דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 224ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ס - ב

והא אמר רבי שמעון: רק אחותו הראויה לכהן גדול - מטמא לה אחיה, הכהן ההדיוט.

אבל אחותו שאין ראויה לכהן גדול - אין הכהן ההדיוט מטמא לה.

וזו, שגרושה היא, הרי אינה ראויה אפילו לכהן הדיוט!? [1]

ומשנינן: שאני התם, בארוסה שנתגרשה, דרבי רחמנא שיש לאחיה להיטמא לה מדכתיב "הקרובה".

אלא שלפי תירוץ זה, מקשה הגמרא:

אי הכי, שיש להסתמך על ריבוי הכתוב במילה "הקרובה" - מוכת עץ נמי רבי רחמנא מאותה המילה, שהרי גם היא קרובה!

ולמה סובר רבי שמעון שאין הוא מטמא לאחותו מוכת העץ?

ומשנינן: רק "קרובה" אחת מרבה הכתוב, ולא שתים קרובות.

כלומר: אין לך לרבות ממקרא זה אלא אשה אחת, ולא שתים.

והוינן בה: ומה ראית לרבות מ"הקרובה" דוקא את הארוסה שנתגרשה, ולא את מוכת העץ?

ומשנינן: הא, מוכת העץ - איתעביד בה מעשה.

הא, ארוסה שנתגרשה - לא איתעביד בה מעשה.

ומדייקת הגמרא: ורבי יוסי, מדשבקיה רבי שמעון בר זוגיה [הואיל ועזב אותו רבי שמעון, שהוא בן זוגו של רבי יוסי במחלוקת הקודמת, ונחלק לבדו בדין מוכת עץ על רבי מאיר ורבי יהודה [2]], מכלל זה אתה למד, דבמוכת עץ, רבי יוסי סובר כרבי מאיר [החולק על רבי שמעון, וסובר שהוא מטמא למוכת עץ] - סבירא ליה.

ואם כן, מנא ליה לרבי יוסי שהוא מטמא למוכת עץ? [3]

ומשנינן: רבי יוסי לומד שהוא מטמא למוכת עץ, מ"לא היתה לאיש", שמשמע, לא היתה הוייתה על ידי איש, וכטעמו של רבי מאיר.

ותמהינן: והא אפיקתיה [כבר הוציא והשתמש רבי יוסי לפסוק זה] עבור לימוד אחר, לומר שאחותו הארוסה אינו מטמא לה, היות וכתיב "אשר לא היתה", וכמבואר לעיל?!

ומשנינן: שני לימודים נאמרו בפסוק הזה - לימוד אחד - למעט ארוסה - יש ללמוד מ"לא היתה", ולא ארוסה, שכבר היתה לאיש באירוסיה.

ולימוד אחד - להתיר להיטמא לאחותו מוכת העץ - יש ללמוד מ" לא היתה לאיש", וזאת לא היתה לאיש, אלא רק מוכת עץ היא.

ועתה מבארת הגמרא את מה שאמרו לפי רבי שמעון, ש"אליו" בא לרבות את אחותו ההבוגרת:

והא אמר רבי שמעון בסוגיא לעיל נט א: "בתולה" - בתולה שלימה משמע ולא בוגרת! [4]

ומשנינן: זה שאמרנו לעיל לפי רבי שמעון, ש"בתולה, בתולה שלימה משמע", לא שאנו יודעים זאת מסברא שכך הוא משמעות לשון "בתולה"

אלא,. טעמא דידיה נמי התם [טעמו של רבי שמעון, הסובר גבי כהן גדול: בתולה, בתולה שלימה משמע] - מהכא, מכאן הוא נלמד.

דדריש הכי: מדכתיב ריבוי של "אליו" - לרבות הבוגרת.

מכלל זה אתה למד ד"בתולה" - בתולה שלימה משמע.

עיין בהערה [5] - בה מבואר היסוד לביאור של הסוגיה הבאה.

תניא: רבי שמעון בן יוחי אומר:

כתיב ביחזקאל "אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים, כי אם בתולות מזרע בית ישראל".

למדנו מהכתוב "מזרע בית ישראל", שהכהן אסור בגיורת.

והאיסור הוא מן התורה, מטעם זונה, היות והיא באה מן הגויים השטופים בזימה [6].

ומלשון הכתוב "בתולות מזרע בית ישראל", יש ללמוד שהקפיד הכתוב ש"ייזרעו" בתוליה בישראל.

וכונת הכתוב לומר, שיצמחו ויגמרו בתוליה משבאה לכלל ישראל. והיינו, כשנעשית בת שלש, שאז נגמרים בתוליה לגבי ביאה, שאם תיבעל מכאן ואילך, שוב אין בתוליה חוזרין. אבל אם נבעלת בהיותה פחות משלש שנים, בתוליה חוזרים.

ולכן, גיורת שנתגיירה על ידי אביה, כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, ונמצא שנזרעו בתוליה בהיותה ישראלית, הרי היא כשירה לכהונה. [7]

וראיה לדבר, שנאמר במלחמת מדין, שאמר הקב"ה למשה:

"נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך. וישלח אותם משה אלף למטה לצבא, אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא [ופינחס, כהן גדול משוח מלחמה היה]. וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם. ויאמר אליהם משה: החייתם כל נקבה! הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, למסר מעל בה' על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה'.

ועתה, הרגו כל זכר בטף. וכל אשה יודעת איש למשכב זכר, הרוגו.

וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר - החיו לכם".

ומוכיח רבי שמעון בן יוחאי: והרי פנחס הכהן היה עמהם, ואמרה תורה "החיו לכם", ומשמעות "לכם" היא לכל היוצאים למלחמה, כולל פנחס, שהן ראויות להיות להם לנשים.

מלמד הכתוב כי ה"טף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר", שאינן ראויות למשכב זכר, היות והן פחותות משלש שנים, ראויות הן לכהן.

ואילו חכמים, נחלקו על רבי שמעון בן יוחי, ואוסרים אף את זו לכהן, מפני שהם מפרשים את הפסוק כפשוטו, שלא התיר הכתוב אלא בתולות מזרע בית ישראל ולא את הגיורת. ואפילו כשנתגיירה פחותה מבת שלש שנים, כשלא היתה ראויה לביאה, ונזרעו בתוליה בישראל.

ורבנן דוחים את ראיית רבי שמעון בן יוחי, כי מה שאמר הכתוב "החיו לכם" הכונה היא שיהיו להם לעבדים [8] ולשפחות, ולא לשאת אותן לנשים.

ותמהה הגמרא על דברי רבי שמעון בן יוחי:

אי הכי - ש"החיו לכם" משמעותו לענין נישואין, ויש ללמוד מן הפסוק הזה שגיורת אשר התגיירה בגיל פחות משלש שנים היא מותרת לכהן -

הרי גיורת שהתגיירה אחר שנהייתה בת שלש שנים ויום אחד - נמי תהא כשירה לכהונה!

שהרי הכתוב אומר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר - החיו לכם", ומשמע שאפילו ראויה היא לביאה, אם לא ידעה משכב זכר - "החיו לכם" לשאתם לנשים.

והרי פנחס עמהם!

ומשנינן: סבר רבי שמעון בן יוחאי כדרב הונא, שפירש את משמעות "אשר לא ידעו משכב זכר" שאינן ראויות למשכב זכר, שאינן ראויות לביאה מחמת קטנותן, בהיותן פחות משלש שנים.

דרב הונא רמי [הקשה המקראות זה על זה]:

כתיב: "כל אשה" [ומשמע אשה גדולה] יודעת איש למשכב זכר - הרוגו.

הא אם אינה יודעת איש למשכב זכר - קיימו אותה.

וכל זה מדובר ב"אשה" גדולה.

ומכלל זה אתה למד דהטף [הנשים הקטנות] - בין ידעו איש, בין לא ידעו איש קיימו.

ומהצד השני כתיב: "וכל הטף בנשים [משמע הקטנות] אשר לא ידעו משכב זכר, החיו לכם".

הא אם ידעו - הרוגו!

ולפי הפסוק הזה אין הבדל בין הגדולות לבין הקטנות.

והיות ולכאורה סותרים המקראות זה לזה, הוי אומר לתרץ, ש"יודעת" ו"אשר לא ידעו" - לא לנבעלה ממש כוונת הכתוב, שאם כן, לא יתורצו המקראות.

אלא רק בראויה ליבעל הכתוב מדבר.

שכל אשה הראויה לידע [להבעל] - הרוגו.

ו"אשה" שאמר הכתוב שיש להורגה כשהיא "יודעת איש" - היינו אפילו היא מן הטף, בת שלש שנים, שראויה להבעל.

ולא תדייק כמו שרצית לומר: "הא טף - בין ידעו בין לא ידעו, החיו", שהרי בראויה ליבעל מדבר הפסוק.

אלא "החיו לכם" שאמרה תורה - בפחותה מבת שלש קאמר. [9]

תניא נמי הכי:

"וכל אשה יודעת איש למשכב זכר" - בראויה ליבעל הכתוב מדבר.

אתה אומר: בראויה ליבעל, או אינו אלא במי שנבעלה ממש.

כשהוא אומר: "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר", הרי יקשו הכתובים זה על זה, כדרב הונא.

הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר.

מנא ידעי, מנין היו יודעים בני ישראל, מי מן השבויות ראויות הן לביאה, והרי לא ידעו את גילן?

אמר רב הונא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ, ונס נעשה שם: כל מי שפניה מוריקות [נעשות ירוקות] - בידוע שהיא ראויה ליבעל. [10]

וכל שאין פניה מוריקות - בידוע שאינה ראויה ליבעל.

אמר רב נחמן: סימן לעבירה של זנות: הדרוקן [פניהם של עוברי עבירה מוריקים. [11]

כיוצא בדבר, אתה אומר, כשיצאו בני ישראל להרוג את יושבי יבש גלעד, על אשר לא יצאו למלחמה נגד שבט בנימין בענין "פילגש בגבעה":

"ויצוו אותם לאמר, לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב, הנשים והטף. וזה הדבר אשר תעשו: כל זכר וכל אשה יודעת משכב זכר, תחרימו. וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר".

ומפרשינן: מנא ידעי מי נבעלה ומי לא נבעלה?

אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, ומי שהיתה בעולה, ריחה של חבית היין נודף ממנה, כיון שפיתחה למטה פתוח, ומי שהיתה בתולה, ופיתחה סתום - אין ריחה נודף.

ומקשינן: ונעברינהו לפני ציץ כשם שעשו במלחמת מדין?! [12]

אמר תירץ רב כהנא בריה דרב נתן: כיון דגבי ציץ, "והיה על מצחו תמיד לרצון להם" - כתיב. מלמד בכך הכתוב, שרק לרצון להם יהיה הציץ, ולא לפורענות.

ומקשינן: אי הכי - במדין נמי, האיך העבירום לפני הציץ לפורענות?!

אמר רב אשי: "לרצון להם" כתיב.

"להם" - לישראל, כמו בנות יבש גלעד - יהיה הציץ רק לרצון ולא לפורענות.

ואילו לעובדי כוכבים - כמו בנות מדין - יהיה הציץ אפילו לפורענות.

אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי, שגיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד - כשירה לכהונה.

אמר שאל ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי:

האם בפירוש שמיע לך מרבי יהושע בן לוי שהלכה כרבי שמעון בן יוחאי, או רק מכללא שמיע לך [מתוך דבר אחר ששמעת מרבי יהושע בן לוי - כדמפרש ואזיל - למדת שהוא סובר שהלכה כרבי שמעון בן יוחי בענין זה]?

ומפרשינן: מאי כללא, מאיזה שמועה יש לנו ללמוד שכך היא דעתו של רבי יהושע בן לוי?

דאמר רבי יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער [ערעור על כשרות]. ושגר רבי את רבי רומנוס, ובדקה.

ומצא בה גיורת שנתגיירה כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה רבי לכהונה [הניחה תחת בעלה הכהן].

אמר ענה ליה רב יעקב בר אידי לרבי זירא: בפירוש שמיע לי!

ותמהינן: ואי מכללא - מאי!? מה בכך שמכאן למד רבי יעקב בר אידי את דעתו של רבי יהושע בן לוי, ואיזו פירכא יש על כך, עד ששאל רבי זירא: האם מכאן הוא שלמד רבי יעקב בר אידי או במפורש שמע זאת?!

ומפרשינן: דילמא שאני התם, הואיל ואינסיב אינסיב [הואיל וכבר נשא אותה - לכן הרשה לו להשאר נשוי].

דהא רב ורבי יוחנן, דאמרי תרווייהו: בוגרת ומוכת עץ לכתחילה לא ישא הכהן הגדול.

ואם נשא - נשוי! והוא הדין בעניננו.

ותמהה הגמרא על הדמיון:

הכי השתא [וכי הנדון דומה לראיה]?!

בשלמא התם, בבוגרת ומוכת עץ, לפיכך אם נשא הכהן הגדול, נשוי, הואיל וסופה להיות בוגרת תחתיו.

וכמו כן כהן גדול שנשא את אנוסת עצמו ומפותת עצמו אם נשא נשוי, לפי שסופה להיות בעולה תחתיו.

אבל הכא, אין זה כך.

כי האם סופה להיות זונה [13] תחתיו?!

רב ספרא מתני לה להא דרבי יהושע בן לוי - מכללא.

וקשיא ליה כמו שהקשינו "דילמא שאני התם הואיל ואינסיב אינסיב".

ומשני ותירץ רב ספרא הכי, כפי שדחתה הגמרא את הדמיון לבוגרת ומוכת עץ.

ומביאה הגמרא מעשה שאירע עם ההוא כהנא, בכהן אחד, דאנסיב שנשא גיורת שנתגיירה כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק: מאי האי!? [מה זה!?], וכי מי התיר לך אותה!

אמר ליה, ענה הכהן לרב נחמן בר יצחק: למדתי שהיא מותרת מהא דאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחאי.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לאותו כהן: זיל אפקה [לך והוציאה בגט].

ואי לא תוציאנה - מפיקנא לך רבי יעקב בר אידי מאונך! אוציא לך את רבי יעקב בר אידי מ"אזנך".

דהיינו, אטיל עליך חרם! ומביאה עתה הגמרא ברייתא ובה הלכה נוספת של רבי שמעון בו יוחאי.

תניא: וכן [14] היה רבי שמעון בן יוחאי אומר:

הערות

[1] ביארו התוספות בעמוד א ד"ה נילף: אין קושיית הגמרא שאין כלל זה נכון, כי על זה לא מועיל תירוץ הגמרא, אלא שרבי שמעון למד את דינו מכהן גדול, וכיון שכן תיקשי, והרי אף גרושה פסולה לכהן גדול. והקרן אורה כתב: ויש לדקדק, מאי פריך? וכי בשביל שהיא פסולה לכהן גדול מחמת גירושין בשביל זה לא ייטמאו לה קרובים? והא רבי שמעון לא יליף אלא לענין בתולה, דכל דלאו בתולה היא לכהן גדול, הכי נמי אינה נחשבת בתולה לענין טומאת קרובים, אבל מה שאינה ראויה לכהן גדול מחמת גירושין, זה לא שייך למילף כלל, דהא "בתולה בתולה" גמר [ראה תוספות הנ"ל], ובפירוש רש"י לא נמצא דבר בזה.

[2] נתבאר על פי הגהת הב"ח; ואולם מלשון רש"י אין נראה שמפרש כן.

[3] ביאור שאלת הגמרא היא, כי הגמרא סברה, שרבי יוסי ודאי אינו סובר כן מאותו טעם שרבי מאיר סובר כן, והיינו מ"לא היתה לאיש", כי הרי רבי יוסי לומד מדרשה זו דבר אחר, וכפי שהגמרא מפרשת.

[4] הוכיחו התוספות שאין קושיית הגמרא האיך אנו מרבים את הבוגרת, שהרי לעיל מקשה הגמרא על רבי מאיר שמרבה אף הוא מ"אליו" לרבות את הבוגרת: הא למה לי קרא והאמר רבי מאיר בתולה אפילו מקצת בתולה משמע! ואם כן, משמע שאילו היה סובר רבי מאיר ש"בתולה", בתולה שלימה משמע, היה ניחא שהוצרך הכתוב לומר "אליו" לרבות את הבוגרת. ולכן, לרבי שמעון שאכן סובר כן, אין מקום לשאול האיך מרבה הכתוב מ"אליו" את הבוגרת. ובתוספות ישנים הוסיפו: "מאי פריך?" אדרבה, היא הנותנת, דסלקא דעתך אמינא "בתולה" שלימה משמע, ולכן איצטריך "אליו" לרבות בוגרת [וראה מהרש"א]! ולכן פירשו את קושיית הגמרא: והאמר רבי שמעון "בתולה", שלימה משמע. ומתוך ש"בתולה" משמע למעט את הבוגרת, לכן מפרש רבי שמעון את מילת "בתוליה" שהיא באה לרבות את הבוגרת, וכפי שנתבאר בגמרא לעיל נט א; ומאחר שלמדנו גבי כהן גדול שאף הבוגרת מותרת, שוב נלמד בגזירה שוה "בתולה בתולה" מהתם שאף כאן מותר ליטמא לאחותו בוג רת. אלא, שאת לשון רש"י כאן, שכתב: והא אמר רבי שמעון לעיל בתולה שלימה משמע, מדאיצטריך בתוליה למישרי בוגרת לכהן גדול, אי אפשר לכוין כפירוש התוספות; וראה מה שכתב המהרש"ל בביאור דברי הגמרא אליבא דרש"י. וראה עוד ביאור בתוספות ישנים.

[5] כתוב בספר יחזקאל: "אלמנה וגרושה לא יקחו להם [הכהנים], כי אם בתולות מזרע בית ישראל". ונחלקו הראשונים בביאור איסור הגיורת שלא נבעלה בגויותה: הראב"ד סובר שהגיורת אשר אינה מזרע בית ישראל, הרי היא אסורה לכהן מדברי קבלה [ראב"ד]. והרשב"א כתב, שאף על פי שמקרא זה הוא מדברי קבלה, פסול הגיורת מן התורה הוא. אלא שבא יחזקאל וגילה אותו. וכדאמרינן בעלמא [יומא עא ב, ועוד] "הא, עד דאתא יחזקאל - מאן אמרה? אלא, דאורייתא, ואתא יחזקאל, ופירש". ויש אומרים שהגיורת זונה היא, על אף שלא נבעלה. ובכלל איסור התורה היא [וטעמא: לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה, תוספות סא א]. אלא, שלולי דברי הכתוב ביחזקאל לא היינו יודעים שבכלל זונה היא [רמב"ם כפי שפירשו המגיד משנה, וראה תוספות לקמן סא א ד"ה אין]. והריטב"א כתב שכל עיקר המקרא הזה אינו אלא אסמכתא, כי הפסוק אינו מדבר על כהן הדיוט אלא על כהן גדול. ועיקר איסור הגיורת הוא מהלכה למשה מסיני, לאוסרה משום זונה על אף שלא נבעלה [וראה דברי הראשונים כאן, ומחלוקת הרמב"ם והראב"ד בהלכות איסורי ביאה יח ג, ובדברי המגיד משנה שם. ובשיטת רש"י נתחבטו הרבה הראשונים והאחרונים, ובפרט בדברי רש"י בסוגיא זו; וראה עוד שיטת התוספות לקמן סא א ד"ה אין, ובמה שכתב עליהם בקרן אורה שם]. פשטות לשון סוגייתנו משמע כדעת הסוברים שהיא אסורה מדאורייתא. וכן משמע שאיסורה הוא מטעם זונה, ועל פי שיטתם מתבארת הסוגיא.

[6] ראה מה שנתבאר בזה בהערה קודמת.

[7] נתבאר על פי הסוגיא בקדושין עח א. ואולם יש מן הראשונים הסוברים, שכל הפסוק ביחזקאל אינו שייך לעניננו, כי הוא אינו מדבר בכהן הדיוט כלל, ולדבריהם עיקר הלימוד הוא ממלחמת מדין, ראה ריטב"א כאן.

[8] בנהור שרגא תמה על לשון "עבדים" הנזכר כאן בענין הטף בנשים.

[9] רש"י. פירוש: הפסוקים אינם מדברים בשתי אפשרויות באשה גדולה ושתי אפשרויות בטף, אלא הפסוק הראשון מדבר באשה שעברה את גיל שלש שנים, שהיא "יודעת איש", ואילו "הטף" הן הקטנות שלא עברו את גיל שלש שנים. ובכל אופן אינן יודעות איש. ושוב לא שייך לשאול את סתירת הפסוקים זה לזה, כיון שהדיוק מהפסוק הראשון הוא מה שכתוב בפסוק השני, והדיוק מהפסוק השני, הוא מה שכתוב בפסוק הראשון. והוסיפו התוספות: לכן נקטה התורה לשון "אשה", דמשמע גדולה, כדי שנתקשה בסתירת המקראות, ומתוך כך נבין לפרש שבראויה ליבעל הכתוב מדבר. כי אי לא כתיב "אשה", אלא סתם "וכל יודעת איש", הוה אמינא דהאי קרא נמי בטף איירי, ובטף עצמו "יודעת איש" הרוגו, ושאינה יודעת איש אל תהרוגו, ואילו בגדולות הרוגו בין את זו ובין את זו.

[10] ביאר המהרש"א: כתיב "יאר ה' פניו אליך", מלמד הכתוב שיהיו פניהם "מצהיבים" על ידי השם שהיה כתוב על הציץ, דהיינו "קודש לה"'. וכנגד זה, לצד ההפוך, היו פניה מוריקות.

[11] רש"י. והתוספות כתבו: על ידי עבירה בא הדרוקן כדאמרינן בבמה מדליקין; והדרוקן לאו היינו ירקון, אבל קצת יש להדרוקן ירוקת פנים, כדאמר: כל שפניה מוריקות.

[12] במלא הרועים העיר: מנין לגמרא שמועילה בדיקת הציץ לבדוק אם נבעלה, והרי אפשר שאין מועילה הבדיקה אלא לבדוק מי היא הראויה ליבעל, אבל בעילה ממש מנין?! ראה שם. הקשה הרש"ש: כיון שבדיקה על ידי הציץ נס הוא, וכמו שכתב רש"י, אם כן למה להם לסמוך על נס, והרי היו יכולים לבדוק אם נבעלו באופן אחר, ורק במלחמת מדין שהוצרכו לבדוק אם ראויות הן לביאה, בזה הוצרכו למעשה נסים.

[13] מכאן יש ללמוד שאיסור הגיורת מטעם "זונה" הוא, וראה ברשב"א שפירש פירוש אחר בגמרא לפי שיטתו שאין איסור הגיורת משום זונה.

[14] בביאור לשון "וכן" ראה מה שנכתב בהערות בסוף הסוגיא.

והא [והרי] אמר ר' שמעון: ראויה לכהן גדול — מטמא לה, שאין ראויה לכהן גדול — אין מטמא לה. וזו, כיון שנתגרשה, שוב אינה ראויה לכהן! ומשיבים: שאני התם דרבי רחמנא [שונה שם כיון שריבתה התורה] וכתבה "קרובה", ומשמע: כל שהיא קרובה, גם אם איננה ראויה להינשא לכהן.

ומקשים: אי הכי [אם כן] מוכת עץ נמי [גם כן] נרבה לר' שמעון! ומשיבים: רבי [ריבה] הכתוב "קרובה" — אחת ולא שתים וממילא הלימוד מוגבל רק לענין אחד! ושואלים: ומה ראית לומר שמוכת עץ אתה אוסר, וגרושה אתה מתיר, אולי הנכון הוא להיפך? ומשיבים: הא [זו] מוכת עץ — אתעביד [נעשה] בה מעשה בגופה. הא [זו] הגרושה — לא אתעביד [נעשה] בה.

ושואלים: ור' יוסי, מדשבקיה לבר זוגיה [מכיון שעזב את בן זוגו] ר' שמעון, שלענין ארוסה הסכים אתו — מכלל הדברים אתה למד כי במוכת עץ כשיטת ר' מאיר סבירא ליה [סבור הוא] שמיטמא לה, ואם כן מנא ליה [מניין לו] דבר זה — ממה שנאמר שאסור לכהן להיטמא לאחותו "אשר לא היתה לאיש", ומוכת עץ הרי לא היתה לאיש.

ושואלים: והא אפיקתיה [והרי כבר הוצאת אותו], למדת מביטוי זה כדעת ר' שמעון לענין ארוסה! ומשיבים: חד [ענין אחד] למד ר' יוסי מ"לא היתה" כלומר, לא התקדשה, וחד [ואחד] מ"לאיש", שדווקא אם היא אינה בתולה בגלל איש, ולא בגלל משהו אחר.

אמרנו שלדעת כולם: "אליו" — לרבות הבוגרת שאף לה מיטמא כל עוד אינה נשואה. ומקשים: והא [והרי] אמר ר' שמעון לגבי נישואי בוגרת לכהן גדול: "בתולה" — בתולה שלימה משמע ואין הבוגרת בכלל זה! ומשיבים: טעמא דידיה נמי התם מהכא [הטעם שלו שם, גם כן מכאן] הוא, דדריש הכי [שהוא דורש כך]: מאחר שהביטוי שנאמר "אליו" בא לרבות את הבוגרת, מכלל הדברים אתה למד כי "בתולה" בכל מקום אחר ובכלל זה לענין נישואין — בתולה שלימה משמע, והבוגרת כיון שאינה בכלל בתולה שלימה — אסורה.

א אגב הדיון בהגדרת בתולה ובפרט לדעת ר' שמעון, מביאים דיון בנושא קרוב, תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד — כשירה לכהונה, שנאמר: "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" (במדבר לא, יח), משמע — לכולכם. והרי פנחס היה עמהם, ופנחס כהן היה ואסור בגיורת, משמע שהטף, כלומר, ילדות פחותות מגיל שלוש מותרות אף לכהן.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים? לדעתם: "החיו לכם" אין כוונתו שתהיינה להם לנשים, אלא לעבדים ולשפחות. ומקשים: אי הכי [אם כך] בת שלש שנים ויום אחד נמי [גם כן], יהיו מותרות לדעת ר' שמעון ואפילו לכהן, כשלא ידעו משכב זכר?

ומשיבים: הטעם הוא כדברי רב הונא, שרב הונא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] במקום אחד "וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו" (שם יז), הא [הרי] מכאן מובן כי זו שאינה יודעת — קיימו, ומכלל הדברים אתה למד שהטף, הקטנות, שאינן בגדר אשה, בין ידעו בין לא ידעו — קיימו. וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" (שם יח) הא ידעי [הרי אם ידעו] — הרוגו, ואפילו טף בכלל, ויש פה איפוא סתירה!

ויש לתרץ: הוי אומר בראויה ליבעל הכתוב מדבר, שאין הכתוב מחלק בין זו שנבעלה ובין זו שלא נבעלה, אלא כשאומר "יודעת איש" כוונתו הראויה להיבעל, וכל קטנה מעל גיל שלוש בכלל ראויה להיבעל ואסורה.

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], מה שנאמר: "וכל אשה ידעת איש" (שם יז) — בראויה ליבעל הכתוב מדבר. ודנה הברייתא: אתה אומר בראויה ליבעל, או אינו אלא נבעלה ממש? כשהוא אומר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר" (שם יח), יש לדייק: אבל אשה אפילו לא יודעת משכב זכר תיהרג, הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר.

ושואלים לעצם המעשה: מנא ידעי [מניין ידעו] אם ילדה מסויימת הגיעה לגיל זה שראויה כבר להיבעל? אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ של כהן גדול, ובדרך נס כל שהיו פניה מוריקות — בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות — בידוע שאינה ראויה ליבעל. ובדומה לזה אמר רב נחמן: סימן לעבירה — הדרוקן שעוברי עבירה חולים במחלה זו ופניהם מוריקים.

כיוצא בדבר, במעשה של פילגש בגבעה, שהרגו את כל אנשי יבש גלעד פרט לבתולות, אתה אומר: "וימצאו מישבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר" (שופטים כא, יב), ואף כאן יש לשאול: מנא ידעי [מניין ידעו] איזו היא אשר ידעה איש? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, בעולה — ריחה נודף, בתולה — אין ריחה נודף.

ושואלים: ונעברינהו [ונעביר אותן] לפני הציץ כפי שעשו לבנות מדין? אמר רב כהנא בריה [בנו] של רב נתן: "והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עוון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'" (שמות כח, לח), "לרצון" כתיב [נאמר], כלומר, לרצון ולא לפורענות, ומאחר שהבעולות נהרגו, הרי זה בכלל פורענות ואין להשתמש לכך בציץ. ומקשים: אי הכי [אם כך] במדין נמי [גם כן] מדוע השתמשו בציץ לענין של פורענות? אמר רב אשי: "להם" כתיב [נאמר], כלומר, להם לישראל לרצון ולא לפורענות, ולגוים — אפילו לפורענות.

אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' שמעון בן יוחאי, שגיורת הפחותה מבת שלוש כשרה לכהונה. אמר ליה [לו] ר' זירא לר' יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך [שמעת] שהלכה כן, או מכללא שמיע לך [מכלל הדברים שמעת זאת]? שלא שמעת פסק הלכה מפורש אלא הסקת זאת מדבר אחר.

ושואלים: מאי כללא [מהו הכלל] שרמז לו ר' זירא? ומסבירים: שאמר ר' יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער, שהיתה שמועה שיש פסול יוחסין במשפחה אחת בעיר זו, ושגר (ושלח) רבי את ר' רומנוס, ובדקה, ומצא שהיתה בה בת של גיורת שנתגיירה בהיותה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שנישאה לכהן, והכשירה רבי לכהונה. ואם כן, מכאן היה יכול להסיק שפסק ר' יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון. אמר ליה [לו] ר' יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לי [שמעתי זאת], שכך אמר במפורש.

ושואלים: ואי מכללא מאי [ואם מכלל הדברים שמע, מה] בכך? הרי לכאורה ראיה גמורה היא! ומשיבים: דלמא שאני התם [שמא שונה שם] בכך: הואיל ואנסיב [ונישאה] — אנסיב [נישאה], שלכתחילה אף הוא סבור שאסור, אבל בדיעבד אינו פוסל. דהא [שהרי] רב ור' יוחנן דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: בוגרת ומוכת עץ לא ישא כהן גדול, ואולם אם נשא — נשוי.

ודוחים: הכי השתא [כך עכשיו, כיצד אתה משווה]?! בשלמא התם [נניח שם] בבוגרת יש טעם להתירה בדיעבד מפני הנימוק כי סופה להיות בוגרת תחתיו, סופה להיות בעולה תחתיו, ולכן, אם עבר ונשאה — איננו מקפידים בכך, אבל הכא [כאן] וכי סופה להיות זונה תחתיו?! אלא אפשר היה באמת להסיק מכאן שזו דעת ר' יהושע בן לוי.

ומעירים: אכן רב ספרא מתני לה מכללא [היה שונה את ההלכה הזו מכלל הדברים], שלא קיבל אותה במפורש כהלכה פסוקה, אלא למד אותה מאותו מעשה, וקשיא ליה [והיה קשה לו] כפי שהקשינו: שמא יש לחלק ביניהם שהואיל ונישאה נישאה, ומשני ליה הכי [והיה מתרץ את הדבר כך] כפי שתירצנו.

ולענין הלכה למעשה מספרים: ההוא כהנא דאנסיב [כהן אחד שנשא] גיורת שהתגיירה כאשר היתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד. אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק: מאי האי [מה זה] שאתה עושה שלא כדין? אמר ליה [לו] שאמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' שמעון בן יוחאי המכשיר אותה לכהונה. אמר ליה [לו]: זיל אפיק [לך, הוצא, גרש אותה] ואי [ואם] לא תגרשנה — מפיקנא לך [אוציא לך] את ר' יעקב בר אידי מאוניך [מאוזניך], כלומר, אנקוט כנגדך אמצעים חמורים עד שתציית ותגרש אותה ולא תוכל לסבור כר' יעקב בר אידי.

ב תניא [שנויה ברייתא]: וכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Didn’t Rabbi Shimon say: If she was fit for a High Priest, her brother must become impure for her, and if she was not fit for a High Priest, her brother may not become impure for her? A divorced woman is not fit for a High Priest even if she had been only betrothed before her divorce. The Gemara answers: It is different there, as the Merciful One includes her by the term: Who is near, which includes any sister who is close to him, even if she is unfit for a High Priest.

The Gemara asks: If so, a woman whose hymen was torn accidentally should also be included. The Gemara responds that the term: Who is near, which is written in the singular, includes only one additional case and not two. The Gemara asks: And what did you see to render forbidden a woman whose hymen was accidentally torn and permit a divorcée who had previously been only betrothed, and not the opposite? The Gemara answers: In this case of the woman whose hymen was torn, an action has been performed on her body, whereas in that case of the divorcée, no action has been performed on her body.

The baraita cites Rabbi Yosei and Rabbi Shimon as holding that a priest may not become impure for his sister who was betrothed and then divorced, and it cites only Rabbi Shimon as holding that he may not become impure for his sister who was a grown woman. Based on this, the Gemara asks: From the fact that Rabbi Yosei left his partner, Rabbi Shimon, it may be inferred that with regard to a woman whose hymen was torn accidentally he holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, that a priest does become impure. From where does he derive this halakha? The Gemara explains that he derives it from the phrase: “Who has had no man,” as a woman whose hymen was torn accidentally has not been with a man.

The Gemara asks: Haven’t you already derived the halakha of a betrothed woman from that phrase? The Gemara answers: Rabbi Yosei learns one halakha from the phrase “has had no,” which indicates that she has not even been betrothed, and he derives one halakha from the term “man,” which indicates that only a woman who was with a man is no longer considered a virgin with regard to this halakha, but not one whose hymen was torn accidentally.

It was stated previously that according to Rabbi Shimon, the term “to him,” comes to include a grown woman. The Gemara asks: Didn’t Rabbi Shimon say with regard to a High Priest that the term virgin indicates a complete virgin, which does not include a grown woman? The Gemara answers: His reason there is also derived from here, as he expounds as follows: From the fact that the expression “to him” is needed to include a grown woman, it may be inferred that the term virgin by itself indicates a complete virgin.

§ The Gemara cites another ruling of Rabbi Shimon ben Yoḥai, also related to the discussion of defining who is considered a virgin. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: A female convert who converted when she was less than three years and one day old is permitted to marry into the priesthood, as it is stated: “But all the women children that have not known man by lying with him, keep alive for yourselves” (Numbers 31:18). This verse indicates that these women were fit for all of the warriors, and since Pinehas the priest was with them (see Numbers 31:6), it is clear that young converts are permitted to priests.

The Gemara asks: And how do the Rabbis, who disagree with Rabbi Shimon, interpret this verse? The Gemara responds: They understand the phrase “keep alive for yourselves” to mean that they could keep them as slaves and as maidservants, but they could not necessarily marry them. The Gemara asks: If so, if the source for Rabbi Shimon’s ruling is this verse, a girl who converted at the age of three years and one day old should also be permitted to a priest, as long as she has never had intercourse, as stated by the verse.

The Gemara replies: His reasoning is as stated by Rav Huna, as Rav Huna raised a contradiction: It is written in one verse: “Kill every woman that has known man by lying with him” (Numbers 31:17), which indicates that a woman who has not known a man in this way you may keep alive. This proves by inference that the female children, who are not classified as women, you may keep alive regardless of whether they knew a man or they did not know a man. And it is written in a different verse: “But all the women children that have not known man by lying with him, keep alive for yourselves” (Numbers 31:18), which indicates that if they have known men, you must kill them. This is an apparent contradiction.

Rav Huna explains: You must say that the verse is speaking of a woman who is fit for intercourse. The verse does not mean to distinguish between women who have actually engaged in sexual intercourse and those who have not. Rather, it distinguishes between a girl over the age of three, with whom an act of intercourse is recognized as such, and a girl below the age of three.

This is also taught in a baraita: “Every woman that has known man”; the verse is speaking of a woman who is fit for intercourse. The baraita proceeds to discuss this halakha: Do you say it is referring to one who is fit for intercourse, or perhaps it is referring only to one who has actually had intercourse? When the verse states: “But all the women children that have not known man by lying with him, keep alive for yourselves,” which indicates that grown women must be killed even if they have not had intercourse with a man, you must say that the verse is speaking of a woman who is fit for intercourse.

The Gemara asks a practical question with regard to the events described by the Torah: From where did they know whether a particular girl was already three years old and fit for intercourse? Rav Huna bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: They passed them before the frontplate of the High Priest. Any girl whose face miraculously turned sallow, it was known that she was fit for intercourse, and any girl whose face did not turn sallow, it was thereby known that she was not fit for intercourse. Similarly, Rav Naḥman said: A sign of transgression in the area of sexual morality is the disease hidrokan, which causes one’s face to turn sallow.

Similarly, you can say with regard to the verse: “And they found among the inhabitants of Jabesh-gilead four hundred young virgins that had not known man by lying with him” (Judges 21:12). From where did they know that they were virgins? Rav Kahana said: They sat them on the opening of a barrel of wine. If she was a non-virgin, her breath would smell like wine; if she was a virgin, her breath did not smell like wine.

The Gemara suggests: They should have passed them before the frontplate, as described previously with regard to the daughters of Midian. Rav Kahana, son of Rav Natan, said: The verse states with regard to the frontplate: “And it shall be upon Aaron’s forehead…that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38), which indicates that the frontplate is worn for acceptance but not for calamity. The Gemara raises a difficulty: If so, the frontplate should also not have been used with regard to the women of Midian. Rav Ashi said: The word “they” is written in the verse, indicating that for them, the Jewish people, the frontplate is for acceptance but not for calamity; but for gentiles it can be used even for calamity.

Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai. Rabbi Zeira said to Rabbi Ya’akov bar Idi: Did you hear Rabbi Yehoshua ben Levi say this explicitly or did you learn it by inference?

The Gemara asks: What inference was Rabbi Zeira hinting at? The Gemara explains: As Rabbi Yehoshua ben Levi said: There was a certain city in Eretz Yisrael where they contested the lineage of a particular family. And Rabbi Yehuda HaNasi sent Rabbi Romanus, and he examined the family’s lineage and found that it included the daughter of a convert who had converted when she was less than three years and one day old, and she had married a priest. And Rabbi Yehuda HaNasi permitted her to the priesthood. This indicates that Rabbi Yehoshua ben Levi ruled in accordance with Rabbi Shimon. Rabbi Ya’akov bar Idi said to him: I heard explicitly that Rabbi Yehoshua ben Levi ruled in this manner.

The Gemara asks: And if Rabbi Yehoshua ben Levi’s opinion had been derived by inference, what of it? The Gemara answers: Perhaps it was different there, because since she had already married a priest, she could remain married after the fact, but it would not be permitted for her to marry a priest ab initio, as it is Rav and Rabbi Yoḥanan who both say: A High Priest may not marry a grown woman and a woman whose hymen was torn accidentally, but if he married one of them he is married and not required to divorce her.

The Gemara refutes this claim: How can these cases be compared? Granted, there, in the case of a grown woman, it is reasonable for her to be permitted after the fact, as a young woman will eventually be a grown woman under him, i.e., while married to him, and she will eventually be a non-virgin under him. However, here, in the case of a convert, will she eventually be a zona under him? If she is forbidden to a priest ab initio it is because she has the status of a zona, in which case she should be prohibited after the fact as well. Consequently, it can be proven from the incident cited previously that Rabbi Yehoshua ben Levi rules in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

The Gemara comments: Rav Safra taught this halakha after deriving Rabbi Yehoshua ben Levi’s ruling by inference, although he had never heard this ruling explicitly. And the question mentioned above was difficult for him, and he resolved it in this same manner.

The Gemara relates another incident related to this halakha: A certain priest married a convert, who had converted when she was less than three years and one day old. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: What is this? Why are you violating the halakha? He said to him: It is permitted for me to marry her, as Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai. He said to him: Go remove her, i.e., divorce her. And if not, I will remove Rabbi Ya’akov bar Idi from your ear [me’unekh] for you. In other words, I will take the necessary action to ensure that you obey and divorce her, so that you can no longer follow Rabbi Ya’akov bar Idi’s opinion.

§ It is taught in a baraita: And similarly, Rabbi Shimon ben Yoḥai would say:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אמר ר' שמעון בן יוחאי גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה. פירש רש"י ז"ל דלא מחזקינן לה כזונה. ונראה שהזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כן מדאמרינן עלה לקמן הכי השתא בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו הכא סופה להיות זונה תחתיו, אלמא רבנן דפליגי עליה דרשב"י טעמייהו משום זונה. ותמיהא לי טובא דהא ביאה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אינה ביאה, ואם בא עליה אחד מן הפסולין לא פסלה וכדתנן בנדה פרק יוצא דופן (נדה מד, ב) ועוד דהא ודאי בדאורייתא פליגי כדאיתא התם בהדיא, ואי משום זונה אינה אלא מדרבנן דחיישינן דלמא בא עליה גוי דסתמן זונות הן. ועוד דהא אמרינן בהדיא בפרק עשרה יוחסין (קידושין עח, א) דבפירושא דקרא פליגי, דתניא התם (גבי) [גמ'] ר' אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת אמר ר' שמעון בן יוחאי גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה שנאמר וכל הטף בנשים וכו', ורבנן החיו לכם לעבדים ולשפחות אמר ר' יוחנן מקרא אחד דרשו (דאמר משמיה דרב) ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל, ר' אליעזר בן יעקב סבר מזרע ואפילו מקצת זרע ור' יוסי סבר משנזרעו מישראל, ר' שמעון בן יוחאי סבר משנזרעו בתוליה מישראל, אלמא בגזרת הכתוב תליא מלתא ובפרושא דקא פליגי, ולא בגזרת זונות כדרבנן. ואף על גב דדברי קבלה הן דאורייתא נינהו אלא דאתא יחזקאל וגלי, וכדאמרינן בעלמא (עיין תענית יז, ב) הא עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא דאורייתא ואתא יחזקאל ופירש. וההיא דלקמן לטעמיה קאמר ליה, כלומר לטעמיך דאמרת הואיל ואנסיב אנסיב ומדמית לדרב ור' יוחנן, אלמא סבירא לך דטעמא לאו משום דאיפסלא לה מדאורייתא אלא מדרבנן ומשום גזרת זונה, דאי מדאורייתא אפילו כנס יוצא כממזרת ונתינה וחללה, וקא טעית נמי וסבירא לך דביאה פחות מבת שלש שנים ויום אחד אף על פי שאינה ביאה פסלה לכהונה ושויא זונה, אפילו הכי לא דמיא לדרב ור' יוחנן דהתם סופה להיות בעולה תחתיו אבל הכא אין סופה להיות זונה תחתיו. ומיהו קושטא דמלתא לאו משום זונה הוא כדאמרן כנ"ל. אחר כך מצאתי להרמב"ם ז"ל (הלכות איסורי ביאה פי"ח ה"ג) שכתב כדברי רש"י ז"ל, והראב"ד ז"ל תפס עליו בהשגות וז"ל א"א אינה משום זונה אלא דכתיב בתולות מזרע בית ישראל והכי איתא בקדושין ע"כ. [במגיד משנה שם: והרשב"א הסכים לדעת הר"א ז"ל ונראין לי דברי רבינו ורש"י ז"ל עיקר. ועיין ריטב"א כאן ותוס' להלן (יבמות סא, א) ד"ה אין זונה].

והאמר ר' שמעון בתולה שלמה משמע. וא"ת ומאי פריך אדרבה היא הנותנת דסד"א בתולה שלמה משמע איצטריך אליו לרבות בוגרת. דהכי משמע לעיל הך סברא דפריך לר"מ האמר [בתולה] מקצת בתולה משמע משמע הא אי אמרינן בתולה שלמה משמע דניחא דאצטריך אליו לרבות בוגרת ונראה לפרש דה"ק והאמר ר"ש בתולה שלמה משמע ואינו מייתי [רק] תחלת דבר ור"ל בתולה שלמה משמע ובבתולה מקצת בתולים דהיינו מלתיה דלעיל וא"כ למה לי אליו לרבות בוגרת תיפוק ליה דניליף מהתם ודוחק הוא דהא לא מייתי קרא דבבתוליה. ונ"ל דה"ק והאמר רבי שמעון בתולה שלמה משמע ואמאי קאמר ר' שמעון כן הו"ל למגמר מהכא דלאו שלמה משמע דהא אמרינן אליו לרבות את הבוגרת:

טעמא דידי נמי מהכא מדאצטריך אליו לרבות את הבוגרת א"כ בתולה משמע בתולה שלמה והקשה הר' ידידיה היכי קאמר ר"ש מדאצטריך לרבות הבוגרת א"כ בתולה משמע בתולה שלמה דלמא לעולם אימא לך מקצת בתולים משמע ומ"מ איצטריך אליו לרבות בוגרת דלא ניליף בתולה בתולה מהתם דלדריש בתולה מקצת בתולים משמע בבתוליה עד שיהיו כל בתוליה קיימין כמו דאמר ר"מ לעיל ונראה לראש"י דהא לא קשה מידי דהכי נמי מצי להקשות אמאי לא קאמר ר"ש כר"מ בהדיא ובהא ודאי מצינו שפיר למימר טעם דדלמא ר' שמעון ניחא ליה א) שפיר לומר בתולה שלמה ואצטריך אליו למעט ממשמעותיה דקרא משנאמר כר' מאיר דבתולה משמע ואצטריך אליו דלא נילף בתולה מהתם דהתם נמי משמע בתולה מקצת בתולים רק דמפקינן מבתוליה עד דאיכא כל בתולים. ועוד ב) מדקא"ל לר' שמעון למצוא טעם להעמיד דבתולה שלמה משמע מלומר מקצת בתולים ועוד אינו ר"ל בתולה מקצת בתולים משמע בבתוליה עד שיהיו כל בתוליה קיימין דא"כ לא מצינו לאסור שלא כדרכה דלא מצינו למדרש בבתוליה בין בכדרכה בין שלא כדרכה דא"כ לשתוק קרא מיניה ומבתוליה שמעינן לה דבעינן לעולם כל בתולים כדפרישית לעיל לר' מאיר וא"כ היינו צריכים לדרוש בבתוליה כדרכה אין שלא כדרכה לא בעינן כל בתולים ור' שמעון לא ניחא לדורשה שלא כדרכה כיון דמצינו לומר איפכא ולפסול שלא כדרכה:

תנא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג"ש ויום א' כשירה לכהונה, אר"י ב"א אריב"ל הל' כרשב"י ולית הל' כוותי' דאמרי' ההוא כהנא דנסיב גיורת פחותה מבת ג"ש ויום א' א"ל מאי האי היהא א"ל דאמר ר"י ב"א אריב"ל הל' כרשב"י א"ל אפיק ואי לא מפקיני' לי' לר"י ב"א מאונך:

תוס' בד"ה והאמר רבי שמעון בתולה שלימה משמע תימה כו' עכ"ל ע"ש וליכא לאקשויי אמאי לא תקשי להו בפשיטות דמאי פריך והא אר"ש בתולה שלימה משמע דדלמא אליו לרבות בוגרת מפקא ליה מהך משמעות דבתולה שלימה משמע דכה"ג אמרינן לעיל אליבא דר"ש דהקרובה מרבה ארוסה שנתגרשה ומפקא ליה מג"ש דראויה לכ"ג בעינן די"ל דודאי ריבויא דקרא מצי להוציא מג"ש אבל משמעות לשון בתולה אית ליה לתלמודא אין סברא דאתא [ריבויא] להוציא אך הא קשיא לן דממאי קא משמע להו מהא דפריך והא אר"מ בתולה אפילו מקצת בתולים משמע דאי הוה סבר בתולה שלימה משמע לא הוה קשיא ליה מידי דדלמא בכל חד קושטא דמלתא קפריך דלר"מ דסבר לעיל דבתולה אפילו מקצת בתולים משמע לא קא קשיא ליה אלא למאי איצטריך אליו לרבות בוגרת ולר"ש דסבר דבתולה שלימה משמע לא קא קשיא ליה ל"ל אליו אלא דקשיא ליה דהיכא קא מפיק אליו לרבות בוגרת ממשמעותו דבתולה שלימה והא דמשני לעיל אליבא דר"מ דסד"א נילף בתולה בתולה מה להלן נערה אף כאן נערה קמ"ל לא קא מפיק קרא כלל ממשמעותו אלא מג"ש וי"ל דהכי קא קשיא להו מדקאמר תלמודא הכי אליבא דר"מ דסבר בתולה אפילו מקצת בתולה משמע ל"ל אליו משמע דלרבי יהודה דסבר נמי בהא כר"מ דאליו לרבות בוגרת לא קשיא מידי והיינו ע"כ משום דאית לן למימר דרבי יהודה סבר בהא כר"ש בתולה שלימה משמע והשתא פריך איפכא דמדקא פריך הכי אליבא דר"ש דסבר בתולה שלימה משמע היכא קא מפיק אליו לרבות בוגרת משמע דלר"י דסבר נמי בהא כר"ש דאליו לרבות בוגרת לא קשיא מידי והיינו ע"כ משום דאית לן למימר דר' יוסי בהא סבר כר"מ בתולה אפילו מקצת משמע כנ"ל לפרש דברי התוס':

גמ' בראויה ליבעל הכתוב מדבר עיין ברא"ם שהביא דברי התוס' וכתב בתר הכי וא"ת כיון דאשה דהכא לאו בגדולה קמיירי אלא בראויה ליבעל כו' דשם אשה נופל על הקטנה וכיון שכן מנ"ל לרבנן ז"ל לומר כו' דלמא אשה דהכא בקטנה קמיירי כו' טף ונבעלו הרוגו טף ולא נבעלו קיימו אע"פ שראויה ליבעל וי"ל הא דשם אשה נופל על הקטנה היינו כשנכלל בה גדולה וקטנה כו' עכ"ל ועוד האריך בזה ואין צורך כי מדברי התוס' יצא לנו לתרץ זה דא"נ הוה נופל שם אשה על הקטנה מ"מ הכא דלא איצטריך מלת אשה כלל ע"כ הקרא בראויה ליבעל קמשתעי דה"ל גדולה נמי בכלל אשה ודו"ק:

בתד"ה והאר"ש בתולה כו' והשתא פריך איפכא כו' עכ"ל ק"ק אמאי לא תקשי להו בפשיטות מאי פריך הכא והא אר"ש בתולה שלימה משמע והיאך מפקא ליה אלא ממשמעותי' א"כ לעיל נמי בכ"ג דמבתוליה מרבינן בוגרת לר"ש הא כיון דבתולה שלימה משמע תקשי להו היאך מפקא ליה ממשמעות ועי' במ"ק ודו"ק:

פרק הבא על יבמתו

העבירום לפני הציץ כל שפניה כו'. ע"ש יאר ה' פניו אליך שיהיו פניהם מצהיבין על ידי השם שהיה כתוב עליו דהיינו קודש לה' וההיפך היו פניה מוריקות וכן סימן של יין בעולה ריחה נודף כו' ע"ש הכתוב שהוא מורה על הזנות ועבירה דבתולות כמ"ש זנות ויין וגו' ותירוש ינובב בתולות וק"ל:

ד"ה והא אמר ר"ש וכו' עד ואומר ר"י דצריך למכתב התם בתוליה ביווד וכו'. דבר תימה הוא פי' זה דא"כ ל"ל לגמרא לעיל לומר ור"א ור"ש סברי בתולה בתולה שלימה בתוליה אפי' מקצת בתולים וכו' הל"ל דאצטריך היו"ד משום הב' דבבתוליה או מאי פריך הכא והאמר ר"ש בתולה בתולה שלימה משמע לפי מה שפירשו התוס' הקושיא לימא דאין ה"נ דהיו"ד דבבתוליה לא אתיא להכשיר בוגרת אלא דצריך למכתב בתוליה ביו"ד משום דבענין אחר לא היה אפשר וכו' ונ"ל דלפי האמת היו"ד אתי להכשיר בוגרת דאי משום בי"ת דבבתוליה למדרש מיניה למעוטי שלא כדרכה היה יכול לכתוב שום מיעוט אחר למעט שלא כדרכה אלא ודאי להכשיר בוגרת אתי כדאמר לעיל אלא אם תקשה לך ל"ל היו"ד כלל להכשיר בוגרת לילף מהכא מטומאה ע"ז תירצו התוס' מאחר שבלאו הכי היה צריך למכתב שום מיעוט כדי למעט שלא כדרכה ומוכת עץ כתב המיעוט בלשון דבבתוליה כדי שיהא מוכרח למכתב ג"כ היו"ד כדי שאגב זה נילף מהיו"ד להכשיר בוגרת כן נ"ל ויש מקשין מנ"ל לגמרא לעיל דר"מ סבר בתולה אפי' מקצת בתולים כדי שנוכל למדרש בתוליה עד דאיכא כל הבתולים למעט בוגרת נימא דר"מ נמי סבר בתולה בתולה שלימה משמע אלא דהוה ילפינן מטומאה להכשיר בוגרת לכך כתב בתוליה ער דאיכא כל הבתולים למעט בוגרת ול"נ דאפי' ריח קושיא אין כאן דאי ס"ל דבתולה בתולה שלימה משמע לא שייך למדרש מהיו"ד עד דאיכא כל הבתולים דלא משתמע מיתורא דיו"ד דלהוי משמע כל הבתולים מאחר דלשון בתולה עצמו מורה על בתולה שלימה לכך מוכרח לומר דר"מ ס"ל דבתולה אפי' מקצת בתולים משמע דאז משתמע שפיר מלישנא דבתוליה עד דאיכא כל הבתולים וק"ל:

גמ' מוכת עץ נמי רבי קרובה כו' בר זוגיה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מדשבקיה בר זוגיה כו' ושבקיה לרבי יוסי כו' לרבי יוסי דמטמא מלא כו' כצ"ל:

בד"ה חד מלא כו' את הארוסה ומלאיש כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה והאמר ר"ש כו' בתולה אפילו מקצת בתולים משמע דאי הוה כו' כצ"ל. נ"ב ול"נ לפרש אליבא דרש"י כפשוטו דבתחלה פריך שפיר והא אמר ר"מ בתולה אפילו מקצת בתולה משמע ואותו הלשון משמע שכך הוא משמעות הלשון ולא משום דהוינא ילפינן בגזירה שוה א"כ למאי צריך הכא אליו לרבות בוגרת דא"ל דהוה ילפינן בגזירה שוה מהתם דממעט לפי האמת בוגרת דס"ל לרש"י דלא ילפינן בתולה מבתוליה דאינן שוות לג"ש ואינו דומה לשב הכהן ובא הכהן דסוף סוף חד עניינא הוא אבל הכא לישנא דבתולה משמע מקצת בתולים ולישנא דבתוליה משמע למעוטי מקצת בתולים אבל הכא פריך לר"ש דאמר אליו לרבות בוגרת א"כ איך אמר אי הוה כתיב בתולה לחוד הוה בתולה שלימה משמע אמאי הוי אמרינן הכי הא איכא למילף מהכא דאפילו מקצת בתולים הוה והשתא לא מהני לתירן דהוי ילפינן מבתולה דאונס כו' דסוף סוף מאי חזית למילף מאונס דלא דמי נילף כהונה מכהונה ומשני אדרבה מהכא הוה אתי דהוה אמרינן בתולה שלימה משמע כמו שמפרש ואין להקשות לפי האמת לשתוק מאליו ומבתולה וליכתוב בתולה שהרי הסברא נותנת דאפילו מקצת בתולים משמע אי ליכא הוכחה מקרא די"ל הוינא ילפינן מאונס דבתולה שלימה בעינן ולא בוגרת ואין להקשות למה א"ר שמעון בתולה שלימה הלא אינו מוכח אלא מהכא דהכי נמי קאמר מדאיצטריך קרא למיכתב אליו ש"מ דבכל דוכתא שלימה משמע וזהו שפיר משמעות הלשון ודו"ק:

גמרא ונעברינהו לפני ציץ. ק"ל הא ציץ מעשה נס הוא כדפרש"י וכיון דמצו לעמוד עה"ד ע"פ נסיון (דחבית יין הוא ע"פ טבע כדמוכח בכתובות ובפרש"י שם) ולמה יסמכו על הנס וי"ל:

סִימָן לַעֲבֵרָה, הִדְרוֹקָן. נראה דזה הסימן נאמר על ישראל דוקא והטעם כי העובר עבירה שהיא הזנות פוגם ביסוד הנקרא יוסף הצדיק [365] שהוא מספר שס"ה ולכך סימן שלו הדרוקן [365] שהוא מספר שס"ה.
והא דהעבירום לפני הציץ מפני שהציץ כתוב עליו קוֹדֶשׁ לַה' וכל מקום שיש גדר ערוה יש קדושה ולכן אותה שראויה להבעל דמחשבתה פגומה פניה מוריקות.

הוֹשִׁיבָם עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן, בְּעוּלָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, בְּתוּלָה אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף. הנה דבר זה מפורש יוצא בגמרא דכתובות (כתובות י.) ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל ברבי אמר לו: רבי, בעלתי ולא מצאתי דם! אמרה לו: רבי עדיין בתולה אני! אמר להן: הביאו לי שתי שפחות אחת בתולה ואחת בעולה. הביאו לו והושיבן על פי חבית של יין, בעולה ריחה נודף, בתולה אין ריחה נודף, אף זו הושיבה ולא היה ריחה נודף. אמר לו לך זכה במקחך! ומקשי בגמרא ונבדוק מעיקרא בגווה? ומתרץ גמרא הוה שמיע ליה שעשו כן לבנות יבש גלעד ומעשה לא הוה חזי וסבר דילמא לא קים ליה בגווה דמלתא שפיר ולאו אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל. ופירש רש"י ריחה נודף פירוש מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח הפתוח עד כאן לשונו עיין שם.
ובודאי שהם היו מניחים אותה לישב על החבית בפסוק רגלים בעודה בלבושיה ורק היא בלא מכנסיים וכנזכר בשיטה מקובצת שם. ומה שהיה מסתפק רבן גמליאל בתחלה בניסיון זה היינו משום דחשש אולי יין של דורות ראשונים בזמן שעשו לבנות יבש גלעד היה יותר חזק מן יינות שבימיו ולכך אותו יין בדק וזה אינו בודק על כן עשה ניסיון תחלה בשפחות.
ונראה לי בס"ד יין [70] עולה מספר סוד [70] ונכנס יין יצא סוד כי מכח היין נודע הסוד אם היא בעולה או בתולה ונמצא לפי זה הציץ שהוא דבר שבקדושה שניתן לישראל לרצון הוא מברר הסתומות יותר מן היין כי היין אינו מברר אלא בין בעולה לבין בתולה אך הציץ מברר בין ראויה להבעל ובין אינה ראויה להבעל.
ובזה יובן כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן (שיר השירים א, ב) כי הציץ הוא מרצה ומשים אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים דכתיב (שמות כח, לח) לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי הֳ''.

ונעברינהו לפני הציץ וכו'. עמ"ש בקונטריס ככר לאדן דף קפ"ה ע"א. אתם קרויים אדם עמ"ש בדבש לפי דף ג':

תניא וכן היה רשב"י אומר קברי גוים אינם מטמאים וכו' ראיתי להגאון מהר"ר שאול נר"ו בספר בנין אריאל פ' מטות שהחליט דהא דתניא וכן היה רשב"י וכו' קאי אמימרא דלעיל דרשב"י גיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה ועלה קתני וכן היה רשב"י אומר קברי גוים וכו' וכתב שיש להפליא מה ענין שתי מימרות אלו וישב ודרש לקשור ולשנות. גם הגאון הרב פנים מאירות בספרו הנחמד כתנות אור פ' מטות על מבוכה זו ישב ופירש לפי דרכו. והמעיין יראה דממשכני אנפשייהו ובנו מצודים על יסוד שאינו בריא. ומי הגיד להם דשני המימרות בדיבור אחד נאמרו. הרי מאחר דהש"ס קאמר תניא וכן היה רשב"י אומר קברי גוים משמע קצת דאינו סיום הבריתא דלעיל דאי הוה סיום הבריתא דלעיל לא הוה קאמר תניא פעם אחרת דהכי ארחיה דהש"ס דאע"ג דשקיל וטרי הש"ס באמצע הבריתא אח"ך חוזר הש"ס ומביא שאר הבריתא ולא קאמר תניא כידוע. ומדקאמר תניא וכן היה רשב"י מוכח דלא קאי אדלעיל. ואנחנו לא נדע תנא היכא קאי דקאמר וכן:
ורגע אדבר בישוב הרב בנין אריאל שכתב דמלימוד רשב"י דגיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה מדכתיב החיו לכם ופנחס בהדייהו מוכח דנתכהן פנחס ויקשה דאיך הרג בלעם לפי חרב והלא היה כהן ולנפש לא יטמא והתירוץ לזה דקברי גויים אינם מטמאים באהל וה"ה במגע ובמשא כדעת ס' יראים זהו תורף דבריו בקצור נמרץ ויש להשיב דהיסוד דפנחס עצמו הרג לבלעם יש להרהר עליו חדא דאפי' תימא דהוא הרגו לא תקשי דאיך נטמא דאפשר לומר דשוינהו גוססים ע"ד מ"ש גבי שמשון. ותו דפ' חלק (סנהדרין דף ק"ו ע"ב) דאמר ההוא צדוקי דחזי בפנקס בר ל"ג שנין בלעם חגירא כד קטליה פנחס פירש"י דאפי' קטליה אחר כל המלחמה נקראת על שם פנחס ע"ש. ותו דאמרו בזהר הקדוש פ' בלק דף קצ"ד ע"ב דפנחס אמר לצליה תא וקטליה אלמא צליה הרגו ולא פנחס והם דברי ר' שמעון כמבואר שם בתחילת הענין ובסופו ומ"ש לעיל א"ל ר"ש צ"ל אמר ר"ש ומאחר שכן נפל היסוד:
ותו אשר בנה על יסוד סברת רבינו אליעזר ממיץ בס' יראים כבר נרגש הרב נר"ו וכתב ואע"ג דהפוסקים לית להו הא דהר"א ממיץ אין תימה אם רשב"י יסבור כמותו כיון דבדין הגיורת פחותה מבת ג' אין הלכה כר"ש י"ל דלר"ש הא בהא תליא אבל לדידן לאו [הא] בהא תליא עכ"ל ויש להשיב דהפוסקים דפליגי על רבינו אליעזר ממיץ הוא שסוברים דר"ש לא התיר אלא אהל לבד כמבואר ולדעת הפוסקים נסתרה דרכו. [גם בדרך הרב כתנות אור יראה המעיין שיש לדקדק בדבריו לא ע"ט האסף]:
ודע דבהגהות מיימוניות פ"ג דאבל הביא סברת מהר"א ממיץ בס' יראים וכתב דמסוגיין משמע כהרמב"ם דמטמו במגע וכו' ע"ש והרואה בס' יראים סי' שי"א דתחילת דבריו כתב דבמגע ומשא יש אוסרין וראיתן מפ' הבא על יבמתו נהי דמעטינהו קרא להתיר וכו' ושוב הביא ראיות להתיר ע"ש וגאון עוזנו הרב משנה למלך שם פ"ג דאבל כתב ואני תמיה על ההגהות שהכריחו כסברת רבינו מההיא דפ' הבע"י וכי יעלה על הדעת דבעל ס' יראים דנודע שמו דרב גדול ומוסמך היה נעלם ממנו סוגיא זו עכ"ל ויש להרגיש דהו"ל למימר דהרא"ם בס' יראים עלה קאי וכתב דיש אוסרין מכח שמעתין כאמור והרב ז"ל הזכיר דברי ס' יראים לקמן:
והרב פנים מאירות ח"ב סי' י"ד וסוף סי' קנ"ב כתב דס' יראים תפס כשנויא קמא דשמעתין דמשני בסמוך מקמי שנויא דרבינא ותפס שינויא דתלמודא לעיקר עש"ב וקצת יש להרגיש דאם זה כונת ס' יראים אחר מה שכתב דהאוסרין תלו זייניהו בהא קודם דיביא ראיות אחרות הול"ל דנקטינן כסתמא דתלמודא דלא כרבינא ומדלא העלה דבר זה על שפתיו מוכח דאין זה טעמו ועמ"ש הרב מש"ל משום יתובי דעתא דעת עליון הרב ס' יראים ע"ש באורך:
אחר זמן רב בא לידי ס' עיר בנימין ומידי עוברי ראיתי שבמאמר זה דרך דרך הרב בנין אריאל אך בחלקו' שבמקום מ"ש הרב בנין אריאל ממה שהרג בלעם. הרב עיר בנימין הנז' נטה לצד שפנחס זה אליהו ואיך נגע בבן הצרפית ועוד הוסיף דברים ע"ש באורך ועיניך תחזינה חולשת הדברי' ואין להאריך. ומדבריו למדתי דרבינו בחיי קאי בשיטת הר"א ממיץ כי בפ' פנחס כתב דאליהו נשתטח על בן הצרפי' שהיה בן גויה מטעם קברי גוים ע"ש ולפי הרשום בדעתי נראה שבדברי רבינו בחיי אינו עולה יפה ישוב הרב מש"ל להרא"ם ופנא"י לא הי"ל לחזור על הדברים:

מדשבקיה לבר זוגיה. דגבי מוכת עץ לא פליג אלא ר' שמעון לחודיה ושבקיה ר' יוסי דהוה בר זוגיה בארוסה מכלל דבמוכת עץ כר' מאיר סבירא ליה לר' יוסי דמטמא לה: מלא היתה. דדריש ליה לר' מאיר מי שהוייתה על ידי איש: והא אפקיה. ר' יוסי להוציא את הארוסה: חד מלא היתה. להוציא את הארוסה: מלאיש. למישרי מוכת עץ שאין מקולקלת על ידי איש: והא אמר ר' שמעון. לעיל בתולה שלימה משמע מדאיצטריך בתוליה למישרי בוגרת לכ''ג: כשרה לכהונה. לא מחזקינן לה כזונה: אי הכי אפילו בת ג' שנים. נמי ליתכשר לרבי שמעון ובלבד שלא תהא נבעלת דהא קרא אנבעלה הוא דקא קפיד ליה וקאמר כל שאין נבעלת החיו לכם: כדרב הונא. לא מצית אמרת דבת ג' שנים לימא קרא החיו: דרב הונא רמי. אשה משמע גדולה וקאמר קרא יודעת הרוגו ושאינה יודעת החיו מכלל דטף לא שנא הכי ולא שנא הכי החיו וכתיב וכל הטף וגו': הוי אומר. מדקשו קראי אהדדי על כרחך יודעת דקרא ואשר לא ידעו לאו ידיעה ממש קאמר דאם כן לא מיתרצא דוקיא דקרא אלא בראויה ליבעל הכתוב מדבר דכל אשה הראויה לידע הרוגו והשתא משמע אשה אפילו טף בת ג' דראויה לידע ולא תידוק הא טף בין ידעי בין לא ידעי החיו דהא בראויה קא מישתעי קרא אלא החיו לכם דקאמר רחמנא בפחותה מבת שלש קאמר: בראויה ליבעל. אע''פ שלא נבעלה: כשהוא אומר וכל הטף אשר לא ידעו החיו. הא אשה אע''פ שלא ידעה הרוגו הוי בראויה ליבעל קמשתעי קרא: פניה מוריקות. נס היה: הדרוקן. פניהן של עוברי עבירה מוריקין: מאנשי יבש גלעד. בימי פלגש בגבעה שנהרגו כל אנשי יבש גלעד לפי שלא באו להלחם בשבט בנימין כשאר אחים והחיו כל שלא נבעלה ונתנום לנותרים משבט בנימין לנשים: בפירוש שמיע לך. מיניה דרבי יהושע בן לוי: או מכללא. דשמעת מיניה מילתא דדייקת מיניה דסבירא ליה כר' שמעון: מאי כללא. מאיזה כלל היה לו לומר: ערער. לפסול משפחת העיר: רומנוס גרסינן: והכשירה. הניחה תחת בעלה כהן: ואי מכללא מאי. ואי מהאי כללא שמיע ליה לר' יעקב מאי אית ליה לרבי זירא לאותביה דקא בעי מיניה בפירוש שמיע לך או מכללא: הכא סופה להיות זונה תחתיו. בתמיה אי סבירא ליה דפסול משום זנות סבירא ליה ואם כן לא שנא לכתחלה ולא שנא דיעבד אסירא: וקשיא ליה. כדאקשי דלמא התם הואיל ואינסיב אינסיב: ומשני הכי. כדשנינן בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו כו': מפיקנא לך ר' יעקב מאונך. כלומר משמתינן לך ותפיק על כרחך:
והא אמר רבי שמעון בתולה שלימה משמע. תימה דלעיל פריך למה לי לרבות הבוגרת והא אמר רבי מאיר בתולה אפילו מקצת בתולים [משמע] משמע דאי הוה סבר בתולה שלימה לא הוה קשה לן מידי והשתא פריך איפכא ואומר ר''י דהכא פריך הכי והאמר רבי שמעון בתולה שלימה משמע ולהכי מכשיר התם בכהן גדול בוגרת ואם כן למה לי הכא אליו לרבות בוגרת נילף בתולה בתולה מהתם ומשני טעמא דידיה נמי מהכא ואם תאמר מאחר דמרבינן הכא בוגרת למה לי יו''ד דבתוליה לעיל להכשיר בוגרת נילף מהכא ואמר ר''י דצריך למכתב התם בתוליה ביו''ד משום דבענין אחר לא אפשר למכתב יתור של בי''ת דבבתוליה למדרש מיניה עד שיהו כל בתוליה קיימין למעוטי שלא כדרכה ומוכת עץ כדפרישית לעיל: הא אינה יודעת יקיימוה. לא היה צריך למידק הכי אלא הא טף אפי' יודעת יקיימו כו' אלא שרוצה להקשות משניהם דכל אשה יודעת משמע דאינה יודעת קיימו וטף נמי אפילו יודעת קיימו ובאידך קרא דטף אשר לא ידעו משמע הא ידעו או גדולה ואפי' לא ידעה הרוגו: בראויה ליבעל הכתוב מדבר. ויודעת איש היינו ראויה לדעת איש והא דכתיב אשה דמשמע דוקא גדולה היינו משום דליקשו קראי ומתוך כך מוקמינן דבראויה ליבעל הכתוב מדבר דאי לא כתיב אשה אלא סתם וכל יודעת איש הוה אמינא דהאי קרא נמי בטף איירי ובטף יודעת הרוגו ושאינה יודעת יקיימו אבל גדולה אפילו אין יודעת הרוגו: סימן לעבירה הדרוקן. ע''י העבירה בא הדרוקן כדאמרינן בבמה מדליקין (שבת דף לג.) והדרוקן לאו היינו ירקון כדאמר בהרואה (ברכות דף סב:) אבל קצת יש להדרוקן ירוקת פנים כדאמר דכל שפניה מוריקות:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד