יבמות נט ע"א

דף נט - א

מהו שיהא מותר לכונסה אחר שבגרה?

וצדדי הספק הם:

היות ונאמר "והוא אשה בבתוליה יקח" -

האם בתר, אחר הקיחה של אירוסין אזלינן, שהיא הקובעת את האיסור, ולכן, אם לקחה כשהיא נערה ונעשתה בוגרת לאחר האירוסין הרי הוא מותר לשאתה.

או דילמא בתר קיחה של נשואין אזלינן, והיות והיא בגרה קודם הנישואין, אסור לו לשאתה. ^[1]

אמר ליה שמואל לרבי חייא בר יוסף: תניתוה, שנינו את פתרון שאלתך, במשנתנו, שהיא מותרת - דתנן: אלמנה לכהן גדול - נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין, הרי אלו פסולות מלאכול בתרומה.

אבל אם נתארמלו או נתגרשו מן האירוסין, הרי אלו כשרות.

ומוכח מכך שלא פסלה המשנה את האלמנה שנתארסה לכהן גדול מן התרומה, שלגבי פסול כהונה, הולכים אחר נשואין ולא אחר אירוסין. ^[2]

אמר ליה רבי חייא בר יוסף לשמואל: לשוויה חללה - לא קמיבעיא לי, דביאה הוא דמשוויה חללה [לעשותה חללה, איני מסתפק, שודאי רק על ידי ביאה היא נעשית חללה]. ^[3]

כי קמיבעיא לי רק לענין איסור בוגרת לכהן גדול.

ומשום שאני מסופק במה שאמרה תורה בכהן גדול "והוא אשה בבתוליה יקח" - מאי, מה היא כונת התורה!?

האם קיחה דקדושין בעינן, שקיחת קידושיה תהיה כשהיא נערה בתולה, ולא איכפת אם יהיו נשואיה כשהיא בוגרת, שנשרו בתוליה.

או קיחה דנשואין בעינן שתיעשה כשהיא נערה בתולה? אמר ליה שמואל לרבי חייא: הא נמי, גם הפתרון לשאלה זו, תניתוה, שנינו אותו במשנתנו:

דתנן: אירס כהן הדיוט את האלמנה, ואחר כך נתמנה להיות כהן גדול, הרי זה יכנוס! הואיל וכבר היתה מאורסת לו האלמנה בשעה שנתמנה לכהן גדול.

ויש לנו ללמוד מכאן, שהוא הדין אם התבגרה לאחר שאירסה, שמותר לכהן הגדול לכונסה.

ודוחה הגמרא את הראיה:

שאני התם, באלמנה לכהן גדול, דכתיב בה "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה".

והמילה "אשה" מיותרת היא, שהרי היה הכתוב יכול לומר "כי אם בתולה מעמיו יקח".

אלא, בא יתור הכתוב ללמד, שאם אירס כהן הדיוט את האלמנה, ונתמנה להיות כהן גדול - הרי זה יכנוס. ^[4]

וכיון שמיתור המילה "אשה" למדנו זאת, אין מכאן ראיה לכהן גדול שאירס נערה ובגרה תחתיו, שמותר לו לכונסה.

ותמהה הגמרא על הדחיה:

הרי הכא נמי, לגבי אירסה כשהיא נערה ובגרה תחתיו, כתיב "אשה"!

הרי מאותו יתור של המילה "אשה", שאתה למד ממנו היתר לכהן גדול שאינו נאסר בארוסתו האלמנה כשנתמנה לכהן גדול לאחר האירוסין, מהיתור הזה עצמו יש לך ללמוד גם לעניננו, שאם בגרה לאחר האירוסין הרי הוא מותר בה?!

ומשנינן: אשה אחת יש לך לרבות מן המקרא, ולא שתים!

ולכן, אין אין אנו לומדים מיתור המילה "אשה" אלא לכהן הדיוט שאירס אלמנה ונתמנה להיות כהן גדול, ולא לכשאירס נערה, ובגרה לפני שנשא אותה.

והוינן בה: ומה ראית, מנין לך לרבות מיתור המילה "אשה" דוקא את זו שאירס אותה כשהיא אלמנה ונתמנה אחר כך להיות כהן גדול, ולא את זו שהיתה נערה בשעת אירוסין ובגרה לפני נישואיה? ומשנינן: הא - נערה שבגרה - אישתני גופה בין אירוסין לנישואין, ולפיכך אסורה היא.

הא - כהן גדול שנתמנה בין אירוסין לנשואין - לא אישתני גופה של האשה בין אירוסין לנשואין, ולפיכך יכנוס. ^[5]

מתניתין:

כהן גדול לא ישא את האלמנה, בין שהיתה אלמנה מן האירוסין, ובין שהיתה אלמנה מן הנישואין.

ולא ישא את הבוגרת, הואיל וכלו בתוליה [מקצת בתוליה. תוספות].

רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת.

ועוד אמרו רבי אלעזר ורבי שמעון: לא ישא כהן גדול את מוכת עץ. ^[6]

גמרא:

תנו רבנן: כתיב בכהן גדול "אלמנה, וגרושה, וחללה זונה - את אלה לא יקח".

בין אלמנה מן האירוסין, ובין אלמנה מן הנישואין הכתוב מדבר.

ומקשינן: פשיטא, שהרי בתורה נאמר "אלמנה" סתם?!

ומשנינן: יש חידוש בדברי המשנה.

כי מהו דתימא, הייתי אומר שיש לילף, ללמוד בגזירה שוה "אלמנה - אלמנה" מתמר, [שנאמר בכהן גדול "אלמנה לא יקח", ונאמר בתמר, אלמנת ער ואונן בני יהודה, "שבי אלמנה בית אביך"] -

מה להלן, בתמר, מדבר הכתוב באלמנה מן הנישואין,

אף כאן, באיסור אלמנה לכהן גדול, הכתוב מדבר באלמנה מן הנישואין. ^[7]

אבל אלמנה מן האירוסין - אינה אסורה לו.

קא משמע לן משנתנו, שאף אלמנה מן האירוסין אסורה לו, ולא לומדים בגזירה שוה מתמר.

ומקשינן: ואימא הכי נמי!? מנין לנו שלא ללמוד גזירה שוה מתמר? ומשנינן: היות ויש היקש בין אלמנה לגרושה, שנאמר בכהן גדול "אלמנה וגרושה וחללה זונה - את אלה לא יקח".

ולכן, יש לנו ללמוד שאיסור אלמנה לכהן גדול הוא דומיא דגרושה, שאף היא אסורה לו:

מה גרושה - בין מן האירוסין בין מן הנישואין הרי היא אסורה לו, שהרי אין ללמוד בה גזירה שוה כל שהיא.

אף אלמנה - בין מן האירוסין בין מן הנישואין אסורה לו. ^[8]

שנינו במשנה: ולא ישא את הבוגרת:

תנו רבנן: נאמר בכהן גדול "והוא אשה בבתוליה יקח".

פרט לבוגרת, שכבר כלו לה בתוליה, דברי רבי מאיר.

רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת.

והוינן בה: במאי קמיפלגי, מהו יסוד מחלוקתם?

ומשנינן: נחלקו בדרש הפסוק "והוא אשה בבתוליה יקח".

לפי שהיה לו לכתוב לומר "והוא אשה בתולה יקח".

וכיוון שאמר הכתוב "בבתוליה", יש כאן שתי תוספות:

א. "בתוליה" ולא "בתולה".

שאם היה הכתוב אומר "בתולה", היה משמע שדי בכך שיהיו לה מקצת בתולים, שגם אז היא קרויה "בתולה", ויכול הכהן הגדול לשאת אותה.

אבל כיון שאמר הכתוב "בתוליה", משמע שצריך שכל בתוליה יהיו קיימים, ומכאן אתה למד שבוגרת, שאין כל בתוליה קיימים, אלא רק מקצתן, אסורה לו.

ב. "בבתוליה", ולא "בתוליה".

מתוספת האות בי"ת יש לנו ללמוד.

ומפשטות הכתוב משמע, שכל דרש, מכל תוספת הכתוב, בא להחמיר, ולומר שתהיה בתולה גמורה. והיינו, שתהא בתולה גמורה, שלא כלו אפילו מקצת בתוליה, ולאסור בכך את הבוגרת. ושיהיו כל בתוליה קיימים, ולא נבעלה אפילו שלא כדרכה.

אלא, שנחלקו תנאים אלו בפירוש "בתולה" גרידא, האיך היא מתפרשת?

האם אף הבוגרת שכלו מקצת בתוליה נכללת בה, או שהבוגרת אינה נכללת בה, ומחלוקת זו מביאה כל אחד מהם לפרש את שתי הדרשות הנלמדות מלשון "בבתוליה" באופן שונה: ^[9]

רבי מאיר סבר:

אילו היה אומר הכתוב "והוא אשה בתולה יקח" - אפילו בוגרת שיש לה מקצת בתולים משמע בכלל היתר הכתוב.

וכשאמר הכתוב "בתוליה" [ולא בתולה], ללמד הוא בא, עד דאיכא כל הבתולים, ולאסור את הבוגרת [שהיינו מתירים אותה, אילו היה הכתוב אומר "בתולה"].

והואיל ונאסרה הבוגרת, ^[10] אין אתה יכול לומר שתוספת הבי"ת באה ללמד עד שיהו כל בתוליה קיימין, ואפילו שלא כדרכה, כיון שזאת היינו יודעים אף בלי פסוק, מקל וחומר מבוגרת, שהיא אסורה. ^[11]

ובהכרח, מה שהוסיף הכתוב בי"ת בתחילת המילה ואמר "בבתוליה", להקל הוא בא ולא להחמיר. וללמד שרק במקום בתולים הקפיד הכתוב [רש"י כתובות צז ב]:

ורק בנבעלה כדרכה, אין, אכן היא אסורה לכהן גדול.

אבל אם נבעלה שלא כדרכה - לא נאסרת על הכהן הגדול.

ואילו רבי אלעזר ורבי שמעון סברי:

אילו היה אומר הכתוב "בתולה", בתולה שלימה היה במשמע, שהיא בלבד מותרת ולא בוגרת שכלו בתוליה.

ובהכרח, מה שאמר הכתוב "בתוליה" - להקל הוא בא ולא להחמיר. וללמד שאפילו בוגרת, שיש לה רק מקצת בתולים, בא הכתוב להתיר.

שאם לאסור את הבוגרת בא הכתוב, הרי ידענו זאת כבר מלשון "בתולה".

וכשאמר הכתוב "בבתוליה", ללמד הוא בא: עד שיהיו כל בתוליה קיימין, בין בכדרכה בין שלא כדרכה.

אמר רב יהודה אמר רב: נבעלה שלא כדרכה הרי היא פסולה לכהונה, לכהן גדול, שאסור בבעולה. ^[12]

האונס את הבתולה חייב בשני דברים: לשלם קנס, ולקחתה לו לאשה, וכדברי הכתוב: "ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה. לא יוכל שלחה כל ימיו".

מתיב רבא ממה ששנינו בברייתא:

"ולו תהיה לאשה" - באשה הראויה לו לאונס הכתוב מדבר.

פרט לאלמנה לכהן גדול, שאם כהן גדול אנס אלמנה בתולה - אין הוא לוקח אותה לאשה.

ופרט לגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, שאם כהן הדיוט אנס גרושה בתולה - אין הוא לוקח אותה לאשה. ^[13]

ומדייק רבא: היכי דמי מה שאמרו פרט לאלמנה לכהן גדול? באיזה אופן אנס אותה הכהן הגדול? אילימא שאנסה לאלמנה שבא עליה בביאה כדרכה, במקום תשמיש -

מאי איריא, מדוע אתה אוסר לו לקחתה לאשה שאנס, משום שהיא אלמנה?!

והרי תיפוק ליה, משום דהויא לה האנוסה "בעולה", על ידי ביאתו, והרי תניא לקמן [עמוד ב], שאשה בעולה אסורה לכהן גדול, אפילו אם היא אנוסת עצמו או מפותת עצמו!

והיינו, למה לי למעט כהן גדול שאנס אלמנה בביאה כדרכה? והרי אפילו אם אנס בתולה בביאה כדרכה, כיון שנאסרה עליו משום בעולה, הרי היא אינה ראויה לקיימה תחתיו לאשה?! ^[14]

אלא לאו, בהכרח, כשאנס את האלמנה שלא כדרכה הכתוב ממעט.

ומוכיח רבא: רק משום שהיא אלמנה, אין [אכן ממעט אותה הכתוב], אבל משום שהיא בעולה על ידו בביאה שלא כדרכה, היא לא מתמעטת מהכתוב.

ומוכח, שכהן גדול מותר בבעולה שלא כדרכה.

ואסיקנא לבעיין דבתר נישואין אזלינן ואסירא ליה. ואי קשיא הא דאיבעיא להו במסכת קידושין פ"ק (דף יוד) סוף ביאה קונה או תחלת ביאה קונה למאי נפקא מינה לכהן גדול ואמאי הא בשעת נישאין בעולה היא ובתר נישואין אזלינן איכא למימר קס"ד ביאה נישואין עושה ושם אפרש יותר בעזרת האל.

אף כאן מן הנישואין. פי' ולעבור עליה בלאו ועשה.

דומיא דגרושה. איכא למידק איפוך אנא ופי' רש"י ז"ל וגרושה פשיטא לן דסתמא היא דלית לן למילף כדילפת באלמנה ואינו מספיק שנלמוד למד מלמד.
ובתוספות מפרשים, משום דגבי כהן הדיוט כתיב גרושה מאישה וכולן במשמע דהתם מה לי נישואין מה לי אירוסין הרי לא הקפידה תורה בבעולה להדיוט הילכך אף גרושה דכתיב גבי כהן גדול אפילו מאירוסין שאי אפשר להקל בכהן גדול יותר מבהדיוט.

הא דאמרינן תיפוק לי' משום בעולה. ה"פ: דחייבי עשה נינהו ואינה ראויה לו מן התורה כדאמרינן לקמן אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא מוציא בגט.
וא"ת א"כ להוי הולד חלל לדברי ר' אליעזר בן יעקב אלמא תניא באנוסת חבירו דוקא איכא למימר כיון שסופה להיות בעולה תחתיו אין הולד חלל דהא אפילו להיתרה שלא תצא קס"ד משום האי טעמא וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל.

ואמר ליה שמואל תניתוה. כלומר אפילו למאי דסבירא לך דבגרה תחתיו פסולה ולא נתחללה עד שתנשא לו ממש דקתני מן האירוסין כשרות. ואמר לי רב חייא לא כמו שאתה סבור דלשוייה חללה קא מיבעיא לי, דההיא מפשט פשיטא לי, אלא אי איפסלא ליה לכהן גדול עצמו קא מיבעיא לי, דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח קיחה דאירוסין בעינן או קיחה דנשואין בעינן. ואהדר ליה הא נמי תנינא דבתר אירוסין אזלינן ואסיקנא דבתר נשואין אזלינן כן נראה לי. ואי קשיא לך הא דאיבעיא לן בפרק קמא דמסכת קדושין (י, א) תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה למאי נפקא מינה לכהן גדול, ואמאי אפילו כשתמצא לומר דתחלת ביאה קונה מכל מקום בשעת נשואין בעולה היא יש לומר כשבא עליה בחופה ושם (בד"ה אי) כתבתי יותר בס"ד.

דומיא דגרושה. פירש רש"י ז"ל דגרושה פשיטא לן דסתמא היא דלית לך למילף כדילפת באלמנה. ואינו מחוור דהא קיימא לן דבכל התורה כולה למידין למד מלמד, ואם כן ניליף אלמנה אלמנה מתמר ונילף גרושה מאלמנה, מה אלמנה מן הנשואין ולא מן האירוסין אף גרושה מן הנשואין, ובתוספות (ד"ה דומיא) פירשו דמגרושה דכתיבא גבי כהן הדיוט קא יליף, דהתם ודאי כל גרושה במשמע, דהא לא הקפידה תורה בבעולה להדיוט, והלכך אף גרושה האמורה בכהן גדול אפילו מן האירוסין שלא יהא כח הדיוט חמור מכהן גדול. אי נמי לחומרא מקשינן לקולא לא מקשינן.

בבתוליה עד שיהו כל בתוליה קיימין בין בכדרכה בין בשלא כדרכה. קשיא לי האי שלא כדרכה היכי דמי, אי כשנבעלה לאיש תיפוק ליה לר"א משום זונה ואפילו לכהן הדיוט נמי אסירא. ואי בשנבעלה לבהמה אי קסבר שמה ביאה הויא נמי זונה, ואי לא שמה ביאה הא אינה אלא כמוכת עץ, ואין לך אשה שאינה מוכת עץ שלא כדרכה על ידי צרור. ואי בממאנת נשואי קטנה דרבנן הן ולא בא הכתוב למעט ביאה שעל ידי נשואין דרבנן וצריך לי עיון.

אילימא בכדרכה צריכה למימר תיפוק ליה דהויא בעולה. קשיא לי היכי קא פשיט ליה כולי היא דבכדרכה אי אפשר משום דהויא לה בעולה דמידי הוא טעמא אלא לרב והא אמר רב אשי לקמן (יבמות ס, א) דלרב ור' יוחנן אנוסת עצמו ומפותת עצמו אם נשא נשוי ויקיים הואיל וסופה להיות בעולה תחתיו. ויש לומר דרבה דהוא מאריה דהאי קושיא סבירא ליה כרב הונא דאמר (להלן בע"ב) משמיה דרב אם נשא נשוי ומוציאה בגט, ונשא נשוי דקתני לומר שאינו משלם קנס על פי עצמו אבל דבר תורה אסור לקיימה. ואינו מחוור כלל דכי קא אמרינן מוציאה בגט לאו מדאורייתא קאמר אלא מדרבנן, דאי מדאורייתא אפילו נשא אינו פטור מן הקנס דלאו נשואין הן (עיין להלן (יבמות פה, ב) ד"ה ולר' אליעזר) ואפילו תאמר דכיון דקדושין תופסין בה נשואין הוי למיפטר מיהא מן הקנס, אפילו הכי לא משמע התם שתהא אסורה לו דבר תורה, שאם כן אף בדידה ליפלוג ר' אליעזר בן יעקב ולימא שהולד חלל כדפליג ואמר באנוסת חברו ומפותת חברו וצריך עיון. ועוד קשיא ליה רבה דמקשה הכי אדרב מאי קשיא ליה דהא בהדיא אמרינן דלר"א ור' שמעון בבתוליה למעט בעולה ושלא כדרכה, ויש לומר דרבה בין אהא דרב בין אאוקמתון דאוקימנא פלוגתא דר' מאיר ור"א ו' שמעון בהאי דרשה דבבתוליה קא פריך כנ"ל.

מאי איריא אלמנה תיפוק ליה משום בעולה. ואף על פי שבעולה לכהן גדול הוי עשה שאינו שוה בכל ונדחה, מכל מקום עשה דולו תהיה לאשה קיל מיניה משום דאפשר דלאו לקיומיה כדאמרינן בפרק אלו נערות (כתובות מ, א) דאי אמרה לא בעינא ליתיה לעשה כלל. אי נמי דבהדיא מיעטיה קרא משום דכתיב ולא תהיה לאשה אשה הראויה לו, לאפוקי כל שאינה ראויה לו ואפילו משום עשה.

כתב אשה פי' דקס"ד דיתור דאשה בא' לרבות לכל דבר דלא ניזיל אלא בתר אירוסי' וכל אשר שנתארסה בהתר יקח אותה ומהדרי' א' ולא שתים כלומר לא משמ' מהאי ייתורא אלא היתר א' בלבד ופריך ומה ראית להוציא את הבוגרת להבי' את האלמנה דאלו ייתורא לא מוכח בהא מידי ואי מסברא יותר יש להתיר בוגרת שאינה פגומה כ"כ ומגונה כאלמנה ותדע לך דאלמנה בלאו ובוגרת בעשה ואלמנה לד"ה פסולה ואלו בוגרת איכא מאן דשרי. ופריך האי אישתני גופא והאי לא אישתני גופא כלומר דסברא הוא דאלמנ' לא אישתני אמר הכתוב שתהא חזקתה שקדשה בהיתר דכיון דלא אישתני גופא בין קדושין לנשואין לא ישתנה דינא מה שאין כן בבוגרת דאשתני גופא וכן הלכתא והקשו בתוס' מהא דאמרינן בפ"ק דקדושין איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נפקא מינה כגון שהערה בה וקבלה קדושי' מאחר אי נמי לכהן גדול שקדש אשה בבעילה דאי אמרת תחלת ביאה קונה שריא ליה. אי אמרת סוף ביאה קונה אסור לו לקדש אשה בביאה דכי קני לה בסוף ביאה היא בעולת עצמו והשתא לפום סוגייא דהכא תיקשי לן דאפי' תימא תחילת ביאה קונ' היכי שריא ליה דהא אין כאן אלא קדושי' ובשעת נשואי' בעולה היא ובתר נשואי' אזלי'. כל היכא דאשתני גופא והא דאשתני' גופא תחל' ביאה שנתקדשה בועד שעת נשואין שהיא בעולה לו וי"א לא חשיב שינוי בגופא כיון דעדיין נערה היא ואחרי' תירצו דהתם מיירי שקדש' בביאה ע"י חופה דאת"ל ביאה קונה קדושי' ונשואי' איכא בהדה:

מה גרושה בין מן האירוסי' בין מן הנשואי' פרש"י ז"ל דבגרושי' לית לן למילף דמיירי בין מן הנשואין כדילפת באלמנה וכיון דכן שבקא בסתמא והק' עליו בתו' דמ"מ נילף גרושה מאלמנה דבכל התורה למדין למד מלמד חוץ מקדשי' ויש לתרץ לפי' רבי' ז"ל דאלמנה לא הוי למוד גמור מההיא דתמר לאפוקה לדידה ולגרוש' מפשוט' דמשתמעי בין מן האירוסי' בין מן הנשואין וטפי עדיף דתהוי אלמנ' כגרושה ולהחמיר ונשבקי' לקרא כפשוטיה ור"י פי' דע"כ גרושה אף מן האירוסי' היא דהא גרושה דגבי הדיוט אפי' מן האירוסי' היא דבהדיוט לא קפיד רחמנא בבעולה שא"כ היא ביאת זונה וכיון דכן הא ודאי לא חמיר הדיוט מכ"ג ואף הוא נאסר בגרושה מן האירוסי' וזהו הנכון:

בבתוליה פרט לבוגר' שכלו בתוליה פי' שלא כלו לה ממש שהרי יש לה דמים ונותני' לה ליל ה' אלא פי' שנתמעטו בתוליה וכדפי' במ' כתובות בס"ד בשיטת רש"י ז"ל וכן כתבו בתוס' אבל לפי שיטת הגאוני' ז"ל דלשם משמע שכלו בתולים לגמרי אבל הרמב"ן ז"ל כתוב שטעות היה בדברי הגאונים ז"ל והוא מפרש כפרש"י ז"ל והק' הא דגרסי' בירוש' דפרקי' דבוגרת שכלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ אלמא אף בוגרת אין לה דמי בתולים במעיה ולא יצאו לחוץ כמוכת עץ ויש לפרש ה"ק בוגרת נתמעטו בתוליה במעיה בלבד אבל מוכ' עץ יצאו כלם לחוץ ושם ביררתי הדברי' בס"ד:

בבתוליה בכדרכה אין של"כד לא פי' דקר' ודאי לא בא לרבות איסור שיהיו כל בתוליה קיימין דא"כ לישתוק קרא מיני' דכיון דאסר בוגרת שלא נעשה מעשה בכלו בתוליה כ"ש זו שנעשה בה מעשה מ"מ אלא ודאי למעט בהדיה במקום בתולים דהיינו כדרכה אבל לר' אליעזר וכ"ש דדרשי קרא למשרי בוגרת קסברי דאם איתא דבבתוליה להתר שלא כדרכה אתא לישתוק דכיון דבוגרת שכלו בתוליה בעיקרם שריא כ"ש זו שהם שלא כדרכה אסורה:

אילימא בכדרכה תיפוק ליה דהויא בעולה פי' בעולת עצמו אסורה לו וקי"ל אנוסת עצמו לא ישא ואע"ג דקתני אם נשא נשוי וכו'. רבה סבר כרב הונא דפריך לקמן דנשא נשוי אינו אלא לענין שמשלם קנס במער' אבל אסור' לו ומוציאה בגט מן התורה ולית לן כמ"ד לקמן ואם נשא נשוי לגמרי וא"ת ומאי מקשה רבא נימא דאלו משום בעולה לחוד אתי עשה דלו תהיה לאשה שהוא שוה בכל והשתא דהויא אלמנ' נמי לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ואע"ג שאינם שוים בכל וי"ל דבהא ליכא למידחי שום איסורא דהא אמר רחמנא בהדיא אשה הראויה לו ואפי' מיעוט דחייבי עשה במשמע ועוד דהא אמרי' דכי האי עשה דלא תהיה לאשה אינו דוחה שום איסור כיון דכי אמרה לא בעינה ליתיה לעשה כלל וכפי פי' הראשון שפי' ר"י ז"ל:

אלא לאו שלא כדרכה פי' דבהא נמי איכא קנס דאונס ומפתה וכדאמרינן בפ"ק דקדושי' גבי באו עליה י' בני אדם מודה דלענין קנס דכלהו משלמי:

מתניתין כ"ג לא ישא את האלמנה בין אלמנה מן הנשואין ולא את הבוגרת ור"א ור"ש מכשירים בבוגרת. ולא ישא את מוכ"ע ארס את האלמנה ונמנה להיות כ"ג יכנוס. מעשה ביהושע ב"ג שקידש את מרתא בת ביתוס, ומניהו המלך להיות כ"ג, ש"י שנפלה לפני כ"ה ונתמנה להיות כ"ג אע"פ שעשה בה מאמר לא יכנוס, כ"ג שמת אחיו חולץ אבל לא מיבם:

ת"ר והוא אשה בבתולי' יקח פרט לבוגרת שכלו בתוליה דברי ר"מ ר"א ור"ש מכשיירים בבוגרת במאי קמפלגי ר"מ סבר בתולה אפי' מקצת בתולה משמע דהיינו בוגרת שכנו מקצת בתולי' בתוליה עד דאיכא כל בתולי ולמעוטי בוגרת, בתולי' כדרכה אין שלא כדרכה לא, פי' שאם נבעלה כדרכה פסולה לכ"ג אבל נבעלה של"כ כשירה לכ"ג דלא מיקרי בעולה אלא כדרכה, ור"מ ור"ש סברי בתולה בתוה שלימה משמע למעוטי בוגרת, בתוליה אפי' מקצת הבתולים ובא להכשיר את הבוגרת בבתולי' עד שיהא כל בתולי' קיימם בין כדרכה בין של"כ, פי' שאם נבעלה של"כ בעוה מיקריא ואסורה לכ"ג:

אמר רב יהודה אמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה פי' לכ"ג מתיב רבה ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ה"ד אלימא כדרכה מאי איריא משום אלמנה תיפוק ליה דה"ל בעולה. פירוש הא תניא לקמן אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא (תצא) [ישא אלא] לאו בשלא כדרכה ומשום אלמנה אין משום בעולה לא. הא מני ר"מ היא ורב דאמר כר"א ושמעינן מהא מתניתא שלא כדרכה יש לה קנס. ואקשינן אי כר"א מאי איריא משום בעולה. וקשה לן ומאי קושיא דלמא רב ס"ל כר"א בשלא כדרכה ופליג עליה בפנוי הבא על הפנויה. ועוד לישני ליה רב דאמר כר"ש. ועוד לישני ליה דבאנס מיירי דבכה"ג לא עשה זונה בפנוי הבא על הפנויה (ועוד לישני ליה) דאלת"ה קשיא דרב אדרב דהא אמר רב בפ"ק דכתובות הלכה כר' יוסי דאמר אם רוב העיר משיאין לכהונה ה"ז תנשא לכהונה דאראב"י גבי אנוסת עצמו ומפותת עצמו הולד חלל. ב)ואוקימנא דראב"י במפותה אבל באנוסה ליכא משום זונה בפנוי הבא על הפנויה (ואנוסת חברו דקתני משום לה דאמר לא ישא) לכך נראה מה שפירש הראב"ד דהכי פריך אי רב כיחידאה ס"ל ה"ל לאשמועינן הא דר"א אלא לאו ש"מ דאליבא דד"ה אמר למילתיה ושני ליה בממאנת ודכ"ע בעל א' עושה אותה בעולה שלא כדרכה כדאית' בפ"ק דקידושין:

תוד"ה אפילו מקצת בתולים לא מצי למימר לר"מ בתולה שלימה משמע כו' עכ"ל וכן בהיפך אליבא דר"א ור"ש לא מצי למימר דבתולה אפילו מקצת בתולים משמע בתוליה עד דאיכא כל הבתולים למעט שלא כדרכה בבתוליה להכשיר בוגרת דלא משמע ליה למדרש מבי"ת אלא לענין שלא כדרכה וכן לפי תירוץ השני ע"כ לר"ש נמי בתולה שלימה משמע דשמעינן ליה לר"ש התם בפ' אלמנה ניזונית דמקצת כסף אינו ככל הכסף אך לפי תירוץ הג' שכתבו לר"מ דא"א דבתולה שלימה משמע למעט שלא כדרכה כו' בזה לא יתורץ הקושיא בהיפך לר"א ור"ש וצ"ע ודו"ק:

בד"ה אלא לאו שלא כדרכה כו' וכן משמע מתוך הך דשמעתין דאי יש קנס בהעראה ה"ל לשנויי כגון שלא עשה אלא נשיקה כו' עכ"ל יראה לפרש דפשיטא להו לתוס' דלענין בעילה לפוסלה לכהונה ודאי (ד) אין להשוות העראה לשלא כדרכה ואפילו רב דפסלה לכהונה בעולה שלא כדרכה לא פסל בהעראה והיינו טעמא דמהיכא דאימעט שלא כדרכה לר"א מבי"ת דבבתוליה לא משמע אלא למעט שלא כדרכה כמ"ש התוספת לעיל אבל אי הוה ס"ד להשוות נמי לפסול כהונה כדסלקא דעתין השתא להשוותן לענין קנס א"כ לא הוה משני מידי דא"נ דיש קנס בהעראה ליכא לשנויי דמיירי בנשיקה דמה לי בנשיקה ומה לי שלא כדרכה דהא שוים הם ודו"ק:

בתוס' בד"ה אפי' כו' לא מצי למימר לר"מ בתולה שלימה משמע כו' עכ"ל כבר כתבנו במ"ק דלתירוץ ג' שכתבו התוספות הכא לא יתורץ בהיפוך לר"ש ולר"א כו' ע"ש ונראה השתא ליישב ממאי דאמרי' לקמן דלר"ש ולר"א מאליו דכתיב גבי טומאה לרבות בוגרות מכלל דבתולה שלימה משמע ותו לא מידי ודו"ק:

ד"ה אלא לאו שלא כדרכה משמע דמשלם קנס אביאה שלא כדרכה כו' עכ"ל דאע"ג דהכא לענין אם היא ראויה לקיימה קמיירי כמ"ש התוס' לקמן מ"מ כיון דבעי לאוקמי מיעוטא דקרא בשלא כדרכה וקרא ודאי דלא איירי אלא במקום שיש קנס וכיון דלאו ראיה גמורה היא לא הביאו לעיל ראיה מהא אלא מפרק קמא דקידושין וק"ל:

ד"ה הא לא אשתני גופה וכו' עד והא דאמרינן בפרק נערה בכתובות ודלמא כי קאמר רחמנא היכי דלא אשתני. אמוציא ש"ר קאי שדינה בסקילה ואם כשזנתה היתה נערה ובהוצאת שם רע היתה בוגרת נימא הואיל ואשתני גופה אשתני נמי דינה ותהא בחנק דהא כיון דאם זינתה לאחר שבגרה היתה בחנק השתא נמי יהא דינה בחנק כדאמר התם ע"ש:

ד"ה אפי' מקצת בתולים וכו' עד ומיהו קשה לר"י וכו' אמאי אצטריך גבי קנס למעוטי בוגרת וכו'. נ"ל להגיה אמאי אצטריך גבי קנס נערה למעוטי בוגרת וכן בסופו צ"ל ומיהו נערה דגבי קנס איכא למימר וכו' אע"ג דיש ליישב הספרים שלפנינו זה נראה יותר:

גמ' דכתיב אשה כו' מכשירין בבוגרת ולא ישא את מוכת עץ ת"ר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בבתוליה כו' מהאי קרא ולמדרש כו' כצ"ל:

בד"ה ור"א כו' לרבות בוגרת בבתוליה כו' הד"א:

תוס' בד"ה מהו בתר כו' מ"מ הוא מדמי איסור קיחה כו' כצ"ל:

בד"ה הא לא אשתני כו' כי חדית רחמנא כו'. נ"ב אמוציא שם רע קאי לדונה בסקילה דוקא כשלא בגרה וק"ל:

גמרא מה גרושה כו' בין מן האירוסין. עמש"כ בזה דבר נכון בס"ד בתענית (טז א) אבל ק"ל מדוע לא נילף תרוייהון מן אלמנה וגרושה דפרשה מטות גבי נדר דהתם דוקא מן הנשואין כדפרש"י שם ועי' מו"ק (כ א) תד"ה מה חג מש"כ בשם הירושלמי וי"ל דהכא אינו אלא גילוי מלתא בעלמא:

תד"ה הא. וצ"ע אם אחר שנתמנה נעשית כו' בעולה כו'. לכאורה אם נעשית בעולה אחר אירוסין ה"ל זונה ואסורה אף לכה"ד אפי' היה באונס עי' לעיל (נו ב) ואי אתה מוצא אלא שהוא עצמו בא עליה לשום זנות עי' בר"ן קדושין פ"ק (דף ריא ב):

תד"ה אלא. גבי רדף אחר חייבי מיתות ב"ד ואחר חייבי כריתות כו'. כצ"ל:

גמרא, מתיב רבא [ולו תהיה לאשה וכו' פרט אלמנה לכה"ג וכו'] אילימא בכדרכה תיפוק ליה משום דהוי לה בעולה.
ומדלא משני שבא עליה בהעראה לחוד ולא השיר הבתולים וכמ"ד העראה זו נשיקה, הוכיחו בתוס' דלענין קנס לא נתרבתה העראה כגמר ביאה, והקשו על זה דא"כ ע"כ גם למ"ד העראה זו הכנסת עטרה, אינו חייב קנס בהעראה אלא בגמר ביאה ממש, א"כ מאי פריך בפרק בן סורר הניחא למ"ד העראה זו נשיקה [ניחא האי דבא על אחותו יש לה קנס דליכא למפטרי' מטעם דניתן להצילו בנפשו, דכיון דאפגמה בהעראה תו לא ניתן להצילו ועדיין בתוליה לא יצאו לאחיוביה קנסא] אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר, [דהא לדידיה אין כאן פגם בלא הוצאת בתולים, ונמצא דניתן להצילו ותשלומין באין כאחד], הא לדידיה נמי אתי שפיר, דהא לא מחייב קנס אלא בגמר ביאה ממש, ובהאי שעתא כבר אינו ניתן להציל דכבר אפגמה בהכנסת עטרה, והניחו בקושי'.
ויראה לתרץ דהרי זו ברור דאם אחד הערה בה בהכנסת עטרה ואח"כ בא זה ובא עליה דליכא קנס כיון דכבר הושרו הבתולים ע"י הראשון, אלא דבאדם אחד המערה והגומר חייביה רחמנא על הגמר, אף דבהאי שעתא כבר היא בעולה, כיון דהוא עצמו השיר בתוליה דהכי חייביה רחמנא, כמ"ש התוס' בעצמם, א"כ שפיר פריך הש"ס בסנהדרין דכיון דבשעת העראתו היה חיוב מיתה, א"א שתהיה הערה זו מביאתו לידי חיוב ממון, והוי כאלו לא עשה הוא מעשה העראה זו, אלא כאילו הושרו הבתולים מעצמם או ע"י אחר, וממילא א"א לחייבו על הגמר, כיון דכבר נעשית בעולה מקודם, וכיון דאתה בא לחייבו ממון על הגמר מכח שהערה הוא עצמו, א"כ מעשה העראתו גורם החיוב, ונימא אין אדם מת ומשלם.
ובסברא זו ממש כתבו בתוס' פרק הנזקין דגיטין (דף נג ד"ה מנסך) בסוף דבריהם, [ודשמואל סובר דאא"מ לחייבו משום מדאגבהה קניא, כיון דאלו נסכו אחר היה יכול לומר הרי שלך לפניך, וממילא גם בנסכו הוא עצמו כיון דעל הניסוך חייב מיתה הוי רק כאלו אחר נסכו].
וא"ת והא אנן קיי"ל כרב דאמר מנסך חייב דמעידן דאגביה קני' הרי דלא ס"ל דהוי כאלו נסכו אחר, י"ל דודאי בעצם הסברא לא פליג רב אלא דטעמא דרב דאף דקלב"מ מ"מ חייב משום קנס דשלא יהא וכו', וטעמיה דשמואל [כמ"ש התוס' בגיטין שם] דמשום קנס לא עשו רבנן יותר מאלו היה באמת ההיזק ניכר, וא"כ י"ל בהא פליגי דרב סובר דקנסו אותו במעשה ניסוך דידיה שיהיה כאלו ניכר וממילא היה חייב דלא היה מהני קלב"מ לפטרו, דהא אף אלו אחר הזיק בהיזק זה דהוי כמו שינוי חייב דאין יכול לומר עוד הרי שלך לפניך, ושמואל ס' דמ"מ אלו הניסוך הזה עשאו אחר לא היינו דנין אותו להיזק ניכר לחייב לזה שהגביה, ומש"ה גם בניסוך הוא כן הדין, דמשום קלב"מ הוי כאלו עשאו אחר [אב"ה דוק היטב ועי' מ"ש אבא מארי במסכת כתובות דף לב]:

מהו. לכונסה משבגרה או לא: בתר קיחה דאירוסין אזלינן. ושריא ליה או בתר נישואין אזלינן וכיון דבגרה אסירא ליה: מן האירוסין כשרות. אלמא בפסול כהונה בתר נישואין אזלינן מדלא פסיל אלמנה שנתארסה לכ''ג ומת: יכנוס. אלמא בתר אירוסין אזלינן: שאני התם דכתיב אשה. כי אם בתולה מעמיו יקח אשה והאי אשה קרא יתירא הוא ומיניה מרבינן לקמן בפירקין (דף סא.) דאם אירס אלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס: אחת ולא שתים. תירוצא הוא אחת יש לך לרבות ולא שתים: הא אישתני גופה. בוגרת נשתנה גופה מן אירוסין לנישואין אלמנה לא נשתנית: מתני' ולא ישא את הבוגרת. פלוגתייהו מפרש בגמ': גמ ' פשיטא. אלמנה סתמא משמע: מתמר. שבי אלמנה (בראשית לח): דומיא דגרושה. ובגרושה פשיטא ליה דסתמא היא דלית לך למילף כדילפינן ג''ש באלמנה: בתולה. אי הוה כתיב בתולה יקח מקצת בתולים משמע והואי מישתרי בוגרת השתא דכתיב בתוליה מיתסרא בוגרת דמשמע דבעינן כל בתוליה: בבתוליה. בי''ת יתירא דמשמע הכי למדרש במקום בתוליה דהיינו כדרכה אם נבעלה נפסלה לכ''ג אבל בבעילה שלא כדרכה לא דלמיסר בעולה שלא כדרכה ליכא למימר מהאי קרא ולמידרש עד שיהו כל בתוליה קיימין ואפילו שלא כדרכה כדדרשינן ליה אליבא דרבי אלעזר כיון דבתולה ממעט בוגרת כ''ש בעולה שלא כדרכה הלכך כי אתא קרא למישרי אתא וכדדרשינן: ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי. אי הוה כתיב בתולה שלימה משמע ומיתסרא בוגרת השתא דכתיב בתוליה אפילו מקצת בתולים משמע לרבות בוגרת: בבתוליה. ב' יתירא משמע שתהא בבתוליה שלא אבדה מהם כלום על ידי בעילה בין כדרכה בין שלא כדרכה וכיון דאיתרבאי בוגרת להיתירא איצטריך למיסר בעולה שלא כדרכה: פסולה לכהונה. לכ''ג שמצווה על הבתולה אבל להדיוט אפילו כדרכה כשרה ואין זונה אלא הנבעלת לאסור לה: ולו תהיה לאשה. במאנס נערה בתולה כתיב: פרט לאלמנה. מן האירוסין וזה המאנס כ''ג הוא או גרושה או חלוצה מן האירוסין היא אם כהן הדיוט הוא: היכי דמי. הך ביאת אונס שבא עליה כהן גדול זה: תיפוק ליה דהויא לה בעולה. ותניא לקמן אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא:

מהו בתר נישואין אזלינן. מתוך פירוש הקונטרס משמע דשמואל ידע דמיבעיא ליה אם מותר לכונסה משבגרה או לא אע''ג דמתניתין לא איירי באיסור קיחה מ''מ שמואל הוה מדמי איסור קיחה לאיסור חללה וקשה לר''י דמעיקרא פשט ליה שמואל דבתר נישואין אזלינן ובתר הכי פשט ליה דבתר אירוסין אזלינן ועוד דלא הוה ליה למימר לשוויה חללה לא קמיבעיא לי כיון דאיהו נמי ידע דלא קמיבעיא ליה אלא לענין קיחה אלא שהיה מדמה זה לזה והכי הוה ליה למימר שאני איסור קיחה מאיסור חללה ונראה לר''י דשמואל היה סבר דמיבעיא ליה אי חשיב ליה לר''מ משתמרת לביאה פסולה כיון שהקידושין היו בהיתר או לא והיה יכול להשיבו דזו ביאה כשרה היא דמותר לכנוס כדקאמר בסמוך אלא לפי דבריו שסבור דאסור לכנוס משיב לו תנינא דמן הנישואין פסולות וכיון דעיקר חללות מן הנשואין סברא הוא דבתר נישואין אזלינן אפי' הוי הקידושין בהיתר: הא לא אישתני גופה. קודם נישואין אחר שנתמנה להיות כ''ג וה''ה אם אירס בוגרת או קטנה ובגרה ואח''כ נתמנה להיות כ''ג דדוקא נתמנה ואח''כ בגרה הוא דלא יכנוס דנשתנה הגוף אחר שנתמנה וצ''ע אם אחר שנתמנה נעשית מוכת עץ או בעולה אי הוי נשתנה הגוף ולא יכנוס או לא וקצת משמע בפ''ק דקדושין (דף י.) דלא חשיבא בעולה אישתני גופה דקאמר אי תחלת ביאה קונה יכול כ''ג לקדש בביאה ואי חשוב כאישתני גופה היאך יכנוס והלא בעולה היא בשעת נישואין אם תאמר דביאה אירוסין עושה ומיהו בפ' אלו נערות (כתובות לח: ושם) חשיב בעולה שינוי הגוף גבי הא דפריך אדרבה בתולה בתולה לגזירה שוה שהרי אני קורא בה נערה אשר לא אורסה ומשני הא אישתני גופה הא לא אישתני גופה והא דאמרי' בפ' נערה בכתובות (דף מה. ושם) ודלמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופה שלא בגרה התם שהיתה כבר בעולה מן הבועל לא חשיב שינוי הגוף בבעילת בעל ובעילת בועל אע''ג דהוי שינוי הגוף התם לא איירי אלא בנשתנה הגוף אחר העבירה . [וע''ע תוס' כתובות מה. ד''ה דלמא]: דומיא דגרושה. וא''ת אדרבה גרושה דומיא דאלמנה דדוקא מן הנשואין וי''ל דלחומרא מקשינן ועוד אר''י דגרושה הויא אף מן האירוסין כמו גרושה דכהן הדיוט ואע''ג דבהשולח (גיטין מא. ושם) אמרי' לא דכולי עלמא ג''ש עדיפא מהקישא שאני התם דעיקר שטר נפקא לן מגזרה שוה. [וע''ע תוס' זבחים מח. ד''ה דכ''ע]: פרט לבוגרת שכלו בתוליה. לאו דוקא כלו אלא כלומר נתמעטו קצת: אפי' מקצת בתולים. לא מצי למימר לרבי מאיר בתולה שלימה משמע בין כדרכה בין שלא כדרכה בתוליה להכשיר שלא כדרכה בבתוליה למעוטי בוגרת דלא משמע ליה למדרש מבי''ת אלא לענין שלא כדרכה בבתוליה במקום בתוליה ועוד דע''כ לר''מ בתולה מקצת בתולה דשמעינן ליה לר''מ בפרק אלמנה ניזונת (כתובות צז: ושם) דאמר מקצת כסף ככל כסף ועוד דאי אפשר דבתולה שלימה משמע למעוטי שלא כדרכה דמבתולה ליכא למעוטי שלא כדרכה דהא בקנס של נערה כתיב בתולה ואפילו הכי יש לה קנס כדאמר בפרק קמא דקידושין (דף י.) מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי וכן לענין סקילה בנערה המאורסה לא פליג רבי אלא משום דכתיב לבדו ומיהו קשה לר''י למאן דאמר בתולה שלימה משמע אמאי איצטריך גבי קנס למעוטי בוגרת תיפוק ליה מדכתיב בתולה דמשמע שלימה וכן גבי נערה המאורסה ומיהו בתולה דגבי קנס איכא למימר דאיצטריך לכדדרשינן בפרק אלו נערות (כתובות לח: ושם): אילימא בכדרכה תיפוק ליה דהויא בעולה. משמע דאסירא ליה אע''פ שהיא בעולת עצמו והא דקאמר בריש אלו נערות (שם ל. ושם) איכא בינייהו בעולה לכהן גדול היינו בעולה מאותה בעילה עצמה שנאנסה בה וכן פירש ר''ח ולא כמו שדוחק שם בקונטרס לפרש שנבעלה לאחר שלא כדרכה ועוד דא''כ הוה ליה למיפרך הניחא לר''א דאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה אלא לר''מ מאי איכא למימר: אלא לאו שלא כדרכה. משמע דמשלם קנס אביאה שלא כדרכה וכן בפ''ק דקידושין (דף י. ושם) דקאמר מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמין הקשה ריב''א מכאן על פירוש רש''י בפ' בן סורר מורה (סנהדרין עג. ושם) גבי רדף אחר חייבי לאוין ואחר חייבי כריתות דניתן להציל בנפשו ופריך ואלו נערות שיש להם קנס