש כפרש"י ז"ל דגזרינן אטו כתב הסופר דכיון דמתניתין לא מיתוקמא אלא כרבי מאיר ולדידיה עיקר הגט הוא עידי חתימה לא שייך לגזור בכה"ג ודוק היטב:

גמרא והא איכא גט קרח כו' אלא לרבנן מאי איכא למימר. כבר כתבתי בס"פ הזורק דהא דפסיקא ליה לתלמודא דרבנן פסלי בגט קרח היינו מדתנן בר"פ גט פשוט דמקושר שכתב עידיו מתוכו פסול משום שלא נעשה כתיקון חכמים וא"כ ה"ה לגט קרח וכתבתי שם דאף על גב דבגמרא שם משמע דטעמא דמקושר שכתב עידיו מתוכו פסול היינו משום מאוחר ע"כ לדברי רבי חנינא בן גמליאל אבל לקושטא דמילתא קי"ל דמאוחר כשר בין בגיטין בין בשטרות וע"כ דאפ"ה פסול בעידיו מתוכו שלא נעשה כתיקון חכמים. ועפ"ז עלה בלבי ליישב הסוגיא דהכא דמקשה מגט ישן ואח"כ מגט קרח ואח"כ משלום מלכות ואין זה לפי סדר המשנה. ולמאי דפרישית איכא למימר דקושיא דגט קרח קאי אהא דמשנינן דגט ישן תינשא לכתחלה וכבר כתבתי לעיל במשנה דגט ישן דהא דלא פסלינן גט ישן משום מוקדם ע"כ איירי שנכתב זמן מאוחר ע"ש נמצא מוכח מזה דמאוחר כשר וע"כ דהא דפסלינן במקושר שעידיו מתוכו לאו משום מאוחר הוא אלא לפי שלא נעשה כתיקון חכמים וא"כ קשה מגט קרח ודו"ק:

שם והא איכא שלום מלכות כו' הניחא למ"ד הכא לא תצא אלא למ"ד תצא מאי איכא למימר כן הגיה מהרש"ל ז"ל והוא מוכרח לפי לשון התוספות בד"ה יש לה בנים. אבל יש להקשות דמאי קושיא דלמא למ"ד הכא תצא סובר דהתם לא תצא וליכא למימר שהש"ס סובר בפשיטות דשלום מלכות חמיר טפי מהנהו ג' גיטין מדמחמיר ר"מ בשלום מלכות לומר הולד ממזר ובהנהו מכשיר דהיא גופא תיקשי נוקי מתניתין דהכא כרבנן והכא תצא והתם לא תצא ולרבי מאיר דאמר בשלום מלכות הולד ממזר כ"ש בהנך ג' גיטין ולעולם דחמירי טפי דהכא משמע לכאורה לישנא דתלמודא לעיל בפרק הזורק דמתמה הש"ס ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר. מיהא בהא מצינן למימר דפשיטא לתלמודא דאף אי מוקמינן למתניתין דהכא כרבנן ע"כ מיתוקמא נמי כר' מאיר דבלא"ה עיקר מתניתין כרבי מאיר אתיא לענין עידי חתימה ורב ושמואל דבסמוך לענין כתב סופר ועד לא מיתוקמא אלא כר"מ לענין עידי חתימה לפי שיטת הרא"ש ז"ל וכן נראה מל' התוספות אלא הא דבעי לאוקמא כרבנן היינו דתיתוקם ככולי עלמא ולפ"ז שמעינן מדרבי מאיר דשלום מלכות חמיר טפי מהנהו ג' גיטין ומדר"מ נשמע לרבנן דלא מסתבר לומר דפליגי ר"מ ורבנן בסברות הפוכות. אלא דא"א לומר כן דא"כ תיקשי קושיא עצומה לשיטת רבינו תם בפרק הזורק דף פ' ע"ב בד"ה זו דברי ר"מ שמפרש שם דבשלום מלכות לרבנן כשר לכתחלה והכא נמי לאו משלום מלכות קשיא לתלמודא אלא מבבא שאחריה דהיה במזרח וכתב במערב וא"כ חזינן להדיא דלרבינו תם אף על