מתני' האשה עד שלא תתארס. ונתארסה: ב''ש אומרים תמכור. בעודה ארוסה אבל משתנשא לא כדתני לקמן עד שלא ניסת וניסת וכו': הואיל וזכה באשה. שהיא ארוסתו: לא יזכה בנכסים. בגמרא מפרש אהי מינייהו קיימי אלכתחלה דב''ש או אדיעבד דב''ה: על החדשים. שנפלו לה משנשאת: אנו בושים. מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדתנן לקמן במתני': עד שלא נשאת. כגון משנתארסה או קודם לכך ואחר כך נשאת: ה''ג ר''ג אומר אם מכרה ונתנה קיים: הואיל וזכה באשה. שנשאה: על החדשים. שנפלו לה משניסת: הידועים לבעל. בגמרא מפרש: גמ' מאי שנא רישא דלא פליגי. הרי נתארסה ומשום דנפלו לה קודם לכן הורע כוחו: בזכותה נפלו. עדיין לא היה זכאי בשלה ולא בה אלא היא עצמה: בזכותו. כבר זכה בה ובנכסיה: אימר בזכותו כו'. דאירוסין עושה ספק נישואין שמא תבא לידי נישואין שמא לא תבא: איבעיא להו. הנך רבנן דאמרו לו: אלכתחלה. פליגי ואמרי אמאי מוכרת לכתחלה לב''ש הואיל וזכה באשה שאירסה לא יזכה בנכסיה אבל אדיעבד מודו כב''ה: או. דלמא אדיעבד נמי פליגי ובעי למימר מכרה בטל:

מתני' האשה שנפלו עד שלא תתארס. פי' בקונטרס ונתארסה אבל נישאת לא והביא ראיה מדתנן עד שלא נישאת ונישאת ר''ג אומר אם מכרה ונתנה קיים אבל לכתחילה משמע דלא תמכור ומשמע לרש''י דעד שלא נישאת משמע אפי' קודם אירוסין וקשה לר''י דאמרינן בגמ' רב ושמואל דאמרי תרוייהו בין נפלו לה נכסים עד שלא תתארס בין משתתארס ונישאת הבעל מוציא מיד הלקוחות ופריך כמאן דלא כר' חנינא בן עקביא ולא כר''י ואמאי והא הוי כר' חנינא בן עקביא דבעי למימר דהבעל מוציא מיד הלקוחת אפי' בנפלו לה עד שלא נתארסה ונישאת דהא אעד שלא נישאת ונישאת קיימי אלא ודאי משמע ליה להש''ס דעד שלא נישאת לא מיירי בנפלו לה קודם אירוסין והיינו טעמא דעד שלא נישאת משמע שנפלו לפני נישואין דאין דבר מפסיק בין נפילת נכסים לנישואין ואע''פ דהשתא אין ראיה משם לפירוש הקונטרס מ''מ יכול רש''י לפרש כן בלא ראיה ואין להקשות לפירושו משם לדקדק דוקא עד שלא נישאת דהיינו משנתארסה כדפירש הא נפלו קודם אירוסין וניסת מוכרת לכתחילה דאיכא למימר דה''ה אפילו נפלו לה קודם אירוסין דלא תמכור אלא הא דנקט עד שלא ניסת דמשמע משנתארסה לאשמועינן דאפ''ה אם מכרה ונתנה קיים. רשב''א: נפלו לה משנתארסה ב''ש אומרים תמכור. במסכת פאה דירושלמי בפרק ב''ש בעי ר' תנחום קמי ר' יוסף אמאי לא תני לה גבי דברים שהם מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה א''ל לא תני אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין והכא קל לאשה וחומר לבעל והתניא בית שמאי אומרים הפקר לעניים . הפקר והרי קל לעניים וחומר לבעל הבית א''ל אינו חומר לבעל הבית שמדעתו הוא מפקיר וקשה לר''י והא קתני התם ב''ש אומרים ב' שבתות דהוי קל לאיש וחומר לאשה שאינה נוטלת כתובתה בהדרת שבת אחת כב''ה וי''ל שאין זה קולא אלא חומרא שמוזהר לגרשה בהדרת שבת אחת אע''פ שרצונה בכך לאחר מיכן שמא תחזור בה: סיפא אימר בזכותו נפלו כו'. תימה א''כ לב''ה נמי תמכור לכתחילה דכיון שהיא מוחזקת הוי ספק שלה ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאשכחן גבי שומרת יבם שנפלו לה נכסים דתנן התם. מודים ב''ש וב''ה שמוכרת ונותנת וקיים ומפרש בגמרא דנפלו לה כשהיא ארוסה וזיקת ארוסה עושה ספק ארוסה והואיל והיא מוחזקת הויא איהי ודאי ויבם ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וי''ל דהכא בודאי לינשא קיימא דכל המארס דעתו לישא הילכך לכתחילה לא תמכור אע''פ שהיא ודאי אבל התם כך עומדת לחליצה כמו לייבום והואיל והיא ודאי אמרו חכמים דתמכור לכתחילה: איבעיא להו ר''י לכתחילה קאמר או דיעבד. בפירוש רש''י מכתיבת ידו כתב שני לשונות בלשון אחד פי' דקאי ארישא דקתני עד שלא תתארס מודים ב''ש וב''ה שמוכרת ונותנת וקיים וקא מבעיא ליה השתא הנך אמרו לו אי בעו למימר דלכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד מודו דמכרה קיים או דיעבד דאפי' בדיעבד בעו למימר דמכרה בטל ולפ''ז הדין עמו דגריס בההיא ברייתא דמייתי מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל אמר להם על החדשים אנו בושים כו' ולא גריס מה שכתוב בסיפא בתר אף זו מכרה בטל אמר להן אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים אמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים אמר להם על החדשים כו' דודאי לא גרסינן ליה דהיכי קאמר אף זו לא תמכור והא תנן בהדיא דמודים ב''ש וב''ה שמוכרת לכתחילה ובתוספתא נמי לא גרסינן ליה ולשון אחר פירש לכתחילה אב''ש או דיעבד אב''ה ולפ''ז בחנם מחקו רש''י אלא לפי שאינו כתוב בתוספתא ואין נראה לר''ת פירוש זה דהא היכי בעי אי אמרו לפניו דר''ג שקלו וטרו אליבא דב''ש והא פריך בכולי הש''ס אטו טעמא דב''ש אתא לאשמועינן ונראה לר''ת דהכי פירושו לכתחילה וקאי ארישא דנפלו לה עד שלא תתארס דמוכרת לכתחילה וקאמרי אינהו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ולא תמכור לכתחילה כמו בנפלו לה משתתארס וקא מהדר להו על החדשים אנו בושים כלומר נפלו לה משתתארס שהם חדשים שנפלו לה מיד אנו בושים למה לא תמכור אפי' לכתחילה ואתם מגלגלין עלינו את הישנים שנפלו לה קודם אירוסין שלא תמכור לכתחילה או דלמא דיעבד אסיפא דנפלו לה באירוסין קאי דאמרי ב''ה מכרה קיים וקאמרי אינהו מכרה בטל כמו נפלו לה משניסת והשיב להם על החדשים אנו בושים על אותם שנפלו משנשאת שהם חדשים למה מכרה בטל ואתם מגלגלין את הישנים פי' לא שהן ישנים בשעת מכירה דהא בנפלו לה משנתארסה ומכרה באירוסין איירי דחדשים הם אלא כלומר שהם ישנים כשניסת והא דלא נקט הבעיא ארישא קאי או אסיפא אלא לכתחילה או דיעבד אומר ר''ת שכן דרך הש''ס דבעי בלשון שפושט לבסוף דפשיט ש''מ דיעבד ולא הוה שייך למימר ש''מ אסיפא שאין נזכר בברייתא לא רישא ולא סיפא ת''ש דתניא כו' אמר להם אף זו לא תמכור כלומר בזה אני מודה שהיא כאשתו לענין שלא תמכור לכתחילה והשתא פשיט שפיר דמדקאמר אף זו מכרה בטל ש''מ דאסיפא קאי דארישא לא הוו אמרי מכרה בטל ועוד מדקמהדר להם אף זו לא תמכור לכתחילה ש''מ דאסיפא קאי ועוד יש ליישב אף לפי' הקונטרס קמא גרסי' שפיר אמר להם אף זו לא תמכור כמ''ש בספרים דה''ק הואיל וזו אשתו פירוש נפלו לה משנתארסה ונישאת וזו אשתו נפלו לה עד שלא נתארסה ונתארסה מה זו מכרה בטל דמדנקט אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים במכרה באירוסין משמע דמודים שאם מכרה משנשאת דמכרה בטל אע''פ שנפלו לה משנתארסה אף זו מכרה בטל עד שלא תתארס ונתארסה אמר להם אף זו לא תמכור פירוש אף זו שנפלו לה משנתארסה ונשאת דוקא לכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד מכרה קיים אבל קשה קצת לרשב''א דה''ל נמי לר''ג להדורי להו אמאי עד שלא תתארס מוכרת לכתחילה:

האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס. כלומר, ואחר כך נתארסה, מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים, דבזכותה נפלו כדאיתא בגמרא. נפלו לה משנתארסה, בית שמאי אומרים תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור וכו', וגרסינן בירושלמי (בפירקין ה"א) ר' פנחס בעא קומי ר' יוסי, ולמה לא תנינא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, אמר ליה לא אתי מיתני אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין, ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחר. פירוש: דכל דבר שבממון חומר לאחד קל לשני, ובית שמאי הקלו לאשה והחמירו לבעל, ובית הלל החמירו לאשה והקלו לבעל, ופריך עלה טובא ומשני להו.

הכי גרסינן בנסחי דוקאני: עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנו קיים. והכי מוכח נמי וספרים דגרסי מוכרת ליתא.

גמרא: איבעיא להו ר' יהודה אלכתחילה או אדיעבד. פירש רבנו חננאל ז"ל, אנפלו לה עד שלא תתארס דמודים בית הלל שמוכרת לכתחילה, או אנפלו לה משנתארסה דאמרי בית הלל דלכתחילה לא תמכור אלא שאם מכרה ונתנה קיים. ואי קשיא לך אם כן הוה ליה למימר ארישא או אסיפא, נראה לי משום דהוה ליה לארוכי בלישניה ולמימר ארישא או אסיפא ואדבית הלל. ורש"י ז"ל פירש אלכתחילה דהיינו בית שמאי אומרים תמכר, או אדיעבד דהיינו בית הלל דאמרי לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים.

האשה שנפלו פרק שמיני
האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס פרש"י ז"ל ונתארסה ויפה פי' ז"ל דאלו כשנשאת לא איירינן בריש' ובסיפ' הא דקתני עד שלא נשאת ונשאת יש שפירש אפילו מה שנפלה לה עד שלא נתארסה כך פי' רש"י ז"ל עלה. נפלו לה משנתארסה פירוש והיא מוכרת מן האירוסין כדפירש רש"י ז"ל וכן בדין דהא ברישא לא איירי' במכירה דבתר נשואין ובסיפ' הוא דאיירינן בה כדפרישנא ועוד דאי הא מיירי כשמכרה אחר נשואין היכי אמרינן בתלמודא מ"ש דריש' ומ"ש דסיפ' הא שנא ושנא דריש' שמוכרת בארוסין תמכור לכתחילה והכא דמן נשואין לא תמכור לכתחילה לב"ה:

אמר רב יהודא אמרו חכמים לפני ר"ג וכו' בתלמודא פריש לה על החדשים אנו בושים על מה שמכרה לאחר נשואין כדפי' רש"י ז"ל. גרסת רש"י ז"ל עד שלא נשאת ונשאת רב אמר מוכרת ונותנת קיים ופירש"י ז"ל עד שלא נשאת כגון שנתארסה או קודם לכן ואתיא כב"ש דאלו לב"ה אפי' כשמכרה בארוסין לא תמכור לכתחילה כדאית' בריש' ואמר לך ר"ג שלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה כדאיתא בתלמוד' ואע"פ שר"ג השיב על דבריהם בריש' לפי דברי התנא השיב לו וליה לא סבירא ליה. ויש גורסין עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים וזו היא גרסת הראשונים והיא הנכונה ויש מקשים עלמשנתינו אמאי לא משנינן במסכת עדיות פלוגתא דב"ש וב"ה דהכא בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ותי' דלא חשיב התם אלא מה שהוא חמור מכל הצדדים משא"כ בזו דקולא של זה חמור של זה ואע"ג דקתני התם מאי דאפליגו ב"ש וב"ה במדיר את אשתו מתשמיש המטה ב"ש אומר שתי שבתות וב"ה אומר שבת א' התם אף לאשה היא חמורה כשנתגרשה מיד בשבת אחת ואע"פ שהוא רוצה בכך אנן ידעינן דרעה היא לה:

גמרא מ"ש רישא וכו' סיפ' אימר בזכותו נפלו לכתחילה לא תמכור והקשו בתוס' א"כ אמאי לא תמכור טמא אין ספק מוציא מידי ודאי כדאמרינן בפרק החולץ גבי הא דתנן שומרת יבם שנפלה כשהיא יבמה מן הארוסין וזיקת ארוסה עושה ספק ארוסה וכיון שהיא מוחזקת הוה ליה יבם ספק ואיהו ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ותירצו דהתם הוא משום דעומדת לחלוץ כמו ביבם וכיון דכן וזיקת ארוסה אינה אלא ספק ארוסה תמכור לכתחילה אבל הכא לא תמכור דאיהי נמי לא חשיב' מוחזקת קצת:

איבעיא להו רבי יהודא לכתחיל' או דיעבד ופירש רש"י ז"ל בשם הראשונים ז"ל דאי ר"ג היא דהשיבם ואמר על החדשים אנו בושים וכו' לכתחילה קאמר מוכרת ועל דא איתבי' ליה הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים אי דיעבד שמעה דאמר אם מכרה ונתנה קיים אבל מודה הוא שלא תמכור לכתחילה ואמרי' ת"ש דתניא וכו' עד מכרה בטל אף זו לא תמכור וכו' ש"מ דיעבד קאמר ואמרינן תנא אמר רבי חנינא בן עקיבא לא כך השיבן כלומר לא כן השיבן שלא תמכור לכתחילה דהא אדרבה אפילו עד שלא נשאת ונשאת מהו אמר להו מוכרת ונותנת קיים וכן הם גורסים בסופה דהא מתני' עד שלא נשאת אם מכרה ונתנה קיים אבל רש"י ז"ל גורס במתני' מוכרת ונותנת וקיים וגרס ברב זביד תני אם מכרה ונתנה ואמר שכן מצא הגירסא בספרים מדוייקים ובברייתא גורס אמר להם אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים (אבל רש"י ז"ל גורס במשנה מוכרת ונותנת וקיים וגרס כרב זביד אם מכרה) ופרכינן והא אנן תנן מוכרת ופרקינן תני אם מוכרת ובתוס' ג"כ מצא אם מכרה ונתנה קיים וכתב רבינו ז"ל כי לפי פי' ראשונים ז"ל הא דאיבעיא לן לכתחילה או דיעבד דלר"ג אליבא דר"י איבעיא לן והא בתלמודא דאסיק בדיעבד קאמר הוצרכו להגיה באידך ברייתא כר"ג אם מכרה ונתנה קיים דאי לא קשיא לרבי יהודא אליבא דר"ג דדידיה אדידיה דהא בתרוצא דרב פפא אמרי' דלרבי יהודא מוכרת ונותנת אפילו כשמכרה לאחר נשואין ואלו בבריית' קמייתא קתני שלא תמכור לכתחלה אפילו מן הנשואין לכך הוצרכו דבמתני' קתני אם מכרה ונתנה ובריית' דר"ח קתני שלא תמכור לכתחילה אפילו מן הנשואין והוצרכו עוד להגיה במסקנא דר"ח דאמר כב"ש ואלו בעיקר נסחי אשכחן ורבי יהודא דאמר כב"ש וכדי ליישב לשון התוספ' וגרסת הספרים פי' רש"י ז"ל דבעיין לאו לר"ג היא דאפי' בעד (אחד) שלא נשאת קתני מתניתין לר"ג שמוכרה ונותנה לכתחלה לב"ש הואיל וזכה או דיעבד נמי פליגי אמאי אם מכרה ונתנה קיים לב"ה ומוכחינן דבדיעבד פליגי מדאמר ליה לר"ג אף זו מכרה בטל ולא גרסי' אמר להם אף זו לא תמכור אלא ה"ג אמר להם על החדשים וכו' ואמרינן תנא אמר רבי חנינא בן עקיבא לא כך שנו כלומר לא הוצרכו להשיבם כך על החדשים אנן בושים וכו' אלא תשובה נצחת השיבם אם אמרתם בנשואה שכן זכה וכן עד שלא נשאת ונשאת מהו אמר להם אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים ופרכינן והא אנן תנן מוכרת ונותנת וקיים ואמר רב זביד תני אם מכרה:

האשה שנפלו לה נכסים וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק התשיעי שבזאת המסכתא שבא לבאר ענין דיני נכסי מלוג ושזה החלק יתבאר ענינו בפרק זה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר דין האשה שנפלו לה נכסים בירושה הן קודם שתתארס הן משנתארסה [הן] עד שלא נשאת הן משנשאת הן שנפלו לה קרקעות הן שנפלו לה כספים או פירות ושאר מטלטלין הן שנפלו לה עבדים ושפחות הן אילנות השני במוציא הוצאות משלו על נכסי אשתו ותובע הוצאותיו כיצד הוא דינו הן בהוציא כנגד מה שאכל הן פחות הן יתר הן אם הוציא ולא אכל כלל השלישי בדין שומרת יבם שנפלו לה נכסים ויתגלגל בו בענין שומרת יבם שמתה מה יעשה בנכסיה הן בכתבתה הן בשאר נכסים הן שאר דינין שבענין זה וכן יתגלגל על ידי זה דין שאין לאדם ליחד כתבתה לאשתו אלא שיהיו כל נכסיו אחראין וערבאין לה:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים כמו שיתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים בית שמאי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים נפלו לה משנתארסה ב"ש אומרים תמכור ב"ה אומרים לא תמכור אלו ואלו מודין שמוכרת ונותנת וקיים אמ"ר יודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה לא זכה בנכסים אמר להן בחדשין אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים אמר הר"ם פי' אמרם שמוכרת ונותנת וקיים ירצה בו אפילו אחר שנתארסה ואמרם הואיל וזכה באשה ירצה לומר בארוסה הואיל וזכה בה יזכה בנכסים ויהיה מכרה בטל כמו שנפלו לה והיא נשואה ואמר להן ר"ג על החדשים אנו בושים והם נכסים שנפלו לה והיא נשואה לפי שדעתי גם כן באלו הנכסים שאם מכרה קיים אלא שאתם מגלגלים עלינו נכסים שנפלו לה והיא ארוסה ותאמרו הואיל וזכה באשה יזכה בנכסים והיא מכרה בטל ופסק ההלכה בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס ובין אחר שתתארס ומכרה אחר שנשאת הבעל מוציא הפירות מיד הלקוחות בחייה ומוציא הקרקע עד אחר מיתתה:

אמר המאירי האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס ונתארסה מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת אחר שנתארסה ר"ל הואיל ולא נשאת עדין וקיים שהרי ודאי הואיל ועד שלא נתארסה נפלו לה בזכותה נפלו לה משנתארסה ועודה ארוסה בית שמאי אומרין שתמכור לכתחלה שמאחר שלא נשאת בזכותה נפלו שאע"פ שנתארסה איפשר שלא תבא לידי נשואין ובית הלל אומרין לא תמכור לכתחלה שמא הואיל ונתארסה לא יבא עכוב בדבר ואומר בזכותו נפלו ומכל מקום כלם מודים שאם מכרה ונתנה קיים ושאלו בתלמוד המערב ולמה לא תנו לה מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל לא אתינן במתניתין אלא דבר שהוא קל משני צדדים וחומר משני צדדים ברם הכא קל הוא לאשה וחומר לבעל אמ"ר יהודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה משעת אירוסין לא יזכה בנכסים עד שאם מכרה ונתנה לא יהא קיים אמר להם על החדשים ר"ל אותם שנפלו לה משנשאת אנו בושים על מה שתקנו שמכרה בטל שהרי לא תקנו לו פירות אלא תחת פירקונה ופירקונה לא שכיח ואתם מגלגלים עלינו את הישנים ר"ל אותם שנפלו לה בעודה ארוסה:

נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודין שאם מכרה ונתנה שיוציא הבעל מיד הלקוחות עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר מוכרת ונותנת וקיים אמ"ר חנניה בן עקביה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה לא זכה בנכסים אמר להן בחדשים אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים ר' שמעון חולק בין נכסים לנכסין נכסים הידועים לבעל לא תמכור שאם מכרה ונתנה בטל ושאינן ידועין לבעל לא תמכור שאם מכרה ונתנה קיים אמר הר"ם פסק הלכה כבר קדם לך ונכסים הידועים לבעל הוא ממון שיהיה לה במדינה ההיא אשר ידור בה או במקומות הקרובים מהמדינה ההיא המיוחסת לה ונכסים שאין ידועין לבעל הוא מה שיהיה לה ממון במדינה אחרת והלכה כר' שמעון:

אמר המאירי נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא את הפירות מיד הלקוחות או מקבלי המתנה כל ימי חייה ולכשתמות מיהא יפסיד מדין משנתנו אלא שאנו דנין בה שאף אם מתה בחייו מוציא אף הגוף מתקנת אושא נפלו לה עד שלא נשאת ונשאת ואחר כך מכרה ונתנה רבן גמליאל אומר קיים ואע"פ שעיקר הגירסא בכאן לפי מה שיתבאר בגמרא מוכרת ונותנת וקיים הרי אמרו בגמרא תני אם מכרה ואמר לו הואיל וזכה באשה משנשאת לא יזכה בנכסים והשיבם על החדשים ר"ל אותם שנפלו לה משנשאת אנו בושים וכו' ובזו מיהא אין הלכה כרבן גמליאל אלא כל שמכרה משנשאת אפילו נפלו לה קודם שתתארס הבעל מוציא מיד הלקוחות אם לאלתר ולפירות מכח משנתנו אם לאחר מיתתה ולגוף הקרקע מתקנת אושא אבל כל שמכרה קודם נשואין מכרה קיים אפילו נפלו לה משנתארסה שאין לבעל כלום בנכסיה עד שיכנוס אלא שלכתחלה לא תמכור אלא אם כן נפלו לה קודם שתתארס ור' שמעון חולק בין נכסים ידועים לבעל לשאין ידועים לו שכל שאין ידועים לבעל כגון שנפלו לה במדינה אחרת ומכרתם קודם שיודע לו מכרה קיים אפילו נפלו לה משנשאת וכן הלכה אלא שלכתחלה לא תמכור ויש מפרשין אותה דוקא בנפלו לה משנתארסה קודם שנשאת הא אם נפלו לה אחר שנשאת מכרה בטל שהרי חבלה נכסים שאין ידועים הם ואמרו ס"ה ב' על בשתה ופגמה שילקח בהן קרקע וודאי מכרה בטל והנכון שכל שמכרה קודם ידיעתו מכרה קיים וכן יש חולקים שלא לפסוק כר' שמעון אלא שרוב פוסקים פסקו כמותו ממה שאמרו למטה עשאום כנכסים שאינם ידועים לבעל ואליבא דר' שמעון ומדינת הים שאמרו בסוגיא לאו דוקא אלא אף במדינה אחרת וגאוני ספרד כתבוה אף באותה מדינה כל שמכרתן קודם שנודעו לבעל אלא שדבר בהוה שאין דרך שיתעלם לבעל אלא כשהירושה ברחוק מקום והוא הדין אם הלך הבעל במדינה אחרת ונפלו לה בכאן ומכרתם שמכרה קיים:

נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות פירות תלושין מן הקרקע ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות המחוברין לקרקע אמ"ר מאיר שמין אותם כמה הם יפים בפירות וכמה הם יפים בלא פירות והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וחכמים אומרים פירות מחוברין לקרקע שלו ותלושין מן הקרקע שלה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות פי' לר"ם כאשר נפל בין הבעל והאשה קרקע אשר באלו הדמים הנה ילקח בהן קרקע והלכה כחכמים:

ר' שמעון אומר מקום שיפה כחו בכניסתה הורע כחו ביציאתה מקום שהורע כחו בכניסתה יפה כחו ביציאתה פירות מחוברין לקרקע בכניסתה שלו וביציאתה שלה והתלושין מן הקרקע בכניסתה שלה וביציאתה שלו פי' לר"ם ר' שמעון חולק עם חכמים בפירות מחוברין בשעת יציאה ר"ל כשיגרשה ואצלה פירות מחוברין לקרקע אשר יצאו בהן והן עדין מחוברין הן יש לו לעולם בין בכניסה בין ביציאה והלכה כר' שמעון:

אמר המאירי נפלו לה כספים בירושה משנשאת ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות כדי שלא יהא הקרן כלה וכן הדין אם נפלו לה פירות התלושים מן הקרקע אע"פ שנפל לה עמהם הקרקע שיצאה מהם שנמצא הקרן קיים הואיל ומכל מקום בשעת ירשה הפירות תלושין אף הם נקראות קרן אבל אם נפלו לה פירות המחברים לקרקע הואיל ומכל מקום נפל לה עמהם הקרקע הרי הם שלו שהרי הקרן קיים בקרקע והואיל ומחברות לשם לא איקרו קרן ואין הלכה כר' מאיר שאמר על זו ששמין את הקרקעות כמה הם שוין בפירות וכמה הם שוים בלא פירות והמותר ילקח בהן קרקע אלא הפירות שלו הואיל והם מחברים כחכמים שאמרו פירות המחברים שלו ופירשו בגמרא שלדעת חכמים כשם שבשעת כניסתה פירות המחברים שלו כך כשהוא מגרשה והוא זוכה בנכסי מלוג שלה אף פירות המחברים של בעל אפילו לא נגמרו ועל זו חלק ר' שמעון ואמר מקום שייפה כחו של בעל בכניסתה והוא פירות המחברים הורע כחו ביציאתה והם שלה ותופשתם עם קרקעותיה מקום שהורע כחו בכניסתה והוא בפירות תלושים ייפה כחו ביציאתה שפירות התלושים שלו שכבר זכה בהם ואף חכמים לא נחלקו אלא במחברים שלדעתם שלו הם ואיתקוש בהו הויה ליציאה והוא שאמרו בגמרא ר' שמעון תנא קמא היינו חכמים ותירץ מחברים בשעת יציאה איכא ביניהו וכתבו גדולי הפוסקים שהלכה כר' שמעון ורבים מתמיהים עליהם היאך פסקו כיחיד עד שגורסין בגמרא מחברין בשעת יציאה אתא לאשמועינן כלומר דלא איירי בה במתניתין ומכל מקום לא נחלקו בה חכמים אלא לדברי הכל שלה ואע"פ שבמסכת בבא בתרא פרק נחלה קל"ו א' בענין הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו אמרו שאם מכר האב מכורים עד שימות ושמין את המחבר ללוקח כמו שביארנו שם אלמא פירות המחברים ברשות מי שגדלו אצלו הרי בזו שבכאן מכל מקום הואיל ובעל אינו אוכל פירות אלא בתקנת חכמים ראוי לומר שביציאתה יהו המחברים שלה או שמא התם הואיל והבן מתורת מתנה הוא זוכה ולא ניתנו לו עד לאחר מיתה אין זכותו חלה עד לאחר מיתה וכבר פשטה זכות לוקח בפירות המחברים אבל נכסים אלו של אשה הם ואין לבעל פירות אלא בעודה תחתיו ומשם ואילך חוזרין לבעלים שהרי לא מכח הבעל הם באים לה וכן מי שנותן נכסיו לאדם לעשר שנים המחבר בסוף עשר לנותן ואע"פ שבפרק המקבל ק"ט א' אמרו במקבל שדה לשנים מועטות דדוקא בשבח שקמה אין לו אבל בפירות אילן יש לו שמא מוכר שאני ויש מפרשים שחכמים חולקים עם ר' שמעון ופוסקים כחכמים:

נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות רשב"ג אומר לא תמכור מפני שהן כבוד בית אביה נפלו לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו לעצין וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ר' יודה אומר לא תמכור מפני שהן שבח בית אביה לר"ם הלכה כרשב"ג והלכה כר' יהודה:

אמר המאירי נפלו לה עבדים ושפחות אם הם בחורים משתמש הוא בהן והגוף שלה ואם הם זקנים ימכרו מפני שהמיתה מצויה בהם ויהא הקרן כלה ואף הוא יכול להכריחה בכך ורבן שמעון בן גמליאל אומר שאף בזקנים אין הבעל כופתה בכך מפני שהן שבח בית אביה ר"ל כבוד לה ושבח לבית אביה שנראה לעינים מה שהכניסה לו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל נפלו לה זתים וגפנים זקנים שאין בהם פירות ביותר מכדי הוצאתם ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ר' יהודה אומר לא תמכור מפני שבח בית אביה ולענין פסק פירשו בגמרא שאם הם בשדה שלה לא תמכור משום שבח בית אביה ואם הם בשדה שאינה שלה כגון שקנה אביה זתים וגפנים לבד הקרקע ימכרו ופירשו בתלמוד המערב דוקא בשאין עושין כדי טפולן אבל אם עושין כדי טפולן עדין כבוד בית אביה קיים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

לענין ביאור סוגיא זו מבולבלת בין המפרשים ועיקר מה שנתפרש בה הוא ששאלו ר' יהודה אלכתחלה קאי דקא אמרי בית שמאי תמכור או אדיעבד קאי דקא אמר אלו ואלו מודים שמכרה קיים תשמע דאמ"ר יהודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזו אשתו ר"ל נפלו לה משנשאת וזו אשתו ר"ל נפלו לה משנתארסה מה זו מכרה בטל וכו' ואמר להם אף בזה אני אומר שבדיעבד קיים ואמרו לו הואיל וזכה באשה בשעה שנפלו לה ר"ל שנשאה לא יזכה בנכסים והיאך איפשר שמכרה קיים ואמר להם על החדשים ר"ל על שהם בידה שלא תמכרם לכתחלה ואתם מגלגלים הישנים שאין בידה שיהא מכרה בטל שמע [מינה] דר' יהודה אדיעבד קאי אמ"ר חנינא לא כך השיבו דודאי בנפלו לה משנשאת אף הוא מודה שמכרה בטל אלא כך השיבו אם אמרתם בנשואה דין הוא בנפלו לה משנשאת שיהא מכרה בטל שהרי זכאי וכו' תאמרו בארוסה ר"ל שנפלו לה כשהיא ארוסה שיהא מכרה בטל והלא אינו זכאי וכו' אמרו לו תשובה זו מספקת בנפלו באירוסיה ומכרה גם כן באירוסיה הא מה תאמר בנפלו באירוסין ומכרה בנשואין ואמר להם אף בזו מכרה קיים בדיעבד אמרו לו אם זכה באשה משנשאה לא יזכה בנכסים אמר להם על החדשים וכו' ר"ל שנפלו לה משנשאת והא תנינן בה במתניתין לדעת רבן שמעון בן גמליאל שמוכרת לכתחלה תני אם מכרה ואע"ג דמתניתין עדיפא מבריתא הכא ניחא לן לדחויי מתניתין מקמי בריתא דבריתא אזלא טפי כסדר דנפלו לה משנשאת בעל מוציא ונפלו לה באירוסין ומכרה משנשאת מכרה קיים בדיעבד ורב פפא משני הא דמתניתין ר' יהודה אליבא דרבן גמליאל שהיה אומר שאף בנפלו לה משנשאת מכרה קיים והילכך ראוי לומר בעד שלא נשאת ונשאת מוכרת לכתחלה כדין נפלו לה באירוסין ומכרה באירוסין לדעת בית שמאי ובריתא דקתני עד שלא נשאת ונשאת מכרה קיים ר' חנינא אליבא דרבן גמליאל דבנשאת מכרה בטל והקשה ור' חנינא כבית שמאי דמדקאמר במכרה משנשאת מכרה קיים במכרה באירוסין מודה שמוכרת לכתחלה ומדר' יהודה לא קשיא לן אע"ג דמודה לדבית שמאי דר' יהודה בדרבה מינה קאי דהא אף בנפלו לה משנשאת קאמר מכרה קיים ובעד שלא נשאת ונשאת דמוכרת לכתחלה אלא לר' חנינא קשיא ותירץ לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה ולענין פסק מיהא כבר ביארנוה כדי הצורך במשנה:

האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים נפלו לה משנתארסה ב"ש אומרים תמכור וב"ה אומרים לא תמכור אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים. אר"י אמרו לפני ר"ג הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים. א"ל על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין את הישנים. נפלו משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה הבעל מוציא מיד הלקוחות. עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים. אר"ח בן עקיבא אמרו לפני ר"ג הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים א"ל על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. ר"ש חולק בין נכסים לנכסים. נכסים הידועים לבעל ל"ת ואם מכרה ונתנה בטל ושאין ידועים לבעל ל"ת ואם מכרה ונתנה קיים. פי' אם נפלו לה נכסים בירושה עד שלא תתארס ונתארסה מודים בזה שמוכרת ונותנת לכתחיל' בעודה ארוסה והוא קיים אבל אם נפלו לה משנתארסה ועדיין לא נשאת בזה פליגי ב"ש וב"ה. דב"ש סברי תמכור לכתחילה ובה"א ל"ת אבל אם מכרה ונתנה קיים. ואע"פ שאח"כ נשאת אין הבעל מוציא מיד הלקוחות מה שמכרה ונתנה בעודה ארוסה. מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי רישא בזכותה נפלה לה סיפא אימור בזכותה אימור בזכותו הילכך לכתחילה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים פי' דאירוסין עושין ספק נשואין פי' ספק לא תנשא הילכך לכתחילה לא תמכור ואם רוצה למכור אין נזקקים לה ואם מכרה ונתנה קיים אבל ברישא שנפלה לה בזכותה בודאי החזיקה בהן אין האירוסין שהן ספק מוציאין מידי ודאי ולכתחילה תמכור:

אר"י וכו'. פי' ואמאי אמרי' אם מכרה ונתנה קיים א"ל על החדשים אנו בושים דהיינו אחר שנשאת שהבעל מוציא מיד הלקוחות אנו בושים למה מוציאן והלא הנכסים שלה הן ואתם מגלגלין עלינו עוד הישנים כשמכרה בעודה ארוסה. נפלו לה משנשאת וכו' פי' שכיון שנשאת נכנסה לרשות הבעל לאכול פירותיהן ואין זכות לה לאשה בהם אך אם תתאלמן או תתגרש:

עד שלא נשאת ונשאת וכו'. פי' בין שנפלו לה קודם אירוסין בין לאחר אירוסין ונשאת רנ"א אם מכרה ונתנה קיים דדוקא כשנפלו לה לאחר שנשאת אז הבעל מוציא מיד הלקוחות אבל זו שנפלו לה קודם הנשואין ונשאת נהי דלכתחילה לא תמכור אבל אי מכרה ונתנה קיים ואין הבעל מוציא מיד הלקוחות:

א"ר חנינא בן עקיבא הואיל וזכה באשה שכבר נשאת לו לא יזכה בנכסים ויוציא מיד הלקוחות. א"ל על החדשים אנו בושים דהיינו שנפלו לה לאחר שנשאת. ואתם מגלגלים עלינו את הישנים כשנפלו לה קודם שנשאת רב שמואל דאמרי תרוייהו בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס בין שנפלו לה משנתארסה ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות אינהו דאמרו כרבותינו דתניא רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס בין שנפלו לה משנתארסה ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות:

מתני' האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים בית שמאי ובית הילל שהיא מוכרת ונותנת וקיים כו' עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר מוכרת ונותנ' וקיים כו' עד ושאין ידועין לבעל לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים הכי עיקר נוסחא והכי איתה בירושלמי:

גמ' איבעיא להו ר' יהודה לכתחלה או דיעבד. פי' הא דאמ' ר' יהודה דאמרו לו רבנן לרבן גמליאל הואיל וזכה באשה לא זכה בנכסים ארישא קיימי והיינו נפלו לה נכסים עד שלא תתארס דאמרי' דכולי עלמא שהיא מוכרת ונותנת וקיים. ואהא מתמהי רבנן לכתחלה אמאי. או אסיפא דנפלו לה משנתארסה דקא מודו כולהו דלכתחלה לא תמכור ואם מכרה ומתנה קיים. ואהא מתמהי אמאי אין מכרה בטל. ואתינן למפשט' מהא דתניא אמר ר' יהוד' אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזו אשתו וכו' מה זו מכר' בטל אף זו מכרה בטל אמר להם על החדשים אנו בושי' אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. ש"מ דיעבד קאמר דהא קתני בהדיא דקשיא להו אמאי אין מכרה בטל ש"מ:

עד שלא תתארס פי' רש"י ז"ל ונתארסה. ב"ש אומרים תמכור. בעודה ארוסה אבל משתנשא לא כדתני לקמן עד שלא נשאת ונשאת כו'. ע"כ. וכתבו התוס' פי' לפי' דמייתי ראיה מדתנן עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים אבל לכתחלה משמע דלא תמכור ומשמע ליה דעד שלא נשאת משמע אפילו קודם אירוסין. ואם נפרש עד שלא תתארס ונשאת מעתה תיקשי דהכא אמרינן דהכל מודים שמוכרת ונותנת וקיים ואלו ר"ג אמר לקמן דדוקא בדיעבד מכרה קיים ולא לכתחלה ואין לך לומר דר"ג הוא דקאמר הכין ומיהו ב"ש וב"ה פליגי עליה ואומרים שמוכרת ונותנת וקיים ואין לך לומר נמי דהוא הדין נמי דמוכרת לכתחלה אלא משום דקאמר ברישא נפלו לה משנשאת כו' שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות להכי נקט רבן גמליאל שאם מכרה ונתנה והוא הדין דמוכרת לכתחלה כך פירשו התוספות.

ואיכא למידק דרש"י לא מייתי ראיה מדתנן עד שלא נשאת כו'. אלא אהא דקא מפרש ב"ש אומרים תמכור בעודה ארוסה ואם כפירוש התוספות מאי מייתי אטו אי רבן גמליאל סבירא ליה כב"ה מי קשיא. ויש לומר דרש"י עריב ופסיק שני החלוקות בחדא עד שלא תתארס ונפלו לה משנתארסה דהא ודאי שני החלוקות בעי דליתו בחדא גוונא דאי רישא דשלא תתארס מיירי בנתארסה הכי נמי סיפא דנפלו לה משנתארסה מיירי בנתארסה והכי נמי אי מיירי בנשאת דההודאה והפלוגתא בעינן דליירי בחדא גוונא דבמאי דקא אמרינן שמוכרת לכתחלה בההיא גוונא גופא בעינן דליירו דיעבד דב"ה דלא תמכור לכתחלה והילכך שפיר מייתי מדתנן לקמן עד שלא נשאת ונשאת כו' אהא דעד שלא תתארס אף על גב דלכאורה קיימא ראיה דמייתי רש"י קאי אפלוגתא דב"ש וב"ה דנפלו לה משנתארסה וכמו שפירשו התוספות והנכון דראיית רש"י היינו דע"כ הכא ברישא מיירי בנתארסה ועדיין לא נשאת דאי בשנשאת הא קתני לה לקמן בבא באפי נפשה עד שלא נשאת ונשאת. וכן כתב ריב"ש ז"ל.
ועוד יש להוסיף נופך דרש"י ז"ל מייתי מדקתני לקמן עד שלא נשאת ונשאת וכו' דקתני לקמן ונשאת והכא לא קתני ונשאת משמע דהכא בנתארסה מיירי דהא לת"ק אדרבה הכא הוה ליה למתני ונשאת כי היכי דלא נטעי דמיירי בנתארסה ולקמן היה צריך למתני ונשאת דפשיטא דכיון דקתני עד שלא נשאת משמע דהמכירה היתה בנשאת אלא ודאי מדקתני לקמן ונשאת משמע דעד השתא לא מיירי בנשאת אלא בשמכרה משנתארסה כנ"ל:
וז"ל הריטב"א ז"ל עד שלא תתארס פירש"י ונתארסה ופי' ז"ל יפה דאילו בשנשאת לא איירינן ברישא ובסיפא הוא דקתני עד שלא נשאת ונשאת וכל שכן למאן דגרסין בסיפא עד שלא נשאת ונשאת רשב"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים אלמא לכתחלה לא תמכור ובכלל עד שלא נשאת יש אפילו מה שנפלו לה עד שלא תתארס כדפרש"י עלה. נפלו לה משנתארסה פי' והיא מוכרת מן האירוסין כדפרש"י וכן בדין דהא ברישא לא איירינן במכירה דבתר נשואין ובסיפא הוא דאיירי בה כדפרישנא ועוד דאי הא מיירי בשמכרה אחר נשואין היכי אמרינן בגמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא הא ודאי שנא ושנא דרישא שמוכרת באירוסין תמכור לכתחלה והכא דמן הנשואין לא תמכור לכתחלה לב"ה ע"כ.
ומכל מקום התוספות ז"ל בעו לפרושי דרש"י מייתי ראיה מענין ולא מדקדוק לשון וכשדחו ראיית הענין נשאר ראיית הלשון ואפשר דלכך כתבו התוספות ואף על פי דהשתא אין ראיה משם לפי' הקונטרס מכל מקום יכול רש"י לפרש כן בלא ראיה פי' בלא ראיית ענין וכדכתיבנא כנ"ל:
וז"ל הרא"ש ז"ל עד שלא תתארס פי' רש"י ונתארסה אבל נשאת לא והביא ראיה מדתנן לקמן עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים אבל לכתחלה משמע דלא תמכור והיינו לפי גירסת הראשונים והשתא משמע ליה לרש"י ז"ל דעד שלא נשאת ונשאת מיירי בין קודם אירוסין בין אחר אירוסין וכן יש פירושים שפירש בהם בהדיא כך לקמן. וקשה לפירושו הא דאמרינן לקמן על הא דרב ושמואל כמאן דלא כר' יהודה ודלא כר' חנינא בן עקביא אמאי שפיר מצי סברי כר' חנינא דכיון דמפרש מתני' דעד שלא נשאת דהיינו נמי קודם אירוסין ועלה אמר ר' חנינא אמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים אלמא משמע דבעי למימר דאפילו נפלו לה עד שלא נתארסה ונשאת מכרה בטל דאהכי קיימינן כיון דאיירי ביה ת"ק ואם כן מצי רב ושמואל למסבר כאמרו לו דר"ח אלא ודאי משמע ליה לתלמודא דעד שלא נשאת לא איירי אלא כשנפלו לה אחר אירוסין אבל קודם אירוסין לא דבהא כ"ע מודו דמכרה קיים ולשון עד שלא נשאת ונשאת משמע הכי דאין דבר מפסיק בין נפילת נכסים לנשואין והשתא אין ראיה לפרש"י ותיובתא נמי לא הוי דתדוק טעמא דנפלו כשנתארסה אבל עד שלא נתארסה ונשאת לכתחילה מוכרת דמצינן למימר דה"ה עד שלא נתארסה ונשאת לא תמכור לכתחילה והא דנקט עד שלא נשאת ונשאת דמשמע דנפלו לה משנתארס' לאשמועינן דאפילו הכי אם מכרה ונתנ' קיים ואעפ"י שאין ראיה עכשו יתכן להיות כדבריו ע"כ:
מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים כלומר אעפ"י שנחלקו בנפלו לה משנתארסה בהא מודו ובגמרא מפרש טעמא. ריב"ש ז"ל:

ב"ש אומרים תמכור כו'. גרסינן בירושלמי [ה"א] ר' פינחס בעי קמי רבי יוסי ולמה לא תנינא מקולי ב"ש וחומרי ב"ה א"ל לא מתני אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל הוא מצד אחר. פי' דכל דבר שבממון חומר מצד אחד וקל מצד אחר וב"ש הקלו באשה והחמירו בבעל וב"ה החמירו באשה והקלו בבעל והתניא ב"ש אומרים הפקר לעניים הפקר והרי קל לעניים וחומר לבעל הבית א"ל אינו חומר לבעל הבית דמדעתו הוא מפקיר ואע"ג דקתני התם מאי דאפליגו ב"ש וב"ה במדיר את אשתו מתשמיש המטה ב"ש אומרים שתי שבתות וב"ה אומרים שבת אחד התם אף לאשה הוא חומרא כשמגרשה בשבת אחת מיד ואע"פ שהוא רוצה בכך אנן ידעינן דרעה היא לה כן כתבו התוס' ואי מיירי מתני' בנפלו משנתארסה ונשאת אתי שפיר דלא חשיבא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דקולתה של אשה היא חומרא של בעל וכיון דהבעל אוכל פירות חשיבא חומרתו של בעל וקולתו כחומרא וקולא של אשה אבל אי מיירי בנתארסה כיון דאין הבעל אוכל פירות מה לנו בחומרתו וקולתו בזה עיקר החומרא והקולא הויא באשה ותקשי לן אמאי לא מנייה בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כנ"ל. ומ"ה כתבו התוס' ז"ל לשון הירושלמי ואין דרכם לכתוב כן:
שהבעל מוציא מיד הלקוחות לאו דוקא מוציא דנכסים ברשות בעל הם אלא מפקיע זכותם. תלמיד הרשב"א ז"ל:

הואיל וזכה באשה פרש"י הואיל וזכה באשה. שהיא ארוסתו. ע"כ. פי' לפיכך לא כתב כאן הואיל וזכה באשה שאירסה כדפי' לקמן הואיל וזכה באשה שנשאה משום דהכא קאי אנפלו לה משנתארסה ולקמן קאי אנפלו לה עד שלא נשאת ונשאת לכך שינה הרב ז"ל פירושו ולא בעי לפרושי דקאי ארישא דנפלו לה עד שלא תתארס דבגמרא מפרש אהי מינייהו קיימי אלכתחילה דב"ש או אדיעבד דב"ה אלמא דלא מצי קאי ארישא דנפלו לה עד שלא תתארס ולא מצינן למימר דבגמרא נמי בעי אי קאי ארישא וכדפירש ר"ת לקמן בגמרא דאי הכי לא הוה ליה למימר בגמרא אלא ארישא קאי או אסיפא קאי ומאי דתריץ ר"ת ז"ל בזה דוחק וכדבעינן למכתב קמן בס"ד ולא מצינן נמי לפרושי דבעיא דגמרא קאי ארישא וה"ק הא דקתני עד שלא תתארס כו' אמאי תמכור לכתחילה או דילמא דקשיא להו דאפילו בדיעבד להוי מכרה בטל וכדפרש"י בלשון ראשון לקמן בגמרא וכמו שכתבו התוס' לקמן דליתא להאי פירושא דמדקאמר בגמרא אלכתחילה או אדיעבד משמע דתרווייהו מסיימי במתניתין לכתחילה ודיעבד ובעי אהי מינייהו קיימי ולהאי פירושא ליכא ברישא דעד שלא תתארס דיעבד כלל והדיעבד היינו מבחוץ.
לכך נראה ודאי דאסיפא נפלו לה משנתארסה קאי בעיא דגמרא מעתה כיון דבגמרא לא בעי אלא אסיפא נפלו לה משנתארסה הי רבנן דאלו אלכתחילה או אדיעבד ולא בעי ארישא דנפלו לה עד שלא תתארס ונתארסה היכי מצינן למימר דרבנן דאמרו לו סבירא להו דאפילו בדיעבד מכרה בטל אבל אי מיירי רישא דמתניתין בנשאת שפיר מצינן למימר דרבנן דאמרו לו סבירא להו דאפילו בדיעבד מכרה בטל ואמאי לא בעי תלמודא ארישא נמי אי רבנן דאמרו לו לכתחילה קאמרי דלא תמכור או אפילו דיעבד ומכאן ראיה דכי קתני ברישא עד שלא תתארס פירושו ונתארסה וכדפי' רש"י כנ"ל ובגמרא נאריך עוד בהני פירושי בס"ד:

על החדשים אנו בושים פי' רש"י על החדשים. שנפלו לה משנשאת. אנו בושים. מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדתנן לקמן במתני'. עוד כתב גבי ר' חנינא בן עקביא על החדשים. שנפלו לה משנשאת. פירוש לפי דלעולם בכל גונא דתתפרש במשנה בין אי קיימי אלכתחילה בין אי קיימי אדיעבד אינו משתנה פי' המשנה דחדשים היינו שנפלו לה משנשאת דומיא דחדשים דחנינא בן עקביא דסיפא דהיינו טעמא דליכא למימר אנו בושים אלא במאי דקאמרי הבעל מוציא מיד הלקוחות דקשה הדבר לבטל מכר האשה דכיון שאין לבעל אלא פירות והגוף שלה היה לנו לומר שאע"פ שהבעל אוכל פירות בנכסי אשתו היינו בעודן שלה אבל אם מכרה אותם להוי מכרה קיים והבעל יאכל פירותיו מן המעות שיתעסק בהם בסחורה או בענין אחר אבל אי הוה אמרינן דלא תמכור לכתחילה ואי מכרה קיים לא היה כאן שום בושה דהא אמרינן דמכרה קיים כנ"ל ולקמן נפרש עוד זה בארוכה בס"ד:

גמרא מאי שנא רישא כו'. פי' הוה להו לאפלוגי בתרווייהו או לא לאפלוגי בחד מינייהו ואי באת לחלק אדרבא איפכא מסתברא דברישא כיון דנפלו לה עד שלא תתארס כי קדשה אדעתא לזכות בנכסים שיש לה כבר קדשה ואפילו עד שלא תנשא יש לו זכות בנכסים לענין שלא תמכור לכתחילה אבל נכסים שנפלו לה משנתארסה אין לו זכות בהם כלל עד שתנשא משום דבשעת קדושין לא היו שם נכסים כלל הלכך איפכא הוה ליה למימר והיינו דהאריך וקאמר מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי ולא קצר וקאמר מאי שנא רישא מסיפא וכן דרך המפרשים ז"ל לדייק כן כל היכא דקאמר מאי שנא ומאי שנא כנ"ל ודוק לשון רש"י שכתב מאי שנא רישא דלא פליגי. הרי נתארסה ומשום דנפלו לה קודם לכן הורע כוחו:

סיפא אימר בזכותה כו'. פי' הראב"ד דמספקא להו לרבנן אי אמרינן דבזכותה נפלו כיון שעדיין אין לו פירות מנכסים עד שתנשא או אמרינן דבזכותו נפלו כיון שנתקדשה לו והיא זקוקה לנשואין ורש"י לא פי' כן. כך כתב הרב המעילי ז"ל:
וכתב ריב"ש טעמא דרישא היינו דכיון שנפלו לה עד שלא תתארס בזכותה נפלו ולא בזכותו וא"כ היא מוחזקת ודאי בנכסים אלו וכשנתארסה ספק אם זכה בהם הבעל אם לא שהרי אפשר שלא יבא לידי נשואין א"כ אין ספק מוציא מידי ודאי ומוכרת אפי' לכתחלה אבל נפלו לה משנתארסה ספק אם נפלו בזכותו או בזכותה ומ"ה לכתחילה לא תמכור לב"ה אבל אם מכרה אין הבעל מוציא מיד הלקוחות כיון שזכותו ספק ואע"ג דבשומר' יבם אמרי' לקמן במתניתין אפילו לב"ה שתמכור לכתחילה ומפרש רבא ביבמות פ' החולץ אפילו בשומרת יבם מן הנשואין וזיקת נשואיה עושה ספק נשואין ואיהי הויא ודאי ואיהו ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ומוכרת לכתחילה דחשבינן לה מוחזקת איכא למימר דשאני הכא שכל המארס דעתו לכנוס ומשום הכי אע"פ שהיא ודאי לא תמכור לכתחילה אבל התם הספק שקול שהרי עומדת לחליצה כמו ליבום והלכך הואיל ואיהי ודאי מוכרת לכתחילה ע"כ:

איבעיא להו רבי יהודה אלכתחילה כו'. הראשונים כך פירשוהו רבי יהודה אליבא דרבן גמליאל לכתחילה קאמר דשמעיה מדרבן גמליאל דאמר דמוכרת ועלה קא מותבי' ליה הואיל וזכה כו' או דיעבד שמעוהו דקאמר אם מכרה ונתנה קיים ועלה מותבי' ליה ת"ש דקא מיהדר להו אף זו לא תמכור אף שמוכרת בעודה ארוסה הרי היא כמוכרת לאחר שנשאת ולכתחילה לא תמכור אבל אם מכרה קיים לא כך השיבם דלא ס"ל לא תמכור אלא מוכרת לכתחילה ואפילו משנשאת וכ"ש בעודה ארוסה אלא כך השיבם לא אם אמרתם [וכו'] אמרו לו רבי מכרה עד שלא נשאת. תשובתך זו קבלנו במוכרת עד שלא נשאת דהואיל ואינו זכאי בכל הני מוכרת לכתחלה נשאת ואחר כך מכרה הנכסים שנפלו לה באירוסין מהו אמר להם אף זו הרי זו כמוכרת בעודה ארוסה ומוכרת לכתחילה וכך גורסין אף זו מוכרת ונותנת.
על החדשים שנפלו לה משנשאת אנו בושים למה אמרנו הבעל מוציא ה"ג והא תנן עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים וכן גורסים הראשונים במשנתנו אמר רב זביד תני מוכרת ונותנת קיים. רב פפא אמר לא קשיא מתניתין דקתני אם מכרה רבי יהודה היא דמסיק מילתיה וקאמר לה דס"ל אליבא דרבן גמליאל אפילו בעודה ארוסה לא תמכור לכתחילה וכ"ש כשנשאת קודם מכירה ואע"ג דקאי ר' חנינא בן עקביא עלה וקאמר אמרו לפניו לאו דמודה לרבי יהודה דלא תמכור לכתחלה ומאי דשבק ר' חנינא אשמועינן במתניתין פריש ואמר בברייתא מוכרת ונותנת וברייתא רבי חנינא בן עקביא. ורבי חנינא דאמר כב"ש בתמיה כך שמעתיה אבל כדקתני במשנה דוקנית וגרסינן בה עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר מוכרת ונותנת ובסוף תוספתא מצאתי כדרבי חנינא אם מכרה ובספרים ישנים כך גורסין וכדרב זביד תני אם מכרה ובמסקנא גרסינן ורבי יהודה דאמר כב"ש וגם ראיתי בתוס' דלא גרסי כרבי יהודה דלעיל אמר להם אף זו לא תמכור אלא אמר להם על החדשים אנו בושים ואומר אני שאנו הראשונים בפירושם של שאלה ראשונה שפירשו דלרבי יהודה אליבא דרבן גמליאל קא בעי לכתחלה קאמר או בדיעבד וראו בספרים דקא מסקו ואמרי ש"מ דיעבד קאמר לפיכך הוצרכו להגיה לברייתא אמר להם אף זו לא תמכור עוד אמר להם על החדשים אנו בושים ומשהוסיפו עליה כן לא יוכלו לתרץ לקמן בתירוצים דרב פפא דלרבי יהודה אליבא דרבן גמליאל מוכרת לכתחלה ולר' חנינא לא תמכור דקשיא להו השתא בעודה ארוסה לרבי יהודה לא תמכור ומשנשאת אמרת מוכרת לכך הוצרכו להגיה כדרבי חנינא מוכרת ובמתניתין ואם מכרה משום דמדמינן להו אהדדי וכדרב זביד תני מוכרת ובמסקנא הוצרכו להגיה ור' חנינא דאמר כב"ש ואני כך נראה פירושה להעמיד המשנה על גרסתה והתוספתא בהצעתה והגמרא בקדמתה.

איבעיא להו ר' יהודה לכתחלה קאמר כו'. לאו אדרבן גמליאל קא בעי לה דהא שמעינן ליה במתני' דקאמר מוכרת לכתחלה בעד שלא נשאת ונשאת וכל שכן בעודה ארוסה אלא אאמרו לו קאי והכי איבעיא להו הנהו רבנן דאמרו לו לכתחלה פליגי ואמרו אמאי מוכרת לכתחלה לב"ש הואיל וזכה באשה שאירסה לא יזכה בנכסים אבל אדיעבד מודו כב"ה או דילמא אדיעבד נמי פליגי ובעי למימר מכרה בטל תא שמע אמר ר' יהודה כו' הואיל וזו אשתו נשואה וזו אשתו ארוסה מה נשואה שנפלו לה משנשאת מכרה בטל כדקאמר במתניתין והבעל מוציא מיד הלקוחות אף זו כשנפלו לה כשהיא ארוסה יהא מכרה בטל ואפילו בעודה ארוסה. אמר להם על החדשים אנו בושים שאתם אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל אנו בושים על מה שאמרנו בטל אלא שאתם מגלגלים וכו' ולא גרסינן בה אמר להם אף זו לא תמכור, וכן מצאתי בתוספות. ש"מ מדקאמרי ליה אף זו מכרה בטל ש"מ דיעבד נמי קשיא להו לא כך השיבם בעת שדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה לא כך הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושים שהרי תשובה נצחת יש כאן שיש להפריש בין ארוסה לנשואה וכן השיבם עליה לא אם אמרתם וכו' ולא בהפרת נדריה לבדו אלא אם כן אביה עמו דתנן אביה כו' אמרו לו רבי מכרה עד שלא נשאת נראין דבריך במוכרת בעודה ארוסה. נשאת ואחר כך מכרה נכסים שנפלו לה קודם נשואין מהו. אמר להם אף זו במוכרת באירוסין לכתחלה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים. אמרו לו הואיל וזכה באשה ובמציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה לא יזכה בנכסים שתקנו לו לאכול פירותיהן בחייה והאיך מכרה קיים.

ה"ג והא אנן תנן עד שלא נשאת ונשאת ר"ג אומר מוכרת ונותנת וקיים. אמר רב זביד תני אם מכרה כך היא בכל הספרים הישנים ורב פפא אמר כולה מתניתין ר' יהודה היא דאיהו מסיק ואמר לה ואף על גב דאיירי ר' חנינא בסיפא לאו במודה דרבי יהודה דרבן גמליאל מוכרת לכתחלה אית ליה אלא אם מכרה קיים ומאי דלא פריש רבי חנינא במתניתין פי' בברייתא. ה"ג ורבי יהודה דאמר בתמיה דהא ב"ה אפילו מוכרת באירוסין אמרו לכתחלה ואם בא לוקח לב"ד לימלך אמרינן ליה לא תזבון וכ"ש משנשאת. לא נחלקו אלא לכתחלה תמכור ואף על גב דרבי יהודה עלה דמתניתין איירי ואמרו ליה לפני רבן גמליאל כו' לאו דמודה ליה לתנא קמא דאמר לב"ה לא תמכור ובסיפא דמילתא גלי דאפילו לכתחלה מוכרת ואף משנשאת וכל שכן בעודה ארוסה כן כתוב בפי' רש"י בכתיבת יד ישן נושן. והתוספות לא כתבו כן בשם רש"י:

אבל ריב"ש ז"ל כתב בשם רש"י בפירושים הישנים וז"ל איבעיא להו ר' יהודה לכתחלה או דיעבד כתוב בפירושי רש"י פירשו הראשונים דהכי קא מבעיא ליה ר' יהודה אליבא דרבן גמליאל לכתחלה ס"ל שתמכור כב"ש ואמרו לו פליגי עלה דהואיל וזכה באשה זיכה בנכסים ושיוציא מתחת יד הלקוחות לאחר שתנשא מה שמכרה בעודה ארוסה ואין צריך לומר שלא תמכור לכתחלה ועל זה השיבם על החדשים אנו בושים כשאנו אומרים שיוציא הבעל מתחת יד הלקוחות שלא היה לנו לומר שתמכור אפילו לכתחלה שהרי גוף הנכסים שלה ואין לבעל אלא שאוכל פירות בעודם ברשותה או דילמא רבן גמליאל ס"ל כב"ה דלכתחלה לא תמכור אלא שאם מכרה ונתנה קיים ואתיא כפשטיה אמרו לו ומה שהשיבם רבן גמליאל ולזה הפירוש אין לגרוס במתניתין גבי עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר מוכרת ונותנת וקיים דאם בנשואה אפילו לכתחלה מוכרת כיון שנפלו לה קודם נשואין כל שכן במכרה בעודה ארוסה אלא גרסינן מכרה ונתנה קיים ואפילו הכי בעי אי בעודה ארוסה מוכרת אפילו לכתחלה ופשטינן לך בעיא מברייתא דתניא אמר ר' יהודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזו אשתו וכו'.
ולפי זה הפירוש גרסינן בברייתא אמר להם אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים דכיון דבעיא רבן גמליאל מאי ס"ל לא אפשר למפשטה אלא ממילתיה דרבן גמליאל דאי משום דאמרו לו מה זו מכרה בטל אפשר דרבן גמליאל סבירא ליה מוכרת אפילו לכתחלה ואמרו לו פליגי עליה וסברי דמכרה בטל. לא כך השיבם ר"ג לחכמים אלא כך השיבם לפי זה הפי' נפרש דבתרתי פליג רבי חנינא בן עקביא מטעמא ובדינא לא כך השיבן שבארוסה לא היה צריך לתשובה על החדשים שהרי יש לחלק בין ארוסה לנשואה כמו שמפרש. ועוד דלא אמר לנו לא תמכור כב"ה אלא מוכרת לכתחלה כב"ש והכי גרסינן בברייתא דלא כך השיבן דבעיקר דינא פליג ר' חנינא עלה הא דרב יהודה ורב פפא אתא למימר דלא משבשין מתניתין ולא תקשי ברייתא דמתניתין ר' יהודה קתני לה דאית ליה כב"ה כדאוכחנא לעיל ואיהו מסיק למילתיה ואף על גב דעלה קאי רבי חנינא לא משום דמודה אלא מאי דלא פריש במתניתין פריש בברייתא ולפי זה הפירוש גרסי' ור' חנינא בן עקביא דאמר כב"ש ורש"י דחה זה הפי' משום דבמתני' גרסינן מוכרת ונותנת וקיים גבי עד שלא נשאת ונשאת וגם בברייתא דמייתי לעיל למפשט מינה לר' יהודה דיעבד קאמר לא גרסינן בה בתוספתא אמר להם אף זו לא תמכור אלא ה"ג בה הואיל וזו אשתו וזו אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל אמר להם על החדשים כו' ולכך פי' רש"י הואיל דפשיטא להו דרבן גמליאל כב"ש ומוכרת לכתחלה כדתנן גבי עד שלא נשאת ונשאת אלא דבעי הני רבנן דאמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה וכו' אי פליגי עליה בלכתחלה בלחוד אבל דיעבד מודו דמכרה קיים ובהא דקא מהדר להו ר"ג על החדשים אנו בושים ה"ק אנו בושים כשאין אנו אומרים בהם מוכרת לכתחלה כב"ה או בעי למימר אפילו בדיעבד מכרה בטל ופשטא ליה מברייתא דקתני בה בהדיא מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל אלמא ר"י אליבא דרבנן דאמרו לפני רבן גמליאל בדיעבד קאמרי ומכרה בטל.

ולהאי פירושא הא דקאמר ר' חנינא לא כך השיבם רבן גמליאל לא פליג אברייתא דר' יהודה אלא בטעמא דארוסה שלא היה צריך להשיב בארוסה בחדשים כו'. אלא בנשואה השיבם כן וגריס רש"י בברייתא דרבי חנינא אף זו לא תמכור ופריך עלה ממתניתין דקתני מוכרת לכתחלה. ומתרץ רב זביד תני מכרה והא דאין משבשין מתניתין מקמי ברייתא היינו כי היכי דלימא רבן גמליאל כב"ה ולא כב"ש והשתא לרב זביד רבי יהודה ור' חנינא לא פליגי. דלרבי יהודה נמי אפשר דלר"ג נמי כב"ה דלכתחלה לא תמכור אלא דאמרו לו בעי למימר דאפילו בדיעבד מכרה בטל כדפשיטנא לעיל ורב פפא אתא למימר דלא תשבש מתניתין ולא תקשי לר' חנינא דברייתא דמתניתין ר' יהודה קתני לה לר' יהודה אליבא דרבן גמליאל מוכרת לכתחלה אלא דחכמים דאמרו לו ס"ל אפילו דיעבד מכרה בטל ורבי חנינא ס"ל אליבא דרבן גמליאל לא תמכור לכתחלה וגרש"י ז"ל ורבי יהודה דאמר כב"ש ולרב פפא לחוד פריך זהו תורף פי' רש"י.

ור"ח גריס במתניתין ובברייתא פי' רש"י אלא שפי' הבעיא בענין אחר וה"ק רבי יהודה דקאמר דאמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה כו'. אנפלו לה עד שלא תתארס קאי דקתני מוכרת לכתחלה ובהא פליגי דלא תמכור לכתחלה או אנפלו לה משנתארסה דאמרי ב"ה לא תמכור ואם מכרה קיים ועלה פליגי ואמרי דמכרה בטל ופשטינן לה מברייתא דקתני הואיל וזו אשתו וזו אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל כלומר כי היכי בנפלו לה משנשאת מכרה בטל הכי נמי בנפלו לה משנתארסה מכרה בטל שהרי גם היא אשתו כמוה אלמא אסיפא קאי ובדיעבד קאמר. ע"כ ריב"ש ז"ל וכן כתב הריטב"א ז"ל עיין בחדושיו:

וז"ל רש"י ז"ל במהדורא קמא איבעיא להו רבי יהודה אלכתחלה רבי יהודה דקאמר אליבא דרבן גמליאל דלכתחלה קאמר ואב"ש קאי דשמעינן ליה לרבן גמליאל דאמר תמכור לכתחלה כב"ש ואמרו לו אמאי קא אמרת תמכור לכתחלה הואיל ונשואה אשתו וארוסה אשתו מה נשואה שנפלו לה לאחר שנשאה מכרה בטל דברי הכל כדתני מתניתין הבעל מוציא כו'. אף זו ארוסה שנפלו לה משנתארסה מכרה בטל ואפילו בעודה ארוסה אמר להם על החדשים שאתם אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל אנו בושים על מה שאמרנו בטל אלא שאתם כו' ולא גרסינן בה אמר להם אף זו לא תמכור, וכן מצאתי בתוספתא.

מדקאמרי אף זו מכרה בטל ש"מ דיעבד נמי קשיא להו לא כך השיבם כדקאמרת דדיעבד אם מכרה ונתנה קיים אלא כך השיבם דאפילו לכתחילה מוכרת ונותנת וקיים לא אם אמרתם בנשואה בדין הוא שמכרה בטל שכן בעלה כו'. אמרו לו ר' הא תינח היכא דמכרה עד שלא נשאת ונשאת מהו אם מכרה אחר שנשאת אותם הנכסים שנפלו לה משנתארסה מהו הרי בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה בשעת מכירה. ה"ג אמר להם אף זו מוכרת ונותנת וקיים הואיל וזכה באשה שנשאת לו. ה"ג והא אנן תנן רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים דיעבד אין לכתחילה לא ואת אמרת מוכרת לכתחילה תני במתני' אליבא דרבן גמליאל לא שמעי' מידי אלא מדב"ה פרכי' ליה לרבן גמליאל ור"ג ודאי ס"ל כב"ש דמוכרת לכתחילה האי מתניתין דקתני אם מכרה ונתנה קיים ר' יהודה היא ואליבא דרבן גמליאל ואמרו ליה נמי דרישא אדיעבד קאי רבן גמליאל כב"ה ברייתא דקתני מוכרת לכתחילה רבי חנינא אליבא דרבן גמליאל היא והיינו דקתני במתני' אמר רבי חנינא אמרו לפני רבן גמליאל כו' כלומר לא כך השיבם אלא לכתחילה השיבם ורבי חנינא בן עקביא דאמר כמאן כב"ש דאמרי לכתחילה שביק ב"ה ועביד כב"ש הלא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה. ומשני ה"ק רבי חנינא במתני' תנא לא נחלקו כו' דבין עד שלא תתארס ובין שנתארסה אלו ואלו מודים דמוכרת והא דקתני פלוגתייהו במתניתין רבי יהודה היא דתני לה. עכ"ל רש"י במהדורא קמא:

וכתבו התוס' דבפי' רש"י מכתיבת ידו כתב שתי לשונות בלשון אחד פי' דהא דאיבעיא להו ר' יהודה אלכתחילה כו'. ארישא קאי דתני עד שלא תתארס מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים וקא מבעיא ליה השתא הנך אמרו לו אי בעי למימר דלכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד מודו דמכרה קיים או דיעבד דאפילו בדיעבד בעי למימר דמכרה בטל ולפי זה הדין עמו דגרס בההיא ברייתא דמייתי מה זו מכרה בטל כו' אמר להם על החדשים כו' ולא גריס מה שכתוב בספרים בתר אף זו מכרה בטל אמר להם אף זו לא תמכור כו' אמרו לו הואיל וזכה באשה כו' אמר להם על החדשים כו' דודאי לא גרסינן ליה דהיכי קאמר אף זו לא תמכור והא תנן בהדיא דמודים ב"ש וב"ה שמוכרת לכתחילה ולשון אחר פי' לכתחילה אב"ש או דיעבד אב"ה ולפי' זה בחנם מחקו רש"י אלא לפי שאינו כתוב בתוספתא.

ולי נראה לאו בחנם מחקו הרב ז"ל דהא כתב רש"י דלהכי איבעיא להו אאמרו לו דרבי יהודה ולא ארבן גמליאל משום דארבן גמליאל פשיטא לן דס"ל כב"ש דמוכרת לכתחילה וכדכתיבנא לעיל בלשון רש"י הכתוב בפירושים כתיבת יד ובלשון ריב"ש ואיהו בפי' רש"י ז"ל כתי' במשנתנו ה"ג רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים ושמא דוקא בנשאת אבל במכרה כשהיא ארוסה ס"ל לרבן גמליאל כב"ש דמוכרת לכתחילה והיכי מצינן למגרס בברייתא אמר להם אף זו לא תמכור כו'. ואפילו תימא דלא שנא מ"מ ליכא למגרס הכין דהא אינהו שמעי מרבן גמליאל דלא תמכור לכתחלה והשיבו עליו הואיל וזו אשתו כו' וכיון שכן למה ליה למהדר להו אף זו לא תמכור כו' והא עלה קיימי ולקמן נפרש עוד זה בארוכה בס"ד. וכתב ר"ת דלא נהירא הני פירושים כלל דפי' א' לא נהירא דהא בכל הספרים גרסינן בההיא ברייתא דמייתי אמר להם אף זו לא תמכור כו' ופי' שני לא נהירא דהא היכי בעי אי אמרו לפניו דר"ג שקלי וטרי אליבא דב"ש והא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ופשיטא דאדיעבד קיימי.

ונראה לר"ת דהכי פירושו לכתחילה וקאי ארישא דנפלו לה עד שלא תתארס דמוכרת לכתחילה וקא אמרי אינהו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ולא תמכור לכתחילה כמו בנפלו לה משתתארס וקא מהדר להו על החדשים אנו בושים כלומר נפלו לה משתתארס שהם חדשים כו'. או דילמא דיעבד אסיפא דנפלו לה באירוסין קאי דאמרי ב"ה מכרה קיים וקא אמרי אינהו מכרה בטל כמו נפלו משנשאת והשיב להם על החדשים אנו בושים על אותם שנפלו משנשאת כו' ואתם מגלגלין את הישנים פי' לא שהם ישנים בשעת מכירה דהא בנפלו לה משנתארסה ומכרה באירוסין איירי דחדשים הם אלא כלומר שהם ישנים כשנשאת פי' לפי' כי אמרינן דארישא קאי ולכתחילה היינו בראיה כמו בנפלו לה משתתארס וכי אמרינן דאסיפא קאי ובדיעבד היינו נמי בראיה דומיא דנפלו לה משנשאת ואין הכרח מצד עצמו לומר דהואיל וזכה באשה יזכה בנכסים דכיון דאין סברא לומר דאדיעבד דרישא פליג משום דנפלו לה עד שלא תתארס וכדבעי' למכתב בס"ד הלכך אלכתחילה נמי ליכא למימר אם לא בראיה אבל לפירוש רש"י ז"ל קמא כי קאמרי אלכתחילה היינו בלא ראיה ממקום אחר אלא קא מוכרח מצד עצמו דהואיל וזכה באשה דארוסה דין הוא שיזכה בנכסים דאע"ג דנפלו לה עד שלא תתארס מ"מ כיון דהמכירה היתה כשנתארסה וזכה בה דין הוא שיזכה בנכסים לענין שלא תמכור לכתחילה תדע כי אמרי' דאדיעבד דאפי' בדיעבד בעו למימר דמכרה בטל אע"ג דנפלו לה עד שלא נתארסה אין להביא לזה שום ראיה משום דוכתא אחריתי דליכא למתני' שום חלוקה דדמיא לזה כלל אלא קא מכרחי סברתם משום דזכה באשה דאיכא למימר כיון דאירסה וזכה בה קצת יזכה בנכסים קצת לענין שלא תמכור לכתחלה או דילמא כיון דלינשא קיימא דכל המארס דעתו לישא הלכך הויא ליה כנשואה ובדיעבד נמי מכרה בטל.
הכי ריהטא שיטת דרש"י קמא הלכך אין אנו לשנות תשובת ר"ג דעל החדשים אנו בושים כו' מאידך דר' חנינא בן עקביא דלעולם לא שייך אנו בושים אלא כי אמרת מכרה בטל וכדפרישנא במתני' ואע"ג דאינהו קיימי אלכתחלה דרישא אבל בדיעבד מודו מ"מ קא מהדר להו דכיון דמשום דזכה באשה דאירסה קא אמריתו דיזכה בנכסים מיהת שלא תמכור לכתחלה אע"ג דנפלו לה עד שלא תתארס מעתה כשתנשא דיזכה בה יותר למציאתה ולמעשה ידיה מגלגלין עלינו נמי מהאי טעמא דלהוי מכרה בטל אף על גב דנפלו לה עד שלא תתארס ואנו על החדשים אנו בושים כו' ודייק לשון מגלגלים דוק ותשכח אבל לשיטת ר"ת דאי קאי אלכתחלה מדמינן נפלו לה עד שלא נתארסה לנפלו לה משנתארסה וכדכתיבנא הלכך על זה השיב ר"ג על החדשים אנו בושים כו' לחלק בין שנפלו לה קודם שנתארסה לנפלו לה אחר שנתארסה וכי אמרי' דקאי אסיפא ודיעבד לשיטת רבינו תם דמיא לדיעבד וכפי' שני של רש"י דלשיטת רש"י הכי פירושו ר' יהודה לכתחילה פירוש אמרו לו אלכתחלה פליגי דאמרי אמאי מוכרת לכתחלה לב"ש אבל בדיעבד מודו כב"ה או דילמא אדיעבד נמי פליגי פי' דלב"ה מה שמכרה כשהיא ארוסה מכרה קיים אפילו כשתנשא ואמרו לו פליגי דאיברא דבעודה ארוסה מכרה קיים שהרי אין לבעל בהם פירות אבל כשתנשא תבוטל מכירתה שמכרה או כשהיתה ארוסה והיינו דקא קרי להו רבן גמליאל ישנים מוציא עתה מה שנמכר מאז:
וז"ל ריב"ש אמר רבי יהודה אמרו לפני ר"ג הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים פשטי' בגמרא דהנך חכמים דאמרו לו בעו מימר שיהא מכרה בטל בנפלו לה בעודה ארוסה כמו שנפלו לה משנשאת ואהדר להו ר"ג על החדשים דהיינו נפלו לה משנשאת אנו בושים על שהבעל מוציא מיד הלקוחות שהיה לנו לומר שאע"פ שהבעל אוכל פירות בנכסי אשתו היינו בעודן שלה אבל כיון שגוף הנכסים שלה היה לנו לומר שתוכל למכור את שלה והבעל יאכל פירות מן המעות שיתעסק בהם בסחורה או בענין אחר אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים דהיינו נפלו לה כשהיא ארוסה ומכרה כשהיא ארוסה דומיא דנפלו לה משנשאת היינו משום דהני רבנן לא בעו למימר שיהא הבעל מוציא מיד הלקוחות קודם שתנשא שהרי בעודה ארוסה אין הבעל אוכל פירות וגם אם מתה אז אינו יורשה אלא לאחר שנשאת יוציא מן הלקוחות מה שמכרה בעודה ארוסה ומ"ה קרי להו ישנים שיוציא עתה מה שנמכר מאז ע"כ. אבל לשיטת ר"ת לא מצינן לפרושי הכי היכא דנפלו לה משנשאת תכף ומיד מכרה בטל הכי נמי בעו למימר בנפלו לה משנתארסה ונתארסה דמיד מכרה בטל דלא מחלקי' בינייהו כלל דאי מחלקינן בינייהו אף אנו נאמר דחלוקין הן לגמרי אלא בעו למימר ודאי דארוסה דמיא לנשואה לגמרי ומיד הויא מכרה בטל והלכך על כרחך נצטרך לפרושי דישנים נקרא בשנשאת וכמו שפי' ר"ת:

תוס' בד"ה עד שלא תתארס כו' והביא ראיה כו' דעד שלא נשאת משמע אפילו קודם ארוסין כו' עכ"ל לכאורה הגם שפירש רש"י לקמן כן מ"מ כפי פרש"י שלפנינו לא הביא כאן ראיה אלא אנפלו משנתארסה ולא ארישא דנפלו לה עד שלא תתארס ויש ליישב דמשמע להו בפרש"י דמייתי ראיה גם ארישא דשלא תתארס דאסיפא משנתארסה תקשי ליה טעמא דב"ש אתא לאשמועינן וק"ל:

בא"ד ואין להקשות כו' דוקא עד שלא ניסת דהיינו משנתארסה כו' עכ"ל ונראה דה"ה דה"מ לתרוצי דלא קתני הכי שנפלו משנתארסה אלא משום דבהא אר"ח בן עקביא דפליג עליה דר"ג אבל עד שלא נתארסה לא איצטריך למיתני כיון דליכא מאן דפליג עליה ודו"ק:

בד"ה איבעיא כו' דקאי ארישא כו' או דיעבד דאפילו בדיעבד בעי למימר דמכרה בטל כו' עכ"ל ק"ק לפירוש זה כיון דע"כ אי פליג האי א"ל דר' יהודה ארישא דעד שלא נתארסה מכ"ש דפליג אסיפא בנתארסה טפי אית לן למימר דלא פליג ארישא כלל אלא אסיפא בלחוד דעלה קאי א"ל דר"י ומאי קמבעיא ליה ויש ליישב דנראה לו דחוק לתלמודא דלא קאי אלא אדיעבד דסיפא דאמאי קרי ליה לנתארסה ומכרה בעודה ארוסה ישנים כמו שנדחק ר"ת לפירושו לקמן ודו"ק:

בא"ד ונראה לר"ת דה"פ כו' ולא תמכור לכתחלה כמו בנפלו לה משתתארס כו' על החדשים אנו בושים כלומר שנפלו לה משתתארס כו' עכ"ל נראה לפרש מה שנדחקו לפרש למאי דבעי למימר לא תמכור לכתחלה דהיינו כמו בנפלו לה משתתארס ולא ניחא להו לפרש בפשיטות כמו לאידך גיסא דהיינו כמו בנפלו לה משניסת משום דא"כ מלתיה דר"י דא"ל כו' אין לו מקום כאן אלא לעיל מקמיה דקתני פלוגתא דב"ש וב"ה בנפלו לה משנתארסה אבל השתא ניחא דלא מדמה לה לאחר שניסת אלא לאחר שנתארסה ניחא דקתני לה הכא בתר מילתיה דב"ה דס"ל שאם מכרה ונתנה קיים אבל לכתחלה לא אבל אין לפרש דדוחק להו לפרש למילף לא תמכור לכתחלה מניסת דמכרה בטל ומה השיב נמי משום דאנו בושים כו' דאימא משום דיעבד הוא דא"כ אמאי לא דחו בזה פירוש שני של רש"י דקמבעיא ליה אלכתחלה דב"ש דע"כ ליכא למילף אלא מניסת דמכרה נמי בטל:

ודע דלפירוש קמא של רש"י נמי צריך לפרש כי הכא דבעי למימר שלא תמכור לכתחלה כמו בנפלו לה משתתארס מה"ט שכתבו דאל"כ מלתיה דר"י דא"ל כו' אין לו מקום כאן אבל סמכו דבריהם הכא לפירוש ר"ת משום דלאידך גיסא דדיעבד דסיפא קאמר הוצרכו לשנות פירושא דחדשים וישנים משא"כ לפירוש קמא דרש"י לפי שני הצדדים פירושא דחדשים וישנים שוה ודו"ק היטב:

בא"ד דארישא לא הוה אמרי מכרה בטל כו' עכ"ל דהא לא קמבעיא ליה לפי' ר"ת ארישא אלא אלכתחלה אבל בדיעבד פסיקא ליה ברישא דמכרה קיים וק"ל:

תוס' בד"ה נפלו לה משנתארסה כו' וי"ל שאין זה קולא אלא חומרא כו'. נ"ב פי' לבית הלל וא"כ ממילא לב"ש לא הוי חומרא וק"ל ומה שמקשין העולם אמאי לא קאמר שאין זה חומרא כו' משום דלא פסיקא להו לתוס' לומר שאין זה חומרא אלא קולא לפי שאינה קולא אלא מצד אחד שמא תחזור בה ומצד השני שאינה נוטלת כתובה בלא חרטה היא חומרא אלא הכי קאמר אין זו קולא לב"ה שיהא בודאי חומרא לב"ש אלא אף לב"ה איכא חומרא כמו לב"ש א"כ הוי שפיר מקולי ב"ש מה שהוא קולא לגבי איש ודו"ק:

בד"ה איבעיא להו כו' אלא כלומר שהם ישנים משנשאת כו' כצ"ל:

גמ' לא ניחא לי דאיתסר בקריבי' וכו'. עיין בח"ש [שהקשה תיפוק ליה שהוא לא יגרשנה שהבעל אינו מגרש אלא לרצונו ותירץ דה"ק ליתני אינה מקודשת דהיא נמי אמרה לא בעינא באיש נדרן ואפילו תאמר שרוצה נהתקשר שאם ידור עוד שיהיה חייב לגרשה סוף סוף יכולה לומר לא ניחא לי דאיתסר כו']. ודוחק גדול. דמי מדבר אם רוצה לקשר סוף סוף ברייתא אומרת פשטא דדינא אינה מקודשת [וזה ניחא אף בלא טעם דלא ניחא לה דשמא לא ירצה לגרש] ואם הוא רוצה לפייסה לתת לה מעות או קישורין דלמא אה"נ שמקודשת ומי מדבר בכך. ולי נראה דאשה המקפדת על מנת שאין עליו נדרים עיקר הקפידא הוא על [שיראה] שלא להדירה שלא ליהנות שלא לשמש ולקשט ולפירות ושלא לילך לבית אביה וכו' וכיוצא בזה כדלעיל אבל שאר נדרים שאין מגיעין לה מה לה לנדריו ואפילו אם היא נדרנית אמרינן לעיל דדוקא נודרת ואינה מקיימת אבל מקיימת לא דאינו יכול לומר אי אפשי בנדרנית אלא בנדרים שבינו לבינה או בעינוי נפש שלא תתקשט בבגדי צבעונים ושלא לאכול בשר וכו' וכדלעיל אף אם התנה על מנת וכו' לא הוי קפידיה קפידא לזה אמר שהיא תאמר אי אפשי בנדרן וכי תימא שאר נדרים ודאי לא איכפת לה ואף אם התנה היא על מנת שאין עליך נדרים בשביל נדרים כאלו ודאי מקודשת דלא הוי קפידה קפידא אלא שהיא יכולה לומר כיון שהוא נדרן למחר ידיר אותי בדברים הנוגעין לי הנזכרים לעיל במשנה הלא גם בזה הדין יוציא ויתן כתובה דהיינו כופין אותו להוציא כדלעיל לזה אמר מ"מ יכולה לומר לא ניחא לי דאיתסר ע"י גירושין בקריבי' וק"ל:

גמ' לא בעי טלפחי בסוף פרק האשה שלום ברש"י מפורש [ברש"י שלפנינו כאן מפרש בזה הלשון ממש שכתב רש"י שם]:

גמ' קול עבה כו' כי קולך ערב וכו'. אף שקרא בשבח ונוי קמדבר והעדר הנוי לא הוי בשביל כן מום וכן רש"י פירש בסמוך וכמה נוי הוא לה ולא מפרש וכמה לא הוי מום דכיון דאמר טפח הוי מום ש"מ דבציר לא הוי מום וקצת יש לראות למאי נ"מ ואפ"ל אם התנה עמה על מנת שתהיה מופלגת בנוי וא"כ פי' וכמה לא זו דלא הוי מום אלא אפילו הוי נוי ג' אצבעות אבל ג' אצבעות וחצי או ד' לא הוי מום ולא נוי [א"כ דלמא ה"נ בקול עבה] ודוחק לומר דקול ערב נוי ועבה מום לא ערב ולא עבה דרך נשים כך. אבל ודאי ממראך נאוה לא קשה דא"כ מכוערת הוי מום מ"מ ראה ונתפייס ועוד פירוש מראה חיתוך איברים לא הצבע. ועיין במפרשים יפה תואר ויפה מראה:

גמ' אמר אביי וחד וכו'. לתרץ יתורא דאיש ואיש באופן אחר לומר דאיש אחד הנולד בה שקול כאיש ואיש:

גמ' אמר רבא וחד מינן וכו'. אפ"ל כנגד אחד הנולד בה אמר איש ואיש דחד מינייהו כתרי מינן ונגד המצפה לראות אמר חד מינן כי סליק וכו' שהרי ר' ירמיה וכו' אפ"ה כדסליק להתם נתחכם כאחד מהן ע"י אוירא דא"י מחכים וקרי לן טפשאי א"כ אחד מאתנו היודע מה קאמרי רבנן כדסליק להתם עדיף כתרי מנייהו ודו"ק:

ברש"י בד"ה הזקן כו' וריח הפה וכו'. אף דלא מסיים בשינויא רק זיעה. ה"ה ריח מדקא מקשה והני בכהני לא פסלי כו' [גם רב אשי מזכיר בתירוצו ריח הפה]:

ברש"י במשנה בד"ה הבעל צריך וכו'. עדים וכו' וכ"ה ברש"י ברי"ף ובר"ן. ולא מפרש האב צריך להביא ראיה עדים דפשיטא דראיה הוא בעדים ודו"ק ואפ"ל דברישא לאו דוקא בעדים ה"ה רק שאר הוכחות שמוכיח האב לבעל שע"כ לאח"כ נולדה משא"כ בסיפא אם בהוכחות ואומדנא שהרי ראיתיה כגון ד"מ שהיתה כורכה בגד סביב המקום שהמום בו עתה וכמה וכמה הוכחות הרי ידע שהיה בה מומין וידע ונתפייס אע"כ שאינו יודע להוכיח מאומה רק צריך לראות אם ימצא עדים אנשים שיודעין מה שהוא לא ידע וק"ל:

גמ' ר' יהודה אלכתחלה כו'. ולפי"ז על החדשים אנו בושים ר"ל אנו בושים אפי' על זה שלכתחלה לא תמכור הנכסים שנפלו לה משנשאת (ח) או כיון שאנו בושין על מה שמכרה בטל אפילו בדיעבד בנכסים שנפלו משנישאת הולך בהדרגה שנכסים שנפלו קודם שנשאת למוכרן לכתחלה [קודם שנשאת] ודו"ק:
בתד"ה עד שלא תתארס כו' ואמאי והא הוי כר' חנניא בן עקביא כו'. פירש כאמרו לו לפני ר"ג דר"ח בן עקביא. יש לראות לפי' הקונטרס קמא דבסמוך בתוס' בד"ה איבעיא להו דמסיק דקאי אדיעבד דרישא וס"ל אף בנפלו עד שלא נתארסה ונתארסה מכרה בטל ע"כ צ"ל הא דפריך דלא כמאן משום דרב ושמואל ס"ל דוקא בנשאת ואילו אמרו לו דרבי יהודה ס"ל אף בנפלו קודם אירוסין ונתארסה וא"כ אף לפירוש הקונטרס בזה [שפיר' דר"ג מיירי אפילו בנפלו עד שלא נתארסה ואף לפירוש השני של רש"י כמו שהוא ברש"י לפנינו] שפיר קאמר דלא כמאן דאמרו לו דר' חנניא ס"ל ג"כ בנפלו משנתארסה ומכרה משנתארסה מכרה בטל כמ"ש בברייתא לא כך השיבן ופירש"י בעוד שדנו על הארוסה וכו' ש"מ דס"ל לאמרו לו מכרה בטל ואילו רב ושמואל כללו תרוייהו בחדא ואמרו ונשאת דוקא ודוחק לומר דנקטו ונשאת משום עד שלא נתארסה דא"כ הול"ל בין נפלו עד שלא נתארסה ונשאת ובין משנתארסה ומכרה באירוסין ואפ"ל דלר"ח חזרו האמרו לו מאירוסין לפי שהשיב להם תשובה גמורה ונצחת וכפירש"י בסמוך אמרו לו וכו' נראין דבריך במכרה בעודה ארוסה וכו' משא"כ בעד שלא נשאת ונשאת עמדו בדבריהן שהרי לא השיב להם טעם רק על החדשים אנו בושים וכו' וק"ל:

בא"ד מ"מ יכול רש"י לפרש כן וכו'. ודינו יכול להיות אמת אבל עד שלא נשאת ונשאת לא קאי רק בנפלו מן האירוסין ועלה קאי האמרו לו שיהיה מכרה בטל משא"כ אילו היה ראיה א"כ היה פי' עד שלא נשאת וכו' אף בלא נתארסה א"כ קאי האמרו לו עלה והיה רב ושמואל מצי למסבר כוותייהו:

בא"ד ואין להקשות לפירושו וכו'. אחרי שראינו מהכרח הגמ' שאין פי' עד שלא נשאת רק משנתארסה. דדוחק לומר דלשון עד שלא נשאת וכו' סובל כך וכך [ולכך אין קושיא משם לפירש"י דאפשר דאה"נ פי' עד שלא נתארסה ומ"מ פריך דלא כמאן] כיון דר"ג ודאי דלא כרב ושמואל ואמרו לו מצינו לפרש נמי דלא כוותייהו וכמ"ש התוס' לעיל (כתובות דף ע"ד ע"א) בד"ה דברי הכל בבעלו קנו. דא"כ הו"ל להגמ' לפרש כן בפירוש ולא לומר סתמא דלא כמאן. ועוד דזה דוחק. ועדיפא ופשוט טפי משני התוספות:
בסה"ד לאשמועינן דאפ"ה אי מכרה וכו'. דמכח דיוק דנפלו משנשאת אלו ואלו מודים כו' ליכא למידק רק הא עד שלא נשאת ונשאת אין מודין אלו ואלו ס"ל לב"ש מכרה קיים אבל ב"ה מצי למיסבר שפיר מכרה בטל דהא דנפלו משנשאת אלו ואלו מודים ר"ל אף ב"ש מודים דמכרה בטל להכי קאמר ר"ג עד שלא נשאת ונשאת אף לב"ה מכרה קיים. ועוד דנפלו משנשאת לאו דברי ר"ג הוא וק"ל:
בתד"ה נפלו לה וכו' בהדרת שבת אחת כב"ה. ר"ל דב"ה מיקל טפי לאשה שנוטלת כתובה בהדרת שבת אחת ובמה דסמוך הקושיא פתחו וי"ל שאין זה קולא לב"ה שיהיה ממילא חומרא לב"ש. אע"פ שרצונה בכך ומבקשת גט להתגרש מ"מ לאחר מכאן שמא תחזור בה. ועיין בח"ש מ"ש בזה. וכיון דהוי אצל האשה פנים לקולא ולחומרא לא מיחשב רק מי שמיקל או מחמיר גבי איש:
בתד"ה סיפא אימר כו' שהיא מוחזקת הוי ספק ודאי וכו' כצ"ל ודו"ק:
בתד"ה איבעיא להו וכו' ונראה לר"ת וכו'. האריך בפירושו ולא מפרש בקצרה דדיעבד כפירש"י ולכתחלה לא אפשר [כפירש"י אב"ש] אלא ארישא קאי. משום דלפירושו ישנה לישנים ב' פירושים ומה שקורא לחדשים בחד צד [בצד דארישא קאי דקרי חדשים לנפלו משנתארסה כמ"ש התוס' וקא מהדר להו על החדשים אנו בושים כלומר נפלו לה משנתארסה] קורא להן בצד השני ישנים. דלפירוש קמא דרש"י פירוש חדשים וישנים שוין. ולפירוש שני ג"כ בשני צדדי האיבעיא קורא לנכסים שנפלו ונמכרו משנתארסה ישנים ולאותן שמוכרת אחר נישואין חדשים אף שגם לפי"ז צריכין לטעמא שכתב ר"ת שהם ישנים משנשאת מ"מ אינו קורא פעם חדשים ופעם ישנים משא"כ לפירוש ר"ת לנכסים שנפלו משנתארסה ומכרה באירוסין קורא בצד שקאי ארישא חדשים ובצד שקאי אסיפא קורא לאותן נכסים עצמן ישנים וק"ל. רק למה באמת מפרש ר"ת אי קאי ארישא כמו בנפלו לה משנארסה ולא כמו בנפלו משנשאת ואי משום לישנא דאלכתחלה קאי דמשמע דפליגי רק לכתחלה לא תמכור [ולכך כתבו כמו בנפלו משנתארסה לא כמו במשנשאת] הא לא קאמר ר"י לכתחלה או דיעבד רק אלכתחלה ור"ל אבבא דלכתחלה ואף אם יסבור הוא בדיעבד. ואפשר שלשון אלכתחלה ר"ל דוקא אלכתחלה שהיא מוכרת לכתחלה על אותה סברא פליגי אבל אמה שבדיעבד מכרה קיים מודו. אך [בלא"ה] ודאי דחוק לר"ת לומר ברישא מכרה בטל אף בדיעבד. ועוד דא"כ לא יהיה הפשיטות ש"מ אדיעבד [דהיינו אסיפא] רק דוקא מכח גירסת אמר להם אף זו לא תמכור [דע"כ אסיפא דברישא מודים דמוכרת לכתחלה] וא"כ לפי התוס' דלא גריס לה באמת אין כאן פשיטות כלל. רק נימא באמת אלכתחלה פליג [ומ"מ מדמי ליה לנפלו משנשאת] ואי משום דדחיק ליה על החדשים אנו בושים דשם ראוי ליבוש משום דבטל בדיעבד כבר כתבתי לעיל מניה [בגמרא דהיינו דיש להלוך בהדרגה] ודו"ק:
ועוד דלפי"ז לא היה מקום לאמרו לו לר"ג וכו' כאן הניחא לפירש"י בלשון ב' קאי בשני צדדין אבבא הסמוכה וללשון ראשון צ"ל שתלמודא קים ליה בודאי דעכ"פ קאי האמרו לו ג"כ ארישא אבל לפירושם דהשתא [דמסופק בהא] מהיכא תיתי לומר דקאי ארישא כיון דלא פרכי מידי ברישא ודאי מסתבר יותר לומר צד שני דאיבעיא. אבל לפי"ז [דהיינו דמדמי ליה לנפלו משנתארסה] אתי שפיר שהבבא השני עושה הקושיא של הואיל וזכה כו' כמו בנפלו משנתארסה דמודה אתה בזה אבל אם ההכרח מכח מה ששנה אח"כ [דהיינו אם מדמי לנפלו משנשאת] לא הו"ל למיסמכיה כאן אף דקאי ג"כ אבבא הסמוכה [דהא בעי למימר דמכרה בטל אפילו בנפלו עד שלא נתארסה א"כ כ"ש בנפלו משנתארסה] ומכ"ש אם נאמר שאין ה"א לר"ת לומר ברישא מכרה בטל [ולא יקשה אלא כמ"ש לעיל רק נימא באמת אלכתחלה פליג וכו'] א"כ הוי קאי ארישא לחודא ומאי מקומו כאן. ועוד יש לישב במ"ש התוספות כמו בנפלו לה משנתארסה כו' דלפי"ז האמרו לו היינו קושית מ"ש רישא מ"ש סיפא דבגמרא דסברתם דלא תליא בשעת נפילה רק כיון שזכה וכו' הואיל וזו אשתו וכו' ודו"ק. וכן מצאתי [חוזר למ"ש האריך בפירושו] דלפירש"י לא א"ש כלל לשון דישנים דפי' ישנים שהם ישנים כשנשאה ר"ל משום דאיירי אי מכרה בטל משנשאת דבאירוסין אין לו לבעל פירות ופשיטא דמכרה קיים עד שתנשא רק כל מכרה בטל דבמתני' פירושו לאחר שנשאת שהבעל אוכל פירות ומוציא הפירות מיד הלקוחות דבפירות עסקינן כדבסמוך מתני' בחיי' ולפירות ולכן קראו ישנים לנכסים שנפלו ומכרו באירוסין משום דהשתא בשעה שיהיה מכרה בטל דהיינו לאחר נישואין ישנים הן וקאמר על החדשים לומר על הנכסים החדשים מכרה בטל אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו כו' לומר מכרה בטל על נכסים שהם עתה ישנים וכן אם קאי ארישא ניחא כפשוטו ישנים אבל לפירש"י אי קאי אלכתחלה דב"ש לא יתכן כלל לקרותן ישנים דהא אלכתחלה קאיירינן אם יהיה רשאי למכור לכתחלה באירוסין ובאיזה בחינה קראן ישנים דהא בשעת מכירה חדשים הן שנפלו לה באירוסין והמכירה באירוסין ודו"ק:

בא"ד והא דלא נקיט רישא וכו'. לפירש"י נמי הו"מ למימר אב"ש או אב"ה:

בא"ד דארישא לא הול"ל מכרה בטל. שאין זה סברא כלל לפירוש ר"ת:

בא"ד והשתא פשיט שפיר. אף דלכל הפירושים פשיט שפיר מאמרו לו מכרה בטל ואולי דלאידך פירושא [דלא גרסי לא תמכור] דלמא אדיעבד דרישא אך עתה מדאמר להו אף בזו לא תמכור ע"כ אסיפא:

בא"ד דנקיט אלו ואלו וכו'. כך היו טועין בתחלה [דהא באמת ר"ג סובר גם בהא מכרה קיים]:
בסה"ד אבל ק"ק לרשב"א וכו' דמאי דהדר קאמרי הואיל וזכה באשה כו'. אין כוונתם שלא תמכור לכתחלה בנפלו עד שלא נתארסה דא"כ הו"ל למימר הואיל וזו אשתו וזו אשתו כדמעיקרא משמע שכוונתם בנפלו משנתארסה ונשאת גופיה הואיל וכו' ואמאי מכרה ונתנה קיים:
אין להקשות באם קאי אסיפא וכדמסיק באמת אמאי לא הקשו ארישא כיון דמשוו ארוסה ונשואה הואיל וזו אשתו וזו אשתו כו' א"כ ה"נ שוין אירוסין ונישואין בנכסים שנפלו עד שלא תתארס בין שנתארסה או נשאת כי היכי דמשוו ארוסה ונשואה בנפלו משנתארסה ורישא איירי בנתארסה אבל לא נשאת. מיהו י"ל דברישא אינו מוכרח לומר כן די"ל אה"נ דמיירי ג"כ בנשאת משא"כ בסיפא בנפלו משנתארסה דלא מסיים ונשאת משמע מסתמא דהמכירה בזמן הנפילה דמהי תיתי לומר המכירה שלא בשעת נפילה לאפוקי ברישא דצ"ל ע"כ המכירה לא היה בזמן הנפילה וק"ל:

תד"ה נפלו. אלא חומרא שמוזהר לגרשה כו'. התוי"ט העתיק שממהר לגרשה:

תד"ה סיפא. וזיקת ארוסה עושה ספק ארוסה והואיל כו' הויא איהי ודאי כו'. ע"ש דלאוקימתא זו לא הוזכר טעם דאיהי ודאי. ונ"ל משום דבלאו ה"ט ניחא דהוי ס"ס ספק אינה כארוסה ואת"ל כארוסה אימר בזכותה כדאמר הכא. ונ"ל דטעם דרישא דהכא הוי נמי משום ס"ס ספק דאזלינן בתר זמן הנפילה דבזכותה נפל. ואת"ל דאזלינן בתר זמן מכירה ספק שלא תבא לידי נישואין. אבל סיפא אינו אלא חד ספק שמא לא תבא לידי נישואין להכי לא תמכור לכתחלה. אולם קושיית התוס' מיהא איתא מאוקימתא דרבה שם דמיירי בנפלה כשהיא נשואה וזיקת נשואה עושה ס' נשואה דג"כ אינו אלא חד ספק ואפ"ה מוכרת לכתחלה מטעם דאיהי ודאי וא"כ הכא נמי נימא הכי. ותירוצם עולה גם לזה משום דהכא ספק דלזכותא דידיה עדיף טפי. ומתורץ ג"כ מהא דלקמן (פא) דאמרינן ג"כ דאין ס' מוציא מידי ודאי דהתם הספיקות שקולין הן. ואדרבה ספק דלזכותא דידה גריעא טפי דרגלים לדבר דקינא לה ונסתרה והכתוב עשאה כודאי טמאה:

האשה שנפלו פרק שמיני

בתוספות בד"ה האשה פי' בקונטרס ונתארסה אבל נישאת לא והביא ראיה מדתנן כו' וקשה לר"י דאמרי' בגמרא כו' עכ"ל. ואע"ג דבלשון רש"י נראה דלא מייתי ראיה אלא אמילתא דב"ש בבבא דנפלו לה משנתארסה אפ"ה ע"כ דלרש"י בבא דרישא נמי לא איירי בנישאת דאל"כ למה הוצרך לפרש עד שלא תתארס ונתארסה פשיטא דהכי הוא דבעודה פנויה לא איצטריך למימר דמוכרת. אע"כ דרש"י לדיוקא הוצרך לפרש כן דבנפלו עד שלא תתארס וניסת לכתחלה לא תמכור. וא"כ יפה כתבו התוספות בהבנת לשון רש"י דראייתו במה שכתב כדקתני לקמן עד שלא ניסת וניסת אכולה מילתא קאי. ולא ידעתי למה הוצרך מהרש"א ז"ל לידחק שהתוספות הכריחו כן משום דקשיא להו בל' רש"י אי אסיפא קאי אטו טעמא דב"ש אתא לאשמעינן. ודבריו תמוהין בזה דודאי מצינו בכמה דוכתי דרש"י מפרש שפיר פירושא וטעמא דב"ש. וכ"ש בשמעתין דרש"י מפרש להדיא איבעיא להו ר"י אלכתחלה דהיינו לב"ש. אע"כ דהבנת התוספות בלשון רש"י ז"ל כדפרישית. אלא דאכתי יש לי לדקדק במה שכתבו התוספות דראיית רש"י דמשמע ליה דעד שלא ניסת משמע אפילו קודם אירוסין. ולכאורה א"א לפרש כן בלשון רש"י דא"כ אכתי מאי ראיה מייתי אבבא דסיפא דלב"ש בעד שלא נתארסה וניסת מודה דלא תמכור דלמא בניסת נמי ס"ל לב"ש דמוכרת לכתחלה והיינו דנקיט סתמא נתארסה. והא דנקיט סיפא דסיפא עד שלא ניסת וניסת אפילו אם נאמר דעד שלא ניסת משמע אפילו קודם אירוסין אפ"ה ליכא ראיה לב"ש דהאי בבא דסיפא דסיפא לא איירי בה ב"ש כלל אלא ר"ג קאמר לה דס"ל כב"ה והא דהדר וקתני לה היינו משום דבעי למיתני מילתא דאמרו לפני ר"ג אע"כ דכוונת רש"י כדפרישית דעיקר ראייתו אבבא דרישא ומציעתא דקתני סתמא ולא נקיט זמן המכירה ואפ"ה ממילא משמע דלא איירי אלא בנתארסה ולא בניסת כדקתני סיפא עד שלא ניסת וניסת משמע דעד הכא לא איירי בניסת אלא בעודה ארוסה גרידא. א"כ ממילא משמע דבניסת אפילו במה שנפל לה קודם שנתארסה אינה מוכרת לכתחלה לכ"ע כיון דלא איירי בה. וה"ה בנפלו משנתארסה וניסת לב"ש. כן נראה לי בשיטת רש"י ז"ל ולפ"ז אין מקום לקושיית התוס' וממילא א"ש נמי דיוקו דמהרש"א ז"ל דרש"י לאו לפרושי טעמא דב"ש לחוד אתי לאשמעינן ולהביא ראיה אדברי ב"ש אלא דראייתו אכולה מילתא דר"ג ואמציעתא קאי כן נ"ל ברור ועיין עוד בסמוך:

בא"ד וקשה לר"י דאמרינן בגמרא כו' ופריך כמאן כו' ואמאי והא הוי כרחב"ע דבעי למימר כו' עכ"ל. כתבו כן לפי שיטתם לקמן בד"ה לא כר"י דכוונת המקשה דאפילו באמרו לו לפני ר"ג לא אתי ומה שהכריחם לקמן יבואר במקומו לפי שיטתם. אמנם בשיטת רש"י מצינן למימר דהא דפריך לקמן לא כר"י ולא כרחב"ע. לאו אאמרו קאי אלא על מה שהשיב להם ר"ג ומסתמא הודו לו וכמו שיבואר לקמן דיש לפרש כן בשיטת רש"י מיהו לפמ"ש בסמוך בלא"ה אין צורך לכל זה כיון דלרש"י נמי לישנא דעד שלא ניסת לא דייקי דאיירי אפילו בנפלו קודם שנתארסה וא"כ מקשה הש"ס שפיר בפשיטות דמסתמא אפילו אמרו לו דרחב"ע נמי לא איירי שנפלו קודם שנתארסה דא"כ אדתני עד שלא ניסת הו"ל למימר עד שלא נתארסה לרבותא דאמרו לו דרבותא דר"ג בלא"ה שמעינן לה שפיר ממה שהשיב על החדשות אנו בושין וע"כ היינו מה שנפלו לה משניסת כמו שפירש"י מכלל דמה שנפלו לה קודם נישואין מיקרו ישנות סובר דמכרה קיים כנ"ל ועיין בסמוך:

בא"ד ואין להקשות לפירושו כו' אלא הא דנקט כו' לאשמעינן דאפ"ה אם מכרה ונתנה קיים עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל דה"ה דהו"מ לפרש דנקיט משנתארסה לאשמעינן דבהא פליג רחב"ע כו' ע"ש ואף דמהרש"א גופא לאו בלשון קושיא נקיט לה דעדיפא מזה כתבו התוס' בפשיטות אלא דבלא"ה נ"ל דלא שייך כלל לומר דר"ג נקיט במילתיה לרבותא משום פלוגתא דרחב"ע דא"כ מאי מקשה הש"ס לקמן מתניתין אברייתא בבבא דעד שלא ניסת דקתני במתניתין אם מכרה ונתנה קיים משמע דלכתחלה לא תמכור הא איכא למימר דאין ה"נ דמוכרת לכתחלה אלא הא דקתני דיעבד היינו לאשמעינן דאמרו לו דרחב"ע פליג אפילו אדיעבד אע"כ דלא משמע למימר דר"ג גופא ישנה לשונו בעיקר מילתיה משום מילתא דאמרו לו. ועוד הא ע"כ עיקר פירש"י ומה שדקדקו התוספות בפירושו הכל איירי לאוקימתא דרב פפא לקמן דאי לאוקימתא דר' זביד הוא בהדיא דלא כפירש"י דהא קתני בסיפא דמתניתין מוכרת ונותנת אפילו לכתחלה אף בניסת אע"כ לרב פפא קאי דבתראה הוא וא"כ לר"פ לא שייך כלל לומר דנקיט עיקר מילתא דר"ג משום אמרו לו דרחב"ע כיון דמי ששנה זו לא שנה זו דעיקר מילתיה דר"ג ר"י אמרה ולא רחב"ע ולרבי יהודא ליתא כלל לאמרו לו דסיפא דהא איסתגר להו בקמייתא ממה שהשיבו ר"ג על החדשים אנו בושים דהיינו אפילו נפלו לה משניסת לכך הוצרכו התוספות לפרש דמש"ה קתני עד שלא ניסת לרבותא דאפ"ה מכרה קיים ואע"ג דשפיר שמעינן לה מתשובתו דר"ג מלשון חדשים וישנים אפ"ה מסיק לה ר"ג בפירוש דבכל הישנות סובר דמכרה קיים ודוק. ומהאי מילתא גופא נ"ל סיוע למאי דפרישית דעיקר ראייתו של רש"י מבבא דעד שלא ניסת לאו מעיקר הדין מייתי ראיה דהא לאוקימתא דרב זביד ליתא כלל. ולאוקימתא דר"פ נמי פלוגתא דר"י ורחב"ע היא. אע"כ כדפרישית דעיקר דבריו אינו אלא לענין הלשון דמדקתני סיפא וניסת משמע דרישא לא איירי בניסת כן נ"ל ודו"ק:

שם במשנה אמר להם על החדשים אנו בושין ופירש"י שנפלו לה משניסת. ולכאורה יש לתמוה אטו ר"ג בוש מדברי חכמים בעיקר תקנת פירות אשה לבעלה שהיא הלכה פסוקה ואדרבה משמע בפ' השולח דף מ"ח גבי ולביתך מלמד שאדם מביא בכורי אשתו שיש לו קצת סמך מן התורה וע"ש בתוספות ולכ"ע יש לו קנין פירות ובמאי קמתמה ר"ג על החדשות ומהיכי תיתי לא יוציא מיד הלקוחות הפירות שהן שלו כדמסקינן לקמן דמתניתין איירי בחיי' ולפירות ולולי פירש"י ותוספות היה נ"ל לפרש בע"א דהא דקאמר ר"ג על החדשות אנו בושין היינו אתקנה חדשה כגון האי דאמרינן לקמן במסקנא דרבותינו חזרו ונמנו או אתקנת אושא קאי וקרי להו חדשות וה"ק על התקנות חדשות אנו בושין אלא שאתם באים לגלגל הישנות ולומר שקודם התקנה נמי מעיקר הדין יפה כח הבעל בכך אפילו בנפלו משנתארסה:

ועוד היה נ"ל לפרש בע"א דלמכור לכתחלה קרי ליה חדשות ולהוציא מה שכבר מכרה קרי ישנות וא"כ ה"ק ר"ג על החדשות אנו בושין שלא תמכור לכתחלה אף בנפלו לה מן האירוסין אלא שאתם רוצים לגלגל הישנות לומר שאף בדיעבד יהא מכרה בטל כך היה נראה בעיני לפרש ולזה הפירוש האחרון מצאתי לי עזר משיטת פי' הרי"ף ז"ל בביאור פי' הלכה זו באריכות הובא בס' תמים דעים שכתב שם ג"כ דחדשות היינו למכור לכתחלה וישנות היינו מה שכבר מכרה אלא שהוא מפרש כן אף לפי האמת לרבי יהודא אליבא דר"ג דאפילו במה שנפלו לה משניסת אם מכרה ונתנה קיים דמיקרו ישנות ולפ"ז יש לתמוה יותר מה שהקשיתי בעיקר תקנת פירות מיהו מדבריו נוכל ללמוד לדברינו דבנפלו משנתארסה והיא ארוסה או שניסת שפיר מצינן לפרש במילתא דר"ג דקאמר על החדשות אנו בושין שלא תהא רשאה למכור לכתחלה כיון דנפלו לה קודם נישואין וספק בזכותו נפלו כמו שהקשו התוספות אלא שאתם רוצים לגלגל הישנות לומר דאף אם כבר מכרה יהא בטל. כך עלה בלבי לפום ריהטא ומכ"ש לאחר שמצאתי סיוע מפי' הרי"ף ז"ל אלא דבירושלמי דשמעתין מבואר להדיא דאלו הן חדשות שנפלו קודם נישואין וישנים שנפלו משניסת וזה להדיא כפירש"י ותוספות ולפ"ז ע"כ צ"ל דאפ"ה קאמר ר"ג על החדשות אנו בושין שסובר דנהי שתקנו חכמים פירות אשה לבעלה היינו שכל זמן שגוף הקרקע ברשותה יאכל הפירות אבל אין לבטל המכירה בשביל תקנה זו דהם אמרו והם אמרו לא מיבעיא אם מכרה שהמעות קיים והדין שקונין בהן קרקע אחרת והבעל אוכל פירות וכיון דליכא פסידא לבעל לא מפסדינן ללקוחות. אלא אפילו במתנה נמי כיון דמילתא דלא שכיחא היא לא עבדו תקנתא לבטל המתנה אפילו לכתחלה. וכ"ש למאי דמסקינן דר"ג לענין דיעבד איירי. ואין לתמוה בזה כיון דלשיטת הרי"ף ז"ל קאמר ר"ג בהדיא דאפילו בנפלו משניסת אנו בושין לומר שלא תמכור לכתחלה ובדיעבד אה"נ דמכרה קיים כ"ש דיש לנו לומר כן למסקנא דר"ג בנפלו מן האירוסין שמכרה קיים. אלא שאמר דבנשואה אנו בושין במה שמכרה בטל בדיעבד. ויתכן יותר לפי מה שמצאתי בירושלמי דמכילתין פ' נערה דטעם תקנת פירות הוא כדי שיפקח על נכסי אשתו וא"כ במכרה או נתנה לא שייך האי טעמא ואפשר דהיינו טעמא דר"ג ואע"ג דבתלמודא דידן מסקינן דפירות תחת פדיונה אפשר דהיינו דלא כר"ג כן נ"ל נכון ודו"ק:

פיסקא אמר ר' יהודא אמרו לפני ר"ג איבעיא להו ר"י אלכתחלה או אדיעבד כך הגירסא לפנינו וכן הוא לפירש"י אבל לפי מה שהובא בתוספות לא גרסינן אלכתחלה או אדיעבד אלא לכתחלה או דיעבד ונראה דלפי גירסת התוספות משמע פשטא דלישנא דע"כ אבבא דרישא קאי אלא דמספקא ליה לבעל האיבעיא בדינא דאמרו לו מאי ס"ל אי פליגי דוקא לכתחלה או אפילו בדיעבד מהטעם שאבאר בלשון התוספות בלשון ראשון שפירשו בשם רש"י משא"כ אי גרסינן אלכתחלה או אדיעבד א"א לפרש כלשון ראשון של רש"י דהאי לישנא אלכתחלה או אדיעבד משמע דמספקא ליה אהיי' קאי הא דאמרו לו ואפשר דמשום גירסא זו שהיה כן לפני רש"י לכך חזר בו מלשון הראשון שפירש וכפי' ר"ת נמי לא רצה לפרש דא"כ הול"ל ארישא או אסיפא לכך הוצרך רש"י לפרש דמספקא ליה אהיי' מינייהו קאי הא דאמרו לו אי אלכתחלה דב"ש או אדיעבד דב"ה ועוד נראה שחזר בו רש"י מלשון ראשון דכיון דאמרו לו שנוי במשנתינו בתר בבא דסיפא דנפלו משנתארסה מהיכי תיתי נאמר דקאי ארישא ומה"ט גופא לא רצה לפרש כר"ת. אלא לפ"ז לפירש"י יש לתמוה בכך מאי מספקא ליה לבעל האיבעיא כיון דאיכא למימר דקאי אדב"ה מהיכי תיתי נאמר דקאי אדב"ש דאינו משנה כמו שהקשה ר"ת אטו אמרו לו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן ואני מוסיף להקשות אדר"ג גופא דאי אדבית שמאי קאי והשיב להם על החדשות אנו בושין ואתם רוצים לגלגל את הישנות א"כ משמע להדיא דר"ג גופא הכי ס"ל כב"ש ולא כב"ה ומאי ס"ד לספק בכך כיון דמצינן למימר בפשיטות דר"ג כב"ה. והנלע"ד בזה דנראה לבעל האיבעיא דוחק לומר דאמרו לו סברי דאפילו בדיעבד בטל דא"כ הוי שלש מחלוקות בדבר. ועוד כיון דלא שאלו לפני ר"ג ארישא מכלל דמודו דעד שלא נתארסה מוכרת לכתחלה משום דבזכותה נפלו וא"כ בסיפא דמספקא לן אי בזכותה נפלו או בזכותו נהי דלב"ה מעלינן לה חד דרגא דלא תמכור לכתחלה ואפילו בזה נתקשו בעלי התוספות ומכ"ש שאין סברא כלל לומר שיסבור שום אדם דבנתארסה ועודה ארוסה כשמכרה יהא מכרה בטל ועוד דקשיא ליה לבעל האיבעיא אי ס"ד דקאי אדיעבד ואמרו לו סברי דמכרה בטל אפילו בנתארסה ועודה ארוסה א"כ כ"ש בנתארסה וניסת בטל א"כ מאי איכא בין אמרו לו דר"י ובין אמרו לו דרחב"ע ומאי מוסיף רחב"ע ואי לר"ג גופא נמי לא מוסיף מידי דמתשובתו של ר"ג אליבא דר"י דקאמר נמי על החדשות אנו בושין היינו ע"כ לפירש"י בנפלו לה משניסת א"כ משמע דכל היכא שלא נפלו משניסת סובר ר"ג דמכרה קיים ואע"ג דאיכא למימר דרחב"ע בא לומר דאמרו לו מודה ברישא דמכרה קיים ובהא פליג אדר"י זה אינו לפירש"י שכבר כתבתי בתחילת דברי דלפרש"י בלא"ה אותן שאמרו לפני ר"ג קבלו תשובתו ולא פליגי עליה כלל אלא בלשון שאלה אמרו לו שיתן טעם לדבריו וכמו שאבאר עוד בשיטת רש"י גבי כמאן דלא כר"י ודלא כרחב"ע. העולה מדברינו שמחמת כל זה היה דוחק לומר דקאי אדיעבד ומש"ה מספקא ליה דמשמע טפי דקאי אלכתחלה וכב"ש לפ"ז פליגי שפיר ר"י ורחב"ע במילתא דר"ג גופא דלר"י סבר ר"ג כב"ש כדפרישית ולרחב"ע סבר ר"ג כב"ה ובעיקר הקושיא של ר"ת מאי ס"ד דקאי אלכתחלה וכב"ש אטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן ומה שהקשיתי ג"כ היאך אפשר דסבר ר"ג גופא כב"ש נלע"ד ברור דלא קשה מידי בשיטת רש"י דאזיל לשיטתיה שמפרש לקמן באוקימתא דרב זביד שמגיה המשנה דקתני ר"ג בסיפא דעד שלא ניסת וניסת מוכרת לכתחלה וא"כ להדיא סבר ר"ג וקאמר דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה כדמסקינן אליבא דרב פפא ולאוקימתא דר"פ גופא נמי כיון דלרחב"ע ע"כ סובר ר"ג כב"ש וסבר לא נחלקו כדשמעינן ליה באידך ברייתא להדיא א"כ לר"י נמי אין לתמוה דקאמר נמי ר"ג דלא נחלקו במכרה ועודה ארוסה דמוכרת לכתחלה ואדרבה לפ"ז לר"פ א"ש טפי כיון דמוקי ר"פ דהאי בבא דעד שלא ניסת ר"י מסיק לה וקאמר מילתא דר"ג לחוד וא"כ לאיזה צורך קתני לה הא מכלל תשובתו של ר"ג דקאמר על החדשות אנו בושין שמעינן לה כדפרישית אע"כ דמש"ה קתני לה לפרש דבריו דדוקא בניסת סבר ר"ג דאינה מוכרת לכתחלה אבל אם מכרה בדיעבד קיים הא ברישא דנתארסה מוכרת אף לכתחילה והיינו דקא מבעיא ליה. מיהו השתא דאתינן להכי יש ליישב כוונת בעל האיבעיא בשיטת רש"י בפשיטות ונאמר דהוי ידע שפיר לאידך ברייתא דקאמר רחב"ע לא כך השיבן ר"ג ומסיק בה דמוכרת לכתחלה אפילו בעד שלא ניסת וניסת וא"כ לפ"ז לרחב"ע ע"כ סובר ר"ג כב"ש כדמסקינן לפירש"י לכ"ע ומש"ה נמי מספקא ליה לבעל האיבעיא בין במילתא דר"י בין במילתא דרחב"ע אי קאי שקלא וטריא דאמרו לו ור"ג אלכתחלה וכב"ש דשמעי' להו דר"ג קאמר לא נחלקו או אדיעבד ולר"י סובר ר"ג לגמרי כב"ה לאוקימתא דר"פ ולרב זביד בדיעבד כב"ה בניסת ובנתארסה לכתחלה כב"ש ולרחב"ע בין לרב זביד בין לר"פ בלכתחלה כב"ש ובדיעבד בניסת כב"ה כן נ"ל נכון וברור בעזה"י כפתור ופרח בשיטת רש"י כשיטתו דלקמן. משא"כ שיטת התוספות דלא מפרשו כן היינו משום דלקמן באוקימתא דרב זביד ור"פ נמי לא מפרשו כפי' רש"י וכמו שיבואר ודוק היטב:

בתוספות בד"ה איבעיא להו ר"י לכתחלה קאמר או דיעבד בפירש"י בכ"י כתב שני לשונות בלשון א' פי' דקאי ארישא כו' עכ"ל. כבר כתבתי דפירושים אלו הם לפי חילוף הנוסחאות וגם לפי שינוי הטעמים דמעיקרא לא הוי משמע לרש"י לפרש אלכתחלה דסיפא דא"כ הוי אליבא דב"ש ולבסוף בלשון שני לא הוי ניחא ליה לפרש כלל דקאי ארישא כיון דקתני לה בבבא דסיפא וניחא ליה טפי לפרש כולה אסיפא ואי לכתחלה הוי כב"ש וכדפרישית וכפר"ת לא רצה לפרש כלל מדלא קאמר ארישא או אסיפא אלא דאכתי קשה ללשון ראשון של רש"י אבעל האיבעיא גופא כיון דלמאי דבעי למימר דאיירי בדיעבד קאי בין ארישא ובין אסיפא דבתרווייהו ס"ל לאמרו לו דמכרה בטל וא"כ מהיכי תיתי נאמר כן וטפי הו"ל למיבעיא ארישא או אסיפא דבענין זה שייך לאסתפוקי שפיר אם נאמר שאין שום סברא לומר דאמרו לו ס"ל שיהא מכרה בטל מה שמכרה קודם נישואין וא"כ ע"כ קאי אלכתחלה דרישא או דקאי שפיר אסיפא לחוד וסברי דבהא לחוד בטל אף בדיעבד ומאי דוחקין לומר דפליגי בפלוגתא רחוקה אדב"ש וב"ה דאינהו ס"ל ברישא אף לכתחלה והם יאמרו דבדיעבד נמי בטל. ונהי דמהרש"א ז"ל הרגיש בזה אלא שהוא כתב דאין מקום להאיבעיא זו כלל שכתב בל' ומאי קמיבעיא ליה והא ודאי ליתא דבלא"ה ע"כ למאי דבעי למימר דקאי ארישא היינו משום דלא מסתבר לומר דאמרו לו סברי דבדיעבד בטל וא"כ שפיר קמיבעיא ליה אי קאי אלכתחלה ודוקא ארישא או בדיעבד ובין ארישא ובין אסיפא אלא שיש לפרש כוונת מהרש"א ג"כ על הדרך שכתבתי ולא דק בלישנא ועיקר הקושיא על בעל האיבעיא דטפי הו"ל למיבעיא ארישא לחוד או אסיפא לחוד וגם בזה שייך שפיר תירוצו דמהרש"א ז"ל לפי דרכו. אלא דלענ"ד תירוצו דחוק בזה מתרי טעמי חדא דמ"ש דלשון חדשים וישנים נ"ל דוחק לבעל האיבעיא לפרש אסיפא אבאר בסמוך שאין כאן דוחק כלל אפילו לפיר"ת. ועוד דאי לא משמע ליה לפרש כן לשון חדשים וישנים א"כ כ"ש דקשה טפי מאי מספקא ליה לבעל האיבעיא אי קאי אדיעבד בין ארישא בין אסיפא דא"כ מאי מהדר ליה רבן גמליאל על החדשים אנו בושין דמשמע דבחדשים מיהא מודה דבטל ואם כן בנפלו משנתארסה ועודה ארוסה נמי מודה דבטל דהא חדשים מיקרי לסברת בעל האיבעיא והא ודאי ליתא דאם כן רבן גמליאל הוי דלא כבית שמאי ולא כבית הלל לכך נלע"ד ליישב בע"א דלא משמע ליה לבעל האיבעיא לומר דקאי אדיעבד דסיפא לחוד אבל ברישא מודו דמוכרת אף לכתחלה שאין טעם לסברא זו לומר דמעלינן לנתארסה ועודה ארוסה תרי דרגי מנפלו קודם אירוסין דאי ס"ד דמודו ברישא משום דבזכותה נפלו וא"כ בנתארסה מיהא אמאי יהא מכרה בטל הא נמי עכ"פ לא גרע זכותה מזכותו ואדרבה ידה עדיפא כיון שהיא מוחזקת כ"ש היכא שמכרה שהלוקח מוחזק במקחו ומחמתה וע"כ למאי דס"ד דאמרו לו ס"ל בסיפא דבטל בדיעבד היינו משום דסברי דלא אזלינן לא בתר שעת נפילה ולא בתר שעת מכירה אלא בשעת הערעור תליא מילתא דמכיון שזכה בשעת האירוסין בנכסים לכשתנשא א"כ כשנגמרו הנישואין זכה למפרע ומבטל המכירה וא"כ מהאי טעמא גופא ע"כ אפי' ברישא נמי פליגי דהמכר בטל אף בדיעבד וליכא למימר דלעולם סברי דאזלינן בתר שעת נפילה לענין דיעבד אלא דס"ל דארוסה הוי לגמרי כנשואה ובזכותו נפלו הא ליתא דהא לכ"ע אין הבעל מוציא מיד הלוקח בשום ענין בעודה ארוסה אלא כשניסת מוציא מיד הלוקח מכאן ולהבא וע"כ היינו מטעמא דפרישית. וא"כ לא משמע ליה לבעל האיבעיא לחלק בין רישא לסיפא אלא לענין לכתחלה לחוד מטעמא דמפליג הש"ס התם בזכותה ודאי הכא ספק אימר בזכותו אימר בזכותה כן נ"ל נכון:

בא"ד ואין נראה לר"ת כו' והא פריך בכולה תלמודא אטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן עכ"ל. כבר כתבתי דטפי הו"מ לאקשויי אדר"ג גופא דלפרש"י ס"ל כב"ש. וכתבתי ג"כ דבאמת לק"מ דרש"י לשיטתו דבלא"ה למסקנא דלקמן סבר ר"ג כב"ש וכמו שאבאר עוד לקמן בלשון התוספת והנראה דר"ת ז"ל נמי הרגיש בזה ומש"ה לא קשיא ליה אדר"ג גופא אלא דאפ"ה קשיא ליה לישנא דמתניתין דלפ"ז הו"ל למיתני בהדיא מעיקרא דר"ג סבר כב"ש. ובתר הכי הו"ל לרבי יהודא לאתויי מילתא דאמרו לו דכל היכא דלא תניא בהדיא דר"ג ס"ל כבית שמאי אין מקום לדברי אמרו לו דהא פרכינן בכל דוכתי אטו טעמא דב"ש אתי לאשמעינן כן נראה לי:

בא"ד ונראה לר"ת כו' ועיין במהרש"א. והנראה מדבריו דלר"ת עיקר הספק דבעל האיבעיא דבעי לדחוקי לאוקמי ארישא ולא ניחא ליה בפשיטות אסיפא דעלה קאי היינו משום דלשון חדשות וישנות משמע ליה דוחק לפרש אסיפא ולענ"ד אין זה עיקר כוונת בעל האיבעיא לר"ת גופא שאין כאן דוחק לפרש חדשות וישנות אשעת הערעור והעמדה בדין דלכ"ע הוא לאחר הנישואין לעולם וא"כ שפיר מיקרי ישנות כל שמכרה קודם הנישואין וכמו שאנו מפרשים ג"כ לפרש"י שלפנינו אלא דנ"ל דלפר"ת הא דלא ניחא ליה לבעל האיבעיא בפשיטות דקאי אסיפא היינו משום דלא משמע ליה דאמרו לו מדמו ארוסה לנשואה דהא יש להשיב תשובה נצחת כרחב"ע לקמן דנשואה זכה במציאתה כו' משא"כ בארוסה מש"ה משמע ליה דאפשר דקאי ארישא וארוסה לארוסה מדמה והיינו דנקיט ר"ת במילתיה דאי קאי ארישא מדמה ארוסה לארוסה כיון שזו עיקר האיבעיא היא משום האי סברא. ומה שהוצרך ר"ת לפרש ג"כ לשון חדשים וישנים היינו משום דלמאי דבעי למימר דקאי ארישא לחוד ובסיפא מודו דאין לדמות ארוסה לנשואה א"כ תיקשי הא דמהדר להו ר"ג על החדשים אנו בושין ואם נפרש דחדשים היינו דבשעת הערעור מיקרו חדשים כיון שנפלו משניסת א"כ דאפילו בזה אנו בושין אפילו לענין לכתחלה דהא אלכתחלה קאי מכלל במה שהם ישנות בשעת הערעור יסבור ר"ג דמוכרת אף לכתחלה א"כ הדר הו"ל ר"ג גופיה כב"ש ור"ת לא רצה לפרש כן לכך הוצרך לפרש דאי ארישא קאי סיפא דנפלו משנתארסה נמי מיקרי חדשים כיון דבשעת המכירה הם חדשים מזמן הנפילה כן נ"ל נכון. ובאמת לא יכולתי לעמוד על דברי מהרש"א ז"ל במה שהוקשה לו שנדחקו התוספות לפרש אי קאי אלכתחלה דהיינו כמו שנפלו לה משנתארסה ולא ניחא להו לפרש בפשיטות דהיינו כמו בנפלו לה משניסת ומאי פשיטות הוא זה ואדרבא עיקרא דמילתיה דבעי לאוקמי אלכתחלה היינו משום דלא ניחא ליה למילף ארוסה מנשואה ואדרבה יותר פשיטות למילף ארוסה מארוסה ולכתחלה מלכתחלה ומאי דקשיא ליה נמי מפירש"י שלפנינו כבר נזהר רש"י ז"ל בזה וכתב דמה שאמרו לו הואיל וזכה באשה כו' לאו דבעי למילף אשה מאשה אלא שסובר דארוסה גופה זכה בה שהיא ארוסה ול' מהרש"א ז"ל צ"ע ודוק היטב:

בא"ד אבל קשה קצת לרשב"א דהוי ליה נמי לר"ג לאהדורי להו אמאי עד שלא תתארס מוכרת לכתחילה עכ"ל. ולמאי דפרישית יש ליישב דמעיקרא נמי לא הוי קשיא להו אלא למאי דהוו סברי דר"ג סובר בנפלו משנתארסה וניסת בטל בדיעבד וע"כ היינו משום דהשתא נשואה היא וזכה למפרע א"כ מה"ט גופא יש לומר כן אפי' בנפלו קודם שנתארסה משא"כ למאי דמהדר להו ר"ג דבנתארסה וניסת נמי בדיעבד קיים והיינו משום דבתר נפילה אזלינן וספק אימר בזכותו נפלו ואימר בזכותה א"כ תו לא קשיא להו מנפלו קודם שנתארסה דודאי מוכרת לכתחלה משום דודאי בזכותה נפלו כדמשני הש"ס:

תוס' ד"ה האשה וכו' והביא ראיה מדתנן וכו'. וכתב מהרש"א דמשמע להו מפירש"י דמייתי ראיה גם ארישא דשלא תתארס דאסיפא תקשה ליה טעמא דב"ש אתא לאשמעינן עכ"ל. נראה פירוש דבריו דלאו ארישא עצמו קאמר דטעמא דב"ש אתא לאשמעינן דלמה לא יפרש רש"י טעמא דב"ש כדרכו בכל הש"ס. ותו דע"כ הא דפירש"י בעודה ארוסה אבל משתנשא לא הוא פירוש לדברי ב"ש ולמה לא יביא ראיה לדבריו אלא דודאי מדהוכיח רש"י ז"ל מהא דתנא עד שלא נישאת ולא ניחא ליה למימר דהוא לב"ה אבל לב"ש דאמר תמכור אפילו בניסת הוא ונצטרך לומר דס"ל דלב"ה לא איצטריך דאי לאשמעינן דבדיעבד קיים אפילו מכרה משניסת להא לא איצטריך דממילא נפקא מהא דקאמר תחלה דנפלו לה משניסת דוקא מכרה בטל ומאי קמ"ל ר"ג אלא ע"כ דקמ"ל דאפילו לב"ש דס"ל באירוסין מוכרת לכתחלה אבל כשניסת דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא ואם נפרש כן דברי רש"י שפיר תקשה הא ר"ג טעמא דב"ש קמ"ל. וזה אינו שייך שר"ג יאמר בשביל טעמא דבית שמאי דהא בשביל זה חזר רש"י ז"ל לשון ראשון שפיר כמ"ש התוספות לקמן ד"ה איבעיא להו. אף דהתם הוי שייך טפי שהקשה על דברי ב"ש וכ"ש שר"ג יאמר חידוש דין לב"ש דלא נ"מ מידי לדינא. א"ו דס"ל לרש"י ז"ל דגם לב"ה איצטריך דעד שלא ניסת כולל אף אם נפלו קודם אירוסין וקמ"ל דלא תמכור לכתחלה. ורישא היינו בעודה ארוסה והדברים פשוטים אלא שראיתי בספר פני יהושע שתמה עליו כנ"ל וק"ל:

בא"ד וקשה לר"י וכו' נראה דס"ל לרש"י ז"ל דאף דר"ג דקאמר עד שלא ניסת כולל אפילו עד שלא תתארס מ"מ מקשה הש"ס מנ"ל לרב ושמואל לשוויא פלוגתא רחוקה ולומר דאמרו לו ס"ל אפילו בשלא תתארס וניסת דמכרה בטל (וא"ל דס"ל לרב ושמואל דכיון דנתנו טעם לדבריהם הואיל וזכה באשה א"כ שייך נמי כן אפילו בנפלו קודם אירוסין. זה אינו חדא דהתוס' בעצמן ע"כ לא ס"ל הכי דהם ג"כ ס"ל דאמרו לו מחלקי' ותו דמוכרח הוא דהא חזינן ברישא דמתניתין דאמרו לו האי לישנא הואיל וזכה וכו' דהמכירה בטילה בנפלו לה משנתארסה ומכרה באירוסין אע"ג דמודים בנפלו עד שלא תתארס דאין מכרה בטל כפירש"י לפנינו דהוא לשון ב' שכתבו התוס' לקמן וכן לפירוש ר"ת שכתבו התוס' לקמן דארישא לא היו אומרים מכרה בטל ע"כ צ"ל דשאני רישא כשנפלו קודם בזכותה לגמרי) ועוד נראה דמוכח מדברי אמרו לו עצמן דמודים בעד שלא תתארס וניסת דאין המכר בטל מדאמרו לו רישא הואיל וזו אשתו וכו'. והוי סברו לדמות אירוסין לנשואין וכיון דע"כ מודים בעד שלא תתארס ומשנתארסה מכרה דאין המכר בטל כמ"ש תוס' לרש"י בפירוש שני ולר"ת ע"כ דס"ל כן נמי בעד שלא נתארסה וניסת דאל"כ האיך הוי מדמי להדדי. ובזה א"ש דלא משני לקמן לתרץ קושית מתניתין אברייתא דקתני מוכרת דברייתא מיירי בעד שלא תתארס וניסת דא"כ מ"ט דאמרו לו דמכרה בטל נמצא שפיר מקשה לרב ושמואל דאפילו אמרו לו שלא נתארסה וניסת מודים דאין מכרה בטל. ודוק:

גם יש לומר בפשטות דס"ל לרש"י אפילו אם נימא דאמרו לו ס"ל דאף בנפלו לה עד שלא תתארס וניסת מכרה בטל אפ"ה לא ניחא ליה להש"ס לומר דס"ל לרב ושמואל כתנא דאמרו לו כיון דאמרו לו סברי אפילו במכרה בעודה ארוסה בטל אין סברא דס"ל לרב ושמואל כוותיה בחדא ופליגי עליה בחדא ולקמן יבואר שיטת התוס' בזה:

במתניתין מודים ב"ש וב"ה שמוכרת וקיים הא דנקט וקיים דהוא מילתא יתירתא כיון דקאמר דאפילו לכתחלה מוכרת נראה דמזה סייעתא לשיטת רש"י ז"ל דמיירי במוכרת דוקא בעודה ארוסה וקמ"ל דקיים אפילו לאחר שניסת דאין הבעל מוציא אח"כ מיד הלקוחות (וה"נ קאמר האי לישנא גבי שומרת יבם לקמן דף פ"ו ע"ב) דאל"ה ה"א דאין המכירה קיימת משניסת והא דקאמר מוכרת ונותנת היינו בעודה ארוסה וקמ"ל משום דהוי ס"ד דאף דאין הפירות לבעל בעודה ארוסה מ"מ יהיו לו פירי פירות בדשיירא כדאמר לקמן בר"פ הכותב ובזה א"ש נמי הא דקאמר אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים דאינו מובן כלל דלא ה"ל למימר אלא מודים ב"ה אבל לב"ש דאמר תמכור לכתחלה אצ"ל שקיים. ולפמ"ש לפי' רש"י טובא קמ"ל דה"א כשניסת הבעל מוציא מיד הלקוחות ותמכור דעכ"פ הוי זבינא לשעת אירוסין (וא"ל דלמה ברישא לב"ה מוכרת לכתחלה הא מפסיד הפירות שגדלו לאחר האירוסין בזכותו. זה אינו כיון דהפירות נגדלים מהקרקעות שבזכותה נפלו הרי הם כקרקע) ועיין לקמן בסוגיא וק"ל:

שם אמר להם על החדשים אנו בושים וכו'. כבר נתקשו המפרשים בושה זו למה וכי לית לר"ג תקנת פירות. ונלענ"ד דקשיא לר"ג קושית התוס' לעיל דף מ"ז ע"ב בד"ה זימנין דלא מלו. דכיון דאמרו חכמים פירות תחת פרקונה ותקנתא דידה היא למה לא תוכל לומר איני רוצה בתקנת חכמים ואיני נפדית ואיני נותנת פירות. כמו שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה ומה שתירצו שם התוס' דשאני פירא דידו כידה וזוכה בגוף הקרקע. היא גופא קשיא ליה דלמה תיקנו חכמים שיזכה בגוף הקרקע. והיינו דהשיב להם על מה שאמרו יזכה בנכסים. ע"ז אמר על החדשים אנו בושים למה יזכה בגוף הקרקע. ולפ"ז היה אפשר לתרץ קושית התוס' לקמן ע"ב בד"ה לא כר"י וכו' ומתניתין דלקמן ריש פרק הכותב אתיא נמי כר"ג דהתם כותב לה דין ודברים אין לי וכו' היינו דאפילו אם תמכור לא תאבד תקנת פרקונה וכבר כתבנו דע"כ צריך לפרש שם כן כמ"ש בדף מ"ז ע"ב ובדף נ"ו ע"ב. ולפ"ז היה נראה לפרש פלוגתא דב"ש וב"ה לענין תחלה ודיעבד היינו דלב"ש אינה בכלל התקנה ואפילו אם מוכרת אפ"ה הבעל חייב בפרקונה. וכן משמע מתוספות ד"ה נפלו וכו' אמאי לא תני וכו' משמע דלב"ש אינו בכלל התקנה והבעל מתחייב בפרקונה דאל"ה לאו קולא היא אע"ג דהיא רוצה בכך ואומרת איני רוצה בתקנת חכמים. מ"מ הרי חזינן דלאו טובתה היא מדתיקנו חז"ל פירות תחת פרקונה לטובתה וכמ"ש התוס' בסוף הדיבור לענין הדרת שבת אחת שמא תחזור בה. וה"נ אם תשתבאי ודאי תחזור בה אלא על כרחך דלב"ש לא אבידה תקנת פרקונה כיון דמוכרת לכתחלה אינו בכלל התקנה כלל. משא"כ לב"ה דס"ל לא תמכור משום שכבר עומדת להנשא כמ"ש התוס' בד"ה אימר בזכותו וכו' א"כ כבר הוא בכלל התקנה. ונהי דמכרה קיים מ"מ אין הבעל מחויב בפרקונה כיון שהוא מוחזק בו. ובזה יש ליישב מה שדיקדקו המפרשים לקמן ע"ב בפירש"י בד"ה הכי גרסינן סימן ור' חנינא בן עקביא ואם בא לוקח לבית דין לימלך וכו' דלא פי' כן במתניתין שבין תחלה ודיעבד. ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דלגבי היא עצמה לא שייך תחלה ודיעבד כיון דהיא מוחזקת והוא ספק אומר בזכותה נפלו. א"כ הא קי"ל בכל ספק ממון זוכה בה המוחזק אפילו לכתחלה ולא נ"מ אלא לגבי לוקח שבא לימלך. ולפ"ז במתני דמיירי שמוכרת כשהיא ארוסה שפיר יש לומר דנ"מ לענין אם חייב בפרקונה דהוא מוחזק בו כנ"ל. משא"כ בברייתא דלקמן דאי אפשר לפרש דמוכרת היינו שהבעל חייב בפרקונה כיון שכבר זכה בפירות וכדמוכח ממתניתין דריש פ' הכותב דאי לאו דכתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסייך לא היה מתחייב בפרקונה כמ"ש. ודוחק לפרש דמתניתין דר"פ הכותב לא אתיא כר" חנינא בן עקביא. אם כן ע"כ הא דנקט מוכרת לכתחלה היינו לענין לוקח שבא לימלך. ועיין מה שכתבנו לקמן עוד ישוב על זה. ודוק:

תוס' ד"ה נפלו וכו' ויש לומר שאין זה קולא. לכאורה אין הלשון מדוקדק דה"ל למימר אין זה חומרא כלשון קושייתם וכלשון הירושלמי א"ל אינו חומר לבע"ה וכו' ואפשר לומר דלאלומי מילתייהו נקטי הכא דודאי לב"ש הוא נכון בפשטות שאין זה חומר לאשה כיון דאם תחזור בה אחר הגירושין רשות בידו שלא להחזירה משא"כ כשלא יגרשה דס"ל פרקונה ותקנתא דידה היא למה לא תוכל לומר איני רוצה בתקנת חכמים ואיני נפדית לב"ש בסוף מסכת גיטין דלא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. משא"כ לב"ה דרשאי לגרשה בכל זמן אם ירצה אין כל כך חילוק בין קודם גירושין או אח"כ. דאם ירצה יכול להחזירה וכיון דלשון הירושלמי הוא לעיל לא תני אלא דבר שהוא חמור משני צדדים ר"ל חומר משני צדדים לב"ה. ע"כ כתבו התוס' דאפילו לב"ה אין זה קולא מטעם דכיון שגרשה כבר אפשר שלא ירצה להחזירה אף דלא היה מגרשה ותו דלפי מ"ש לעיל דף ס"א ע"ב דאיכא לאוקמי בנדרה היא והוא קיים לה לרב. אלא דרש"י שם מפרש אליבא דשמואל דמוקי מתני בסתם. א"כ יש לומר מתניתין דהתם במפרש ונדר איהו א"כ הא קי"ל דהמוציא אשתו משום נדר לא יחזיר וכ"ש דא"ש למ"ש הבית שמואל בסימן י' בשם הדרישה אף המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר א"כ חומר הוא אפילו לב"ה. ודוק:

תוס' ד"ה סיפא ומפרש בגמרא דנפלו לה כשהיא ארוסה. לשון הש"ס שם דנפלו כשהיא ארוסה וכן צריך להגיה כאן מ"מ נראה דעיקר קושייתם לשינויא דרבה שם דמיירי כשנפלה כשהיא נשואה וזיקת נשואה עושה ספק נשואה. ואפ"ה כשהיא קיימת מוכרת לכתחלה משום דהיא מוחזקת. משא"כ לשינויא דעולא דנפלה כשהיא ארוסה. ודאי דאין להקשות כלל. ולדמות ספק ארוסה לודאי ארוסה. ומה שיש לעיין בזה עוד יבואר לקמן דף פ' ע"ב. ע"ש:

תוס' ד"ה איבעיא להו וכו' או דיעבד וכו'. הקשה מהרש"א דלפי' קמא דארישא קאי מה"ת נימא דפליגי בדיעבד ארישא לשוויא פלוגתיה רחוקה ונימא דפליגי בדיעבד בנפלו משנתארסה לבד ולכאורה היה נ"ל דלפי מאי דס"ל לרש"י ז"ל בסיפא עד שלא ניסת וניסת. היינו אפילו בנפלו עד שלא תתארס אם נימא דאמרו לו פליגי בסיפא דעד שלא תתארס וניסת דמכרה בטל וכיון דאמרו לו קמאי מדמו ארוסה לנשואה כדאמרו הואיל וזכה באשה אם כן ה"ה דפליגי בעד שלא תתארס ונתארסה שיהיה בטל. אלא דבאמת הא גופא קשה מנ"ל דפליגי בסיפא אפילו בנפלו עד שלא תתארס כמ"ש לעיל אף את"ל דר"ג מיירי אפילו בנפלו עד שלא תתארס מ"מ הם לא הקשו לו אלא בנפלו משנתארסה. אך הנלע"ד דטעמא דרש"י בלשון זה לכאורה מוכח הוא לפרש כן לפמ"ש התוס' לקמן ע"ב בד"ה לא כר"י וכו' ומתניתין דהכותב אתיא כאמרו לו ולכאורה קשה דהא כתבו התוס' לקמן דף צ"ה ע"א בד"ה כי כתב וכו' דארוסה דאם מכרה ונתנה קיים וכו' א"כ האיך מצי אתיא מתניתין דהכותב כאמרו לו הא תנאי דאמרו לו מדמו אירוסין לנשואין ואפילו בעודה ארוסה מכרה בטל כדמסיק הכא א"כ מה לי כתבה משניסת או כתבה בעודה ארוסה ע"כ צ"ל בכתב לה עד שלא תתארס. א"כ משמע דבלא כתב לה אפילו בנכסים שנפלו עד שלא נתארסה וניסת מכרה בטל א"כ הרי מוכח בהדיא כלישנא קמא דכיון דמדמו אירוסין לנשואין ה"ה עד שלא תתארס ונתארסה מכרה בטל וצ"ל לפ"ז הא דמקשה לקמן על רב ושמואל לא כר' יהודה וכו' היינו כמ"ש לעיל באופן שני. דלא ניחא ליה להש"ס לומר דס"ל לרב ושמואל כתנא דאמרו לו דא"כ מכרה באירוסין נמי מכרה בטל ולא ניחא למימר דסברי כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא (והא דמשני לקמן בר"פ הכותב בכותב לה בעודה ארוסה יבואר לקמן בס"ד בר"פ הכותב דע"כ צ"ל לר' חנינא בן עקביא דפליג על ר' יהודה וס"ל דאף אמרו לו קמאי לא רצו לדמות אירוסין לנשואין לגמרי שיהיה מכרה בטל א"כ סוגיא דהתם אתיא כר' חנינא בן עקיבא אבל לר"י דאיירי שם במתניתין דר"פ הכותב ע"כ צ"ל בכותב לה עד שלא תתארס) כ"ז כתבנו לפי' קמא דרש"י אבל לפי' שני דלא קאי ארישא ע"כ צ"ל לתנא דאמרו לו דמדמו אירוסין לנשואין דאף בנשואין אם מכרה נכסים שנפלו לה עד שלא תתארס מכרה קיים וע"כ מתניתין דהכותב צריך לאוקמי בנכסים שנפלו לה משנתארסה וכדמשני בכותב לה בעודה ארוסה. והיינו משום דאמרו עצמן קיבלו דברי ר"ג הראשונים דאין לדמות אירוסין לנשואין וחזרו בהן. ושפיר אתיא מתניתין דר"פ הכותב כאמרו לו והיינו דדקדק רש"י ז"ל בד"ה או דילמא אדיעבד נמי פליגי ובעי למימר מכרה בטל ר"ל דבעי למימר הכי ואח"כ חזרו בהן כדמוכח מהאי דר"פ הכותב והא דפריך על רב ושמואל ולא משני דס"ל כאמרו לו היינו משום דאמרו לו לא פליגי אלא בנכסים שנפלו לה משנתארסה וניסת כמ"ש לעיל באופן ראשון ודוק:

בא"ד ואין נראה לר"ת אטו טעמא דב"ש וכו'. נראה ליישב פירש"י דבאמת קאמר לקמן לרחב"ע דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה אם כן יש לנו לומר אף דלר"י שפיר נחלקו כדקתני מתניתין בהדיא. מ"מ נראה דודאי צ"ל דאף אמרו לו לא יחלוקו על ב"ש וב"ה. אלא דס"ל לא נחלקו א"כ יש לומר דבהא פליגי על ר"ג כיון דשמעו לר"ג דמוקי פלוגתא דב"ש וב"ה בנפלו משנתארסה אבל עד שלא תתארס מודים שמוכרת וכו'. ע"ז תמהו על ב"ש שתמכור לכתחלה בנפלו באירוסין ואימר בזכותו נפלו. אלא ס"ל דע"כ פלוגתייהו בנפלו עד שלא תתארס וממילא נפקא מיניה לב"ה דאין חילוק בין שנפלו עד שלא תתארס ונתארסה ובין נפלו לה משנתארסה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים. או שתמהו על דיעבד דב"ה בנפלו באירוסין. ולפ"ז יש לפרש ג"כ בחלוקה זו שתמהו על ב"ה וס"ל דפלוגתייהו ע"כ בעד שלא תתארס לענין לכתחלה. ובזה א"ש מה שהשיב להם ר"ג על החדשים אנו בושים ר"ל בנפלו משנתארסה למה לא תמכור לכתחלה אלא שאתם רוצים לגלגל את הישנים דהיינו כשנפלו עד שלא תתארס. אלא ודאי דפלוגתייהו בנפלו משנתארסה כן נלע"ד ליישב לשיטת רש"י ז"ל ודוק: