דף פג - א
אם תמצא לומר, גם אם תפשוט את הספק הזה ותאמר כי מאי דאסר שרא, וכוונתו היא להתיר אותה גם לכל העולם וגם לראובן ושמעון, עדיין יש להסתפק באופן שהוא אמר בתחילה חוץ מראובן ושמעון, ואח"כ הוא חזר ואמר שהוא מתירה "לראובן", אך לא הוסיף ואמר גם "לשמעון" - מהו? האיך נפרש את כוונתו!
האם כוונתו לומר, שהוא רוצה להתירה לראובן, והוא הדין לשמעון. והאי דקאמר, ומה שהוא אמר רק לראובן ולא אמר "לראובן ולשמעון" משום שבתחילה, שאמר חוץ מראובן ושמעון, דפתח ביה, הוא פתח בראובן תחילה, ולכך גם עכשיו הוא פתח בראובן, אבל כוונתו להתיר אותה אף לשמעון:
או דלמא, או שמא נאמר, שכוונתו היא לראובן דוקא.
ואם תמצא לומר, אם נרצה לפשוט לראובן דוקא, שכוונתו להתיר אותה רק לראובן ולא לשמעון.
עדיין יש להסתפק באופן שהוא אמר בתחילה חוץ מראובן ושמעון, ואח"כ הוא חזר ואמר לשמעון -
מהו? איך נפרש את כוונתו?
לשמעון, והוא הדין לראובן. האם כוונתו להתיר אותה לא רק לשמעון אלא גם לראובן. והאי דקאמר, ומה שהוא הזכיר רק את שמעון, משום דסליק מיניה, שהרי כשהוציא בתחילה את שמעון מהכלל, הוא הזכיר את שמעון באחרונה, ולכך עכשיו הוא המשיך עם שמו של שמעון, אולם כוונתו להתירה אף לראובן:
או דלמא, או שמא נאמר, שכוונתו להתיר אותה לשמעון דוקא, ולא לראובן.
בעי הסתפק רב אשי: אם תרצה לפשוט שבאופן שאמר לשמעון כוונתו לשמעון דוקא, מה יהא הדין אם אמר בתחילה חוץ מראובן ושמעון, ואח"כ הוא חזר ואמר אף לשמעון.
מהו? איך נפרש את כוונתו?
אף אראובן קאי, האם כוונתו להתיר אף לראובן -
או דלמא או שמא נאמר, כי מה שהוא אמר אף לשמעון, אין כוונתו להתיר אותה אותה גם לראובן, אלא כוונתו אעלמא קאי, שלא רק לכל העולם הוא מתיר אותה, אלא גם לשמעון הוא מתירה אותה, אבל עדיין הוא אוסרה לראובן [12].
תיקו! לא נפשט הספק [13].
תנו רבנן: לאחר פטירתו של רבי אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים להשיב ולהקשות על דבריו של רבי אליעזר, על מה שאמר הנותן גט לאשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, הרי זה גט כשר ומותרת לכל אדם חוץ מלאותו הפלוני -
ואלו הן ארבעה הזקנים שנכנסו להקשות על דברי רבי אליעזר:
רבי יוסי הגלילי ורבי טרפון ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא.
נענה הרים את קולו רבי טרפון, ואמר והשיב:
[ובגמרא מבואר, שרבי טרפון פירש דברי רבי אליעזר באופן שאמר לה "על מנת שלא תנשאי לפלוני"!] לפי דברי רבי אליעזר, שאפשר לגרש אשה "על מנת שלא תנשאי לפלוני", אם כן, הרי שהלכה אשה זו אחרי גירושיה, ונישאת לאחיו של האיש הזה שנאסרה עליו מחמת בעלה הראשון [שהתירה לכל העולם חוץ ממנו], ומת אותו האח בלא בנים, ועכשיו נופלת היא ליבום לפני אחיו, הרי אין הוא יכול לייבם אותה מפני שהיא אסורה לו, כי בעלה הראשון התנה בגט שלא תנשא לו.
ואם כך, הלא נמצא, כי זה שהתנה עמה שלא תנשא לפלוני, עוקר הוא דבר מן התורה! שהרי הוא גורם לעקור את מצוות היבום, כי אילו לא היה בעלה אוסר אותה על אותו פלוני, היא היתה יכולה להתייבם לו, ועכשיו היא אינה יכולה להתיבם!
הא למדת, מכאן אנו למידין, שבאופן שאמר לה "על מנת שלא תנשאי לפלוני", אין זה נכלל במה שאמרה תורה 'וכתב לה ספר כריתות', שהרי לא יתכן שהתורה תכשיר גט שגורם לעקור דבר מן התורה.
נענה, הרים את קולו, רבי יוסי הגלילי, ואמר, השיב אף הוא על דברי רבי אליעזר -
ובגמרא מבואר, שרבי יוסי הגלילי פירש דברי רבי אליעזר באופן שאמר לה חוץ מפלוני.
היכן מצינו בתורה אסור לזה, אשה שאסורה לאדם אחד, ומותר לזה, לאדם השני -
אלא הכלל הוא: האסור, אסור לכל אדם, והמותר מותר לכל אדם.
הא למדת, מכאן אתה למד, שבאומר "חוץ מפלוני" אין זה כריתות האמורה בתורה, מפני שאינה ניתרת על ידי הגט הזה לכל אדם.
נענה הרים את קולו רבי אלעזר בן עזריה ואמר, השיב אף הוא על דברי רבי אליעזר -
כיון שהתורה אומרת שצריך לגרש אותה בספר כריתות, צריך שהגט יהיה דבר הכורת בינו לבינה, ולאחר הגירושין לא יהא לה שום שייכות לבעלה הראשון, אבל באופן שהוא משייר חוץ מפלוני, הרי עדיין היא לא כרותה ממנו לגמרי ועדיין היא תלויה בו, כיון שמחמתו אינה יכולה להנשא לאותו פלוני.
הא למדת, שאין זה כריתות האמורה בתורה, ואינו גט כשר.
נענה, הרים את קולו, רבי עקיבא, ואמר, השיב אף הוא על דברי רבי אליעזר -
ובגמרא יבואר שקושיא זו היא לפי הצד שדברי רבי אליעזר נאמרו באופן שאמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני.
הרי שהלכה אשה זו, שהתיר אותה בעלה לכל אדם על מנת שלא תנשא לפלוני, ונשאת לאחד מן השוק, שהיא מותרת להינשא לו, והיו לה בנים ממנו, ונתארמלה נתאלמנה או נתגרשה, ולאחר מכן עמדה ונישאת לזה האיש שנאסרה עליו מחמת בעלה הראשון [14] - הלא נמצא גט בטל, שהרי בעלה התנה עמה שלא תנשא לפלוני, וכיון שעברה על התנאי, בטל הגט למפרע, ונמצא שבזמן שהיא נישאת לאחד מן השוק, היא היתה אשת איש ובניה ממזרים -
הא למדת, שאין זה כריתות האמורה בתורה, כי לא יתכן שהתורה תאמר שאפשר לגרש אשה באופן שזה יכול לגרום לממזרים [15].
דבר אחר, באופן אחר הקשה רבי עקיבא על דברי רבי אליעזר -
ובגמרא מבואר שקושיא זו היא לפי הצד שדברי רבי אליעזר נאמרו באופן שאמר לה חוץ מפלוני.
הרי שהיה זה שנאסרה עליו מחמת בעלה הראשון כהן, ומת המגרש, ועכשיו היא מותרת להנשא אף לאותו כהן מחמת שהיא אלמנה, לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם.
דהיינו, אף על פי שלגבי הכהן היא נחשבת רק כאלמנה ולא כגרושה, משום שכלפיו לא גירשה בעלה הראשון, מכל מקום, כיון שהיא נחשבת לגבי שאר בני אדם כגרושה, היא נאסרת לאותו כהן מחמת ריח הגט, וכמו ששנינו לעיל [פב ב] שאפילו אם לא גירשה אלא ממנו היא אסורה לכהונה.
ואם כן נלמד בזה קל וחומר: מה גרושה לכהן, שהיא קלה, שהיא עבירה קלה, שאינה אלא לאו בעלמא, בכל זאת היא אסורה לכהונה בשביל צד גירושין שבה, מחמת שיש עליה שם גרושה, ואף שלגבי המקדש אינה גרושה אלא אלמנה -
אשת איש, שהיא חמורה מאיסור גרושה לכהן, שיש בה עונש סקילה, לא כל שכן שתיאסר להינשא לאחר מחמת שיש עליה שם אשת איש לגבי אותו פלוני, ואף שלגביו איננה אשת איש -
הא למדת, אלא מכאן אנו למידין, כי היכן שיש עליה שם אשת איש מחמת אותו פלוני ששייר בעלה בגט, אין זה כריתות האמורה בתורה, והיא נחשבת לאשת איש לגבי כל העולם.
אמר להן, לארבעה זקנים, רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה. שאם היה רבי אליעזר חי, שמא היה מחזיר לכם תשובה! אמר רבא: כולהו, לכל התשובות שהם השיבו על דברי רבי אליעזר, אית להו יש עליהם פירכא, ואפשר לסותרם. לבר, חוץ משאלתו דרבי אלעזר בן עזריה, דלית ליה פירכא, שעל שאלתו אין לנו תשובה.
תניא נמי הכי, וכן שנינו בברייתא:
אמר רבי יוסי: רואה אני את דברי רבי אלעזר בן עזריה מדברי כולן משום שעל תשובתו על דברי רבי אליעזר אין פירכא.
וכעת הגמרא באה להסביר את התשובות והפירכות:
אמר מר: שנינו לעיל בברייתא:
נענה רבי טרפון ואמר: הרי שהלכה אשה זו שבעלה התנה עמה שלא תנשא לפלוני, ונישאת לאחיו של זה האיש שנאסרה עליו מחמת בעלה הראשון שגרשה חוץ ממנו, ומת אותו האח בלא בנים, ועכשיו נופלת היא ליבום, אך אינו יכול לייבם אותה מפני שהיא אסורה לו מחמת שבעלה הראשון התנה בגט שלא תנשא לו - הלא נמצא זה שהתנה עמה שלא תנשא לפלוני, עוקר דבר מן התורה! שהרי אילו לא היה אוסר אותה על אותו פלוני, היא היתה יכולה להתייבם לו אחר שמת אחיו בלא בנים, ועכשיו אינה יכולה להתייבם.
ומקשינן: וכי "עוקר" הוא!? וכי זה כשגירשה באופן זה איהו עקר, וכי הוא העוקר בידים את מצות יבום? הרי מצות יבום אינה מוטלת עליו, אלא הוא גרם שהיבם לא יוכל לקיים מצות יבום, ואינו נחשב שעוקר בידים דבר מן התורה.
ומשנינן: אלא, כוונת רבי טרפון היא לומר, שעל ידי מה שהוא הטיל תנאי בגירושין שלא תינשא לאותו פלוני, הוא מתנה לעקור דבר מן התורה [16].
ומקשינן: "מתנה"!? וכי הוא מתנה תנאי שעוקר דבר מן התורה? מי קאמר לה וכי התנה עמה שלא סגי לה דלא מינסבא, שהיא לא יכולה להנשא לשום אדם אלא ליה, לאחוה דההוא גברא, לאחיו של אותו פלוני שהוא אוסר אותה עליו!? והרי יכולה היא להנשא לאדם אחר, ומדוע זה נחשב שהוא מתנה לעקור דבר מן התורה.
ומשנינן: אלא, כוונת רבי טרפון היא לומר, שמחמת התנאי שהתנה עמה שלא תנשא לפלוני הוא גורם לעקור דבר מן התורה. שהרי מחמת התנאי היא אינה יכולה להתייבם, אך אינו עוקר בידים.
ומקשינן: "גורם"!? וכי בכגון זה הוא נקרא כמי שגורם לעקור דבר מן התורה?
אלא מעתה - בת אחיו לא ישא! יהא אסור לאדם לישא את בת אחיו, כי שמא הוא ימות בלא בנים, ותפול ליבום לפני אחיו - שהוא אביה, והרי היא אסורה ליבום מחמת איסור בתו, ונמצא זה גורם לעקור דבר מן התורה.
והרי לא שמענו שיהא איסור לישא את בת אחיו [17].
אלא, היינו פירכא. זוהי כוונת רבא, שאמר שיש פירכא על תשובתו של רבי טרפון. ואכן, כמו שהנושא בת אחיו לא נחשב שגורם לעקור דבר מן התורה, כך שיור בגט לא נחשב לעקירת דבר מן התורה.
ועתה הגמרא מבארת את גוף דברי רבי טרפון:
ובמאי? על איזה דבר מדברי רבי אליעזר הקשה רבי טרפון?
שהרי יש לנו שני אופנים בביאור דברי רבי אליעזר. לפי התנא של המשנה נחלק רבי אליעזר עם רבנן באומר "חוץ מפלוני", ואילו לפי התנא של הברייתא נחלק רבי אליעזר עם רבנן באופן שאומר "על מנת שלא תנשאי לפלוני".
אילימא, אם נאמר, שרבי טרפון הקשה על דברי רבי אליעזר במשנה, שנחלק עם רבנן באופן שאמר לה "הרי את מגורשת חוץ מפלוני", ועל זה השיב רבי טרפון שאם היא תינשא לאחיו של אותו פלוני והוא ימות, יהא אסור לה להתיבם לאותו פלוני [18] -
אין זה יתכן. כי הרי משרא שרא, מותרת היא אפילו לדעת רבי אליעזר באופן זה להינשא לאותו פלוני, ואין כאן עקירת דבר מן התורה -
וכדתניא, כמו ששנינו בברייתא: מודה רבי אליעזר [19] במגרש את אשתו, ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מפלוני", והלכה וניסת לאחד מן השוק, ואחר כך היא נתארמלה נתאלמנה או נתגרשה ממנו, שמותרת לזה שנאסרה עליו. והיינו, היא יכולה להינשא אף לאותו פלוני שבעלה התנה עמה שלא תנשא לו. [20]
אלא, תשובתו של רבי טרפון היא לפי התנא של הברייתא, שרבי אליעזר נחלק עם רבנן באופן שאמר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני" -
ועל זה השיב רבי טרפון, שאם היא תינשא לאחיו של אותו פלוני והוא ימות, יהא אסור לה להתיבם לאותו פלוני, ואפילו אם באמצע היא ניסת לאחר. כי אם היא תתייבם לאותו פלוני, הרי הגט יתבטל למפרע מחמת תנאו.
עוד שנינו בברייתא: נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: היכן מצינו בתורה אסור לזה, אשה שאסורה לאדם אחד, ומותר לזה, ומותרת לאדם השני -
אלא הכלל הוא, האסור, אסור לכל אדם, והמותר, מותר לכל אדם.
ומקשינן: וכי לא מצינו דברים שאסורים לאחד ומותרים לשני? והרי מצינו באכילת תרומה ובאכילת קדשים, שאסורה אכילת תרומה וקדשים לזה, לישראל, ומותרת אכילתם לזה, לכהן.
ומשנינן: באיסור אשה קא אמרינן. כוונת רבי יוסי הגלילי היא להשיב - שלא מצינו אשה שתהא מותרת לזה ואסורה לזה.
ומקשינן: והרי מצינו לגבי איסור עריות שאסורה על קרוביה ומותרת לאחרים!?
ומשנינן: באישות קאמרינן. כוונת רבי יוסי הגלילי להשיב - שלא מצינו אשה שנאסרת על ידי קידושין לאחד ומותרת לשני.
ומקשינן: הרי גם בקידושין מצינו אשה שמותרת לאחד ואסורה לשני, שהרי כל אשת איש מותרת לבעלה ואסורה על כל העולם!?
ומשנינן: אכן, היינו פירכא. זוהי כוונת רבא שיש פירכא על תשובתו של רבי יוסי הגלילי.
ועתה מבארת הגמרא את גוף דברי רבי יוסי הגלילי:
ובמאי, על איזה מדברי רבי אליעזר הקשה רבי יוסי הגלילי -
אילימא, אם נאמר שרבי יוסי הגלילי הקשה על דברי רבי אליעזר שהובאו בברייתא, שמדובר באופן שאמר לה הרי את מגורשת על מנת שלא תנשאי לפלוני, והרי זה גט כשר. ועל זה הקשה רבי יוסי הגלילי שלא מצינו אשה שאסורה לזה ומותרת לזה -
אין זה יתכן. כי באופן שהתנה עמה על מנת שלא תנשאי לפלוני, זה לא נחשב שהיא נאסרה עליו, שהרי הותרה אצלו בזנות. כיון שכל התנאי היה שלא תנשא לפלוני, אבל עדיין היא מותרת להיבעל לו, ואין זה נקרא 'מותרת לזה ואסורה לזה', כי מה שהיא אסורה להינשא עמו אינו אלא תנאי בעלמא.
ומשנינן: אלא, הפירכא של רבי יוסי הגלילי היא על דברי רבי אליעזר במשנה, באופן שאמר לה "חוץ מפלוני", כי היות ושייר את אותו פלוני לגמרי, ולגביו היא נשארת באיסור אשת איש, לכן היא נחשבת 'מותרת לזה ואסורה לזה'.
עוד שנינו בברייתא: נענה רבי עקיבא ואמר: הרי שהלכה אשה זו שהתיר אותה בעלה לכל אדם "אלא לפלוני", ונשאת לאחד מן השוק, שהיא מותרת להינשא לו, והיו לה בנים ממנו, ונתארמלה ונתאלמנה או נתגרשה, ולאחר מכן עמדה ונישאת לזה האיש שנאסרה עליו מחמת בעלה הראשון - הלא נמצא גט בטל, שהרי על ידי שלא קיימה את התנאי ונשאה לאותו פלוני, התבטל הגט למפרע, ונמצא שבזמן שהיתה נשואה לאחד מן השוק, היא היתה אשת איש, ובניה שנולדו ממנו הם ממזרים - ומקשינן: אי הכי, אם כן, שאנו חוששין שהיא לא תקיים את התנאי, בכולה תנאי דעלמא, בכל מקום שמטיל תנאי בגט שאם לא תקיים את התנאי יתבטל הגט, נמי לא תנסיב, נאסור עליה להינשא, כי דלמא לא מקיימא ליה לתנאיה, נחשוש שמא היא לא תקיים את התנאי, ונמצא גט בטל ובניה ממזרין.
ומשנינן: אכן, היינו פירכא. זוהי כוונת רבא שיש פירכא על תשובתו של רבי עקיבא.
ועתה מבארת הגמרא את גוף דברי רבי עקיבא:
ובמאי על איזה מדברי רבי אליעזר השיב רבי עקיבא [21] -
אילימא, אם נאמר שרבי עקיבא הקשה על דברי רבי אליעזר שהובאו במשנה, שנחלק עם רבנן באופן שאמר לה הרי את מגורשת חוץ מפלוני, ועל זה השיב רבי עקיבא שאנו חוששין שמא תנשא לאחר ויהיו להם בנים, ואחר כך תתאלמן ממנו ותנשא לאותו פלוני, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים -
זה לא יתכן. שהרי משרא שרא, מותר לה אפילו לדעת רבי אליעזר להינשא לאותו פלוני -
וכדתניא, וכמו ששנינו בברייתא: מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני, והלכה וניסת לאחד מן השוק, ואחר כך היא נתארמלה נתאלמנה או נתגרשה ממנו, שמותרת לזה שנאסרה עליו. היא יכולה להינשא לאותו פלוני, על אף שבעלה אמר שהוא מתירה לכל העולם חוץ ממנו, כיון שהיה הפסק על ידי נישואיה לאדם אחר.
אלא תשובתו של רבי עקיבא היא לפי התנא של הברייתא, שרבי אליעזר נחלק עם רבנן באופן שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני, שאף אם בינתיים היא נישאת לאדם אחר, מכל מקום אם היא תינשא לאותו פלוני בטל הגט למפרע -
עוד שנינו בברייתא:
דבר אחר, באופן אחר השיב רבי עקיבא על דברי רבי אליעזר: הרי שהיה זה שנאסרה עליו מחמת בעלה הראשון כהן, ומת המגרש ועכשיו היא מותרת לאותו כהן מחמת שהיא אלמנה, לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם, אף על פי שלגבי הכהן היא נחשבת רק כאלמנה ולא כגרושה, מכל מקום כיון שהיא נחשבת לגבי שאר בני אדם כגרושה, היא נאסרת לאותו כהן מחמת ריח הגט, וכמו ששנינו לעיל [פב ב] שאפילו אם לא גירשה אלא ממנו היא אסורה לכהונה -
ואם כן נלמד בזה קל וחומר: ומה גרושה לכהן, שהיא קלה, שאיסורה הוא איסור קל, שאינו אלא איסור לא תעשה, בכל זאת היא אסורה לכהונה בשביל צד גירושין שבה, מחמת שיש עליה שם גרושה, ואף שלגבי המקדש היא אינה גרושה אלא אלמנה -
אשת איש, שהיא חמורה, שאיסורה חמור מאיסור גרושה לכהן, שעונשה של אשת איש הוא בסקילה, לא כל שכן ודאי שתיאסר להינשא לאחר מחמת שיש עליה שם אשת איש לגבי אותו פלוני, ואף שלגביו אינה אשת איש -
ועתה מבארת הגמרא את תשובתו השניה של רבי עקיבא:
ובמאי? על איזה דבר מדברי רבי אליעזר סובבת התשובה השניה של רבי עקיבא -
אילימא, אם נאמר שרבי עקיבא השיב על רבי אליעזר, שנחלק עם רבנן באופן שאמר לה הרי את מגורשת על מנת שלא תנשאי לפלוני [22] -
הערות
[12] וכתבו התוס' שהספק של הגמרא גם באופן שאמר לה אף לראובן, אולם הריטב"א חולק וסובר דבאופן שאמר לה אף לראובן ודאי שכונתו לומר שלא רק לכל העולם היא מותרת אלא הוא הדין לראובן, אבל לשמעון היא עדיין אסורה.
[13] והראשונים הביאו שרבינו חננאל פסק שבכל הספיקות של הגמרא הולכין לחומרא, אולם הרמב"ם פסק בספק הראשון דמגורשת בודאי ובספק השני אינה מגורשת בודאי, ובספק השלישי והרביעי היא ספק מגורשת, ומשום שדרכו של הרמב"ם שכל מקום שהגמרא אומרת 'אם תמצא לומר' כך נפסקה ההלכה.
[14] ובתוס' ד"ה ועמדה הקשו, האיך יכולה להינשא לזה שנאסרה עליו, הלא לא יחולו הקידושין משום שאסורה היא עליו באיסור אשת איש. והקשו האחרונים, מדוע לא יחולו הקידושין? הרי כל זמן שעדיין לא נישאת לאותו פלוני, היא גרושה לגמרי, וכיון שהיא פנויה צריכים הנישואין לחול. ומכח קושיא זו מחדשים האחרונים [שערי יושר שער ז' פרק ט', וקובץ שיעורים בבא בתרא אות רי"א] יסוד, שכל חלות של דבר שאם יחול הדבר הוא מוכרח להתבטל, הרי אף שיש לו אפשרות לחול בינתיים, בכל זאת הוא אינו חל כלל. וכגון בנידון דידן, שאף על גב שעכשיו יכולה לחול חלות קידושין, מכל מקום, מוכרחה היא מיד להתבטל, שהרי מיד אחר הקידושין בטל הגט למפרע, ומתברר שהיא אשת איש, ובכהאי גוונא אמרינן שלא חלה חלות הדבר מתחילה, ולכן הקשו התוס' האיך יכולה להינשא לו. ותירצו התוס', שמדובר באופן שנישאה אחר מיתת המגרש, ולכן אף שהגט בטל למפרע חלין הקידושין, שהרי בלאו הכי אינה אשת איש שבעלה מת, מכל מקום, כיון שבטל הגט למפרע, כל בניה שנולדו אחר מיתת בעלה הראשון הם ממזרים [עי' בחזון יחזקאל פרק ד' הלכה ח']. אולם הרמב"ן והרשב"א תירצו, כיון שאי אפשר שהיא תינשא נישואין גמורין כל זמן שהוא חי, בהכרח אנו מפרשים שכוונתו של המגרש היתה להתנות שלא תעשה מעשה עם פלוני שנראה כנשואין, ולכן אפילו באופן שנישאת לפלוני בחייו, בטל הגט למפרע. ולפי זה כתב הר"ן שהנותן מתנה לחבירו על מנת שלא יתן לראובן, ונתן לראובן, נחשב שעבר על התנאי ובטל המתנה למפרע. וכותב רבי עקיבא איגר [בהגהות על השו"ע חו"מ סי' רמ"א סעיף יא], שלפי דעת התוס' אינו כן, שהרי לדבריהם כיון שמחמת התנאי המתנה מתבטלת, אם כן לא חלה נתינת המתנה ולא נחשב שעבר על התנאי. אולם באבני מלואים סי' קמ"ג סק"ג כתב שדוקא בגט חולקים התוס' על הר"ן, אבל במתנה תוס' מודים להר"ן שהנתינה שנותן לשני חלה ולכן המתנה בטלה.
[15] כן הוא לפי פירוש רש"י, אולם בריטב"א פירש שכונת הגמרא שאין זה כריתות מכיון שיתכן מצב שיתבטל הגט ותחזור להיות אשת איש, נמצא שעדיין היא תלויה ואגודה בו ואין זה כריתות.
[16] והקשו הראשונים הרי בכל מתנה על מה שכתוב בתורה התנאי בטל והמעשה קיים, ועיין ברשב"א ובריטב"א שהאריכו בזה.
[17] והקשה רבי עקיבא איגר על קושיית הגמרא שאינו דומה לנידון דידן, שהרי לגבי בת אחיו אינה נופלת כלל ליבום מחמת איסור בת אחיו, ולכך אינו נחשב שעוקר מצוות יבום כיון שאין מצוה באופן זה, אבל הכא הרי אין איסור שימנע את נפילתה ליבום, אלא שבמציאות אינה יכולה להתייבם כיון שאם תתיבם יתבטל הגט מחמת התנאי, ולכך נחשב שעקר מצוות יבום. ועיין בחזון איש שכתב שקושיית רבי עקיבא איגר תלויה במחלוקת הראשונים בריש יבמות אם באופן שאינה יכולה להתייבם מחמת תנאי היא פטורה מחליצה או לא, דאי נימא שהיא פטורה אף מחליצה, בהכרח שגם באופן שמצד הדין היא יכולה להתייבם, אלא שבמציאות אינה יכולה להתייבם מחמת התנאי אינה נופלת ליבום.
[18] והקשה החזון איש, איך יש לגמרא צד שרבי טרפון הקשה על רבי אליעזר דמתניתין? הרי באופן שאמר לה חוץ מפלוני אין זה עוקר דבר מן התורה, שהרי לגבי האח החי אינה נחשבת לאשת המת אלא היא נחשבת לאשת הראשון. וכתב החזו"א שהגמרא באמת היתה יכולה לדחות כן. אולם באמת כבר הוכיח באמרי משה סי' ט' בהרבה ראיות שקידושי חוץ מפילים ליבום, וכיון שהיא אשת המת לגבי חלק מהעולם היא נופלת ליבום לכל העולם.
[19] והקשה רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס, מדוע לא הביאו הפוסקים דין זה שאם נישאת לאחר מותרת, ואף שאנו פוסקים כדעת רבנן שבאמר חוץ מפלוני לא אמר כלום, מכל מקום עדיין יש נפקא מינה באופן שאמר הרי מגורשת חוץ מעכו"ם, שמבואר במשנה לקמן שלכולי עלמא זה גט כשר, ואם נשאת אח"כ ומת מותרת להינשא לגוי אחר שיתגייר. ותירץ הגרי"ז, שבאומר חוץ מעכו"ם זה גט גמור, מכיון שגירש לגבי כל מי שהוא בר גיטין וקידושין, וממילא פקע האישות של הראשון לגמרי, ומה ששייר את העכו"ם זה לא חל כלל, וכשנתגייר אפילו אם לא נישאת לאחר היא מותרת.
[20] וטעם הדבר פירשו רש"י ותוס', כיון שנישאת לאחר הרי הוא אוסר אותה על כל העולם, ואף בעלה הקודם בכלל, וכיון שכעת היא נחשבת לאשתו של השני לגמרי, פקעה האישות של הראשון לגמרי וממילא בטל השיור ששייר בגט שלא תינשא לפלוני. ובמגיה לאבני מלואים סי' קל"ז סק"ב הוסיף לבאר, שהרי אי אפשר שתינשא לאחר אם יש בה צד אישות של המגרש, דאם כן נמצא משתמש בצד אשת איש של חבירו ותהא אסורה עליו, וכיון שהרי מבואר בתורה [לפי דעת רבי אליעזר], שאפשר לגרש חוץ מפלוני ומותרת לעלמא, בהכרח שהתורה נתנה רשות לשני להפקיע את אישותו של הראשון. ועין עוד בתוס' לעיל פב ב ד"ה כגון דבקידושין לא שייך האי דינא, ועיין חזו"א.
[21] והקשה המהרש"ל מה ההוה אמינא להעמיד את דברי רבי עקיבא בחוץ, הרי באופן שאמר לה חוץ אין זה תנאי ואין הגט בטל למפרע ואין בניה ממזרים, ותירץ המהרש"א שעדיף לגמרא להקשות את אותה השאלה ששאלה לעיל לרבי יוסי הגלילי, ועיין בראשונים שכבר כתבו כן.
[22] והקשה רבי עקיבא איגר איך הגמרא רוצה להעמיד את דברי רבי עקיבא בעל מנת, הרי באופן שאומר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני ועברה על התנאי בטל הגט למפרע ומותרת לכהונה וכמבואר במשנה לעיל פא - א דכל שלא נתקיים תנאו מותרת לכהונה, ועיין בתורת גיטין.
נמצא זה עוקר דבר מן התורה הא למדת שאין זה כריתות. פירוש: אינו גט ולישנא דקרא נקט דכתיב ספר כריתות.
ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרין הא למדת שאין זה כריתות. כלומר דאפילו לעלמא אינו כורת דאכתי אגידא ביה דאי עברה על תנאו גט בטל ובניה מאותו שהותרה לו ממזרין אלמא אין זה כריתות לשום אדם, והיינו דפרכינן לקמן אם כן כולהו תנאי דעלמא לא תינסב דאפילו בעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני נמי לא ליהוי גט כלל דהא אכתי אגידא גביה דאלו עברה על תנאה אחר שנשאת גט בטל ובניה ממזרין אם כן אין זה כריתות כלל, ולפי פירוש זה רבי עקיבא נמי מכריתות יליף כרבי אלעזר בן עזריה אלא דלא ניחא ליה למילף מיניה בהאי אנפא דיליף מיניה רבי אלעזר בן עזריה, והא דאמרינן בשילהי שמעתין ורבנן אמאי לא ילפי מכריתות כרבי אלעזר בן עזריה רבנן דהיינו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי קאמר אבל רבי עקיבא קושיא ראשונה מכריתות יליף לה נמי, אבל רש"י ז"ל פירש נמצא גט בטל ובניה ממזרין ואין זה כריתות דלא אמרה תורה כריתות המביא ישראל לידי פסול.
מתנה מי קאמר לה לא סגיא דלא מינסבת ליה לאחוה. וקשיא לי דמדקא מתמהינן מתנה מי קאמר לה וכו' משמע דאי אמר לה הכי הוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה כגון דאמר לה על מנת שתנשאי לראובן ושלא תנשאי לשמעון אחיו ואי אמר לה הכי הוה לן פשיטא טפי דקשיא עליה דרבי אלעזר דאמר הרי זו מגורשת, ותמה על עצמך אי מתנה על מה שכתוב בתורה הוא אדרבה בין לרבי אליעזר בין לרבנן ליהוי גיטא ותשתרי אפילו להאי דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל ומעשה קיים, יש לומר דאפילו היכי דהתנה עליה על מנת שתנשאי לראובן ושלא תנשאי לשמעון אחיו אפילו הכי בכי הא לא קרינן ליה מתנה על מה שכתוב בתורה דמי קאמר לה לא סגיא דלא מינסבת לפלונילא תינסיב ולא תגרש וכדאמרינן לקמן גבי על מנת שתאכל בשר חזיר, ואם היתה זרה על מנת שתאכלי בתרומה לא תיכול ולא תיגרש, אלא דאכתי קשיא לי דאם כן מאי קא קשיא ליה לרבי טרפון אין זה כריתות דהא בעל מנת שתאכלי בשר חזיר דתניא אכלה הרי זו מגורשת וליכא מאן דפליג אמאי לא אמרינן אכלה נמצא עוקר דבר מן התורה ואין זה כריתות, וכל דכן הוא דמה התם דקא עקרה בידים על ידי תנאו קרית ליה כריתות כל שכן הכא דשב ואל תעשה הוא דהוי כריתות, ויש לומר דכל היכי דקא עקר בתנאו מה שכתוב בתורה לא חשבינן ליה כריתות דלא אמרה תורה שלח לתקלה, ודוקא כי עבר איהו הוא דלא קריא ליה כריתות משום דאיהו כתיב ליה ובדידיה קפדינן שלא יתנה בו לעקור מה שכתוב בתורה, אבל כל היכא דאיהו לא עקר אלא דאיהי קא עקרה אף על גב דלקיומיה תנאיה ולמהוי גיטיה גט קא עקרה כריתות קריא ליה דהא איהו לא עקר מידי אלא איהי, וכיון שכן על מנת שתאכלי בשר חזיר כריתות קריא ליה דאיהו לא עקר מידי ואיהי היא דקא עקרה בידים דאי בעיא לא אכלה ולא מיגרשה, ואדרבה דילמא איהו ניחא ליה דלא תיכול כי היכי דלא תגרש אבל הכא דשב ואל תעשה הוא ומחמתו הוא דלא מציא להתיבם ולא מעשה בידים קא עבדה איהו הוא דחשבינן ליה כעוקר מצות יבמין ולא איהי דאי אמרת לא תינסב לקמא ולא תיגרש וכיון דמינסבא ליה הוה ליה כאלו עקרה בידים ליתא דהא בנישואין דקמא [בנדפס: דקאמר] ליכא איסור ולא עקירת דבר מן התורה והשתא דלא מיבמה לאו איהי קא עקרה דמאי אמרת תתיבם הא אסירה ליה מחמת תנאו דאסרה עליה, ועוד דהיאך אפשר להתיבם לו דאי מתיבמה נמצא גט בטל והוי לה אשת איש למפרע ובניה ממזרין הלכך הוה ליה כאלו איהו עקר ליה ואין זה כריתות, ושמא היינו דכולהו תנאי קא נסיב ליה תלמודא בקיום מעשה על מנת שתאכלי בשר חזיר על מנת שתאכלי בתרומה, ואם היתה נזירה על מנת שתשתי יין ולא נסיב ליה בביטול מצוה כגון על מנת שלא תאכלי מצה בלילי הפסח, דהתם אף על גב דמקיימה תנאיה ולא אכלה אין זו מגורשת דכיון דמחמת תנאו הוא דיו שבת ואינו עושה איהו הוא דקא עקר ליה דהא איהי לאו מידי קא עבדה ואין זה כריתות דאי אמרת הוי גיטא הא קא עקר דבר מן התורה דכיון דאמר לה על מנת שלא תאכלי הרי זו מותרת לינשא מיד ואי בתר דנשאת אמרינן לה קומי אכולי נמצא גט בטל ובניה ממזרין הלכך לאו איהי קא עקרה ליה אלא איהו דקא עקר ליה ואיהי קא אמרה אנא לאו מידי עבידנא ומחמתיה הוא דלא מצינא, ומיהו עוקר ממש לא חשבינן ליה דנימא ביה מתנה על מה שכתוב בתורה הוא ותנאו בטל דהא אי בעיא לא מינסבא להאי ולא מיעקרא מצות יבמין, ואכלה מצה בלילי הפסח ולא תיגרש וצריך עיון.
ובתוספתא גרסינן היאך זו מתיבמת לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, ובירושלמי נמי גרסינן השיב רבי טרפון וכו' היאך זו מתיבמת לא נמצא זה מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל מעתה לא ישא את בת אחיו שלא יתנה על הכתוב בתורה אמר רבי יוסי בר בון כבר אתמר טעמא תמן התורה אסרתה עליו ברם הכא הוא אוסרה עליו. עד כאן גירסא ירושלמית. הרי שעשו לזה כמתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל הפך מה שפירשתי וצריך דקדוק אם כן מאי קושיא לדברי רבי אליעזר כל שכן דהויא מגורשת, ובין לרבנן ובין לרבי אליעזר קשיא אמאי אינו גט גמור אפילו לגבי ראובן זה שהתנה עליו, ונראה דלאו מתנה ממש קאמר שלא הכי פירושו נמצא זה במעשהו כמתנה על מה שכתוב בתורה כלומר כמבטל וכל מעשה שהוא מבטל מה שכתוב בתורה מעשהו בטל שאי אפשר לומר כאן שיהא תנאו בטל ומעשה קיים דהא לא אמר לה לא סגיא דלא מינסבת להאי כמו שכתבתי, אי נמי דהא דירושלמי בחוץ וכן מפורש שם הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ובחוץ ודאי לאו תנאה הוא ואי אפשר לבטלו ולומר שתהא מותרת לו, וכל זה ראיה לדברי דלא מתנה ממש קאמר, וכיון שהתנאי כלומר שיורו אי אפשר לו להתבטל מעשהו בטל דלהיות מעשהו קיים ומה שכתוב בתורה בטל על ידי מעשהו אי אפשר, יבטלהוא ומעשהו ואל יבטל מה שכתוב בתורה, והילכך לרבי אליעזר קשיא אבל לרבנן ניחא דהא אמרי אינה מגורשת כלל וגיטו בטל, ופריך מעתה לא ישא אדם את בת אחיו שלא יתנה על הכתוב בתורה כלומר שלא יעשה מעשה לבטל הכתוב בתורה ואף על גב דאיהו לא אתני כלל וממילא הוא דמתבטל הא פרישנא דכמתנה קאמר ולומר דכיון שאי אפשר שלא יבטל מה שכתוב בתורה על ידי מעשה זה אם מת בלא בנים מעתה נאמר שיתבטל מעשהו לומר שיהא אסור בנשואיה, ומשני דאינו דומה דהתם בנשואין אלו אין בהם שום איסור בשעת הנישואין מאי קאמרת שאם ימות בלא בנים נמצאת זו אסורה להתיבם לאביה איסור זה אינו בא מחמתו אלא התורה הוא שאסרה עליו, אבל כאן מותרת היתה אלא שאסרה הוא עליו, ומיהו בגמרא דילן אקשינן לה ולא אשכחינן בה פירוקא והיינו פירכא דאמר רבא דאית בה, כך נראה לי פרושא דגמרא דבני מערבא. ירושלמי: רבי חנינא בשם רבי פנחס נתנו שש עשרה נשים כרבי אליעזר כלומר נתני במשנת פרק קמא דיבמות שש עשרה נשים פוטרות צרותיהן כרבי אליעזר אמר ליה רבי מנא כבר אתמר טעמא תמן התורה אסרתה עליו ברם הכא הוא אסרה עליו.
במאי אילימא בחוץ משרא שרי רבי אליעזר. כלומר לפי שכשנשאה מי שהותרה אצלו פקע אישות [בנדפס: איסור] קמא לגמרי דתניא מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וכו', צריך עיון למאן מודה דהא איהו מיקל טפי מרבנן, ויש לפרש שאינו מודה לבעל מחלוקתו אלא מודה ומוציא מכלל מה שאמר, ויש לנו כיוצא בזה במציעא בפרק הזהב (בבא מציעא מט, א) בפלוגתא דרב ורבי יוחנן בדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה דאתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה ואקשינן ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן האומר לחברו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו יכול פשיטא אלא אימא רשאי ופרקינן מודה רבי יוחנן במתנה מועטת כלומר שאינו רשאי ולמאן מודה דהא רב בין כך ובין כך אמר דרשאי לחזור אלא מודה ומוציא מתנה מועטת מכלל מה שאמר שרשאי לחזור בו, ועוד אחרת בשמעתא קמייתא בפרק קמא דיבמות (מ, א) מי לא מודה עולא במצורע שאם ראה קרי בליל שמיני שאינו מכניס ידו לבהונות, ועוד אחרת במציעא פרק אלו מציאות (בבא מציעא כד, א) מודה רבי שמעון בכלים חדשים שלא שבעתן העין.
אלא בעל מנת. ואפילו אמר לה נמי הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות מהאי טעמא נמי דילמא מאית האי דנשאת לו תוך אותו שלשים ונאסרה על יבם זה, ואף על פי שהיא מותרת לו לאחר שלשים אין זה כריתות דדילמא מאית איהו תוך שלשים ונמצא שעל ידי תנאו מתבטל תורת יבמין, ודכותה אמרינן ביבמות (כו, א) גבי ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואיכא מאן דמפרש התם טעמא משום דחיישינן למיתה ודלמא אדמיבם האי חדא מאית אידך ונמצאת מצות יבמין מתבטלת מזו השניה, ואף על גב דהכא בלאו תנאו אסורה לינשא עד שלשה חדשים, ואי נמי אסורה ליבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים וכדתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים ושאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו וכו', ואם כן נמצא שאין תנאו מבטל כלום, מכל מקום דבר תורה מותרת לינשא מיד וכדתניא בתוספתא יבמות פרק ששי יפת תואר התורה נתנה לה שלשים יום אבל אמרו חכמים צריכה להמתין שלשה חדשים מפני תיקון הולד, ובריש פרק החולץ (יבמות לו, ב) אמרינן דלא ישא אדם מעוברת חברו מדרבנן היא, אלא דהתם איכא למימר דכבר הוכר עובר ואין בו ספק אם מן הראשון אם מן האחרון, ולהתיבם מיד וכיון שכן אין זה כריתות האמור בתורה, כן נראה מדלא מפליג רבי טרפון בין על מנת לעל מנת דאם כן הוה ליה לפרושי בהדיא הרי שאמר לה וכו' על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חדש וכו' אלמא משמע דאפילו בעל מנת שלא תנשאי מכאן עוד שלשים יום איכא למיפרך וכל שכן בשאמר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חודש דאינו דומה לזה גיטך לאחר שנים עשר חדש דהתם לא חל הגט ולא כורת כלל עד שנים עשר חדש ולאחר שנים עשר חדש הרי זה כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכרת מקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת הרי זה שיור בגט ואין זה כריתות, ואי נמי למאן דאמר בעל מנת לא פליגי בחוץ נמי דכותה היא כגון דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שלא תנשאי לו מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות לפי שבשעה שחל הגט להיות כורת אינו כורת לגמרי אצל הכל ואין זה כריתות.
אלא בעל מנת. אפשר לפרש אלא בעל מנת כלומר דרבי טרפון סבירא ליה כתנא דברייתא דלעיל דאמר דבעל מנת פליגי אבל בחוץ מודה להו רבי אליעזר לחכמים דאינה מגורשת ודלא כמתניתין ודלא נמי כתנא דברייתא דבסמוך דקתני מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ועמדה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו דהאי תנא ודאי סבירא ליה דבחוץ פליגי, ואם תאמר אם כן סבירא ליה לרבי טרפון דלא אמרה רבי אליעזר מעולם וכיון שכן מאי קושיא אילימא בחוץ משרא שרי רבי אליעזר דתניא וכו', לימא ליה לעולם בחוץ וקסבר רבי טרפון דאפילו בחוץ לא מודה רבי אליעזר שתהא מותרת לזה. יש לומר דסברא [בנדפס: דסבר] הוא דאי אמר לה חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה שתהא מותרת לזה מפני שכיון שנשאת נתרוקנה רשות הבעל הראשון אצל השני וכיון שמת הוא ונתבטל רשותו שתהא מותרת לזה ולאו דוקא מברייתא קא מותיב עליה דבלא [בנדפס: דאף על גב דלא] תניא הוה מותבינן ליה נמי מסברא אלא דאכתי קשיא דהא לקמן מותבינן עלה דההיא דרבי אליעזר דלא מצינו שזה מתיר וזה אוסר ולא קמה לן [בנדפס: קשה לו] הא דרבי אליעזר וכל שכן דלא מותבינן מינה מסברא, אלא יש לומר דהוא הדין דהוה מצי לתרוצי ליה הכין דרבי טרפון לית ליה כי האי תנא דאמר משמיה דרבי אליעזר כך אלא דלרוחא דמילתא הוא דבעי לתרוצי ליה, וכן נראה מפירושי רש"י ז"ל כאן ובשל רבי יוסי הגלילי דבסמוך שפירש במאי מוקי לה רבי טרפון לפלוגתא דרבי אלעזר וכו' אלא בעל מנת מוקי לה, ובדרבי יוסי נמי כתב כלשון הזה, וכן נראה מפירוש רבנו חננאל ז"ל, ויש לפרש דרבי טרפון סבר דבין בחוץ בין בעל מנת פליגי ורבי אליעזר שרי אפילו בחוץ ורבנן אסרי אפילו בעל מנת אלא דרבי טרפון לא אשכח פירכא אלא בעל מנת, ולית ליה לרבי טרפון כתנא דברייתא דלעיל דאמר לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים במגרש את אשתו ואמר לה חוץ מפלוני שאינה מגורשת, אלא מיהו אפשר דסבירא ליה כתנא דמתניתין דמוקי פלוגתייהו בחוץ ודלא כסוגין דלעיל דמשמע מינה דלתנא דמתניתין בחוץ דוקא פליגי אבל בעל מנת מודו ליה וכדכתבינן לעיל, ואפשר דתנא דברייתא דהכא דאמר מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו וכו' סבירא ליה נמי כרבי טרפון דבהכי ובהכי פליגי והיינו דמותבינן מינה לרבי טרפון דתרוייהו בחדא שיטתא קיימי, ודרבי יוסי הגלילי דמוקמינן בחוץ איכא למימר נמי דלדידיה בתרוייהו פליגי אלא דלא אשכח פירכא בעל מנת ואשכח לה בחוץ, והאי דקאמר אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות למאי דפרישנא לעיל דהאי על מנת אפילו על מנת שלא תבעלי לי הוא הכא הכי קאמר אם איתא דרבי אליעזר בעל מנת פליג ולומר דהוי כשאר תנאין דעלמא הרי הותרה אצלו מחמת גט זה אלא שנאסרה עליו מחמת תנאי והותרה אצלו ואצל כל אדם קרינן לה כמו שכתבתי למעלה ומשום הכי [בנדפס: ומן התורה] לא אשכח לה לקושיא אלא בחוץ אבל אפשר דבעל מנת נמי פליגי, והראשון נראה עיקר דאם כן על מנת דאינו גט לרבי יוסי מנא ליה כיון דבשאר תנאין דעלמא מגורשת על כרחין מכריתות דלא בעינן דליהוי שיורא בגט והיינו משום כריתות דכתיב ביה וכיון שכן אמאי לא פריך ליה כרבי אלעזר בן עזריה כריתות דבר הכורת בינו לבינה וכו', ולקמן נמי כדפרכינן ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה לאוקמיה רבי יוסי לעל מנת תנשאי לפלוני מכאן ועד שנים עשר חדש דהוי חידושא טפי, כן נראה לי.
בכולהו תנאי דעלמא נמי לא תינסיב דדלמא לא מקיימאל יה לתנאיה. פירוש כולהו תנאי דבשב ואל תעשה כזה לא תינסוב דדילמא לא מקיימא ליה לתנאיה לישב וליבטל ממנו כגון דאמר לה על מנת שלא תשתי יין לא תינסיב דדילמא שתיא, ואנן קיימא לן דמותרת לינשא מיד, וראיה לדבר מדאמרינן לקמן על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי אין זה כריתות דמשמע טעמא דאין זה כריתות ואגידא ביה לעולם הא לאו הכי הרי זה גט ולמאי אי לאינסובי הא כל ימי חייה משום חשש תנאיה אסירא ולאחר מיתה אין נשואין לאחר מיתה, ולמאי קא הוי גיטא, ומיהו איכא למימר דנפקא מינה דאי קבלה קידושין מאחר תפסי בה קדושין ואם נשאת לא תצא וכדאמרינן לקמן משום גזרה לא מפקינן והשתא דאמרינן אין זה כריתות הרי זו אשת איש גמורה ולא תפסי בה קדושין ויש להביא ראיה מתשובתו של רבי טרפון דאמר הרי שהלכה זאת ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה וכו' ואם איתא שאסורה היא לינשא עד שימות אותו שנאסרה עליו היאך זה עוקר דבר מן התורה, וגם זה אפשר לדחות כגון שעברה ונשאת לו דממדאורייתא ודאי בין בקיום מעשה בין בביטול מעשה מתירין אותה מיד אלא מדרבנן אסורה, והלכך כשעברה ונשאת נמצאת זקוקתו של זה וראויה להתיבם ואינה יכולה, ומיהא [ומהא] נמי דאמר רבי עקיבא הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והוו להו בנים וכו' ועברה ונשאת לזה דמשמע דבנשואי שני איכא עבירה אבל בנשואי ראשון ליכא עבירה ליכא למשמע מינה דדלמא הכא עברה על תנאה קאמר אבל בנישואי קמא לא עברה על תנאה כלל אבל על דת עברה שהרי אסורה היא לינשא עד שעה שאי אפשר שתעבור על תנאה דהיינו לאחר שימות זה שנאסרה עליו, ומיהו שמעינן לה מדלא נסיב תלמודא ולאחר לא תנשא אלא בקיום מעשה כגון על מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן ולאחר לא תנשא עד שתתן ולקמן נמי אמרינן על מנת שתאכלי בשר חזיר נתקיים התנאי הרי זה גט על מנת שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט וכן כולן אבל בשב ואל תעשה לא אמרו כלל ולאחר לא תנשא שמא תעשה ונמצא גט בטל, וכן שנו בתוספתא על מנת שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום הרי זה גט ואין חושש שמא תלך ושמא תשתה וטעמא דמסתבר הוא דכשהתנאי בקיום מעשה חוששין שמא תאנס ולא תקיים ונמצא גט בטל ובניה ממזרים אבל בשב ואל תעשה אין חוששין שמא תזיד לעבור ואינה חשודה לקלקל את עצמה והלכך כשהתנאי ברשות אחרים בין שהוא בקיום מעשה בין שהוא בביטול מעשה חוששין לו שמא יתקיים ונמצא גט בטל כגון הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש דחוששין שמא יבא ואין מתירין אותה לינשא עד לאחר שנים עשר חדש וגדולה מזו דאפילו מת בתוך שנים עשר חדש דתו לא אתי לא מינסבינן לה עד לאחר שנים עשר חדש דאיקיים תנאיה אבל בתוך שנים עשר חדש לא דגזרינן אטו לא מת זה דעת רבינו שמואל ז"ל וכזה הורו מקצת הגאונים ז"ל, ואי קשיא לך הא דתניא לקמן הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני הרי זה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואמר רב נחמן הכי קאמר הרי זו לא תנשא לו שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה וכו' ואמר ליה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא הא בעיא קיומי לתנאיה וכי תימא אפשר דמיגרשה למחר ומקיימה לתנאה אטו בדידה קיימא לאיגרושי, דאלמא משמע דאפילו ביום מעשה כל שבידה לקיומיה מתירין אותה לינשא מיד, איכא למימר דהתם לרווחא דמילתא קאמר ודעדיפא קא מקשי ליה לומר דאף כשתמצא לומר דבקיום מעשה מתירין אותה לינשא מיד הכא אי אפשר משום דאין בידה לגרש את עצמה וכל שכן כשתמצא לומר דבקיום מעשה אין מתירין אותה עד שיתקיים התנאי, אבל במסקנא ודאי אפילו בשבידה לקיימו אין מתירין אותה עד שיתקיים, ואם תאמר והא משמע דרב יהודה סבר דאפילו לביטול תנאי שבשב ואל תעשה חיישינן מדקאמר באל אישן היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא יישן למחר ואף על גב דפליג עליה רב נחמן ואמר יישן שאין חוששין לשמא יישן למחר דמיזהר זהיר בתנאיה מסתמא כרב יהודה סבירא לן ולחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמיר, הכא נמי אף בשב ואל תעשה אל תנשא לאחר חוששין שמא לא תזהר בתנאה, איכא למימר דאיסור אשת איש שאני דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה שאם עברה ונשאת לזה שנאסרה עליו גט בטל ובניה ממזרין מיזדהרא טפי ולא עברה אתנאה שאינה עשויה לקלקל עצמה ולעשות בניה ממזרים, ומיהו בתנאי שבקום עשה חיישינן דילמא תאנס ולא מקיימה ליה לתנאיה, ותדע לך דהתם נמי אמרינן בנדרים בפרק אלו נדרים (יד, ב) ומודה רבי יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שיישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר דכי לא זהיר בתנאיה אבל באיסוריה מזדהר, ולפי שיטה זו הא דתניא לקמן על מנת שלא תבעל לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן פירוש שמא תבעל להן, הוא הדין דלאחר נמי אין חוששין שמא תבעל לו דבשב ואל תעשה לא חשידא לקלקולי נפשה כדאמרן, ועוד דאחר נמי לא חשיד בהא משום שאם בא עליה נמצא גט בטל והויא לה אשת איש והוה ליה כאבא ואביך, והאי דנקט אבא ואביך קא משמע לן דעל מנת שתבעלי לאבא ולאביך אינו אלא כמפליגה בדברים ודדייקינן עלה ואלו על מנת שתבעל לאבא ולאביך נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט לא קתני.
ויש מקילין ואומרין דכל תנאי שבידה לקיימו אפילו בקיום מעשה תנשא מיד, וכדאמרינן לקמן וכי תימא אפשר דמיגרשא למחר ומקיימה לתנאיה אטו בידה קאי לאיגרושי דאלמא כל שבידה אין חוששין לביטולו ומתירין אותה מיד, ואמרינן נמי התם דדידיה קיימא דאי בעי מבריז נפשיה, וההיא דעל מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן לאחר לא תינשא עד שתתן התם לאו בידה דנתינה בעל כרחו לא שמה נתינה ואפילו התנה בפירוש שתתן לו ואפילו בעל כרחו דלמא אזיל לעלמא ולא מצי יהיב ליה והוא הדין בשאמר לה על מנת שתתן לפלוני או שתבעל לו שחוששין הואיל וברשות אחרים הדבר תלוי, והא דאמרינן לקמן אטו בדידה קיימא לאיגרושי הוא הדין דאפילו קיימה בידה לאיגרושי אכתי איכא למיחש דילמא אידך לא נסיב לה אלא דעדיפא מינה אקשי לה דהא אפילו גירושין של זה לא קיימין בידה ומשום הכי איכא למיחש ואפילו לא תחוש לנשואי שני כל שכן דאפילו לאחר שנתגרשה איכא למיחש שמא לא ישאנה שני, ובאם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש נמי איכא למיחש דכיון דמעיקרא לא תלי תנאה בדידה כלל אלא בדידיה ואיהו בעי לקיומי תנאיה חזקה מקיים ליה וחיישינן ליה ואפילו מת גזרינן.
ויש מחמירין לומר שבכל התנאים אסורה לינשא עד שתקיים התנאי ואפילו בשב ואל תעשה ואפילו בידה כגון על מנת שלא תשתי יין עד שלשים יום שאין מתירין אותה לינשא עד שלשים יום ואם נשאת לא תצא, וכן נראה מדברי רבנו חננאל ז"ל שכתב לקמן אבל על מנת תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרה עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי, אלמא עד שימות מי שנאסרה עליו אינה מותרת אף על פי שהוא בשב ואל תעשה, והא דאמרינן אי הכי בכל התנאין דעלמא לא תינסוב אפילו בשנתקיים התנאי קאמר לומר שאינה ראויה לינשא כלל שאינו כריתות משום דשמא לא יתקיים התנאי בין שהוא תנאי שראוי לחוש לביטולו בין שאינו ראוי לחוש לביטולו כגון שלא תבעלי לאבא ולאביך דמכל מקום לאו כרות גיטא הוא דומיא דעל מנת שלא תנשאי לפלוני דאמרת אינו גט וכמו שכתבתי למעלה, והא דאמרינן הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק ונתאלמנה וכו' ועברה ונשאת לזה שנאשסרה עליו [בנדפס: לאו משום דבנשואי שני זה שאסרה [שנאסרה] עליו] איכא עבירה אבל בנישואי קמא ליכא עבירה אלא הכי קאמר ועברה על תנאה ונשאת לזה שנאסרה עליו אבל בנשואי ראשון עברה על דת כמו שכתבתי למעלה, ודעת רש"י ז"ל נראה כן דכתב לקמן דעל מנת שלא תבעלי לאיש פלוני אינו גט שמא תבעל לו כלומר שאין מתירין אותה לינשא עד שיתקיים התנאי כלומר לאחר שימות אותו שנאסרה עליו שאי אפשר עוד שיתבטל, אבל בפרק קמא דקידושין בתחלתו כתב רש"י ז"ל מכאן ועד שלשים יום הרי זה כריתות, ואפילו מיד והיא תקיים תנאו ותלך שאפשר לדברים הללו לבא לידי הבדלה, עד כאן. ונמצא בתשובות הגאונים ז"ל שנחלקו שתי ישיבות גאוני מתא מחסיא וגאוני פומבדיתא שבשב ואל תעשה ורבו המתירין, וכן עיקר ודברי התוספתא מוכיחין כן כמו שכתבנו.
ובמאי אילימא בחוץ מישרא שרי רבי אליעזר. הא דקא פריך הכי סירכא נקט משום דפריך לה לרבי טרפון אבל לרבי עקיבא בלאו הכי אי אפשר להעמידה בחוץ דאם כן גיטה אינו בטל ובניה מראשון אינן ממזרין דלגבי ראשון מגורשת גמורה היא דלא שייר ליה אלא לגבי האי, אלא ודאי בעל מנת הוא דתלי ליה בתנאי שלא תנשא לזה ואם נשאת לו עברה על תנאה ונמצא גט בטל.
אלא בעל מנת. כלומר בעל מנת שלא תנשאי לפלוני, וקשיא לן אם כן אפילו כי הלכה ונשאת לזה שנאסרה עליו היאך גיטה בטל דהא נישואיה לאו נישואין דאי נישואין נינהו גיטה בטל ואשת איש גמורה היא ולא בת נישואין היא אם כן אי אפשר לה לינשא ואין גיטה בטל ובעילתה מן השני בעילת זנות ובזנות לא אסרה, ויש מי שתירץ דכל שנשאת לו דרך נישואין בטל הגט דכיון דאי אפשר לה לינשא לו נשואין גמורין הכי אתני [בנדפס: אהני] עלה מעיקרא שלא תנשא לו דרך נישואין, ותדע לך דאי לא אמאי אסרינן לה עליה דהאי טפי משאר אינשי דכשנשאת לו אי אפשר לה לעבור על תנאו דנשואין גמורין לית לה דאם כן גיטה בטל ולא תפשי בה קדושי ולא בת נשואין היא לו ואי לאו נישואין גמורין ונמצאת בעילתה בעילת זנות אם כן הגט אינו בטל ומגורשת גמורה היא אף לזה, אלא ודאי הכי קאמר על מנת שלא תהיי [בנדפס: תהיה] לו דרך נשואין ואף על פי שאינן נשואין גמורין דרך נישואין נשאת לו וזהו שאסר עליה, ולפי תירוץ זה למדנו שהאומר לחברו שדי נתונה לך על מנת שלא תתנהו לפלוני ונתן לו בדרך קניה אף על פי שקנינו אינו קנין דהא על מנת שלא תתנהו לפלוני קאמר ליה ואם כן נמצא מקנה דבר שאינו שלו אפילו הכי הכי קאמר ליה על מנת שלא תתנהו לו דרך קנין וכיון שנתן לו בדרך קנין מתנתו בטלה ושדה חוזרת לבעלים הראשונים, ובתוספות הקשו על זה דאי אפשר לומר דעל מנת שלא תנשאי דרך נישואין קאמר מדתניא בתוספתא על מנת שלא תנשאי לאבא ולאביך הרי זה גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אינו גט חוששין שמא תבעל להן, ובודאי האי אינו גט דקאמר הכא אינו גט גמור קאמר ולומר שאפשר לו להתבטל שאם נבעלה להן הרי זה גט בטל אבל לחוש לו לכתחלה שמא תבעל להן אי אפשר דהא תניא לקמן בגמרא דאין חוששין שמא נבעלה להן כלומר שמא תבעל להן, אלא ודאי אינו גט גמור קאמר לפי שאפשר לו להתבטל שאם אירע כך שנבעלה להן הרי זה גט בטל מה שאין כן בעל מנת שלא תנשאי לאבא ולאביך שאי אפשר שתנשא לו לפי שאין להן בה נישואין כלל, ואם איתא דשלא תנשא בדרך נשואין קאמר אף על פי שאינן נשואין אפילו באבא ואביך אינו גט גמור דהא אם נבעלה להן דרך נשואין הרי זה גט בטל, ותירצו הם ז"ל בשנשאת לאותו שנאסרה עליו לאחר מיתת המגרש דנישואון נישואין גמורין ונמצא גט בטל למפרע ובניה מראשון ממזרין, ולפי דבריהם ז"ל הא דאמר ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא בנישואין דבתרא הוא דעברה מחמת נשואיו אלא עברה מחמת שמבטלת תנאה ועל ידי ביטולו נמצאת [בנדפס: שעברה בנשואי ראשון דאשת איש היתה דאף על גב דמית ליה בעל תנאיה לא בטיל] ומיהו פלוגתא היא ביני רבוותא ז"ל וכן כתב הרב רבי שמעון קאירא ז"ל ודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני ואינסיבא לה לאלתר והוו לה בני בחיי בעל ראשון ומית ליה בעל ראשון בחיי בעל שני והרי הוו ליה בני לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דתלייה לתנאיה בגויה קיים ושתת היין בחייו לאחר מיתתו דבעל בטל גיטא למפרע ובני קמאי ממזרי בתראי לאו ממזרי ואסירא לשני והוו פליגי רבנן כיון דבחייו דבעל לא עברה עלויי תנאיה ולאחר מיתה הוא דעברה כיון דבעל מנת [בנדפס: מית] בטיל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע עד כאן. [בנדפס: והראשון נראה לי עיקר וכדברי התוספות משום דקשיא לי שאם כן דבטל תנאו משעה שמת אם כן מה הפרש יש בין כל ימי חייו ובין כל ימי חייכי דכי היכי דלכי מאית איהו נתקיים תנאו באומר כל ימי חיי אף באומר כל ימי חייכי אפשר דמאית איהו בחיי [בחייה] ונתקיים תנאו והרי היא מותרת בשתיהם כשימות הוא].
216ימים לסיום הש״ס