גב דר"מ קאמר בשלום מלכות הולד ממזר ובהנהו ג' גיטין הולד כשר אפ"ה לרבנן הוי איפכא דבהנהו ג' גיטין פסלי ובשלום מלכות מכשרי לגמרי וא"כ מאי מקשו נמי מבבא דהיה במזרח דלמא לרב דאמר הכא תצא התם לא תצא. ובעיקר הדקדוק דלא הוויין סברות הפוכות נלע"ד ליישב לפי שיטת הר"ן ז"ל וכמ"ש הרשב"א ז"ל בשם רש"י ז"ל בתשובה דהא דמחמיר לומר הולד ממזר היינו בדבר שאינו נוהג כלל בשטרות משא"כ בהנך תלת דנוהגין אף בשטרות וא"כ כיון דלרבנן לית להו האי סברא לענין הולד ממזר ממילא דלענין תצא או לא תצא אית להו לרבנן איפכא דאדרבא במה שנוהג אף בשטרות שאינו גובה ממשועבדים יש להחמיר טפי בגיטין משא"כ בשלום מלכות דלא נהוג כלל ואינו אלא משום שלום מלכות סברי דכשר לגמרי בדיעבד משא"כ מהיה במזרח וכתב במערב מקשה שפיר לר"א דהא נוהג אף בשטרות וא"כ מדמחמיר ר"מ בהיה במזרח טפי מהנהו ג' גיטין תו לא מיסתבר דלרבנן ליהוי איפכא נמצא דלפירוש רבינו תם אתי שפיר. משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דהש"ס מקשה הכא משלום מלכות ממש א"כ הדרא קושיא לדוכתא דלמא לרב דאמר הכא תצא התם לא תצא. ואפשר דכיון דלרבי יוחנן ולוי דאמרי הכא לא תצא והתם תצא לא מסתבר לומר דלרב הוי איפכא כי היכי דלא ליפלגו אמוראי אליבא דרבנן בסברות הפוכות ודו"ק. מיהו יותר נראה דכיון דרב קאמר לעיל בשלום מלכות אבל חכמים אומרים הולד כשר ע"כ משמע מיהא דתצא דאל"כ ה"ל למימר אבל חכמים אומרים לא תצא משא"כ הכא לענין ג' גיטין פסולין לא שייך למידק הכי דלהנהו אמוראי דאמרי הכא לא תצא אפ"ה אתי שפיר הא דקתני במתניתין הולד כשר והיינו כדפרישית דאף למאי דמוקמינן כרבנן אפ"ה ע"כ אתיא נמי כר' מאיר ולדידיה איצטריך למיתני הולד כשר לאשמעינן דהכא הולד כשר משא"כ בשלום מלכות ואינך הולד ממזר כן נ"ל נכון
והשתא אתי שפיר נמי לשיטת רש"י ז"ל מה שהקשו התוספות לעיל בפרק הזורק בד"ה זו דברי רבי מאיר מה שאנו כותבין עכשיו לבריאת עולם אף על גב דקי"ל כרב באיסורי ולמאי דפרישית אתי שפיר דרב לשיטתיה דמוקי למתניתין כר"מ וע"כ שלום מלכות חמיר טפי משא"כ לרבי יוחנן ולוי דקי"ל כוותייהו לעולם בשלום מלכות קיל טפי מטעם דאין נוהג בשטרות ולרבנן אדרבא מאי דאין נוהג בשטרות קיל טפי והא דמקשה הכא משלום מלכות היינו לרב דוקא משא"כ לרבי יוחנן ולוי מקשינן הכא מבבא דהיה במזרח וכתב במערב דנוהג אף בשטרות והיינו לפי השיטה שכתבתי לעיל שם דהא דקאמר רב אבל חכמים אומרים הולד כשר אתרווייהו קאי כן נ"ל ואין להאריך יותר:

תוספות בד"ה מוקי לההיא כר"מ נראה דלא גרסינן ההיא דאמתניתין קאי עכ"ל. מדכתבו בלשון נראה משמע דאיכא שום צד לפרש דאמתניתין דפ' הזורק קאי וכבר ביארתי בארוכה ליישב לפי שיטת התוספות דיבמות דף צ"א דמשמע שם דאיכא למימר דההיא דהיה במזרח וכתב במערב לא מיתוקמא אלא כרבנן דר"מ ע"ש ולפי שהדברים בתכלית האריכות נמנעתי לכותבן:

בד"ה מנינא דסיפא למעוטי כו' עד סוף הדיבור. ומשמע דהא דאמרינן בגמרא מניינא דרישא למעוטי כו' היינו אליבא דר"מ ולא אליבא דרבנן וא"כ נראה מזה דהתוספות סברי כשיטת רבינו האי גאון שהביא הרא"ש ז"ל דאף למאי דקי"ל כהנך אמוראי דסברי הכא לא תצא אפ"ה מוקמינן מתני' כרבי מאיר אלא דלפי מה שפירשתי בסמוך דאף למאי דמוקמינן כרבנן אפ"ה מיתוקמא נמי כרבי מאיר א"כ אין הכרח לומר דהתוספות סברי כשיטת הגאון ועוד נ"ל דאליבא דרבנן לא מספקא לן מניינא דרישא למעוטי מאי מניינא דסיפא למעוטי מאי דפשיטא דצריכא מיעוטי טובא למעוטי גט קרח וגט ישן ושלום מלכות והיה במזרח דהא לא אשכחן דאיירי בהו רבנן בהדיא משא"כ למאן דמוקי כר"מ קשיא ליה שפיר מניינא דרישא למעוטי מאי מניינא דסיפא למעוטי מאי כיון דר"מ איירי בכולהו בהדיא ואומר הולד ממזר. ובאמת נ"ל ליישב דאיצטריך לר"מ למעוטי הנך דאמרן אע"ג דתנינן בהדיא אפ"ה איצטריך לאשמעי' דבכל גווני הוי הולד ממזר דהיינו בשלום מלכות אפי' כתב לסנטר שבעיר כרב דפליג אדשמואל ובהיה במזרח וכתב במערב אפי' אם נמסרו מילי במערב כההיא דרב בהיני ושילי כנ"ל ועיין במהרש"א ז"ל ודו"ק:

בא"ד והך ברייתא ממניינא דסיפא ואשמעינן דמתרצתא היא עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריהם בזה דבלא"ה מצינן בדוכתא טובא דאשמעי' במתני' להדיא או מדיוקא מה דתניא בברייתא ומה קשיא להו הכא טפי וצ"ע:

בד"ה אמר רב כו' ועי"ל דלרב כתב סופר מובהק כשר לכתחלה אבל בסופר שאינו מובהק ועד פסול אפילו בדיעבד עכ"ל. ולא פירשו טעמא דמילתא אי משום דאליבא דרב דמוקי לה כר"מ איירי ופוסל בסופר שאינו מובהק משום כל המשנה או משום דבסופר שאינו מובהק נהי דכתיבתו מצטרפת לעדות כמו חתימה אפילו הכי חיישינן שמא לא שמע מפי הבעל אלא כתב טופס וזרקו לאשפה ומצאתו האשה והחתימה עליו עד א' ומש"ה פסול והולד ספק ממזר ולשמואל אפילו ספרא דלאו מובהק נמי רובן בקיאין הם ונזהרין בכך וכמו שכתבתי בזה בל' התוספות בריש מכילתין דף ג' ע"ב וזה נראה לי עיקר ועיין בסמוך:

לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר הרי את אשתי. מהו ופשט ליה כיון דפסקה פסקה אפ''ה תקן דלא לעביד הכי שלא להוציא לעז על הגט: מוצדק לעבדו. דינו פסוק לעבדות שאין שום ערעור במכירה: ופטיר ועטיר מן חרורי. ופרוש ומופלג מכל חירות כמו הנפטר מרבו (יומא דף נג.): ועטיר. כמו עיטרא שטר חלוקה רק הבמות לא סרו (מלכים ב יב) מתרגם לא