סוטה לד ע"א

וכיון שניטבלו רגלי כהנים במים חזרו המים לאחוריהם שנאמר {יהושע ג-טו} וכבוא נושאי הארון עד הירדן וגו' ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד וכמה גובהן של מים שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל דברי ר' יהודה אמר לו ר' אלעזר בר' שמעון לדבריך אדם קל או מים קלים הוי אומר מים קלים אם כן באין מים ושוטפין אותן אלא מלמד שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב שנאמר {יהושע ה-א} ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע {יהושע ב-י} כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' וכתיב {יהושע ב-יא} ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד וגו' עודם בירדן אמר להם יהושע דעו על מה אתם עוברים את הירדן על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם שנאמר {במדבר לג-נב} והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וגו' אם אתם עושין כן מוטב ואם לאו באין מים ושוטפין אותיכם מאי אותיכם אותי ואתכם עודם בירדן אמר להן יהושע הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי ישראל וגו' וכתיב {יהושע ד-ו} למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם וגו' סימן לבנים שעברו אבות את הירדן עודם בירדן אמר להן יהושע {יהושע ד-ג} שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכן שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה וגו' יכול בכל מלון ומלון ת''ל אשר תלינו בו הלילה אמר רבי יהודה אבא חלפתא ורבי אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים ושיערום כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי מכאן אתה מחשב לאשכול שנאמר {במדבר יג-כג} וישאוהו במוט בשנים ממשמע שנאמר במוט איני יודע שבשנים מה תלמוד לומר בשנים בשני מוטות אמר רבי יצחק טורטני וטורטני דטורטני הא כיצד שמנה נשאו אשכל אחד נשא רימון ואחד נשא תאינה יהושע וכלב לא נשאו כלום אי בעית אימא משום דחשיבי ואי בעית אימא שלא היו באותה עצה פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא חד אמר לדברי רבי יהודה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לד - א

מכאן הוא המשך הברייתא הקודמת, המתארת את מעבר בני ישראל בירדן.

וכיון שנטבלו ^[1] רגלי כהנים במים של הירדן, חזרו המים לאחוריהם, כלומר: חדלו מי הירדן שמימין [מצפון] הכהנים ממרוצתם מלמעלה למטה, והיו נגדשים ועולים למעלה; וכך עמדו שם הכהנים, עד אשר עברו כל בני ישראל משמאלם [בצד דרום] של הכהנים. ^[2]

שנאמר: "וכבוא [הכהנים] נושאי הארון עד הירדן, ויעמדו המים היורדים מלמעלה, קמו נד [ניצבו כמו נד] אחד".

וכמה גובהן של מים שבאותו הנד: שנים עשר מיל [על שנים עשר מיל], ^[3] כנגד מחנה ישראל שהיה אורכו שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, ^[4] דברי רבי יהודה. ^[5] אמר לו רבי אלעזר ברבי שמעון: לדבריך, וכי אדם קל לרוץ או מים קלים לרוץ, כלומר מהירותו של מי גבוהה יותר, של המים או של האדם!? הוי אומר: מים קלים לרוץ, כלומר: מהירות מרוצת המים גבוהה היא ממהירות אדם, והרי אם כן, באים מים ושוטפין אותן, שהרי בזמן הנצרך כדי שיגבהו המים המהירים יב מיל, אין די כדי להעביר את האחרון שבמחנה מהלך יב מיל במהלך איטי, ונמצאו המים שוטפים את בני ישראל.

אלא אמר רבי אלעזר ברבי שמעון:

מלמד שהיו נגדשין ועולים המים כיפין על גבי כיפין, ^[6] יתר מגובה שלש מאות מיל, ^[7] עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב.

שנאמר: "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה [אלו מלכי מזרחה של ארץ ישראל], וכל מלכי הכנעני אשר על הים [אלו מלכי מערבה של ארץ ישראל], את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם, וימס לבבם, ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל".

ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע שבאו לרגל את הארץ קודם שעברו ישראל את הירדן כאשר נחבאו בביתה [יהושע ב ט]: "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן לסיחון ולעוג אשר החרמתם אותם" -

וכתיב [בפסוק הבא]: "ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם". ^[8]

כתיב בספר יהושע [פרק ג מפסוק יז, והוא המשך הענין שהובא בהקדמה הקודמת לעיל לג ב]:

"ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן וכל בני ישראל עוברים בחרבה, עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן. ויהי כאשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן - ויאמר ה' אל יהושע לאמר. קחו לכם מן העם יב אנשים, איש אחד איש אחד משבט, [וכבר הכינם יהושע קודם שנכנסו לירדן, כמבואר שם בפסוק יב, רש"י שם], וצוו אותם לאמר, שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים, הכין שתים עשרה אבנים, והעברתם אותם עמכם, והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה. ויקרא יהושע אל שנים העשר איש אשר הכין מבני ישראל, איש אחד איש אחד משבט. ויאמר להם יהושע, עברו לפני ארון ה' אלהיכם אל תוך הירדן, והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל. למען תהיה זאת אות בקרבכם, כי ישאלון בניכם מחר לאמר, מה האבנים האלה לכם. ואמרתם להם, אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' בעברו בירדן נכרתו מי הירדן, והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם. ויעשו כן בני ישראל כאשר צוה יהושע, וישאו שתי עשרה אבנים מתוך הירדן, כאשר דבר ה' אל יהושע, למספר שבטי בני ישראל, ויעברום עמם אל המלון, ויניחום שם. ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן, תחת מצב רגלי הכהנים נושאי ארון הברית, ויהיו שם עד היום הזה. והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן, עד תום כל הדבר אשר צוה ה'

את יהושע לדבר אל העם, ככל אשר צוה משה את יהושע, וימהרו העם ויעבורו. ויהי כאשר תם כל העם לעבור, ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם".

א. בעודם עומדים בתוך הירדן, ^[9] אמר להם יהושע לבני ישראל: דעו על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, כלומר: שתקבלו עליכם להוריש את יושבי הארץ מפניכם -

שנאמר "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם ["ותתרכון", ותגרשו] את כל יושבי הארץ מפניכם".

כלומר: כאשר תעברו את הירדן, כי אז תתנה אתם את העברת הירדן בהורשת יושבי הארץ, וכך עשה יהושע. ^[10] אם אתם עושים כן, כלומר: אם מקבלים אתם עליכם לעשות כן, הרי מוטב, ואם לאו, באין מים ושוטפין אותיכם! ^[11]

מאי "אותיכם" שאמרו בברייתא?

"אותי ואתכם".

ב. עודם עומדים בתוך הירדן, אמר להן יהושע את הנאמר בפסוקים ביהושע שם:

"הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי ישראל", ואותם אבנים הקימו בני ישראל תחת מצב רגלי הכהנים.

וכתיב שם: "למען תהיה זאת אות בקרבכם, כי ישאלון בניכם למחר לאמר, מה האבנים האלה לכם. ואמרתם להם, אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה', בעברו בירדן נכרתו מי הירדן, והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם" -

סימן לבנים - היו האבנים האלה - שעברו אבות את הירדן.

ג. עודם בירדן, אמר להן יהושע:

"שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים, הכן שתים עשרה אבנים [אחרות], והעברתם אותם עמכם, והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה".

ובאותם אבנים הקימו בני ישראל את המזבח בהר עיבל, ואחר כך קיפלו את האבנים, והקימו אותם בגלגל. ^[12]

הפיסקא הבאה [עד "הלילה"], אינה נמצאת בברייתא שבתוספתא במקום זה, אלא בהמשך הברייתא; וכן מביאה הגמרא פיסקא זו שוב, בהמשך הברייתא בדף לו א.

יכול בכל מלון ומלון?

תלמוד לומר: "אשר תלינו בו הלילה", ו"בו" לשון יחיד הוא.

אמר רבי יוסי בן חלפתא: אבא [אבי] חלפתא, ורבי אליעזר בן מתיא וחנניה בן חכינאי, עמדו ^[13] על אותן אבנים, ושיערום, שהיתה כל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה. ^[14]

וגמירי ^[15] [[קבלה בידי חז"ל]:

דטעונא דמדלי איניש גופיה לכתפיה, תילתא דטעוניה בלבד הוי, [כובד משא שאדם טוען על עצמו, הוא שליש מכובד משא שמסוגל הוא לשאת, כאשר אחר טוען אותו על כתיפו]; נמצא שכל אחד מהם היה יכול לשאת משא של מאה ועשרים סאה.

מכאן אתה מחשב לכובדו של אשכול [שהביאו מארץ ישראל המרגלים ששלח משה] כמה היה!?

המשך הברייתא הוא לקמן לה א: "וכיון שעלה האחרון שבישראל וכו'; אלא שהגמרא מפרשת כאן את הברייתא, ומתגלגלים הדברים לענין המרגלים.

וכיצד אתה מחשב:

שהרי נאמר: "ויבואו [המרגלים] עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאוהו [לאשכול] במוט בשנים ומן הרמונים [נטלו רימון אחד] ומן התאנים [נטלו תאנה אחת] ".

והרי ממשמע שנאמר: "וישאוהו במוט", איני יודע ש"בשנים" נשאוהו זה מצידו האחד של המוט, וזה מצידו השני של המוט!? ואם כן מה תלמוד לומר: "בשנים": בשני מוטות.

ואמר רבי יצחק: אותו אשכול טורטני [משא], וטורטני דטורטני [משא שתחת משא] היה! כלומר: האשכול נישא על ידי שתי מערכות של שני מוטות האחת תחת השניה.

כיצד: שני המוטות העליונים היו מקבילים זה לזה, ונישאו על ידי ארבעה אנשים; ותחת שני המוטות העליונים, היו עוד שני מוטות שהונחו באלכסון, כך, שקצותם האחד של שני המוטות יוצא אל מאחורי שני מרגלים [הנושאים את הקצה האחד של המוטות העליונים], ונושאים את קצות המוטות התחתונים שני מרגלים; וקצותם השני של המוטות התחתונים יוצא לפני שני המרגלים האחרים, ונושאים אותם שני מרגלים.

נמצא שנשאו את האשכול ארבעה מרגלים בטור ערפי מצד זה, וארבעה מרגלים בטור ערפי מצידו השני.

הא כיצד, [כלומר: מנין שאכן כך היה], שהרי שנים עשר מרגלים היו:

שמונה נשאו את האשכול; האחד נשא רימון, והאחד נשא תאינה, ואילו יהושע וכלב לא נשאו כלום. ^[16]

כלומר: מאחר שיהושע וכלב לא נשאו כלום, ולתאנה ולרימון הרי די בשני אנשים, בהכרח ששמונה איש נשאו את האשכול, ואי אתה מוצא שמונה אנשים נושאים את האשכול, אלא באופן זה. ^[17]

ומאחר ששמונה אנשים נשאו את האשכול, נמצאת מחשב את כובדו של האשכול:

הרי משא כל אחד כשהוא מסתייע מחבירו הוא מאה ועשרים סאה, ומאחר שהוצרכו שמונה אנשים לשאתו, הרי שהיה כובדו של האשכול: תשע מאות וששים סאה.

ומפרשת הגמרא שני טעמים לאי נשיאת יהושע וכלב:

אי בעית אימא לכן לא נשאו יהושע וכלב כלום: משום דחשיבי [חשובים היו], וכיבדו אותם האחרים שלא לשאת.

ואי בעית אימא: לא היו רוצים לשאת, משום שלא היו באותה עצה של שאר המרגלים, שהם נתכוונו להביא אשכול משונה כל כך, כדי לומר: כשם שפירותיה משונים, כך יושביה משונים וגבורים וגבוהים.

כאן שבה הגמרא למחלוקתם של רבי יהודה ורבי אלעזר ורבי שמעון, שנחלקו בגובהם של מי הירדן, אם היו גבוהים יב מיל בלבד, או שהיו גבוהים יותר משלש מאות מיל.

פליגי בה, נחלקו בביאור מחלוקתם: רבי אמי ורבי יצחק נפחא.

חד מן האמוראים הנזכרים אמר, שבכך נחלקו התנאים:

לדברי רבי יהודה - הסובר: לא גבהו המים אלא יב מיל -

הערות

^[1] ראה אריכות ב"חזון יחזקאל" על התוספתא בפרק ח מסוטה, שביאר את ההבדל שבין קריעת ים סוף ובקיעת הירדן, וביאר את הטעם משום כוחה של תורה, ראה שם.

^[2] נתבאר על פי רש"י, שכתב: חזרו המים לאחוריהם, שלא היו יורדין מן הכהנים ולמטן, אלא שם עומדים, והמים הבאים תמיד נגבהים ועולין למעלה", והעיר המהרש"א שהוא דוחק, וראה עוד שם, מה שהקשה על שיטת רש"י [וכן היא שיטת התוספות], בביאור הענין. וכתב לפרש לולא דברי רש"י; שכשנעמדו הכהנים במים, חזרו המים לאחוריהם יב מיל כנגד רוחב מחנה ישראל, וזה הוא שאמרו "וכמה רוחבן של מים יב מיל", ודלא כרש"י שתיקן: "גובהן של מים", ונמצא לדבריו שעברו מצפונם של הכהנים. ובדבריו מתבאר לכאורה מקרא ביהושע שם [לפי פירוש רש"י, שלא כהרד"ק והמצודות]: "ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד באדם העיר אשר מצד צרתן, והיורדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו, והעם עברו נגד יריחו", ופירש רש"י: הרחק מאד, רחוק מאוד ממקום שעמדו שם, נפסקו [כלומר: בקיעת הירדן היתה צפונית למקום עמידת הכהנים הרבה מאד] ; באדם [קרי: מאדם] העיר: כך שמה; והיורדים: אותם שהיו יורדים משם ולמטה תחלה; תמו נכרתו; עברו כדרך הליכתן ככל הנחלים ההולכים אל הים עד אשר נכרתו. ובפשוטו מבואר כאן בהדיא כדברי מהרש"א, וראה עוד לקמן לה א בהערה 15, וראה בירושלמי בפרק זה בהלכה ה; וביאור הפסוק לפי שיטת רש"י בסוגייתנו, יתבאר בדרך אפשר, לקמן בהערה 5 אות ב, וראה עוד שם באות ה.

^[3] כן היא הגירסא בגמרא, וכן היא הגירסא בתוספתא [סוטה ח ב] ; ומרש"י נראה שלא גרס אלא "י"ב מיל כנגד מחנה ישראל", ולא גרס: "שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל", וב"עין יעקב" הוא מוקף בשני חצאי ריבוע. ובפשוטו כן הוא, שהרי החשבון של יב מיל הוא כנגד האורך בלבד, ואילו רוחב הנד היה כנגד רוחב הירדן שהיה חמשים אמה בלבד, וכמו שכתבו התוספות בעמוד ב', [וראה "חזון יחזקאל" על התוספתא, וצ"ע], וראה מה שנכתב בהערה 5 אות ד.

^[4] כתב רש"י, שמחנה ישראל היה יב מיל "על שנים עשר מיל", ובפשוטו לא הזכיר זאת רש"י אלא משום שכך הוא האמת, אבל לא משום רוחב זה גבהו המים יב מיל, אלא מפני אורך מחנה ישראל שהיה יב מיל, וכפי שפירש רש"י; וראה מה שנכתב בהערה 5 אות ד. ויש להסתפק: אם רוחב מחנה ישראל בחנייתו היה יב מיל לכל אורך המחנה, או שמא, כיון שהיה דגל אחד בראש המחנה, ודגל אחד בסופו, ושני דגלים באמצע, אם כן היה המחנה כמו תיבה נוטה על צידה, ולא היה רוחב יב מיל אלא באמצע אורך המחנה? ומדברי התוספות בעמוד ב', מוכח, שהיה רוחב המחנה לכל אורכו יב מיל; [והטעם, שהדגל הראשון היה לרוחב המחנה, ושני הדגלים שבאמצע היו כל אחד לאורך המחנה], וראה עירובין נה ב "לדידי חזי לי ההוא אתרא [אני ראיתי את המקום שם חנו בני ישראל], והוי תלתא פרסי על תלתא פרסי [היה שטחו שלש פרסאות שהן יב מיל על שלש פרסאות], וביומא עה ב הגירסא: "והויא תלתא פרסי" בלבד, ואולם רש"י בברכות נד ב, נראה שגרס כמו בעירובין, ומכל מקום אין זה הכרח שחנו באותו שטח לכל רחבו; וראה מהרש"א בחידושי אגדות בעירובין שם, וצריך ליישבו עם הסוגיא כאן.

^[5] פירש רש"י: "כנגד מחנה ישראל: שהיה יב מיל על יב מיל, והם עברו כחנייתם [כלומר, באותו מצב שהיו חונים - שאז היה שטח המחנה יב מיל על יב מיל - ככה עברו בירדן], נמצא שלא שהו בעברן אלא יב מיל של אורך מחניהם, עד שעלו אחרונים של סוף המחנה וכנגדן גבהו המים", כלומר: החשבון הוא מתוך הנחה - שהברייתא והגמרא דנים עליה בהמשך - שמהירות המים היא כמהירות מהלך אדם, ולכן, בזמן שהולך אדם יב מיל, כנגדו נגדשים המים יב מיל, והרי משנעתק האחרון שבמחנה ישראל ועד שמגיע למקומו של הראשון שנכנס לירדן, יש מהלך יב מיל. והחשבון צריך ביאור: א. הרי האחרון שבמחנה ישראל צריך ללכת יב מיל, ועוד את כל רוחב הירדן, והיכן מתבטא רוחב הירדן בגובה המים! ? וכתבו התוספות בעמוד ב שלא היה רוחב הירדן אלא חמשים אמה, ורוחב זה לא חשיב כיון שאינו מגיע למיל שלם, ראה שם. ב. עוד הקשה הרד"ל: שכל החשבונות האלו, הכל הוא כאילו היה הירדן שטח שאין לו עומק כלל, אבל כיון שהוא עמוק, אם כן המים שהיו ראויים לבוא למלאות רוחב יב מיל על עומקו שהיה לו, עולה הרבה יותר, כשעמדו בגובה נד אחד! ? וכבר תירצו, שהיה עוביו של הנד כעומק הירדן, "והמים שהיו ראויים לבוא למלאות רוחב יב מיל על עומקו שהיה לו" נתקפלו ועלו כלפי מעלה, ואם כן החשבון מכוון; [ובזה היה מקום לפרש את הלשון "וחזרו המים לאחוריהן", אלא שאינו מוכרח]. והנה ביהושע [ג טז]: "ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד באדם העיר אשר מצד צרתן, והיורדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו", ופירש רש"י: הרחק מאד, רחוק מאוד ממקום שעמדו שם, נפסקו [ומשמע לכאורה, שבקיעת הירדן היתה צפונית למקום עמידת הכהנים הרבה מאד] ; באדם [קרי: מאדם] העיר: כך שמה; והיורדים: אותם שהיו יורדים משם ולמטה תחלה ; תמו נכרתו; עברו כדרך הליכתן ככל הנחלים ההולכים אל הים עד אשר נכרתו", והרי צריך ביאור: מה היה צורך לזה, כיון שלא היה כנגד בני ישראל! ? ואין לומר שבני ישראל עמדו בעבר הירדן מכנגד "אדם העיר" ועד הכהנים, ועברו את הירדן מימין לכהנים, שזה הוא שלא כדברי רש"י בסוגייתנו; ועוד תיקשי: אם נכרתו המים רחוק מן הכהנים, אם כן הכהנים עצמם - שכבר היו בירדן - נשטפו במים שהמשיכו לרדת מ"אדם העיר" ומטה, [וראה לעיל בהערה 2 שבפשוטו הוא סיוע לשיטת מהרש"א כאן, שחזרו המים לאחוריהם]. וביארו בזה, שהמים נתחלקו לשלשה חלקים, אלו שהיו ממקום עמידת הכהנים ולמטה לצד דרום, המשיכו לזרום אל הים, עד שנעשה שם חרבה; והמים שממקום רגלי הכהנים ולצד צפון עד "אדם העיר", עמדו במקום אחד ולא נעו ממקומם ; והמים שמאדם העיר ולצד צפון הם אלו שהמשיכו לזרום כלפי מטה ונעמדו כנד על המים שמ"אדם העיר" ועד מקום עמידת הכהנים, וזה הוא שאמר הכתוב: "ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד, הרחק מאד באדם העיר אשר מצד צרתן", כלומר: המים היורדים באותו מקום רחוק, הם שנעמדו נד אחד [הגבוה מפני הירדן הרגילים], ומקום עמידתם היה על המים שמ"אדם העיר" ומטה, שעמדו ללא תנועה; ולפי מה שנתבאר, היה מרחק זה שמ"אדם העיר" ועד רגלי הכהנים, כמידת עומק הירדן. ג. אך יש לתמוה: הרי עד שהחלו לעבור, היה צריך להתפנות שטח של יב מיל כנגד רוחב מחנה ישראל, ובזמן זה המים עולים ונגדשים, הרי שגבהו המים יב מיל כנגד רוחב מחנה ישראל עוד לפני שהחלו ישראל לעבור, ועוד גבהו המים יב מיל כנגד אורך מחנה ישראל, דהיינו, מעת שהכניס הראשון את רגליו למקום הירדן, ועד שהגיע האחרון שבמחנה ישראל לירדן שהוא מהלך יב מיל, הרי לך: עשרים וארבעה מיל. [ואף אם נאמר, שרוחב יב מיל לא היה אלא באמצע אורך המחנה, מכל מקום אי אפשר שלא יוגבהו המים לכל הפחות שמונה עשר מיל, כי בהגיע רוחב זה לירדן עדיין לא נתפנה שטח אלא ששה מיל, דוק ותשכח, וצריכים הם להמתין עד שיתפנו ששה מיל נוספים; מלבד שכבר נתבאר לעיל בהערה 4 על פי התוספות, שהיה רוחב המחנה לכל האורך יב מיל]. ד. ויש מי שאומר [לולא דברי רש"י], שהגירסא היא: "וכמה גובהן של מים יב מיל על יב מיל", והיינו שהמים גבהו עשרים וארבעה מיל, יב מיל כנגד הרוחב, על יב מיל כנגד האורך, וכל זה כנגד מחנה ישראל; וראה עוד בזה בעמוד ב הערה 2. ה. ויש עוד לומר [לולא דברי רש"י], שזה הוא מה שמבואר בברייתא "וחזרו מים לאחוריהן", והיינו שמיד בטבילת רגלי הכהנים, חזרו המים לאחוריהם יב מיל כנגד רוחב מחנה ישראל, ובני ישראל עברו לימין הכהנים, נמצא שלא גבהו המים אלא כנגד אורך מחנה ישראל שהוא יב מיל; וזה הוא על דרך המהרש"א שהובא בהערה 2, וכבר נתבאר שם שהפסוק מסייעו, [אלא שהוא גרס "רוחבן של מים"], וראה גם בירושלמי בפרק זה הלכה ה'; ואפשר, שלזה נתכוין הרד"ל בהערתו השניה, ראה שם.

^[6] פירש רש"י: "אולמות אר"ק וולו"ד", וב"לעזי רש"י" פירשו, שהוא "קמרון"; וראה ב"חזון יחזקאל" על התוספתא, שנעשו מי הירדן בצורות קשת קשת, ודימה לזה מה שאמרו בחולין [לא ב]: "מטבילין בראשין, ואין מטבילין בכיפין", כלומר: אין מטבילין באמצעיתם של הגלים העשויים ככיפה.

^[7] כתבו התוספות שהיו "נגדשים והולכים למעלה מן העננים", שהרי אין מהארץ ועד העננים אלא שלש פרסאות; וכתבו האחרונים, שבהכרח לא היו עננים באותה שעה, שאם לא כן אין מלכי מזרח ומערב יכולים לראות אלא עד גובה שלש פרסאות.

^[8] ואם תאמר: א. מנין שראוהו מלכי מזרח ומערב, ושמא שמעו ולא ראו! ? ופירש מהרש"א: "דודאי מתוך השמועה בעלמא, לא היו מתפחדים כל כך, אי לאו שראו הנס הגדול, שהיו מי הירדן נגדשים כל כך" ; וב"הערות" הוסיף, שגם מקריעת ים סוף ידעו כולם, שהרי נבקעו כל מימות שבעולם, ולכן אמרה רחב: שנפלה אימת בני ישראל עליהם כששמעו על קריעת ים סוף. ב. לשם מה הוסיפה הגמרא את מה שאמרה רחב קודם שנבקע הירדן! ? וראה מה שכתב מהרש"א, ומה שכתב בזה הרי"ף שב"עין יעקב".

^[9] א. כתב ב"עיון יעקב" [לבעל ה"שבות יעקב"]: "להכי קאמר בעודם בירדן, שיהא תנאי קודם למעשה, וכן כל דיני תנאי, ב"הן קודם ללאו" ותנאי כפול, כדאיתא בקדושין פרק האומר [דף סא] בתנאי בני גד ובני ראובן". ומה שכתב, שלכן התנה בתוך הירדן, כדי שיהא תנאי קודם למעשה, לכאורה הוא על פי שיטת הרמב"ם [אישות ו ד], שצריך להקדים את ההתנאה למעשה; אבל לשיטת רש"י בקדושין שם, ש"תנאי קודם למעשה" היינו, שיזכיר בשעת ההתנאה את התנאי לפני שהוא מזכיר את המעשה, וכמו שאמר משה: "תנו להם אם יעבורו", אין זה שייך כלל לזמן שהתנה עמהם; ומכל מקום היה כאן תנאי קודם למעשה במה שחזר ואמר יהושע: "אם אתם עושין כן מוטב, ואם לאו באין מים ושוטפים אותיכם", ומתחילה לא היה יהושע אלא כמספר דברים ולא כמתנה: דעו על מה אתם עוברים וכו'. ואולם דבריו אכתי צריכים ביאור, שאף לו יהא שאין צריך תנאי קודם למעשה, וכי יכול היה להתנות שישטפום מי הירדן, אחר שכבר יצאו מן הירדן! ? ב. בתוספות בעמוד ב' נתקשו, האיך אמר לכל בני ישראל בעודם בירדן, והרי לא היה רוחב הירדן אלא חמשים אמה, ועד שנכנסו אלו כבר יצאו אלו! ? וראה מה שביארו שם; והמהרש"א תמה על דבריהם, מנין להם שאמר כן יהושע לכל בני ישראל כאחד, ואולי אמר כן כמה פעמים, לכל קבוצה וקבוצה בעודה בירדן! ? וראה מה שנתבאר בזה בהערה 10 אות א.

^[10] א. כתב רש"י: "עודם בירדן אמר להם יהושע: כדכתיב: "והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן, עד תום כל הדבר אשר צוה ה' את יהושע לדבר אל העם, [ככל אשר צוה משה את יהושע, וימהרו העם ויעבורו. ויהי כאשר תם כל העם לעבור, ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם], וזהו הדבר, דהכי כתיב במשה: " [דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם] כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם וגו"', כלומר: כשיעברו את הירדן התנה עמהם על מנת להורישם", [פירש מהרש"א, שהוא נלמד מיתור לשון הכתוב בתורה: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם", ראה שם]. נראה בביאור הענין: כי היות ונאמר: "לדבר אל העם, ככל אשר צוה משה את יהושע", מוכרח שדיבר אליהם עוד דברים מלבד ענין האבנים שאמר להם באותו מעמד, שהרי אותם דברים נצטוה עליהם יהושע מפי ה', כמבואר בפסוקים ביהושע. ואף שנאמר: [דברים כז ב]: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותן בשיד. והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל, ושדת אותם בשיד"; הרי שנצטוו על האבנים מפי משה, וודאי שצוה כן משה ליהושע; מכל מקום כיון שנצטוה יהושע על כך באותו מעמד כמבואר בפסוקים, לא היה הפסוק צריך להזכיר שנצטוה על כך יהושע מפי משה; ובהכרח שהוא ענין אחר. ועוד מוכח מזה, שהתנה עמהם שאם לא כן ישטפום המים, שאם לא כן למה לומר להם כן בתוך הירדן. עוד מוכח מן הפסוקים האלו, שאמר להם יהושע את כל הדברים האלה בתוך הירדן. ואם תאמר: והרי נאמר: "ויהי כאשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן - ויאמר ה' אל יהושע לאמר. קחו לכם מן העם וגו' וצוו אותם לאמר, שאו לכם מזה מתוך הירדן וגו', ויקרא יהושע אל שנים העשר איש וגו' ויאמר להם יהושע, עברו לפני ארון ה' אלהיכם אל תוך הירדן, והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל", ומשמע: שכל זה היה אחר שכבר עברו ולא בעודם בירדן! ? בהכרח שאין הפסוק מתפרש כפשוטו, אלא כוונת הכתוב היא, שדברים אלו נאמרו להם כאשר נכנסו כל בני ישראל לתוך הירדן; ואם אכן כן, הרי נתיישבה לכאורה קושיית המהרש"א על התוספות שהוזכרה בהערה 9 לעיל; אלא שעדיין הפסוקים צריכים תלמוד.

^[11] ראה מהרש"א ומהרש"ל, מה שכתבו על לשון "אותיכם".

^[12] כמבואר במשנה וברש"י כאן.

^[13] ביאר ב"עיון יעקב": "עמדו וחקרו עליהן לשערם משקל משאם, ולכן נישום על פי שלשה כשומת בית דין, כדאמרינן: כדשיימי בי תלתא".

^[14] לא נתבאר כארבעים סאה של מה, שהרי הנידון הוא על משקל, ולא על גודל האבנים.

^[15] פיסקא זו היא תוספת של הגמרא על הברייתא שלא אמרה אלא: "ומכאן אתה מחשב כובדו של אשכול".

^[16] ראה מה שהביא כאן ב"הערות" משם החת"ם סופר טעם מחודש למה לא נשאו כלום, אף שציוה אותם משה "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"; ובמה שהעיר על זה ב"הערות" שם.

^[17] ראה תוספת ביאור ברש"י, למה הוצרכה הגמרא לדרוש את הפסוק: "וישאוהו במוט בשנים", שהרי מאחר שאנו מניחים ששמונה איש נשאו את האשכול, שוב אין אנו צריכים לדרשה, ובהכרח נשאו אותם כפי שביארה הגמרא.

וכיון שניטבלו רגלי כהנים במים של הירדן חזרו המים לאחוריהם, שנאמר: "וכבוא נשאי הארון עד הירדן... ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד אחד" (יהושע ג, טו-טז). וכמה גובהן של מים — שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד גודלו של מחנה ישראל, שעברו אז את הירדן. אלו דברי ר' יהודה.

אמר לו ר' אלעזר בר' שמעון: לדבריך, אדם קל (מהיר יותר) או מים קלים (מהירים יותר)? הוי אומר — מים קלים יותר. אם כן עד שמחנה ישראל עובר, באין מים ושוטפין אותן, שהרי לאחר שהצטברו המים לגובה שנים עשר מיל חזרו לזרום!

אלא מלמד שהיו מים נגדשין ועולין כיפין (כיפות) על גבי כיפין, יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: "ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל" (יהושע ה, א).

ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף" (יהושע ב, י), שעדיין היו מלאים אימה מן המעשה של קריעת ים סוף שהיה זמן רב קודם לכן ובמקום רחוק, וכתיב [ונאמר] "ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם

"(יהושע ה, יא). ומכאן מובן כמה פחדו כשהיה הדבר סמוך וקרוב להם. בעודם בירדן אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן — על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם" (במדבר לג, נב). אם אתם עושין כן — מוטב, ואם לאו [לא] — באין מים ושוטפין אותיכם. ומסבירים: מאי [מה היא] הלשון "אותיכם" — הרי היא צירוף המלים: אותי ואתכם.

עודם בירדן אמר להן יהושע: "והרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל" (יהושע ד, ה), וכתיב [ונאמר]: "למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם" (יהושע ד, ו), הרי הן סימן לבנים שעברו אבות את הירדן.

עודם בירדן אמר להן יהושע: "שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה" (יהושע ד, ג). יכול בכל מלון ומלון צריכים לשים את האבנים הללו — תלמוד לומר: "אשר תלינו בו הלילה", רק בלילה זה.

א אמר ר' יהודה: אבא חלפתא ור' אליעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים שהוציאו ישראל מן הירדן, ושיערום (והעריכו את גודלן) שכל אחת ואחת שקולה כארבעים סאה. וגמירי דטעונא דמדלי איניש לכתפיה תילתא דטעוניה הוי [ולמודים אנו שמשא שמעלה אדם בעצמו על כתפו הוא שליש של משאו] שיכול לשאת כשאחרים מסייעים לו.

ומכאן אתה מחשב לגודלו של האשכול שנשאו המרגלים וסייעו זה לזה. שנאמר "וישאהו במוט בשנים" (במדבר יג, כג), ממשמע שנאמר "במוט" איני יודע שבשנים? שהרי נושאים במוט רק בשנים. מה אם כן תלמוד לומר "בשנים" — בשני מוטות, שנשאוהו ארבעה אנשים, ומכאן שמשקלו של האשכול היה ארבע מאות ושמונים סאה.

אמר ר' יצחק: טורטני וטורטני דטורטני (מאזניים ומאזניים למאזניים) כלומר, לא שני מוטות בלבד היו אלא ארבעה, הא כיצד? שמנה נשאו אשכל, אחד מהם נשא רימון, ואחד נשא תאינה. יהושע וכלב לא נשאו כלום, ומדוע? אי בעית אימא [אם תרצה אמור] משום דחשיבי [שהיו חשובים] מן האחרים ולא היה לפי כבודם לשאת משא. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] שלא היו באותה עצה רעה, שהרי המרגלים הביאו את האשכול רק כדי להפחיד בו את העם.

פליגי [נחלקו] בה במחלוקת התנאים על גובהם של מי הירדן בשעת החציה ר' אמי ור' יצחק נפחא; חד [אחד מהם] אמר: לדברי ר' יהודה שאמר שנים עשר מיל

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And once the feet of the priests were immersed in the water of the Jordan River, the water flowed backward, as it is stated: “And when those carrying the Ark came to the Jordan and the feet of the priests that bore the ark were dipped in the brink of the water, for the Jordan overflows all its banks all the time of harvest; and the waters that came down from above stood, and rose up in one heap” (Joshua 3:15–16). And what was the height of the water? Twelve mil by twelve mil, parallel to the size of the camp of the Jewish people who were passing through the Jordan. This is the statement of Rabbi Yehuda.

Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said to him: According to your statement, does a person move faster or does water move faster? You must say that water moves faster than a person. If that is so, then before the camp of Israel crossed the river the water would come and drown them, as, after the water rose up to a height of twelve mil it then began flowing normally again.

Rather, this teaches that the water gathered and rose in heaps upon heaps to a height of more than three hundred mil, until all the kings of the East and West saw it, as it is stated: “And it came to pass, when all the kings of the Amorites, that were beyond the Jordan westward, and all the kings of the Canaanites, that were by the sea, heard that the Lord had dried up the waters of the Jordan from before the children of Israel, until they were passed over, that their heart melted, neither was there spirit in them anymore, because of the children of Israel” (Joshua 5:1).

And even Rahab the prostitute said to Joshua’s messengers: “For we have heard how the Lord dried up the water of the Red Sea before you” (Joshua 2:10). And it is written: “And as soon as we had heard it, our hearts melted, neither did there remain any more spirit in any man, because of you” (Joshua 2:11). Evidently, the Canaanites were still terrified due to the splitting of the Red Sea, although that had taken place years earlier and in a distant location. It is understood from here how terrified they became when a similar miracle occurred close to where they lived.

While the Jewish people were still in the Jordan, Joshua said to them: Know for what purpose you are crossing the Jordan. It is in order to drive out the inhabitants of the land from before you, as it is stated: “And you shall drive out all the inhabitants of the land from before you” (Numbers 33:52). If you will do so, then all is well, but if not, water will come and drown otikhem. The Gemara asks: What is the meaning of the word otikhem? The Gemara explains: It is a combination of the words me [oti] and you [etkhem].

While they were still in the Jordan, Joshua said to them: “Pick up every man of you a stone upon his shoulder, according to the number of the tribes of the children of Israel” (Joshua 4:5). And it is written: “That this may be a sign among you, that when your children ask in time to come, saying: What do you mean by these stones?” (Joshua 4:6). This will be a sign for the children that their ancestors crossed the Jordan.

While they were still in the Jordan, Joshua said to them: “Take out of the midst of the Jordan, out of the place where the priests’ feet stood, twelve stones made ready, and carry them over with you, and lay them down in the lodging place, where you shall lodge this night” (Joshua 4:3). One might have thought that they were required to place these stones at each and every lodging place where they stayed. Therefore, the verse states: “Where you shall lodge this night,” meaning only on that night.

Rabbi Yehuda says: Abba Ḥalafta, and Rabbi Eliezer ben Matya, and Ḥananya ben Ḥakhinai stood on those same stones that the Jewish people took from the Jordan, and they measured them and found that each and every one weighed about forty se’a. And it is learned as a tradition that a load that one can lift onto his shoulders is one-third of the weight of the load that he can carry when others load it onto him.

From here you can calculate the size of the cluster of grapes that the spies carried together from Eretz Yisrael, as it is stated: “And they carried it upon a pole between two” (Numbers 13:23). From the fact that it is stated that they carried the cluster of grapes “on a pole” do I not know that it was carried by two people? That is the only way it can be carried on a pole. What is the meaning when the verse states: “Between two”? It means that the spies carried it on two poles, and four people carried the cluster of grapes together. From here it can be deduced that the weight of the cluster was 480 se’a.

Rabbi Yitzḥak said: They were configured like upper rods of scales [turtanei] that are balanced on the lower rods of scales, i.e., there were not two but four poles. How so? Eight of the spies carried the cluster of grapes, one of them carried a pomegranate, and one carried a fig. Joshua and Caleb did not carry anything. Why did Joshua and Caleb not carry anything? If you wish, say that it is because they were more prominent than the others and it was beneath their dignity to carry such a load. And if you wish, say instead that they did not take part in the wicked counsel of the spies, as the cluster of grapes was brought by the spies to scare the people.

§ Rabbi Ami and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa disagree with regard to the dispute between the tanna’im as to the height of the water when the Jewish people crossed the Jordan. One says: According to the statement of Rabbi Yehuda, that the water stood at the height of twelve mil,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ממשמע שנאמר במוט איני יודע שבשנים אמר ר' יצחק טורטני וטרטוני דטורטני משוי ומשוי תחת משוי שהתחתונים מסייעים את העליונים ובכל מוט אחד היה מוטות קטנים אחד לראש האחד ואחד לראש השני והולכין באלכסון (כזה). וד' בני אדם נושאים מוט אחד וד' אחרים נושאים מוט האחר ור' יצחק לא מקרא שמיע ליה. וא"ת מנא לן דבעי ח' בני אדם דלמא ה"פ איני יודע שבשנים דצריך בני אדם למוט אחד ולשני מוטות ד' בני אדם ופר"ח הכי ומה ת"ל בשני מוטו' דצריך לכל מוט ומוט ב' מוטות לב' ראשי המוט ולא היו המוטות באלכסון כדי שלא יפול האשכול לארץ אלא האשכול היתה מונחת על המוטות כמין דף שהולכת מזה לזה (כזה). וצריך שני בני אדם לד' ראשי המוטות ואם כן הוו ח' בני אדם. ור"ת פי' דנפקא לן במוט ר"ל שנים דשני בדין היו למזבח הזהב אחד מימין ואחד משמאל וידעינן ליה מדכתיב ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת ושמו את בדיו ואחר כך כתיב ונתנו על המוט משמע דהמוט זהו מה שאמור למעלה ושמו את בדיו אם כן מצינו מוט דקרא ר"ל שנים:

גמ' וכמה גובהן של מים גרסי'. כך פרש"י וק"ק לגרסתו ולפירושו אמאי קאמר דחזרו המים לאחוריהם הא איכא למימר שפיר דעמדו במקומן מלמעלה ולא ירדו מן הכהנים ולמטה כו' כפירושו וע"ק לפירושו אמאי לא קאמר נמי הכא שהיו נגדשין לכל הפחות י"ב מיל וע"ק כיון דלר' יהודה נמי בגובה מלמטה למעלה הלכו י"ב מיל אמאי קא קשיא ליה לראב"ש כיון דמים קלים וא"כ באין מים ושוטפין כו' דאימא דודאי הם קלים בהולכים דרך הלוכם מלמעלה למטה אבל בהולכים מלמטה למעלה בגובה אינן קלים מן הליכת אדם על הארץ ולולי פרש"י היה נראה גירסת ספרים דגרסי בדברי ר"י וכמה רוחבן של מים כו' וכ"ה הגירסא בילקוט ובע"י והפי' הוא לר"י כשנכרתו המים עמדו במקום הכריתה כנד וחזרו כך לאחוריהם י"ב מיל כנגד מחנה ישראל אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר הירדן יסוב לאחור וכשהתחילו ישראל לילך גם המים חזרו לילך ממקום חזרתם נמצא רוחב החזירה לאחור היה י"ב מיל ונמצא אחר שעברו כל ישראל כרוחב י"ב מיל הלכו ג"כ המים ממקום חזרתם לאחור עד מקום שנכרתו דהוי נמי י"ב מיל והשתא שפיר קאמר ראב"ש לר"י כיון דהמים קלים דרך הלוכם מלמעלה למטה היו שוטפים אותם קודם שעברו כולם שהרי באו המים למקום העברת ישראל מקודם שעברו כולם ולהכי קאמר ראב"ש דמעולם לא חזרו המים לאחור אלא דבמקום שנכרתו עמדו כנד וכל המים הבאים מלמעלה היו נגדשים כן בנס יותר מג' מאות מיל כדי שיראו אותן כל מלכי כו' ומייתי ראב"ש ראיה לדבריו שהיו נגדשין כ"כ למעלה מן העננים כמ"ש התוס' עד שראו כו' מדכתיב ויהי כשמוע כל מלכי גו' וימס לבבם ולא היה בהם גו' דודאי מתוך השמועה בעלמא לא היה מתפחדין כ"כ אי לאו שראו הנס הגדול שהיו מי הירדן נגדשין כ"כ האמינו בשמועה זו אשר הוביש גו'. ומייתי בכה"ג ואף רחב כו' כי שמענו גו' וימס לבבנו ולא קמה גו'. דמפי השמועה בעלמא לא היו מתפחדין כ"כ אבל כשראו הנס הגדול שכל המים אף שבכלים נתבקעו להם כפרש"י בחומש גבי ויבקעו המים האמינו בשמועה אשר הוביש ה' מי ים סוף גו' כל זה נראה לנו פשוט לקיים גירסת הספרים ישנים ודו"ק:

עודם בירדן כו'. לכאורה לשיטתינו כל הני עודם בירדן מדברי ראב"ש כיון דשהו שם בירדן איך לא שטפו אותן המים אם לא היו נגדשין כ"כ ואין זה ראיה לדחות דברי ר"י דאימא דהכהנים שהלכו בתחלת המחנה ודאי היה להם שהות לעמוד ולשהות בירדן עד אשר יעבור האחרון מן הדגלים אבל כל הני עודם בירדן כו' הוא פירושו של כיצד עברו ישראל את הירדן כו' דקתני בריש הברייתא וככ"ע אתיא וק"ל:

ע"מ שתורישו כו' שנאמר והורשתם את כל יושבי כו'. כפירש"י דקרא דלקמיה כי אתם עוברים את הירדן גו' ר"ל בשעה שאתם עוברים גו' תאמר כן לישראל והיינו ע"כ ע"י יהושע ולמדו לומר כן מרישא דההוא קרא דכתיב דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם גו' דואמרת אליהם יתורא דקרא הוא רמז על יהושע שהוא יאמר אליהם כן בשעה שיהיו עוברים את הירדן משום דאז יקבלו עליהם הנסתרות כמ"ש התוס' ואם לא יתרצו לקבלם המים באים ושוטפין כו'. ומסיים בענין ושוטפין אותיכם מאי אותיכם כו'. ופרש"י ושוטפין אותיכם גרסינן בברייתא עכ"ל נראה דר"ל דאין זה דרש מן הפסוק אבל הוא לשון הברייתא ותלמודא מדקדק מהאי לישנא דאותיכם ביו"ד אותי ואתכם כו' אבל בגירסת ע"י מייתי לה מקרא שנאמר עד השמידו אותכם מאי אותכם כו' והיינו קרא דסוף ספר יהושע דהל"ל אתכם בלא וי"ו ומדכתיב אותכם בוי"ו משמע ליה נמי אותי ישטפו המים עמכם באם לא תקבלו הנסתרות והוא דחוק דמהיכא משמע ליה דהאי קרא בהעברת הירדן איירי ודו"ק:

עודם בירדן א"ל יהושע הרימו כו' עודם בירדן א"ל יהושע שאו גו'. אין זה שני מיני אבנים דאמרי' לקמן אלא שהכל ענין אחד דהן הם שלקחו סימן לבנים הן הם שהביאו להר עיבל וכתבו עליהן התורה ואח"כ העמידן במלון בגלגל ולא היו שם אבנים שניים שלקחו מתוך הירדן אלא אבנים שניים היו שהקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים כו' ויהיו שם עד היום הזה כמפורש בקרא והכי מפורש לקמן מתוך שמעתין וק"ל:

בפרש"י בד"ה תילתא דטעוניה הוא כו' כ"א מהן נושא ק"ך סאין ומכאן אתה כו'. ובד"ה א"ר יצחק טורטני כו' ובכ"א היה ב' מוטות כיצד ב' מוטות הולכין כו' ומוט א' לראש הב' והולכין באלכסון ור"י לא מקרא שמיע ליה כו' עכ"ל. מפי' ישן ובפסקי תוספות מפורש בע"א וכן שמעתי דסתם מוט שני בדים אחד מימין ואחד משמאל שאנו קורין בל"א טרא"ג והיינו דכתיב ונתנו על המוט דעל בד א' א"א להניח כלום והשתא שפיר קאמר ממשמע שנאמר במוט איני יודע שבשנים פירוש שיש בו ב' קנים ולב' בני אדם נמי לא אצטריך מדכתיב וישאוהו אלא שב' מוטות מחוברים היו כ"א בב' קנים שיש לכל אחד ד' ראשים ובכל ראש נשא אחד מהן דהיינו ח' לשני מוטות וק"ל:

גמרא אותיכם צ"ל אותכם בכל העמוד כצ"ל:

תוס' ד"ה גמירי כו' צ"ל קודם ד"ה טורטני כו' כך הוא נוסח הירושלמי:

בד"ה גמירי כו' לא דמי ההוא דטעין מן ארעא לארכבותיה ומן ארכבותיה לכתיפיה לההוא דתלי ליה מן ארעא לכתיפיה ולא דמי ההוא דתלי ליה לההוא דאוחרן טעין ליה:

בד"ה עודם כו' ליאות כו' צ"ל ויאות. ונ"ב פי' בתמיה. בד"ה טורטני כו' והאשכול נתון בחבלים שוב נתנו מוט אחד מן הקצה כו' דרבי עקיבא דו אומר כו' כצ"ל. ונ"ב דו אומר פירוש כמו דהוא אומר:

(זה הציור של האשכול ומוטות לפירוש התוספות @ :

גמרא הרימו לכם כו' למספר שבטי ישראל למען תהיה כו'. כצ"ל. ותיבות וגו' וכתיב שבינתיים למחוק וכן ליתנייהו בע"י. והנראה מפרש"י כאן דהאי והרימו כו' איננו ממצב רגלי הכהנים אלא אדרבה ציוום להרים ממקום אחר בכדי לתתם תחת מצב רגליהם כדמפרש לקמן בפסוק ט'. שוב האיר ה' את עיני וראיתי בתוספתא דמסיימא הכא על הא דהרימו כו' והנחתם אותם תחת מצב רגלי הכהנים הרי מפורש כמש"כ. ושני זכרוני אבנים עשו. א' באבנים הללו כדכתיב הכא. וא' באבני המלון כמבואר בסה"פ. ויהיה פי' ויעשו כו' כאשר צוה יהושע בפסוק (ח) על אלו האבנים דלא מצינו במקרא דצוה עליהם ה'. וישאו כו' כאשר דבר ה' קאי על האבנים שלקחו ממצב רגלי הכהנים אשר צוה ה' עליהם ברה"פ. וזה דלא כח"א ומהרש"ל לקמן (לה ב) ברש"י ד"ה בגלגל:

רש"י ד"ה וכיון שנטבלו. בכניסתן לתוכו כו'. כצ"ל:

תד"ה טורטני. והאשכול נתון בחבלים ועל כל מוט כו'. הגהת רש"ל כאן אינה מובנת ולל"צ:

בא"ד ירושלמי כו' ע"ד דרי"ש דו אמר לשונות כפולין הן כו' ע"ד דר"ע דו אמר לשונות רבויין כו'. כצ"ל. עי' לקמן ר"פ משוח תד"ה ה"ק ולעיל (כד ב) ד"ה וריו"נ בסופו:

אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: "וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ" (יהושע ,ד ה). נראה לי בס"ד הטעם שעשה הסימן בהרמת האבן על שכמם, והוא כי אבן רומזת לישראל במעלות שלהם שעל ידי התורה זכו לתואר אֶחָד הרמוז באות א' ד'אֶבֶן' ולתואר בן הרמוז באותיות בֶּן ד'אֶבֶן' כמו שנאמר אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה (תהלים ב, ז).
והרמתם על שכמם נראה לי בס"ד כי הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ע"ה שיתן לבניו ארץ עשרה עממין שהם עמון ומואב ואדום ושבעה עממין של ארץ כנען אך לא זכו ישראל לרשת עמון ומואב ואדום מפני כי אלו הם כנגד שלשה ספירות חב"ד [חכמה בינה דעת] דקליפה והם קשים יותר מחמת גובהן ולא היו ישראל יכולים לשלוט בהם ולא שלטו אלא על שבעה עממין שהם כנגד שבעה ספירות תחתונות שהם חג"ת נהי"מ [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] אבל לעתיד בשלימות התיקון בביאת מלך המשיח שיבא בב"א [במהרה בימינו אמן] ישלטו גם על עמון ומואב ואדום כי יתגברו גם על הראש דקליפה.
והנה שבעה תחתונות מתחילים מן הכתף ולמטה כי חב"ד [חכמה בינה דעת] הם סוד הראש ובזה פירשתי בס"ד מאמר הגמרא (חגיגה ה:) דאחוי ההוא מין לרבי יהושע בן חנינא עמא דאהדר מרייהו אפיה מנייהו, שהוא השפעת שלשה ראשונות, ואחוי ליה רבי יהושע בן חנינא עוד ידו נטויה עלינו.
ובזה מובן בס"ד שפיר הטעם שאמר להם יהושע בביאתם זו לארץ ישראל שישימו האבן על שכמם כי אבן רמז לישראל ושכמם רמז מן שבעה תחתונות ולמטה שמתחילים מן הכתף לרמוז להם עתה אין לה שליטה אלא מן הכתף ולמטה ולכן לא תכבשו אלא שבעה עממין בלבד ולא הראש ששם עמון ומואב ואדום.
ונראה לזה נתנבא יעקב אבינו ע"ה בדברו ברמז עם יוסף הצדיק ע"ה הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם (בראשית לז, יג) רוצה לומר לא זוכין עתה לשלוט על הראש אלא משכם ולמטה בלבד.

וּגְמִירִי דְּכָל טְעוּנָא דְּמִדְלִי אִינִישׁ לְכִתְפֵיהּ, תִּילְתָא דְּטָעוּנֵיהּ הֲוָאִי. פירש רש"י נמצא כל אחד מהם היה נושא משא של ק"ך סאין. ונראה לי דבר זה לפי הטבע רחוק הוא אך השם יתברך אותה שעה עשה נס לתת להם כח זה של ק"ך סאין לרמוז להם עתה בכניסתם לארץ אשר נתן להם בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ (תהלים קה, מה) יהיה להם כח במעשיהם הטובים למתק כל הגבורות הקשות של ק"ך צרופי אלקים.
ונראה לרמוז הביאו שלשה מינין שהם ענבים תאנה רמון דראשי תיבות שלהם 'עתר' כי עתר דרכו להפך התבואה כמו שאמרו רבותנו ז"ל (יבמות סד.) למה נמשלה תפלת צדיקים לעתר אלא לומר לך מה עתר זה מהפך התבואה כך תפלת צדיקים מהפכת מדת הדין למדת רחמים ולכן הם שנתכוונו להפך הדברים מטובה לרעה לכך תתהפך עליהם ולכך נרמזו שלשה אלה בעתר.

תוס' ד"ה טורטני וכו' לשונות כפולים כ"ד היו. עי' במתני' ריש סנהדרין ומנין לעדה כו':

(לד א) הוי אומר מים קלים א"כ באים מים ושוטפין אותם וכו'.—לפירש"י אינו מובן, מה זו שאלה דהא י"ל כמו שנעשו להם נסים (עי' לקמן לו א) ה"נ לא שטפו אותם המים ע"פ נס, אבל כפי מה שמצאנו בתוס' פ"ח וכן בירושלמי בפרקין דליתא "א"כ באים מים ושוטפין אותם" יש לפרש כפשוטם של דברים, דשטף המים קל לרוץ הרבה יותר מרגלי אדם, לפיכך במשך הזמן שעברו בני ישראל י"ב מילין עלו המים בגובה הרבה יותר מי"ב מילין עד שגבהו מאד מאד. ועי' לקמן ע"ב תוס' ד"ה מר, דמשמע מדבריהם, שגם הם פירשו כן. לכן נראה דגם בתלמודנו עיקר הגירסא כמו בתוספתא וירושלמי, אלא שהמעתיקים הוסיפו בתלמוד המלות "א"כ באים מים ושוטפין אותן" ע"פ פירש"י כאן, וכל יתר כנטול דמי.

(שם) א"ר יהודה אבא חלפתא וכו'.—בהגהות הגרי"ב הגיה כאן: א"ר יוסי, וטעמו משום דר' חלפתא הוא אבי ר' יוסי, אבל אין זה נכון, שהרי מפורש באותו ענין בירושלמי כאן: ר' יהודה בן אלעאי אומר אבא חלפתא, ולפ"ז כינהו ר' יהודה בתאר "אבא" לכבודו, וכעין זה בתוס' פ"ח ה"ו: ר' יהודה אומר רבי^*[ובתוספתא כתב יד ארפורט: אבא]. חלפתא וכו'.

וכיון שניטבלו כו'. בשפת מזרחית בכניסתן לתוכו חזרו המים לאחוריהם שלא היו יורדין מן הכהנים ולמטן אלא שם עומדים והמים הבאים תמיד נגבהים ועולין למעלה כדכתיב קמו נד אחד והכהנים עמדו שם עד שעברו כולם: כמה גובהן של מים גרס: י''ב מיל . כנגד מחנה ישראל. שהיו שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והם עברו כחנייתם רוחב מחניהם עברו יחד כמות שהוא רוחב שנים עשר מיל נמצאו שלא שהו בעברן אלא מהלך שנים עשר מיל של אורך מחניהם עד שעלו אחרונים של סוף המחנה וכנגדן גבהו המים: הוי אומר מים קלים. לרוץ מן האדם וא''כ שהמים לא גבהו אלא שנים עשר מיל וחזרו למקומם נמצא שעדיין לא הספיקו לעבור ובאין מים ושוטפין אותן: כיפין. אולמות ארוקוולו''ד : ואף רחב אמרה לשלוחי יהושע. קודם שעברו את הירדן שעל קריעת ים סוף היו מתפחדין עדיין: עודם בירדן אמר להן יהושע כו'. כדכתיב והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תם כל הדברים אשר צוה ה' את יהושע לדבר אל העם וזהו הדבר דהכי כתיב במשה כי אתם עוברים את הירדן אלא ארץ כנען והורשתם וגו' כלומר כשיעברו את הירדן התנה עמהם על מנת להורישם: ושוטפין אותיכם גרסינן בברייתא: הרימו לכם וגו'. הם האבנים שהקימו תחת מצב רגלי הכהנים לזכרון להיות סימן לבנים שעברו אבות את הירדן: שאו מזה מתוך הירדן ממצב וכו'. הם שהקימו בהר עיבל ובנו המזבח וקפלום וקבעום בגלגל: דמדלי איניש אכתפיה. שהאדם עצמו מגביהו על כתיפו ואין אחר מסייעו: תילתא דטעוניה הוא. אינו אלא שליש משאוי שנושא כשמטעינו אחר נמצא שהיה כל אחד מהן נושא משא ק''ך סאין: ומכאן אתה מחשב. כמה היה באשכול שנשאוהו שמנה אנשים והיו מסייעין זה את זה כשמרימין אותו על כתיפן: ממשמע שנאמר. וישאוהו איני יודע שבשנים: אמר רבי יצחק טורטני וטורטני דטורטני. משאוי ומשאוי תחת משאוי שהתחתונים מסייעין את העליונים ובכל אחד היו שני מוטות כיצד שני מוטות הולכין זה אצל זה וארבעה נושאין אותם ושני מוטות אחרים וארבעה בני אדם נושאין אותם והם באלכסון מתחת שנים העליונים מוט אחד לראש האחד ומוט אחד לראש השני והולכין באלכסון ורבי יצחק לאו מקרא שמיע ליה אלא דפשיטא ליה דרימון ותאינה סגי בשנים ויהושע וכלב לא נשאו כלום פשו להו תמניא לאשכול ואם לאו מדרש הראשון המלמדנו דלאו מוט אחד קאמר קרא לא היינו יודעים לכוין שמנה בני אדם למשאו אלא דשמעינן מיניה דשני מוטות היו ואתא רבי יצחק לאשמועינן דשני משאות היו שם וכל אחד שני מוטות: שלא היו באותה עצה. להביא אשכול משונה כזה שהמרגלים לרעה נתכוונו לומר כשם שפירותיה משונים כך יושביה משונים וגבורים וגבוהים: לדברי רבי יהודה. שאמר לא גבהו המים אלא שנים עשר מילין כאורך מחניהם דרך חנייתם עברו בירדן כל רחב מחניהם עברו יחד הילכך לא היה אורך העברה אלא שנים עשר מילין:

יותר משלש מאות מיל. תימה לר''י והא ליכא מעיבא לארעא אלא תלתא פרסי וי''ל שהיו נגדשין והולכין למעלה מן העננים ירושלמי רבי לוי אומר עד לבו של רקיע תמן אמרינן עד בבל נאמר כאן הרחק ונאמר להלן מארץ רחוקה מבבל: עודם בירדן אמר להם יהושע. [ירושלמי] אמר ריש לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם אמר רבי סימון ב''ר זביד ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובם של סנהדרין נפלה בעי אמר ר' לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות: גמירי כל טונא. ירושלמי לא דמי ההוא דטעין מן ארעא אל ארכבותיה ומן ארכבותיה לכתיפיה לההוא דתלי ליה [מן ארעא על כתיפיה] ולא דמי ההוא דתלי ליה לההוא [דאוחרן טעין ליה]: טורטני וטורטני דטורטני. פירש ר''ח דטורטני בלשון יון קנה של מאזנים וכיצד נשאוהו הביאו שני עמודים וסירגום בחבלים ונתנו האשכול על גבי חבלים ונתנו מוטות בחבלים בקצה העמודים המסורגים והאשכול נתן מוט א' מן הקצה מזה הראש וכיוצא בה בראש מקצה האחר נמצאו שתי מוטות בראש העמודים המסורגים בחבלים והאשכול נתון בחבלים ועל כל מוט מאלו המוטות שתי מוטות פחותין מהן מוט בראש זה ומוט בראש זה נמצאו ארבע מוטות בראשי שני מוטות הנתונים בראשי העמודים וכל מוט ומוט מאלו ד' מוטות היו טוענים אותן שני אנשים נמצאו שמנה סובלין את האשכול וזה פירוש טורטני וכו' כלומר מוטות ומוטות על מוטות ירושלמי כתיב איש אחד איש אחד למטה על דעתיה דרבי ישמעאל דו אומר לשונות ריבוי הן שנים עשר היו שמנה באשכול ארבעה בתאנים ורימונים ובנושאי כלים על דעתיה דרבי עקיבא דו אומר לשונות כפולים עשרים וארבעה היו ט''ז באשכול שמנה בתאנים ורימונים ונושאי כלים על דעתיה דרבי ישמעאל טורטרין על דעתיה דרבי עקיבא טורטרין וטורטרי טורטרין:

סוטה לד ע"א - טקסט הדף

דף לד - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד