יבמות עז ע"ב

יבמות עז ע"ב - Steinsaltz

as Rabbi Zakkai taught the following baraita before Rabbi Yoḥanan: That which is stated with regard to a High Priest: “But a virgin of his own people shall he take to wife” (Leviticus 21:14), comes to include an established female convert, one who was a convert from birth, i.e., who was born to a father and mother who converted after their marriage but prior to her birth, and this indicates that she is fit to marry into the priesthood. And Rabbi Yoḥanan said to him: I teach that the words “his own people” and the more inclusive phrase “of his own people” come to include a virgin who comes from two peoples, from a union of converts hailing from two different peoples, and you say only an established female convert and no more?

The Gemara asks: What are these two peoples? If we say this is referring to an Ammonite man who married an Ammonite woman, and what is the meaning of “from two peoples,” that they are legally considered like two separate peoples, as their males are prohibited from entering into the congregation, whereas their females are permitted to do so, there is a difficulty. In that case, this is the same as an established female convert, as the daughter of such a union is a proper convert in all regards. Rather, it must refer to an Ammonite man who married the daughter of a Jew, as they belong to two separate peoples.

And there are those who say an alternative version of this discussion. Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Zakkai: I teach that the words “his own people” and the more inclusive phrase “from his own people” come to include a virgin who comes from two peoples, i.e., whose mother was Jewish from birth and whose father was a convert, and that convert is from a people that itself consists of two peoples, i.e., an Ammonite or a Moabite, who hail from peoples whose males are prohibited from entering into the congregation, while it is permitted for their females to do so, and you say only an established female convert and no more?

The Gemara asks: And according to this second version, from where does Rabbi Yoḥanan derive that the daughter of a second-generation Egyptian convert who had entered into a forbidden marriage with a woman of Jewish birth is fit to marry into the priesthood, as with respect to Egyptian converts, there is no difference between males and females? And if you would say that he derives this from the case of an Ammonite convert who married the daughter of a Jew, the following difficulty arises: What comparison can be made to an Ammonite convert who married the daughter of a Jew and had a daughter, who is permitted to enter the congregation although she is an Ammonite, as female Ammonite converts are entirely permitted? Perhaps for this reason it is permitted for the daughter to marry into the priesthood as well. Can one say the same with regard to the daughter of a second-generation Egyptian convert who had entered into a forbidden marriage with a woman of Jewish birth, when it is prohibited for female Egyptian converts, like their male counterparts, to enter into the congregation until the third generation?

The Gemara responds: Let the case of a second-generation male Egyptian convert who married a second-generation female Egyptian convert prove that this is not relevant, as it is permitted for their daughter, a third-generation Egyptian convert, to enter the congregation, even though she belongs to the Egyptian people, whose female converts are prohibited in the same manner as their male converts.

The Gemara refutes this proof: What comparison can be made to a second-generation male Egyptian convert who married a second-generation female Egyptian convert, seeing that his intercourse does not involve a transgression, as it is permitted for him to marry her? Can one say the same with regard to a second-generation Egyptian convert who entered into a forbidden marriage with the daughter of a Jew?

This leads back to the first proof: Let an Ammonite man who married the daughter of a Jew prove that this is not irrelevant, as they too entered into a forbidden union, and yet it is permitted for the daughter of that marriage to marry into the priesthood. And the derivation has reverted to its starting point, and the discussion can go back and forth. The two cases differ in their particular aspects, but their common denominator is that it is permitted for the daughter to marry into the priesthood. So too, it is permitted for the daughter of a second-generation Egyptian convert who married a woman who was born Jewish to marry into the priesthood.

Rav Yosef said: This is what I heard Rav Yehuda say in his lecture about the phrases “his own people” and “from his own people,” and at the time I did not know what he was saying. Now I understand that he was saying that it is permitted for the daughter of an Ammonite convert who married a Jewish woman to marry into the priesthood, as taught by Rabbi Yoḥanan.

When Rav Shmuel bar Yehuda came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Zakkai taught before Rabbi Yoḥanan as follows: An Ammonite woman is fit, her son from an Ammonite is unfit, and her daughter from an Ammonite is fit. In what case is this statement said? It is said with regard to an Ammonite man and an Ammonite woman who converted, but her daughter from an Ammonite who did not convert is unfit.

Rabbi Yoḥanan said to him: Go out and teach it outside, i.e., this baraita is not in accordance with the accepted halakha, and therefore it should not be made part of the regular learning in the study hall. What you said, that an Ammonite woman is fit, is well known and need not be taught because it is just another way of saying that a male Ammonite is barred from entering the congregation but not a female Ammonite. As for the teaching that her son from an Ammonite is unfit, this too is unnecessary, as he is an Ammonite.

But that which you said: Her daughter from an Ammonite is fit, with regard to what issue did you teach this? If we say that she is fit to enter into the congregation, this too is redundant: Now that it was taught that even her mother is fit to enter the congregation, is it necessary to say that she herself, the daughter, is fit to do so? Rather, you must mean to say that she is fit to marry into the priesthood.

The baraita continues: In what case is this statement said? It is said with regard to an Ammonite man and an Ammonite woman who converted, but her daughter from an Ammonite man is unfit. What is meant here by her daughter from an Ammonite? If we say it means an Ammonite man who married an Ammonite woman, and they converted prior to the birth of their daughter, this is an established female convert, who was previously declared fit to marry into the priesthood. Rather, it must mean an Ammonite convert who unlawfully married the daughter of a Jew, and according to what is stated here, their daughter is unfit to marry a priest. Rabbi Yoḥanan, however, ruled that such a woman is fit, and therefore he said to Rabbi Zakkai: Go out and teach it outside, as this baraita is unreliable.

It is taught in the mishna that Egyptian and Edomite converts are prohibited from entering into the congregation only for three generations, both males and females, while Rabbi Shimon permits females immediately based on the following a fortiori inference. If regarding Ammonites and Moabites, where the Torah prohibited the males with an eternal prohibition, it permitted the females immediately, then regarding Egyptians and Edomites, where it prohibited the males for only three generations, the females should certainly be permitted immediately. Rabbi Shimon’s colleagues informed him that there is a refutation of his argument. The Gemara asks: What is this refutation mentioned by the mishna?

Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: It is because it may be said that those with whom relations are forbidden, i.e., incestuous relationships, prove that the above-mentioned factor is irrelevant, as the Torah prohibits them only for up to three generations, i.e., up to his granddaughter, and yet it prohibits both males and females, i.e., the daughter of his son and the daughter of his daughter.

The Gemara rejects this proof: What comparison can be made to those with whom relations are forbidden, which involve stringent prohibitions, as they entail the punishment of karet? The Gemara answers: Let the prohibition with regard to a mamzer prove that this is not relevant, as its violation does not involve the punishment of karet and yet it applies equally to males and females.

The Gemara rejects this argument: What comparison can be made to a mamzer, seeing that he is governed by the stringency that he is forever unfit to enter into the congregation for all generations? The Gemara counters: Let those with whom relations are forbidden prove that this is not relevant, as the Torah prohibits them only for up to three generations. And the derivation has reverted to its starting point, and the discussion can go back and forth.

However, the halakha with regard to an Egyptian can be derived from a combination of the two sources. The aspect of this case, that of incestuous relationships, is not like the aspect of that case, that of a mamzer, and the aspect of that case is not like the aspect of this case; their common denominator is that their prohibition applies to both males and females. I will also bring the additional halakha of a male Egyptian convert and a female Egyptian convert that they are forbidden, both males and females.

The Gemara objects: What is unique about the common denominator between the cases of incestuous relationships and a mamzer that prevents utilizing it as a paradigm for other cases? Both include an aspect of karet, either with respect to the act of incestuous intercourse itself or with respect to the conception of the mamzer, as a mamzer is the offspring of a union punishable by karet. However, the prohibition concerning an Egyptian, which does not include an aspect of karet, may apply only to males, but not females.

And the Rabbis, who reject Rabbi Shimon’s proof, derive the prohibition applying to female Egyptians from the halakha governing a ḥalal, one rendered unfit for the priesthood. A ḥalal is the child of a union for which the parties involved are liable to receive punishment for the transgression of a positive mitzva, e.g., the child of a High Priest and a woman who was not a virgin when he married her, and this status applies to males and females alike. And this is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who ruled that the child of such a relationship is a ḥalal.

The Gemara asks: And what did Rabbi Shimon mean when he responded: Not so? The Gemara explains that this is what he said to them: According to my own opinion, I do not hold in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, and therefore your refutation is not valid for me. But even according to you, who do maintain in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, I am nevertheless stating a halakha handed down to me by my teachers that female Egyptians and Edomites are permitted.

It is taught in a baraita that Rabbi Shimon said to them: I am stating a traditional halakha, and furthermore a verse supports me, as the verse with regard to Edomites and Egyptians states: “The sons of the third generation that are born to them may enter to them, the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:9), teaching that the prohibition applies to their sons, but not to their daughters.

The Sages taught a baraita that further clarifies the matter: The prohibition with regard to Egyptians and Edomites applies only to their sons, but not to their daughters; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda said: The verse states: “The sons of the third generation that are born to them may enter to them, the congregation of the Lord,” and the phrase “born to them” indicates that the verse made their prohibition dependent on birth, with regard to which there is no difference between males and females.

Rabbi Yoḥanan says: Had Rabbi Yehuda not said that the verse made their prohibition dependent on birth, so that females are also included in the prohibition, he would not have found his hands and feet in the study hall, i.e., he would have been caught in a self-contradiction. Why? Since the Master said that according to Rabbi Yehuda a congregation of converts is also called a congregation of the Lord,

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עז - ב

דתני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן: כתיב גבי כהן גדול: כי אם בתולה "מעמיו" יקח אשה

להביא גיורת מכנה [מלשון "כן", "מכון"]! כלומר זאת שאביה ואמה הם "מעם אחד", ^[1] כגון עמוני שנשא עמונית, והבת נולדה בקדושה, ^[2] שהיא כשירה לכהונה. ^[3]

אבל כשאינה באה מעם אחד, וכגון שנשא גר עמוני את בת ישראל, הואיל והיא אסורה לו וביאתו בעבירה - בתו פסולה לכהונה.

ואמר ליה רבי יוחנן לרבי זכאי: אני שונה: "עמיו" "מעמיו".

כלומר: הואיל ולא אמר הכתוב "בתולת עמיו יקח אשה", אלא אמר: בתולה "מעמיו" יקח אשה, הרי משמע: אפילו בתולה שמקצתה היא מעמיו [מישראל] ומקצתה מעם אחר -

להביא בתולה הבאה משני עממין, שאף היא כשירה לכהונה [ומפרש לה ואזיל].

ואילו את אמרת: גיורת מכנה בלבד כשרה, ותו לא!?

ומבארת הגמרא: מאי, למה התכוון רבי יוחנן באומרו "להביא בתולה הבאה משני עממין"?

אילימא לגר עמוני שנשא גיורת עמונית, ומאי "משני עממין", עם שיש בו שני עממין דהיינו עמון, דזכרים שבעם זה אסורים, ונקבות שבעם זה מותרות, וקרויים הזכרים והנקבות שני עממין. ^[4]

אי אפשר לומר כן.

דהא היינו "גיורת מכנה", שאף רבי זכאי התירה, ומה בא רבי יוחנן להוסיף עליו? אלא בהכרח, שגר עמוני שנשא בת ישראל אמר רבי יוחנן להתיר, ומביא מהפסוק שבתו הבאה משני עממין, גר עמוני וישראלית הרי היא מותרת לכהונה.

ומוכח שכוונתו של רבי יוחנן היא לומר שגר עמוני הבא על בת ישראל, בתו כשרה לכהונה. ^[5]

ואיכא דאמרי שאין צורך להוכיח שכך אמר רבי יוחנן, אלא במפורש אמר ליה רבי יוחנן לרבי זכאי:

אני שונה "עמיו" "מעמיו" - להביא בתולה הבאה משני עממין, דהיינו מישראלית וגר שהיא כשרה לכהונה.

אלא שלפי האיכא דאמרי, מוסיף רבי יוחנן בדבריו נקודה משמעותית:

ואותו גר, בא מעם שיש בו שני עממין, ^[6] עמוני או מואבי, שהזכרים אסורים מהעם הזה והנקבות ממנו מותרות.

ואילו את, רבי זכאי אמרת שרק מי שהיא "גיורת מכנה" כשרה לכהונה, ותו לא!

ומעתה, שואלת הגמרא:

ולהך לישנא בתרא, לפי הלשון של האיכא דאמרי, שלפיו אומר רבי יוחנן במפורש שאין הכתוב מרבה אלא גר עמוני הבא על בת ישראל, שהוא גר הבא מעם שיש בו שני עממין - אחד מותר [הנקבות] ואחד אסור הזכרים.

אבל גר מצרי, שאף הנקבות שלו אסורות, לא שמענו ממקרא זה!

אם כן, בת מצרי שני, ^[7] שנשא בת ישראל, וביאתו בעבירה, דכשירה היא לכהונה וכמו שאמר רבי יוחנן במפורש בעמוד הקודם - מנא ליה לרבי יוחנן שהיא כשרה, כיון שאינה נכללת בהיתר "מעמיו"? ^[8]

וכי תימא: דיליף מצרי שנשא בת ישראל מגר עמוני שנשא בת ישראל, מה זו כשירה אף שביאתו בעבירה, אף אני אביא גר מצרי שביאתו בעבירה ובתו כשירה לכהונה.

הרי יש לפרוך: מה לגר עמוני שנשא בת ישראל, שכן הקיל הכתוב בעמון, שנקבות שלהם מותרות, ולכן הקיל בהם גם להתיר את בתו לכהונה.

תאמר במצרי, שהחמיר בהם הכתוב לאסור אף את הנקבות. ואם כן, מנין לך שאף בגר מצרי שבא על בת ישראל בעבירה, בכל זאת הכשיר הכתוב את בתו לכהונה?

ומשנינן: מצרי שני שנשא מצרית שניה, ^[9] שנקבותיהם אסורות, ויש בהם צד חמור שהרי אסורים כולם לבוא בקהל, יוכיח: מה בתם מותרת לכהונה, אף בת מצרי שנשא בת ישראל מותרת לכהונה.

ודחינן: מה למצרי שני שנשא מצרית שניה, שכן אין ביאתו בעבירה, ואין בהם אלא צד חמור שהם אינם ראויים לבוא בקהל, תאמר במצרי שנשא בת ישראל, שביאתו בעבירה, ומנין לך שבתו כשירה לכהונה?

ומשנינן: עמוני שנשא בת ישראל, שביאתו בעבירה, והתיר הכתוב ["בעמיו"] את בתם, יוכיח. ואף אני אביא מצרי שנשא בת ישראל, שבתו כשירה לכהונה, אף שביאתו בעבירה.

וחזר הדין, לא ראי זה [עמוני שנשא בת ישראל] כראי זה [מצרי שני שנשא מצרית שניה] ולא ראי זה כראי זה.

הצד השוה שבהן: אף שאינם ברוב קהל, מכל מקום הבת כשירה לכהונה.

אף אני אביא מצרי שנשא בת ישראל, שאינו ברוב קהל, ומכל מקום בתו כשירה לכהונה.

אמר רב יוסף: היינו דשמענא ליה לרב יהודה, דאמר: "עמיו - מעמיו", ולא ידענא מאי קאמר [זה הוא ששמעתי לרב יהודה לדרוש "עמיו" "מעמיו", ולא הייתי יודע מה הוא דורש בו]. ועכשיו אני יודע, שבא להתיר בת עמוני שנשא בת ישראל.

כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר: הכי תנא רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן:

אשה עמונית - הרי היא כשירה.

בנה מעמוני - פסול. וכפי שיתבאר.

ובתה מעמוני - כשירה.

במה דברים אמורים: בעמוני ועמונית שנתגיירו.

אבל בתה מעמוני - פסול [וכל ביאור הברייתא מתבאר בהמשך הסוגיא].

אמר ליה רבי יוחנן לרבי זכאי: פוק תני לברא [צא ושנה ברייתא שהבאת, בחוץ], כלומר: ברייתא זו אינה, שהרי:

הניחא מאי דאמרת אשה גיורת עמונית הרי היא כשירה, כי: עמוני ולא עמונית.

וכן מה שאמרת: בנה - של הגיורת העמונית - מגר עמוני הרי הוא פסול, נמי ניחא, דהא "עמוני" הוא הבן, מכח אביו.

אבל זה קשה על דבריך:

כי בתחילה אתה שונה: ובתה של הגיורת העמונית מגר עמוני הרי היא כשירה.

ויש להבין: למאי היא כשירה?

אילימא להכשיר את בתה לבוא בקהל - הרי אין צורך לומר זאת,

כי השתא, אפילו אמה של הבת הזאת, שהיא עמונית שלא נולדה בקדושה, הרי משנתגיירה היא כשירה לבוא בקהל - היא - בתה, שנולדה בקדושה - מיבעיא!? וכי צריך אתה לומר שהיא כשירה!?

אלא ודאי שלענין כשרות לכהונה אתה שונה: בת עמונית שנישאת לעמוני כשירה.

וכיון שכן, יקשה מה שאתה שונה בהמשך הברייתא:

במה דברים אמורים בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני פסולה

מאי "בתה מעמוני" שאתה שונה: פסולה היא לכהונה?

אילימא בת גר עמוני שנשא גיורת עמונית.

והרי היינו "גיורת מִכָּנָה" -

שאתה עצמך הכשרת אותה לכהונה. שהרי שנית "ובתה מעמוני כשירה", וכבר נתבאר, שכונתך לומר שהיא כשירה לכהונה!

אלא ודאי, בת גר עמוני שנשא בת ישראל, אותה אתה פוסל לכהונה, כיון שביאתו בעבירה.

ולכן, אמר ליה, רבי יוחנן: פוק תני לברא, צא ושנה משנתך בחוץ, שהיא אינה נכונה, כיון שאף זו כשירה לכהונה, שהרי אני שונה "עמיו - מעמיו".

שנינו במשנה: מצרי ואדומי אינן אסורין אלא עד שלשה דורות. אחד זכרים ואחד נקבות. רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.

אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים, ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם, התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלושה דורות, אינו דין שנתיר את הנקבות מיד.

אמרו לו: אם הלכה נקבל, ואם לדין יש תשובה; אמר להם: לא כי, הלכה אני אומר:

ומפרשינן: מאי תשובה יש לקל וחומר שלמד רבי שמעון מעמוני ומואבי, שאף נקבותיהן של מצרים מותרות?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:

משום דאיכא למימר: עריות יוכיחו, כלומר: איסור הבת ובת הבן או בת הבת, שלא אסר בהן הכתוב אלא עד שלשה דורות [בתו, ובת בתו או בנו], ואסר הכתוב אחד זכרים ואחד נקבות.

שהרי אסר את בת בתו כבת בנו.

אף אני אביא מצרי ואדומי, שלא אסר בהן אלא עד שלושה דורות, ואחד זכרים ואחד נקבות אסורים.

ופרכינן: מה לעריות, שכן כרת, ולפיכך החמיר ואסר בהן הכתוב אחד זכרים ואחד נקבות.

תאמר במצרי ואדומי, שאינו אלא איסור עשה, שנאמר: דור שלישי יבוא להם בקהל ה', ולא ראשון ושני!

ממזר שאינו בכרת יוכיח, שעשה בו הכתוב נקבות כזכרים, אף אני אביא מצרי ואדומי לאסור בהם את הזכרים כנקבות.

מה לממזר, שכן אינו ראוי לבוא בקהל לעולם, תאמר במצרי ואדומי שלא אסר בהן הכתוב אלא עד שלשה דורות.

עריות, שאף בהן לא אסר הכתוב לעולם, יוכיחו, שאסר בהן הכתוב את הזכרים כנקבות.

[עיין בלשון רש"י, ובמה שכתב על כך המהרש"א]

וחזר הדין, לא ראי זה [עריות] כראי זה [ממזר], ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן: שאסורין, ואחד זכרים ואחד נקבות, אף אני אביא מצרי ומצרית שיהיו אסורין אחד זכרים ואחד נקבות.

מה להצד השוה שבהן [עריות וממזר] שכן יש בהם צד כרת, כי אף הממזר שאין כרת בביאתו, מכל מקום מחייבי כריתות הוא בא.

ורבנן שהשיבו, כך השיבו: עריות יוכיחו, שלא אסר בהן הכתוב אלא עד שלשה דורות ואחד זכרים ואחד נקבות אסורים.

שמא תאמר: מה לעריות שכן כרת, אף אני אוכיח לך מחלל דחייבי עשה [כגון כהן גדול שנשא אנוסה או מפותה שהיא עליו בעשה: "והוא אשה בבתוליה יקח" ולא בעולה, וילדה] שעשה בהן הכתוב נקבות כזכרים, וכרבי אליעזר בן יעקב הסובר: יש חלל מחייבי עשה.

ומבארת הגמרא את תשובתו של רבי שמעון:

ומאי אמר להם "לא כי" אלא הלכה אני אומר. והיינו, שהוא חולק על תשובתם.

הכי קאמר להו רבי שמעון לרבנן: לדידי, לא סבירא לי דרבי אליעזר בן יעקב, ואין תשובה לקל וחומר שלמדתי.

ואף לדידכו, דסבירא לכו כרבי אליעזר בן יעקב - הלכה אני אומר.

תניא: אמר להן רבי שמעון לחכמים: הלכה אני אומר מפי רבותי, שהנקבות המצריות מותרות. ועוד, מקרא מסייעני, דכתיב: "לא תתעב אדומי, כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו. בנים אשר יולדו להן, דור שלישי - יבוא להם בקהל ה'". בנים ולא בנות!

כלומר: בנים התרתי לך בדור שלישי בלבד, ואילו בנות התרתי מיד.

תנו רבנן: "בנים" ולא בנות, דברי רבי שמעון.

אמר רבי יהודה: הרי הוא אומר: בנים אשר "יולדו" להם דור שלישי.

הרי שההכתוב תלאן בלידה, כלומר: כל הנולדים להם אינם מותרים אלא בדור שלישי, ואפילו נקבות במשמע.

אמר רבי יוחנן: אי לאו דאמר רבי יהודה: הכתוב תלאן בלידה - דמשמע: אף הנקבות אסורות - לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש [לא היה יכול לעמוד בדבריו, רש"י], כי איך יפרש את הכתוב "בנים אשר יולדו להם [למצרים], דור שלישי, יבוא להם בקהל ה'".

שהרי אם נקבותיהם של המצרים מותרות, הרי משהתגיירו הן בכלל "קהל" שאסרה התורה לפסולי קהל [כגון למצרי] מלבוא בהן, ואיך ימצא דור שלישי למצרי?

ולרבי יהודה אין אתה יכול להתירן להנשא לפסולי קהל מצד גירותן, משום ההיתר ש"קהל גרים לא איקרי קהל", כיון שרבי יהודה אינו סובר היתר זה.

דאמר מר [כלומר: רבי יהודה]: קהל גרים - איקרי קהל!

ואם כן:

הערות

^[1] רש"י כתב: שאביה ואמה מעם אחד. ומשמע שזה הוא טעם ההיתר, ולא משום דקהל גרים לא איקרי קהל. וכן משמע בגמרא שהרי הוא נלמד מ"בעמיו", דהיינו עם אחד. וביאור הדברים הוא, על פי משמעות לשון רש"י בד"ה איכא דאמרי, גבי בתולה הבאה "משני עממין", שאינו מפרש עמון וישראל, אלא "גר וישראל" הם שנקראו שני עממין; ועל דרך זה היא כוונת רש"י כאן "שאביה ואמה מעם אחד", והיינו שאמו אף היא גיורת, כאביו שהוא גר עמוני, וטעם היתר הבת הוא משום דקהל גרים לא איקרי קהל. וכן הוא בלשון המאירי: כלומר, דוקא "מכנה", פירוש "מכן שלה", רצה לומר ממכונה, שהיא מכל צד בת גרים. כגון שאביה ואמה מעם אחר, ונתגיירו, שאין צד עבירה בביאתם.

^[2] בערוך לנר נתקשה בלשון "גיורת" דמשמע שהבת עצמה נתגיירה, וכן בלשון רש"י שכתב: "ונולדה בקדושה", דמשמע שהורתה היתה שלא בקדושה, שהרי משמעות הסוגיא היא שאין אנו מדברים כלל על בת שהיא עצמה גיורת או שהורתה שלא בקדושה, אלא שהיא בת גרים.

^[3] כתב הריטב"א שאין זה אלא אסמכתא בעלמא, הואיל ואף בלא המקרא אין לנו לאסור עמוני שבא על עמונית, הואיל ואין ביאתו בעבירה, וכמבואר בסוגיא לעיל; ולא בא הכתוב אלא למעט בתולה הבאה משני עממין [בת גר עמוני שבא על בת ישראל, כדמפרש הגמרא ואזיל], שאין בתו כשירה לכהונה וכדעת ריש לקיש, שהרי אמרה תורה: "מעמיו" דמשמע עם אחד ולא שני עממין.

^[4] נסתפקו אחרונים בגדר היתר הנקבות בעמון ומואב, וצידדו לומר שמהנקבות פקע שם "עמון", ובזכרים לא פקע, ולפי זה ניחא דמיקרי "שני עממין", דהיינו עמון וישראל.

^[5] עיין ברש"י ובריטב"א.

^[6] כתב הריטב"א שהוא נלמד ממה שאמרה תורה: "עמיו" ולא "עמו".

^[7] אבל ללישנא קמא ניחא, שהרי בתו באה משני עממין, ונכללת בהיתר ד"מעמיו".

^[8] לפיכך נוקטת הגמרא: מצרי שני, כי במצרי ראשון תהא בתו פסולה אפילו לקהל משום שהיא מצרית שניה.

^[9] לשון הגמרא משמע, שאילו היה נושא מצרית ראשונה היתה בתו פסולה לקהל, כי היינו הולכים אחר אמו, ולכן נקטה הגמרא: מצרי שני שנשא מצרית שניה, ואולם לקמן עח א נחלקו אמוראים בדעת רבי יוחנן במצרי שני שנשא מצרית ראשונה, אם הבן הוא מצרי שני או מצרי שלישי.

דתני [ששנה] ר' זכאי קמיה [לפני] ר' יוחנן ברייתא זו: מה שנאמר בכהן גדול: "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" (ויקרא כא, יד) להביא (לרבות) גיורת מכנה (מבוססת, שלימה), זו שנולדה בקדושת ישראל, שהיא ממשפחה של גרים כשרים — שהיא כשרה לכהונה. ואמר ליה [לו] ר' יוחנן: לריבוי זה אני שונה "עמיו", ועוד לשון ריבוי "מעמיו", כלומר, אפילו כשהיא ממקצת עמיו ומעם אחר — להביא בתולה הבאה משני עממין, כלומר, מצירוף בני זוג השייכים לשני עמים שונים, ואת אמרת [ואתה אומר] גיורת מכנה ותו לא [ולא עוד]?

שואלים: מאי [מה הם] "שני עממין" אלה? אילימא [אם תאמר] עמוני שנשא עמונית, ומאי [ומה] פירוש משני עממין שהם מבחינת הדין נחשבים כשני עמים שונים, שכן זכרים אסורין ונקבות מותרות, אם כן היינו [זהו] גיורת מכנה שדובר בה, שהרי היא גיורת כשירה לכל דבר. אלא המדובר בעמוני שנשא בת ישראל שהם שני עמים.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] באופן אחר: אמר ליה [לו]: אני שונה "עמיו" "מעמיו" להביא בתולה הבאה משני עממין ישראלית וגר, ואותו גר הוא מעם שיש בו שני עממין, כלומר, עמוני ומואבי (שהנקבות שבהם מותרות), ואת אמרת [ואתה אומר] גיורת מכנה ותו לא [ולא עוד]?

ושואלים: ולהך לישנא [וללשון שניה זו] שאמרנו, בת מצרי שני שנשא ישראלית באיסור, אותה בת שהיא כשרה לכהונה מנא ליה [מניין לו]? שהרי במצרים אין חילוק בין זכרים לנקבות! וכי תימא [ואם תאמר] דיליף [שלומד] מעמוני שנשא בת ישראל — אולם אפשר להקשות: מה לעמוני שנשא באיסור בת ישראל ונולדה לו בת, שאף שהיא עמונית, הריהי מותרת, שכן נקבות עמוניות מותרות לגמרי ואיסור קל הוא, ולכן בתו מותרת לכהונה, מה שאין כן במצרי שנשא בת ישראל, שאין זרעו כשר אלא מדור שלישי.

ואומרים: אם כן, מצרי שני שנשא מצרית שניה יוכיח, שהוולד כשר לקהל, שדור שלישי הוא, ומותר!

ודוחים: מה למצרי שני שנשא מצרית שניה שכן אין ביאתו בעבירה, שהרי מותר לו לשאתה, מה שאין כן בעמוני שנשא בת ישראל.

ויש לחזור לראיה הראשונה: עמוני שנשא בת ישראל יוכיח שביאתו בעבירה, ואף על פי כן הוולד כשר. וחזר הדין מצד זה לצד זה לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השווה שבהם שהם מותרים.

אמר רב יוסף: היינו דשמענא ליה [זהו ששמעתי אותו] את רב יהודה שאמר בדרשתו את ענין הייתור "עמיו" "מעמיו", ולא ידענא [ידעתי] מאי קאמר [מה הוא אומר], ועכשיו אני מבין שרצה לדרוש להכשיר בת של עמוני שנשא בת ישראל וכר' יוחנן.

כי אתא [כאשר בא] רב שמואל בר יהודה מארץ ישראל לבבל, אמר: הכי תנא קמיה [כך שנה לפניו] ר' זכאי: אשה עמונית כשרה, בנה מעמוני פסול, ובתה מעמוני כשרה. במה דברים אמורים — בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני גוי — פסולה.

אמר ליה [לו]: פוק תני לברא [צא ושנה בחוץ], כלומר, ברייתא זו שהבאת אינה מן הברייתות הראויות להיכנס לבית המדרש. כי מאי דאמרת [מה שאמרת] אשה עמונית כשרה — דבר זה ידוע, ואין צריך לאמרו, שהרי פירשו: עמוני ולא עמונית. ומה שאמרת כי בנה מעמוני פסול — גם את זה אין צורך לומר, דהא [שהרי] עמוני הוא.

אולם המשך דבריך שאמרת: ובתה מעמוני כשרה, למאי [למה לאיזה ענין]? אילימא [אם לומר] לענין לבא בקהל — אין צריך לומר זאת, השתא [עכשיו, הרי] אמה כשרה לקהל, היא בתה מיבעיא [נצרכה] לומר שכשרה? אלא ודאי הכוונה לכהונה.

ובהמשך: במה דברים אמורים — בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני פסולה. ונברר מאי [מה פירוש] "בתה מעמוני"? אילימא [אם תאמר] עמוני שנשא עמונית ונתגיירו שניהם — אם כן היינו גיורת מכנה, זו שדובר בה קודם שכשרה! אלא עמוני שנשא בת ישראל בעבירה, ולשיטה זו הבת פסולה לכהונה, אולם הלא לדעת ר' יוחנן כשרה היא, ולכן אמר ליה [לו] פוק תני לברא [צא ושנה בחוץ], שאין ברייתא זו מוסמכת ללמוד ממנה.

א שנינו במשנה: מצרי ואדומי אינן אסורין אלא שלושה דורות בין זכרים בין נקבות, ור' שמעון מתיר את הנקבות מקל וחומר. ואמרו לו חכמים שלקל וחומר זה יש תשובה. ושואלים: מאי [מה] היא תשובה זו שרמזו לה?

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר] עריות יוכיחו שלא אסר בהן אלא עד שלשה דורות, שהרי קירבת ערוה לא נאסרה מן התורה אלא עד שלושה דורות, כגון בתו ובת בתו, או אמו ואם אמו, ואסר בהם אחד זכרים ואחד נקבות!

את הראיה הזו דוחים: מה לעריות — שכן חמורות הן, משום שיש בהן עונש כרת! ומשיבים: ממזר יוכיח שאין בו כרת, ודינו שווה בין בזכרים בין בנקבות.

ודוחים: מה לממזר שיש בו צד חמור, שכן אינו ראוי לבא בקהל לעולם בכל הדורות. אם כן — עריות יוכיחו שאחרי שלושה דורות אין בהן איסור, ולאחרים שאינם קרוביהן מותרים מיד. וחזר הדין מצד זה לצד זה,

לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, אין זה דומה לזה ואין זה דומה לזה, הצד השוה שבהן — שאסורין אחד זכרים ואחד נקבות, אף אני אביא מצרי ומצרית שיהיו אסורין, אחד זכרים ואחד נקבות.

ודוחים: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת, אם בביאת הערוה בעצמה ואם ביצירתו של הממזר, שהרי אין ממזר אלא מחיוב כרת.

ורבנן [וחכמים] לומדים זאת מחלל שהוא נוצר מביאת חייבי עשה, כגון הוולד הנולד לכהן גדול מזו שאינה בתולה שאסורים בין הזכרים ובין הנקבות. וכדעת ר' אליעזר בן יעקב שאמר שהוולד חלל.

ומאי [ומה פירוש] "לא כי" שאמר ר' שמעון — הכי קאמר להו [כך אמר להם]: לדידי לא סבירא לי [לי עצמי, לשיטתי, אינני סובר] כר' אליעזר בן יעקב, ואין לכם תשובה לדברי על פי שיטתי. ולדידכו [ולכם] דסבירא לכו [שאתם סבורים] כר' אליעזר בן יעקב — מכל מקום הלכה אני אומר, שכך מסורת בידי שנקבות של מצרי ואדומי מותרות.

תניא [שנויה ברייתא], אמר להן ר' שמעון: הלכה אני אומר, ועוד: מקרא מסייעני, שהרי נאמר בפסוק "בנים אשר יוולדו להם" (דברים כג, ט), ודרשו: "בנים" ולא בנות.

ומפרשים את הענין על פי ברייתא, תנו רבנן [שנו חכמים]: במצרי ובאדומי "בנים" ולא בנות נאסרו, אלו דברי ר' שמעון. אמר ר' יהודה, הרי הוא אומר: "בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'" (דברים כג, ט), משמע שהכתוב תלאן בלידה ("אשר יולדו") ואין מחלקים בין זכר ונקיבה, אלא בלידת הדור השלישי.

אמר ר' יוחנן: אי לאו [אם לא] שאמר ר' יהודה כי הכתוב תלאן בלידה — לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש. כלומר, היה מגיע לידי סתירה מתוך שיטתו שלו. ומדוע, כיון שאמר מר [החכם] שלדעת ר' יהודה קהל גרים איקרי [נקרא] גם הוא קהל ה',

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

עמוני שנשא בת ישראל יוכיח וחזר הדין וכו'. קשיא לי בהא טובא, חדא דהא אנן להאי לישנא דוקא קא בעינן, ואי האי לישנא קושטא הא מיעט רחמנא כלהו בר מעמוני ומואבי דאית בהו שני עממין. ועוד מאי קאמר וכי תימא דיליף מעמוני מה לעמוני שכן נקבותיהן מותרות, והא אנן עיקר בעיין על האי לישנא דאמר דדוקא עמוני קא מכשר משום דנקבותיהן מותרות קא בעי מצרי מנ"ל. ונראה לי דאדרב דימי קא מהדר דאומר (לעיל ע"א) משמיה דר' יוחנן דמכשר בין בת גר עמוני בין בת גר מצרי, והכי קאמר ליה מנא ליה לר' יוחנן דמכשר בת גר מצרי כדקא אמרת, דאלו להאי לינשא לא אפשר וכדאמר דלהאי לישנא לא אתיא, ולא עוד אלא אף לאידך לישנא לא אתיא דמאי אמרת ניליף מעמוני, דע"כ מדכתיב מעמיו מרבה הבאה משני עממין, ואפילו נידרשיה אעמוני דקיל טפי, מכל מקום ניליף מיניה מצרי, איכא למיפרך מה לעמוני שכן נקבותיהן מותרות. ואם תאמר מצרי שני יוכיח מה למצרי שני שאין ביאתו בעבירה כו' וחזר הדין, ולעולם להך לישנא קמא אבל להאי לישנא בתרא לא אתיא כדאמרן. ורב דימי דאמר משמיה דר' יוחנן דמכשר אפילו בת גר מצרי אמר לך דהך לישנא קושטא. ואי קשיא לך מעיקרא היכי קאמר בפשיטות דלהך לישנא אתיא, יש לומר דאהאי מסקנא דאסיקנא דמייתינן לה במה הצד הוה סמיך כנ"ל.

אמר ר' יוחנן אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש כיון דאמר ר' יהודה קהל גרים איקרי קהל מצרי שני דאמר רחמנא יטהר במאי יטהר. קשיא לי והא עמונים ומואבים לר' יהודה נקבותיהן מותרות, דעד כאן לא אסר בנקבות המצריים אלא משום דתלאן הכתוב בלידה, אבל עמונית לדידיה שריא, ואם כן עמוני לדידיה בעמונית אסור דהא היא הויא קהל ה' אצלו. ויש לומר דאין הכי נמי אלא נושא הוא מצרית וממזרת כדאיתא בפרק עשרה יוחסין (קידושין עד, ב) כל האסורין לבא בקהל. ובירושלמי (קדושין פ"ד ה"ג) גרסינן עמוני לא ישא עמונית א"ר יוסי בר בון על דעתין דרבנן נצרכה דאין יסבור ר' יודה גרים פסולין קהל ה' אינון, לישא עמונית אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו, לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה אמר ר' מתנא משחררין לו שפחה. ואכתי קשיא לי אמאי לא פריק ליה דמשכחי ליה בלכתחלה בנושא שפחה והוליד ממנה בן ואחר כך משחררו וכר' טרפון דאמר יכולין ממזרין ליטהר וכדאיתא בסמוך (עח, א). וניחא לי דאם כן האי לאו מצרי שלישי הוא אלא עבד משוחרר כנ"ל.

אני שונה כי אם בתולה מעמיו להביא בתולה הבא מב' עממי' פרש"י ז"ל מדלא כתי' בתולת עמיו וכתב מעמיו היינו ממקצת עמיו ואעפ"י שאמה מישראל שביאתה בעבירה ואליבא דר' זכאי דלא שרי אלא בתולה מכנה (פרש"י ממכונה) שביאת' בכשרות להא לא צריכא קרא כדאי' לעיל אלא דנקט ליה לאסמכתא לדידיה לא הוצרך הכתוב לרבות התר לגיור' מכנה אדרבא פריש ליה דאתא למעוטי גיורת הבא מב' עממים דקרא דמעמיו משמע שיהו אביה ואמה מעם א' ומשני עממים וכו' פי' תלמודא מסיים לה למיפשט מינה דר' יוחנן אמר כשרה בבת גר עמוני שנשא בת ישראל דמהאי דאהדר ר' יוחנן לר' זכאי שמעי' לה שפיר:

א"ד הכי אמר ליה ר' יוחנן לר' זכאי אני שונה כי אם בתולה מעמיו להבי' בתולה הבאה מב' עממי' פי' שאביה מעם א' מדכתיב מעמיו ממקצת עמיו. ומעם שיש לו שני עממי' פי' כלומר שהיא בת עמוני שיש בהם שני עממים חלוקים דזכרים אסורים ונקבות מותרות ודייק לה מדכתיב עמיו ולא כתיב עמו ולפי האי לישנא בתרא לא אכשר ר' יוחנן בהדיא אלא בת גר עמוני שנש' בת ישראל ולהכי שיילי' בגמרא דלהאי לישנא מהיכא תיתי לן מאי דאמר רב דימי בשם רבי יוחנן דבת מצרי שנשא בת ישראל כשרה לכהונה:

השתא אמה כשרה היא מיבעי' פי' השתא אמה שלא נולדה בקדושה כשרה היא שהורתה ולידתה בקדושה מיבעיא:

ורבנן מחלל דחייבי עשה פי' וכך היא תשובתם עריות יוכיחו מה לעריות שכן כרת חלל מחייבי עשה יוכיח מה לחלל שכן יצירתו בעבירה עריות יוכיחו וחזר הדין אבל ר"ש לית ליה דר' אליעזר בן יעקב וקסבר דאין חלל מחייבי עשה ולה"ק לחכמים לא כי כלומר לדידיה לית ליה דר' אליעזר ואין תשובתם תשובה ומיהו הלכה אני אומר וא"ת ואכתי ליתבו' מחלל דחייבי לאוין דמודו ביה כולי עלמא בקראי בהדיא ולא יחלל זרעו דבהא נמי ליכא למיפרך מה להצד השוה שבהם שכן יש בו כרת וי"ל דמ"מ איכא למיפרך שכן איכא בהם איסור לאו שהוא חמור ויש בו מלקות מש"כ במצרי ואדומי וכדפרש"י ז"ל:

בנים ולא בנות פי' דבנות מותרות לאלתר וא"ת אדרבה משמע ולא בנות לאיסור אפי' בדור שלישי י"ל דהאי בנים בדור ראשון ושני משתעי וה"ק מן הבנים אשר יולדו לגרים אלו דור שלישי בלבד יבא להם בקהל אבל בנים ראשוני' ושניים אסורים ובנים ולא בנו':

כיון דאמר מר קהל גרים איקרי קהל מצרי שני במאי יטהר פירוש דכיון דמצרית ראשונה הוה אמרי' שהיא כשרה לבא בישראל הויא לה קהל גמור ומצרי אסור בה כמו שאסור בבת ישראל או בגרים דשאר עממיא והיכי משכחת להו דורות. וא"ת ותיקשי לן לדר' אליבא דר' יהודה גר עמוני היכי הוו להו ג' דורות דכיון דעמונית כשרה הויא להו ג' דורות דכיון דעמונית כשרה הויא להקהל לר' יהודה ואסור הוא בה כשם שאסור בבת ישראל וגיורת דעלמא דהא לדברי כל באי עולם עמונית כשרה וי"ל דהשתא דאסיקנא דמצרית פסולה אף עמוני נושא מצרית ראשונה או שנייה ובלאו ה"נ נושא נתינה או ממזרת כדאיתא בפ' עשרה יוחסי' (דף ס"ט) וא"ת במצרי' נמי נימא שנושא נתינה או ממזרת י"ל דא"כ לא הוי דור ג' כשר אחר הפגום שבהם הולכים אבל בעמוני ומואבי לא בעי' בהו דור כשר ולא כתיב בהו:

א) עוי"ל דטעמא דר' יהודה דלא דרשינן ולא מצרית משום דכתיב גבי מצרי בנים אשר יולדו הכתוב תלאו בלידה א"כ גלי קרא דנקבות אסורות וכן אמרינן לקמן:

הצד השוה שבהן שאינן ברוב קהל. וא"ת כיון דס"ד השתא שהדין זה גמור אמאי מכשיר ר' יוסי בת גר וגיורת לכהונה שהרי כמו כן אינן ברוב קהל שבאים מטפה פסולה. דמהאי טעמא פסיל לה ר' יהודה בפרק עשרה יוחסין ולא פרכינן התם עלה אלא מה להצד השוה שבהן שיש בהם צד עבירה ועדיין לא מסקינן אדעתין עד לקמן. וי"ל דלא חשיב רבי יוסי גר וגיורת אינן ברוב קהל כיון דלית בהו צד פגם כמו באלמנה לכ"ג שביאתו בעבירה וחלל יצירתו בעבירה ועמוני אסור בקהל:

תובד"ה מצרי שני שנשא כו' ואר"י דאתי מחלל דחייבי עשה כו' וכראב"י כו' עכ"ל ויש להקשות כיון דאיכא למילף מחלל דחייבי עשה ואלמנה לחומרא מאי קא משני דנילף ליה מעמוני ומצרי שני לקולא דהא כל היכא דאיכא דינא לחומרא ואיכא דינא לקולא לחומרא דיינינן ליה וי"ל דהאי דינא דקא עבדינן לקולא אינו אלא גילוי מלתא בעלמא למימר דמרבינן ליה להכשיר מעמיו דהוי נמי הבאה מב' עממין ודו"ק:

בפרש"י בד"ה עריות יוכיחו שלא אסר בהן כו' ועשה בהן נקבות כזכרים בת בתו כבת בנו עכ"ל ואין זה דומה דא' זכרים וא' נקבות דגבי ממזר ומצרי היינו דהאיסור הוא הזכר או הנקבה אבל הכא האיסור הוא בגוונא חדא ומה לי בת בתו או בת בנו ולולי פרש"י היה נראה לכאורה לפרש דעשה בעריות נקבות כזכרים כמו שהזכר אסור בבת בנו ובבת בתו כך הנקבה אסורה בבן בנה ובבן בתה דהשתא הוה דומה ממש לא' זכרים וא' נקבות דגבי ממזר כמו דהנקבה אסורה בממזר זכר כך הזכר אסור בממזרת וכה"ג במצרי אבל א"א לפרש כן דהא דאסורה בבן בנה ובן בתה אינו אלא מן השניות כמו אם אמו ואם אביו ודו"ק:

בד"ה עריות יוכיחו שכשרים לכל ישראל חוץ מקרובים עכ"ל ולכאורה אין זה מדוקדק דמשמע הא דקאמר דעריות יוכיחו היינו דמותרים אחר ג' דורות כמו מצרי ולא דעריות יוכיחו שכשרים לאחר דהא מצרי אינו כשר לאחר כלל ומי הכריחו לפרש כך דהא שפיר איכא למימר עריות יוכיחו דמותר אחר ג' דורות ויש ליישב משום דאף אחר ג' דורות מיהת איסור עריות במקומה עומדת לאחר דאם הוא לו דור רביעי הוה ליה לבנו דור ג' דהשתא לא הוה דומה ממש להיתר ג' דורות דגבי מצרי דהותר לכל ומזה הוכרח לפרש דשפיר קאמר מיהת עריות יוכיחו דהותר אחר ג' דורות וכשרים לכל ישראל אחר ג' דורות חוץ מהקרובים ודו"ק:

גמ' ועוד מקרא מסייעני בנים כו' ומיהו לא איצטריך ליה בנים להך מלתא דהא מק"ו יליף ובנים איצטריך לכדלקמן אם נאמר דורות ולא נאמר בנים כו' דההיא דרשא כר"ש אתיא כמ"ש התוס' לקמן אך קשה אמאי איצטריך ליה לר' יהודה קרא דהכתוב תלאן בלידה דהא מהיכא תיתי לאסור דאק"ו דקבעי ר"ש למילף איכא תשובה כדקאמר דעריות יוכיחו כו' וי"ל דר' יהודה לאו היינו תנא דמתני' דקאמר ואם לדין יש תשובה אלא דר' יהודה נמי לא סבירא ליה כראב"י דהשתא ה"ל ק"ו גמור ואיצטריך ליה קרא דתלאן בלידה לאפוקי מק"ו ודו"ק:

תד"ה מצרי שני כו' מהיכי תיתי לה דתפסל כו' תאמר במצרי שכן עשה כו' עכ"ל יש לדקדק דטפי הוה ליה לאקשויי הכי לר"ל דס"ל גם לפי האמת דבת גר מצרי שני פסולה דמהיכי תיתי ליה לפסול בתו וי"ל דר"ל ס"ל כתנא קמא דריש פרק אלמנה דסבר הכי לדעת ר"ל כמו שכתבו התוספות לעיל והיינו משום דס"ל דנילף ליה מחלל ומצרי ראשון ולא ס"ל דאין לעשות צד השוה מפסול כהונה ופסול קהל על פסול כהונה כמו שכתבו התוס' לעיל לר"י אבל הכא לר"י דמכשר בבת גר מצרי שני קשיא להו שפיר מש"ס דקשיא ליה מנלן דמהיכא תיתי לפסל לר"י דאימא דס"ל כמו שכתבו התו' לעיל לר"י דאין ללמוד מחלל ומצרי ראשון מיהו ק"ק לתירוצם שכתבו דיש ללמוד לפסול בתו מאלמנה ומחלל דחייבי עשה אם כו' מה השיב המתרץ דיליף להכשיר בתו מעמוני שנשא בת ישראל וממצרי שני דנשא מצרית שניה ואימא דאדרבה מהאי דינא מאלמנה ומחלל דחייבי עשה יש ללמוד לפסול דכל היכא דאיכא לאקושי לחומרא ולקולא לחומרא מקשינן ולא לקולא וי"ל ודו"ק:

ד"ה הלכה אני כו' דא"כ אמאי פליג עליה ר"י אלא כו' עכ"ל דהא מעיקרא קאמר אם הלכה נקבל דהיינו הלכה למשה מסיני וא"כ ע"כ הא דלא קיבל מיניה ר"י ופליג עלה היינו דלא קאמר הלכה למשה מסיני אני אומר אלא הלכה שכן קבלתי מרבותי ודו"ק:

גמ' דקאמר מצרי שני וכו' יוכיח מה למצרי שני וכו' עד וחזר הדין ופרש"י ד"ה וחזר הדין הצד השוה שבהן שאינה ברוב הקהל ובתם כשרה שב"ה קיים וא"כ מה השיב רבי בגמרא חלקינו נתיר חלק מזבח מי יתיר הא כבר פסק מהם שעבוד של חלק העזרה וחלק מזבח אם לא שנאמר שחלקינו ר"ל חתנות וחלק מזבח כשיבנה ב"ה יחזרו לשעבודם וזה דוחק וגם לא יתיישב לפי' זה איך היו רוצים להתיר בימי רבי חתנות הא אין ב"ד מבטל דברי ב"ד חבירו כדמשמע בתוס' דף זה ע"ב ר"ה בימי רבי וכו' לכך כתבו ועוד יש לפרש וכו' דלעולם דכולם משה ויהושע ודוד כולם גזרו עליהם שעבוד ועבדות אלא שלא היה עבדות גמור שיהיו אסורים משום לא יהיה קדש ויהיה לנתינים תורת עבדות אלא שאותו עבדות גזרו עליהם כדי שלא יתחתנו בהם משום דנראין כעבדים ולפי זה יקשה לנו ההיא דפ' אלו נערות ודפרק עשרה יוחסין כי אין לנתינים שום תורת עבדים אע"פ שגם דוד גזר עליהם עבדות כי לא היה עבדות גמור ומתיישב ג"כ שפיר הא דלקמן בימי רבי וכו' וכך מדויקים דברי התוס' בפירוש וכצ"ל לפירוש ר"ת דפירש דחתנות אסור מן התורה א"א שדוד גזר עליהם שעבוד צ"ל דלאו שעבוד גמור גזר עליהם שיהיה להם תורת עבדים רק השתעבדות ושפלות כדי שלא יקשה עליו ההיא דפ' אלו נערות ודפ' י' יוחסין:

בא"ד בפירוש ר"ת והא דקאמר בימי רבי בקשו וכו' ואמר להם רבי חלק מזבח מי יתיר הלכך אין לנו להתיר וכו' הוצרכו לכתוב זה משום דלפי' זה דלא בקשו להתיר חתנות משום שהוא אסור מן התורה ולא תלי איסור חתנות כלל בעבדות שלהם מה אמר חלק מזבח מי יתיר מה נפקא לן בחלק מזבח הא לא בקשו להתיר כ"א שעבוד יתירה חלק שעבודם ומה אכפת להם בחלק מזבח ישאר חלק מזבח בחזקתו הראשונה לכך כתבו הלכך אין לנו להתיר אפילו חלקינו שלא ישתכח חלק מזבח וכו':

רש"י בד"ה גיורת מכנה ממכונה. נ"ב פי' מבסיס שלה וק"ל:

בד"ה מאי שני כו' צ"ל ומאי שני:

בד"ה פוק תני לברא דמאי כו' עמונית ובנה כו' לקהל נמי דהא כו' :

רש"י ד"ה עמיו מעמיו. מדמצי למכתב בתולת עמיו יקח. כצ"ל:

גמ׳ מכנה. נ"ב נ"ל מלשון (תהלים פ) וכנה אשר נטעה ימינך. וכאן הה"א במפיק:

גמ' אמר רב יוסף היינו דשמענא. כעין זה שבת דף כח ע"ב לקמן דף פ ע"א:

דתני רבי זכאי כו'. כלומר מהאי כללא שמעינן ליה לרבי יוחנן דמכשיר: גיורת מכנה. ממכונה כלומר שאביה ואמה מעם אחד ונולדה בקדושה לאפוקי גר עמוני שנשא בת ישראל דלאו מכנה היא הואיל וביאתה בעבירה בתו פסולה: עמיו מעמיו. מדמצי למכתב בתולה עמיו יקח וכתיב מעמיו אפי' ממקצת עמיו ועם אחר להביא בתולה הבאה משני עממין ומהכא שמעינן ליה לרבי יוחנן דמכשיר: מאי שני עממין דקאמר אילימא כו': איכא דאמרי. הכי קאמר ליה בהדיא להביא בתולה הבאה משני עממין מישראלית וגר ואותו גר הוי מעם שיש בו שני עממין דהיינו עמוני: ולהאי לישנא. דקתני בהדיא דלא מרבי אלא בת עמוני דקתני מעם שיש בו שני עממין: בת מצרי שני. שנשא ישראלית וביאתו בעבירה מנא ליה לר' יוחנן דכשרה: מה לעמוני שכן נקבות. עמוניות מותרות מיד תאמר במצרי שני שהחמיר בהם הכתוב לעשות נקבות כזכרים עד שלשה דורות: מצרי שני שנשא מצרית שניה יוכיח. שבתו כשרה שהרי שלישית היא ואע''פ שיש בהן צד חמור כדקאמר ואפילו הכי שריא אף אני אביא את זו הואיל והרי היא שלישית כשרה לכהונה: וחזר הדין. הצד השוה שבהן שאינו ברוב קהל ובתו כשרה: ולא ידענא מאי קאמר. מה הוה דריש בה אבל השתא ידענא דלאכשורי בת עמוני שנשא בת ישראל קאתי: הכי תנא קמיה. רבי זכאי קמיה דר' יוחנן: אשה עמונית כו'. מפרש לה לקמיה: אמר ליה פוק תני לברא. דמאי דקאמר אשה עמונית כשרה לקהל שפיר קאמר דעמוני ולא עמונית ובנה מעמוני פסול לקהל דהא עמוני הוא: בתה מעמוני כשרה למאן אילימא לקהל השתא אמה. שלא נולדה בקדושה אמרת כשרה בתה שנולדה בקדושה מיבעיא אלא לכהונה והדר תני במה דברים אמורים בעמוני ועמונית שנתגיירו וילדה לו בת דאין יצירתה בעבירה והיא גיורת מכנה אבל בתה מעמוני פסולה ומאי היא אילימא בתה של עמונית מעמוני היינו גיורת מכנה והא אכשרת לה דהא תני רישא בתה מעמוני כשרה אלא ודאי סיפא דקא פסלת בעמוני שנשא בת ישראל משום דביאתו בעבירה: פוק תני לברא. דהא נמי כשרה שהרי אני שונה עמיו מעמיו: עריות יוכיחו. שלא אסר בהן אלא שלשה דורות בת בתו אסורה לו והוא בכלל (דהויא דור שלישי) ועשה בהן נקבות כזכרים בת בתו כבת בנו: שכן כרת. תאמר במצרי ואדומי שאינו אלא עשה דור שלישי יבא להם ולא ראשון ושני ולאו הבא מכלל עשה עשה הלכך לא נעשה בו נקבות כזכרים: ממזר יוכיח. שאין כרת בביאתו ועשה בו בתו כבנו דאחד ממזרת ואחד ממזר אסור: עריות יוכיחו. שכשרים לכל ישראל חוץ מקרובים: צד כרת. שהרי ממזר אע''פ שאין כרת בביאתו מ''מ יש כרת ביצירתו שנולד מאשה שהיא לאביו בכרת: ורבנן. דאמרי יש תשובה פרכין ליה לרבי שמעון מחלל דחייבי עשה כגון כ''ג שנשא אנוסה או מפותה שהיא עליו בעשה בתולה יקח ולא בעולה ואין כאן לאו דזונה דליכא למ''ד ביאת פנויה זנות היא אלא רבי אלעזר ולית הלכתא כוותיה כדאמר בפרק הבא על יבמתו (דף סא:) וקאמר ר' אליעזר בן יעקב התם הולד חלל והכי פרכי ליה רבנן לרבי שמעון עריות יוכיחו מה לעריות שכן כרת חלל דחייבי עשה יוכיח שאין בו כרת ואסורה הבת כבן מה לחלל שכן יצירתו בעבירה לפיכך עשה נקבות כזכרים עריות יוכיחו שאין יצירתם בעבירה ואסר בת בתו כבת בנו: מאי לא כי. דמשמע דאין תשובתכם תשובה: לא סבירא לי דר' אליעזר בן יעקב. דאין חלל מחייבי עשה ומחלל דחייבי לאוין לא מציתו למיפרך דאיכא למפרך מה להנך שכן לאו תאמר במצרי ואדומי שהן עשה ואין חמור: לדידכו נמי דסבירא לכו. יש חלל הלכה אני אומר שהנקבות מותרות: אשר יולדו. כל הנולדים להם אפילו נקבה במשמע לישנא אחרינא תלאן בלידה תלה הבנים באם שיולדת אותם דאם היא ראשונה הבן שני ואי לאו דנקבות אסורות למאי הלכתא תלאן בלידה: אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה. ונקבות נמי אסורות: לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש. כלומר לא היה יכול לעמוד בדבריו: כיון דאמר מר קהל גרים איקרי קהל. במס' קידושין (דף עג.) אי איתא דנקבות שריין לאלתר הוו להו קהל ואסורות מצרית ראשונה ושניה למצרי ראשון ושני במה יטהרו ויבואו לידי דור שלישי:

מצרי שני שנשא בת ישראל מנא ליה. תימה מהיכי תיתי לה דתיפסל אילימא מחלל ואלמנה מה להנך שכן לאו תאמר במצרי שכן עשה ואמר רבינו יצחק דאתי מחלל דחייבי עשה כגון בעולה לכהן גדול וכראב''י דאמר יש חלל מחייבי עשה: שכן יש בהן צד כרת. ותימה דאליבא דרבי יוחנן קיימינן ולדידיה אשכחן ממזר בלא צד כרת דקסבר דיש ממזר מעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל ועוד תימה דהוה מצי למימר מה להצד השוה שכן לאו תאמר במצרי דליכא אלא עשה: מחלל דחייבי עשה. הקשה ר''י ברבי מאיר מכל מקום איכא למיפרך מה להצד השוה שכן לאו שאף באיסור חלל דחייבי עשה איכא לאו דחללה לא יקח ותירץ דשמא חללה הבאה מחייבי עשה ליכא לאו אלא עשה לכהן הבא עליה: הלכה אני אומר. לאו הלכה למשה מסיני קאמר דאם כן אמאי פליג עליה רבי יהודה אלא הכי קאמר הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי:

יבמות עז ע"ב