עטרא: ומן ערורי מלכא ומלכתא. ומערעור המלך והמלכה שלא חטא להיות מוכתב למלכות ליהרג שאם היה מוכתב למלכות מקחו בטל כדאמר בב''מ בהשוכר: ורשום דאיניש. רושם סימן שעושין על העבדים כדאמרי' במסכת שבת (דף נח.): לא אית עילוי'. מאדם אחר חוץ מן המוכר הזה: ומנוקה מכל מום. כמו לסטים מזויין דמקחו בטל: ומן שחין דנפיק עד טצהר. וכל שחין שיצא בפניו עד שתי שנים דמאיס למיקם קמיה: עד טצהר. בל' פרסי שתי שנים והאי דקא אמרי' סמפון בעבדים ליכא היינו היכא דזבין סתמא אבל הכא כיון דאתני מקחו בטל וזה עכשיו אין לו שחין ודרך שחין ישן שהולך לו חוזר עד שתי שנים לפיכך עד ב' שנים מתנה עמו שאם יצא בו אותו שחין עד שתי שנים שיהא מקחו בטל לפי שכבר היה בו המום הזה ולא ראהו: גינברא. כמשמעו זנגבי''ל: ומרתכא. פסולת סיגי כסף שיוצא ממנו במקום שמתיכין אותו בשעת חפירתו מן ההרים וקורין לו קוגילו''ן: וכבריתא. גפרית: ושייף ליה בגדפא דאווזא. וסך אותו בנוצה של אווז: מתני' ואם ניסת הולד כשר. האי תנא לאו כרבי מאיר סבירא ליה דאמר עדי חתימה כרתי דלרבי מאיר הוולד ממזר ולמאן דמוקי לה בגמ' כרבי מאיר איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי ולאו כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי דהא פליג רבי אלעזר בסיפא אלא כיון דכתב ידו הוא וכתב ונתן קרינא ביה ואע''ג דליכא עדי מסירה כשר מדאורייתא ומיהו רבנן פסלינהו דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר הלכך לא תינשא ואם ניסת הוולד כשר ודוקא כתב ידו אבל כתב סופר ואין שם עד הוולד ממזר: זמן. תקנתא דרבנן משום בת אחותו כדאמרינן בפ''ק (לעיל דף יז:) הלכך הולד כשר: אלא עד אחד. פליגי בה בגמרא איכא למ''ד אכתב ידו קאי אפילו הכי אשמועינן דלכתחלה לא ורישא אשמועינן דאפי' אין בו עד אם ניסת הוולד כשר ואיכא למאן דאמר אכתב סופר קאי ואפי' הכי הוולד כשר דסופר הוה ליה במקום עד שני: ר' אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים. ואינו כתב ידו: אלא שנתנו לה בפני עדים כשר. לינשא לכתחילה: תיקון העולם. שמא ימותו עדי מסירה ויבא הבעל ויערער לומר לא גירשתיה: גמ' ותו ליכא. גיטין פסולין לכתחילה והולד כשר: והאיכא גט ישן. דאמרינן לעיל בגמ' אם ניסת לא תצא: הכא תצא. רב ולוי פליגי בה לקמן בשמעתין: התם. אמרינן בגמ' אם נתגרשה תנשא לכתחלה בפרק הזורק (לעיל עט:): הניחא לרבי מאיר. דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר: אלא לרבנן. אי מתני' דהכא דרבנן היא ניתני נמי הכא גט קרח: התם תצא. אפילו לרבנן: שלום מלכות. דאמרינן בהזורק (שם עט:) כתב לשם מלכות כו': מניינא דרישא. שלשה גיטין