יבמות נח ע"ב

יבמות נח ע"ב - Steinsaltz

do you call her a widow waiting for her yavam? Once they have engaged in intercourse, she is his proper wife, as Rav said that one who has intercourse with his yevama, even without intending to thereby perform levirate marriage, has acquired her for all matters. The Gemara responds: This is in accordance with the opinion of Shmuel, who said that he has acquired her only with regard to the matters stated in the chapter of levirate marriage, but not with regard to other matters, and therefore she is not considered his wife with regard to the halakhot of sota.

The Gemara responds: The only reason this proof was presented is to support the opinion of Rav, who is the one who holds that there is legal significance to a priest entering the wedding canopy with a woman who is unfit to marry him. Didn’t Rav say he has acquired her for all matters? The Gemara answers: With what are we dealing here? For example, a case where the yavam performed levirate betrothal with her and afterward had intercourse with her for the sake of promiscuity. And this is in accordance with the opinion of Beit Shammai, who say: Levirate betrothal acquires a yevama in a full-fledged manner and removes the levirate bond. Therefore, when they have intercourse, they do not become fully married.

The Gemara raises a difficulty: If so, the case of the yevama who was betrothed is the same as the case of a betrothed woman. What is the difference between the two cases? The Gemara responds: And according to your reasoning, are the examples in the mishna of a married woman and a fully married woman not a single matter? Rather, the mishna must be referring to two very similar cases, with the following difference: A married woman means his own wife and a fully married woman is referring to that of his fellow, i.e., his brother’s wife who became his wife through levirate marriage. Here too, the case of a betrothed woman is referring to his own wife and the case of a widow waiting for her yavam is that of his fellow, i.e., his yevama, who is now betrothed to him.

Rav Pappa said: Rava’s question can be resolved in a manner unrelated to the question about a priest entering the wedding canopy with a woman unfit for him. The baraita he cited is in accordance with this tanna, who does not require the man to be clear of iniquity, as it is taught in a baraita: One cannot be jealous over a betrothed woman and warn her not to seclude herself with a particular man in order to cause her to drink the sota waters when she is betrothed, but one can be jealous over her to cause her to drink the sota waters when she is married, even if she secluded herself with the man when she was still betrothed.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The question never arises at all, as the oath is formulated by means of extension. The woman cannot be forced to drink the sota waters for events that took place while she was betrothed. However, if she is obligated to drink due to events that took place when she was married, the oath may be extended to include any possible acts of infidelity when she was betrothed.

§ Rav Ḥanina sent in the name of Rabbi Yoḥanan: One who performs levirate betrothal with his yevama and he has a brother, even if he is a priest and she is the daughter of a priest, he has disqualified her from partaking of teruma. By Torah law, the other brother may still have intercourse with her and thereby perform levirate marriage, but by rabbinic law only the brother who betrothed her may perform levirate marriage. Due to the fact that she is considered to be waiting for levirate marriage even vis-à-vis the brother who is rabbinically prohibited from marrying her, she is classified as a woman who is waiting for an invalid act of intercourse. Consequently, she may not partake of teruma until the consummation of the levirate marriage.

The Gemara asks: According to whom did Rabbi Yoḥanan make this statement? If we say it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, say that Rabbi Meir said that a woman who is reserved for an invalid act of intercourse may not eat teruma when the act of intercourse is prohibited by Torah law. However, if the act of intercourse is prohibited by rabbinic law, did Rabbi Meir actually say that the woman is disqualified from eating teruma? Rather, if we say it is in accordance with the opinions of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, now that they hold that even a woman who is reserved for intercourse prohibited by Torah law may partake of teruma, is it necessary to state that she may partake of teruma if she is reserved for intercourse prohibited by rabbinic law?

Rather, when Ravin came from Eretz Yisrael he said an accurate version of Rabbi Yoḥanan’s statement: If a yavam who performed levirate betrothal with his yevama has a brother, all agree that the yevama may partake of teruma. If he has a brother who is a ḥalal, e.g., his mother was a divorcée and therefore unfit to marry his father, who was a priest, all agree that the yevama may not partake of teruma, as she is considered reserved for an invalid act of intercourse. They disagreed only in a case when he gave her a bill of divorce. Rabbi Yoḥanan said she may partake of teruma, as she is considered to have returned to her father’s house, while Reish Lakish said that she may not partake of teruma.

The Gemara analyzes the two opinions: Rabbi Yoḥanan said she may eat teruma because even according to Rabbi Meir, who said in the mishna that she may not partake of teruma, this applies only when she is waiting for intercourse that is invalid by Torah law, but if the intercourse is prohibited by rabbinic law, she may partake of teruma. In this case, since they have not yet performed ḥalitza, the levirate bond still applies by Torah law, but they are prohibited by rabbinic law from consummating the levirate marriage.

And Reish Lakish said: She may not partake of teruma because even according to Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, who say in the mishna that she may partake of teruma, this applies only to a case of betrothal, as a priest can entitle a woman to partake of teruma in another case via betrothal. But here, where he gave her a bill of divorce, since he cannot entitle a woman to partake of teruma in any other case by giving her a bill of divorce, no.

And lest you say here too, in the case of a bill of divorce, he can entitle her to partake of teruma when she returns to her father’s house, this case is different for the following reason: A woman who returns to her father’s house has been severed from her husband and she is close to her father’s house [bei nasha], and therefore she may once again partake of teruma on her father’s account. However, this yevama who has received a bill of divorce is still bound to her yavam until they perform ḥalitza, and she is therefore disqualified from eating teruma.

§ It was taught in the mishna that in the case of women who married priests despite the fact that they were unfit to do so, if they were widowed or divorced from that marriage, they are disqualified from eating teruma, but if they were widowed or divorced while they were only betrothed, they are fit to partake of teruma. Rabbi Ḥiyya bar Yosef raised a dilemma before Shmuel: In the case of a High Priest who betrothed a minor and she matured under him, i.e., while betrothed to him,

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נח - ב

לאחר שבא עליה היבם, אפילו היתה זאת ביאת זנות -

וכי "שומרת יבם" קרית לה בשעת סתירתה לאחר מכן?

והרי אשתו מעליא היא [אשתו גמורה היא], על אף שבא עליה היבם רק לשם זנות!

דהא אמר רב [לעיל נו א, לפרש את מה ששנינו: הבא על יבמתו ב"מזיד" קנה, שבא עליה לשם זנות בעלמא. ובכל זאת] קנה אותה להיות כאשתו לכל דבר, אף שבא עליה במזיד לשם זנות?!

וכיון שבהכרח המשנה משובשת היא, ויש להגיהה, אין להביא ממנה ראיה!

ומתרצת הגמרא שיש ליישב את המשנה כשמואל.

דאמר שמואל: לא קנה היבם על ידי ביאה לשם זנות בעלמא ["מזיד"], אלא רק לדברים האמורים באותה פרשה.

לירש את אחיו, ולפוטרה, אותה ואת צרתה מן היבום, ולהיות במקום אחיו לכל דבר שכבר היה לבעל כח בה כשמת.

אבל ליורשה, ולהיטמא לה, ולהפר נדריה, ולהאכילה בתרומה - לא קנה אותה אם נפלה לו מן האירוסין, לפי שלא היה לבעל כח באשתו לכל אלו [לפי לישנא קמא].

והואיל ולא קנאה אלא לדברים אלו, עדיין "שומרת יבם" היא נקראת, ולא כאשתו לכל דבר, ולפי שיטתו, מתיישבת המשנה. ^[1]

ותמהינן: מידי הוא טעמא אלא לרב, כלומר: והרי ממשנה זו בא רב ששת להוכיח כשיטת רב שיש חופה לפסולות.

והא אמר רב גופיה: קנה לכל אפילו בביאת מזיד?!

ונמצא, כי לשיטת רב עצמו, בהכרח שמשנה זו משובשת היא, ואיך נוכיח ממנה כדבריו?! ומתרצת הגמרא שיש לפרש את ענין שומרת יבם, שלא יקשה האיך משקה אותה ועדיין לא בא עליה לקנותה, ואין שומרת יבם שותה, שיתכן ותהיה היבמה אשתו גמורה על ידי חופה, בלא ביאה כלל:

הכא, בשומרת יבם, במאי עסקינן: כגון דעבד בה היבם מאמר [כסף ושטר], ובית שמאי היא, דאמרי: מאמר קונה קנין גמור, ונעשית ארוסה על ידי המאמר.

ומאחר שנעשית ארוסה, מועילה החופה שלאחריה, לעשותה כאשה לכל דבר, וכך יתכן להשקותה בלא שבא עליה. ^[2]

ותמהינן עלה: אי הכי - היינו ארוסה! ומדוע היא נקראת "שומרת יבם"? ^[3]

ודוחה הגמרא את התמיהה: ולטעמיך, האם "נשואה" ו"כנוסה" לאו חדא מילתא היא [אינם דבר אחד], והרי אין הפרש ביניהן לאחר שכנסה היבם, והכנוסה ביבום היא כשאר נשים נשואות?!

אלא בהכרח שאין החילוק ביניהם אלא בשמותיהן, בכך שנשואה נקראת אשה דידיה, שאינה באה לו מכח אדם אחר, ו"כנוסה" נקראת אשתו שבאה אליו מכח דחבריה, שהרי היבום חל רק מכח היותה אשתו של אחיו.

הכא נמי החילוק הוא רק בשמותיהן: ארוסה היינו אשה דידיה, ושומרת יבם היינו אשה דחבריה.

דברי רב פפא להלן מתבארים כפירושו השני של רש"י, וכהבנת התוספות בדבריו.

רב פפא אמר, שיש לדחות את הראיה מהמשנה שיש חופה לפסולות.

ויש ליישב את הקושיה שהרי קדמה שכיבת בעל לבועל, ויש ליישב את הקושיה גבי שומרת יבם האיך משקה לה קודם שבא עליה ונעשית כנוסתו - כך:

לעולם משנתנו עוסקת בכגון שנסתרה כשהיא ארוסה, ונישאת, ובא עליה, ואחר כך משקה אותה. ובכי האי גוונא לדברי הכל יש חופה לפסולות.

ובשומרת יבם מדובר שנסתרה בעודה שומרת יבם, ובא עליה, ואחר כך משקה אותה.

ואין להקשות איך בודקין אותה המים, והרי אין הבעל מנוקה מעוון, מאחר שבא עליה אחר שנסתר, כי משנתנו בשיטת האי תנא הוא, שאינו מצריך שיהא הבעל מנוקה מעוון.

דתניא: אין מקנין לה לארוסה, להשקותה כשהיא ארוסה.

אבל מקנין אותה, להשקותה כשהיא נשואה והיינו אפילו לאחר שנכנסה לחופה, ונבעלה, הרי הוא משקה אותה על הזמן שהיתה ארוסה.

הרי לנו שהתנא הזה אינו חושש שיהיה הבעל "מנוקה מעוון".

וגם על הקושיה על כך שקדמה שכיבת הבועל לבעל, יש לומר, שהתנא הזה אינו סובר שצריך שתקדים שכיבת הבעל לבועל, ולכן הוא יכול להשקותה גם כשקדמה שכיבת הבועל בזמן האירוסין, לשכיבת הבעל בזמן הנישואין. ^[4]

ואילו רב נחמן בר יצחק אמר שיש לדחות הראיה ממשנתנו שיש חופה לפסולות, וכך יש ליישב את הקושיות שהקשתה הגמרא:

משנתנו אינה עוסקת באשה שנסתרה כשהיא ארוסה או שומרת יבם, אלא באשה שנסתרה רק לאחר שנשאה בעלה או כנסה היבם.

וזה שהוא משביעה ומשקה אותה גם על ספק זנות שלה בעודה ארוסה או שומרת יבם הוא אפילו כשלא קינא לה אז, ולא נסתרה אז.

והמשנה מדברת שמשביעה על זמן היותה ארוסה או שומרת יבם, על ידי "גלגול שבועה", שמגלגל עליה שבועה נוספת בעקבות השבועה שמשביעה על זנות של אחר נישואין. ^[5] ומשנתנו עוסקת כשבא עליה אחר שכנסה, ואחר כך משקה אותה.

ולכן, אין להוכיח ממשנתנו שיש חופה לפסולות, שהרי בא עליה אחר החופתה. ^[6]

וכמו כן לא קשה קושיית הגמרא לעיל, שאין המים בודקין אלא אם כן הבעל מנוקה מעוון אותה זנות, והרי אם זינתה בזמן היותה ארוסה נמצא שבא עליה בעוון, שהרי נאסרה, ומה תועלת לו בגלגול על זנות של אירוסין -

כי היות ולא ידע בה שנאסרה עליו הרי עבר עליה בשוגג, ו"מנוקה מעוון" הוא חשוב.

וכן מתורצת בכך קושיית הגמרא גבי שומרת יבם, האיך משקה הוא אותה אחר שבא עליה ונעשית כנוסה, והרי אינו מנוקה מעוון, לפי ש"מנוקה מעוון" הוא היות ובא עליה בשוגג. ^[7]

וכן נתיישבה קושית הגמרא גבי ארוסה: הרי קדמה שכיבת בעל לבועל, והאיך ישקנה על שכיבה של אירוסין?!

כי כשם שאין צריך קינוי וסתירה לאותה שכיבה של אירוסין, מאחר שעיקר ההשקאה היא על זנות של נישואין, כך לא איכפת לן שקדמה אותה שכיבה לשכיבת הבעל. ואין צריך לפרש שבא עליה בזנות בבית אביה. ^[8] א. כשם שאשה המתארסת או הנישאת לאדם שביאתו פוסלת אותה, הרי היא "משתמרת לביאה פסולה", שנחלקו בה רבי מאיר עם רבי אלעזר ורבי שמעון -

כך יבמה, אשר היא זקוקה ליבם שביאתו פוסלת אותה, הרי היא בגדר "משתמרת לביאה פסולה", ודינה תלוי במחלוקת התנאים.

ואפילו היו שני יבמים, האחד ביאתו פוסלת אותה, והשני אין ביאתו פוסלת, הרי היות והיא זקוקה גם אל היבם שפוסלה, היא נחשבת "משתמרת לביאה פסולה". ^[9]

ב. המאמר [שהוא קידושי כסף או שטר] קונה ביבמה.

אך יחד עם זאת, קיימא לן ש"יש ביאה אחר מאמר". והיינו, שאם יבוא עליה אח אחר, לאחר שעשה בה האח הראשון מאמר, הוא יקנה אותה.

אך אז תהיה היבמה אסורה על שניהם, על הראשון בגלל ביאתו של השני, ועל השני בגלל מאמרו של הראשון.

ונמצא, שמיד אחר המאמר של הראשון, נחשבת היבמה כ"משתמרת לביאה פסולה", של האח השני.

שהרי המאמר של האח הראשון אינו מעכב את הקנין של ביאת השני, ואם כן, היא נחשבת כמשתמרת גם לביאתו של השני, ובכך היא משתמרת לביאה פסולה, שהרי השני אסור בה בגלל מאמרו של הראשון.

כי העושה מאמר ביבמתו, הרי היא אסורה בביאה על כל האחים מדרבנן, שהרי אשת אח היא מדרבנן.

שלח רבי חנינא משמיה דרבי יוחנן:

העושה מאמר ביבמתו, ונאסרה בכך האשה על כל האחים מדרבנן, מדין אשת אח, ויש לו אח, שהיא עדיין משתמרת מן התורה לביאתו [מאחר שלא עשה בה האח הראשון אלא מאמר] -

הרי אפילו היה הוא, עושה המאמר, כהן, והיא כהנת [בת כהן] - פסלה במאמרו מן התרומה. כי ביאתו של אחיו השני פוסלת אותה לכהונה מדין "אשת אח מדרבנן", והרי היא נעשית בגלל מאמרו "משתמרת לביאה פסולה". ^[10]

ותמהה הגמרא על מימרא זו, שהרי:

למאן, לדעת מי [רבי מאיר, או רבי אלעזר ורבי שמעון, שנחלקו בדין משתמרת לביאה פסולה] - אמר רבי יוחנן את דינו?

אילימא לרבי מאיר, הסובר במשנתנו שמשתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת -

תיקשי: אימר דאמר רבי מאיר "משתמרת לביאה פסולה" לא אכלה, כשהיא משתמרת לביאה שהיא פסולה מדאורייתא, כגון אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט.

אבל זו שהיא משתמרת לביאה פסולה מדרבנן, כי אין היבמה אסורה על אחיו השני אלא משום מאמרו של הראשון, שאוסר אותה באיסור אשת אח מדרבנן -

מי אמר רבי מאיר שהיא נפסלת מדין משתמרת לביאה פסולה?

ואלא שמא תאמר, שלדעת רבי אלעזר ורבי שמעון אמר זאת רבי יוחנן -

אי אפשר לומר כן, כי יקשה יותר: השתא, מי שהיא משתמרת לביאה שהיא פסולה מדאורייתא - אכלה לדעתם.

מי שהיא משתמרת לביאה שהיא פסולה רק מדרבנן - מיבעיא למימר שאכלה!

א. "חלל", הוא פסול כהונה, והוא זה שנולד מביאת כהן על פסולי כהונה.

החלל, למרות היותו בן כהן, הרי הוא זר גמור, ואין בו דין כהונה כלל.

ב. חלל שבא על אשה, הרי הוא פוסלה בביאתו להיות חללה כמותו, למרות שאין שום איסור בביאה זו.

ג. אשה המשתמרת לחלל, הרי היא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא.

ד. בת כהן שנתארסה לישראל, הרי הוא פוסלה מתרומת בית אביה.

ואם מת או שגירשה בעלה הישראל, הרי היא חוזרת לתרומת בית אביה.

אלא, כי אתא רבין אמר: אם עשה בה יבם זה מאמר ביבמתו ^[11] - דברי הכל, בין לרבי יוחנן ובין לריש לקיש, אכלה היבמה הכהנת בתרומת בית אביה, ואף שיש ליבם אחים, כיון שמשתמרת היא לביאה שאינה פסולה אלא מדרבנן, וכפי שנתבאר.

ואם יש לו ליבם אח חלל, דברי הכל, אינה אוכלת.

על אף שהיא כהנת והוא כהן, שהרי משתמרת היא - אף לאחר המאמר - לביאתו הפוסלת של האח החלל.

ומודים בזה אפילו רבי אלעזר ורבי שמעון.

כי עד כאן לא נחלקו לומר שאינה נפסלת אלא כשיש לו לפוסל שהיא משתמרת לו, אפשרות להאכיל תרומה במקום אחר [וכגון אלמנה הנישאת לכהן גדול, שאם לא היתה אשתו אלמנה היה הוא מאכילה].

אבל חלל, שהוא זר לגמרי, ואינו מאכיל תרומה בשום מקום, הרי הוא פוסל אשה כשהיא משתמרת לביאתו - לכולי עלמא! ^[12]

לא נחלקו - אלא בכגון שנתן לה יבם כהן ליבמתו הכהנת גט [ואין לו אח חלל], ונמצאת משתמרת היא לביאתו הפסולה [מדרבנן], כיון שנתן לה גט. ^[13]

רבי יוחנן אמר: אוכלת בתרומת בית אביה, ומפרש טעמיה ואזיל.

ריש לקיש אמר: אינה אוכלת בתרומת בית אביה, ומפרש טעמיה ואזיל.

רבי יוחנן אמר: אוכלת -

אפילו לרבי מאיר דאמר משתמרת לביאה פסולה אינה אוכלת - הני מילי משתמרת לביאה שהיא פסולה מדאורייתא. אבל המשתמרת לביאה שהיא פסולה מדרבנן - אכלה.

וזו הרי משתמרת לביאה שהיא פסולה רק מדרבנן.

וריש לקיש אמר: אינה אוכלת -

אפילו לרבי אלעזר ורבי שמעון, דאמרי משתמרת לביאה פסולה הרי היא אוכלת -

הני מילי על ידי קדושין, כגון אלמנה לכהן גדול, כיון דיש לו להאכיל על ידי קדושין במקום אחר.

אבל על ידי גרושין, כיון דאין לו להאכיל במקום אחר על ידי גרושין, הרי היא לא אוכלת. ^[14]

וכי תימא: הכא נמי יש לו להאכילה על ידי גרושין ב"חוזרת", שהרי אם היה מגרשה לגמרי, ^[15] היתה חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה. ^[16]

לא תאמר כן, כי: חוזרת שנתן לה גט - הרי פסקא מיניה וקרובה לבי נשא [נפסק לחלוטין הקשר שביניהם וחזרה לבית אביה].

אבל הא - הרי אגידא ביה [קשורה היא בו] שהרי זקוקה לו ולא כנסה עדיין, ולפיכך הרי הוא פוסלה. ^[17]

שנינו במשנה: אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט.

נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות, מן האירוסין כשרות:

כתיב בתחילת פרשת אמור: "והכהן הגדול מאחיו, אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. והוא אשה בבתוליה יקח. אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, כי אם בתולה מעמיו יקח אשה".

ונחלקו תנאים במשנה לקמן נט א, האם מותר כהן גדול לקחת בוגרת, שכלו בתוליה, וסוגייתנו היא כדעת הסובר שלא ישא כהן גדול את הבוגרת.

בעא מיניה רבי חייא בר יוסף משמואל: כהן גדול שקידש את הקטנה [או נערה], ועד שלא נשאה, בגרה ארוסתו תחתיו -

הערות

^[1] כתב הריטב"א: פירוש, דאע"ג דקנה לדברים האמורים בפרשה, כיון שלא קנה לשאר הדברים, ליורשה וליטמא לה ולהאכיל בתרומה, דינא הוא למיקרייה שומרת יבם, [ומסוגיא זו למד הריטב"א לפרש את הסוגיא לעיל כפירוש התוספות, שאין תרומה אלא דוגמא בעלמא, והוא הדין לשאר דברים]. בסוגיא לעיל נתבארו שתי לשונות במחלוקת רב ושמואל. האחת: אם נפלה לו ליבם מן הנישואין, אפילו שמואל מודה שקנה אותה לכל דבר, ואם נפלה לו מן האירוסין בו נחלקו רב ושמואל. השניה: אם נפלה לו ליבם מן האירוסין, הרי אפילו לרב לא קנה את יבמתו לכל. וסוגייתנו שתלתה את ביאור המשנה במחלוקת רב ושמואל, על כרחך סוברת כאן כלשון הראשון, ומפרשת את המשנה כגון שנפלה לו ליבם מן האירוסין, ולכן ניחא לשמואל ולא לרב. אבל לפי הלשון השניה, שאף רב מודה כשנפלה לו ליבם מן האירוסין שאינו קונה אותה לכל, אם כן אפשר לאוקמה למשנתנו אף כרב, וכגון שנפלה ליבם מן האירוסין, [ובתוספות סוטה כד ב ד"ה דהאמר הרגישו בזה, אלא שפירשו את מחלוקת הלשונות דלעיל באופן אחר ממה שפירשו בסוגיא לעיל]. [וראה היטב בסוטה כד ב סוגיא דומה לסוגייתנו, ושם אמרינן: "דכוותה גבי שומרת יבם כגון שבא עליה בבית חמיה, שומרת יבם קרית לה"? ופירש רש"י: "דקאמרת שלא תשתה, הא אשתו מעליא היא", ותלי לה הגמרא במחלוקת ב ושמואל].

^[2] נתבאר על פי דרך הקרני ראם בהבנת לשונו השני של רש"י; והמהרש"א וקרן אורה הבינו שעשה בה מאמר ולא הכניסה לחופה, ראה שם, וראה לשון רש"י בסוף ד"ה שומרת.

^[3] ראה בזה במהרש"א ובקרן אורה. ובקרני ראם כתב לפרש: הרי זה ממש כארוסה, כיון דחשבינן ביאת בעל כביאת ארוס לענין קדמה שכיבת בעל לבועל [וראה חזון איש סימן קלב ה ד"ה ויש לעי'].

^[4] תמהו התוספות על פירושו של רש"י: מנין לנו שתנא זה חולק גם על דין "קדמה שכיבת בעל לבועל", והרי יש לומר שאינו משקה אותה אלא אם כן בא עליה בזנות בבית אביה?! ובקרן אורה הוסיף: אף אם נאמר שאכן אין כוונת רב פפא ליישב את הקושיא "והרי קדמה שכיבת בעל לבועל", מכל מקום יקשה, מנין לנו שתנא זה חולק על דין "מנוקה מעוון", והרי יש לומר שאינו משקה אותה אלא כשעדיין לא בא עליה ולא נכנסה אלא לחופה?! וראה שם.

^[5] כתב המאירי: כשבא להשקותה ולהשביעה יכול לגלגל עליה כל חשד עבירה שאילו עשאתה תאסר לו בה, אבל אינו מגלגל עליה חשד עבירה שאפילו עשאתה לא תאסר לו בה. כתב רש"י: "ומכאן לגלגול שבועה מן התורה", וכגון שתובעו קרקעות שאין נשבעין עליהן וכלים שנשבעים עליהם, ונתחייב לו שבועה על הכלים, הרי זה מגלגל עליו שבועה אף על הקרקעות. והקשו התוספות: לפי האוקימתות דלעיל מנין לנו גלגול שבועה?! ותירצו: ממה שמגלגל עליה שבועה על איש אחר, וכמו שאמרו במשנה בסוטה "אמן מאיש זה אמן מאיש אחר", וראה עוד שם.

^[6] ואולם אם לא היה בא עליה, לא היה יכול להשקותה על זנות של אירוסין, שאם אכן זינתה בעודה ארוסה, הרי אין כאן חופה, ובטלה כל השקאתה.

^[7] א. נתבאר על פי תוספות בעמוד א ד"ה ונקה, שהוכיחו מסוגייתנו שעוון בשוגג אינו חשוב אינו מנוקה מעוון, וכן כתב הריטב"א ראה שם שהוסיף בזה דברים. ואולם רבינו עקיבא איגר [הובא בליקוטים הנדמ"ח כאן] תמה על תוספות, מנין להם לפרש שהוא משקה אותה על זנות של אירוסין, והרי יש לומר שאין הוא אלא משביעה על כך שמא תודה, ואכן אם זינתה לא יבדקוה המים, [יש לפרש כוונתו שלא יבדקוה המים משום שאינו מנוקה מעוון, ויש לפרש כוונתו שאין דין גלגול אלא לשבועה, ועל זנות של אירוסין שלא קינא לה ולא נסתרה, אין יכול להשקותה אפילו כשהוא מנוקה מעוון]. ב. בתוספות שם הקשו: כיון שמוכח בתירוץ הגמרא כאן, שעוון בשוגג אינו עוון, ולכן משקה אותה על זנות של אירוסין אף שבא עליה, אם כן מה הקשתה הגמרא לעיל והרי אינו מנוקה מעוון, והרי יש לפרש שלא נודע לו מסתירתה אלא לאחר שנשאה, והרי הוא מנוקה מעוון כיון שבשוגג בא עליה?! ותירצו: כיון שבשעת השקאה יודע שבא עליה באיסור אפילו בא עליה שוגג לא חשיב מנוקה מעוון, אבל על ידי גלגול שאינו יודע בשעת השקאה מנוקה מעוון קרינן ביה. ובתוספות ישנים כאן כתבו: דלעיל לא מצי לשנויי הכי, דכיון דמיירי דקני לה באירוסין יש לו להשמר שלא יבא עליה, וכאשר בא עליה קרוב למזיד הוא ואינו מנוקה מעוון שהרי חשדה מזנות מדקני לה, אבל הכא לא קני לה באירוסין כלל והוי האיש מנוקה מעוון אפילו אם זנתה כי לא עלה על דעתו שזינתה, אם כן הוי האיש מנוקה מעוון. וראה עוד בתוספות הרא"ש לעיל עמוד א ד"ה והתניא בקושיא זו, ובלשון הריטב"א כאן בטעם הדבר שחשוב הוא מנוקה מעוון.

^[8] נתבאר על פי רש"י בקדושין כז ב ד"ה גלגול, שדברי רבי יצחק באים גם ליישב שלא תיקשי "והלא קדמה שכיבת הבעל לבועל", כי על ידי גלגול יכול להשביעה על זנות של אירוסין שקדמה לשכיבת הבועל. ובתוספות שם חלקו עליו, והוכיחו שלא מטעם קושיא זו אמר רבי יצחק את דבריו. ולדעת הראשונים הסוברים שאין המים בודקין אשה שבעלה בא ביאה אסורה מימיו, על כרחנו צריכים אנו לפירוש התוספות, שהרי אם אכן זינתה אין כאן תחילת השקאה שיגלגל ממנה, שאף על זנות של נשואין לא יבדקוה המים הואיל ובא ביאת איסור אם זינתה באירוסין, וראה היטב בלשון התוספות ישנים כאן. לשון רש"י בסוגייתנו: ומגלגל עליה שבועה כל ימים שהיתה תחתיו משנתארסה "ונבדקה". והבין רבינו עקיבא איגר [ראה ליקוטים הנדמ"ח] בכוונת רש"י, דהיינו שבודקין אותה המים גם על זנות של אירוסין.

^[9] כתב הקרן אורה: והא דחשיבא משתמרת לביאה פסולה מחמת זיקה לחוד, אע"ג דזיקה אינה אלא מדרבנן, יש לומר דמכל מקום משתמרת היא לביאתו בעל כרחה.

^[10] א. לשון הריטב"א הוא: פירוש, מפני שמשומרת לביאה פסולה מדרבנן, וכיון שעשה בה מאמר יבם זה ואסרה לשאר אחין מדרבנן, ומכל מקום משמרת היא לביאה כיון דיש ביאה אחר מאמר מדאורייתא, ודילמא בעי מיבמה אחד משאר אחין ולא קפיד למאמר אחין, וראה לשון רש"י. ב. הטעם שהוא פוסלה על ידי ביאתו, אף על גב שאין זה מאיסורי כהונה ואינה נעשית חללה, וגם אין כאן משום "ובת כהן כי תהיה לאיש זר" כיון שהיא הזרה ולא הוא; היינו משום דכל חייבי כריתות נפסלות משום "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה היא בתרומת הקדשים לא תאכל", כמו שנתבאר בהקדמה שבתחילת הפרק, ואף זו חייבי כריתות היא מדרבנן, על פי קרן אורה.

^[11] ובלבד שיהא אף היבם כהן, שאם לא כן הרי היא פסולה מן התרומה כדין בת כהן שנתארסה לישראל.

^[12] למדנו מסוגיא זו: מי שביאתו פוסלת את הנבעלת ואין לו להאכיל במקום אחר, הרי כל המשתמרת לביאתו נפסלת מתרומת בית אביה. וחידוש זה לא שמענו עד סוגיא זו, כי לא שמענו אלא בפצוע דכא כהן שקידש בת ישראל [לעיל נז א, לפירוש רש"י] שקידושי עבירה הן, והוא זה שצריך להאכילה, שאינו מאכיל את אשתו הואיל ואין לו להאכיל במקום אחר [וראה מה שנתבאר בהערה באותה סוגיא].

^[13] כתב רש"י: שנתן לה גט כהן ליבמתו כהנת, ואכתי לביאתו היא משתמרת, וביאתה פסולה מדרבנן היא, דגט מהני בה מדרבנן. דקדק רש"י לפרש בבא זו ביבם כהן [אף דהסוגיא לעיל מדברת גם ביבם ישראל, שהרי אמרו: אפילו הוא כהן והיא כהנת]. וביאור דבריו, כי אם לא היה היבם כהן אף שאסורה היא עליו על ידי הגט שנתן, מכל מקום, אינה פוסלה בביאתו, כיון שאין זה מאיסורי כהונה ואינה נעשית חללה, וגם משום "ובת כהן כי תהיה לאיש זר" אין כאן, כיון שהיא הזרה ולא הוא. ולכן פירש רש"י שאף הוא כהן, ואסורה עליו על ידי הגט משום גרושה לכהן, והוי מאיסורי כהונה שהיא נעשית חללה על ידי ביאתו [וראה היטב בקרן אורה ד"ה עכ"פ]. והריטב"א כתב על פי שיטתו של רש"י, לא נחלקו אלא שנתן לה גט, פירוש, והרי היא פסולה על כל היבמין מדרבנן; ולא הזכיר שהיה היבם כהן.

^[14] לפי גירסת רש"י. וכתב הריטב"א לפי שיטת רש"י: הני מילי היכי (דאין) [דיש] לו להאכיל על ידי מעשה כזה שעשה בפסולה זו, דהיינו על ידי קדושין דומיא דמתניתין שמשמרת לביאה פסולה על ידי קדושין, אבל הכא שהוא על ידי גרושין אינו מאכיל בשום מקום.

^[15] רש"י. ראה ערוך לנר שנתקשה טובא בלשון זה של רש"י.

^[16] כתב הריטב"א: פירוש, לאו דוקא "יש לו להאכיל" דהא ודאי הוא אינו מאכילה. אלא הכי קאמר, שבסבתו היא אוכלת, כי על ידי גרושין הוא מאכילה שחוזרת לתרומת בית אביה כי אין לה זרע ממנו. ולכן לא נפסלה גם עתה מתרומת בית אביה מפני מאמרו של זה, ואעפ"י שמשמרת לביאה פסולה.

^[17] כתב הריטב"א: כלומר: אינן דומות זו לזו, דהתם הוא אינו מאכילה, וגם אינו גורם שתאכל מחמת עצמו וקרבתו, אדרבה אוכלת מפני הרחקתו ושנסתלק ממנה אישות וביאה פסולה שלו, אבל האי אגידא גביה ובעודה זקוקה (לה) [לו] ומוכנת לביאה פסולה, אנו באים להאכילה בתרומה דבי נשא מיהת, הלכך אין בזו סיוע שתאכל בתרומה דבי נשא מפני "הואיל" זה, שהרי אינם דומים כלל, אדרבה הם שני הפכים, זו שיטת רש"י.

שומרת יבם קרית [קורא אתה] לה? כיון שבא עליה — אשתו מעליא [מעולה, גמורה] היא, דהא [שהרי] אמר רב: הבא על יבמה בכל דרך שהיא ואף בשוגג או לזנות — קנה לכל! ודוחים: צריכים לפרש כשיטת שמואל, שאמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה, ולא לכל ענין, ואף לא לקרותה אשתו לענין סוטה.

ומשיבים: מידי הוא טעמא [הרי כל הטעם של הוכחתנו אינו אלא לשיטת רב שאמר שיש חופה לפסולות, הא [הרי] אמר רב: קנה לכל. ואם כן משיטת רב עצמו קשה! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנחנו עוסקים] — כגון דעבד [שעשה] בה היבם מאמר ואחר כך בא עליה בבית חמיה ודעת בית שמאי היא, דאמרי [שהם אומרים]: מאמר קונה קנין גמור ופסקה ממנה זיקת הייבום.

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, ביבמה שעשה בה מאמר — היינו [הרי היא] ארוסה ומה ההבדל? ועונים: ולטעמיך [ולטעמך, ולשיטתך] שאתה מדקדק בכך, מה שכתוב במשנה נשואה וכנוסה לאו חדא מילתא [האם לא דבר אחד] היא?! אלא יש לומר שכאן מדובר בשני מקרים דומים זה לזה, וההבדל ביניהם הוא: נשואה היא זו דידיה [שלו], אשה שהוא עצמו נשא אותה מדעתו, וכנוסה היא דחבריה [של חבירו], כלומר, יבמה, שלא הוא בחר בה לשאת אותה מתחילה, אלא כנס אותה לאחר שנפלה לייבום. הכא נמי [כאן גם כן] תאמר שארוסה מדובר בזו דידיה [שלו], ושומרת יבם — דחבריה [של חבירו].

רב פפא אמר: אפשר לפתור את שאלת רבא באופן אחר, שאינו נוגע כלל לענין זה של חופה לפסולות, וברייתא זו — האי תנא הוא [כשיטת תנא זה היא], שאינו חושש לענין מנוקה האיש מעוון, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין מקנין לה לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה על מה שנסתרה בהיותה ארוסה.

רב נחמן בר יצחק אמר: מעיקרו של דבר אין זו שאלה, כי מדובר פה בהשבעה על ידי גלגול. שבאמת אינו רשאי להשקות אותה כשהיא ארוסה, אלא אם משקה אותה לאחר נישואיה על שנסתרה כשהיא נשואה, הריהו רשאי לגלגל עליה גם שבועה זו, שתישבע שגם כשהיתה ארוסה לא סטתה.

א שלח רב חנינא משמיה [משמו] של ר' יוחנן: העושה מאמר ביבמתו, ויש לו אח, אפילו הוא היבם כהן, והיא כהנת, כלומר, בת כהן — פסלה מן התרומה, ואינה אוכלת עד שיכנוס אותה. והטעם הוא: מכיון שעדיין לא כנסה יכול האח השני לעשות בה מאמר או לבוא עליה, וביאתו היא ביאה פסולה, שבמאמר שעשה בה אחיו קנה אותה לו במקצת, ונמצא שהיא כמשתמרת לביאה פסולה.

ושואלים: למאן [לדעת מי] היא קרויה משתמרת לביאה פסולה? אילימא [אם תאמר] כי לדעת ר' מאיר — אימר [אמור] שאמר ר' מאיר כי משתמרת לביאה פסולה לא אכלה [אוכלת] בתרומה, הרי זה כשמדובר בביאה פסולה מדאורייתא [מן התורה] אבל בביאה פסולה מדרבנן [מדברי סופרים] מי [האם] אמר? שהרי כאן בעילה זו אינה פוסלת אלא משום המאמר, ומאמר זה הוא רק מדרבנן. ואלא תאמר שהוא לדעת ר' אלעזר ור' שמעון — השתא [עכשיו, הרי] לשיטתם משתמרת לביאה פסולה דאורייתא [שמן התורה], אכלה [אוכלת] בתרומה — בחשש ביאה פסולה מדרבנן [מדברי סופרים] מיבעיא [נצרכה לומר]?!

אלא, ודאי לא כך נאמרו הדברים, וכי אתא [וכאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר' יוחנן בנוסח מתוקן: אם עשה בה היבם מאמר ביבמתו ויש לו אח — דברי הכל אכלה [אוכלת] בתרומה, אבל אם יש לו אח חלל (שנשא אביהם של האחים גם גרושה, ונולד אח זה, שהוא חלל) — דברי הכל אינה אוכלת, שהרי מן התורה היא זקוקה גם לאח החלל, והואיל שאם יבוא עליה יפסול אותה בביאתו, הרי זו כמשתמרת לביאה פסולה. ולא נחלקו אלא כאשר נתן לה גט ליבמה. ר' יוחנן אמר: אוכלת בתרומה, משום שלאחר קבלת הגט היא נחשבת כחוזרת לבית אביה, ורשאית לאכול בתרומה של בית אביה. ריש לקיש אמר: אינה אוכלת.

ומסבירים את שיטותיהם: ר' יוחנן אמר אוכלת, אפילו לר' מאיר שאמר אינה אוכלת — הני מילי [דברים אלה] אמורים כאשר משתמרת לביאה פסולה דאורייתא [מן התורה], אבל אם היא רק ביאה פסולה מדרבנן [מדברי סופרים] שאם יבוא עליה היבם לאחר שנתן לה גט, יעבור רק על דברי סופרים — אכלה [אוכלת].

וריש לקיש אמר: אינה אוכלת. והוא מסביר, אפילו לדעת ר' אלעזר ור' שמעון, דאמרי [שאומרים] אוכלת — הני מילי [דברים אלה אמורים] דווקא במי שיש לו להאכיל במקום אחר, אבל הכא [כאן], כיון שאין לו להאכיל במקום אחר, שהרי מדובר כאן בגירושין, וכהן שגירש אשה אינו מאכילה על ידי כך — לא תאכל בתרומה, שהיא משתמרת לביאה פסולה.

וכי תימא הכא נמי [ואם תאמר כאן גם כן] בגירושין יש לו להאכילה בחוזרת כגון זר שמגרש כהנת, ואז היא חוזרת לבית אביה לאכול בתרומה, יש לחלק: חוזרת פסקה מיניה [נפסקה, נקטעה ממנו], וקרובה לבי נשא [לבית אביה] וחוזרת לאכול בתרומה מכוחו, אבל הא אגידא ביה [זו היבמה שנתן לה גט הרי עדיין קשורה בו] ביבם, עד שיחלוץ לה ומשום כך היא נפסלת.

ב שנינו במשנה שאלמנה לכהן גדול וכיוצא בו, אם נתארמלו או נתגרשו מן הנישואין — פסולות, מן האירוסין — כשירות. בעא מיניה [שאל אותו] ר' חייא בר יוסף משמואל: כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו, שלדעת רוב התנאים אסור לכהן גדול לשאת בוגרת, מפני שאינה קרויה עוד "אשה בבתוליה", אולם כיון שבגרה בזמן שהיתה מאורסת לו,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

שומרת יבם קרית לה והאמר רב קנה לכל. ואי קשיא, והא התם קרו לה רבי יונתן ורבי יאשי' שומרת יבם ואפילו לרב מר מרבי לה ומר ממעט לה ויש לומר התם כיון דגבי השקאה ממעטינן לה אלמא לאו אשתו מעלייתא היא אבל הכא כיון דשותה מאי שומרת יבם ומאי כנוסה דסיפא ומוקמינן לה כגון שעשה בה מאמר ובא עליה ואסתתרא ונכנסה לחופה ולא נבעלה וקסבר כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנה זיקת יבמין והוה לה כארוסה דעלמא כך מפורש בתוספות.

כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו. פי' קס"ד דהכי מיבעיא לן כי אם בתולה מעמיו יקח אשה קיחה דנישואין או קיחה דאירוסין ולהכי אמרינן תניתא נתארמלו או נתגרשו מן האירוסין כשירות [ובהך קרא כתיב] אלמנה וגרושה וכו' לא יקח [אלמא] קיחה דנשואין משמע ועלה כתיב לא יחלל ובשני חלולין הכתוב מדבר ואמר ליה לענין חללה לא מיבעיא לי דביאה הוא דמשויא חללה פי' משום דכתיב ולא יחלל זרעו ובשני חלולין הכתוב מדבר כל היכא דאיכא זרעו קרינא ביה חלול דידה קידושין דלא קרינא ביה חלול זרעו לא קרינא ביה חלול דידה.
וכי האי גונא אמרינן לקמן בפ' אלמנה לכהן גדול (יבמות דף ס"ט) דאקשינן התם ואימא משעת הוי' ומפרקינן דומיא דכהן גדול באלמנה דבביאה.

הכא במאי עסקינן דעבד בה מאמר. פירוש ואחר כך בא עליה בבית אביה וקסבר כיון שעשה בה מאמר פרחה ממנה זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין ונשואין. ואם תאמר אם כן תפשוט מינה דרבה דבעי ליה בפרק ד' אחין (יבמות כט, ב) גבי שלשה אחין נשואין שנים מהן שתי אחיות ואחד נשוי נכרית. איכא למימר דאין הכי נמי לדעתיה דרב ששת דפשיט לה מיניה. ובספר ספרדי מוגה בישיבת הגאונים ז"ל מצאתי כן בנוסחת הגמרא אי הכי תפשוט הא דבעי רבה מאמר לב"ש אירוסין עושה או נשואין עושה תיפשוט דאירוסין עושה הא לא קשיא תפשוט אי הכי היינו ארוסה וכו'.

ואוקמה הכא בשעשה בה מאמר וכבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור. ופירש רש"י ז"ל (בד"ה שומרת יבם) ולכשקדמה שכיבת בעל לא קפיד דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שבאה לזה מכוחו. וקשיא לי דאכתי ברייתא לא מתרצא, חדא דהיאך אפשר דנימא ריחוק כזה דיבם מביאה לב"ד והוא משביעה על מה שנסתרה לאחר שנעשית שומרת יבם והוא מזכיר בה ביאת הבעל הראשון במבלעדי אישך וכן תחת אישך. ובלשון זה אינו משמע שמתנה על נשואי אחיו, שאלו היה מתנה על נשואי אחיו היה באפשר לומר בה מבלעדי אישך וכן תחת אישך. ויש לפרד דהכא מיירי בשמתנה עמה על שמירת ייבומה ועל נשואי אחיו הראשון ותחת אישך נמי משום נשואי אחיו. מיהו אכתי קשיא לי דהתינח מבלעדי אישך ותחת אישך דבענין זה שאמרנו, אבל אכתי לא קרינא בה והביא האיש את אשתו, דכל שלא בא עליה ואין לה חופה לאו אשתו היא. ועוד דאם כן כי מוקי לה כבית שמאי מאי הוי והא אכתי אפילו לבית שמאי אינה אלא כארוסה עד שיבא עליה וארוסה אינה שותה. וכן מקשינן אי הכי היינו ארוסה, כלומר למה לי למתני תו יבמה הא תנא ארוסה ותרתי למה לי, עדיפא מינה הוה ליה לאקשויי אימא אכתי ארוסה היא וארוסה אינה שותה. ועוד דאם כן למה לי מאמר וכבית שמאי דהא בלאו הכי אם זינתה משנעשית שומרת יבם אסורה ליבם, ואליבא דר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כערוה, ואליבא דידיה הוא דמוקמינן הא מתניתין כדאיתא בסוטה בשלהי פרק היה מביא (סוטה יח, ב) לפיכך מסתברא דהכי קאמר כשעשה בה מאמר וכבית שמאי דאמרי קנה קנין גמור ואחר כך בא עליה וקינה לה ונסתרה וכנסה לחופה ולא נבעלה דומיא דארוסה ממש. כרבה דאמר בפ"ד אחין כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבומין וחלה עליו זיקת ארוסין ונישואין ובעינן מסירה לחופה. [הוספה מקו"א].

ר"פ אמר האי תנא הוא כו'. פירש רש"י זל (בד"ה לישנא אחרינא) בשם רבו הרב ז"ל כגון שקנא לה כשהיא ארוסה ונסתרה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא נשואה ולא נבעלה, והיינו דקתני שלא שטיתי ארוסה, והאי תנא לית ליה דרשא דמבלעדי אישך. וזה רחוק דנימא שאין לו להאי תנא דרשא דמבלעדי אישך דאם כן מאי מבלעדי אישך וכן נמי תחת אישך. ומיהו תחת אישך אפשר לומר דהכי קאמר תחת זה שהוא אישך עכשיו, אבל מבלעדי אישך ודאי משמע שבא עליה אישה זה. ויותר היה נראה כפירוש ראשון שפירש רש"י ז"ל (בד"ה רב פפא) שקנא לה כשהיא ארוסה ונשאה ובעלה ואחר כך נסתרה, דהשתא איכא תחת אישך ומבלעדי אישך. ושלא שטיתי ארוסה דקאמר הכי קאמר, שלא שטיתי משקנאת בעודי ארוסה ולפי שאינה שותה אלא בשקינא לה והוא לא קנא לה אלא בעודה שהיתה ארוסה הוא מתנה כן כנ"ל אלא שרש"י ז"ל אמר שפירוש הרב רבו ז"ל עיקר [הוספה מקו"א].

לא נחלקו אלא שנתן לה גט. פירש רבינו חננאל ז"ל שנתן לה גט וחזר הוא בעצמו ועשה בה מאמר דהשתא משמרת לביאתו וביאתו פסולה מדרבנן דגט יבמין דרבנן הוא.

ר' יוחנן אמר אוכלת אפילו לר' מאיר. דלא פסל ר' מאיר אלא במשמרת לביאה פסולה דאורייתא.

וריש לקיש אמר אינה אוכלת אפילו לר"א ור' שמעון. דלא מכשרי אינהו אלא ביש לו להאכיל ובכי האי גוונא לא אשכחן דמאכיל במקום אחר. כלומר דכהן שגרש את אשתו אם החזירה לא אשכחן שיאכיל וכי תימה הא אשכחן שמסבב אכילתה על ידי גט בחוזרת, התם פסיקא מיניה. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר וזה נראה לי נכון.

הא דבעא מינה רב חייא בר יוסף משמואל כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו. פירש רש"י ז"ל דהכי קא מיבעיא ליה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה דכתיב גביה אי קיחה דנשואין היא ובגרה תחתיו פסולה ליה או קיחה דאירוסין היא ושריא. ופשיט ליה דקיחה דנשואין היא מדקתני נתאלמנו מן האירוסין כשרות. ותמיהא לי טובא חדא דאם כן למה ליה לרב חייא לאורוכי בלישניה לבסוף ולפרושי כי קא מיבעיא לי והוא אשה בבתוליה יקח קיחה דנשואין או קחיה דאירוסין, דכיון דשמואל נמי הכי שמיע ליה מעיקרא מלישניה דוהוא אשה בבתוליה יקח קא מיבעיא ליה. אלא דמדמי לה למתניתין ומשום דבגרושה נמי כתיב לא יקח לא הוה ליה לרב חייא למימר אלא התם היא גבי חללה משום דביאה הוא דמשוייה חללה הכא מאי, ועוד דמדקאמר לשוייה חללה לא קא מיבעיא לי משמע ודי דשמואל מיטעא טעי בעיא דרב חייא וקסבר דלענין חללה קא מיבעיא ליה, וקשה מזו דהא במסקנא כי פריש ליה רב חייא דוהוא אשה בבתוליה יקח קא מיבעיא ליה, פשיט דבתר אירוסין אזלינן, ותמה על עצמך מעיקרא פשיט ליה בתר נשואין והשתא פשיט ליה בתר אירוסין. ועוד דבספרים מדוקדקים בישיבה גרסי בסיפא אמר ליה הא נמי תנינא אירס את האלמנה, אלמא מעיקרא היה סבירא ליה דלאו הכי קא מיבעיא ליה. ונראה לי דשמואל מעיקרא סבירא ליה דרב חייא מיסבר סבר דבגרה תחתיו פסולה ליה דקיחה דנשואין בעינן, והכא לשוייה חללה קא מיבעיא ליה, והכי קאמר בתר אירוסין אזלינן וכיון דההיא שעתא ראויה היתה לו ולא זמנה עצמה לביאה פסולה, אף על גב דממילא בגרה ונפסלה לו לא נתחללה, ואם מת חוזרת לתרומת בית אביה, ואם בת ישראל היא כשרה לכהונה. או דלמא בתר נשואין אזלינן וכיון דבשעת נשואין פסולה היא לו ומשמרת היא לנשואי איסור משבגרה הרי נתחללה זו.

וכשמואל דאמר לא קנה לכל פי' דאע"ג דקנה לדברים האמורים בפ' כיון שלא קנה לשאר הדברים ליורשה ולהטמא לה ולהאכיל בתרומ' דינא הו' למיקריה שומרת יבם ומיהו משום תרומה לחודה לא הוה ליה למימר דקר' לה שומרת יבם כיון שהיא אשתו לכל שאר הדברים ליורשה ולהטמא לה ולהפר נדריה אלא ודאי כדאמרן וכדכתיבנא לעיל. וא"ת ולוקמה כשב' עליה במתכוין להטיח לכותל דלא קנה י"ל דההיא לא קרינן ביה קדמה שכיבת בעל שכיבתו בכוונ' שכיב' משמע:

אלא הב"ע בדעבד בה מאמ' וסבר לה כב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור פי' דעבד בה מאמר שהוא קונ' קנין גמור לב"ש לומר דבמאמר זה פרחה ממנו זיקת יבמים וחל עליו זיקת אירוסי' ונשואין וכשחזר ובא עליה אח"כ קודם קנוי וסתירה אינו אלא כביא' דעלמ' שאינו עושה נשואין בלא חופה וכשחזר וקנא לה ונסתר' ואח"כ נכנס' לחופה ולא נבעל' ומשקי לה שפיר שהרי קדמה שכיבת הבעל לבועל והרי הבעל מנוקה מעון ושפיר קרינן לה שומרת יבם כיון דלא עבד בה קודם סתיר' אלא מאמר דקסבר מאמר לב"ש אירוסין עושה. וא"ת א"כ תפשוט מהכא בעיא דרבה שבפ' ד' אחין מאמר לב"ש אירוסין עושה וי"ל דאה"נ דתפשוט לן אליבא דרב ששת לפום האי אוקמת' אבל אליבא דאידך אמוראי לא תפשוט מידי. וא"ת מ"מ היכי קרינן לה שומרת יבם במאמר הקונה קנין גמור ופרחה זיקת יבמים וכארוס' דעלמ' וי"ל דהיינו בכל מאי דפריך תלמודא א"ה היינו ארוסה ופרקי' דתנא ארוסה דידיה וקת' ארוסה דחבריה כלומר וה"ק שומרת יבם שנתארסה לו א"נ דלאו למימר דפרחה ממנו זיקת יבמין לגמרי אלא מהלכו' זיקת יבמין שכן דין תורה דכל דעביד מאמר שוב לא יקנה יבמה אלא כאשה דעלמא בחופה בביאה גמורה או בחופה אפילו לא נבעלה. ויש מתרצים הב"ע דעבד בה מאמר דאדלעיל קאי דפרכי' דסתם גבי שומרת יבם וכו' דקס"ד דע"כ אית לן לאוקומה בהכי דהא יבמה אינה נקנית אלא בביאה ואלו לאחר סתירה א"א שבא עליה שא"כ אינו מנוק' מעון והיינו קושיי' דלעיל דכי היכי דמוקמי' ארוסה דעלמא שנכנס' לחופה ולא נבעלה אית לן לאוקומ' הא שנבעלה ונבעלה קודם סתיר' כדאמרן הכא גבי ארוסה ועל הא מהדרי' ואמרי' השתא בשומ' יבם לא צריכי לאוקומי כשבא עליה בבית חמיה אלא לעולם לא בא עליה כלל וא"ת א"כ במה קנאה דתהוי בה השקאה דהא כארוסה דעלמא היא שאינה שותה הא ליתא דמיירי דעבד בה מאמר וקונה קנין גמור לב"ש וה"ל כאשה דעלמא שנכנסה לחופה ולא נבעלה והרי היבם מנוקה מעון בשמשקה אח"כ ואע"ג דקדמה שכיבת בועל לבעל זה אין בכך כלום דלגבי יבם לא חיישי' להא כיון שכבר קדמה לו שכיבת אחיו המת וגם הלשון הזה תפיס רש"י ז"ל בעיקר ואינו דודאי ההוא דמשקה לא בעי לאוקמי מבלעדי אישך שקדמה שכיבת אותו האיש לבועל ועוד דכל כי האי גוונא בגמ' דקסבר הכי והנכון כפי' הראשון ועליו הסכימו בתוס' בחידושי'. תנא ארוסה דידיה וקתני ארוסה דחבריה כלומר ארוסה שבא לו בזיקת חבירו וכנוסה שבא לו מפני זיקת חבירו:

רב פפא אמר האי תנא היא דתניא אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה פי' ואפי' בענין סתם ארוסה שלא נבעלה בבית חמיה וכגון שנסתרה בעודה ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה כדי שיהא מנוקה מעון ולית ליה דרשא דרב אחא בר חנינא דבעי קדימת שכיבת בעל לבועל ודאמר קרא מבלעדי אישך אורחא דמילתא נקט שעל הרוב נבעלות לבעליהם קודם סתירה ומברר לה לשון השמועה מפני שאמר ויתן איש בך את שכבתו:

רב נחמן בר יצחק אמר ע"י גלגול פי' אתא למדחי דחייה דרב עמרם דמתני' לא מיירי בהשקאת ארוסה דאי כשנסתר' ונכנס' לחופה ולא נבעלה עדיין ארוסה הוא שאין חופה לפסולו' אלא ע"י גלגול היא שמשקה לה כשהיא נשואה ומגלגל עמה שלא זנתה בעודה ארוסה תחתיו ומכאן לגלגול שבועה מן התורה וכדאית' בפ"ק דקדושי' וא"ת ואם זנתה בעוד' ארוסה היכי בדקי לה שהרי אינו מנוק' מעון י"ל דכיון דשוגג הוא גם קודם קנוי מנוק' הוא מעון והא דפריך לעיל ראיה דרב עמרם כדאוקי כב"ש שאין הלכה כמותו איכא דמקשה אנהרינהו לעיינין דפשיטא לן אליבא דב"ש ולאו מילתא היא דאיהו מארוסה דעלמא פשיט דאתיא לד"ה אלא דהאי תנא סבר כר"ש במאי דקאמר גבי שומרת יבם. ותדע לך דהא דשומרת יבם בדוכתא אוקימנא כרבי עקיבא. יבמה שזנתה אסור ליבמה ואף ע"ג דליתא לשוק אלא חייבי לאוין ולית הלכתא כוותיה והלכתא כרב דאמר יש חופה לפסולות חדא דרב ושמואל הלכה כרב ועוד דרב עמרם ורב ששת ורוב' דאמוראי הכי ס"ל. כיון דכן כלה שהיא נדה חופתה בדיעבד מיהת מהני וכדכתיבנא בפ"ק דכתובות ושלא כדברי הר"ם ז"ל:

העושה מאמר ביבמתו אפי' הוא כהן והיא כהנת פסול' מן התרומה פי' מפני שמשומרת לביא' פסול' דרבנן וכיון שעשה בה מאמר יבם זה ואסרה לשאר אחין מדרבנן ומ"מ משמר' היא לביאה כיון דיש ביאה אחר מאמר מדאורייתא ודילמא בעי מיבמה חד משאר אחי' ולא קפיד למאמר אחים:

יש לו אח חלל דברי הכל לא אכלה פי' דחלל כזר היא חשוב לענין תרומה וכאלו נתקדשה לישראל והיא משמרת לביאת זר:

לא נחלקו אלא כשנתן לה גט פי' ואפי' היא פסולה על היבמ' מדרבנן י"ל אינה אוכלת אפי' לר' אלעזר ור"ש דאמרי' אוכלת:

ה"מ היכא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל היכא דאין לו להאכיל במקו' אחר לא פרש"י ז"ל ה"מ היכא דאין לו להאכיל ע"י מעשה כזה שעש' בפסול זו דהיינו ע"י קדושי' דומיא דמתני' שמשמרת לביאה פסולה ע"י קדושי' אבל הכא שהוא ע"י גרושי' אינו מאכיל בשום מקום. וכ"ת יש לו להאכיל בחוזרת פי' לאו דוקא יש לו להאכיל דהא ודאי הוא אינו מאכיל' אלא ה"ק כי בסבתו אוכלת כי ע"י גרושי' הוא מאכילה שחוזרת לתרומת בית אביה כי אין לה זרע ממנו וכיון שכן לא נפסלה עתה מתרומת בית אביה ג"כ מפני מאמרו של זה ואעפ"י שמשמרת לביאה פסולה:

חוזרות פסקה מיניה וקרבה לבי נשא אבל הא אגידא ביה כלומר אינן דומות זו לזו דהתם הוא אינה מאכילה וגם אינו גורם שתאכל מחמת עצמו וקורבתו אדרבה אוכלת מפני הרחקתו כשנסלק ממנה אישות וביאה פסולה שלו אבל האי אגידא גביה ובעודה זקוקה לו ומוכנת לביאה פסולה אנו באים להאכיל' בתרומ' דבי נשא מפני הואיל זה שהרי אין דומי' כלל אדרבה הם שני הפכים זו שיטת רש"י ז"ל ור"ח פי' לא נסתלקו אלא שנתן לה גט וחזר ועש' בה מאמר דהשתא משמט לביאה פסולה שלו ע"י גט וקדושי'. ור"ל אמר אינה אוכלת אפי' לר' אלעזר ור"ש דאמרי אוכלת התם הוא שיש לו להאכיל' דודאי כהן שגרש את אשתו וחזר וקדש אינו מאכילה דפסולה היא לו וכ"ת יש לו לסבב אכילתו ע"י גט דעלמא בחוזרת והכא יסבב אכילתו מפני גטו שתחזור לתרומת בית אביה התם פסיקא מיניה כלומר שאינו מאכילה בעלמא בחוזרת אלא כדפסיקא מיניה שלא חזר וקדשה אבל הכא שחזר וקדש' ואגידא גביה אין לו לסבב אכילתו בגטו שהרי חוזר ופסלה במאמרו שבא אחר גט כך גר"ח ז"ל ונרא' שהיא מחוורת יותר:

בעא מיניה ר' חייא בר יוסף משמואל כ"ג שקדש קטנה ובגרה תחתיו פי' לנערה קרי קטנה דקטנה לאו דוקא מהו בתר אירוסין אזלינן או בתר נשואי' אזלי' פרש"י ז"ל הא דכתיב אשה בבתוליה יקח למעוטי בוגרת קיחה דקדושי' הוא והכא בקדושי' לא היתה בוגרת ובתר בגרה תחתיו ושריא לה לכנסה או דילמא בתר נשואין אזלי' ואסור לכנסה אעפ"י שבגרה תחתיו כדפרש"י ז"ל ונר' ודאי כראי' ז"ל פי' בכאן מה שנתפרש במסקנא שהיתה בשאלתו של ר' חייא בר יוסף אבל ר' חייא בר יוסף לא פי' כן עתה בשאלתו לשמואל דא"כ מה שחזר זה ואמר כי קא מיבעיא להו אשה בתולה יקח וכו' ה"ל למימר מי דמי התם הוא גבי חלל משום דביאה משוה לה חללה אבל הכא גבי ביאה מאי ועוד מדהדר שמואל הא נמי תנינא מכלל שזו שאלה אחרת היא לפי דעתו של שמואל ולא הי' יודע כי שאל' זו הי' שואל ממנו ועוד דהיכי פשיט לי' מעיקר' דבתר נשואין אזלי' ודאי נר' דר' חייא בר יוסף שאל משמואל סתם ודעתו היה על מה שפי' בסיפא אבל כלפי שהיו עסוקים בבית המדרש גבי הלכתא דפסיל תרומה היה סבור שמואל דבעי מיניה לענין פסול תרומ' מפני שבגרה תחתיו ומשמרת לביאה פסולה שלו אי קנסיה ליה שלא תאכל בתרומה בתר נשואין אזלי' ופסול לו וכיון שכן הרי היא נאסרה לאכל בתרומ' לכ"ע או דילמא בתר אירוסי' אזלי' וכשרה היא לתרומה:

ואמר לי' תניתוה נתאלמנו מן האירוסי' כשרות וכו' פי' דאפי' למ"ד לא תאכל בתרומה מודה שאם נתאלמנה או נתגרשה לא קנסי' ליה והדרא להתירא וכ"ש בזו שלא זימנה עצמה לביאה פסולה מעולם ובהתר קדשה דכיון דלגרושי' קיימא לא קנסי' לה ולא חשיבא לה משמרת לביאה פסול' לפסל' לתרומה אפי' קודם שנתגרש' וכיון שכן אינו צריך לשאול לענין זה אי אזלי' בתר אירוסי' או בתר נשואין דאפילו נימא דנזיל בתר נשואין לא לשוויה חללה לענין תרומה לא מיבעי' ליה דודאי פשיטא ליה דביאה הוא דמשויה לה חללה ואפי' באירוסי' פסולי' גמורי' לא מפסלה עולמית וכ"ש שבפסול לזו כלל כי קא מיבעי' ליה לענין אירוסי' כ"ג אם היא מותרת לו אם לאו וא"ל הא נמי תנינא דבתר אירוסין אזלינן כנ"ל:

ואף הרשב"א ז"ל על הדרך הזאת הוא מפרש אלא שהוא מפרש דשמואל ס"ד דלענין תרומה בעי ליה כדפי' ומיהו סבר שמואל דר' חייא פשיט' ליה דבתר נשואין אזלי' ופסולה לכהונה אלא דמיירי כשבגרה תחתיו ונתגרש' או נתאלמנה וקא בעי אם נפסלה מתרומה דבי נשא לעולם מי מהני לה שלא נפסלה מפני שנתקדשה בהיתר ואהדר ליה דהא ליכא למיבעי דהא בהדיא תנן דאפי' נתארסה באיסור כל זמן שלא נשאת כשרה לתרומה כדתנן וא"ל הא לא קא מבעיא לי ואין פי' זה מחוור דהיכי ס"ד דשמואל דליטע' ר' חייא בהאי שהיא משנה שלמה דמן האירוסי' כשרה לכנ"ל כמו שפי'. והא דאמר לשוויי חללא לא מיבעיא לי דביאה הוא דמשויא חללא פריש לן מתני' אגב אורחיה דמ"ה קתני מן האירוסי' כשרה לד"ה משום דמדאוריית' לא מיפסלא ולא הויא חללא אפי' בכניסת לחופה אם לא נבעלה דביאה הוא דמשויא לה חללא מדאורייתא בלחוד כדכתי' ולא יחלל זרעו שני חללי' א' לזרעו וא' לה וכל היכא דאיכא חד בכך חלול זרע איכא לדידיה והיינו ע"י ביאה ומשמרת לביאה פסולה אפי' מן הנשואין אינו אלא פסולא דרבנן. ומאי דקתני מן הנשואין פסולי' לעולם אינו אלא מפני שסתם נשואי יש בהם ביאה ואת"ל דכל מן הנשואי' פסולי' ואפי' כשנכנסה לחופה ולא נבעלה אינו אלא מדרבנן שגזרו אטו נשואין גמורים בכולה האריך ר' חייא בר יוסף בזה לגלו' דכיון דמשמרת לביאה פסולה מדרבנן היא פשיטא לה דכל שבגר' תחתיו ליכא לפסלה כלל כיון דנזמנה בהתר קדושין:

שומרת יבם קרית לה אשתו מעלייתא היא. הכא פריך משום דקאמר בתר הכי וכנוסה [אבל] בסוטה לא נוכל לפרש כן וא"ת ולוקמה שנתכוין להטיח בכותל והטיח ביבמתו דאמרינן לעיל לא קנה וי"ל דא"כ הדרא קושיא לדוכתין דלא קדמה שכיבת בעל לבועל דלאו שכיבה מקרייא:

דעבד בה מאמר והשתא פרחה מינה זיקת יבמין וחלה עליו זיקת ארוסין ונשואין דמאמר קונה קנין גמור לב"ש והשתא לא קנאה בביאה דמחסרא מסירה לחופה ולעולם מיירי שבא עליה יבם בבית חמיה:

ע"י גלגול פי' ומיירי דקינא לה בנשואין ומשקה לה בנשואין אכן על ידי גלגול נשבעת שלא זנתה בארוסין והשתא נימא דארוסה ונשואה תרתי מילי נינהו והוי כמו אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וא"ת מ"מ תקשי דאם אמת הדבר שזנתה כשהיא ארוסה היכי בדקי לה מיא בנשואין הלא אינו מנוקה מעון וי"ל דמ"מ כיון שאינו מזיד בדבר בדקי ליה שפיר מיא. וא"ת א"כ לעיל כי פריך ומי בדקי לה מיא והלא אין האיש מנוקה מעון לישני דמיירי כשבא עליה בשוגג וי"ל דלעיל לא מצי לשנויי הכי דכיון דמיירי דקני לה בארוסין יש לו להשמר שלא יבא עליה וכאשר בא עלי' קרוב למזיד ואינו מנוקה מעון שהרי חשדה מזנות מדקני לה אבל הכא לא קני לה בארוסין כלל והוי האיש מנוקה מעון אפילו אם זנתה כי לא [עלה] על דעתו שזנתה א"כ הוי האיש מנוקה מעון:

כי אתא רבין אמר כהן שעשה מאמר ביבמתו לר"ג אכלה ואפי' לר"מ דאמר משמרת לביאה פסולה לא אכלה ה"מ ביאה פסולה מדאוריי' אבל ביאה פסולה מדרבנן כגון זה שאם בא עליה אחר אין בה פסולות אלא מדרבנן אכלה. יש לו אח חלל ד"ה אינה אוכלת לא נחלקו אלא בנתן לה גיטה ר"י אומר אוכלת אע"פ שאינו מאכיל במקום אחר אפילו לר"מ דאמר אינה אוכלת ה"מ דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא כיון דאינו מאכיל במקום אחר לא. וכ"ת להאכיל בחוזרת חוזרת פסקה מניה וחזרה לבי נשא הוא איננה גביה והלכתא כר' יוחנן:

בד"ה ע"י גלגול ולא בעי לאפוקי גלגול מגלגול דאיש אחר כו' עכ"ל קאי על פרש"י שכתב דמכאן לגלגול שבועה מן התורה עכ"ל:

[ברש"י ד"ה ל"א כו' הג"ה ומשקה לה כשהיא נשואה עד שלא נבעלה ודקשיא לך משקדמה שכיבת בעל האי תנא וכו'. וק"ק כיון דע"כ צ"ל דמתני' דלא שטית פליג אאידך ברייתא א"כ מנלן לאוקמי דמשקה עד שלא נבעלה ולדייק דיש חופה אימא דמשקה כשהיא נשואה ואין חופה ודקשי' לך הא אינו מנוקה מעון האי תנא וכו' ופליג מתניתין דלא שטית וכמו שהיא באמת פירוש לשון מורי שהביא רש"י ויש ליישב וק"ל. מהר"ם יצ"ו]:

ד"ה אימר דאמר ר"מ וכו' גם מכאן וכו'. כתבו כן משום דלקמן בסמוך בסוגיא דכהן גדול שקידש הקטנה ובגרה תחתיו מפרש ר"י באופן דנשמע מינה דחשיב משתמרת לביאה פסולה אפילו היכא שהקדושין היו בהיתר לכך כתבו התוס' האי לישנא משמע כן מדקאמר אימר דאמר ר"מ וכו' מדאורייתא וכו' דרבנן מי אמר ולא אמר אימר דאמר ר"מ היכא דהקדושין היו בעבירה אבל היכא דלא הוו בעבירה מי אמר:

גמ' מאמר ביבמתו ויש לו אח אפילו כו' כצ"ל. רש"י בד"ה ל"א כו' שהיא באה מכחה ומאמר קונה כצ"ל והד"א:

בד"ה וא"ת כו' גמורים בחוזרת כו' הד"א. תוס' בד"ה רב פפא כו' דלית ליה הך דרשא שקדמה שכיבת בעל כו' והך דרשא דונקה האיש מעון כצ"ל. ונ"ב נ"ל:

בד"ה על ידי גלגול לא בעי לאתויי גלגול מגלגול כו' כצ"ל:

בא"ד דמשמע ליה מאיש אחר כו'. נ"ב אע"פ שבכמה דוכתי איש בא למעוטי קטן אבל הכא איש אחר לא כתיב בפי' אלא דילפינן מבלעדי אישך והכל בכלל ודו"ק:

רש"י ד"ה דחבריה. דקשיא לך נמי בה כו'. כצ"ל:

גמ' שלח רב חנינא. נ"ב אין זה ר"ח בר חמא:

רש"י ד"ה דחבריה כו' בהן. מלת בהן ליתא בדפוס ווינציא:

גמרא, דכוותה גבי שומרת יבם (ומשכחת קדמה שכיבתו לשכיבת בועל, שבא עליה יבם בבית חמיה, שומרת יבם קרית לה), אשתו מעליא היא.
וא"ת דלמא מיירי בבא עליה שלא בפני עדים ויבום בעי בפני עדים לכמה פוסקים כמו קידושין, וי"ל דמקשה ממ"נ דאם אין עדים אין מאמינים לו שבא עליה להשקותה, ועדיין קשה לוקמי בבא עליה שני פעמים כל פעם בפני עד אחד, דלענין קנין אישות לא מצטרפים דהוא כדיני נפשות, וכמ"ש הר"ן פ"ז דגיטין לענין עדי קדושין, ואולי י"ל דגם לענין השקאה הוי כדיני נפשות ולא מצטרפים, [אב"ה עי' מ"ש אאמ"ו ני' לתמוה על דברי הר"ן אלו בפ"ז דגיטין]:

שומרת יבם. קרית לה: קנה לכל. בביאת שוגג ומזיד: מידי הוא טעמא אלא לרב. הא דמייתינן יש חופה לפסולות לסיועה לרב מייתינן לה דאמר לעיל יש חופה לפסולות ורב האמר לעיל קנה לכל ולדידיה לא מיתרצתא היא: כגון דעבד מאמר. ואח''כ בא עליה בזנות בבית חמיה: וב''ש היא דאמרי. בפרק ד' אחין (לעיל דף כט:) מאמר קונה קנין גמור ליעשות ארוסה גמורה והפריח את זיקת היבום ותו לא מקניא ליה בביאת מזיד אלא במסירת חופה כאשה בעלמא כדאמרינן בד' אחין (שם) ומשום הכי קרי לה שומרת יבם אפילו לאחר ביאה דאי לב''ה לא אלים מאמר להפריח זיקת יבמין וליחול זיקת אירוסין ונישואין והוי קני לה בביאת זנות לגמרי: אי הכי היינו ארוסה. גמורה וארוסה הא תנא לה: נשואה דידיה. אשתו שלא היתה יבמתו: דחבריה. אחיו דביבמתו שייך לשון כניסה לישנא אחרינא ועיקר דכוותה גבי שומרת יבם דקשיא לך נמי בה הא לאו בת אשקויי היא מוקמת לה נמי כגון שבא עליה דהא כשנכנסה לחופה ליכא לאוקומה דהא חופה ביבמה לא שייכא: שומרת יבם קרית כו'. אלא לא תוקמה לשומרת יבם כשבא עליה אלא כגון דעבד בה מאמר ולשקדמה שכיבת בעל לא קפדינן דהא קדמה שכיבת בעל הראשון שהיא באה מכחו ומאמר קונה קנין גמור וקרינן בה תחת אישך: רב פפא אמר. לעולם לא תדוק מינה דיש חופה והכא כגון דקינא לה כשהיא ארוסה ונשאה ובא עליה והדר איסתתרה ומשקה לה על ידי אותו קינוי והאי תנא הוא כו': לישנא אחרינא אמר רב פפא לעולם דקינא לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ומשקה לה כשהיא נשואה [הג''ה עד שלא נבעלה ודקשיא לך משקדמה שכיבת בעל לבועל האי תנא וכו' עכ''ה] ודקשיא לך אין מנוקה מעון האי תנא הוא דלית ליה הך דרשא וזה הוא לשון מורי והוא נראה עיקר דללישנא קמא איכא למיפרך אם כן מאי לא שטיתי ארוסה ואדרבה הא לא כשהיא ארוסה איסתתרה: רב נחמן אמר. מתניתין בדלא קינא ולא איסתתרה כשהיא ארוסה אלא קינא לה משנשאה ואיסתתרה ומשקה לה ע''י קינוי של עכשיו ומגלגל עליה שבועה כל ימים שהיתה תחתיו משנתארסה ונבדקה ומכאן לגלגול שבועה מן התורה: פסלה מן התרומה. עד שיכנוס: משתמרת לביאה פסולה. שיש ביד אחיו לבא עליה וביאתו ביאה וכי היכי דהיא משתמרת לביאתו כך היא משתמרת לביאת אחיו שהיא פסולה מדרבנן דיש ביאה אחר מאמר כדתנן (לעיל דף נ:) מאמר לזו ובעל לזו כו' וכן בב' יבמין ויבמה אחת: דאורייתא. ביאה שהיא פסולה דאורייתא כגון אלמנה לכהן גדול: דברי הכל. בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש אכלה בתרומה דבי נשא דהא אפילו לרבי מאיר לא פסיל אלא במשתמרת לביאה פסולה דאורייתא: יש. לזה היבם אח חלל: לדברי הכל לא אכלה. אפי' היא בת כהן ואע''ג דעבד בה מאמר כהן כשר אכתי משתמרת לביאה פסולה היא לביאת החלל דהויא פסולה דאורייתא ולא אכלה ואפי' לרבי אלעזר ורבי שמעון כי מכשרי באלמנה לכ''ג קמכשרי שיש לו להאכיל במקום אחר אבל משתמרת ליבם חלל דאין לו להאכיל דהא כהן חלל זר הוא פסל לה ולא אכלה: אלא שנתן לה גט. כהן ליבמתו כהנת ואכתי לביאתו היא משתמרת וביאתה פסולה מדרבנן היא דגט מהני בה מדרבנן: אפילו לרבי אלעזר דאמר אוכלת. הני מילי על ידי קידושין דיש לו להאכיל כי האי גוונא במקום אחר: אבל על ידי גירושין. דאין לו להאכיל על ידי גירושין במקום אחר לא: ואם תאמר. הכא נמי יש לו להאכיל על ידי גירושין גמורים בחוזרת דאם היה מגרשה לגמרי היתה חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה: ובגרה תחתיו. בימי אירוסין וכ''ג אסור בבוגרת כדאמרינן במתניתין ומצותו בקטנה או בנערה:

שומרת יבם קרית לה אשתו מעלייתא היא דהא אמר רב קנה לכל. ואע''ג דקרי לה שומרת יבם במילתיה דרבי יאשיה ורבי יונתן דאיירו בבא עליה יבם בבית חמי' ובלא עבד בה מאמר התם משום דלאו אשתו מעליא היא לענין השקאה קרי לה שפיר שומרת יבם אפילו לרב דאמר קנה לכל דהא ממעט לה רבי יונתן בברייתא מתחת אישך ורבי יאשיה קרי לה נמי שומרת יבם דקתני יכול שאני מוציא שומרת יבם כו' משום דאי לאו רבויא דאיש איש הוה ממעט לה וכן מסיק התם אבל הכא לא הזכיר שום טעם שהיה ראוי לקרותה על ידו שומרת יבם ועוד כיון דקונה לכל לא הוה ליה למימר שומרת יבם וכנוסה דהך נמי כנוסה היא: דהא אמר רב קנה לכל. ובנפל מן הגג ונתקע או בנתכוון להטיח בכותל ליכא לאוקמה דויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך דמשמע מבלעדי אישך שנתן בך את שכבתו משמע דבעינן בבעל כוונת שכיבה: רב פפא אמר האי תנא. פי' בקונטרס בלשון שני לעולם דקינא לה ואיסתתרה כשהיא ארוסה והאי תנא הוא דלית ליה הך דרשא דונקה האיש מעון ולית ליה הך דרשא שקדמה שכיבת בעל וקש' לר''י דבריש שבועות (דף ה. ושם) ובסוטה (דף כח.) ובכמה דוכתי פריך ומי בדקי לה מיא והתניא ונקה האיש וכו' ולא משני האי תנא הוא משמע דליכא מאן דפליג ועוד מנא ליה דהאי תנא לא בעי שתקדום שכיבת בעל דלמא כשבא עליה ארוסה בבית אביה איירי ונראה כלשון ראשון שבקונטרס ושלא שטית ארוסה דקאמר לא שנסתרה באירוסין קאמר אלא ה''ק שלא שטית להיות נבדקת עליה בקינוי דאירוסין מיהו גם ללשון זה קצת קשה כיון שצריך להביא ראיה על זה שמועיל קינוי דאירוסין להשקותה בסתירה דנישואין מנא ליה דהאי תנא אית ליה האי סברא הא איכא לפרושי מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה היינו דקינא לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה ונכנסה לחופה ולא נבעלה כדפי' מתניתין דלעיל: על ידי גלגול. לא בעי לאפוקי גלגול מגלגול דאיש אחר דלא דמי דגלגול דאיש אחר ראוי להשקות על ידו אם היה מקנא על ידו אבל קרקעות לאו בנות שבועה נינהו כלל אבל מגלגול דארוסה יליף שפיר דלאו בת השקאה היא כלל ואפי' הכי מגלגל זנות דאירוסין וא''ת ולמאי דדייקינן מיניה לעיל דיש חופה לפסולות ולא מוקמינן על ידי גלגול מנלן גלגול שבועה וי''ל דנפקא ליה מאיש אחר ולא הוה מפליג בין קרקעות לאיש אחר אי נמי דמשמע ליה מאיש אחר אפילו קטן דדמי לקרקעות שאין מקנין על ידו כדתנן בסוף פרק ארוסה (סוטה דף כו: וכן בריש פ' שם כד.): אימור דאמר רבי מאיר כו'. גם מכאן ראיה דחשיב משתמרת לביאה פסולה אף על פי שלא היו הקידושין בעבירה:

יבמות נח ע"ב