יבמות עה ע"ב

וחרזיה סילוא [ונקבו קוץ מן הדקל] בביצים, ונפק מיניה [ויצא ממנו] כחוט דמוגלא [של מוגלה], שבקע הקוץ עד לתוך האשך, ואוליד [והוליד] בנים! ומשיבים: הא [הרי] שלח שמואל מקרה זה לקמיה [לפני] רב ואמר ליה [לו]: צא חזר (חפש) על בניו מאין הם, שלא האמין שאיש זה מסוגל להוליד, והבנים האלה הם בניו, אלא ודאי זנתה אשתו, והבנים הם מאחר.

אמר רב יהודה אמר שמואל: פצוע דכא בידי שמים (מחמת מחלה) כשר. אמר רבא: היינו דקרינן [זהו שאנו קוראים בכתוב] "פצוע" ולא קרינן [ואין אנו קוראים] "הפצוע", ש"הפצוע" משמעו כל מי שיש בו מום זה מלידה, ואילו "פצוע דכא" משמעו רק המקרה המסויים של פציעה ממש.

במתניתא תנא [בברייתא שנה] מעין זה, נאמר: "לא יבא פצוע דכה" (דברים כג, ב) ונאמר סמוך לזה "לא יבא ממזר" (שם ג), מה להלן בממזר — הרי הוא מום שנוצר בידי אדם (הוריו שחטאו), אף כאן פצוע דכא הוא בידי אדם.

אמר רבא: פצוע הוא בכולן, הן בביצים הן בגיד, דך (שנמעך) — בכולן, כרות — הרי הוא בכולן. ומפרט: פצוע בכולן; בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו ביצים, בין שנפצעו חוטי ביצים (צינורות הזרע). וכן דך בכולן; בין שנידך הגיד, בין שנידכו ביצים, בין שנידכו חוטי ביצים. כרות בכולן — בין שנכרת הגיד, בין שנכרתו ביצים, בין שנכרתו חוטי ביצים.

א אמר ליה [לו] ההוא מרבנן [אחד החכמים] לרבא: ממאי דהאי [ממה, מניין יודעים אנו, שזה] פצוע דכא הוא באותו מקום, באבר המין? אימא [אמור] שפצוע מראשו? אמר ליה [לו]: מכיון שלא מנה ביה [בו] דורות, כמה דורות אסורים לבוא בקהל ממנו (כמו שאמרה התורה בעמוני מואבי וממזר), שמע מינה [למד מכאן] כי המובן הוא באותו מקום, שזהו פגם הגורם שלא יהיה מסוגל להוליד ולכן אין לו דורות היוצאים ממנו.

ושואלים: ודלמא האי [זה] שלא מנה בו דורות הוא מטעם הלכתי: דאיהו [שהוא] הוא שאסור, ואולם בריה ובר בריה [בנו ובן בנו] כשר?

ומשיבים, שהלימוד בדרך אחרת: דומיא [בדומה] לכרות שפכה, מה כרות שפכה — באותו מקום, שממנו נשפך הזרע אף האי נמי [אף זה, פצוע דכא, גם כן] באותו מקום.

ושואלים: וכרות שפכה גופיה [עצמו] ממאי [ממה] יודע אתה שפגם באותו מקום הוא? אימא משפתיה [אמור משפתיו] שהרי גם משם נשפך רוק! ומשיבים: "שפכה" כתיב [נאמר] — במקום ששופך (שותת) ולא שיוצא בזריקה.

ומקשים: ואימא [ואמור] מחוטמו? ומשיבים: מי כתיב [האם נאמר] "בשפוך" במקום שלעיתים שופך בלי כריתה? "כרות שפכה" כתיב [נאמר] מי שעל ידי כריתה שופך, אבל שלא על ידי כריתה — אינו שופך אלא מקלח בזינוק, לאפוקי האי [להוציא למעט את זה] החוטם, דאידי ואידי [שזה וזה בין כרות בין אינו כרות] שופך הוא.

במתניתא תנא [בברייתא שנה] בענין זה, נאמר: "לא יבא פצוע דכה" (שם ב) ונאמר: "לא יבא ממזר" (שם ד), מה להלן הממזרות שייכת באותו מקום, כלומר, בענין של מין, אף כאן באותו מקום השייך למין.

ב ודנים במקרה מסויים: ניקב באבר למטה מעטרה, וממשיך הנקב עד שכנגדו (מולו), והצד האחר היה למעלה מעטרה, סבר ר' חייא בר אבא לאכשורי [להכשירו] שסבר שנקב במקום עטרה אוסר רק אם כולו במקום העטרה. אמר ליה [לו] ר' אסי: הכי [כך] אמר ר' יהושע בן לוי: עטרה כל שהיא ללא נקב מעכבת. כלומר, גבול ההיתר הוא רק כשהנקב במקום העטרה בלבד ולא כנגדו, ומכיון שעובר עד למעלה על כל אורכה של העטרה, ודאי שהוא מאבד את בכך כושר ההולדה.

ג שנינו במשנה: ואם נשתייר מעטרה כמלא חוט — כשר. יתיב [ישב] רבינא וקמיבעיא ליה [ונסתפק לו] בבעיה זו: מלא החוט שאמרו, על פני כולה או על פני רובה? אמר ליה [לו] רבא תוספאה (בעל התוספתא) לרבינא: מלא החוט שאמרו — הכוונה על פני רובה, וכלפי רישא, כלומר, דווקא בחלק שהוא כלפי ראשו, כלפי הגוף.

אמר רב הונא: אם נחתך הגיד כקולמוס שהוא מחודד מכל צד — כשרה, ואם נחתך כמרזב שחלקו מגולה — פסולה. והוא מסביר: האי [זה] כמרזב פסול — מפני ששליט בה אוירא [שולט בו האויר] ואיננו יכול להזריע, והאי [וזה] קולמוס כשירה — מפני שלא שליט בה אוירא [שולט בו האויר]. ורב חסדא אמר להיפך: כמרזב — כשרה, כקולמוס — פסולה! מדוע? האי [זה] שהוא כמרזב — גריד [מתחכך] בדופני הרחם ומתחמם המזריע, והאי [וזה] שהוא כקולמוס — לא גריד [אינו מתחכך] מפני שהוא דק ביותר.

אמר רבא: כוותיה [כשיטתו] של רב הונא מסתברא [מסתבר] לומר, שהאי לא שליט בה אוירא והאי שליט בה אוירא [זה אין שולט בו האויר וזה שולט בו האויר], כי אי [אם] משום גרידותא [החיכוך] — מידי דהוה אברזא דחביתא [כמו שהוא בברז החבית] שקצה הברז הוא מחודד, ותוחבים אותו בנקב החבית עד שהוא נוגע בו, ואף כאן יכול המגע להיות בנקודה רחוקה יותר.

אמר ליה [לו] רבינא למרימר: הכי [כך] אמר מר זוטרא משמיה [משמו] של רב פפא: הלכתא [הלכה] בין כקולמוס בין כמרזב — כשרה. מיהו, מיבעיא ליה [אבל, נשאלה לו]: האם הכוונה היא למטה מעטרה, כלומר, במקום הגיד עצמו, או למעלה מעטרה? ומשיבים: פשיטא [פשוט] שמדובר למעלה מעטרה, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שמדובר למטה מעטרה, כלומר, בעטרה עצמה — הרי אפילו נכרת הגיד עצמו לגמרי עם חלק מהעטרה נמי [גם כן] הוא כשר, ובלבד שישאר משהו מן העטרה עצמה. ומעירים: ורבינא רק לשבושי [להטעות] את מרימר הוא דבעי [שרצה], שרצה לבחון אותו אם יבין את הדבר.

מסופר: ההוא עובדא דהוה [אותו מעשה שהיה] בעיר מתא מחסיא באדם שהעטרה שלו נעשתה כמרזב, שפייה [גרר, חתך] מר בר רב אשי את הבשר מכל צד עד שנעשה כקולמוס ואכשריה [והכשיר אותו] לבוא בקהל. ההוא עובדא דהוה [אותו מעשה שהיה] בעיר פומבדיתא שאיסתתים גובתא [נסתם צינור] של שכבת הזרע של אותו איש, ואפיק [והוציא זרע] במקום קטנים במקום יציאת מי רגלים. סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי [להכשירו] שהרי איננו בגדר פצוע וכרות. אמר רב פפי: משום דאתו

and a thorn [silva] from the tree punctured him in the testicles, and semen resembling a thread of pus issued from him, as the thorn had perforated his testicle, and yet he later had children. The Gemara answers: Didn’t Shmuel send this case before Rav, who said to him: Go out and inquire about his children where they come from, as he doubted that this man could father children, and therefore his wife must have committed adultery.

Rav Yehuda said that Shmuel said: A man wounded with crushed testicles at the hand of Heaven, e.g., from birth or as the result of an illness, is fit to marry a woman who was born Jewish. Rava said: This is the reason that we read in the Torah: “A man wounded with crushed testicles,” and we do not read: The man wounded with crushed testicles. In the Hebrew text, the latter phrase: The man wounded, can be understood to include one whose testicles have always been crushed, whereas “a man wounded” indicates that he was wounded, i.e., his disability is the result of injury.

A similar idea was taught in a baraita. It is stated: “A man wounded [petzua] with crushed testicles [dakka] or a severed [kerut] penis shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:2), and it is stated in the very next verse: “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3). Just as there, with regard to a mamzer, his blemish was created at the hands of man, i.e., by his parents who sinned, so too, here, with regard to one with crushed testicles, the verse must be speaking about one whose mutilation was at the hands of man.

Rava said: The verse dealing with injured genitals speaks of three types of injury: Wounded [petzua], crushed [dakka], and severed [kerut]. Wounded applies to all of them; crushed applies to all of them; and severed applies to all of them, as will immediately be explained. Wounded applies to all of them, whether the member was wounded, or the testicles were wounded, or the spermatic cords were wounded. Similarly, crushed applies to all of them, whether the member was crushed, or the testicles were crushed, or the spermatic cords were crushed. And severed also applies to all of them, whether the member was severed, or the testicles were severed, or the spermatic cords were severed.

§ One of the Sages said to Rava: From where is it derived that this phrase “petzua dakka,” literally meaning wounded by crushing, is referring to a man who suffered an injury in that place, i.e., his genitals? Say that perhaps it is referring to one who was injured on his head. Rava said to him: From the fact that the verse does not mention the number of generations of his descendants that may not enter into the congregation, as do the verses with regard to a mamzer or an Ammonite or Moabite, learn from this that it is referring to a man who suffered an injury in that place. The blemish is evidently one that prevents him from having children, and therefore he has no generations of descendants.

The Gemara asks: But perhaps the fact that the Torah does not mention the number of generations of his descendants that may not enter into the congregation is due to a halakhic reason rather than a biological one, i.e. that only he is prohibited from entering into the congregation, whereas his son and his son’s son are fit to do so?

The Gemara explains that the identity of a petzua dakka is derived in a different way: The case of a petzua dakka is similar to that of one whose penis has been severed, mentioned immediately afterward: Just as one whose penis has been severed suffered an injury in that place, so too, this man was injured in that place.

The Gemara asks: As for the one whose penis has been severed [kerut shofkha] himself, from where is it derived that the phrase kerut shofkha, literally meaning severed emission, is referring to a man who suffered an injury in that place, i.e., his genitals? Say that perhaps it is referring to one who was injured to his lips, from where spittle is discharged. The Gemara answers: It is written “shofkha,” which indicates that the injury was in a place that pours out [shofekh], whereas spittle is spat out.

The Gemara asks further: But say that perhaps it is referring to one who suffered an injury to his nose. The Gemara answers: Is it written bishpokh, which would indicate a place from which there is a discharge even if nothing was severed? Rather, it is written “kerut shofkha,” implying something that pours out as a result of an organ having been severed. But in the absence of an organ having been severed, the semen does not pour out; rather, it is ejected out. This comes to exclude this possibility of the nose, as whether it is in this state or that state, i.e., severed or not, the mucus pours out.

With regard to this issue, it was taught in a baraita as follows: It is stated: “A man wounded with crushed testicles shall not enter into the congregation,” and it is stated: “A mamzer shall not enter into the congregation.” Just as there, the blemish of a mamzer comes from that place, through sexual misconduct, so too, here, a man with crushed testicles is one who suffered an injury in that place that is connected to cohabitation.

§ The Gemara considers the following case: If a man’s member was punctured from one side below the corona, i.e., at the corona itself, and the puncture ended on the opposite side above the corona which is nearer the body, Rabbi Ḥiyya bar Abba thought to render him fit for marriage on the grounds that on one side the puncture was below the corona. Rabbi Asi said to him: This is what Rabbi Yehoshua ben Levi said: A puncture in the corona of any size impedes the man’s fitness, even if one end of the puncture is below the corona, as any puncture in the corona affects his fertility.

It is taught in the mishna that if there remains a portion of the corona, even as much as a hairsbreadth, he is still fit. Ravina sat and raised the following dilemma: This hairsbreadth of which they spoke, must it surround the entire member or only a majority of it? Rava Tosfa’a said to Ravina: A hairsbreadth of the corona must surround a majority of the member, and toward its head, that is, in the portion closer to the body.

Rav Huna said: If a man’s member was cut like a quill [kulmus], which is sharp on all sides, he is fit; but if it was cut like a gutter, which is partly open, he is unfit. He explains: In this case, where it was cut like a gutter, he is unfit because the air penetrates and this interferes with the proper flow of his semen; whereas in that case, where it was cut like a quill, he remains fit because the air does not penetrate and the semen is unaffected. And Rav Ḥisda said the reverse: If a man’s member was cut like a gutter, he is fit; but if it was cut like a quill, he is unfit. This is because in this case, where it was cut like a gutter, the member rubs against the woman’s sexual organ and becomes aroused, whereas in that case, where it was cut like a quill, it does not rub against it, as it is too thin and insubstantial.

Rava said: It stands to reason in accordance with the opinion of Rav Huna, that in this case the air penetrates, whereas in that case the air does not penetrate. With respect to the rubbing, this is just as it is in the case of a stopper of a barrel. Although one end of the stopper tapers to a sharp point, the stopper nevertheless closes the hole when it is jammed inside and its other end makes contact with the sides of the hole. Here, too, sufficient contact and friction can be created by the upper end of the man’s member.

Ravina said to Mareimar that Mar Zutra said in the name of Rav Pappa as follows: The halakha is that whether the man’s member was cut like a quill or like a gutter, he is fit. However, he raised a dilemma as to whether this is referring to a cut below the corona, i.e., on the corona itself, or above it, on that part of the penis that is closer to the body. The Gemara answers: It is obvious that this is referring to a cut above the corona, as, if it enters your mind that it is referring to below the corona, i.e., on the corona itself, this would be difficult because even if the end of the member was completely severed, he would also be fit, provided that a hairsbreadth of the corona remained. The Gemara adds: And Ravina asked this question only because he wanted to mislead Mereimar and test his understanding of the issue.

The Gemara relates: A certain incident actually occurred in the town of Mata Meḥasya, where a man’s member was cut like a gutter. Mar bar Rav Ashi cut back the flesh on all sides until it was like a quill and thereby rendered him fit to enter into the congregation. A certain incident occurred in Pumbedita, where the seminal duct of a certain man became blocked, and he emitted semen through the urinary duct. Rav Beivai bar Abaye thought to render him fit, as his genitals were neither crushed nor severed. Rav Pappi said: Because you come