דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 216ימים לסיום הש״ס

נדרים סה ע"ב - Steinsaltz

Rabbi Abba raised an objection from a later mishna (66a): If one said: I will not marry ugly so-and-so as that is konam for me, and she is in fact beautiful, or if he called her black, and she is in fact white, or if he called her short, and she is in fact tall, he is permitted to her. Not because she was ugly and became beautiful, black and became white, or short and became tall, but rather, because the vow was mistaken from the outset. Granted, according to Rav Huna, who said that he is considered like one who makes his vow dependent on a matter, the mishna here taught the case of one who makes his vow dependent on a matter, and it taught there the case of a mistaken vow. But according to Rabbi Yoḥanan, who said that the mishna here is referring to a situation where the dog had already died, or the father had already repented, why do I need the mishna to teach the halakha of a mistaken vow twice? The Gemara comments: This is difficult.

MISHNA: And Rabbi Meir further said: The halakhic authorities may broach dissolution with him from that which is written in the Torah, and they may say to him: Had you known that through your vow you are transgressing the prohibition “you shall not take vengeance” (Leviticus 19:18) and the prohibition “nor bear any grudge” (Leviticus 19:18), and the prohibition “you shall not hate your brother in your heart” (Leviticus 19:17), and “you shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), as well as “and your brother should live with you” (Leviticus 25:36), as he, the one prohibited by the vow, is poor and now you are not able to provide him with a livelihood due to your vow, would you have vowed in that case? If he said in reply: Had I known that it is so, that my vow involved all these prohibitions, I would not have vowed; it is dissolved.

GEMARA: Rav Huna bar Rav Ketina said to the Sages: But let the one who stated the vow say with regard to the last claim: All who become poor do not fall upon me; it is not my responsibility to provide for this specific poor person. What is placed upon me to provide for him together with everyone else, I will provide to him when I give money to those collecting for the communal charity fund. They said to him: I say that anyone who falls into poverty and requires assistance does not fall into the hands of the charity collector first. Rather, his descent begins when he encounters hard times, and it is at this stage that he may require individual, direct support to prevent him from plunging into a state of absolute poverty.

MISHNA: The halakhic authorities may broach dissolution with a man by raising the issue of his wife’s marriage contract. If one takes a vow that would require him to divorce his wife, e.g., he prohibits her from deriving benefit from him, his vow may be dissolved by asking him whether he had considered how difficult it would be to pay her marriage contract.

The mishna relates: And an incident occurred with regard to one who vowed against his wife deriving benefit from him, and her marriage contract was worth four hundred dinars. And he came before Rabbi Akiva, and he obligated him to give her the payment of her marriage contract. He said to Rabbi Akiva: My teacher, my father left eight hundred dinars as our inheritance, of which my brother took four hundred and I took four hundred. Isn’t it enough for my wife to take two hundred and I will have two hundred? Rabbi Akiva said to him: Your claim is not accepted, as even if you sell the hair on your head, you must give her the full payment of her marriage contract. He said to him: Had I known that it was so, that I would have to give her all my property, I would not have vowed. And Rabbi Akiva permitted her to derive benefit from him.

GEMARA: The Gemara questions the comment made by Rabbi Akiva, that even if the man were to sell the hair on his head, he must pay her the full sum of her marriage contract: Is movable property mortgaged for the payment of a marriage contract? The Rabbis maintain that only land owned by the husband is mortgaged for the payment of a marriage contract, so why should he have to sell the hair on his head? Abaye said: He said that the father had left land worth eight hundred dinars, and he received four hundred dinars’ worth of land, so all of his land is equal in value to his wife’s marriage contract. The Gemara raises a difficulty: But the mishna teaches that he must pay even from: The hair on his head, and the hair on his head is movable property. The Gemara answers: This is what he said: You must pay the marriage contract from the land even if you will need to sell the hair on your head and use the proceeds from the sale in order to eat, as you will have no other source of income.

The Gemara poses a question: Should you conclude from the mishna that arrangements are not made with a creditor, but instead, the entire sum is collected immediately, without reaching an agreement with the husband’s creditors to leave him some money to support himself? The Gemara refutes this suggestion: Rav Naḥman, son of Rabbi Yitzḥak, said:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סה - ב

מתיב רבי אבא מהמשנה הבאה, לקמן:

קונם שאיני נושא לפלונית כעורה. והרי היא נאה.

שאיני נושא פלונית שחורה. והרי היא לבנה.

שאיני נושא פלונית קצרה. והרי היא ארוכה -

הרי הוא מותר בה.

ומבארת המשנה את המקרים הללו:

הוא לא מותר בה מפני שהיתה כעורה בשעת הנדר ונעשת נאה לאחר מכן. או שהיתה שחורה בשעת הנדר ונעשת לאחר מכן לבנה. או שהיתה קצרה ונעשת ארוכה לאחר מנן.

אלא מדובר במקום שהנדר טעות, שבשעת הנדר היא היתה נאה או לבנה או ארוכה.

בשלמא לרב הונא, דאמר שטעם משנתנו משום שנעשה כתולה נדרו בדבר, שפיר נשנתה המשנה הבאה.

כי תחילה תנא כאן את דין תולה נדרו בדבר, ואילו במשנה הבאה תנא את דין נדר טעות.

אלא לרבי יוחנן, דאמר שטעם משנתנו הוא מחמת שכבר מת, וכבר עשה תשובה, והוא נדר טעות, אם כן, למה לי למתני תרי זימני, מדוע חזר ושנה התנא פעמיים בשתי המשניות את דין נדר טעות!?

ומסקינן: אכן, קשיא!

מתניתין:

ועוד אמר רבי מאיר: יש מקרים בהם פותחין לו לנודר פתח מן הכתוב שבתורה, ואומרין לו:

אם אסר על חברו בנדר להנות ממנו משום שביקש לשאול ממנו כלי, וחברו סירב לו, אומרים לו:

אילו היית יודע שאתה עובר על [ויקרא יט] "לא תקום", ועל "לא תטור", כיון שבנדר זה אתה נוקם ברעך או נוטר לו איבה על מה שעשה לך.

ואם נדר שלא לשאול בשלומו, אומרים לו: אילו היית יודע שאתה עובר בנדר זה על "לא תשנא את אחיך בלבבך", כי נדר זה הוא ביטוי של שנאה, וכמו כן אתה עובר בו על "ואהבת לרעך כמוך".

ואם היה המודר קרובו, מוסיפים ואומרים לו שבנדר זה הוא עתיד לעבור על [ויקרא כה] "וחי אחיך עמך". כי שמא יעני המודר, ואין אתה יכול לפרנסו מנכסיך, משום שאסרת אותם עליו.

ואם אמר הנודר: אילו הייתי יודע שהוא כן, לא הייתי נודר - הרי זה מותר.

גמרא:

שנינו במשנה, שיכולים לפתוח למי שאוסר את נכסיו על קרובו, בפתח, שמא יעני ולא יוכל לפרנסו מנכסיו.

אמר ליה רב הונא בר רב קטינא, לרבה:

נימא, מדוע שלא יאמר הקרוב, כל אחד דמעני, שנעשה עני, כולל קרובי - לאו עלי בלבד נפל העול לפרנסו.

אלא, רק מאי דמטי לי, מה שמוטל עלי לפרנסו בהדי דכולי עלמא, יחד עם כל הציבור, לפי החלק היחסי - מפרנסנא ליה. [7]

ואין זה פתח כלל.

אמר ליה רבה: אני אומר, כל הנופל מנכסיו, אינו נופל לידי גבאי של צדקה לפרנסו תחילה, אלא קרוביו צריכים לפרנסו, עד שיבדקו גבאי הצדקה אם יש בכוחם של קרוביו לפרנסו בעצמם, ונמצא שבנדר זה הוא מונע את פרנסת קרובו אם יעני.

מתניתין:

פותחין לאדם המדיר את אשתו מהנאתו בפרעון כתובת אשתו. [8] שאילו היה יודע שהוא חייב בפרעון כל כתובתה הוא לא היה נודר.

ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה, והיתה כתובתה ת' דינרים. ובא לפני רבי עקיבא, וחייבו ליתן לה כתובתה.

אמר לו: רבי! ח' מאות דינרים הניח לנו אבא בירושה, וממנה כל רכושי.

נטל אחי ד' מאות, ואני ד' מאות.

וכיון שכל רכושי הוא ד' מאות, האם לא דיה שתטול היא מאתים, מחצית מרכושי, ואני אשאר במאתים!?

אמר לו רבי עקיבא: אפילו אתה מוכר שער ראשך, ואין לך כל רכוש אחר - אתה נותן לה את מלוא כתובתה!

אמר לו: אילו הייתי שהוא כן, לא הייתי נודר.

והתירה רבי עקיבא בפתח זה.

גמרא:

והניחה הגמרא שהירושה היתה במעות, ולכן תמהה הגמרא:

מטלטלי - מי משתעבדי לפרעון כתובתה? והרי נחלקו בדבר רבי מאיר ורבנן, והלכה כחכמים שאין אשה גובה כתובתה אלא מן הקרקעות ולא מן המטלטלים!?

אמר אביי: קרקע שוה ח' מאות דינר הניח אביהם.

אך עדיין מקשה הגמרא: והקתני שאמר לו רבי עקיבא שאפילו הוא מוכר שער ראשו הוא צריך לפרוע את הכתובה, ושער ראשו - מטלטלי הוא!

ומשנינן: הכי קאמר לו רבי עקיבא: אפילו אין לך ממה להתפרנס, אלא אתה מוכר שער ראשך, ואוכל, וקונה לך אוכל בדמי שער ראשך - חייב אתה ליתן את כל הקרקע שבידך לפרעון הכתובה.

ומדייקת הגמרא מכך שאינו יכול להשאיר ברשותו כל רכוש לפרנסתו, אלא הוא נאלץ למכור שער ראשו:

שמעת מינה, שאין "מסדרין" סידור של מחיה לבעל חוב.

והיינו, שמצינו במי שנדר את ערכו להקדש, ואין בידו לשלם את מלוא הסכום אלא אם ישאר ללא אמצעי מחיה, מסדרים לו את האפשרות להתקיים, ומשאירים לו ממון כדי מזונותיו לשלשים יום, ואת כלי תשמישו החיוניים, ומהיתרה גובים את חובו להקדש. ונחלקו חכמים האם לומדים מדין ערכין לכל בעל חוב, שיש לסדר לו אפשרות מחיה, או שאין לומדים מערכין, אלא גובים ממנו את כל רכושו.

וכיון שאמר רבי עקיבא שאפילו אם הוא מתפרנס ממכירת שערות ראשו אין משאירים דבר בידו, משמע ממנו, שאין מסדרים לבעל חוב.

אמר רב נחמן ברבי יצחק: אין זו ראיה, כי לעולם מסדרים לבעל חוב, אלא כונת רבי עקיבא היא -

הערות

[7] ואת מה שאתן לגבאי הצדקה הוא יוכל להנות ממנו, לפי שאין הכסף מגיע אליו ממנו אלא מגבאי הצדקה. ר"ן ועוד ראשונים.

[8] יש ראשונים המבארים שנדר לגרשה [דהיינו, שנדר ממנה הנאה, או שהדירה הנאה ממנו עד שיגרשנה]. ויש המבארים שהדירה מהנאתו, שאז כופים אותו לגרשה.

מתיב [מקשה] ר' אבא מן המשנה להלן: אמר "קונם שאיני נושא לפלונית שהיא כעורה", והרי היא נאה, או שאמר "קונם שאיני נושא את פלונית לפי שהיא שחורה", והרי היא לבנה, או "קצרה", (נמוכה) והרי היא ארוכה (גבוהה) — מותר בה. לא מפני שכעורה ונעשת נאה, או שחורה ונעשת לבנה, או קצרה ונעשת ארוכה — אלא שהנדר היה טעות מתחילתו. בשלמא [נניח] לרב הונא שאמר נעשה כתולה נדרו בדבר, אם כן תנא [שנה] במשנתנו מקרה של תולה נדרו בדבר, שאף שנדר כראוי אלא היה זה על תנאי שאכן היא כעורה וכדומה, ותנא [ושנה] גם נדר טעות. אלא לדעת ר' יוחנן שאמר שיש להסביר שנדרו בטל משום שאומרים לו שעוד בטרם נדר כבר מת הכלב וכבר עשה האב תשובה, אם כן למה לי למתני תרי זימני [לשנות שתי פעמים] נדר טעות? ומעירים: אכן, קשיא [קשה] הדבר.

א משנה ועוד אמר ר' מאיר: פותחין לו לאדם בהתרת הנדר מן הכתוב שבתורה, ואומרין לו: אילו היית יודע שעל ידי הנדר שאתה עושה אתה עובר על "לא תקם" (ויקרא יט, יח), או על "לא תטר" (ויקרא יט, יח), או על "לא תשנא את אחיך בלבבך" (ויקרא יט, יז), או על "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). וכן על "וחי אחיך עמך" (ויקרא כה, לו) שהוא (המודר) עני ואין אתה יכול לפרנסו בגלל הנדר שנדרת. אם אמר הנודר: אילו הייתי יודע שהוא כן, שיש בכך איסורים אלה, לא הייתי נודר — במקרה זה הרי זה מותר.

ב גמרא אמר להו [להם] רב הונא בר רב קטינא לרבנן [לחכמים]: נימא [שיאמר] הנודר לגבי הטענה האחרונה: כל מי דמעני [שנעשה עני] לאו [לא] עלי הוא נפיל [נופל] ולא דווקא אני צריך לדאוג לו. מאי דמטי לי [מה שמוטל עלי] לפרנסו בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה [יחד עם שאר אנשים אפרנס אותו] כשאני נותן מעות לגבאי הצדקה. אמרי ליה [אמרו לו]: אני אומר כל הנופל לעניות ונזקק לעזרה אינו נופל ונזקק לידי גבאי צדקה תחלה, אלא קודם מתרושש מעט, ובאותו זמן אפשר עדיין לתמוך בו בעזרה אישית כדי שלא יגיע לידי עניות גמורה.

ג משנה פותחין לאדם בכתובת אשתו, שאם על ידי נדרו (כגון שנדר ממנה הנאה) יצטרך לגרש את אשתו, פותחים לו במה שלא העלה בדעתו כמה יקשה עליו לשלם את כתובתה.

ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות דינרים. ובא לפני ר' עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה. אמר לו: רבי, שמונה מאות דינרין הניח אבא בירושה. נטל אחי ארבע מאות מהם, ואני ארבע מאות. לא דיה לאשתי שתטול היא מאתים ואני מאתים? אמר לו ר' עקיבא: אין טענה זו מועילה, אפילו אתה מוכר שער ראשך — אתה נותן לה כתובתה. אמר לו: אילו הייתי יודע שהוא כן, שאני צריך לתת לה את כל רכושי — לא הייתי נודר. והתירה ר' עקיבא להנות מנכסי בעלה.

ד גמרא על הביטוי שאמר ר' עקיבא "אתה מוכר שער ראשך" תוהים: מטלטלי מי משתעבדי [מטלטלים האם הם משתעבדים] לפרעון כתובה? אמר אביי: מדובר כאן שירש מאביו קרקע שוה שמונה מאות דינר. ומקשים: והקתני [והרי הוא שונה] "שער ראשו", ושער ראשו מטלטלי [מטלטלים] הוא! ומתרצים: הכי קאמר [כך אמר]: את הכתובה חייב אתה לתת (מן הקרקע), ואפילו על ידי כך תגיע למצב בו אתה מוכר שער ראשך ואוכל משום שאין לך מקור אחר לפרנסה.

ושואלים: האם שמעת מינה [שומע אתה מכאן] כי אין מסדרין לבעל חוב, שגובים הכל מן החייב, ואין עושים הסדר עם הנושים שישאירו לו מעט כדי שיוכל להתקיים? ודוחים: אמר רב נחמן בר' יצחק:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rabbi Abba raised an objection from a later mishna (66a): If one said: I will not marry ugly so-and-so as that is konam for me, and she is in fact beautiful, or if he called her black, and she is in fact white, or if he called her short, and she is in fact tall, he is permitted to her. Not because she was ugly and became beautiful, black and became white, or short and became tall, but rather, because the vow was mistaken from the outset. Granted, according to Rav Huna, who said that he is considered like one who makes his vow dependent on a matter, the mishna here taught the case of one who makes his vow dependent on a matter, and it taught there the case of a mistaken vow. But according to Rabbi Yoḥanan, who said that the mishna here is referring to a situation where the dog had already died, or the father had already repented, why do I need the mishna to teach the halakha of a mistaken vow twice? The Gemara comments: This is difficult.

MISHNA: And Rabbi Meir further said: The halakhic authorities may broach dissolution with him from that which is written in the Torah, and they may say to him: Had you known that through your vow you are transgressing the prohibition “you shall not take vengeance” (Leviticus 19:18) and the prohibition “nor bear any grudge” (Leviticus 19:18), and the prohibition “you shall not hate your brother in your heart” (Leviticus 19:17), and “you shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18), as well as “and your brother should live with you” (Leviticus 25:36), as he, the one prohibited by the vow, is poor and now you are not able to provide him with a livelihood due to your vow, would you have vowed in that case? If he said in reply: Had I known that it is so, that my vow involved all these prohibitions, I would not have vowed; it is dissolved.

GEMARA: Rav Huna bar Rav Ketina said to the Sages: But let the one who stated the vow say with regard to the last claim: All who become poor do not fall upon me; it is not my responsibility to provide for this specific poor person. What is placed upon me to provide for him together with everyone else, I will provide to him when I give money to those collecting for the communal charity fund. They said to him: I say that anyone who falls into poverty and requires assistance does not fall into the hands of the charity collector first. Rather, his descent begins when he encounters hard times, and it is at this stage that he may require individual, direct support to prevent him from plunging into a state of absolute poverty.

MISHNA: The halakhic authorities may broach dissolution with a man by raising the issue of his wife’s marriage contract. If one takes a vow that would require him to divorce his wife, e.g., he prohibits her from deriving benefit from him, his vow may be dissolved by asking him whether he had considered how difficult it would be to pay her marriage contract.

The mishna relates: And an incident occurred with regard to one who vowed against his wife deriving benefit from him, and her marriage contract was worth four hundred dinars. And he came before Rabbi Akiva, and he obligated him to give her the payment of her marriage contract. He said to Rabbi Akiva: My teacher, my father left eight hundred dinars as our inheritance, of which my brother took four hundred and I took four hundred. Isn’t it enough for my wife to take two hundred and I will have two hundred? Rabbi Akiva said to him: Your claim is not accepted, as even if you sell the hair on your head, you must give her the full payment of her marriage contract. He said to him: Had I known that it was so, that I would have to give her all my property, I would not have vowed. And Rabbi Akiva permitted her to derive benefit from him.

GEMARA: The Gemara questions the comment made by Rabbi Akiva, that even if the man were to sell the hair on his head, he must pay her the full sum of her marriage contract: Is movable property mortgaged for the payment of a marriage contract? The Rabbis maintain that only land owned by the husband is mortgaged for the payment of a marriage contract, so why should he have to sell the hair on his head? Abaye said: He said that the father had left land worth eight hundred dinars, and he received four hundred dinars’ worth of land, so all of his land is equal in value to his wife’s marriage contract. The Gemara raises a difficulty: But the mishna teaches that he must pay even from: The hair on his head, and the hair on his head is movable property. The Gemara answers: This is what he said: You must pay the marriage contract from the land even if you will need to sell the hair on your head and use the proceeds from the sale in order to eat, as you will have no other source of income.

The Gemara poses a question: Should you conclude from the mishna that arrangements are not made with a creditor, but instead, the entire sum is collected immediately, without reaching an agreement with the husband’s creditors to leave him some money to support himself? The Gemara refutes this suggestion: Rav Naḥman, son of Rabbi Yitzḥak, said:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

*ועוד אמר ר"מ פותחין לו לאדם מן הכתוב שבתורה ואומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני הוא ואין אתה יכול לפרנסו ואמר אילו הייתי יודע כן לא הייתי נודר הרי זה מותר:

א"ל רב (ג) אחא בר רב קטינא לרבה ולימא כל דמעני לאו עלי נפל מאי דמטי ליה לפרנסו בהדי כולי עלמא מפרניסנא ליה א"ל אני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה:

פותחין לו לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר מאשתו הנייה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה א"ל רבי שמונה מאות דינרים הניח אבא ונטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים א"ל רבי עקיבא אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר והתירו ר"ע.

אלא לרבי יוחנן דאמר כבר מת וכבר עשה תשובה, למיתנא תרין זמנין נדר טעות למה לי. קשיא לי אדרבה טפי קשה לרב הונא דהא רב הונא פיגל רישא וסיפא, דאילו ברישא קתני שאינו כנולד ופותחין בהם והיינו מת או שעשה תשובה ואילו בסיפא אמרינן לא מפני כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה, כלומר דאילו כן נולד הוי ולא פתחינן, אלמא לא אמרינן נעשה כתולה בדבר. ושמא נאמר דמת ועשה תשובה אפשר למימר בהו דהוי כתולה נדרו בהכי, משום דשייכי טפי דמיתה שכיחא, ותשובה נמי עבידי רשיעי דעבדי תשובה, אבל כעורה לחזור נאה ושחורה שתחזור לבנה אינו מצוי, ובדוקא נדר ולאו כתולה נדרו בהם, ואפילו הכי אמר רבי ישמעאל שפותחין בהן מפני שגם זה הוא מצוי, דבנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנולתן, ובהסתלק הגורם שהוא העניות יחזור הנוי למקומו, כן נראה לי, וקיימא לן כרב הונא דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר, דהא סלקא הא דרבי יוחנן בקושיא. ירושלמי: [כאן פרק תשיעי הלכה ג']: מפני שהוא כתולה נדרו בדבר, באומר קונם שאני נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לובש לבנים מותר, ר' זעירא בשם ר' יוחנן אף הוא אינו צריך היתר חכמים.

פותחין בימים טובים. וכולה מתניתין

דנדר שהותר מקצתו הותר כולו. כתבתיה בארוכה בפרק אראבעה נדרים בסייעתא דשמיא.

מטלטלי מי משתעבדי לכתובה אמר אביי קרקע שוה שמנה מאות זוז קאמר. מהכא שמעינן דכתובה לא גביא ממטלטלי ואפילו מיניה דידיה משום דכל אסמכתא דאיתתא ליתא אלא אמקרקעי משום דלא ניתנה לגבות אלא לאחר כמה ימים ואין לה זמן קבוע ומסתלקת דעתה מן המטלטלין וכבר כתבתיה בארוכה בקדושין [סה, ב] פרק האומר בשמעתתא דחבילה בסייעתא דשמיא.

ועוד אר"מ פותחין לו לאדם מן הכתוב בתורה ואומרים לו אילו היית יודע כי בהדירך חבירך מנכסיך אתה עובר על לא תקום ולא תטור את בני עמך ולא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו מפני שנכסיך אסורין לו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואמר אילו הייתי יודע כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. פי' שמתירין לו ע"י פתח זה. וכי תימא ומאי שנא מהא דאמרינן לעיל [דף כב.] דלא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב כל הנודר כאילו בנה במה ונקרא רשע וליכא למימר דהנהו אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר דהא ליתא דודאי הלכתא כר' מאיר בהא דלא אשכחן רבנן דפליגי עליה דר' מאיר וכן נראה דעת רבינו ז"ל והא שקלו וטרו בה אמוראי אלא הנכון דהנהו דלעיל דהוי איסורא דתלי בנדרא גופיה לא פתחי' אבל בהני שהן איסורין שהן חוץ לגופו של נדרא אלא שהנדר גורם לעשותם אם הוא מתקיים פותחין בהם:

א"ל רב הונא בר רב קטינא לרבה ולימא כל דמיעני לאו עילאי נפיל מאי דמטי לי לפרנוסי בהדי כ"ע מפרנסא ליה. כלומר מפני קיום הנדר היאך הוא עובר על וחי אחיך עמך לימא שאינו מוטל עליו לבדו לפרנס כל מי שיעני אלא עם שאר הצבור והרי הוא נותן לו הראוי לו להתפרנס על ידי הגבאי ויתפרנס על ידו פי' אתא לאשמעינן דמאן דמדיר חבריה מנכסיה לא מתסר בקופה של צדקה מפני חלקו של זה שאין בדעתו של זה אלא לאסרו מן המיוחד לו וגם אין בידו לאסרו (מיהא) [דהא] ודאי מצי אמר משל שאר בני אדם אני נוטל כההיא דאמרינן התם [לעיל דף מו.] לתוך של חבירך אני נכנס והא עדיפא טפי ומודו בה כ"ע דהא על דעת גבאי נתן לתת למי שירצה ונסתלק ממנו:

א"ל אני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה. פי' ובתחלה מתפרנס ע"י היחידים בצנעא:

מתני' פותחין לו לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר הנאה מאשתו והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבא וחייבו לתת לה כתובתה. פי' וחייבו לגרשה וליתן לה כתובתה דאילו מקמי הכי לא אפשר שלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים דבעל לכולי עלמא כדאי' בכתובות [דף פא.]:

א"ל ר' שמנה מאות זוז הניח אבא נטל אחי ד' מאות זוז ואני ארבע מאות לא די לה שתטול היא מאתים ואני מאתים א"ל ר' עקיבא אפי' אתה מוכר שער ראשך חייב אתה ליתן לה כתובתה אמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר והתירו רבי עקיבא ע"י פתח זה ואילו לא התירו כגון שנדר על דעת רבים היו כופין אותו לגרש וליתן לה כתובתה כיון שא"א לדור ביחד וליהנות זה מזה וכדאמרינן בירושלמי* מפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כ"ש ואילו הדירתו היא ממנה ונתברר שלא נתכוונה לכך היו כופין אותו גם כן לגרש כדאמרינן ביבמה שנדרה הנאה ביבם בחיי בעלה [יבמות דף קיא:] כופין אותו לחלוץ ואם נתכוונה לשם כך אין כופין אותו שהיא נתנה אצבע בין שיניה הילכך כל שהדירה הוא על דעת רבים שאין לו התרה עולמית כופין אותו לגרש והוי גט המעושה בישראל בדין שהוא כשר והתם תנן [כתובות דף ע.] המדיר את אשתו מליהנות (ב) לה יוציא ויתן כתובה והיינו שכופין אותו להוציא ויש אחרים באותו פרק שפירשו כירושלמי [פרק י"א הל' ז' בכתובות] שכופין על הכתובה ומבקשין על הגט היינו בדאפשר לה למיקם בנדרה ע"י הדחק כדפרישית התם הילכך בכי האי גוונא אין כופין אותו על הגט אבל קונסין אותו לפרוע כתובה כדי שימצא פתח לנדרו או יגרש מעצמו ואע"ג דבעלמא לא ניתנה כתובה להגבות מחיים דבעל [כתובות דף פא.]:

בשלמא רב הונא. דאמר תולה נדרו בד"א תנא תולה נדרו בד"א ותנא נדרו בטעות דתרי עניני נינהו רישא אשמועינן דלא הוי כנולד משום דתולה נדרו בד"א ופותחין בו ומתירו חכם וסיפא נדר בטעות ואפילו התרה לא בעי:

אלא לר' יוחנן. דאמר וכבר מת ור"מ אוסר ורבנן שרו משום דהוי נדר טעות:

תרי זימני נדר טעות ל"ל. אי למסתם כרבנן בלא"ה יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דאפי' ר"מ מודה בהך דלקמן דהכא גזר ר"מ מת כבר אטו מת אח"כ אבל לקמן לא שייך למגזר היתה לבנה אטו נעשית לבנה אח"כ דמילתא דלא שכיחא היא:

מתני' שהיית עובר על לא תקום ולא תטור. כגון שנדר שלא להשאיל כליו לשכניו על שלא השאילו לו והני קראי דרשינן להו ביומא (דף כג.) על שאלת כלים:

ועל לא תשנא את אחיך. שנדר שלא לשאל בשלומו:

גמ' כל דמיעני לאו עלי נפל. מה פתיחה היא זו שמא יעני וכי כל מי שהוא עני עלי מוטל לפרנסו:

מאי דמטי לי לפרנסו בהדי כ"ע מפרנסנא ליה. כלומר בשביל זה לא הייתי נמנע מלהדירו כי הייתי נותן לכיס צדקה ליד גבאין אחרים ומה שאני נותן יתנוהו לאחרים ויפרנסוהו ממה שאחרים נותנים:

אינו נופל לידי גבאי תחילה. אלא כשהעני אדם מוטל על הקרובים תחלה לפרנסו עד שיעיינו הגבאין אם אין סיפק ביד הקרובים אז יפרנסוהו:

מתני' פותחין לו בכתובת אשתו. בפרעון כתובה אם נדר לגרשה:

גמ' ש"מ מטלטלי משתעבדי לכתובה. ופליגי בה ר"מ ורבנן בפרק האשה שנפלו (כתובות דף פא:) דרבנן אמרי כתובה גריעא מב"ח ואפי' מיניה לא גביא ממטלטלי והכא קתני דגובה מד' מאות דינרין:

ושער ראשו מטלטלי הוא. בעומד ליגזז ומתני' סתמא קתני אפי' בעומד ליגז:

אפי' אתה מוכר שער ראשך. למזונותיך:

שמע מינה אין מסדרים לב"ח. אין מעריכין אותו להניח לו מזונו של שלשים יום וכלי תשמישו כדתנן בפ' שום היתומים בערכין ופלוגתא היא בפרק המקבל:

משנה ועוד אמר רבי מאיר פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרין לו אלו היית יודע שאת עובר על לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך או שמא יעני ואין את יכול לפרנסו אמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר אמר הר"ם פי' הרי זה מותר אחר שאלה לחכם והיא ההלכה שלא אפשר מבלתי שאלת חכם והתרה ויהיה בפני זה האיש אשר נשבע שלא יהנה לו לאומרם המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו והביאו ראיה על זה מאמרו שוב מצרים אמר לו במדין נדרת לך והתיר נדריך דכתיב ויואל משה:

אמר המאירי ועוד אמר רבי מאיר שפותחין לאדם במה שכתוב בתורה כלומר שאם הדיר את חבירו שלא יהנה מנכסיו מתורת נקמה או מדרך שנאה אומרין לו אלו היית יודע שהיית עובר על מה שכתוב בתורה לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך מי נדרת וכן אם המודר עני אע"פ שאחר הנדר העני אומרין לו אלו היית יודע שיעני ואי אתה יכול לפרנסו ותעבור על וחי אחיך עמך מי נדרת שהרי העוני מצוי הוא ופותחין בו כמו שביארנו וכל שאומר שאלו ידע לא היה נודר מתירין לו את נדרו:

ואף על פי שאין פותחין בכבוד המקום לא נאמר כן אלא דרך כלל על שהוא מכעיסו במה שהוא קל בנדרים אבל כשנודר בדבר שמצד עצמו של דבר הוא מכעיסו כגון קונם סכה שאני עושה וכו' והדומים לה שהרי הנדרים חלים על דבר מצוה ודאי פותחין לו בהם כמו שביארנו במשנה הראשונה והוא שאמרו בתלמוד המערב בדברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו בדברים שבינו לבין המקום פותחין לו בכבוד המקום כיצד קונם סכה שאני עושה וכו':

ובזו של עוני מיהא שאלו בגמרא מה פתח בדבר זה עד שיתחרט בשבילו ולימא להו אטו כל דמעני עלאי נפיל מאי דמטי לי לפרנוסי בהדי כולי עלמא עבידנא ליה כלומר וכי כל אדם שיעני מוטל הוא עלי עד שאתחרט בכך יתפרנס מן הצבור דרך כלל וחלקי עמהם בקופה ותמחוי ותירצו כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה כלומר שאין הגבאי יודע בצערו וכן שממתין נדבת הקרובים עליו והרי בין כך ענינו מוטל על היחידים ולמדנו מכאן שהמודר הנאה מאחד לא נאסר בקופה ותמחוי ובשאר עניני הצבור אע"פ שיש למדיר חלק בהם:

משנה פותחין לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר מאשתו הנייה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה אמר לו רבי שמנה מאות דינר הניח אבא ונטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דייה שתטול היא מאתים ואני מאתים אמר לו ר' עקיבא אפילו את מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה ואמר אלו היית יודע שהוא כן לא היית נודר והתירו רבי עקיבא אמר הר"ם פי' העיקר אצלנו מטלטלי לא משתעבד לכתובה אלא בתקנת רבנן בתראי ולזה מבואר בתלמוד שאלו הד' מאות זוז שכבר היו אצלו הקרקע שוה זה השיעור ואמר לו אפילו לא ישאר לך כלום אחר נתינת הכתובה עד שתצטרך למכור שער ראשך דרך משל כדי שתאכיל אותה תתן לה אבל לא ר"ל שתתן הכתובה מדמי המטלטלין:

אמר המאירי פותחין לאדם בכתובת אשתו כלומר ואין דנין פירעון הכתובה בנולד ומעשה באחד שהדיר את אשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתבתה כדין האמור במדיר את אשתו על הדרך שביארנו במסכת כתובות ואמר לו שמנה מאות דינרין הניח אבא נטל אחי ארבע מאות זוז לא דיה שאחלוק עמה ותטול היא מאתים ואני מאתים ואמר לו ר' עקיבא אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה ופירשוה בגמרא שקרקע היה בידו שוה ארבע מאות וזה שאמר ואני ארבע מאות פירשו בקרקע שוה ארבע מאות שאלמלא כן מטלטלי לכתובה לא משתעבדי ולמדת שמה שאמרו מטלטלי לכתובה לא משתעבדי פירושו אף בחיי הבעל ולא נאמר מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה אלא בבעל חוב שגמלו חסד אבל לכתובה לא שמתוך שאין כתובה ניתנת לגבות אלא לאחר כמה ימים לפי מחשבתם ואין לה זמן קבוע אין דעתה של אשה סומכת על המטלטלין כלל אלא על הקרקע וכן יראה בשלישי של קדושין בשמועת החבילה וכבר הארכנו בענין בכתובות פרק נכסים פ"ב א' ומה שאמר לו אפילו אתה מוכר שער ראשך לא לפירעון הכתובה שמטלטלין נינהו שסתמו עומד הוא ליגזז אלא שפירשוהו בגמרא כך אפילו אתה צריך למכור שער ראשך לצורך מזונותיך צריך אתה לפרוע הכתובה מן הקרקע:

ואע"פ שאמרו מסדרין לבעל חוב להניח לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש אפי' מן הקרקע אם אין שם מטלטלין ושאר דברים שבסדור זה על הדרך שביארנום בתשיעי של מציעא ואף בזו היה לנו להניח לו אף מן הקרקע מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש והיאך אמר לו אפי' אתה מוכר שער ראשך כלומר שלא ישאר בידך אפילו מחית רגע פירושו שמכל מקום אין מקרעין את הכתובה וכשיתעשר יפרע לה ופירוש הדברים אם אתה רוצה שתחזור הכתובה לידך ותפטר אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה חייב ליתן לה כתבה ולא תפטר במה שבידך הא אם אי אתה רוצה שתחזור הכתבה לידך אתה פורע מה שישאר בידך אחר הסדור ולכשיזדמן לך אתה פורע את השאר ואף ע"פ שסדור בעל חוב מסדור ערכין למדנוהו מגזרה שוה של מיכה מיכה ואלו בערכין כל שהוא עני והעריך וסדרו לו ונתן מה שבידו כל שהגיע לסלע נפטר ואפילו העשיר אינו צריך ליתן עוד כלום כמו שיתבאר במקומו לא למדנו בעל חוב מערכין אלא לומר שמסדרין לזה כזה אבל לענין השגת יד לא למדנו ובבעל חוב כל שתשיג ידו אחר כן חייב לפרוע:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

אלא לרבי יוחנן דאמר כבר מת וכבר עשה תשובה למיתנא תרי זימנין נדר טעות למה לי. קשיא לי אדרבה טפי קשה לרב הונא דהא לרב הונא פליגן רישא וסיפא דאלו ברישא קתני שאינן כנולד ופותחין בהם והיינו מת או שעשה תשובה ואלו בסיפא אמרינן לא מפני כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה כלומר דאלו כן נולד הוי ולא פתחינן אלמא לא אמרינן נעשה כתולה בדבר. ושמא נאמר דמת ועשה תשובה איפשר למימר בהו דהוי כתולה נדרו בהכי משום דשייכי טפי דמיתה שכיחא ותשובה נמי עבידי רשיעי דעבדי תשובה. אבל כעורה לחזור נאה ושחורה שתחזור לבנה אינו מצוי ובדוקא נדר ולא כתולה נדרו בהן. ואפילו הכי א"ר ישמעאל שפותחין בהן מפני שגם הוא מצוי דבנות ישראל נאות ה7 אלא שהעניות מנוולן ובהסתלק הגורם שהוא העניות יחזור הנוי למקומו. כן נראה לי. וקיימא לן כרב הונא דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר דהא סלקא הא דרבי יוחנן בקושיא. הרשב"א ז"ל.

מתניתין ועוד אמר רבי מאיר פותחין לו לאדם מן הכתוב שבתורה פירוש על מי שהדיר את הנאת נכסיו לחבירו. ואומרים לו אלו היית יודע שאת עובר על לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו ואמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. פירוש וקיימא לן כרבי מאיר דלא אשכחן דפליגי רבנן עליה. וכי תימא מאי שנא דפתחינן בהא ולא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב ולא פתחינן נמי בכל הנודר כאלו בנה במה ולא פתחינן נמי בכל הנודר נקרא רשע כדכתבינן לעיל. ואיכא למימר התם הוא דלא פתחינן באיסורא דנדרא גופיה (דנדרא הוא דפתחינן) אבל באיסורא דאיתיה בר מאיסורא דנדרא גופיה דהיינו שאם בא לקיים את נדרו הרי עובר על לא תקום ולא תשנא את אחיך וככולהו הנך דמתניתין פתחינן. הרנב"י ז"ל.
גמרא לימנו ליה גבאי בהדי כולי עלמא מפרנסא ליה פירוש ימנו גבאין לצורך כל עניני העיר ואתן חלקי עמהם ויתנו חלקי לשאר עניים שלא הדרתי וחלק האחרים לזה. מפרנסא ליה פירוש יפרנסוהו מכיס של צדקה שנתתי חלקי ובהתר שלא יתנו לזה מחלקי כדפרישית. לישנא אחרינא ועיקר לימנו ליה גבאי ואתן לגבאי חלקי והוא מותר בה כדתנן לעיל היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר במתנה והלה מותר בה ובתוך כך לא יתחרט שהרי לא יעבור על מה שכתוב. ומתרץ ודאי יעבור שאני אומר כל הנופל בעוני וצריך למזונות אינו נופל ליד גבאי תחלה אינו מוטל על הגבאי לפרנסו אלא הקרובים מחוייבים לפרנסו ועליהם מוטל עשה דוחי אחיך עמך תחלה פירוש עד שיעיינו בית דין אם אין ספק לקרובים אבל לאחר שעיינו שאין ספק לקרובים מוטל על הגבאים. ומתניתין במדיר קרובו הילכך בשביל כך מתחרט ואף על פי שאיפשר לו לפרנסו על ידי מתנת אחר שבושת וטורח הוא לו אבל ליד גבאי ליתן אין לו בושת וטורח. הרא"ם ז"ל. וכן דעת הרנב"י ז"ל וז"ל: אמר ליה רב חנא בר קטינא לרבא ולימא כל דמעני לאו עלי נפיל כלומר איני מוטל עלי יותר משאר הקהל והילכך איני עובר על לא תקום ולא תשנא וכו' מאי דמטו לי לפרנוסי בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה כלומר לפי חלקי המגיעי אפרנסנו. אמר ליה אני אומר כל הנופל אין נופל ליד גבאי תחלה פירוש אלא היחידים חייבים לפרנסו תחלה דרך צנעא וכבוד מפני שאין הגבאי בקי אלא ברגילים לקבל הימנו ואינו מכירו לזה הילכך כל מי שמבקש ממנו תחלה חייב לפרנסו. ושמעינן מיהא שהמודר הנאה מחברו מותר ליהנות מקופה של צדקה אף על פי שיש בה חלק מן המדיר שלא נתכוון אלא להדירו משל המיוחד לו. עד כאן. וכן דעת הריטב"א ז"ל.

שמע מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה דקתני שהיה רבי עקיבא רוצה להגבותו משמונה מאות דינר שהניח אביו (ואינו פסוקי') ואנן פסקינן בכתובות פרק האשה ממקרקעי ולא מטלטלי בין לכתובה בין למזונות וכו'. והא דאמרינן בבבא קמא פרק ראשון מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה בבעל חוב קאמר אבל כתובה לא. והא קתני ושער ראשו העומד ליגזז מטלטלי הוא אבל בשאינו עומד ליגזז אמרינן בסנהדרין פרק ראשון (דלהיו) דלאו מטלטלי הוא. שטה. ואומר רבי שהלכה היא שאין מסדרין דאשמועינן לרשב"ג במתניתין דמקבל דאמר אין מסדרין וכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. ורבה בר אבוה ששאל לאליהו והשיב לו דגמרינן מיכה מיכה למאן דאמר מסדרין מפרש טעמא. ולא גרסינן התם מהו שיסדרו בבעל שמשמע שהלכה למעשה שאלו אלא הכי גרסינן מנין שמסדרין פירוש מאן דאית ליה מסדרין מנין לו והשיבו גמרינן מיכה מיכה מערכין. הרא"ם ז"ל.

גמרא נדר טעות קשיא כצ"ל:

רש"י נודר הס"ד עלמא הס"ד בעניות אינו הד"א בגמרא הס"ד משתעבדי הס"ד:

בד"ה ש"מ אין מסדרין נ"ב מפי' ישן משיירין יום הס"ד:

ברא"ש בד"ה בשלמא כו' חכם וסיפא כצ"ל:

בד"ה מאי דמטי כו' הייתי נמצא כו' צ"ל נמנע:

ר"ן א"נ אי אמר כצ"ל:

בד"ה ועוד כו' במה דהתם כצ"ל אפי' על כצ"ל:

בד"ה ולימא כו' נפל שאני כצ"ל ורבנן הס"ד כתובתה הס"ד:

בד"ה ה"ק כו' היא טרפה כל כצ"ל לאכול הס"ד מסדרים הס"ד:

בד"ה ומדאמרינן כו' דעלמא דנהי דמטלטלי כצ"ל:

ר"ן ד"ה תנא תולה. והא דל"א בסיפא גבי כעורה ונעשית נאה האי טעמא. כצ"ל. ור"ל דהוה כתולה נדרו בדבר. והתוי"ט שם במחכ"ת ל"ד שכתב וא"ת מ"ש מהאומר שאביה רע כו' דהוי נדר טעות. דנדר טעות לא הוי אלא היכא דכבר מת. והתם נמי שרינן בהיתה נאה מעיקרא:

בא"ד א"נ אי אמר הכי שאני כו'. כצ"ל וכ"ה בתוי"ט שם:

ר"ן ד"ה ולימא. וקתני ליה בהדי מן הכתוב בתורה. כצ"ל:

ר"ן ד"ה ש"מ אין מסדרין. ומזון למ"ד יום וכסות שנים עשר חדש. כצ"ל:

רא"ש ד"ה ושער ראשו מטלטלי הוא. בעומד ליגזז. הן זה פלוגתת רשב"ג ות"ק בסנהדרין (טו) בברייתא ולתנא קמא לאו כגזוז דמי. ובנזיר (נא) נשאר בבעיא ע"ש וצ"ע:

ר"נ ד"ה שמעת מינה כו' ומזון שנים עשר חדש. ומזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש כצ"ל:

מתיב רבי אבא וכו' והרי היא נאה: אלא שהנדר בטעות. מעיקרא ולא הוי נדר: בשלמא לרב הונא. תנא רישא תולה נדר בדבר וסיפא תנא תולה נדר בטעות דאינו נדר: אלא לרבי יוחנן כו': מתני' על לא תקום ולא תטור. שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך או שעשה לך דבר שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך התורה הזקיקתו לפרנסו ולאוהבו ולהחיותו: שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו. מחמת נדרך: ואם אמר אילו הייתי יודע. בשעת הנדר בכל אזהרות הללו לא הייתי נודר: גמ' ונימא כל דמיעני. אמאי פותח לו שמא יעני לימא ליה מדיר לאו כל דמיעני נפול עלי לפרנסו ימנו לו גבאי לפרנסו ומאי דמטי לדידי למיהב לפרנסתו: בהדי כ''ע מפרנסנא ליה. ואמאי מוזקק אני לפרנסו טפי משאר עלמא: הא לא מצי טעון דכל הנופל. בעניות אינו נופל לידי גבאי תחילה אלא קרובים מתגלגלין עמו: מתני' אתה מוכר שער ראשך. מפרש בגמרא: ואמר. הבעל אילו הייתי יודע כו': גמ' ש''מ. מדקאמר ח' מאות זוז הניח לנו אבא רצונה ליטול מאתים ש''מ דמטלטלי משתעבדי לכתובה והא קי''ל (כתובות פא:) דלא משתעבדי: אמר אביי. ה''ק קרקע שוה ח' מאות זוז כו': והא קתני אפי' אתה מוכר שער ראשך. ומשמע דקאמר אפי' אין לך להשלים כתובה אלא משער ראשך זקוק אתה למוכרו ולהשלים לה: ושער ראשו מטלטלי הוא. דכל העומד ליגזוז כגזוז דמי: ה''ק. ר''ע אפי' אין לך מה לאכול אא''כ תמכור שער ראשך זקוק אתה ליתן לה כל הקרקע שיש לך: ש''מ אין מסדרין לבעל חוב. כלומר דהכל גובין ממנו ונותנין לבעל חובו מדקאמר ליה ר''ע אתה מוכר שער ראשך ותאכל והא קי''ל במס' ערכין (דף כג:) ובב''מ (דף קיד.) דמניחין לו כלי תשמישו ומטה ומפץ ושולחן ומזון ל' יום: הכי קאמר ליה. אפי' אתה נותן לה כל אשר לך שאין לך לאכול אלא שער ראשך אין קורעין לה כתובתה עד שתפרע לה הכל משלם. ואית דאמרי אין מסדרין לבעל חוב אין עושין לו סדר של חיות שאין מניחין לו מה שסדרו חכמים כדאמרינן התם שמניחין לו כלי תשמישו ומטה וכו':

בשלמא לרב הונא כו'. תרי מילי דלא דמו אהדדי לכך תנא לתרווייהו: אלא לר' יוחנן דאמר כבר מת והוי נדר טעות למה לי למתני. כלומר היינו הך דלקמן וטובא קשה דהא הכא פליגי רבנן ובהך דלקמן לא פליגי ואם כן צריכי טובא ואומר הר''ם דה''פ למה לי למתני תרתי ליתני הך בבא גבי הך דלקמן דמיירי בנדר טעות והכי נמי בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד.) דקאמר אלא למ''ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתא לאשמועינן ופירוש אמאי לא תנא האי מילתא דאבא שאול גבי ר''ג ורבי יהושע וכן התם דקאמר מאי קמ''ל יש ממזר מחייבי כריתות תנינא חדא זמנא כלומר וניתני התם מילתא דר''ע וטעמא דלא פליגי רבנן בהך דכעורה ונמצאת שהיא נאה דלא שייך למיגזר אטו היכא שאינה נאה בשעת הנדר ושוב נעשית נאה אבל הכא איכא למיגזר אטו מת או עשה תשובה דהוי נולד: שמא יעני. ונימא כל מאן דמתעני עלי נפיל. בתמיה ומאי פתיחה היא בשביל כך לא יתחרט ואף כי יעני אין מוטל עליו לפרנסו לימנו ליה גבאי ויתפרנס עם שאר עניי העיר: אינו נופל ליד גבאי תחלה. כלומר מיד שהעני אין הגבאי מפרנסו מיד ומוטל על היחידים לפרנסו: בכתובת אשתו. ולא אמרי' [דאין פותחין] בפרעון הכתובה דהוי נולד: מוכר שער ראשך. מפרש בגמרא: ש''מ מטלטלי משתעבדי לכתובה. ופליגי ביה ר''מ ורבנן בפרק האשה שנפלו (כתובות דף פא:) דרבנן סברי דכתובה גריעה מבמ''ח ולא משתעבדי לה מטלטלי דאפי' מיניה [אינה גובה] ': אפי' אתה מוכר שער ראשך ואוכל. כלומר צריך אתה ליתן לה כל אשר לך ואפי' תצטרך למכור שער ראשך למזונותיך אבל ודאי לפרוע הכתובה לא היה מוכר: ש''מ אין מסדרין לב''ח. ופלוגתא היא בפרק המקבל (ב''מ דף קיד.) דאיכא מ''ד מסדרין מניחין לו כלי תשמישו וכ''ש שער ראשו: לומר שאין מקרעין כתובה. ומיפטר דלעולם יתחייב בה אף אם אין לו בלתי שער ראשו ונפקא מיניה דאם יעשיר יפרענה כולה דלעולם מסדרין דנהי דטעמא דמסדרין דגמר מיכה [מיכה] מערכין ובערכין תנן נתן סלע והעשיר אינו נותן לו כלום י''ל דלענין השג יד לא גמרינן מערכין אלא לענין סידור דכתיב בקרא ואם מך הוא מערכך החייהו מערכך והלכך מדינא דב''ח י''ל דמסדרין אבל מדינא דהשג לא [נשוה] לערכין:

ר"ן
תנא תולה נדרו בדבר. והיינו רישא דשאביה רע ותנא נדר בטעות דהיינו סיפא נדר כעורה והרי היא נאה והא דלא אמרינן בסיפא גבי כעורה ונעשת נאה היינו טעמא משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות הלכך אומדים דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר משא''כ באשה כעורה שאין עשויה להיות נאה הלכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה הרשב''א ז''ל אי נמי אי אמר הכי שאני נושא אשה פלונית שהיא כעורה כדקתני שאביה רע ה''נ דמשמע כל זמן שהיא כעורה אבל הכא כיון דלפלונית כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר החכם הותיק ר' שמואל בן החכם הגדול רבי יהודה בר חסדאי ז''ל: מתני' ועוד אמר ר''מ פותחין מן הכתוב בתורה. דאע''ג דאסקינן בפ' ארבעה נדרים (לעיל כב.) דלא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב וכדשמואל דאמר כל הנודר אע''פ שמקיימו נקרא רשע וכדרבי נתן דאמר כל הנודר כאילו בנה במה דהתם שאני דהוו איומים גדולים ואי אפי' על דעת הנהו נדר יתבייש לומר כן נמצא שאין נדריו נתרין יפה אבל הני דמני תנא הכא לא חמירי לאינשי כולי האי: גמ' ולימא כל דמיעני לאו עלי נפול. היכי קתני דפותחין לו שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו וקתני ליה בהדיא מן הכתוב בתורה דאלמא מחייב בהכי לימא ליה כל דמיעני לאו עלי נפל שאני מחויב לפרנסו לבדי מאי דמטי לי לפרנסיה בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה ורשאי הוא בכך אע''פ שאסר עליו נכסיו שהרי לא יתן בידו אלא ליד גבאי וכיון שאם רצה גבאי ליתן לאחר הרשות בידו שרי דהוה ליה כי ההיא דתנן (לעיל מח.) נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בו: כל הנופל אין נופל לידי גבאי תחלה. אלא שואל מקרוביו ומתפרנס וההיא שעתא קעבר אקרא דכתיב וחי אחיך עמך: מתני' פותחין לאדם בכתובת אשתו. שאומרין לו אילו היית יודע שיהא עליך לפרוע כתובתה כלום נדרת אי אמר לאו מתירין אותו: גמ' שמעת מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה. פלוגתא היא דר''מ ורבנן (כתובות פא:): והא קתני שער ראשך ושער הראש מטלטלי הוו. ואמר לו ר''ע דמחייב לזבוני לפרוע כתובתה: הכי קאמר ליה אפי' אתה מוכר שער ראשך ואוכל. היא טורפת כל הקרקעות אפי' לא ישאר לך דבר אלא שתצטרך למכור שער ראשך לאכול: שמעת מינה אין מסדרים לב''ח. פלוגתא היא בפרק המקבל (ב''מ קיד.) איכא מ''ד דמניחין לו מטה ומפץ וכלי אומנותו ומזון י''ב חדש דגמר מיכה מיכה מערכין ואיכא מ''ד אין מסדרין ומדתנן הכא אפי' אתה מוכר שער ראשך ש''מ דאין מסדרין: לומר שאין מקרעים שטר כתובה. כלומר אין ה''נ דמסדרים מיהו ה''ק ליה אפי' אתה עושה לפנים משורת הדין ואינך רוצה בסדור לא תחשוב להפטר דלעולם אין קורעין כתובתה כדי שאם ימצא לך לאחר מכן תחזור ותגבה דנהי דתנן בערכין נתן סלע והעשיר אין לו עליו כלום וסדור מערכין גמרי' ליה ה''מ לענין סדור אבל לענין השג יד לא: ומדאמרי' הכא שמעת מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה שמעי' מהא דלדידן דקי''ל דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפי' מיניה דידיה לא משתעבדי וטעמא משום דאין זמן כתובה ידוע ושמא לא תגבה לעולם וכשהיא גובה אינה גובה אלא ע''י מיתה וגרושין הלכך לא סמכה דעתה אלא על הקרקע ומש''ה לרבנן הורע כחה של כתובה מחוב דעלמא אע''ג דמטלטלי דיתמי לבע''ח לא משתעבדי כי היכי דגבו מיניה אפי' מגלימא דעל כתפיה והכי מוכחא שמעתא דחבילה דבפרק האומר דקדושין (דף סה:) ולר''מ עדיפא טפי כתובה מבעל חוב דעלמא דנהי דמטלטלי דיתמי לבע''ח לא משתעבדי לכתובה משתעבדי:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד