יבמות צה ע"ב

דף צה - ב

אלא, אמר רבא: אכן האיסור הקל, ממנו אנו למדים - הוא איסור אשת איש, שאם עבר אדם ובא עליה, הרי היא נאסרת על הבעל שאסרה על הבועל. ומאיסור זה אנו למדים למי שבא על איסור אחות אשה שתיאסר אשתו עליו.

וכן כי אתא רבין [כאשר בא רבין] אמר רבי יוחנן: איסור קל שאמרו בברייתא הוא איסור אשת איש! ^[1]

ואמאי קרי לה לאיסור אשת איש - שהעובר על איסור זה הרי הוא בחנק - איסור קל ביחס לאיסור אחות אשה?

היות שאין האוסרה על הבועל, דהיינו הבעל - אוסרה עליו כל ימיו של הבעל! שהרי אם גירשה הבעל, שוב מותרת היא לכל.

תאמר באיסור אחות אשה, שהאשה אוסרת את אחותה על בעלה כל ימיה, ואפילו גירשה בעלה.

תניא נמי הכי, אכן כך למדנו בברייתא אחרת, שהקל וחומר הוא ממי שבא על איסור אשת איש:

אבא חנן אמר משום רבי אלעזר: איסור אשת איש, הוא האיסור שממנו היינו לומדים למי שבא על איסור חמור של אחות אשה [אם לא שאמר הכתוב "אותה"] -

וכך היינו לומדים: ומה במקום שבא ^[2] על אשת איש, שהוא איסור קל, היות שאין האוסרה אוסרה כל ימיו אלא עד שיגרשנה, נאסר האוסר -

הבא על אחות אשתו, שהוא איסור חמור, שהרי האוסרה אוסרה כל ימיו ואפילו גירשה - אינו דין שנאסר האוסרה!

וכדי שלא נאסור את אשתו עליו כשבא על אחותה -

תלמוד לומר "אותה".

אותה - את אשתו שסטתה ונבעלה לאחר - שכיבתה אוסרתה על בעלה, ואין שכיבת אחותה עם בעלה אוסרתה לאשה על בעלה.

שנינו במשנתנו: מי שהלכה אשתו למדינת הים, באו ואמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך באה אשתו - מותרת לחזור לו.

רבי יוסי אומר: כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על יד עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו:

הקדמה לביאור ראשון של הגמרא במחלוקתם של תנא קמא ורבי יוסי:

לעיל בגמרא [צד ב] נתבאר, שבכלל דברי תנא קמא המתיר את אשתו לחזור לו, גם באופן שהלכה אשתו של ראובן יחד עם גיסו [בעל האחות שנבעלה לו] למדינת הים, והעיד עד אחד הן על אשתו והן על גיסו שמתו, ובעקבות עדות זאת הלך ראובן ונשא את אחות אשתו, שהיא אשת גיסו.

וסובר תנא קמא, כי אף שאשת גיסו - שנישאה לראובן באיסור - הרי היא אסורה על גיסו כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים, ואמר לה עד אחד מת בעליך, שהיא צריכה לצאת מבעלה, מכל מקום אשתו של ראובן - אינה נאסרת על ראובן.

שאין אומרים: מתוך שהועילו הנישואין שנישאה לו האחות לאוסרה על גיסו, ^[3] כך הועילו נישואיה לאסור את אחותה על בעלה מדין אחות אשה.

בסוגיא לקמן מבואר, שרבי יוסי חלוק בדין זה על תנא קמא, וסובר להשוות את דין אשת גיסו לגיסו, לדין אשתו לו.

ומתחילה סבורה הגמרא כי שתיהן מותרות, ומסיקה הגמרא שאדרבה, שתיהן אסורות.

והגמרא מפרשת את לשון המשנה לפי ביאור זה.

ודנה הגמרא: מאי קאמר רבי יוסי?

אילימא, שמא תאמר לפרש את שאמר רבי יוסי "כל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו", שכך נחלק רבי יוסי על תנא קמא -

דקאמר תנא קמא: דאם אזיל [הלכה] אשתו של ראובן וגם גיסו [בעל אחות אשתו של ראובן] למדינת הים, ובא עד אחד ואמר לראובן "מתו אשתך וגיסך במדינת הים", והלך ראובן ונשא את אשת גיסו [שהיא אחות אשתו, שהותרה לו במיתת בעלה ואחותה שהיא אשתו], הרי:

אשת גיסו שנישאת לראובן - אסירא על גיסו, כשאר נשים שנישאו על פי עד אחד, שאסורות הן לחזור לבעליהן כשבא בעליהן.

ואילו אשתו של ראובן - שריא [מותרת היא] לראובן, הואיל ואין שכיבתו עם אחות אשתו אוסרת את אשתו עליו.

וקאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא: אין הפרש בין דינה של אשת גיסו לגיסו, לבין דינה של אשת ראובן לראובן -

אלא, כי היכי דאשתו של ראובן שריא לראובן, שהרי אין שכיבת האחות אוסרת, כך אשת גיסו נמי שריא [מותרת] לגיסו. ואין דינה כשאר נשים הנאסרות על בעליהן אם נישאו בטעות לאחר. ^[4]

וזה הוא שאמר רבי יוסי: כל שאין [ראובן] פוסל [בביאתו את הנבעלת לו] על ידי אחרים [על גיסו] - אין [ראובן] פוסל על ידי עצמו [לאסור את אשתו עליו]!

אי אפשר לפרש כך. שהרי:

אי הכי, אם נאמר כך, האיך שנה התנא בלשונו בדברי רבי יוסי: "כל שאין פוסל על ידי אחרים - אין פוסל על ידי עצמו"?!

והרי "כל שאין ראובן פוסל על ידי עצמו, שאין אשתו נאסרת לו - כך אין פוסל ראובן על ידי אחרים" [והיינו, שאין ביאת ראובן באשתו של גיסו אוסרת אותה על גיסו] - מיבעיא ליה, היה צריך התנא לשנות!?

אלא, לעולם, בדרך אחרת השווה רבי יוסי את דין אשת גיסו לגיסו לדין אשת ראובן לראובן, ולהחמיר בא רבי יוסי על דברי תנא קמא.

וכך תפרש את מה ששנינו "כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו": ^[5]

כי היכי דאשת גיסו אסירא, כשם שאשת גיסו אסורה על גיסו מכח נשואיה האסורים לראובן - כך אשתו של ראובן נמי אסירא על ראובן.

מפני שאנו אומרים: הואיל והועילו נישואי ראובן לאסור את האשה על גיסו, הועילו נישואין אלו לאסור את אשתו של ראובן על ראובן.

וזו היא ששנינו: "כל שפוסל [ראובן] על ידי אחרים", שנאסרת אשת גיסו על גיסו על ידי נישואיו וביאתו של ראובן - הרי ראובן "פוסל על ידי עצמו", שאף אשתו שלו נאסרת לו.

אך אין פירוש זה מסביר את כל דברי רבי יוסי -

תינח, אכן מובן על פי פירוש זה מה שאמר רבי יוסי "כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו".

אבל מה שאמר רבי יוסי "כל שאינו פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו" - מאי עבידתיה כיצד תפרשנו? ^[6]

אלא ^[7] אמר פירש רבי אמי: שתי הפיסקאות שבדברי רבי יוסי ארישא [על משנה ראשונה שבפרק זה שהיא הרישא של משנתנו] קאי.

כלומר, משנתנו, שהיא הסיפא של המשנה הקודמת, עוסקת בשני האופנים המוזכרים ברישא, וכדמפרש ואזיל.

ובאחד מהם הרי הוא פוסל על ידי אחרים, ואז אף אשתו נאסרת לו, ובאחד אין הוא פוסל על ידי אחרים, ואז אין אשתו נאסרת לו.

ושני אופנים אלו, הן שתי הפיסקאות שבדברי רבי יוסי.

שהרי שנינו ברישא: ^[8] ניסת האשה על פי בית דין שהתירוה להנשא על פי עד אחד, הרי זו תצא מזה ומזה, ופטורה מן הקרבן על שגגתה, שנבעלה לאיש אחר זולתי בעלה.

ואם ניסת על פי שני עדים, שאמרו לה מת בעליך, ולא היתה צריכה להזדקק להוראת בית דין שיתירוה, הרי זו תצא מן השני, וחייבת בקרבן, ומותרת לחזור לראשון. ^[9] היות ויפה כוחו של בית דין - שהתירה לינשא על פי עד אחד - שפטרה מן הקרבן.

ונמצא, לפי המבואר ברישא, שהיתירה של אשת גיסו לגיסו, תלוי אם נישאת אשת גיסו על פי עד אחד שאמר לה מת בעליך, שאז אסורה היא לחזור לגיסו, ואילו אם נישאת על פי שני עדים הרי היא מותרת לחזור לגיסו -

וקאמר תנא קמא, דעת תנא קמא היא, שאין הפרש בזה רק לענין איסור אשת גיסו על גיסו, אבל:

לא שנא אם נישא אשת הגיס לראובן על פי עדים שאמרו לה "מת בעליך", ^[10] דאז הרי אשת גיסו שריא לגיסו - ולא שנא אם נישאת אשת הגיס לראובן על פי בית דין, שהורו לה על פי עד אחד שהיא מותרת להינשא הואיל ומת הגיס, דאז הרי אשת גיסו אסירא לגיסו -

בין כך ובין כך, הרי אשתו של ראובן מותרת לחזור לו.

וקאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא, לא כן הדבר. אלא, סובר אני כי אין שני האופנים שוים:

שאם נישאת לו אשת גיסו על פי בית דין, דהיינו על פי עד אחד, דאז פוסל הוא על ידי אחרים, שאשת גיסו נאסרת לגיסו על ידי נישואיו -

אז הוא פוסל אף על ידי עצמו, ונאסרת אף אשתו לו.

וזה הוא שאמר רבי יוסי: כל שפוסל על ידי אחרים - פוסל על ידי עצמו.

ורק כאשר נישאת לו אשת גיסו על פי עדים, דאז הוא אינו פוסל על ידי אחרים, שאין אשת גיסו נאסרת על ידי נישואין אלה לגיסו - אז אינו פוסל על ידי עצמו, ואין אשתו אסורה לו.

וזה הוא שאמר רבי יוסי: כל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו.

הקדמה לדברי רבי יצחק נפחא בביאור דברי רבי יוסי ומחלוקתו עם תנא קמא:

א. לעיל בגמרא, מבואר הטעם באשה שהלך בעלה למדינת הים, שתצא מן הראשון משום קנס, על שנישאת בלא שדייקה. ואכן זו היא דעת התנא קמא של משנתנו.

ואולם לדעת רבי יוסי - לפי דעת רבי יצחק נפחא - מטעם אחר אסורה היא לחזור לראשון כשבא ממדינת הים. משום שיש לחוש, שמא לא ידעו הבריות [מאחר שהם רואים את בעלה הראשון חי וקים] כי השני נשאה מחמת שהיה סבור שבעלה הראשון מת, אלא יאמרו הבריות: גירשה הראשון והלך זה ונשאה.

ולכן, אם תחזור האשה אל הראשון, יאמרו הבריות שהראשון מחזיר את גרושתו אחר שנישאת לאחר, ולפיכך אמרו חכמים שלא תחזור לראשון. ^[11]

ב. הנפקא מינה בין שני הטעמים הוא:

אם הלכו אשת ראובן וגיסו למדינת הים, והלך ראובן ונשא את אשת גיסו על פי עדות מוטעית שמתו אשתו וגיסו:

כי לפי הטעם הראשון, תהא היא אסורה לחזור לבעלה [גיסו של ראובן], הואיל ונבעלה לראובן באיסור.

ואילו לפי הטעם השני אין מקום לאסור את אשת גיסו לחזור לבעלה, שהרי אין לחוש שמא יאמרו הבריות שהגיס גירשה וראובן - שהוא בעל אחותה - נשאה ולא היתה כאן הטעייה כלל, היות ואחות אשתו אסורה לו ואיך ישאנה ראובן אפילו אם גירשה גיסו, וודאי יאמרו הבריות שהיתה כאן הטעייה במיתת אשתו ובמיתת הגיס, ^[12] ואם כן אין סיבה לאוסרה לחזור לבעלה, הואיל וכלל לא נישאת לאחר שנישואי טעות היו.

ג. במה דברים אמורים שלפי הטעם השני תהא אשת הגיס מותרת לחזור לו, כשהיא נישאה באיסור למי שנשא את אחותה. אבל אם נישאה באיסור למי שאירס את אחותה, הרי שאף לפי הטעם השני תהא אשת הגיס אסורה לחזור לו.

ומשום שאנו חוששים, שמא יאמרו הבריות, שגירש הגיס את אשתו, ונישאת לראובן, ולא היתה כאן הטעייה כלל. ואף שאחות אשתו של ראובן היא ואינה מותרת לו, עדיין יש לומר כי היא אינה כלל אחות אשתו של ראובן, כי תנאי היה לו לראובן באירוסי אחותה ולא נתקיים התנאי, ולכן נשא ראובן את אחותה שאינה אחות אשתו כלל, ועכשיו שגירשה, הרי היא אסורה על הגיס משום מחזיר גרושתו שנישאת, ולפיכך אסורה היא לחזור לגיס אף לפי הטעם השני.

וכל זה לא שייך אלא כשנישאת לראובן שאירס את אחותה, כי אכן יש לתלות שהיה לו לראובן תנאי בקידושי ארוסתו. אבל כשנישאת לראובן שנשא את אחותה, אין לחוש שמא יאמרו הבריות שתנאי היה לו לראובן בנשואי אשתו, כי אין דרך לעשות תנאי בנישואין ולעשות את בעילתו בעילת זנות.

ועל כן יבינו הבריות, שאם נישאת לו, ודאי מתוך טעות שהיתה לו במיתת אשתו ובמיתת הגיס הוא שנשאה, ואין הראשון מחזיר גרושתו שנישאת לאחר.

ד. לפי דעת רבי יצחק נפחא נחלקו תנא קמא ורבי יוסי בשנים:

האחד: בטעם איסור אשה שנישאת על פי עד אחד לחזור לבעלה, וכפי שנתבאר באות א.

השני: דעת רבי יוסי היא, שאם הועילו נישואי ראובן לאסור את אשת גיסו על גיסו, ממילא הועילו נישואיה אף לאסור את אשתו של ראובן לראובן, ושלא כדעת תנא קמא המחלק ביניהם, ובדבר זה מסכים רבי יצחק נפחא עם הפירוש של רב אמי במחלוקתם.

רבי יצחק נפחא אמר: כך יש לפרש את שתי אמרותיו של רבי יוסי:

לעולם אסיפא, ואין רבי יוסי מדבר אלא בעד אחד, וכך מתפרשים דבריו של רבי יוסי:

הא ^[13] שאמר רבי יוסי: "כל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו" - מיירי בכגון דאזיל "אשתו" של ראובן וגיסו למדינת הים, ובא עד אחד ואמר לראובן: מתו אשתך וגיסך, והלך ראובן ונשא את אחות אשתו שהיא אשת גיסו, וכדמפרש ואזיל.

והא שאמר רבי יוסי: "כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו", מיירי כגון דאזיל "ארוסתו" של ראובן וגיסו למדינת הים, ובא עד אחד ואמר לראובן: מתה ארוסתך וגיסך, והלך ונשא ראובן את אחות ארוסתו שהיא אשת גיסו, וכדמפרש ואזיל.

ובכך נחלקו תנא קמא ורבי יוסי:

וקאמר תנא קמא:

לא שנא אם הלכו למדינת הים אשתו של ראובן וגיסו.

ולא שנא אם הלכו למדינת הים ארוסתו של ראובן וגיסו.

בין כך ובין כך:

אשת גיסו של ראובן אסירא על גיסו הואיל ולא דקדקה ונישאת לראובן, וקנסוה חכמים להיאסר לבעלה.

ואילו אשתו של ראובן - שריא [מותרת] היא לראובן, כי אין שכיבתו עם אחותה אוסרת את אשתו עליו.

וקאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא:

לא כאשר אמרת, אלא חילוק יש בין אם הלכו אשתו וגיסו של ראובן למדינת הים, שאז אין אשת גיסו של ראובן אסורה על גיסו, וממילא אף אשתו של ראובן אינה אסורה על ראובן.

לבין אם הלכו ארוסתו של ראובן וגיסו למדינת הים, שאז נאסרה אשת גיסו על גיסו וממילא נאסרה אף אשת ראובן על ראובן.

ומשום שאני סובר:

א. טעם איסור כל אשה על בעלה כשחזר חי ממדינת הים, אינו מטעם קנס, אלא משום שמא יאמרו: גירש הראשון ונשא השני, ואם יחזירה הראשון יאמרו הבריות שזה מחזיר גרושתו אחר שנישאת לאחר.

ב. אם הועילו נשואי ראובן לאסור את אשת גיסו על גיסו, הרי שאף אשתו הראשונה של ראובן נאסרת עליו מדין אחות אשה.

ולפיכך איני מודה לך להתיר את אשתו של ראובן לראובן, אלא אם כן הלכו אשתו וגיסו למדינת הים ונשא זה את אחות אשתו, כיון שאין לחוש שמא יאמרו הבריות גירש הגיס ונשאה ראובן, כי הרי אחות אשתו אסורה היא עליו, וידעו הבריות שמתוך טעות נשא ראובן את אשת גיסו כי הטעוהו במיתת אשתו וגיסו, ואם כן מותרת אשת הגיס לחזור לבעלה -

ואף אין לחוש שמא יאמרו הבריות אכן גירש הגיס ונשא ראובן, ואם משום שהיא אחות אשתו של ראובן ואסורה לו, שמא תנאי היה לו לראובן באשתו שלא נתקיים, ואין זו אחות אשתו, ולכן נשא ראובן את אחותה -

אף זו אין לך לחוש, דהרי ליכא למימר תנאה הוה ליה בנישואין [כי אין דרך בני אדם לעשות תנאי בנישואין שלא תהא בעילתו בעילת זנות].

ונמצא, דאינו פוסל - ראובן שנשאה - על ידי אחר.

היינו שאינו אוסר את אשת גיסו על גיסו, היות ואין לחוש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרשותו לאחר שנישאת לאחר.

ולפיכך, אף אינו פוסל על ידי עצמו, ואין נישואיו לאחות אשתו אוסרת את אשתו עליו.

אבל אם הלכו ארוסתו של ראובן וגיסו למדינת הים, ונשא ראובן את אחות "ארוסתו", ויש לחוש שמא יאמרו הבריות גירש זה ונשא זה, כי אף שאחות ארוסתו היא ואסורה היא לו, מכל מקום כיון דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין של ארוסתו שלא נתקיים, ונמצאת זו האשה שנושא שהיא אינה אחות ארוסתו, שוב יש לחוש שאכן יאמרו גירש זה ונשא זה -

ונמצא שפוסל הוא על ידי אחרים, היינו שאשת גיסו נאסרת על גיסו מחשש שמא יאמרו נמצא זה מחזיר גרושתו לאחר שנישאת לאחר.

ולכן, אף פוסל על ידי עצמו. היינו, שאשתו נאסרת עליו משום אחות אשה, כי היות והועילו נישואיו של ראובן לאסור את אשת גיחסו על גיסו, הועילו הנישואין גם להחשיבה כאשתו של ראובן, ואשתו הראשונה הרי היא אחות אשתו ואסורה לו.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי!

הקדמה לביאור קושייתו של רב יוסף:

קא סלקא דעתין, שכוונתו לומר שהלכה כרבי יוסי לפי פירושו של רבי יצחק נפחא, דהיינו:

א. טעם איסור אשה שהלך בעלה למדינת הים ונישאת על פי עד אחד, לחזור לבעלה, הוא משום שמא יאמרו גירש הראשון ונשא השני, ונמצא זה מחזיר גרושתו שנישאת לאחר.

ב. גם כאשר נישאת אשה שהלך בעלה למדינת הים למי שהיא אסורה עליו באיסור אחות אשה, שאין לומר בה קידש זה וגירש זה, שהרי אסורה היא לו, מכל מקום, אם יש לתלות שתנאי היה לו בקדושין, וכגון שנישאת האשה למי שאירס את אחותה ולא נשאה, הרי היא אסורה לחזור לבעלה. כי שמא יאמרו "גירש זה ונשא זה" מחמת שהיה לו תנאי בקידושיה וראויה היא לו, ונמצא הראשון מחזיר גרושתו.

ג. לפי טעם זה, אם נישאה אשתו של שמעון לאחי בעלה, שהיה סבור כי שמעון מת, וייבמה, וחזר שמעון ממדינת הים, הרי היא מותרת לחזור לבעלה. כי אין לחוש שמא יאמרו הבריות גירש שמעון ונשא ראובן ונמצא שאם יחזירה שמעון נמצא הוא מחזיר גרושתו משנישאת, ^[14]

כי ודאי ידעו הבריות שמתוך טעות במיתת שמעון הוא שנשאה ראובן, ולא על ידי גירושין, שהרי אסור ראובן לקחת את גרושת שמעון אחיו, והואיל ומתוך טעות נשאה, יכולה היא לחזור לשמעון בעלה.

ג. ואולם, אם קידש שמעון אשה ולא נשאה, והלך שמעון למדינת הים ונשאה ראובן מתוך שהוטעה במיתת שמעון אחיו, אין היא רשאית לחזור לשמעון בעלה, כי יש לחוש שיאמרו הבריות: לא הוטעה ראובן במיתת אחיו, אלא תנאי היה לו לשמעון בקידושי ארוסתו שלא נתקיים, ואין היא ארוסתו, ולכן נשאה ראובן אחיו, ואם תחזור האשה לשמעון, יאמרו הבריות שהוא נושא את גרושת אחיו ראובן שהיא אסורה לו.

מתקיף לה רב יוסף: ומי אמר שמואל הכי שאנו חוששים שמא יאמרו הבריות: תנאי היה לו בקידושין!?

והאתמר: יבמה -

רב אמר: הרי היא כאשת איש.

ושמואל אמר: אינה כאשת איש, ומפרש פלוגתייהו ואזיל.

ואמר פירש רב הונא את מחלוקתם: כגון שקידש שמעון אחיו של ראובן את האשה ולא נשאה, והלך לו שמעון למדינת הים, ושמע ראובן שמת שמעון אחיו, ועמד ראובן ונשא [ייבם] את אשתו של שמעון.

וסוברים הן רב והן שמואל, כי טעם איסור אשה שהלך בעלה למדינת הים לחזור לבעלה, הוא משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו לאחר שנישאת לאחר, או כיוצא בזה.

דרב אמר: הרי היא כאשת איש הנישאת לאחר שאסורה היא לחזור לבעלה - ואף זו אסורה היא לחזור לשמעון בעלה הראשון, שהוא היבם של ראובן.

וטעמו של רב הוא: שמא יאמרו הבריות שתנאי היה לו לשמעון בקידושי האשה שלא נתקיים, ולכן נשאה ראובן אחיו, ואם יחזירנה שמעון, הרי נמצא שהוא נושא את גרושת אחיו, [אבל אם נשואה היתה לשמעון מותרת היא לחזור לו, כי אין תולים הבריות תנאי בנישואין, ואילו לחוש לשמא יאמרו גירש שמעון ונשא ראובן ונמצא שמעון נושא את גרושת אחיו, זו אין לחוש, שהרי אסורה היא לראובן אם גירשה שמעון ולא מת].

ושמואל אמר: אינה כאשת איש הנישאת לאחר ושריא ליה לשמעון בעלה -

וטעמו של שמואל הוא: משום שהוא אינו חושש שיאמרו הבריות שתנאי היה לו לשמעון בקידושי אשתו, כי דבר שאינו מצוי הוא ולא יתלו בו הבריות.

וכל שכן שאין לחוש שמא יאמרו שגירש שמעון ונשא ראובן ונמצא שמעון נושא את גרושת אחיו, שהרי אסורה היא לראובן על ידי גירושי שמעון, שלא הותרה לו אלא במיתת אחיו, ולפיכך מותרת היא לחזור לשמעון.

הרי למדנו בשיטתו של שמואל שאין אנו חוששים שיתלו הבריות בתנאי -

ואם כן, אף כשהלכו ארוסת ראובן וגיסו למדינת הים, והלך ראובן ונשא את אשת גיסו אחות ארוסתו, היה לנו להתיר את אשת גיסו לחזור לגיסו, מפני שהכל ידעו שמתוך טעותנשאה ראובן שהרי אסורה היא לו, ולא היה לנו לחוש שיאמרו הבריות: קידושי ראובן לאחותה בתנאי היו שלא נתקיים, ולכן נשא ראובן את אחות ארוסתו, ואם יחזירנה גיסו נמצא מחזיר הוא את גרושתו לחר שנישאת לאחר.

ואם כן, תיקשי, האיך אמר שמואל הלכה כרבי יוסי, ולפי שיטתו של רבי יצחק נפחא האוסר את אשת גיסו לחזור לגיסו כשנישאת לראובן שאירס את אחותה, ומשום שיאמרו הבריות תנאי היה לו בקידושין!?

אמר תירץ ליה אביי לרב יוסף את סתירת דברי שמואל על שמואל בשני אופנים שהן ארבע:

האופן האחד: שני ביאורים אחרים בדברי שמואל "הלכה כרבי יוסי":

א. וממאי, מנין לך דכי אמר שמואל "הלכה כרבי יוסי אדרבי יצחק נפחא קאמר!? דילמא אדרבי אמי קאמר!?

כלומר: מנין שמפרש שמואל את דברי רבי יוסי כרבי יצחק נפחא, ועל כך הוא שאמר הלכה כמותו.

והרי אפשר ששמואל מפרש את דברי רבי יוסי כרבי אמי, הסובר שלא חילק רבי יוסי לענין איסור אשת גיסו על גיסו בין אם נישאת למי שנשא את אחותה ובין אם נישאת למי שאירס את אחותה, ובין כך ובין כך אסורה היא על גיסו.

ואם אכן שמואל כרבי אמי מפרש הוא את דברי רבי יוסי, הרי לא מצאנו שנחוש לשמא יאמרו תנאי היה בקדושין, ונתיישבו דברי שמואל. ^[15]

ב. ואי נמי אדרבי יצחק נפחא קאמר, ואפילו אם מפרש שמואל את דברי רבי יוסי כפירושו של רבי יצחק נפחא, דהיינו:

"כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו", היינו כשהלכו ארוסתו וגיסו של ראובן למדינת הים, ומתוך שנאסר גיסו באשת גיסו, כי יאמרו תנאי היה לו לראובן בארוסתו, ואם יחזירנה שמעון נמצא הוא מחזיר את גרושתו משנישאת, לכן נאסר אף ראובן באשתו.

"וכל שאין פוסל על ידי אחרים אין פוסל על ידי עצמו", היינו כשהלכו אשתו וגיסו של ראובן למדינת הים, ולא נאסרה אשת גיסו אגיסו, שהרי אין לחוש לשמא יאמרו נשואה היתה לראובן הואיל ואסורה היא לו, לכן אין ראובן נאסר באשתו.

אפילו הכי לא תיקשי, שאין לך להוכיח ממה שפסק שמואל הלכה כרבי יוסי, שהוא חושש לשמא יאמרו תנאי היה בקדושין, שהרי:

ממאי דא" כל שפוסל על ידי אחרים", הוא שאמר שמואל הלכה כרבי יוסי, ותלמד מכאן שסובר שמואל אשת גיסו נאסרת על גיסו מחשש לשמא יאמרו תנאי היה בקדושין!?

התינח כל שפוסל כל שאינו פוסל מאי עבידתי'. ק"ל דילמא כל שהלכה אשתו לבדה קאמר דליכא אחרים שאחותה פנויה אינו פוסל ע"י עצמו וי"ל שאינו פוסל ע"י אחרים משמע דאיתנהו ואינו פוסל בהם.

לא שנא ע"פ עדים דאשת גיסו שריא. פי' דסבירא ליה כר' שמעון ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסירא אשתו שריא פי' ע"פ ב"ד כגון שבא עד א' והעיד על גיסו שמת ובאו שנים והעידו על אשתו של זה שמתה שישא את אחותה דע"א בה אינו נאמן כדאיתמר לעיל הילכך אשת גיסו ודאי אסירא ואשתו שריא.
ואיכא למימר דכיון דאשתו שריא לא בעיא אשת גיסו גט דאי בעי גט ממילא איתסרא דהויא לו אחות גרושתו ומיהו אשת גיסו אסורה בלא גט משום דמחלפא באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים אבל להצריכה גט אי אפשר שלא תאסור אשתו על זה ואיכא למימר כיון דמחלפא מצריכי' לה גט כדי שלא יאמר עלי' הרואה זו שלא ראה אחותה [פי' שאינו יודע שאחותה קיימת] גרש זה ונשא זה וכן נמי משום שמא יבא גיסו קודם לאשתו [ויסברו שאשתו מתה] ויאמרו גרש זה ונשא זה ואפי' כן אין אוסרין אשתו עליו שכל הרואה אשתו שהיא קיימת אין לחוש לכלום ואע"פ שאחותה מגורשת בגט מבעלה של זו.
ואמר ר' יוסי, ע"פ ב"ד דפוסל ע"י אחרים משום גזרה פוסל ע"י עצמו. פי' להכי לר' יוסי צריכה גט ואע"פ שאין לתלות נשואין בתנאי אם אתה אוסר זה ונותן גט ומתיר את זו שויתינהו למילי דרבנן חוכא וטלולא הילכך שתיהן שוות.
ואפשר לפרש, דכולי עלמא, בעלמא באשת איש שנשאת בין ע"פ ב"ד בין ע"פ עדים כדרבנן סבירא להו דאמרי חוששין לה משום שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ולא תלינן נקולא אלא הכא כיון דאיכא אשתו ליכא למימר הכי ולא אסרוה אלא גזרה משום אשת איש שהלך בעלה לבדו הילכך בשני עדים אין מחמירין עליה לגזור בה בשביל אחרת אבל בעד א' צריכין אנו להחמיר עליה מ"מ שאלמלא חומר שבסופה לא הי' עד אחד מהימן עליה בתחלתה ומש"ה לא מייתי בגמ' רישא דקתני [ניסח שלא ברשות] מותרת לחזור לו ומיהו ר' יצחק נפחא לית לי' הך סברא אלא לתנא קמא בין ע"פ ב"ד בין ע"פ עדים אשת גיסו אסירא ודאמר לעולם אסיפא פירש"י ז"ל אסיפא כדנקיט ואזיל סדרא דמתני' בנשאת בעד אחד ולא היא אלא לעולם אסיפא היינו את"ק כדקס"ד מעיקרא ובין בעד אחד בין בשני עדים ודלא בר' שמעון.

אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הוה לה בנשואין וכו'. קשיא לי, אכתי לישנא דמתני' קשיא דכל שאינו פוסל משמע דמילתא פשיטא היא דאינו פוסל ות"ק הא לא מודה בה ואיכא למימר דכיון דאשתו וגיסו אינו פוסל ע"י אחרים אלא משום דמחלפא מש"ה קאמר וכל שאינו פוסל ע"י אחרים מפני שאינו פוסל ע"י עצמו [על אחרים] כלומר שאינו בדין לפסול שע"י עצמו א"א לפסול ע"י אחרי' [אלא משום דמחלפא ולכן אינו פוסל ע"י עצמו] א"נ לאו דוקא אלא ה"ק אינו פוסל ע"י אחרים [ופליג את"ק דסבר פוסל] וכל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו.

ואמר ליה ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסירא אשת גיסו נמי לא אסירא. כלומר, והוי טעמא דר' יוסי באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה על בעלה, משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת. אבל באחות אשה אי אפשר לומר כן, דמשום גרש זה ונשא זה ליכא, דהא אחות אשתו היא, מאי אמרת ניחוש לתרתי שמא יאמרו תנאי היה בנשואי זה וגירש גיסו את אשתו ונשאה הוא, לא היא, לפי שאין תנאי בנשואין ולא חיישינן לה. הלכך תרוייהו שריין דמימר אמרי סהדי אטעייה ליה כנ"ל.

תנא קמא סבר לא שנא על פי בית דין. כלומר בעד אחד, ולא שנא שלא על פי בית דין אלא בעדים אשת גיסו אסורה דלא אמרינן מאי הוה ליה למיעבד אשתו שריא. ויש מי שפירש (עיין רמב״ן ד״ה לא שנא בא״ד ואיכא למימר) דאשת גיסו דאסורה עליו צריכה גט משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואי נמי משום שמא יבא גיסו קודם לאשתו ואמרו גרש זה ונשא זה, ואפילו הכי אין אוסרין אשתו עליו, שכל הרואה אשתו שהיא קיימת אין לחוש לכלום אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה של זו. וכן פירש הרמב״ם ז״ל בפירושי המשנה (מ״ה) שאשת גיסו צריכה גט. ולדידי קשיא לי דהא ודאי משמע דכל שאשת גיסו יוצאה ממנו בגט, ממילא הויא לה אשתו אחות גרושתו ואסירא, כדאיתא לעיל (יבמות צד, ב) דאמרינן לימא מתניתין וכו' דאמר ר״ע בעיא גט ממילא איתסרא ליה דהויא לה אחות גרושתו, ואם איתא מאי קושיא, לימא אפילו תימא ר' עקיבא ואפילו הכי אשתו שריא מהאי טעמא דאמרן ומאי דוחקייהו דרב גידל ורב חייא בר יוסף אמר רב דאוקמה לדר״ע בקדושין דוקא ולא בנשואין. אלא ודאי משמע דאשת גיסו דאסירא לא מצרכינן לה גיטא, כדי שלא תאסר אשתו עליו, דהא ודאי אשה שהלך בעלה למדינת הים עיקרא דמלתא לא מצרכינן לה גיטא אלא כדי לברר איסורו של ראשון, ולא משום דחיישינן בעיקר תקנתא לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה, דהא בנתקדשה בלבד לא חיישינן לה, אלא דבנשאת דעבדא איסורא אזלינן לחומרא וחיישינן. והיכא דאפשר מצרכינן לה גיטא, היכא דלא אפשר כי הכא דלא תהא אשתו אסורא עליו מיסר אסרינן לה גיטא לא מצרכינן לה. מאי אמרת אתי לאיחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים, לא אלים האי חששא למיסר עליה איתתא על בעלה. אי נמי דאשה שהלכה למדינת הים לא שכיחא ולא גזרינן בה. וכל שכן שנחוש לאשה שהלכה למדינת הים היא וגיסו ואתי גיסו קודם לאשתו דלא שכיחא כולי היא, לא חיישינן ולא גזרינן בה. וכענין שאמרו בירושלמי (ה״ו) דגרסינן התם כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה, ואומר אף הכא תחת אישך פרט לאונסין, אמר רב מתניא גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דרך האיש לצאת למדינת הים ואין דרך של אשה לצאת למדינת הים. וכן נראה מדברי ר״ח ורב אלפסי ז״ל דאשת גיסו לא צריכה גט.
ומיהו לר' יוסי אשת גיסו צריכה גט דכיון דאשתו נמי אסירא, אשת גיסו מצרכינן לה גיטה כדי לברר איסורו של ראשון. וטעמא דר' יוסי דפסיל אשתו עליה משום דכיון דאשת גיסו אסירא אגיסו, צריכה גט משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וזמינן דקדים ואתי גיסו בלא אשתו, והויא לה כאשה שהלך בעלה דאזלינן לחומרא, וחיישינן לשמא יאמרו מתה אשתו של זה וגירש גיסו ונשא הוא ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט. וכיון שאתה מצריך את זו גט ממילא איתסרא אשתו עליה דהויא לה אחות גרושתו ועל פי עדים דלא מיפסלא אפילו אשת גיסו אגיסו לדעת ר' יוסי, היינו טעמא משום דסבר לה כר' שמעון דתנן במתניתין (לעיל יבמות פז, ב) נשאת שלא ברשות בית דין מותרות לחזור לו דמינס אניסא דמאי הוה לה למיעבד.
ויש מי שפירש דבאשת איש דעלמא אפילו נשאת שלא ברשות בית דין אסורה לחזור לו בין לתנא קמא בין לר' יוסי כרבנן דמתניתין, דחיישינן שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ולא תלינן להקל. אבל הכא כיון דאיכא אשתו ליכא למימר הכי, אלא גזרה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים. והלכך סבירא ליה לר' יוסי דבשני עדים אין מחמירין עליה לגזור בה בשביל אחרת כיון דמדינא שרייא. אבל בעד אחד דמדינא לא שרייא דאין עד אחד נאמן בכל מקום, צריכין אנו להחמיר עליה, דאי לאו חומר שהחמרת עליה בסופה לא היה עד אחד נאמן עליה בתחלתה. ואינו מחוור בעיני דהא ודאי משמע דלכולי עלמא עיקר איסורא דאשת איש שנשאת על פי עדים, אלו משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אלא משום קנסא בעלמא דקנסינן לה משום דלא דייקא שפיר. ותדע לך דהא בנתקדשה דלא עבד איסורא לא אשכחן מאן דפליג ומותרת לחזור לו, ולא חיישינן לשמא יאמרו כדאיתא בריש פרקין (יבמות פח, ב) ובכדי לא אמרינן דר' יוסי פליג עלה כיון דאיכא לפרושי לדר' יוסי שפיר דסבירא ליה כר' שמעון.
ומיהו לאוקמתא דר' יצחק נפחא הוי טעמא דר' יוסי משום גזרה שמא יאמרו. ושמא פליג אפילו בנתקדשה ומצריכה גט. ואי נמי אזיל בה לקולא משום דלא עבדא איסורא. ומכל מקום לדר' אמי למה לן לדחוקי נפשין כולא היא. ומתשובתו של רב ששת נמי אתה למד דאמר לעיל כי ניים ושכיב מר אמרה להא שמעתא הלכתא מכלל דפליגי על פי עדים מאי הוה לה למיעבד מינס אניסא, ואם איתא דמשום גזירה דשמא יאמרו היא, מאי קאמר מינס אניסא, והא אנן משום גזרה אסרינן לה. ורב פפא נמי היכי הוה סלקא דעתך למשרייה משום מאי הוה לה למיעבד. אלא ודאי מאן דאסר לאו עיקרא משום גזרה היא אלא משום קנס, וכדי לברר איסורו של ראשון מצרכינן לה גיטא. וכיון שכן לא שנא אשת איש שהלך בעלה לבדו, לא שנא שהלכה אשתו וגיסו, כולהו לרבנן דמתניתין קנסינן לה דהאי נמי הוה ליה למידק. ומסתמא אף לר' יוסי כן כנ״ל.

הא דאמרינן לא שנא על פי בית דין. פירוש כגון שבא עד אחד והעיד על גיסו שמת, ובאו שנים והעידו על אשתו של זה שמתה שישא את אחותה, דאלו עד אחד באשה שמתה שתכנס אחותה לביתה אינו נאמן כדאמרינן לעיל.

אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הו"ל בנשואין דאינו פוסל ע"י אחרים. פירוש אפילו נשאת על פי ב"ד ובעד אחד, דסבירא ליה דכולה מלתא משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה הוא, והכא ליכא למיגזר, אלא כולי עלמא ידעי דסהדי אטעינהו ומינס אניסא, והלכך אינו פוסל על ידי אחרים. אבל ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין, ואיכא למיחש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה פוסל על ידי אחרים וצריכה גט וממילא איתסרא לה אשתו דהויא לה אחות גרושתו.

ואסורה ליבם. פירש רש"י ז"ל (ד"ה ואמר רב הונא) ואסורה לזה שהוא עכשיו יבמה דהיינו הראשון שקדשה. ואינו מחוור. ור"ח ז"ל פירש אסורה ליבמה זה שנשאה עכשיו. והכי קא פריך, אם איתא לדר' יצחק דאמר כל שהוא על ידי קדושין והלך למדינת הים דאיכא למימר תנאה הו"ל בקדושין ולא נתקיים התנאי ובטלי אותן קדושין, וזה השני שפיר נסיב ואינה יוצאה מתחתיו אלא בגט, וכל היוצאה מתחת השני בגט אסורה לחזור לראשון, וזו ארוסת ראובן ששמעו שמת ראובן ונשאה שמעון אחיו ואחר כך בא ראובן כיון שאינה יוצאה מתחת ידי שמעון אלא בגט אסורה לראובן לעולם. וכיון שנאסרה לראובן אף על פי שמת אחר כך ראובן אסורה לשמעון לעולם ליבום שהרי כבר נאסרה על אחיו ע"כ.

אמר ליה אביי וממיא דכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אדר' יצחק נפחא קאמר וכו'. ולא איתברר הא דרב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמאי קאי אדר' אמי או אדר' יצחק נפחא קאמר כו'. ואי נמי אפוסל או אאינו פוסל. הלכך לענין אשתו נקטינן לחומרא, דהיכא דאזיל ארוסתו וגיסו תרוייהו אסירין, דחיישינן לשמא יאמרו תנאה הו"ל בקדושין ותלינן להחמיר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, והלכך שתיהן אסורות ויוצאת בגט. ואי נמי אשתו וגיסו בשנשאת על פי עד אחד אשתו נמי אסירא כר' יוסי אליבא דר' אמי, דדלמא רב יהודה אדר' אמי קאי ואפוסל קאי. אבל אשתו וגיסו בשנשאת על פי עדים לכולי עלמא אשתו שריא, בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא, דלרב בין ארוסתו בין אשתו שריין, ולר'יוסי באשתו מודה ובארוסתו בלחוד הוא דאסר אליבא דר' יצחק נפחא ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש המשנה (מ"ה) והלכה כר' יוסי שאוסר הארוסה להחזירה ליעקב לבד ע"כ. דהא ודאי אף הנשואה שנשאת ע"פ ב"ד ובעד אחד אית לן למיסר מספיקא וכמו שכתבתי.
ולענין אשת גיסו כתב הרב אלפסי ז"ל דכיון דלא אתברר הא דשמואל אליבא דמאן מיניהו פסק, לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. והראב"ד (מובא בספר הזכות להרמב"ן) הגיה עליו דבנשאת ע"פ עדים אית לן למישרי אשת גיסו אגיסו דבין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריא. והלכך בין דקאי שמואל אדר' אמי בין דקאי אדר' יצחק נפחא, על פי עדים מיהא שריא. ואף על גב דבאשה בעלמא לא אמרינן מאי הוה לה למיעבד כדאיתא לעיל, התם הוא משום דאיכא למיגזר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אבל הכא כיון דאחות אשתו היא ולא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דאתי לאיחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים, מסתייה דגזרינן בה בנשאת בעד אחד דדמיא לפשיעה, אבל בנשאת בעדים לא גזרינן בה, דשני עדים דמשקרי מלת דלא שכיחא היא.
והרמב"ן נר"ו (שם) כתב דאי מתניתין כר' אמי מתוקמא, איכא למימר דשמואל אפוסל קאי, כלומר דעל פי ב"ד דפוסל ע"י אחרים, פוסל ע"י עצמו. אבל בע"פ עדים אף על פי שר' אמי ור' יצחק נפחא שוין בדבר זה דאשת גיסו שריא אגיסו, אין הלכה כמוהו, דלא עבדינן עובדא דמאי הוה לה למיעבד. אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל על ידי שנים, דעיקר איסור אשת גיסו אגיסו משום שמא יבא גיסו לבדו ויוציאוה בגט, משום חומרא דגרש זה ונשא זה ומעתה אשתו אסורה עליו לכשתבא שהיא אחות גרושה שלו. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו נר"ו במה שכתב דאשתו נמי אסורה עליו לכשתבא, דהא לכולי עלמא בין לרבנן בין לר' יוסי בדאזיל אשתו וגיסו אשתו שריא, ואם הם לא אסרוה אנו מאיזה טעם נאסור. ואם תאמר שנחוש לדברי מי שמצריך לאשת גיסו [גט וממילא מיתסרא אשתו משום אחות גרושה. הא ליתא, דהא רבנן דאסרי אישת גיסו] אגיסו לאפוקה בגט ואפילו הכא קא שרו אחתיה עליה, משום דכל מאן דחזי דאחותה קיימת לא חייש לכלום, אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה וכדכתיבנא לעיל. ועוד דלא איתברר ההוא פירושא. וצ"ע (עיין עצי ארזים אה"ע סי' ט"ו סקי"ב ובקרן אורה כאן).

אלא אמר רבא אשת איש וכו' וא"ת סוף סוף לתרצה בסוטה וקרי ליה איסור קל מפני שאינו אוסרה כל ימיה וי"ל דניחא ליה טפי למימר דאפי' באשת איש שזינתה ודאי קרי ליה איסור קל אבל רש"י ז"ל פי' בסוטה וא"ת ונפרוך מה לאשת איש שכן נטמא הגוף ואיסור ברובה ויש בו מיתת ב"ד תירץ הרא"ש ז"ל דלענין זה האי קולא עדיפ' ליה מהנהו חומרי כי אעפ"י שאינה אוסרה כל ימיו והיא איסור שיש בו קצב' יש כח בנאסר מחמתו לאוסרה עליו:

וא"ל ר' יוסי כי היכי דאשתו לא אסיר' אשת גיסו לא אסיר' פי' דע"כ כיון דאשתו מותרת לחזור לו לא נתן גט לאשת גיסו שאלו נתן לה גט א"כ אשתו אסורה משום דדמי לאחו' גרושתו וכיון דלא יהיב גט לאשת גיסו אינה אסורה על גיסו דקס"ד דאשה שהלך בעלה למ"ה דקנסי' ליה באיסור לבעלה ושצריכה גט מן השני הא בהא תליא וכל שאין השני נותן לה גט אינה אסורה על הראשון והכא ליכא גט כדאמרי משום דליכא למימר גירש זה ונשא זה:

גירסת הספרים והיא גרש"י ז"ל האי כל שאינו פוסל על יד עצמו אינו פוסל ע"י אחרי' מבעי ליה ויש נסחאו' שגורסי' כל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו כל שאינו פוסל ע"י עצמו אינו פוסל ע"י אחרים מיבעי ליה ומשמע דקשי' לרש"י ז"ל על גרסא זו דמשמ' דקשי' לן סיפא כל שאינו פוסל ע"י אחרי' דהא תקשי לן נמי רישא בכל הפוסל ע"י אחרי' וכו' מאי פוסל איכא הכא לר' יוסי להכי לא נקטי' בידן כלום מלישנא דמתני' אלא דפרכי' דלא ה"ל למתני כלום מההוא לישנ' אלא דליתני הכי כל שאינו פוסל ע"י עצמו וכו' ומיהו יש לפרש לאידך נסחי דלרבות' נקטי סיפא דר' יוסי דאפי' סיפא דמיירי בהתיר' כעין אוקמת' דידן תקשי לן לישנ' דמשתבש הוא שעושה מן העקר טפל וכו':

אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה פי' דקנסי' לאשת גיסו בגט כדין אשה דעלמ' שאמרו לה מת בעלה ואע"ג דהכ' לא שייך טעמ' דגרש זה ונשא את זה א"ה קנסי' לי' בגט כדי שלא תחלוק בין אשה לאשה שאין הכונ' בגט אלא משום קנס ועוד דגזרי' בזו שבאו אשתו וגיסו אטו היכ' שבא גיסו לבד דבעי' למקנס בגט כאשה דעלמ' שאין אשתו בכאן די"ל שמת' אשתו וגרש גיסו אחות' ונשא' הוא ועוד דדחקי' נפשי' לומר גירש זה ונשא את זה דתנאה הוא לזה כאשתו ולא נתקיים ואינה אשתו וגירש זה לאחות' ונשא' לזה דלאו אחות אשתו היא ואע"ג דה"מ רחוקים עבדי' הכי כדי לקנוס אשה שהלך בעלה וכו' ונשאה על פי עד א' לעשות גדר לתקנת חכמים שהקלו בתחלתה בדבר שבערוה החמור וכו':

א"ר אמי ארישא פרש"י ז"ל האי כל שאינו פוסל דקתני ר' יוסי אריש' קאי אבל מה דקתני כל שפוסל אסיפא כדפרי' דבדידי' ל"ק לן מידי ואינו מחוור דבהא אוקמתא דעביד ר' אמי איכ' פירוש' אבל מאי דקתני ר' יוסי כל שפוסל וכיון דכן אמאי פלגי' מימר' דקאי לצדדין לכ"נ דה"פ אלא אמר רבי אמי ארישא ודכוות' בתלמוד:

גרש"י ז"ל דקאמר ת"ק לא שנא ע"פ עדים ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא פי' ואתי' כרבנן דאמרי דנשאת ע"פ עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אתי כר"ש דסבר ע"פ עדים מותרת לחזור לו דאמרי' מאי הוה ליה למעבד אבל ברוב נסחאות גרסי' וקא' ת"ק ל"ש ע"פ עדים דאשת גיסו שריא ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסורה ולפי זה אתא אף הוא דת"ק אליב' דר"ש ואינו מחוור ויש שפי' דלכלהי נסחי איכא לפרושי דת"ק ור' יוסי כרבנן באשה דעלמא שנשאת ע"פ עדים. ומיהו אף ר"י מוד' דאיסו' דיד' אינו מן הדין דמאי היה לה למעבד אלא שהפריזו בתקנתם בעדים משום נשאת ע"פ ב"ד א"נ כדי שתדקדק כל אשה הרבה בעצמה בלא לינש' אלא אחר התר ברור שאין בו בית מיחוש וכעין גזירה דרבנן היא אבל הכא באשתו וגיסו מילת' דלא שכיח שיעידו על שניהם שמתו וישא הוא אשת גיסו מילת' דלא שכיח' אוקמוה אדינ' למי' מאי ה"ל למעבד ושריא ליה וכ"ש לר' יוסי דמקל בה כי היכי דלא תקנוס אחותה מפני גיטא ונכון הוא והא דאמרי' דאף על גב דאשת גיסו אסורה אשתו שרי' היינו משום דאסרי' אשת גיסו על גיסו ולא תהיה צריכה גט ממנו רצה לומר מזה שנשאה דאלו צריכה גט ממנו אי אפשר שתהא אשתו מותרת לו כדמוכח בהדי סוגיין דלעיל דאמרינן דמתני' דלא כר"ע משום דלר"ע צריכה גט ולא אשכחן שום התר שתה' אחות אשתו צריכ' ממנו גט ותהא אשתו מותרת לו וזו ראיה גמורה דלעול' אין אשתו מותר' לחזו' לו אלא כשאין אשת גיסו צריכ' גט ממנו וזה ברו' ופלוגתא דת"ק ור' יוסי לפום האי אוקמת' היינו דת"ק סבר דאשת גיסו בלא גט נמי אסרי' לה אגיסו דלא תלינן אסורה אגט כיון דלא אפשר ור' יוסי סבר דאסורה וגט כי הדדי נינהו וכל היכ' דאינה צריכה גט אין אוסרים אותה על גיסו וע"פ עדים אינו פוסל ע"י אחרים ונפטור אשת גיסו בלא גט ותה' מותרת על גיסו ותהא אשתו מותרת לחזור לו אבל נשאת ע"פ ב"ד שהקלו בתחלתה לא סגיא אלא לאסור על גיסו וכיון דכן צריכה גט וכיון שהיא צריכה גט ע"כ אשתו אסורה לחזור משום דדמיא לאחות גרושתו וכ"פ ר"ח ז"ל והגאון ז"ל:

רבי יצחק נפחא אמר לעולם אסיפא פי' לעולם אסיפא כשנשאת ע"פ עד א' והא דאזיל אשתו וגיסו וכו' וקאמ' ת"ק ל"ש אשתו וגיסו ול"ש ארוסתו וגיסו. אשת גיסו אסורה ואשתו שריא פי' דקסבר דלעולם לא קנסי' אשת גיסו בגט כיון דליכא למימ' גרש זה ונשא זה ועוד שרואי' אשתו קיימת וכ"ת דנגזור אטו היכא דבא גיסו לבדו לא גזרי' דהא מילת' דלא שכיח היא ולא עבדי' ליה גזירות ואי משום דדמו אינשי תנאה בנשואי אשתו ויאמרו שגירש גיסו לאחו' אשתו ונשאה הוא קסבר דלעולם לא תלו אינשי בתנאה ואפי' בקדושי וכ"ש בנשואין הלכך אין כאן גט לאשת גיסו לעולם ותאסר לגיסו בלא גט ותהא אשתו מותרת לו ור' יוסי סבר דאשתו וגיסו אין אשת גיסו צריכה גט ממנו כיון דאשתו בנשואי' נשאה לא תלו בהו אינשי תנאה וליכא למימר גרש זה ונשא זה אבל בארוסתו וגיסו תלו תנאה בקדושי ארוסתו ויאמרו גרש זה ונשא זה וצריכ' גט ממנו וכיון שכן שהוא פוסל אשת גיסו בגט אף אשתו אסורה לו דדמי לאחות גרושה (בנשואי' שאינו פוסל אשת גיסו בגט אף אשתו אסורה לו דדמיא לאחות גרושה) ובנשואין שאינו פוסל אשת גיסו לר' יוסי היינו שאינו פוסלה בגט כדאמרן אבל מ"מ אסורה היא על גיסו בלא גיטו של זה משום מה שהקלתה בתחלת' שאין האיסור תלו בגט כל היכא דלא אפשר בגט אבל מדברי רש"י ז"ל נר' שאינו פוסלה כלל לר' יוסי והוא מותרת לגיסו ואינו מחוור:

ומי אמ' שמואל הכי פי' דקס"ד שפסק כר' יוסי אליבא דר' יצחק נפחא אמר דבארוסתן שרו אינשי תנאה בקדושי' שלו והיינו דפרכי' ליה דבאידך אמר שמואל שאינה כאשת איש ואוקמא רב הונ' ע"י קדושי' וקסבר דאפי' בקדושי' לא שרו אינשי תנאה וכדמפרש ואזיל והיינו דאוקמה רב הונא כשקדש אחיו את האשה דאלו כשנשאה אפי' רב מודה דלא שדו בה אינשי תנאה כי חזקה שאין אדם עושה בעולתו בעולת זנות:

ואמר רב הונא אמר רב כגון שקדש אחיו את האש' והלך למ"ה ושמע שמת וכו' פי' שמע עפ"י עד א' ונשאה בתורת יבום ועל כרחינו יש לנו לפרש כך דאי בב' עדים הא אפי' באש' איש דעלמא אליבא דרב מותר לחזור לו כדאית' בריש פרקי' ושמע מינה דעד א' נאמן ביבמה:

גרש"י ז"ל וכל הספרים רב אמ' הרי היא כאשת איש ואסורה ליבמה ושמואל אמר אינה כאשת איש ומותר' ליבמ' ופרש"י ז"ל דבעלה הראשון קרי יבמה דלגבי קדושי הב' יבמה הוא דאלו ליבמ' ממש דהיינו השני היכא שרי לה שמואל והרי בעלה קיים ור"ח ז"ל פי' דברי' כפשוטן שאסורה ליבמה לאחר מיתת הראשון שהרי אינה יוצא' מהשני אלא בגט ונאסר על הא' וכיון שנאסר עולמי' כ"ש שנאסר' על הב' עולמי' דה"ל כמחזי' אשתו שגירש ושמואל סבר אינ' כא"א דלא תלו אינשי בקדושי ראשון תנאי היו אלא יאמרו טעות הם לגמרי ואינה צריכה גט מממנה וכיון שכן מותרו' לראשון ומותרו' לשני לאחר מותו כדין יבמה בעלמא וכו' :

ר' יוסי אומר כל שפוסל וכו' אוקמה ר"י נפחא דקאי אמאי דאמר ת"ק ואח"כ באת אשתו מותרת לחזור לו ואמרי' אע"ג דאזילו אשתו וגיסו למד"ה דאהני הני נשואין דמיתסרא אשת גיסו אגיסו אשת גיסו אסורה ואשתו שריא, וקאמר ת"ק ל"ש אשת גיסו ול"ש ארוסתו וגיסו אשתו שריא, וא"ל ר"י אשתו וגיסו דל"ל תנאה הו"ל בנשואין דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו ארוסתו וגיסו איכא למימר תנאה הו"ל בקדושי' ופוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו, פי' באשתו וגיסו דל"ל תנאי הוה בנשואין וכ"ע ידעי דנשואי שני' טעות הן ולא אתי למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דאיטעינהו סהדי ואינו פוסל ע"י עצמו, אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה לי' בקדושי' סברי אפשר דנשואי שני' נשואים גמורים דאמרי גירשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאי הו"ל בקדושי' הראשונים ולא נתקיים ואי הדרה אשת גיסו לבעלה אמרי אנישי אדם מחזיר גרושתו משנשאת הלכך פוסל הוא ע"י אחרים הואיל ואהני מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו:

איתמר יבמה רב אמר ה"ה כא"א ושמואל אמר אניה כא"א ואמר ר"ה כגון שקידש אחיו את האשה והלך למד"ה ושמע שמת איחיו ועמד ונשא את אשתו רב אמר ה"ה כא"א ואסירי ליה ושמואל אמר אניה כא"א ושריא לי' ואתיא כר"ע דחייש לתנאה ושמואל כרבנן דלא חייש לתנאה. וכיון דקי"ל הל' כרב באיסורי הל' כר"ע ואשת אח ואחות אשה בקידושי' צריכות הימנו גט, ודוקא בארוסת אחיו פליגי דאיכא למיחש לתנאה אבל בנשואת אחיו מודי ואע"ג דבע"א נתיבמה כיון דלא בעי גיטא ממנה מותרת לחזור לראשון דהיכא אמרינן תצא מזה ומזה היכא דבעי גט משני אבל הכא דלא בעי גט משני ולא מחזי כמחזיר גרושתו או בנושא גרושת אחיו לא קנסי' לה משום דלא דייקא:

איתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריא ליה והלכה כרב חדא דקי"ל הלכתא כרב באיסורין ועוד דקאי כר"ע דחייש דלמא אמרינן תנאה הוא בקדושין ועל זה הטעם יש להעמיד פסק הרב אלפס כר"ע משום דקאי כרב דקי"ל כותיה באיסורי וזה הטעם הוא יותר נכון מהטעם שכתב הרב ז"ל משום דהא קיימא מתני' כותיה [דמתניתין] אליבא דדברי הכל הוא ואפילו לרבי עקיבא:

גמרא וקאמר ת"ק לא שנא ע"פ עדים ואשת גיסו שריא ול"ש ע"פ ב"ד דאשת גיסו אסירא כו' וצ"ע לעיל בתוס' בד"ה ואע"ג דאשת גיסו כו' שכתבו שם לחד פירושא דהא דאשת גיסו אסורה היינו בדאיכא נמי ב' עדים על גיסו וכמ"ד לעיל דרבנן פליגי אר"ש כו' עכ"ל דהא לרבי אמי הכא ע"כ לא מתפרש הא דאשת גיסו אסורה אלא בניסת בעד א' וצ"ל דהתוס' פירשו כך לעיל אליבא דרבי יצחק נפחא דאיכא לאוקמי איסורא דאשת גיסו בב' עדים וקצת דחוק הוא שהם בעצמם כתבו לעיל דאותה הסוגיא אליבא דרבי אמי אזלא:

בפרש"י בד"ה לעולם אסיפא כו' הלכך הוא פוסל ע"י אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו עכ"ל פי' דכיון דבעיא גיטא מיניה דלא לימא א"א יוצאה בלא גט כו' פוסל נמי ע"י עצמו ואיתסרא ליה אתתיה עליה דהוי ליה אחות גרושתו ע"כ מדברי הרי"ף והרא"ש ורש"י קיצר בפירושו דע"כ אית לן למימר הכי דכיון דאיתסרא אשת גיסו לגיסו משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וה"ל מחזיר גרושתו משניסת מהאי טעמא נמי תבעי גט משני דשמא יאמרו גירש זה ונמצא א"א יוצאה בלא גט וק"ל:

רש"י בד"ה א"ר אמי כו' לו ל"ש כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה לעולם אסיפא כו' הים וקאמר ליה כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ה"ג רי' וגיסו וה"ג אשתו כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה וקאמר ת"ק כו' דלא בעיא גט. נ"ב פי' דהתוס' סוברים דת"ק דר' יוסי סובר להך שנויא דר' יצחק נפחא דאין תנאי כלל לא בנשואין ולא בקדושין ולא בעיא גט אלא באשת איש כת"ק דברייתא וכן פירשתי לעיל בהפוך הדף בד"ה ולאו אתמר עלה ודו"ק:

רש"י ד"ה ואמר ר"ה. שאילמלי נשאה כו'. כצ"ל בי' בסוף:

גמ' כאשת איש ושריא ליה וכו'. עיין לעיל צג ע"ב תד"ה עד אחד ולקמן קז ע"א תד"ה ב"ש ודף קיז ע"א תד"ה חוץ מחמותה:

גמרא דלמא אדר' אמי קאמר.
תימא הא מ"מ לשנויא דר"א מוכח דלא בעי גיטא מדשרי באשתו, מ"מ אסורה, ומוכח דאף בלא טעמא דמחזיר גרושתו אסורה, דהו"ל למידק על גיסו, וע"כ הוי כזינתה במזיד, א"כ מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה דר"י פליג על יסוד זה דהוי כזינתה והא בזה לא מצינו דפליג ר"י אלא דמוסיף דע"פ ב"ד דאסורה לגיסו גם אשתו אסורה לו אי מטעם כיון דביאתו עשאה פעולה לפסול לאחרים, אי מטעם דנקט רש"י בההיא דמשנינן דלמא אדר"א דטעמא דר"י דצריכה גט אלו בא גיסו לבד וא"כ הוא מוסיף דאפילו גט צריכה מחשש שיאמרו מתה אשתו וקידש אחותם וממילא אשתו אסורה, אבל בזה היסוד דאף בלא גט אסורה לראשון מחמת זונה בזה לא מצינו דפליג ר"י ואיך מתיר שמואל ליבם.
ואף לרב תקשה דמודה בנשואה לראשון הא אסורה מטעמא דהוי לה למידק והוי כזינתה, וד' יחנני וילמדני: