דף יא - א
בגוים בעלי שמות מובהקין של עובדי כוכבים שחתמו. ומאחר ואינו מצוי שיהודים יקראו בשמות כאלה, לפיכך אין לחשוש שיבואו לסמוך עליהם. שהרי כולם יודעים שעובדי כוכבים הם. [10]
ושואלת הגמרא: היכי דמי - אלו שמות נחשבים שמות מובהקין?
אמר רב פפא: שמותיהם של דייני עובדי כוכבים, כגון: הורמיז, ואבודינא, בר שיבתאי, ובר קידרי, ובאטי, ונקים אונא.
אך הגמרא מדקדקת:
משמע מדבריך: אבל אם החותמים הם בעלי שמות שאין מובהקין. מאי - מה הדין? לא מכשירים אף בעדי מסירה, מטעם החשש שיבואו לסמוך עליהם!
לפי זה יש להקשות על לשון המשנה:
אי הכי - אם כך - אדתני סיפא - מה ששנתה המשנה בסופה: "לא הוזכרו [גיטין ושחרורים לפסול] אלא בזמן שנעשו בהדיוט". ומשמע, אבל הנעשים בפני דייני הערכאות כולם כשרים. קשה: הרי לפי תירוצך "בשמות מובהקין" גם באלו הנעשים בפני ערכאות יש לחלק. ואם כן, לפלוג - שיחלק התנא - וליתני - וישנה - בדידה - בדין הערכאות עצמו [שנחתם גט בפניהם], וכך יאמר: במה דברים אמורים - שניתן להכשיר גיטין אלו מכח עדי המסירה - רק כאשר החותמים נקראים בשמות מובהקין של עובדי כוכבים. אבל אם החותמים הם בעלי שמות שאין מובהקין - לא!
ומתרצת הגמרא:
הכי נמי קאמר - כך גם התנא התכוון לומר. דהיינו: במה דברים אמורים שב שרים: בשמות מובהקין. אבל בשמות שאין מובהקין - נעשה - נחשבים הם - כמי שנעשו - כשאר שטרי מכר שנעשו - בהדיוט, ללא דייני הערכאות - ופסולין הם. והטעם: משום שאנשים אלו אינם מקפידים על שם הטוב ואין נזהרים מלחתום בשקר. [11]
ואי בעית אימא - ואם תרצה [תירוץ אחר], אומר: סיפא - סיום המשנה "לא הוזכרו וכו', כלל אינו מתייחס לגיטי נשים, אלא אתאן - בא להתייחס - לגיטי ממון. ואינו המשך לדברי רבי שמעון, כפי שסברנו מקודם. אלא הוא סיום דבריהם של חכמים הראשונים במשנה, המכשירים את כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים כגון שטרי מכר [12] והכי קאמר - וכך אומרת המשנה: לא הוזכרו בבית המדרש גיטי ממון דפסולים - שהם פסולים - אלא בזמן שנעשו בגוי הדיוט, שאינו מקפיד על שמו הטוב ולא איכפת לו לחתום בשקר.
ומביאה הגמרא ברייתא הנמצאת בתוספתא של מסכת זו [פרק א הלכה ט], אשר בה מבוארת מחלוקתם של חכמים ורבי עקיבא, כפי שאמרה רבי שמעון לחכמים שבצידן. וכן מובאת שיטתו של רבן שמעון בן גמליאל בעניין גיטי נשים ושחרורי עבדים.
תניא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: [13] כך אמר רבי שמעון לחכמים בצידן: לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על כל השטרות העולין בערכאות של עובדי כוכבים. [ושניהם מסכימים] שאף על פי שחותמיהן עובדי כוכבים - כשרים, ואפילו גיטי נשים ושחרורי עבדים. [14] במה כן נחלקו? לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט. שרבי עקיבא מכשיר, אפילו בשאר שטרות.
וחכמים, פוסלים בשאר שטרות, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים - שכשרין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף אלו [גיטי נשים] אינן כשירין אלא במקום שאין ישראל חותמין על השטרות - לפי שאין העובדי כוכבים מניחים להם לחתום. וממילא, כולם יודעים שהחותמין הינם עובדי כוכבים [15] ולא יבואו לסמוך עליהם.
אבל במקום שישראל חותמין על שטרות - אם כן, אף בשמות מובהקין של עובדי כוכבים - לא מכשירים גיטין אלו. לפי שאם נכשיר אותם, יבואו להכשירם גם בשמות שאינם מובהקים. [16]
ומקשה הגמרא:
מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור - גם כן נגזור - אטו - משום - מקום שישראל חותמין, ונפסול שם את הגיטין שנחתמו על ידי עובדי כוכבים. וכעין שגזרנו על שמות מובהקין [שאין בהם חשש], משום שמות שאינן מובהקין?
ומיישבת הגמרא:
יש להבדיל בין החלפת שמות להחלפת מקומות. שמא בשמא - שם מובהק בשם שאינו מובהק - מחליף - דרכם של האנשים להחליף ולטעות ביניהם. אבל אתרא באתרא - במקום במקום [מקומות שבהם מניחים ליהודים לחתום עם מקומות שבהם אין מניחים] לא מחליף - לא יבואו לטעות ולהחליף! ולפיכך, אין לגזור על מקום שאין ישראל חותמין. וגיטין שנחתמו שם על ידי עובדי כוכבים ונמסרו בפני עדי מסירה יהודים - הרי הם כשרים.
ומספרת הגמרא: רבינא סבר לאכשורי - להכשיר - שטרות שנעשו בכנופיאתה דארמאי - מקום שמתקבצים בו באופן עראי חשוביהם של הגוים לדון ולשפוט, שלא על פי ציווי המלך - על סמך דברי משנתנו. [17] אמר ליה רפרם: והרי ערכאות תנן - שנינו במשנתנו, [18] ודוקא אם נעשה בפני דייני עובדי כוכבים הקבועים על פי צו המלך, שאינם משקרים מפני אימת המלך - כשר. וממשיכה הגמרא בעניין שטר הנכתב בלשון עובדי כוכבים אך נמסר בפני עדי ישראל: אמר רבא: האי שטרא פרסאה - שטר חוב שכתבוהו בלשון פרסי [19] וחתמו בו פרסיים [גוים] הדיוטות - דמסריה ניהליה - שמסרו לו [למלוה] - באפי סהדי - בפני עדים - ישראל. אם אינו פורע לו חובו - הדין הוא: מגבינן ביה - גובים על ידו מנכסי הלווה בני חרי [20] - [שהם] בני חורין שאינם משועבדים לאיש.
ושואלת הגמרא: והא - והרי - לא ידעי - אין הם [עדי המסירה] יודעים - למיקרא - לקרוא פרסית. ואם כן, לא ידוע להם מה כתוב בשטר, [21] וכיצד יוכלו להעיד בעתיד על הלואה זו.
ועונה הגמרא: בדידעי - מדובר שהעדים יודעים לקרוא פרסית.
ושוב שואלת: והא בעינא - והרי צריכים אנו שיהיה - כתב על גבי קלף מעובד במי עפצים [22] שאינו יכול לזייף. וליכא - ואין, שהרי קלפי הפרסיים אינם מעובדים בעפצים. ובגלל זה, ניתן למחוק את הסכומים הכתובים בהם ולהשאיר את החתימות. ואחר כך לכתוב שוב בשקר סכום גדול.
ועונה הגמרא: כאן מדובר - בדאפיצן - בקלפים שעיבדו אותם, ואינם יכולים להזדייף.
ושאלה נוספת: והא בעינא - והרי צריכים אנו - לקיים את ההלכה: צריך שיחזור ויכתוב מעניינו של שטר בשיטה אחרונה של השטר, כדי למנוע מהרוצה לזייף להוסיף שם מה שירצה וליכא - ובשטרי הפרסיים אין עושים כן. [23]
ועונה הגמרא: כאן מדובר בדמהדר - בשחזר וכתב בשורה אחרונה עניינו של שטר.
אלא שיש להקשות: אי הכי - אם כך - שנתקיימו כל התנאים המכשירים את השטר, שיגבו על ידו ממשעבדי - ממשועבדים - נמי - גם כן?! ומדוע רבא אמר שגובים עמו רק מנכסים בני חורין?
ומתרצת הגמרא: שטר זה לית ליה קלא - אין לו קול בין הבריות. לפי שבשטר רגיל - היהודים החתומים בו - הם המפיצים ומפרסמים את עניין ההלואה והקרקעות שנשתעבדו בעקבותיה. אך בשטר זה, שנחתם על ידי גוים, נבצר מהלוקח [הבא לקנות קרקע מהלווה], מלדעת את עניין השעבוד. ולכן אין גובים ממנו את הקרקע שקנה וגובים רק מקרקעות בני חורין, הנמצאות בחזקת הלווה עצמו.
וממשיכה הגמרא בעניין שמות עובדי כוכבים:
בעי מיניה - שאל ממנו - ריש לקיש מרבי יוחנן:
הערות
[10] כן מפרש רש"י. אך ראה ברבנו חננאל שמפרש אחרת, וזה לשונו: "שמות מובהקין [של אנשים] המתרחקין מדבר שקר ומקבלת שוחד. כגון פלוני ופלוני שהיו אותו הזמן במדה הזאת [כלומר שהיו מוחזקין לנהוג ביושר] וכו'. ואם לאו - בגיטי ממון פסולים וכל שכן בגיטי נשים. עד כאן לשונו. ומבואר מדבריו שהשמות שהגמרא מזכירה כאן "הורמיז" וכו' אינם אלא שמות של דיינים מסויימים שהיו ידועים שדנים אמת. אך דיינים שאין להם חזקה זו פסולים!
[11] ומעתה, מן ההכרח לומר שסיום המשנה "שנעשו בהדיוט", אינו מתייחס לגיטין, [כפי שסברנו עד כה], אלא לשאר שטרות העומדים לראיה. אשר דוקא בהם יש לחלק בין אם נעשו בפני דייני ערכאות לבין אם נעשו על ידי הדיוטות. אך בגיטין, שצריך בהם "כריתות" - שוים הערכאות וההדיוטות של הגוים לפסול. ולפי זה, כך היא הצעת המשנה: לא הוזכרו גיטי אשה על ידי חכמים לפוסלם - אלא כאשר החותמים הם בעלי שמות שאין מובהקים. לפי שאז נעשים הם כשאר שטרות הנעשים בהדיוטות גוים. רש"י. ולפי דבריו יוצא, שאם נעשו הגיטין בשמות מובהקין ובעדי מסירה, אפילו נעשו בהדיוט, כשרין. וכן היא דעת בעל המאור. אכן, הרמב"ן הקשה על דבריו כמה קושיות [וראה גם דבריו במלחמות ה', שחלק על בעל המאור]. ראשית, שבכל מקום שהתלמוד מקשה ליפלוג וליתני", כוונתו בזה, שאף שגם החלוקה הנזכרת במשנה נכונה היא, מכל מקום היה על התנא לומר חלוקה אחרת. אבל לפי פירושו של רש"י כאן, הרי הגמרא מקשה על דין המשנה, שאינו מובן. שאם מדובר בשמות מובהקין, אם כן אפילו נעשו בהדיוט - כשרין הם. ואם מדובר בשמות שאינן מובהקין, אם כן גם כשנעשו בערכאות - פסולין. ולפיכך, הלשון "ליפלוג וליתני" אינו מתאים לשאלת הגמרא כאן. והיה על הגמרא לשאול זאת בדרך של תמיהה ובירור. ועוד, מוסיף הרמב"ן ומקשה, הרי עצם הדמיון במשנה, לפי פירושו של רש"י, בין גיטין לשאר שטרות, אינו מובן. שהרי פסול שאר השטרות - [שטרי ממון] - שנעשו בהדיוט וללא עדי מסירה, הוא משום שלא איכפת להם לשקר ולאבד את אמינותם. ואילו פסול גיטי הנשים בשמות שאינן מובהקין, אפילו אם יש עדי מסירה, הוא מחשש שמא יבוא לסמוך עליהם. ועוד קשה, שמתירוץ הגמרא במסקנא, שהסיפא [של המשנה] מדברת על גיטי ממון, משמע לכאורה שעד כה הבינה הגמרא שהסיפא מדברת על גיטי נשים ולא על גיטי ממון. אכן, ראה בחדושי הרשב"א שמיישב את לשון הגמרא לשיטת רש"י. וכך הוא הפירוש: הרישא של משנתינו אינה מכשירה [לדעת רבנן את כל השטרות. ולדעת רבי שמעון חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים] אלא אם נעשו בשמות מובהקין של עובדי כוכבים. אבל שמות שאינן מובהקין - לא. ואם כן המשנה מדברת דוקא בשמות מובהקין ועדי מסירה. אך הסיפא האומרת "לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט", זהו אף על גב שיש עדי מסירה ושמות מובהקין. ובכל זאת פסול משום שאנו חוששים שמא תלתה האשה עיניה בנכרי. או משום שגוזרים על גיטי נשים שנעשו בהדיוט ובעדי מסירה, משום שטרי ממון. ויש לפוסלם משום גזירה שמא יבוא לסמוך עליהם בלי עדי מסירה, כמו שכשעולים בערכאות, סומכין עליהם ללא עדי מסירה. ועל זה הגמרא שואלת: מכיון שאתה מחזר לדעת על שטרות שנעשו אצל נכרים, מתי כשרים ומתי פסולים, והינך אומר: בערכאות כשר ובהדיוט פסול! ליפלוג וליתני - תחלוק בדין הערכאות עצמם וכך תאמר: במה דברים אמורים בשמות מובהקין. אבל בשמות שאינן מובהקין לא. ומתרצת הגמרא, שזוהי אכן כוונת המשנה. ומה שאומרת הסיפא "לא הוזכרו וכו"', אין כוונתה לחלק בין ערכאות להדיוטות. אלא זוהי רק דוגמא הבאה ללמד שבערכאות עצמם לא הכשירו אלא בעדי מסירה ובשמות מובהקין. אבל שמות שאין מובהקין - אפילו אם יש עדי מסירה - לא, שמא יבוא לסמוך עליהם. ונעשו בזה כשאר שטרות הנעשים בהדיוט, שפסולין אפילו בעדי מסירה משום גזירה - שמא יבוא לסמוך עליהם. ומסיים הרשב"א, שאף שאת דין הפסול של שאר שטרות שנעשו ע"י עובדי כוכבים עדיין לא שמענו, שפסולים אפילו בעדי מסירה, מטעם גזירה משום בלא עדי מסירה. ואם כן יוצא שהתנא תלה דבר הנשנה בדבר שעדיין לא נשנה. יש לומר שהתנא רצה להשמיענו דרך אגב דין נוסף, שבשאר שטרות גוזרים אפילו כשנעשה בעדי מסירה ובשמות מובהקין, משום שמא יבוא למסור בלא עדי מסירה. והרי זה תואם לכלל האומר "בא ללמד ונמצא למד". כלומר, שדין שאר שטרות בא ללמד על גיטי נשים, ונמצא למד לעצמו. ובאשר לקושיית הרמב"ן השלישית, מתירוץ הגמרא במסקנא, מבאר הרשב"א, שאין כוונת הגמרא שעד כה לא פירשנו את הסיפא על גיטי ממון. אלא שהגמרא אומרת, שאם נרצה להעמיד את הסיפא בגיטי ממון, אם כן אין היא מדברי רבי שמעון שבא לחלוק על חכמים, או שנקט זאת כדוגמא לגיטי נשים, לומר שדינם כשנעשים בשמות שאין מובהקין כגיטי ממון שנעשו בהדיוטות. אלא שהיא המשך לדברי חכמים הבאים לחלק בדיני שטרי הממון. ולבאר שלא הוכשרו שטרות אלו שנעשים ע"י עובדי כוכבים, אלא אם כן נעשו ע"י ערכאות. אבל אם נעשו ע"י הדיוטות, הרי הם פסולין. ומכל מקום, גם מלכתחילה הבנו שמדובר על שטרי ממון.
[12] וכפי שנתבאר למעלה טעמם, לפי שעצם הקנין נעשה על ידי המעות, והשטר לא בא אלא לראיה בעלמא, ואילולי שנתן את הכסף בפניהם לא היו מרעים את עצמם לכתוב שטר שקר. ורק כאשר נעשו על ידי הדיוטות, שאינם חוששים על שמם הטוב, פסולין. רש"י. וראה ברבינו קרשקש שמבאר את מהות הפסול, בשטרות שנעשו ע"י הדיוטות. שאם לא היו עדי מסירה, הרי הם פסולים לגמרי, ואפילו לגבות על ידם מנכסים בני חורין אינו יכול. אך אם היו עדי מסירה, אז אף על פי שמנכסים משועבדים אינו גובה, מכל מקום יכול לגבות על ידם מנכסים בני חורין. לפי שעדי המסירה מעידים ששטר זה הוא אמת. וכמו שרבא אומר להלן בהמשך העמוד לגבי שטרא פרסאה. וכן היא שיטת ר"י בתוספות (דיבור המתחיל: לא נחלקו). אבל הרא"ש (בסימן י) מדייק מדברי רש"י, שפסול זה אינו אלא כפסול הערכאות בלא עדי מסירה. ואינו גובה בהם ממשועבדים אלא מבני חורין. אבל אם היו עדי מסירה, הרי זה גובה אפילו מנכסים משועבדים. וכן פירש רש"י בהדיא את דברי רבא להלן בהמשך העמוד לגבי שטרא פרסאה, שמדובר שחתמו עליו פרסיים ופסול משום שאין לו קול. אך אם חתמו עליו ערכאות עצמם, אז יש קול וגובה גם מנכסים משועבדים, אפילו בלא עדי מסירה. וכפי שמוכח בגמרא להלן (דף יט עמוד ב), מזה שכאשר הביאו לפני רבא שטר פרסיים שנעשה ע"י ערכאות של עובדי כוכבים, היה גובה עדות משני עדים גוים זה שלא בפני זה, במסיח לפי תומו [בדרך של סיפור ולא במהלך חקירה]. ואז היה גובה על ידו אפילו מנכסים משועבדים. ורק כאשר החתומים עליו הינם הדיוטות אינו גובה אלא מבני חורין. והנה, הרא"ש הקשה על שיטת רש"י מדברי חכמים שבברייתא המובאת להלן, שפסלו גיטי ממון שנעשו ע"י הדיוטות, גם כאשר יש עדי מסירה. [וההוכחה: לפי שאם נאמר שמדובר ללא עדי מסירה, לא נמצא כל טעם להבין את שיטת רבי עקיבא בברייתא המכשיר שטרי הדיוטות. ואולם ראה בפני יהושע שכותב, שבלשון רש"י אין שום הכרח לפרש כהבנת הרא"ש. ובאמת אפשר לומר, שאף לדעתו חכמים פסלו שטרי הדיוטות עובדי כוכבים לגמרי, אפילו אם יש עליהם עדי מסירה. ומה שכתב רש"י הטעם, לפי שאינם מקפידים על אמינותם, אשר מזה דקדק הרא"ש שבעדי מסירה הם מועילים, אין כוונתו לכך. אלא שרש"י רק כותב את עיקר החילוק בין ערכאות להדיוטות. שדייני הערכאות מקפידים לשמור על אמינותם, וההדיוטות אינם חוששים לזה כלל. ולפיכך פסולים שטרי ההדיוטות גם בשמות מובהקין בלא עדי מסירה. וממילא פוסלים אותם אף בעדי מסירה, משום גזירא שמא יבואו להכשירם אף בלי עדי מסירה, כמו בערכאות. ועיין שם, שכתב דרך נוספת לבאר את דברי רש"י.
[13] כתב הרשב"א: כלומר, להביא ראיה לדבריו.
[14] אלא שזה כדינו ואלו כדינם. שטרי ממון כשרים אפילו בשמות שאינן מובהקין ובלא עדי מסירה. לפי שאין הערכאות מרעים את עצמם ודינא דמלכותא דינא. וגיטי נשים ושחרורי עבדים כשרים רק בשמות מובהקין ועדי מסירה. וראה ברשב"א ביאור המשך דברי הברייתא.
[15] ואין גוזרים על מקום שאין ישראל חותמין משום מקום שישראל חותמין, לפי שאין האנשים מחליפים בין המקומות, כמבואר להלן בגמרא. אבל במקום שישראל חותמין - אפילו אם נעשו בשמות מובהקין - פסולין. לפי שאנו גוזרים על מובהקין משום שאינם מובהקין. כי בשמות עלולים בני האדם להחליף זה בזה. רשב"א. וראה במהר"ם שיף, שמדברי רבן שמעון בן גמליאל יש להוכיח שהוא חולק גם על ערכאות ולא רק על הדיוטות. כי אם נאמר שהוא מודה שבערכאות כשרים. אפילו במקום שישראל חותמין, היה לו לרבי אלעזר ברבי יוסי לומר "לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים ורבן שמעון בן גמליאל", כיון ששלושתם שוים בדין זה. ומזה שהזכיר רק את רבי עקיבא וחכמים, מוכח שרשב"ג מדבר גם על ערכאות.
[16] וזה לשון רש"י: [כך אמר רשב"ג לחכמים:] "כלומר, אף אלו גיטי נשים שאתם מכשירין, אימתי הן כשרים וכו"'. וראה ברש"ש שהלשון אינו מדוקדק, שהרי רשב"ג לא אמר זאת לחכמים, אלא בא לחלוק הוא על רבי שמעון בדעת חכמים. ואם כן היה צריך רש"י לומר, [במקום "שאתם"], "שהם מכשירין". ואין לומר שדברי רשב"ג מצוטטים על ידי רבי שמעון, והינם המשך של דבריו הקודמים. ורשב"ג אמר זאת לחכמים החולקים על רבי עקיבא. שהרי הם לא היו בדורו, אלא בדור שלפניו. אמנם הרש"ש כותב שפירוש זה דחוק הוא. ולדעתו רשב"ג מתייחס לחכמים החולקים על רבי שמעון, שהיו אומרים "חוץ מגיטי נשים וכו"'. והוא סובר כדעת חכמים שבמשנתינו.
[17] לפי שהוא סבר, מאחר וישיבתם היא בפרהסיא - לעין כל - לא יבואו להרע את עצמם - להעיד בשקר או לקבל עדות שקר. ריטב"א. וראה בחתם סופר שמפרש שרבינא סבר כמו התירוץ השני של הגמרא מקודם, שהסיפא של המשנה מדברת על גיטי ממון, והינה המשך של דברי חכמים [ולא של רבי שמעון]. ומאחר וכנופיאתה זו, אף שאין לה דין ערכאות ממש, מכל מקום אינם הדיוטות. לכן סבר רבינא שיש להכשירם, כי חכמים לא פסלו בסיפא, אלא כשנעשו אצל הדיוטות. ורפרם, שהקשה עליו מהרישא של המשנה, דעתו היא כמו התירוץ הראשון של הגמרא מקודם. שהסיפא אינה מדברי חכמים כלל, אלא היא סיום דברי רבי שמעון. ולפי זה חכמים לא הזכירו שטר הנעשה בהדיוטות כלל, אלא רק ערכאות. ובזה פסלו גיטי נשים והכשירו שאר שטרות, אך לא בכנופיאתא.
[18] הנמוקי יוסף מביא בזה את לשון הרמ"ה האומר, שהערכאות, מלבד היותם ממונים בפקודת המלך וברשותו, כמו כן מוחזקים הם שאינם מקבלים שוחד כדי לעוות את הדין. אבל אם חשודים הם בקבלת שוחד, או שהם מקבלים עדים שאינם נאמנים, הרי הם פסולים. ואפילו גוי אחד נאמן לערער את אמינותם. שהרי ההלכה היא שבן נח נהרג ע"פ עדותו של עד אחד וע"פ דיין אחד בלבד. וסיים שם הנמוקי יוסף, שכן נראית גם דעתו של הרי"ף. שהרי"ף כתב: "ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחדא". [וראה בקרבן נתנאל (סימן י) שכתב, שמלשון המגיד משנה (פרק כז מהלכות מלוה ולווה הלכה א) ושו"ת הריב"ש (סימן קמג) נראה שכך היתה גירסתם בגמרא]. אבל הרא"ש (בסימן י) הסתפק בפירוש דברי הרי"ף, וזה לשונו: "ולא ידענא פירושא דמילתא, אי נחת לפרש טעמא דערכאות משום דסתם ערכאות לא מקבלי שוחד. אבל כנופיא דארמאי חיישינן דלמא מקבלי שוחדא ומסהדי שיקרא. או בעי למימר דוקא ערכאות דידיעא לן דהני לא מקבלי שוחדא. עיין שם. וזה לשון הרמב"ם (בפרק כז מהלכות מלוה ולווה הלכה א): "והוא שיהיו עשויין בערכאות שלהם. אבל במקום קבוץ פליליהן בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום". ומוסיף עוד: "וכן צריכין שיעידו עדי ישראל על אלו העובדי כוכבים שהן עדי השטר, ועל זה השוטר או השופט שקיים עדותן, שאינן ידועים בקבלנות שוחד". וראה בשלטי גיבורים (אות ב) שדעתו לא היתה נוחה מתוספת זו של הרמב"ם וכתב עליה: "ולא מסתבר לי, דאם כן נפל פיתא בבירא [נפל הלחם לבור], דמי [יהיה מוכן] להעיד עליהם בזה. אלא מסתבר שסתם ערכאות אינם מקבלים שוחד". ואם כן מבואר, שלדעת הרמב"ם אכן צריכים עדות ברורה על אלו הערכאות שאינם מקבלים שוחד. אך השלטי גיבורים סובר שכל עוד לא יצא עליהם קול שמקבלים שוחד, מוחזקים הם בנאמנותם.
[19] רש"י מפרש שעשאוהו בלשון פרסיים וחתמו פרסיים עליו. וראה ברא"ש (סימן י) [שדבריו כבר הובאו לעיל אות יב] שהקשה על שיטת רש"י. ומה שתירץ את דבריו בספר תורת גיטין. והנה, גם הריטב"א פירש על שטרא פרסאה שעשאוהו הדיוטות, וכיון שיש עדי מסירה כשרים, הרי שמעו את הודאת הלווה, ולכן אפשר לגבות עם השטר מנכסים בני חורין. וראה בספר חזון איש (סימן פז סעיף קטן כב), שתמה בזה. הרי אפילו אם נסבור [כשיטת רש"י וספר החכמה המובא בהג"א], שעובד כוכבים כשר לעדות מן התורה, וכל פסולו אינו אלא משום חשש משקר. מכל מקום אם חשוד הוא לשקר, אין עדותו נחשבת עדות כלל, גם כשאומר אמת. וביותר קשה לפי המבואר בדברי הריטב"א, ששטר זה כשר אף לשיטת רבי מאיר, שעדי חתימה כרתי. ומדוע, הרי ללא עדי המסירה לא ניתן לדעת את כשרותו כלל. ולשיטת תוספות (לעיל דף ט עמוד ב), שגוי הינו פסול לעדות מן התורה, לפי שאינו אחיו, ודאי נחשב גט זה מזוייף מתוכו, ואם כן פסול הוא אפילו לפי רבי אלעזר. וכתב החזון איש, שלחומר הקושיא, הדבר צריך רב! ועיין עוד שם בהמשך דברי החזו"א, שגם יש להקשות לשיטת המכשירין עכו"ם לעדות מן התורה, לפי שאינם פסולין, אלא רק חשודים הם לשקר. מאי עדיפותם על עדים יהודים פסולים העוברים עבירות לתיאבון. וכל שכן כאשר מעידין עדות שקר. ואף שבעשיית השטר אין הם מרעים את עצמם, מכל מקום אין זה בגדר עדות, אלא זוהי רק חזקא דעלמא. וכן מקשה החזו"א על שיטות אלו, מקושיית הגמרא לעיל (דף י עמוד ב) על שטר מתנה: :. "במאי קני ליה בהאי שטרא והא שטרא חספא בעלמא". ומדוע, הרי לשיטתם עכו"ם כשר מן התורה והשטר הינו שטר טוב. וראה באיילת השחר.
[20] הריטב"א מדייק מכאן שרבא פסק כרבי אלעזר, שעדי מסירה כרתי, אף בשאר שטרות [ולא רק בגיטין]. ומזה הקשה על שיטת הרי"ף (דף מו עמוד א בדפי הרי"ף), הפוסק כרבי אלעזר רק בגיטין. ומתרץ הריטב"א ששטרות הנעשים בהדיוט ובעדי מסירה כשרים הם מן הדין. וכל החשש הוא, שמא ירעו עצמם וישקרו. אך כאן, שמסרו בפני עדי ישראל, יש בזה הודאה [של המתחייב] שהם חתמו אמת. ואם כן, כשר השטר לגמרי מצד עצמו ולא משום עדי המסירה. ומוסיף עוד, שאפילו לרבי מאיר, שעדי חתימה כרתי, יועיל כאן שטר זה, לפי שהוא כשר. [וראה מה שהקשה על זה בחזון איש, המובא באות הקודמת]. וראה מה שכתב בזה בציוני הריטב"א ציון 475.
[21] בחדושי רבי עקיבא איגר מקשה, לשם מה צריכין העדים לדעת לקרוא את הכתוב בשטר, הרי אם מכירין אם את השטר [בטביעות עין וכד'], די בזה להעיד שזהו השטר שנמסר בפניהם. ואנחנו נברר עתה מה כתוב בשטר. וציין שם לדברי הר"ן בפרק ב על דברי הגמרא (דף יט עמוד ב), שהעדים צריכין לקרוא את מה שכתוב בשטר. שהטעם המבואר לזה בגמרא הוא, כיון שעדי מסירה כרתי, לכן צריך שהם עצמם יקראו. ומכל מקום, בתירוץ אחד כותב שם הר"ן, שאף אם לא קראו העדים את השטר, והאשה נישאה על ידו, הרי זו אינה צריכה עתה לצאת מבעלה השני. [כלומר שעל אף שלא קראוהו, הגט לא נפסל]. והיינו משום, שמאחר ושמעו את הבעל אומר לה הרי זה גיטך, אע"פ שלא הבינו את הכתוב בשטר, הרי הם עדי מסירה על הגט. וכיון שבידו לגרשה, הרי זה גט טוב ונקראים הם עדי מסירה. [וראה ברמ"א בשלחן ערוך סימן קלז סעיף ג]. ונשאר שם בצריך עיון. ומכל מקום, בדברי רבי עקיבא איגר מתבאר, שמה שאמר רבי אלעזר עדי מסירה כרתי, היינו שעיקר העדות שיוכלו להעיד אח"כ עדי המסירה, היא על פי מה שהכירו את השטר בטביעות עין. שזהו השטר שנמסר בפניהם. ועל פי זה ידונו הבית דין על הכתוב באותו שטר. ומבאר המנחת יהודה שלפי זה מובנת קושיית הגמרא, שכתב זה יכול להזדייף הוא, אשר בגלל זה לא נוכל לסמוך על הכתוב בו, כיון שאפשר למחוק ולזייף. ואילו היינו אומרים שעדי המסירה צריכים לזכור את לשון השטר, אז לא היינו חוששים לזיוף, כי ניתן היה לברר את הכתוב עם עדי המסירה. אך משאלת הגמרא מוכח שאינם צריכים לזכור את הכתוב, אלא רק להכירו בטביעות עין, שזהו השטר שנמסר בפניהם.
[22] לפי שקלף המעובד בעפצים, משחיר בשעת העיבוד, ולאחר מכן, אם ימחקו את הכתב ויחזרו ויכתבו שנית, יהיה רישומו ניכר. ולפיכך אי אפשר לזייפו.
[23] יש מפרשים: ומכיון שלא חזר - כל השטר נפסל [כן היא שיטת הרא"ש המובאת בטור חו"מ סימן מד]. אכן, הראשונים [רשב"א, ריטב"א, ר"ן ועוד] תמהו, הרי גם אם אינו חוזר מעניינו של שטר, אין לפסול אלא [רק] שיטה אחרונה. שהרי פסול שיטה אחרונה אינו אלא משום שהעדים מרחיקין שיטה אחת מן הכתב. ולכן, אם לא חזרו בשיטה זה מעניינו של השטר, אין לפסול אלא את הכתוב באותה שיטה. וראה גם רשב"ם בבא בתרא (קסב עמוד א ראש העמוד). ופירשו הרשב"א והריטב"א בשם רבינו מאיר, ששאלת הגמרא על רבא היא, איך היה מגבה על פי מה שנכתב בשטר זה, אפילו ממה שנכתב בשיטה אחרונה מבלי שנכתב למעלה. והרי צריך לחזור בשיטה אחרונה רק על מה שנכתב בגוף השטר. וכאן, מכיון שלא חזר, הריהי פסולה.
אבל שמות שאינן מובהקין מאי פסול אדתני סיפא וכו', ליפלוג וליתני בדידה. בערכאות גופייהו וכו'.
אבל שמות שאין מובהקין נעשו כשאר שטרות של מכר שנעשו בהדיוט בלא ערכאות דהנהו ודאי פסילי דלאו דינא דמלכותא, הוא דלא קפדי אאורועי נפשייהו וחתמי שיקרא, ועל כרחיך האי נעשו בהדיוט אשאר שטרות קאמר העומדים לראיה דהתם איכא לאיפלוגי בין הדיוט לערכאות דאלו בגט אשה לענין כריתות הדיוט וערכאות שוין. כך פירש רש"י ז"ל. עד כאן לשונו.
והקשה עליו הרמב"ן נ"ר חדא דכל ליפלוג וליתני [בדידה] דמקשינן אינו אלא לומר דעדיפא מינה הוה ליה לאיפלוגי, ומיהו מאי דמפליג מעיקרא נמי ניחא, אבל הכא תיקשי לן היא גופה, והכי הוה ליה למימר אלא הא דקתני סיפא לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט, במאי אי בשמות מובהקין אפילו בהדיוט כשרין, אי בשאינן מובהקין אפילו ערכאות נמי. ועוד, דמאי קאמר נעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט מי דמי פסולו של זה לפסולו של זה, ומאי תליא מילתא במילתא ואינהו לא דמי אהדדי, דפסולא דגיטי ממון בשנעשו בהדיוט ובלא עדי מסירה משום דמרעי נפשייהו ופסולא דגיטי נשים בשמות שאינן מובהקין ואפילו בעדי מסירה משום דאתי למיסמך עלייהו, ומאי נעשו. ועוד דלכאורה משמע דכי משנינן במסקנא ואי בעית אימא סיפא אתאן לגיטי ממון דעד השתא לא אוקימנא לה בגיטי ממון אלא בגיטי נשים.
ונ"ל דלא קשה ולא מידי והכי פירושא אבל שמות שאינן מובהקים מאי לא וכולה מתניתין בשמות מובהקין ובעדי מסירה וסיפא דקתני לא הוזכרו אלא בשעה שנעשו בהדיוט אף על גב דאיכא שמות מובהקין ועדי מסירה פסול משום דחיישינן לשמא תלתה עצמה בנכרי או משום דגזרינן גיטי נשים שנעשו בהדיוט ובעדי מסירה אטו גיטי ממון דאיכא למיפסלינהו גזרה דלמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה כדסמכינן עלייהו כשעלו בערכאות ובלא עדי מסירה ומכיון שאתה מחזר אחר הכשר שטרות שנעשו בנכרים ופסולם לומר בערכאות כשר ובהדיוט פסול, ליפלוג וליתני בערכאות גופייהו ולימא במה דברים אמורים בשמות מובהקין אבל בשמות שאינן מובהקין לא, ומשני הכי נמי קאמר, והא דקתני סיפא לא הוזכרו לאו לאיפלוגי בין ערכאות להדיוט מיתניא, אלא דוגמא נקטה לומר בערכאות גופייהו לא אמרו אלא בשמות מובהקין ובעדי מסירה אבל שמות שאינן מובהקין אפילו בעדי מסירה לא, דילמא אתי למסמך עלייהו ונעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט, דאילו בשמות מובהקין ובעדי מסירה פסולין דגזרינן בעדי מסירה אטו בלא עדי מסירה דילמא אתי למיסמך עלייהו גזרינן נמי בהא דילמא אתי למיסמך עלייהו, והאי דנסיב ליה שאר שטרות דוגמא לזו, ואף על גב דשאר שטרות גופייהו אכתי לא שמעינן דפסילי בעדי מסירה גזירה משום בלא עדי מסירה, ותלי לתניא בדלא תניא, משום דאגב אורחיה קא משמע לן תנא דמתניתין דבשאר שטרות גזרינן אפילו עידי מסירה ושמות מובהקין אטו בלא עדי מסירה וזכר לדבר בא ללמד ונמצא למד (פסחים כה, ב).
אי נמי איכא למימר דההיא מיתניא לדברי רבי שמעון דברייתא דאמר להם לחכמים כך, השיבן רבי שמעון לחכמים בצידן וכו' עד לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שרבי עקיבא מכשיר וחכמים פוסלין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. והא דאמרינן במסקנא ואיבעית אימא סיפא אתאן לגיטי ממון, לאו למימרא דעד השתא לא משמע לן סיפא גופא בגיטי ממון, אלא הכי קאמר ואיבעית אימא האי סיפא דאיירי בגיטי ממון לאו רבי שמעון קתני לה לאיפלוגי או לדוגמא לגיטי נשים ולומר גיטי נשים בשמות שאינן מובהקין כגיטי ממון שנעשו בהדיוט, אלא תנא קמא קתני לה ולאיפלוגי בגיטי ממון גופייהו והכי קאמר כל השטרות של ממון העולין בערכאות של נכרים כשרין, ולא הוזכר פסול בגיטי ממון אלא בשנעשו בהדיוט, ומיהו מעיקרא נמי היא גופא בגיטי ממון משמע לן. כנ"ל פירוש לפירושו של רש"י ז"ל.
עוד נ"ל דמעיקרא נמי סיפא בגיטי ממון משמע להו דאי בגיטי נשים לא שנא ערכאות ולא שנא הדיוט, ותדע לך דבכולהו נוסחאי לא כתיב בהו בפירוקא דנעשה כמי שנעשו בהדיוט, נעשו כשאר שטרות שנעשו בהדיוט. ואם איתא דמעיקרא היה משמע להו בגיטי נשים והשתא חדית לה אוקימתא ואוקמה בשאר שטרות הוה ליה לפרושי בהדיא הוה ליה כשאר שטרות שנעשו בהדיוט. וכיון דפירקה רבי זירא למתניתין ואמר ירד רבי שמעון לשיטתו של רבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, מיד שמעינן דכולה מתניתין בעידי מסירה ובשמות מובהקין וסיפא בשאר שטרות ואפילו בעידי מסירה וטעמא דפסול דסיפא משום גזרה וכמו שכתבנו ומתניתין הכי קתני ולא הוזכרו פסול בכענין זה אלא בשאר שטרות כשנעשו בהדיוט, ולפיכך הקשו אבל שאינן מובהקין בגיטי נשים מאי פסול אדתני סיפא וכו' כלומר אדמחזר תנא לחלק בשטרות בין פסולין לכשרין ומחלק בין גיטי נשים לשאר שטרות לפלוג בגיטי נשים גופייהו, ומשני אין הכי נמי ושאר שטרות שנעשו בהדיוט דנקט בסיפא לדוגמא נקטינן לגיטי נשים והכי קאמר. זה נ"ל ועולה יפה לפי דעתי יותר.
תניא אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי כך אמר רבי שמעון לחכמים בצידן. כלומר להביא ראיה לדבריו.
לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים על כל השטרות העולות בערכאות של גויים שאף על פי שחותמיהן נכרים כשרים. כלומר בין גיטין בין שאר שטרות, והאי כדיניה והאי כדיניה, דבשאר שטרות אפילו בשמות שאינן מובהקין ובלא עידי מסירה דלא אתי לאורועי נפשייהו ודינא דמלכותא דינא וגיטי נשים ושחרורי עבדים בשמות מובהקין ועידי מסירה לא נחלקו אלא בזמן שנעשו בהדיוט שרבי עקיבא מכשיר בכולן בשמות מובהקין ובעידי מסירה דאינהו משוי ליה שטרא וחכמים פוסלין בשאר שטרות דגזרינן עידי מסירה אטו בלא עידי מסירה כיון דמכשרינן בערכאות אפילו בלא עידי מסירה חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים דהנהו אפילו בהדיוט כשרין כיון דאיכא שמות מובהקין ועידי מסירה דלא גזרינן גיטי נשים בעידי מסירה אטו גיטי ממון בלא עידי מסירה כיון דגיטי ממון גופייהו בעידי מסירה מדינא כשרין אלא דגזרינן בהו עידי מסירה אטו בלא עידי מסירה לא גזרינן, דגזירה לגזרה היא.
רשב"ג אומר אף אלו כשרין. כלומר אף גיטי נשים אלו שאתם מכשירין הני מילי במקום שאין ישראל חותמין שהגוים אינן מניחין לחתום והילכך הכל יודעין דגוים נינהו ולא אתו למיסמך עלייהו, ולא גזרינן מקום שאין ישראל חותמין אטו מקום שישראל חותמין דאתרא באתרא לא מיחלף אבל במקום שישראל חותמין אפילו בשמות מובהקין פסולין דגזרינן מובהקין אטו שאינן מובהקין דשמא בשמא מיחלף.
ולענין פסק הלכה: כתב הר"א אב בית דין ז"ל מסתברא דהילכתא כרבי שמעון דסוגיין דשמעתא כותיה ומשום בעיא דריש לקיש דלקמן (בע"ב) דבעא מיניה מרבי יוחנן בעדים החתומין על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו, ואהדר ליה לא בא לידנו אלא לוקוס ולוס כלומר דשמות מובהקין נינהו ואכשרנום קאמר הרב ז"ל דסוגיא דשמעתא כותיה דרבי שמעון, ומיהו לקמן (גיטין יא, א בד"ה בע"א) נפרש אותה בעיא בע"ה בדרך אחר דאין ראיה ממנה לרבי שמעון כלל. ור"ח ז"ל כתב יש מי שאומר מדאוקמינן ליה (לעיל י סוף ע"ב) לרבי שמעון כרבי אלעזר דהלכתא כותיה בגיטין אי מזדמן ליה כרבי שמעון לא פסלינן ליה. ולדבריו לכתחלה מיהא לא מכשרינן ליה וכן כתב בסוף ברייתא דאמר להן רבי שמעון לחכמים בצידן. והני מילי כולהו לאו דסמכא, ורבינו אלפסי ז"ל לא ביאר מזה כלום.
אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חורין. פירוש שטרא פרסאה סתם דנעשה בהדיוט הוא ואפילו הכי כיון דמסרינן ניהליה באפי סהדי ישראל גבי מבני חורין. אבל ממשעבדי לא דלית ליה קלא כדאסיקנא הכא. ואקשינן עליה והא לא ידעי למיקרי, והא בעיא כתב שאינו יכול להזדייף, והא בעיא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ואוקימנא בדידעי למיקרי, ובדאפיצן, ובמהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. ומסתברא דהא דאקשינן הכא והא לא ידעי למיקרי, והא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף, והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, הוא הדין נמי דאיכא לאקשויי הכי לשטרות העולות בערכאות של גויים כשרין דמתניתין, דבעי' שיחזור בשיטה אחרונה, וכתב שאינו יכול להזדייף, ועידי מסירה דידעי למיקרי', ותדע לך דהא בגיטי סהדי דמסרי קמייהו גיטא צריכי למקרייה כדאיתא בפירקין דלקמן (גיטין יט, ב) ומאי שנא שאר שטרות, ואף על גב דעלו בערכאות נמי אמאי לא חיישינן לזיופי, או לא אפיץ, או לא מהדר בשיטה אחרונה, אלא דלגבי גיטי נשים דמתניתין מיהא לא איפשר למיפרך הכין דהא בשכתבו ישראל עסקינן דנכרי פסול לכתוב את הגט לר"א דאמר עידי מסירה כרתי, ומתניתין רבי אלעזר היא וכיון שכן אשטרא דכתבי ישראל ליכא למיפרך דאינהו בקיאי למכתב בכתב שאינו יכול להזדייף, ומהדרי מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ועידי מסירה נמי הא ידעי למקרייה וכיון דעל כרחין גיטי נשים דמכשר ר"ש כשכתבו ישראל, כולה מתניתין נמי כשכתבו ישראל ולאו משום שיהא צריך בגיטי ממון לכך כלומר שיכתבנו ישראל אלא כיון דאפשר דכולה מתניתין בחד גוונא ובשכתבו ישראל לא מצי לאקשויי אמתניתין והא בעיא וכו', דהא איכא כיון שכתבו ישראל כנ"ל. והרב בעל העיטור ז"ל שכתב (במאמר ח קיום טופסין) דהא דאמר רבא בשטרא פרסאה דנעשה בהדיוט ומסריה באפי סהדי ישראל אבל בערכאות דמתניתין לא מקשינן האי קושיא. לא נתחוורו דבריו. וכתב הרמב"ן ז"ל דהוא הדין נמי דהוה מצי לאקשויי אערכאות דמתניתין אלא דהכא משום דבעי למיפרך אי הכי אפילו ממשעבדי נמי, הוא דמקשה ואזיל אבל במתניתין דלא אידכר בני חרי ומשעבדי לא פריך.
והא דאקשינן: והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. איכא דקשיא ליה, מיהו רבא דמגבי בה כלל כמאן כר"א דאמר (לעיל גיטין י, ב) עדי מסירה כרתי ורבי אלעזר לא בעי כתב שאינו יכול להזדייף כדתנן לקמן (גיטין כא, ב) אין כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדיפתרא וחכמים מכשירין ואוקימנא לה (לקמן גיטין כב, א) כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי
ואיכא למימר דהכא פריך אליבא דר' אלעזר תלמידו של רבי יוחנן דאמר לקמן (גיטין כב, ב) לא הכשיר רבי אלעזר אלא בגיטי נשים אבל בשאר שטרות לא ומדאקשינן הכא אליביה שמע מינה דהלכה כותיה ואף על גב דפליג עליה רבי יוחנן ואמר דאפילו בשאר שטרות מכשיר רבי אלעזר, ואי נמי איכא למימר דאפילו רבי יוחנן מודה בשאר שטרות דלא הכשיר בהן רבי אלעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא דרוב תנאין שבשאר שטרות לא דכירי להו סהדי לאורך ימים. ובפרקין דלקמן במקומה (גיטין כב, ב) נאריך בה בע"ה.
והא דאקשינן נמי: והא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה. יש לפרש דלאו למימרא דאי לא מהדר דפסלינן לה לכוליה שטרא, אלא שיטה אחרונה לבד, ומשיטה אחרונה קא פריך. וי"ל דכוליה שטרא מיפסל והכי נמי משמע מדפריך בהדיא הא בעינא שיחזור.
וראיתי לרמב"ן נ"ר דודאי בשטר שחותמיו ישראל אף על גב דלא מהדר לא פסלינן אלא שיטה אחרונה ודבר פשוט הוא מדאמרינן בבבא בתרא (קסב, א) אין למדין משיטה אחרונה דכולה חששא משום דעדים שהרחיקו מן הכתב שיטה אחת כשר, ודילמא זייף וכתב בה מאי דבעי כדאמרינן במקומה, אבל לרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי אי לא מהדר בשיטה אחרונה פסול דדילמא זייף ביה טובא וכתב ביה מאי דבעי אבל כי מהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה כשר דעידי מסירה מדכר דכירי לזמן מרובה דזהו שטר שנמסר בפניהם, וכן נמי שטרא פרסאה דחותמיו נכרים אי לא מהדר, כוליה פסול דהא אינהו לא דייקי למיחתם סמוך לכתב. וקשיא לי דהא לקמן (גיטין יט, ב) נמי גבי שטרא פרסאה דחתמי עליה סהדי ישראל פרכינן נמי הכי.
ונ"ל דלאו מכוליה שטרא פרכינן אלא משיטה אחרונה והא דפרכינן סתמא דמשמע דכוליה פסיל משום דבשטרא פרסאה חזקה דלא מהדר ביה כלל וכל שיטה ושיטה יש בו תוספת ענין או חיוב, ומגבי ביה נמי דקאמר רבא בכולי חיובי דשטרא קאמר, ומשום הכי פריך ליה והיכי מצי גבי ליה כוליה ואפילו בחיובא דבשיטה אחרונה, והא בעינא שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה.
בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו. פירש רש"י ז"ל דמדקא בעי סתם שמע מינה דבמביא בארץ ישראל קאמר ואיבעיא ליה אי מכשרינן מיהא בעידי מסירה, ואהדר ליה לא בא לידנו אלא לוקוס ולוס דשמות מובהקין דנכרים נינהו ואכשרנום בעידי מסירה דלא אתון למיסמך עלייהו אבל בשמות אחרים לא מכשרינן להו אפילו בעידי מסירה. וקשיא לי, ריש לקיש אליבא דמאן קא בעי לה דאפילו ר"ש לא מכשר אלא בשמות מובהקין אבל בשמות שאין מובהקין לא דגזרינן דילמא אתו למיסמך עלייהו, וכל שכן לרבנן דאפילו בשמות מובהקין פסלי. י"ל דאליבא דרבי שמעון קא בעי לה והכא שאני דלא ידעינן אי נכרים נינהו אי ישראלים נינהו ובכי הא לא גזרינן כוליה האי. ואי נמי איכא למימר דאפילו לרבנן קא מבעיא ליה דאפילו לרבנן נמי בכל כי האי גונא דאיכא למימר דישראלים נינהו ואיכא עידי מסירה כולי האי לא גזרינן, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב בסמוך דאליבא דרבנן דמתניתין אתיא דפירש הוא ז"ל איתיביה גיטין הבאין ממדינת הים אף על פי ששמותיהן כשמות הנכרים כשרים ואפילו בלא עידי מסירה וכל שכן בעדי מסירה דלא מחזקינן להו אלא בישראל לפי שרוב ישראל שבחוץ לארץ וכו' ואת אמרת לוקוס ולוס דוקא, התם כדקתני טעמא, וכי אמר רבי יוחנן בארץ ישראל שאין רוב השמות כשמות נכרים הלכך מספקינן דלמא נכרים נינהו ופסולים ואפילו בעידי מסירה כרבנן דמתניתין.
ויש לתמוה על דבריו ז"ל דאי כרבנן דמתניתין היכי אכשר אפילו בשמות מובהקין כלוקוס ולוס דהא לרבנן אפילו בשמות מובהקין פסול גזירה שמות מובהקין אטו שמות שאינן מובהקין. ואי נמי דאפילו בשמות מובהקין גזרי רבנן דילמא אתי למסמך עלייהו. אלא דאיכא למימר כיון דשמות מובהקין נינהו דאיכא למימר דרובא לא סמכי עלייהו, משום מיעוטא דאתי למיסמך עלייהו בכי הא דאיכא למימר נמי דילמא ישראלים נינהו כולי האי לא גזרינן.
ואי ק"ל לוקוס ולוס הא לא מסקי ישראלים בשמהתייהו, ובודאי נכרים נינהו, לא היא דהא אמרינן בגמ' דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו. ומדנקטינן לישנא דלא שכיחי דמסקי משמע דלאו שמות מוחלטין דלא מסקי ישראלים בשמהתייהו לעולם קאמרינן, ותדע דלרבנן גזרינן בשמות מובהקין דילמא אתי למיסמך עלייהו ואי לא מסקי לעולם ישראל בשמות מובהקין דנכרים היכי אתו למיסמך עלייהו כנ"ל לפי פירושו של רש"י ז"ל. ולפי פירוש זה סוגיא דשמעתא לא אתיא כרבי שמעון ולית לן ראיה למיפסק כותיה מדפליג על רבנן דמתניתין וכמו שכתבתי למעלה (י, ב בד"ה רשבג"א).
ורבינו שמואל פירש בענין אחר וזה לשונו: בעא מיניה ר"ל מרבי יוחנן וכו' שמועה זו יותר מארבע לשונות ראיתי בה וכולן שבוש, דלא אתי ר"ל ור' יוחנן לקבוע הלכה כרבי שמעון דמתניתין ואין אדם יכול להעמידה, ברם כך ראיתי לפרשה ושיטת ר"ח ז"ל כמוני בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותיהן כשמות הנכרים מהו מי חיישינן שמא נכרים חתמוהו והשליח או האשה או הבעל לא דקדקו יפה והיו סבורין שישראלים הם וטעו או שמא ידעו שנכרים הם והחתימו במתכוין שטעו בין גט לשאר שטרות שחותמיהן נכרים כשרים מי אזלינן בתר רוב שמות כאלו שהם נכרים ופסלינן ליה לגט כרבנן דמתניתין דקיימא לן כוותייהו או דלמא זיל בתר רוב גיטי ישראל שלא הוחזקו לטעות ולהחתים נכרי וכשר ותלינן ליה בישראל, אמר ליה לא בא לידנו אלא גט שכתוב בו לוקוס ולוס והכשרנו דודאי כיון שאין רגילין ישראל בזה השם ודאי לא טעה השליח והבעל להחתים אנשים כאלה שדומים בשמותם לנכרים עד שחקר ופשפש אחריהם ונודע לו שישראלים הם והחתימם אבל שמהתא אחריני שדומין קצת לשמות ישראל שיכולין מכתיבי הגט לטעות בהן ולומר שישראל הם משום דשכיחי ישראל אחד מאלף דמסקי בשמהתייהו לא נכשירנו לגט שמא טעו המכתיבים הללו והחתימום בתורת ישראל עכ"ל. וקשה קצת דהיאך אפשר דיעמדו לפני הבעל והסופר ולא יכירו אם נכרים הם או ישראלים ויבואו לסמוך עליהם ולהחתימם בגט.
גמ' לפלוג וליתני כו'. המושכל ראשון דכיון דמוקי למתני' בעידי מסירה ושמות מובהקין הדיוטות אמאי לא ע"כ [הא דקאמר] לא הוזכרו כו' בשמות שאינן מובהקין איירי א"כ לפלוג כו' וק"ל [ומתורץ בזה קושית תוס' ורש"ל ומהרש"א] [ואולי לזה פי' רש"י שמות דייני עובדי כוכבים הן וק"ל. מדברי הגאון המחבר. ור"ל דבהדיוטות איירי באינן מובהקין] אח"כ מצאתי כזה במלחמות וסתרו אח"כ ע"ש שמאריך מאד בשמעתין:
גמ' וחכמים פוסלים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. א"ל לימא לעיל מנינא לאפוקי לרבנן שוין גיטין ושחרורין להכשיר בהדיוטות דז"א דתנא דברייתא דלעיל סבר גיטי נשים ושחרורין פסולין אפילו בערכאות כ"ש בהדיוטות ולמה לי מנינא למעוטי שלא תימא דשוין בהכשר בהדיוטות ולעיל איירי ג"כ בשמות מובהקין וק"ל:
גמ' רשב"ג אומר כו'. אה"נ דפליג בערכאות וכן קאמר לא נחלקו ר"ע וחכמים כו' ולא קאמר ר"ע וחכמים ורשב"ג:
גמ' מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור כו'. אפ"ל דבמקום שאין ישראל חותמין מכשיר אפילו באינן מובהקין וע"ז פריך דנגזור אטו שמות שאינן מובהקין במקום שישראל חותמין דהוי רק ב' גזירות כמו מובהקין במקום שישראל חותמין וק"ל דלא כתוס' (כ):
ברש"י ד"ה הורמיז כולן שמות דייני עובד כוכבים כו'. אף דלכאורה סהדי הדיוטות חותמין רק החתימות הוא ע"פ ערכאות וכמ"ש הרא"ש ואולי דמפרש כן דמאי חזא ר"פ למינקט הני טפי מכמה אלפים שמות ואפשר לומר דלרבותא נקיט הני אע"ג דקרובים לשמות ישראל ואין ביניהם רק הפרש מועט הורמיז הורמין וכו':
ברש"י בד"ה חוץ מגיטי נשים לא גרסי' ברישא. לאפוקי בעל המאור דגריס כן ומפרש וכן במלחמות גריס כן ומפרש בע"א עיין עליהם:
שם בזה הדבור שטרי מכר דקיימי לראיה ועליהן כו' סמכינן פסול דאימא שיקרא חתים אבל גיטי נשים כו'. רש"י מפרש הכל בלא עידי מסירה ר"ל שאר שטרות דכשירין בערכאות ר"ל כדינייהו בישראל בלא עידי מסירה דא"צ עידי מסירה בשטרי ראיה ופסולין בהדיוטות ר"ל כדינייהו אבל בעידי מסירה ג"כ כשירין ואפילו הדיוטות וגיטין ושחרורין כ"מ שמזכירין ר"ל כדינייהו דאף בישראל אין כשירין רק בעידי מסירה ולפ"ז אין טעם למה ר"ע מכשיר ולזה פירש ר"י בע"א ועיין באשר"י באורך:
ברש"י בד"ה שטרא פרסאה כו'. דוק בפי' רש"י וראה באשר"י ונ"ל דרש"י לטעמיה דפסול [דחכמים] דלעיל בלא עידי מסירה. ומה שקשה הא מודה ר"א במזוייף כו' דלמא אתי למיסמך כו' הגע עצמך וכי בשביל זה לא ישלם זה לזה אם הוא שטר הלואה וכן בשטר מכירה סוף סוף הענין אמת הוא וגבי גט פסלו רבנן לשטרא מהאי טעמא דלמא אתי למיסמך עלייהו ה"נ ודאי עצמות השטר פסול מ"מ גבי מבני חורין דאף דהדיוטות הן ומרעי נפשייהו וחיישינן דלמא חתמו שקר בלי ידיעת הלוה והמוכר הא הכא חזו סהדי ישראל דמסר הלוה או המוכר בעצמו מדעתו שטר ראיה על ההלואות או המכירה לישראל חבריה ואף שגוף ההלואה לא ראו מ"מ למה לא יגבה מבני חורי ומשום גזירה דלמא אתי למיסמך לא נפסיד לזה חיובא שלו וקמ"ל אף דגוף הענין לא ראו רק המסירה וכיון דכתב ולשון פרסי לא יוחשב אפילו לראיה כמו בכתב שלנו דדלמא לא חשש למסור חספא כזה לחבירו כיון דפרסאי הוא קמ"ל דראיה שפיר הוא דאי לאו קושטא הוא לא הוי מסר לחבריה שטר זה שכתוב בו חובתו בפני עדים. ועוד דפי' דלמא אתי למסמך עליה ר"ל וימסור ג"כ בפני עידי חתימה ומה בכך כיון דהוא הלוה מסר לו למלוה הרי קושטא הוא והענין אמת ואזדא ליה חששא דמרע נפשייהו וחתמו שקר בזיוף (ל). והא דפריך והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף כו' והא צריך שיחזור וכו' דאף בשטר ישראל לא מועיל המסירה והוי כחספא בעלמא אף לר"א דאמר עידי מסירה כרתי צריך על גבי דבר שאינו יכול להזדייף ואי לא"ה לא אלים מסירה כזה ליחשב להודאה (מ) ופריך ממשעבדי נמי וכו' ואף דהשטר מצד עצמו פסול משום דלמא אתי למיסמך מ"מ מצד עידי מסירה יגבה ממשעבדי דס"ד דאית ליה קלא ומשני לית ליה קלא על ידן אלא ע"י עדים החתומים והכא החתימה כלא היה והא דפריך והא לא ידעי למקרי משום דכל עצמות ענין עידי מסירה הוא שהם עיקר העדים ולא עידי חתימה והחתימה רק משום תיקון העולם שמא ימותו ע"מ כו' ודרך העולם שאם יבא לדון מביא עידי מסירה שהם העיקריים והם לא ידעו למיקרי כיון דכתב ולשון פרסי והיאך מסהדי עליה דמלתא לאחר זמן ששטר שכתוב בו כך וכך נמסר בפניהם ואולם זה אינו מחוור לי מ"ש פסול דלמא אתי למיסמך מפסול דיכול לזייף או חזרת שיטה אחרונה ומדצריך חזרת שיטה ובדעפיץ משמע מניה דאף דאינו גובה ממשעבדי משום דלית ליה קלא מ"מ תורת שטר עליו שלא יוכל לטעון פרעתי ולגבות מיתמי וכה"ג להכי פריך שפיר הא צריך וכו' דמבני חורי ודאי גבי ולא צריך רבא לאשמעינן אי לאו דגביא ביה בכל אנפי מבני חורי כבשטר דעלמא והשתא הדרא קושיא לדוכתיה הא פסול כיון דחתימי עליה סהדי פרסאה משום דלמא אתי למיסמך עלייהו ולהכי פירש האשר"י דאיירי בלא חתימי סהדי עליה. ועיין במסקנת האשר"י כשמסדר לסוף הדינים תמצא שכן כוונתו. ואולם ראיתו דאפילו בשטרי ממון [גזרינן דלמא אתי למסמך] מהאי שטר מתנתא דהוי חתימי עליה תרי גיסי אינו נראה ראיה לענין שטרי ראיה. ואם נאמר דאיירי [לפרש"י] בשמות מובהקין וכר"ש א"ש אבל בסמוך משמע ברש"י דהלכה כרבנן אצל לוקיס ולוס ומי דחקו כאן לכך ודו"ק:
ואמתני' לא פריך כל הני פירכות דהכא קסמיך אקושיא אי הכי ממשעבדי נמי אבל במתני' אה"נ דגבי ממשעבדי בערכאות וק"ל וכ"מ ברשב"א בשם הרמב"ן ועי"ל דמתני' איירי מיהו בלשון מובן ליהודים רק השתנות בכתב אבל כאן איירי בלשון פרסי וכפרש"י ולהכי פריך והא לא ידעי כו' ואגב פריך אחריני ועוד מתני' מצי איירי בכתב ישראל דומיא דגט דע"כ איירי בכתב ישראל וכפרש"י לעינ דלא קאמר רק שטרות העולין בערכאות אבל כאן קאמר שטר פרסאה כו' ודו"ק:
בתוס' בד"ה לפלוג כו'. ק"ק לי לתירוצם למה יעשו רבנן לפסול תרתי ולעשות ב' גזירות משום חדא טפי הו"ל לפסול חדא משום תרתי דהיינו לא יועיל ערכאות בשאר שטרות בלא עידי מסירה משום גזירה שיסמוך אח"כ בהדיוטות נמי בלא עידי מסירה וישאר על דינו שאר שטרות וגיטי נשים בהדיוטות [להכשיר בעידי מסירה] ואפשר משום דרוב שטרות נעשין בערכאות לא רצו לפסול בלא עידי מסירה:
קושיות ח"ש יש ליישב ראיתי מי שמיישב ג"כ מדנקיט ערכאות משמע אבל לא הדיוטות דדוחק לומר לרבותא דפסול [בגיטין] נקיט ערכאות ואילו מובהקין לא משתמע השתא כלל ודו"ק:
בתוס' בד"ה נעשה כו' פירוש בשאר שטרות כו'. דא"ל לפי האמת כסברת המקשה ולפסול [אף] בגיטין בהדיוטות משום גזירה לגזירה הא רבנן דבסמוך לא גזרו וכמ"ש התוס' בסמוך וסברא דחוקה מצד עצמו דהוי גזירה לגזירה גם כאשר הקשיתי לעיל [למה יעשו כו'] ועוד הוי תלי תניא בדלא תניא דהיאך יתלה פסול דגיטי נשים בשמות שאינן מובהקין דטעמו משום חדא גזירה דלמא יסמוך עליה ואלו בנעשין בהדיוטות ובשמות מובהקין פסולין משום גזירה לגזירה והיאך יאמר שזה פסל כנעשה בהדיוטות כאילו פשיטא טעמו טפי לפסול משא"כ בסברת המקשה דלא איירי מתני' בפסול דאינו מובהקין רק בפסול הדיוטות גרידא ודו"ק:
בתוס' בד"ה לא נחלקו כו' וחכמים פוסלין בשאר שטרות דגזרינן כו'. דלא ניחא לומר דרבנן כרשב"ג דדוקא בגיטין סבר כר"א ולא בשאר שטרות כיון דלא מצינו לרבנן דסברי כן בהדיא בשאר דוכתי ועוד דבשאר שטרות היינו בשטר מתנה אבל בשטרי ראיה מהני לכ"ע:
בא"ד רשב"ג אומר אף אילו כשירין כו' כלומר כו'. יש ליישב מאי פירשו בזה טפי מרש"י ומהי תיתי לפרשבע"א לפי' ר"י ודו"ק:
בתוס' בד"ה והא בעינן כו' לר"א פריך. ר"ל ר"א אמורא דס"ל אליבא דר"א תנא דצריך [בשאר שטרות] דבר שא"י להזדייף ולאפוקי מר"י אליבא דר"א:
בתוס' בד"ה בדאפיצן משמע כו' ודיפתרא פסול בכולהו. ר"ל בספר תורה תפלין ומזוזות:
205ימים לסיום הש״ס