סוטה מו ע"א

והכהנים אומרים {דברים כא-ח} כפר לעמך ישראל אשר פדית [ה'] ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל לא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקודש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם:
גמ' ויהא מום פוסל בעגלה מקל וחומר ומה פרה שאין השנים פוסלות בה מום פוסל בה עגלה ששנים פוסלות בה אינו דין שיהא מום פוסל בה שאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה אלא מעתה לא יהו שאר עבודות פוסלות בה אלמה א''ר יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה ובעגלה עד שתמשוך שאני פרה דילפינן {דברים כא-ג} עול {במדבר יט-ב} עול מעגלה עגלה נמי תיתי עול עול מפרה הא מיעט רחמנא בה בעגלה נמי כתיב בה ההוא מיבעי ליה למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה סלקא דעתך אמינא ליתי בק''ו מעגלה ומה עגלה שאין מום פוסל בה עבודה פוסלת בה קדשים שמום פוסלת בהן אינו דין שעבודה פוסלת בהן איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו שנים כי איצטריך קרא להנך קדשים דפסלה בהו שנים וקדשים דלא פסלה בהו עבודה מהכא נפקא מהתם נפקא {ויקרא כב-כב} עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה' אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה איצטריך סד''א ה''מ היכא דעבד בהן עבודת היתר אבל עבודת איסור אימא ליתסרו צריכא והא נמי מהכא נפקא {ויקרא כב-כה} ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה איצטריך ס''ד אמינא הני מילי היכא דעבד בהן כשהן חולין אבל עבד בהן כשהן קדשים אימא ליתסרו צריכא גופא אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה ובעגלה עד שתמשוך מיתיבי עול אין לי אלא עול שאר עבודות מנין אמרת ק''ו ומה עגלה שאין מום פוסל בה שאר עבודות פוסלות בה פרה שמום פוסל בה אינו דין ששאר עבודות פוסלין בה ואם נפשך לומר נאמר כאן עול ונאמר להלן עול מה להלן שאר עבודות פוסלות בה אף כאן שאר עבודות פוסלות מאי אם נפשך לומר וכי תימא איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה אי נמי קדשים יוכיחו שמום פוסל בהן ואין עבודה פוסלת בהן נאמר כאן עול ונאמר להלן עול מה להלן שאר עבודות אף כאן שאר עבודות וממקום שבאתה מה להלן עד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך תנאי היא דאיכא דמייתי לה מעגלה איכא דמייתי לה מגופה דפרה דתניא עול אין לי אלא עול שאר עבודות מנין ת''ל {במדבר יט-ב} אשר לא עלה עליה עול מכל מקום אם כן מה ת''ל עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה ואימא אשר לא עלה עליה כלל עול פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא ותניא נמי גבי עגלה כי האי גוונא עול אין לי אלא עול שאר עבודות מנין ת''ל {דברים כא-ג} אשר לא עובד בה מ''מ א''כ מה ת''ל עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה ואימא אשר לא עובד בה כלל עול פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא א''ר אבהו בעי מיניה מר' יוחנן משיכת עול בכמה א''ל כמלא עול איבעיא להו לארכו או לרחבו אמר להו ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן משיכת עול לרחבו טפח ולימא טפח הא קמ''ל שיעורא דעול טפח הוי למאי נפקא מינה למקח וממכר א''ר יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל אמר הקב''ה יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות מאי פירות אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן ואסריס ה''נ דלא ערפינן אלא מצות: ומורידין אותה אל נחל איתן איתן כמשמעו קשה: תנו רבנן מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מו - א

והכהנים אומרים, "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל", ובסיום פסוק זה נאמר "ונכפר להם הדם", ומבארת המשנה שלא היו הכהנים צריכין לומר גם את המילים "ונכפר להם הדם", אלא כוונת הפסוק שרוח הקדש מכשרתן לעם ישראל על ידי משה רבינו לכל הדורות: אימתי שתעשו ככה, הדם מתכפר להם. ^[43]

גמרא:

ומקשינן למה שנינו ש"אין המום פוסל בה", ויהא מום פוסל בעגלה מקל וחומר, ומה פרה אדומה שאין השנים פוסלות בה שיכול לעשותה בכל גיל שהיא, ^[44] ובכל זאת מום פוסל בה, ונלמד ממנה לעגלה ששנים פוסלות בה שסתם "עגלה" בת שנה, ואם עברה שנתה הראשונה נפסלת לעריפה, וכי אינו דין שיהא מום פוסל בה.

ומתרצינן, שאני התם בפרה אדומה דאמר קרא אשר אין בה מום, ודרשינן רק בה בפרה אדומה מום פוסל, ואין מום פוסל בעגלה.

ומקשינן אלא מעתה שאין לומדים בקל וחומר במקום שכתוב "בה", אם כן אף בפרה אדומה לא יהיו שאר עבודות פוסלות בה.

שהרי לא נאמר במפורש בתורה שעבודה פוסלת בה אלא עול, ואילו שאר עבודות אנו לומדים בקל וחומר מעגלה ערופה שנאמר בה "ולקחו עגלת בקר אשר לא עובד בה", ומשמע כל עבודה שהיא, ואם בעגלה שאין מום פוסל, עבודה פוסלת, כל שכן שבפרה שאפילו מום פוסל, כל עבודה תפסול.

אך אם יש כלל שבמצוה שנאמר "בה" אין למדים ממנה למצוה אחרת, אם כן אין מקור לפסול פרה אדומה על ידי כל עבודה שנעבדה בה, ויקשה אלמה אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה על פרה אדומה עודה אגודה של שקין, פסולה, אף שאין זה עול, ואילו בעגלה אינה נפסלת לעריפה עד שתמשוך, ותטלטל את המשא שעליה, שנאמר בה אשר לא משכה בעול, ומשמע שפרה נפסלת בכל מלאכה, ובהכרח שלומדים מעגלה אף שכתוב בה "בה", [ולקמן יבואר למה פרה אינה צריכה למשוך כדי להפסל].

ומתרצינן שאני פרה שאינה מתמעטת ממה שכתוב "בה" בעגלה, כיון שלא לומדים מעגלה בקל וחומר, אלא דילפינן בגזירה שוה, עול עול, מעגלה, וכיון שלומדים בגזירה שוה, נחשב הדין כאילו נכתב בגוף הפרשה של פרה אדומה, ואת המיעוט שכתוב "בה" בעגלה ערופה לומדים להלן לדרשה אחרת.

ומקשינן, אם כן נלמד לפסול עגלה שיש בה מום, מאותה גזירה שוה של עול עול מפרה אדומה, ומתרצינן שאי אפשר ללמוד מפרה, דהא מיעט רחמנא וכתב בפרה "בה", שלא נלמד ממנה.

ומתמהינן שאם כן מה הועלת כשלמדת גזירה שוה מעגלה לפסול פרה בכל עבודה, והרי בעגלה נמי כתיב "בה", ואיך לומדים ממנה לפרה, ומתרצינן, ההוא "בה" שכתוב בעגלה מיבעי ליה לדרשה אחרת, והיא למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה וראויים להקרבה, וכיון שממעטים מ"בה" דבר אחד, אפשר ללמוד גזירה שוה לפרה מעגלה, ואין "בה" ממעט פרה.

ומבארינן מפני מה צריך למעט שאין עבודה פוסלת בקדשים, וכי למה היינו פוסלים את הבהמה להקרבה והרי לא נכתב לקחת לקרבן רק בהמה שלא נעבד בה, אלא סלקא דעתך אמינא ליתי כל קדשים בקל וחומר מעגלה ומה עגלה שאין מום פוסל בה, בכל זאת עבודה פוסלת בה, ונלמד ממנה לכל קדשים שמום פוסלת בהן, וכי אינו דין שעבודה פוסלת בהן, ולכן צריך לכתוב "בה" בעגלה, שרק בה עבודה פוסלת.

ומקשינן, שהרי איכא למפרך את הקל וחומר מעגלה לקדשים, שהרי מה לעגלה שהיא חמורה בדבר נוסף מקדשים שכן שנים פוסלות בה ולכן גם עבודה פוסלת בה, ואי אפשר ללמוד קל וחומר לקדשים שקלים ממנה בכך שאין שנים פוסלות בהם. ודחינן לפירכא זו, אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו שנים, והרי פסח וחטאת כשרים רק בני שנתן, ואם כן יש לומר כי איצטריך קרא לכתוב "בה" למעט להנך קדשים דפסלה בהו שנים.

ומקשינן, וכי קדשים דלא פסלה בהו עבודה מהכא ממיעוט "בה" בעגלה נפקא, והלא מהתם נפקא, דכתיב עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה', ודרשינן אלה אי אתה מקריב, אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהם עבודה, ולמה לי למעטם מ"בה" שכתוב בעגלה.

ומתרצינן איצטריך, כי אם היה כתוב רק לא תקריבו אלה לה', והיינו דורשים להכשיר קדשים שנעבדה בהם עבודה, סלקא דעתך אמינא הני מילי שכשרים לקרבן רק היכא דעבד בהם עבודת היתר אבל אם עבד בהן עבודת איסור כגון שחרש בהם בשבת או הנהיגם בכלאים בשור וחמור, אימא ליתסרו ויפסלו להקרבה, לכן צריכא "בה" הכתובה בעגלה ערופה למעט פסול עבודה, ולהכשירו בקדשים.

ומקשינן והא קדשים שעבד בהם עבודת איסור נמי מהכא נפקא, דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה, ודרשינן, אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה וכיון שיש שני מיעוטים לקדשים שנעבדה בהם עבודה, נעמיד את המיעוט השני לעבודת איסור שאף היא אינה פוסלתן, ולמה לנו מיעוט מעגלה.

ומתרצינן איצטריך, שני מיעוטים לקדשים שנעבדה בהם עבודת היתר, כי אם היה רק מיעוט אחד סלקא דעתך אמינא הני מילי שאין עבודה פוסלתן רק היכא דעבד בהן כשהן חולין, אבל אם עבד בהן כשהן קדשים אימא ליתסרו ויפסלו להקרבה, ולכך צריכא מיעוט נוסף מכל אלה, ועדיין לא התמעט פסולן בעבודת איסור, ולכן צריך למעט "בה" בעגלה ערופה.

גופא, אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה על פרה אדומה עודה של שקין פסולה, ובעגלה אינה נפסלת עד שתמשוך.

מיתיבי, בפרה אדומה כתוב אשר לא עלה עליה עול, אין לי ידיעה שפוסל אלא עול, שאר עבודות מנין שפוסלות, אמרת קל וחומר, ומה עגלה שאף שאין מום פוסל בה, בכל זאת שאר עבודות פוסלות בה, ונלמד ממנה קל וחומר לפרה שמום פוסל בה, וכי אינו דין ששאר עבודות גם יהיו פוסלין בה, ואם נפשך לומר, איזה טעם שלא נלמד קל וחומר זה, וכדלהלן, עדיין יש מקור לפסול בכל עבודות מגזירה שוה, נאמר כאן בפרה עול, ונאמר להלן בעגלה ערופה עול, ובעגלה ערופה הוא מיותר, שהרי נפסלת בכל עבודות, ולכן הוא פנוי ללמדינו, מה להלן שאר עבודות פוסלות בה, שנאמר אשר לא עובד בה, ומשמע כל עבודה שהיא, אף כאן שאר עבודות פוסלות בה.

ומבארינן מאי "אם נפשך לומר", פירושו, וכי תימא איכא למפרך את הקל וחומר מעגלה שאין מום פוסל בה, שהרי יש לומר מה לעגלה שיש בה צד חמור מפרה שכן שנים פוסלות בה ולכן רק היא נפסלת בכל עבודה ולא פרה אדומה, אי נמי יש לומר שקדשים יוכיחו שמום פוסל בהם וובכל זאת אין עבודה פוסלת בהן, אפילו תאמר כך, עדיין יש מקור לפסול פרה בכל עבודות בגזירה שוה מעגלה, נאמר כאן עול ונאמר להלן עול, מה להלן בעגלה שאר עבודות פוסלין בה, אף כאן בפרה אדומה שאר עבודות פוסלות אותה.

וכאן מסיימת הגמרא את קושיתה על רב יהודה שאמר שפרה נפסלת אפילו שרק העלה עליה שקים ולא משכה, שהרי ראינו שכל המקור לפסול פרה אדומה בכל עבודה, הוא בגזירה שוה מעגלה ערופה, ואם כן כיצד הפרה נפסלת במשא ואילו העגלה אינה נפסלת עד שתמשוך, והרי יש לטעון, וממקום שבאת, משם יש לך ללמוד, מה להלן בעגלה אינה נפסלת עד שתמשוך ותטלטל את המשא שעליה אף כאן פרה אדומה לא תפסל עד שתמשוך.

ומתרצינן תנאי היא, דאיכא דמייתי לה לפסול פרה בשאר עבודות מעגלה, ולשיטתם לא תפסל פרה במשא בלבד עד שתמשוך, ואיכא דמייתי לה מגופיה דפרה, דתניא, על הכתוב בפרה "עול", אין לי אלא שנפסלת על ידי עול, שאר עבודות מנין, תלמוד לומר אשר לא עלה עליה עול, מכל מקום. ודרשינן ממה שלא נכתב אשר לא עלה עול עליה, משמע שכוונת הכתוב לומר אשר לא עלה עליה כל דבר.

ומבארינן אם כן מה תלמוד לומר "עול", עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, כגון שהניחו עליה באקראי רק כדי להקל משאו ולא כדי שתמשוך בעול, ואילו שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כשמניח עליה משא לצורך, אבל כשמניח באקראי ואין רצונו שתוליך את המשא לצרכו, אינו פוסלה.

ומקשינן ואימא, אשר לא עלה עול כלל, עול פרט, ונדרוש כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, ונלמד שרק עול אין, פוסל, ואילו מידי אחרינא שאר עבודות לא יפסלו בפרה, ומתרצינן "אשר" ריבויא הוא, ומרבה שאף שאר עבודות פוסלות בפרה.

ותניא נמי גבי עגלה כי האי גוונא, דכתיב בה עול, אין לי שנפסלת אלא על ידי עול, שאר עבודות מנין, תלמוד לומר אשר לא עובד בה, ומשמע עבודה, מכל מקום, אם כן מה תלמוד לומר לשם מה נכתב שוב אשר לא משכה בעול ללמדנו, עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה.

ומקשינן ואימא אשר לא עובד בה כלל, עול פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, ונלמד שרק עול אין פוסל מידי אחרינא לא, ומתרצינן אשר ריבויא הוא לרבות שגם שאר עבודות פוסלות אמר רבי אבהו בעי מיניה מרבי יוחנן, משיכת עול הפוסלת בעגלה בכמה שיעורה, אמר לי כמלא עול.

איבעיא להו מלא העול לאורכו או לרחבו, אמר להו ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה, לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן משיכת עול שיעורה לרחבו וכמה הוא טפח. ומקשינן ולימא טפח, ולמה הוצרך לומר שהוא כשיעור עול לרחבו, ומבארינן הא קמשמע לן שיעורא בעול טפח הוי, למאי נפקא מינה, למקח וממכר, שאם קנה עול ונמצא שאין רחבו טפח יכול להחזירו ולטעון שהוטעה במקחו.

אמר רבי יוחנן בן שאול, מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל, אמר הקדוש ברוך הוא, יבא דבר שלא עשה פירות, היא העגלה ויערף במקום שאין עושה פירות הוא הנחל שקרקעו קשה ואינה נעבדת, ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות על ידי שהרגוהו. והוינן בה מאי פירות שלא הניחוהו לעשות, אילימא פריה ורביה, אלא מעתה על חלל זקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן, אלא הכוונה שלא הניחוהו לעשות מצוות. ^[45]

שנינו במשנה, ומורידין אותה אל נחל איתן, איתן כמשמעו קשה.

תנו רבנן מנין לאיתן שמשמעו שהוא קשה,

הערות

^[43] המהרש"א ביאר לפי מה שדרש בתרגום יונתן שאם עושין מצות עגלה ערופה כדין, יוצאים נחיל נמלים ומגיעים עד בית הרוצח ובית דין דנים את דינו ובכך נוקמים דם הנרצח ומתכפר להם, ועיין רבינו בחיי בהערה 41, והשל"ה כתב שהיו יוצאים תולעים מהעגלה עד הרוצח, והיה מתבייש, ובהדר זקנים מבעלי התוס' כתב שהיו אוכלים אותו. וברמב"ן כתב בשם הרמב"ם במורה נבוכים שמטרת עריפת העגלה, כדי שיתפרסם הדבר וכל השומע שמץ דבר בענין יבא ויודיע, ויהרג הרוצח על ידי בית דין או המלך או גואל הדם.

^[44] הקשה הגרי"ש אלישיב, הרי אין עושין פרה פחות מבת שלש שנים, ומה לי אם שנים פוסלות בה למעלה או למטה, והרי היא כעגלה. ותירץ שחסרון שנים אינו פסול, אלא חסרון זמן שלבסוף יוכשר, ואילו בעגלה כשעובר זמנה נפסלה ושוב לא תוכשר. וכן תירץ שלא יקשה מפסול זקנה שמצינו בקרבנות, שאינו משום מום ולכאורה יפסול גם בפרה, וצריך לומר שפסול זקנה אינו משום שנים אלא כפסול מחלה, ולכן אינו פוסל בפרה.

^[45] כתב המאירי שלפי זה, אף אם ידוע שהחלל היה טריפה לפני שנהרג, עורפין עליו, שלא הניחוהו לעשות מצוות, ומוכח דלא כהמנחת חנוך שכתב שעורפין עגלה ערופה רק באופן שאם היה הרוצח נמצא היה חייב מיתה, ועל טריפה היה פטור. ובמנחת קנאות כתב שדברי המאירי שייכים רק לדעת הבבלי שהזקנים אומרים שלא פטרנוהו בלא מזונות, אך לפי הירושלמי שלא פטרו את הרוצח מעונש, הרי אינו חייב על הריגת טריפה.

והכהנים אומרים: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל" (דברים כא, ח). לא היו צריכין לומר את סוף הפסוק "ונכפר להם הדם" כי דבר זה אינו חלק מדברי הכהנים, אלא רוח הקודש מבשרתן: אימתי שתעשו ככה — הדם מתכפר להם.

א גמרא שנינו במשנה שאין המום פוסל בעגלה. ושואלים: ויהא מום פוסל בעגלה מקל וחומר: ומה פרה אדומה שאין מנין השנים שלה פוסלות בה ואפשר להביא אותה בכל גיל שהוא, בכל זאת מום פוסל בה, עגלה ששנים פוסלות בה שאינה כשירה אלא כשהיא צעירה — אינו דין שיהא מום פוסל בה! ומשיבים: שאני התם [שונה הדבר שם בפרה אדומה] שאמר קרא [הכתוב]: "אשר אין בה מום" (במדבר יט, ב), ויש כאן לשון מיעוט: בה דווקא מום פוסל, ואין מום פוסל בעגלה.

ושואלים: אלא מעתה שלשון "בה" ממעטת דבר שיכול להילמד בקל וחומר לא יהו שאר עבודות שעובדים בפרה אדומה, חוץ ממשא פוסלות בה. שאף שיש ללמוד דבר זה בקל וחומר מעגלה ערופה, מכל מקום נאמרה שם לשון מיעוט — "אשר לא עובד בה" (דברים כא, ג), לומר שדווקא "בה" בעגלה, פוסלות כל העבודות ולא בפרה.

אלמה [מדוע] אמר רב יהודה אמר רב: אם הניח עליה עודה (חבילה) של שקין — מיד פסולה הפרה האדומה משום שעבד בה, ובעגלה ערופה אינה נפסלת בעבודה עד שתמשוך ותטלטל את העול, שהרי נאמר בה "אשר לא משכה בעול" (דברים כא, ג)! ומשיבים: שאני [שונה] דין זה בפרה דילפינן [שלמדים אנו] אותו בגזירה שווה "על" "על" מעגלה.

ומקשים: אם כן עגלה נמי תיתי [גם כן תבוא, תילמד] באותה גזירה שווה "על" "על" מפרה ויהיו מומים פוסלים בה! ומשיבים: הא מיעט רחמנא [הרי מיעטה התורה] דבר זה על ידי המלה "בה", לומר שפסול זה של מום הוא דווקא בפרה ולא בעגלה.

ומקשים: בעגלה נמי כתיב [גם כן נאמר] "בה", ואם כן נאמר שדווקא בה יהיו שאר עבודות פוסלות ולא בפרה אדומה! ומשיבים: ההוא [אותו כתוב] ("בה") מיבעי ליה למעוטי [צריך אותו למעט] קדשים קרבנות שלא פסלה בהו [פוסלת בהם] עבודה שאפשר להקריב גם בעל חיים שנעבדה בו עבודה. כי סלקא דעתך אמינא ליתי [יעלה על דעתך לומר שיבוא, יילמד] הדבר בקל וחומר מעגלה ערופה, וכך נלמד: ומה עגלה שאין מום פוסל בה בכל זאת עבודה פוסלת בה, קדשים שמום פוסל בהן — אינו דין שעבודה פוסלת בהן? לכך נאמר "בה" — שדווקא עגלה נפסלת בעבודה.

על הקל וחומר הזה מעירים: איכא למיפרך [יש מקום לשבור, להקשות עליו]: מה לעגלה — שכן שנים פוסלות בה שאם הזקינה שוב אינה קרויה עגלה! ודוחים: אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו [האם בקדשים אין כאלה שפוסלים בהם] שנים? שהרי יש כמה קדשים שמביאים דווקא עד גיל שנה או עד גיל שנתיים, וכי איצטריך קרא [וכאשר נצרך הכתוב] למעט פסול עבודה בקדשים הרי זה להנך [לאותם] קדשים דפסלה בהו [שפוסלים בהם] שנים.

ומקשים: וקדשים שלא פסלה בהו [פוסלת בהם] עבודה מהכא נפקא [מכאן מפסוק זה הוא יוצא, נלמד]? הלא מהתם נפקא [משם, ממקום אחר, יוצא], שנאמר: "עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה'" (ויקרא כב, כב), והרי זה מיעוט: אלה אי (אין) אתה מקריב, אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה! ומשיבים: איצטריך [נצרך הדבר] להיאמר בשני המקומות, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הני מילי [דברים אלה] שמותר להקריב קדשים שעבדו בהם נאמרו רק היכא [במקום] שעבד בהן עבודת היתר, אבל אם עבד בהם עבודת איסור כגון עבודה בשבת אימא ליתסרו [אמור שייאסרו] להקרבה, על כן צריכא [צריך] הדבר להיאמר פעמיים.

ושואלים: והא נמי מהכא נפקא [והרי דין זה שאין עבודת איסור פוסלת בקדשים גם כן — מכאן, מפסוק אחר הוא יוצא], שנאמר בענין הקרבת בעלי מומים "ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה" (ויקרא כב, כה), וההדגשה "אלה" באה ללמד: אלה, בעלי המומים, אי אתה מקריב, אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה ולמרות שמן הסתם גוי עשה בהם גם עבודת איסור!

ומשיבים: איצטריך [נצרך] הדבר לדין נוסף, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הני מילי היכא [דברים אלה שעבודה אינה פוסלת בהם, אמורים במקום] שעבד בהן כשהן חולין ואחר כך הקדישם לקרבן, אבל עבד בהן כשהן כבר קדשים — אימא ליתסרו [אמור שייאסרו], על כן צריכא [צריך] שייאמר הדבר פעם נוספת.

ב גופא [לגופה] של אותה הלכה שהזכרנו, אמר רב יהודה אמר רב: פרה אדומה, אם הניח עליה עודה (חבילה) של שקין — פסולה, ובעגלה ערופה אינה פסולה עד שתמשוך. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: נאמר בפרה אדומה "אשר לא עלה עליה על" (במדבר יט, ב), אין לי אלא עול בלבד, שאר עבודות מנין? אמרת: קל וחומר, ומה עגלה שאין מום פוסל בה — שאר עבודות פוסלות בה, פרה אדומה שמום פוסל בה — אינו דין ששאר עבודות פוסלין בה?

ואם נפשך לומר לפרוך קל וחומר זה — למד דבר זה מגזירה שווה: נאמר כאן בפרה אדומה "על" ונאמר להלן בעגלה ערופה "על" (דברים כא, ג), מה להלן בעגלה שאר עבודות פוסלות בה — אף כאן בפרה שאר עבודות פוסלות.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "אם נפשך לומר", כלומר, מה היתה הפירכא שהיתה לו על הקל וחומר הזה, שבגללה הוצרך לגזירה שווה? ומסבירים: וכי תימא [ואם תאמר]: איכא למיפרך [יש מקום לפרוך, לשבור] את הקל וחומר ולומר: מה לעגלה — שכן שנים פוסלות בה, מה שאין כן בפרה. אי נמי [או גם כן] אפשר לומר: קדשים יוכיחו, שמום פוסל בהן ואין עבודה פוסלת בהן, ואם כן הקל וחומר יכול להיפרך משני צדדים, על כן למדים בגזירה שווה:

נאמר כאן "על" ונאמר להלן "על", מה להלן בעגלה שאר עבודות — אף כאן בפרה שאר עבודות. ושואלים על דרשה זו: וממקום שבאתה, כלומר, מהמקום שממנו למדת, מעגלה ערופה, אתה לומד גם דבר אחר, מה להלן בעגלה אינה נפסלת בעבודת משא עד שתמשוך בעול, אף כאן בפרה עד שתמשוך, ובניגוד לדברי רב!

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דאיכא דמייתי לה [שיש שמביאים, לומדים הלכה זו] שעבודה פוסלת בפרה בגזירה שווה מעגלה ואינם פוסלים עד שתמשוך בעול, איכא דמייתי לה מגופה דפרה [יש שמביאים, לומדים אותה מפרה עצמה], והם פוסלים גם אם לא משכה בעול.

דתניא [שכן שנינו בברייתא] בענין פרה אדומה: "על", אין לי אלא עול שפוסל בה, שאר עבודות מנין — תלמוד לומר: "אשר לא עלה עליה על" (במדבר יט, ב) מכל מקום, לרבות כל עבודה. אם כן מה תלמוד לומר "על", אם לא רק עול פוסל אלא גם שאר העבודות — ללמד: עול שמניחים עליה פוסל אותה בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה אלא בהנחה בלבד, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה ולפי שיטה זאת פסק רב.

ומקשים: ואימא [ואמור] ודרוש פסוק זה עצמו באופן אחר: "אשר לא עלה עליה" — הרי זה כלל ואוסר כל עבודה, "על" — פרט, הרי יש כאן כלל ופרט, ולפי כללי מדרש ההלכה אין בכלל אלא מה שבפרט, ונאמר: עול — אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר] — לא! ומתרצים: "אשר לא עלה "— לשון רבויא [ריבוי] הוא ואינו מדין כלל ופרט.

ומעירים: ותניא נמי [ושנויה גם כן ברייתא] לגבי עגלה כי האי גוונא [כגון זה]: "על", אין לי אלא עול, שאר עבודות מנין — תלמוד לומר: "אשר לא עבד בה" (דברים כא, ג) מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר "על" — ללמד: עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה.

ושואלים: ואימא [ואמור] "אשר לא עבד בה" הרי זה כלל, "על" הוא פרט, ונדרוש: כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט: עול — אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר] — לא! ומתרצים: "אשר לא עובד בה "לשון רבויא [ריבוי] הוא.

אמר ר' אבהו: בעי מיניה [שאלתי אותו] מר' יוחנן: משיכת עול זו הפוסלת עגלה בכמה, מה שיעורה, המרחק שהיא צריכה למשוך בעול כדי להיפסל? אמר לי: כמלא (כשיעור) גודל העול. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האם מדובר פה לארכו של עול או לרחבו? אמר להו [להם] ההוא מרבנן [אחד החכמים] ור' יעקב שמיה [שמו]: לדידי מפרשא לי מיניה [לי נתפרש הדבר ממנו] מר' יוחנן עצמו: משיכת עול לרחבו שהיא טפח.

ושואלים: כיון שאמר שיעור קצוב לזה, ולימא [ושיאמר] רק טפח ומדוע הוסיף איפוא כמלוא העול? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו] כי שיעורא [שיעורו] של עול ברוחבו — טפח הוי [הוא]. למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] — למקח וממכר, שיכול הקונה לחזור בו אם אין רוחבו של העול מגיע לטפח.

ג אמר ר' יוחנן בן שאול, מפני מה אמרה תורה: הביא עגלה בנחל? אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שלא עשה פירות, כלומר, העגלה הזאת שלא ילדה עדיין ויערף במקום שאין עושה פירות בנחל איתן, ויכפר על מי שלא הניחו להרוג לעשות פירות. ושואלים: מאי [מה הם] פירות אלה שלא הניחו לו לעשות? אילימא [אם תאמר] פריה ורביה, שלא הניחו לו להוליד עוד ילדים — אלא מעתה על חלל זקן ועל חלל סריס הכי נמי דלא ערפינן [כך גם כן תאמר שאין עורפים] את העגלה, שהרי אינם יכולים להוליד עוד ילדים?! אלא הכוונה היא מצות, ופירות אלה ודאי לא הניחו לו לעשות.

שנינו במשנה: ומורידין אותה אל נחל איתן. "איתן" כמשמעו, קשה. תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין לאיתן שהוא קשה — שנאמר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And the priests recite: “Forgive, Lord, Your people Israel, whom You have redeemed, and suffer not innocent blood to remain in the midst of Your people Israel” (Deuteronomy 21:8). They did not have to recite the conclusion of the verse: “And the blood shall be forgiven for them,” as this is not part of the priests’ statement, but rather the Divine Spirit informs them: When you shall do so, the blood is forgiven for you.

GEMARA: With regard to the mishna’s statement that the heifer is not disqualified by a blemish, the Gemara suggests: And a blemish should disqualify in the case of the heifer, by means of an a fortiori inference: And if in the case of the red heifer, which is not disqualified by years, as it may be of any age, and yet a blemish disqualifies it, then a heifer for this ritual, which is disqualified by years, as it is valid only until two years of age, is it not logical that a blemish should disqualify it? The Gemara answers: It is different there, in the case of the red heifer, as the verse states: “Wherein [bah] has no blemish” (Numbers 19:2). This serves as an exclusion and teaches that it is only with regard to it [bah] that a blemish is disqualifying, but a blemish is not disqualifying with regard to the heifer of the ritual of the breaking of the neck.

The Gemara asks: However, if that is so, if the word “bah” precludes a derivation by an a fortiori inference, then any other labor performed with the red heifer, apart from pulling a yoke, should not disqualify it. While the verse disqualifies a red heifer only if it pulled a yoke, as it states: “And upon which never came a yoke” (Numbers 19:2), a similar a fortiori inference could be learned from the heifer whose neck is to be broken to disqualify a red heifer that has performed any labor. However, since the verse states with regard to the heifer whose neck is to be broken: “That has not been worked with [bah]” (Deuteronomy 21:3), this indicates that labor is disqualifying only for “bah,” a heifer whose neck is to be broken, but not for a red heifer.

Why, then, does Rav Yehuda say that Rav says: If he placed a bundle [uda] of sacks on a red heifer, the heifer is immediately disqualified from being used as the red heifer; and as for the heifer whose neck is broken, it is not disqualified by such labor until it pulls and moves the burden, as the verse states: “That has not pulled a yoke” (Deuteronomy 21:3). Why does bearing the weight of the bundle disqualify the red heifer? The Gemara explains: The halakha with regard to the red heifer is different, as we learn by a verbal analogy between the word “yoke” used with regard to the red heifer and the word “yoke” used with regard to the heifer whose neck is broken that any labor disqualifies the former.

The Gemara raises an objection: If there is a verbal analogy between the red heifer and the heifer that will have its neck broken, then the halakha that a blemish should disqualify the heifer whose neck is broken should also be derived from the usage of “yoke” with regard to the heifer whose neck is broken and from the usage of “yoke” with regard to the red heifer. The Gemara answers: The Merciful One has excluded this possibility by placing in the verse the word “bah,” which indicates that disqualification due to blemish applies only to the red heifer and not to the heifer whose neck is broken.

The Gemara counters this claim: In the verse concerning a heifer whose neck is broken, the Torah also writes “bah”; it should be the case that forms of labor other than pulling a yoke are disqualifying only with regard to it and not with regard to the red heifer. The Gemara answers: That word “bah” is required by Rav Yehuda in order to exclude sacred offerings, i.e., which are not disqualified by labor, and one may bring an animal that has been used for labor as an offering. It might enter your mind to say that this should be derived by an a fortiori inference from a heifer whose neck is broken, as follows: And if with regard to a heifer whose neck is broken, which is not disqualified by a blemish, labor nevertheless disqualifies it, then with regard to sacred offerings, which are disqualified by a blemish, is it not right that labor should disqualify them? In order to counter this argument, the word “bah” teaches us that a sacred offering is not disqualified by labor.

With regard to this suggested a fortiori inference, the Gemara observes that it can be refuted in the following manner: What about the fact that a heifer whose neck is broken is disqualified by years, as once it reaches two years of age it is no longer classified as a heifer? As it is clear that the heifer whose neck is to be broken carries some restrictions that do not apply to sacred offerings, perhaps being disqualified by labor is another such restriction. The Gemara refutes this argument: Is that to say that there are no sacred offerings that are disqualified by years? There are several offerings that may be brought only in their first or second year, and where the verse is necessary to teach that sacred offerings are not disqualified by labor, it is with regard to those sacred offerings that are disqualified by years.

The Gemara raises an objection: But is the halakha that sacred offerings are not disqualified by labor derived from this verse? It is derived from elsewhere. The verse states with regard to sacred offerings: “Blind, or broken, or maimed, or having a wart, or scabbed, or scurvy, you shall not offer these to the Lord” (Leviticus 22:22). This verse serves to create an exclusion, teaching that it is these that you may not sacrifice, but you may sacrifice sacred animals that have been used for labor. The Gemara answers: It was necessary to state the halakha twice. It might enter your mind to say that this halakha, that one may sacrifice animals that have been used for labor, applies only in a case where they were used for permitted labor, but if they were used for prohibited labor, e.g., on Shabbat, you might say that it is prohibited to bring them as offerings. In order to refute this argument, it is necessary to state the halakha again.

The Gemara poses another question: But this halakha that prohibited labor does not disqualify offerings is also derived from here, a verse with regard to the sacrifice of blemished animals: “And from the hand of a stranger you shall not offer the bread of your God from any of these, because…there is a blemish in them” (Leviticus 22:25). This verse emphasizes that it is only “these,” i.e., blemished animals, that you may not sacrifice, but you may sacrifice sacred animals that have been used for labor. Since this verse is discussing the possibility of accepting offerings from a gentile, who presumably also performed prohibited labor with the animal, this demonstrates that prohibited labor does not disqualify animals from being sacrificed as offerings.

The Gemara answers: It was necessary to teach this halakha a third time. It might enter your mind to say: This halakha, that labor does not disqualify offerings, applies only where one performed labor with them when they were non-sacred and afterward dedicated them as offerings, but if one performed labor with them when they were already sacred animals, you might say that it is prohibited to bring them as offerings. In order to refute this argument, it is necessary to teach this halakha in three separate places.

§ The Gemara returns to discuss the matter itself: Rav Yehuda says that Rav says: If one placed a bundle of sacks on a red heifer, it is disqualified. And as for a heifer whose neck is broken, it is not disqualified until it pulls a burden. The Gemara raises an objection from a baraita: It states with regard to the red heifer: “That upon which never came a yoke” (Numbers 19:2). I have derived only a yoke; from where do I derive that other types of labor also disqualify the animal? You can say the following a fortiori inference: And if with regard to a heifer whose neck is broken, which is not disqualified by a blemish, other types of labor disqualify it, then with regard to a red heifer, which is disqualified by a blemish, is it not right that other types of labor should disqualify it?

And if it is your wish to say that this a fortiori inference is unsound, you can learn this halakha by a verbal analogy: It is stated here, with regard to the red heifer, “yoke” (Numbers 19:2), and it is stated there, with regard to the heifer whose neck is broken, “yoke” (Deuteronomy 21:3). Just as there, other types of labor disqualify it, so too here, in the case of the red heifer, other types of labor disqualify it.

The Gemara asks: What is the meaning of: If it is your wish to say? What potential problem with the a fortiori inference necessitates the verbal analogy? The Gemara explains: And perhaps you would say that the a fortiori inference can be refuted in the following manner: What is unique about a heifer whose neck is broken is that it is disqualified by years, which is not the case for a red heifer. Alternatively, one could suggest that sacred offerings will prove that this inference should not be made, as a blemish is disqualifying with regard to them, but labor is not disqualifying with regard to them.

As the a fortiori inference can be refuted in either of these ways, there is a need for the verbal analogy: It is stated here “yoke,” and it is stated there “yoke.” Just as there, in the case of a heifer whose neck is broken, other types of labor disqualify it, so too, other types of labor disqualify a red heifer. The Gemara raises an objection to this verbal analogy: And from the place that you came you can offer an alternative exposition: Just as below, in the case of a heifer whose neck is broken, it is not disqualified by carrying a burden until it pulls the yoke, so too here, a red heifer should not be disqualified until it pulls the yoke, contrary to the statement of Rav.

The Gemara answers the objection to the statement of Rav from the baraita: It is a dispute among tanna’im, as there are those who cite the source of this halakha, that labor disqualifies a red heifer, by verbal analogy from a heifer whose neck is broken, and therefore the red heifer is disqualified only if it pulls the burden. There are also those who cite the source of this halakha from a red heifer itself, and consequently they disqualify the red heifer even if it did not pull the yoke.

This is as it is taught in a baraita with regard to a red heifer: From the term “yoke” I have derived only that a yoke disqualifies a red heifer; from where do I derive the other types of labor? The verse states: “That upon which never came a yoke” (Numbers 19:2). The verse could be read with a pause after the word “came,” which would teach that it is disqualified in any case, no matter what labor was performed with it. If so, what is the meaning when the verse states “yoke,” if all forms of labor disqualify it? It teaches us that a yoke placed on the animal disqualifies it whether the yoke was on the animal at the time of performing labor or whether it was on the animal not at the time of performing labor, i.e., it was merely placed on the animal. However, other types of labor actions disqualify animals only at the time of actually performing labor. Rav ruled in accordance with this opinion.

The Gemara raises an objection: And perhaps one can say a different exposition of the verse: “That upon which never came” is a generalization that disqualifies the animal after any type of labor, while “yoke” is a detail. There is a generalization and a detail, and the principle of halakhic exposition in that case is that there is nothing in the generalization other than what is in the detail. Therefore, with regard to a yoke, yes, it will disqualify an animal from being used as a red heifer; but with regard to anything else, no, it will not disqualify the animal. The Gemara answers: “That upon which never came” is an amplification, and the addition of this term results in this verse not belonging to the category of generalizations and details.

The Gemara comments: And a case like this is also taught in a baraita with regard to a heifer whose neck is broken: From the word “yoke” I have derived only that a yoke disqualifies; from where do I derive the other types of labor? The same verse states: “That has not been worked with” (Deuteronomy 21:3), to teach that it is disqualified in any case, no matter what labor was performed with it. If so, what is the meaning when the verse states “yoke”? It serves to teach us that a yoke placed on the animal disqualifies it whether the yoke was on the animal at the time of performing labor or whether it was on the animal not at the time of performing labor, i.e., it was merely placed on the animal, whereas other types of labor actions disqualify animals only at the time of actually performing labor.

The Gemara raises an objection: And perhaps one can say a different exposition of the verse: “That has not been worked with” is a generalization that disqualifies the animal after any type of labor, while “yoke” is a detail. There is a generalization and a detail, and the principle of halakhic exposition in that case is that there is nothing in the generalization other than what is in the detail, which means: With regard to a yoke, yes, it will disqualify an animal, but with regard to anything else, no, it will not disqualify it. The Gemara answers: The phrase “that has not been worked with” is an amplification, and the addition of this term results in this verse not belonging to the category of generalizations and details.

Rabbi Abbahu said: I asked of Rabbi Yoḥanan: This pulling of a yoke that disqualifies a heifer whose neck is broken, with how much, i.e., how far, must the animal pull the yoke for it to be disqualified? He said to me: Like the measure of the size of a full yoke. A dilemma was raised before the Sages: Does this mean according to its length or according to its width? One of the Sages, and Rabbi Ya’akov was his name, said to them: It was explained to me personally by Rabbi Yoḥanan himself: The pulling of a yoke is according to its width, which is a handbreadth.

The Gemara poses a question: And since he stated a fixed measurement, let him merely state: A handbreadth. Why was it necessary to add that this is the width of a yoke? The Gemara answers: This teaches us that the measure of a yoke along its width is a handbreadth. What difference is there in knowing this fact? This teaches that in the case of commercial transactions, a buyer may retract his purchase if the yoke he was given is less than a handbreadth wide.

Rabbi Yoḥanan ben Shaul says: For what reason did the Torah say to bring a heifer whose neck is broken to a stream? The Holy One, Blessed be He, said: Let something that did not produce fruit, i.e., a heifer that has not given birth, come and have its neck be broken at a stream that flows forcefully, which is a place that does not produce fruit, and atone for the murder of one who was not given an opportunity to produce fruit. The Gemara asks: What is this fruit that he was not given an opportunity to produce? If we say it refers to being fruitful and multiplying, i.e., that the killer prevented him from having more children, but if that is so, in the case of an elderly person or a eunuch, so too will you say that we do not break the heifer’s neck because they could not have had any more children even had they lived? Rather, the fruit are mitzvot, as the killer deprived the victim of the opportunity to perform additional mitzvot.

The mishna taught: And they bring it down to a stream that is eitan. Eitan in this context means as the word generally indicates, forceful. The Sages taught: From where is it derived that eitan is forceful? It is as it is stated:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פרה אדומה אין רוב שנים פוסלין בה ומ"מ צריך שתהא בת שלש שנים כדי שתהא פרה ולא עגלה ואם היתה זקנה ביותר כשרה אלא שנוהגים היו בה משלש ועד ארבע ולא היו רוצים להמתין לה יותר כדי שלא תפסל וכל המומין הפוסלין בקדשים פוסלין בפרה ויתירה פרה על שאר הקדשים שהעבודה פוסלת בה מה שאין כן בקדשים ולא סוף דבר שעבד בה ממש אלא אפי' עלה עליה עול או שום משאוי אפי' כריכת השקים פסולה ובעגלה ערופה אינה פסולה עד שתמשוך באותו משאוי טפח ממקום למקום שנאמר אשר לא משכה בעול ואע"פ שבפרה לא הוזכרו בה שאר עבודות נאמר בעגלה אשר לא עובד בה ופרה למדה הימנה בגזירה שוה של עול עול ליפסל בכל העבודות כעול ומ"מ נשתנה העול משאר עבודות שהעול פוסל בהן בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ר"ל שאם קשר עליהן עול אע"פ שלא חרש פסולה בפרה מיד ובעגלה במשיכת טפח ולשון תלמוד המערב בזו עול בין לדעת בין שלא לדעת ר"ל שלא כיון לחרוש בה אלא שבאקראי הניחה לשם כגון שהיה נושאה בידו ומניחה שם להקל משאו ושאר עבודות דוקא בשעת עבודה ר"ל שאם הכניסה לדוש אינן פוסלות עד שיתחילו במלאכה וכן בכל העבודות ולשון תלמוד המערב בזה ושאר העבודות לדעת אין שלא לדעת לא ומ"מ כל שפירס עליהן בגד לצרכה כגון מפני הזבובין אינו פוסלה כמו שביארנו במסכת ע"ז:

הקדשים יש בהם שהשנים פוסלין בהן כגון אותם שכתוב בהן בני שנה ויש מהן שאין שנים פוסלין בהן וכלם אין עבודה פוסלת בהן כמו שביארנו ולא סוף דבר עבודת היתר אלא אפי' עבודת איסור כגון שחרש בה בשבת או בשור וחמור ולא סוף דבר בעוד שהיו חולין והוקדשו אלא אפי' עבד בהן משהוקדשו:

זה שביארנו במשיכת עול ששיעור פיסולה בטפח כך למדוה מדכתיב אשר לא משכה בעול כמלא עול לרחבו ומלא עול לרחבו טפח ונפקא מינה למקח וממכר ר"ל שאם מכר לו עול סתם צריך שיהא רחבו טפח:

חלל זה שעורפין עליו את העגלה כל חלל ישראל במשמע אפי' אשה או קטן עבד או שפחה זקן וסריס מנוול ומוכה שחין אפי' טרפה שהרי מ"מ נגזל הוא בקצת חיים שהיה ראוי לעשות בהן הרבה מצות:

בפרש"י בד"ה והכהנים אומרים כו' ולא פירש על מה הם נגשים עכ"ל כצ"ל:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין כי' ליכא לאקשויי כיון דידע הא דרב יהודה דבפרה בעלייה לחוד מפסלה ובעגלה עד שתמשך א"כ היכי בעי למילף שיהא מום פוסל בעגלה מק"ו מפרה הא איכא למפרך מה לפרה שכן מפסלה בעליי' לחוד די"ל דהא כולה קשיא ליה מנלן דשאר עבודות מפסלו כלל בפרה דאימא דלא מפסלו שאר עבודות בפרה ונילף עגלה מק"ו דפרה שיהא פוסל במקום וק"ל:

שם שאני פרה דילפינן עול עול מעגלה כו' הך סוגיא בעי לשנויי להאי תנא דיליף ליה לקמן שאר עבודות בפרה מגזירה שוה דעול עול אבל לרב יהודה דסבר בפרה עלייה לחוד איפסל בה ודאי דניחא טפי בפשיטות דסבר כהאי תנא דמייתי ליה לקמן מגופה דפרה וק"ל:

גמ' (שאין ת"ל) [לא היו צריכין לומר] ונכפר כו' אלא רוה"ק מבשרתן כו'. פי' אין זה בכלל אמירה של הכהן כפרש"י ודקדק כן דלא היה צריך לומר כן לשון ונכפר אלא כפר כדכתיב ברישא דקרא ועוד דכולו יתירא הוא כיון דכבר כתיב בלשון הכהן כפר לעמך גו' וע"כ אמרו דרוה"ק אומרת ומבשרתן אימתי כשתעשו כו' נראה שכוונו בזה אם תעשו ככה ככל מצות עגלה ערופה יתפרסם הרוצח מי הוא לנקום דם הנרצח ומתכפר להם וכן הוא במדרשות והביאו ת"י בהאי קרא ויתכפר בהון על דמא ומן יד נפקין נחיל דמורנין כו' ואזלין עד אתרא דקטולא כו' ואחדין בי דינא יתיה ודיינין יתיה ע"ש ודו"ק:

מפני מה אמרה תורה הביאו עגלה כו' יבא דבר שלא עשה פירות כו'. נראה מבואר כפי מה שכתב הרמב"ן בשם מורה הנבוכים כי הטעם לגלות על הרוצח כו' וכשיחקר הענין יאספו הזקנים ויביאו עגלה ירבו בני אדם לדבר בו ואולי יגלה הדבר כו' עכ"ל ע"ש והוא הטעם שאמרו הכא יבא דבר שלא עשה פירות כו' על מי שלא כו' כדי לעורר בזה לבבות בני אדם המתקבצים שם שישים כ"א אל לבו לחקור על הרוצח לבער דמו וק"ל:

גמרא ומה פרה שאין השנים פוסלות בה כו'. לכאורה הא גם היא קודם שתי שנים לר' אליעזר וקודם שלש לחכמים פסולה (ריש פרה). וי"ל דמאי דלא חזיא קודם לא נקרא פסול. והוא ע"ד שאמרו דיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי. אלא כשנראה מקודם והדר נדחה דומיא דעגלה. ומה שפרש"י גבי עגלה דאם עברה שנתה פסולה. שנה משנתו כיחידאה כר"א שם. וחכמים פליגי עלי' ומכשרי בת שתים וע"ש בהר"ש ובהרע"ב. ואי משום דאמרינן לקמן יבוא דבר שלא עשה פירות ופרש"י עגלה בת שנתה לא ילדה הא לא איריא דהא אמרינן בע"ז (כד ב) דפחותה מבת ג' שנים לא ילדה. שוב מצאתי להמל"מ בריש הל' פרה שעמד עליו בזה בד"ה ומ"ש. ולקמן שם בד"ה ודע הא' כ' קצת ישוב. ודע דק"ל נימא מה לפרה שכן פוסל בה עול בעלייה תאמר בעגלה דעד שתמשוך וזה לא יתורץ במש"כ המהרש"א. וכן לקמן בברייתא בהק"ו מעגלה לפרה לשאר עבודות המ"ל ומה עגלה שאין פוסל בה עול עד שתמשך כו':

שם ש"ה דא"ק אשר אין בה מום. כצ"ל:

שם אלא מעתה לא יהיו שאר עבודות פוסלות בה אלמה אר"י א"ר כו'. ק"ל מדוע לא הביא הש"ס ממשנה ערוכה בפ"ב דפרה מ"ג וכן שם במ"ד ע"ש. ובמש"כ בס"ד ברפ"ב דשבת ע"ש יתיישב זה:

שם איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה. עי' מל"מ בפ"ב מהל' איסורי מזבח ה"ו:

שם וממקום שבאתה מה להלן עד שתמשוך כו'. ק"ל דהא זה פלוגתת ר"מ ורבנן בשבועות (לא) ורבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה וא"כ מאי פריך דלמא ס"ל לרב כרבנן דהלכה כוותייהו אף אם היה האי וממקום שבאתה מלישנא דברייתא וכש"כ לפרש"י דזה הוא מדברי המקשה ועתוי"ט פ"ז דזבחים ופרק בתרא דמנחות מ"ה ובבה"ז שם. ולולי דמסתפינא הייתי מגיה שמואל במקום רב דהוא ס"ל בזבחים (צא ב) דון מינה ומינה:

רש"י ד"ה מי ליכא. וכי איצטריך כו' להני איצטריך כו'. כצ"ל:

רד"ה ואם נפשך לומר. צא ולמד בג"ש כו'. כצ"ל:

רד"ה ת"ל אשר לא עליה עול מ"מ. מדלא כתיב אשר עול לא עלה עליה. כ"נ דצ"ל:

מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה: הָבִיא עֶגְלָה בְּנַחַל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא דָּבָר שֶׁלֹּא עָשָׂה פֵּירוֹת, וְיֵעָרֵף בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת וִיכַפֵּר עַל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחוֹ לַעֲשׂוֹת פֵּירוֹת (דברים כא, ד). עיין מהרש"א שפירש הטעם כדי שעל ידי כך יתגלה הרוצח שירך לבב בני האדם ויגידו עליו עיין שם.
ונראה לי לכך נקראת עֶגְלָה אותיות 'עין גלה' רוצה לומר עין הרואה או היודע גלה שיגלה הדבר לבית דין להודיע מי הרוצח ולכן מביאים העגלה בנחל כי מספר עֶגְלָה [108] ומספר נַחַל [88] עולה קוץ [196] כי דבר זה יהיה כמו קוץ עוקץ בבשר בני אדם שיבואו ויגידו. או יובן על פי מה שתירגם תרגום יונתן שהתולעים יוצאין מן עגלה והולכין עד הרוצח לעקצו עיין שם, ולכן מספר עגלה ונחל עולה קוץ שתהיה כמו קוץ עוקץ בבשר הרוצח.
ונראה לי עֶגְלָה [108] גימטריא גיהנם [108] שאם יעשו העגלה ניצולין מדין גיהנם כמו שאמרו רוח הקודש מבשרת אימתי שתעשו כן נכפר לכם.

ויהא מום פוסל בעגלה מק"ו כו'. ה"ה דהוה מצי למיפרך ויהא מום פוסל בעגלה מג"ש עול עול מפרה כדפריך בסמוך אלא מעיקרא מהדר למילף מק"ו משום דק"ו עדיף מגזירה שוה כדאמרינן בזבחים:

ומה הפרה שאין השנים פוסלות בה כו'. בריש מסכת פרה תנן רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת שלש או בת ארבע רבי מאיר אומר אף בת חמש כשרה אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר שלא תפסל כו'. לכאורה היה נ"ל הא דאמר רבי אליעזר ופרה בת שתים אתא למעוטי יתירה משתים כשם דאתא למעוטי פחותה משתים כמו עגלה בת שנתה דאתא למעוטי טפי ואע"ג דכל שכן דבת שלש פרה היא אפ"ה פסיל רבי אליעזר לכתחלה יתירה משתים משום שמא תשחיר והא דאמרו חכמים עגלה בת שתים אתא למעוטי פחותה משתים כשם דאתא למעוטי יתירה משתים כיון דכתיב בה עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם ותניא בפ"ק דר"ה שהיה רבי מאיר אומר כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש אלמא דבן בקר הוא בן שתים הלכך הכא נמי בעינן בת שתים דוקא ולא פחות כיון דכתיב עגלת בקר ותדע דאם איתא דהא דאמרו חכמים עגלה בת שתים לאו למעוטי בת שנתה דכ"ש הא דילדה טפי אלא משום דר"א פסיל בת שתים קאמרי רבנן דאפילו בת שתים כשרה דעגלה היא א"כ קשה למה לא פליג ר"מ גם בעגלה כשם דפליג בפרה דה"ל לומר דעגלה אינה כשרה אלא דוקא בת שתים ולא פחות כיון שהוא בעצמו אמר בן בקר בן שתים והא דאמרו פרה בת ג' או בת ד' נמי דוקא לא פחות ולא יותר דאי אפשר לפרש ופרה בת ג' אף בת ג' דמדאמרו עגלה בת שתים ש"מ פרה לאו בת שתים דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה וגם אי אפשר לפרש ופרה בת ג' או בת ד' ואפילו יתירה מבת ד' דאין שעור לשנתה למעלה מבת ג' דא"כ מאי מוסיף ר"מ שאמר אף בת חמש כו' מכלל דחכמים פוסלין בת חמש דומיא להא דתנן התם ר"י הגלילי אומר פרים בני שתים כו' וחכמים אומרים אף בני שלש ר"מ אומר אף בני ארבע וחמש כשרים אבל ר"ש ור"ע מברטנורה ז"ל פירשו הא דאמרו חכמים עגלה בת שתים ר"ל אפילו בת שתים וכ"ש בת שנתה וכן פסק בהדיא הרמב"ם והסמ"ג ואין לזוז מדבריהם. ומיהו קשה לי למה פרש"י עגלה בת שנתה היא ואם עברה שנתה פסולה כו' וזה הוי כרבי אליעזר דוקא ולית הלכתא כותיה למה לא פירש כרבנן ומיהו הא דפירש פרה אדומה אין שעור לשנתה הוי כר"מ שאמר אפילו זקנה כשרה והלכתא כותיה כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בהלכות פרה ולא כרבנן שהרי הם פוסלים יתירה מבת ד' כדפירשתי. כן נראה לי:

אינו דין שיהא המום פוסל בה כו'. וא"ת הא איכא למפרך מה לפרה שכן נפסלת בשחור ובלבן וי"ל דאיכא למימר קדשים יוכיחו שאין נפסלין בשחור ובלבן ואפ"ה מום פוסל בהם וכ"ת מה לקדשים שכן אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד והגוזז והעובד בהם סופג את הארבעים הרי פרה יוכיח שאין בה חומרא זו דקדשים ואפ"ה מום פוסל בה וחזר הדין כו' וה"ה דהוה מצי למילף ליה מק"ו דקדשים ומה קדשים דלא פסלא בהו עבודה ושנים מום פוסל בהם עגלה שעבודה ושנים פסלא בה אינו דין שיהא מום פוסל בה:

אלא מעתה לא יהו שאר עבודות כו'. תימה מאי פריך מרב יהודה הלא בהכרח צריך אתה לומר דרב יהודה לא גמר לה מק"ו מעגלה אלא מגופא דפרה כדאמר לקמן וממילא אין שום מקום לקושיא זו אלא מעתה כו' דאל"כ קשה על רב יהודה ונימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה להלן עד שתמשוך כו' וכן קשה על התרצן שתירץ שאני פרה דילפינן עול עול מעגלה הלא בהכרח צריך אתה לומר דרבי יהודה לא גמר לה עול עול מעגלה אלא מגופא דפרה דאל"כ קשה על רב יהודה וממקום שבאתה כו' דהא לקמן הוכרח הגמרא לתרץ דרב יהודה לא מייתי לה מג"ש מעגלה אלא מגופא דפרה מכח קושית וממקום שבאתה כו' וטפי יש לתמוה על המקשן מאי איצטריך להביא ראיה מרב יהודה דשאר עבודות פוסלות בה הלא משנה שלמה היא בפ"ב דפרה נתן טליתו עליה פסולה דמה לי אם הניח עליה טלית או עודה של שקין דהא שניהם חד טעמא הוא וגם הרמב"ם ז"ל כתב שניהם יחד בפרק קמא דפרה וכן קשה בפ"ב דע"א דאמר התם והכא היינו טעמא דרבי אליעזר כדרב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה כו' טפי ה"ל לאתויי המשנה דקתני הניח טליתו עליה פסולה ועל רב יהודה גופיה קשה מאי קמשמע לן הלא מתניתין היא ומיהו בהא איכא למימר דעיקר חדוש של רב יהודה הוא מה שאמר ובעגלה עד שתמשוך וצ"ע היטב:

הניח עליה עודה של שקין כו'. בערוך גרס עודה בד' לשון מעודד ענוים ה' ופירש בשם הגאונים דעודה היינו כמות חזוק אחד וארוך הרבה שאוגדין בו השקין של משאוי על הפרה שלא יפול המשאוי ממנה ואמר רב יהודה אפילו הניח על פרה עודה בלא שקין פסולה כו' ורש"י פירש בפ"ב דע"א עודה של שקין שקין הרבה ריקנין קשורים ביחד לישנא אחרינא עודה עץ שטוים בו שקין והרמב"ם ז"ל כתב כסות של שקין:

שאני פרה דילפינן עול עול מעגלה. הוי מצי לשנויי תכף ההיא מבעיא ליה למעוטי קדשים דלא פסלא בהו עבודה כו' כדמשני בסמוך:

אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהו עבודה. אבל בספרא אמרו אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב את שנעבדה בה עבירה:

ומה עגלה שאין מום פוסל בה כו'. ה"ה דהוה מצי למימר ומה עגלה שאין נפסלת בשחור ובלבן מום פוסל בה כו':

שאר עבודות אין פוסלה אלא בשעת עבודה. כלומר כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה אבל עול פוסל אע"ג דלא ניחא ליה ואע"ג דאמרינן בפ"ב דמציעא ובפ"ב דפסחים כיון דכתיב עבד וקרינן עובד עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה מיתוקם בשאר עבודות דלאו עול וא"ת ובפרה אדומה מנלן דבעינן דניחא ליה להאי תנא דלא מייתי שאר עבודות בפרה מעגלה אלא מגופא דפרה דהא ההוא קרא אשר לא עובד גבי עגלה ערופה כתיב כבר תירץ ר"ש בפ"ב דפרה דכיון דשוין בפסול עול ובעבודות גם לענין דניחא ליה יש להשוותן וכתב עוד וא"ת כיון דאמרינן הכא דשאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת עבודה והיינו היכא דניחא ליה למה תנן בפ"ב דפרה עלה עליה זכר פסולה ואמאי פסולה הא ודאי לא ניחא ליה להפסיל פרה שדמיה יקרין בשביל דבר מועט. וי"ל כיון דאם היתה כשרה הוה ניחא ליה לפיכך חשיב ניחא ליה ופסולה ועוד כיון דבשאר פרות הוה ניחא ליה חשיב ניחא ליה:

יבא דבר שלא עשה פירות. פרש"י עגלה בת שנתה לא ילדה לכאורה נראה דאתא למעוטי בת שתים דקא ילדה ואי אפשר לומר כן שהרי תנן בבכורות בפרק הלוקח בהמה ומייתי לה בפרק אין מעמידין פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן אלמא דקודם שלש ודאי לא ילדה והשתא נתיישב שפיר זה הטעם יבא דבר שלא עשה פירות אף לרבנן שאמרו בריש מסכת פרה עגלה בת שתים אלא משום דרש"י פירש לעיל עגלה ששנים פוסלות בה עגלה בת שנתה היא ואם עברה שנתה פסולה כו' וזה כר' אליעזר ולא כרבנן הלכך פירש ה"ג כרבי אליעזר. (הגה"ה כתבו התוספות בפרק אין מעמידין וז"ל וחמור בת ג' ודאי לכהן פי' דקודם שלש ודאי לא ילדה ויש לתמוה דהא מעשה בכל יום דפרה בת שתי שנים יולדת וי"ל דודאי עתה נשתנה העת מכמו שהיה בדורות הראשונים כמו בעינוניתא דורדא דאמרינן בפרק אלו טרפות כל חיויא ברייתא הכי אית להו אלמא גוייתא ליה להו ועתה היא בכל הבהמות שלנו ע"כ הגה"ה):

(מו א) מכל אלה אלה אי אתה מקריב וכו' שנעבדה בהן עבודה.—נראה דצ"ל כאן: עבירה (במקום "עבודה"); אבל ברישא גרסינן: עבודה, כ"ש רש"י.

(שם) מיתיבי עול וכו' וממקום שבאת וכו'.—עי' בהגהות רש"ש, שהקשה: נימא דרב סבר כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה, וברייתא אתיא כמ"ד דון מינה ומינה. והנה לפי מ"ש רש"י דלשון "וממקום שבאת" אינו מן הברייתא א"כ י"ל דגם הברייתא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה.

ודע שבחות יאיר סוף סי' ר"ג כתב, שדעת הרמב"ם לפסוק כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה בשלשה מקומות, וע"ז הקשה מג' מקומות אחרים, שפסק הרמב"ם כמ"ד דון מינה ומינה והניח בצ"ע. ואנחנו יישבנום בחדושנו על הרמב"ם פ"א ה"ז מהל' פרה אדומה^*[חדושי הרמב"ם של המחבר זצ"ל עדיין לא באו לידינו. וחבל !] והוא, דמה שהקשה מהל' תמידין פ"ח הי"א עי' מנחות סב ב, דאמר רבינא דכ"ע דון מינה ואוקי באתרה, והיינו טעמא דרבנן שלמיהם ריבויא הוא, ופשוט שהרמב"ם פסק כרבינא דבתרא הוא.

עוד הקשה מהל' אבות הטומאה רפ"ה, וגם זה יישבתי ע"פ מה דאיתא בנדה מג ב, דרב הונא בר נתן דחי לדרב פפא, ואמר דכ"ע דון מינה ומינה, וכפירש"י שם, דאף למ"ד דון מינה ומינה הוא במשהו, ולפ"ז לא נתברר לנו טעמו של ר"א בר"ש דאמר בכעדשה, וצ"ל שמפי השמועה קיבל זה, או שהיה לו איזה טעם נסתר מאתנו. ומאחר שר"א בר"ש אמר מפורש בכעדשה, ולא מצינו מי שחולק עליו בפירוש רק מכללא, נראה לו להרמב"ם לפסוק כר"א בר"ש, אבל לא מטעם דון מינה ומינה.

עוד הקשה מהל' מעשה הקרבנות פט"ז הי"ד (ועי' בל"מ שם). אבל ראה בס' נחל אשכול (על האשכול) ח"ב סי' נב מה שיישב זה בשם ספר מלא הרועים. וע"ע במ"מ ומ"ל מהל' אסורי ביאה פ"ב ה"ז. וע"פ זה יישבתי יפה גם דברי הרמב"ם, שלכאורה הם תמוהים, שפסק כרב יהודה אמר רב, דאף שאר עבודות פוסלות בפרה בלא משיכה. ומ"מ כתב שם, שלמידין שאר עבודות בפרה מעגלה וכאן מבואר דלרב יהודה אמר רב ילפינן שאר עבודות בפרה מגופה דפרה ולמאן דיליף שאר עבודות בפרה מעגלה אמרינן ממקום שבאת מה עגלה אין עבודה פוסלת בה עד שתמשוך אף פרה אין שאר עבודות פוסלות בה עד שתמשוך. ואמרנו שדעת הרמב"ם דסוגיא זו היא כמ"ד דון מינה ומינה. אבל לפי הדין, שהוא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרה אפי' אם נלמוד שאר עבודות בפרה מעגלה מ"מ אין שאר עבודות בפרה צריכות משיכה, כמו שאין עול עצמו בפרה צריך משיכה.

(מו סע"א) א"ר יוחנן בן שאול מפני מה וכו'.—צ"ל: ר' יונתן בן שאול וכו'^*ועי' להלן בדברינו על סה"ד ע' ר' יוחנן בן שאול..

והכהנים אומרים. כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מי הם נגשים: ולא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם. כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שיהא אף זה בכלל אמירה אלא מילתא באנפי נפשה היא שרוח הקודש בישר את ישראל ע''י משה רבינו לכשיעשו כן ונכפר להם הדם: גמ' עגלה. בת שנתה היא ואם עברה שנתה פסולה דכל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה הוא. דיליף מועגל וכבש בן שנה: פרה אדומה. אין שיעור לשנותיה: מום פוסל בה. דכתיב בפרה אדומה אין בה מום (במדבר יט): בה. מיעוט: אלא מעתה. דכל היכא דכתב בה מיעוטא הוא ולא גמרינן מיניה בקל וחומר: לא יהו שאר עבודות פוסלות. בפרה דהא עול בלבד כתיב בה אלא דגמר לה בק''ו מעגלה דכתיב (דברים כא) אשר לא עובד בה כל עבודות במשמע ואי בה מיעוטא לא נגמר מיניה: אלמה אמר רב יהודה הניח. על פרה עודה של שקין אגודה של שקין פסולה ואע''ג דלאו עול הוא ובעלייה לחודיה מיפסלא כדכתיב בפרה במלאכת עול האמורה בה אשר לא עלה בעלייה לחודה ואפילו שלא משכה: ובעגלה עד שתמשך. שתטלטל המשא מעט דבעגלה כתיב אשר לא משכה ולקמן פריך כיון דשאר עבודות בפרה לא כתיבי ומעגלה ילפינן אמאי מיפסל בעלייה לחודה דשאר משאוי שאינו עול ממש מ''מ שמע מינה דגמר פרה מעגלה בק''ו בשאר עבודות ואע''ג דכתיב בה מיעוטא: שאני פרה דילפינן עול עול. וכיון דגזירה שוה מופנה היא הוה ליה כמאן דכתיב בגופה ומיעוטא דבה דריש ליה לדרשא אחרינא כדלקמן: עגלה נמי תיתי עול עול מפרה. למום: למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה. מהקרבה אבל פרה לא ממעטא דאתיא מג''ש: מי ליכא דפסלי בהו שנים. והרי פסח וחטאת דכתיב בהו בני שנתן וכי איצטריך בה למעטינהו מפסול עבודה להכי איצטריך דאי לא מעטינהו הוו גמרי בקל וחומר מעגלה: שנעבדה בהן עבודה גרסי': עבודת איסור. כגון בשבת או כלאים בשור וחמור: עבודת איסור נמי מהאי קרא נפקא. דכיון דתרי קראי כתיבי על כרחיך חד מינייהו לעבודת איסור: עול. גבי פרה תניא: שאר עבודות פוסלות בה. דכתיב אשר לא עובד בה: ואם נפשך לומר. ואם יש לך להשיב על ק''ו זה צא ולמד בג''ש נאמר כאן עול כו': מאי אם נפשך לומר. מאי הוה לך למיפרך דשבקה תנא לאורחיה ויליף בגזירה שוה: נאמר כאן כו'. והאי עול יתירא הוא דהא בכלל שאר עבודות הוא: וממקום שבאת. לאו תנא קתני לה אלא תיובתיה קא מפרש ואזיל גמרא דקא מותיב לרב יהודה דאמר לעיל שאר משאות פוסל בפרה בעלייה בעלמא והא כיון דשאר משאוי בפרה לא כתיב ומעגלה יליף לה בגזירה שוה וממקום שבאת משם יש לך ללמד נמי דמה עגלה עד שתמשוך אף פרה בשאר משאות דילפינן מעגלה עד שתמשוך: ת''ל אשר לא עלה עליה עול מ''מ. דריש ליה בלא עול מדלא כתיב אשר לא עלה עול עליה ותו הדר כתיב עול לדרשא כדדרשינא ואזיל: א''כ כו' שלא בשעת עבודה. ואפילו הניחו עליה להקל משא מידו ולא למשוך: אלא בשעת עבודה. כלומר שעבודה זו לצורך היא אבל אקראי בעלמא שהניח שק עליה ולא להוליכו אלא אקרי ואותיב לא פסלה: משיכת עול. לפסול בעגלה: שאינו עושה פירות. עגלה בת שנתה לא ילדה: במקום שאין עושה פירות. נחל איתן קשה: שלא הניחוהו. שהרגוהו:

אין פירוש לקטע זה