יבמות צב ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף צב - ב

אמר רב יהודה אמר רב: מנין שאין קדושין תופסין לאדם זר - ביבמה שעדיין לא חלצה, ואפילו לרבנן הסוברים בעלמא שקדושין תופסין בחייבי לאוין? ^[1]

שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" -

מלמד הכתוב באומרו "לא תהיה" - לא תהא בה הויה של קדושין לאדם זר.

ושמואל אמר: בעניותנו, שאין אנו יודעים לפרש את המקרא - צריכה גט.

ומבארת הגמרא את דברי שמואל:

מספקא ליה לשמואל, האם האי "לא תהיה אשת המת" -

אי רק לאסור אותה בלאו - הוא דאתא, רק זה בא הכתוב ללמד. ^[2]

אי גם לכך דלא תפסי בה קדושין - הוא דאתא, בא הכתוב "לא תהיה". ^[3]

אמר ליה רב מרי בר רחל לרב אשי: הכי אמר אמימר: הלכה כוותיה דשמואל, שהיבמה שנישאה לשוק צריכה היא גט.

אמר רב אשי: השתא דאמר אמימר שהלכתא כוותיה דשמואל -

אם היה יבמה כהן, ונישאת יבמתו לזר, ^[4] והוצרכה ממנו גט, כדשמואל - הרי הגט אוסר אותה על היבם הכהן משום גרושה.

ולפיכך, חולץ לה הכהן, ואינו מיבם אותה.

ושריא ליה היבמה לזר, שנשאה אחר חליצתו של יבם.

ותמהינן עלה: איתגורי איתגור!?

הרי הרויח הזר ריוח על ידי עבירתו! כי נמצא, שעל ידי נשואיו עם היבמה באיסור, הרויח הזר יותר ממה שהיה לו אם לא היה נושאה באיסור, כי קודם שנשאה יכול היה היבם ליבמה ולא היתה נישאת לו, ועכשיו שנשאה הזר, ואסרה על היבם הכהן, הרויח שתהא לו לאשה. ^[5]

אם כן, מצינו חוטא נשכר!?

אלא, כך אמר רב אשי: אם נישאת ^[6] היבמה לזר, והיה יבמה ישראל - נותן לה השני, הזר, גט בעל כרחו, שבית דין כופין אותו לכך, כדי שלא יהא חוטא נשכר, ^[7] והותרה לו ליבם.

אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: יבמה - קדושין הוא דאין בה לזר, אבל נשואין יש בה, ומפרש לה ואזיל.

ומניחה הגמרא שכך אמר רב: אם נישאת היבמה לזר, וכגון שאמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנך, ואינך זקוקה ליבום - הרי זו צריכה גט.

ולכן תמהה הגמרא: אי קדושין אין בה - הרי נשואין נמי אין בה!

שהרי אי אפשר לנשואין בלא קדושין.

ומשנינן: אימא, אמור שכך אמר רב:

קדושין ונשואין אין בה להצריכה גט. ^[8]

ואיבעית אימא: מאי נשואין יש בה - בזנות!

כלומר, לא לענין להצריכה גט אמר רב, אלא לענין שאם נישאת לזר, אף שעדיין לא נבעלה לו, הרי הוא כזנות, ונאסרת על יבמה. ^[9] והלכה זו היא כדרב המנונא!

דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה - אסורה ליבמה.

ואיבעית אימא: לעולם כדאמרן מעיקרא, שקדושין אין בה ביבמה הנישאת לשוק על פי עד אחד או שנים - להצריכה גט.

אבל נשואין יש בה להצריכה גט, אם אמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנך, ושוב התברר שמת בנה קודם לבעלה.

ודקשיא לך: אם קדושין אין בה, הרי כל שכן שנשואין אין בה - לא תיקשי:

כי ודאי אין נישואיה נישואין גמורין.

אלא, שהצריכוה חכמים גט, משום דמיחלפא דין היבמה הנישאת לשוק בעד אחד בדין של אשה שהלך בעלה למדינת הים, ובא עד אחד ואמר לה מת בעלך, וניסת על פי בית דין בעד אחד, ואחר כך בא בעלה, שהיא כן צריכה גט.

ויבואו לומר שאף אשת איש אינה צריכה גט. ^[10] אמר רבי ינאי: בחבורה [יום אסיפה או יום ועד היה להם שקורין "חבורה"] ^[11] נמנו וגמרו, נמנו החכמים למנין והסכימו ברוב דעות:

אין קדושין תופסין ביבמה לשוק!

היות ונאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", ודרשינן: לא תהא בה הויה לאיש זר!

אמר ליה רבי יוחנן לרבי ינאי: רבי! האם לא משנתנו היא זו שאמרה שאין תופסים קידושין ביבמה לשוק!?

דתנן:

א. המקנה דבר שלא בא לעולם, כגון פירות דקל שעדיין לא צמחו, נחלקו בדבר תנאים.

יש הסוברים: המקנה דבר שלא בא לעולם, קנינו קנין. ואילו לדעת חכמים, המקנה דבר שלא בא לעולם, לא קנה.

ב. ולא בדבר זה בלבד נחלקו, אלא כל העושה מעשה קנין באופן שאין חלותו של הקנין מיד, אלא חלות הקנין היא לאחר זמן, היות לא יתכן שתחול חלות הקנין עתה - הרי הוא בכלל מקנה "דבר שלא בא לעולם".

ולדעת חכמים, אי אפשר לעשות מעשה קנין עתה כדי שיחול בעתיד, בענין שלא יכול הקנין לחול עתה. ולכן, אף לכשיגיע הזמן שחלות הקנין יכולה לחול - היא אינה חלה. ולכן -

גוי שאינו יכול לקדש אשה ישראלית בעודו גוי, האומר לאשה ישראלית: הרי את מקודשת לי, ויחולו קידושייך לאחר שאתגייר.

או ישראל האומר לגויה, שאינה ראויה להתקדש לו בגויותה: הרי את מקודשת לי, לאחר שתתגיירי.

או עבד כנעני שאמר לבת ישראל: הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר, ואהיה בר קדושין.

או ישראל שאמר לשפחה כנענית: הרי את מקודשת לי לאחר שתשתחררי.

או שאמר לאשת איש: הרי את מקודשת לי לאחר שימות בעליך.

או שאמר לאחות אשתו, שאינה ראויה להתקדש לו בעוד אחותה חיה: הרי את מקודשת לי לאחר שתמות אחותיך.

או שאמר ליבמה הזקוקה לחליצה, ואינה ראויה עכשיו להתקדש: הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך.

כל אחת ואחת מאלו - אינה מקודשת, שהרי זה כמקנה דבר שלא בא לעולם, וכדעת חכמים, שהמקנה דבר שלא בא לעולם לא קנה.

ומוכח מהמשנה שאין קדושין תופסין ביבמה, ולכן האומר ליבמה הזקוקה לחליצה: הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת.

אמר ליה רבי ינאי לרבי יוחנן: אי לאו דדלאי לך חספא, אם לא שהגבהתי עבורך חרס מקרקעית הים [רבינו תם] -

מי משכחת מרגניתא תותיה!? וכי היית מוצא בעצמך את המרגלית המונחת תחתיו.

כלומר, אם לא שגיליתי לך שאין קדושין תופסין ביבמה, לא היית יודע טעמה האמיתי של המשנה. אלא היית אומר שכל העושה מעשה קנין שחלותו היא לאחר זמן לא חל הקנין, אפילו אם ביכלתו להחיל את חלות הקנין מידית. ^[12]

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אי לאו דקלסך גברא רבה [אם לא ששיבח רבי ינאי שהוא אדם גדול את דבריך], הוה אמינא לך אנא, הייתי אומר לך אני, אין ראייתך ראיה, היות ומתניתין זאת [אשר הוכחת ממה ששנינו בה, לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת משום דהוה דבר שלא בא לעולם], שאין קדושין תופסין ביבמה לשוק - רבי עקיבא היא, דאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ובכלל זה יבמה לשוק, שהיא מחייבי לאוין.

אבל לדעת חכמים - אף ביבמה תופסין קדושין!

ותמהה הגמרא על פירושו של ריש לקיש במשנה:

ואי משנה זו לדברי רבי עקיבא היא שנויה, תיקשי מה ששנינו בה:

כי אמר לה המקדש למתקדשת: הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך - אינה מקודשת, משום שזה דבר שלא בא לעולם.

ואי רבי עקיבא היא - מדוע לא ליתפסי בה קדושי לאחר שיחלוץ לה!

דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם!

הערות

^[1] תוספות; וכשם שאין קדושין תופסין בה, כן הולד ממזר, רש"י לעיל מט ב ד"ה אי כרב, והתוספות שם נחלקו עליו, ראה שם. והאחרונים דנו בדברי שמואל, המסתפק אם תופסים קידושין לזר ביבמה - האם יכול לחלוץ לה בזמן שהיא נשואה, או שצריך להמתין עד שיגרשנה מי שקידשה. כי בהיותה אשת איש [על הצד שתפסו קידושיה] הרי היא אינה יכולה להתייבם, וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה [בית מאיר תחילת סימן רנ"ט]. וביאר החזון איש [קלד - ה], כיון שאין קידושיו של הזר מפקיעים את זיקת היבם [גם על הצד שהם חלים], ועדיין מצוה ליבמה, אלא "פומה הוא דכאיב לה מחמת איסור אשת איש של המקדש" - אין היא נחשבת בכלל "כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה" מהתורה.

^[2] כמו "לא תהיה קדשה", נמוקי יוסף.

^[3] נתבאר על פי התוספות; ואולם בתוספות לעיל מט ב ד"ה אי כרב דקדקו מדברי רש"י שם, שלפי רב אין הפסוק בא ללאו כלל, אלא לומר שאין תופסין בה קדושין, ואם כן הוא הדין ששמואל מספקא ליה אם בא ללאו או לאי תפיסת קידושין.

^[4] כתב רש"י: "אם היה יבמה כהן, וזו נישאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך". וראה בסוגיא לעיל פא א דמוכח משם שאינה חשובה זונה אלא אם כן סבירא לן כרב המנונא ש"יבמה שזינתה אסורה לבעלה", והוא הדין דחשיבה זונה, אבל אם לא סבירא לן כרב המנונא אינה נעשית זונה, אף דלפי שיטת רש"י כל הנבעלת בעילת איסור נעשית זונה.

^[5] נתבאר לפי פשוטו, אבל הנמוקי יוסף כתב: איתגורי איתגור, בשביל שנשאת לו אנו משתדלין שתשאר תחתיו, וכוונתו לומר, שהדבר נראה כאילו אנו משתדלים שתשאר תחתיו.

^[6] כן פירש רש"י, אבל התוספות פירשו שנתקדשה ולא נישאת.

^[7] נתבאר על פי התוספות ונמוקי יוסף, וכתבו התוספות שזה עיקר חידושו של רב אשי. אבל רש"י לא הזכיר בדבריו שכופין אותו ליתן גט.

^[8] ביאר הריטב"א: לפי תירוץ זה, מימרתו של רב בלשון תמיהה היא: "וכי קדושין אין בה ויהיו בה נשואין", והביא שם דוגמא לזה במסכת בבא בתרא.

^[9] נתבאר על פי פירושו השני של הריטב"א; ובפירוש ראשון פירש הריטב"א, ש"נישואין" - לישנא מעליא נקט, והכוונה לביאה שלאחריה.

^[10] הוסיף רש"י ביאור: אבל נתקדשה לא בעיא גיטא, שהרי אשת איש גופה כשנתקדשה על פי בית דין בעד אחד ולא נישאת תצא בלא גט, כדתנן [במשנה בעמוד א]: אע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה.

^[11] כן פירש רש"י במכות כא ב את פירוש המלה "חבורה".

^[12] כן פירש רש"י, וביאור דבריו הוא, כי מאחר שאמר לאחר שיחלוץ לך יבמיך, חשובה אשה זו כמי שלא באה לעולם, לפי שהוא קידש חלוצה ולא יבמה.

אמר רב: מנין שאין קדושין של איש זר תופסין ביבמה — שנאמר: "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" (דברים כה, ה), וכוונתו: לא תהא בה הויה לזר, כלומר, אין איש זר יכול לשאת אותה, שאין תפיסה של קידושין ("הויה") בה.

ושמואל אמר: בעניותינו (בעניות דעתנו), מכיון שאין אנו יודעים בבירור מה משמעות הכתוב, לכך צריכה גט. ומסבירים: מספקא ליה [מסופק לו] לשמואל האי [הכתוב הזה] "לא תהיה אשת המת החוצה ", אי [אם] לאיסור לאו הוא דאתא [שבא], לומר שאסור שתהיה לזר, אבל קידושיו תופסים בה, כשאר חייבי לאווין, אי [או] לומר שלא תפסי [תופסים] בה קדושין הוא דאתא [שבא], שאין בה הויה לזר.

אמר ליה [לו] רב מרי בר רחל לרב אשי, הכי [כך] אמר אמימר: הלכה כוותיה [כשיטתו] של שמואל. אמר רב אשי: השתא [עכשיו] שאמר אמימר כי הלכתא כוותיה [הלכה כשיטתו] של שמואל שהמקדש יבמה לפני חליצה צריך לתת לה גט, אם היה יבמה של זו שנישאה לשוק על פי עדות עד אחד או שנים שאמרו שמת בעלה ואחר כך מת בנה, כהן — חולץ לה היבם, שהרי בין כה וכה היא אסורה לו לאחר שיתן לה המקדש גט ושריא ליה [ומותרת לו], לאיש שנתקדשה לו.

ותוהים: אם כן, נמצא כי איתגורי איתגר [היא מרויחה] בזה שנתקדשה באיסור, אם כן מצינו חוטא נשכר! אלא צריך לתקן ולומר, אם היה יבמה ישראל נותן לה שני זה שקידשה לאשה גט, והותרה לו ליבם, שהרי גם אם היא גרושה מותרת לישראל.

אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: יבמה, קדושין — אין בה, נשואין — יש בה. ותוהים: אי [אם] קדושין אין בה — נשואין נמי [גם כן] אין בה, שהרי כיצד יתפסו בה נישואין אם לא תפסו קידושין שהם קלים מהם! אימא [אמור] ותקן כך: קדושין ונשואין אין בה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר: מאי [מה פירוש] "נשואין יש בה" — בזנות. כלומר, אם נישאה ממש, אף שהקידושין לא תפסו בה לדעת רב, מכל מקום כיון שבא עליה זר נשתנה דינה ונאסרה על היבם. כדברי רב [רב] המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה — אסורה ליבמה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם כדאמרן מעיקרא [כפי שאמרנו מתחילה] קדושין אין בה, נשואין יש בה. והכוונה לא שהנישואין תופסים בה ממש, אלא שצריך לתת לה גט, משום דמיחלפא [שהיא מוחלפת] באשה שהלך בעלה למדינת הים, ולכן תיקנו שיצטרך לתת לה גט, כדי שלא יבואו להתיר גם באשה ששמעה שמת בעלה במדינת הים והלכה ונישאה לאחר, שתיקנו שתצטרך גט כשבא בעלה.

אמר ר' ינאי: בחבורה של החכמים שעסקו בנושא זה, נמנו וגמרו: אין קדושין תופסין ביבמה. אמר ליה [לו] ר' יוחנן: רבי, לא משנתנו היא זו שאין קידושין תופסים בה? דתנן [שכן שנינו במשנה], האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר" או "לאחר שתתגיירי" או "לאחר שאשתחרר מעבדותי", "לאחר שתשתחררי את" ,"לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך שאני נשוי לה", או "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" — אינה מקודשת, שהוא כקונה קניין בדבר שלא בא לעולם, כי בשעת הקידושין אין קידושין אלה יכולים לחול. ומכאן אנו למדים שקידושין אינם תופסים ביבמה כלל עד שתחלוץ. אמר ליה [לו] ר' ינאי: אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותיה [אם לא שהעליתי לך חרס, האם היית מוצא את המרגלית תחתיו]? כלומר, כיון שאמרתי לך את ההלכה, הצלחת אתה למצוא ראיה יפה זו ממשנתנו.

אמר ליה [לו] לאחר זמן ריש לקיש לר' יוחנן: אי לאו דקלסך גברא רבה [אם לא ששיבח אותך אדם גדול] כר' ינאי הוה אמינא לך אנא [הייתי אומר לך אני] ודוחה את ראייתך, כך: מתניתין [משנתנו זו] כדעת ר' עקיבא היא, שאמר שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין, ולכן אין הקידושין תופסים ביבמה. אבל לדעת חכמים קידושין תופסים בה כשאר חייבי לאוין.

ושואלים: ואי [ואם] דעת ר' עקיבא היא, יש להקשות הלא כי [כאשר] אמר לה "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" — ליתפסי [שיתפסו] בה קידושי? דהא שמעינן ליה [שהרי שמענו אותו] את ר' עקיבא שאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. כלומר, שיש דין קניין גם בדבר שעדיין אינו קיים במציאות. ואם כן, אף שכעת אין הקידושין תופסים בה, מכל מקום לאחר שיחלצו לה יתפסו בה! וראיה שזו דעת ר' עקיבא — דתנן [שכן שנינו במשנה]:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

that Rav said: From where is it derived that betrothal by another man does not take effect with a yevama? As it is stated: “The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5), which indicates: She shall not have the possibility of becoming married to one not of his kin, i.e., his betrothal is of no account.

And Shmuel said: In our poverty of knowledge, as we do not fully understand the verse, she requires a bill of divorce. The Gemara explains: Shmuel was uncertain with regard to this verse: “The wife of the dead man shall not be married outside,” whether it comes for a prohibition, i.e., the woman is prohibited from marrying another man but the betrothal of that other man is effective, or whether it comes to teach that betrothal by any other man does not take effect with her.

Rav Mari bar Raḥel said to Rav Ashi that Ameimar said as follows: The halakha is in accordance with the opinion of Shmuel. Rav Ashi said: Now that Ameimar said that the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel, who maintains that one who betroths a yevama before she has performed ḥalitza must give her a bill of divorce, if her yavam was a priest, he performs ḥalitza with her, as she is forbidden to him after the man who betrothed her gave her a bill of divorce, and she is thereby permitted to the man to whom she was betrothed.

The Gemara expresses surprise at this ruling: But in that case, she thereby gains from her prohibited betrothal, as she may subsequently marry the man who betrothed her illegally. If so, we find a sinner benefiting from his transgression. Rather, the Gemara emends the teaching: If her yavam was a regular Israelite, this second man who betrothed her must give her a bill of divorce, and she is permitted to the yavam, as a non-priest may marry a divorcée.

§ Rav Giddel said that Rav Ḥiyya bar Yosef said that Rav said: With regard to a yevama, betrothal does not apply to her, but marriage does apply to her. The Gemara expresses puzzlement: If betrothal does not apply to her, marriage also should not apply to her. How can marriage take effect if the earlier and less binding stage of betrothal is of no consequence? Rather, emend the above statement and say: Neither betrothal nor marriage apply to her.

And if you wish, say a different explanation. What is the meaning of the phrase: Marriage does apply to her? It is referring to a case of licentious sexual relations. In other words, although Rav maintains that betrothal is ineffective for her, if she entered the wedding canopy with another man and had relations with him, her status changes and she is forbidden to the yavam. This is in accordance with the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna said that a widow awaiting her yavam who committed an act of licentious sexual relations is forbidden to her yavam.

And if you wish, say: Actually, it is as we said initially, that betrothal does not apply to her but marriage does apply to her. However, this does not mean that marriage is actually effective. Rather, the halakha is that he must give her a bill of divorce, as people might confuse this case with that of a woman whose husband went overseas. The Sages decreed that he must give her a bill of divorce so that people would not say that a woman who remarried after hearing that her husband had died likewise does not require a bill of divorce.

§ Rabbi Yannai said: In the group of Sages who discussed this matter, they counted and concluded that betrothal by another man does not take effect with a yevama. Rabbi Yoḥanan said to him: My teacher, is this not taught in a mishna that states that betrothal is of no account for such a woman? As we learned in a mishna (Bava Metzia 16b): With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me after I convert; after you convert; after I am freed from slavery; after you are freed; after your husband dies; after your sister dies; or after your yavam performs ḥalitza with you, she is not betrothed. The reason for the above ruling is that he is considered to be attempting to acquire an entity that is not yet in existence, as the betrothal cannot take effect at that point in time. This indicates that betrothal is entirely ineffective for a yevama until she performs ḥalitza. Rabbi Yannai said to Rabbi Yoḥanan: Had I not lifted the earthenware shard for you, would you have discovered the pearl [marganita] beneath it? It was only after I informed you of the halakha that you were able to cite a proof for it from a mishna.

Sometime later, Reish Lakish said to Rav Yoḥanan: If it were not for the fact that a great man, Rabbi Yannai, praised you, I would say that this is no proof, as it is possible that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who said that betrothal does not take effect for those liable for violating regular prohibitions, and therefore it is not effective with a yevama. However, according to the opinion of the Rabbis, betrothal is effective for this woman, as is the case with all regular prohibitions.

The Gemara asks: And if it is the opinion of Rabbi Akiva, when he said to her: After your yavam performs ḥalitza for you, let the betrothal take effect with her, as we have heard that Rabbi Akiva said that a man can transfer an entity that has not yet come into the world. In other words, Rabbi Akiva is of the opinion that an acquisition can take effect for something not yet in existence. If so, even if the betrothal cannot take effect now, it should be valid after she has performed ḥalitza. The proof that this is indeed Rabbi Akiva’s opinion is as we learned in a mishna (Ketubot 59a):

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אתגורי אתגר אם כן מצינו חוטא נשכר.היה נראה שפי' חולץ לה בעל כרחה כופין אותו לחלוץ ומותרת לשני ולפי' הקשו איתגורי איתגר א"כ מצינו חוטא נשכר אבל הגאונים אמרו שאסורה לשני לעולם כדי שלא יהא חוטא נשכר וכן אפילו בישראל אם חלץ לה מדעתו אסורה לשני וזה תימה בעיני שנחמיר בזו יותר מן האשה שהלך בעלה למדינת הים ונתקדשה דמותרת לחזור לבעלה ואם גרשה מותרת נמי למקדש ושמא י"ל התם נתקדשה ברשות הכא שלא ברשות נתקדשה.

ואוקימנא אלא אם הי' יבמה ישראל נותן לה גט והותרה לו. ופירש"י ז"ל דרב אשי לית לי' דרב המנונא ולא נהירא לן משום דאי רב אשי מן הנשואין קאמר הא מחלפא באשה שהלך למדינת הים כדאמרינן בסמוך ובפרק הזורק בגיטין (דף פ') כדאמרן לעיל אלא משמע דרב אשי בשקדש ולא נשא וקמ"ל שכופין את המקדש ליתן לה גט וקמ"ל נמי שהותרה ליבם ואין קונסין אותה שלא תאמר כיון שהיתה יודעת שהיא זקוקה ליבם והלכה ונתקדשה לבטל מצות יבמין לדמיה לצרות איילונית ולאותן המנויות במשנת הזורק שכל הדרכים האלו בהן ואפילו מן האירוסין נקנוס אותה קמ"ל אי נמי כפי' הרב אב ב"ד ז"ל דקמ"ל ליבם הותרה למקדש לא תהא מותרת לעולם כדברי הגאונים ומיהו אם נשאת למקדש [אחר חליצת היבם] שלא תצא ואפילו יבמה כהן וכן כתב הרב ר' משה הספרדי ז"ל.

הא דאמר שמואל בעניותנו צריכה גט ואמרינן מספקא ליה לשמואל האי לא תהיה אי ללאו הוא דאתא אי דלא תפסי בה קדושי הוא דאתא. ה"ק אי ללאו בלחוד הוא דאתא אי דלא תפסי בה קדושי נמי הוא דאתא אלא ודאי לכולי עלמא יבמה לשוק בלאו קיימא כדאיתא בהדיא הכא דאמרינן (ולימא) אין קדושין תופסין בחייבי לאוין והכי מוכח בכמה דוכתי. וזה שלא כדברי רש"י (לעיל יבמות נה, ב ד"ה אי) וכבר הארכתי בה בפרק הבא ע"י ובסוף פרק האומר בקדושין (סח, א) בס"ד.

אתגורי איתגור אם כן מצינו חוטא נשכר. פירשו הגאונים ז"ל דלעולם אסורה למקדש ואפילו היה היבם ישראל וחלץ מדעת וכן היא בהלכות הרב ז"ל (רי"ף סי' קכ) ולא דמי לאשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ועמדה ונתקדשה דתנן (צב, א) מותרת לחזור לו והוא הדין למקדש. דהתם בשוגג וקרוב הדבר לאונסין, ולפיכך לא קנסינן ליה, אבל הכא דבמזיד וחוטא הוא אסור ביה לעולם כדי שלא יהא חוטא נשכר.

הא דאמרינן אלא אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו. פירש רש"י (ד"ה בזנות) דלית ליה דרב המנונא. משמע מדבריו דמן הנשואין מפרש לה הוא ז"ל. ואינו מחוור דהא במן הנשואין ודאי אסירא משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, כדאיתא בסמוך ובפרק הזורק (גיטין פ, ב) אלא מחוורתא דהא דרב אשי בשקדש ולא נשא, וקא משמע לן שכופין את המקדש ליתן גט. ועוד שאף על פי שהזידה ועמדה ונתקדשה, אין קונסין אותה לאוסרה על היבם אלא כא"א ששמעה שמת בעלה ועמדה ונתקדשה שמותרת לחזור לו. והר"א ב"ד פירש דהא קמ"ל דליבם הותרה למקדש לא הותרה לעולם ומדברי הגאונים ז"ל (כ"ה ברמב"ן).

מספקא ליה לשמואל האי ולא תהיה כבר פירשתיה בפי' הבא על יבמתו לדעת רש"י ז"ל גם כדעת ר"ת ז"ל והעיקר כפי' ר"ת ז"ל דלכולי עלמא איכא לאו ביבמה וכדקאמ' לעיל בהדיא חייבי לאוין אלא ה"ק מספקא ליה הא דנקיט קרא לישנא דלא תהיה אי לישנא דלאו בלחוד הוה כדכתי' לא יהי קדש מבני ישראל או לישנא דהוייה וקדושי' הוא ועל לשון זה הוא דמספקא ליה דאלו עיקר המקרא פשוט הוא דהוי לאו ואזהר' והלכתא כשמואל כדפסק אמימר:

אמר רב אשי השתא דאמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל אם היה יבמה כהן חולץ לה ושריא ליה פירוש רש"י זכרונו לברכה בנשואי' שנשאת לאחר על פי עד א' או על פי שני עדים ונראה שהוצרך לפרש כן דאי כשנתקדש בלחוד היכי קרי ליה חוטא דהא אמרי לה לעיל דבקדושין לא עבדא איסור אלא כשנשאת או כשנתקדש' שלא ברשות כלל ובזדון גמור דא"כ זונ' גמור' לא הוה ס"ד כלל שתהא מותרת לאותו נכרי בשום צד מחזקי' ידי עוברי עביר' ושיהא חוטא נשכר אלא ודאי כשנשאת בעד אחד ואפ"ה פרכי' דליכא למשריי' דא"כ מצינו חוטא נשכר כי זה חוטא הוא כיון דלא דייק ואנסיב וכדאמרי' לעיל רישא דעבדא איסורה ואף כשני עדים נמי חשיב למ"ד שלא ברשות ג"כ אסור' לחזור לו:

אלא אם היה יבמ' ישראל נותן לה גט והותר' לו פי' ואעפ"י שנשאת לו דליבם גופיה לא קנסי' מפני שנשאת שלא כדין דשמא משום דסניא ליבם עשתה ולפיכך תחזור לו ולית ליה דרב המנונא דאמר יבמה שזינתה אסור ליבמ' כדפרש"י ז"ל ורב אשי דלעיל לית ליה דרב המנונא והקשו עליו כיון דמן הנשואין הוא אסור לחזור לו דמחלפי באשה שהלך בעל' למ"ה כדאמר בסמוך וכדתני' בהדיא בפ' הזורק כל העריות שאמר צרותיהן מותרות וכו' תצא מזה ומזה ואמרי' בחד לישנ' נשאו אין זינו לו ודלא כדרב המנונא וטעמא דנישאו משום דמחלפי באשה שהלך בעלה למ"ה וזו ודאי קושי' גדולה עליו ז"ל והוא תימא גדול היאך נעלמה ממנו:

אבל נראה שסברתו ז"ל סובר דרב אשי ס"ל כלישנא קמא דהתם דפריק מתני' נשאו וה"ה לזינו מדרב המנונא אבל למאן דלית ליה דרב המנונא כיון דבזנות שריא לא גזרו בנשואין ולא חייש' דמחלפה באשה שהלך בעלה למ"ה דהתם איסור מיתת ב"ד ואסורה בזנות והכא איסור לאו ואפי' בזנות גמור שריא ליה ולא מחמרינן בנשואין טפי מזנות והגאוני' פירוש ז"ל דהכא כשנתקדשה בלחוד ובמזידה גמורה שנתקדש' בלא שום עדות וא"ה קס"ד שאם היה יבמה כהן חולץ לה ושריא למקדש כיון דלא עביד איסור הביאה ולא כנס' לחופה וכדחזינן גבי אשת איש שהלך בעלה למ"ה שנתקדשה שהיא מותרת לחזור לו וה"ה דשריא למקד' ופרכי' דא"כ מצינו חוטא נשכר כיון דבלא שום עדות קדשה חוטא הוא ולא דמי למתני' שנתקדשה ברשות שהיא שוגג או קרוב לאונס ולא קנסינן ליה אבל הכא אפי' בקדושי' חשבי' ליה חוטא וקנסי' ליה אלא ה"ק אם יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו כלומר שחוזרת ליבם ואע"פ שנתקדשה במזיד דלמקדש הוא דקנסינן אבל ליבם לא קנסי' כיון דליכא אלא קדושי' וכ"פ הראב"ד ז"ל דהקמ"ל שאעפ"י שנתקדשה במזיד הותרה ליבם אבל למקדש לא שריא ליה לעולם וכדברי הגאון ז"ל וכהרמב"ם ז"ל:

ואומר ר"ת ז"ל שכן פי' כשנתקדשה אלא שהוא ז"ל פי' אם רצה לחלוץ לה מותרת למקדש ואנן לא מתמהינן אלא משום דקאמר חולץ לה דמשמע שכופי' אותו לחלוץ ואינו מחוור דא"כ למה הוצרכו לפלוגי אוקמתא אחרת שהוא הפך הראשונה נימא דה"ק אם היה יבמה כהן וחלץ לא הותרה לו פי' למקדש אלא ודאי דליבם ליכא שריותא כלל כשנתקדשה במזיד וכל שנשאת אף בעד א' דעת הגאוני' והתוס' וכל הפרשנים ז"ל שתצא מזה ומזה משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למ"ה כדלקמן וכלישנא בתרא בפ' הזורק ואפי' כשיש לה בנים מן הנושא דהא על מתני' דכל העריות מייתי לה וקתני הולד ממזר מזה ומזה וע"כ ל"פ רבנן אלא שאין הולד ממזר אבל בשאר דברים מודים וכדאמרי' עלה אבל חכמי' אומרים אין ממזר מיבמה הא בשאר דברים מודים וכן כתב רב אלפסי ז"ל והביא ראיה מן הירושלמי דגרסי' הכא ובפ' הזורק יבמה שנשאת בלא חליצה ר' ירמיה אומר זה חולץ וזה מייבם ור' יוחנן אמר תצא ור' אמ' תצא ואמר רב זכינא מתני' מסייע לר' יוחנן הכונס את יבמתו והלכ' צרתה ונשאת לאחר תצא מזה ומזה וי"ג דבר בה והא מתני' כשיש לה בנים היא דקתני והולד ממזר מזה ומזה שמעי' מינה דאפי' יש לה בנים א"ר יוחנן תצא מדאמרי' מתני' מסייע ליה ואסיקנא אלא דברי ר' מאיר שאמר משום ר"ע רביה אבל וחכמים אומרי' אין ממזר מיבמה הא לצאת מזה ומזה ד"ה תצא ואמר ר' יוחנן תצא ואסיקנא דהלכה כר' יוחנן ור' יוסי שאל לר' פנחס היאך סבר א"ל כר' ירמיה א"ל חזור בך ואי לא כתיבנ' עלך זקן ממרא וליתנהו לדברי מר ודאי שכת' שאם היו לה בנים ממנה לא תצא ולאו מילי דסברא נינהו דאי איתנהו לא הוה שתיק גמרא מינייהו ע"כ דברי רבי' ז"ל וכן הסכימו כל הפוסקים ובודאי דהכי מסתבר דכיון דטעמ' דאסרי' ביבמה שנשאת היינו משו' דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינות הים דכות' ממש עבדינן לה והתם אפי' כשיש לה בנים תצא דכיון דמדמי לה לההיא אם אתה אומר בכאן שאם יש לה בנים לא תצא אמרו כן בההיא דהתם ומיבטלי תקנת חכמים וגזירתם ואלו היו מחלקי' בין יש לה לשאין לה בנים היו מפרשים כן בגמרא בכל דוכת' וכן נראה מהא דרב אשי דקאמר אם היה יבמה כהן חולץ לה ושרי' לה ופרכינן איתגורי איתגר ואצטרכינן לה פירוק' לגמרי ואמאי נשבקי כפשט' ונימא דמיירי כשיש לה בנים שלא תצא כיון דלא חזיא ליבמה מיהת דהא רש"י ז"ל בנשואי' מפרש לה ואפשר הוא שיש לה בנים ואף הגאוני' ז"ל לא פרשוה בקדושי' אלא משום אוקמתא בתרייתא אלא ודאי שאין לנו שום דרך להתיר' למי שנשאת לו ואפי' כשנשאה לו ברשות ב"ד ואפילו יש לה בנים שאלו הוה כן הוה מוקמינן לה בהכי ולא מתהפכה ליה בגוונ' אחרי' וכל שאפש' לקיומי לישנ' קמ' מקיים והכי אורח' דתלמודא גם הראיה שהבי' רב אלפס ז"ל מן הירושלמי ראיה גמורה היא מדקאמ' הא לצאת תצא וסתמא קאמר ואפי' יש לה בנים כדאית' במתני' דאי לא ה"ל למימר הא לצאת תצא כשאין לה בנים ור' יוחנן ודאי אפילו כשנשא' ברשות ב"ד מדק' מסייע ליה ממתני' דהכונס דמיירי כשנשאת ברשות ולא עוד אלא דאלו כשנשאת במזיד היאך יאמר ר' ירמיה זה חולץ וזה מקיים וכי יהא חוט' נשכר מפני שיש לו בנים אל' ודאי כשנשאת ברשות פליגי והיינו דמסייע לר' יוחנן ממתני' דהאונס דאפי' בהא לצאת תצא מ"מ וכ"ת וכיון שנשאת ברשות ב"ד אין איסור על הבעל אלא משום גזירה דמחלפי באשה שהלך בעלה למ"ה והיא גופ' קנס' דרבנן שעשאו' כמזידה והחמירו בסופ' כדי להקל בתחלתה היאך נחמיר כ"כ ולא ניחוש ללעז בנים שחוששי' לו כ"מ כל מה דאפשר י"ל שכל מידות חכמים כך הם שלא לחלוק בגזרותיהם ותקנותיהם דאי לא הא לא קיימי הא כלל וכמו שהקלו באשה שהלך בעלה למ"ה משום עגונ' יחייבו להחמיר וליגזור כל הגזירות הללו והנר' לפום סוגיין דהכ' ופ' הזורק שלא הוצרכו לתת טעם ביבמ' שנשאת משו' דמתחלפה באשה שהלך בעלה למ"ה אלא לענין מה שאמרו שתהא אסורה על היב' שלא חטא ולבטל ממנו מצות יבמין ואפי' למ"ד מצות ייבם קודם אבל לאוסרה על מי שנשאת לו בלאו הא נמי ראוי לקנסה כדי שלא יהא חוט' נשכר וכדלקמן דלא דייק' ומינסב' ואולי עשתה כן לפרוק מעליה עול הייב' דסניי' ליה' ולא דייק' וכדקא מסקי' לקמן בעד א' ובדבר זה אין לחוש ללעז בני' דמאי לעז בנים איכא שאינו כדין הא ודאי בין שיוציא בין שיקיים חייבי לאוין הם ולא חששו ללעז בנים במקום שיבא להוסיף עליהם איסור גמור בהם כההיא דגיטין פסולי' ודכוות' וזה ברור בכ"מ מעתה כל שנשאת בין ברשות ב"ד בין במזיד גמור תצא מן הבעל ואפי' יש לה בנים ואסורה ג"כ על היבם אעפ"י שהוא ישראל משום גזירה דמחלפא באשה שהלך בעלה למ"ה אבל אם נתקדש' בלבד אם במזיד עשו אסורה למקדש לגמרי ואפ"ה רצה הבעל לחלוץ מותר ליבם ואם נתקדשה בשוגג מותרות לשניהם ואם רצה יבם חולץ לה ומות' למקדש וכן אם היה יבם כהן חולץ לה ושריא ליה וא"ת א"כ כי מתמהי איתגורי איתגר נוקמא כשנתקדשה ברשות י"ל דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דהא מתניתין היא אפי' באשת איש שמותרת לחזור לו וכל שמותרת לבעל משום דלא עבדא שום איסור' ושום זדון מותרת תהיה למקדש דליכא למקנסיה בהכי ואפילו תימא דהתם מותרת לחזור לו אבל למקדש אסורה לו כדסברי קצת מרז"ל התם הוא משום חומרא דאשת איש לעשות גדר שלא תנשא לו אבל ביבמה לא יקנסו כולי האי כיון שעשתה בשוגג או קרוב לאונס זהו הנר' לי בדינים אלו וכן קבלתי ממור"י ז"ל בעיקר הדינים גם מורי הרשב"א ז"ל כך הסכים אבל ראיתי לחכם הגדול הר' דן ז"ל שהיה מקל בדברי רב יהודאי ז"ל להתיר למי שנשאת כשיש לה בנים ממנו וקא מעייל נפשיה בשנויי דחיקי והנם כתובי' על ספר תשובות שלי בס"ד:

אימא קדושי' ונשואי' אין בה פי' להצריכה גט ונ"ל דלפום האי תירוצא בעא לומר דמימ' דרב בתמיה היא וכי קדושין אין בה ויהיו בה נשואין וכההיא דכתיב' בפ' המוכר את הבית גבי סנטר מכור אקולמ' אינו מכור ואחרינתי כיוצא בה:

נשואין יש בה בזנות פי' לאוסרה עליהם כדרב המנונ' וק"ל אמאי נקט נשואי כיון שאינו אסור אלא בזנות יש לומר דלישנא מעליא נקט והכא בנשואים במזיד קאמר שיהא זנות גמורה א"נ דלרב המנונא כיון דבזנות אסורה ועביד לה כערוה ה"ה דאסר לה בנשואי' גזרה אטו זנות וכדעבדינן לרבנן באשה שהלך בעלה למדינת הים שעשו נשואים שלא בזנות וכדאמרי' בפ' הזורק נשאו וה"ה לזינו וכדרב המנונא דנקט תנא נשאו ללישנא מעליא ומשום דנשואין חשובי' כזנות בענין זה כנ"ל:

איבעית אימא לעולם כדקאמרי' מעיקר' נשואין יש בה דמחלפא באשה שהל' בעלה למדינת הים פי' לעולם לית לן דרב המנונא ובזנות שריא ליבם כיון דזנו' לא גזרי בה אטו זנות דאשת איש אבל בנשואין אסרי לה אפי' על היבם גזיר' דמחלפ' באשה שהלך וכו' דאי לא הא לא קיימא הא וכדפרי' לעיל ונראים הדברי' דכי ל"ל דרב המנונא היינו לאוסרה על היבם שלא חטא אבל על הבעל אסרינן לה משום קנסא ומדאמרינן הכא דמיחלפא באשה שהלך בעלה שמעי' דאמטולתא דאשה בעלמא הוא דאסורה דאלו מטעמא דנפשה שרו והכי מוכח האי לישנא בהדיא ושמעי' מנה דבאשה בעלמא לית' לטעמא דאמר רב הונא לעיל שמא יאמרו גרש זה ונשא את זה וכו דא"כ הכא נמי הא עבדא איסורה ונקנסה לומר שמא יאמרו חלץ זה ונשא את זה ונמצא זה מחזיר חלוצתו ויקים ליה באשר לא יבנה אלא ודאי דההוא טעמא אידחי ולא כדפרש"י זכרונו לברכה שפירוש למעלה ובפרק הזורק על מתניתין דכל עריות שאמרו וכו' והא דרב אמסקנה קאי כשנשאת בעד א' דאי במזיד גמור' זנות בעלמא הוא ולית השתא דרב המנונא ואי כשנשאת בעדים הא סבר רב דאפ' אשה בעלמא מותר לחזור לו כדפסק לעיל אלא ודאי כדאמרן ושמעי' מינה דס"ל לרב דעד א' נאמן ביבמה שתנש' לשוק וכדפסקו רבוותא ז"ל וכדבעי' למימר בס"ד והק' בתוס' היאך איפשר לומר דרב לית ליה דרב המנונא דהא ס"ל דאין קדושי' בערוה ובמ' סוטה פ' היה מביא אמרינן דהא תנן שומרת יבם וכנוסה דמשמע דשומרת יבם שזנתה אסורה לייבם היינו תנא דר"ע דסבר שאין קדושי' תופס' ביבמ' ומשוה לה כערוה:

והנכון בזה דהתם לאו משום דלא תפסי בה קדושי' בלחוד משו' לה כערוה לההוא תנא דר"ע אלא משום דמשוה לי' ולד ממנה ממזר כדין אשת איש דסבר כר"ע בחייבי לאוין ולרב אין ממזר מיבמה ואע"ג דלא תפסי בה קדושי' ורב ס"ל אליבא דהלכת' שאין ממזר אלא מחייבי כריתות ומיתות ב"ד ומיהו י"ל דלית ליה דרב המנונ' בהאי פירוקא בתרא דהכא ומי' רב המנונא אפי' לרבנן דלא משוי ממזר מיבמ' ולית להו דר"ע כלל ואפילו בתפיסת קדושי' הוא סבר דשומרת יבם כיון דאגידא ביה במקום בעל קאי ודינה עם היבם כדינה עם הבעל לאוסרה עליו בזנות ולית הלכת' כוותיה דהא בלישנא בתרא דהכא רב לית ליה דרב המנונא ובמ' סוטה דחינן לה מדרבנן ובפ' הזורק בלישנא בתרא דחינן לה נמי וכן פי' גדולי הפוסקי' ז"ל:

א"ר אמי בחבור' נמנו וגמרו וכו'. אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותי פרש"י ז"ל דאי לאו דידי הות אמרת דאע"ג דאלו בעי לקדושה שיחולו הקדושי' לאחר חליצה וק"ל מ"ש מהאומר לאשה הרי את מקודשת לאחר ל' יום שהיא מקודשת כל זמן שלא חזר בה לד"ה ואעפ"י שנתאכלו המעות כדאיתא בפ"ק דקדושי' וי"ל דשאני הכא דאישתני גופא בנתיי' להתגייר או להשתחרר או לצא' לשוק:

ה"א מתני' ר"ע היא פי' דהא דקתני לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אליבא דר"ע בלחוד הוא:

א"ל שפיר עבדת וכו' אלו שבתות וימים טובים דמשום כבוד שבת יש לעשר עליהם [ואף שלא באו לעולם] ותימה דהיכי מייתי מהאי קרא דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם הלא מהכא לא שמעינן אלא בשבת ויום טוב ומאן דאית ליה אדם מקנה אית ליה בכל ענין וגם קשה דבכל מקום דקאמר דאמרינן אדם מקנה לא משמע שיהא מדאוריי' דאי הוה דאורייתא לית מאן דפליג ונ"ל דאין התלמוד מביא קרא לומר דשפיר עבד שעישר עד שלא בא לעולם דפשיטא ליה לר' ינאי דאדם מקנה ומזה לא הוצרך לשאול אי שפיר עביד אכן שאל לר' חייא אי שפיר עבד שעישר שלא מן המוקף שהרי לא היה אצלו והשיב לו שפיר עבדת משום כבוד שבת ומייתי קרא דכתיב כל הימים אלו שבתות וימים טובים:

ואר"י א"ר מניין שאין קדושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהי' אשת המת החוצה לאשי זר לא תהא בה הוי' לזר ושמולא אמר בעניותוו צריכה גט מספקא לי' לשמואל האי לא תהי' אשת המת החוצה אי ללאו הוא דאתא וה"ה כשאר ח"ל דתפסי בהו קדושין או דלא תפסי בה קידושין הוא דאתא, א"ר ינאי בחבורא נמנו וגמרו אין קדושין תופסין ביבמה. א"ל ר"י ר' לא משנתנוו הוא זו דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגייר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעלך לאחר שיחלוף לך יבמתך אינה מקודשת. א"ל אי לאו דדלאי תספא מי משכחת מרגניתא תותא. א"ל ר"ל אי לאו דקלסך גברא רבא ה"א מתני' ר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל. וקי"ל בהאי כר"ל דאמרי' אר"מ ב"ר לר"א הכי אמר אמימר הל' כוותי' דשמואל אם הי' יבמה כהן חולץ לה ושרי' לי' ומתמי' איתגורי איתגור א"כ נמצא חוטא נשכר וכי מפני שנאסרת ליבם בעבור גט שניתן לה נתירה לו ואנן תנן תצא מאותן של שוק שנשאת לו, אלא אימא אם הי' יבמה ישראל נותן לה גט הותרה לו, פי' כיון דהלכה כשמואל דאמר אין קדושין תופסין בח"ל ולא יבואו לומר חלץ זה ונשא זה אלא יאמרו בעבירה נשאה מ"ה מותרת ליבם אבל לרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה אתי למימר לא הי' זה לוקחה אילולי שחלץ לה היבם והלכך אסורה היא לו שלא יאמרו מותר להחזיר החלוצה וכיון דאמימר ור"א דאינון בתראי ס"ל כשמולא הל' כוותי' וקדושין תופסין ביבמה:

אר"ג ארחב"י א"ר יבמה נשואין יש בה וקידושין אין בה. ואי קידושין אין בה נישואין נמי אין בה. פי' כמו שבקידושין א"צ גט גם בנשואה נמי לא תהא צריכה גט כיון דלא תפסו בה קידושין ומהדר אימא קידושין ונשואין אין בה ואלא מאי נשואין יש בה בזנות כדר"ה דאמר ר"ה ש"י שזינתה אסורה ליבמה. פי' לאו לענין גט קאמר שתהא צריכה גט אלא לאוסרה על היבם כדרב המנונא: וכ' המורה ור' יוסי דאמר לעיל נותן לה שני גיטין ולא ליבם ל"ל דר"ה. ואב"א לעולם כדקאמרת מעיקרא קדושין אין בה נשואין יש בה ומשום דמילפי באשה שהלך בעלה למד"ה. פי' המורה, כדקאמת מעיקרא נשואין יש בה לענין גט ולא משום דקדושין נינהו אלא משום דאי מפקין לה בלא גט אתי למימר נמי באשה שהלך בעלה למד"ה ונשאת עפ"י ב"ד בע"א תצא בלא גט אבל נתקדשה לא בעיא גט דהא א"א גופי' שנתקדשה ע"פ ב"ד בע"א לא בעי גט כדתנן אע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה עלה הכהונה. ור"ת ור"י ז"ל פירוש קידושין אין בה שאם קדשה אחר לא פסלה ליבמה אלא מותרת היא לו אבל נשואין י"ל אם נשאה נאסרה ליבם משום דמיחפא באשה שהלך בעלה למד"ה. ופסקי' הל' הכי. וכפתרון המורה נ"ל דהא אמרינן לעולם כדאמרינן מעיקרא ומעיקרא. בגט אמרינן ותו אמאי בעי לאוסרה על היבם משום דמחלפא באשה וכו' האי סברא ליתא אלא לר"ע דאמר יש ממזר מח"ל והי' אשה יבמה לשוק כא"א וכי היכי דעבדינן בא"א זנות דאונס כזנות דרצון אסרי' לה איבם אבל רבנן אפילו אם זינתה היבמה ברצון לא נאסרה ליבם והאיך תאסר עליו כשזינתה באונס ונהי דאית להו לרבנן תצא משני כדאמרינן בירושלמי משום עובדא דאיסורא קניסי' לה אבל מיבם לא הלכך ל"א משם דמחלפא אלא להצריכה גט משני יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאה בלי גט אבל להאסר על יבמה לא. ואפי' את"ל שפתרון דברי ה"ה כר"ח ורבינו יצחק אין לפסוק הל' כן דרב לטעמיה דאמר אין קידושין תופסין ביבמה וי"ל דס"ל כר"ע דאמר הולד ממזר כיון דלא תפסי בה קידושין והלכך דמי' לא"א אבל כיון דאפסקא הל' כשמואל אין לנו לאוסרה על היבם אפי' בזנות דרצון וכ"ש בזנות דאונס ודכוותה פסקו הל' כשמואל דיבמה שנתקדשה צריכה גט ופסקי נמי הלכה כרב דאסר לה איבם. ואינו נ"ל דשמולא לא סבר כרב ורב לטעמי' דאמר אין קדושין תופסין ביבמה והלכך אתי למימר חלץ זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר חלוצתו וקיימא עלי' בלא יבנה ודמי' לא"א שאם גרש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו משנשאת. אבל שמואל דאמר קידושין תופסין ביבמה לא אתי למימר הכי והלכך שרי' ליבם כדאמר ר"א אם הי' יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה להם:

אמר רב יהודה אמר רב יבמה קדושין אין בה נישואין יש בה דמיחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים. פי' קדושין אין בה ומותרת לחזור ליבם (לו) נישואין [יש בה] ואסורה לחזור ליבם דמחלפה באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים כלומר כי היכי דגזרינן באשה שהלך בעלה למדינת הים שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו ה"נ ביבמה גזרי' שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא מחזיר חלוצתו וכיון שפסק הרב אלפס דאפי' כשנשאת על פי עדים אסורה לחזור לו דלא עבד עובדא במגו אנוסה וצריכה גט מראשון דאי הוה אמר מינס אניסה (ליה) [לא] צריכה הימנו גט ה"נ ביבמה ל"ש נשאת ע"פ ע"א כדפסק הרב אלפס שפסק דע"א ביבמה מהימן ול"ש נשאת ע"פ (ע"א) [שני עדים] אסורה לחזור לו ויש שמפרשים בכל יבמה שנשאת לשוק ואע"פ שלא נשאת לו ע"פ ע"א ולא ע"פ ב"ד אסורה אסורה לחזור לו אע"פ שלא נשאת לו גזרה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים דלא מיחזר כלל:

בא"ד אבל חכ"א אין ממזר מיבמה אבל לצאת תצא כו' עכ"ל והא דמשמע ליה בסוגיא דגיטין ובשמעתין דרב המנונא דאסר בזנות ליבמה אית ליה דהוי נמי ממזר ולא נימא דאע"ג דתצא מיבמה מ"מ לא הוי ממזר וכההיא דירושלמי י"ל דכיון דאסר רב המנונא בזנות ליבמה איכא למגזר בהיא גופה לאוסרה איבם דשמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא מחזיר חלוצתו ולכך יש בה כל הדרכים כמו באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל הירושלמי אית ליה לישנא קמא דרב גידל דלא אסר לה בזנות ליבמה דהשתא ליכא למגזר בה שמא יאמרו חלץ כו' כמ"ש התוס' בסמוך ואין בה כל הדרכים וסבירא ליה לירושלמי דמיהת מטעם אחלופי תצא בניסת אבל לעשותו ממזר אין להחמיר כולי האי מטעם אחלופי כמ"ש הרא"ש ע"ש:

בד"ה נותן לה שני גט כו' ור"ח פסק כה"ג דאפילו נתקדשה תצא מן המקדש כו' עכ"ל והיינו דוקא בנתקדשה במזיד אבל נתקדשה בשוגג ובעד אחד לא תצא מן המקדש דהא לא גרעה מא"א שנתקדשה בע"א בשוגג דמותרת נמי למקדש אם מת הבעל כך נראה מדברי הנ"י ועוד נראה לחלק דבא"א כיון דלא עבדה איסורא בנתקדשה ואינה צריכה גט ממנו אין סברא לקונסה דתצא מן המקדש אם מת הבעל אבל ביבמה אע"ג דנתקדשה לא עבדה איסורא מ"מ כיון דצריכה גט ממנו מספיקא לשמואל קנסוה דתצא מן המקדש ואסורה לו:

בתד"ה אבל חכמים כו' ואי איירי בניסת בעדים ולכך לא קנסוה אם כן ברישא כו' עכ"ל ר"ל בניסת בעדים ואתו תרי אחריני ואכחשוה ובעדי הזמה כדלקמן דאל"כ תקשי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ועוד כו' כדפריך לקמו ור"ל דאם כן ברישא למה קנסו כו' דהראשון והאחרון לא יהיו ממזר דרבנן דלא הוי ממזר מחייבי לאוין ולקמן דמוקי לה בתרי ותרי ובעדי הזמה דהוי ממזר הראשון והאחרון היינו לרבי עקיבא בחייבי לאוין נמי ממזר הוה ודו"ק:

גמ' ואמר שמואל אם היה כו' נמחק ואמר שמואל. ונ"ב ס"א ועיקר:

שם אי לאו דקלסך כו'. נ"ב יש מקשים וכי שייך לומר התלמיד על הרב דברים כאלה אי לאו דקלסך כו' וכי כבר לא ידע ריש לקיש ממעלתו של ר"י ונראה דלק"מ דה"ק אי לאו דקלסך רבי ינאי שהוא גברא רבה בדין זה שאתה מביא סייעתא ממשנה כו' ובירושלמי סוף פ"ב דסוטה מביא כל הקילוסים שקילס ר' ינאי את ר' יוחנן בדין זה שפשט לו ממתני' והתוס' הביאו לשם ע"ש:

רש"י בד"ה חולץ לה יבם הס"ד:

ד"ה בזנות כו' ל"ל כזנות:

תוס' בד"ה אבל חכמים כו' לקלקולא משמע דלרבנן כו' ולאו דמיחלפא ע"כ ההוא סוגיא כו' כצ"ל:

תד"ה אבל. והא דאמר לקמן כו' לר"ע איצטריך כו' חיישא לקלקולא ודייקא משמע כו'. תיבת ודייקא מסובבת למחוק והוא מרש"ל וכ"נ מהגהת הב"ח. ולחנם מחקוה דכ"ה ג"כ לקמן בגמרא:

גמרא אמר רבי ינאי בחבורה נמנו וגמרו כו'. כעין זה מכות כא ע"ב:

בעניותינו. מתוך עניות דעתנו שאין אנו יודעים פי' המקרא: אי ללאו הוא דאתא. הרי היא כשאר חייבי לאוין ותפסי בה קדושין: אם היה יבמה כהן. וזו נישאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ואמר שמואל בעיא גט וכיון דיהיב לה גיטא מיפסלא על היבם שהוא כהן משום גרושה: חולץ לה. יבם ושריא לבעלה: והותרה לו. ליבם: נשואין יש בה. קס''ד לענין גט דאם ניסת לזר שאמרו לה מת בעליך ואח''כ בנך צריכה גט: בזנות. דהוי כזנות ומיתסרא איבם כרב המנונא ורב אשי דאמר לעיל נותן לה שני גט והותרה לו לית ליה דרב המנונא: כדאמר מעיקרא. נשואין יש בה לענין גט ולאו משום דקדושי נינהו אלא משום דאי מפקעת לה בלא גט אתי למימר נמי באשה שהלך בעלה למדינת הים וניסת ע''פ ב''ד בעד אחד תצא בלא גט אבל נתקדשה לא בעיא גיטא דהא אשת איש גופה שנתקדשה על פי ב''ד בעד אחד תצא בלא גט כדתנן אע''פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה: נמנו וגמרו כו'. דדרשינן לא תהיה לא תהא בה הויה: אינה מקודשת. כיון דהשתא לא תפסי בה קדושי לקמיה נמי לא תפסי דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם: מי משכחת מרגניתא. אי לאו דאמרי לך לא הוית מסיק אדעתיך דטעמא משום דלא תפסי בה קדושי השתא הוא אלא דאין מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו יש בידו לעשות עכשיו: אמר ליה ריש לקיש. לרבי יוחנן:

דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים או דלמא נישאו וה''ה זינו ומסייע לרב המנונא א''כ בעי למימר דההיא משנה אתיא כרבנן דלר' עקיבא הא ודאי אסורה ליבם אפילו מאן דלית ליה דרב המנונא כדמוכח בסוטה בפרק היה מביא (דף יח: ושם) ובההיא משנה קתני כל הדרכים האלו בה אלמא הוי ממזר לרבנן מיבמה ואר''י דהתם הוי ממזר מדרבנן משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה אבל מתני' משמע ליה דהוי ממזר מדאורייתא מדקתני סיפא אמרו לה מת בעליך ונשאת כו' והאחרון אינו ממזר ואי רישא ממזר מדרבנן האחרון אמאי אינו ממזר דכי היכי דקנסוה גבי בעל ה''נ קנסי לה לגבי בועל דאפילו אחר שמת בעלה או גירשה אסור בה והולד ממזר ממנו ואי מיירי בנשאת בעדים ולכך לא קנסוה א''כ ברישא למה קנסו לגבי יבמה ואין להקשות כיון דלרבנן נמי הוי ממזר מיבמה מדרבנן היכי קאמר לעיל סוף פ''ק (דף טו: ושם) בני צרות מעיד אני לכם שהם כהנים גדולים אפי' לב''ש שהיו בני יבמה לשוק דהתם שלא נשאת בטעות אלא בהוראת ב''ד ואין עומדת לצאת כלל דלא שייך טעמא דמיחלפא באשה אלא דוקא בנשאת בטעות שעומדת לצאת ובירושל' מוקי לההיא דגיטין כר' עקיבא ואמר ר''י דירושל' אתי כלישנא קמא דרב גידל דבסמוך דאמר יבמה קדושין ונשואין אין בה דנשואין נמי לא אסרי לה איבם דלית ליה דרב המנונא וכיון דבמזיד בזנות לא מיתסרא בנשואי שוגג נמי לא גזרו וליכא למגזר שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה נמצא מחזיר חלוצתו דהא אפילו באשה לא חיישינן להכי אלא משום קנס דהא בנתקדשה מותרת לחזור לו ולא חיישינן להכי משום דלא קנסינן לה ולא חיישינן נמי להאי לישנא דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ולהאי לישנא על כרחך ההיא דהזורק (גיטין דף פ: ושם) כר''ע והא דאמר לקמן (דף צד.) בסוגיא דעד אחד ביבמה מהו לר' עקיבא איצטריך דס''ד הואיל ואמר רבי עקיבא יש ממזר מיבמה חיישינן לקלקולא (ודייקא) משמע דלרבנן ליכא קלקולא בנשאת לשוק בשמועת טעות לאו משום דרב המנונא ולאו משום דמיחלפא ע''כ ההיא סוגיא לא אתיא כסתמא דהש''ס דגיטין אלא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי אי נמי פשיטא להו כיון דרגילה ההוא דסניא ליה טפי מדרחמא ליה סברא דלא חיישינן אלא אקלקולא דאורייתא אע''ג דבעלמא חיישינן אקלקולא דרבנן תדע דהא מסיק דאפילו לקלקולא דאורייתא לא חיישינן הלכך אין תימה אי לא איצטריך ליה לאשמועינן דאקלקולא דרבנן לא חיישינן ונראה לר''י כתרי לישני בתראי דרב גידל דהולד ממזר לרבנן כסוגיא דגיטין (דף פ: ושם) אע''ג דליתא לדרב המנונא כדאמרינן בסוטה (דף יח: ושם) מ''מ מטעם דמחלפא הוי ממזר מדרבנן ואפילו אם תמצא לומר דהלכתא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי דלרבנן לא הוי ממזר מ''מ תצא וכן פסק ר''ח ורב אלפס דאפי' יש לה כמה בנים תצא ואפי' לרבנן וכן יש בירושלמי דמוקי מתניתין דגיטין כר''ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה אבל לצאת תצא ובשיש לה בנים איירי דהא קאמר התם תצא מזה ומזה ושלשה עשר דבר בה ודלא כה''ג דמחלקי בין יש לה בנים לאין לה בנים ויש ספרים שכתוב בהם לקמן כל לשון ה''ג: אמר רב מנין שאין קדושין תופסין ביבמה. אפילו לרבנן דרבי עקיבא דכרבנן סבירא ליה לרב מדמכשיר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל בהחולץ (לעיל דף מה. ושם) ולרבי עקיבא הוי ממזר כדאמרינן בפ' עשרה יוחסין (קדושין עה:) ולקמן נמי בשמעתין דאמר ר' ינאי נמנו וגמרו שאין קדושין תופסין ביבמה אמר ליה רבי יוחנן רבי לא משנתינו היא זו כו' ודחי הא מני ר''ע היא מכלל דאיהו אמר אפילו אליבא דרבנן והא דקתני לעיל זו דברי רבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין משמע דבהכי תלוי מה שהוא ממזר ביבמה פירשתי בסוף החולץ (לעיל מט. ד''ה הכל): אי ללאו הוא דאתא. פר''ת אי ללאו גרידא הוא דאתא אי לקדושין דלא תפסי נמי הוא דאתא ולעיל פירשתי (שם): נותן לה שני גט והותרה. אר''ת דאיירי שנתקדשה ולא נישאת ודוקא היכא דבעי יבם לייבומי הוא דאסירא לשני אבל אי לא בעי לייבומי חולץ לה ושריא ליה להאי שקידשה דבקדושין לא קנסינן אפי' באשת איש אלא דוקא כשניסת דעבדה איסורא וכי היכי דמותרת לחזור לו מותרת נמי למקדש אם מת הבעל או גירש וכ''ש הכא ביבמה דשריא למקדש וכן הורה ר''ת הלכה למעשה באשה שלא ידעה שהיה לה יבם ונתקדשה והתירה למקדש אחר חליצת היבם והא דפריך הכא איתגורי איתגור היינו משום דקאמר חולץ לה יבם ושריא לבעלה דמשמע חולץ בעל כרחו שכופין אותו אע''פ שברצונו היה מייבם אילו לא קדשה ומש''ה פריך איתגורי איתגור אבל אם מדעתו היה חולץ היתה מותרת לו ואין זה איתגורי איתגור והא לא איצטריך ליה לרב אשי לאשמועינן וא''ת והשתא נמי מאי קמ''ל דקאמר נותן שני גט דלאשמועינן דבעיא גט לא איצטריך דכבר פסק אמימר בהדיא הלכתא כשמואל ואר''ת דקמ''ל שכופין אותו ליתן גט כדי שלא יהיה חוטא נשכר אבל אם נשאת אפילו רצה היבם לחלוץ אסורה לבעלה ותצא מזה ומזה כדמסיק בירושלמי דיבמה שנשאת בלא חליצה תצא ולא אמרי' זה חולץ וזה מקיים ומתני' דהזורק (גיטין דף פ.) קתני ביבמה לשוק תצא מזה ומזה אפילו בנשואי טעות וכ''ש בנשואי מזיד דקנסינן לה טפי ואפילו את''ל בכשנשאה במזיד לא שייך למגזר ולמיקנסיה כי היכי דלא קנסינן ליה בזינו משום דנשואי מזיד לא שכיחי כמו זנות מ''מ לא מיסתבר לאוקמי הך מילתא בנשואי מזיד דלא איירי הגמרא בהכי ומיהו מצינו חוטא נשכר משמע קצת דבמזיד איירי ומתוך פירוש הקונטרס משמע דאיירי בניסת דפירש בסמוך דרב אשי דהכא לית ליה דרב המנונא ור''ח פסק כהלכות גדולות דאפי' נתקדשה תצא מן המקדש וכדברי ר''ת נראה לר''י עיקר:

דף צב - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד