גיטין פב ע"א

דְּקָא מְדַלֵּג וְתָנֵי חַד חַד שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר אַבָּיֵי שְׁמַע מִינַּהּ הַאי קָרוֹב חָתֵים אִי בָּעֵי בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף
מִמַּאי מִדְּלָא קְבַע לֵיהּ מָקוֹם וּשְׁמַע מִינַּהּ מִכֹּל תְּלָתָא מְקַיְּימִינַן וְלָא בָּעֵינַן רְצוּפִין
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בָּעֵינַן רְצוּפִין לִקְבַּע לֵיהּ מָקוֹם לְהַאי קָרוֹב בַּתְּחִילָּה אוֹ בָּאֶמְצַע אוֹ בַּסּוֹף וְלַכְשַׁר בֵּיהּ טוּבָא
כִּי אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אֲמַר לֵיהּ צֵא וְהַשְׁלֵים עָלָיו עֶבֶד מִן הַשּׁוּק
הֲדַרַן עֲלָךְ הַזּוֹרֵק
מַתְנִי' הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם אֶלָּא לִפְלוֹנִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִים כֵּיצַד יַעֲשֶׂה יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם כְּתָבוֹ בְּתוֹכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ פָּסוּל
גְּמָ' אִיבַּעְיָא לְהוּ הַאי אֶלָּא חוּץ הוּא אוֹ עַל מְנָת הוּא
חוּץ הוּא וּבְחוּץ הוּא דִּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּהָא שַׁיַּיר לַהּ בְּגֵט אֲבָל בְּעַל מְנָת מוֹדוּ לֵיהּ מִידֵּי דְּהָוֵה אַכֹּל תְּנָאֵי דְּעָלְמָא
אוֹ דִלְמָא עַל מְנָת הוּא וּבְעַל מְנָת הוּא דִּפְלִיג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַדְּרַבָּנַן אֲבָל בְּחוּץ מוֹדֶה דְּהָא שַׁיַּיר לַהּ בְּגֵט
אָמַר רָבִינָא תָּא שְׁמַע כׇּל הַבָּתִּים מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים אֶלָּא שֶׁל גּוֹיִם אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חוּץ הוּא שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ עַל מְנָת הוּא עַל מְנָת דְּלָא מִיטַּמּוּ בָּתֵּי גוֹיִם הוּא דְּמִיטַּמּוּ בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל הָא מִיטַּמּוּ בָּתֵּי גוֹיִם לָא מִטַּמְּאִי בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל
וְעוֹד בָּתֵּי גוֹיִם מִי מִטַּמְּאִי וְהָתַנְיָא וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים וְאֵין בָּתֵּי גוֹיִם מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ חוּץ הוּא שְׁמַע מִינַּהּ
מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים עַל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי שֶׁאֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּנָּשְׂאִי לִפְלוֹנִי

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פב - א

דקא מדלג ותני חד חד. התנא מחסר בכל דילוג רק קשר אחד, [כגון, משבעה לששה, ומששה לחמשה], משמע שאם היה יותר מקשר אחד בלתי חתום, אין בזה מחלוקת של בן ננס ורבי עקיבא, ולכולי עלמא אי אפשר להשלים את הקשר הנוסף אלא רק על ידי עד כשר.

ומסקינן: שמע מינה!

אמר אביי: שמע מינה מהמשנה, שהאי קרוב, המשלים בגט קרח, חתים על הגט, יכול הוא לחתום היכן שהוא רוצה, אי בעי, אם רצונו: בין בתחילה, לפני העדים הכשרים, בין באמצע, ביניהם, ובין בסוף.

ומוכיח אביי: ממאי, מנין לי זאת מהמשנה?

מדלא קבע ליה מקום. התנא במשנה אינו קובע היכן היא הקרחה של הגט הקרח, אלא אומרת סת "גט קרח, הכל משלימין עליו", ומשמע שבכל מקום שהוא קרח, אפשר להשלים עליו בקרובים.

וכמו כן שמע מינה, מכך שאין מקום קבוע היכן יכול הקרוב להשלים, ומתוך הדין שאמרנו לעיל, שאין להשלים ביותר מקרוב אחד, משני הדינים הללו יחד אנו למדים שגט מקושר ^[119] המגיע לבית דין לקיימו על ידי עדים המכירים את חתימות העדים -

מכל תלתא מקיימינן, שהקיום יכול להיות מכל שלשה עדים מתוך כל העדים החתומים, ולא בעינן, אין לנו צורך שחתימות השלשה תהיינה רצופין דוקא. אלא, אם למשל, חתמו עשרה עדים, אפשר לקיים גם על ידי הכרת החתימה הראשונה, והשלישית, והחמישית.

דאי סלקא דעתך בעינן קיום על ידי הכרת שלש חתימות רצופין דוקא, תיקשי, מדוע לא הכשירו להשלים בגט קרח יותר מקרוב אחד, ואמרנו שהטעם הוא שמא בית הדין שיקיים את הגט יכשל, ויקיים על ידי שני קרובים ואחד כשר.

והרי יש לנו עצה לכך, לקבע ליה מקום להאי קרוב המשלים: או בתחילה, שנקבע שהוא ראשון בכל שלישיה של עדים, דהיינו קרוב אחד ושני כשרים אחריו, וכן הלאה, או באמצע, שכל קרוב יחתמו עד אחד כשר לפניו ואחד אחד כשר אחריו, או בסוף שני כשרים וקרוב, שני כשרים וקרוב.

ולכשר ביה טובא. ואז יוכלו להשלים הרבה קרובים, ולא ייצא מכך שום מכשול, שהרי צריך לקיים דוקא מעדים רצופים, ובכל שלשה עדים רצופים חייב שיהא, לפי קביעה זו, לפחות שני כשרים?

אלא ודאי, אין צריך לקיים דוקא מעדים רצופים, ולכן, לא יועיל גם אם נקבע לקרובים מקום, כי גם אז יתכן, שמתוך שלשה עדים מפוזרים, שנים מהם יהיו קרובים. ^[120]

כי אתו לקמיה דרב אמי, כאשר הובא לפניו גט מקושר שהבעל לא הזמין מספיק עדים כמנין הקשרים, אמר ליה רב אמי לבעל: צא והשלים עליו עבד מן השוק! כדעת בן ננס במשנתנו, שגם עבד יכול להשלים בגט קרח.

הדרן עלך פרק הזורק

הערות

^[119] או שטר אחר מקושר - שאגב גיטין תיקנו חכמים בכל השטרות שאפשר לעשותן מקושר. רש"י.

^[120] יש להקשות, למה באמת לא תיקנו שיהיו רצופין כדי להכשיר שני קרובים, כשם שהגמרא אומרת שהיה להם לתקן קביעות מקום. וצריך לומר, שדוקא קביעות מקום שהוא בשעת הכתיבה שייך לתקן שינהגו כן, אבל קיום הגט אי אפשר לתקן שיהא דוקא מעדים רצופין, כי לפעמים לא ימצאו לקיימו רק מעדים מפוזרין, ואז נפסל הגט שלא כדין. תפארת יעקב.

פרק תשיעי - המגרש

מתניתין:

המגרש את אשתו, ואמר לה בשעת מסירת הגט "הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני", ובגמרא יבואר מה הפירוש "אלא לפלוני", האם משמעותו היא "חוץ מפלוני", או שהוא תנאי, על מנת שלא תנשא לאותו פלוני.

רבי אליעזר מתיר לה להינשא לכל אדם אחר, חוץ מאותו פלוני, כדין אשה שנתגרשה בגט כשר.

וחכמים אוסרים עליה להינשא לכל אדם אחר, כיון שהנתינה של הגט באופן שכזה היא נתינה פסולה.

ומבארת המשנה, לדעת חכמים, הסוברים שזו היא נתינה פסולה, כיצד יעשה? מה יעשה הבעל כדי לתקן את הנתינה הפסולה

יטלנו הימנה, יקח את הגט מהאשה, ויחזור ויתננו לה פעם שניה, ^[1] ויאמר לה בשעת מסירת הגט "הרי את מותרת לכל אדם". ^[2] אבל אם כתבו בתוכו, שכתב הבעל בתוך הגט "הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני", אף על פי שחזר ומחקו, את מה שהוסיף "אלא לפלוני", הרי זה גט פסול.

גמרא:

איבעיא להו, נסתפקו בני הישיבה:

האי, האם הלשון שאמר "אלא לפלוני" - לשון "חוץ" הוא, "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", הוא.

או מה שאמר "אלא לפלוני", לשון תנאי הוא, "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני", הוא.

ומבארת עתה הגמרא במה נחלקו רבי אליעזר ורבנן, לפי שני צדדי הספק:

לפי הצד שהלשון "אלא", "חוץ מפלוני", הוא, יש לומר כי דוקא באומר "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר, שרק אז רבנן סוברים שהגט פסול, דהא שייר לה בגט. שהרי באמירתו "חוץ מפלוני" הוא מגביל את ההיתר של הגט, שאין הגט מתיר אותה לכל העולם.

אבל באומר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני", שהוא לשון תנאי, מודו ליה, יודו חכמים לרבי אליעזר שהגט כשר. מידי דהוה, שהרי תנאי זה דומה אכל תנאי דעלמא, לכל תנאי בעלמא, שהגט ניתן לה באופן מוחלט להתיר אותה לכל אדם. ומה שאינה יכולה להנשא לאותו פלוני, אינו אלא מחמת תנאי בעלמא, שאם לא תקיים את התנאי יתבטל הגט, אך אינו סותר את ההיתר של הגט שהיא מותרת מחמת הגט לכל אדם, כולל אותו פלוני, ואינו נחשב לשיור בגט ^[3].

או דלמא, לשון 'אלא', כאילו אמר לה "על מנת שלא תנשאי לפלוני" הוא.

ולפי זה, דוקא באומר לה "הרי את מגורשת בעל מנת שלא תנשאי לפלוני", הוא דפליג רבי אליעזר אדרבנן, וסובר שזה גט כשר, כיון שאינו אלא תנאי -

אבל באומר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", מודה רבי אליעזר לחכמים שזה גט פסול, דהא שייר לה בגט. שהרי באמירתו "חוץ מפלוני", הוא גורם שהגט אינו מתיר את האשה לאותו פלוני, וחסר בכריתות המוחלטת של הגט, ולכן גם רבי אליעזר מודה שזה גט פסול.

אמר רבינא: תא שמע ראיה לפשוט את הספק במה נחלקו, מדברי המשנה ששנינו במסכת נגעים [יב א]:

כל הבתים של ישראל בארץ ישראל, אם נראה בבית נגע, הם מטמאין בנגעים, אלא של עובדי כוכבים.

ומוכיח רבינא: אי אמרת בשלמא, אם אמרת שהמילה 'אלא' לשון "חוץ" הוא - שפיר, מובנת כוונת המשנה, לומר, שכל הבתים שבארץ ישראל שהם של ישראל מטמאין, חוץ מהבתים של עובדי כוכבים, שאינם מטמאין.

אלא אי אמרת שהמילה 'אלא', לשון "על מנת" הוא, האיך תתפרש המשנה - שהרי לפי זה, עליך לבאר את כוונת המשנה לומר, שבתי ישראל מיטמאין בנגעים "על מנת דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים".

דהיינו, בתנאי שלא מטמאין בתי עובדי כוכבים בנגעים, הוא דמיטמו בתי ישראל, רק אז מטמאים בתי ישראל בנגעים.

הא מיטמו בתי עובדי כוכבים, אבל אם בתי עובדי כוכבים מטמאים בנגעים, לא מטמאי בתי ישראל!

והרי אין לדבר זה שום משמעות והבנה!

ועוד קשה: בתי עובדי כוכבים, מי מטמאי? וכי שייך לומר שבתי עובדי כוכבים מיטמאים בנגעים -

והתניא הרי שנינו בברייתא:

כתוב בתורה [ויקרא יד] לגבי נגע בתים "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", ודרשו חכמים מלשון הפסוק כי דוקא "ארץ אחוזתכם", דהיינו, אחוזת [בתי] ישראל מטמאה בנגעים, ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים.

אלא, שמע מינה, מוכח מכאן ש'אלא' לשון "חוץ" הוא.

ומסקנת הגמרא: אכן שמע מינה. וכוונת המשנה לומר, שרק בתי ישראל מטמאין בנגעים, אבל בתי עובדי כוכבים אינן מטמאין בנגעים.

ולפי זה, רבי אליעזר ורבנן נחלקו במשנתנו באומר "הרי את מותרת חוץ מפלוני", אם היא מגורשת או לא. ^[4]

ועתה מבארת הגמרא, שלפי ביאורו של רבינא, בהכרח, מתניתין, משנתנו, שנחלקו בה רבי אליעזר ורבנן באומר הרי את מגורשת חוץ מפלוני, אם זה גט כשר או לא, דלא כי האי תנא הוא! לא כמו ששנינו בברייתא -

דתניא: אמר רבי יוסי ברבי יהודה:

לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה בשעת מסירת הגט "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", שאינה מגורשת. כי גם רבי אליעזר מודה שהגט פסול.

על מה נחלקו רבי אליעזר וחכמים -

על המגרש את אשתו ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפ לוני",

הערות

^[1] אבל אם רק יחזור ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם, ללא נתינה שניה, אינו מועיל, כיון שהנתינה הראשונה היתה נתינה פסולה, ולא מועיל מה שיאמר לה הרי את מותרת, כי צריך שיהא "ונתן בידה", וזו היתה נתינה פסולה, ולכך צריך נתינה חדשה. ורבי עקיבא איגר מחדש, שלמסקנת הגמרא, שהמחלוקת בין רבי אליעזר ורבנן אינה באומר "הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני", אלא באומר "חוץ מפלוני", הרי דוקא לשיטת רבנן, הסוברים שבאומר "חוץ מפלוני" אינה מגורשת כלל, לא יועיל שיאמר אחר כך כשמגרש 'אף לפלוני' בלא נתינה חדשה, כיון שהנתינה הראשונה היתה פסולה. אבל לשיטת רבי אליעזר, הסובר שכשאומר "חוץ מפלוני" היא מגורשת לכל העולם חוץ מאותו פלוני, בזה אף ללא נתינה חדשה יכול להוסיף ולומר שמגרשה אף לאותו פלוני, ולבטל את השיור ששייר לפלוני, וניתרת לאותו פלוני מכח הנתינה הראשונה.

^[2] וכתב התוס' רי"ד, שאין צריך לומר לה בנתינה השניה "הרי את מותרת לכל אדם", אלא מספיק שיחזור ויתן ויאמר לה 'הא גיטך' כמו בכל גט. ומה שאמרה המשנה שצריך לומר "הרי את מותרת לכל אדם" הוא לאו בדוקא. וכן פסק הרמב"ם [גירושין ח יז]. אולם הריטב"א והר"ן כתבו שצריך לחזור ולומר לה הרי את מותרת לכל אדם כפשטות המשנה, ולא מספיק שיאמר לה הא גיטך, כמו בכל נתינת גט, כי היות שאמר לה בנתינה הראשונה חוץ מפלוני, צריך הוא לבטל את דבורו, ואם הוא אומר לה רק "הא גיטך" אין כאן עדיין ביטול האמירה הקודמת שמגרשה חוץ מפלוני. והקשה הפני יהושע, לפי הצד בגמרא שגם לדעת רבנן אם אמר לה הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני היא מגורשת, מדוע בנתינה השניה הוא צריך לגרש אותה ללא שום תנאי, הרי רצונו שלא תנשא לפלוני, ויכול לומר לה בנתינה השניה הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני. ותירץ הפני יהושע, כי מה שהיא מותרת באומר לה "על מנת" הוא רק כשאמר לה כן בנתינה הראשונה, אבל באופן שאמר לה בנתינה הראשונה "חוץ מפלוני", אף שאמר לה בנתינה השניה "על מנת שלא תנשאי לפלוני", עדיין לא נתבטלו דבריו הראשונים שאמר "חוץ מפלוני". והקשה הפתחי תשובה בסי' קל"ז מלשון הרמב"ם והשו"ע, שכתבו להדיא, שיכול לגרש אותה בפעם השניה בתנאי כשר, ומשמע שיכול אף לומר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני, ותירץ הפתחי תשובה, שהרמב"ם הולך לשיטתו שהבאנו לעיל, שבנתינה השניה אינו צריך לומר הרי את מותרת לכל אדם, אלא מספיק שיאמר לה הא גיטך, ואם כן, בהכרח, מספיק לשון חלש יותר מהפעם הראשונה בשביל לבטל את האמירה בנתינה הראשונה, ולכך גם באופן שאומר לה בנתינה השניה על מנת שלא תנשאי לפלוני, מועיל לבטל את האמירה שאמר לה בנתינה הראשונה. אבל הפני יהושע הולך בשיטת הריטב"א והר"ן, שצריך לשון חזק יותר בשביל לעקור את אמירתו הראשונה שאמר חוץ מפלוני, ולכך לא מועיל שיאמר לה בנתינה השניה על מנת שלא תנשאי לפלוני, אלא צריך לומר הרי את מותרת לכל אדם. ולשיטת הרמב"ם עדיין קשה, מדוע לא נאמר במשנה שיש לו עצה לומר לה "על מנת שלא תנשאי לפלוני"? וכתב האילת השחר, דמסתמא אין רצונו של המגרש שאמר חוץ מפלוני ליתן לה גט על מנת שלא תנשא לפלוני, שהרי אם תנשא לאותו הפלוני יתבטל הגט, וזה אין רצונו, שהרי רוצה שרק תיאסר לפלוני, ולא שיתבטל הגט.

^[3] וכתב הריטב"א שהסברא באומר "על מנת" מודים רבנן לרבי אליעזר שזה כשר ואינו נחשב לשיור, הוא משום ש"שיור בגט" הוא רק באופן שהיא במצב שלחלק מבני האדם היא מותרת להנשא ולחלק [או לאדם אחד] היא אסורה. אבל באומר "על מנת" הרי עכשיו היא מותרת לכל העולם ואף לאותו אדם שהתנה עמה שלא תנשא לו, אלא שאם היא תנשא לו, אז יתבטל הגט ותיאסר לכל העולם. ואם כן אין שום הבדל בינו לשאר בני אדם, ולכך אינו נחשב לשיור.

^[4] ונחלקו הראשונים בביאור מסקנת הגמרא. דעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והר"ן והתוס' רי"ד שלמסקנת הגמרא נחלקו רק באומר לה חוץ מפלוני, אבל באומר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני לכולי עלמא הרי זה גט כשר. אולם דעת הרמב"ן שלפי מסקנת הגמרא רבי אליעזר ורבנן נחלקו בתרתי, גם באומר חוץ מפלוני וגם באומר לה על מנת שלא תנשאי לפלוני.

דקא מדלג ותני חד חד [שהוא מדלג ושונה אחד אחד], כלומר, שבעה קשרים וששה עדים וכיוצא בזה, ולא מזכיר מקרה של שניים חסרים (כגון שבעה קשרים וחמשה עדים) משמע שכל המחלוקת בין ר' עקיבא ובן עזאי היא רק על חתימתו של עד פסול אחד. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כי האי קרוב [קרוב זה] שהכשירו בגט מקושר חתים [חותם] אי בעי [אם רוצה] בין בתחילה, בראש החותמים, בין באמצע בין בסוף.

ממאי [ממה] מוכיחים זאת — מדלא [ממה שלא] קבע ליה [לו] מקום היכן צריך העד הפסול לחתום. ושמע מינה [ולמד מכאן] גם כן: מכל תלתא [שלושה] עדים החתומים על גט מקושר מקיימינן [מקיימים אנו] אותו, מאשרים את הגט על פי חתימות העדים, ולא בעינן [ואין אנו צריכים] שיקיימו דווקא חתימת שלושה עדים רצופין וסמוכים זה לזה.

דאי סלקא דעתך בעינן [שאם עולה על דעתך שאנו צריכים] רצופין, אם כן לקבע ליה [יקבעו לו] מקום להאי קרוב [לקרוב זה] שיחתום בתחילה או באמצע או בסוף, ולכשר ביה טובא [ויכשירו בו אפילו פסולים הרבה], שהרי כל שלושה רצופים בהכרח ששנים מהם כשרים, והיו יכולים לתקן שכל שלישי יהא עד פסול. אלא ודאי אפשר להכשיר לפי חתימות שאינן רצופות, ואז יש לחשוש שמא יסמכו על שני עדים פסולים.

ולענין הלכה במחלוקת שבמשנה, מסופר כי אתו לקמיה [כאשר היו באים לפני] ר' אמי בגט מקושר קרח, שצריכים להשלים בו עדים, אמר ליה [לו] למחתים: צא והשלים עליו אפילו עבד מן השוק, וכדעת בן ננס.

א משנה המגרש את אשתו, ואמר לה כשגירשה: הרי את מותרת להינשא בגט זה לכל אדם אלא לפלוני — ר' אליעזר מתיר להינשא בגט זה, שלדעתו גט כשר הוא, וחכמים אוסרים, וסבורים שגט כזה, שאינו מתיר את האשה לכל, ואין הקשר בינו ובין אשתו ניתק לגמרי — פסול הוא. כיצד יעשה כדי להכשיר את הגט — יטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה: הרי את מותרת בו לכל אדם. אם כתבו את התנאי הזה שאינה מותרת בו לכל בתוכו של הגט, אף על פי שחזר ומחקו — פסול, לפי שגט זה נכתב מעיקרו בפסול.

ב גמרא איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים]: האי [הביטוי הזה] שאמר הבעל "אלא", כיצד יש להבין את משמעותו המשפטית, האם "חוץ" הוא, וכוונתו שמתחילה אינו מתירה לכל אדם, אלא לאנשים מסויימים בלבד, או "על מנת" הוא ועצם הגט מתירה לכל אדם, אלא שהוסיף תנאי על כך, שלא תינשא לפלוני, והרי זה כשאר תנאים שמתנה עם אשתו בגט?

ומתוך כך נברר מהי מחלוקת ר' אליעזר וחכמים: האם "חוץ" הוא ודווקא ב"חוץ" הוא דפליגי רבנן עליה [שחלוקים חכמים עליו], על דבריו של ר' אליעזר, וסוברים שהגט פסול הוא, ומדוע? — דהא [שהרי] שייר לה בגט, שלא היה זה גט כריתות גמור, שהרי לא התירה לכל, אבל אם התנה בלשון "על מנת" מודו ליה [מודים לו] חכמים שהוא גט כשר, מידי דהוה אכל [כמו שהוא בכל] תנאי דעלמא [סתם] שיכול להתנות נתינת הגט בכל תנאי שירצה.

או דלמא [שמא] "אלא" שאמר "על מנת" הוא, ודווקא במקרה של "על מנת" הוא דפליג [שחולק] ר' אליעזר אדרבנן [על חכמים] ומתיר את הגט, אבל ב"חוץ" מודה אף הוא שהגט פסול, דהא [שהרי] שייר לה בגט, שאיננו כורת ומנתק אותה לגמרי ממנו.

אמר רבינא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה מה היא לשון "אלא", מברייתא זו: כל הבתים מטמאין בנגעים (צרעת הבית) אלא של גוים. אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שלשון "אלא" "חוץ" הוא — שפיר [יפה] מתפרש המשפט, שכוונתו: כל הבתים מיטמאים חוץ מבתים של גויים, אלא אי אמרת [אם אתה אומר] כי משמעות המלה "אלא" "על מנת" הוא, כיצד אם כן יתפרש משפט זה? האם תאמר: רק על מנת שלא מיטמו [יטמאו] בתי גוים הוא דמיטמו [שנטמאים] בתי ישראל, ותוכל להסיק מכאן: הא [הרי] אם כן מיטמו [מיטמאים] בתי גוים לא מטמאי [מיטמאים] בתי ישראל?!

ועוד יש להקשות: בתי גוים מי מטמאי [האם הם מיטמאים] כלל? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מה שנאמר "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד, לד), בא לומר: ארץ אחוזתכם שהיא שייכת לכם מטמאה בנגעים, ואין בתי גוים מטמאין בנגעים! אלא שמע מינה שלשון "אלא" "חוץ" הוא! ומעירים: שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.

ומעירים: לפי הסבר זה מתניתין שלא כי האי תנא [כדעת תנא זה], דתניא [שכן שנינו בברייתא] אמר ר' יוסי בר' יהודה: לא נחלקו ר' אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו, ואמר לה: "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני" — שאינה מגורשת. על מה נחלקו? על המגרש אשתו, ואמר לה: "הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני",

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

as it teaches by skipping one by one. The examples given relate to one witness missing, e.g., seven ties and six witnesses, and so on. They do not include a case in which two witnesses are missing, e.g., seven ties and five witnesses. This indicates that the dispute between Rabbi Akiva and Ben Azzai is only with regard to the signature of one witness. The Gemara affirms: Conclude from it that this is so.

Abaye said: Learn from it that this relative, who is allowed to sign a folded and tied bill of divorce, can sign if he wants to sign, either at the beginning, as the first signature, in the middle, or at the end.

From where does Abaye infer this? From the fact that it did not designate a place for him to sign. And learn from it, as well, that from any three of the witnesses who signed on a folded and tied bill of divorce, we can ratify the bill of divorce, i.e., it can be ratified based on their signatures. And we do not need to confirm the signatures specifically of three consecutive witnesses.

As if it enters your mind that we need consecutive witnesses, then they should designate a place for this relative to sign, in the beginning, or in the middle, or at the end, and they should then validate the use of many disqualified witnesses. It could have been instituted that every third witness may be disqualified. Since in any group of three witnesses, two of them would be valid, more than one disqualified witness could be allowed. Since it is possible to ratify a bill of divorce by confirming signatures that are not consecutive, and therefore there is concern that the court will rely on two disqualified witnesses, the Sages consequently allowed the use of only one disqualified witness.

With regard to the halakha concerning the dispute in the mishna, it is related that when they came before Rabbi Ami with a question pertaining to a bare bill of divorce that needed more witnesses, he said to the person overseeing: Go out and complete it even with a slave from the general public, in accordance with the opinion of ben Nannas.

MISHNA: With regard to one who divorces his wife and said to her while handing her the bill of divorce: You are hereby permitted to marry any man except [ella] for so-and-so, Rabbi Eliezer permits her to remarry based on this divorce. And the Rabbis prohibit her from remarrying, as their bond is not entirely severed by this divorce, and she is therefore still considered his wife. What should he do so the divorce may take effect? He should take it from her and hand it to her again, and he should say to her: You are hereby permitted to marry any man. If he wrote his qualification inside the bill of divorce, even if he then erased it, the bill is invalid since it was not written in a valid manner.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: What is the meaning of this word ella in the husband’s statement? Does it mean except, i.e., the husband intended to divorce his wife in a manner that would render her permitted to marry only a limited group of men? Or does it mean: On the condition, i.e., the husband intended to grant her full divorce on the condition that she would not marry so-and-so?

The Gemara elaborates on how this dilemma affects the understanding of the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis: Does ella mean except, and therefore it is specifically with regard to the exception of a certain man from the intended divorce that the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer and hold that the divorce is invalid? This would be because in a case where the husband noted an exception, it is as if he left out part of her bill of divorce; since she is not permitted to remarry anyone she wishes it does not entirely sever the bond between them. But with regard to divorce on the condition that she will not marry a certain man the Rabbis agree with Rabbi Eliezer that it is valid, just as is the case with regard to any typical condition which the husband attaches to the divorce of his wife.

Or perhaps this is the meaning of ella: On the condition? Accordingly, it is specifically with regard to divorce on the condition that the wife will not marry a certain man that Rabbi Eliezer disagrees with the Rabbis and allows her to remarry based on this divorce; but with regard to the exception of a certain man from the woman’s right to remarry he concedes that the divorce is invalid as the husband left out part of her bill of divorce.

Ravina said: Come and hear a solution to this dilemma from the following mishna (Nega’im 12:1): All houses become ritually impure through leprous sores of the house except [ella] for those belonging to gentiles. Granted, if you say that the meaning of the word ella is except, this mishna is well understood. But if you say that its meaning is on the condition, the resulting interpretation of this mishna is that the houses of Jews become impure only on the condition that the houses of gentiles do not become impure; consequently, if the houses of gentiles become impure, the houses of Jews do not become impure. Does this interpretation make any sense?

Moreover, an objection against this interpretation may be raised as follows: Do the houses of gentiles become ritually impure at all? But isn’t it taught in a baraita that from the verse: “And I put the plague of leprosy in a house of the land of your possession” (Leviticus 14:34), it is derived that only the land of your possession, i.e., the houses of Jews, becomes impure through leprous sores of the house, but the houses of gentiles do not become impure through leprosy? Rather, conclude from the mishna that the meaning of ella is except. The Gemara concludes: Conclude from it that ella means except.

According to this conclusion, our mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, said: Rabbi Eliezer and the Rabbis did not disagree with regard to one who divorces his wife and said to her while handing her the bill of divorce: You are hereby permitted to marry any man except for so-and-so; rather, they were in agreement that in that case she is not divorced. With regard to what case did they disagree? It was with regard to one who divorces his wife and said to her: You are hereby permitted to marry any man on the condition that you will not marry so-and-so,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

הא דאמרי' חוץ הוא או ע"מ הוא. ואסיקנ' דחוץ הוא ש"מ ודאי משמע מינה הא בע"מ מודו ליה רבנן לרבי אליעזר דהכי הוא בעין מעיקר' ולא אמרינן דבין בזו ובין בזו מחלוקת והכא נמי משמע מלישנ' דגמ' דאתמר לקמן ומתניתין דקתני כתבו ואוקימנ' בחוץ אבל בע"מ לא פסיל אלמ' לפום אוקמתין ע"מ לא פסיל ואפי' בשלא תנשא לפלוני דלאו שיורא הוא.
ומיהו ק"ל דהא ד' זקנים השיבו על דבריו של ר"א בחוץ וע"מ ור"ע דהלכה כמותו מחבירו השיב בחוץ ובע"מ הוה לן למימר דבתרתי פליגי והא דקתני במתני' חוץ להודיעך כחו דר' אליעזר וכח דהתיר' עדיף ליה. ואפשר נמי לומר כן דהא לא אמרי' בפשטיה דרבינ' ש"מ חוץ אבל בע"מ מודה ליה ש"מ אלא סתם קאמרינן דחוץ הוא לומר דבחוץ נמי פליגי ר"א ודלא כר' יוסי בר יהודה ועלה קאמרינן מתניתין דלא כי האי תנא, והא דאמרי' לקמן מתני' דקתני כתבו ואוקימנ' בחוץ, אבל בע"מ לא פסיל לא ע"מ שלא תנשא לפלוני קאמר דההוא א"ל כחוץ דמי.
אלא ה"ק: והא מתני' דקתני כתבו ע"כ שיורא קתני חוץ או ע"מ דומי' דחוץ אבל מ"מ דעלמ' דלאו שיורא כגון דלא תשתי יין לא פסיל ואוקי' לאו דוק' אלא לרווח' דמילת' אייתי אוקמתי' לומר דמתני' שיורא קתני א"נ דאי ע"מ קתני ה"ה דע"מ דעלמ' אבל השת' דקתני בחוץ משמע הא בע"מ דלאו שיורא לא וכן זה ששנינו בבריית' חוץ שפוסל ע"פ וע"מ שאינו פוסל בע"מ דמאתים זוז קתני דלא מטייל תנא נפשיה בפלוגת' התם וכן שנויה.
ואינו מחוור כל הצורך. ועוד שראינו לר"ה דפשיט דבע"מ מודה ליה ולמדנו דתנאי בתרתי פליגי תנא דמתני' סבר בחוץ פליגי אבל בע"מ כשר לדברי הכל וה"נ סבריה דר' יוסי הגלילי ור' יוסי בר יהודה סבר בע"מ פליגי אבל בחוץ הכל מודים דאינו גט וה"נ סבריה דר' טרפון ור' עקיבא נמי סבר דאפילו בע"מ אינה מגורשת וכ"ש בחוץ ומשום דשמעי' ליה מתני' אותיב נמי חוץ וד' הזקנים שהשיבו על ר' אליעזר הן עצמן נחלקו ולא נתכנסו אלא להושיב על חוץ ואנן השת' כיון דסתם מתני' בחוץ ולא קתני כלל בע"מ כוותיה קי"ל דסתם לן כר' יוסי הגלילי וה"ל סתם במתני' ומחלוק' בבריית' והלכה כסתם. ויש לחוש עדיין דלא מסתבר לאחזוקי פלוגת' דתנאי בכדי ולמדחייה לדר"ע ור' טרפון ור' יוסי בר יהודה דכולהו פסלי בע"מ ור' אלעזר ב"ע דלית ליה פירכא נטיא לדידהו ולא אשכחן בהדי' מ"ד כשר כלל ועוד א"כ ד' זקנים הללו מאן דמותיב ע"מ לר' אלעזר לותיב לחבריה דמכשר ולא ישיב את הארי לאחר מיתה והיכי דחי דאשלי רברבי בלא כלום ועוד אשכחן כי הא מילת' דאיתמר לקמן ומתני' דאוקימנ' בחוץ דלאו דוק' משום אוקמת' דאוקימנ' אנן אלא מתני' גופיה סיועא כדפרישית ואין דרך להעמיד דרכו של רבינו ז"ל והגאונים שכתבו כן אלא שנא' דאמוראי בתראי סברי דע"מ כשר והם תולים סברא זו במשנתנו וסברי דר' יוסי הגלילי הוא דמכשר בה ומסבר' דנפשייהו אמרי הכי.
והאי ע"מ דכשר אפי' ע"מ שלא תנשא לפלוני ולא תבעלי לו קאמר דכשר מדקתני חוץ וחוץ בין בזנות בין בנשואין אסרה לו כדמפורש לקמן בשמעתין ומינה הוא חוץ דפסול הא ע"מ כה"ג לא פסיל כלומר דלאו שיורא הוא אלא הרי היא מגורשת אצלו כשם שמגורשת אצל כל אדם אלא משום תנאי היא אסור בה כדמפו' הכא מידי דהוה אבל תנאין דעלמ'.
ודאמרינן לקמן בשמעתין במאי אילימ' בע"מ הרי גרושה אצלו בזנות ולא מוקמי' לה בע"מ שלא תנשאי ושלא תבעלי אפילו בזנות לאיש פלוני ההיא נמי גרושה היא אצלו ואצל שאר כל אדם כדפרישית והאי דפרכינן בזנות התירה נסיב לה אפילו לרבנן דאמרינן שיורא בגט הוי דלא ס"ד לאוקמי בשני תנאין ואי דאמר ע"מ שלא תבעלי הרי הותר אצלו להתקשט וניח' ליה לאוקומה בחוץ משום דאידך תנא אמר בחוץ נמי.
ומאי דפרכינן נמי בדר"ע במאי אילימ' בחוץ משרא שרי ר' אליעזר אומר משום סרכא דאידך קאמר הכי דהא בלאו הכי טעמ' נמי דר"ע א"א לפרושי בחוץ דבני ראשון לא הוו ממזרים וגט אינו בטל אלא ע"מ ומה דפרכי' תו אי ר"ע חוץ ס"ל ליתיב חוץ אי ע"מ ליתיב ע"מ וק"ל והא ר"ע בין בחוץ בין בע"מ פליג ודאי ואית ליה חד תשובה לע"מ וכ"ש נחוץ וחדא תשובה לחוץ לחודיה ולמה לא ישיב כל מה דאית ליה. וא"ל דהכי פריך אס"ל דבחוץ איתמר דר' אלעזר דילמ' בע"מ מודה דגט בטל הוא מפירכא דר"ע בתריית' דקשה לע"מ ולא לחוץ ואס"ל ט"מ כלחוץ פליג ר' אלעזר כר' יוסי בר יהודה ליפרוך ע"מ דהא חוץ מודה ופריק ר"ע שמיע ליה דאיכ' דתני כר' אלעזר בחוץ ואיכ' דתני ע"מ והיינו פלוגת' דמתני' ור' יוסי בר יהודה ואיהו פליג אתרווייהו ולא סביר' להו דמודו רבנן בחדא מינייהו ומ"ה לחוץ תרי פירכי ואפי' לדעת ר' יוסי בר יהודה איכ' חדא א"נ הכי קאמרינן אי בחוץ ס"ל דפליגי כמתני' דקתני חוץ לותיב חוץ ולא ע"מ דקס"ד דע"מ מודו רבנן ואי בע"מ ס"ל דפלוגי הא מודה ר' אלעזר בחוץ ופריק דר' אליעזר תנאי היא וה"ה דהיל"ל דר"ע סבר כמאן דמכשר לר' אליעזר אפילו חוץ אלא משום דמאן דתני חוץ לא מפרש פסול בע"מ לרבנן וממאן דתני ליה בע"מ שמעינן ליה קאמרי' הכי ועוד יש לתרץ דאורח' דגמר' הוא לאקשויי מאי ד"א כלומר שדי לו בטעמ' קמיית' כדאמרי' בהניזקין מאי ד"א ועוד בפ' אלו דברים בברכות ועוד במקומות אחרים ולדברי רבי' ז"ל הדבר בא בפשיטות ביותר.

אמר אביי שמע מינה האי קרוב. כלומר שבמקושר חתים בין בתחילה בין באמצע בין בסוף, ולמחתם פסול או קרוב בשאר שטרות שאינן מקושרין כתבתי בריש פרק המביא בתרא בסיעתא דשמיא.

אמר להו [ליה] צא והשלם עליו עבד מן השוק. מלשון השלמה משמע שכבר נשלם והיה חסר עד להשלים, ומכאן היה מביא רבנו תם ז"ל ראיה לגט פשוט שנחתם בשני עדים כשרים והוסיף בו הבעל עד שלישי שלא בפני העדים שהוא כשר וכן שכן הוא שכאן הוא צריך להשלמה ושם החתימו בחנם, והרב רבי משולם היה מכשירו מסברא דהא דאמרינן עידי הגט אין חותמין זה בלא זה היינו דוקא בשנים שאין הגט נגמר עד שיחתומו דהוי דומיא דכולכם אי נמי בעשרה המזומנים בתחילה לכך אבל היכא שכבר נגמר הגט בשנים מה לנו אם יחתום עוד עד שלישי שלא בפני השנים הראשונים דכיון שלא היה מתחלה בדעתו להחתים בו יותר לא שייך למיגזר ביה משום כולכם דלא דמי לה כלל, ומקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל אמרו דיש לפסלו משום דכיון שחזר הבעל והחתים בו עד שלישי הרי גלה בדעתו שאינו רוצה שיהא הגט גט אלא אם כן תועיל חתימתו של זה והיא אינה מועלת לפי שחתם שלא בפני האחרים והוה ליה כאלו בטלו הבעל, והדבר צריך תלמוד.

ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר דהא שייר ליה בגט. כלומר שאין זה כריתות שהרי אינו כורת לגמרי דלגבי האי אכתי אגידא ביה ואין זה כריתות, אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה אכל תנאין דעלמא דאין פוסלין בגט, והאיעל מנת משמע אפילו דומיא דחוץ כגון דאמר לה על מנת שלא תנשאי לו ולא תבעלי לו דלא הותרה אצלו אפילו בזנות והיינו דאמרינן לקמן כל תנאין דעלמא לא שייר ליה בגט והכא שייר ליה בגט, והשתא הוה משמע ליה דאין זה שיור בגט דהא לא משייר בגט כלל שאינו אומר לה שלא תהיה מותרת לזה אלא הוה ליה כאלו מתירה לכל ואפילו לזה ומגורשת היא אצלו ומתנה עליה מצד אחר על מנת שלא תבעל לו לא בנשואין ולא בזנות, ולקמן הוה משמע ליה דמכל מקום כיון דלעולם אסורה לזה בין בזנות בין בנשואין שייר בגט דאכתי אסירא להאי מחמתן והלכך שיור בגט איכא ולא דמי לשאר תנאין דליכא שיורא בגט, ותדע לך דהכא על מנת דומיא דחוץ קאמר מדלא מפליג אלא בין על מנת לחוץ ואם איתא לפלוג וליתני בעל מנת גופיה [בנדפס: בין על מנת שלא תנשאי] בין על מנת שלא תנשאי לו ולא תבעלי לו, והא דאמרינן לקמן גבי נענה רבי יוסי הגלילי ואמר היכן מצינו אסורה לזה ומותרת לזה, במאי אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות אלא בחוץ, דאלמא בעל מנת לא משכחת לה שתהא אסורה לו בזנות דאם כן מאי קושיא אפילו בעל מנת משכחת לה לדרבי יוסי הגלילי כגון דאמר לה על מנת שלא תנשאי לו ולא תבעלי לו, אלא ודאי משמע דעל מנת כי האי הרי הוא כחוץ ומאן דפליג בעל מנת כי האי פליג נמי בחוץ ומאן דפליג בחוץ בהאי נמי פליג, יש לומר דסבירא ליה למקשה דאם איתא דרבי יוסי הגלילי כמאן דאמר בעל מנת פליגי מסתמא אעל מנת שלא תנשאי לפלוני גרידא השנוי בברייתא היה משיב תשובתו, כן תירצו בתוספות, ויש מפרשים דהא דקאמר הרי הותרה אצלו בזנות הוא הדין דהוה מצי למימר הרי הותרה אצלו בין בזנות בין בנישואין דמגורשת גמורה היא אצלו כשם שהיא מגורשת אצל כל אדם אלא שחזר ואסרה עליו בתנאי, וכיון אצלו בגט אף שנאסרה בתנאי המותר מותר לכל קרינן ביה, אלא שיש עליה תנאי שלא תבעל לזה כלל לא בזנות ולא בנישואין ומשום הא אף על פי שלא הותרה הותרה אצלו אפילו בזנות משום תנאי לא חשיבא אסורה לזה ומותרת לזה כמול שכתבתי אלא הואיל ומצא קושיא פשוטה בעל מנת שלא תנשאי גרידא המוזכר בברייתא נקט לה, אי נמי איכא למימר דדוקא הותרה אצלו בזנות קאמר וכגון שלא התנה עליה אלא על מנת שלא תנשאי לפלוני דהשתא הותרה אצלו בזנות, והוה ליה לשנויי בעל מנת שלא תנשאי ושלא תבעלי אלא לא ניחא ליה לאוקומה בתרי תנאי שלא תנשאי ושלא תבעלי וניחא ליה לאוקמה בחוץ משום דאידך תנא אמר נמי חוץ.

אלא לאו שמע מינה חוץ הוא שמע מינה. כלומר ובחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת אפילו דומיא דחוץ מודו ליה רבנן דמגורשת דלאו שיורא בגט הוא כדפרישית והא דלא בעי הכא מאי טעמייהו דרבנן דמודי בעל מנת כדבעי לקמן לרבי אליעזר, משום דהכא מן ההוא טעמא סלקי דמעיקרא הכי איבעיא לן או דילמא בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודי ליה מידי דהוה אכל תנאין דעלמא, ולקמן נמי כי איבעיא לן מאי טעמא דרבי אליעזר עיקר בעיין לאו משום דרבי אליעזר היא דאדרבה טעמיה דרבי אליעזר מיפשט פשיטא לן מידי דהוה אתנאין דעלמא אלא משום דבעו לפרושי טעמייהו דרבנן הוא דמפרש תחלה טעמיה דרבי אליעזר כלומר כיון דטעמיה דרבי אליעזר מידי דהוה אכל תנאין דעלמא ולטעמא דמסתבר קאמר מאי טעמייהו דרבנן דפליגי עליה ואיצטריך לפרושי דלדידהו איכא לאיפלוגי בין האי לשאר תנאין דעלמא, כך נראה לי.

בסדר טהרות שנינו כל הבתים מיטמאין בנגעים אלא של גוים ופירושו חוץ משל גוים וכמו שדרשו אחוזתכם מיטמאה בנגעים ואין בתי גוים מיטמאין בנגעים ולמדת שלשון אלא חוץ הוא על הדרך שביארנו במשנה ולענין ביאור מיהא שמא תאמר והלא ברוב מקומות מצינו אלא במקום אם לא שהוא כעל מנת ולא במקום חוץ פירשו גדולי המפרשים שמלת אלא מורכבת היא וברוב מקומות היא כמו אם לא והוא כעל מנת אלא שאיפשר לפרשו כלשון חוץ כמו אך לא ושאל עכשו אם נמצא בשום מקום אלא במקום חוץ שאם אתה מוצאו כן בשום מקום אף זה שבכאן יש לפרשו כן ומשני תנא בדבוריה דבכולה מסכתא אשגר לישניה בעל מנת והכא נקטה בלשון אלא וכן פירשו במה שאמרו ועוד בתי גוים מי מיטמאי כלומר שמא אתה מפרש אף זו של נגעים בלשון על מנת ר"ל אם לא ואתה מפרש כל הבתים מיטמאין בנגעים על הסדר האמור בתורה אלא של גוים כלומר אלא אם כן נראו ברשות הגוים תחלה וענין זה מתבאר בלוקח שאם לקח בית המנוגע מישראל אם היה מוסגר יחשב הסגרו כפי ימים שעברו לו בהסגר ואם היה בימי חלוץ עושה לו חלוצו כלומר שלא נשתנה דינו מפני מקחו של זה אם לא נראה הנגע ברשות גוי ר"ל שאם לקחו מן הגוי ונראה הנגע ברשות גוי והתחיל בו הגוי בדיני הנוגעים על פי כהן נשתנה דינו ברשות ישראל ויראה בתחלת ראייה ובדרך זה אתה רוצה לפרשו בלשון על מנת אינו כן שאם כן יש לך לומר שבתי גוים מיטמאין בנגעים מאחר שפירשת שהכהן הביאו לידי הסגר ושאר דיני הנגעים ואטו בתי גוים מי מיטמאי ושמא תאמר והלא משנה שלמה שנינו הלוקח בתים מן הע"א יראו בתחלה ואם כדברינו פשיטא שהרי עד כאן מי הסגירו ולא היה בו דין טומאה כלל פירוש הענין כך הוא יראו כאלו נולדו תחלה ברשות ישראל ולא תאמר כיון שנולדה ברשות הגוי שאינו ראוי ליטמא לא יטמא עוד בנגע זה קמ"ל:

אמר אביי האי קרוב חתים בין בתחלה בין באמצע בין בסוף ממאי מדלא קא קבע ליה מקום. פי' וה"ה נמי בפשוט אם היו חתומים בו ד' וה' עדים ונמצא א' מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר ולא חיישינן לקרוב בכל היכא דאיתא חתום ואי ק' הא אמרן לעיל בהמביא תנין מיחתם בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול דאתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא יש לתרץ התם חתום קרוב תחילה ואין שם עדים אחרים והרואה סובר שעל הקרוב סומך אבל הכא כבר חתום הוא בכשרים ואינו חותם בקרוב אלא על הקשר קרח ויודעים שעל שאר העדים סומכין כדתרצינן התם גבי מילאהו בקרובים כשר:

ושמעת מינה מכל תלתא מקיימינן ולא בעינן רצופים דאי ס"ד בעינן רצופים ליקבע ליה להאי קרוב מקום או בתחלה או באמצע או בסוף וליתכשרו ביה טובא פי' וה"ה לפשוט שהיו חתומים בו עדים הרבה מכל תרי מנייהו מקיימי ולא בעי' רצופים פי' שכך הם שנים בפשוט כמו ג' במקושר:

סליק פירקא המגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול. פי' בעת שמסר לה הגט לא אמר הרי זה גיטיך סתם אלא אמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני:

כיצד יעשה וכו'. פירוש שהגט לא נתבטל בכך ובכשרותו עומד אלא שהנתינה הראשונה לא היתה יפה ויטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ודוקא יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בכשרות אז היא מגורשת אבל אם לא נטלו ממנה וחזר ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אינו כלום דבעינן ונתן בידה ונתינה ראשונה כיון שהיתה בפסול כמאן דליתא דמיא הילכך בעינן נתינה בכשרות והאי דתני שיאמר לה בנתינה שניה הרי את מותרת לכל אדם לאו דוקא אלא אם אמר לה הרי זה גיטיך סתם די לנו דכשאומר לה הרי זה גיטיך סתם הכי משמע שתהא מותרת לכל אדם אלא מפני ששנה תחילה אלא לפלוני חזר ושנה הרי את מותרת לכל אדם ולאו דוקא אלא שאמר לה הרי זה גיטיך סתם דיו דהאי דתנן לקמן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם דוקא בכתיבת הגט מיירי לא שיהא צ"ל לה בעת המסירה דומיא דסיפא דקתני ר' יהודה אומר ודין דיהבי ליך מנאי שאין זה (מכבר) [מדבר] אלא שיכתבנו בגט לא שיאמר לה בפה כך וכך הרי את מותרת לכל אדם דוקא בכתיבת הגט מיירי אבל במסירתו לה אינו צ"ל אלא הרי זה גיטיך סתם שבכתיבה מתגרשת האשה לא באמירה וכיון שהגט כתוב כהלכתו אומר לה הרי זה גיטיך והיא מגורשת:

איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או ע"מ הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר ליה בגט אבל בע"מ מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא או דלמא ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג רבי אליעזר עלייהו דרבנן אבל בחוץ מודה להו דהא שייר ליה בגט אמר רבינא ת"ש כל הבתים מיטמאין בנגעים אלא של עובדי כוכבים אי אמרת בשלמא חוץ הוא שפיר אלא אי אמרת ע"מ הוא ע"מ דלא מיטמאו בתי עובדי כוכבים הוא דמיטמאו בתי ישראל הא בנטמאו בתי עובדי כוכבים לא מיטמאו בתי ישראל ותו בתי עובדי כוכבים מי מיטמאו בנגעים אחוזתכם אמר רחמנא אחוזתכם מיטמא בנגעים ולא אחוזת הכנענים אלא לאו ש"מ חוץ הוא ש"מ ודוקא בחוץ פליגי רבנן אבל בע"מ מודו והכי נמי אמרינן לקמן ת"ר כל התנאים פוסלים בגט דברי רבי וחכ"א כל שפוסל בפה פוסל בכתב וכל שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל בפה פוסל בכתב ע"מ שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב וכתב ר"ח ז"ל ואסיקנא בחוץ פליגי והלכה כחכמים אבל בע"מ תנאה הוי ולכשימות זה שנאסרה עליו הרי היא מותרת לכל אדם שהרי נתקיים התנאי ואינו נ"ל שאינה זקוקה להמתין עד שימות אותו פלוני שנאסרה עליו אלא מיד היא מותרת לינשא לכל אדם חוץ מאותו פלוני דהכי אמרינן לקמן בהלכתי' ת"ר לאחר פטירתו של רבי אלעזר נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו ר' טרפון ורבי יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא נענה ר' טרפון ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה שהוא גורם לעקור דבר מן התורה ואי אמרת דאסורה להנשא לאחר כל זמן שזה שנאסרה עליו קיים היאך גורם לעקור דברי התורה והרי אסורה היא להנשא לכל אדם כ"ש לאחיו ואם עברה ונישאת לאחיו בעבירה נישאת לו שהרי עדיין לא נתקיים התנאי והיאך תהיה בת ייבום שלא היו נישואיו נישואין אלא ודאי מכאן מוכיח שמיד היא מותרת לינשא לכל אדם ולא חיישינן שמא תתאלמן או תתגרש ותנשא לזה ויתבטל הגט. תו אמרינן נענה ר' עקיבא הרי שהלכה זו ונשאת לא' מן השוק והיו לה בנים ונתאלמנה או נתגרשה ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים. ומוקמינן לה דרבי עקיבא סבר דבע"מ פליגי אלמא תפשוט מהכא דמאן דשרי בע"מ לא מזקקינן לה לאמתוני עד שימות אותו פלוני שנאסרה עליו ותו דפריך עליה רבא ואמר אי הכי בכולהו תנאי דלמא לא תינסיב דדלמא לא מקיימא תנאה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים מכאן מוכיח דקים ליה לרבא דבכל תנאים דעלמא מתירין אותה לינשא מיד ולקמן נמי בהרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות. פי' המורה הרי זה כריתות מיד והיא תתקיים התנאי וכ"כ גם בעל ה"ג כל ימי חיי וחיי פלוני הרי זה כריתות ומיקיים תנאיה וכ"ת לכי מיית איהו למה לה גיטא [אלא ודאי ש"מ] דכל תנאה דבידה לקיימו אנן לאלתר שרינן לה ואמרינן לה קיים תנאך. ואי ק' היכי אמרינן דבכל תנאין דעלמא שרינן לה לאלתר והא אמרן לעיל בפ' מי שאחזו תניא הרי זה גיטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונקרע הגט או אבד הרי זו מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן אלמא כל זמן דלא מיקיימה תנאה אסורה להנשא והכא היכי שרינן לה מיד. תשובה כל זמן שמתנה ואומר לה ע"מ שתעשי דבר פלוני תלה קיום הגט בעשיית המעשה שאם תעשה האשה אותו המעשה הגט קיים ואם לאו אינו קיים כגון שתתני מאתים זוז או שתניקי את בני או שתשמשי את אבא וכיוצא בהן בכל אלה עשיית מעשה האשה היא באה כדי לקיים הגט ומ"ה אין הגט קיים אלא בעשיית אותו המעשה שהרי הבעל תלה קיום הגט בעשיית אותו המעשה אבל כשאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תנשאי לפלוני ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני וכיוצא בהן שעשיית המעשה אינה באה לקיום הגט אלא לבטל הגט שאם תנשאי לו או תשתי יין נמצא גט בטל לא תלה הבעל קיום הגט בעשיית המעשה אלא הגט גט מיד ובלבד שתזהר האשה שלא תעשה אותו המעשה שיתבטל הגט בשבילו והילכך אע"פ שעשיית המעשה מבטלת הגט למפרע אפ"ה מתירין אותה להנשא מיד ולא חיישינן שמא תעשה אותו מעשה ויבטל הגט למפרע:

בד"ה צא והשלם כו' מילאוה בקרובים כשר כו' עכ"ל דמשמע דוקא בקרובים אבל בעבד לא כר"ע ממש משום דאתי למימר ששחרריה והא לא תקשי להו אמאי מכשיר התם אפילו בשני קרובים דהיינו בב' שיטין שהרחיקו מן הכתב וכמו שכתבו התוספות בפרק המביא תניין והכא בגט מקושר לא מכשרינן אלא בקרוב אחד די"ל דהתם כיון דלא מכשרינן בקרובים אלא בשנים הראשונים וקביעת מקום דכשרים אינו אלא לבסוף כמו שכתבו התוספות בהדיא פ"ב ליכא למיחש לב' קרובים דלא מקיימינן אלא מב' עדים האחרונים משא"כ הכא בגט מקושר דמכל תלתא מקיימינן ולית בהו קביעת מקום איך להכשיר אלא בקרוב א' כדמסיק אביי ודו"ק:

בד"ה גזירה כו' פירש בקונטרס דמסתמא כו' מאותו טעם נפסל קרוב כו' כדאמרינן כו' עכ"ל יש לדקדק אמאי לא דחו בזה פירוש רבינו תם לעיל דלא בעי הכא שיחתום גם הקרוב זה בפני זה דהא מטעם כולכם ודאי דבעי לחתום זה בפני זה אפילו למאן דאמר משום תנאי כמו שכתבו התוספות בהדיא בפרק ב' ויש ליישב דלכך דקדקו לומר בהך קושיא שהקשו פירש בקונטרס דמסתמא כו' וחיישינן דלמא אמר להו כולכם חתומו כו' עכ"ל אבל לולי פרש"י היה להם לפרש דלאו משום דחיישינן הכא בגט קרח שא"ל כולכם אלא משום דהרואה יאמר דהוה כמו כולכם דהשתא לא תקשי להו דנפסול הכא קרוב ופסול כמו בכולכם ואיכא למימר נמי דרבינו תם מפרש לה הכי ולא בעי הכא זה בפני זה כמו בכולכם גופיה ודו"ק:

תוס' בד"ה אבל בע"מ כו' וכי קאמר אילימא בע"מ הרי הותרה אצלו בזנות ה"מ למפרך שאפילו לא הותרה כו' כיון דלא אסרה אלא דרך תנאי כו' עכ"ל וכה"ג יש לתרץ הא דקאמר לקמן הרי גרושה אצלו בזנות כמ"ש הר"ן ע"ש:

בא"ד דאל"כ אדמפלג בסמוך בין ע"מ לחוץ לפלוג כו' עכ"ל מהכא גופיה דמבעיא לן ומפליג בין ע"מ לחוץ ולא מפליג בע"מ גופיה איכא לאוכוחי הכי ואפשר דאלישנא דמתניתין הוא דמבעיא ליה בכה"ג אי הוה אלא לשון חוץ אי לשון ע"מ וליכא לאוכוחי מידי אבל מדלקמן בסמוך דקאמר אילימא בע"מ הרי הותרה כו' אלא בחוץ ולא קאמר הכי אילימא בע"מ שלא תנשאי הרי הותרה כו' אלא בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי מוכח שפיר אבל מלשון הר"ן נראה דמהכא מדברי האבעיין גופיה מוכח לה הכי אדמפליג כו' גם מה שכתבו התוספות ועוד דקאמר או דלמא האי אלא ע"מ כו' אע"ג דבאלא אסור כו' דבריהם מבוארים יותר בר"ן ע"ש ועיין ברא"ש בזה ראייתם קצת בלשונות אחרים גם מה שכתבו לעיל לפי' הראשון ראיה מדלא נקט בברייתא אלא לא תנשאי כתב הרא"ש לפי' זה ליישב דלאו דוקא נקט הכי והתוספות לא חשו בזה לתרץ דאפשר דלרבותא דר"א נקט הכי ועוד למאי שכתבו לקמן דאפילו בחיי האיש מתיר ר"א היינו דוקא בלא תנשאי גרידא אבל בלא תנשאי ולא תבעלי אסור בחייו דלמא תיאנס מיניה כמ"ש התוספות לקמן ודו"ק:

בד"ה אמר רבינא כו' ומדתנן בריש זבחים כו' דהתם לא שייך לא ע"מ ולא חוץ כו' עכ"ל ק"ק אמאי לא תקשי להו דלפשוט ממתני' דס"פ דלעיל ר"ע אומר אין משלימין עליו אלא קרובים כו' דליכא לפרושי ביה ע"מ ואי איכא לפרושי התם מלשון רק דה"ק משלימין עליו מכל פסולים רק קרובים ה"נ איכא לפרושי הכא הרי את מותרת לכל אדם רק לפלוני אי אתה מותר ודו"ק:

גמ' דאי ס"ד בעי רצופין כו' וליכשר ביה טובא. אע"ג דלאיזה צורך נתקן מקום בשביל כן כדי להכשיר הרבה והוא היפך הכוונה במקושר שיהיה לו טורח בעשייתו ואף דלא רצו לפסול קרובין במקושר כיון דכשירין לעדות אחרת מ"מ לקבוע מקום בשביל כן למה לנו וק"ל:

בתוס' בד"ה צא והשלם כו' קרובים כשרים למלוי. והכא לא הכשירו אלא עד אחד קרוב כיון דמכל תלתא מקיימינן ולא קבעו לו דוכתא אבל למלוי לעולם תתומין בראשונה למלאות ב' שיטין וצריך לעיין שמה. כוונת רש"י לכאורה י"ל שלא תימא לאח"ז כשבאה אשה בגט כזה לפני רב אמי שקשריו מרובין מעדיו דזה פסול דלמא הבעל אמר באמת כולכם דמסתמא למנין קשרים הזמין עדים וכדבמתני' ואין מועיל השלמה אלא בתחלה כשידענו באמת שלא אמר הבעל כולכם ורק משום הרואים לאח"ז יפסלוהו לזה פירש דאיירי בשעת נתינה רק מ"מ אף לאחר נתינה והעדים בפנינו ואומרים שלא אמר כולכם נמי מועיל השלמה ואולי כיון שבא בפסול ליד האשה שחכמים פסלו לגט כזה משום הרואים תו אינו מועיל השלמה לזה הוצרך לפרש ועדיין לא נמסר לה והשתא נמי אין לחוש כ"כ מ"ש והסופר כו' ולולי דבריהם לא היה נראה כלל שנתכוין רש"י לזה וק"ל:

בתוס' בד"ה גזירה כו' מאותו טעם לפסול כו'. גט קרח פסול משום חששא הך גיטא גופא דפסול וכפרש"י במתני' ד"ה גט קרח דמסתמא למנין כו' ושמא אמר כולכם וקרוב דמכשירינן היינו כשנודע בבירור שלא אמר כולכם רק משום חשש הרואים וכפרש"י במתני' ד"ה הכל משלימין רק מאי מתקנו רבנן בזה שמחתימין עליו קרוב יותר מאילו מניחין אותו פנוי בקשריו מרובין הרי זה פסול כמו זה בכולכם אם יאמר הרואים סתמא הזמין עדיו כמנין קשריו ואמר להו כולכם הלא זה פסול כזה וק"ל:
שם מאותו טעם נפסול קרוב כו'. אין מזה לדחות פירוש ר"ת דלעיל [כמו שהקשה מהרש"א] דלמאי ניחוש לה אי בהך גיטא גופא במה שמחתימין לו עכשיו זה שלא בפני זה הלא איירי בדידעינן דלא אמר כולכם ומשום גזירת הרואים ליכא כיון דמשלימין עלה בהא דרב אמי ופשוט דמה ידעו הרואים אח"כ אם נחתמו בבת אחת או לא ואף אם יראו שחתמו זה שלא בפני זה ויסברו שמותר לחתום זה שלא בפני זה מה בכך הוי גזירה לגזירה ודו"ק ולא ידעתי כוונת אותו שנתקשה בזה:

בתוספות בד"ה אבל בעל מנת מודי לי' כו' מאי קאמר הרי הותרה אצלו בזנות כו'. וא"כ שפיר פריך ר"י אר"א היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה אפילו אי איירי ר"א בע"מ ולמה קאמר אלא בחוץ מוקי לה ר"י לפלוגתא דר"א ולכן השיב עליו היכן מצינו כו' אף אי מוקי לה בעל מנת שפיר השיב עליו אלא ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי הוי כמו חוץ ונכלל באלא בחוץ:

בא"ד הומ"ל שאפילו לא הותרה כו'. כגון ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי. ובהך גופיה בעל מנת שלא תנשאי גרידא נמי הומ"ל הרי הותרה אצלו בזנות ובנישואין מצד הגט רק בזה פשיטא דעדיפא פריך דבזנות הותרה אפילו מצד התנאי רק הו"ל למיפרך הותרה מצד הגט כדי למיפרך אפילו בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי לזה כתבו דנקיט קושיא פשוטה כו':

בא"ד דאל"כ כו'. עד עתה הסיר מעליו הקושיות ועתה מתחיל להכריח פירושו זה:

בא"ד אדמפליג בסמוך כו'. אבל בהך איבעיא גופי' מספקא ליה לשון אלא מהו ואיך יבעי אם היא ע"מ שלא תנשאי גרידא או ע"מ שלא תנשאי ותבעלי ואינו יודע כלל אכתי אם היא מלשון ע"מ או לא כאשר הוא באמת לשון חוץ לפי האמת:

בא"ד אע"ג דבאלא סברא דאסור נשואין כו' כן מצאתי מוגה. ועיין באשר"י בשם ריצב"א דעת ממוצע בין הלכאורה ובין ר"י [דאי פליגי בחוץ הכל בכלל ע"מ דמודו בה רבנן אפילו שלא תבעלי ואי פליגי בע"מ לא פליגי כ"א בע"מ שלא תנשאי אבל שלא תבעלי הוי כמו חוץ] ומ"ש הרא"ש וניחא [נמי השתא דפריך הרי הותרה אצלו בזנות משום דכי פליגי בע"מ לא פליגי אלא בע"מ שלא תנשאי] אע"ג דבמ"ש אח"כ וניחא נמי הא דקאמר אלא בחוץ [דלא מצי לאקשויי לרבנן משום דכי פליגי בחוץ בע"מ שוין להיתירא והותרה לכל אלא שהטיל תנאי בגט] מיושב זה נמי (נ) דז"א דאכתי הו"ל למיפרך טפי הרי הותרה אצלו אף בנישואין מצד הגט כיון דע"כ צ"ל כן בתנאי דע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי [לפי' ר"י דאף אי פליגי בע"מ פליגי אף בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי] וצריכין לדחוק דקושיא פשוט נקיט כו' אבל לריצב"א א"ש. ויסוד פירושו בנוי בזיל בתר טעמא כי פליגי בעל מנת טעמא דר"א מידי דהוי אכל תנאי א"כ בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי לא דמי לשאר תנאי ושדינן לחוץ וכי פליגי בחוץ וטעמא דר"א מקרא קרינן לע"מ הותרה לכל איש ואיש מצד הגט:

בתוס' בד"ה אמר רבינא ת"ש כו' כל הזבחים כו'. והא דאין משלימין עליו אלא קרובים אין ענין לזה דבכל מקום כן בלשון שלילה כולן כן אין לו שמירה אלא סכין אין חנון בכל מקום אלא כו' אין מדברין בפני מת אלא דברים של מת ועצמו מספר רק בכל מקום שיש כלל על דבר שמחליט וקיים ליה שלילה נאמר בכל מקום חוץ הכל שוחטין חוץ מחש"ו בכל מערבין חוץ מן המים ומלח ולעיל הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחש"ו כל השטרות העולין בערכאות של עובד כוכבים חוץ מגיטי נשים וכו' וכן כולן וכן הרי את מותרת לכל אדם וכו' הול"ל חוץ מפלוני לזה מספקא ליה מדלא קאמר חוץ כסדרו שמא הוא לשון ע"מ ומביא ראיה מכל הבתים מטמאין כו' והתוספות מכל הזבחים כו' משא"כ על שלילה נופל לשון אלא בכל מקום וזה פשוט:

בא"ד ואותו אלא לא הוי אלא לשון כו'. ואכלל דכל הזבחים קתני תו חוץ מן הפסח ומן החטאת וק"ל:

תוס' ד"ה צא. עי' מהרש"א. ופשוט דבהא דחזקיה אין חילוק בין קרוב אחד לב' דהא בפשוט מקיימין מתרי עדים עי' לעיל (יח ב) תוספות ד"ה אמר ליה. ואם כן גם באחד יש לחוש דלמא מקיימי בחד קרוב וחד כשר:

גמרא א"ד ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג ר"א כו'. נראה דה"ה דהמ"ל א"ד בתרוייהו פליגי ודקתני בע"מ הוא לרבותא דרבנן. וכן לצד הראשון לרבותא דר"א כדאמרי' בכ"ד ועי' בר"ן:

שם א"ר ת"ש כל הבתים כו'. עי' בתוס'. וק"ק מדוע לא מייתי מפ"ט דאהלות מ"ב הכל טמא אלא תוכה המוקדם וכן עו"ש במ"ח הכל טמא אלא גבה:

תד"ה אבל. מודה ר' אליעזר. כצ"ל ביו"ד:

בסה"ד אע"ג דבחוץ מודה להו. כצ"ל:

המגרש את אשתו וכו' עיין לעיל ע"ח ע"א בתוס' ד"ה דצריך שיאמר בשעת גירושין הרי את מותרת וכו' ומפיק לי' מקרא ונ"ל דממשנתינו מבואר כן דאי ס"ד במסירת השטר ואומר הי גיטך לה או לעדים. מתגרשת במה שכתוב בתוך הגט ושם נאמר הרי את מותרת לכל דהרי מיירי משנתינו שלא כ' התנאי והשיור בגט כדמוכח בסיפא א"כ כיון שהכתיבה שבגט אומר לה הרי את מותרת לכל אדם ובזה לבד מתגרשת מה יועיל אמירתו בעל פה לומר חוץ מפלוני וכי אתי ומרע לשטרא אלא ע"כ לא מתגרשת במסירת הכתב אלא בצירוף אמירה בעל פה הרי את מותרת אעפ"י שכבר כתב כן בתוכו צריך לכפול ולאמר דברים אלו בעל פה נמי מקרא דמייתי רמב"ם פ"א מגירושין ומייתי רשב"א ספרי לעיל נ"ה ע"א ותוס' ע"ח ע"א מקרא אחריני ע"ש ואלא מקרא דרמב"ם לא מוכח אלא שיודיע לעדים שהוא גט ולא נייר בעלמא אבל תוס' וכל הפוסקים ס"ל שצריך שיאמר גם כן הרי את מותרת ומשו"ה מצי להטיל בו שיור או תנאי בעל פה אף על פי שכ' בגט לכל אדם ועיין בתשו' מהרמ"ל סי' קכ"ג תשו' מהר"מ יפה בעל הלבושים. יש ללמוד מדבריו דאם כ' בגט הרי את מותרת לכל אדם נהי לר"א יכול לומר בעל פה חוץ מפלוני שהרי אינו סותר לגמרי מ"ש בגט אלא משייר אבל לומר אי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ז"א דסותר לגמרי מ"ש בגט ונתבטל הגט לגמרי ואינו חוזר ומגרש בו ע"ש. ואם כדבריו צ"ל הא דדריש ר"א בקרא אפי' לא התירה אלא לאיש א' היינו שכ"כ בגט ג"כ ואין דבריו שבעל פה סותרים מ"ש בגט. ומיושב קושי' הירושלמי דר"א מפיק מקרא אפי' לא התירה אלא לאיש א' ושנה משנתו שלא אסרה אלא לאיש א' וא"ש דבמשנתנו רצה לשנות דין דחוזר ונותנו לה ודין כתב ומחקו לרבנן וע"כ מיירי ברישא שכ' גט סתם הרי את מותרת לכל אדם ושוב לא מצי למימר בע"פ אלא חוץ מיחידים ולא לאוסרה אכ"ע רק ליחידים וק"ל:

אלא לפלוני. דע כי עיקור שקלא וטריא דשמעתין הוא במשייר או במתנה תנאי בגט ולשון חוץ הוא שיורא. ולשון אם לא תנשאי הוה לשון תנאי ולברייתא דריבר"י אע"ג דלשון תנאי הוא מ"מ הואיל והתנה בעניני נישואין ואישות ה"ל שיור בגט אבל בזה אין ספק דאם לא תנשאי הוה לשון תנאי. ובלשון ע"מ מצינו פלוגתא דתנאי בחולין קל"ד ע"א אי הוה כמו חוץ או כמו תנאי ובב"ב ס"ג ע"א סתם בריי' ס"ל ע"מ שיורא הוא ובנזיר י"א ע"א פליגי בי' אמוראי ריב"ל ורבינא ע"ש ובמקום אחר הארכתי בישוב הפסקים אבל אינו ענין לדשמעתין כי מאן דס"ל ע"מ שיורא א"כ הוא בסוג חוץ דשמעתין ומאן דס"ל תנאי הוא הוה בכלל תנאי דשמעתין ומיהו שמעתין וכל מס' גיטין וקידושין ריהטא דע"מ תנאי הוה אמנם בלשון אלא מספקא בשמעתין ופי' ראב"ד בתמים דעים דיש לפרש אם לא והוא תנאי או אך לא והוא חוץ ופשיט רבינא מדאשכחן בריי' בשום מקום בנגעי בתים דאלא אך לא הוא א"כ ראוי לפרש גם משנתינו הכי משום דבכולי' מתניתא עד הכא תנן ע"מ ולא תנן אלא אע"כ אלא דמתני' אך לא הוא ע"ש ודפח"ח ומ"מ צל"ע מה דמשמע מכל הפוסקים ורמב"ם ורא"ש וטור ש"ע דהעומד לפנינו ומגרש ואומר אמרינן דהוה שיורא וכוונתו אך לא מנ"ל הוא ע"כ לא איבעי' לן ולא איפשטא אלא בלשון תנא דמתני' ופשיט מלשון תנא דבריי' אבל מנ"ל בלישנא דהאי גברא אפשר שהיה כונתו אם לא והוה תנאי ולא שיור. והשיב לי תלמיד א' כיון דעכ"פ לשון מסופק וסובל ב' כוונו' א"כ לא יאמר האי גברא מילי דגירושין בשעת מסירה ואינה מגורשת וצריך לומר באותו צד דאלא אם לא הוא מיירי באומר מעכשיו אם לא תנשאי לפלוני או זמנו של שטר מוכיח למאן דס"ל הכי אבל זולת זה אם אומר ויהיה פירושו אם לא תינשאי לפלוני אינו גט עד שימות פלוני ולא נישאית לו וכמ"ש ר"ח אפי' בע"מ שאינה מותרת עד שימות פלוני או לרמב"ם דמייתי בקבע זמן שלא תינשאי לו חמשים שנה ועבר הזמן. או שתינשא מיד לא' מעריות של פלוני כגון אחיו או בנו ואביו כ"כ בס' מוצל מאש סי' ס"ז בשם ריטב"א דשמעתין: ולדידי צ"ע מה יועיל זה הלא עדיין אם תינשא לפלוני ויתבטל הגט יתבטלו גם קידושי הקרובים שנישאית להם והי' כל בעילתו זנות ואין בעילתו בזנות אוסרת לו לפלוני דאנוסת אביו ומפותת אביו אינו ערוה אלא לר"י. וי"ל לפמ"ש בתשו' הרב"י ובתשו' מבי"ט ומייתי לי' בשער המלך פ"ח מגירושין דע"מ שלא תינשאי' אין קידושי' בכלל ואם נתקדשה לפלוני לא נתבטל התנאי עד שתכנס עמו לחופה ואין נישואין בלא קידושין תחלה והכא כיון שנישאי' לא' מקרוביו של פלוני א"כ אין קידושי' קידושין דאין קידושי' תופסי' בעריות וממילא א"א לבוא לידי נישואין ולא יתבטל התנאי לעולם. ומ"ש שער המלך מלשון תוס' ד"ה אפי' וכו' שכ' או לא תיבעלי גרידא שיכולה להתקדש עכ"ל דמשמע בלא תינשאי אין יכולה להתקדש. לפע"ד כוונת תוס' אבעילה אחר קידושין דבלא תיבעלי יכולה להתקדש ולבעול אח"כ משא"כ בלא תינשאי אין יכול אלא לבעול בלא קידושין ובאחות אשתו זה וזה אינו יכול:

ונ"ל זה רמוז בלשונו של ר"ע הרי שעמדה ונישאי' לא' מן השוק שהוא מיותר אלא לאפוקי לא' מקרוביו של פלוני דאז ליכא למיחש למידי וכן מדוקדק בלשון בריי' דרבר"י שמותרת לכל חוץ מאותו איש ר"ל לכל אפי' אינם קרובי אותו האיש דהא ר"א לא חייש לפירכת ר"ע ומיירי בע"מ כאומר מעכשיו וא"כ מותרת מיד לכל אפי' אינם קרוביו. אמנם מ"ש עוד שם בס' מוצל מאש להדירה ע"ד רבי' הנאת פלוני עלי' צ"ע לסמוך על זה דהרי נחשדת ונטענת מאותו פלוני ומש"ה הטיל תנאי שלא תינשא לו וכמ"ש להדי' באותה תשו' והשתא ביושבת תחת בעלה נטענת על פלוני וקשורה בו באיסור ואיך נאמין לה על איסור נדר ובלאה"נ אמרי' לעיל ל"ה ע"א בימי רב קילי נדרי ולא אכשיר דרי ובמרדכי ר"פ המגרש בשם רב נטוראי גאון ומייתי לי' בד"מ סי' קל"ז אם נחשדת מ"מ לא יגרש ע"מ שלא תינשא לו שמא לבסוף תינשא לו ויהי' בניה ממזרים אלא יגרש סתם והב"ד יזהירם ע"ש ולא יהיב עצה להדירה ע"ד רבי' אלא ע"כ דליתא. ובאמת צל"ע מאי דפריך רבא לר"ע מ"ש מכל תנאי דעלמא. מה ענין זה לזה תנאי דעלמא לא חיישינן שתעבור ותעשה בניה ממזרים ותקלקל עצמה אבל הכא מסתמא נחשד' על פלוני חיישי' בודאי' וצ"ע ויבואר אי"ה עוד לפנינו. ואולי י"ל דהא רבא כר' ינאי משום זקן א' ס"ל דר"א מפיק מקרא אפי' לא התירה אלא לאיש אחד ובאותו הצד דר"א מודה בחוץ ופליגי בע"מ א"כ דברי ר' ינאי אמורים בע"מ דמיירי קרא שאמר ע"מ שלא תינשאי אלא לפלוני וא"כ לא מיירי קרא במגרשה ע"י חשד דכולי עלמא לא חשודי ושפיר פריך רבא מ"ש מכל תנאי וא"ש לכאורה אלא דהא לר"א קיימי' מתלמידי דב"ש דלא יגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה וא"כ ע"כ משום חשד מגרשה והא דלא התירה אלא לאחד היינו קרובו של הנחשד כדי שלא תוכל להנשא לו להנחשד מזה מיירי תורה ומ"מ פריך ר"ע דנתנה תורה מכשול דאם תעבור ותינשא לו נמצא בניה ממזרים מיהו למ"ש לעיל דא"א לנישואי' בלא קידושין וקידושין אינם חלים לא א"ש הנ"ל:

ר"א מתיר. לאותו צד דבאם לא פליגי א"כ מיירי דאומר הרי את מותרת לכל אדם אם לא תהי' מותרת לפלוני ומתיר ר' אליעזר ומינה למאי דקיי"ל בחוץ פליגי ובתנאי מודו רבנן נמי בכה"ג הוא וכ"כ הרא"ש בשמעתין דע"מ שלא תיבעלי ואו שלא תינשאי או שלא תהי' מותרת וכ"כ טור בשמו סי' קל"ז ומייתי בש"ע ולאפוקי מהרמ"ה דס"ל ע"מ שלא תהי' מותרת הוה שיור ועיין ט"ז שם הסביר בטוב בשלמא ע"מ שלא תינשאי ותיבעלי דתלי' במעשה דילה הוה שפיר גירושין גמורים רק שהתנה שלא תעשה אותו מעשה בעילה או נישואין אבל שלא תהיה מותר' לפלוני נהי דתנאי ומעשה בדבר א' לא מיקרי דתנאי בטל ומעשה קיים כיון שעכ"פ הגט מתירה לכ"ע מ"מ שיור הוה זו היא סבר' רמ"ה אלא דקשי' ממתני' כמו שהקשיתי וראיתי באבני מילואים שכ' דפליגי אי ע"מ כי האי גוני מתפרש בלשון שיור או לא. ותינח בע"מ דאיכא דוכתא דהוי שיורא כמ"ש לעיל אך משנתינו לא מיירי בלשון ע"מ אלא באם לא והאי לישנא בודאי לא יתפרש אלא בלשון תנאי ומ"מ ממילא הוי שיור כמו שהסביר ט"ז וא"כ קשי'. ונלע"ד הא לקמן פ"ה ע"ב אמרי' דבעי למכתב למהך להתנסבא וכ' שם הר"ן בסוף דבריו בשם רמב"ן דמותר' לכל אדם ה"א לא להתנסבא לשום אדם אלא מותר' בזנו' ע"ש וצ"ל עכשיו שכבר כ' כן בגט מותר' וגם להתנסבא באמירה שבעל פה בשעת נתינ' הגט סגי במותר' לחוד וכן נוהגים מ"מ נ"ל אם אומר ע"מ או אם לא תהיה מותר' לפלוני מפרשי' אינה מותר' בזנו' קאמר כי היכי דלא להוי שיורא. ובזה מיושב מאי דמייתי רא"ש בשם ריצב"א ליישב כל קו' תוס' ד"ה אבל וכו' דלהצד דפליגי בע"מ אזי הוה שלא תבעלי ולא תינשאי כמו חוץ ע"ש וקשה מה יענה במה שהקשו תוס' איבעי' דאמר אלא ע"מ הוא ובמתני' לא הוזכר לא נישואין ולא בעילה ולהנ"ל א"ש דמתני' הא מיירי שאמר לא תהי' מותר' לפלוני והיינו זנו' אבל נישואין מותרים:

ומ"מ לפ"ז מודה הרא"ש להצד דר"א בחוץ נמי מתיר שיורא אם אומר ע"מ שלא תהי' מותר' לא דחקי' למימר שלא תזני אלא הוה שיור גמור כמו חוץ שהרי לר"א חוץ נמי מותר ובזה נ"ל לקמן דקאמר בתשו' ר"ן אי בחוץ הא משרי שרי והקשה מהרש"ל תיפוק לי' אפי' לא שרי הא לא הוה בניה ממזרים ועיין דבר חריף בס' קול יהודה בשם הגאון מו"ה יונתן אבל אינו אמת. ולפי הנ"ל אי הוה מקשה רק הא לא בחוץ לא הוה בניה ממזרים מ"מ עדיין היה מקום לתשו' ר"ן בע"מ שלא תהיה מותר' דהוה כמו חוץ ומ"מ כיון שאמר ע"מ עוקר הגט ובנים ממזרים ע"כ אמר הא משרי שרי וכ' הרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' י"ד הטעם דפקע משום דא"א להתירה לעלמא משום צד א"א שבה וע"כ כוונתו שתפקע ע"י בעילת אותו שמותר לו וזה שייך נמי בע"מ שלא תהיה מותר' לפלוני ולפ"ז צ"ל מ"ש ר"ע אשת איש שהיא חמורה לא כ"ש ר"ל תחלת ביאה אבל אח"כ כבר פקעה והותרה ויבוארו דברי תשו' הרא"ש האלו לפנינו אי"ה או תפיסת קידושין לא שייך כנ"ל:

יטלנו הימנו ויחזור ויתנו לה. עיין ס' הזכות דעת הרמב"ן כשחוזר ונותנו לה צריך לבאר כל דבריו היטב ואין לו לסמוך על אמירה הראשונה כלל כי היא נתבטלה וכמאן דליתא ומאי דאיבעי' לי' לאביי לקמן לראובן ושמעון מהו מאי דאסר שרא ומה דשרא אסר היינו קודם שמוסר הגט לידה וכפירש"י שם אבל אחר שכבר נתן בפסול וחוזר ונוטלו. נתינה חדשה היא זו וגם לר"א דמגורשת בנתינה ראשונה לכל עולם לא יכול לחזור ולאסור מאי דשרא שהרי כבר הותרה לכל עולם. וגם לא להתיר מאי דשייר דכיון דכבר עביד הגט דידיה בנתינה הראשונה ה"ל כשטר שלוה בו ונמחל שיעבודו ואינו חוזר ולוה בו ע"ש. ועיין לקמן פ"ז ע"ב דילכון אמר שאני הכא דקנאתו לפסול לכהונה כ' רשב"א בשם ר"ת אדרבא אי הוה קנאתו מדאוריי' לפסול לכהונה כבר נמחל שיעבודו ואינו חוזר ומגרש בו אלא פסול כהונה לאו דאורי' כפסק רמב"ם פ"י מגירושין וגרס איפכא שאני התם גבי כנסי שטח"ז כבר קנאתו מדר' יוחנן בן גודגדא ע"כ סגי בטלי גיטך אבל הכא לא קנאתו אפי' לפסול לכהונה ע"כ בעי' שיחזור ויטלנו ע"ש ושיטת רמב"ם הנ"ל יבואר לקמן אי"ה. ואמנם נ"ל להסביר עפמ"ש מהר"מ יפה בעל לבושים בתשו' מהרמ"ל דבפ' גירושין לא מצינו שיכול אדם לגרש אשתו שאוהב אותה בלבו אלא כי לא מצאה חן בעיניו ואדם כזה הכותב גט שלא תהי' מותרת לכל אדם. אותו גט אפי' ריח הגט אין בו מן התורה אך בפ' כהנים כתי' ואשה גרושה מאישה מיירי במגרש מחמת אהבה שלא תזקק ליבם ואותו יכול לגרש רק ממנו שלא תזקק ליבם ואינו מתיר לעלמא ויש בו ריח הגט מן התורה ואבאר זה לפנינו אי"ה:

ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם. הקשה פ"י לימא לה הרי את מותרת ע"מ שלא תינשאי ותבעלי לפלוני אע"כ כיון שכבר אמר בפעם הראשון חוץ מפלוני שוב אין השיור הזה נעקר עד שיאמר בלי שום תנאי ומהתימה על הפוסקים שלא הביאו זה ע"ש ולפע"ד אינו מוכרח אלא הרי מתני' אתי' לאשמועינן דלא סגי בהי גיטך אלא ביחזור ויטלנו ואי הוה תנן ע"מ ה"א הכא הא דבעי ליטול ולחזור וליתן כיון שצריך לעקור בע"מ הנתינה הראשונה שהיתה בשיור אבל אי אמר סתם הרי את מותר' סגי בהי גיטך קמ"ל אפי' בהרי את מותר' נמי בעי' שיחזור ויתננו לה:

והנה בס' מוצל מאש סי' ס"ז א' חשד אשתו מפלוני ורוצה לגרשה שלא תינשא לפלוני וחשש לשיטת רמב"ן דבתרווייהו פליגי גם ע"מ הוה שיור. ויעץ לגרש ע"י שליח גט פטורים בלי שום תנאי רק עם השליח מתנה אם תינשאי לפלוני איננו שלוחו והוא מגרשה בלי שום תנאי בגירושין והגט כורת כריתות גמור רק מודיעים להאשה שהשליח הוא על תנאי שלא תינשא לפלוני ע"ש וצריך לומר הא דלא תנן במשנתינו כיצד יעשה וכו' כנ"ל צ"ל נמי מהאי טעמא דרוצה להשמיענו אפי' במגרש ע"י עצמו צריך ליטלו ממנה ואי הוה תנן תקנתא דשליח ה"א משו"ה צריך ליטלו כדי ליתנו ע"י שליח אבל אי הוה יהיב לה בעצמו סגי בהי גיטך קמ"ל. וכבר קדמו מהרי"ט ח"א ססי' ס"ו ע"ש:

ועוד י"ל דהרי הגאון הנ"ל דבא לצאת י"ח הפוסקים דס"ל בע"מ נמי פליגי ומשו"ה ציוה להתנו' עם השליח ע"כ ס"ל דאפי' הרמב"ן וסיעתו לא חיישי לתשו' ר"ט ור"ע משום דאמר ר' יוסי לכולהי אית להו פירכא ולא חיישי' אלא לפירכא דראב"ע דקאי נמי אתנאי אבל לתשוב' ר"ט ור"ע לא חייש ומש"ה סגי במגרש ע"י שליח ומתנה כנ"ל אבל מודה הוא דלר"ט ור"ע לא יועיל גירושין ע"י שליח ומשו"ה לא תנן במשנתינו הך תקנתא משום תשו' ר"ט ור"ע ואנן לא קיי"ל כוותיה ובזה מיושב גם קושי' שעה"מ להנ"ל מ"ט לא י"ו נשים פוטרת צרותיהן ומשכחת בע"י שליח ולק"מ דבפלוגתא לא קמיירי ובלאה"נ עיין רשב"א ריש מס' יבמו' כ' עפ"י הירושלמי דצרת אשת איש מת במת ולדידי' נראה אפי' היא עצמה חולצת אלא לא מלאו לבו לחלוק אהרמב"ן ע"ש והשתא נהי התוס' חולקים אהרשב"א ושקלי וטרי בהא דלתני' י"ו נשים היינו בגט על תנאי אבל כשהגט גומר וכורת והתנאי תלוי בשליחו' גם תוס' מודו דאינה פוטרת צרתה:

ועד"ז נ"ל ליישב מה שהקשה עוד מפרק קמא דיומא דשקיל וטרי מכה"ג ביה"כ דמגרש נשיו ע"מ שלא תמות ופריך הא כל ימי חייכי לא הוה כריתו' ולהנ"ל יגרש ע"י שליח ויהי' התנאי עם השליח והגט יהי' כריתו' גמור. ולפע"ד גט כזה פוסל מן הכהונה וכ"כ בתשו' א' דהמרדכי סוף פרק מי שאחזו נשאל בכהן המגרש גט שכ"מ בתנאי אם ימות אי מותר' לו ומייתי ממתני' לעיל פ"א ע"א אעפ"י שנתנו לה ע"ת ולא נתקיים התנאי לא פסלה מן הכהונה. ושוב מייתי מש"ס דיומא הנ"ל דכה"ג מגרש על תנאי ומותר' לו. וקשה כיון דמשנה שלימה שנינו מה צורך תו לאתויי מש"ס דיומא וכתבתי שם דבירושל' פרק ג' דקידושין הלכה ח' אמתני' דיש לי בנים פריך הגע עצמך שהוא כהן פי' דאז אין לו להאמינו במגו הואיל ובידו לגרשה שהרי כהן הוא ע"ש מבואר דס"ל כהן המגרש על תנאי ולא נתקיים התנאי אסורה לו וצריך לומר דסבירא לי' לירושלמי דמתני' מיירי בתנאי שאינו מעכשיו אז אם לא נתקיים התנאי אין בו ריח הגט אבל תנאי דאם ימות ואם לא ימות שהוא במעכשיו אפי' לא נתקיים התנאי יש בו ריח הגט ולהשמר מזה מייתי מרדכי מפרק קמא דיומא דמוכח דש"ס דילן לא ס"ל לחלק בכך אלא אפי' תנאי דמעכשיו ולא נתקיים נמי שרי' לכהונה. והשתא נימא ע"כ לא פליגי בבלי אהירושלמי אלא בשתלה התנאי בגט עצמו אבל במגרש להדי' בלי תנאי ומחלה התנאי בשליח ובמעכשיו לכ"ע פסולה לכהונה ולק"מ מפרק קמא דיומא ודברי מוצל מאש כראי מוצקים:

ועיין שו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"ט נו"ן רצה מהר"מ קאשטציץ להוכיח משמעתין בע"מ שלא תינשאי פסולה לכהונה אפי' לא נתקיים התנאי מדאמרי' הרי אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וכו' תיפוק לי' אם ישאנה יעקור הגט למפרע ולא תהי' גרושה כלל אע"כ אפ"ה תיאסר עליו מריח הגט ע"ש וצ"ל דס"ל כירושלמי הנ"ל בתנאי דמעכשיו נפסלה מכהונה. ויפה דחה מהרי"ט נהי אם נשאה בקידושין דכסף ושטר וחופה אחריהם נתבטל התנאי ונעקר הגט ואין כאן גרושה מ"מ אסור לו לעשות אירוסין ונשואין ע"י ביאה כי עדיין גרושה היא בכסף ושטר יכול לעקור הגירושין ולא בביאה אם כן הרי עומד בפניו איסור כהונה הקל מכ"ש שיעמוד בפני' כ"ע איסור א"א החמור ע"ש:

והנה להס"ד דר"ע אע"מ קאי שפיר השיב השתא איסור כהונה הקלה ורק משום תחילת ביאה שהרי אחר שיגמור ביאה ויגמרו הנישואין הרי הותרה למפרע ורק תחיל' ביאה באיסור כהונה ומ"מ לא ישאנה בביאה מכ"ש איסור א"א החמור ויהי' כל הביאות באיסור כל פשיטא שיש לחוש אלא ש"ס דחה הא הותרה אצלו בזנו' ומש"ה מוקי תשו' ר"ע אחוץ וצ"ע מאי פריך דלמא איסור כהונה דכל הביאה באיסור חיישינן לה דהא בחוץ לא נעקרו גירושין למפרע והוה כל הביאו' באיסור משא"כ באישות דכיון בחוץ קיי"ל פקעה וליכא אלא תחיל' ביאה באיסור לא חיישי' לכך ומאי פריך ר"ע ומוכח מזה כחד דיעה בהירושלמי דהא דאמרי' פקעה היינו ע"י מיתתו או גירושין של שני לא בשע' קידושין נמצא גם הכא כל ביאותיו באיסור:

והנה הא דפשיטא לש"ס דפקעה כתבתי לעיל בשם תשו' הרא"ש דאל"כ יפגע באיסור א"א וע"כ דעת המגרש שיוגמרו גירושין בנישואי של זה מן השוק. אך לפי מה שהוכחתי דר"ע ס"ל כירושלמי דאין הקידושין מפקיעים אלא היציאה מבעלה השני ולא חיישינן לבעילה באיסור א"כ צריך טעם וראיה מנא פשיטא לי' דפקעה. ושמעתי מפה קודש מרנא הגאון מו"ה נתן אדלר כ"ץ זצ"ל דמקרא מוכח דלר' ינאי אפי' לא התירה אלא לאיש א' ועלה קאי ויצאה והיתה לאותו האיש שהתירה לו וימות האיש האחרון לא יכול בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וקי"ל בפרק עשרה יוחסין דלא עבר על לאו דלא יכול עד דקידש והדר בעל וקשה איך אפשר לקדש הא קידושיו לא אהני מידי דאכ"ע עדיין אסירי מגירושין הראשונים שלא התירה אלא לזה וזה האיש כבר מת א"כ לא אהני קידושיו מידי אע"כ מוכח דפקעה קידושין ראשון ע"י שני ולכל הפחו' משעת מיתתו פקעה ודפח"ח. אך כל זה לדר' ינאי אבל לר' יוחנן דלאו מהאי קרא נפיק אלא מאשה גרושה מאישה לא מוכח פקעה מקרא וצ"ל מסברא כמ"ש בתשו' רא"ש הנ"ל נמצא בהא פליגי בירושלמי מאן דס"ל כר' ינאי ס"ל מיתה מפקעת ומאן דס"ל כר' יונה ס"ל נישואין מפקיעין וא"כ ר"ע דהוכחנו דס"ל מיתה מפקע' ע"כ כר' ינאי ס"ל היינו דקאמר כר' ינאי משום זקן א' קא מתני היינו לר"ע לשיטתו דאל"ה בלא"ה קשה עליו כנ"ל. ומיושב קושי' תוס' ד"ה רבא וכו' דתיקשי לר' יוחנן הא ר' יוסי כר' ינאי ס"ל ולהנ"ל לק"מ דממ"נ מיפרך ר"ע וק"ל:

והנה לקמן אמרי' דראב"ע השיב אין זה כריתו' ורבנן איצטריך ללא תשתי יין כל ימי חייכי ור"א כרת כריתו' ורבנן לא משמע להו פי' תוס' להך דרשא לא משמע להו ופשוט בפי כל דראב"ע אתרווייהו השיב בין חוץ בין ע"מ. והנה בע"מ שהסברא חצונה שהוא כריתו' גמור ככל תנאי דעלמא ע"כ מאן דלא משמע לי' כרת כריתו' אין כאן סברא למיפסל ע"מ אך בחוץ צריך ביאור דהא ודאי אי נמי לא הוה כתי' לשון כרת כלל אלא שילוח וכדומה נמי מסברא חצונה דאגידא בי' איננו שילוח דהא בקידושין לא כתי' שום משמעו' ואפ"ה לחד צד קנין מעלי' בעי' וה"נ שילוח מעלי' בעי' ומכ"ש לאידך צד קנין כל דהוא פי' כיון דאגידא כחוט הסרבל נאסרה אעלמא מכ"ש בגט שכבר היתה קשורה בו כל שנשתייר חוט הסרבל מנ"ל להתיר אם כן לא צריך שום קרא למיפסל חוץ אלא לר"א התורה ריבתה אפי' לא התירה אלא לאיש א' ואם כן בודאי קשה איך יכריח ראב"ע בדרשה דכרת כריתו' דמשמע לי' לדחות מקרא מפורש ועכצ"ל ראב"ע לא ס"ל דרשא דר' ינאי כלל רק מפסול כהונה יליף ר"א ואהא קאמר ראב"ע דמשמעו' כרת כריתו' יכריע דנימא פסול כהונה שאני. ומש"ה ר' יהושע דכר' ינאי ס"ל לא דחי מכרת כריתו' כיון דעיקור קרא איצטריך לכל ימי חייכי שוב לא אתי משמעותי' דכרת כריתו' למידחי מקרא מפורש איש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר. והנה רבא פריך א"כ כל תנאי דעלמא נמי וקשה דלמא אה"נ ר"ע ס"ל למיפסל כל תנאי דעלמא שהוא בשב ואל תעשה דבר פלוני דחיישי' שמא תעשה ויהי' בנים ממזרים וי"ל מדלא דחי ר"ע כתשו' ראב"ע מכרת ע"כ ס"ל עיקור קרא אלא תשת יין כל ימי חייכי ומשמעו' כרת כריתו' לא מצי למידחי קרא מפורש ע"כ השיב שמא תינשא ויהיה בנים ממזרים ופריך רבא הא ע"כ תנאי דלא תשת יין מהני דאהא קאי כריתו' וא"כ מ"ש האי תנאי מהך תנאי. ולעיל הקשינו מאי פריך רבא דלמא בתנאי דלא תשתי לא חיישי' שתעבור ותקלקל עצמה מה שאין כן בתנאי דלא תינשאי שהיא נחשדת על הפלוני חיישינן ודרכיה דרכי נועם כתי' וי"ל דהנה הרמב"ם ס"ל כל שלא קבע זמן שלא תינשאי לפלוני חמשים שנה הוה כמו לא תשתי יין כל ימי חייכי נ"ל מהכא מפיק לי' דודאי דוחק לומר קרא דכריתו' קאי אתנאי דעלמא ומאן דכר שמיה וכל הפרשה מעניני כריתו' משתעי אע"כ נהי הש"ס נקיט מידי דאיתשל בבי מדרשא לענין תנאי דיין איתשל אבל קרא קאי אתנאי דלא תינשאי שאם אמר סתם בלא קביעו' זמן ה"ל כמו כל ימי חייכי ולראב"ע מדכפל כרת כריתו' חד ה"א דוקא בלא קבע זמן קמ"ל אידך אפי' בקביעו' זמן נמי לא דכל תנאי בגוף האישות איננו כריתו' ומאן דלא דרש כרת כריתו' לא מפיק מיני' אלא תנאי דלא תינשאי בלא קביעו' זמן אבל בקביעו' זמן לא ממיעט ומשו"ה השיב ר' עקיבא דעל כל פנים אין זה דרך נועם דיהי' בניה ממזרים ופריך רבא שפיר דהא קרא נמי ממגרש נחשדת מיירי ואפ"ה לא מימעט אלא בלא קביעו' זמן ולא חששה תורה לבנים ממזרים ופירכא גדולה היא זו:

כתב בתוכו אעפ"י שחזר ומוחקו פסול לרמב"ם כל שום תנאי פוסל בגט משום דאגידא בי' שהרי כתי' בתוך הגט זכיותיו של בעל וצריך הוא לו לראותו מתוכו התנאי שהשאיר לעצמו וכל שצריך הוא להגט איננו כריתו' וזו היא שיטת הרי"ף והרמב"ם לעיל י"ז ע"א התם משום דלאו כרות גיטא הוא פי' הרי"ף כיון דכתיב בשטר שחרור זכיותו של אדון ששייר לעצמו קרקע כ"ש איננו כורת והוא ממש שיטת רמב"ם כאן. ודע לפמ"ש רשב"א בשמעתין ובקידושין פ' האומר דלמסקנא קי"ל בקידושין כשר שיור מה שאין כן בגט אשה וכן בשחרור כנ"ל א"כ צע"ג אמאי לא חשיב לי' בדרכים דשוו גטי נשים לשחרורי עבדים כיון בקידושין עיין לעיל ט' ע"ב וצ"ע. וה"ה כ' מטעם ברירה והקשה עליו מהרי"ט ח"א סי' ס"ו ובסוף העלה כמ"ש כאן. ולפ"ז להרמב"ם לא מיירי קרא שהשיור כ' בגט אלא בעל פה אומר הרי את מותרת לפלוני ולא לכ"ע ודלא כמ"ש למעלה וקשה קושי' ירושלמי שמועתא רובא אמתני':

איבעי' להו האי אלא חוץ הוא וכו' והקשה פני יהושע אמאי לא תיבעי' לי' נמי דלמא בחוץ גם רבנן מודו דהוה גיטא ובע"מ פליגא בטעמא דר"ט ודר"ע וקשי' גדולה היא אלא די"ל מאן דמכשיר בחוץ שהוא יותר נגד הסברא דאי לא נימא פקעה נמצא משמש בצד אשת איש ואי נימא פקעה קשה היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ואפ"ה שבקינן סברא ואזיל בתר קרא ולא אמרי' קרא לאו בהכי איירי וכמ"ש תוס' פ"ג ע"ב סוף ד"ה רבא וכו' מכ"ש שאין להסב פשטי' דקרא לאסור ע"מ משום סברת ר"ט ור"ע דיש להם פירכא. ולפמ"ש לעיל לשיטת רמב"ם היתר דע"מ מפורש בקרא דכל ימי חייכי אין לפרשו אשתית יין וכדומה אלא אע"מ שלא תינשאי ולק"מ קושי' פנ"י כיון דאי הוה מודים בחוץ כש"כ בע"מ. מיהו בירושלמי משמע דקושי' זה אוסר וזה מתיר לא קשי' אלא למ"ד מיתתו של שני מתיר דנמצא זה אוסר ע"י מעשה קידושין שלו וזה מתיר ע"י מיתתו בלי מעשה אבל אי נישואין של שני מתירים לק"מ וכן בדין שהרי מצינו לעיל מ"ג ע"ב שזה אוסר על ידי קידושי' לחצי שפחה וחצי ב"ח וזה מתירה על ידי שחרורו מפקיע מעשה קידושין שלו:

אלא ש"מ חוץ הוא ש"מ. ודעת רוב הפוסקים דבע"מ לכולי עלמא הוה גט ואם עקרה ונישאית לאותו פלוני בחיי בעלה להתוס' לקמן ד"ה ועמדה ונישאית לא נתבטל התנאי שהרי אין קידושין ונישואין חלים ומייתי תוס' ראי' מע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך ע"ש והרמב"ן פליג וס"ל אפי' בחיי בעלה אם נישאי' לפלוני דרך נישואין עברה על תנאי דכוונתו הי' דרך נישואין אעפ"י שאינם נישואין מן התורה. ולא חש רמב"ן ליישב ראיות תוס' מע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך וכ' מהרי"ט דלא גרס לי' לקמן פ"ד ע"א ע"ש בתוס' ד"ה ע"מ שתבעלי וכו' עכ"פ משמע אי אמרי' ע"מ שלא תינשאי כוונתו רק על דרך נישואין אפי' שאינם נישואין דאוריי'. ה"ה שלא תינשאי לאבא ולאביך נמי אם עברה ונישאית בטלה תנאי והגט שהרי נישאית דרך נישואין ובש"ע סי' קמ"ג סט"ז בע"מ שלא תינשאי לפלוני פסק כרמב"ן דדרך נישואין בעלמא קאמר ובסעיף י"ד ע"מ שלא תינשא לאבא ונישאי' לו פסק דלא נתבטל הגט כיון שאין לו בה נישואין נמצא הפסקים סותרים. אבל המעיין ברמב"ן ימצא תי' ולזה נתכווין בית שמואל משמיה דנפשיה בסקל"א והוא לעולם בעי' נישואין ממש ולא סגי בדרך נישואין ע"כ בשלא תינשאי לאבא אפי' נישאי' לו לא נתבטל הגט. משא"כ בשלא תינשאי לפלוני ונישאי' לו ע"כ או תאמר שאינן נישואין כיון שהיא א"א א"כ תאמר שאינו גט או שתאמר הוה גט מעלי' וא"כ הוה נישואין ויתבטל ע"י הנישואין מש"ה אם ניסת לו נתבטל הגט. והנה בש"ע סעיף ט"ז פסק כתשו' הרא"ש דמייתי טור אם אמר ע"מ שלא תינשאי לפלוני שוב אינו יכול לבטל התנאי ההוא לקיום הגט אף אם תינשאי לפלוני אע"ג שבכל שארי תנאים דעלמא לכ"ע זולת בעל העיטור ס"ל דיכול לבטל התנאי לקיים הגט וגם הרא"ש עצמו כ"כ בכמה תשובו' ועיין ב"ש סי' קמ"ג סק"ט מ"מ הכא סגר הרא"ש הדלת שלא יכול שוב לבטל התנאי לקיים הגט עד שמהרי"ט ח"א סי' מ"ט מסתפק אם הרא"ש חתם עלה ואמנם הרבה אחרוני' נדחקו להעמיד דבר על בריו ועיין במבי"ט ח"ב סי' א' ועיין מכתב מאלי' ומהמורם מהם עם קצת הוספת נופך נראה דע"כ לא אמרי' שיכולת לבטל התנאי לקיום המעשה אלא בכולהי תנאים שעדיין בידם לבטל המעשה ע"י ביטול התנאי כגון ע"מ שלא תשתי יין אם תרצה שותה יין כדי לבטל הגט כיון שעדיין בידם ורצונם תליא ה"נ בידם לבטל התנאי לקיים הגט משא"כ הכא אין בידה להנשא לפלוני לבטל הגט כי מי ישמע לה להנשא לה בעודנה א"א נהי אם נישאי' לא' מן השוק נמצא גט בטל ובניה ממזרים כאשר השיב ר"ע מכל מקום לא הוה בידה לעשות כן כי אפי' להשיטה דלבטל התנאי לא בעי' אלא דרך נישואין מ"מ צריך לעשות כעין נשואין איש עם אשתו והרי היא אשת איש מי יתיחד או יכנס לחופה עם אשת איש ע"כ אין בידה לבטל התנאי לבטל הגט ומדלא נשאר בידם שום כח בענין זה א"כ גם לבטל התנאי לקיום הגט נמי אינו יכול:

וכתב דלגרש שנית אינו יכול דכבר נתגרשה ממנו ואין גט אחר גט ופי' מכתב מאלי' דאע"ג אם תנשאי לפלוני יתבטל גט הראשון ויחול השני מ"מ בשעה שנכתב גט השני הזה עדיין הראשון קיים וה"ל כמו כותב גט לאשה דעלמא לכאכנסנה אגרשנה דאינו גט דהוה דבר שלא בא לעולם וה"ל שלא לשמה עיין תוס' יבמות נ"ב ע"ב ד"ה ולאשה וכו' ע"ש:

ופ' הרא"ש ובש"ע שם דקידשה סתם ויגרשנה סתם פי' ואח"כ תנשאי לפלוני ע"ש וצריך ביאור ונ"ל לבאר בעזה"י דכשתנשאי לפלוני ויתבטל הגט הראשון מנשואין הראשונים אז יחול כח הגט השני גם על זה דכיון שנכתב הגט השני הזה בשעה שכבר נישאי' לו שני' והוה דבר שבא לעולם ממילא יחול נמי על נישואין הראשונים לכשיבואו לעולם ע"י ביטול התנאי שתנשאי לפלוני דאפי' למ"ד בעלמא המקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם לא אמרי' מגו דחייל אדבר שבא לעולם חייל נמי אדבר שלא בא לעולם היינו בדבר שמטעם קנין נגעו בי' לא אמרי' קני את וחמור קנה אבל הכא אינו אלא מטעם כיון שלא ב"ל הוה כשלא לשמה והכא הוה שפיר כלשמה כיון שנכתב על שמה אנישואין שכבר באה לעולם חייל נמי אהני כנלע"ד להעמיד דבר על בריו בעזה"י:

ולפע"ד אפילו להחולקי' וס"ל דיכול לבטל תנאי ע"מ שלא תנשאי ויהי' גט אפי' אם תינשאי לפלוני וכדמשמע מתוס' סוף ד"ה אפי' וכו' שכתבו שאם ירצה יתירנה ליבם וכו' מ"מ איתא לכל הנ"ל. להמצאת מוצל מאש שמגרשה ע"י שליח ומתנה עם השליח שאם תינשאי לפלוני יתבטל השליחו' שלפע"ד שוב אינו יכול לבטל התנאי לקיים השליחו' דמכיון ששליח עשה שליחותו והוציא הגט מתחת ידו על תנאי הנ"ל שוב נסתלק ממנו ומכ"ש כשכבר מת אח"כ בודאי שוב אין הבעל יכול לבטל בע"מ לקיים השליחו' למפרע וא"כ אתאינן לכל הנ"ל ליתן גט אחר אינו יכול דה"ל דבר שלא בא לעולם וע"כ יקדשנה ויגרשנה וכנ"ל:

אלא דקשי' לי התם ביבמו' צ"ב דאמר ר"י אמר ה"ל למימר מרגניתא ואמר חספא ע"ש ואמאי הא י"ל קרא לדהכי אתי' דגרשה ע"מ שלא תנשאי או על ידי שליח כנ"ל. ושוב גרשה ואח"כ מת ונישאי' לפלוני ונתבטל גט הראשון וה"א דחייל השני לפוסלה מכהונה קמ"ל דהוה איש שאינו אישה וצריכא רבא לאשמועינן ולא הוה חספא ומנ"ל למידרש בי' ריח הגט כשאינו מתרת לעלמא וי"ל אה"נ למאי דקיי"ל אין אדם מקנה שלא בא לעולם י"ל קרא להנ"ל אך בעל מימרא התם ר"י אמר רב דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושפיר יכול לגרשה ואם כן לדידי' ה"ל חספא ומוכיח מזה ריח הגט וא"ש:

ומיושב בזה פסק הרמב"ם פ"י מגירושין דריח הגט הוא מדבריהם וכ' ה"ה דס"ל הא דאמרי רבנן איסור כהונה שאני ה"ה הומ"ל ההוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלא לדברי ר"א אמרי דאפי' הוה דרשא גמורה מ"מ איסור כהונה שאני. וצע"ג דהא ר"ע בשמעתין השיב בפשיטו' ומה איסור גרושה שהיא קלה אסורה משום איסור גירושין שבה וכו' וקשה מה פשיטא לי' לר"ע דלר"א אסורה משום גירושין שבה דהא מסקי' רבא בדרבי ינאי מתני לי' וא"כ י"ל מדאית לי' קרא יתירה לר"א איש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר וכו' א"כ גלי קרא דאיסור אשת איש החמורה אינו אוסר א"כ יליף ר"א ק"ו דאיסור גרושה הקלה אינו אוסר ומנ"ל לר"ע דאיסור גרושה אוסר לכהן וע"כ צ"ל אפי' אי כר' ינאי מתני לי' מ"מ הך דלא נתגרשה אלא מאישה דרשא היא אליבא דכ"ע דהרי ליכא למידרש מיני' חספא וע"כ הך מרגניתא ואי ס"ד דאיכא חד מ"ד דהך דרשא אסמכתא בעלמא הוא דלמא ר"א נמי ס"ל הכי ומנ"ל לר"ע להקשות ור"י אמר רב נמי אמאי קרי לי' מרגניתא ולהנ"ל ניחא בעזה"י דר' יהודה רב לשיטתו וכן ר' עקיבא לשיטתיהו דס"ל ביבמו' צ"ג ע"א אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ לדידהו הוה דרשת ר"א בן מתיא איש שאינו אישה חספא וע"כ אתי' קרא לריח הגט אבל אנן קי"ל אין אדם מקנה אם כן איצטריך קרא לאיש שאינו אישה וכנ"ל ודין ריח הגט אסמכתא בעלמא מדרבנן. ולקמן פ"ה ע"ב דילכון אמר וכו' דכ' רשב"א ר"ת גרס איפכא התם קנאתו מדר' בן גודגא אבל קנין פסול כהונה הוא דרבנן אע"ג דכרבי מוקי לי' ורבי הא ס"ל התם ביבמו' אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולדידי' פסול כהונה דאורי' צ"ל לאו כרבי ממש מוקי לי' אלא דס"ל כרבי בהי גיטך ולאפוקי מדר"ש בן אלעזר ותדע לך שהרי סיפא כתבו בתוכו מוקי לי' רבא פ"ה ע"א דלא כרבי וקשה מציעתא רבי וסיפא רבנן אלא ע"כ לאו רבי ממש קאמר:

המגרש פרק תשיעי

משנה המגרש את אשתו כו' כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם. ויש להקשות למאי דמסיק רבינא בשמעתין דמתניתין בחוץ איירי ומשמע דבעל מנת כ"ע מודו דכשר וכמ"ש הרי"ף ז"ל בשמעתין ויבואר בסמוך א"כ אמאי קאמרי רבנן כיצד יעשה יטלנו כו' ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם וזה שלא כרצון המגרש שרצה לאוסרה על פלוני ואמאי לא קתני תקנתא טפי שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תינשאי לפלוני והא דלא קשיא לי על בעל האיבעיא אמאי לא פשיט ממתני' איכא למימר דאפ"ה קמיבעיא ליה אי פליגי בחוץ מדאורייתא אבל בע"מ מודו רבנן דהוי גט מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא אסור לגרש בו מהני טעמי דקאמרי רבי טרפון ורבי עקיבא לקמן בברייתא דארבעה זקנים. ונהי דאינהו מדאורייתא איירי אכתי איכא למימר דתנא דמתני' לא משמע ליה הני טעמי מדאורייתא אבל חששא דרבנן מיהא איכא משא"כ למסקנא ודאי קשה שהרי כמעט כל הפוסקים כתבו דאפילו לכתחילה יכול לגרש בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפלוני וא"כ תיקשי להו מתניתין. ולכאורה היה נראה מזה דאף אי אמרינן בע"מ מודו רבנן דהגט כשר לגמרי אפ"ה לא תינשא לשום אדם כל ימי חיי פלוני דחיישינן דלמא לא מקיימא לתנאה וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם כמה גאונים וכ"כ התוספות להדיא ביבמות דף י' ע"ש. אלא לשיטת המתירין לינשא מיד כמ"ש הרשב"א ז"ל בשם גאונים אחרים והסכים עמהם וכ"כ התוספות בשמעתין בד"ה שר"א מתיר לכל אדם וא"כ תיקשי להו מתניתין והנלע"ד בזה דאף אי אמרינן דבע"מ כשר לגמרי אף לגרש לכתחילה מ"מ היכא דקאמר מעיקרא חוץ מפלוני תו לא מהני מאי דאמר לה בתר הכי ע"מ שלא תינשאי לפלוני דאכתי לא נתבטלו דבריו בזה מאי דאמר מעיקרא חוץ מפלוני דאפשר דאכתי במילתא קמייתא קאי אלא הא דקאמר על מנת בא להוסיף לאוסרה על פלוני אפילו לאחר מיתתו וא"כ כשאמר מעיקרא חוץ לא נתבטלו דבריו אא"כ אמר לה הרי את מותרת לכל אדם כנ"ל ועדיין צ"ע:

גמרא האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן אבל בע"מ מודו ליה. ויש לדקדק אמאי לא מיבעיא ליה נמי דפליגי בתרוייהו וקתני חוץ להודיעך כחו דר"א דשרי אפילו בחוץ דהו"ל כחא דהתירא ומכ"ש דקשה יותר לשיטת הרמב"ן ז"ל דלמסקנא דפשיט רבינא דמתני' בחוץ היינו דפליגי בתרוייהו וא"כ מעיקרא אמאי לא מיבעיא ליה הכי. תו קשיא לי דהוי מצי למיבעיא נמי דבחוץ פליגי אבל בעל מנת כ"ע מודו דאסור דנהי דמטעמא דשיור בגט פשיטא דחוץ חמיר טפי אכתי איכא למימר דר"א לית ליה טעמא דשיור בגט ואפ"ה מודה בע"מ דאסור מטעמא דרבי טרפון לקמן בברייתא דארבעה זקנים דהו"ל עוקר דבר מן התורה לענין יבום או כלישנא קמא דר' עקיבא דאיכא חשש ממזרות בע"מ משא"כ בחוץ כדאיתא לקמן. תו קשיא לאידך צדדא דקאמר או דילמא בע"מ פליגי אבל בחוץ לכ"ע אסור ומאי פסקא דהאיכא למימר איפכא דבעל מנת פליגי בטעמא דר"ט ולישנא קמא דר"ע דרבנן אית להו ולר"א לית ליה אבל בחוץ כ"ע מודו דשרי מיהא בהא מצינן לתרץ לפמ"ש בסמוך דבעל האיבעיא הוי סבר דבע"מ אפי' את"ל דלכ"ע שרי אפ"ה אסורה לינשא לשום אדם כל ימי חיי פלוני ואף שהתוס' כתבו בד"ה שר' אליעזר מתיר לכל אדם היינו אפילו בחיי פלוני היינו משום דלישנא דר"א דברייתא משמע להו הכי וכמו שאפרש בדבריהם לקמן משא"כ בעל האיבעיא דע"כ לא הוי ידע להאי ברייתא א"כ קסלקא אדעתיה דאסורה לינשא מדרבנן כל ימי חיי פלוני כמו שהוכחתי דאי ס"ד דע"מ מותרת מיד אדקתני כיצד יעשה יטלנו ויחזור ויתננו ויאמר הרי את מותרת לכל אדם הול"ל שיחזור ויאמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני אע"כ דבכה"ג אסורה לינשא ותנא אתקנתא דהתירא מהדר וא"כ מה"ט גופא לא המ"ל דבע"מ פליגי אבל בחוץ כ"ע מודו דשרי דא"כ הול"ל כיצד יעשה יטלנו ויחזור ויאמר חוץ מפלוני אבל אכתי קשיא הני תרתי קושיות קמייתא. והנראה מזה דבעל האיבעיא לא הוי ידע האי ברייתא דלקמן ולא סליק אדעתיה שיש שום סברא להחמיר בע"מ טפי מבחוץ ומה"ט נמי לא מספקא ליה אי פליגי בתרווייהו דנהי דבעלמא מצינן כה"ג טובא בש"ס דאיכא למימר דפליגי תנאי בתרתי ואשמעינן כחא דהתירא היינו היכא דתרתי מחד טעמא איתנהו משא"כ הכא דפלוגתא דע"מ היינו בסברא ופלוגתא דחוץ היינו בדרשא דקרא והיתה לאיש אחר לרבי ינאי א"כ מהיכא תיתי נאמר דפליגי בתרי מילי ובתרי טעמי ואף להרמב"ן ז"ל דלמסקנא פליגי בתרתי היינו משום דברייתא דד' זקנים הכי משמע ליה ומהטעם שאפרש בסמוך במילתיה דר' ינאי כן נ"ל ובסמוך אפרש עוד בדרך אחר ודו"ק:

תוספות בד"ה אבל בע"מ מודו כו' ועוד למאי דמוקי לה בחוץ אדמקשה ר"י הגלילי לר"א מחוץ ליפרוך לרבנן דמודו בע"מ כו' עכ"ל. ונראה מלשון התוס' דסברי כשיטת הרי"ף ז"ל דלמסקנא בע"מ מודו רבנן ודלא כשיטת הרמב"ן ז"ל דמאן דמוקי פלוגתייהו בחוץ היינו דפליגי בתרתי דא"כ אין מקום לדברי התוס' בזה ומה שיש לי לדקדק בזה יבואר ממה שאכתוב לקמן בברייתא דד' זקנים ע"ש:

בא"ד ומיהו נראה לר"י. עיין מה שכתב הרא"ש ז"ל בשם הריטב"א ז"ל בענין אחר:

בד"ה אמר רבינא ת"ש כו' ומדתנן בריש זבחים כל הזבחים כו' עכ"ל. והקשה מהרש"א ז"ל דהו"ל לאקשויי מהא דתנן שילהי פרק הזורק אין משלימין עליו אלא קרוב כו' ע"ש. ולענ"ד לא קשה מידי דודאי כל לשון אלא הסמוך אצל אין ודאי חוץ הוא שכן הוא הלשון במקומות הרבה לאין מספר אלא הא דמספקא לתלמודא בהאי אלא דמתני' היינו משום דקתני לכל אדם אלא לפלוני וכל היכא דקתני כל שייך למיתני בפי' חוץ כדאמרי' בעלמא בכל מערבין חוץ ואמרי' התם אין למידין מהכלל אפי' במקום שנאמר חוץ ומש"ה מספקא ליה דאיכא למימר דהאי אלא ע"מ הוא מדלא קתני חוץ וע"ז מקשים התוספות מכל הזבחים דאע"ג דקתני כל אפ"ה קתני אלא. אלא דלענ"ד יש ליישב ג"כ קושית התוספות דהא דקתני התם כל הזבחים כשירין אלא שלא עלו האי אלא לא אתא למעט מריבויא דכל דקתני ברישא דאדרבא בכל הזבחים הדין כן ואדרבא היכא דממעט מכללא דכל קתני חוץ דהא קתני התם חוץ מן הפסח וחטאת משא"כ הכא דהאי אלא לפלוני אתא לאפוקי מכללא דלכל אדם הו"ל למיתני חוץ ומש"ה מספקא ליה אי ע"מ הוא ומש"ה פשיט רבינא מההיא דכל הבתים דאע"ג דקתני כל הבתים אפ"ה לא קתני חוץ משל עכו"ם וקתני אלא אלמא דלעולם חוץ הוא כנ"ל נכון וברור:

מתני' אלא לפלוני ר"א מתיר כו'. משמע דמותרת אפי' מדרבנן וכמ"ש תוס' ד"ה שר"א מתיר. ולכאורה נימא כמו דמודה ר"א במזויף מתוכו דפסול דיתירו אותה שלא כדין שיסמכו על העידי חתימה ע"ש. וגם כאן כיון שכתוב בגט סתם יתירוה להנשא גם לאותו פלוני ויהי' כמו מזויף מתוכו אך ז"א דא"כ בכל התנאים שכתוב בגט סתם והוא מתנה ע"פ נימא דחשוב מזוייף מתוכו שיתירוה אף שלא תקיים התנאי. וע"כ דדוקא התם שנכתב בפסול אז פסול משא"כ כשבשעת כתיבה וחתימה הי' בכשרות רק אח"כ מתנה ע"פ לא נפסל בשביל זה וכן ממילא בחוץ כנ"ל:

לכאורה למ"ד לעיל ט' דלא פלגינן דיבורא כשנתבטל מקצת ממה שכתוב בשטר בטל כולו ע"ש גבי שכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו וחוזר בנכסים בטל הכל ע"ש. ממילא גם כאן כיון שכתוב בגט הרי את מותרת לכל אדם וחזר בע"פ לענין פלוני דחוץ לזה לא תהי' מותרת א"כ בטל כל הגט. וצ"ל דסבר פלגינן כו' ובפרט למאי דמסיק התם משום דלאו כרות גיטא א"כ לר"א דשיור מהני בגט שפיר מהני כנ"ל:

ואף למ"ש הרא"ש הובא בח"מ סי' מ"ט דשטר שנפרע מקצתו אינו גובה אף הנשאר ממשועבדים דפסול גזירה שמא יגבה גם מה שנפרע כמו מוקדם ושטר שיש בו רבית. וע"כ הטעם בתנאי דלא נפסל שמא יגבה אף שלא יתקיים. הוא משום שאפשר שהשטר יתקיים כולו כמו שהוא כשיתקיים התנאי. משא"כ בנפרע מקצתו דודאי נתבטל לענין מקצת. וא"כ גבי חוץ לפלוני יפסל ג"כ דלענין זה בטל ודאי מקצת הגט ושייך גזירה שתנשא גם לפלוני. וצ"ל דזה חיישינן דוקא בממון משא"כ לענין איסור לא חיישינן שתעבור על איסור א"א כמו דעד א' נאמן באיסורין:

שם כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה כו'. קשיא לי לרב ששת דאמר לעיל ל"ב ע"ב דהיכא דביטל הגט אינו חוזר ומגרש בו. ומבואר התם בברייתא היכא דאמר גט זה לא יועיל לא יתיר כו' הוי ביטול וא"כ הכא כיון שאמר שלא יתיר הגט אותה לאותו פלוני וכיון שכתוב בגט שמותרת לכל אדם א"כ ביטל הגט לענין זה נגד אותו פלוני שלא יתיר. וא"כ אינו חוזר ומגרש בו להתירה לאותו פלוני ואיך מהני שיחזור ויתננו לה לרבנן. וצריך לחלק בין שאמר לשון הביטול על הגט שהגט לא יתיר כו' אז סבר ר"ש דביטל גם גוף הגט משא"כ היכא שאמר שהוא אינו רוצה להתירה לזה לא נתבטל גוף הגט בזה ודוחק. בפרט לחד שיטה בתוס' שם דהיכא דביטל בפירוש גוף הגט גם ר"נ מודה דבטל ולא פליגי רק בסתם ואעפ"כ סבר ר"ש דאינו חוזר ומגרש בו. או יש לחלק בין היכא שבטלו לגמרי דחשוב כחרס. או דחשיב כאלו ביטל שליחות העדים. משא"כ כאן שאינו מבטלו לגמרי רק לגבי אותו פלוני. אבל לא ביטל שליחות הסופר ועדים דהא רוצה שיועיל. וממילא שוב אינו בטל שלא יוכל לחזור ולגרש בו ומהני כנ"ל בפרט לר"א דע"מ כרתי כו':

דקא מדלג ותני חד חד. שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד בכל דילוג ודילוג שמנה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים: שמע מינה האי קרוב חתים. בין בתחילה קודם לכשרים בין באמצעו בין בסופו: מדלא קבע ליה מקום. לקרחה במתני': ושמע מינה. מדלא קבע מקום שמע מינה דכל גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית דין להעיד על חתימת העדים לקיימו: מכל תלתא. סהדי דחתימי ביה שיכירו עדי השוק את חתימתן מקיימינן ליה לגיטא ואפילו הן מפוזרין כגון אם יש בו י' עדים ועדי השוק מכירין את כתב הראשון והשלישי והחמישי ולא בעינן שיכירו אותן שלשה רצופין: דאי ס''ד בעינן רצופין. אמאי לא הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד ומשום דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר כדאמרינן לעיל: ליקבע ליה מקום. להשלמת קרובים: או בתחילה. קודם לשנים הכשרים בכל שלשה ושלשה החתומין בו: או באמצע. כל ג' וג' חתומין יכשיר קרוב אחד כגון כשר וקרוב וכשר וחוזר וחותם כשר וקרוב וכשר וכן לעולם: או בסוף. כל ג' וג' יקבע מקומו: ולכשר ביה. קרובים טובא וליכא למיחש דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר דהא לא משכחת שני קרובין בכל ג' רצופין שבו שאין לך בו שנים קרובים שלא יהא הפסק ב' כשרים ביניהם אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת שני קרובים בקביעות מקום שמע מינה לא בעינן רצופין הלכך חיישינן דלמא מקיים ליה בקרובין מפוזרין: כי אתו לקמיה דר' אמי. גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר לה: א''ל כו'. כבן ננס: כן הוא עיקרה של סוגיא זו ולא שמעתיה כן אלא כביאורה בקונטרס מורי הזקן:

הדרן עלך הזורק גט

המגרש. ואמר לה. בשעת מסירה: גמ' על מנת הוא. על מנת שלא תנשאי לפלוני: אבל בעל מנת מודו. רבנן דבגט לא שייר שהתירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה על מנת שלא תנשאי לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא: אלא של עובדי כוכבים. דכתיב אחוזתכם:

צא והשלם עליו עבד מן השוק. אומר ר''י דהך דהכא פליג אדחזקיה דאמר בפרק גט פשוט (ב''ב דף קסב:) מילאהו בקרובים כשר. דמשמע דוקא קרובים כשרים למילוי ומעשה בא לפני רבינו משולם באחד שכתב גט לאשתו והחתים עליו ב' עדים ואחר זמן החתים עליו עד שלישי והכשירו מסברא דהא דאמרינן דאין עדי הגט חותמין זה בלא זה היינו בשנים או שזימן שלשה יחד שאין הגט יכול להיות בפחות אז יחתמו כולם זה בפני זה אבל כשהגט נגמר בשנים ולא היה אז דעתו להחתים יותר כשחזר והחתים שלישי . אין נפסל בכך כיון שנגמר ע''י הראשונים ור''ת הביא ראיה מכאן דכשר דלישנא דצא והשלם עליו עבד מן השוק משמע שכבר חתמו הראשונים ולא היה צריך כי אם להשלים אלמא . כיון שכבר הוכשר הגט ע''י הראשונים תו לא מיפסיל בהשלמת אחרים זה שלא בפני זה ומיהו בקונטרס פירש והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר משמע שסובר דבעינן זה בפני זה ומה שפירש ועדיין לא נמסר לה ר''ל שהעדים לא חתמו עדיין ולהכי לא נמסר לה וחותמין כולן זה בפני זה אך מה שפי' שהסופר בפנינו בחנם פירש דמה לנו אם הלך לו הסופר וכן פירש הר' אלחנן דנראה לפוסלו דכיון שבא להחתים שלישי גילה בדעתו שלא יהא גט עד שהחתים שלישי וחתימתו אין כלום כיון שלא חתמו זה בפני זה [לעיל פא]: גזירה משום כולכם. פירש בקונטרס דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישינן דלמא אמר להו כולכם חתומו והרי אחד מהם שלא חתם ותימה מאחר דפסלינן גט קרח משום כולכם מאותו טעם נפסל קרוב להחתים בתוכו כדאמרינן לעיל בפ' ב' (דף יח:) דאם אמר הבעל כולכם למ''ד משום עדים נמצא אחד מהן קרוב או פסול פסול הגט ויש לחלק דהכא במקושר דעדיו ג' הכשירו בו אחד קרוב ולעיל בפ''ב (שם ד''ה אמרי) הארכתי:

הדרן עלך הזורק גט

המגרש. אבל בעל מנת מודו ליה. לכאורה היה נראה דדוקא בעל מנת שלא תינשאי מודו דלא הוי שיור משום דהותרה אצלו בזנות אבל בעל מנת שלא תיבעלי ולא תינשאי הוי שיור כמו חוץ ולהכי נקט בברייתא בסמוך על מנת שלא תינשאי גרידא דבשלא תינשאי ולא תיבעלי מודה ר' אליעזר דהוי שיור כמו חוץ וכן משמע קצת דהא לקמן פריך ארבי יוסי הגלילי דאמר היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה במאי אי בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות אלא בחוץ ואי בעל מנת שלא תינשאי ולא תיבעלי קאמר רבי אליעזר נמי לא הוי שיורא מאי קאמר הרי הותרה אצלו בזנות ועוד למאי דמוקי לה בחוץ אדמקשה ר' יוסי הגלילי לרבי אליעזר מחוץ ליפרוך להו לרבנן דמודו בעל מנת שלא תינשאי ושלא תיבעלי דלא הותרה אצלו בזנות ומיהו נראה לר''י דאפילו בעל מנת שלא תינשאי ושלא תיבעלי מודו רבנן דלא הוי שיורא דכיון דאין אוסרה אלא בלשון תנאי הוי כאילו הותרה לכל ולהכי לא מצי פריך מידי רבי יוסי הגלילי אדרבנן וכי קאמר אילימא בעל מנת הרי הותרה אצלו בזנות הוה מצי למיפרך שאפילו לא הותרה אצלו בזנות כגון על מנת שלא תינשאי ולא תיבעלי דהרי הותרה לכל כיון דלא אסרה אלא דרך תנאי אלא נקט קושיא פשוטה ע''מ שלא תינשאי גרידא הנזכר בברייתא דאל''כ אדמפליג בסמוך בין ע''מ לחוץ לפלוג בע''מ גופיה ועוד דקאמר או דלמא האי אלא ע''מ הוא כו' אף על גב דבאלא אסיר נשואין ובעילה אפ''ה לא הוי שיור אף על גב דבחוץ מודו להו ובסמוך דקאמר ומתניתין דאוקימנא בחוץ מאי טעמא דרבי אליעזר אבל לרבנן אפילו בעל מנת שלא תינשאי ולא תיבעלי אתי שפיר מידי דהוי אכל תנאים דעלמא: אמר רבינא תא שמע כל הבתים כו'. ומדתנן בריש זבחים (דף ב.) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה לא הוה מצי לאיתויי ראיה דהתם לא שייך לא על מנת ולא חוץ ואותו אלא לא הוי אלא לשון רק או אבל: