יבמות נז ע"ב

יבמות נז ע"ב - Steinsaltz

There is significance to a priest entering a wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. If a priest’s daughter who is unfit to marry a priest enters the wedding canopy with a priest, she becomes disqualified from partaking of teruma from her father’s household. This is the case even if the priest did not betroth her and they did not engage in sexual intercourse. And Shmuel said: There is no significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest. Only sexual intercourse disqualifies her from the privileges of priesthood.

Shmuel said: And Abba, i.e., Rav, whose first name was Abba, concedes to me, with regard to a girl less than three years and one day old, that she is not disqualified by merely entering the wedding canopy. Since there is no legal significance to an act of intercourse with her, there is no legal significance to entering the wedding canopy with her.

Rava said: We, too, learn in the following baraita that there is no legal significance to an act of intercourse with a girl less than three years old: A girl three years and one day old can be betrothed via sexual intercourse; and if she was a yevama and her yavam had intercourse with her, he has acquired her; and a man who has intercourse with her while she is married to someone else is liable on her account because of the prohibition of intercourse with a married woman; and if she experiences a menstrual discharge she renders ritually impure a man who has intercourse with her, so that he renders impure the object upon which he lies like the upper one.

If she is married to a priest she may partake of teruma. If one of those who render women unfit for marrying a priest had intercourse with her, he has disqualified her from being able to partake of teruma.

Rava infers from this baraita that it is a girl three years and one day old who is disqualified via intercourse, and consequently she is also disqualified via the wedding canopy. However, a girl who is less than three years and one day old, who is not disqualified via intercourse, is also not disqualified via the wedding canopy. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that it is so.

Rami bar Ḥama said: With regard to the question of whether there is legal significance to a priest entering the wedding canopy with women who are unfit to marry a priest, we have arrived at the dispute cited in the mishna between Rabbi Meir on the one hand and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon on the other.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נז - ב

יש חופה לפסולות.

כגון, כהן גדול שהכניס אשה אלמנה בת כהן, לחופה בלא קדושין, הרי החופה פוסלתה [מדרבנן, ערוך לנר] מלאכול בתרומת בית אביה [גם לדעת הסובר ש"המשתמרת לביאה פסולה" אינה נפסלת], ואף שלא הועילה בה החופה לקנותה, או לעשותה נשואה.

והטעם, מפני שהחופה - כ"כניסת בעילה" היא נחשבת מדרבנן, ופוסלת, מדרבנן, כמו ביאה.

ושמואל אמר: אין חופה לפסולות, ומותרת היא בתרומת בית אביה.

וכשם שנחלקו בחופה שקודם קידושין, כך נחלקו בחופה של פסולה לאחר קידושין, האם היא פוסלת אותה מתרומת בית אביה, לדעת הסובר שהמשתמרת לביאה על ידי קדושין לבד אינה נפסלת [גמרא לקמן נח א].

וכשם שנחלקו בחופה שלאחר קידושין, האם החופה פוסלתה, כן נחלקו בחופה של פסולה שלאחר קידושין, אם הם תופסים בה.

לדעת רב, חופה מועילה לקנות אפילו בפסולות.

ולדעת שמואל, אין חופה מועילה לקנות בפסולות, מפני שביאתה ביאת איסור היא, וחופה במי שאינה ראויה לביאה אינה חופה. ^[1]

אמר שמואל: ומודה לי אבא [רב, שהוא נשיאי ורבי, לפי שהיה רב קשיש משמואל ^[2]], בתינוקת פסולה, כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, שאם הכניסה אביה לחופה עם כהן - שאין חופתה פוסלתה.

כי הואיל ואין לה ביאה [שביאת תינוקת כאשר היא פחותה מבת שלש שנים, אינה ביאה] ולכן אין ביאתה פוסלתה - שגם חופתה אינה פוסלתה. אמר רבא: אף אנן נמי תנינא במשנה במסכת נדה, שביאתה של פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אינה ביאה הפוסלת.

וכיון שאין ביאתה פוסלתה, כל שכן שאין חופתה פוסלתה. שהרי כל חשיבות חופה אינה אלא משום שהיא קרובה לביאה, ובתינוקת שביאתה אינה נחשבת ביאה, כל שכן שחופתה אינה נחשבת חופה לפוסלה. ^[3]

דתנן: בת שלש שנים ויום אחד, שמגיל זה היא נעשית ראויה לביאה:

הרי זו מתקדשת בביאה כשאר נשים.

ואם בא עליה יבם - קנאה, שהרי ביאתה ביאה היא.

וחייבין עליה משום אשת איש, אם קידשה אביה ולאחר מכן בא עליה איש אחר.

ואם היתה נדה, ובעל אותה אדם, הרי זו מטמאה את בועלה בטומאת שבעה - לטמא, שיהא האדם הבועל אותה, מטמא את המשכב התחתון, שהוא שוכב עליו, כטומאת "עליון של זב" [בגד הנישא על גבי הזב].

א. הנדה מטמאת את הנוגע בה טומאת ערב [ראשון לטומאה].

ב. הנדה והזב מטמאים את משכבם "טומאת מדרס", שהיא טומאה חמורה, המטמאה אדם, לטמא אותו, ושיטמא האדם את בגדיו.

הנדה והזב עצמם טמאים טומאת שבעה ימים.

אך הנוגע במשכבם טמא טומאת ערב.

ג. "עליונו של זב" וכמו כן "עליונה של נדה", הוא דבר הנישא על גבי הזב, כמו בגדיו, ואין הוא מטמא טומאה חמורה. שאין הוא מטמא אדם וכלים [כמדרס הזב], אלא רק מטמא טומאת ערב, לאוכלין ומשקין בלבד.

ד. אדם הבועל נדה, אין אנו דנים את ביאתו בה כשאר מגע בעלמא, להיות טמא טומאת ערב כשאר נוגע בנדה, אלא ביאתו בה - מטמאתו טומאת שבעה, כטומאת הנדה עצמה.

ה. בועל נדה הרי הוא מטמא את משכבו, ואולם אין משכבו טמא כטומאת משכב הזב והנדה [שהן מטמאין אדם טומאת ערב], אלא דין משכבו הוא כדין "עליונו של זב", הנישא עליו, שהוא טמא טומאה קלה, שמטמא טומאת ערב לאוכלין ומשקין בלבד.

ו. כל האמור בבועל נדה, הוא רק בהיותה בת שלש שנים ויום אחד, או יותר, שמאז, אם היא נהיית נדה, היא מטמאה את בועלה על ידי "ביאה".

אבל אם היתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, אין ביאתה אלא כשאר מגע בעלמא, והרי "בועלה" טמא טומאת ערב בלבד, ואינו מטמא את משכבו כלל.

ואם נשאת לכהן על ידי אביה - הרי זו אוכלת בתרומה. ^[4]

ואם בא עליה אחד מכל הפסולין [כגון: חלל נתין וממזר, או אלמנה לכהן גדול], פסלה מתרומת בית אביה.

ומדייק רבא: בת שלש שנים ויום אחד הוא דמיפסלא בביאה, ולכן מיפסלא בחופה.

הא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, דלא מיפסלא בביאה - לא מיפסלא נמי בחופה.

ומסקינן: אכן, שמע מינה!

ועתה מביאה הגמרא את דברי רמי בר חמא, החולק על רב ועל שמואל - הן על מה שאמר רב, חופה בלא קדושין פוסלת אפילו לפי מי שסובר "משתמרת לביאה פסולה" אינה נפסלת.

והן על מה שאמר שמואל, חופה בלא קדושין אינה פוסלת את הפסולה לביאה, אפילו לדעת הסובר ש"משתמרת לביאה פסולה" נפסלת:

אמר רמי בר חמא: בשאלה האם יש חופה לפסולות בלא קדושין לפסול בתרומה את הפסולה לביאה, הנכנסת לחופה -

באנו בו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון, שנחלקו במשנתנו בדין משתמרת לביאה פסולה, אם היא פסולה לתרומה.

הערות

^[1] גמרא לקמן נח א. ובפשוטו, אין כאן כמה מחלוקות, אלא, כולי עלמא מודו שמן הדין היה שחופה תועיל לפסול אותה בתרומה - ואפילו קודם קידושין - כיון שכמו כניסת בעילה היא. אלא, שנחלקו האם יש תוקף לחופה הנעשית בפסולות, ויש נפקא מינה במחלוקתם הן לענין חופה שקודם קידושין, כדי לפוסלה, והן לענין חופה שאחר קידושין, כדי לפוסלה או לעשותה נשואה [ומיהו בקרן אורה נראה שלא הבין כן].

^[2] רש"י. וכתבו התוספות: לא כמו שפירש בקונטרס שהוא לשון חשיבות, אלא כך היה שמו של רב.

^[3] כך פירש רש"י. וכתב הרשב"א על דבריו: איכא דקשיא להו, מדאמר שמואל "הואיל ואין לה ביאה", שמע מינה מילתא דפשיטא היא דאין לה ביאה?! ותירץ הרשב"א את דברי רש"י: ומסתברא כפירושו של רש"י, ו"הואיל" דאמר שמואל, הואיל ואין ביאתה ביאה לקנות ולידון בה, קאמר. והכי קאמר: הואיל ואין ביאתה ביאה, אף אין חופתה חופה ליפסל [ואולם ברש"י שלפנינו לא כתב כן, אלא: הואיל ואין לה ביאה, אין ביאתה פוסלה מתרומת בית אביה]. ורבא אייתי סייעתא דאין ביאתה ביאה לפוסלה. וכיון שאינה נפסלת בביאה, כל שכן שאינה נפסלת בחופה. ולאו למימר, שיהא רבא צריך להביא ראיה מן המשנה שאין ביאתה ביאה לקנות ולדון בה. אלא שאינה נפסלת בה. דאי לא, הוה אמינא, דמיקניא הוא דלא מיקניא בה, אבל נפסלת היא על ידה. ותדע לך: מדאיצטריך במתניתין למיחשב כרוכלא כל הני, דאלמא לא שמעינן חדא מגו חברתה. דאיכא למימר: אע"ג דלגבי הא לא שמה ביאה, לגבי הא שמה ביאה.

^[4] מבואר מן המשנה, שאם נישאת לכהן פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אין היא אוכלת בתרומה. ובטעם הדבר, ראה תוספות רמב"ן ורשב"א כאן, ובדברי רש"י בקדושין י ב, ובמה שביאר הרשב"א שם כוונתו, וברש"י סנהדרין נה ב וסט א, ובמה שכתב בכל זה המשנה למלך פרק ג מאישות הלכה יא, באריכות גדולה. ויש ראשונים שפירשו דברי שמואל, שנישואי פחותה מבת שלש שנים אינה חופה כיון שאינה ראויה לביאה, ולפיכך אינה פוסלתה בתרומה אם היתה אסורה לכהן, ואין החופה תופסת בה כלל, ואפילו היתה כשירה. ועל זה הוא שאמרו: אף אנן נמי תנינא, שרק הנשאת בת שלש היא זו שאוכלת בתרומה כנשואה, אבל פחותה מבת שלש אינה אוכלת, הואיל ולא תפסו בה נשואין, והרי היא כארוסה שאינה אוכלת בתרומה. ראה כל זה ברמב"ן; והרשב"א דחה פירוש זה מסברא, והוכיח שאינו כן גם מלשון הגמרא, שאמרה: בת שלש שנים ויום אחד הוא דמיפסלא בביאה, מיפסלא נמי בחופה וכו'.

יש חופה לפסולות. שאם לקח כהן אשה האסורה לו והיא בת כהן, והכניסה לחופה בלא שקידשה קודם לכן, אף שלא בא עליה, הרי עצם הכניסה לחופה עושה אותה כנשואה לו, והיא נפסלת משעה זו לכהונה ונאסרת לאכול בתרומת אביה. ושמואל אמר: אין חופה לפסולות. שעצם הכנסת נשים פסולות לחופה, אינה פוסלת, אלא ביאה בלבד היא שפוסלת אותן.

אמר שמואל: ומודה לי אבא (רב, ששמו הפרטי היה אבא) בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, שאף שיכול אביה לקדשה, והיא נחשבת כארוסה לכל דבר, מכל מקום, גם אם נכנסה לחופה, אינה נפסלת, שהרי הטעם לפוסלה בחופה הוא משום שלאחר החופה עתיד לבוא עליה, וזו הואיל ואין לה ביאה, שאף אם יבוא עליה אין בכך כלום, שהרי ביאת הפחותה מבת שלוש אינה נחשבת כביאה כלל, כל שכן שאין לה חופה, שאין חופתה נחשבת כנישואין.

אמר רבא: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] כך, שבפחות מבת שלוש שנים אין ביאה וחופה נחשבות. ששנינו: בת שלש שנים ויום אחד — מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם — קנאה, וחייבין עליה אדם אחר הבא עליה, אם היתה נשואה, משום אשת איש, ומטמאה את בועלה אם היתה נידה לטמא משכב תחתון כעליון. שיש טומאה מיוחדת בבא על הנידה יותר מאשר במגע בה בלבד, שהבא עליה מיטמא כנידה עצמה.

ואם נשאת לכהן — אוכלת בתרומה. ואם בא עליה אחד מכל הפסולין שפוסלים לכהונה בביאתם, כגון חלל — פסלה מן התרומה.

ונדייק מכאן: בת שלש שנים ויום אחד הוא דמפסלה [שנפסלת] בביאה — ולכן גם מפסלה [נפסלת] בחופה. הא [הרי] פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, שלא מפסלה [נפסלת] בביאה — לא מפסלה נמי [נפסלת גם כן] בחופה, שהרי לא שנה שום פרט לגבי פחות מבת שלוש שנים שתהא ביאתה נחשבת. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה].

אמר רמי בר חמא: בשאלה זו אם יש חופה לפסולות — באנו בעצם למחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר ור' שמעון של משנתנו, והדברים קשורים זה בזה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רב אמר יש חופה לפסולות.פרש"י ז"ל בחופה שלא קדשה מעיקרא ולא בא עליה ונראה מלשון פירושו דבין לרב בין לשמואל חופה בלא קדושין אינה קונה אלא מאן דאמר יש חופה משום דכיון דקרובה לביאה פסלא.
ואין פירוש זה נכון משום דכיון דלא קנה אינו בדין שתפסל שאף לכשרות אין חופה בכיוצא בזו ועוד דהא לקמן מייתינן יש חופה לפסולות מחופה דבתר קדושין.
ובתוספות אמרו [לפירש"י] דכולי עלמא כרב הונא סבירא להו דאמר בפ"ק דקדושין (דף ה') חופה קונה מק"ו ולפיכך אמר רב יש חופה לפסולות ואפילו לדברי המכשיר בארוסין בחופה כיון שנעשית נשואה מודה דפסולה מתרומה דבי נשא וכל שכן שאינה אוכלת בבת ישראל לכהן ושמואל סבר אין חופה לפסולות ואע"פ שחופה קונה בכשרות מק"ו הני מילי חופה שראוי' לביאה דחופה משום חיבת ביאה היא קונה אבל חופה שאינה ראויה לביאה אינה קונה ואפילו אחר קדושין אינה אשתו לכל דבר ורמי בר חמא פליג אדרב ואדשמואל ואמר דבמחלוקת היא שנויה וסבירא ליה לרמי דקונה אבל לפסלה מן התרומה במחלוקת שנוי' ופוסלת [לר"מ] משום משמרת לביאה פסולה ודחינן ממאי לעולם כדשמואל ואפילו לר' מאיר אינה פוסלת משום שאינה קונה כיון דפסולה היא אי נמי כרב ועד כאן לא אמרו רבי אלעזר ור' שמעון אלא בקדושין אבל חופה קונה ופוסלת. והא דאמרינן אלא אי איכא למימר בפלוגתא דהני תנאי דת"ק אמר אוכלות משלו ואוכלות בתרומה ומשמע בת ישראל לכהן אוכלת קסבר חופה פסולה קונה ומיהו לא כרב אתיא דאיהו אמר פוסלת והאי תנא סבר מאכלת נמי אלא מרבי ישמעאל דקאמר אינה מאכלת ולאו מינה אתיא דאיהו אמר פוסלת אלא מר' ישמעאל דייקינן דאינה מאכלת מנא לן אלא משום דמדמי חופה לביאה ש"מ מיפסל נמי פוסלת וכך פירש"י בזה.
וגם זה הפירוש אינו מתקבל משום דלא אשכחן מאן דאמר חופה קונה אלא לרב הונא ואם כן נימא דרב היא ודשמואל נמי היא ועוד מדמקשינן אדרמי בר חמא דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר התם אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קני לה לא ש"מ מילתא פשיטא הא דבחופה לא קני לה והוי לן למימר אבל חופה פסולה דילמא לא קניא עוד קשה לי כיון דרב ושמואל בעיקר חופה פסולה פליגי אם קונה או אינה קונה היכי מייתי לה רמי בר חמא באנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן לפסול תרומה בלחוד ודכולי עלמא קונה היא ועוד דתנאי דר' ישמעאל לא מתפרש להו כלל דהא אפילו בדר' ישמעאל איכא למימר קונה ופוסלת מדמה לה לביאה ואיכא למימר אינה קונה ועוד מדסוגיא דרב ששת דאמר יש חופה לפסולות ומשמע לפסול כרב ולא מייתי לה [מברייתא ראי'] אלא שקונה ואתיא [נמי] כת"ק דר' ישמעאל דאמר קונה ומאכלת [ודלא כרב] וכולא שמעתא סרוכה ומתבלבלת בפי' הנזכר.
ורבינו תם ז"ל מפרש דהכא בחופה שאחר הקדושין ולענין מתניתין פליגי דתנן נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות דרב אמר יש חופה לפסולות וכמו שנבעלו דמי ואע"פ שנתארמלו או נתגרשו פסולות לעולם ושמואל אמר אין חופה לפסולות ואם נתארמלה כמן האירוסין הוא וכשרות ולדברי ר' אלעזר ור' שמעון אפילו לא נתארמלו אוכלות ורמי בר חמא סבר כתנאי לרבי מאיר דאית ליה אפילו באירוסין גרידא משמרת לביאה פסולה אינה אוכלת זו שנתקרבה יותר לביאה פסולה פסולה לעולם כמי שנבעלה ולרבי אלעזר ור' שמעון דלית להו משמרת אף זו כשירה ואפילו מעתה היא אוכלת כדתני' בסמוך אוכלות משלו ואוכלות בתרומה משום דאין חופה לפסולות וא"ת בשלמא מתניתין בבת כהן אוכלת משום אביה אלא ברייתא כיון דקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה משמע דבבית בעלה אוכלת וכיון דאין חופה לפסולות ארוסה אינה אוכלת איכא למימר אע"פ שאין חופה לפסולות לפסלן כיון שנכנסו לחופה אוכלות משלו ואוכלות בתרומה דליכא תו למגזר לא משום דעולא ולא משום סימפון ור' ישמעאל דאמר כל שאין ביאתה מאכילתה אין חופתה מאכילתה משום דקסבר יש חופה ונפסלות שאלו אין חופה בדין הוא שיאכלו כדפרישית והא דאמרינן (לקמן יבמות דף נ"ח) אין כספה מאכילתה מיבעי ליה [מאכילתה] לאו דוקא שיאכילנה בשלו אלא כלומר שאינה נפסלת [וה"פ] כל שביאתה פוסלתה כספה פוסלתה אי נמי מתניתא אליבא דמשנה ראשונה וקמ"ל שאע"פ שאין חופה לפסולות אוכלות משלו ואוכלות בתרומה דהוה ליה כהגיע זמן ולא נשאו.
ובפירוש ר"ח ז"ל רב אמר יש חופה לפסולות כגון אלמנה לכהן גדול וכיוצא בה שנכנסו לחופה בלא קדושין ולא נבעלו או בקדושין וחופה ואע"פ שלא נבעלו ע"כ.
ובירושלמי (ו,ג) מצינו אמר ר' יוסי בר' בון ולא סוף דבר מן הנשואין אלא נבעלו בין מן הנשואין בין מן האירוסין פסולות לא נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנשואין כשירות והא מילתא דידהו אתיא כשמואל דאמר אין חופה לפסולות אבל קשה לי דתניא בתוספתא לא נבעלו אע"פ שנכנסו לחופה הרי אלו כשירות לכהונה קשיא לרב אלא מדלא מקשו מינה בגמרא ש"מ קים להו בה דלאו מתריצתא היא ואף בזה השמועה דחוקה מאוד ופשטיה דרב ששת ממתניתין לא אתי שפיר דמנ"ל מינה לעשותה כבעולה לפסול לה.
ולי נראה דהכי מיפרשא שמעתא כולה, רב אמר יש חופה לפסולות ואפילו בפסולי קהל לישראל כדרך שיש חופה לכשרות לירשן ולידון בחנק ולהאכילן בתרומה לדעת רבי אלעזר ור' שמעון דמתניתין וגובה כתובה ממנו אלא שאינו מטמא לה דרחמנא מיעטה ושמואל אמר אין חופה לפסולות כלל אלא הרי היא כארוסה לעולם ואין לך נשואין בפסולות אלא ביאה ממש הא בביאה מודה שמואל דאי לא תימא הכי אלא נשואין בפסולות ליכא ועוד אשתו פסולה דמיעט רחמנא מטומאה ל"ל.
אמר רמי בר חמא חופה עושה נישואין בפסולות [לענין תרומה] מחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר ורבי שמעון לר' מאיר דאמר קדושי איסור פוסלין את הכשירה מתרומתה משום שמשמרת להיפסל חופה שלא אמרו שהיא עושה נשואין אלא משום שמזדמנת לביאה של בעל כשאותה הביאה פסולה אינה אלא פוסלת שהרי יותר משמרת לביאה פסולה ולאו פסלה מתרומה שהרי פסולה ועומדת היא משעת קדושין אלא לומר שאין חופה זו אלא פסול שלה שהיא מזמנת עצמה לביאה פסולה ומשכחת בה פוסלת ממש למאן דאמר שכבר אכלה אמרינן אפילו לר' מאיר כגון שהגיע זמן ואכלה כמשנה ראשונה שאוכלת בימי האירוסין ואם הוסיף בה חופה אינה אוכלת כמי שקדשה מעתה שפוסלה משום קנין שהוסיף בה לרבי אלעזר ורבי שמעון דלא קפדי בשמור ביאה פסולה אף חופה של פסולות קונה ואוכל ת נמי בשבילה כשאר הכשרות עד שיפסלנה בביאה.
ואקשינן ממאי, דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר שימור דביאה פסולה פוסל ואינו מכשיר אלא בשעה שקונה אותה כגון בקדושין מכיון שמעתה הוא קונה אותה להיות שומרת לו לביאה פסולה אותו שמור פוסל הוא אבל חופה שכבר קנה אותה מודה דלא פסלה דמאי פסול מוסיף בה ועד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא בקדושין דלא קרבי לביאה אבל חופה דקרבה לביאה וכל עצמה לא תקנוה אלא משום קורבה זו הכי נמי דלא אכלה בתרומה שלו ואיפשר דאפילו בשל אביה דאע"פ שאין חופה פסולה קונה גזרו בה משום דקרבה לביאה והיינו דקאמרי בגמרא בדר"מ אבל חופה דלא קנה לה לא [ולא] אמרי אכלה ובדר"א אמרי הכי ה"נ דלא אכלה משום דלר"מ פסולה ועומדת היא לתרומה ולר' אלעזר אוכלת, ושאר השמועה פשוטה היא.

אמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו'. פירש רש"י ז"ל דאין ביאתה פוסלתה כל שכן שאין חופתה פוסלתה ולא נהירא מדאמר שמואל הואיל ואין לה ביאה שמע מינה מילתא פשיטא היא דאין לה ביאה ותנן נמי פחות מכן כנותן אצבע בעין אלא סיועא מדקתני נשאת לכהן אוכלת בתרומה אלמא בת שלש שנים אין אבל פחות מכן אם מסרה אביה לחופה אינה קונה ואינה אוכלת בתרומה ודאמרינן בת שלש הוא דמיפסלא בביאה אסוקי מילתא היא כלומר כיון דכל שאין לה ביאה אין לה חופה להאכילה בתרומה אף לפסול אינה נפסלת.

רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולות. פרש"י ז"ל כהן גדול שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קדשה אפילו הכי פסלה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעילה דמיא. ובודאי משמע דבין לרב בין לשמואל חופה לא קניא ולית להו קל וחומר דרב הונא דבפרק קמא דקדושין (ה, א) ואיכא דקשיא ליה (רמב"ן) לפירושו משום דכיון דלא קנה מאי טעמא דרב דאמר יש חופה ואמאי פסולה, דהא אפילו לכשרות אין חופה בכיוצא בזו. ועוד דהא מייתינן לקמן (יבמות נח, א) יש חופה לפסולות מחופה דבתר קדושין, אלמא שמעתין בחופה דבתר קדושין היא. אי נמי בחופה גרידתא וכמאן דאמר חופה קניא. ולפיכך פירשו בתוס' (ד"ה רב לדעת רש"י) דכלהו כרב הונא סבירא ליה דחופה קניא מקל וחומר אלא דבחופה של פסולות פליגי, רב אמר קדושין קרינא ואפילו לר' אלעזר ור' שמעון דמכשרי באירוסין, בחופה דקרובה לביאה מודו. ושמואל סבר דחופה דכשרות שראויה לביאה קונה, אבל חופה דפסולות שאינה ראויה לביאה אינה קונה, ואי חופה גרידא בלא קדושין הוא לא מפסלא מתרומה דבי נשא ואפילו לר' מאיר דפסיל באירוסין, ואי חופה דבתר קדושין היא לר' מאיר פסולה ולא מחמת החופה אלא מחמת הקדושין, ולר' אליעזר ור' שמעון דמכשרי באירוסין הא נמי אכלה. ורמי בר חמא פליג אדרב ואדשמואל ואוקמה בפלוגתא דר' מאיר ור' אלעזר ובחופה גרידתא בלא קדושין, ואף רמי בר חמא סבר דחופה קניא כרב הונא, אלא דלפוסלה מן התרומה במחלוקת שנויה, דלר' מאיר אינה אוכלת ולר' אלעזר ור' שמעון אוכלת.

אמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו'. פירש רש"י ז"ל דאין ביאתה פוסלתה וכיון דאין ביאה פוסלתה כל שכן שאין חופה פוסלתה. ואיכא דקשיא להו (רמב"ן) לפירושו דמדאמר שמואל הואיל ואין לה ביאה שמע מינה מלתא פשיטא היא דאין לה ביאה ותנן נמי פחות מכאן כנותן אצבע בעין דמי, ופירשו אף אנן נמי תנינא דאין לה חופה, והסיוע מדקתני נשאת לכהן אוכלת בתרומה אלמא בת שלש שנים אין אבל פחות מכאן אין לה חופה ואינה אוכלת בתרומה. ופירוש זה אינו מחוור בעיני, דהא ודאי קנין כספו היא ודבר תורה אוכלת אף על פי שאין לה ביאה, ולא אמרו עד שתכנס לחופה משום קנין דחופה אלא משום מזיגת הכוס, כלומר שתהא שרויה בבית הבעל ולא תשקה לאחיה משום דעולא או משום סמפון, וכיון שנכנסה לחופה תו ליכא משום דעולא ולא משום סמפון. ועוד דתקשי להו הא דמסיק רבא ואמר בת שלש שנים ויום אחד הוא דמיפסלא בביאה ומיפסלא בחופה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד לא מיפסלא בביאה ולא מיפסלא בחופה, דאלמא סייעתיה דרבא מהכא ולא מנשאת לכהן אוכלת בתרומה. ומסתברא כפירושו של רש"י ז"ל והואיל דאמר שמואל הואיל ואין ביאתה ביאה לקנות ולידון בת קאמר הואיל ואין ביאתה ביאה אף אין חופתה חופה ליפסול. ורבא אייתי סיעתיה דאין ביאתה ביאה ליפסול, וכיון דאינה נפסלת בביאה כל שכן דאינה נפסלת בחופה, ולאו למימרא שיהא רבא צריך להביא ראיה ממתניתין דיוצא דופן (נדה מד, ב) שאין ביאתה ביאה לקנות ולדון אלא שאינה נפסלת בה, דאי לא הוה אמינא דמיקנא הוא דלא מיקנא בה אבל נפסלת היא על ידה. ותדע לך מדאצטריך במתניתין למיחשב כרוכלא כל הני, דאלמא לא שמעינן חדא מגו חברתה, דאיכא למימר אף על גב דלגבי הא לא שמה ביאה לגבי הא שמה ביאה, וממתניתין דפחות מכן כנותן אצבע בעין לא שמעינן אלא שבתוליה חוזרין ואין לה קנס, אבל אכתי לא שמעינן דלא ליפסל בה, אלא דממתניתין דקתני בא עליה אחד מן הפסולין פסלה שמעינן לה. וכן נראה מדברי רבינו חננאל ז"ל כפירושו של רש"י ז"ל.

איתמר רב אמר יש חופה לפסולות ושמואל אמר אין חופה לפסולו' פרש"י ז"ל כ"ג שכנס אלמנה לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קדשה דרב אמר אפילו הכי פסולה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעולה דמיא ושמואל אמר שאינה נפסלת בתרומה מפני חופה זו והקשו עליו ז"ל מדבריו נרא' דכ"ע חופה שאינה קונה ולית להו ק"ו דרב הונא דפ"ק דקידושין (דף ה') ובגמ' יש סיוע לזה מדאמרינן לקמן על מימרא דרמי בר חמא ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא בקדשה דקני לה אבל בחופה דלא קני לה לא אלמא להדיא סביר' לן בשמעתין דחופ' לכ"ע לא קניא ורש"י ז"ל פירוש שם בסמוך שאין קונה אלא בכסף או בשטר או ביאה ונקיט לן מרן ז"ל שלא קדש אותה כלומר שאין לו באשה זו שום קנין אלא שהכניס' לחופ' וזימנה עצמה לביאה פסולה וחשיב רב ככניסת בעולה למפסלה לתרומה מפני כניסה זו וק"ל על פי' חדא דא"כ בשמעתין דחופה גרידתא כדפי' מר"ן ז"ל היכי מייתי ראיה לקמן מדרב מההיא דסוטה שהיא חופה אחר קדושין לחופה זו שהיא גרידתא דאפילו יש בה קנין דילמא חופה דבתר נשואין פסלה אבל לא חופה גרידתא ועוד כיון שאין חופה קונה ואינו אלא כאילו הזדקקה עמיה באנדרונ' למה היא נפסלת מפני זה לתרומה דהא אפילו לכשרות אין חופה וכ"ש לפסולות ובודאי דהא ל"ק כולי האי דדילמא אע"ג דחופה לא קניא כיון דעל דעת קדושין או נשואין נכנסה שם וזימנה וקרבה עצמה לביאה פסולה קנסוה רבנן שלא תאכל בתרומה ומיהו לא מחוור. ועוד משום קושייא קמייתא. ור"י ז"ל פי' דבין לרב בין לשמואל חופה קונה בכשרו' דאית ליה קמו דרב הונא דהתם ולא איפליגו אלא בחופה דפסולו' משום דחופה דלא חזייא אלא לסתמא קא מפלגו בין בחופ' גרידת' שנעשה לשם קדושין בין בחופה דלבתר קדושין הביאה לשם נשואין דרב סבר שהיא חופה גמורה לקנות כשהיא גרידתא לעשות אירוסין וכשהיא בתר קדושין לעשות נשואין לעשותה כנשואה מדאורייתא וכיון שהיא חשובא חופה לקנות הרי ג"כ חשובה לפסול אותה מן התרומה הילכך לא מיבעיא אי חופה דבתר נשואין הרי היא חופה דאפילו לר"ש ור' אלעזר פסל לתרומה אלא אפילו בחופה גרידתא שאינה עושה אלא אירוסין בלבד כיון שהן כאירוסין הקרובי' לביאה מודו לר"מ שהיא אסורה בתרומה עד שתתגרש או תתאלמן ושמואל סבר דחופ' בפסולות לא חשיב' לה לעשו' אירוסין ולא לעשות נשואין וכמאן דלית' חשיבא ואי חופה גרידת' הוה אפלו אירוסין אין כאן ואוכלת בתרומה ואפי' לר"מ דלא חשיב משמרת לביאה פסולה כיון שאין בה קנין ואי חופה דבתר אירוסין היא אינה עושה נשואין אלא הרי היא כארוסה גרידתא ולענין תרומ' הויא בפלוגתא דר"ע וחביריו דמתני' ולשמואל אפילו מדאוריתא לא חשיבא חופה דהא סייעתא דאייתי רב עמרם לדברי רב מדינא דאוריתא הוא מכלל דשמואל אף בהא פליגי:

ורמי בר חמא אמר דודאי יש חופה לפסולות כדרב חופה גרידת' עושה אירוסין ומיהו מאי דקאמר רב דבאירוסין אלו ר"מ מודה שנפסלה לתרומה מפני שקרובה לביאה ליתא ולעולם חופה גרידתא הרי היא מחלוקת ר"מ וחבריו באירוסין דעלמא דלר"מ לא אכלה ולר"א ולר"ש אכלה ודחי לה דילמא אפילו לר"מ אכלה דע"כ לא קאמר ר"מ אלא באירוסין דקני לה אבל בחופה דלא קני לה לא והא דנקט האי לישנא להדיא דבחופ' לא קני לה ואע"ג דלרמי בר חמא ולרב ושמואל פשיטא להו דקניא בכשרות ולרב בר חמא אפילו בפסולות י"ל דמשום דרמי בר חמא סתם דבריו וכאלו הדבר פשוט לו דחופה קונה נקיט תלמודא איפכא דאפשר דחופה לא קני לה כיון דפליג בפ"ק דקדושין הכא לא מיפסלה ולר' אלעזר נמי אפשר כיון דקרובה לביאה כיון דאמרת דקני לה דלא אכלה והדר אמרינן דיש חופה לפסולות או אין חופה בפלוגתא דאידך תנאי דתניא שאם נשאו הפסולות שהיו מקודם לכן מקודשות ונכנסו לחופה ולא נבעלו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה והאי תנא סבר לה כשמואל דאין חופה לפסולות שאלו היתה תשובה חופה הא והא ככנוס' דמיא וכיון שקרובה לביאה פסולה אפילו בתרומה דבי נשא לא אכלו כ"ש שתאכל בתרומה שלו אלא ודאי אין חופה זו תשובה כלום ואינה חשובה אלא כארוסה בעלמא וסבר לה כר"ש ור' אלעזר דאמ' מן האירוסין תאכל בתרומ' דכ"ת מ"מ היאך הוא מאכילה בתרומה דהא למשנה אחרונה אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה והרי אין כאן חופה לומר דת"ק דקאמר כמשנה ראשונה. י"ל דאפילו למשנה ראשונה נמי דמ"ט בעי חופה משום דעולא או משום סמפון וכיון שהכניסה לחופה לשם נשואין תו ליכא משום דעולא ולא משום סמפון ומיהו עדיין קשה דכיון דבעמוד והוציא קאי היאך אוכלת משלו ואוכלת בתרומה וי"ל דמיירי לאחר מיתה ולצדדין קתני אוכלת משלו לאחר מיתה ואוכלת בתרומ' דבי נשא כך תי' בתוס':

א) ותימה מאי קאמר אבל חופה דלא קני לה הלא פ"ה דכלהו סברי כרב הונא דחופה קונה וצ"ל דגרסינן אבל חופה לא קני לה בלא דלי"ת. ור"ל אבל חופה לא קני לה לפסולה דדוקא בכשרות קונה וא"ת ולשמואל למה לי קרא לומר מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה פשיטא שהרי אינה אשתו וי"ל דלחופה אחר ביאה אצטריך קרא דהא שמואל נמי מודה דיש ביאה לפסולות וראיה לדבר דמייתי לקמן תיובתא לשמואל מההיא דאמן אמן וקאמר אלא דקני לה כשהיא ארוסה ומסתתרא וקא משקה לה כשהיא נשואה משמע דבהכי לא קשיא לשמואל ואמאי הלא אינה אשתו אם אין ביאה לפסולה אלא ודאי שמואל נמי מודה דיש ביאה:

אתמר רב אמר יש חופה לפסולתו ושמואל אמר אין חופה לפסולות. פירוש חופה בלא קדושין והכי משמע לקמן דאמר רמי בר חמא יש חופה לפסולות באנו למחלוקת ר"מ ור"ש ור"א עד ודלמא לא היא ע"כ לא קאמר ר"מ אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קנה לה. אלמא בחופה בלא קידושין עסקינן והפירוש הנכון בחופה דאחר קדושי' איירי וכהן שנפצע אחר קדושין ונכנסת לחופה לאחר שנפצע. ומסתברא כיון דקי"ל הלכתא כרב באיסור ורב ששת נמי קאי כוותיה הלכתא כרב ואף על גב דרבנן דפליגי עליה דר"י בן בנו של ר"י בן ברוקה סבירא להו אין חופה לפסולות אפילו הכי הלכתא כרב ורב ששת הלכך כהנת שנכנסה לחופה עם פסול לה אע"פ שלא נבעלה כמי שנבעלה דמי ונפסלה מלאכול בתרומה ובחלה:

בד"ה רב אמר יש חופה וכו' וחופה דלאחר קדושין נמי לא מהניא בפסולות כו' עכ"ל פירוש אפילו לר"מ דפסולה וקיימא משעת קדושין לאכילת תרומה מ"מ החופה לא מהניא כלום לענין השקאת סוטה ולענין נערה המאורסה לאפוקי מסקילה לחנק וק"ל:

בא"ד ולא מסתבר נמי לאוקמא בארוסה שכבר אכלה בהגעת זמן כו' עכ"ל פירוש ואח"כ נעשה פצוע דכא ויש להקשות וכי זו שאכלה כבר מכחו עדיפא מכבר אכלה מכח אביה דהיא בת כהן דמיפסלה בכה"ג כדמוכח בההיא דכהן שקידש קטנה ובגרה תחתיו כמ"ש התוספות לעיל וי"ל דודאי עדיפא זו דאית בה תרתי דאכלה כבר מכח אביה ואכלה כבר מכח בעלה ועי"ל דודאי עדיפא דכיון דאכלה בהגעת זמן ה"ל כמו נשואה דלא מיפסלא אם כבר אכלה לר"י ודו"ק:

בתוספות בד"ה וחייבין כו' דלמא כו' אדעתיה דהכי קדיש כו' דשוב אינה אשת יבם עכ"ל דממעטינן פרק קמא איילוני' מייבום מדכתיב אשר תלד וק"ל:

תוס' ד"ה רב אמר וכו' עד משמע דאין הלכה כמותו. פי' מדאמר ולרב הונא דאמר חופה קונה משמע רב הונא קאמר הכי ולן לא סבירא לן וכן משמע מאי דקאמר ור"ה כסף באישות מיהא לא אשכחן בעל כרחו וכו' משמע ולן לא ס"ל:

תד"ה אמר שמואל. כדאמרי' בברכות (מז) אילו מייתו לי ארדי כו'. כצ"ל:

בא"ד ובחלק (ק) אמר כו'. כצ"ל:

תד"ה וחייבין. ונראה לר"י דקאי אאם בא כו'. כצ"ל:

בא"ד ויצטרך לומר וה"נ אדעתא דהכי לא ייבם. דאם ייבם אפי' אדעתא דהכי אע"פ שדעתו היה מחמת זיקת ייבום וזה אינו כלום חדא דכיון דאחיו לא קדשה אדעתא דהכי א"כ אינה אשתו שנית דאיילונית לא רמיא ליבום מ"מ קנאה כדלעיל (נב ב) א"ל אביי כו' הכא קמכוון למיקני כו' אבל בלא"ה כיון דנאמר דדעתו היה אפי' אאיילונית א"כ ע"כ ממילא איכוון (אם יהיה כן) לקנותה כאשה דעלמא:

נ"א שבגליון התוס' ד"ה נשאת נמחק:

תוס' ד"ה רב אמר דבכה"ג שייכא פירכא כדאשכחן בפ' קמא דמנחות. עיין בב"מ דף מב ע"א תד"ה אמר:

ד"ה נשאת לכהן וכו' ואיכא למיחש לסמפון וכו'. עיין לקמן דף עב ע"א תד"ה מבחוץ:

יש חופה לפסולות. כה''ג שהכניס אלמנה בת כהן לחופה ולא בא עליה ומעיקרא נמי לא קידשה אפילו הכי פסלה מתרומה דבי נשא דחופה ככניסת בעילה דמיא: ומודה לי אבא. משום דקשיש מיניה קרי ליה אבא כמו לשון נשיאי ורבי: הואיל ואין לה ביאה. אין ביאתה פוסלתה מתרומת אביה אין חופתה פוסלתה: אף אנן נמי תנינא. דאין ביאתה פוסלתה וכיון דאין ביאתה פוסלתה כ''ש דאין חופתה פוסלתה דהא חשיבות חופה אינה אלא משום שהיא קרובה לביאה והיכא דביאה לא חשיבא כל שכן חופה: ומטמאה את בועלה. אם נדה היא לטמא בועלה משכב תחתון כעליון במסכת נדה מפרש לה שיהא תחתון של בועל נדה כעליונו של זב שמטמא אוכלין ומשקין ואין מטמא אדם וכלים כתחתון של נדה עצמה שהוא קרוי מדרס ואב הטומאה: מן הפסולין. כגון חלל נתין וממזר או אלמנה לכהן גדול: פסלה. מתרומת בית אביה:

רב אמר יש חופה לפסולות. נראה לר''י לפרש לפי שיטת הקונטרס דפליגי בחופה בלא כסף דרב ושמואל סברי כרב הונא דאית ליה בריש קידושין (דף ה.) דחופה קונה וקאמר רב דכי היכי דקנו קידושי חופה בכשרות הכא נמי קני בפסולות ועדיפא מקידושי כסף דאפי' ר''א ור''ש דאמרי דקידושי כסף לא פסלי בחופה דקרובה לביאה מודו כדקאמרינן בדיחויא דמילתא דרמי בר חמא ולא שייך כאן דיו דהא דמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא לא אכלה מדרבנן והחמירו חכמים בחופה יותר לפי שקרובה לביאה וטעמא דרב משום דסבר דבפסולות נמי שייך שארו וכי היכי דקרינן בה שארו על ידי חופה שאחר קידושין לשוייה נשואה לענין השקאת סוטה דבעינן תחת אישך דהיינו נשואה ולענין נערה המאורסה לאפוקי מסקילה לחנק קניה נמי בלא כסף לשוייה ארוסה ושמואל אמר אין חופה לפסולות דחופה לא מהני אלא בכשרות דחופה קירוב ביאה הוא ולא מהניא אלא בראויות לביאה אבל בפסולות שאין ראויות לביאה לא וחופה דלאחר קידושין נמי לא מהניא בפסולות לשמואל דלא שייך בהו שארות וקירוב ביאה מדמייתי מההוא שלא שטיתי ארוסה כו' סייעתא לרב דמיירי בחופה שאחר הקידושין ורמי בר חמא דקאמר דיש חופה לפסולות באנו למחלוקת כו' פליג אדרב ושמואל ואתא למימר דליתיה לדרב דפסל לכולי עלמא וליתא דשמואל דאמר דלכולי עלמא לא פסלה אלא כי היכי דפליגי בקידושין ה''נ פליגי בחופה כן צריך לפרש לפי שיטת הקונטרס ולא רצה לפרש דאיירי בחופה שאחר הקידושין דא''כ לא מצי שמואל למימר דלכולי עלמא לא פסלה דהא פסולה וקיימא משעת קידושין לר' מאיר ואין לפרש בחופה שאחר קידושין וכגון שלא היה הפסול בשעת קידושין כגון שנעשה פצוע דכא אחר. הקידושין או כהן גדול שקידש קטנה ובגרה תחתיו דבכהאי גוונא נמי מיפסלא כדמוכח בבעיא דלקמן (דף נט.) בכהן שקידש קטנה ובגרה תחתיו לפירוש ר''י (שם ד''ה מהו) וממאי דאמר בהערל (לקמן עה.) דאפי' לרבי יוחנן דמוקי מתניתין דאם לא ידעה אפילו כר''מ משמע דוקא בנשואה שכבר אכלה אבל ארוסה לא אין ראיה דהתם בבת ישראל מיירי שאינה אוכלת אלא מכחו ולכך לא תתחיל לאכול על ידי נישואין פסולין אבל בת כהן לכהן איכא למימר כיון דאכלה מקודם אוכלת נמי לאחר שנפצע ולא מסתבר נמי לאוקמי בארוסה שכבר אכלה בהגעת זמן כמשנה ראשונה וכר' יוחנן דאמר היכא דכבר אכלה דלא מפסלא משום שימור ביאה פסולה לר''מ דדוחק להעמיד פלוגתא כמשנה ראשונה ועוד דמשמע דאיירי רב ושמואל בפסולות דמתני' אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וקשיא לר''י על פירוש הקונטרס דלישנא דקאמר רמי בר חמא לר''מ דאמר קידושין פסלי חופה נמי פסלה משמע דאיירי בחופה שאחר קידושין דאי בחופה בלא כסף הא חופה נמי קידושין היא ולא הוה ליה למימר סתם. קידושין אלא כסף ושטר ועוד הקשה ר''ת דלפירוש הקונטרס אתו רב ושמואל דלא כהלכה דלא קיימא לן כרב הונא מדאמר בריש קידושין (דף ג. ושם) מניינא דרישא למעוטי חופה ולרב הונא דאמר חופה קונה למעוטי מאי וקאמר נמי בגמרא התם (דף ה:) ורב הונא כסף באישות לא אשכחן כו' משמע דאין הלכה כמותו ועוד הקשה ה''ר י''ט מיוני דלשמואל דאמר אין חופה לפסולות אבל לכשרות יש חופה ואמאי הא רב הונא יליף דחופה קונה מהצד השוה דכסף ושטר וביאה והשתא איכא למפרך מה להצד השוה שכן קונין בפסולות תאמר בחופה שאף אחר שתלמוד שקונה אין קונה בפסולות דבכי האי גוונא שייכא פירכא כדאשכחן בפרק קמא דמנחות (דף ו.) גבי טריפה לגבוה ובבבא קמא (דף מ:) גבי שור האיצטדין ואין לומר דלא חשיבא פירכא משום דחופה דפסולות אינה קרויה חופה דמכל מקום פירכא היא כדפריך התם מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני תאמר בביאה כו' ונראה לר''י כפירוש ר''ת דבחופה שאחר קידושין איירי רב ושמואל ואנתאלמנה או נתגרשה דמתניתין קיימי רב אמר יש חופה לפסולות ואם נתאלמנו או נתגרשו אחר חופה פסולות לכולי עלמא כיון דיש חופה וחופה חשיבא כביאה לפסול לעולם ושמואל אמר אין חופה לפסולות והוי נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין דכשרות אפילו לר''מ והא דלא קבעי ליה אמתניתין דנתאלמנו או נתגרשו משום דאפלוגתא דר''מ ור''א ור''ש קיימי והא דאמר רמי בר חמא לרבי מאיר דאמר קידושין פסלי ה''פ כיון שמחמיר כל כך דאפי' בקידושין לא אכלה כמו כן יחמיר בחופה בנתאלמנה או נתגרשה שלא תאכל לעולם וכו' ולפירושו נמי רמי בר חמא פליג אדרב ושמואל: אמר שמואל ומודה לי אבא. לא כמו שפירש בקונטרס לשון חשיבות אלא כך היה שמו של רב כדפירש בערוך בערך אבא כדאמרינן בברכות (דף מז.) אילו מייתו ארדליא וגוזליא לאבא ורב כהנא דאמר (שם דף סב.) דמי פומיה דאבא כדלא טעים תבשילא ובראשית הגז (חולין קלז:) נמי אמר מאן ריש סידרא בבבל אמר ליה אבא אריכא וקצת קשיא על רב כהנא שהיה תלמידו של רב היאך היה קורא לרב בשמו ובחלק (סנהדרין ק.) אמר מפני מה נענש גחזי מפני שקרא רבו בשמו ושמא משום דרב כהנא תלמיד חבר דרב הוה כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (שם לו:) כגון רב כהנא ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה דרב לא הוו צריכי ובסוף בבא קמא (דף קיז:) נמי אמר דשייליה רבי יוחנן כל ספיקי דהוו ליה: וחייבין עליה משום אשת איש. פירוש אם קבל בה אביה קידושין ותימה דאמאי איצטריך למתני דמסיפא שמעינן לה דקתני ואם בא עליה אחד מכל העריות מומתין על ידה ואשת איש בכלל כדמוכח בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט. ושם) ואפילו בהמה בכלל כדמוכח בפרק ארבע מיתות (שם נה: ושם) בשמעתא דתקלה וקלון ונראה לר''י דקאי אאם בא עליה יבם קנאה וקמ''ל דקנאה קנין גמור מדאורייתא ולא הוי כביאת בן תשע דקתני בההיא משנה (נדה מה.) דהתם לא קנה אלא מדרבנן כדאמרינן (שם) עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול דממעטינן לה מדאורייתא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נב:) ובפרק קמא דקידושין (דף יט.) מאשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן וקשה דבפ' בן סורר (סנהדרין סט.) דייק מינה שהולכין בדיני נפשות אחר הרוב דאי לא אזלינן ניחוש דלמא אילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש ולהאי פירושא דקאי אאם בא עליה יבם אמאי פריך ניחוש דלמא אדעתא דהכי לא קדיש היינו אחיו הראשון ויצטרך לומר והאי נמי אדעתא דהכי לא יבם ה''ל למיפרך טפי ניחוש דלמא אדעתא דהכי קדיש אחיו הראשון דשוב אינה אשת יבם או ה''ל להקשות בסתם ניחוש דלמא אילונית היא ובכל ענין בין אדעתא דהכי קדיש אחיו הראשון או לא קדיש אינה אשת יבם וי''ל דנקט אדעתא דהכי לא קדיש משום דמסיפא נמי בעי למיפרך ואם בא עליה אחד מכל העריות כו' דמרישא היה יודע דמצי לשנויי מאי חייבין דקתני קרבן כדמשני ליה ופריך הא מומתין קתני ומכח זה הקשה בתחלה ומשני בדקבלה עילויה פירוש בסיפא אבל ברישא לעולם צ''ל מאי חייבין דקתני קרבן דהתם לא מהני מידי מה שקבלה עילויה כדפירשנו וריב''א פירש דאצטריך וחייב עליה משום אשת איש דאי לאו דקתני לה הוה מוקמינן ואם בא עליה אחד מכל העריות דוקא בעריות ולא בבהמה אבל השתא דקתני וחייב עליה משום אשת איש והוא הדין כל העריות תו לא איצטריך סיפא אלא משום בהמה ומכח זה דייק בפרק ד' מיתות (שם דף נה:) דכל העריות אפילו בהמה תדע דבסיפא גבי בן תשע קתני כל העריות שבתורה מומתין על ידו ואפילו הכי קתני ונסקלת בהמה על ידו אלמא לא הוי בהמה בכלל כל העריות: נשאת לכהן אוכלת בתרומה. אבל פחותה מבת ג' כיון דלאו בת ביאה היא לא בדיק לה ואיכא למיחש לסמפון. וגם חוזר ומשלחה לבית אביה ולהכי לא אכלה:

יבמות נז ע"ב