פסולין: מניינא דסיפא. הרי אלו ג' גיטין פסולין משמע מיעוטא הני ותו לא: הני דאמרן. ואשמעינן דמתני' ר''מ היא דאמר התם הולד ממזר: למעוטי הא דתניא. דהכא הולד ממזר כר' מאיר ואשמועינן מתני' דברייתא מתרצתא היא דאפילו כה''ג משוי ליה ר''מ ממזר: אי נימא ארישא. דליכא שום עד: אלא אמצעיתא. שפסול משום זמן מה לי כתב ידו מה לי כתב סופר הרי יש עליו עדים:

מן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא. נראה לר''י דגרסי' איפכא מן ערורי ומן עלולי מלכא ומלכתא דלשון עלילה שייך במלך וערעורי גבי שאר כל אדם: רושם. פי' בקונטרס רושם וסימן שעושין לעבדים ואית ספרים דגרסי ורשו דאינשי פי' שאין עליו מלוה: מן עלולי מלכא. כן הוא כמו שפי' בקונטרס כאן דמוכתב למלכות הוי מקח טעות כדאמרי' בהאומנין (ב''מ פ.) ובהמוכר פירות (ב''ב צב) אמרינן בהדיא דאומר לו הרי שלך לפניך ובפ''ק דקידושין (דף יא.) ובפ' אע''פ (כתובות נח.) גבי סימפון בעבדים ליכא דאמר מאי אמרת ליסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו צריך לפרש כמו שפי' ר''ת קלא אית להו ולא שכיחא ולא כמו שפי' בקונטר' התם קלא אית להו וסבר וקביל ומאי דאתקין לכתוב בשטרא לא הוי אלא לשופרא שלא יטעו העולם כמו חרורי דפשיטא שאם משוחרר הוא שהלוקח בטל: עד טצהר. והא דאמרינן סימפון בעבדים ליכא אי בבראי הא קא חזי ליה אי בגואי. לא איכפת ליה היינו במומין שהן עליו עתה אבל באותן שיבאו עליו אחר כך ולא יהיה אז ראוי למיקם קמיה ודאי הוה מקח טעות אף על גב דכי האי גוונא משכחת סימפון בעבדים איכא למימר דהא לא שכיחא: שלשה גיטין פסולין. לעיל (דף ג:) פירשתי ומה שפי' בקונטרס דהך. משנה לא כרבי אלעזר ולא כר''מ אין נראה דאיכא בגמ' דמוקי לה כר' מאיר: מוקי לההיא כר' מאיר. נראה דלא גרסי' ההיא דאמתני' קאי: מניינא דסיפא למעוטי הא דתניא כו'. כל משניות מפיק מחד מיעוטא ממניינא דרישא והך ברייתא ממניינא דסיפא ואשמעינן דמתרצתא היא ורבינו יצחק אומר דהך. ברייתא איצטריכא מיעוטא לחוד לפי שיש תקנה אפי' לר''מ אפילו לכתחלה לינשא שיוכל ליטלו הימנה וליתנו לה קודם נישואין: אמר רב כתב ידו שנינו כו'. דוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד לא אפי' בספרא מובהק דסבירא ליה לרב חתם סופר שנינו כדפירש בקונט' ורבינו חננאל גריס דוקא כתב ידו ועד הוא דפסול ואם נישאת הוולד כשר אבל כתב סופר ועד תינשא לכתחילה ושמואל אמר אפילו כתב סופר ועד דוקא בדיעבד כשר והתנן כתב סופר ועד כשר ומשני התם בסופר מובהק וגירסא זו אינה בשום ספר ועוד יש לומר דלרב כתב סופר מובהק ועד כשר לכתחילה אבל בסופר שאינו מובהק ועד פסול אפילו בדיעבד: