נדרים נ ע"ב

And Rabbi Akiva also grew wealthy from the wife of Turnus Rufus, who converted and gave him her money, and from Ketia bar Shalom, a Roman minister who bequeathed his fortune to him.

§ The Gemara relates a similar incident: Rav Gamda gave four dinars to sailors to bring him something from overseas in exchange for them. However, they did not find anything of worth, so they bought him a monkey with the coins and brought it to him. The monkey escaped and entered a hole. When they dug after it to retrieve it, they found it crouching over pearls, and they brought all of the pearls to Rav Gamda.

The daughter of the emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: You are the epitome of magnificent Torah, but it is stored in an ugly vessel, as Rabbi Yehoshua ben Ḥananya was an unattractive man. He said to her: You may learn the answer to your statement from your father’s house. In what container do you place wine? She said to him: In earthenware vessels. He said to her: Is it conceivable that everyone stores their wine in earthenware vessels, and you also store it in earthenware vessels? Is there no distinction between the emperor and ordinary people? You should place your wine in vessels of silver and gold.

She went and placed the wine in vessels of silver and gold, and it spoiled. Rabbi Yehoshua said to her: The same is also true of the Torah. It spoils if it is contained in a handsome person. She asked him: But are there not people who are both good looking and learned in Torah? He said to her: If they were ugly they would be even more learned.

A certain woman came before Rav Yehuda of the city of Neharde’a for judgment, and she was found guilty in the judgment of her case. She said to him: Would Shmuel your teacher have judged me in this manner? He said to her: Did you know him? She said to him: Yes. He was short and potbellied. He was dark and his teeth were large. He said to her: Did you come here to disparage him by describing him in this manner? Let that woman be in a state of excommunication. After he excommunicated her, her belly split open and she died, as a punishment for having disparaged a Torah scholar.

§ The mishna teaches that if one said: Cooked food is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from tasting a loose cooked food but is permitted to taste a thick one, and he is likewise permitted to eat a turemita egg. The Gemara asks: What is a turemita egg? Shmuel said: A slave who knows how to prepare it is worth a thousand dinars. And this is how one prepares it: He inserts it into hot water a thousand times and in cold water a thousand times, until it shrinks enough so that it can be swallowed whole. And if there is a lesion in one’s intestines, part of the lesion adheres to the egg, and when the egg emerges the doctor knows what medicine the patient requires and with what he can be healed. It is therefore an important dish for medicinal purposes.

The Gemara relates: Shmuel would examine himself with a stalk that he would swallow for this purpose. This would weaken his body and cause him to look faint to such an extent that the members of his household would tear their hairs out for him in grief, as they would think he was dying.

Besides vows, there are other areas of halakha where there is a distinction between different varieties of the same food. We learned in a mishna there (Ma’asrot 2:8): A hired worker who was working with keloppasin, a type of fig, may not partake of benot sheva, a different species of fig, during his work. A worker may partake only of the fruit that he is handling at the time (see Deuteronomy 23:25–26). Similarly, if he was working with benot sheva he may not partake of keloppasin. The Gemara asks: What are keloppasin? The Gemara answers: A type of fig from which compote [lifdei] is made.

The Gemara relates: There was a certain man who gave a slave to his friend so that the friend would teach him how to prepare a thousand varieties of compote from figs. However, he taught him only eight hundred. He therefore brought his friend for judgment before Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yehuda HaNasi said: Our forefathers said: We have forgotten prosperity (see Lamentations 3:17). They forgot the opulence they enjoyed in better times, but they at least experienced it. By contrast, we have not even seen it with our eyes. Rabbi Yehuda HaNasi had not imagined that so many types of compote could be prepared from figs.

§ The Gemara relates: Rabbi Yehuda HaNasi made a wedding for Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi. Someone wrote on the canopy: 24,000 myriad dinars were expended on this canopy, and nevertheless Rabbi Yehuda HaNasi did not invite bar Kappara to the wedding. The insulted bar Kappara said to Rabbi Yehuda HaNasi: If to those who transgress God’s will, i.e., you who act improperly, their reward is such, as Rabbi Yehuda HaNasi was very wealthy, all the more so those who perform His will are to be rewarded. Upon hearing his reaction, Rabbi Yehuda HaNasi invited him. Bar Kappara then said: If to those who perform His will their reward is such in this world, all the more so will they be rewarded in the World-to-Come.

The Gemara relates additional incidents that occurred between the two scholars. On a day when Rabbi Yehuda HaNasi would laugh, calamity would befall the world, as Rabbi Yehuda HaNasi’s sufferings would atone for the sins of the Jewish people. He therefore said to bar Kappara: Do not cause me to laugh, and I will give you forty se’a of wheat in return. Bar Kappara said to him: The Master will see

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נ - ב

ה. ומן אשתו של טורנוסרופוס - שטורנוסרופוס הרשע היה מקשה לרבי עקיבא על הפסוקים שבתורה, ורבי עקיבא היה מנצחו ומביישו בפני הקיסר ומקנטרו בדברים.

פעם אחת בא טורנוסרופוס לביתו סר וזועף.

שאלה אותו אשתו, מפני מה פניך זועפים? אמר לה, מפני שרבי עקיבא מקנטר אותי בכל יום בדברים.

אמרה לו, אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא. תן לי רשות ואכשיל את רבי עקיבא בדבר עבירה.

נתן לה טורנוסרופוס הרשע רשות. נתקשטה והלכה לה אצל רבי עקיבא.

כשראה אותה רבי עקיבא, רקק ושחק ובכה.

אמרה לו, מה אלו שלושת הדברים שעשית.

אמר לה, שני דברים שעשיתי אפרש, אבל את הדבר השלישי לא אפרש. רקקתי - על שבאת מטיפה סרוחה. ובכיתי - על אותו יופי שעתיד להתבלות ולהרקב באדמה.

והטעם שהוא שחק - לפי שראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו, ולא רצה להודיעה.

אמרה לו, כלום יש לי אפשרות לחזור בתשובה?

אמר לה, כן.

הלכה ונתגיירה ונשאת לו לרבי עקיבא, והכניסה לו ממון הרבה.

ו. ומן קטיעא בר שלום - שנידון למיתה על שהתווכח עם הקיסר לטובת היהודים, וצוה במיתתו לתת את כל נכסיו לרבי עקיבא ותלמידיו.

רב גמדא יהיב [נתן] ד' זוזי לספונאי [ליורדי הים] לאתויי בהון מידעם [כדי שיביאו לו תמורתם איזו מציאה].

לא אשכחו [לא מצאו שום מציאה], ובמקום מציאה אתיוה ליה בהון [קנו לו בכסף] קופא [קוף]. אישתמיט [הקוף ברח להם], על לחרתא [ונכנס לתוך חור אחד שהיה באדמה]. חפרו בתריה [אחריו], אשכחוה דרביע על מרגלייתא [ומצאו אותו שרובץ על מרגליות].

אייתינון ליה כולהון [הביאו לרב גמדא את כל המרגליות].

ואף על פי שמן הדין לא היו צריכים לתת לו את המרגליות, מכל מקום הם נתנו לו לפנים משורת הדין, כיון שעל ידי גלגולו של הקוף נתגלה המטמון.

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה, שהיה עורו בצבע שחור:

כיצד זה שתורה מפוארה נמצאת בכלי מכוער?

אמר לה [ענה לה רבי יהושע]: למדי דבר זה מבית אבוך!

במה מניחין את היין בבית אביך?

אמרה ליה, במאני דפחרא [בכדי חרס].

אמר לה, כולי עלמא מניחים את היין בכדי פחרא [חרס], ואתון [ואתם גם כן] משתמשים במאני דפחרא? אין זה מתאים לקיסר להשתמש בכלים כה פשוטים ולא יפים. אלא אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא [אתם צריכים להניח את היין בכדים של כסף וזהב].

אזלת [הלכה בת הקיסר] ורמת [ושמה] את החמרא [היין] במאני דכספא ודהבא [בכדי כסף וזהב], והיין סרי [החמיץ]

אמר לה רבי יהושע: אף אורייתא כן [אף התורה היא כמו יין], שהיא משתבחת רק באדם שהוא כמו כלי חרס ואינו יפה כמו כלי כסף וזהב.

הקשתה לו בת הקיסר: והאיכא שפירין וגמירין [והרי יש אנשים יפים שהם גדולים בתורה]?

אמר לה: אי הוו סנו [אם הם היו מכוערים], הוו גמירין טפי [היו גדולים יותר בתורה].

ההיא דאתיא [אשה אחת באה] לקמיה [לפני] דרב יהודה מנהרדעא לדינא, ואיתחייבת מן דינא [ויצאה חייבת מן הדין].

אמרה ליה האשה לרב יהודה שדן אותה: שמואל רבך הכי דנן [כך היה דן שמואל רבך]!

אמר לה רב יהודה, ידעת ליה? [וכי את מכירה את שמואל, שאת יודעת איך היה דן]?!

אמרה ליה, אין [כן] אני מכירה את שמואל, הוא גוצא [נמוך] ורבה כריסיה [וכרסו גדולה], אוכם [והוא שחום] ורבה שיניה [עם הרבה שינים].

אמר לה: וכי בשביל לבזוייה קאתית [לבזותו באת], תיהוי ההיא אתתא בשמתא [תהיה אותה אשה בנידוי על כך שביזתה גדול בתורה]!

פקעה, ומתה.

שנינו במשנה: הנודר מן התבשיל ומותר בביצה טורמיטא:

מאי ביצה טורמיטא?

אמר שמואל: עבדא דעביד לה [עבד שיודע לתקן ולעשות כראוי ביצה טורמיטא] שוי אלפא דינרי.

וכיצד מכינים ביצה טורמיטא, דמעייל לה [שמכניסים ביצה] אלפא זימני במיא חמימי ואלפא זימני במיא קרירי [אלף פעמים במים חמים ואלף פעמים במים קרים] לסירוגין, עד דמתזוטרא כי היכי דבלעיתה [עד שמצטמקת עד כדי כך שיכול לבולעה בשלמותה],

וביצה זו מיועדת לחולים.

ואם אית כיבא [שאם יש חולה שיש לו פצע במעיים], כשבולע את הביצה בשלמותה, סריך עלה [חלק מההפרשה של הפצע נאחזת בביצה]. וכד נפקא ואתיא [וכאשר היא יוצאת מן הגוף], ידע אסיא מאי סמא מתבעי ליה [יודע הרופא לפי המראה שעל הביצה, איזה סם צריך], ובמאי מתסי [ובמה יתרפא החולי].

שמואל הוה בדיק נפשיה [היה בודק את עצמו] בקולחא [בביצה טורמיטא ^[9]], והיתה הביצה מפשפשת בכל מעיו והיה מתחלש ומתעלף, עד דמסתרין אינשי ביתיה עליה שעריהון [שבני ביתו היו מורטים את שערות ראשם ^[10] עליו, מרוב צער ודאגה].

תנן התם במסכת מעשרות (ב ח): פועל שהיה עושה מלאכה אצל בעל הבית, יכול לאכול מהפירות שהוא מלקט עבור בעל הבית, שנאמר: "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן" (דברים כג כה). בפועל הכתוב מדבר. ומבואר במסכת בבא מציעא, שמותר לו לאכול רק מאותו המין שהוא מלקט עבור בעל הבית.

ולכן הדין, שאם הפועל היה עושה מלאכה במין תאנים הנקראים כלופסין, לא יאכל במין אחר של תאנים משובחות יותר, הנקראות בנות שבע.

וכן להיפך, אם היה עושה מלאכה בבנות שבע, לא יאכל בכלופסין.

והחידוש בזה, שאף על פי שגם כלופסין וגם בנות שבע הם ממין התאנים, בכל זאת נחשבות הן לשני מינים, ואסור לפועל לאכול אלא רק מאותו מין ממש שעושה בו.

מאי כלופסין? מינא דתאיני, דעבדין מנהון [מין תאינה שעושים ממנה] תבשיל הנקרא לפדי.

ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה [אדם אחד מסר את עבדו לחברו], לאגמוריה אלפא מיני לפדי [כדי שחברו ילמד את עבדו לעשות אלף סוגי לפדי].

לבסוף אגמריה תמני מאה [חברו לימד את העבד לעשות רק שמונה מאות סוגי לפדי].

אזמניה לדינא [הזמין האדון את חבירו לדין על כך שלא לימד את עבדו את כל אלף הסוגים שסיכם איתו] לקמיה דרבי.

והיה רבי תמה על שהיו בקיאין כל כך במיני תענוג.

אמר רבי: אבותינו אמרו "נשינו טובה". וכמו שנאמר במגילת איכה (פרק ג) "נשיתי טובה". אבל אנו, אפילו בעינינו לא ראינו טובה מעולם, שאין אנו יודעים כל כך לתקן מיני מאכלים.

רבי, שהיה עשיר גדול, עבד ליה הלולא לרבי שמעון ברבי [עשה חתונה לבנו רבי שמעון].

כתב על בית גננא [כתב להתחייב עבור "בית הנישואין"], סכום של עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין, נפקו יוצאו על בית גננא דין [להוצאות בית הנישואין].

ולא אזמניה רבי לבר קפרא לחתונה, משום שבר קפרא היה איש בדחן, ורבי היה מתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק. ^[11]

אמר ליה בר קפרא לרבי על כך שלא הזמינו: אם לעוברי רצונו משפיע הקב"ה טובה כל כך. לעושי רצונו, על אחת כמה וכמה שהקב"ה ישפיע טובה.

לבסוף אזמניה רבי.

התחיל בר קפרא לספר בשבחו בשביל שהזמינו, ואמר: אם לעושי רצונו יש בעולם הזה כל כך הרבה טובה, אם כן, לעולם הבא, על אחת כמה וכמה. ^[12]

יומא דמחייך ביה רבי [יום שהיה רבי שוחק], אתיא פורענותא לעלמא [היה בא פורענות לעולם], לפי שהיה רבי ראש גולת ישראל, והיה לו להצטער על חורבן בית המקדש ועל הגלות. ומתוך שהיה עשיר גדול, כשהיה שוחק היה נראה כאילו אינו חושש ואינו מצטער על הדבר. ^[13]

אמר ליה רבי לבר קפרא: לא תבדיחן [אנא אל תבדח אותי], ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי [אתן לך ארבעה מידות של חיטים] עבור זה שלא תבדחני.

הערות

^[9] כך פירשו הרא"ש והתוספות, אבל הר"ן פירש ששמואל לא היה בקי בהכנת ביצה טורמיטא, ולכן היה בודק את עצמו במשהו אחר שנקרא קולחא, ולא ידע הר"ן מה הוא אותו קולחא.

^[10] כך פירשו הרא"ש והתוספות, אבל הר"ן פירש שמחמת הצער היו סותרות את קליעת השער שלהן.

^[11] שיטמ"ק, ויש מפרשים משום ששכח.

^[12] לכאורה יפלא הדבר, כיצד מתחילה דיבר בר קפרא דברים קשים כל כך נגד רבי, בגלל שלא הזמינו, וכינה אותו "עוברי רצונו"? ויעויין בחתם סופר בחידושיו שהביא בשם מחותנו לפרש, שרצונו של הקב"ה, שיהנו הבריות מעולמו, וכיון שרבינו הקדוש סרב להנות אפילו מאצבע קטנה, ואפילו בשמחת בנו, עד שפחד להזמין את בר קפרא שיגרום לו לשחוק, לכן כינהו בר קפרא "עוברי רצונו", אבל לבסוף שהזמינו, וידע בר קפרא שישמחנו בריקודו, אמר עליו שעשה את רצונו של הקב"ה.

^[13] הרי"ץ ז"ל בשיטמ"ק.

ומן אשתו של טורנוסרופוס שהתגיירה ונתנה לו את ממונה, ומן קטיעא בר שלום שהיה שר רומאי שהוריש לו את כל רכושו.

א בדומה לזה מסופר: רב גמדא יהיב [נתן] ארבעה זוזי [זוזים] לספונאי לאתויי בהון מידעם [למלחים להביא בהם דבר] עבורו ממדינת הים, לא אשכחו [מצאו] דבר חשוב, אתיוה ליה בהון קופא [הביאו לו בהם קוף אחד]. אישתמיט על לחרתא [ברח הקוף ונכנס לחור אחד], חפרו בתריה [אחריו] לתפוס אותו, אשכחוה דרביע על מרגלייתא, אייתינון ליה כולהון [מצאו אותו שהוא רובץ על מרגליות והביאו לו לרב גמדא את כולן]. אגב כך מספרים עוד מעשים שאירעו בחכמים.

אמרה ליה [לו] בת קיסר לר' יהושע בן חנניה: יש בך אמנם תורה מפוארה, אולם היא נתונה בכלי מכוער, שלא היה אדם יפה. אמר לה: למדי מבית אבוך [אביך], במה מניחין אתם יין? אמרה ליה [לו]: במאני דפחרא [בכלי חרס]. אמר לה: כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא [כל העולם מניחים בחרס וגם אתם בכלי חרס], אם כן מה ההבדל בין הקיסר לאחרים?! אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא [אתם הניחו את היין בכלי כסף וזהב]!

אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי [הלכה ושמה את היין בכלי כסף וזהב, והסריח]. אמר לה ר' יהושע: אף אורייתא [התורה] כן, אם היא מונחת בכלי יפה, באדם יפה, היא מתקלקלת. שאלה אותו: והאיכא שפירין וגמירין [והרי יש אנשים יפים ובכל זאת למודי תורה]! אמר לה: אי הוו סנו, הוו גמירין טפי [אם היו מכוערים, היו למודים יותר].

ועוד מסופר על ההיא דאתיא לקמיה [אשה אחת שבאה לפני] רב יהודה מהעיר נהרדעא לדינא [לדין] ואיתחייבת מן דינא [והתחייבה בדין]. אמרה ליה [לו]: שמואל רבך הכי דנן [כך היה גם דן אותי]?! אמר לה: ידעת ליה [וכי הכרת אותו]? אמרה ליה [לו]: אין [כן], גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה [נמוך היה, וכרסו גדולה, שחור היה, ושיניו גדולות]. אמר לה: לבזוייה קאתית [לבזות אותו באת] שכך את מתארת אותו? תיהוי ההיא אתתא בשמתא [תהיה אשה זו בחרם]. וכיון שהחרימה פקעה ומתה.

ב שנינו במשנה שהנודר מתבשיל מותר בביצה טורמיטא. ושואלים: מאי [מה היא] ביצה טורמיטא? אמר שמואל: עבדא דעביד לה [עבד שיודע לעשות אותה] שוי אלפא דינרי [שווה אלף דינרים]. וכך היא נעשית; מעייל לה [ומכניס אותה] אלפא זימני במיא חמימי ואלפא זימני במיא קרירי [אלף פעמים במים חמים ואלף פעמים במים קרים] עד דמתזוטרא כי היכי דבלעיתה [שנעשית קטנה כדי שאפשר לבלוע אותה שלימה], ואם אית כיבא [ואם יש איזה פצע] במעיים — סריך עלה [נדבק בה] בביצה משהו מן הפצע, וכד נפקא ואתיא [וכאשר היא יוצאת ובאה] ידע אסיא מאי סמא מתבעי ליה ובמאי מתסי [יודע הרופא איזה סם נצרך לו, לחולה, ובמה הוא מתרפא] ולכן היא חשובה מאד לרפואה.

מסופר: שמואל הוה בדיק נפשיה בקולחא [היה בודק את עצמו בקלח] שהיה בולע לצורך זה, והיה הדבר גורם לו להתעלף עד דמסתרין אינשי ביתיה עליה שעריהון [שהיו בני ביתו סותרים עליו את שערותיהם] מחמת צער, שחשבו שהוא עומד למות. בדומה לנדרים יש עוד תחומי הלכה בהם מבחינים בין זנים שונים של מין פירות אחד.

תנן התם [שנינו במשנה שם]: פועל שהיה עושה (עובד) בכלופסין (מין תאנים) — לא יאכל בבנות שבע שהן מין אחר של תאנים, לפי שמותר לפועל לאכול רק מאותם הפירות שהוא עובד בהם. וכן העובד בבנות שבע — לא יאכל בכלופסין. ושואלים: מאי [מה הם] כלופסין אלה? ומשיבים: מינא דתאיני דעבדין מנהון לפדי [מין תאנים שעושים מהן מיני לפתן].

מסופר: ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה לאגמוריה אלפא מיני לפדי [אדם אחד שנתן עבד לחבירו שילמד אותו לעשות אלף מיני לפתן] מתאנים, אגמריה תמני מאה [לימד אותו רק שמונה מאות]. אזמניה לדינא לקמיה [הזמין אותו, את המורה, לדין לפני] רבי. אמר רבי: אבותינו אמרו "נשינו טובה" (ראה איכה ג, יז), כלומר, שכחנו את הטובה שהיתה לנו, ומכל מקום ידעו טובה מהי, אנו אפילו בעינינו לא ראינו, שהתפעל מכך שאפשר לעשות כל כך הרבה מיני מאכלים מתאנים בלבד.

ג מסופר: רבי עבד ליה הלולא [עשה לו משתה חתונה] לר' שמעון ברבי בנו, כתב מישהו על בית גננא [החופה]: עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין [עשרים וארבעה אלף ריבוא דינרים הוצאו על בית החופה הזה], ולא אזמניה [הזמין] את בר קפרא לאותו משתה. אמר ליה [לו] בר קפרא שנעלב על שלא הוזמן לחופה: אם לעוברי רצונו של מקום כך, כלומר, אם לך שאין אתה נוהג כראוי — כך, יש גדולה ועושר — לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. שמע זאת רבי, אזמניה [הזמין אותו], חזר בו בר קפרא ואמר: אם לעושי רצונו בעולם הזה כך — לעולם הבא על אחת כמה וכמה יהיה לו שכר. ומסבירים קצת את מהות היחסים ביניהם.

יומא דמחייך ביה [יום שהיה צוחק בו] רבי, אתיא פורענותא לעלמא [היתה באה פורענות לעולם], שהיה מכפר בכאביו על חטאי ישראל. אמר ליה [לו] לבר קפרא: לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי [אל תצחיק אותי ואתן לך ארבעים סאה חיטין] בשכר זה. אמר ליה [לו] בר קפרא: ליחזי מר [שיראה אדוני]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And Rabbi Akiva also grew wealthy from the wife of Turnus Rufus, who converted and gave him her money, and from Ketia bar Shalom, a Roman minister who bequeathed his fortune to him.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

כתב רבינו ז"ל וה"ה לכל מילי דנדרים דלפום לישנא דכל אתר ואתר מיתדנן ע"כ ואמר מורי רבינו נר"ו דכגון אנן שאנו מספרים בלשון גוים מי שנדר מן המבושל אסור בצלי כלשון תורה וכן כל כיוצא בזה וכן בכל לשון הכתוב בתקנת קהל דינו כנדרים:

ירושלמי הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר במעושן. מהו שיהא מותר במטוגן. פי' במבושל בשמן על המחבת. מהו שיהא מותר בתבשיל שנתבשל בחמי טבריא. הנודר מן המעושן מהו שיהא מותר במבושל כו' ולא איפשיטא ולחומרא:

והא דתנן ומותר בעבה הוינן בה אמאי מותר והא מתבשיל נדר והא נמי תבשיל הוא ופריק אמר אביי האי תנא כל מידי דמתאכלא (א) כעין ליפתא תבשיל קרי ליה פי' דלא מיקרי תבשיל מאי דמתאכיל בלא פתא אלא מאי דמתאכיל ביה פתא שעושין בו פתין ופת הצנומה בקערה מה שאין כן במעשה קדרה עבה ותניא נמי הכי שאין לשון תבשיל כל מה שמתבשל בקדרה אלא מה שנאכל הפת עמו דתניא הנודר מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל ואסור בחוטריות רכות הן מין דלעת עגולה כעין חטוטרות שהחולים אוכלין בהן פתן. פי' ואע"פ שאינם נעשות בקדרה מכיון שאוכלין בהן הפת תבשיל מקרי:

ירושלמי. אסור בביצה מגולגלת שכן דרך החולה לאכול בה את פתו פירוש ואע"ג שאינה נעשית בקדרה מיהו כולהו מלאכתן ע"ג הפת:

ומן אשתו של טורנוסרופוס. שנתגיירה ונשאה ר' עקיבא:

ומן קטיעא בר שלום. בפ"ק דע"ז (דף י:) שנתן כל ממונו לר"ע ותלמידיו:

על לחרתא. נכנס הקוף לחור אחד מצאו רבוע על מרגליות ונתנו לו המרגליות לפנים משורת הדין:

בכלי מכוער. שהיה שחור:

(פיסקא) עד דמתזוטרא. עד שתקטין שיוכל לבלעה:

בקולחא. היינו ביצת טורמיטא והיה נחלש עד שבני ביתו מורטין שער ראשם עליו:

בכלופסין לא יאכל בבנות שוח. פועל העושה מלאכה אצל בעל הבית אוכל במה שהוא עושה דכתיב כי תבא בכרם רעך וגו' ומוקמינן ליה בפועל ואמרינן בב"מ (ד' צא:) דאינו אוכל אלא מאותו המין שהוא עושה מלאכה וקמ"ל הכא דאע"ג דכלופסין ובנות שוח שניהם מין תאנים אפי' הכי חשיבי כשני מינין:

דעבדין מנהון לפדי. מיני מאכלים:

אנו אפילו בעינינו לא ראינו. שאין אנו יודעין לתקן כל כך מיני מאכלים:

הפועל אינו רשאי לאכול אלא ממה שהוא פועל שלא אמרה תורה ואכלת ענבים וכו' וכן וקטפת מלילות וכו' אלא באותן שהוא עושה בהם אבל לא מגפן זו לגפן אחרת ואין צריך לומר ממין למין כגון מכלופסן לבנות שוח אע"פ ששתיהן מיני תאנה הואיל ומכל מקום מינין חלוקין הן וכל שכן מענבים לתאנים וכיוצא בהן:

עבדא דעביד לה שויא אלפי דינרי העבד שיודע לעשותה ולתקנה כראוי שוי אלף דינרים. או נוכל לפרש דעל הביצה קאי שלאחר שהיא מתוקנת כראוי שויא אלף דנרים. ומעייל לה אלף זימני לאו דוקא אלא בא לאשמועינן שצריך לשרות אותה פעמים הרבה במים חמים ובמים צוננים עד שתקטין הביצה מאד בענין שיוכל לבולעה שלימה.

קולחא הם ששותין אותו להעיר השלשול. ויש אומרים דהיינו ביצה טרמיטא. ובערוך פירש קלח כרוב שפולט ובודק עצמו בו והיה מחלישו מאד. הרי"ץ ז"ל.

לא זמניה לבר קפרא. אית דאמרי משום דהוה בדחן ואית דאמרי ששכח להזמינו. פירוש.
יומא דמחיך ביה רבי יום שהיה משחק היה בא פורענות לעולם לפי שרבי היה ראש גולות ישראל והיה לו ליצטער על חרבן בית המקדש ועל הגלות ומתוך שהיה עשיר גדול היה נראה כשהיה שוחק כאלו אינו חושש ואינו מצטער על הדבר. הרי"ץ ז"ל.

גמרא בקולחא נ"ב בערוך בערך קלח היה משים קלח של כרוב בפיו ובולעו:

רש"י אתיא כו' הס"ד:

ר"י בד"ה ודאמרן כו' אחת איכא לאקשויי כצ"ל:

אייתינון ליה כולהון כו'. פירשו בו ממדת חסידות הוא ולא ממדת הדין וכלפי מ"ש בסוף קידושין הספני' רובן חסידים והיינו דהקוף עדיין לא בא לידו כדמשמע אייתינון ליה כולהון ודקאמר אתיוה ליה כו' לאו בידו ורשותו ממש קאמר וק"ל:

תורה מפוארה בכלי כו'. עיקר הך מלתא מפורש פ"ק דתענית דאף ד"ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה ואיש הנאה ויפה דרכו להגיס דעתו כההוא עובדא דנזיר בפ"ק ועיין פירש"י פ"ק דתענית והתוס' כתבו שם הא דקאמר אילו הוה סנו הוי גמירי טפי פי' אם היו שונאים היופי היו חכמים ביותר עכ"ל כוונו ג"כ לזה דר"ל דודאי אין זה תלוי בטבע הבריאה שיהיה המכוער גמיר וסביר טפי מן הנאה ויפה אלא דה"ק אי הוה שונאין היופי ולא היו מגיסין דעתן מחמת יופיין הוו גמירי טפי מדהשתא וכן משמע הלשון אילו הוו סנו כו' מלשון שנאה ולא קאמר אילו הוו מכוערין הוו כו' ודו"ק:

א"ל שמואל רבך הכי דנן כו'. פירש"י בתמיה ולולי פירושו נראה דבניחותא קאמרה דשמואל רבך נמי הכי דנן לי והשתא ניחא דקא"ל דא"כ ידעת את שמואל רבי דהכי דן אותך למה באת לפני תלמידו וקא"ל אין גוצא כו' וא"ל א"כ לבזויה קאתית לפני לפי דעתך דלא יפה דנך תהוי כו' וק"ל:

אבותינו אמרו נשינו טובה כו'. בפרק ב"מ מפרש ליה נשיתי טובה זו בית המרחץ כו' ועוד כמה דברים אבל לרבי לא משמע ליה לפרש כן דלא שייך בהו שכחה כי הך דהכא הרבה מיני לפדי דשייך בהו שפיר שכחה וק"ל:

עביד ליה הלולא לר"ש בריה כתב על בית גננא כו'. לא הזכיר מי הוא הכותב ובנוסחת ע"י ולא אזמניה לבר קפרא כתב על בית גננא כו' וקאי על בר קפרא שהוא הוה כותב על עצמו כן שבהוצאה גדולה כזאת שהוציא רבי לא אזמניה לבר קפרא לבית גננא פי' הר"ן לסעודת נשואין ויותר נראה לפרשו כמשמעו שהוציא כן על בית חתנות דבנו וק"ל:

א"ל אם לעוברי רצונו כן כו'. אינו דומה כפירש"י שהיה מגנהו כן על שלא זימנו אלא שהנראה דמעיקרא נמי כוונתו לשבח וע"פ מ"ש שיש אדם שזוכה לב' שלחנות העה"ז ולעה"ב כמו רבי וחביריו ויש צדיקים שאין זוכין רק לעה"ב אבל הרשעים אינן זוכין רק לשלחן א' שבעה"ז ולזה אמר ברמז מעיקרא אם לעוברי רצונו בעה"ז כך כמו לעושי רצונו שהם רבי וחביריו כ"ש שיהיה לעושי רצונו כך בעה"ב שבזה יזכו עושי רצונו טפי מעוברי רצונו ולפי שהם לא הבינו כוונתו פי' דבריו אח"כ אם לעושי רצונו בעה"ז כו' ודו"ק:

יומא דמחייך ביה ר' אתיא פורענות' כו'. דרבי בעל יסורין הוה וכל שני יסורי דרבי לא אצטריך עלמא למטרא כדאמר פרק הפועלים ובר קפרא ודאי דהוה ידע זה אלא דהוא סבר על ידי שישמחו יזכה לעה"ב כדאמרינן בתענית פ"ג הנך בני עלמא דאתי נינהו דאינשי בדיחי הוו. :

ר"ן ד"ה ודאמרן. אילו הות ידיע דהוה חתנך כו'. כצ"ל:

תנן התם. נ"ב ברייתא היא:

שם היה עושה בכלופסין. נ"ב בערוך גריס בבלוספין בבי"ת כדלעיל (דף מ"ט ע"ב) וכמ"ש שם:

שם אם לעוברי רצוני כך. נ"ב שמא נתכוון בזה לומר שאינו רוצה שיהנה ת"ח מסעודתו וכדאשכחן כיוצא בזו בסעודה שעשה א"א ביום הגמל את יצחק שמתוך כך מצא השטן מקום לקטרג:

וּמִן אִשְׁתּוֹ שֶׁל טוּרְנוּסְרוּפוּס. איתא בגמרא כשנתפס רבי עקיבה להריגה היה נידון בכל יום לפני טורנוסרופס הרשע ואיך קאמר כאן שנשא את אשתו לדברי רש"י ז"ל שכתב שנתגיירה אחר מיתת בעלה ונשאת לו? ובאמת דברי רש"י ז"ל מוכרחין הם דאי אפשר לומר שנתגיירה בחיי בעלה שגירשה, דאיך גירשה בחייו והיא היתה יפה עד מאד!
על כן בודאי שם זה של טורנוסרופס אינו שם העצם של אדם אחד אלא הוא שם התואר של שר המשפט שכל שר המשפט קורין אותו כך וכמו שם פרעה שהוא אינו שם העצם של אדם אחד דוקא אלא שם התואר של מלכי מצרים וכן כאן.
ועל כן אותו שר המשפט שהיה מתווכח עמו ושלח את אשתו להסיתו ולא יכלה לו נעשה קדוש השם בפניה ונכנס בה רוח טהרה שהסכימה בדעתה להתגייר אחר מיתת בעלה וכן עלה בידה כי מן השמים סבבו שימות בעלה תכף ואז נתגיירה בסתר ונשאת לרבי עקיבה. ואותו שנידון לפניו שהיתה הריגתו על ידו היה שר המשפט אחר שגם כן נקרא בשם זה שהוא שם תואר להשררה שלו וזה ברור.

אִישְׁתַּמִּיט, עַיִיל לְחוֹרְתָּא. נראה ודאי הקוף לא הרגיש שיש שם מרגלית ונכנס ורבע עליה אלא מן השמים היתה סיבה זו שנכנס באותו החור ורבע שם וכאשר באו להוציאו מאותו החור ראו דהוה רבע על מרגליות ומזה ידעו שיש מרגליות באותו החור וחפשו ומצאו עוד והביא הכל לרב גמדא ממידת חסידות באומרם הקוף שלך הוא היה סיבה שנמצא מציאה זו ולכן מעיקרא הגבהנו המציאה בעבורך לזכותה לך.

אָמַר לָהּ: אַף אוֹרַיְתָא כֵּן. נראה לי בס"ד הטעם, להורות כי דברי תורה אף על פי שתמצא בהם דברים שהם סיפורים חיצונים כמו וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע (בראשית לו, כב), וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ (בראשית לו, יב), וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם וכו' (בראשית לו, לא) וכיוצא במקראות אלו הרבה שאין בגופם צורך ואין גופם נאה לשמוע הנה תוכם וקרבם מלא סודות ועניינים יקרים ונאים במאד מאד! ולכך תלמיד חכם העוסק בתורה גופו שחור ובקרבו יש תורה יקרה וחכמה גדולה ורבה מאד!
ובזה יובן הטעם שהחכמים נקראים בשם עינים כמו שאמרו רז"ל על פסוק וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה (במדבר טו, כד) היינו שהם דוגמת העינים אשר האור יוצא מן השחור שבעינים כן אור התורה יוצא יותר מגוף שחור.
ועוד נראה לי הטעם דהוה באורייתא הכי כדי ללמד מוסר לבעלי תורה שיהיו ענוים ושפלים שלא יתגאו כי היופי מביא את האדם לידי גאוה וכמו שאמרו בריש מכלתין באותו הנזיר שבא מן הדרום.
אי נמי משום דבזה ניכר תפארתה של תורה שזה החכם שחור ואינו נאה ועם כל זה מחבבין אותו ביותר ונושקין ידיו ורגליו, ולמה? אלא בעבור תורה שבו! דאומרים עליו אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו (משנה אבות ד, כ).

אָמְרָה לֵיהּ: אִין, גּוּצָא, וְרַבָּה כְּרֵיסֵיהּ, אוּכָם, וְרַבָּה שִׁינֵיהּ. נראה כונתה להלעיג ולהתלוצץ לומר אף על פי שהוא קצר כריסו רחבה שאוכל הרבה. גם היה שחור אך שיניו שהם לבנים היו גדולים שיכול ללעוס בהם מאכל הרבה ולכך חרה אפו בה ושימתה עד שפקעה ומתה שהיתה חייבת בכך.

עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אַלְפִין רִבּוֹאִין דִּינְרִין נַפְקֵי עַל בֵּית גְּנָנָא דֵּין, וְלָא אַזְמְנֵיהּ לְבַר־קַפָּרָא. הנה בודאי נקיט מספר זה על דרך ההפלגה ולשון גוזמא. אך קשא לימא עשרים אלפין רבוואן או תלתין אלפין רבוואן או מאה אלפין רבוואן כי אין דרך למנקט לשון הפלגה וגוזמה אלא במספר עשרות או במספר מאות בלבד ואין תופסים עם העשרות או המאות מספר אחדים גם כן?
ונראה לי בס"ד כי הוא כיון בזה ענין עמוק דידוע בנשואין חתן וכלה לשם שמים נעשה תיקון ועילוי בעשרים וארבעה צירופים של שם אדנ־י שהם נקראים עשרים וארבעה קשוטי כלה שהם בספירת המלכות העליונה וידוע דאלו העשרים וארבעה צירופים שהם עשרים וארבעה קשוטי כלה הנה הם בעולם העשיה מספר אחדים וביצירה הם עשרים וארבעה עשרות ובבריאה עשרים וארבעה מאות ובאצילות עשרים וארבעה אלפים ולמעלה מאצילות שהם הכתר הם עשרים וארבעה רבבות.
ועל תיקון ועילוי זה של עשרים וארבעה צירופים דשם אדנ־י הנעשה על ידי מצות הנשואין ההיא שהיתה לשם שמים כיוון בר קפרא לומר עשרים וארבעה אלפין רבוואן דינרין נפקי על בית גננא דין כלומר ודאי הצלחתם לעשות תיקון ועילוי בעשרים וארבעה צירופים דשם אדנ־י עד למעלה למעלה במקום האלפים והרבבות ורק הייתם חסרים בשמחת מצוה זאת מצד שעשיתם ביוש לבר קפרא שלא הזמנתם אותו בשמחה זו שהיתה לשם שמים דחלשה דעתיה בכך ונמצא בחכמה גדולה דבר בר קפרא בכתיבת דברים אלו ובכוון נקיט עשרים וארבעה אלפין רבוואן.

אָמַר (לְהוֹן) [לֵיהּ]: אִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?. הנה גרסה זו של אמר ליה ושל אמר להון לא תתיישב היטב במאמר זה. ונראה לי דהגרסה היא אימרו ליה שכתב אימרו ליה אם לעוברי רצונו והיתה כתובה בראשי תיבות אמר לו והמדפיסים טעו וחשבו שהוא ראשי תיבות אמר ליה או אמר להון.

לָא תְּבַדְּחָן, וְיָהִיבִנָא לָךְ אַרְבְּעִין גְּרִיוֵי חִיטֵּי. נראה לי בס"ד הטעם דנקיט בזה מספר ארבעים והוא דידוע מה שכתב הרב מורנו הרב משה גלאנטי ז"ל בספר קול בוכים שיש שני כחות דסטרא אחרא והם נקראים שתי נשים זונות שהם מחלת ולילית ויש למחלת תע"ח חיילות כמנין מחלת [478] ויש ללילית ת"ף [480] חיילות כמנין שמה.
ואלו השתי נשים נלחמים זה בזה תמיד כי עניינם הם הפכיים מחלת לשון חולי ומחלה וממנה נמשך אותם הליצים ובעלי משתאות הרוג בקר ושחוט צאן ושמחה של הוללות וסכלות (על פי ישעיה כב, יג) הכל נמשך ממנה, אך לילית היא להפך לשון יללה וממנה נמשכים בעלי מרה שחורה ויגון ואנחה בר מינן.
על כן הם לוחמים תמיד זה בזה כי מחלת חושבת שהדמעות שמורידין ישראל בתפילות וסליחות וגם בתיקון חצות על חרבן בית המקדש באים להם מצד קליפה השנית שדרכה בכך שאוהבת יללה ובכיה ולכן נלחמת אתה לבטל אותה! וקליפה השנית שרוצה ביללה ובכיה בראותה את ישראל שמחים בשמחה של מצוה חושבת שזה בא להם מצד הקליפה של מחלת שזו עסקה ודרכה במחולות ולכן נלחמת עמה כדי לבטל אותה ונמצא הם נלחמים זה בזה תמיד, עד כאן דבריו עיין שם.
ולפי זה נמצא בשמחה של מצוה מצטערת ונעלמת קליפת לילית שהיא כל חפצה ביללה ובכיה ולכך נפשה מרה לה על זאת ונכנעת ונשפלת בדבר זה שהוא נגדיי אליה.
ובזה פרשתי בס"ד מאמר הגמרא בכתובות (כתובות קיא:) על פסוק חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן (בראשית מט, יב), כל חיך שטועמו אומר 'לי לי', והכונה כי היללה הרמוזה בשם לילית היא באותיות לילי שבשמה דאותיות אלו הם שורש היללה וידוע כי הַיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תהלים קד, טו) שמגביר השמחה וכל שהוא חשוב ביותר מגביר השמחה יותר עד שהטועמו אומר 'לי לי' כלומר בשמחה זו שיש לו מן היין הוא משפיל ומעליב לאותיות לי לי של לילית שהם לשון יללה.
והנה כאן רוצה בר קפרא להבדיח את רבי כדי שבזה ישפיל ויעליב אותיות לי לי שבלילית אך עם כל זה רבינו הקדוש אינו רוצה בכך מפני דביומא דמחייך רבי אתי פרעניות לכן אמר לו לא תבדחן! אף על פי שכונתך לטובה להעליב את לי לי של לילית וכדי לרמוז לו שהוא יודע כונתו על מה היא ועם כל זה אינו רוצה שיבדיחו, לכן אמר לו ואתן לך בעבור זאת שתמנע ולא תבדחני ארבעין גריוי חיטי שהוא כמספר אותיות לי [40] דלילית להודיעו אני יודע דכונתך לטובה בעבור הכנעת והשפלת אותיות לי שבלילית ועם כל זה איני רוצה שתבדחני!

גמ' א"ל אם לעוברי רצונו כך. עיין בזה דבר נחמד בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קפב:

אם לעוברי רצונו כך וכו' לעושי רצונו בעה"ז כך. שמעתי ממחו' הגאון מו"ה בונם אב"ד דק"ק מ"ד דרבינו הקדוש עבר על רצונו של הקב"ה שיש לו בעה"ז שהקב"ה רצה בעה"ז שיהנו בריות ממנו ולא תוהו בראו והוא לא רצה ליהנות אפילו שלא לשמוח בשמחת חתונת בנו א"כ עובר הוא על אותו רצון שיש להקב"ה בישובו של העוה"ז. ולבסוף כשהזמינו וידע בר קפרא שישמחנו בריקודו כדלקמן אמר שהוא עושה רצונו של הקב"ה בעה"ז:

ומן אשתו של טורנוסרופוס. מה שכתבתי כאן בפתח עינים משם המקובלים כן ראיתי אח"כ משם רבינו האר"י ז"ל:
והנה כתבו משם הרב עיר וקדיש מהר"י סרוק ז"ל דכזבי נתגלגלה בבת יפתח ובמטרוניתא דתבעה לרב כהנא ובאשת טורנוסרופוס עכ"ד ולפי דבריו אפשר לרמוז כי כזבי בת צור הוא ר"ת כזבי זו בת יפתח בגלגול תבעה צדיק ואשת רופוס ודוק:

ומן אשתו של טורנוסרופוס. רש"י הביא המעשה כי באה אצלו ורק ושחק ופי' לה שרק שבאה מטיפה סרוחה ובכה על שופרא דבלי ושחק שישאנה ע"ש באורך. ואפשר דיש טעמים אחרים והוא כי המקובלים אמרו שאם רואה איזה אשה לאונסו ירוק ונצול מהרהורים. ואפשר שלזה רק ר' עקיבא. ואפשר לתת טעם לזה כי הנה בהרהורים פוגם במחשבה שרומז ליו"ד ולזה בא לידי קרי כלומר שאותיות ק"ר שהם משקר הרומז לסט"א הי"ל אחיזה בצד מה במחשבה שהיא יו"ד ח"ו לפי מדרגת נפשו. וכשהוא ר"ק משליך אותיות ק"ר והיוד נשארת עמו ולא יראה קרי. ובס' גלגולי הנשמות מהרמ"ע שקבל ממהר"י סרוק כתב דכזבי נתקנה באשת טורנוסרופוס שנשאה ר' עקיבא ע"ש ואפ' דעל זה בכה על מה שעשתה בהיותה כזבי ולתקנה והרמז ז"ה בכ"ה גימט' כזב"י ושחק שתתקן כשתנשא עמו וא"ש ההי"ב. [ולא יקשה עליך ממ"ש הרמ"ע ממהר"י סרוק עצמו דרב כהנא תבעתיה מטרוניתא היתה כזבי ההיא מטרוניתא כמו שכתבנו פ"ק דקדושין לפנים. והכא קאמר דנתקנה באשת טורנוסרופוס שנשאת לר"ע. דע דכמה בחינות וחלקים וניצוצות יש והם מפלאות תמים דעים והרגיל בס' גלגולים מרבינו האר"י זצ"ל לו יבין את זאת]:

אם לעוברי רצונו כך וכו' ראיתי להרב שבות יעקב ח"א סי' קפ"ב שהקשה דבשביל דלא אזמניה איך קרא לר' עוברי רצונו. ותו בתר הכי אמאי אזמניה ותו רבי אמאי לא הקפיד על כבוד תורה. וישב על הבא"ר במ"ש בא"ח סוף סי' תק"ס אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעה"ז וכתב הרב ט"ז דהטור כתב בגלות ושמחה שאינה של מצוה אסור אפילו שלא בזמן הגלות למלא פיו שחוק אבל בשמחה של מצוה היה התר בזמן שבה"מ ובגלות אפי' שמחה של מצוה לא ימלא שחוק פיו וה"ט דר' שהיה מתירא שישחוק שהיה אחר החרבן ואמרו סוף מכות ר' עקיבא משחק אם לעוברי רצונו כך וכו' ור' לא אזמניה לבר קפרא כדי שלא ישחוק בזמן הגלות א"ל בר קפרא אם לעוברי רצונו וכו' כסבר' ר"ע א"כ מותר לשחוק בשמחה של מצוה על כן אזמיניה עכ"ל בקצור ועם האדון הסליחה חדא שכל מה שהביא מהט"ז הוא על מילוי פיו שחוק אבל שחוק בעלמא מותר כיון שאינו ממלא פיו שחוק ורבי עקיבא בסוף מכות היה שוחק לא שמילא פיו שחוק ח"ו ומה יוכח הוכח מר' עקיבא. ותו דמסיים על כן אזמניה משמע שהודה רבי שבשמחת מצוה מותר למלאת פיו שחוק. והרי מסוגיין משמע דרבי לא קבל דבריו של בר קפרא והזהירו שלא יביאנו לידי שחוק. ותו דרבי לא הוה מחייך וא"ל לבר קפרא לא תבדחן דלשון חייך אינו שחוק כמ"ש התוס' בע"ז דף ג' ובמציעא דף נ"ט ולא מיבעיא זה אלא אף בדיחותא לא היה רוצה רבי וזה אינו ענין לשחוק ור' היה מקדש עצמו בקדושה יתירה. ואעיקרא מ"ש בר קפרא אם לעוברי רצונו וכו' הדבר קשה לפרש שרמז דברי ר' עקיבא ולא דיבר עליהם רק כונתו לומר כמ"ש ר"ע ורמז דר' עקיבא היה שוחק ותורה מבחוץ ובעיני הוא דוחק גדול:
אמנם הפשוט הוא דאמרינן פ"ק דברכות כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות ובודאי דכל אשר היו בסעודת החתן ר"ש ברבי לא שמחו הם ולא את החתן וכלה בעבור רבי שלא היה רוצה אפילו בדיחותא וא"כ עברו בה' קולות ומשו"ה אמר בר קפרא לעוברי רצונו דעברו בה' קולות ויהיו דבריו כלפי האנשים שזימן רבי והיו נהנים מסעודה ואינם משמחים החתן וכלה ואליהם קרא עוברי רצונו מטעם הנז' ודוק:

(נ רע"ב) ומן אשתו של טורנוסרופוס.—עי' בפי' המיוחס לרש"י שכתב, שנתגיירה אחר מיתת טורנוסרופוס. ואין זה נכון, שהרי טורנוסרופוס דן את ר"ע והרגו (כדאיתא בירושלמי ברכות פ"ט ה"ז ואיכ"ר פ"ג לה וקה"ר פ"ג כב). ומוכרח שאשתו של טורנוסרופוס נתגיירה בחייו ונישאה לר"ע. וקרוב הדבר שמפני חמת קנאת גבר דן טורנוסרופוס את ר"ע במיתה קשה ומשונה (עי' ברכות סא ב ומנחות כט ב).

וראיתי בשו"ת חוט השני סי' כ, שרצה ליישב דברי הפי' המיוחס לרש"י ואמר, דשנים היו בשם טורנוסרופוס. אבל אין זה מחוור.

ומן אשתו של טורנוסרופוס. אדון אחד ששמו רופוס והיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר''ע והיה ר''ע מנצחו בכל פעם והיה אותו אדון מתבייש ובא וסיפר לאשתו אמרה לו אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה יפת תואר ביותר באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו ורק ר''ע ושחק ובכה אמרה לו מדוע עשית כן אמר לה השנים אומר לך מה שרקקתי בשביל שמטיפה סרוחה באת ובכיתי בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ ומה ששחק לא רצה לומר לה אעפ''כ הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה להתגייר ותנשא לו אמרה לו וכי יש תשובה אמר לה הן ונתגיירה לאחר שמת בעלה ונשאת לו והביאה לו ממון גדול: מן קטיעא בר שלום. מפורש במסכת ע''ז בפ''ק (דף י:): קופא. קוף: על לחרתא. נכנס הקוף בחור אחד בקרקע: רביע. רובץ: הכי דנן. כמו שדנתני אתה בתמיה: ידעת ליה. מכרת אותו: ורבה כריסיה. בטן גדול יש לו: טורמיטא עבדה דעביד ליה. לההיא ביצה טורמיטא שווי אלפא זוזי: עד דמתזוטרא. שמתמעטת כדי שיכול לבולעה שלימה: ואי אית ביה כיבא. במעיו סריך עליה על ההיא ביצה וניכר בה: וכדנפקא ממעיו. שלימה ידע אסיא כו': הוה בדיק נפשיה בקולחא. היינו דומיא דביצה טורמיטא והיה מפשפש כל מעיו אם יש בהן כאב והיה מתחלש ומתעלף כל כך עד שאשתו בוכה עליו ותולשת שערה מחמת דאגה: היה עושה. הפועל שמלקט לו בכלופסין: לא יאכל בבנות שבע. שלא הרשתו התורה לאכול אלא מאותו המין שהוא מלקט דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו' (דברים כג): לפדי. מיני מאכל: לאגמורי אלפא מיני לפדי. שילמדו לעשות אלף מיני מאכל: אזמניה לדינא. על מאתים מין שלא לימדו: אבותינו אמרו נשינו טובה. דכתיב נשיתי טובה (איכה ג) שראוה כבר אלא שעכשיו שכחוה אבל אנו לא ראינו טובה מעולם שאין אנו יודעים כמה מיני טעם יש בפירות כלומר דבר מופלא הוא שכל כך לימדו: לא אזמגי' לבר קפרא. לפי שהיה איש בדחן ומתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק: אמר. בר קפרא לרבי אם לעוברי רצונו משפיע לו טובה כ''כ לעושי רצונו כו' שהיה מגנהו על שלא זימנו: לעושי רצונו משפיע לו בעוה''ז טובה כ''כ שהתחיל לספר בשבחו בשביל שזימנו:

אשתו של טורנוסרופוס. שהיה ר''ע מקפח טורנוסרופוס לפני קיסר בקראי פעם אחת הלך לביתו זועף אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים היום אמר לה מפני פלוני שמצער אותי אמרה לו אלהיהם של אלו שונא זימה תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה והלכה וקישטה עצמה ובאת לפני רבי עקיבא כשראה אותה רקק ושחק ובכה אמרה ליה פרש לי שלשה דברים הללו אמר לה שתים אפרש והשלישית לא אפרש מה שרקקתי שאת כותית ובאת מטיפה סרוחה ופסולה מה שבכיתי על האי שופרא דבלי בארעא ומה ששחק לה לא פירש לה והוא שחק לפי שראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו אמרה לו יש לי תשובה אמר לה הן הלכה ונתגיירה והכניס' לו ממון הרבה ונשאה: קטיעא בר שלום. פ''ק דע''ז (דף י:) מפ': קופא. קוף: לחרתא. לחור: דרביע. רבוץ: אייתינהו נהליה . מדת חסידות עשו לו ולא מן הדין אלא אמרו אחרי אשר על ידי גלגולו בא נתנו לו: אי הוי סנו. פי' מכוערין: טורמיטא. אין בו משמעות: דזוטרא. ויכול לבולעה: סריך עלה. כלומר הכאב נדבק עליה: בקולחא. היינו ביצת טורמיטא והיתה בודקת כל גופו עד שהיה מפיג לבו: עד דמסתרין אנשי ביתי' עליה. מסירין שערן מרוב צער: עשה בכלופסין לא יאכל בבנות שוח. פי' בפועל קאמר שאמרה תורה שאוכל ואמר התם שאינו אוכל אלא באותו המין וכלופסין אינו ממין בנות שוח ואע''ג ששניהם תאנים שני מינים הם: לפדי. תבשיל:

ר"ן
ומן אשתו של טורנוסרופוס. שהיה ר''ע מקפחו בקראי בפני קיסר ומקנתרו בדברים פעם אחת בא לביתו סר וזעף אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים אמר לה מפני ר''ע שמקנטר אותי בכל יום בדברים אמרה לו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה נתן לה רשות ונתקשטה והלכה לה אצל ר''ע כשראה ר''ע אותה רק שחק ובכה אמרה לו מה אינון הנך תלת מילין אמר לה שנים אפרש שלישי לא אפרש רקקתי על שבאת מטיפה סרוחה בכיתי על האי שופרא דבלי בארעא והוא שחק שצפה ברוח הקדש שעתידה להתגייר ולהנשא לו ולא רצה להודיעה אמרה לו כלום יש תשובה אמר לה הן הלכה ונתגיירה ונשאת לו לר''ע והכניסה לו ממון הרבה האי דקטיעא בר שלום מפורש בע''ז (דף י:): ודאמרן הכא דשמע אבוה ואתשיל על נדרה מפרש בכתובות בפ' אע''פ (דף סג.) דפתח ליה אילו הוית ידיע דההוא חתנך צורבא מרבנן מי אדרתיה אמר לו אפי' פרק אחד אפילו הלכה אחת. איכא לאקשויי היכי פתח ליה בהא פתחא והא נולד הוא ותנן לקמן בפ' פותחין (דף סד.) דאין פותחין בנולד כיצד אמר קונם שאני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר ואמר אילו הייתי יודע שיעשה סופר לא הייתי נודר יש לומר דשאני הכא דר''ע על דעת שיעשה סופר נשאה כדאיתא התם בפ' אע''פ בהדיא וכיון שכן לאו נולד הוא דשכיח טובא שילמוד פרק אחד והלכה אחת: רב גמדא וכו' קופא. קוף: אשתמיט. ברח ונכנס בתוך חור אחד: אייתינון ליה כולהון. ממדת חסידות ולא מן הדין: וסרי. נתקלקל היין: אי הוו סנו. טפי הוו גמירין שלא יהו נאים: כי היכי דבלע יתה. כשיעור שאדם יכול לבלעה כאחת בלא לעיסה: סריך עלה. הכאב היה נאחז ונסרך בביצה: וכד נפקא ואתיא. כשהיתה יוצאה מן הגוף: ידע אסיא מאי סמא מתבעי ליה. לפי מראה שבה היה מכיר הרופא באיזה סם יתרפא החולי: בקולחא. לא ידעתי מה הוא ולפי שלא היה בקי שמואל בביצה טורמיטא היה בודק עצמו בקולחא: עד דמסתרין אינשי ביתיה עליה שעריהון. שכל כך היה אותו קולחא בודק אותו עד שהיה שמואל מתעלף ואינשי ביתיה מתוך צערן היו סותרות קליעת שער שלהן: היה עושה בכלופסין. מין תאנים: לא יאכל בבנות שבע. מין אחר של תאנים ומש''ה לא יאכל שאין לו לפועל לאכול אלא מאותו מין ממש שעושה בו: לפדי. שם תבשיל של תאנים: אבותינו אמרו נשינו טובה. כדכתיב (איכה ג) נשיתי טובה היה תמה על שהוא כל כך במיני תענוג: נפקו על בית גננא דין להוצאת הנישואין:

נדרים נ ע"ב - Steinsaltz

דף נ - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד