דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 225ימים לסיום הש״ס

יבמות מח ע"ב - Steinsaltz

Rabbi Eliezer says: “Her father” means her actual father and “her mother” means her actual mother. Rabbi Akiva says: Her father and her mother; this is referring to the idolatrous deity that she had worshiped but will no longer be able to worship, and so it says: “They say to a tree: You are my father, and to a stone: You have given birth to us” (Jeremiah 2:27).

The verses states: “A month of days and after that you may come to her” (Deuteronomy 21:13). This means a thirty-day month. Rabbi Shimon ben Elazar says: She must wait ninety days. This is derived as follows: The phrase “a month” connotes thirty days; the word “days” adds another thirty days; and the words “after that” indicate another period equal to one previously mentioned, i.e., a further thirty days.

Ravina strongly objects to this: If the words “after that” indicate another period equal to one previously mentioned, then one should say: The phrase “a month” connotes thirty days; the word “days” adds another thirty days; and then the words “after that” add another period which is equal to the total sum of all those days she has already waited, i.e., an additional sixty days. The Gemara concedes: Indeed, this is difficult.

§ The Sages taught in a baraita: One may maintain slaves that are not circumcised under one’s control; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: One may not maintain such slaves, even for a moment. Rabbi Yishmael said to him: But it says with regard to Shabbat: “And the son of your maidservant will be refreshed” (Exodus 23:12). The verse prohibits a Jewish master from allowing his slave to perform labor on Shabbat. The Gemara will explain that this is referring to an uncircumcised slave. It is therefore apparent that it is permitted to keep such a slave. Rabbi Akiva said to him: The verse speaks of one who purchases a slave at twilight on the eve of Shabbat and therefore does not have the opportunity to circumcise him before the onset of Shabbat.

The Gemara notes: In any event, in the opinion of everyone the verse: “And the son of your maidservant will be refreshed,” is written with regard to an uncircumcised slave. From where is this inferred? As it is taught in a baraita: “And the son of your maidservant will be refreshed”; the verse speaks of an uncircumcised slave. Do you say it speaks of an uncircumcised slave, or perhaps it is speaking only of a circumcised slave? When it says elsewhere: “And the seventh day is a Shabbat to the Lord your God, you shall not do any labor, you, and your son, and your daughter, and your slave, and your maidservant…so that your slave and your maidservant may rest like you” (Deuteronomy 5:13), a circumcised slave is already mentioned; how, then, do I uphold the verse “And the son of your maidservant will be refreshed”? It must refer to an uncircumcised slave.

The verse continues: “And the stranger [ger]” (Exodus 23:12). This is referring to a gentile who observes certain mitzvot [ger toshav]. Do you say that this is a ger toshav, or perhaps it is only a righteous convert [ger tzedek], who is a Jew in every sense? When it says elsewhere: “And your stranger [ger] that is within your gates” (Deuteronomy 5:13), a righteous convert is already mentioned. How, then, do I uphold the verse “And the stranger [ger]”? It must be that this is a ger toshav.

Rabbi Yehoshua ben Levi said: In the case of one who purchases a slave from a gentile and the slave does not wish to be circumcised, he abides with him up to twelve months. If, after this period, he will still not be circumcised, he then sells him on to gentiles.

The Sages said this halakha before Rav Pappa and asked: In accordance with whose opinion is it? It seems that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t he say: One may not maintain an uncircumcised slave even for a moment? Rav Pappa said to them: You can even say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, since perhaps that halakha of Rabbi Yehoshua ben Levi applies only where the slave did not make his refusal to be circumcised explicit; however, where he did make his refusal to be circumcised explicit, since he has made it explicit, it is prohibited to maintain him, as Rabbi Akiva rules.

Rav Kahana said: I said this halakha before Rav Zevid from Neharde’a. He said to me: If so, that Rabbi Akiva agrees that one may temporarily maintain a slave who has not explicitly refused to be circumcised, then when Rabbi Akiva said to Rabbi Yishmael that the verse with regard to an uncircumcised slave is referring to one who purchases a slave at twilight on the eve of Shabbat, let him instead answer him that the verse is referring to this case of a slave who has not explicitly refused to be circumcised. The Gemara explains: Rabbi Akiva said only one out of two possible reasons why it would be permitted to be in possession of such a slave.

Ravin sent a message citing a halakha in the name of Rabbi Ilai: And all of my teachers said to me in his name: What is the case of an uncircumcised slave whom it is permitted to maintain? This is one whose master purchased him on condition not to circumcise him. The Sages said this halakha before Rav Pappa and asked: In accordance with whose opinion is it? It seems that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t he say: One may not maintain an uncircumcised slave even for a moment? Rav Pappa said to them: You can even say it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, since perhaps that ruling of Rabbi Akiva applies only where the master did not make a condition with regard to the slave that he would not be circumcised; however, where he did make such a condition, since he made a condition, even Rabbi Akiva would concede it is permitted to maintain him.

Rav Kahana said: I said this halakha before Rav Zevid from Neharde’a and he said to me: If so, that Rabbi Akiva agrees that one may maintain a slave who was purchased on condition that he would not be circumcised, then when Rabbi Akiva said to Rabbi Yishmael that the verse with regard to an uncircumcised slave is referring to one who purchases a slave at twilight on the eve of Shabbat and therefore does not have the opportunity to circumcise him before the onset of Shabbat, let him instead answer him that the verse is referring to this case of a slave who was purchased on condition that he would not be circumcised.

The Gemara responds: But even according to your reasoning that Rabbi Akiva disagrees, since you do agree with Rav Pappa’s resolution of Rabbi Akiva’s opinion with the halakha of Rabbi Yehoshua ben Levi, let Rabbi Akiva answer him that the verse is referring to that case of a slave who has not explicitly refused to be circumcised. The Gemara answers: Rabbi Akiva said only one out of two or three possible reasons that it would be permitted to be in possession of such a slave.

Rabbi Ḥanina bar Pappi, and Rabbi Ami, and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa were sitting in the courtyard of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa. They were sitting and saying: There was one city in Eretz Yisrael whose slaves did not wish to be circumcised. Their masters abided with them until twelve months had passed and then sold them to gentiles. In accordance with whose opinion did they act?

It is in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: In the case of one who purchases a slave from a gentile and the slave does not wish to be circumcised, the master abides with him for up to twelve months. If, after this period, the slave will still not be circumcised, the master then sells him to gentiles. Rabbi Shimon ben Elazar says: One may not allow him to remain in Eretz Yisrael due to the loss of ritually pure items he could cause. As long as the slave remains uncircumcised, he is considered to be a gentile; therefore, by rabbinic decree, ritually pure items that he touches are considered to be impure. And in a city that is near to the border he may not be allowed to remain at all, lest he hear some secret matter concerning security and go and say it over to his fellow gentile in an enemy country. However, once he has been circumcised and accepted the yoke of mitzvot, this concern no longer exists.

§ It is taught in a baraita: Rabbi Ḥananya, son of Rabban Gamliel, says: For what reason are converts at the present time tormented and hardships come upon them? It is because when they were gentiles they did not observe the seven Noahide mitzvot. Rabbi Yosei says: They would not be punished for their deeds prior to their conversion because a convert who just converted is like a child just born in that he retains no connection to his past life. Rather, for what reason are they tormented? It is because they are not as well-versed in the intricacies of the mitzvot as a born Jew, and consequently they often inadvertently transgress mitzvot. Abba Ḥanan says in the name of Rabbi Elazar: It is because they observe mitzvot not out of love of God, but only out of fear of the punishments for failing to observe them.

Others say: It is because they waited before entering under the wings of the Divine Presence, i.e., they are punished for not converting sooner than they did. Rabbi Abbahu said, and some say it was Rabbi Ḥanina who said: What is the verse from which it is derived that one should convert at the earliest opportunity? Boaz said to Ruth: “The Lord shall recompense your work, and your reward shall be complete from the Lord, the God of Israel, under whose wings you have come to take refuge” (Ruth 2:12).

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מח - ב

רבי אליעזר אומר: ובכתה את אביה - אביה ממש.

ואת אמה - אמה ממש.

רבי עקיבא אומר: אביה ואמה - זו עבודת כוכבים.

וכן הוא אומר בספר ירמיהו [פרק ב] "אומרים לעץ אבי אתה". וגו'.

ירח ימים - ירח הוא שלשים יום.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: בוכה את אביה ואמה תשעים יום.

לפי שנאמר: "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, ואחר כן - תבא אליה, ובעלתה".

ירח - הוא שלשים יום.

ימים - הם שלשים יום.

ו"אחר כן" - הם שלשים יום נוספים, כמו שלשים היום שלפניהם.

מתקיף לה רבינא: אימא כך: ירח - שלשים, ימים - שלשים, ו"אחר כן"

- כי הני, שיעור ימים נוסף כמו השיעור הקודם, שהוא כל ששים היום שלפניהם, ובסך הכל מאה ועשרים יום.

ומסקינן: קשיא.

תנו רבנן: מקיימין עבדים שאינם מלין, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: אין מקיימין. שאסור לקיימן אצלו אם אינם מסכימים להימול.

אמר ליה רבי ישמעאל: הרי הוא אומר: [שמות כג] "וינפש בן אמתך", ומוכח לקמן שהכתוב הזה מדבר בעבד ערל, ומשמע שאפשר לקיים עבדים ערלים!

אמר ליה רבי עקיבא: לעולם אסור לקיימם. ובלוקח עבד בין השמשות של כניסת השבת, ולא הספיק למולו לפני שבת, הכתוב מדבר, שהוא מצווה על שביתתו.

ומוכח מתשובתו של רבי עקיבא, דכולי עלמא, מיהת, מכל מקום, "וינפש בן אמתך" - בעבד ערל כתיב.

מאי משמע שהכתוב מדבר בעבד ערל?

דתניא: "וינפש בן אמתך" - בעבד ערל הכתוב מדבר.

אתה אומר בעבד ערל, או אינו אלא בעבד מהול?

כשהוא אומר [דברים ה] "למען ינוח עבדך ואמתך, כמוך" - הרי עבד מהול כבר אמור

הא מה אני מקיים "וינפש בן אמתך"? - בעבד ערל.

"והגר" - זה גר תושב, שקיבל עליו רק שלא לעבוד עבודת כוכבים, אך הוא עדיין אוכל נבילות. והוא מצווה לנוח בשבת, כי מי שמחלל את השבת הרי הוא כעובד כוכבים, ועל עבודת כוכבים מוזהר גר תושב.

אתה אומר: זה גר תושב, או אינו אלא גר צדק, שקיבל עליו להיות ישראל גמור?

כשהוא אומר "וגרך אשר בשעריך" - הרי גר צדק אמור.

הא מה אני מקיים "והגר"? - זה גר תושב.

אמר רבי יהושע בן לוי: הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל עמו [מחזיקו ומנסה לשכנעו לימול] עד י"ב חדש.

לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים.

אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? דלא כרבי עקיבא!

דאי רבי עקיבא, האמר: אין מקיימין עבד שאינו מהול אפילו יום אחד!

אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא היא.

כי הני מילי, שאסור לקיימו אפילו יום אחד כשהוא ערל, היכא דלא פסקה למילתיה, שלא קיבל על עצמו להתגייר, וממשיך הוא בגיותו.

אבל היכא דפסקא למילתיה, שהסכים בשעת לקיחתו לעבד להתגייר, אלא שאחר כך התחרט - פסקא. כיון שבשעת לקיחתו הופסקה גיותו, כשהסכים להתגייר, מגלגלים עמו שנים עשרה חודש, אולי יחזור בו, ויסכים למול עצמו.

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא דרב פפא, שאם הסכים להתגייר בשעת לקיחתו ואחר כך חזר בו, משהים אותו - קמיה דרב זביד, מנהרדעא

אמר לי רב זביד: אי הכי, אם כן, שגם לרבי עקיבא יש אופן שבו אפשר להשהות עבד ערל י"ב חודש -

כי אמר ליה רבי עקיבא לרבי ישמעאל, בתשובה על שאלתו של רבי ישמעאל "הרי הוא אומר וינפש בן אמתך", שהכתוב מדבר בלוקח עבד בין השמשות, שלא הספיק למולו. והעמיד רבי עקיבא את האפשרות להשהות אותו יום אחד.

לישני ליה, יתרץ רבי עקיבא באופן שיש לו להשהות אותו י"ב חודש, כגון הא דרב פפא, שבשעת לקיחתו הסכים העבד למול, ואחר כך חזר בו.

ומתרצת הגמרא לדברי רב פפא: רבי עקיבא אכן היה יכול לתרץ לו כך. אלא חדא מתרי טעמי, תירוץ אחד מבין שני תירוצים, קאמר לו רבי עקיבא.

שלח רבין משמיה דרבי אילעאי, וכל רבותי אמרו לי זאת משמו של רבי אילעאי:

איזהו עבד ערל שמותר לקיימו? - זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו. שהיות והתנה עמו שלא למולו, אין זה עבד כנעני, אלא שכיר בעלמא, ולכן מותר לקיימו.

אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: כמאן? - דלא כרבי עקיבא.

דאי רבי עקיבא, האמר: אין מקיימין עבד שאינו מהול!

אמר להו רב פפא: אפילו תימא רבי עקיבא.

הני מילי היכא דלא אתני בהדיה, שלא התנה עמו בשעת לקיחה שיסכים שלא להימול, ולקחו בתורת עבד כנעני.

אבל היכא דאתני עמו שלא להימול - הא אתני עמו שאינו בגדר עבד כנעני, ואינו חייב להימול, ואין איסור להשהותו כשהוא ערל.

אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא דרב פפא קמיה דרב זביד מנהרדעא.

ואמר לי: אי הכי, כי קאמר ליה רבי עקיבא לרבי ישמעאל: בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר - לישני ליה רבי עקיבא לרבי ישמעאל הא דרב פפא, שהתנה עמו שלא להימול.

וליטעמיך, לישני ליה הך!

אלא חד מתרי ותלת טעמי, תירוץ אחד מתוך שנים ושלשה תירוצים, קאמר רבי עקיבא.

יתיב רבי חנינא בר פפי ורבי אמי ורבי יצחק נפחא, אקילעא על פתחו דרבי יצחק נפחא.

ויתבי וקאמרי: עיר אחת היתה בארץ ישראל, ולא רצו עבדיה למול, וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש, וחזרו ומכרום לעובדי כוכבים. כמאן? - כי האי תנא:

דתניא: הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול - מגלגל עמו עד שנים עשר חדש.

לא מל - חוזר ומוכרו לעובדי כוכבים.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין משהין אותו בארץ ישראל, מפני הפסד טהרות. שמטמא את התרומות היות וגזרו חכמים על גוי שיהא טמא כזב לכל דבריו.

ובעיר הסמוכה לספר, סמוך לגבול, אין משהין אותו כל עיקר, שמא ישמע דבר, וילך ויאמר לחברו עובד כוכבים מעבר לגבול.

תניא, רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן?

מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח בגיותן. וכשהיו גויים לא נפרעו מהם מיד, אלא עונשם היה גנוז לעתיד, שבעתיד יהיה העונש גדול יותר. אבל משהתגיירו נפרעים מהם מיד, כדי שתמחק כעת חובתם, ולא תשאר לעתיד.

רבי יוסי אומר: אין מענישים את הגרים על עבירות שעשו בגיותם, כי גר שנתגייר - כקטן שנולד דמי!

אלא, מפני מה מעונין? - לפי שאין הגרים בקיאין בדקדוקי מצות כישראל, ונכשלים בהם.

אבא חנן אומר משום רבי אלעזר: לפי שאין עושין את המצות מאהבה של הקב"ה אלא מיראה של העונש הגיהנם והפורענות.

אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה.

אמר רבי אבהו, ואיתימא רבי חנינא: מאי קראה, שנענשים על שהייתם מלהתגייר?

שנאמר במגילת רות [פרק ב] "ישלם ה' פעלך, ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל, אשר באת לחסות", וגומר. על שמיהרת ולא איחרת להתגייר.

ר' אליעזר אומר: "אביה" — אביה ממש, "אמה" — אמה ממש, שהיא נפרדת מהם, ובוכה על כך. ר' עקיבא אומר: "אביה ואמה" — זו עבודה זרה, ועליה היא בוכה שנאלצת להיפרד ממנה. וכן הוא אומר: "אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילידתנו" (ירמיהו ב, כז).

ומחלוקת נוספת בפירוש הכתובים: מה שנאמר "ירח ימים", פירושו: ירח (חודש) בן שלשים יום. ר' שמעון בן אלעזר אומר: תשעים יום היא שוהה. וכך הוא דורש: "ירח" — שלשים יום, ו"ימים" — שלשים יום נוספים, "ואחר כן" — עוד שלשים יום.

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: אימא [אמור] לפי דרך דרשה זו באופן אחר: "ירח" — שלשים, "ימים" — שלשים, "ואחר כן" — כי הני [כמו אלה], כלומר, עוד שישים יום? ומסכמים, אכן קשיא [קשה].

א תנו רבנן [שנו חכמים]: מקיימין, כלומר, מותר להחזיק עבדים שאינם מלין (נימולים), אלו דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: אין מקיימין. אמר ליה [לו] ר' ישמעאל, הרי הוא אומר במצוות השבת: "וינפש בן אמתך" (שמות כג, יב) ואם אין מקיימים אלא עבד שמל, משמע שכל עבד מקבל על עצמו מצוות השייכות לעבד, והן כוללות כל מצוות לא תעשה, וממילא חייב הוא לשמור את השבת ואין צורך להזהיר על כך לחוד! אמר ליה [לו] ר' עקיבא: בלוקח (קונה) עבד בערב שבת בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר.

שאף עבד זה אסור להעבידו בשבת, ומעירים: דכולי עלמא מיהת [לדעת הכל על כל פנים] "וינפש בן אמתך" בעבד ערל כתיב [הוא שנאמר], מאי משמע [מה המשמעות], כיצד נובעת משמעות זו מן הכתוב? ומסבירים: דתניא [שכן שנינו בברייתא]: "וינפש בן אמתך" — בעבד ערל הכתוב מדבר. אתה אומר בעבד ערל, או אינו אלא בעבד מהול? כשהוא אומר "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" (דברים ה, יד), הרי עבד מהול אמור, שהכתוב אומר שהוא כמוך ודומה לך. הא [הרי] מה אני מקיים "וינפש בן אמתך" — בעבד ערל.

"והגר" שנאמר באותו פסוק — זה גר תושב שהוא גוי שגר בארץ ישראל ולא קיבל על עצמו יהדות. אתה אומר זה גר תושב, או אינו אלא גר צדק שהוא יהודי לכל דבריו?! כשהוא אומר "וגרך אשר בשעריך" (שם ה, יד), הרי גר צדק אמור, הא [הרי] מה אני מקיים "והגר" — זה גר תושב.

אמר ר' יהושע בן לוי: הלוקח (קונה) עבד מן הגוי ולא רצה העבד למול — מגלגל עמו, כלומר, מחזיק אותו ומשדלו עד שנים עשר חדש. ואם עד תום תקופה זו לא מל — חוזר ומוכרו לגויים.

אמרוה [אמרו אותה] את הברייתא הזו רבנן קמיה [החכמים לפני] רב פפא וביררו: כמאן [כמי היא] ברייתא זו — שלא כדעת ר' עקיבא. דאי [שאם] תאמר שהיא כדעת ר' עקיבא — האמר [הרי אמר]: אין מקיימין עבד שלא מל! אמר להו [להם] רב פפא: אפילו תימא [תאמר] שהיא כדעת ר' עקיבא, הני מילי היכא דלא פסקא למילתיה [דברים אלה אמורים היכן שלא פסק את דבריו], שלא קצב לעבד זמן מוגדר של שנים עשר חודש למולו, ובענין זה אמר ר' עקיבא שלא יקיימו, אבל היכא דפסקא למילתיה [היכן שפסק לדבריו], שקצב לו זמן של שנים עשר חודש — פסקא [פסק], שאינו נחשב אלא כשכיר ומותר לו לקיימו כל שנים עשר חודש ומגלגל עמו עד שיסכים, ואם לא הסכים — ימכרנו.

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה [אמרתי את ההלכה הזאת לפני] רב זביד מנהרדעא, אמר לי: אי הכי [אם כך] כי קאמר ליה [כאשר אמר לו] ר' עקיבא לר' ישמעאל שהפסוק המדבר על עבד ערל הוא בלוקח עבד בין השמשות, לישני ליה הא [שיתרץ לו זאת] שאמר רב פפא כמדובר באופן שפסק דבריו, שהוא מצוי יותר מאשר במקרה נדיר זה שהזכיר! ומשיבים: אין זו קושיה, כי חדא מתרי טעמי קאמר [אחד משני טעמים אמר], שבאמת היה יכול להביא דוגמה אחרת שמותר לקיים, והביא בין השאר את זו.

שלח רבין משמיה [משמו] של ר' אילעאי, והוסיף: כל רבותי אמרו לי משמו: איזהו עבד ערל שמותר לקיימו בישראל — זה שלקחו (קנה אותו) רבו על מנת שלא למולו. אמרוה רבנן קמיה [אמרו חכמים לשמועה זו לפני] רב פפא: כמאן [כדעת מי] הלכה זו? — שלא כדעת ר' עקיבא, דאי [שאם] כדעת ר' עקיבא היא — האמר [הרי אמר]: אין מקיימין עבד שאינו נימול! אמר להו [להם] רב פפא: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר' עקיבא, אולם הני מילי [דברים אלה] שאמר ר' עקיבא אמורים דווקא היכא [היכן] שלא אתני בהדיה [התנה אתו] העבד מראש שאינו נימול, אז חייב למולו או למוכרו, אבל היכא דאתני [היכן שהתנה] — אתני [התנה].

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה [אמרתי אותה, את ההלכה לפני] רב זביד מנהרדעא, ואמר לי: אי הכי [אם כך], כי קאמר ליה [כאשר אמר לו] ר' עקיבא לר' ישמעאל שעבד ערל יכול להיות רק בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו — לישני ליה הא [שיתרץ לו זאת] שהעבד התנה שלא ימול!

ומשיבים: וליטעמיך, לישני ליה הך [ולטעמך, לשיטתך, שיתרץ לו ר' עקיבא זו], שפסק שלא למול, אלא ודאי חד מתרי ותלת טעמי קאמר [אחד משנים ושלושה טעמים אמר] ולא בא לומר את כולם.

מסופר: יתיב [ישבו] ר' חנינא בר פפי ור' אמי ור' יצחק נפחא [הנפח] אקילעא [בחצר] של ר' יצחק נפחא, ויתבי וקאמרי [וישבו ואמרו]: עיר אחת היתה בארץ ישראל ולא רצו עבדיה למול, וגלגלו עמהם עד שנים עשר חדש, וחזרו ומכרום לגויים. כמאן [כדעת מי] הלכה זו —

כי האי תנא [כדעת תנא זה], דתניא [שכן שנינו בברייתא]: הלוקח עבד מן הגוי ולא רצה העבד למול — מגלגל עמו עד שנים עשר חדש, לא מל — חוזר ומוכרו לגויים. ר' שמעון בן אלעזר אומר: אין משהין אותו את העבד שלא נימול בארץ ישראל, מפני הפסד טהרות. שכיון שאינו נימול דינו כגוי, וגזרו חכמים טומאה במגע גוי טמא, ועבד זה שבבית ישראל עלול לנגוע בטהרות ולטמאן. ובעיר הסמוכה לספר אין משהין אותו כל עיקר, שמא ישמע דבר של סוד (כגון בענייני צבא ושמירה) וילך ויאמר דבר זה לחברו הגוי, שרק עבד שמל, וקיבל על עצמו יהדות במידה מסויימת, אין חוששים לו עוד.

ב תניא [שנויה ברייתא]: ר' חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין מכל צד, ויסורין באין עליהן — מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח בהיותם גויים, והם נענשים על כך כשמגיעים להיות ישראלים. ר' יוסי אומר: טעם זה אינו נכון, כי גר שנתגייר — כקטן שנולד דמי [הוא נחשב] וכל מה שעשה קודם לכן אינו נחשב לו, אלא מפני מה מעונין — לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל, ועוברים עבירות מתוך חוסר ידיעה. אבא חנן אומר משום (משמו של) ר' אלעזר: הטעם הוא לפי שאין עושין מאהבה לקדוש ברוך הוא, אלא מיראה, מחשש עונשי גיהנום, וכיון שעשו זאת רק מיראת העונש הם מעונים אחר כך ביסורים.

אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם מלהכנס תחת כנפי השכינה. אמר ר' אבהו ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' חנינא: מאי קראה [מהו הכתוב] המלמדנו ענין זה — "ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו" (רות ב, יב), כלומר, שתקבל שכר על שמיהרה לחסות תחת כנפי השכינה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rabbi Eliezer says: “Her father” means her actual father and “her mother” means her actual mother. Rabbi Akiva says: Her father and her mother; this is referring to the idolatrous deity that she had worshiped but will no longer be able to worship, and so it says: “They say to a tree: You are my father, and to a stone: You have given birth to us” (Jeremiah 2:27).

The verses states: “A month of days and after that you may come to her” (Deuteronomy 21:13). This means a thirty-day month. Rabbi Shimon ben Elazar says: She must wait ninety days. This is derived as follows: The phrase “a month” connotes thirty days; the word “days” adds another thirty days; and the words “after that” indicate another period equal to one previously mentioned, i.e., a further thirty days.

Ravina strongly objects to this: If the words “after that” indicate another period equal to one previously mentioned, then one should say: The phrase “a month” connotes thirty days; the word “days” adds another thirty days; and then the words “after that” add another period which is equal to the total sum of all those days she has already waited, i.e., an additional sixty days. The Gemara concedes: Indeed, this is difficult.

§ The Sages taught in a baraita: One may maintain slaves that are not circumcised under one’s control; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: One may not maintain such slaves, even for a moment. Rabbi Yishmael said to him: But it says with regard to Shabbat: “And the son of your maidservant will be refreshed” (Exodus 23:12). The verse prohibits a Jewish master from allowing his slave to perform labor on Shabbat. The Gemara will explain that this is referring to an uncircumcised slave. It is therefore apparent that it is permitted to keep such a slave. Rabbi Akiva said to him: The verse speaks of one who purchases a slave at twilight on the eve of Shabbat and therefore does not have the opportunity to circumcise him before the onset of Shabbat.

The Gemara notes: In any event, in the opinion of everyone the verse: “And the son of your maidservant will be refreshed,” is written with regard to an uncircumcised slave. From where is this inferred? As it is taught in a baraita: “And the son of your maidservant will be refreshed”; the verse speaks of an uncircumcised slave. Do you say it speaks of an uncircumcised slave, or perhaps it is speaking only of a circumcised slave? When it says elsewhere: “And the seventh day is a Shabbat to the Lord your God, you shall not do any labor, you, and your son, and your daughter, and your slave, and your maidservant…so that your slave and your maidservant may rest like you” (Deuteronomy 5:13), a circumcised slave is already mentioned; how, then, do I uphold the verse “And the son of your maidservant will be refreshed”? It must refer to an uncircumcised slave.

The verse continues: “And the stranger [ger]” (Exodus 23:12). This is referring to a gentile who observes certain mitzvot [ger toshav]. Do you say that this is a ger toshav, or perhaps it is only a righteous convert [ger tzedek], who is a Jew in every sense? When it says elsewhere: “And your stranger [ger] that is within your gates” (Deuteronomy 5:13), a righteous convert is already mentioned. How, then, do I uphold the verse “And the stranger [ger]”? It must be that this is a ger toshav.

Rabbi Yehoshua ben Levi said: In the case of one who purchases a slave from a gentile and the slave does not wish to be circumcised, he abides with him up to twelve months. If, after this period, he will still not be circumcised, he then sells him on to gentiles.

The Sages said this halakha before Rav Pappa and asked: In accordance with whose opinion is it? It seems that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t he say: One may not maintain an uncircumcised slave even for a moment? Rav Pappa said to them: You can even say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, since perhaps that halakha of Rabbi Yehoshua ben Levi applies only where the slave did not make his refusal to be circumcised explicit; however, where he did make his refusal to be circumcised explicit, since he has made it explicit, it is prohibited to maintain him, as Rabbi Akiva rules.

Rav Kahana said: I said this halakha before Rav Zevid from Neharde’a. He said to me: If so, that Rabbi Akiva agrees that one may temporarily maintain a slave who has not explicitly refused to be circumcised, then when Rabbi Akiva said to Rabbi Yishmael that the verse with regard to an uncircumcised slave is referring to one who purchases a slave at twilight on the eve of Shabbat, let him instead answer him that the verse is referring to this case of a slave who has not explicitly refused to be circumcised. The Gemara explains: Rabbi Akiva said only one out of two possible reasons why it would be permitted to be in possession of such a slave.

Ravin sent a message citing a halakha in the name of Rabbi Ilai: And all of my teachers said to me in his name: What is the case of an uncircumcised slave whom it is permitted to maintain? This is one whose master purchased him on condition not to circumcise him. The Sages said this halakha before Rav Pappa and asked: In accordance with whose opinion is it? It seems that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t he say: One may not maintain an uncircumcised slave even for a moment? Rav Pappa said to them: You can even say it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, since perhaps that ruling of Rabbi Akiva applies only where the master did not make a condition with regard to the slave that he would not be circumcised; however, where he did make such a condition, since he made a condition, even Rabbi Akiva would concede it is permitted to maintain him.

Rav Kahana said: I said this halakha before Rav Zevid from Neharde’a and he said to me: If so, that Rabbi Akiva agrees that one may maintain a slave who was purchased on condition that he would not be circumcised, then when Rabbi Akiva said to Rabbi Yishmael that the verse with regard to an uncircumcised slave is referring to one who purchases a slave at twilight on the eve of Shabbat and therefore does not have the opportunity to circumcise him before the onset of Shabbat, let him instead answer him that the verse is referring to this case of a slave who was purchased on condition that he would not be circumcised.

The Gemara responds: But even according to your reasoning that Rabbi Akiva disagrees, since you do agree with Rav Pappa’s resolution of Rabbi Akiva’s opinion with the halakha of Rabbi Yehoshua ben Levi, let Rabbi Akiva answer him that the verse is referring to that case of a slave who has not explicitly refused to be circumcised. The Gemara answers: Rabbi Akiva said only one out of two or three possible reasons that it would be permitted to be in possession of such a slave.

Rabbi Ḥanina bar Pappi, and Rabbi Ami, and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa were sitting in the courtyard of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa. They were sitting and saying: There was one city in Eretz Yisrael whose slaves did not wish to be circumcised. Their masters abided with them until twelve months had passed and then sold them to gentiles. In accordance with whose opinion did they act?

It is in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: In the case of one who purchases a slave from a gentile and the slave does not wish to be circumcised, the master abides with him for up to twelve months. If, after this period, the slave will still not be circumcised, the master then sells him to gentiles. Rabbi Shimon ben Elazar says: One may not allow him to remain in Eretz Yisrael due to the loss of ritually pure items he could cause. As long as the slave remains uncircumcised, he is considered to be a gentile; therefore, by rabbinic decree, ritually pure items that he touches are considered to be impure. And in a city that is near to the border he may not be allowed to remain at all, lest he hear some secret matter concerning security and go and say it over to his fellow gentile in an enemy country. However, once he has been circumcised and accepted the yoke of mitzvot, this concern no longer exists.

§ It is taught in a baraita: Rabbi Ḥananya, son of Rabban Gamliel, says: For what reason are converts at the present time tormented and hardships come upon them? It is because when they were gentiles they did not observe the seven Noahide mitzvot. Rabbi Yosei says: They would not be punished for their deeds prior to their conversion because a convert who just converted is like a child just born in that he retains no connection to his past life. Rather, for what reason are they tormented? It is because they are not as well-versed in the intricacies of the mitzvot as a born Jew, and consequently they often inadvertently transgress mitzvot. Abba Ḥanan says in the name of Rabbi Elazar: It is because they observe mitzvot not out of love of God, but only out of fear of the punishments for failing to observe them.

Others say: It is because they waited before entering under the wings of the Divine Presence, i.e., they are punished for not converting sooner than they did. Rabbi Abbahu said, and some say it was Rabbi Ḥanina who said: What is the verse from which it is derived that one should convert at the earliest opportunity? Boaz said to Ruth: “The Lord shall recompense your work, and your reward shall be complete from the Lord, the God of Israel, under whose wings you have come to take refuge” (Ruth 2:12).

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

הגר זה גר תושב. פירש"י ז"ל שקבל עליו שלא לעבוד עכו"ם ואוכל נבילות ומזהירו הכתוב על השבת דמחלל שבת כעובד עכו"ם וקשי' לי הא דגרסינן בפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט') ת"ר גר תושב עושה מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחולו של מועד וכו' עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול א"ר אידי בר גרשון אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' שמעון הא לדברי כולם לא הוזהרו על השבת ואדרבה הרי אמרו (בסנהדרין דף נ"ח) עכו"ם ששבת חייב מיתה.
אלא שמעתין בלצורך ישראל היא שהכתוב מזהיר לישראל שלא לעשות מלאכה בשבת ע"י עבדו בין שהוא ערל עכו"ם ומהול בין ע"י גר תושב וגזירת הכתוב היא אעפ"י שאין גר תושב זה קנוי לו שאלו בעכו"ם אמירה לעכו"ם [אינו אלא] שבות אפילו לעשות מלאכה לצורך ישראל.
ובמכילתא ראיתי דר' ישמעאל קתני לה בהדיא חדא ברייתא והגר זה גר תושב הרי הן בשבת כישראל בי"ט הלוקח עבדים ערלים מן הנכרים ה"ה בשבת כישראל בחוש"מ ושמעינן מינה שמותר אדם לומר לעבד ערל צא מעשה ידיך במזונותיך בשבת אם רצה לעשות לעצמו יעשה ויאכל ואם לאו לא יאכל שכיון שהוא אינו חייב במזונותיו אם לא רצה [כדקיי"ל בגיטין י"ב] נמצאת מלאכה זו לעצמו ולא לישראל, וכן נהגו.

הגר זה גר תושב. פירש רש"י שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה ואוכל נבלות, ומזהירו הכתוב על השבת דמחלל שבת כעובד עבודה זרה, ואינו מחוור דגר תושב היינו בן נח והוא אינו מוזהר על השבת, אדרבא אמרו ז"ל (סנהדרין נח, ב) עכו"ם ששבת חייב מיתה. ועוד דבכריתות פ"ד מחוסרי כפרה (ט, ב) אמר ר"ש אחד גר תושב ואחד עבד ואמה התושבין, עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול, וא"ר אידי בר גרשון אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' שמעון, ולא אמר התורה שישבות הגר והעבד אלא ממלאכתנו, ולא להם אסרה תורה אלא לנו שלא לעשות מלאכתנו על ידי עבדינו ולא על ידי גר תושב. ואף על פי שאין באמירה לעכו"ם דעלמא אלא שבות של דבריהם, הכא גזרת הכתוב היא. ומכאן אנו למדין דעבד העוסק במלאכת בעליו בשבת חייב להפרישו, לפי שהעבד לעולם עושה על דעת רבו, וכאותה שאמרו בשבת (קכא, א) קטן שבא לכבות אין שומעין לו, ואוקימנא בקטן העושה על דעת אביו. אבל בגר תושב אפשר שהוא מותר לפי שאינו עושה אלא מדעת עצמו, וכמו שאמרו שם אי הכי נכרי נמי בעושה על דעת ישראל אמאי אין אומרים לו אל תכבה, ופריק נכרי אדעתא דנפשיה קא עביד. אלא שבאמירתנו אסור במלאכתנו דבר תורה, מה שאין כן בעכו"ם דעלמא. וצרכי חולה שאין בו סכנה הנעשין ע"י עכו"ם בשבת, נראה גם כן שאסור על ידי עבד ערל, דלא התירו אלא דוקא שבות של דבריהם אבל של תורה שלא במקום סכנה אי אפשר, ונראה לי דלכולי עלמא נמי ואפילו לישראל אחר שאינו רבו אסור, דעבד ערל כגר תושב מה גר תושב אסור אף על פי שאין רשותך עליו אף עבד ערל כמוהו אסור אפילו במלאכת מי שאין רשותו עליו כנ"ל (ועיין עבודת הקדש להרשב"א בית מועד שער ה פ"ה).

בלוקח עבד ע"ש בין השמשות פי' שלא היה לו פנאי ואפ"ה בכל דכוותא שלא היו לו פנאי כגון שהיה א' מהם חולה או שלא היה שם מוהל או ב"ד וכיוצא בו וחדא מן האונסי' וזה ברור:

והגר זה גר תושב פרש"י ז"ל שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבי' ואוכל נבלות והזהירו הכתוב על השבת מפני שמחלל שבת כעובד עבוד' כוכבי' והק' עליו דגר תושב היינו בן נח ובן נח אינו מוזהר על השבת ואעפ"י שמוזהר על עבוד' כוכבים אדרב' אמרי' התם עכו"מז ששבת חייב מיתה ועוד דבהדיא אמרו פ"ד מחוסרי כפר' (דף ט') ר' שמאי או' א' גר תושב וא' עבד ואמה התושבי' עושי' מלאכ' בשבת לעצמן כישראל בחול ואפסיקנא הלכתא בהדיא כב"ש לכ"פ דגר תושב ולא עבד ואמה שלא טבלו לשם עבדות אינם מוזהרים כלל על השבת אלא שהזהיר הכתוב אלינו שלא יעשו שום מלאכה לצרכינו ואיסור תורה זה משא"כ בעכומ"ז דעלמא שאין במה שעושה לצרכינו אלא שבות דרבנן כל שצרכם אין בו שום אמירה לעכו"מז שבות ולכן נהגו הרופאים לומר בשבת לעשות לעכו"מז צרכיו ובודאי שכל שהוא לצרכנו וצרכי חולי שאין בו סכנה אסור ע"י עבדינו מן התורה כי לא התירו אלא ע"י עכו"מז שהוא שבות דרבנן וכל שלצרכם אפי' בעבדנו ושפחתינו מותר ואם אמ' לו שיעשה לעצמו ויזון עצמו בשבת כיון שהתנה עמו מבעוד יום עושה הוא לצורך מזונותיו ובלבד בצנעה בענין שלא יהא חשד הרואים מה' רה"ם ז"ל:

ולא רצה למול וא"ת והא אמרי' שיכול לכופו ולהטבילו לשם עבדות וי"ל כגון שאומ' לו שאם יטבילנו בע"כ לא קיים שום מצוה ומכיר בו שהוא עקש וכי יעשה כן שאין לו להטבילו בע"כ לכתחילה:

ה"מ היכא דלא פסק' למילתיה פרש"י ז"ל שעומד עמו סתם אבל אם פסק עמו שאם לא ימול עד י"ב חדש שימכרנו מותר להשהותו עד י"ב חדש דהוי גבי' כשכיר דעלמא ור"ח ז"ל פירש ה"מ שאמר ר' יהושע כל דלא פסק העבד למלתיה לומ' שלא יתגייר אלא שדוחה אותו בדברים אבל אם פסק דבריו לימא לא אמול פסק' ושוב מקיימין וזה הפי' מחוור בטעם אלא דלישנא דאמר אינו הולך בשיטת התלמוד דעלמא כדאמרינן בסמוך ה"מ היכא דלא אתני דפי' ה"נ אדר"ע:

מפני מה גרים בזמן הזה מעונין דיסורי' באין עליהם פי' דאלו ישראל בעון אבותם:

מאי קראה פרש"י ז"ל דקאי על מילתא דאחרים ודריש אשר באת שמיהרת ולא איחרת ומ"ה פי' דלסיועי לר' יוסי אתא אשר באת היום לעולם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואחרים בתר טעמא דר' יוסי גרירי:

א) נראה לומר דירח דקרא ר"ל מלא משום שאין חדשה של לבנה פחותה מכ"ט י"ב תשצ"ג וכיון שנכנס ביום שלשים מקצת היום ככולו והוי משלשים. אבל חדש דלשון חכמים הוי שפיר מכ"ט יום:

זה גר תושב ולא הספיק למולו בין השמשות. פי' ומן שבת ראשון קאמר דאילו מן שבת שני פשיטא דכיון שהיה לו שהות למולו ולא מל לא ישבות. אכן משמע דהשתא ישבות ואם ירצה לחייב עצמו משביתת שבת הרשות בידו. ותימה דאמרינן עובד כוכבים ששבת חייב וי"ל דזה כיון דדעתו להתגייר מצי לשבות. וא"נ דאף כי אינו מצווה על שבת מ"מ אנחנו מצווים שלא לחלל שבת על ידינו לצוות לו ישראל לעשות מלאכתו:

ה"מ היכא דלא פסקא למלתיה. פ"ה דוקא כי לא אמר מתחלה שימול עצמו אין מקיימין אבל היכא דפסקא למלתיה שאמר מתחלה שהוא רוצה למול ואח"כ חזר בו מגלגלין עמו אולי יתרצה למול כמקודם. י"מ היכא דלא פסקא למלתיה שלא פי' שום דבר אז מקיימים אבל פסקא פירוש פסק הקונה עמו שאם רוצה למול יגלגל עמו ואם לא ימול ימכרנו לעובד כוכבים פסקא ומגלגל עמו דהוי גביה כשכיר בעלמא. וקשה דלקמן משמע דהיכא דאמר שאינו רוצה למול מקיימין א) הכא נמי היינו רב פפא אבל היכא דאתני אתני וכ"מ ה"מ היכא דלא פסקא שלא אמר איני רוצה למול אז אין מקיימין ומלין אותו מיד דשהויי מצוה לא משהינן אבל היכא דפסקא שאינו רוצה למול ב) א"נ אינו עם הישראל רק כשכיר יום מקיימין ומגלגלין עמו אולי יתרצה למול וקשה לי דלמה שינה לשונו. ונראה כפ"ה אך לא אסיק אדעתיה דהיכא דאתני אתני עד דשמעיה לההיא דשלח רבין:

גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ואינו נענש על אשר עשה בגיותו ובדיני שמים איירי נמי הכא. אבל בדיני אדם אמרינן בן נח שברך את השם בגיותו ונתגייר היה נהרג. וכמו כן אינו אסור בקרובות מטעם הזה דכקטן שנולד דמי רק היכא דשייך שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה:

שאין עושין מאהבה אלא מיראה. משמע היכא דמיראה אינו טוב ובמגילה (כ"ה) משמע דאף מאהבה אינו טוב דקאמר דלמא אתי למעבד מאהבה ומיראה. וגם (בסמוך) [בסוטה (כ"ב)] נמי משמע דמאהבה נמי אינו טוב (דקאמר חשיב) [דקחשיב ליה] גבי ז' פרושין הם וכולן כגנא. ובסוף כשם משמע דאף מיראה קא חשיב דקאמר תרווייהו צדיקי גמורי נינהו מר מאהבה ומר מיראה משמע מהתם דאף מיראה צדיק הוא. ונראה לפרש דדוקא מאהבת המקום ומיראת המקום הוו צדיקי אבל מיראת העונש ומאהבת השכר לאו צדיקי נינהו והכא ר"ל שאין עושין מאהבת המקום אלא מיראת העונש והמבין יבין:

ת"ר מקיימין עבדים שאינן מולין דברי ר"י ר"ע אומר אין מקיימים א"ל ר"י והרי הוא אומר וינפש בן אמתך והגר. אר"ע בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו הכתוב מדבר וקי"ל הל' כר"ע מחברו, דכ"ע מיהו וינפש ובן אמתך והגר בעבד ערל הכתוב מדבר מאי משמע דתנא וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר, אתה אומר ב"ע או אינו אלא בעבד מל כשהוא אומר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך הרי עבד מל אמור, מה אני מקיים וינפש בן אמתך בעבד ערל, והגר זה גר תושב אתה אומר זה גר תושב או אינו אלא גר צדק כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי ג"צ אמור הא מה אני מקיים והגר זה ג"ת. פי' שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבילות והזהירו הכתוב על חילול השבת דמחלל שבת כאלו עובד ע"ז. אריב"ל הלוקח עבד מן הנכרי ולא רצה למול מגלגלין עמו עד יב"ח לא מל חוזר ומוכרו לנכרי שלח ר' אבין משמי' דר' אילעאי וכל רבותיו א"ל משמי' איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו ע"מ שלא למולו יתיב ב"א ור"ח ור"י נפתח ויתבי וקאמרי עיר א' היתה בא"י שלא רצו עדי' למול גלגלו עמהן עד יב"ח וחזרו ומכרוהו לנכרים, כמאן כי האי תנא דתניא הלוקח עבד מן הנכרי ולא רצה למול מגלגלים עמו עד יב"ח לא מל חוזר ומוכרו לנכרים:

תניא וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך בעבד המל. והגר זה גר תושב. וגרך אשר בשערך זה גר צדק. ודוקא במלאכת ישראל הוא דאסור עבד ערל אבל לעצמו מותר. והכי איתא בכריתות פרק מחוסרי כפרה. דגריס התם גר תושב עושה מלאכה לעצמו כישראל בחולו של מועד ר"ע אומר כישראל בי"ט ר"י אומר גר תושב עושה מלאכה לעצמו כישראל בחולו של מועד. עבד ואמה התושבים עושין מלאכה לעצמן בשבת כישראל בחול ר"ש אומר א' גר תושב וא' עבד ואמה התושבים עושין מלאכה לעצמן בשבת כישראל בחש"מ. אמר רב אידי בר גרשום אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"ש:

הא דאר"ש הא כופה ומטבילה לשם עבדות כתב הראב"ד דרבנן פליגי עליה ואמרי אף לשום עבדות צריך לקבל ואינו כופהו והלכתא כרבנן דר"ש ור"ע קיימי כותיה לקמן גבי מקיימין עבדים שאינן מהולים ויש אומרים דלא פליגי רבנן עליה דר"ש אלא בשחרור אבל לשום עבדות כופהו כדי שלא יטבול לשום בן חורין. ור"ש ור"ע פליגי אם אינו רוצה לכופן אם רשאי לקיימן או לא:

מאי קרא כו' אשר באת לחסות וגו'. עיין פרש"י ותוספת ונראה דמלשון הכפול ישלם ה' פעלך ותהיא משכרתך שלימה מעם ה' גו' דריש לה דה"ק ישלם ה' פעלך שנתגיירת ועוד תהא משכרתך שלימה על אשר באת ומיהרת לחסות גו' וק"ל:

תוס' ד"ה אשר באת וכו' עד תמצא יותר ממאתים שנה רצה לומר א"כ ע"כ לא נתגיירה בימי נערותיה אלא לעת זקנותה וא"כ מה זה שאמר אשר מיהרת לבא לחסות וכו':

גמ' א"ל א"ה כי קאמר ליה ר"ע כו' מנהרדעי וא"ל אי הכי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה בין השמשות כו' עבדך דלקמן כו' כצ"ל:

גמרא ירח ימים ירח שלשים יום רשבא"א כו' ואח"כ שלשים. נ"ל דפליגי בשמוש אחר אם הוא סמוך או מופלג כדפליגי ביה בב"ר פמ"ד הביאו התוס' בגיטין (ס) ועמש"כ בערכין (כד ב) וע"ע במש"כ בריש מגילה:

שם תניא ר"ח בנו של ר"ג כו'. מכאן סתירה למש"כ הרד"ל במדרש תבוא אות כ"ז. ועי' סוף מכילתין כך קורין אותי בעירי יוחנן בר' יהונתן אריה ע"ש:

תד"ה ירח. משמע כו'. נ"ל דעיקר דיוקם הוא מדברי רשב"א וכ"מ בדבריהם בכתובות ובסנהדרין דמת"ק אין ראיה דא"ל משום דכתיב גביה ימים משמע ירח מלא בימים ועמש"כ בתענית (כט) בס"ד:

תד"ה היכא. ומגלגל עמו יב"ח אולי יתרצה. עי' ע"ז (נז ב) תד"ה לאפוקי ובר"ן שם:

מִפְּנֵי מַה גֵּרִים בַּזְּמַן הַזֶּה מְעֻנִּים וְיִסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶם? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִיְּמוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁקִּבְּלוּ בְּנֵי נֹחַ. ונראה לי בס"ד בשלמא בזמן שיד ישראל תקיפה לכך הגרים מעונים ויסורין באין עליהם כדי לנסותם אם באו בשביל פניה או בשביל אהבת הדת אך עתה בזמן הזה דישראל דווים וסחופים בגלות למה אצטריך נסיון זה? פשיטא בשביל אהבת דת ישראל באים!
ואומרו 'מִפְּנֵי מַה' לפי כלל הידוע איכא תרי טעמי ופירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דאיכא חד טעמא דנקיט תלמודא ועוד טעם אחר פשוט כדי לבחון אותם ולבדקם אם יבעטו או לאו עד כאן דבריו נר"ו.

גמ' גר שנתגייר כקטן. עיין סנהדרין דף עא ע"ב תד"ה בן:

מפני ששהו עצמן להכנס תחת כנפי השכינה אמר ר' אבהו ואי תימא ר' חנינא מאי קראה ישלם וכו' אשר באת לחסות וכו'. פירש רש"י ז"ל אשר באת אשר מיהרת. ואפשר לומר דרך דרש כי הנה קדמונים אחזו צע"ר דאמאי אצטריך בעז לומר ישלם ה' פעלך ודאי אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה. וגם לדרשת ר' אבהו אשר מיהרת לא צריכא למימר ואפשר כמ"ש בסמוך דרות היתה נשמת ישראל. והשתא אפשר דהיינו טעמא אשר מיהרה להתגייר כי נשמת ישראל אשר בקרבה דין גרמ"א למהר לבא להתגייר ואינה דומה לשאר גרים ואם כן לא יהיה לה שכר על המהירות כי נשמת ישראל שבקרבה זו היא סיבה ולכן התפלל בעז ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה ממש מעם ה' אלהי ישראל דנשמת ישראל בקרבך ועם כל זה ישלם אשר באת לחסות אשר מיהרת. והראיה שאת יש לך נשמת ישראל שאת(ה) רותתת מהעבירה כמ"ש רז"ל דנקראת רות שהיתה רותתת וכן ס"ת אשר באת לחסות תחת כנפיו רותתת. והיינו שאת נשמת ישראל:

מתקיף לה רבינא אימא ירח שלשים ימים שלשים ואחר כן כי הני ק"ק דאמאי האריך הול"ל אימא ואחר כן כי הני ותו לא. ושמעתי משם הרב המופלג כמהר"ר משה ליפשיץ ר"מ בקק"י מודונא שפירש דהיה מקום לומר לאתקפתיה דרבינא דאם איתא הול"ל ירחים ואחר כן ופירושו כי הני להכי אמר ירח ימים לגלות דואחר כן קאי לימים לחוד. אבל זה אינו דאי אמר ירחים הו"א מלא וחסר לז"א ירח ימים דהיינו ששים. וא"כ שפיר מתקיף רבינא אימא ואחר כן כי הני. וזה רמז באומרו אימא ירח שלשים ימים שלשים ואחר כן כי הני כלומר דמאחר דבעינן ס' לז"א ירח ימים ולא ירחים וא"כ קשה אימא ואחר כן כי הני ודוק:

מפני מה גרים מעונים בזה"ז וכו' רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכו' ששהו עצמם וכו' אני בעניי כתבתי בהאי פלוגתא דרך דרש. ואף גם זאת הבאתי תשובת הרב בית יעקב סי' ג' שנסתפק אם גר כשר להעיד כל זמן שלא עשה תשובה על עבירות ז' מצות שעבר בגיותו וכו'. וגם הבאתי מה שהשיב הרב גדול דורנו בספר דברי אמת בדרשותיו דף ג' על מהר"ש יפה והרב פרשת דרכים ועלימו תטוף מילתי לך נא ראה בספרי הקטן דברים אחדים דף קל"ה ע"ש ובהגהותי פ"י דמלכים בס"ד:

גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. הא דנקט גר שנתגייר אפשר דרמז משז"ל כי נשמות הגרים היו במעמד הר סיני ואח"ך בזמן ביאתו לעולם בזמנו נולך בגיות ואח"ך נתגייר וזה רמז גר שכבר ממעמך ה"ס היה גר ועתה נתגייר בזמנו. וזה טעם מ"ד בסמוך דמעונים מפני ששהו לבא דכיון דכבר נפשו עמדה ונשא"ת במעמד ה"ס ודאי כמה זמני נתעורר להתגייר ואשתהויי אשתהי. והענין כי נשמות ישראל הם באוצר הטוב דקדושה וע' אומות נפשם באוצר אחר כמ"ש כמה פעמים וידוע שכל אומה יש בה ניצוצי הקדושה ואם לאו א"א להתקיים כדכתיב ואתה מחיה את כלם. וניצוצי הקדושה שהם קרובים להתקן הם הגרים ואלו הנפשות עמדו במעמד הר סיני שהם עתידות להתגייר ובאו בגיות כי הם מסט"א והאומות ואח"ך אותו הניצוץ קדוש מתעורר להתגייר ואם יזכה לכך באה לו נפש מצד השכינה וזהו גר צד"ק וז"ש בסמוך ששהו לבא להכנס תחת כנפי השכינה כי זהו בחינתם כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל. וז"ש רז"ל יראי ה' אלו הגרים כי הם מצד השכינה הנק' יראת ה' וכמ"ש במקומו בס"ד:
הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' שבאה לו נפש מהקדושה מהשכינה ונדחית מה שהי"ל עד עתה מסט"א וז"ש כקטן שנולד דמי כי פנים חדשות באו לכאן נפש קדושה מצד השכינה כי ניצוץ הק' שהיה במעמד ה"ס ביום הולדו נתלבשה בנפש מסט"א וכשמתגייר נדחית נפש הסט"א ובאה נפש יראת ה' וכל העונות שעשה נדחו עם נפש סט"א. על דרך שכתב רבינו האר"י זצ"ל שהמתכעס מחליפין נפשו בנפש סט"א וכל התורה והמצות שקיים הלכו להם עם נפש הקדושה שהלכה בכעסו וכו' עש"ב וכן לענין הטובה העונות שעשה כשדחו נפש הסט"א שהיה בו הלכו עמה ונשאר נקי ובאה לו נפש מהשכינה והרי הוא כקטן שנולד דמי ממש ודוק הטב כי קצרתי ברמזים ובהקדמות הנז' שצריכות ביאור רחב. ואחר זמן ראיתי מ"ש הרב האר"י זצ"ל בפי' קשים גרים לישראל כספחת ע"ש ודוק הטב בכל האמור. וא"ש ההי"ב:

(מח רע"ב) ירח שלשים יום רשב"א אומר תשעים יום.—נראה שאף רשב"א מודה, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ודבר תורה אינה צריכה אלא שלשים יום, ובהא פליגי: ת"ק סבר שזה שתקנו חכמים ג' חדשים להבחנה אין לו סמך מן התורה, ורשב"א סבר שחכמים סמכו תקנתם למקרא זה. וכן משמע בתוספתא פ"ו ה"ח וספרי תצא פיס' קיג.

וכיוצא בזה מצינו בכתובות (יו"ד ע"א), שנחלקו רשב"ג וחכמים אם כתובת אשה מן התורה או מדברי סופרים. וכתב הריטב"א בסוף כתובות בשם הרמב"ן (וכ"ה בסוטה כז א תוס' ד"ה איש), דהכל מודים דכתובת אשה אינה אלא תקנת חכמים אלא דמ"ד שהיא מן התורה נתכוין לומר, שחכמים מצאו לה סמך מן התורה ועשאוה כמו של תורה.

ועוד כעין זה בחולין (קו א) מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה. וכתבו בתוספות שם, שמ"מ אין נטילת ידים אלא מדרבנן.

ועוד בירושלמי מעשרות רפ"א: המעשרות לירקות מדבריהן, וזה מראה לכאורה, שמעשר קטניות וזרעים ופרי העץ, שלמעלה בירושלמי שם דרשו אותם מן הכתוב, שהם מן התורה ממש; אבל כבר הוכיח הר"ש שם, שאף הם אין מעשרותיהם מן התורה. וענין "המעשרות לירקות מדבריהן" אינו אלא שאין להם אפי' סמך מן התורה*ועי' בשו"ת רשב"ץ ח"ב סי' קפ"ב שכתב, דגם עיקר תקנה נקרא אצלם "דאורייתא" כמו בתענ' (כח ב): "הלל דר"ח לאו דאורייתא", ומשמע דשאר ימים ואפי' דחנוכה דאורייתא ואינן דאורייתא וכו' אלא דאורייתא לאו דוקא, אלא דעיקר תקנה קרי דאורייתא אפי' דרבנן. ועי' עוד ב"ב קמז א תוס' ד"ה מניין..

כי הני. ששים ואחר כן תבא אליה אחר שיעור אחר כזה תבא אליה: הרי הוא אומר וינפש בן אמתך. והאי בעבד ערל כתיב כדמפרש לקמן: בין השמשות של ע''ש ולא הספיק למולו. ומזהירו הכתוב לרבו על עבדו לנוח ביום המחרת ולא על שבת הבאה שהרי צריך למולו בשבת זו וכיון דמל מקרא אחר נפקא מלמען ינוח עבדך דלקמן מוקי לה בעבד שמל: גר תושב. שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים: האמר אין מקיימין. אפילו יום אחד: ה''מ. דאין מקיים: היכא דלא פסקא למילתיה. דלא קיבל מעולם להתגייר ולא פסק מגיותו: אבל היכא דפסקא למילתיה. בשעת לקיחתו ונתפייס להתגייר ואחר כך חזר בו מגלגלין שמא יחזור ויתרצה לשון מורי לישנא אחרינא ה''מ דאין מקיימין היכא דלא פסק למילתיה שמקיימין סתם אבל היכא דפסק דאמר לו הריני מגלגל עמך י''ב חדש ואם לא תמול אמכור אותך מותר דהוי גביה כשכיר בעלמא: לשמעתא. האי תרוצא דרב פפא דהיכא דפסק למילתיה משהינן: לישני ליה הא. כגון דפסק למילתיה דיכול לקיימו כל י''ב חדש: חד מתרי טעמי. שני ליה: וכל רבותי אמרו לי משמיה. דרבי אלעאי: הפסד טהרות. שמטמא את התרומות דעובד כוכבים גזרו עליו שיהא טמא כזב לכל דבריו: לספר. מרק''א בלע''ז כרך המבדיל בין ארץ ישראל לארץ העמים: שלא קיימו ז' מצות. בעודן עובדי כוכבים ועד השתא לא איפרעו מינייהו דפורענות גנוזה להם לעתיד לבא אבל כשמתגיירין נפרעין מהם כדי למרק חובתן: כקטן שנולד. ואינו נענש על שעבר: מיראה. מיראת גיהנם והפורענות האמורה עליהם: אשר באת. שמיהרת ולא איחרת:
רבי אליעזר אומר אביה כו'. למיסבר קראי פליגי אי נמי נפקא מינה אם מתו אביה ואמה או נתגיירו וריב''ן פירש דלר''ע צריכה שתכפור בעבודת כוכבים קודם שתבעל לו ולפירושו לא אתי כר''ע הא דקתני לעיל בד''א שלא קיבלה עליה: ירח שלשים יום. וכן בפ''ק דנזיר (דף ה. ושם) ואימא שלשים יום כדכתיב עד חדש ימים משמע דסתם חדש שלשים והא דאמרי' בר''ה (דף יט:) ובסנהדרין (דף יא. ושם) כמה עיבור שנה שלשים יום רשב''ג אומר חודש היכא דמוכח שאני: אין מקיימין. פירש ריב''ן שלא ינסך יינו וקשיא לר''י דא''כ כי אתני בהדיה נמי ועוד דמתשובתו של ר' ישמעאל משמע דמדאורייתא פליגי ונראה לר''י דטעמא דר' עקיבא לפי שצוה הקב''ה לאברהם למול עבדיו לכך אסור לקיים שאינם מולין: זה גר תושב. פירש בקונטרס שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ומחלל שבת כעובד עבודת כוכבים וקשה דאם כן נפישי להו משבע מצות ובמסכת ע''ז (דף סד:) משמע דבשבע מצות שקבלו בני נח איקרי גר תושב ועוד דבפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) אמרי' דעובד כוכבים ששבת חייב מיתה אפילו בחול כל שכן בשבת ובפרק ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט. ושם) קאמר ר''ע דגר תושב אין מוזהר על השבת ונראה דהכא בעושה מלאכה לצורך ישראל דומיא דוינפש בן אמתך: היכא דלא פסקא וכו'. פר''ת דהני מילי אדר' יהושע קאי ולא פסקא למילתיה היינו שכל שעה דוחה אותו מיום ליום שימול אבל היכא דפסקא למילתיה שלא ימול כלל התם אין מקיימין ולא משמע כן דה''מ אדר''ע קאי ונראה לר''י כפירושו אבל אדר''ע קאי דהיכא דנתרצה למול ודוחהו התם אין מקיימין הואיל ומצוה למול דשהויי מצוה לא משהינן אבל היכא דפסק שלא ימול אינו מחויב למולו בעל כרחו ומגלגל י''ב חדש עמו אולי יתרצה וכן פי' בשערי דרב האי בשער רביעי: שאין עושין מאהבה אלא מיראה. בפרק נוטל (בסוטה דף כב: ושם) משמע ששניהם רעים ובפרק כשם (שם דף לא. ושם) משמע דשניהם לשבח ואומר ר''י דמאהבת המקום ומיראת המקום הוו תרוייהו לשבח מאהבת אדם ומיראת אדם תרוייהו לגריעותא או כמו שפירש שם בקונט' מאהבת שכר וכגון שאם לא יהיה לו שכר תוהא על הראשונות ואין עושה אלא על מנת לקבל פרס ומיראה היינו מיראת עונש אבל הכא קשה דנקט מאהבה לשבח ומיראה לגריעותא והוי מצי למימר איפכא או תרוייהו לגריעותא או תרווייהו לשבח: אשר באת לחסות. פירוש שמיהרת ותימה דבפ' מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני (נזיר דף כג: ושם) אומר רות בת בנו של עגלון בנו של בלק מלך מואב היתה וכשתחשוב שנותיו של אהוד שהרג עגלון עד סוף ימים של אבצן דהיינו בועז תמצא יותר ממאתים שנה ולעת זקנתו נשאה דכתיב לבלתי לכת אחרי הבחורים וי''ל דבת בנו של עגלון לאו דוקא אלא כלומר דמזרעו היתה כמו בן בנו של נמרוד הרשע (חגיגה דף יג.) ובקרא קרי לה נערה:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד