גיטין פד ע"א

דף פד - א

מסתברא, בין לרבי אליעזר ובין לרבנן, הגט כשר, דכיון דפסקה ממנו להיום, פסקה ממנו לגמרי ^[32].

תנו רבנן:

האומר לאשתו: הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני. הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא.

שואלת הגמרא - מאי קאמר? מה כוונת הברייתא שלא תנשא? האם הכוונה שלא תנשא לאותו פלוני, או שלא תנשא לכל אדם.

אמר רב נחמן -

הכי קאמר כך היא כוונת הברייתא:

אף על פי שהתנה עמה שתנשא לאותו פלוני, מכל מקום הרי זו לא תנשא לו, וטעמא, שמא יאמרו: נשיהן נותנין במתנה! יראה הדבר כאילו הוא מחייב אותה להנשא לאותו פלוני, ואין לך לעז גדול מזה. ולכן, אם נשאת לאחר, לא תצא, כדי שלא יהיה חיזוק לתנאי של המגרש.

שואלת הגמרא -

הרי מעיקר הדין, כיון שהתנה עמה שאינו מגרשה אלא אם תנשא לפלוני, אם כן אין הגט חל עד שתנשא לאותו פלוני, וכיון שאסרנו אותה להנשא לאותו פלוני הרי לא מתקיים התנאי, והגט בטל למפרע, ואסור לה להינשא, ומדוע אם נשאת לא תצא?

וכי משום הגזרה שמא יאמרו שהוא נותן את אשתו במתנה, לא מפקינן מיניה, לא נוציא אותה מבעלה השני, ושרינן אשת איש לעלמא, ונתיר אשת איש להנשא לשוק.

אלא, אמר רב נחמן, הכי קאמר, כך כוונת הברייתא אם אמר לאשתו הרי את מגורשת על מנת שתנשאי לפלוני, הרי זו לא תנשא לאותו פלוני, שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה. ואם בכל זאת נשאת לאותו פלוני, בדיעבד, לא תצא, דמשום גזרה דרבנן לא מפקינן לא מוציאין אשה מבעלה.

אמר ליה רבא לרב נחמן: מדבריך משמע שרק לאותו פלוני הוא דלא תנשא, הא לאחר תנשא, שהרי לא אסר עליה להינשא לכל העולם חוץ מלאותו פלוני, אלא התנה עמה שתינשא גם לאותו פלוני, אבל היא יכולה בינתיים להינשא לאדם אחר.

והא בעי קיומי לתנאה! אבל הרי סוף סוף היא מחוייבת לקיים את התנאי להנשא לאותו פלוני, ומדוע היא מותרת להנשא לאדם אחר, הרי יש לחשוש שהיא לא תקיים את התנאי.

וכי תימא, ואם תרצה לומר, דאפשר דמינסבא היום, שתנשא היום לאדם אחר ומיגרשה למחר, ולמחר הוא יגרשנה, ותינשא לאותו פלוני שבעלה התנה עמה שתנשא לו, ומקיימא לתנאה.

ולכן אנו מתירים לה להנשא היום לאדם אחר, ולא חוששין שהיא לא תקיים התנאי ^[33] -

ולהך דפליגת עליה דרב יהודה קמדמית ליה, ואת הסברא הזו, שאין חוששין שלא יתקיים התנאי, אתה מדמה למה שנחלקת עם רב יהודה - דאתמר במסכת נדרים -

האומר קונם עיני בשינה, שאסר על עצמו בנדר לישון היום, אבל התנה שנדרו יחול רק בתנאי אם אישן למחר, ונמצא שאין השינה של היום אסורה עליו אלא אם כן יישן למחרת, אבל אם לא יישן ביום השני, אין שינת היום אסורה עליו.

אמר רב יהודה, אף על פי שאם לא יישן למחר אינו עובר על נדרו, בכל זאת אל יישן היום, לפי שיש לו לחשוש שמא יישן גם למחר, ונמצא שעובר למפרע על נדרו במה שישן ביום הראשון.

ורב נחמן אמר, יישן היום. הוא רשאי לישון היום, ואין חוששין שמא יישן למחר, מפני שאם ישן היום, בודאי יזהר שלא לישון למחרת, כדי שלא יעבור למפרע על איסור לא יחל דברו.

ולכן גם באופן שהתנה עמה שתנשא לפלוני, סובר רב נחמן שמותרת להנשא לאחר, ולא חוששים שהיא לא תקיים את התנאי, אלא תקיימנו לאחר גירושיה.

ופריך: הכי השתא!? הרי אין דמיון בין המקרים?

התם, כשאומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, הרי בדידיה קיימא, קיום התנאי תלוי בו. דאי בעי, שהרי אם הוא רוצה, מבריז נפשיה, יכול לנקוב לעצמו בסילואתא קוצים, ולא נאים ולא ישן למחר. ולכן אין אנו חוששים שהוא לא יקיים את התנאי ^[34] -

אבל הכא, באומר על מנת שתינשאי לפלוני, וכי בדידה קיימא לאיגרושי? וכי בידה להתגרש מבעלה ולחזור ולהינשא לאותו פלוני, הרי אין זה בידה, ואם כן, עדיין יש לחשוש שלא תוכל לקיים את התנאי, ותהא אשת איש למפרע ^[35].

אלא, אמר רבא -

כך כוונת הברייתא: אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני, הרי זו לא תנשא לא לאותו פלוני, ולא לאחר -

לאותו פלוני לא תנשא, משום שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה. ולאדם אחר לא תנשא, דבעיא קיומיה לתנאה, משום שאין הגט חל עד שתקיים את התנאי ותנשא לאותו פלוני.

ואם בכל זאת היא נשאת לאותו פלוני, אף שגזרו עליה שלא תינשא לו, מכל מקום, בדיעבד, לא תצא, דמשום גזרה דרבנן לא מפקינן אין מוציאין אשה מבעלה.

אבל אם היא נשאת לאחר, אפילו בדיעבד, תצא. דבעיא לקיומיה לתנאה, שהרי כל זמן שלא קיימה את התנאי, לא חל הגט, והרי היא אשת איש.

תניא כוותיה דרבא. וכן שנינו בברייתא כדברי רבא -

הרי זו לא תנשא, לא לאותו פלוני ולא לאחר. ואם נשאת לו, לאותו פלוני, לא תצא. אבל אם נשאת לאחר, תצא ^[36].

תנו רבנן -

המגרש את אשתו, ואמר לה: הרי זה גיטך, על מנת שתעלי לרקיע ^[37], או שאמר לה, על מנת שתרדי לתהום, או שאמר לה על מנת שתבלעי קנה של ד' אמות, או שאמר לה על מנת שתביאי לי קנה בן ק' אמה, או שאמר לה על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך, אינו גט. כיון שברור לנו בכל האופנים האלו שהיא לא תוכל לקיים את התנאי, ולכן אינו גט ^[38].

רבי יהודה בן תימא אומר -

גט כזה, שהתנה עמה בדברים שאי אפשר לקיימם, גט כשר הוא, ומדוע?

משום שכלל אמר רבי יהודה בן תימא -

כל מי שהתנה תנאי שידוע לנו שאי אפשר לו לקיימו בסופו, ובכל זאת הוא התנה עליו מתחילתו, אנו תולין שאינו מתכוין להתנות שאם לא תעשה כן גיטה בטל, אלא כוונתו שגם אם לא תקיים את התנאי הגט כשר. ומה שאמר לה כן אינו אלא כמפליגה בדברים, רצונו לצער אותה בדברי הבאי. ולכן, אף שלא נתקיים התנאי, זה גט כשר ^[39].

אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה בן תימא, שהמתנה תנאי שאי אפשר לקיימו, אינו תנאי, ולכן זה גט כשר.

אמר רב נחמן בר יצחק -

מתניתין נמי דיקא. אף מהמשנה במסכת בבא מציעא, מדוייק כדעת רבי יהודה בן תימא -

דקתני - כל תנאי שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו בתחילתו, תנאו קיים.

ומשמע, דוקא באופן שאפשר לקיים את התנאי, התנאי קיים, הא, אבל אם אי אפשר לקיים את התנאי, תנאו בטל והמעשה קיים.

שמע מינה שהלכה כרבי יהודה בן תימא.

איבעיא להו:

האומר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר, מהו? האם זה נחשב כתנאי שאי אפשר לקיימו, או לא.

אמר אביי: היא, היא! הרי זה דומה לאומר הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע, שנתבאר שהתנאי בטל והגט כשר, והוא הדין באופן שהתנה עמה שתאכל בשר חזיר, זה תנאי שאי אפשר לקיימו, והתנאי בטל והגט כשר.

רבא אמר: המתנה על מנת שתאכלי בשר חזיר, אינו גט עד שתקיים את התנאי ותאכל בשר חזיר, ואינו דומה למתנה עמה על מנת שתעלי לרקיע, כיון ששם זה דבר שאי אפשר לקיימו במציאות, ומשום כך סובר רבי יהודה בן תימא שהתנאי בטל והמעשה קיים. אבל באופן שהתנה עמה שתאכל בשר חזיר, הרי אפשר דאכלה, ולקיא. היא יכולה לאכול את הבשר חזיר, ותלקה על האכילה. וכיון שמצד המציאות אפשר לקיים את התנאי, אלא שאיסור אכילת חזיר מעכב עליה מלאכול, זה נחשב כתנאי שאפשר לקיימו, ואינו גט עד שתקיים את התנאי.

ואם כן יוצא - שלדעת אביי, מה שרבי יהודה בן תימא אמר את דבריו בלשון כלל, ומשמע שבא לרבות עוד מקרים, זה בא לאתויי, שגם באופן שאמר לה על מנת שתאכלי בשר חזיר, זה נחשב כתנאי שאי אפשר לקיימו, והתנאי בטל והמעשה קיים.

ולדעת רבא, מה שרבי יהודה בן תימא אמר 'כזה גט', ומשמע שדוקא זה ולא אחר, זה בא למעוטי באופן שאמר לה על מנת שתאכלי בשר חזיר, אף שאם היא תאכל את הבשר חזיר היא תתחייב במלקות, מכל מקום כיון שבמציאות היא יכולה לאכול, אינו גט עד שתקיים את התנאי.

מי תיבי:

המגרש את אשתו, ואמר לה הרי זה גיטך על מנת שתבעלי לפלוני, אם נתקיים התנאי, ונבעלה לפלוני הרי זה גט ^[40], ואם לאו אינו גט -

ואם אמר לאשתו הרי את מגורשת על מנת שלא תבעלי לאבא שלי, וכן לא תבעלי לאביך הרי זה גט, ואין חוששין שמא נבעלה להן באיסור ^[41] - ומדייקת הגמרא מהברייתא:

ואילו באופן שאמר לה הרי את מגורשת על מנת שתבעלי לאבא שלי, ותעברי על איסור ערות כלתו, וכן האומר על מנת שתיבעלי לאביך, ותעברי על איסור ערות בתו, לא קתני בברייתא שאינה מגורשת עד שיתקיים התנאי, אלא אדרבה, באופן זה היא מגורשת על אף שלא תקיים את התנאי -

בשלמא לאביי ניחא, דמשום כך האומר על מנת שתיבעלי לאבא ולאביך הגט כשר, כיון שאינה יכולה לקיים את התנאי מחמת איסור ערוה, וזה נחשב כתנאי שאי אפשר לקיימו, ולכן אפילו אם לא יתקיים התנאי הגט כשר -

אבל לרבא, הסובר שהמתנה תנאי שאי אפשר לקיימו מחמת שיש איסור תורה בקיום התנאי, אינו נחשב כתנאי שאי אפשר לקיימו, ואף לרבי יהודה בן תימא לא חל הגט עד שתקיים את התנאי, קשיא מדוע הברייתא לא כתבה שבאופן שאמר לה על מנת שתבעלי לאבא ולאביך אינה מגורשת עד שתקיים את התנאי.

מתרצת הגמרא:

אמר לך רבא:

בשלמא באופן שהתנה עמה שתאכל בשר חזיר, הרי אפשר דאכלה, ולקיא. יתכן שתאכל, ותלקה, ואז יתקיים התנאי.

וכן באופן שהתנה עמה על מנת שתיבעלי לפלוני, נמי יכול להתקיים התנאי. שהרי אפשר דמשחדא ביה בממונא, שהיא יכולה לשחד אותו בממון שיבא עליה ^[42] - אלא אבא ואביך, באופן שהתנה עמה על מנת שתיבעלי לאבא ולאביך, וכי בדידה קיימא בידה לקיים את התנאי? הרי נהי דאיהי עבדא איסורא, אפילו אם היא מסכימה להיבעל באיסור בשביל קיום התנאי, אבל אבא ואביך, מי עבדי איסור!? הרי אביו או אביה לא יסכימו לעבור על איסור ערוה של כלתו או בתו, וכיון שלא יכול להתקיים התנאי, אין הוא חל, והגט כשר.

ואם כן יוצא לנו - שלרבא הכלל של רבי יהודה בן תימא בא לאתויי, לרבות שגם באופן שהתנה עמה על מנת שתיבעלי לאבא ולאביך זה נחשב לתנאי שאי אפשר לקיימו, והתנאי בטל, והמעשה קיים -

ומה שרבי יהודה אמר ש'כזה גט', כוונתו למעוטי, למעט, שרק באופן שאמר לה על מנת שתעלי לרקיע זה נחשב לתנאי שאי אפשר לקיימו, אבל באופן שאמר לה על מנת שתאכלי בשר חזיר, כיון שבמציאות היא יכולה לקיים את התנאי, אינו גט עד שתאכל בשר חזיר.

ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן. כבר פירשתי שרש"י ז"ל מפרש שאין חוששין שמא תבעל להם, ואין הלשון מחוור.
ולי נראה פירושו כמשמעו ריש' קתני נתקיים התנאי בפני עדים מגורשת ואם לאו אינה מגורשת והדר קתני ע"מ שלא תבעלי לאבא ואביך אין חוששין שמא נבעלה להם כלומר אע"פ שאבא ואביך מתיחדים עמה אינה צריכה להביא עדים שלא עברה על תנאה אלא נאמנת היא לומר שלא עברתי על התנאי ואע"פ שהבעל מכחישה ואומר לה בהדיא שעברה.
וכן הדין בכל תנאי גיטין שהן בבטול מעשה כגון ע"מ שלא תשתי יין עד יום פלוני שאע"פ שהוא טוען שעברה על תנאה נאמנת שאין חוששין שמא עברה דה"ל כמי שאמר תחלה נאמנת עלי ואע"פ שאמרו חוששין שמא פייס שאני התם משום דשכיחא דמפייס ויש רגלים לדבר שלא גרשה מיד כמו שפירשתי במקומו ושמא בהא נמי חוששין משום תנאי שבידו והוא שב ואל תעשה אין חוששין לו דומיא דשלא תבעלי לאבא ולאביך.
וה"ה דהיל"נ שלא תבעלי לאיש פלוני אלא לאשמועינן דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אינה אלא כמפליגה בדברים א"נ דשלא תבעלי לפלוני לרבנן אינו גט דשיורא הוי.

אטו [הכא] בדידה קיימא לאיגרושי. ואם תאמר דילמא בשנתקדשה על תנאי שיגרשנה לזמן ידוע דהשתא קיימא בדידה לאיגרושי, יש לומר דאפילו כי מיגרשא אכתי איכא למיפרך אטו בדידה קיימא לאינסובי להאי והאי דאמרינן לקמן פלוני אפשר דמשחדא ליה בממונא לא דמיא להאי דהכא אין לה לסמוך על זה לעבור ולינשא דשמא לא מקבל מינה, והכא דעדיפא מינה נקט משום דהיא חששא קמייתא לומר דאפילו גירושין של זה אין בידה ואיכא תרתי דגירושיה ונישואיה אין בידה.

תניא כותיה דרבא הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחר ואם נשאת לו לא תצא לאחר תצא. כתב הרמב"ם ז"ל ואם נשאת לאחר קודם שתנשא לו בטל הגט ותנשא לו ותצא והולד ממזר וצריכה גט משני, ואינו מחוור למה הגט בטל דהא אפשר שיגרש זה וישא אותה בעל התנאי וזו מן ההשגות שהשיג עליו הראב"ד ז"ל ותדע לך דהא רבא לא קשיא ליה אלא לכתחלה אמאי תנשא לאחר וכיון דאין בידה לאיגרושי ולקיומי תנאה, אבל קיימתו מקויים ומגורשת למפרע בניה מראשון כשרין ואם נתאלמנה או נתגרשה מן השני הזה שהוא בעל התנאי אסורה לחזור לזה שנשאה ראשון משום מחזיר גרושתו מן הנשואין, ומסתברא דבעל מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן ולאחר לא תנשא עד שתתן אם עברה ונשאת קודם שתתן לא תצא דהכא לא אמרו תצא אלא משום דאיכא למימר דאי אפשר לה לקיים תנאה ולינשא לזה בעל התנאי אלא אם יוציא הראשון בגט וכדמשמע מדאמרינן והא בעיא לקיומי תנאה וכי תימא אפשר דמיגרשא למחר ומקיימה לתנאה דאלמא בלא גירושין של זה אי אפשר לה לקיים תנאה דאשת הראשון היא, והילכך על כרחין תצא מזה ולא סגיא בלאו הכי, אבל התם אפשר דמקיימא תנאה תותי [בנדפס: גברא] גברה ואמאי תיפוק, ואפילו תמצא לומר דהכא בלא גירושי ראשון יכולה לקיים תנאה ולהנשא לזה בעל התנאי וכן דעת רבנו יצחק הזקן זצ"ל לפי שאין קידושי ראשון חלין עד שיתקיים התנאי ושתנשא לזה כיון שאלו לא חלו קדושי שני נמצא שהגט בטל אם כן לא חלו קידושי ראשון עד שיחולו קידושי שני, והא דפריך רבא הא בעיא לקיומי תנאה ולאו בידה לאיגרושי משום שאינה יכולה לקיים תנאה בלא גט מראשון אלא אם כן עמדה אצל הראשון בזנות ובאיסור פנויה אבל אם נתגרשה מראשון בגט ונשאת לשני נמצאת קידושיה מראשון קידושין גמורין למפרע ובהיתר עמדה אצלו וזה אינו בידה אבל בלא גט נצרך לומר שחלו קדושי שני והופקעו קידושי ראשון והילכך לא תנשא לראשון. ומיהו מכל מקום הכא לא מפקינן לה אלא מהאי טעמא אבל בעל מנת שתתני לי מאתים זוז יכולה לקיים תנאה בהיתר והילכך לא תצא, ואפשר דאסורה בביאה מדרבנן עד שתתן דהא מעיקרא גזרינן בה שמא לא תתן והשתא נמי אף על פי שאין מחמירין עליה להוציאה אין מקילין בה להתירה עד שיתקיים התנאי.

על מנת שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט. מיהו לכתחלה לא תבעל לו דהא אינה מגורשת עד שתבעל לו נמצא תחלת ביאה באיסור דעודה אשת איש, והכי איתא בירושלמי על מנת שתתבעלי מפלוני בתחלה הוא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע, והא דאמרינן לעיל על מנת שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא לו ופרישנא טעמא כדי שלא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה הא לאו הכי מותרת לינשא לו [בנדפס: היינו משום דהתם על מנת שתנשאי לו קאמר וכיון שנכנסה לחופה נתקיים התנאי דחופה עושה נישואין ובחופה ליכא איסורא והילכך טעמא דשלא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה הא לאו הכי מותרת לינשא לו]. ומיהו איכא למידק דהא כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואם נקרע הגט או נאבד מקיימת תנאה ומגורשת אם כן כשבועל פנויה הוא בועל דכל שמקיימת תנא הרי זו מגורשת למפרע, ושמא הא דירושלמי כמאן דאמר האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו והוה ליה כמאן דאמר הרי זה גיטיך לכשתבעלי לפלוני דאסור לבעול ואם עבר ובעל הותר הגט אלא דקשיא דהותר הגט למפרע קאמר, ואי אפשר לומר דלכתחלה הוא אסור לבעול משום פנויה קאמר דעל הא דרבי אליעזר גרסינן לה התם והכי גרסינן אמר רבי שמיי מצינו אשה בתחלה אין חייבין עליה משום ערוה ובסוף חייבין עליה משום ערוה אמר ליה רבי מנא למה לא למה זה דומה לאחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתבעלי מפלוני בתחלה הוא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע, אלמא משום ערוה קאמר, וצריך עיון. [בנדפס: ועוד דקשיא לי דאם כן מאי שנא על מנת שתבעלי לפלוני מעל מנת שתבעלי לאבא ולאביך דכאן וכאן לכתחלה איסור ערות אשת איש איכא, ומיהו בזה אפשר לקיומי תנאה באחר בלא איסור וכגון שתבעל לו דרך נישואין בין שלא בנשואין נתקיים התנאי והרי זו מגורשת].

הא דקתני: על מנת שתבעלי לפלוני. מסתברא אפילו נבעלת לו דרך נישואין הרי זו מגורשת דלאו דוקא שתבעלי לו בזנות קאמר אלא כל שנבעלת לו בין בהיתר בין באיסור נתקיים התנאי, והא דקאמר על מנת שתבעלי ולא קאמר על מנת שתנשאי לאו למעוטי בעילה נישואים אלא לרבות לה אפילו בעילת זנות, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שפירש לקמן גבי אפשר דמשחדא ליה בממונא אפשר דמשחדא ליה ותנשא לו בלא איסור, ואחרים פירשו שם אפשר דמשחדא ליה ויבא עליה דליכא איסור חמור אלא איסור פנויה דאינו חמור עליו כל כך אבל אבא ואביך דאיסור חמור הוא ולאו בדידה [בכת"י: בדידיה] קיימא אינהו לא עבדי ואף על גב דמשחדא להו בממונא, ונראה שהם פירשו שתבעלי דוקא בזנות מדלא קאמר על מנת שתשאי, ובאמת שיש לו קצת ראייה [בנדפס: סעד] לדבריהם מדקאמר לאביי כלל לאתויי בשר חזיר ואבא ואביך זה למעוטי פלוני, ואי בנישואין פשיטא דבנישואין מאי הפלגת דברים שייך בהא, ודוחק הוא לומר דלא קאי אפלוני שהזכירו כאן דהיינו שאמר לה סתם על מנת שתבעלי לפלוני אלא בעלמא קאי ובשאמר לה על מנת שתבעלי לפלוני בזנות, דהא ודאי אינו נראה דאפלוני שהזכירו כאן קאי מן הסתם [בנדפס: וליתא שהרי הוא לא התנה אלא בבעילה ולא שתהא הבעילה דוקא בהיתר ועל זה הוצרך זה למעוטי שאינו כבשר חזיר ממש שאי אפשר בלא עקירת מצוה שהרי זו יכולה לשחדו בממונא ותבעל לו דרך נישואין].

על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה לכהן. כלומר שמא תבעל להן, כך פירש רש"י ז"ל ובעלי התוספות ז"ל, והרמב"ן נ"ר ליישב הלשון מדלא קאמר אין חוששין שמא תבעל פירש הלשון כפשוטו על מנת שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי כלומר אם יש עדים שראוה שנבעלה הרי זה גט ואם לאו אף על פי שנתיחדה עמו אינו גט דלא אמרינן בכי הא הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה, על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אף על פי שנתיחדה עמהן אין חוששין שמא נבעלה להן עד שנדע בבירור שעברה על תנאה, ואפילו בא הבעל וערער וטען בריא שנבעלה להן אין חוששין, והוא הדין לכל תנאי שבשב ואל תעשה אין חוששין שבטלה תנאה בידים עד שיתברר ביטולו בעדים ואינו דומה לעל מנת שאעבור מנגד פניך שלשים יום דאמרינן לעיל דחוששין שמא פייס עד שיאמר לה תהא נאמנת לומר שלא פיסתי, ואי נמי באם לא באתי שהדבר תלוי בידו ומעיקרא מגלה הוא בדעתו שחפץ לבטל תנאו כדי לבטל הגט, אבל כאן שהדבר תלוי בידה אינו מצוי שתקלקל עצמה והלכך מסתמא לא חיישינן לה ואפילו בא הבעל וערער, והא דנקט הכא לאבא ולאביך הוא הדין לעל מנת שלא תבעלי לפלוני אלא לאשמועינן דעל מנת שתבעלי לאבא ולאביך אינו אלא כמפליגה בדברים, וגם זה לא כפירושו של רש"י ז"ל שפירש דדוקא אבא ואביך אבל פלוני חוששין שמא תבעל לו והוה ליה כעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם דחוששין שמא תלך, ואינו מחוור דעל מנת שלא תבעלי לפלוני הוה ליה כעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהכא והכא בתנאה קיימא כל ימי חיי אותו פלוני ומשעה שמת נתקיים תנאה הכא והכא, ועוד דמה הפרש יש בין אבא ואביך ובין פלוני דאי משום דבאבא ואביך איכא איסורא באחר נמי איכא איסורא דכל שנבעלה לו הגט בטל ובתנאה קיימא ונמצא בא על אשת איש, ומיהו בהא איכא למימר דבאחר איכא למיחש שמא תבעל לו אחר מיתת המגרש דאיהו לאו איסורא קא עביד הילכך חוששין שמא תבעל לו אבל באבא ובאביך דבכל שעתא באיסור קיימא להו לא חיישינן שמא תבעל להן וכן פירשו בתוספות דבהכי איכא לאיפלוגי בין פלוני לאבא ואביך.

הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלני אם נשאת לו הרי זה גט כשר אלא שמגזירת חכמים לא תנשא לו שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה ומאחר שאינה נשאת לו לא תנשא לאחר שהרי לא נתקיים התנאי ואם נשאת לו לא תצא ואם נשאת לאחר תצא כמו שביארנו למעלה ואם אמר על מנת שלא תנשאי אלא לפלני הדבר רופף בידי שאם נשאת לאותו פלני ומת שמא אף הוא מכוין שלא תנשא לעולם לאחר והרי אין זה כריתות או שמא דעתו בנשואין הבאים אחר גירושיו:

קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר כבר ביארנו שמותר לישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר ואין צריך לומר בקנם עיני בשינה למחר אם אישן היום שמותר לישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר דאי בתנאיה מיזדהר כל שכן דבאיסוריה מיזדהר ואף לדעת האוסר בהיום אם אישן למחר בלמחר אם אישן היום מתיר וכמו שאמרו שם ט"ו א' לדעתו כי לא מיזדהר בתנאיה באיסוריה מיזדהר:

כל שהתנה לה בדבר שאי אפשר לקיימו אינו תנאי והמעשה קיים והרי היא מגורשת מעתה הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום על מנת שתבלעי קנה בן ארבע אמות על מנת שתביאי לי קנה בן מאה אמה על מנת שתעברי ים הגדול ברגליך אינו אלא כמפליגה בדברים והרי הגט גט כשר אבל אם אמר על מנת שתאכלי בשר חזיר או על מנת שתאכלי ביום הכפורים זה וכיוצא בו אם נתקיים התנאי מגורשת ואם לאו אינה מגורשת דהא מכל מקום איפשר דאכלה ולקיא או מיענשא ואין כאן מתנה לעקור דבר מן התורה דאיהו לא אמר דתיכול אלא דאי אכלה תיגרש לא תיכול ולא תיגרש וכן כל כיוצא בזה:

אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתבעלי לפלני אם נתקיים התנאי ר"ל בפני עדים הרי זה גט ואם לא נתקיים אינו גט ולדעתנו בזו אינה יכולה לינשא עד שיתקיים הואיל וקום עשה הוא ולשיטה אחרת יכולה לינשא שהרי בידה הוא וכדקאמר בשמעתא איפשר דמשחדא ליה ומרציא ליה אבל אם אמר על מנת שלא תבעלי לפלני לדעתנו מגורשת ותנשא מיד כמו שכתבנו למעלה אלא שגדולי הרבנים לפי מה שמצאנו ברוב פירושיהם מדמין אותה ללא תלכי לבית אביך לעולם ואינו כריתות ויש מפרשים שאין רשאה לינשא ואינו דומה לשאר תנאים שבשב ואל תעשה שהרי אינו בידה שמא ימצאנה במקום אונס ויבעלנה באונס והרי אין טענת אונס בגיטין ומכל מקום נראה לי שזה אונס שאינו מצוי הוא:

על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תבעל להם ויכולה לינשא מיד ושמא תאמר באבא ואביך הוא דאין חוששין הא בעל מנת שלא תבעלי לפלני חוששין ולא תנשא עד שימות הפלני ואם כן זהו כנגד שיטתנו אינו כן אלא הוא הדין לעל מנת שלא תבעלי לפלני והאי דנקטה הכי באבא ואביך לאשמועינן דבאבא ואביך טעמא דאמר לא תבעלי הא אם אמר על מנת שתבעלי אינה צריכה לקיום התנאי שדינו כעל מנת שתעלי לרקיע כמו שאבאר בסמוך או שמא האי דנקט באבא ואביך אין חוששין שמא נבעלה להם פירושו שאע"פ שהיא מתיחדת עמהם תמיד אין חוששין לעידי יחוד ואינה צריכה להביא עדים שלא עברה על תנאה ואין צריך לומר בפלני שאין חוששין לה שהרי אינה מתיחדת עמו ונאמנת לומר לא עברתי על תנאי וכן הדין בכל תנאים שהם בשב ואל תעשה כגון על מנת שלא תשתי יין עד יום פלני שאפי' היה טוען שעברה על תנאה היא נאמנת שכל שהוא בשב ואל תעשה ואינו מביא עדים היא נאמנת והרי הוא כאומר לה מתחלה נאמנת עלי ואע"פ שאמרו חוששין שמא פייס התם שכיחא מילתא בפיוס ורגלים לדבר שלא גירשה מיד וכן כשחוששין לשמא בא מפני שבידו הוא וכן תנאי שבידה ובקום עשה צריך לה עדים בקיומה אבל תנאי שבידה ובשב ואל תעשה אינה צריכה עדים ונאמנת לומר שלא עברה:

אמר לה על מנת שתבעלי לאבא ולאביך אינו כלום ומגורשת שאינו אלא כמפליגה בדברים ואינו דומה לעל מנת שתאכלי בשר חזיר דהתם בידה הוא ואיפשר דאכלה ולקיא אבל בזו אי איהי עבדא איסורא אינהו מי עבדי ולמדנו שכל שאמר על מנת שתאכילי לפלני בשר חזיר אינו תנאי והגט גט ומכל מקום יש לי לפרש בכלם שהתנאי תנאי אחר שאיפשר ליעשות ולא אמרו כאן אטו לאבא ולאביך בדידה תליא מילתא אלא כלומר שלא היה לו לשנותה ולהזכירה שאין הדבר מצוי להתנות בדברים מכוונים בדבר איסור שאינו בידה מכל וכל אלא שיש שותף עמה בעבירה הא מכל מקום אם התנה אין זו הפלגת דברים ואין הגט גט אלא אם כן נתקיים התנאי והדבר רופף בידי:

כבר ביארנו בלא תלכי לבית אביך לעולם שאינו כריתות ובשלשים יום הרי זה כריתות אמר לה על מנת שלא תלכי לבית אביך ולא הזכיר שלשים ולא הזכיר לעולם מה דינו חכמי הדורות כתבו שכריתות הוא מפני שאינה אסורה אלא כל ימי חיי אביה והוה ליה ככל ימי חיי פלני וממה שאמרו בפרק שתוף שבנדרים מ"ו א' קנם ביתך שאני נכנס מת או מכרו לאחר מותר קונם בית זה מת או מכרו לאחר אסור ומכל מקום יש אומרין שאינו דומה בית אביך לביתך שאף לאחר מיתה הוא קרוי בית אביה ואף בזה כל שלא פירט בה זמן אע"פ שלא אמר לעולם אין זה כריתות:

ת"ר הרי זה גיטיך ע"מ שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחר לא לו שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה זה לזה ולאחר [לא תנשא] דבעיא לקיומה לתנאה ואם נשאת לו לא תצא דמשום גזירה לא מפקינן לה ואם נשאת לאחר תצא דבעיא לקיומיה לתנאה שעדיין לא נתקיים התנאי ולא הוי גט:

איתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אמר רב יהודה אל ישן היום שמא ישן למחר נמצא עובר על נדרו למפרע ורב נחמן אמר ישן היום ואין חוששין שמא ישן למחר. עלה בדעתו לומר דפלוגתא דרב יהודה ורב נחמן דפליגי בהא שייכי נמי בהרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כל ל' יום או כל ימי חיי פלוני דהיא היא דכי היכי דהתם אמר רב נחמן ישן היום ואין חוששין שמא ישן למחר ה"ה הכי נמי נימא הכא תנשא מיד ולא חיישינן שמא תשתה יין ויבטל הגט למפרע וכי היכי דאמר רב יהודה התם אל יישן היום שמא ישן למחר ה"ה הכי נמי הכא לא תנשא עד שישלימו ל' יום או עד שימות אותו פלוני שמא תשתה יין ויבטל הגט למפרע ולא היא דלא דמי דהתם כי אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אם ישן למחר לא חייל עליה שום איסורא שהאיסור לא יחול אלא על מה שישן אתמול ומאי דהוה הוה והילכך לא זהיר ביה וחיישינן שמא יישן למחר אבל הכא דאי שתיא חמרא חייל עלה איסורא דמיבטיל גיטא והויא אשת איש והיא אסורא מיזהר זהירא בה ולא שתיא והכי אמרינן בנדרים בפ' ואלו מותרין ומודה רב יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שישן היום דאי לא זהיר בתנאיה באיסוריה מזהיר זהיר פי' אם יישן היום חל עליו איסורא שלא יישן למחר ולא חיישינן שמא יישן גם למחר שכיון שאסור לו לישן מיזהר זהיר שלא יישן ויעשה אסור אבל בפלוגתא דרב יהודה אם יישן למחר שום איסורא לא חייל עליה השתא אלא תנאה הוי על איסורא דעבר עליה אתמול ומאי דהוה הוה והכי נמי אם תשתה יין חייל עליה איסור אשת איש בין למפרע בין להבא והילכך מיזהר זהירה בה שלא תשתה ומודה בה רב יהודה:

ת"ר הרי זה גיטיך ע"מ שתעלי לרקיע ע"מ שתרדי לתהום ע"מ שתבלעי קנה בן ק' אמה ע"מ שתפרחי באויר ע"מ שתעברי הים הגדול ברגליך אינו גט ר' יהודה בן בתירא אומר כזה גט כלל א"ר יהודה בן תימא כל שא"א לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אמר רב נחמן הלכה כר' יהודה בן תימא אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דייקא דקתני כל שאפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים הא שא"א לו לקיימו בסופו תנאו בטל ש"מ:

איבעיא להו הרי זה גיטיך ע"מ שתאכלי בשר חזיר מהו אמר אביי היא היא רבא אמר אפשר דאכלה ולקיא:

בפרש"י בד"ה אין חוששין כו' על מנת שלא תבעלי לפלוני כו' דומיא דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם עכ"ל כתב מהרש"ל בשם חידושי הרשב"א ואינו מחוור דעל מנת שלא תבעלי לפלוני הוה כעל מנת שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני דהכא והכא בתנאה קיימא כו' עכ"ל ע"ש מה שהוא מדמה לה דע"מ שלא תבעלי לפלוני לע"מ שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני לק"מ דהתם קאמרינן דהרי זה כריתות משום דבידה לקיים התנאי אבל בע"מ שלא תבעלי לפלוני אין בידה לקיים דשמא יבא עליה באונס דבהכי מפלגי התוספות לעיל בין ע"מ שלא תנשאי לפלוני ובין ע"מ שלא תבעלי לפלוני ומיהו מה שמדמה לה רש"י לע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם לא דומה ממש אלא לענין דינא ולא לענין טעמא דהתם משום דודאי אין זה כריתות כל ימי חייה והכא אפשר דאיכא כריתות במיתת פלוני אלא משום דכל ימי חייו אין בידה לקיים התנאי דשמא יבא עליה באונס וק"ל:

בד"ה לאביי ניחא כו' דאפילו רבי יהודה בן תימא מודה בה עכ"ל אמלת וכו' דהיינו לרבא קשיא קאי דאפילו רבי יהודה בן תימא מודה בה ומהרש"ל הגיה בפרש"י ואין צורך דכה"ג איכא לקמן בגמרא דפריך והאיכא שלום מלכות כו' ופריך מבבא שאחריה כמ"ש התוספות בפרקין דלעיל ודו"ק:

תוס' בד"ה אלא אמר רב נחמן ה"ק ואם תאמר דמעיקרא לא אמר כן כו' עכ"ל דלא ניחא להו לפרושי דתלמודא קאמר דלא אמר רב נחמן כדבעינן למימר מעיקרא אלא דה"ק רב נחמן כו' דלישנא לא משמע הכי אלא דמשמע דקאמר תלמודא דרב נחמן חזר מדבריו הראשונים ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"ל דמנא ידע רבא דרב נתמן הכי ס"ל דדלמא מכ"ש דלאחר לא תנשא ותצא כו' עכ"ל ע"ש דמשמע ליה לרבא דלאו מכולה מלתא דלעיל חזר רב נחמן ובאוקמתא דלעיל ע"כ מדלא אוקמא בחד גברא דהיינו כולה מלתא באחר דלא תנשא לו ואם נשאת לו לא תצא משמע דסבירא ליה דבאחר תנשא אפילו לכתחלה ואיצטריך למתני דלא תצא דלא נימא דתצא לאלתר ותנשא לפלוני כדי לקיים תנאה והשתא בהך אוקמתא בתרייתא לא חזר מהך סברא אלא מהא דאוקמא לעיל דאם תנשא לאחר לא תצא חזר בו דהא ודאי תצא כדי לקיים תנאה דאם לא תצא הויא א"א אבל מהא דהוה סבר מעיקרא דתנשא לכתחלה לאחר לא חזר בו רב נחמן ולהכי פריך ליה רבא והא בעי לקיומי לתנאה כו' וכ"ש אין כאן כמ"ש מהרש"ל דהא ודאי לאו מחד טעמא לא תנשא דלאחר לא תנשא משום דבעי לקיומי לתנאה ולא בדידה קיימא לאגרושי כדמסיק רבא ולו לא תנשא משום דשמא יאמרו נשותיהם נותנים כו' וזה ברור ודו"ק:

בד"ה הכא בדידה כו' אע"ג כו' הויא א"א לזה שנשאת לו עכשיו מ"מ כו' ולינשא בלא גירושין כו' עכ"ל לכאורה קשה כיון דבמקיימה תנאה לינשא לפלוני חלו קידושי האחר למפרע והאיך ישא אותה זה בלא גירושין שהרי הויא לגביה א"א מחמת קידושי האחר שנשאת קודם לזה הפלוני ומהרש"ל הגיה בדברי התוספות לא הויא א"א לזה שנשאת לו עכשיו כו' ולא ידעתי כוונתו מה תיקן בזה אבל מדברי חידושי הרשב"א יש ללמוד קצת פירוש לדברי קושייתם בלי הגהה דה"פ אע"ג שאינה יכולה לקיים תנאה ע"י גרושיה לפי שהוא אינו רוצה לגרשה וקמה לה בא"א לזה האחר שנשאת לו מ"מ לית לן למימר שיכולה לקיים תנאה לינשא לפלוני בלא גירושין מהאחר דאף אם תקיים תנאה ע"כ לא חלו קידושי האחר כיון דהם תולין בקידושי פלוני וכיון שלא גירשה האחר אם נאמר שקידושי הראשון חלו קידושי פלוני לא חלו דהויא ליה א"א לגביה כיון שלא גירשה וכיון שלא חלו ע"כ גם קידושי האחר לא חלו שהרי הם תולים בקידושי פלוני אלא ע"כ דנימא דקידושי פלוני הם קודמים לחול אף בלא גרושין ושוב אי אפשר שגם קידושי הראשון יחולו ונמצא כיון שקיימה תנאה בנשואין של פלוני הוי גט למפרע ולא הויא גבי אחר רק פנויה ובזנות למפרע וע"ש בחידושי הרשב"א יישוב לזה בע"א אבל מדברי התוספות היה נראה דר"ל אלא דלעולם צריכה גט מספק שמא לא תקיים תנאה השתא עד שימות בעלה הראשון שנתן זה הגט או יגרשנה בגט גמור ואז תנשא לפלוני דהשתא קידושי האחר יחולו אחר מיתת הראשון בלא קיום תנאה ואם תנשא לפלוני בלא גירושין הויא א"א לגבי פלוני אבל קשה לפי' זה דמה שייך לשון קיום תנאה אחר מיתת הראשון או אחר שגירשה בגט גמור דהא תוכל לינשא לכל מי שתרצה בלא קיום תנאי ויש לחוש לכל מי שתנשא לו בלא גירושין מאחר ועוד קשה לשון או יגרשנה שהרי כבר גירשה והל"ל יגרשנה בגט גמור והיה נראה לפרש עוד דה"פ דשמא יתקיים תנאה ותנשא לשני דהיינו פלוני ע"י מיתת הראשון דהיינו האחר דהשתא יחולו קידושי פלוני בהיתר בלא גירושין מהאחר ויחולו שפיר למפרע קידושי האחר ע"י קיום תנאה ולא תהיה אצלו למפרע בזנות וכן אם יגרשנה האחר ותנשא לפלוני יחולו שפיר קידושי האחר למפרע גם זה אינו נוח לי ויותר נ"ל לפרש דבריהם בקושייתם שלא כדברי הרשב"א באם תקיים תנאה בלא גירושין דלא תהיה אצל האחר רק בזנות כפנויה כיון דלא יחולו קידושי האחר אלא כיון דלא יחולו קידושי האחר גם למפרע כמ"ש לעיל לא הויא לגביה גט כלל למפרע ותהיה גם עתה אצלו כא"א גם אם תקיים תנאה לינשא לפלוני אלא דקושייתם דמ"מ אהני לה קיום תנאה אף בלא גירושין לינשא אחר כך לכל מי שתרצה ומיהו בין תנשא לפלוני ובין לא תנשא לא קמה כבר בא"א לגבי האחר ואהא תירצו שפיר דלא תנשא לפלוני בלא גט משום דאם תנשא לו לפלוני השתא בלא גירושין הויא ודאי א"א לגבי האחר אבל אם לא תנשא לו השתא אפשר לתקן קלקולא שלא תהיה אשת איש שמא יתקיים תנאה לינשא לפלוני אחר מיתת הראשון דהיינו האחר או אחר שגירשה ואז הוה שפיר הגט הראשון גט למפרע דגם קידושי האחר יחולו למפרע ולא הויא לגביה א"א ודו"ק היטב:

בא"ד ואי הוה מפרש בדידה קיימא לאגרושה ולאינסובי דודאי אין בידה שישאנה כו' עכ"ל ק"ק דהא לרבא קיימינן הכא ואיהו קאמר לקמן בתבעלי לפלוני דבידה הוא לקיים תנאה דאפשר דמשחדא ליה בממונא ודוחק לחלק בזה בין תנשאי לפלוני ובין תבעלי לפלוני ודו"ק:

גמ' הא לאחר תנשא כו'. נ"ב לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא כו' וקשה דהא רב נחמן גופיה הדר ביה וס"ל דתצא וצ"ל דרבא סבר דלרב נחמן שרי לכתחלה להנשא לאחר ומתגרשה מאחר ומ"מ הדר ביה רב נחמן משום דלא תצא משמע דאינו צריך להוציאה ומש"ה אוקי רב נחמן דלא קאי אלא אאלו ולא אאחר ומש"ה הקשה לרבא שפיר וק"ל אבל מ"מ קשה מנא ידע רבא דרב נחמן הכי ס"ל דלמא מכ"ש דלאחר לא תנשא ותצא ואפשר דרבא סבר מאחר דרב נחמן אמר בדוכתא אחריתי דלא בעי קיומה תנאי ברישא כגון גבי שינה א"כ הוה ליה לפרש הכא שצריכה לקיים תנאה ברישא כדי שלא תבא להשוות ודו"ק. (עיין במהרש"א):

רש"י בד"ה ה"ג כו' אמתנה ואם כו' הד"א:

בד"ה אין חוששין כו' דומיא דע"מ שלא כו'. נ"ב ואינו מחוור דע"מ שלא תבעלי לפלוני הוה ליה כע"מ שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני דהכא והכא בתנאה קיימא כל ימי חיי אותו פלוני ומשעה שמת נתקיים תנאה הכא והכא ועוד דמה הפרש יש בין אבא ואביך ובין פלוני דאי משום דבאבא ואביך איכא איסורא באחר נמי איכא איסורא דכל שנבעלה לו הגט בטל ובתנאה קיימא ונמצא בא על א"א. ומיהו בהא איכא למימר דבאחר איכא למיחש שמא תבעל לו אחר מיתת המגרש דאיהו לא איסורא קא עביד הלכך חוששין שמא תבעל לו אבל באבא ואביך דכל שעה באיסורא קיימא להו ל"ח שמא תבעל להן וכן פירשו בתוס' דבהכי איכא לאפלוגי בין פלוני לאבא ואביך עכ"ל רשב"א בחידושיו (עיין במהרש"א):

בד"ה לאביי ניחא כו' משום דלדידיה לר' יהודה בן תימא אפילו לא יתקיים התנאי הרי זה גט אלא לרבא קשיא דהא אמר דאפילו רבי יהודה בן תימא מודה בה כצ"ל. (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה מסתברא כו' ולעולם לאפוקי מדבעי רבא מרב נחמן כו' כצ"ל:

בד"ה הכא בדידה כו' לא הוי א"א לזה כו'. נ"ב פי' אלא כאילו בזנות היה עמה וק"ל:

בא"ד ע"י מיתת ראשון כו'. נ"ב פי' האמצעי וק"ל:

בד"ה ע"מ וקשה להרב כו' כצ"ל:

גמרא. וכ"ת אפשר דמינסבא היום כו'. מפרש"י משמע דגריס דמיגרשה היום ומינסבא למחר:

שם התם בדידיה קיימא דאי בעי מבריז נפשיה כו'. ק"ל דלפ"ז מאי פריך ר"מ בסוכה (כו) על הא דמשני במוסר שינתו לאחרים. ערבך ערבא צריך:

שם ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך א"ח שמא נבעלה להן. התוס' לעיל (פב ב) ד"ה שר"א (ובד' פג) ד"ה ועמדה וכאן ד"ה ע"מ שתבעלי. העתיקו שמא תבעל להן. ועי' ר"ן בשם הרמב"ן:

שם פלוני נמי אפשר דמשחדא ליה. כצ"ל:

תד"ה הכא. דודאי אין בידה שישאנה זה כו'. מה שהקשה המהרש"א מהא דאמרי' לקמן אפשר דמשחדא ליה כו' (מש"כ דרב אמר סברא זו. ל"ד דגם לאביי צ"ל כן וכדפרש"י שם ברע"ב) לק"מ. דל"א סברא זו אלא בכדי דלא תיהוי תנאי שא"א לקיימו. אבל דתנשא לכתחלה על סמך זה ודאי לא דדילמא לא יתרצה או שתעני ולא תהא ידה משגת לשחדו כמש"כ התוס' לעיל (פב ב) בד"ה שר"א בתנאי דע"מ שתתני מאתים זוז וז"פ:

תד"ה ע"מ שתעלי (בסופו). אבל תנאי אין לחוש אם לא יוכל כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה הכא בדידה וכו' ולפי פרש"י ור"ת. בכתובות דף סג ע"ב:

ד"ה על מנת וכו' וי"ל ע"י שם. ע' חגיגה דף יד ע"ב תד"ה נכנסו:

כיון דפסקה פסקה. עמ"ש ר"ן בנדרים כ"ט ע"א דבקידושין אין שום סברא לשייר בזמן לומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלא שייך קנין פירו' באשה ע"ש ויש לעיין מ"ט לא אמרינן הכא ויצאה והיתה ותיקשי להרמב"ם דפסק דלא כשמעתין מדאמרי' לקמן מיומא דנן ולעלם. מיהו לעיל נמי לא פסק הקישא דויצאה והיתה גבי חוץ מראובן ושמעון פ"ב ע"ב וצריך טעם:

שמא יאמרו נשותיהם נושאים זל"ז במתנה. בפנ"י פשיטא לי' ה"ה בלא תינשאי אלא לפלוני נמי איכא האי גזירה ולדידי מספקא לי טובא דהרי אם תרצה לא תנשא לשום אדם לא לו ולא לאחר ומ"מ תהי' מגורש' לענין בעיל' זנו' וכדומה ואיך יאמרו נשותיהן נותני' במתנה וכיון דלא יאמרו כן אם כן מותר' אפי' לו. אבל מ"מ מודינא לי' למר אם אמר ע"מ שלא תהי' מותר' אלא לפלוני נמצא אסורה לכ"ע אפי' בזנו' ואם לא תתיר עצמו לפלוני לענין מה נתגרשה וא"כ יאמרו נשותיהן נותנים זל"ז במתנה. ועפי"ז י"ל קושי' ירושלמי אדר"א שמועתא רובא אמתני' דקרא אמר אפי' לא התירה אלא לאיש אחד ומתני' מיירי שלא אסורה אלא לאיש א' ולהנ"ל א"ש קרא מיירי קודם גזירה אבל אחר שגזרו חכמים שלא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה לא מצי למינקט כי האי גוני שאינה מותר' אלא לאחד:

ולאחר לא תינשא. הרמב"ם פסק אם נישאי' לאחר תצא בלא גט וכ' ה"ה דס"ל ע"מ שתינשא לפלוני תחלה והוא נגד משמעו' דשמעתין. ולפע"ד הא כ' תוס' דכופין להוציא. והנה לפמ"ש לעיל בשם תשו' הרא"ש דאין הגירושין ולא כתיב' הגט מועיל כל זמן דלא חייל גט הראשון וחיילי קידושין השני' דאם נכתב הגט קודם לכן ה"ל ככתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט וא"כ ע"כ הכא א"א לכופו להוציא אלא א"כ נישאי' תחלה בחופה לפלוני ועי"ז יוגמרו גירושין הראשונים ויחולו קידושין האמצעים ונעשית א"א להפלוני עד שנכוף את האמצעי לגרש ואם כן בשעת חופה של זו לא היתה ראויה לביאה עד אחר כפיי' הגירושין וה"ל כמו חופת נדה דבעי' רב אשי במס' כתובו' נ"ו ע"א ולא איפשטא וכל הפוסקים מפרשי' האיבעי' רק לענין תוספ' כתובה. אבל רמב"ם פסק לענין קנין אישו' דחופ' נדה אינו קונה א"כ ה"ה הכא. ובשמעתין מיירי רבא שהיה קודם רב אשי הרבה אבל השתא דבעי רב אשי ומספיקא חופ' נדה אינה קונה אם כן מפרשי' מסתמא נתכווין ע"מ שתינשאי לפלוני תחילה ואם נישאי' לאחר תחילה אין כאן קידושין כלל אפילו תינשא אחר כך לפלוני:

ע"מ שתיבעלי לפלוני וכו'. למאן דלא גרס שלא תיבעלי לאבא וכו' אתי' רישא לדיוקא דוקא לפלוני אבל לאבא ואביך לא וקמ"ל הא דאביי ורבא אבל למאן דגרס ע"מ שלא תיבעלי לאבא ונשמע זה מדיוקא דסיפא וא"כ רישא למה לי ולרמב"ן דס"ל כל תנאי בקום ועשה צריך ראיה שנתקיים התנאי והכא קמ"ל אפי' נתיחדה עם הפלוני דבעלמא אמרינן הן עדי יחוד הן עדי ביאה מ"מ הכא לא נתגרשה עד דאיכא עדי ביאה ממש עיין רמב"ן א"ש וא"כ להפוסקי' דס"ל ע"מ שתיבעלי דוקא בזנו' ולא ע"י קידושין עיין רשב"א אם כן קמ"ל אע"ג דאיכא איסורא מ"מ כיון דאיסור קל הוא אמרי' דמשחדא לי' ולרש"י דס"ל ע"י קידושין נמי נתקיים תנאי שתיבעלי צ"ל קמ"ל אע"ג דאיכא קצת איסור בתחל' ביאה כמ"ש רשב"א בשם ירושלמי מכל מקום כיון דבגמר ביאה נעשית פנויה למפרע אמרינן אפשר דמשחדא לי':

ע"מ שלא תיבעלי לאבא ואביך דברי רש"י תמוהים כמ"ש רשב"א ועיין מהרש"א ופני יהושע הנה בתשוב' הרא"ש ופסק בש"ע דשום חכם לא יהי' לו עסק עם גירושין ע"מ שלא תיכנס בית אביך דקשה לה לקיים ותעבור על התנאי ויבוא לידי ממזרות וא"כ י"ל פשיטא לי' לרש"י ע"מ שלא תיכנס לבית אביך אין מתירים אותה להנשא כלל שמא תעבור ודוקא שלא תכנס שלשים יום דתני לעיל בבריי' שהוא זמן קצר אבל לזמן רב לא ורמב"ן בחי' כ' דט"ס הוא ברש"י מ"ש שלא תכנס בית אביך לעולם תיב' לעולם הוא ט"ס ע"ש) ולמד רש"י מזה ה"ה שלא תיבעלי לפלוני דמסתמא היא נחשדת על בעילת פלוני ואם כן חיישינן שתעבור על התנאי כמו שלא תכנס לבית אביך:

גמרא א"ל רבא לו הוא דלא תינשא הא לאחר תינשא והא בעי קיומי לתנאה. והקשו מהרש"ל ומהרש"א ז"ל מאי ס"ד דרבא דרב נחמן ס"ל דלאחר תינשא הא ר"נ גופא הדר ביה ממאי דקאמר מעיקרא משום דקשיא ליה משום גזירה לא מפקינן ושרינן אשת איש לעלמא א"כ משמע להדיא דר"נ סובר דאם ניסת לאחר תצא ע"ש בדבריהם ולענ"ד נראה ליישב משום דלכאורה מוכח להדיא מברייתא דא"א לומר דאם ניסת לאחר תצא דא"כ לא התירה בגט זה לשום אדם כ"א לפלוני וה"ל שיור בגט ומ"ש מאם אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני דלא הוי גט כ"ש הכא שלא התירה אלא לאדם א' וליכא למימר דשאני הכא דמותרת לכל אדם אחר שתנשא לפלוני ותתאלמן או תתגרש הא ליתא דהא בתנאי דחוץ מפלוני נמי מותרת לפלוני אם ניסת לא' מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה אע"כ דאיכא למימר דתנא דברייתא סובר דאף לאחר תינשא. אלא דאכתי איכא למידחי דלעולם אסורה לאחר ואפ"ה הוי גט כיון שהתנה בלשון תנאי כמ"ש התוספות בריש פירקין וכשיטת הסוברים בע"מ מודו רבנן דשרי אלא דלפ"ז קשיא להיפך אמאי קתני בברייתא ע"מ שתנשאי לפלוני ה"ל למימר דאפילו אמר לה ע"מ שלא תינשאי אלא לפלוני אפ"ה אסורה לינשא לפלוני משום האי גזירה שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה והוי רבותא טפי שאפילו לא התנה בפירוש שתינשא לפלוני אפ"ה אסורה לו וליכא למימר דאין ה"נ דשרי בכה"ג דלא שייך האי גזירה שמא יאמרו כיון שלא התנה בפי' שתנשא לו הא ליתא דבש"ע סי' קמ"ג איתא להדיא דכל היכא דאיכא צד הוכחה שגירשה כדי שתנשא לפלוני אסורה לו משום שמא יאמרו והשתא א"ש הא דאמר ליה רבא לר"נ כיון דלאוקימתא בתריית' דר"נ לא אתי ברייתא לאשמעינן אלא שאסורה לינשא לפלוני א"כ אמאי נקיט ע"מ שתנשא לפלוני ה"ל למיתני רבותא טפי אפילו אמר ע"מ שלא תינשא נמי אסורה לו אע"כ סבר רבא דר"נ סובר דלא שייך למינקט בכה"ג אם ניסת לא תצא דודאי תצא דלא הוי גט כלל כיון שלא התירה לשום אדם אלא לפלוני הוי שיור בגט וסובר דבע"מ נמי סברי רבנן דהוי שיור בגט מש"ה קתני למילתא בע"מ שתנשא לפלוני דבכה"ג אם ניסת לפלוני לא תצא דמשום גזירה לא מפקינן ומשום שיור בגט נמי ליכא משום שהיא מותרת לינשא לאחר מיד באופן שתתגרש ותינשא אח"כ לפלוני כמ"ש מהרש"א ז"ל וא"כ מקשה רבא שפיר דא"א לומר כן כיון דלאו בדידה תלי' לאיגרושי מש"ה מוקי לה רבא במילי אוחרי דברייתא אתא נמי לאשמעינן הא גופא דלאחר נמי לא תנשא ואם ניסת תצא מה"ט גופא דלאו בדידה תליא לאיגרושי ואפ"ה אם ניסת לפלוני לא תצא דלא הוי שיור בגט משום דתנא דברייתא סובר דע"מ לא הוי שיור והא דלא קתני ע"מ שלא תנשא אלא לפלוני משום דהתם ליכא רבותא בהא דלא תנשא לאחר ואם ניסת תצא דמילתא דפשיטא היא כיון שכן התנה הבעל מש"ה קתני ע"מ שתנשא לפלוני דאשמעינן תרתי בין במה שאסורה לאחר ואם ניסת תצא ובין במה שאסורה לפלוני ואם ניסת לו לא תצא כנ"ל נכון ובזה מדוקדק היטב לשון רש"י בד"ה הא לאחר ודוק היטב:

תוס' בד"ה הכא בדידה קיימא לאיגרושי אע"ג כו' לא הוי אשת איש לזה שניסת לו עכשיו כו' עד סוף הדיבור. עיין בזה במהרש"א ובאמת שכל הדרכים שכתב הם בחזקת תקנה לקיים דברי התוספות אמנם לענ"ד עיקר כפי הגירסא של מהרש"ל ז"ל וכך מצאתי בנוסחא ישנה דפוס וויניציאה וכוונתם כמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם ר"י בעל התוספות דלא הוי א"א לזה האמצעי והיינו שלא חלו הקידושין שלו כלל כיון שא"א לקידושיו שיחולו אא"כ תינשא לפלוני ואי אמרת שאם תינשא לפלוני יחולו קידושי האמצעי למפרע א"כ קידושי פלוני לא חלו נמצא דלפ"ז לעולם לית לן למימר דחלו קידושי האמצעי וכפנויה היא לגביה וע"ז כתבו דשפיר תוכל לקיים תנאה לענין שיחולו קידושי האמצעי והיינו אם ימות הבעל הראשון או יגרשה בגט כשר ואף שכתבתי לעיל שרוב הפוסקים ככולם כתבו דלאחר שכבר גרשה הראשון בגט כשר ע"י תנאי דע"מ שהוא כמעכשיו שוב אין יכול לגרשה שנית ולבטל התנאי וכ"כ הטור והש"ע (סי' קמ"ג) בפשיטות מיהו סבר' דשיטת ר"י בעל התוס' אינו כן לפי מה שנראה מדבריו לעיל דף פ"ב ע"ב סוף דיבור המתחיל אפילו לא נתגרשה שאפילו אם ניסת לאחר אפ"ה יכול בעלה הראשון להתירה בגט למי שנאסרה עליו וכ"ש הכא דלסברת התוספות עכשיו לא חלו קידושי האמצעי עדיין ואכתי אגידא בבעל הראשון ויכול לגרשה מחדש ולהתירה לכל אדם ויחולו קידושי האמצעי כנ"ל ודו"ק:

בא"ד ואי הוי מפרש בדידה קיימה לאיגרושי ולאינסובי דודאי אין בידה שישאנה כו' עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל דהא אליבא דרבא קיימינן הכא ואיהו קאמר בסמוך שבידה להינשא והיינו דאפשר דמשחדא ליה בממון כו' ע"ש ואני תמה על פה קדוש שיאמר כן דרבא לא קאמר בסמוך אלא לענין דלא מיקרי תנאי שא"א לקיימו ולומר שהוא כמפליגה בדברים דכיון שאפשר לתנאי שיקויים בשום צד ה"ל תנאי מעליא ולא הוי גט אא"כ תקיים התנאי אבל להקל בשביל כך ולומר שתינשא לאחר על סמך שתקיים התנאי ותינשא לפלוני ע"י ממון ודאי אינו עולה על הדעת כלל דדלמא אף אי יהבית ליה תרקבא דדינרי לא יתפייס לישאנה וזה ברור וק"ל:

רש"י בד"ה אין חוששין כו' אבל אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך כו' עכ"ל. וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו ואינו מחוור דע"מ שלא תבעלי לפלוני דמי לע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהוי גט וע"ז כתב מהרש"א ז"ל דלא קשה מידי דע"מ שלא תשתי יין בידה לקיים משא"כ בתנאי שמא תבעלי לפלוני אין בידה לקיים דשמא תבעל באונס כו' ע"ש. ולענ"ד עדיין לא סרה בזה קושית הרשב"א על פרש"י ז"ל דעיקר קושיית הרשב"א על מה שכתב רש"י דאינו גט משמע דלא הוי גט כלל דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך דלא הוי כריתות כלל וע"ז כתב הרשב"א ז"ל דלא דמיא אלא לע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ואי משום דהכא חיישי' שמא תבעל באונס האי חששא לא הוי אלא מדרבנן לענין שאסורה לינשא כל ימי חיי פלוני אבל לעולם מיהא גט מעליא הוי לאחר מיתת פלוני וכן בחייו לענין יבום וזה ברור בכוונת השגת הרשב"א ז"ל על שיטת רש"י ז"ל וכבר עלה בלבי ליישב שיטת רש"י על דרך שיטת הרמב"ם ז"ל שהביאו הרשב"א והר"ן ז"ל דאפי' בע"מ שלא תינשא לפלוני לא הוי גט אא"כ קצב זמן אבל בדלא קצב זמן דמי לע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דלא שייך לדמות לע"מ שלא תשתי יין כל ימי פלוני דאפשר שתשתה לאחר מיתת פלוני משא"כ הכא א"א לה לינשא או להיבעל לפלוני ע"ש וכן נ"ל לכאורה אלא דלשון רש"י שכתב שמא תיבעל לו לא משמע כן וצ"ע ודו"ק:

גמ' [מסתברא כו'] כיון דפסקה פסקה. והקשו [תוס'] הא הי' הספק אי מהני כמו בחוץ וממילא היום מגורשת ולמחר לא ע"ש. וי"ל דהפי' הוא בש"ס למ"ש הר"ן ז"ל נדרים דלכך בקדושין מהני כשמקדשה על ל' יום ולא פקעי שוב משום דקנין לזמן הוי רק קנין פירות וזה אינו מועיל באשה ולכך ודאי כוונתו שיהי' קנין הגוף וממילא לא פקעי שוב ע"ש משא"כ הקדש פקע לחד מ"ד ע"ש. וא"כ י"ל דהספק הוא כאןבגט ג"כ דהא אם אינו מגרשה רק על ל' יום הוי רק מקנה לה קנין פירות והקנין הגוף הוי שלו עדיין ולא מהני ולכך ודאי הי' כוונתו שיפקע לגמרי אותו היום גם הקנין הגוף ושוב ממילא כיון דפסקה פסקה. והי' בעיית הש"ס לר' אליעזר אי דוקא בחוץ דלמאן דשרי שרי לעולם משא"כ בהיום דלא שרי כלל לא מהני ושוב ממילא ודאי הי' כוונתו שיפקע לגמרי האישות אותו היום דאי ישאר הקנין הגוף שלו לא יועיל כלל גם לר"א וממילא כיון דפסקה פסקה א"ד לא שנא רק דמועיל לר"א גם שיור כה"ג ושוב י"ל דהי' כוונתו רק על הקנין פירות אותו יום דוקא והוי כמו בהקדש התם ואעפ"כ מועיל על אותו יום. ומסיק דבין לר' אליעזר כו' כיון דפסקה פסקה והיינו כצד הראשון מהאיבעיא דבכה"ג אינו מועיל גם לר"א ושוב כונתו שיפקע לגמרי וממילא כיון דפסקה פסקה כנ"ל:

לכאורה למ"ש בש"ס ריש קדושין דאם אמר את אשתי או לקוחתי הוי לשון קדושין א"כ לכאורה אם הגט שוה פרוטה ניחוש שמא הי' כוונתו למחר את אשתי שמקדשה על למחר בגט זה ששוה פרוטה ואף שאינו אומר בזה מהני למ"ד דידים שאינם מוכיחות הוויין ידים. ואף דבאומר קודם גירושין התקדשי לי אחר שאגרשך לא מהני מ"מ הא כאן אומר זה בשעת גירושין ואז שוב בידו לקדשה. וא"ל משום שאינו נותן לה כלום דנעשה בל"ז שלה מחמת הגט. דהא בכנסי סלע זו שאני חייב לך מהני אף שנעשה אז שלה ע"ש. אך לא קשה כלל חדא דבעינן שתאמר הן שם דאל"כ הוי שתיקה שלא בשעת מתן מעות וכן הכא כיון שלא אמרה הן. ועוד התם הטעם שמחלה לו ע"ש. ועוד כיון שאומר דכוונתו הי' רק על הגירושין ולא על הקדושין נאמן. כנ"ל. ועוד דדוקא התם שהקדושין לאלתר יש סברא דמהני בכנסי סלע כו' משא"כ כאן שמקדשה למחר ואז כבר הנייר שלה מהיום מחמת הגט ולא דמי לנתאכלו המעות דאז היתה חייבת לשלם לו ע"ש בתוס' ור"ן [קדושין דף נ"ט]. ועוד דאף למ"ד ידים שאין מוכיחות הוי ידים הוא דוקא בשאר קדושין שאינו אומר בזה דיש יד עכ"פ דודאי לא מקדשה בדיבור אבל כאן אין כאן יד כלל דשמא כוונתו על הגט ואינו מקדשה כלל ואף יד שאינו מוכיח לא הוי ולא מהני כלל כנ"ל:

בתוס' הקשו מהא דתיקן רב מיומא דנן ולעלם כו' ע"ש. וי"ל בפשיטות דהתם בכתיבת הגט אם נכתב על דעת כן שפיר פסול שלא נכתב לשם כריתות כלל ולא שייך בזה כיון דפסקה כו':

הרמב"ם ז"ל פוסק דלא הוי גט כלל בהיום אי את אשתי כו'. ותמוה מאוד כמ"ש הפו' דנהי דסובר דהא דרב פליג מ"מ אינו מוכח רק דלא סבר פשיטות הנ"ל רק שהוא ספק אבל עכ"פ למה ודאי אינה מגורשת ע"ש:

וי"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש. דהנה לכאורה מ"ש ממכירה לזמן על ל' יום דמהני ואח"כ נעשה שלו ממילא ולא אמרינן כיון דפסקה. וע"כ הטעם כמ"ש הר"ן ז"ל נדרים כ"ט דהתם הוי רק קנין פירות וממילא הקנין הגוף נשאר עדיין אצלו ולא שייך כיון דפסקה דהא זכות זה נשאר עדיין אצלו גם תוך הל' יום ע"ש בר"ן ז"ל. אבל בגט דקנין פירות לא מהני ואם הי' נשאר אישות זה אצלו גם תוך הל' יום לא הי' גט כלל שאינו כריתות גם היום וע"כ כיון שאומר היום אי את אשתי פסקה לגמרי. וממילא לא מהני כלל שתהי' אשתו למחר ושפיר כיון דפסקה פסקה כו' כנ"ל. אך אמנם קשה לפ"ז דא"כ הא שני הדיבורים סותרים דאם יתקיים מה שאומר למחר את אשתי שוב אינה מגורשת גם היום שאינו רק קנין פירות. ואם יתקיים מה שאומר היום אי את אשתי לא יתקיים דיבור הב' דכיון דפסקה כו'., וא"כ למה יהי' מהני הא הוי ממש כמו בחוץ לרבנן דכשאומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ג"כ סותרים ב' הדיבורים דאם יתקיים חוץ ממילא אינה מגורשת כלל גם לכל אדם. ואעפ"כ אינה מגורשת כלל כיון שמשייר זה חוץ לפלוני ואינו רוצה לגרש בענין אחר. וממילא גם בלמחר את אשתי כיון שזה הוי שיור גם על היום והוי כאומר חוץ שאישות זה ישאר הקנין הגוף גם היום שתהי' למחר אשתו. וא"כ ממילא הגט בטל ואיך שייך כיון דפסקה הא לא פסקה כלל. דבשלמא אם הי' מה שאומר למחר את אשתי דבר אחר שאינו תלוי בהיום ובין כך וב"כ מגורשת היום אף שלא תהי' מגורשת למחר הי' שייך כיון דפסקה כו' דעכ"פ היום מגורשת לגמרי בלי שיור ושוב גם למחר מגורשת ולא דמי לחוץ. משא"כ למ"ש דזה תלוי בהגירושין דהיום ואם למחר היא אשתו עדיין הקנין הגוף נשאר גם היום ושוב הוי ממש כאומר חוץ לרבנן דשייר גם היום כנ"ל שלא נתן לה רק קנין פירות כנ"ל. ולכאורה הי' דמי להא דאמר זבחים ל' וב"ק ע"ג ע"ב גבי תמורת עולה ותמורת שלמים דפליגי ר"מ ור"י לרבא אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ע"ש וע"ש תוס' ב"ק ד"ה הרי זו כו' דטעמא דר"מ שדעתו אם יהי' אפשר לשניהם שיחולו יחולו ואם לאו ישאר לשון ראשון ור"י סבר להיפך דדעתו שישאר לשון אחרון. וכן כאן דהי' דעתו ג"כ כנ"ל אם יהי' אפשר שיתקיי' ב' הדיבורים כו' ואם לאו יתקיים השני היינו דלמחר את אשתי וכיון דקיי"ל כר"י דלשון אחרון עיקר לא מהני כנ"ל. ויש לחלק דשם עכ"פ בשניהם יש קיום מעשה או תמורת עולה או שלמים. ודעתו שאם אי אפשר יתקיים מעשה השני' שיהי' תמורת שלמים משא"כ כאן שהגט הוא המעשה ואם יתקיים דיבור הב' דלמחר א"א לא יתקיים שום מעשה ויתבטל לגמרי לא אמרינן כנ"ל:

ואין לדמות לכאורה להא דאמר נדרים ס"ט דבעי רבה אמר קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אלא א"כ חלה הפרה וכתב שם הרא"ש דאם אמר קיים ליכי ומופר ליכי ולא אמר לא תחול אלא א"כ כו' חיילא הקמה ולא ההפרה ואף למ"ד תפוס לשון אחרון היינו היכא שבאפשרי שיחולו שתיהן אבל הכא חל הקמה ולא ההפרה ע"ש. וממילא גם כאן חל דיבור הראשון כיון שא"א להתקיים שתיהן כו'. אך לא דמי דהתם מיד שאומר קיים ליכי נגמר הקיום בדיבור לבד ואינו יכול לבטל שוב במה שאומר מופר ליכי ותכ"ד באמת צ"ע שם. אבל כאן שאומר הכל קודם נתינת הגט ולא חל עדיין הדיבור של היום אי את אשתי עד שאומר דיבור הב' שלמחר את אשתי כנ"ל והוי כמו קיים ומופר ליכי התם כשאומר ליכי פעם א' לא נגמר הקיום עד ההפרה ע"ש. ולא שייך ג"כ הא דרבה בקיים ומופר ליכי דנימא כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו. דהתם הם ב' דברים נפרדים הקיום וההפרה משא"כ כאן שהוא שיור מהדיבור הראשון וגם לא דמי להא דקיים ליכי היום ומופר למחר דהתם אפשר שתועיל ההקמה על היום ויהי' מופר למחר ואי לא מהני ההפרה היינו משום דהקיום כבר נגמר בדיבור משא"כ הכא הוי כחוץ כנ"ל. (וכן לכאורה כמו מהיום ולאחר מיתה דמספקא אי תנאה או חזרה וכן כאן הוי חזרה ויש לחלק):

ומ"מ נראה החילוק בין חוץ. דהא הוא טועה וסובר שאפשר דיבורו להתקיים וממילא בחוץ לפלוניהוא רוצה באמת להתירה לכל אדם ולפלוני אינו רוצה ואף אם הי' חל הגט נגד כל אדם כמו לר"א מ"מ לגבי זה שאינו רוצה אינה מגורשת שאינו תלוי בזה ושוב לרבנן אינה מגורשת כלל דהא אינו רוצה להתירה לזה ואף שרוצה להתירה לגמרי לכל אדם מ"מ אי אפשר כיון שאם יהי' כרצונו מ"מ יהי' שיור כנ"ל. משא"כ כאן בהיום אי את אשתי דכיון שטועה שאפשר ממילא רצונו להתירה היום לגמרי אף לקנין הגוף ושתהי' למחר אשתו וא"כ אם יהי' כרצונו ממילא מגורשת לגמרי כיון דפסקה כנ"ל. ומ"מ אינו מוכרח דאף שטועה י"ל שטועה דקנין פירות מהני כיון דממילא הוי קנין פירות וגם כן אם יהי' ככוונתו הוי שיור גם היום וקשה כנ"ל. ועוד קשה קושית התוס' דפשוט דבין לר"א כו' כיון דפסקה וזה לא איבעיא לי' כלל דנימא לר"א כיון דפסקה רק אי הוי כמו חוץ או לא מהני כלל ע"ש. לכן י"ל דהרמב"ם ז"ל מפרש להיפוך דבעיית הש"ס היא לר"א כפשוטו אי מודה דלא מהני כיון דלא שרי לגמרי או ל"ש והוי כחוץ כו'. ומיבעיא לי' לרבנן אי נימא עד כאן לא קאמרי רבנן אלא בחוץ דלא מהני משום דלא פסקה לגמרי אבל הכא כיון דפסקה כו' היינו כיון דעכ"פ אותן הל' יום פסקה מיני' לגמרי ושוב מהני הגט עכ"פ ל' יום דעכשיו הוי כריתות. וממילא מסופק אי נימא דמהני גט על ל' יום ואח"כ נעשית אשתו. ואעפ"כ לא הוי שיור לרבנן כיון דעכ"פ אותן ל' מותרת לכל. וגם לא הוי חזרה מה שאומר למחר את אשתי דהא אפשר להתקיים שתיהן. או דנימא דאי מגורשת עכ"פ ל' יום שוב מותרת לעולם דלא משכחת קנין פירות באשה וממילא שוב אינה מגורשת כלל אף ל' יום דהוי חזרה והוי שיור הקנין הגוף כנ"ל. ומיושב בזה מה שהקשו תוס' עוד שם דלמה לא אמר לרבנן רק חד צד ולא אמר ג"כ או דלמא לא שנא כמו דאמר לר"א ע"ש שנדחקו. ולמ"ש א"ש דבמה שאמר דלא דמי לחוץ דהכא כיון דפסקה פסקה בזה נכלל שוב ב' הצדדים לרבנן או כיון דפסקה פסקה עכ"פ עכשיו ומהני או דפסקה לגמרי ולא מהני כלל ואח"כ פשוט לי' דבין לר"א ובין לרבנן כיון דפסקה פסקה. וע"כ לר"א הפירוש דפסקה לעולם ושוב לא מהני כלל דהא אינו רוצה לגרש לעולם וקנין פירות לא מהני והוי כצד הראשון מהאיבעיא לר"א דכאן מודה דלא מהני כלל ומיושב קושי' תוס' הנ"ל וכן לרבנן כיון דפסקה כו' ותהי' מותרת לעולם ושוב לא מהני כלל גם על ל' יום כנ"ל דלא מהני קנין פירות באשה וכמ"ש הר"ן ז"ל נדרים. וממילא פסק הרמב"ם ז"ל שפיר דאינה מגורשת כלל אף מספק דהא איפשיטא האיבעיא דלא מהני כלל כנ"ל. והא דאתקין מיומא דנן ולעלם הוא ג"כ כנ"ל וא"ש:

שם גמ' ת"ר הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני כו' אמר ר"נ ה"ק לא תנשא לו שמא יאמרו נשיהן נותנין כו'. ואם נשאת לאחר לא תצא ופריך ומשום גזירה לא מפקינן מיני' ושרינן א"א לעלמא כו'. ולשון הש"ס תמוה מאוד דאיך פריך משום גזירה מה ענין זה להגזירה הא משום האי גזירה לא שרינן להנשא לו אבל מה שלא תצא מהאחר אינו ענין לגזירה והי' לו למפרך אמאי לא תצא הא בעי לקיומא לתנאי כדפריך אח"כ. ונראה לפרש דהוי ס"ד עכשיו כמו דמסיק לקמן לאביי בע"מ שתאכלי בשר חזיר דהוי תנאי שאי אפשר לקיימו כיון שהוא איסור. ואף לרבא מ"מ בע"מ שתבעלי לאבא ואביך הוי א"א לקיימו דהם לא יעשו איסור ע"ש. וסבר עכשיו דגם באיסור דרבנן הדין כן כיון דהאיסור יעשה גם האחר הוי תנאי שא"א לקיימו והתנאי בטל והמעשה קיים דמה חילוק בין איסור דרבנן לדאורייתא ולכך אמר ר"נ שפיר דלא תנשא לו לפלוני משום גזירה דשמא יאמרו כו'. וממילא כיון דאסורה מדרבנן להנשא לו שוב הוי התנאי שתנשא לפלוני דבר שא"א לקיימו כמו ע"מ שתבעלי לאבא כו'. ושוב התנאי בטל לגמרי ומותרת להנשא לאחר ממילא בלא קיום התנאי וכנ"ל. ופריך ע"ז שפיר ומשום גזירה שרינן א"א לעלמא דהיינו משום הגזירה בעלמא נימא דהוי דבר שא"א לקיימו שתהי' מותרת לאחר בלא קיום התנאי דמה"ת היא אשת איש ואין זה סברא וכמ"ש התוס' לענין שהפקיעו רבנן הקדושין דחזר בו דאינו סברא בשביל חשש זה ע"ש כנ"ל:

שם אלא אמר ר"נ [ה"ק הרי זו] לא תנשא לו כו' ואם נשאת לו לא תצא כו' ופריך רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא והא בעיא קיומא לתנאה וכ"ת אפשר [דמנסבא היום] ומיגרשה למחר כו' אטו בדידה קיימא לאיגרושי בדידי' קיימא כו' ותמוה כמ"ש הפ' דאיך דייק רבא הא לאחר תנשא דלמא לאחר תצא אפי' דיעבד וכמו דאמר רבא עצמו אח"כ. ונראה ליישב. דהנה תוס' הקשו מאי פריך אטו בדידה קיימא כו' הא באמת בדידה קיימא דהא יכופו אותו לגרשה משום איסור אשת איש דבעי קיומי' לתנאי' והוא תימה ע"ש. ונראה בפשיטות דלא קשה כלל. דהא עוד קשה מאי קאמר אטו בדידה קיימא כו' אבל אם הי' בידה היתה מותרת דגם בתנאי מיזדהר אינש כדי שלא יעשה איסור למפרע וכמו בקונם עיני בשינה דמותר לר"נ. וא"כ מאי קאמר בדידי' קיימא מאי בכך הא כמו דשייך עלי' שבודאי תקיים התנאי שלא תעשה איסור למפרע ממילא שייך גם עליו שבודאי יגרשה כדי שלא יעשה איסור ויראה לגרשה דהא עליו יש ג"כ האיסור אשת איש כמו עלי' כנ"ל. אך באמת לא קשה כלל דבשלמא אדם על עצמו יכול לסמוך ומותר לישן היום שיודע בעצמו שבודאי יזהר למחר שלא יעשה איסור למפרע אבל אינו רשאי לסמוך על אדם אחר שלא יעשה איסור דשמא הוא רשע ויעבור וא"כ כאן דתלה הדין בדידה שמותרת להנשא לכתחלה ופריך שפיר דאיך תהי' מותרת הא לאו בדידה קיימא לאיגרושי ואם הי' בידה היתה מותרת כמו בשינה משא"כ שאינה בידה שמא לא יגרשה ואף שגם עליו יש איסור מ"מ שמא יעבור כנ"ל:

וממילא מיושב קושיית תוס' דהא נכוף אותו לגרשה משום איסור אשת איש. ולמ"ש א"ש דהא אם ניסת לו כבר אין יכולין לכוף אותו לגרשה דהא נגדו שפיר בדידי' קיימא לגרשה בע"כ ומותר לדור עמה על סמך שיגרשה אח"כ ותקיים התנאי כמו בשינה. ולא שייך דאולי לא תנשא ואינו רשאי לסמוך עלי' דז"א דאם לא תנשא אין לו תועלת במה שיגרשה עכשיו ג"כ ואף שלא יהי' רשאי לבא עלי' עוד דיהי' איסור נוסף מ"מ כיון שכבר בא עלי' לא כופין אותו כדי שלא יהי' איסור למפרע כמו בשינה כיון דבדידי' קיימא. ולכך כיון שאין כופין אותו ממילא היא אסורה להנשא לו לכתחלה דאינה רשאי לסמוך עליו שלא יעשה איסור כנ"ל. ויש להעמיס זה בלשון התוס' שתירצו דכיון דיכול לדחותה כו' ע"ש היינו משום דעל הביאה שכבר בא עלי' אין יכולין לכוף אותו כיון דבדידי' קיימא רק דכיון שאסור לדור עמה עוד נכוף אותו ושוב יכול לדחותה. ומיושב גם קושיא ראשונה דדייק רבא שפיר הא לאחר תנשא דא"ל הא לאחר תצא ומשמע משום איסור שעבר כדי לקיים התנאי וזה באמת אינו לר"נ דסבר בשינה דמותר כיון שבידו ממילא גם כאן לא תצא דמותר לסמוך על עצמו שיגרשה. ודייק שפיר דע"כ לאחר תנשא כיון שמחלק דוקא לו דאל"ה הם שוים. אבל רבא לנפשי' מסיק שפיר האלאחר תצא דסבר כר"י דגם בשינה אסור דלא מיזדהר בתנאי' ושפיר כופין אותו להוציא אף דבדידי' קיימא לגרשה מ"מ שמא לא יגרשה כמו בשינה כנ"ל:

והא דבאמת לא אמר הש"ס אטו בדידה קיימא לאינסובי. כ' מהרש"א ז"ל משום דאפשר הוא דמשחדא לי' בממונא כדאמר לקמן הש"ס גבי ע"מ שתבעלי לפלוני ע"ש. ודבריו תמוהים מאוד דבש"ס לא קאמר רק דבשביל זה הוי תנאי שאפשר לקיימו. אבל שתהי' מותרת עכשיו על סמך זה ודאי לא שייך דשמא לא ירצה מ"מ. וברשב"א ז"ל מבואר להדיא כן. וכדי שלא יהי' כטועה בדבר פשוט. נראה דכוונתו. למאי דמבואר לעיל פ' מי שאחזו [ע"ה ע"ב] גבי ע"מ שתניקי את בני או שתשמשי את אבא ואח"כ אומר א"א שתשמשני כו' או שמת. וסבר רשב"ג כל עכבה שאינו ממנה אינו עכבה דכיון שתלה התנאי בה שתשמש כוונתו רק שלא יהא העיכוב ממנה והוי גט כאלו נתקיים התנאי. וא"כ ממילא כאן שחלה ג"כ התנאי בדידה שתנשא לפלוני וא"כ אם אין אותו פלוני רוצה אח"כ מ"מ הוי גט דמ"מ אין העיכוב ממנה. רק דשייך כדאמר בש"ס [דף ל' ע"א] גבי פיוס אטו יהבא לי' תרקבא דדינרי ולא איפייס. וכן כאן. וע"ז כ' מהרש"א ז"ל שפיר דאפשר דמשחדא לי' בממונא. ואם אעפ"כ לא ירצה שוב לא יהא העכבה ממנה ויהי' הגט מועיל למפרע. ולכך לא מצי למיפרך אטו בדידה קיימא לאינסובי דדלמא סבר ר"נ כרשב"ג וכנ"ל אבל לענין הגירושין פריך שפיר אטו בדידה קיימא לאיגרושי וע"ז לא שייך שאין העיכוב ממנה דמי צוה לה להנשא לאחר והעיכוב ממנה כנ"ל:

ומיושב בזה מאי דקשה דהא אף אם הי' בידה להתגרש קשה דקיי"ל בהרי זה גיטך שעה א' קודם מותו דאסורה לאכול בתרומה מיד שמא ימות ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע. וממילא גם כאן אסורה להנשא שמא תמות ונמצא עברה באיסור א"א למפרע דהוא איסור חמור מתרומה כיון שלא יתקיים התנאי ומאי ראי' מקונם עיני בשינה דשם התנאי בשב ואל תעשה משא"כ כאן. ולמ"ש א"ש דכיון דסבר דבעינן עכבה ממנה לא שייך שמא תמות כמו התם בע"מ שתשמשי כנ"ל:

מה שהקשו תוס' שתאמר מאיס עלי וכפינן לי' והוי בידה ע"ש. ואינו מובן הא קיי"ל בכפי' שלא כדין דהוי גט מעושה ובטל מה"ת רק דבאומרת מאיס עלי נאמנת והוי הכפי' כדין אבל איך זה בידה שתאמר מאיס עלי הא אם לא יהי' מאיס עלי' באמת לא יהי' הגט גט כלל וכשתנשא אח"כ לפלוני תעביר למפרע באיסור א"א. ויודעת האמת שהגט בטל. ואיך בידה שיהי' באמת מאיס עלי'. וצ"ל דהתוס' סמכו עצמם על קושיא השניי' דבדין שנכוף אותו לגרשה משום האיסור אשת איש רק דיכול לדחותה שיגרשה אח"כ. ובזה יכולה לומר שפיר מאיס עלי ונכוף אותו מיד לגרשה ואף שהוא שקר מ"מ יהי' גט מעושה כדין כיון דגוף הכפי' הוא כדין משום האיסור א"א. או י"ל דתוס' קאי לחד תירוצא בב"ב פ' חזקת [מ"א ע"א] דמשום שנפטר משאר כסות הוי כתלוה וזבין דמהני ע"ש:

שם תוס' ד"ה הכא בדידה כו'. אע"ג דכשאין יכולה לקיים תנאה כו' מ"מ צריכה גט מספיקא שמא יתקיים כו' ע"ש שתמוה מאוד. ונראה הפי' כך דתוס' לטעמייהו וכמ"ש הרשב"א בשמם ע"ש דכיון שהיא נשאת לזה האחר ממילא רשאית להנשא לפלוני בלא גט לכאורה ואף דא"כ נתקיים שוב התנאי והיתה מגורשת והוי א"א מחמת האמצעי דז"א דאי אפשר לקדושי אמצעי להתקיים דאיך נימא דהוי קדושין א"כ אין קידושי פלוני תופסין ולא נתקיים והיתה א"א למפרע ולכך אינם חלין וקשיא להו דא"כ איך אמר אטו בדידה קיימא הא שפיר יכולה להנשא לפלוני בלא גט ואעפ"כ לא יהי' חל למפרע קדושי אמצעי דאי אפשר כיון שאם יחולו הם בטלין וכמ"ש תוס' לעיל גבי ע"מ שלא תנשאי כו'. וע"ז תירצו דמ"מ היא אסורה לפלוני בלא גט דחיישינן שמא אחר שימות האמצעי תנשא עוד הפעם לפלוני וא"כ נתקיים התנאי מכל מקום אף אם יהי' חלין קדושי האמצעי מ"מ חלין דהא נתקיים כיון שמת ונשאת לפלוני ושוב למפרע קדושי האמצעי קיימין ושוב היתה באיסור אשת איש על פלוני עד מיתת האמצעי ולכך אינה רשאי להנשא בלא גט לפלוני. אך עדיין קשה דשוב זה בידה שלא תנשא לו עוד אח"כ. ויש לדחות:

הרמב"ם ז"ל פוסק בנשאת לאחר דהגט בטל ותמהו עליו למה הא כשמגרשה ונשאת לפלוני הגט קיים למפרע ע"ש. וי"ל למאי שכתב המשנה למלך פ"ו מה"א דכשמקדשה על תנאי אינו יכול לגרשה קודם קיום התנאי דאין גירושין רק אחר גמר הקידושין ואף דהא אם נתקיים התנאי חלין הקדושין למפרע מ"מ לא מהני ע"ש. ולכאורה קשה מכאן דמאי אמר אטו בדידה קיימא בדידי' קיימא לגרשה הא גם בדידי' לא קיימא שאינו יכול לגרשה כלל כיון שקדושיו תלויין עד שתנשא לפלוני לא נגמרו קדושיו שהיא א"א ואין הגט מועיל כלום. ואח"כ מצאתי בס' שעה"מ שהקשה כן. אך י"ל למ"ש המל"מ דבתנאי שבידו לקיימו י"ל דמהני הגט כיון שבידו שיהי' הקדושין נגמרים ע"ש רק בתנאי שבידה לא מהני כיון שהוא המגרש ע"ש. וי"ל דזהו פי' הש"ס אטו בדידה קיימא הא בדידי' קיימא ושוב אינו יכול כלל לגרשה כיון שהתנאי אינו בידו ואין הקדושין נגמרים כנ"ל. וממילא פסק הרמב"ם ז"ל שפיר דהגט בטל כשנשאת לאחר דהא כיון שנשאת לו לא יוכל שוב לגרשה כנ"ל:

או י"ל דהא ע"כ בכל התנאים דלא אמרינן דתלוי בברירה הוא כמ"ש שם דדוקא דבר שצריך לומר בו שהוברר למפרע משא"כ בתנאי שיתן אז ר' זוז דמגרש מיד על אופן שיהי' נעשה אז דבר הזה וא"כ אין צורך אח"כ שיהי' הוברר למפרע רק כיון שנעשה אז קיום התנאי אף שלא הוברר למפרע חל הגט כיון שהתנאי הי' רק שיהי' נתקיים אז ובאמת נתקיים אז מהני. והנה הכא גבי ע"מ שתנשאי לפלוני. דהדין הוא שאסורה להנשא לאחר דשמא לא יתקיים התנאי ואיסור זה הוא מדאורייתא דקיי"ל ספיקא דאורייתא הוא מדאורייתא לחומרא לכ"ע היכא דאיתחזיק איסורא. ולכך בתנאי שבקום ועשה מוקמינן אחזקה ע"ש. וא"כ כיון דאיסור זה הוא איסור בפני עצמו שאסרה תורה ספק ואף שבאמת מותר מ"מ כל שאינו ידוע לנו שמותר הוא אסור. ובשלמא בספק לשעבר הוא אם באמת מותר אינו אסור אבל הכא בתנאי דלהבא שפיר אסור קודם קיום התנאי באמת כיון שעדיין לא נתקיים ויש ספק שמא לא יתקיים. וא"כ לכאורה קשה הא בחוץ שלא תנשאי לפלוני הוי שיור רק כאן בע"מ הוא משום דמותרת לכל וא"כ קשה בע"מ שתנשאי לפלוני הא הוי שיור שאסורה לכל העולם עדיין אחר הגט משום הספק שמא לא תנשא לפלוני ושייר עלי' איסור תורה נגד כל אדם ואף שאינו איסור א"א גמור מ"מ כיון שהאיסור הוא מצד אישות הוי שיור כמו הפרת נדרים וירושה וכה"ג וכאלו הי' ב' איסורים בא"א איסור מיתה ואסור לאו והתירה מאיסור מיתה ושייר האישות באיסור לאו דלא הי' גט כלל. וכן כאן הוא מתירה נגדם מאיסור ודאי ועדיין שייר עלי' איסור מה"ת מספק מחמת האישות ולא הוי כריתות. דבשלמא בכל ספק גט לא שייך הואכלוה רק יש ספק לעבר משא"כ כאן שהוא ספק להבא ויש איסור באמת. אך י"ל דהא אח"כ כשנשאת לפלוני ונתקיים התנאי איגלאי מלתא למפרע שבאמת היתה מותרת לכל אדם ולא הי' שיור כלל ולכך מהני ואף שלא הי' נודע אז מ"מ מהני עכשיו למפרע כנ"ל. אך אמנם א"כ שוב תלוי בברירה דאי אין ברירה לא מהני כמו לאיזה שארצה אגרש דלא דמי לשאר תנאי כמ"ש לעיל דשם אין צורך שיהי' הוברר למפרע כנ"ל. משא"כ כאן דהוי שיור ומהני רק מטעם הוברר למפרע כנ"ל ושוב כיון דקיי"ל מדאורייתא אין ברירה לא מהני כלל דהוי אז שיור. דבשלמא בע"מ שלא תנשאי לפלוני לא הוי שיור דהא מותרת לכל דלא חיישינן בתנאי דשב וא"ת שמא תעבור משא"כ כאן. וגם לא מהני מטעם דאפשר שתנשא לפלוני ותהי' מותרת לכל וכמו ע"מ שלא תשתי כל חיי פלוני דהוי כריתות. דז"א דזה דוקא בע"מ אבל בחוץ לא מהני מה דאפשר. וכמו שמתנה שעד ל' יום תהי' נגד פלוני א"א דהוי שיור ולא דמי לתנאי דאם כמ"ש הרשב"א ז"ל כיון שכורת ואעפ"כ אינו כורת לגמרי לא מהני ע"ש:

ובזה מיושבים דברי הרמב"ם ז"ל דהנה הה"מ פירש דברי הרמב"ם ז"ל דלכך הגט בטל כיון שנשאת לאחר דכוונתו ע"מ שתנשאי לפלוני הוא מיד אחר הגט ולא תנשא לאחר מקודם ולכך כשנשאת לאחר כבר עברה על התנאי ע"ש. ותמוה דא"כ איך אמר רבא הא לאחר תנשא והא בעי קיומא לתנאי' וכ"ת אפשר היא דמינסבא היום ומיגרשה למחר כו' והא לאו בדידה קיימא כו' ע"ש ולדברי הה"מ מאי בכך שאפשר לגרשה הא כבר עברה על התנאי כיון שנשאת לאחר כנ"ל. ולמ"ש י"ל דהא קשה כנ"ל כיון דאין ברירה לא יועיל כלל הגט בע"מ שתנשאי לפלוני. אך אם נאמר כפי' הה"מ א"ש כיון שכוונתו שלא תנשא לאחר עד שתנשא לפלוני וא"כ אם נשאת לאחר אין הגט כורת כלל רק כשנשאת לפלוני ואז שפיר מותרת לכל אדם והוי כתנאי ע"מ שלא תנשאי לפלוני דהוי כריתות כיון שכשכורת כורת לגמרי כנ"ל ולכך סובר הרמב"ם דכשנשאת לאחר הגט בטל. דע"כ הי' כוונתו כנ"ל שלא תנשא עד שתנשא לפלוני דאם לא הי' כוונתו כן ממילא הגט בטל מחמת דאין ברירה אמנם כל זה למסקנא דאסורה להנשא לאחר ולא יכולה לסמוך שתקיים התנאי אח"כ אז ע"כ כוונתו כנ"ל דאל"ה לא יועיל כלל. אבל לס"ד דאפשר דמינסבא היום ומיגרשא למחר שפיר לא נתבטל כלל התנאי כשנשאת לאחר דאמרינן שפיר דהי' כוונתו כפשוטו ואעפ"כ מועיל דלא הוי כלל שיור כנ"ל דהא מותרת להנשא לאחר גם קודם קיום התנאי. אבל למסקנא דאסורה כנ"ל ושוב ע"כ הי' כוונתו כנ"ל ושפיר פסק דהגט בטל כנ"ל ויש לדחות:

שם גמ' בשר חזיר אפשר דאכלה ולקי' כו' אבא ואביך אטו בדידה קיימא כו' אינהו לא עבדי איסורא. וקשה דהא באם ירדו גשמים היום וכה"ג הוי תנאי גמור אף שאין בידו לקיימן מ"מ כיון שהוא דבר שאפשר להתקיים הוי תנאי. וא"כ בשלמא לאביי דמה שמתנה על עבירה הוי דבר שאי אפשר א"ש אבל לרבא דאפשר דאכלה ולקיא וא"כ מאי מועיל גבי ע"מ שתבעלי לאבא ואביך דאינו בידה דהם לא יעשו איסור מאי בכך שלא יעשו הא עכ"פ הוי אפשר דכמו שאפשר שהיא תעבור אפשר שגם הם יעברו והוי כאם ירדו גשמים ולמה לא יועיל התנאי. וגם גבי לפלוני אמר דאפשר דמשחדא לי' בממונא מאי צורך לזה נהי דאינו בידם מ"מ הוי תנאי גמור כיון שאפשר. דהא אם מתי וכה"ג הוי תנאי אף שאינו בידו כו'. והי' אפשר ליישב לשיטת רש"י ז"ל פ"ב דכל תנאי תלוי בברירה ואי אין ברירה לא מהני רק התנאי שבידה לקיימו אז אין צורך לברירה ע"ש ועיין חולין י"ד דאי אמרינן בהמה בחיי' עומדת לגדל לא אמרינן כשנשחטה הוברר הדבר דלשחיטה עומדת. דדוקא היכא שהוא ספק שקול שעומדת לגדל ולשחיטה אז כשנשחטה הוברר כו'. משא"כ היכא שאינו עומד לכך לא אמרינן הוברר אף שנעשה אח"כ כנ"ל וא"כ מיושב דגבי בשר חזיר דהוי בידה דאפשר דאכלה ולקיא ובדבר שבידה אין צורך לברירה וכן גבי שתבעלי לפלוני כיון דאפשר דמשחדא כו'. משא"כ לאבא ואביך דאינהו לא עבדי איסורא ואינו בידה ושוב תלוי בברירה וממילא אף אי יש ברירה לא מהני כיון שאינו עומד לכך כלל ממילא אף אם תהי' נבעלת להם לא יהי' מועיל דלא אמרינן הוברר כנ"ל. וגבי אם ירדו גשמים דעומד הדבר לשתיהם בספק שקול אי ירדו או לא אמרינן הוברר כנ"ל משא"כ כאן. ושוב התנאי סותר למעשה והתנאי בטל ומעשה קיים:

אך ז"א דבכה"ג מה שע"פ הדין סותר לא נתבטל התנאי כמו אם מתי. וא"כ הי' ראוי להיות להיפך שיתבטל הגט כאן ולא התנאי כנ"ל. גם בל"ז לשיטת רוב הפוסקים אין צורך לברירה בתנאי ע"ש:

וצ"ל כאן דבדבר רחוק שמסתמא לא יתקיים הדבר אף שאפשר באיזה אופן מ"מ הוי רק מפליגה בדברים כיון שיודע שמסתמא לא יהי' הדבר ודוקא שתאכל איסור אמרינן כיון שרצונה להתגרש תעבור או לפלוני אפשר דמשחדא לי' כו' ואינו רחוק משא"כ לאבא ואביך שהם לא ירצו מסתמא הוי מפליגה כנ"ל:

ע"ש ברשב"א גבי ע"מ שתבעלי לפלוני דמותרת ליבעל לו לכתחילה כיון שאח"כ נעשית פנוי' למפרע. ויש להקשות כיון דבסתם ביאה קיי"ל דכוונתו על גמר ביאה. וא"כ כמו בה"ז גיטך שעה קודם מותו אסורה לאכול בתרומה שמא ימות רגע זו ונמצאת זרה אכלה תרומה למפרע. וא"כ גם כאן איך תהי' מותרת ליבעל לפלוני שמא ימות קודם הגמר ביאה אחר ההעראה ולא נתקיים התנאי כיון שלא גמר והיתה למפרע העראה באיסור אשת איש דלענין איסור איתרבי העראה כגמר ביאה. וי"ל כיון דיש איסור אם נימא כנ"ל. שוב אמרינן דהי' כוונתו על העראה מה שהתנה שתבעלי ולכך מותרת דמיד בההעראה נתקיים התנאי. ויש לדחות: