נדרים עב ע"ב

נדרים עב ע"ב - Steinsaltz

MISHNA: The practice of Torah scholars is to ensure that a woman about to be married should not be encumbered by any vows. A father, before his daughter would leave him through marriage, would say to her: All vows that you vowed in my house are hereby nullified. And similarly, the husband, before she would enter his jurisdiction, i.e., while they were still betrothed, would say to her: All vows that you vowed before you entered my jurisdiction are hereby nullified. This was necessary because once she enters his jurisdiction he cannot nullify the vows she made before that.

GEMARA: Rami bar Ḥama asks: Concerning a husband, what is the halakha with regard to his nullifying a vow without hearing it? In other words, can a husband state a general nullification of his wife’s vows without being aware of any particular vow? When the verse states: “And her husband hears it, on the day that he hears it, and holds his peace at her, then her vows shall be ratified” (Numbers 30:8), is that referring specifically to a situation where he actually heard of a vow, and only then he can nullify it? Or is it not specifically referring to such a situation, and the mention of hearing is merely because the ordinary situation is that the husband nullifies a vow once he hears it?

Rava said: Come and hear the mishna: The practice of Torah scholars is that a father, before his daughter would leave him through marriage, would say to her: All vows that you vowed in my house are hereby nullified. Rava points out: But the father did not hear her vows, so it must be that one can nullify vows without knowledge that they were actually made.

The Gemara rejects this conclusion: The mishna means that the father states a preemptive nullification that when he will hear a particular vow is when he nullifies it. The vow is not actually nullified until he hears it. The Gemara asks: If so, when he has not actually heard those vows yet, why is it necessary for him to state preemptively that the vows will be nullified; why not wait until he actually hears the vow? The Gemara answers: This teaches us that it is the practice of a Torah scholar to pursue such matters, in order to prompt his daughter or his betrothed to inform him of vows she took, which will then be nullified when he hears of them.

The Gemara suggests: Come and hear from the latter clause of the mishna: And similarly, the husband, before she would enter his jurisdiction, i.e., while they were still betrothed, would say to her: All vows that you vowed before you entered my jurisdiction are hereby nullified. This implies that he can nullify vows without hearing them. The Gemara responds: Here too, it means that he says to her: When I hear the particular vow, then it will be nullified.

Come and hear another mishna to answer the question (Nedarim 75a): One who says to his wife: All vows that you vow until I arrive from such and such a place are hereby ratified, has not said anything, i.e., the vows are not ratified. If he says: All vows that you vow until then are hereby nullified, Rabbi Eliezer says: They are nullified. The Gemara comments: But he did not actually hear the particular vows, so one can infer from this that he need not hear her vows in order to nullify them.

The Gemara rejects this suggestion: Here too, one can understand the situation to be that he says: When I hear the particular vow, it will be nullified. The Gemara asks: But if so, why do I need, i.e., why must the husband state his nullification, from now; let him nullify them for her when he actually hears them. The Gemara answers: He reasons: Perhaps I will be preoccupied at that moment and will forget to nullify them. He therefore nullifies the vows beforehand, so that the nullification will take effect automatically when he hears them.

Come and hear a baraita: In the case of one who says to a steward [apotropos] appointed to manage his affairs in his absence: All vows that my wife vows from now until I arrive from such and such a place you should nullify, and the steward nullified the vows for her, one might have thought that they would be nullified. Therefore, the verse states: “Her husband may ratify it, or her husband may nullify it” (Numbers 30:14). The repetition of “her husband” teaches that it is the husband alone who may nullify his wife’s vows; this is the statement of Rabbi Yoshiya.

Rabbi Yonatan said to him: We have found everywhere in the Torah that the legal status of a person’s agent is like that of himself. Therefore, a steward can nullify the vows on the husband’s behalf.

The Gemara points out: And even Rabbi Yoshiya says that a steward cannot nullify the wife’s vows only because it is a Torah edict, based upon the words “her husband may ratify it, or her husband may nullify it” (Numbers 30:14). But according to everyone, the principle that the legal status of a person’s agent is like that of himself is generally valid. The only objection to the steward nullifying the vows is the Torah edict. The Gemara asks: But these vows were not heard by the steward? This indicates that not having heard the vows is not an obstacle to nullification.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עב - ב

מתניתין:

דרך תלמידי חכמים היא להפר לבתו את כל נדריה לפני שהיא נישאת לבעל, שאז אינו יכול להפר עוד את נדריה. ולכן, כשהיתה בתו מאורסת, עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו, מרשותו, לפני שנישאה לבעלה, אומר לה:

כל נדרים שנדרת בתוך ביתי - הרי הן מופרין!

וכן נוהג הבעל לגבי נדרי אשתו המאורסת לו, עד שלא תכנס לרשותו, לפני שהוא נושא אותה, בהיותה עדיין מאורסת לו, אומר לה: כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי - הרי הן מופרין.

כיון שמשתכנס לרשותו - אינו יכול להפר את נדריה הקודמים.

גמרא:

בעי רמי בר חמא:

בעל - מהו שיפר בלא שמיעה?

האם הבעל יכול להפר אף בלא שישמע את הנדר ^[25]?

והסבר הספק הוא:

האם מה שכתוב בפסוק "ושמע אישה", בדוקא הוא, ואם לא שמע אינו יכול להפר. או לאו דוקא הוא, ואפילו אם לא שמע יכול להפר.

אמר רבא: תא שמע ממשנתנו:

דתנן: דרך תלמידי חכמים היא שעד שלא יצאת בתו מאצלו (מרשותו) אומר לה: כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין.

ומוכיח רבא: והא עדיין לא שמע האב את הנדר. ויש להוכיח מכאן שאין צריך שמיעה להפרת הנדר.

ודוחה הגמרא את הראיה:

לכי שמע הוא דמיפר - אינו יכול להפר בשעה זו, אלא כשישמע את הנדר, יחזור ויפר אותו.

אך תמהה הגמרא על הדחיה:

אם כן, כי לא שמע [קודם ששמע] - למה ליה למימר שכל הנדרים שנדרה יהיו מופרים? הלא הוא צריך לחזור ולהפר לאחר שישמע!?

ומתרצינן:

הא קמשמע לן משנתנו: שאורחיה דצורבא מרבנן להדורי - שדרך ת"ח לחזר ולומר לבתו כל נדרים שנדרת יהיו מופרים, כדי שתהיה הבת נזכרת שנדרה, ותספר לו, ואז יוכל להפירם.

תא שמע ראיה מסיפא של משנתנו: וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו, אומר לה: כל נדרים שנדרת קודם שתכנסי לרשותי הרי הן מופרים.

ויש להוכיח שיכול הבעל להפר אפילו בלא שמיעה.

ודחינן: הכא נמי, גם בסיפא מדובר באופן דאמר לה הבעל: לכי שמענא! שההפרה תחול רק כאשר אשמע את הנדר ^[26].

ופשטינן ממקום אחר.

תא שמע מהא דתנן לקמן [עה א]: האומר לאשתו: כל נדרים שתדורי עד שאבא ממקום פלוני, הרי הן קיימין - לא אמר כלום.

ואם אמר: כל נדרים שתדורי עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן מופרין -

רבי אליעזר אומר: מופר.

ומוכיחה הגמרא:

והא לא שמע הבעל, ואיך חלה ההפרה ^[27]?

ומוכח שלא בעינן שמיעה.

ודחינן: הכא נמי, דאמר "לכי שמענא" - שההפרה תחול כאשר אשמע את הנדר.

ומקשינן על זה: ולמה לי הפרת הבעל מן השתא? הלא בין כך לא תחול ההפרה אלא רק כאשר יחזור וישמע את הנדר, ואם כן רק לכי שמע - ליפר לה.

ומתרצינן:

משום שקסבר הבעל, דלמא מטרידנא [שמא אהיה טרוד] בההיא שעתא כשאחזור, ולא אהיה פנוי להפר נדריה, ולכן הוא מפר עכשיו, ותחול ההפרה כאשר ישמע את הנדר.

ופשטינן ממקום אחר.

תא שמע מהא דתניא [נזיר יב ב]:

בעל האומר לאפוטרופוס שהעמיד על אשתו: כל נדרים שנודרת אשתי מכאן (מהיום) ועד שאבא ממקום פלוני - הפר.

והאפוטרופוס הפר לה. יכול יהו נדרים אלו מופרין?

תלמוד לומר "אישה יקימנו, ואישה יפרנו"

- דדוקא אישה יקיים ויפר את נדריה ולא שלוחו, דברי רבי יאשיה.

אמר לו רבי יונתן לרבי יאשיה: הרי מצינו בכל התורה כולה ששלוחו של אדם כמותו, ולפיכך אף הפרת נדרים מועילה על ידי שליח ^[28].

וכל המחלוקת בין רבי יונתן ורבי יאשיה היא רק לפי רבי אליעזר, הסובר שיכול להפר קודם שנדרה. אבל לחכמים, שאינו יכול להפר נדר לפני שנדרה אותו, הרי כל מה שהוא לא יכול לעשות, אין הוא יכול לעשות לכך שליח. ר"ן

ומביאה הגמרא ראיה מזה לספק דידן:

הרי לדעת רבי יונתן מועיל הפרה על ידי שליח.

ואפילו רבי יאשיה, הסובר שלא מועילה הפרה על ידי שליח, לא קאמר זאת אלא משום דגזירת הכתוב הוא, דילפינןמהפסוק "אישה יקימנו ואישה יפרנו" שדוקא בעל מפר, ולא שליח.

אבל בלי הפסוק, היה הדין דלכולי עלמא שלוחו של אדם כמותו, ואף השליח יכול להפר.

ואם כן, יש ראיה שלא צריך לשמוע את הנדר. כי אם נאמר שצריך שמיעה, אם כן איך יכול השליח להפר? והא לא שמיע ליה ^[29] [הרי הבעל עדיין לא שמע את הנדר].

הערות

^[25] הקרן אורה מסתפק האם הספק של הגמרא הוא רק על הפרה אבל קיום ודאי שאינו חל כל זמן לא שמע את הנדר, או שהגמרא מסתפקת אף לגבי קיום.

^[26] תירוץ זה וכן התירוצים להלן בגמרא, שונים מהתירוץ הקודם. שבתירוץ הקודם כונת הגמרא היתה שהאב מיפר רק כאשר ישמע את הנדר, ואילו בשעה שאומר אינו מתכוין להפר כלל אלא להזכירה, אבל בתירוץ זה וכן בשאר התירוצים להלן כונת הגמרא היא שהבעל מיפר עכשיו וההפרה חלה כאשר ישמע את הנדר. והטעם לכך שלעיל לא תירצה הגמרא שהאב מיפר עכשיו וההפרה חלה כאשר ישמע את הנדר, כיון שאילו ישמע האב את הנדר לאחר שתינשא לא תחול ההפרה משום שכבר יצאה מרשותו ואין בכוחו להפר לה עוד. אבל הבעל יכול להפר עכשיו ותחול הפרתו לאחר שישמע כיון שאף לאחר הנישואים יש בכוחו להפר את נדרי אשתו. [ר"ן] ויש להקשות על זה, כי אם הפרת הבעל חלה רק לאחר הנישואים, אם כן הפרת האב אינה חלה כיון שהיפר ללא הפרת הבעל ואם כן אף הפרת הבעל אינה הפרה כלל כיון שהיא אינה מצורפת להפרת האב ובנערה המאורסה הלא צריך צירוף של הפרת הבעל והפרת האב יחד? והר"ן מתרץ את הקושיא הזו בשני אופנים: א על אף שהפרת הבעל חלה רק לאחר הנישואים, בכל זאת, כיון שעשה את מעשה ההפרה קודם הנישואין זה נחשב שיש צירוף של שתי ההפרות, והפרת האב חלה, וכן הפרת הבעל חלה כאשר ישמע את הנדר, אפילו אם ישמע לאחר הנישואין. ב. כונת הגמרא בכך שאמר לכי שמענא, היינו, שלאחר שישמע את הנדר תחול ההפרה למפרע משעה שהיפר. ולפי זה מובן היטב, שלפי האמת חלה ההפרה עוד קודם הנישואין, ואם כן יש צירוף בין הפרת האב והפרת הבעל והנדר מופר. נמצא, שיש ב' שיטות בביאור התירוץ "לכי שמענא": א. שההפרה חלה רק כאשר ישמע הבעל את הנדר ב. שכאשר ישמע הבעל את הנדר חלה ההפרה מלמפרע משעה שהיפר.

^[27] אין הקושיה רק לפי רבי אליעזר, אלא אף לפי רבנן החולקים על דברי רבי אליעזר במשנה זו גם קשה, כיון שטעמם של רבנן הוא משום שאי אפשר להפר נדרים שעדיין לא חלו. אבל משמע שאם היו הנדרים חלים אף רבנן היו מודים שמועילה ההפרה, ואם כן קשה, כיצד מועילה ההפרה הלא עדיין לא שמע הבעל את הנדר.

^[28] הבית יוסף אומר שהמחלוקת של רבי יונתן ורבי יאשיה היא אף בקיום על ידי שליח. ויש מהאחרונים שכתבו שבקיום אף רבי יונתן מודה שלא מועיל על ידי שליח, כיון שבקיום אין המקיים פועל את חלות הקיום, אלא בכך שמביע את הסכמתו לנדר מתקיים הנדר על ידי שמים, ולכן לא שייך בזה שליחות. (בד קודש). והרעק"א מקשה לפי רבי יאשיה, הסובר שאי אפשר להפר על ידי שליח, כיצד שייך לעשות תנאים בהפרה? הלא הגמרא בכתובות אומרת שכל חלות שאיננה שייכת על ידי שליחות אי אפשר לעשות בה תנאי?

^[29] הראשונים מקשים על דברי הגמרא, מדוע צריך שדוקא הבעל ישמע את הנדר הלא כיון שהאפוטרופוס הוא שלוחו של הבעל ושלוחו של אדם כמותו הרי זה נחשב כאילו שמע הבעל. והר"ן מתרץ, שאם הדין הוא שאין הבעל יכול להפר בלא שמיעה, אם כן כל זמן שלא שמע אינו יכול למנות שליח להפר, כיון שכל דבר שהבעל בעצמו אינו יכול לעשות, אף שלוחו אינו יכול לעשות זאת. ומסתפקים האחרונים בביאור הצד בגמרא שאי אפשר להפר לפני ששמע, האם קודם השמיעה אין לו זכות גמורה בנדרה, ורק לאחר ששמע את הנדר זוכה זכות גמורה להפר את הנדר, או שאין השמיעה מעלה ומורידה בזכות ההפרה, אלא שכך הוא סדר התורה שצריך שקודם ישמע ואח"כ יכולה לחול ההפרה. ולכאורה מדברי הר"ן ישנה ראיה שהשמיעה היא שמקנה לו את זכותו בנדר, ולכן כל זמן שלא שמע עדיין אין לו זכות גמורה בנדר ואינו יכול למנות שליח להפר. כי אם נאמר שזהו רק תנאי בעלמא, שאמרה תורה שאפשר להפר רק אחרי ששומע את הנדר, אבל זכייתו בנדר היא זכיה גמורה, אם כן מדוע שלא יוכל למנות שליח שיפר בשעה שהשליח ישמע את הנדר. והרא"ש מתרץ את קושית הראשונים, שלא מועילה שליחות על דברים דממילא אלא על דברים של עשיה, ועל כן לא שייך מינוי שליחות על שמיעה. והקצות החושן (בסימן קפ"ב ס"ק א') דימה דין זה למה שמצינו שאי אפשר למנות שליח על הנחת תפילין וכדומה, והטעם משום שהתפילין צריכים להיות מונחים על ראש המשלח, ואין גופו של השליח נחשב כגופו של המשלח כיון שאין זה דבר עשיה אלא דבר דממילא, ואין בזה דין שליחות.

א משנה דרך תלמידי חכמים לדאוג שלא יהיו כל נדרים על האשה הנישאת. וכיצד היו עושים; כשהיה האב תלמיד חכם, עד שלא (בטרם) היתה בתו יוצאה מאצלו בנישואיה אומר לה: כל נדרים שנדרת בתוך ביתי — הרי הן מופרין. וכן הבעל שהוא תלמיד חכם, עד שלא תכנס לרשותו בעודה ארוסה, אומר לה: כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי — הרי הן מופרין. משום שמשתכנס לרשותו — אינו יכול להפר את הנדרים שנדרה קודם לכן.

ב גמרא בעי [שאל] רמי בר חמא: בעל, מהו שיפר בלא שמיעה, כלומר, בלא שידע שנדרה אשתו נדר מסויים? וצדדי השאלה: האם מה שנאמר בהפרת הבעל "ושמע אישה" (במדבר ל, ח) דוקא [מדוייק] הוא, שרק כאשר הוא שומע שנדרה יכול להפר, או לאו דוקא [אינו מדוייק] הוא ויכול להפר אף בלא לשמוע, אלא שדיבר הכתוב בהווה, שלאחר ששומע שנדרה מפר לה?

אמר רבא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממשנתנו: דרך תלמידי חכמים עד שלא יצאת בתו מאצלו אומר לה: כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין, והא [והרי] לא שמע! מכאן, שאפשר להפר בלא שמיעה.

את הראיה הזו דוחים: אין הכוונה שנדרים שלא שמע יהיו מופרים עתה, אלא לכי שמע [שכאשר הוא שומע] הוא שמיפר, שאמר מראש שכל נדר שישמע שנדרה — יפר אותו, ואינו מפר אלא לאחר שישמע. ומקשים: אם כן, אם אין כאן הפרה עכשיו, כי [כאשר] לא שמע, למה ליה [לו] למימר [לומר] עכשיו שהנדר מופר? ימתין עד שישמע את נדרה! ומשיבים: הא קמשמע לן [דבר זה השמיע לנו]: אורחיה דצורבא מרבנן להדורי [דרכו של תלמיד חכם לחזר ולבדוק] ושמא מתוך מה שאמר לה תספר לו שנדרה, ואז יוכל להפר.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בסיפא [סופה של המשנה]: וכן הבעל, עד שלא תכנס לרשותו אומר לה: כל נדרים שנדרת עד שלא תיכנסי לרשותי הרי הן מופרין. משמע שמפר אף בלא שמיעה! ודוחים: הכא נמי [כאן גם כן] הכוונה דאמר [שאומר] הוא לה: לכי שמענא [כאשר אשמע] שנדרת נדר — הריהו מופר.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממקור אחר, ששנינו: האומר לאשתו "כל נדרים שתדורי עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין" — לא אמר בכך כלום, ואין זה קיום. אם אמר לה שכל הנדרים שתידור עד אז הרי הן מופרין, ר' אליעזר אומר: מופר. והא [והרי] לא שמע. אלא מכאן נדייק שכדי להפר אין צורך שישמע!

ודוחים: מכאן אין ראיה, הכא נמי [כאן גם כן] אפשר לפרש דאמר [שאומר]: "לכי שמענא" [כאשר אשמע] יהיו מופרים. ושואלים: אם כן למה לי שיפר מן השתא [מעכשיו]? לכי שמע ליפר [כאשר ישמע יפר] לה! ומשיבים: קסבר [סבור הוא]: דלמא מטרידנא ההיא שעתא [שמא אהיה טרוד באותה שעה] ואשכח להפר. ולכן מפר מראש, ותחול ההפרה כאשר ישמע.

תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: האומר לאפוטרופוס (ממונה) שהעמיד בביתו לטפל בצורכי הבית כשהוא נעדר מביתו: כל נדרים שנודרת אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני — הפר, והפר לה האפוטרופוס, יכול יהו מופרין — תלמוד לומר: "אישה יקימנו ואישה יפרנו" (במדבר ל, יד), שאין יכול להפר אלא בעלה לבדו. אלו דברי ר' יאשיה.

אמר לו ר' יונתן: הלא מצינו (מצאנו) בכל התורה כולה כי שלוחו של אדם כמותו, ומדוע לא יפר האפוטרופוס?

ולענייננו נלמד מכאן: ואפילו ר' יאשיה לא קאמר [אינו אומר] שאין אפוטרופוס מפר אלא משום שגזירת הכתוב הוא שדווקא "אישה יקימנו ואישה יפרנו", אבל מעיקר הדין דכולי עלמא [לדעת הכל] לולי גזירת הכתוב היינו אומרים כי שלוחו של אדם כמותו אף בהפרת נדרים, והיה השליח יכול להפר לה. והא [והרי] לא שמיע ליה [שמע הבעל עצמו] עדיין את הנדרים! ומכאן ראיה שהבעל עצמו יכול להפר אף בלא לשמוע.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר:

בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה ושמע דוקא (א) דתניא ושמע אישה פרט לאשת חרש דלאו בר משמע הוא איניש דעלמא דבר משמע הוא שמיעה לא מעכבא ביה והוא הדין לאב דמיפר בלא שמיעה ומתני' נמי דייקא: איבעיא להו בעל מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת אותה דוקא או לאו דוקא אמר רבינא ת"ש אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחברתה ר' יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר אותה לבדה. מסתברא לן דפשטיה דרבינא מדרבי יהודה דאותה דוקא משמע דת"ק לא מיפלג פליג אדיוקא דאותה אלא טעמיה דקרא מפרש דגרסינן בפ' המקנא לאשתו ות"ק ר"ש הוא דדריש טעמיה דקרא ומה טעם קאמר מה טעם לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחברתה אלמא לגבי מדרש דאותה לבדה דוקא הוא לדברי הכל וגבי נדרים נמי דוקא הוא ואי משכח בהו ר"ש טעמא לימא ואי נמי ליכא למידרש ביה טעמא דקרא לא מיעקרא דרשא דאותה בהכין וכ"ש דאנן לא קי"ל בעלמא כר"ש דדריש טעמא דקרא וסוגיין בעלמא בכה"ג דאותה דוקא הוא כדאמרינן נמי בפ' טרף בקלפי הלכך לענין נדרים אין הבעל מיפר לשתי נשיו כאחת ואשכחן לחד מרבוותא דפסק שהבעל מיפר נדרי שתי נשיו כאחת ואנן כתבינן מאי דסבירא לן:

והא לא שמע לכי שמע מפר לה, והא קא משמע לן דאורחיה דצורבא מרבנן להדורי. יש מפרשים לכי שמע חוזר ומפר, דכל עצמו לא אמר לה הכי קודם שישמע אלא כדי שיכנס עמה בדברים, ויפשפש שמא מוך כך תגיד לו מה שנדרה, אבל לעולם אין הפרה דקודם שמיעה הפרה, וכדאמרינן גבי פלוגתא דרבי (אלחנן) [אליעזר – לפי הגמרא] ורבנן בסמוך, ולמה ליה מן השתא לכי שמע ליפר לה, קסברי דלמא מטריד ההיא שעתא, אלמא לכי שמע בהפרה דהשתא סגי, ומיהו איתיה בתוספות דדוקא בדאמר בהדיא לכי שמענא, וכדאמר בההיא דרבי אליעזר דאמר לה לכי שמענא, אלמא בעינן דלימא הכי בהדיא, הא לא אמר לה הכי בהדיא לא סגי ליה דלאו יחזור ויפר. והיינו דקאמר הכא לכי שמע הוא דמפר, משום דלא אמר לה לכי שמענא. אבל מכל מקום קשה אמאי לא אוקמה נמי למתניתין לכי שמענא כדאוקמינהו לכלהו הנך, וכן הקשו בתוספות ועמדה להם בקושיא. ויש לי לומר דבאב לא סגי ליה בהכין דלכי שמע כבר נפקא ליה מרשותיה ושמיעה דלבסוף לאו כלום הוא, אבל בעל אף על גב דאינו מפר בקודמין ואישתני דיניה בין שעת שמיעה להפרה, מכל מקום לא נפקא מרשותיה אלא מיעל עילא לרשותיה, ושמא אף בבעל נמי לא גרסינן לכי שמענא, אלא הכא נמי דאמר לה לכי שמע, וכן מצאתיה במקצת ספרים ישנים, ובהנך אחריני דלקמן גרסינן לכי שמענא, וכן משום דבהנהו שעת הפרה ושעת שמיעה כי הדדי נינהו, ולא אשתני דינא ביני ביני.

מתני' דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאת מאצלו. פי' קודם שתכנס לחופה אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין דאילו לבתר שנכנסה לחופה אין לו בה רשות ואין הפרתו כלום וכן הבעל עד שלא תכנס לחופה אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי כלומר לחופה הרי הן מופרין שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר. פי' שאין הבעל מפר בקודמין מכיון דליכא שותפות דאב וקמ"ל נמי דשתי הפרות אלו מצטרפות כיון דתרוייהו מן האירוסין:

גמ' בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה. פי' קודם שישמע שיאמר לה כל נדרים שנדרה אשתי יהיו מופרין ושמע אישה דוקא או לאו דוקא. פי' אלא אורחא דמילתא נקט קרא דלאו אורחא להפר קודם שמיעה:

עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו. קודם כניסת החופה וכן הארוס אומר לה באותה שעה שמשנכנסה לרשותו אינו יכול להפר שאין הבעל מיפר בקודמין:

מהו שיפר בלא שמיעה. כגון שירא שמא נדרה אשתו ואמר אם נדרה יהו מופרין והוא הדין דבאב נמי מצי למבעי:

והא לא שמע. אלמא דמהני הפרה בלא שמיעה:

לכי שמע הוא דמיפר. פי' ה"ר אליעזר לכי שמע יפר לה והפרה דקתני בלא שמע לא מהניא מידי:

א"כ לא שמע למה לי למימר. וכי מאחר דהפרתו לא מהניא למה לו להפר קודם ששמע:

ומשני אורחא דצורבא דרבנן לאהדורי. שמתוך שהיא שומעת הפרה יוצאה מפיו היא סבורה שכבר הם מופרין ואומרת לו כך וכך נדרתי ואז הוא מפר ומיהו לקמן גבי פלוגתא דר"א ורבנן משמע דהפרה ראשונה מהניא מדקאמר דלמא מטרידנא ההיא שעתא ולא אוכל להפר ותועיל הפרה ראשונה ועוד דאי צריך להפר כשישמע לא הוו רבנן פליגי עליה הלכך נראה לי לכי שמע הוא דמפר לה כלומר לכשישמע תועיל הפרה שהפר כבר ומיהו בכל הספרים כתוב לקמן דאמר לכי שמענא והכא כתוב לכי שמע הוא דמפר ומשמע שצריך לומר הרי הם מופרין לכשאשמע ובע"א לא תועיל הפרה לר"א הלכך הויא נמי הפרה למפרע כיון שאמר בפירוש לכשאשמע אבל הכא אין האב אומר לה לכשאשמע שהרי היא עומדת מיד לצאת מרשותו והפרה זו לא תועיל לנדרים שישמע אחר שתצא מרשותו ואף על גב שנדרה כשהיתה ברשותו כיון דבאותה שעה לאו בר הפרה הוא הלכך אין הפרה שלמפרע מועלת וצריך להפר לכשישמע:

הרי הן קיימין לא אמר כלום. דקים לן שלא היה בלבו לקיימו שמא תדור דברים שהוא מצטער ובוש עליהם ואינו חפץ בקיומן והוי כמו נדר בטעות:

ר"א אומר מופר. דודאי בכל נדרים ניחא ליה שיהו מופרים:

והא לא שמע. ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא משום שלא באו הנדרים לכלל הקם אבל בנדרים שעברו מודו דמיפר בלא שמיעה:

ולמה לי מן השתא. מאחר דאין ההפרה מועלת עד שישמע למה צריך לומר לה תחלה שיהו מופרין כשישמע יפר לה:

דלמא מטרידנא. ביום שמיעה ולא יהיה לי פנאי להפר לכך מפר מתחלה שתחול ההפרה למפרע:

האומר לאפוטרופוס. בין הקם לה לא אמר כלום שאפי' אם הוא בעצמו הקם לה נדרים העתידה לינדר אינן קיימין:

ואישה יפרנו. ולא השליח:

שלוחו של אדם כמותו. בפ' האיש מקדש (קידושין מא:) יליף לה מקרא:

והא לא שמיע ליה. ושמיעת האפוטרופוס אינה כשמיעת הבעל ואע"פ שעשאו שליח להפר דבמידי דממילא לא שייך מנוי שליחות ובנזיר מוקים לה כר"א דאמר בעל מיפר עד שלא נדרה וכיון דאיהו מצי מיפר מצי נמי משוי שליח להפר נדרים של עתיד וכבר שנינו לעיל דלרבי אליעזר אין ההפרה מועלת עד ששמע הלכך פריך מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי עביד דמכח הך פירכא מוקי לה הש"ס בנזיר כר"א:

כבר ביארנו במשנה שהאב והארוס והבעל כל שהן בני שמיעה מפירין בלא שמועה שכל הראוי לשמיעה אין שמיעה מעכבת בו אבל אם היה אחד מהם חרש אינו מיפר אחר שאינו ראוי לשמיעה מכל מקום לענין ביאור נשאלה כאן בבעל ולדעתנו הוא הדין שיש לשאלה מקום באב והיו סבורין להביאה ממשנתנו דקאמר אב כל נדרים שנדרת בתוך ביתי וכן הבעל וכו' אלמא מפירין הן בלא שמיעה ופירשוה דאמר לכי שמענא וקמל"ן דאורחיה דצורבא מרבנן לאהדורי וכו' כמו שביארנו במשנה ויש מפרשין הענין שהוא אומר לה בלשון האמור במשנה ולא שקרא אותה הפרה כלום אלא שיכנס עמה בדברים וידע בנדריה וישמע ויפר ובתוספות פירשו דהכי קאמר כל נדרים וכו' יהו מופרין ליך מעכשו לכשאשמע ואינו צריך לחזור ולהפר בשעת שמועה:

ולענין פסק אין לנו אלא מפירין הן בלא שמועה ומכל מקום בנדרים שעברו וכמו שאמר כל נדרים שנדרת וכו' אבל הפרה על העתיד אינה כלום וכן בהקמה מעתה אב שאמר לבתו או בעל שאמר לאשתו כל נדר שאת נודרת מכאן ועד שאבא ממקום פלני הרי הן קיימין או הרי הם מופרין אינו כלום וכן אם מנה שליח ועשאו אפוטרופוס להפרת נדרי אשתו או להקמתן אף באותן שעברו וכגון שהיה הוא טרוד אינו כלום ואע"פ שבכל התורה אמרו שלוחו של אדם כמותו בזו מיהא גזרת הכתוב הוא דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו וכן הדין באב בבתו שהרי הקישם הכתוב זה לזה ואין צריך לומר בכל נדרים שתדור שאף בבעל אינו כלום כמו שביארנו ואע"פ שהשמועה בנדרים העתידים נאמרה וכמו שהתבאר בהדיא במסכת נזיר פרק גרוגרות מכל מקום לענין פסק אין לנו בה אלא לנדרים שעברו שאם על העתידים אף הוא אינו יכול להפר וכל דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא משוי כמו שהתבאר שם:

ולענין ביאור הסוגיא מיהא ראוי לעיין במה שאמר והא לא שמע בעל דהא מכל מקום שמע אפוטרופוס שהוא במקומו ותירצו שלא נעשה שליח לענין שמיעה ומכל מקום אף הם תירצוה כדרך שיטתם אלא שאין צורך בהם לענין פסק:

בעי רמי בר חמא בעל מהו שמפר בלא שמיעה פי' היכא דהרפ תחלה באל שמיעה ואח"כ שמע לא קא מבעיא דמופרין הן למפרע לכשישמע באותה הפרה דמתני' היא דתנן לקמן בפיקרין האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מיכן ועד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום הרי הן מופרין ר"א אור מופר וחכ"א אינו מופר ועד כאן ל"פ רבנן עליה דר"א אלא כשקדמה ההפרה לנדרים כדתנן לא בא לכלל הקם לא באו לכלל הפר אבל אם קדמו הנדרים להפרה אע"פ שבשעת ההפרה לא ידע בהן ולא שמע אותם ואמר לה אם נדרתה שום נדר אני מיפר אותו הרי זה הוא מופר וכשישמע אינו צריך לחזור ולהפר אלא הוא מופר בהפרה ראשנוה ולא קמבעי' לי' אלא שלא שמע כלל שאמר לאשתו אם נדרת שום נדר הרי הוא מופר לך והלך לו למדינת הים אם הוא מופר ואשתו מופרת אע"פ שאל שמע או אינו מופר ואשתו אסורה:

מתניתין דרך תלמידי חכמים סתם תלמיד חכם כשר במעשיו ומחזר להפריש בני אדם מן העבירה עד שלא היתה בתו שהגיעה לעונת נדרים המפורש בנדה בפרק יוצא דופן יוצאה מאצלו להנשא אומר לה כל נדרים שנדרת כו'. אם משתכנס לרשותו אינו יכול להפר לא בעל ולא אב בעל שאין הבעל מפר בקודמין ואב שאינה ברשותו. הרא"ם ז"ל.

דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו פירוש בתו ארוסה. אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין פירוש שאם לא הפר לה עכשו משתנשא שוב אין לאביה רשות בה. וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו כלומר קודם שיכניסה לחופה. אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותו הרי הן מופרין שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר פירוש והא קא משמע לן דשני הפרות אלו מצטרפות ומופר. הרנב"י ז"ל.
גמרא לעולם לא מצי מפר בלא שמיעה ומתניתין דקתני הרי הן מופרין דאב מצי מפר כגון דלכי שמע קודם שיצאה מאצלו הוא דמיפר. אי הכי דבלא שמיעה לא מצי מפר כי לא שמע למה לי למימר כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין הא קא משמע לן דאורחא דצורבא מרבנן לאהדורי על בתו קודם שיוצאה מאצלו שאם נדרה שום נדר שיפר לה. ואית דפרשי דלכי שמע הוא דמיפר אף על גב דיצאה מרשותו לאחר נישואין. וטעות הוא דהא איכא למיפרך דרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה כו' ואב לאחר נשואין לאו בר הפרה הוא וכיון דאינו יכול להפר בנדרים שנדרה לאחר נשואין אינו יכול להפר בנדרים שנדרה לפני נשואין דהא לא בר הפרה בשעת שמיעה. ואמטו להכי תני דרך תלמיד חכם לחזר על בתו ולחקור הימנה שאם נדרה שום נדר שיפר לה. פירוש.
הרי הן קיימין לא אמר כלום שלא גמר בלבו לקיימה שאינו יודע איזה נדר תדור שיש נדר שלא היה חפץ בקיומו כגון נדר שמתבייש ומצטער בו והרי הוא כאן קיום טעות. לישנא אחרינא לשון מורי להכי לא אמר כלום שלא גמר בלבו לקיים שהרי (בחנם יקיימנה קיימין מעתה שאר) אמר המגיה נראה לי דצריך לומר: בחנם מקיימן מעתה שאם הוא חפץ לקיימן (ישתיק ומעצמן יתקיימין) ישתוק ומעצמן יתקיימו (ולכשישמ' אם ירצה יקיים). הרי הן מופרין פירוש מעתה אני אומר שתחול הפרה כשיחולו הנדרים. רבי אליעזר אומר מופרים שההפרה גמר בלבו שאין לך נדרים שלא ירצה בה בהפרתם שאין לומר יש נדרים שחפץ בקיומם כדי לצערה שאם הוא רוצה (לגרשה) לצערה יכול להדירה ולצערה. ועוד שיש לומר שההפרה גמר בלבו כדי שלא תכשל אשתו. שטה.
הכא נמי דאמר לכי שמענא יהא מופר לך מהשתא ולעולם לא הפר לה עד שעת שמיעה והאי דקאמר מהשתא סבר דילמא מטרידנא ההיא שעתא דשמיעה ולא מצי מיפר. פירוש.

ולמה ליה להפר מהשתא לכי שמע ליפר לה. הכא משמע דאינו מיפר בשעת שמיעה כלל אלא השתא הוא שמפר לבד ולעיל משמע דבשעת השמיעה מפר מדקאמר כי לא שמע למה לי למימר. ובהכרח נצטרך לומר דהכא מפר על העתיד כדאמרינן במתניתין כל נדרים שתדרי עד שאבא ממקום פלוני ומי יפר בשעת הנדר אם אינו עמה. ולעיל לא היה צריך לתרץ אלא על עיקר המשנה (ומה לנו) מה לו להפר (לו) לה השתא עד שעת שמיעה וההיא דלקמן דאפטרופוס שאני שהוא במקום הבעל להפר על כן לא יקשה כלל. הרי"ץ ז"ל.
והא ליכא למימר דשמיעת שלוחו תהוי במקום שמיעתו דהא לא שויא שליח אלא להפרה כדקתני אמר לו הפר אבל לשמיעה לא שויה שליח ואפילו הכי מיפר. שטה.

הכא נמי דאמר ליה לכי שמענא הפר לה. ונראה לי דלפי מה שכתבתי בשם התוספות דצריך הוא לומר בהדיא לכי שמענא. הכא נמי הכי קאמר ליה אימר (בשהפר) כשתפר הרי הן מופרין לך לכי שמע בעליך כן נראה לי לפי דבריהם. אבל הם ז"ל פירשו דהכי קאמר הפר לה ולכי שמענא תחול ההפרה. ואינו מחוור חדא שאין הלשון מתיישב ועוד לא עדיפא הפרת אפוטרופוס מהפרת הבעל בעצמו שצריך לומר בהדיא לכי שמענא. הרשב"א ז"ל.
וכתכ רבינו ז"ל והוא הדין לאב דמפר בלא שמיעה ומתניתין נמי דייקא פירוש דתנן עד שלא היתה בתו יצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין ואף על גב דודאי לא שמעינהו כי אמר הכי ואף על גב דאיכא למידחי (דלא) דלכי שמע הוא דאמר לה מיהו דיוקא דמתניתין היא דעד שלא שמע הוא דאמר לה הכי. הרנב"י ז"ל.

גמרא לכי שמע כצ"ל א"ל רבי יונתן כצ"ל:

רש"י בגמרא הס"ד שמע והא הד"א להו הס"ד:

בד"ה לכי שמע כו' כל זמן כצ"ל מופרים בהפרה הד"א מידי הס"ד:

בד"ה להדורי' כו' שלא תבא כצ"ל לקיימו הס"ד:

ברא"ש לכשישמע הם"ד בטעות הס"ד מופרים הס"ד:

בד"ה והא כו' שישמע למה כצ"ל לה הס"ד למפרע הס"ד קיימין הס"ד השליח הס"ד מקרא הס"ד:

בד"ה והא כו' שעשאו שליח כצ"ל:

ר"ן שמיעה הס"ד הספק הס"ד:

בד"ה כל כו' שנא באביה כצ"ל ליה הס"ד:

בד"ה ושמע כו' אורחא דמלתא כצ"ל ופלוני הס"ד אותן הס"ד נדריה הס"ד במתניתין הס"ד:

בד"ה והא לא שמע כו' אפילו מרבנן כצ"ל חיילא וכדקא כצ"ל היקם אבל הכא כצ"ל דוקא הס"ד ואחר כך מ"ה ה"נ לכי שמע כצ"ל ולאינך פירושי כצ"ל מאליו כשישמענו כצ"ל זה הם"ד מקדש הס"ד:

בד"ה והא כו' דליתא דאם כן כצ"ל בעיא דכי כצ"ל:

גמרא האומר לאשתו כ"נ שתדורי מכאן עד שאבא כו'. כצ"ל:

ר"ן ד"ה בעי רמב"ח וד"ה כל נדרים צ"ל הד"א:

ר"ן ד"ה ת"ש האומר לאשתו. כדאפרש טעמא כו'. כצ"ל:

ר"ן ד"ה והא לא שמע. דע"כ ל"פ רבנן כו' דכיון דלא באו לכלל היקם אבל כו'. משמע לכאורה דבהיקם פשיטא דלא בעינן שמיעה דלא כתיבא ביה שמיעה. ואולי ר"ל דכיון דלא מצינו דפליגי רק בדלא חיילי משמע דבחיילי גם רבנן מודו דמיקם ומפר דושמע ל"ד. וכן מסתבר דהא לרבנן איתקשו אהדדי. אבל לטעם הרא"ש דלהכי לא יוכל לקיים משום דהוי קיום בטעות ורבנן מקשי הפרה להקמה א"כ בלא שמע נמי. וצ"ל בכוונתו אם פרט איזו נדר שמקים או מפר. ועמש"כ לקמן (עה):

ר"ן ד"ה הכא נמי לכי שמע כו'. תימה דגי' זו ודאי אין לה קיום כלל בכאן דא"כ אמאי פליגי רבנן וכדכתב הרא"ש. ונ"ל דט"ס הוא וכצ"ל הכא דאמר לכי שמענא ואין חילוק בין הגירסאות אלא בתיבת נמי. וצ"ל ג"כ ופי' בתוס' כו' ולמחוק תיבת ולאינך:

רא"ש ד"ה האומר לאפוטרופוס. בין הקם לה כו'. נראה למחוק מלת בין:

ושמע אישה דוקא או לאו דוקא. כתב הרשב"א דלמא ושמע אורחא דמילתא נקט. ולולי דמסתפינא הייתי אומר באשר דצל"ע מ"ט נקיט ספיקא בהפרה בלא שמיעה ולא נקיט ספיקא בהקמה בלא שמיעה. והא דתנן לקמן (עה ע"א) האומר לאשתו כל הנדרים וכו' יהיו קיימין לא אמר כלום היינו אפי' אמר לכי שמענא. אבל בלא שמיעה אפשר דלא מהני הקמה אפי' לנדרים שכבר נדר ומדלא מספקא ליה הכי ועוד מדמייתי קרא דכתיב גבי ארוס ושמע ולא מייתי קרא ושמע אביה דמוקדם. ועוד קרא גופי' צ"ע דכתיב ושמע אישה ביום שמעו שהוא נראה ככפול ושמע ביום שמעו ע"כ נראה להכי מייתי האי קרא דמדכפל לישניה לעכובא דוקא ע"י שמיעה יקום ולא בלא שמיעה ולא נימא שמיעה אורחא דמילתא נקיט. אך בהפרה קא מיבעי' ליה אי שמיעה דריש פרשה אהפרה דסיפא נמי קאי או דלמא נהי לענין הקמה הוה דוקא מ"מ לענין הפרה לאו דוקא. ולמסקנא דמפרי' בלא שמיעה מ"מ קיום בלא שמיעה לא מהני כנלע"ד אם לא אמצא נגד זה. ולפ"ז למסקנא רישא דמתני' דהקמה אפי' דאמר לכי שמענא ואפ"ה לא מהני. וסיפא בהפרה לר"א מהני אפי' בלא לכי שמענא. ואיירי מתני' סתמא בכל גווני:

האומר לאפטרופוס וכו'. עיין הלכות רמב"ן ורא"ש וכל הפוסקים להחמיר דאין שלוחו כמותו בהפרה. אע"ג דא"א ע"י שליח עמ"ש תוס' נזיר (יא ע"א) ועמ"ש מ"ו בהפלאה כתובות (עד ע"א). אמנם בחי' רמב"ן דב"ב קכ"ז ע"ב) כתב דבתנאים שבין אדם לעצמו לא בעי' דיני תנאי דוקא שמתנה עם חברו אבל לעצמו לא. ומיושבים כל הקושיות:

והנה הרי"ף ר"פ השואל פסק דשאלה בבעלים לא אמרינן שלוחו כמותו מדאמרינן התם בעבד דעבד כיד רבו ש"מ שליח אחר אינו כמותו. ותמהו עליו התם בעבד אצטריך להאי טעמא דלא נימא אפי' אי שליח אחר כמותו מ"מ עבד דליתא במצות שאלה ובעליו עמו לא יעשה שליח מש"ה הוצרך להך טעמא אבל בעלמא אפשר שלוחו כמותו. ובלא"ה הו"מ למימר כיון דעיקר פלוגתייהו איתשיל לענין הפרה והלכתא לחומרא דאין שליח מיפר וכמ"ש כל הפוסקים ה"ה לענין שאלה בבעלים. דאישה יפרנו ובעליו עמו בחדא מחתא מחתינהו. כמ"ש התוס' שם בב"מ אי לשון אישה אינו סובל שליח ה"ה לשון בעליו ולא היה צריך הרי"ף לכל זה. ונלע"ד דבנזיר (יב ע"ב) דאמרינן לא משוי אינש שליח אלא במלתא דמצי עביד וכו' ופריך מפלוגתא דר' יאשיה ור"י ומסיק בשינויא דחיקא דאינהו ס"ל כר"א שמותי. דאע"ג דקרא אישה יקימנו מתפרש נמי לרבנן ובנדרים שכבר נדרה ולא ידע בהו בעל. וכמ"ש באורח מישור. ומ"מ לישנא דברייתא דר' יאשיה ור' יונתן לא מיתוקמא אלא כר"י והוא דוחק גדול וסוגיא דפוסקים אשינויא דחיקא לא סמכי אלא ה"ל למימר להלכתא בכל התורה אפי' מאי דלא מצי עביד נמי משוי שליח ובנדרים דכתיב מיעוטא אישה יקימנו לא מוקמינן בנדרים שכבר נדרה דמה"ת למעוטי שליח דהא שלוחו כמותו וחידוש הוא שחידשה תורה ומוקמינן ליה בנדרים שעתידה לידור שיפר השליח לכשתדור ואי משום איהו לא מצי עביד י"ל בעלמא אפי' בכהאי גונא משוי שליח וקמ"ל הכא בהפרה דלא משוי אבל בשכבר נדרה לא ממעטי ואתיא דר"י ור' יונתן כהלכתא כרבנן. וא"כ צ"ע על הפוסקים דלא פסקו הכי. וצ"ל משום דאישה יפרנו ובעליו עמו בחדא מחתינהו. וגבי בעליו ליכא למימר הכי אלא למעוטי כל שלוחים אינם בכלל בעליו וממילא ה"ה כל שלוחים אינם בכלל אישה וליכא למימר כנ"ל ושבקינן לברייתא דדחיק ומוקי נפשיה כר"א שמותי. ומעתה חשש הרי"ף שלא יאמרו גם בעליו לא אתי למעט כל שלוחים אלא עבד דליתא במצות בעליו עמו וכל מה דאיהו לא מצי עביד וכו' אבל שליח בעלמא הוה בכלל בעליו וה"ה בכלל אישה יקימנו ויפרנו. מש"ה כתב הרי"ף דעבד כיד רבו וליכא למעוטי מבעליו עמו וא"כ אמעוט מבעליו כל מיני שלוחים וה"ה מאישה יקימנו וא"ש. ועוד הארכתי וכבר נדפס זה בשמי ע"ש:

מתני' דרך תלמידי חכמים וכו'. מפרש בגמרא: אם משתכנס לרשותו אינו יכול להפר. דאין הבעל מיפר בקודמין: גמ' מהו שיפר בלא שמיעה. שיאמר כל נדרים שנדרה אשתי יהו מופרים אע''ג שלא שמע בהן וה''ה נמי באב אי מצי למיפר בלא שמיעה: ושמע אישה דוקא הוא. דאינו מיפר אלא אם כן שמע: והא לא שמע. והיכי מצי מיפר להו: לכי שמע הוא דמיפר. דהא דמיפר להו לא משום דהשתא מיפר בלא שמיעה אלא לכי שמע ליה לנדר לאח''כ ליהוי מופר בהא הפרה שהיפר כל זמן שהיא ברשותו: א''כ. דאכתי לא שמע ולא הוו מופרים בהפרה זו למה ליה למימר השתא הא לא מהני ולא מידי: להדורי. לחזור ולבדוק אחר בתו אם יש עליה שום נדר דליפר לה שלא תבא לידי מכשול: ת''ש האומר לאשתו וכו' הרי. הן קיימין לא אמר כלום. דעדיין לא בא הנדר לעולם והיאך יכול לקיימו: כגון דאמר לה לכי שמענא. יהו מופרים: ומאחר דהפרה תליא בשמיעה למה ליה למימר השתא לכי שמע מפר לה: קסבר דלמא מטרידנא ההיא שעתא. בשעה שישמע הנדר שמא יהא טרוד ולא יפרנו: אישה יפרנו. וגו' ולא שליח: ואפי' ר' יאשיה. אית ליה דשלוחו של אדם כמותו אי לאו משום דכתיב אישה יפרנו והיכי מצי משוי שליח כל זמן שלא נדרה הא לא שמע לנדרה אלא לאו ושמע לאו דוקא ואהכי מצי משוי שליח:

אין תוס' לעמוד זה

ר"ן
מתני' דרך תלמידי חכמים וכו'. לפי שנערה המאורסה לאחר שנשאת אי אפשר שתהא הפרה לנדריה דרכן של אב ובעל כשהן תלמידי חכמים להפר נדריה קודם שתנשא ובגמרא מפרש הך הפרה אי קודם שמיעה היא אי לאחר שמיעה: שאם תכנס לרשותו אינו יכול להפר. לפי שאין הבעל מיפר בקודמין: גמ' בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה. כגון שלא שמע ולא ידע כלל אם נדרה אם לאו מהו שיפר לה על הספק: כל נדרים שנדרת יהו מופרין. והאי בעל דקבעי רמי בר חמא ל''ש ארוס ולא שנא בעל ולא שנא באביה בכולהו מספקא ליה: ושמע אישה דוקא הוא או לאו דוקא. אלא אורחא דמילתא נקט: אמר רבא ת''ש דרך תלמידי חכמים וכו' והא לא שמע. דמדקתני כל נדרים משמע דלא שמע דאי שמעינהו הוה ליה למימר נדר פלוני ופלוני: לכי שמע הוא דמיפר. כשישמע אח''כ נדרים שנדרה חוזר ומיפר אותן: א''כ כי לא שמע למה ליה למימר. מה לו להפר על הספק הפרה שאינה מועלת כיון שסופו לחזור ולהפר כשישמע נדריה: אורחיה דצורבא מרבנן לאהדורי. דרכו של ת''ח לחזר עליה ולומר לה כל נדרים שנדרת הרי הן מופרים כדי להכניסה בדברים שמתוך כך היא נותנת אל לבה ואומרת נדר פלוני נדרתי והוא מפר וכי תימא למה לן לדחוקי נפשין בהכי לימא הכי דאמר לה לכי שמענא כלומר דקודם שמיעה אומר לה מופר ליכי לכי שמענא ומהני דהכי מתרצא לקמן י''ל לא דמי דלקמן כי מתרצינן הכי ה''מ באומר לאשתו דלכי שמע נמי ברשותיה קיימא ומש''ה מהני אבל הכא דלכי שמע כבר יצאת מרשות אב שהרי נשאת כי אמר לה לכי שמענא מאי הוי הרי בשעת שמיעה אינה ברשותו: ת"ש וכן הבעל וכו' הא נמי לכי שמע והא קמ''ל דאורחא דצורבא מרבנן להדורי. כך היא הגירסא במקצת ספרים ולהאי גירסא הוה ליה פירוקא כי ההיא דלעיל ואיכא נסחי דגרסי הכי לכי שמענא דסבירא להו דנהי דכי היכי דאב לאחר שמיעה לא מצי מיפר הכי נמי בעל לאחר שמיעה לא מצי מיפר שאין הבעל מיפר בקודמין אפי' הכי נהי דגבי אב לא מצינן לתרוצי דאמר לכי שמענא גבי בעל מתרצינן הכי דאמר לה קודם שמיעה לכי שמענא תחול הך הפרה דבשלמא אב לא מצי עביד הכי משום דבנשואין נפקא ליה מרשותיה לגמרי אבל בעל אדרבה בנשואין עיילא ליה לרשותיה ומאי טעמא אמרינן דאין הבעל מיפר בקודמין משום דאסתלק ליה אב אבל הכא כיון דאב הפר חלקו קודם שנשאת ובעל נמי צרפה להפרה דידיה בהדי הפרה דבעל קודם שנשאת נהי דכי חיילא לה הפרה דבעל אסתלק ליה אב אפילו הכי מיפר ואפשר נמי דלכי שמע משעה שהפר לה הוא דחיילא הפרה דיליה ואיכא צרופא מעליא דאב בהדי בעל זה נראה לי לפרש לפי גרסא זו: ת''ש האומר לאשתו וכו' הרי הן קיימין לא אמר כלום. כדמפרש טעמא לקמן במתני' הרי הן מופרין ר' אליעזר אומר מופר וחכ''א אינו מופר: והא לא שמע. לאו מדר''א בלחוד פשטיה אלא אפילו מדרבנן דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר''א אלא משום דאכתי לא חיילי וכדקא מהדרי ליה אינהו דכיון דלא באו לכלל הקם אבל הכא לכ''ע מהניא אע''ג דלא שמע אלמא ושמע אישה לאו דווקא: הכא נמי לכי שמע. ולאינך נסחי דגרסי לעיל הכא דאמר לכי שמענא גרסי הכא נמי דאמר לכי שמענא ולאינך פרשו בתוספות דלאו למימרא דהוא אומר סתם מופר ליכי והנדר בטל מאליו כשישמענו אלא דאמר לה בהדיא בטל ליכי לכי שמענא: ת''ש האומר לאפוטרופוס וכו' מכאן ועד שאבא. משאצא לדרך עד שאשוב והיינו לישנא דמכאן ולא אמר מיום זה: ת''ל אישה יקימנו ואישה יפרנו. דכיון דכתב רחמנא אישה תרי זמני משמע דוקא אישה ולא השליח: מצינו בכל התורה שלוחו של אדם כמותו. וכדילפינן בפ' האיש מקדש (קדושין מב.): והא לא שמע ליה. כלומר בעל אלמא לא בעיא שמיעה וכי תימא לעולם אימא לך דבעי שמיעה ושאני הכא דאיכא שמיעה דאפוטרופוס וכיון דשלוחו של אדם כמותו הוה ליה כאילו שמע בעל תרצו בתוספות בשם הרב רבי יוסף ז''ל דליתא דאם איתא דבעי שמיעה מי איכא מידי דבעל לא מצי מפר ושליח מצי משוי דהא מהאי טעמא גופיה אוקים לה להך ברייתא במסכת נזיר (דף יב:) כר''א דס''ל דאדם מיפר נדרי אשתו קודם שתדור דאי לרבנן היכי לימא רבי יונתן מצינו בכל התורה כולה ששלוחו של אדם כמותו מי איכא מידי דאיהו לא מצי מיפר כיון דאכתי לא נדרה אשתו ושליח מצי משוי הלכך שפיר מוכח דלא בעיא שמיעה דכי שמע אפוטרופוס מאי הוי כיון דבעל לא מצי מיפר דהא לא שמע שליח נמי לא מצי מפר:

נדרים עב ע"ב