דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 222ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פג - ב

לא נאסרה תבואת חבירו. [1] היות ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. [2]

איבעיא להו:

א. באנדרוגינוס - שאמר בו רב שהלכה כרבי יוסי - מה לי אמר שמואל, מה סובר שמואל, שלא הזכיר בין דבריו את דין האנדרוגינוס?

תא שמע מהא דאמר שמואל לרב ענן, ליתא לברייתא, שאמר בה רבי יוסי האנדרוגינוס ספק הוא, מקמי מתניתין מלפני המשנה, שמבואר בה לרבי יוסי שאנדרוגינוס ודאי זכר הוא.

ומוכח שאף לשמואל הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס.

ב. הרכבה - שאמר בה רב הלכה כרבי יוסי - מה לי אמר שמואל שלא הזכיר בין דבריו את דין ההרכבה?

תא שמע מהא דאמר ליה שמואל לרב ענן: תני כמאן דאמר שלשה ושלשים, והיינו כרבי יהודה.

ג. קושי - שאמר בו שמואל הלכה כרבי יוסי - מה לי אמר רב שלא הזכיר בין דבריו את דין הקושי?

תיקו.

קידוש - שאמר בו שמואל הלכה כרבי יוסי - מה לי אמר רב שלא הזכיר בין דבריו את דין הקושי?

אמר רב יוסף תא שמע מהא דאמר רב הונא אמר רב: אין הלכה כרבי יוסי בקידוש.

אמר [תמה] ליה אביי לרב יוסף: מאי חזית דסמכת אהא, מה ראית לסמוך אדרב הונא בשם רב שאין הלכה כרבי יוסי בקידוש?

סמוך אהא דאמר רב אדא אמר רב: הלכה כרבי יוסי בקידוש?!

ומשנינן: "אמרי בי רב" - שאמרו לעיל משמיה דרב שהלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה, ואשר לפי שיטתם נשאלה השאלה מה דעתו של רב בקידוש - מנו [מי הם]? הלוא רב הונא הוא. [3] ורב הונא גופיה הרי אמר משמו של רב שאין הלכה כרבי יוסי בקידוש.

שנינו במשנה: רבי יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ מפני שהוא כסריס:

אמר רבי אמי: מאי עביד ליה [מה יעשה] רבי יהודה לטומטום דבירי [טומטום שהיה בעיר הנקראת בירי] דאותבוה אבי כורסיה, הניח שני רגליו על שתי כורסאות, ומשך והפריד ביניהם, וכך איקרע העור שחיפה את זכרותו, ואוליד שבע בנין [ונשא אשה והוליד שבע בנים].

כלומר: איך אמר רבי יהודה שהטומטום הוא כסריס שאינו מוליד, והרי מעשה שהיה בטומטום, שנקרע, והוליד?!

ורבי יהודה אמר לך: חזר על בניו מאין הם [בדוק מאיזה אב הם באים], כי ודאי ממזרים הם, כי הטומטום שנקרע אינו מוליד.

תניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: טומטום שנקרע, ונמצא זכר, הרי זה מוליד, ומכל מקום טומטום לא יחלוץ כשיש עוד אחים, שמא יקרע ונמצא [כלומר: ויימצא] סריס חמה, שאינו ראוי לחליצה.

ותמהינן: אטו האם כל דמקרע זכר הוי [וכי כל טומטום שנקרע יימצא זכר], עד שאינך חושש אלא שמא יימצא סריס, ולשמא יימצא נקבה אינך חושש?!

ומשנינן: הכי קאמר: טומטום לא יחלוץ שמא יקרע וימצא נקבה -

ואפילו [4] יקרע ונמצא זכר, גם לא יחלוץ, שמא ימצא סריס חמה. [5]

מאי בינייהו, בין רבי יהודה לרבי יוסי ברבי יהודה?

אמר רבא:

א. לפסול במקום אחין, אם חלץ הטומטום [6] והיו עוד אחים -

לדעת רבי יהודה: כיון שדינו כודאי סריס, אין חליצתו כלום, ואינו פוסל את היבמה על האחים.

לדעת רבי יוסי ברבי יהודה: כיון שאין דינו אלא כספק סריס, הרי מספק חליצתו פוסלת אותה על האחים.

ב. ולחלוץ שלא במקום אחין, אם אין שם אח אלא הוא אם צריכה חליצה ממנו - לדעת רבי יהודה: כודאי סריס הוא, ואין צריכה חליצה הימנו.

לדעת רבי יוסי ברבי יהודה כספק סריס הוא, וצריכה חליצה.

בשני אופנים אלו איכא בינייהו, בין רבי יהודה לרבי יוסי ברבי יהודה.

אמר רב שמואל בר יהודה, אמר רבי אבא אחוה דרבי יהודה [אחיו של רבי יהודה] בר זבדי, אמר רב יהודה [7] אמר רב:

אנדרוגינוס, שזכר ודאי הוא - חייבין עליו סקילה משום משכב זכור משני מקומות, בין שבא עליו מלפניו ובין מלאחריו.

מיתיבי מתוספתא: רבי אליעזר אומר: אנדרוגינוס, חייבין עליו, על משכב זכור שלו, סקילה, כמו בזכר [וכדאיתא במשנתנו].

במה דברים אמורים, בזכרות שלו

אבל בנקבות שלו - פטור מסקילה, וחייב מכת מרדות [ריטב"א]?!

ומשנינן: הוא - רב - דאמר כי האי תנא, דתניא:

רבי סימאי אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות. [8]

ומפרשינן: מאי טעמא דרבי סימאי?

אמר רבא: בר המדורי [שם חכם] אסברא לי: דכתיב "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה", אי זהו זכר שיש בו שני משכבות? הוי אומר זה אנדרוגינוס, והרי אמרה תורה ששני משכבותיו אסורים. [9]

ורבנן [כלומר: רבי אליעזר [10]] - הסוברים שרק על זכרות של אנדרוגינוס חייבים, טעמם הוא, כי אע"ג דאית ביה שני משכבות - "זכר" כתיב.

וכך אמר הכתוב: זכרותו של מי שיש לו שתי משכבות - לא תשכב.

ומקשינן לרבנן: זכר גרידא [מי שאינו רק זכר ואינו אנדרוגינוס] מנא להו מנין להם שהבא עליו חייב סקילה? כי הניחא לרבי סימאי, הואיל וכתיב "ואת זכר לא תשכב" כל זכרים במשמע.

אבל לרבי אליעזר, הדורש מ"זכר" למעט נקבות של אנדרוגינוס, מנין לו שחייבים על זכר שאין בו שתי משכבות?

ומפרשינן: מ"ואת" זכר [ב"ח].

תו מקשינן, בין למר ובין למר, כיון ד"משכבי אשה" לאנדרוגינוס הוא בא, אם כן לחייב על ביאה אסורה באשה שלא כדרכה - מנא להו?

כי אי אפשר ללומדו מ"משכבי" אשה, שמשמע יש לאשה שתי משכבות, שהרי איצטריך קרא לאנדרוגינוס, ללמד שיש לו שניי משכבות?! [11]

ומשנינן: מ"אשה".

שהיה לו לומר "ואת זכר לא תשכב משכבים", או "לא תשכב משכבי זכר".

ומדוע הוסיף הכתוב לומר גם את המילה "אשה"? - אלא בא הכתוב לרבות ולחייב שתי משכבות באשה [ריטב"א].

אמר רב שיזבי אמר רב חסדא: לא לכל הדינים אמר רבי אליעזר שאנדרוגינוס זכר מעליא הוא.

לפי שאם אתה אומר כן, שלכל דבר הרי הוא כזכר גמור, בבהמת מוקדשין [אם הקדיש בהמה אנדרוגינוס למזבח] יקדש להיקרב!

והרי שנינו שאינו קדוש להיקרב, [12] וכדמפרש ואזיל.

ומנלן דלא קדש אנדרוגינוס במוקדשין?

דתנו רבנן:

א. חידוש מיוחד נאמר בטומאת נבלת עוף טהור, שהיא מטמאה את האדם ואת הבגדים שעליו בשעת בליעתה בבית הבליעה, ואינה מטמאה באופן אחר.

כלומר: רק האוכל אותה נטמא בטומאת נבלות, ובגדיו טעונים טבילה במקוה, שנאמר [ויקרא כב ח]: "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה". וקיבלו חז"ל, שפסוק זה, על נבלת עוף טהור נאמר.

ב. עוף חולין אינו יוצא מידי נבילה אלא על ידי שחיטה, אבל קרבן העוף יוצא מידי נבילה על ידי מליקה.

ג. עוף שהוא פסול למוקדשין, ומלקו, הרי הוא נבילה, והוא "מטמא בגדים אבית הבליעה".

עופות שהם פסולים לקרבן, כגון -

הנרבע על ידי אדם, והמוקצה [הקצהו וייחדו לתקרובת עבודת כוכבים], והנעבד [השתחוה לו ועשאו עבודה זרה], והאתנן [שניתן לזונה בשכרה], ומחיר כלב [שהוחלף בתמורה לכלב], וטומטום, ואנדרוגינוס -

אם הקדישן להיות קרבן העוף, ומלקן -

הרי אלו מטמאין בגדים אבית הבליעה.

שהיות וכל אלו פסולין להקרבה, מליקתן נבילה.

ונבלת עוף טהור מטמאת את האדם והבגדים שעליו - בשעה שבולע אותה בבית הבליעה.

רבי אליעזר אומר: עופות שהם טומטום ואנדרוגינוס שהוקדשו ונמלקו - אין מטמאין בגדים אבית הבליעה, מפני שהם כשרים לקרבן.

שהיה רבי אליעזר אומר: כל מקום שנאמר "זכר" ו"נקיבה" - כגון בקרבן בהמה - רק בו אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, משום שצריכים הם להיות זכר ודאי או נקיבה ודאי.

ואילו עוף, הואיל ולא נאמר בו "זכר" ו"נקבה" - אי אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם.

הרי למדת שאנדרוגינוס בהמה פסול להקרבה, ומוכח שלא לכל אמר רבי אליעזר שהאנדרוגינוס זכר הוא.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא, שלרבי אליעזר, אנדרוגינוס פסול בבהמה להקרב למזבח:

שכך למדנו בברייתא: רבי אליעזר אומר:

הערות

[1] בתוספות מבואר [סד"ה רבי יוסי], שאף הגפן שהיא של המסכך אינה נאסרת, והרמב"ם אוסר את הגפן. ובקובץ הערות כתב, דבירושלמי מפורש כהרמב"ם וראה שם מה שביאר דעת התוספות.

[2] ביארו התוספות, שאין הדבר דומה למי שנתן נבילה או חלב בתבשיל של חבירו שהתבשיל נאסר, כי בדבר התלוי במחשבה הוא דאמר "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו", וכגון המשתחוה לבהמת חבירו, ואיסור כלאים נמי תלוי במחשבה, שהרי הרואה ירק בכרמו, וחושב בלבו "לכשאגיע אלקטנו" אינו נעשה כלאי הכרם, ובתוספות בבא בתרא ב ב ד"ה נתיאש כתבו: והטעם יש לפרש משום דכתיב "לא תזרע כרמך כלאים" דומיא דזריעה דניחא ליה. ושיטת הר"ש בפרק שביעי של כלאים אינה כן, ולדעתו [כפי שביארה רבינו עקיבא איגר בגליון השו"ע באורח חיים סימן רנג] כל מקום שהמחשבה היא האוסרת [כגון המשתחוה לבהמת חבירו] שייך "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו", אבל במקום שהמעשה הוא האוסר אף שיש תנאי במעשה דבעינן שיהא ניחא ליה במחשבתו [כגון כלאים או העלאת עול על פרה אדומה של חבירו], אין זה בכלל "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו". ולשיטתו, טעמא דכלאים הוא משום שנאמר "לא תזרע כרמך כלאים".

[3] פירש רש"י: כמבואר בסנהרין יז ב "אמרי בי רב - רב הונא"; ומיהו בגמרא שם איתא: והאמר רב הונא "אמרי בי רב", כלומר הרי מוכח ד"אמרי בי רב" לאו היינו רב הונא, ומשנינן "אלא רב המנונא", וכיון שכן האיך אמרינן הכא ד"אמרי בי רב" היינו רב הונא?! והביאו התוספות בשם רש"י דאין כוונת הגמרא שם לחזור בה מן הכלל ד"אמרי בי רב" היינו רב הונא, אלא דבמקום שרב הונא עצמו אמר "אמרי בי רב", היינו רב המנונא. והתוספות גופייהו בשם ר"ת שינו שם את הגירסא, ולפי גירסתם אכן מסקינן ד"אמרי בי רב" היינו רב הונא.

[4] מרש"י נראה דגריס כגירסתנו "ואפילו", ודלא כהב"ח שהגיה "ואם", והתוספות גורסים "ואם".

[5] גירסת התוספות היא: שמא יקרע וימצא נקבה, וגם אם ימצא זכר, שמא ימצא סריס חמה.

[6] עיין רש"י בכורות מב ב ד"ה אלא רבי יוסי.

[7] רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס הביא מכמה מקומות דגרסינן "אמר רב הונא אמר רב".

[8] הקשה הרשב"א: למה הוצרך להביא ממרחק לחמו מדברי רבי סימאי, והרי היה יכול להביא ממשנתנו, לפי מה שנתבאר לעיל בגמרא פב ב דבזה הוא שנחלק רבי יוסי במשנתנו עם רבי אליעזר, ולדעת רבי יוסי - אליבא דרבי יוחנן שם - הרי זה חייב עליו משני מקומות?! ותירץ, דאין הכי נמי, אלא משום דאינהו לא אמרוה בהדיא, ולריש לקיש אפילו ממקום זכר אינו נסקל לתנא קמא, דספוקי מספקא ליה, משום הכי ניחא ליה למינקט רבי סימאי דאמר לה בהדיא. והריטב"א סגנן את הקושיא באופן אחר: הרי כאן רב הונא הוא בעל המימרא [כגירסת רעק"א], ורב הונא עצמו, דהיינו "אמרי בי רב", הרי סובר כרבי יוסי דמתניתין שהוא זכר גמור. ולדעה זו, שלרבי יוסי ודאי זכר הוא, על כרחך שרבי יוסי ורבי אליעזר במשנתנו נחלקו אם חייב עליו משני מקומות, וכפי שפירשה הגמרא לעיל לדעת רבי יוחנן, הסובר דלרבי יוסי ודאי זכר הוא, וכיון שכן מה מקשה הגמרא מרבי אליעזר על רב הונא?! ותירץ הריטב"א: הואיל ולא אמר רב הונא שדבריו הם לדעת רבי יוסי משמע דלכולי עלמא אמרה, ראה שם.

[9] בריטב"א מבואר, דאפילו אי אנדרוגינוס ספיקא הוא, נמי דרשינן הך דרשה, וראה עוד שיטות בזה בדברי הרב המגיה ציון 228.

[10] כתב הריטב"א: הואיל והלכה כרבי אליעזר לפיכך נקטה הגמרא לשון "ורבנן".

[11] מבואר מדברי הגמרא, שאפילו לרבי אליעזר צריכים אנו לפרש "משכבי אשה" דקאי על אנדרוגינוס, ואי אפשר לפרשה שהוא בא ללמד שתי משכבות באשה.

[12] נתבאר על פי לשון רש"י שכתב: "במוקדשים יקדש, ליקרב", ומיהו בהמשך הסוגיא מבואר דלא חל עליו קדושת הגוף כלל, ואינו רק פסול להקרבה.

פרק תשיעי - יש מותרות

לאחר ששנינו בפרקים הקודמים את דיני הנשים המותרות והאסורות לבעל וליבם, מביא התנא עתה, סיכום קצר של אותן ההלכות.

המשנה הראשונה מתחלקת לשלשה חלקים [וכך היא מחולקת בסדר המשניות, לשלש משניות]:

החלק הראשון, הוא סיכום בקיצור של דיני הנשים המותרות והאסורות מן התורה לבעל וליבם.

החלק השני, הוא סיכום בקיצור של דיני הנשים האסורות כ"שניות לעריות", מדיני סופרים, לבעל וליבם.

והחלק השלישי, הוא דיני הכתובה של הנשים האסורות מדברי סופרים.

בחלק הראשון - מחלק התנא את כל הנשים לארבע קבוצות. [1]

הערות

[1] כתבו התוספות, שכך הוא דרך התנא, לאחר שמפרש בהרחבה הלכות המסכתא, הוא חוזר ושונה אותן בלשון קצרה, כדי שיהיו מסודרים ביד הלומד, ושמורים בפה ובלב. ועוד ביארו בשם ר"י, שנקט התנא את כל ההלכות האלה, משום ההלכה של הנשים ה"אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן", להשמיענו חידוש, שאף על גב שמכח הבעל הן נופלות ליבום, אינן נאסרות על היבם למרות שהיו אסורות לבעל.

אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, וכיון שאין התבואה שלו, אינו יכול לאסור אותה. ולדברי שמואל, הלכה כר' יוסי גם בזה.

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו: באנדרוגינוס מה לי אמר שמואל, כלומר, מה דעתו של שמואל? שהרי בשם רב פסקו הלכה באנדרוגינוס כר' יוסי, ושמואל לא פירש מה דעתו בענין זה. ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה שאמר שמואל לרב ענן: ליתא [אין מקום] לברייתא מקמי מתניתין [מפני משנתנו], משמע ששמואל אינו מקבל את דעת ר' יוסי בברייתא שאנדרוגינוס הוא בריה בפני עצמה.

ושואלים: בהרכבה מה לי אמר שמואל, מה דעת שמואל? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע], שאמר ליה [לו] שמואל לרב ענן: תני [שנה] כמאן דאמר [כדעת מי שאומר] שלשה ושלשים, הרי שפסק בענין זה לא כר' יוסי אלא כר' יהודה.

ועוד שואלים: בענין קושי מה לי אמר רב, מה היא דעת רב, האם פסק כר' יוסי? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ומסכמים: תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

ועוד שאלה נשאלה: בקידוש תבואה בכלאי הכרם מה לי אמר רב? אמר רב יוסף: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר רב הונא אמר רב: אין הלכה כר' יוסי. אמר ליה [לו] אביי: מאי חזית דסמכת אהא [מה ראית שאתה סומך על זה]? סמוך אהא [על זה]! שיש מקור אחר — שאמר רב אדא אמר רב: הלכה כר' יוסי. ואם כן יש גם מסורת שפסק הלכה כר' יוסי! ומשיבים: כשאמרו "אמרי בי [אמרו חכמי בית מדרשו] של רב" — מנו [מי הוא], למי התכוונו? — הרי זה כינוי לרב הונא, והלא רב הונא אמר: אין הלכה כר' יוסי. ולכן שמועה זו שמסרה רב אדא בשם רב איננה מדוייקת, ויש לסמוך על דברי רב הונא תלמידו המובהק.

א שנינו במשנה, ר' יהודה אומר: טומטום שנקרע ונמצא זכר — אינו חולץ, מפני שהוא כסריס. אמר ר' אמי: מאי עביד ליה [מה היה עושה לו] ר' יהודה לטומטום שהיה בעיר בירי דאותבוה אבי כורסיה [שהושיבו אותו על כסא] לצורך ניתוח, ואיקרע [ונקרע] הקרום המכסה את אברו ואחר כך אוליד שבע בנין [הוליד שבעה בנים], הרי שאנרוגינוס שנקרע אינו בהכרח סריס! ומשיבים: ר' יהודה אמר לך [היה אומר לך]: חזר (חפש) על בניו מאין הם, שאינו מאמין שבנים אלו הם שלו, אלא מאיש אחר הם.

תניא [שנויה ברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: טומטום לא יחלוץ, שמא יקרע ונמצא סריס חמה. ושואלים: מדוע מנסח הוא את דבריו כך? אטו [וכי] כל טומטום דמקרע [שנקרע] זכר הוי [הוא]? הלא ייתכן שיימצא נקיבה! ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין את דבריו: שמא יקרע ונמצא נקבה וודאי אינו יכול לחלוץ, ואפילו נמצא זכר — שמא ימצא סריס חמה.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין ר' יהודה ובין בנו ר' יוסי הלכה למעשה? אמר רבא: לענין לפסול במקום אחין, שאם היו עוד אחים למת מלבד הטומטום, והטומטום חלץ, הרי לדעת ר' יהודה, שודאי סריס הוא, אין חליצתו כלום, ואינו פוסל את האחים האחרים מלייבם. ולדעת ר' יוסי בר' יהודה ספק סריס הוא ופוסל. וכן לענין לחלוץ שלא במקום אחין, שאם אין אחים אחרים, האם צריך הטומטום לחלוץ, שלדעת ר' יהודה ודאי אינו צריך, ולדעת ר' יוסי בר' יהודה צריך מספק. אלה ההבדלים שאיכא בינייהו [שיש ביניהם].

ב אמר רב שמואל בר יהודה אמר ר' אבא אחוה [אחיו] של ר' יהודה בר זבדי אמר רב יהודה אמר רב: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה, אם בא אחר עליו משתי מקומות; הן כשבא עליו בפי הטבעת כדרך שבא על הזכר, והן שבא עליו באבר הנקבות שלו. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו, ר' אליעזר אמר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כבזכר. במה דברים אמורים — שבא עליו בזכרות שלו, כלומר כדרך שבאים על הזכר, אבל אם בא בנקבות שלו — פטור!

ומשיבים: הוא, רב, שאמר, סבור, כי האי תנא [כמו תנא זה], דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' סימאי אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' סימאי? אמר רבא: החכם בר המדורי אסברא [הסביר] לי את הדבר, ומצא לו רמז מן המקרא, שנאמר: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה" (ויקרא יח, כב), אי זהו זכר שיש בו שני משכבות — הוי אומר זה אנדרוגינוס, שמלשון רבים "משכבי", נראה שמחייב בפועל על שניהם.

ורבנן [וחכמים], החולקים על ר' סימאי מה הם אומרים? — אף על גב דאית ביה [אף על פי שיש בו] שני משכבות — "ואת זכר" כתיב, ולכן נסקלים עליו דווקא כששכיבתו היתה כזכר.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] המפרשים כל פסוק זה לגבי אנדרוגינוס, ואינם למדים ממנו על שני משכבות, זכר גרידא [בלבד] מנא להו [מניין להם] שאסור לבוא עליו? ומשיבים: מ"אשה" (שנאמר: "משכבי אשה"). ושואלים: באשה אסורה, לחייב את הבא עליה ביאה שלא כדרכה, מנא להו [מניין להם]? ומשיבים: מריבוי ה־ו' של "ו את... אשה".

ג אמר רב שזבי אמר רב חסדא: לא לכל אמר ר' אליעזר שאנדרוגינוס זכר מעליא [מעולה, גמור] הוא, שאם אתה אומר כן שאנדרוגינוס הוא זכר לכל דבר, אם כן במוקדשים, כלומר, לענין קרבנות, אם הקדיש עוף אנדרוגינוס, יקדש אם מקדישים אותו.

ומנלן דלא קדש [ומניין לנו שאינו קדוש] — דתנו רבנן [ששנו חכמים]: עוף הנרבע לאדם, והמוקצה כדי להשתמש בו לצורך עבודה זרה, והנעבד, שאותו עצמו עבדו כעבודה זרה, והאתנן שנתנו לזונה, וכן מחיר כלב, שהחליף אותו תמורת כלב, וכן טומטום ואנדרוגינוס — כל אלה אם נהג בהם כבקרבנות ומלק (ולא שחט) אותם, מטמאין בגדים אבית [בבית] הבליעה, שכיון שנכנס הבשר לבית הבליעה שבאדם — נטמא האדם, ומטמא גם את הבגדים שעליו. וזאת כיון שקרבן העוף נעשה, במקום בשחיטה — במליקה, ומליקה מכשירה לאכילה רק עוף שהוא קרבן, ואילו עוף אחר שנמלק נעשה נבילה, ונבלת עוף טהור מטמאה בבית הבליעה. וכל אלה לא חלה עליהם כלל קדושת קרבן, ולכן מליקתם עושה אותם נבילה, ומטמאים בבית הבליעה.

ר' אליעזר אומר: טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים אבית [בבית] הבליעה, שכן חלה עליהם קדושת קרבן. שהיה ר' אליעזר אומר: כל מקום שנאמר במפורש בתורה זכר ונקבה — אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, שטומטום ואנדרוגינוס אינם נכללים ביניהם, משום שהם ספק, ודבר זה נכון לגבי בהמות, שכן נתפרש בתורה קרבן זכר ונקיבה, אבל עוף, הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה, אלא נאמר סתם תורים ובני יונה, על כן אי [אין] אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם, וכשרים הם. ולענייננו רואים מכאן כי ר' אליעזר סבור שלענין קרבנות אנדרוגינוס אינו נחשב כזכר גמור.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] דבר זה במפורש בברייתא: שר' אליעזר אומר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

A person cannot render forbidden an item that is not his. Since the grain does not belong to him, he cannot render it forbidden. According to Shmuel, the halakha is in accordance with Rabbi Yosei in this case as well.

A dilemma was raised before the Sages: As for a hermaphrodite, what did Shmuel say? It was stated in the name of Rav that the halakha is ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to a hermaphrodite, but no ruling was attributed to Shmuel concerning this case. The Gemara suggests: Come and hear, as Shmuel said to Rav Anan: The baraita is not to be relied upon in the presence of the mishna. This indicates that Shmuel rejects Rabbi Yosei’s opinion as stated in the baraita that a hermaphrodite is considered a creature unto himself.

The Gemara asks further: Concerning grafting, what did Shmuel say? The Gemara suggests: Come and hear, as Shmuel said to Rav Anan that he should teach in accordance with the opinion of the one who said that it is prohibited to plant for thirty-three days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year. Evidently, he ruled on this matter in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and not that of Rabbi Yosei.

The Gemara continues to ask along these lines: With regard to the case of protracted labor, what did Rav say? Does he accept Rabbi Yosei’s opinion, as does Shmuel? No resolution was found for this question, and the Gemara concludes that this dilemma shall stand unresolved.

The Gemara further inquires: With regard to proscription, what did Rav say? Rav Yosef said: Come and hear, as Rav Huna said that Rav said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Abaye said to him: What did you see that led you to rely on that source? Rely on this source; as Rav Adda said that Rav said that the halakha is in fact in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. There is, then, a tradition that Rav accepted Rabbi Yosei’s view. The Gemara responds: When it is stated that the Sages of the school of Rav said a teaching, to whom is it referring? The reference is to Rav Huna. And it was Rav Huna who said that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. It may be presumed, then, that Rav Adda’s version of Rav’s ruling is in error, as preference is given to the report of Rav’s preeminent disciple, Rav Huna.

§ It is taught in the mishna that Rabbi Yehuda says: If a tumtum, whose external sexual organs are indeterminate, was torn open so that his genitals were exposed, and he was found to be a male, he must not perform ḥalitza because he is treated like a eunuch. Rabbi Ami said: What would Rabbi Yehuda do with the tumtum living in the town of Biri, who was placed in a seat for an operation, and the tissue covering his genitals was torn open and he later fathered seven children? Evidently, a tumtum who was torn open is not necessarily sexually impotent. The Gemara answers that Rabbi Yehuda could have said to you: Go and inquire about his children and find out from where they came. He did not believe that they were fathered by this man but rather by someone else.

It is taught in a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A tumtum must not perform ḥalitza, as perhaps he will be torn open and found to be a eunuch by natural causes. The Gemara asks: Why did he formulate his teaching in this manner? Is that to say that every tumtum who is torn open is a male? It is certainly possible for a tumtum to be found to be a female. The Gemara explains: This is what he said: A tumtum must not perform ḥalitza, as perhaps he will be torn open and found to be a female, who certainly cannot perform ḥalitza, and even if he is found to be a male, perhaps he will be found to be a eunuch by natural causes.

The Gemara asks: What is the practical halakhic difference between the opinions of Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei? Rava said: There is a practical difference between them as to whether the ḥalitza performed by a tumtum disqualifies the brothers in a case where there are other brothers in addition to the tumtum. According to Rabbi Yehuda, a tumtum is regarded as definitely sexually impotent, and therefore his ḥalitza is of no consequence. Therefore, if the tumtum went ahead and performed ḥalitza, he has not disqualified the other brothers from performing levirate marriage. According to Rabbi Yosei, however, he is only doubtfully sexually impotent, and therefore he has disqualified the other brothers from performing levirate marriage. And there is also a difference between them as to whether the tumtum must perform ḥalitza where there are no other brothers besides him. According to Rabbi Yehuda he need not do so, whereas according to Rabbi Yosei he must perform ḥalitza owing to his uncertain status.

§ Rav Shmuel bar Yehuda said that Rabbi Abba, brother of Rabbi Yehuda bar Zavdi, said that Rav Yehuda said that Rav said: With regard to a hermaphrodite, one is liable to receive the punishment of stoning on his account for intercourse at two places, whether one penetrated him anally, in the manner of homosexual intercourse, or through his female organ. The Gemara raises an objection against this from the following teaching. Rabbi Eliezer said: If one had intercourse with a hermaphrodite, he is liable to be punished with stoning on his account as if he had relations with a male. In what case is this statement said? It is if he had relations with him through his male organ, i.e., in the manner of homosexual intercourse, but if he engaged in intercourse with him through his female organ, he is exempt.

The Gemara answers that Rav stated his opinion in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in the following baraita: Rabbi Simai says: With regard to a hermaphrodite, one is liable to be punished with stoning on his account for intercourse at two places. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Simai? Rava said: The Sage bar Hamedurei explained the matter to me, based on an allusion to this halakha found in the Bible. The verse states: “And you shall not lie with a male as with a woman [mishkevei isha]” (Leviticus 18:22). The phrase mishkevei isha, referring to lying with a woman, appears in the plural. Now, what male has two manners of lying? You must say that this is referring to a hermaphrodite, and the plural form mishkevei, meaning: Lyings, indicates that there is liability for both manners of intercourse with him.

The Gemara asks: And how do the Rabbis who disagree with Rabbi Simai counter this argument? The Gemara explains: Although he has two manners of lying, it is nevertheless written: “With a male,” indicating that one is liable to be stoned on a hermaphrodite’s account only if he had relations with him in the manner of a male.

The Gemara asks: And the Rabbis, who explain this entire verse as referring to a hermaphrodite, from where do they derive that a man is prohibited from engaging in relations with an ordinary male? The Gemara answers: They derive it from the words “a woman.” The Gemara asks further: And from where do the Rabbis derive that one is liable to be punished for engaging in intercourse with a woman who is forbidden to him even if he engaged in relations in an unnatural manner, i.e., anal intercourse? The Gemara responds: They derive it from the inclusive “and” in “and…with a woman.”

§ Rav Shezvi said that Rav Ḥisda said: Not in all regards did Rabbi Eliezer say that a hermaphrodite is a proper male. As, if you say so, that a hermaphrodite is a proper male in every aspect, then with regard to consecrated animals an animal that is a hermaphrodite should become sacred if one consecrated it.

And from where do we derive that it does not become sacred? As the Sages taught in a baraita: With regard to a bird used for sexual relations with a human being, and one set aside for idolatrous purposes, and one that itself was worshipped as an idol, and one given as payment to a prostitute (see Deuteronomy 23:19), and one that was the price of a dog received in exchange for the sale of a dog (see Deuteronomy 23:19), and similarly, a bird that is a tumtum or a hermaphrodite, if one killed any of these birds by pinching their necks in the manner of an offering rather than by ritual slaughter, the birds render him and the garments he is wearing ritually impure, when the birds are eaten and come into contact with his throat. The reason is that pinching is valid only for sacrificial birds; any other bird that is killed by pinching is deemed an unslaughtered carcass. Since none of these birds are fit to be sacrificed, pinching their necks renders them unslaughtered carcasses, and the unslaughtered carcass of a clean bird imparts ritual impurity when it is eaten and reaches the individual’s throat.

Rabbi Eliezer says: If one pinched the neck of a bird that is a tumtum or a hermaphrodite, it does not render him and the garments he is wearing ritually impure when it is eaten and comes into contact with his throat, as the sanctity of an offering does in fact apply to it. As Rabbi Eliezer would say: Wherever it is explicitly stated in the Torah “male” and “female,” you are to remove a tumtum and a hermaphrodite from among them, as their gender status is in doubt. This is true of animal offerings, with regard to which the Torah uses the terms male and female. In the case of a bird-offering, however, since male and female are not stated with regard to it, but instead the Torah simply mentions turtledoves and young pigeons, you are not to remove a tumtum and a hermaphrodite from among them, as they are fit for the altar. It is evident then that Rabbi Eliezer maintains that a hermaphrodite is not considered a proper male with respect to offerings.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We too learned this explicitly in a baraita that states: Rabbi Eliezer says:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

הא דאמרינן הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר' סימאי אומר כו'. קשיא לי אמאי שבקינהו לר' יוסי ור' שמעון דמתניתין ונקט ר' סימאי דברייתא, דהא אמרינן לעיל (יבמות פב, ב) לר' יוחנן דלר' יוסי ור' שמעון אנדרוגינוס נושא לכתחלה ואקשינן והא מדקתני סיפא ר' אלעזר אומר חייבין עליו סקילה כזכר אלמא תנא קמא מספקא ליה ופריק בין למר ובין למר מפשט פשיטא ליה ואיכא בינייהו סקילה משני מקומות. ויש לומר דאין הכי נמי אלא משום דאינהו לא אמרוה בהדיא, ולריש לקיש אפילו ממקום זכר אינו נסקל לתנא קמא דספוקי מספקא ליה, משום הכי ניחא ליה למינקט ר' סימאי דאמר ליה בהדיה כנ"ל.

ירושלמי (ה"ו) קדש אין חוששין לקדושיו נתקדש חוששין לקדושי נבעל נפסל מן התרומה כנשים. פירוש אם נבעל לפסול מן התרומה. וקשייה ר' ניחא בר סבא ר' יונה בשם רב המנונא אפילו מין במינו בכל שהוא וקשייה אם זכר הוא אין זכר פוסל זכר אם נקבה הוא אין נקבה פוסלת נקבה צד זכרותו של זה פוסלת צד נקבותו של זה. פירש אם אותו אנדרוגינוס פסול מלאכול בתרומה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות תרומות (הט"ז) שאנדרוגינוס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו ואם נבעל לאנדרוגינוס אחר דרך נקובתו פסול.

לא לכל א"ר אלעזר אנדרוגינוס זכר הוא. תמיהא לי מי הזקיקו לר' אלעזר לומר כן דמדחייב רחמנא עלה סקילה כזכר שמע מינה זכר הוא. ויש לומר דכיון דכתיב את זכר וקא סלקא דעתך דר"א דלפוטרו ממקום נקבותו קאתי, מסבר סבר דדלמא לאו זכר ממש הוא, דאם כן ליחייב משני משכבותיו, וכי היכי דחייב נמי באשה משני משכביה. והיינו דאקשינן ורבנן זכר גרידא מנ"ל, כלומר דלרבנן דהיינו ר' אלעזר דלא מחייב אלא ממקום זכר דלמא האי דחייביה רחמנא להאי לאו משום זכר הוא, דאם כן ליחייב משני מקומות, אלא לר' סימאי ניחא דכיון דמחייב משני מקומות שמעינן ודאי דזכר הוא. ומיהו אף לר' אלעזר ספיקא הוי דדלמא הא דחייב עליה רחמנא היינו משום דזכר הוא, אלא דלא חייב עליה אלא ממקום זכר כשאר זכרים דעלמא כנ"ל.
ועדיין צ"ע דהא משמע דלא קדישין ולא מקדישין כלל ואפילו ספיקא לא הוי. ויש לומר דכל היכי דכתב זכר ונקבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס, דזכר ודאי לנו ונקבה ודאית לנו קאמר רחמנא וכדאמרינן בנדה פרק המפלת (נדה כח, ב) גמ' המפלת טומטום ואנדרוגינוס ואמר רב התם טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין חייבין עליהן על ביאת מקדש ואין שורפין עליהן את התרומה כו' שנאמר מזכר עד נקבה תשלחו ודאי זכר ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס, ולגבי ערכין דאין נערכין דמעטינהו רחמנא מדכתיב הזכר ואם נקבה דתניא התם בפרק המפלת (שם) הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה ת"ל הזכר ואם נקבה זכר ודאי ונקבה ודאית.סליק פרק הערל בס"ד

אמר רב הונא אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה מב' מקומות פי' כדין הבא על זכר מתיבי ר' אליעזר אומ' אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר בד"א בזכרות שלו וכו' שלא תאמר חייבי' על ב' מקומות מזכר קאמ' לכ"פ בד"א בזכרות שלו פי' באחוריו אבל בנקבות שלו פטור פי' פטור מדאורית' אבל לוקה מכת מרדות כדכתב הרמב"ם ז"ל:

מ"מ קשה לרב הונא וק"ל מאי מקשה מדר' אליעזר לדרב הונא אמ' רב דהא אמר רב הונא אמר רב כר' יוסי ס"ל וכדאמרי בי רב משמיה דרב ואמרי בי רב היינו רב הונא כדאית' לעיל ור"י ור' אליעזר מיפלג פליגי ואפי' לסברא דר' יוסי דמתני' כדאית' לעיל בהדיא בשמעתי' דר"ל ור"י וכ"ש לסברא דר' יוסי דבריתא וי"ל דכיון דנקיט לה רב הונא סתם ולא קאמר לדברי ר' יוסי משמ' לן דה"ק לכ"ע גזרת הכתוב לחייב עליו משני מקומות דאי זכר מעליא הוא או בריה בפני עצמה או ספקא כדיני דעלמא לענין משכב זכור עשאו הכתוב בב' מקומות כזכר ולקמ' אמרינן מהיכא נפקא לן ולהכי פרכי' ליה מדר' אליעזר ומהדרי' דאיהו דאמ' כר' סימאי דס"ל נמי הכי בדרשא דקרא ור' אליעזר דריש ליה באנפא אחרינא וס"ל דאדרבה לד"ה יש להם לומ' שלא יתחייב עליו אלא במקום זכרותו:

מ"ט דר' סימאי ורבנן כלומר ר' אלעזר סברא דתלמודא דהלכתא כוותיה ומ"ה קרי ליה בלשון חכמים וכן פירש הרמב"ם ז"ל הלכה כר' אליעזר ואעפ"י שהוא פסק הלכה דאנדרוגינוס בריה כר' יוסי הא פרישנא דר' אפילו לדברי האומ' בריה א"ל מגזרת הכתוב וכדבעי' לברור בסמוך:

אעפ"י שיש ב' משכבות את זכר כתי' פרש"י ז"ל וה"ק זכרותו של מי שיש לו ב' משכבות לא תשכב ושיילינן ורבנן דהיינו ר' אליעזר זכר גרידא מנא להו פי' כיון דקרא באנדרוגינוס מיירי וק"ל לר' סימאי נמי באנדרוגינוס מיירי ואמאי לא קא בעי זכר גרידא מ"ל וי"ל דר' סימאי הא דכתיב ואת זכר זכר ממש דריש ליה ושמעי' מיניה לעלמא זכר גריד' אבל לר' אליעזר דריש ליה לשון זכרות כדפרש"י ז"ל הילכך לר' סימאי עקר המקרא בא לחייב על הנקבות ולעשות כזכרות ושפיר משתמע דזכרות גרידא חייב אבל לר' אליעזר שפוטר על הנקבות אדרבה הודיעך הכתו' שלא תתחייב אלא על זכרות מי שיש ב' משכבות כנ"ל:

אשה שלא כדרכה מנ"ל פי' כיון דהאי משכבי דרשי' ליה במשכבי אנדרוגינוס ובעיין בין לר' סימאי בין לר' אלעזר כדפרש"י ז"ל ועיקר נפקא להו מאשה פי' דה"ל למכתב ואת זכר לא תשכב משכבי א"נ תשכב משכבי זכר מאי אשה לרבות ולחייב ב' משכבותיו. ולר' סימאי אנדרוגינוס השוה הכתוב אי נמי לחייב בשתיהן על שתי משכבות זה משום זכר וזה משום אשה אבל לר' אלעזר ה"ק קרא את זכרותו של מי שיש לו ב' משכבות לא תשכב שאם כן אתה מחייב עליו כשם שאתה חייב במשכבי אשה:

לא לכל א"ר אלעזר אנדרוגינוס זכר מעליא הוא שאם אתה אומר במוקדשי' יקדש פי' אם הקדיש למזבח באמת אנדרוגינוס יהא פשוט קדושת הגוף ואלו לר' אלעזר שמעי' דלא קדיש כלל קדושת הגוף אלא בקדושת דמים בלבד שיפדה בלא מום ומותר אחר פדיון בגיזה ועבודה:

ומ"ל דלא קדש וכו' ר' אלעזר אמ' טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאים בגדי' בבית הבליעה פי' דמליקתן כשרה לגמרי ואינה כנבלה לטמא בגדים בבית הבליעה שהיה ר' אליעזר אומר כל מקום שנאמר זכר ונקבה פי' כגון בקרבן בהמ' אתה מוציא טומטו' ואנדרוגינו' מן הכלל. ולא קדשי כלל פרש"י ז"ל דבעי זכר ודאי ונקבה ודאית אבל בקרבן העוף לא הוזכר בו זכר ונקבה פי' לפי' דאתיא כי הא דאמרי' בשלהי פ' המפלת גבי טומטום ואנדרגינוס שראו לובן ואודם שאין חייבי' על ביאת מקדש דכתיב מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי ונקבה ודאית וכדאמרי' נמי דמה"ט אינם כערך איש ולא כערך אשה ויש ברבותי' הצרפתי' ז"ל שהקשו דההו' טעמא א"ל למ"ד שהם בריה או שהם ספק וכגון טומטו' שהוא ספק אבל לר' אליעזר כיון דגבי משכב זכור דיין ליה כזכר מעליא וכדקת' וחייבי' עליו כזכר הא זכר ודאי לכל אדם דאמאי לא גמירי מיניה לעלמא. והנכון בזה דר' אליעזר לא גמר מקרא דלעיל שיהא כזכר מעליא דאדרבה אפשר לומר שאלו היה זכר מעליא חייב היה על משכבותיו כמו האשה על משכבותיה ואפשר הוא שהוא בריה או אפשר שהוא ספקא וכיון דכן אינו קדוש דבעי' זכר ודאי אלינו וכדממעטינן התם טומטום מפני שדידן ספק אלינו לא קדשי' בתרומה ולא מקדישים לעשות תרומה וכן הוא מפורש יפה בפרש"י ז"ל ובהכי סליק לן פרק הערל בס"ד:

א) עוי"ל דשאני כלאים דכתיב בהו שדך לא תזרע כלאים א) דמשמע דבעינן שיהא שלו:

הנרבע. ולא גרסינן הרובע דבעוף איירינן שמטמא בגדים אבית הבליעה ובעוף לא שייך רובע:

שהיה ר' אליעזר אומר כל מקום שנאמר זכר ונקבה אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם פירוש כל מקום דאיכא תרי זכר ממעטינן אנדרוגינוס מיתור דזכר וזה אתה מוציא פירוש אתה ממעט ועוף הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה אי אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם וה"ה נמי אם נאמר בו זכר ולא יהא מיותר. ורבנן דפליגי עליה וממעטי עוף טומטום ואנדרוגינוס ואע"ג דלא כתיב גבי קרבן עוף לא זכר ולא נקבה אלמא סבירא להו דטומטום ואנדרוגינוס בריות נינהו דאי ספיקא נינהו ליקרוב שלא הקפיד הכתוב בין זכר ונקבה:

ב) ועוד נראה לפרש התם פירוש אחר דלעולם לא נפרש כרשב"ם דפי' דס"ל לרשב"ג שהוא בריה אלא ה"ק וסיפא דקאמר טומטום אינו נוטל כלום כרשב"ג דאמר אין קדושה חלה עליו ואע"ג דהוי או זכר או נקבה ואפ"ה לא קדשי אלמא אמרינן דדעת המקדיש כן הוא דאמר אם ילדה הבהמה זכר רוצה לומר זכר ודאי אם ילדה נקבה נקבה ודאית ה"נ אם ילדה זכר יטול מנה זכר מבורר קאמר ונקבה מבוררת קאמר אבל לעולם סבר שפיר רשב"ג דספיקא הוא אבל ודאי זכר לא הוי מדקאמר דאין קדושה חלה עליו משמע שום קדושה (אלא קדושין) [אין בו] דאע"ג דשאר בעלי מומין קדושין לאסור בגיזה ועבודה אף לאחר שנפדו כדאמרינן תזבח ולא גיזה וכו' מ"מ הני כדיקלא בעלמא נינהו ולא חלה עלייהו קדושה כלל:

איבעי' להו באנדרוגינוס מהו [מלא"ש] ת"ש דאמר שמואל ליתא לברייתא מקמא מתניתין פי' דהל' כמתני' דעביד לי' לאנדרוגינוס זכר גמור, ובהרכבה מאי אמר שמואל ת"ל א"ל שמולא לרב ענן תני כמ"ד ג'. וקי"ל כרב באיסורי וא"כ הל' כר"י באנדרוגינוס דהוא ספק ובהרכבה דמקילין לשתי שבתות, קידש דאמר שמולא הל' כר"י מאי היא דתנן המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חברו ה"ז קידש וחייב באחריותו, ר"י ור"ש אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו'. איבעי' להו בקודש מאי א"ר. ת"ש דאר"ה א"ר אין הל' כר"י. וקיי"ל הל' כרב באיסורי הלכך קידש וחייב באחריותו עין בהל' בס' המכריע שם פסקה הל' כר' יוסי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו

גמרא ולחלוץ שלא במקום אחין כו' למאי דקאמרינן הכא דאפילו שלא במקום אחין לא בעיא חליצה לרבי יהודה דסריס ודאי הוא פרש"י במתני' שכתב אהא דקאר"י טומטום כו' לא יחלוץ אם יש אח אחר עכ"ל אינו מדוקדק דהא אפילו באין לו אחין לא בעי חליצה ויש ליישב דלישנא דלא יחלוץ דקאר"י במתני' משמע ליה דביש לו אחין קמיירי ואשמועינן איסורא דלא יחלוץ דלא נפטרה בחליצתו דאי הוה מיירי ר' יהודה באין לו אחין *ולא שמעינן היתירא דלא בעי חליצה מיניה הל"ל לא חולץ כדקתני במתני' דלעיל גבי סריס וההוא לישנא גופיה דלא יחלוץ ר' יוסי בר יהודה קאמר ליה בברייתא דהיינו ע"כ ביש לו אחין ומיהו ע"כ דר' יהודה אית ליה דכסריס ודאי הוא ובאין לו אחין נמי לא בעי חליצה מניה מדלא קאמר שמא יקרע וימצא סריס כדקאמר ר' יוסי בר יהודה בברייתא:

תוס' בד"ה לא לכל אר"א כו' וסיפא רשב"ג היא דתניא כו' אבל קדשים בעינן שלא יהא בו ספיקא כו' ולהביא הברייתא שאין להוכיח ממנו כו' עכ"ל פי' לדבריהם לגירסת הראב"ן מגא"ש דגרס דתניא ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהן לא מיירי כלל באומר אם הולד זכר עולה ואם נקבה שלמים אלא גבי בכור לחוד מיתני' דאין קדושת בכור חל עליהן דאל"כ לא ה"ל לישתוק מלמייתי כל הברייתא אי משתעי באומר אם זכר עולה כו' והשתא מקשה דלמא בבכור דהיינו קדשים בעינן שלא יהא בו נקבות דזכר ודאי בעינן אבל לגירסת רבינו שמואל דגרס דתנן והיא משנה בפרק כיצד מערימין בתמורה דמיירי באומר אם זכר עולה ואם נקבה שלמים ולא מייתי תלמודא אלא סיפא דארשב"ג שפיר מוכח מינה דבריה הוה דהא בקדושת פה קמיירי וה"ל לחול עליה מיהת קדושת דמים כדיקלא בעלמא אי הוה ספיקא והתוס' דחו גירסת ראב"ן דגרס דתניא וגבי בכור לחוד מיתני' דלמה הניח רבא המשנה והביא הברייתא שאין להוכיח ממנה דבריה הוה כמו שהקשה הר"ש בחור דלמא בקדשים שאני דבעינן זכר ודאי בבכור שלא יהא בו נקבות כלל ומהרש"ל פירש דברי התוס' שכתבו שאין להוכיח ממנו בע"א ולא ידעתי כוונתו ואין להאריך:

תד"ה אמרי בי רב כו' וק"ק דבפ' המזבח מקדש אמרינן אמרי בי רב מ"ט דרב חסדא כו' עכ"ל לפי' ר"ת הקושיא בפשיטות ולפי' הקונטרס נמי קשה כיון דע"כ אמרי בי רב היינו רב המנונא סבא כמ"ש התוס' לעיל הכא א"א לומר כן דאיך יתכן שהוא יפרש דברי רב חסדא שהרי הוא גדול מרב הונא ואם אמרי בי רב דהכא רב הונא תקשה כמו שהיקשו אימא שבא רב הונא לפרש דברי רב חסדא ודו"ק:

ד"ה מטמאין בגדים כו' והתם נמי מפרש דכל שפסולו בקודש אין מטמאין וכו' עכ"ל ר"ל דבטריפה איכא פלוגתא והיינו בנמצאו שנטרפה קודם שנתקדש דבכל הנהו נמי דתני נרבע ונעבד כו' מפרש דכל שפסולו בקידש אין מטמא כו' ומהרש"ל האריך לפרש דבריהם בדרך רחוק ואין לי להאריך:

רש"י בד"ה ורבנן כו' אנדרוגינוס הס"ד:

בד"ה שלא כדרכה מנא לן בין למר בין למר לביאה כו' כצ"ל:

בד"ה מוקצה כו' לע"ז הס"ד:

תוס' בד"ה אמרי בי רב כו' אמר רב המנונא אמרי בי רב כו'. נ"ב ואמרי בי רב הוא בני ישיבה של רב ואינו רב הונא כלל אלא כשתמצא אמרי בי רב לחודא שהוא רב הונא מבני ישיבתו של רב ודו"ק היטב:

בד"ה לא לכל כו' דגרסינן התם דתנן כדגריס כו' כצ"ל. ונ"ב פי' והיא משנה במס' תמורה ואיירי בבכור שמערימין עליו ואמר אם זכר יהא עולה ואם נקבה שלמים כו' כמו שפי' בפנים ודו"ק:

בא"ד שאין להוכיח ממנו. נ"ב פי' אי איירי בבכור או לא. (עיין במהרש"א):

בד"ה מטמאין כו' ור"י בזבחים בפ' חטאת העוף כו' כצ"ל:

בא"ד והתם נמי מפרש כו'. נ"ב פי' במשנה דלעיל מניה קתני הכי כל שפסולו בקדש כו' ופי' רש"י שבאתה לעזרה בהכשר ונפסלה עכ"ל א"כ משמע להדיא שטריפה אינה בכלל זה שהרי לא באתה בהכשר לעזרה ולא ממעטינן אלא מלק בשמאל או בלילה או שחט קדשים בחוץ וחולין בפנים שאינם מטמאין בבית הבליעה אבל מלק בסכין או מלק קדשים בחוץ וחולין בפנים או מלק תורים ובני יונים שלא הגיעו זמנן או נסמת עינה ונקטעה רגלה מטמאין בבית הבליעה שלא באתה בהכשר כלל לעזרה דהוי כמליקת חולין כדאיתא להדיא במתני' וגם הרמב"ם פירש במשנה שהפסול תלוי בקדש כלומר במעלת הקדש כו' וא"כ ג"כ טריפה אינה בכלל ואפילו לפי מה שפירשו התוס' כל שפסולו בקדש פי' אע"פ שפסול מ"מ תמצא לו הכשר במקום אחר בקדש ואם כן טריפה נמי תמצא הכשרו בקדש כגון מליקה שהיא טריפה וכשרה בקדש הלא התוס' גופייהו מחלקים דלא שייך לומר כן שהרי מצותה בכך אי נמי לא ילפינן טריפה ממליקה שטריפה פסולה קודם שחיטה ממליקה שאינה אלא בשחיטה גופה ועוד הלא אותה משנה מסתמא ככ"ע אתי ולא כר"מ לחודיה דפליגי עליה רבי יהודה ור' יוסי ואמרו מטמאין וכן הלכה על כן נ"ל לפרש דה"ק בשלמא טריפה לא קחשיב דפליגי ביה אבל הא קשיא למה לא קחשיב הכא מלק בסכין וכה"ג שמטמאין בבית הבליעה לכ"ע כדפריך ומשני דאותם הפסולים הנאמרים במשנה דהתם אינם דומין לפסולין דחשיב הכא שתלויין כולם במה שאינם ראוים כלל אבל התם רובן ראוין רק שפוסל אותם בעצמו כגון שמלק בסכין וכה"ג והעיקר שבא לחדש התם ההפרש שיש בין פסולו בקדש לאין פסולו בקדש וק"ל:

גמרא לפסול במקום אחים ולחלוץ שלא במ"א א"ב. אם מיירי קודם שנקרע כפשטי' קשה דהא ה"ל ס"ס ספק נקבה ואת"ל זכר שמא ימצא סריס. ודעת הרמ"א ביו"ד סי' ק"י ס"ט דאפי' במקום דאיכא לברורי שרי. וי"ל דהכא גרע טפי דחיישינן שמא לאחר שייבם האח האחר או תנשא לשוק בלא חליצה יקרע וימצא זכר שאינו סריס ונמצא דעבידי איסור למפרע:

שם אמר ר' שמעון כו' אר"י א"ר כו'. לעיל בתד"ה הלכה מוכח שהיה גירסתם רב הונא:

רש"י ד"ה הרובע ל״ג שא"ל עוף. נ"ב הראוי למזבח (ועיקר דברי רש"י מפורש בגמ׳ דזבחים פ"ה ב'):

תד"ה אמרי כו׳ תרי רב המנונא הוו. נ"ב וכן רב הונא טובא הוו:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה. בתוספות בדף זה ע"א ד"ה הלכה כר"י וכן בראשונים הגי' כאן אמר רב הונא אמר רב:

שם לא לכל אמר ר' אליעזר אנדרוגינוס. עי' נדה כח ע"ב תד"ה אמר עולא:

אמרי בי רב. דאמור לעיל הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה דקמיבעיא לו אליבייהו קידוש מאי: מנו רב הונא. בפ''ק דסנהדרין (דף יז:): ורב הונא הא קאמר אין הלכה. אע''ג דמשנינן התם אמרי בי רב רב המנונא היינו היכא דאמר רב הונא דאמרי בי רב דמוכחא מילתא דאאינש אחרינא קאמר אבל היכא דאיתמר סתמא ודאי הוי רב הונא: טומטום דבירי. שהיה באותו מקום ואוליד ז' בנים אלמא לאו סריס הוא: מאין הם. אשתו זינתה: אטו כל דמקרע זכר משתכח. דלא מספקא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה בנקבה אלא לסריס הוא דחייש ודינו כסריס דלא חולץ ולא מייבם: ה''ק שמא יקרע וימצא נקבה ואפילו נמצא זכר שמא ימצא סריס חמה: מאי בינייהו. מאי איכא בין ר' יוסי ברבי יהודה לאבוה: לפסול במקום אחין. אם יש אחין שלימים עמו וחלץ לה טומטום לרבי יהודה דאמר שהוא כסריס מחזיק ליה בסריס ודאי ולא פסלה על האחין ומתייבמת ולר' יוסי שמא קתני ספיקא הוא ופסלה על האחין דלמא לאו סריס הוה וחליצה היא: ולחלוץ שלא במקום אחין. אם אין שם אח אלא הוא לרבי יהודה לא בעיא חליצה מיניה לרבי יוסי ברבי יהודה בעיא חליצה מספק: זה אנדרוגינוס. ועל שני משכבות הזהיר הכתוב: ואת זכר כתיב. וה''ק את זכרותו של מי שיש בו שני משכבות לא תשכב: ורבנן זכר גרידא מנא להו. בשלמא לר' סימאי ואת זכר כל זכרים במשמע משכבי לרבות משכב שני של אנדרוגינוס אלא לרבנן דמיבעי להו זכר למעוטי נקבות דאנדרוגינוס זכר גרידא מנא להו: שלא כדרכה מנא להו. בין למר בין למר דהויא ביאה לענין עונשין של עריות הואיל ומפקי להאי משכבי לאנדרוגינוס: במוקדשים יקדש. ליקרב: הרובע ל''ג שאין לך עוף רובע אשה: הנרבע והמוקצה כו'. במלוקין דקדשים קמיירי: מטמאין בגדים כו'. כדין נבלת עוף טהור דכיון דאין ראויין להקרבה כדתניא מן הבהמה להוציא רובע ונרבע כו' בתמורה בפ' בתרא (דף כח.) ומליקתו נבלה: מוקצה. שהקצהו ויחדו לתקרובת עבודת כוכבים: נעבד. שהשתחוה לו ועשאו עבודת כוכבים: נבלת עוף טהור אין לה טומאה אלא בבית הבליעה כדכתיב (ויקרא כב) לא יאכל לטמאה בה: אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהן. כדדרשינן (נדה דף כח:) זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס אלמא לרבי אליעזר לא קדשי:
אין אדם אוסר דבר שאין שלו. וא''ת ומ''ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר ואר''י דבדבר התלוי במחשבה הוא דאמר הכי כגון משתחוה לבהמת חברו דספ''ב דחולין (דף מ. ושם) דאפי' עשה בה מעשה כגון ששחטה איכא למ''ד דלא אסרה ואיסור כלאים נמי תלוי במחשבה כדאמר במס' כלאים (פ''ה מ''ו) גבי הרואה ירק כשאגיע אלקטנו אפילו הוסיף מאתים מותר לכשאחזור אלקטנו אסור ומטעם זה מפרש ר''ת דנקט בהגוזל (ב''ק דף ק: ושם) נתייאש הימנה ולא גדרה דוקא נתייאש אבל לא נתייאש שהיה עוסק בגדר ולא הספיק לגדור עד שהוסיף מאתים לא קידש: אמרי בי רב מנו רב הונא. פירש בקונטרס אע''ג דמשנינן בספ''ק דסנהדרין (דף יז: ושם) אמרי בי רב רב המנונא היינו היכא דאמר רב הונא אמרי בי רב דמוכחא מילתא דלאו רב הונא הוא אבל סתמא הוא רב הונא אע''ג דרב המנונא תלמיד חבר דרב חסדא הוה ורב חסדא תלמיד חבר דרב הונא כדמוכח בריש הדר (עירובין דף סב: ושם) ולא יתכן שיאמר רב הונא משמיה דרב המנונא שהיה תלמידו ע''כ תרי רב המנונא הוו דאשכחן רב המנונא שהיה תלמיד של רב כדאמר בהגוזל קמא (ב''ק דף קו.) מכדי רב המנונא תלמידיה דרב הוה ובפ' חלון (עירובין עז:) גבי סולם המצרי לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב ובכיצד מעברין (שם דף נד.) א''ל רב לרב המנונא ברי מדאית לך אוטיב לך וקשה לר''ת על פירוש הקונטרס דאם כן כי פריך התם אמאי דאמר שלחו מתם רבי יוסי בר חנינא מחכו עלה במערבא ר' אלעזר והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא ומשני אלא איפוך מאי דוחקיה לאפוכי תרוייהו לימא היכא דמוכח הוי רבי אלעזר אבל סתמא הוי רבי יוסי בר חנינא ולעולם מחכו עלה רבי אלעזר ועוד דכיון דקאמר התם אלא רב המנונא משמע דהדר ביה לגמרי דה''ל למימר היכא דמוכחא שאני ורבינו תם מפרש אלא רב המנונא פי' בכל מקום שתמצא רב הונא אמרי בי רב לא תימא רב הונא אלא אימא אמר רב המנונא אמרי בי רב והא דאשכחן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נז.) דפליגי אמרי בי רב ארב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב דלמא הא דידיה והא דרביה וק''ק דבפ' המזבח מקדש (זבחים פז.) אמר אמרי בי רב מ''ט דרב חסדא ורב הונא רבו של רב חסדא היה ותימה הוא שבא לפרש את דבריו: שמא יקרע ונמצא נקבה. פי' ר''ח וכן גרס בבכורות בפרק על. אלו מומין (דף מב:) שמא יקרע וימצא נקבה ואם ימצא זכר שמא ימצא סריס ותימה לר''י מנא ליה הא דלמא ה''ק שמא ימצא נקבה ואם ימצא זכר ודאי ימצא סריס כרבי יהודה דמתני' וי''ל דהא לא מצינא למימר דא''כ מאי נפקא מינה במאי דקאמר בין כך ובין כך אין ראוי כלל ליבם וה''ל למימר טומטום הרי הוא כסריס: לא לכל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס זכר הוא שאם אתה אומר כן במוקדשים יקדש. שאל הר' שמואל בחור מר''י דבפרק מי שמת (ב''ב דף קמ:) קאמר רבא לעולם דוחין אותו ויש לו וסיפא רשב''ג היא דתניא ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב''ג אומר אין קדושה חלה עליהן היכי מדמי קדשים לשאר דוכתי דלמא בעלמא סבר דספיקא הוא אבל קדשים בעינן שלא יהא בו ספיקא כדקאמר רבי אליעזר הכא וזכר מפורסם ונקבה מפורסמת למעוטי טומטום והשיב ר''י דגרס התם דתנן כדגריס רבינו שמואל ומייתי ראיה דבריה הוי דאי ספיקא הוי ליקדוש קדושת פה אע''פ שנתמעט מהקרבה דלא יהא אלא דיקלא בעלמא אלא ודאי לא הוי לא זכר ולא נקבה ולכך לא חלה עליו קדושת פה שאמר אם זכר עולה אם נקבה של זבחי שלמים ול''ג דתניא כמו שגורס הר''א בן מאגש ואומר דתניא גבי בכור דלא היה לו לרבא להניח המשנה ולהביא הברייתא שאין להוכיח ממנה ואין להאריך: מטמאין בגדים אבית הבליעה. טריפה לא חשיב הכא דפליגי בה ר''מ ורבי יהודה ורבי יוסי בזבחים בפרק חטאת העוף (דף סט:) במולק ונמצא טרפה אם היא מטמאה בגדים והתם נמי מפרש דכל שפסולו בקדש אין מטמא בגדים: רבי אליעזר אומר טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים. מצי למימר דה''ה דכשרים להקרבה כדקאמר דאין אתה יכול להוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם אלא איידי דנקט ת''ק מטמאין נקט נמי איהו אין מטמאין או שמא מדרבנן אסורים להקרבה:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד