דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 218ימים לסיום הש״ס

נדרים נג ע"ב - Steinsaltz

They taught that if he takes the vow in the Sabbatical Year he is permitted to eat garden vegetables only if he is in a place where people do not bring vegetables from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael. However, in a place where people bring vegetables from outside of Eretz Yisrael, where the halakhot of the Sabbatical Year do not apply, to Eretz Yisrael, he is prohibited from eating garden vegetables as well, as they are widely available, and therefore included in the unspecified word vegetable.

The Gemara comments that this distinction is like a dispute between tanna’im cited in a baraita: One may not bring vegetables from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael. Rabbi Ḥananya ben Gamliel says: One may bring vegetables from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael. The Gemara asks: What is the reason of the one who said that one may not bring vegetables from outside of Eretz Yisrael? Rabbi Yirmeya said: It is because a clod of earth might be brought with the vegetables to Eretz Yisrael. Earth from outside of Eretz Yisrael is ritually impure, and bringing it to Eretz Yisrael would spread ritual impurity in the land.

MISHNA: One who vows that cabbage is forbidden to him is prohibited from eating ispargus, as that is a type of cabbage. However, one who vows that ispargus is forbidden to him is permitted to eat cabbage.

One who vows that pounded beans are forbidden to him is prohibited from eating pounded bean stew [mikpa]. However, Rabbi Yosei rules that he is permitted to eat it. One who vows that pounded bean stew is forbidden to him is permitted to eat pounded beans according to all opinions. One who vows that stew is forbidden to him is prohibited from eating the garlic of the stew. However, Rabbi Yosei rules that he is permitted to eat the garlic. One who vows that garlic is forbidden to him is permitted to eat stew.

One who vows that lentils are forbidden to him is prohibited from eating ashishim, a dish made from lentils. However, Rabbi Yosei permits it. It is agreed by all opinions that one who vows that ashishim is forbidden to him is permitted to eat lentils.

If one says: Ḥitta, wheat in singular form, or ḥittim, wheat in plural form, are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from eating wheat, whether as flour or bread. If one says: Pounded bean or pounded beans are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from eating them, whether raw or cooked. Rabbi Yehuda says that if one says: Pounded bean or ḥitta is konam for me, and for that reason I will not taste them, he is permitted to chew them raw, as that is not the normal way to eat them, and therefore was not included in the intention of the vow.

GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Gamliel says that if one vows: Ḥitta is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from eating baked wheat, i.e., baked wheat bread, but he is permitted to chew wheat grains. If one says: Ḥittim are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from chewing wheat grains but is permitted to bake them, as this term is referring to grains of wheat. If one says: Ḥitta or ḥittin are konam for me, and for that reason I will not taste them ,he is prohibited both from chewing wheat grains and from baking wheat bread.

Similarly, if one says: Pounded bean is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from cooking pounded bean, i.e., from eating a dish of cooked pounded beans, as that is what the word pounded bean commonly means, but he is permitted to chew raw pounded beans. If one says: Pounded beans are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from chewing pounded beans but is permitted to cook them. If one says: Pounded bean or pounded beans are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from both cooking and chewing pounded beans.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נג - ב

אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל  לא שנו בברייתא, את הדין, שאם נדר מן הירק בשביעית מותר בירקות גינה, אלא רק במקום שאין מביאין שם ירק גינה מחוצה לארץ.

אבל במקום שמביאין שם ירק גינה מחוצה לארץ לארץ, אסור אף בירקות הגינה, כיון שרגילים שם לאכול בשביעית בין ירקות השדה ובין ירקות הגינה, אם כן ודאי שהתכוון לידור משתיהם.

כתנאי, מצאנו בזה מחלוקת תנאים האם מותר להביא ירק מחוץ לארץ.

דתניא: אין מביאין ירק מן חוצה לארץ לארץ.

רבי חנניה בן גמליאל אומר: מביאין ירק מחוצה לארך לארץ.

אם כן, לפי מאן דאמר שאסור להביא ירק מחוץ לארץ לארץ, הדין, שהנודר מן הירק בשביעית מותר בירקות הגינה ואסור בירקות השדה, כיון שלא מצוי ירקות הגינה, שאין מביאין ירקות הגינה מחוץ לארץ, לא התכוון לידור מירקות הגינה.

אבל לפי מאן דאמר מותר להביא ירק מחוץ לארץ, הדין שאסור אף בירקות הגינה.

והוינן בדברי הברייתא: מאי טעמא דמאן דאמר שסובר שאין מביאין ירק מחוץ לארץ לארץ?

אמר רבי ירמיה: טעמו של האוסר, משום שחושש שמא יכניס עמם לארץ, גוש מעפר חוץ לארץ הדבוק לשורשי הירקות, ויטמא את הארץ, שגזרו טומאה [4] על עפר חוץ לארץ משום ספק מת (מדור המבול, שהיו מתים בכל העולם, חוץ מארץ ישראל שלא היה שם מבול).

מתניתין:

א. הנודר מן הכרוב, אסור באיספרגוס [5] שבכלל הכרוב הוא.

אבל הנודר מן האיספרגוס מותר בכרוב שאין הכרוב כלול בשם איספרגוס.

ב. הנודר מן הגריסין - שהם פולין שנכתשו לחצאים, אסור במקפה - בתבשיל עבה של גריסים, לפי שהוא נקרא "מקפה של גריסים".

ורבי יוסי מתיר, לפי שבמקומו היו קוראים למקפה "מקפה" ולגריסין "גריסין".

אבל הנודר מן המקפה, מותר בגריסין לדברי הכל. שלא נדר מן הגריסים אלא מן התבשיל של הגריסים.

ג. הנודר מן המקפה, אסור בשום, כיון שהיו נותנים שום בתוך המקפה.

ורבי יוסי מתיר, לפי שלא אסר עליו בנדרו אלא את המקפה, ולא את השום.

אבל הנודר מן השום, מותר במקפה לדברי הכל.

ד. הנודר מן העדשים, אסור באשישים - פסולת של עדשים [6].

רבי יוסי מתיר, שסובר, שאין אשישים בכלל עדשים.

אבל הנודר מן האשישים, מותר בעדשים לדברי הכל.

ה. האומר: קונם חטה חטין שאני טועם, הדין שאסור בהן בחיטים, בין בצורה של קמח, בין בצורה של פת, משום ש"חיטה" בלשון יחיד, משמע פת אפויה מחיטים שהיא גוף אחד, ואילו "חיטים" בלשון רבים, משמע ללעוס גרעיני חיטה, שלועסים אותם אחד אחד, ולכן האומר בנדרו "חיטה חיטים" אוסר עליו את החיטים בכל צורה שהיא, ואסור בין בקמח בין בפת.

ו. האומר: קונם גריס גריסין שאני טועם, הדין שאסור בהן בגריסים, בין כשהם חיין, בין כשהם מבושלין.

רבי יהודה אומר: האומר: קונם גריס שאני טועם, בלשון יחיד, או האומר: קונם חטה שאני טועם, בלשון יחיד, הדין שמותר לו לכוס גריסים וחיטים חיים,

ואינו חולק על תנא קמא, אלא בא להשמיענו, שהנודר בלשון יחיד אין כוונתו אלא לתבשיל ולפת.

גמרא:

תניא: רבי שמעון בן גמליאל אומר:

א. האומר: קונם חטה שאני טועם, בלשון יחיד, אסור לאפות ולאכול פת, משום שפת אפויה היא גוף אחד. ומותר לכוס חיטים חיים, משום שלועסים אותם אחד אחד.

האומר: קונם חטים שאני טועם, בלשון רבים, אסור לכוס חיטים חיים, ומותר לאפות ולאכול פת.

האומר: קונם חטה חטין שאני טועם, שנדר גם בלשון רבים וגם בלשון יחיד, אסור בין לכוס חיטים חיים, בין לאפות ולאכול פת.

ב. האומר: קונם גריס שאני טועם, בלשון יחיד, אסור לבשל ולאוכלו מבושל, ומותר לכוס ולאוכלם חיים.

האומר: קונם גריסין שאני טועם, בלשון רבים, אסור לכוס ולאוכלם חיים, ומותר לבשל ולאוכלו מבושל.

האומר: קונם גריס גריסין שאני טועם, שנדר גם בלשון רבים וגם בלשון יחיד, אסור בין לבשל ולאוכלו מבושל, בין לכוס ולאוכלם חיים.

הדרן עלך פרק הנודר מן המבושל

הערות

[4] במסכת שבת טו, ב.

[5] איספרגוס - הר"ן פירש: שהוא ירק ממין הכרוב. הרמב"ם פירש: שהם המים ששלקו בהם את הכרוב.

[6] ר"ן ורא"ש, והמפרש פירש שהוא פת שמעורב בו קמח עדשים.

פרק שביעי - הנודר מן הירק

מתניתין:

לא שנו שמותר בירקות גינה בשביעית אלא במקום שאין מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ, ואז הכל משתמשים בשביעית רק בירקות השדה. אבל במקום שמביאין ירק מחוצה לארץ לארץ, שאין שביעית נוהגת בחוץ לארץ — אסור גם בירקות גינה בשנה השביעית.

ומעירים: הרי זה כתנאי [כמחלוקת תנאים] בענין זה: אין מביאין ירק מן חוצה לארץ לארץ, ר' חנניה בן גמליאל אומר: מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ. ושואלים: מאי טעמיה דמאן דאמר [מה טעמו של מי שאומר] אין מביאין? אמר ר' ירמיה: חוששים משום גוש אדמה של אדמת העמים שהיא מטמאה, שלא יביאו אותו יחד עם הירקות לארץ ישראל, ויגרום בה טומאה.

א משנה הנודר מן הכרוב — אסור באיספרגוס שהוא מין כרוב, אבל הנודר מן האיספרגוס — מותר בכרוב.

הנודר מן הגריסין (פול שגורסים, שוברים לחתיכות) — אסור במקפה (מרק עבה שעושים מגריסים), ור' יוסי מתיר. ולכל הדעות הנודר מן המקפה — מותר בגריסין עצמן. הנודר מן המקפה — אסור בשום שבתוכה שהוא חלק מהמרכיבים של המקפה, ור' יוסי מתיר. הנודר מן השום — מותר במקפה.

הנודר מן העדשים — אסור באשישים שהם מיני מאכל הנעשים מעדשים, ור' יוסי מתיר. והכל מודים שהנודר מן האשישים מותר בעדשים.

אמר "קונם חטה חטין שאני טועם" — אסור בהן בחיטים בין בצורת קמח בין הפת שנאפתה מהן. אמר "קונם גריס גריסין שאני טועם" — אסור בהן בין חיין בין מבושלין. ר' יהודה אומר: אם אומר "קונם גריס או חטה שאני טועם" מותר לכוס (לכסוס, לכרסם אותם) כשהם חיים (בלתי מבושלים), משום שאין דרכם להיאכל כך, ולא על דעת כן נדר.

ב גמרא תניא [שנויה ברייתא] ר' שמעון בן גמליאל אומר: אמר "חטה שאני טועם" — אסור לאפות ולאכול פת מקמח חטה, ומותר לכוס (לכסוס, לכרסם) חטה. אמר "חטים שאני טועם" — אסור לכוס ומותר לאפות, כי לשון זו מתייחסת דווקא לחיטים בגרגריהן. "חטה חטין שאני טועם" — אסור בין לכוס בין לאפות.

וכן, אם אמר "גריס שאני טועם" — אסור לבשל, שכך נקרא תבשיל של גריסים, ומותר לכוס, לכרסם אותם כשהם חיים. אמר "גריסין שאני טועם" — אסור לכוס ומותר לבשל. "גריס גריסין שאני טועם" — אסור בין לבשל בין לכוס.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

They taught that if he takes the vow in the Sabbatical Year he is permitted to eat garden vegetables only if he is in a place where people do not bring vegetables from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael. However, in a place where people bring vegetables from outside of Eretz Yisrael, where the halakhot of the Sabbatical Year do not apply, to Eretz Yisrael, he is prohibited from eating garden vegetables as well, as they are widely available, and therefore included in the unspecified word vegetable.

The Gemara comments that this distinction is like a dispute between tanna’im cited in a baraita: One may not bring vegetables from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael. Rabbi Ḥananya ben Gamliel says: One may bring vegetables from outside of Eretz Yisrael to Eretz Yisrael. The Gemara asks: What is the reason of the one who said that one may not bring vegetables from outside of Eretz Yisrael? Rabbi Yirmeya said: It is because a clod of earth might be brought with the vegetables to Eretz Yisrael. Earth from outside of Eretz Yisrael is ritually impure, and bringing it to Eretz Yisrael would spread ritual impurity in the land.

MISHNA: One who vows that cabbage is forbidden to him is prohibited from eating ispargus, as that is a type of cabbage. However, one who vows that ispargus is forbidden to him is permitted to eat cabbage.

One who vows that pounded beans are forbidden to him is prohibited from eating pounded bean stew [mikpa]. However, Rabbi Yosei rules that he is permitted to eat it. One who vows that pounded bean stew is forbidden to him is permitted to eat pounded beans according to all opinions. One who vows that stew is forbidden to him is prohibited from eating the garlic of the stew. However, Rabbi Yosei rules that he is permitted to eat the garlic. One who vows that garlic is forbidden to him is permitted to eat stew.

One who vows that lentils are forbidden to him is prohibited from eating ashishim, a dish made from lentils. However, Rabbi Yosei permits it. It is agreed by all opinions that one who vows that ashishim is forbidden to him is permitted to eat lentils.

If one says: Ḥitta, wheat in singular form, or ḥittim, wheat in plural form, are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from eating wheat, whether as flour or bread. If one says: Pounded bean or pounded beans are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from eating them, whether raw or cooked. Rabbi Yehuda says that if one says: Pounded bean or ḥitta is konam for me, and for that reason I will not taste them, he is permitted to chew them raw, as that is not the normal way to eat them, and therefore was not included in the intention of the vow.

GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Gamliel says that if one vows: Ḥitta is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from eating baked wheat, i.e., baked wheat bread, but he is permitted to chew wheat grains. If one says: Ḥittim are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from chewing wheat grains but is permitted to bake them, as this term is referring to grains of wheat. If one says: Ḥitta or ḥittin are konam for me, and for that reason I will not taste them ,he is prohibited both from chewing wheat grains and from baking wheat bread.

Similarly, if one says: Pounded bean is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from cooking pounded bean, i.e., from eating a dish of cooked pounded beans, as that is what the word pounded bean commonly means, but he is permitted to chew raw pounded beans. If one says: Pounded beans are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from chewing pounded beans but is permitted to cook them. If one says: Pounded bean or pounded beans are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited from both cooking and chewing pounded beans.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מן הכרוב אסור באיספרגוס מן האיספרגוס מותר בכרוב מן הגריסין אסור במקפה ורבי יוסי מתיר מן המקפה מותר בגריסין מן המקפה אסור בשום ורבי יוסי מתיר מן השום מותר במקפה מן העדשים אסור באשישים רבי יוסי מתיר מן האשישים מותר בעדשים:

ירושלמי* (א) רבי יוסי אזל לגבי רבי יסא דאשתמע ואפיק קומוי טלופחין מקליין וטחינן ומגבלן בדבש ומטגנן א"ל אילין אינון אשישים שאמרו חכמים והתם נמי איתמר על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון ושמע מינה דלרבנן אסור בקונדיטון:

חטה חטים שאני טועם אסור בהן בין קמח בין פת גריס גריסין שאני טועם אסור בהן בין חיין בין מבושלים רבי יהודה אומר אמר קונם גריס וחטה שאני טועם מותר לכוס חיין:

תנא רשב"ג אומר חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות חטה חטים שאני טועם אסור בין לכוס בין לאפות גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לכוס גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר לבשל גריס גריסין שאני טועם אסור בין לבשל בין לכוס:

סליק פירקא

מתני' מן המקפה מותר בגריסין. ירושלמי והוא שיהא רובן גריסין.

חטה שאני טועם אסור לאפות. פי' אסור בפת חטה, ירושלמי ואתמר כן א"ר יוסי כן אורחיה דבר נשא חמי פיתא נקיה ומימר ברוך דברא חטתא.

מתני' מן הכרוב אסור באספרגוס. פי' מין כרוב הוא: מן האספרגוס מותר בכרוב בגריסין אסור במקפה והוא תבשיל של גריסין עבה ור' יוסי מתיר דקסבר גריסין כשהן חיין משמע דאידך מקפה מקרי וכן נקרא מקפה כל מאכל עבה של ירקות וכיוצא בו ולהכי אמרינן בירושלמי [הלכה ט] דלא אסר ת"ק אלא בדהוי רובא גריסין דהוי להו גריסין עיקר:

מן המקפה מותר בגריסין מן המקפה אסור בשום. פי' שאף ראשי שומים שנותנין בקדרה שלמקפה בכלל מקפה: ור' יוסי מתיר בשומין שבה. דבשומין בעלמא אפילו רבנן מודו שהוא מותר: מן השום מותר במקפה אע"פ שנוהגין לתת בה ראשי שומים אין אסור אלא בשומין שבה בלחוד כשאר שומין דעלמא:

מן העדשים אסור באשישין. והוא נזיד של עדשין ורבי יוסי מתיר:

מן (ב) העדשין מותר באשישין כשהן חיין:

ירושלמי ר' יוסי אזל לגבי (דוסא) [ר' יסא] וכו' על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון:

חטה חטין שאני טועם אסור בהן בין קמח בין פת. פי' (א) כדאמרינן להו תרוייהו אבל הנודר מן החטים אסור לאפות ומותר לכוס כדלקמן וכדפרישנא גבי דג דגים וכן גריס גריסין שאני טועם אסור בהן בין חיים בין מבושלים כדאמר תרוייהו אבל גריס לחוד אסיר לבשל ומותר לכוס גריסין אסור לכוס ומותר לבשל ר' יהודה אומר קונם גריס או חטה שאני טועם מותר לכוס חיין פי' ולא בא רבי יהודה אלא לפרש:

תניא רשב"א אומר חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות. פי' ומותר לאכול בפת אפויה: חטה שאני טועם מותר לכוס ואסור לאפות פי' מותר בחטה וקמח של חטים לכוס ואסור בפת אפויה שלו:

חטה חטים שאני טועם וכו'. והלכתא כרשב"א דלפרושי דברי חכמים אתא:

ירושלמי [הלכה יא] חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס ואת אמרת הכין פירוש דחטה זרע חטין משמע ולא פת אפויה אמר ר' יוסי כן ארחיה דבר נשא מחמי פתא נקיה ומימר בריך דברא הדא חטתא. ובהכי סליק פירקא ברחמי שמיא ותו לא מידי:

גמ' אבל במקום שמביאין ירק מחוצה לארץ אסור. אף בירקות גינה דכיון דמצויין שם דעתם גם עלייהו:

משום גוש. עפר הנדבק בירק וחכמים גזרו טומאה על גוש עפר הבא מארץ העמים בפ"ק דשבת (דף טו:):

מתני' אסור באיספרגוס. הוא מין כרוב אבל אין כרוב נקרא על שמו:

מן הגריסין אסור במקפה. ואפי' כי נתנן במקפה עדיין שם גריסין עליהן:

ור' יוסי מתיר. דקסבר לא מיקרו גריסין אלא מקפה של גריסין והוא מן גריסין נדר:

מן המקפה מותר בגריסין. דלא תימא כי היכי דנודר מן המקפה אסור בשום משום שדרך ליתן שום במקפה הוא הדין נמי כי נדר מן המקפה יהא אסור בגריסין משום שדרך לעשות הגריסין מקפה קא משמע לן דלא דמי משום דשום רגילין ליתן בכל מיני מקפה כי נותן טעם והשום הוא המקפה אבל אין עושין מגריסין לבדן מקפה אלא מכמה מינים עושין מקפה:

אסור באשישים. פסולת עדשים:

חטה שאני טועם כו'. מייתור לשונו שהזכיר שתיהם נאסר בכל אי נמי כדמפרש רשב"ג בברייתא דחטה משמע לאפות וחטים משמע לכוס:

גריס חטה שאני טועם מותר לכוס חיין. לא פליג אתנא קמא:

הדרן עלך הנודר מן המבושל

פיסקא. מן הכרוב אסור באספרגוס פי' אספגרוס היא משקה העשוי מכרוב ואע"ג דאמרן הנודר בענבים מותר ביין התם משום דענבים נאכלין חיין אבל כרוב שאינו נאכל חי כל דעתו אינה אלא על תבשילו והילכך אסור באספרגוס:

חטה חטין שאני טועם פי' ת"ק סבר ל"ש חטה ול"ש חטין אסור בהן בין חיין בין מבושלין ור' יהודה פליג אחטה ומודה אחטין. ורשב"א פליג בברייתא בין בחטה בין בחטין:

כתנאי כלומר זה שאני אומר שיש מקומות בארץ ישראל שמביאין להן ירק מחוצה לארץ אינו אליבא דכולי עלמא כי אם אליבא דרבי חנינא בן גמליאל אבל לרבנן דפליגי עליה אין מביאין כלל. הרי"ץ ז"ל.
מתניתין מן הגריסין אסור במקפה פירוש אסור בגריסין הרגילין לינתן במקפה שלא כל הגריסין ראויין למקפה וכולהו מיקרו גריסין ורבי יהודה מתיר דקסבר גריסין שרגילין לינתן במקפה אינן בכלל גריסין סתם. שטה.
מן הגריסין אסור במקפה כלומר בגריסין הרגילין לינתן במקפה דאף על גב דאיכא מינין אחרים עיקר המקפה הן הגריסין ולפעמים קורין אותה גריסין רבי יוסי מתיר דבאתריה קרויה מקפה ולא על שם גריסין כלל כדמפרש בגמרא גבי חלב וקם. אי נמי בכל אתרא סבר נמי רבי יוסי דאין למקפה שם גריסין כלל. מן המקפה מותר בגריסין לכולי עלמא דגריסין לבד לא מיקרו מקפה. הרא"ם ז"ל.
והרנב"י ז"ל כתב וז"ל: מן הגריסין אסור במקפה פירוש תבשיל של גריסין דלא תימא דלא נדר אלא מן הגריסין כשהן חיין קא משמע לן דאף בתבשיל שלהם אסור. ורבי יוסי מתיר פירוש במקפה שלהן דקא סלקא דעתין גריסין כשהן חיין משמע ולת"ק דאסר מקפה שלהן דוקא שיהא רוב המקפה של גריסין. וכן הוא בירושלמי. מן המקפה פירוש שנדר בפירוש מן המקפה מותר בגריסין כלומר שהן חיין דאין לשון מקפה אלא על התבשיל שלהם. עד כאן. מן המקפה אסור בשום פירוש סתם מקפה היא מקפה של גריסין ועיקר אותו תבשיל הוא על ידי שומין הילכך זה שנדר כמו שאסור במקפה גופה כך אסור בראשי שומין שבה. ורבי יוסי מתיר פירוש בשומין שבה. לישנא אחרינא דהכי קאמר מן המקפה אסור בשומין אף על פי שאין במקפה דהוה ליה כאלו נדר ממה שעושין מקפה דהיינו שומין. רבי יוסי מתיר בשומין שאינן במקפה שלא נתכוון אלא למקפה עצמה ולשומין שבתוכה. מן השום מותר במקפה פירוש שלא נדר אלא מן השום שבה ולא לתבשיל נתכוון דאם כן לימא מקפה. לישנא אחרינא מותר במקפה ואפילו בשומין שבה דלא נדר אלא משומין דעלמא ולא משומין שבמקפה דאם כן לימא מקפה ואף על פי שאסור בשומין דעלמא מותר בשומין שבמקפה דהוה ליה כמי שנדר מן היין שמותר בתבשיל שיש בו טעם יין. מן העדשים אסור באשישים פירוש נזיד עדשים. ורבי יוסי מתיר פירוש דלא משמע ליה אלא העדשים כשהן חיין. מן האשישים מותר בעדשים פירוש שהרי פירש דמן התבשיל נדר. ירושלמי רבי יוסי אזל לגבי רבי יסא דאשתמ' ואפיק קמוי טלופחין מקליין וטחינן ומגבלן בדבש ומטגנן אמר ליה אינון אשישין שאמרו חכמים. והתם נמי אתמר על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון כלומר כי היכי דאמר דנודר מן העדשים מותר בתבשיל שלהם דהיינו אשישים. וכתב רבינו ושמע מינה דלרבנן אסור בקונדיטון כלומר כי היכי דאמרי בנודר מן העדשים אסור באשישים. הרנב"י ז"ל.

מן המקפה אסור בשום דמן המקפה משמע הראוי למקפה ושום ראוי למקפה. ורבי יוסי מתיר סתם שום לאו למקפה קאי. מן העדשים אסור באשישים אשישים היינו פסולת עדשים כמו קם לגבי חלב. ורבי יוסי מתיר דקסבר פסולת עדשים לא הוי בכלל עדשים. ובגמרא מקשינן דרבי יוסי אדרבי יוסי. שטה.

גמרא תניא (רשב"א) רשב"ג אומר חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס. פירוש לאפות לאו דוקא אלא כלומר אסור בפת אפויה של חטה. חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות. כלומר מותר בפת אפויה של חטה. הרנב"י ז"ל.
סליק פרק הנודר מן המבושל הנודר מן הירק פרק שביעי

רש"י בד"ה כתנאי כו' אף בירקות גינה כצ"ל:

בד"ה מותר כו' זה הדבור כולו נמחק גריסין הס"ד הכל היא הס"ד קאמר הס"ד חיין הס"ד מבושל הס"ד:

בד"ה גריסין כו' משמע כצ"ל:

ברא"ש דוקא הס"ד אחר הוא הס"ד:

ר"ן מזה הס"ד:

בד"ה משום כו' חששא דגוש כצ"ל משמע לכוס הד"א:

ר"ן ד"ה אבל. דה"ל מקום שמסתפקין מזה ומזה. כצ"ל:

במשנה מן הכרוב אסור באיספרגוס. בהרע"ב כ' פירוש אחר דהוא המים ששלקו בהן הכרוב. וכ' התוי"ט וצריך לחלק כו' ע"ש דמשמע דדעתו לחלק בין שליקה למליחה אבל מה יענה בהא דלעיל בהנודר מן הבשר דמותר ברוטב והיינו אפי' ע"י בישול כדמוכח מהא דפליג ר"י והביא ראיה מדאסר ר"ט ביצים שנתבשלו עמו לכן העיקר כמו שסיים ואפשר דבלשון ב"א כו'. וכ"כ הט"ז סימן רי"ז ס"ז:

רא"ש ד"ה ע"מ שאני טועם. לאו דוקא. נראה דע"מ הוא ט"ס וצ"ל תחתיו אלמא והד"א:

רא"ש ד"ה חטה חטים שאני טועם. כצ"ל:

רש"י ד"ה אסור באשישים שמעורב בו כצ"ל:

(גמ') לא שנו. דשביעית מותר בירקות הגינה אלא במקום שאין מביאין ירק מח''ל דכיון שאין מביאין ודאי לא נדר אלא מאותם שמסתפקים שם היינו מירקות השדה ולהכי מותר בשל גינה: אבל במקום שמביאין כו' אסור. אף בירקות הגינה הואיל ורגילין לאכול שם בין ירקות השדה בין ירקות הגינה דודאי אדעתא דהכי נדר: כתנאי כו'. לדעתא דמ''ד אין מביאין ירקות כו' לדידיה מותר בירקות גינה ואסור בירקות שדה דכיון דאין מביאין לאו עליה נדר ולמ''ד מביאין אסור אף בירקות גינה: משום גוש. שמא יש מעפר חוצה לארץ בעיקרייהו וטמא משום ספק מת: מתני' אסור באיספרגוס. דהוי בכלל כרוב דמין כרוב הוא: מותר בכרוב. דאין כרוב בכלל איספרגוס: אסור בשום. שנותנים ממנו בקדרה דהיינו בכלל מקפה: מותר במקפה. דאין מקפה בכלל שום: אסור במקפה. של גריסין: מותר בגריסין. ד''ה דאין גריסין בכלל מקפה: מן המקפה. של גריסין: ר' יוסי מתיר. דקסבר אין מקפה בכלל גריסין: אסור בשום. של מקפה: אסור באשישים. בפת שמעורב בו קמח עדשים דיש בכלל עדשים אשישים: ומן אשישים כו'. דברי הכל היא: ר' יהודה אומר קונם גריס או חטה שאני טועם מותר לכוס. חטה וגריס סתם דלא אמר חטה חטין גריס גריסין דקסבר [ר''י גריס או חטה] מבושלים משמע חיין לא משמע ור' יהודה לא פליג עליה דתנא קמא: גמ' אסור לאפות. דאדעתא דהכי אמר חטה כדי לאפות דחטה גרגיר א' משמע ומגרגיר לא קאמר: חטין. משמע חיין: גריס. משמע מבושל: גריסין. משמע נמי חיין:

הדרן עלך הנודר מן המבושל

רבי יהודה אומר גריס או חטה שאני טועם מותר לכוס חיים. מדקאמר חטה וגריס סתם ולא אמר (חטה) חטין גריסין קסבר [חטה גריס] מבושלין משמע חיין לא משמע: חטה שאני טועם מותר לאפות. דחטה לא משמע אלא חיין חטין משמע לאפות ורבי שמעון ורבי יהודה לא פליגי דלתרוייהו גריס חטה מבושלין משמע ולא חיין גריסין חטין משמע חיין אבל לא מבושלים:

הדרן עלך הנודר מן המבושל

ר"ן 
אבל במקום שמביאין ירק מח''ל לארץ אסור. כלומר אסור בשניהם דהוי ליה מקום שמסתפקין זה מזה: משום גוש. חוששין להביאו משום חששא דגוש הנדבק בו וגושא דארץ העמים טמא כדאיתא בפ''ק דשבת (דף טו:): חטה שאני טועם אסור לאפות. דפת חטה מיקרי דחד גופא נמי הוא אבל חטים משמע לכוס מפני שאדם כוסס חטים חלוקין ביחד:

הדרן עלך הנודר מן המבושל

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד