יבמות מב ע"א

לאחר שלשה חודשים — אין צריכה להמתין שלשה חדשים מזמן החליצה ורשאית להינשא מיד.

הוי [הרי] ראיה שהשלשה חדשים שאמרו, נמנים משעת מיתת הבעל, ולא משעת חליצת היבם.

ושואלים: מאי שנא [במה שונה הדבר] מגט, שרב אמר בעניינו: מונים שלושה חדשים משעת נתינה של הגט, ושמואל אמר: משעת כתיבה, שמשעה שכותב גט לאשתו אסור לו להתייחד עימה, שאם לא כן ייפסל הגט, ולכן אפשר למנות כבר מזמן הכתיבה. נמצא שבגט סבור רב כי מונים מזמן התרת האשה בפועל שהוא זמן נתינת הגט, ואילו בחליצה אין הולכים אחר זמן החליצה!

אמר רבא: קל וחומר הוא ביבמה שחליצתה מתירתה: שכן אם איסור כרת התרת, שהרי מותר ליבם לבוא על יבמתו שלושה חדשים לאחר מות בעלה, למרות שייתכן שיבמה זו היא בהריון, ואז עובר היבם משום אשת אח, שאסורה מן התורה באיסור כרת, ובכל זאת אין חוששים לכך לאחר שלושה חדשים ומתירים לייבמה — איסור לאו שמא היה פסול בחליצה ונישאה היבמה לאדם אחר בלא חליצה, שיש בכך רק איסור לאו — לא כל שכן שיהא מותר. ולכן, כיון שאחרי שלושה חדשים מותר לייבמה, כל שכן שמותר גם לאדם מן השוק לשאתה לאשה אם נחלצה.

א שנינו במשנה: וכן כל שאר הנשים צריכות להמתין שלושה חדשים מזמן התרת קשר הנישואין עד לנישואין אחרים. ושואלים: בשלמא [נניח] יבמה, הרי זה כדאמרן [כמו שאמרנו], כדי שיתברר אם מעוברת היא, כדי שלא יפגע באיסור אשת אח שיש לה בנים, אלא שאר כל הנשים אמאי [מדוע] צריכות להמתין? שהרי גם אם היתה בהריון מן הבעל הראשון, נישואיה השניים אין בהם פסול, והילד הוא ילד כשר בכל מקרה, גם אם יש ספק מי מן הבעלים הוא אביו!

אמר רב נחמן אמר שמואל: משום שאמר קרא [הכתוב] באברהם: "להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך" (בראשית יז, ז), ללמד שהשכינה שורה רק על אלה שייחוסם ברור וודאי, ולכן ממתינה האשה שלושה חודשים כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני. שאם אמנם היתה מעוברת מן הראשון, הרי הוולד שיוולד זמן קצר לאחר הנישואין ברור יהיה לכול שהוא בנו של הראשון.

מתיב [מקשה] רבא: אם זהו הטעם, אם כן, מה ששנינו: לפיכך, בגלל גדר זה שגדרו חכמים, גר וגיורת שהיו נשואים זה לזה והתגיירו שניהם — צריכין לפרוש זה מזה ולהמתין שלשה חדשים ורק אז מותר להם לשוב ולחיות כאחד, ולכאורה הכא [כאן] מאי [מה] ענין של להבחין איכא [יש]?

ומשיבים: הכא נמי איכא [כאן גם כן יש] להבחין בין זרע שנזרע בקדושה, כלומר, שגם הורתו של הילד היתה בקדושת ישראל, לזרע שלא נזרע בקדושה. שאם הגיורת היתה מעוברת בהיותה גויה, אף שהילד הוא ילד כשר בישראל, מכל מקום יש בו פגם מסויים, שכן הורתו לא היתה בקדושה, ויש גם הבדל בדינם.

רבא אמר טעם אחר להבחנה זו: משום גזירה, שאם לא יהא ברור מי אבי הילד ויתכן שייחסו אותו בטעות לאב אחר ושמא בעתיד ישא את אחותו מאביו האמיתי, או שיש לחשוש שמא תלד אמו בן לשני (שעל פי האמת אינו אחיו אלא מאמו) וימות אותו בן בלא בנים ובטעות יבוא זה וייבם את אשת אחיו מאמו שהיא עליו בכרת.

וכן יש לחשוש שמא ימות השני בלא בנים, ומתוך שהוא חושב שהוא בנו של השני וממילא היא פטורה מייבום וחליצה יוציא בטעות את אמו ויתירה להינשא לשוק. וכן אם נולד לאמו מבעלה הראשון בן אחר ומת אותו בן בלי בנים ואין להם אח נוסף, ומתוך שהוא חושב שהוא בנו של השני, ממילא יבוא ויפטור בטעות את יבמתו להינשא לשוק, אף על פי שעל פי האמת היא זקוקה לו.

מתיב [מקשה] על כך רב חנניה: בכולן, בכל היבמות שאסרו חכמים שתינשאנה, אני קורא בהן, כלומר, הטעם הוא משום תקנת ערוה, שלא יגיע לידי גילוי עריות, וכאן באיסור זה שלא לייבם או לשאת אשה מיד לאחר מות בעלה הראשון, הטעם הוא משום תקנת ולד, כדי שידעו מי אביו. ואם איתא [יש] מקום לדבריו של רבא, אם כן כולהו [כולם] ואף תקנה זו בכלל, הן משום תקנת ערוה!

ומשיבים: אכן, זו הכוונה, האי [תקנה זו] היא משום תקנת ולד, שלא לפגע בהו [יפגע בהם] ערוה, שאכן גם בתקנה זו הטעם הוא בסופו של דבר משום ערוה, אלא שכאן הדאגה היא בראש ובראשונה לתקנת הוולד.

בלגופה של גזירת חכמים, להמתנה של שלושה חודשים, שואלים: בשלמא [נניח] שתמתין שני חדשים ותנשא — לא התרנוה, דהיינו ספיקא [שהרי זה הספק]: אי [אם הוולד] בר [בן] תשעה חודשים והוא נולד לקמא [לבעל הראשון], אי בר [או שהוולד בן] שבעה חודשים לבתרא [לבעל האחרון, השני].

אלא מדוע לא תמתין חדש אחד בלבד ותנשא, ואי [ואם] לשבעה חודשים אחרי נישואיה השניים ילדה — האי [זה, הוולד] ברור שבר [בן] שבעה חודשים לבתרא [לאחרון, לשני] הוא, שאין אשה יולדת ולד חי לשמונה חודשים. ואי לתמניא [ואם לשמונה] חודשים ילדה — האי [זה, הוולד] ברור שבר [בן] תשעה חודשים לקמא [לראשון] הוא!

ומשיבים: אי נמי לתמניא [אם גם לשמונה] חודשים ילדה, איכא למימר דבתרא [יש מקום לומר ששל האחרון, השני] הוא. כיצד? שמא עובר זה נולד לשבעה חודשים, אלא דלמא אשתהויי אשתהא [שמא שהתה] חדש אחד, שלא נתעברה מיד עם נשואיה, ואיעבר [ונתעברה] חודש לאחר מכן.

ושואלים עוד: ותמתין שני חדשים ומחצה ותנשא, ואז לא יהיה ספק: דאי [שאם] לשבעה חודשים ילדה, האי בר [זה, הוולד בן] שבעה לבתרא [לאחרון, לשני] הוא, ואי לשיתא ופלגא [ואם לשישה וחצי] חודשים ילדה, ודאי האי בר [זה בן] תשעה חודשים לקמא [לראשון] הוא. דאי בר בתרא [שאם בן האחרון, השני] הוא — הלא עובר בר שיתא ופלגא לא חיי [בן שישה וחצי חודשים איננו חי]!

ודוחים: אי נמי לשיתא ופלגא [אם גם כן לשישה וחצי] חודשים ילדה, איכא למימר דבתרא [יש עדיין מקום לומר ששל האחרון, השני] הוא, שאמר מר זוטרא: אפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי היולדת לתשעה חודשים אינה יולדת למקוטעין, אלא משלימה תשעה חודשים שלמים, מכל מקום, אם ילדה לשבעה — יולדת אפילו למקוטעין.

שנאמר: "ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן" (שמואל א' א, כ), וחשבון הזמן הוא: מיעוט "תקופות" שהוא לשון רבים — שתים, וכל תקופת שנה היא שלושה חודשים, הרי שישה חודשים, מיעוט "ימים" — שנים, כלומר, שילדתו לשישה חודשים ושני ימים, הרי שאשה היולדת לשבעה חודשים יכולה ללדת אפילו בפחות משבעה חודשים שלמים.

ושואלים עוד: ותמתין משהו, זמן קצר, פחות מחודש, ותנשא. וכי מלו [וכאשר ימלאו] שלשה חדשים מיום שניתק הקשר מבעלה הראשון — לבדקה [שיבדקו אותה] אם הרה היא, כדרך הבדיקות שבודקים כרגיל בין הנשים שהרי פחות משלושה חדשים אין העובר ניכר, ואם לפי הבדיקות הריהי הרה שלושה חודשים — ודאי שלראשון היא הרה!

אמר רב ספרא: כלל הוא שאין בודקין את הנשואות בזה, כדי שלא יתגנו על בעליהן שמישהו אחר בודק אותן. ושואלים: ונבדקה [ונבדוק אותה] בהלוכה שאפשר להבחין בין אשה בהריון לאחר שלושה חודשים לשאינה בהריון, לפי דרך הילוכה.

אמר רמי בר חמא: אשה לפעמים מחפה (מסתירה) עצמה ומשנה את דרך הילוכה בכוונה, כדי שלא ידעו שהיא מעוברת. ויש לה טעם בדבר, כדי שיירש בנה בנכסי בעלה השני שיחשבו שבנו הוא. ולכן אי אפשר לסמוך על בדיקה זו.

ושואלים: היכא דקים לן [היכן שמוחזק, שברור, לנו] שמעוברת היא, מדוע לא תנשא מיד? שאז אין חשש כלל, שכן כל החששות הללו של הבחנה אינם קיימים! אלמה תניא [מדוע שנינו בברייתא]: לא ישא אדם אלמנה או גרושה שהיא מעוברת חברו (לבעלה הקודם), או מינקת חברו, שיש לה ילד מבעלה הקודם שהוא עדיין בתקופת ההנקה שלו. ואם נשא למרות זאת — יוציא, יגרש אותה, ולא יחזיר עולמית!

ומסבירים שם שהטעם הוא גזרה שמא תעשה עוברה סנדל, כלומר, אם תינשא לאחר בתוך זמן הריונה, שמא תחזור ותתעבר שנית, ועל ידי זה יימעך עוברה הראשון, ושואלים: אי הכי דידיה נמי [אם כך הילד שלו גם כן] שאם אנו חוששים שמא תחזור ותתעבר, הרי יש לאסור לכל אדם לבוא על אשתו כשהיא בהריון, מחשש זה!

ומשיבים: אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שאשה מעוברת רשאית להשתמש במוך כדי שלא תתעבר — אם כן תשתמש במוך, ואי למאן דאמר [ואם לדעת מי שאומר] כי מן השמים ירחמו ולכן אין אוסרים שיבא אדם על אשתו ההרה — אם כן יבוא עליה ומן השמים ירחמו.

ושבים ומקשים: הכא נמי [כאן גם כן] במעוברת חבירו — אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שרשאית להשתמש במוך — תשתמש גם כאן במוך, אי למאן דאמר [אם לדעת מי שאומר] שמן השמים ירחמו — גם כאן יבוא עליה השני ומן השמים ירחמו!

אלא, לא זה הטעם, כי אם משום דחסה [הדוחק] של שעת תשמיש, שיכול להזיק לעובר. ושואלים: אי הכי דידיה נמי [אם כך בשלו גם כן] נגזור שלא יבוא עליה משום אותו חשש! ומשיבים: דידיה חייס עילויה [על העובר שלו הוא חס] וישתדל שלא לדחוק אותה הרבה. ואומרים: הכא נמי חייס עילויה [כאן, במעוברת חבירו, גם כן חס עליו], שבוודאי אין אדם הורג את הנפש בכוונה, ואם הוא יודע שהאשה מעוברת והלחץ יזיק לעובר ישתדל לא ללחוץ אותה.

אלא יש לחזור מטעם זה, ולומר שהטעם הוא: כי סתם מעוברת למניקה קיימא [להניק את הילד שעתיד להוולד היא עומדת], ואם כן יש לחשוש

If they performed the ḥalitza after three months, she does not need to wait three months and may marry immediately.

The Gemara infers from the latter clause of the baraita: It must be that the three months that are stated throughout the baraita are counted from the time of the husband’s death and not from the time of the ḥalitza of the yavam.

The Gemara asks: In what way is this case different from the case of a bill of divorce, where Rav said that the three months are counted from the time of the giving of the bill of divorce, and Shmuel said that the count is from the time of the writing of the bill. If a couple is secluded together after the bill of divorce is written, the bill of divorce is invalid. Therefore, there is no concern that they were secluded from that time. This is why Shmuel holds that the three months are counted from the writing. Rav apparently assumes that even so, the count always begins from the formal end of the marriage and not from the point from which there was no possibility of her becoming pregnant. Why, then, does the baraita not rule also in the case when a woman happens for levirate marriage, that the count should begin from the point of ḥalitza, since the marriage is only fully severed at that point?

Rava said: With regard to a yevama, all agree that the count begins from the time of her husband’s death. This can be derived through an a fortiori inference, as follows: If a prohibition that entails karet, i.e., the prohibition against engaging in relations with one’s brother’s wife in the event she is pregnant and not subject to levirate marriage, you have permitted after three months from the husband’s death, then in the case of a standard negative prohibition, such as the prohibition against engaging in relations with a woman within three months of the death of her previous husband, is it not all the more so clear that she should be permitted to remarry after three months from her husband’s death? Therefore, even Rav agrees that in this case, the count begins from the husband’s death.

§ The mishna states: And similarly, all other women may not be betrothed or marry until they have waited three months. The Gemara asks: Granted, a yevama has to wait, in accordance with the reason that we said, that if she is pregnant with viable offspring, consummating the levirate marriage would violate the prohibition against engaging in relations with one’s brother’s wife. But with regard to all other women, why shouldn’t they remarry immediately even if they are pregnant?

Rav Naḥman said that Shmuel said: It is due to the fact that the verse states with regard to Abraham: “To be a God to you and your seed after you” (Genesis 17:7), which indicates that the Divine Presence rests with someone only when his seed can be identified as being descended from him, i.e., there are no uncertainties with regard to their lineage. Therefore, to prevent any uncertainties concerning the lineage of her child, the woman must wait so that it will be possible to distinguish between the seed of the first husband and the seed of the second husband. After three months, if she has conceived from her previous husband, the pregnancy will already be noticeable.

Rava raised an objection from a baraita: Therefore, on account of the requirement to wait three months, a male convert and a female convert who were originally married to each other and converted need to wait three months before they may remarry following their conversion. Rava asks: Here, in this case, what reason is there to distinguish? Even if they do not wait and she is found to be pregnant, it is clear who the child’s parents are.

The Gemara explains: Here, too, there is a need to distinguish between seed that was sown in sanctity, i.e., a child conceived by a Jewish parents, and seed that was not sown in sanctity, i.e., a child conceived by gentile parents.

Rava stated a different reason for the need to wait: It is a rabbinic decree lest a child be born and be incorrectly identified as the son of his mother’s second husband when he is fact the son of her first husband. This could result in him marrying his paternal sister, unaware of the true relationship between them, or consummating a levirate marriage with the wife of his maternal brother under the misconception that his maternal brother was also his paternal brother. This would be prohibited because the prohibition to engage in relations with one’s brother’s wife is waived only in the case where there is a mitzva of levirate marriage, which applies only to paternal brothers.

Or in the event that his mother’s second husband died and he was assumed to be his only offspring, he would cause his mother to go out and be permitted to the general public because, under the misconception that he was the offspring of the deceased, he assumed that there was no mitzva of levirate marriage. Or, in the event that his maternal brother died childless and the brother’s widow became subject to levirate marriage, under the misconception that he was the paternal brother of the deceased he might perform ḥalitza and permit his supposed yevama to marry a man from the general public. To avoid these problems, the Sages decreed that a woman must wait before remarrying.

Rav Ḥananya raised an objection from a baraita: In all of those cases where the Sages prohibit a woman from marrying or consummating a levirate marriage, I identify that the prohibition is due to an ordinance instituted to prevent a violation of forbidden relations, and here, with regard to the prohibition against marrying within three months, it is due to an ordinance for the benefit of the offspring. Rav Ḥananya explains the challenge: And if it is so that Rava’s understanding of the prohibition against marrying within three months is correct, then all of the cases of forbidden marriages are due to an ordinance to prevent violation of forbidden relations. However, the baraita indicates otherwise.

The Gemara defends Rava’s opinion and explains that the baraita can be interpreted in a way that is consistent with his understanding: When the baraita says that this prohibition is due to an ordinance for the benefit of the offspring, it means that due to the prohibition the offspring will not encounter a prohibition of forbidden relations.

§ The Gemara analyzes the prohibition against marrying before three months have passed: Granted, she should not wait for only two months and then marry, as this is still a case that could give rise to an uncertainty whether the child born to her seven months after remarrying is nine months old, i.e., counting from conception, and it is the offspring of the first husband, or whether the child is only seven months old and is the offspring of the latter husband.

However, let her wait only one month and then marry, and then, since it is presumed that a baby born during its eighth month since conception is not viable but a baby born during its seventh or nine month is viable, if after seven months since remarrying she gives birth, then the child is clearly seven months old and is the offspring of the latter husband, and if after eight months since remarrying she gives birth, then this child is clearly nine months old and is the offspring of the first husband. Why, then, is there a need to wait three months?

The Gemara explains: Even if she gave birth after eight months since remarrying one could say that the child is the offspring of the latter husband, as perhaps she waited one month after remarrying and conceived only then. As such, the baby would be only seven months old, and that would explain its viability.

The Gemara asks further: But let her wait for two and a half months and then marry, as, if after seven months since remarrying she gives birth, then this child is clearly seven months old and is the offspring of the latter husband. And if after six and a half months since remarrying she gives birth, then this child is clearly nine months old and is the offspring of the first husband, because if one would suggest it is the offspring of the latter husband, in that case it would be six and a half months old, at which age it cannot survive.

The Gemara objects: Even if after six and a half months since remarrying she gave birth, one could say that the child is the offspring of the latter husband, as Mar Zutra said: Even according to the one who says that a woman who gives birth after nine months does not give birth after an incomplete number of months, i.e., she carries for a full nine months, nevertheless, a woman who gives birth after seven months can give birth after an incomplete number of months, and therefore it is possible that the baby was actually born after six and a half months.

This fact is derived from the verse concerning the birth of Samuel the prophet, as it is stated: “And it came to pass, when the seasons of the days had come, that Hannah conceived, and bore a son” (I Samuel 1:20). How much time is indicated by the phrase “the seasons of the days”? The minimal sense of the word “seasons” is two, and since each season of the year is three months, that indicates six months. The minimal sense of the word “days” is two. Accordingly, one may conclude that Samuel the prophet was born after six months and two days.

The Gemara suggests further: But let her wait any minimal amount of time, less than a month, and then marry, and then when three months after the end of her first marriage are complete, examine her body to see if she is noticeably pregnant. If she is, then perforce the baby is the offspring of her previous husband because a pregnancy is not noticeable until three months.

Rav Safra said: This solution is not possible because one does not examine the bodies of married women so as not to shame them before their husbands. The Gemara suggests: But let her be examined through the way she walks, since after three months a pregnant woman walks differently than a woman who is not pregnant.

Rami bar Ḥama said: A woman who conceived from her previous husband would mask herself by purposefully walking in a manner in which her pregnancy will not be discerned, so that her child will be identified as the son of her new husband in order that her child will ultimately inherit her new husband’s property. Therefore, it is impossible to rely upon a test of this kind. In summary, the Gemara has demonstrated that it would be ineffective to wait any less than three months.

§ The Gemara asks: In cases where we are convinced that she is pregnant, let her marry immediately, as the reason to wait three months does not apply. Why, then, is it taught in a baraita: A man may not marry a woman who is pregnant with the child of another man, nor a woman who is nursing the child of another man; and if he transgressed and married her, he is penalized for violating the prohibition, and he must divorce her and may never take her back?

The Gemara explains: This prohibition is a rabbinic decree lest she become pregnant a second time and her original fetus will be deformed into the shape of a sandal fish. The Gemara asks: If so, even if his wife is pregnant with his own child, the same concern applies.

The Gemara responds: She is permitted to engage in relations, both if one holds in accordance with the one who said that a young girl, for whom it is dangerous to become pregnant, is permitted to engage in relations using a contraceptive resorbent placed at the entrance to her womb, then also a woman pregnant with her husband’s child may engage in relations using a resorbent, and similarly if one holds in accordance with the one who said a young girl is permitted to engage in relations in her usual manner and Heaven will have mercy upon her and prevent any mishap, then in this case as well a pregnant woman should continue to engage in relations and Heaven will have mercy upon her.

The Gemara objects: But here, too, in the case of a woman who is pregnant with the child of another man, these solutions could be employed: Both if one holds in accordance with the one who says that a young girl may engage in relations using a resorbent, in this case as well she may do so using a resorbent, and similarly if one holds in accordance with the one who says that Heaven will have mercy upon her, in this case as well Heaven will have mercy upon her.

The Gemara suggests a different reason for the prohibition against marrying a woman who is pregnant with the child of another man: Rather, it is due to the damage that could be caused to the fetus by the pressure applied to it at the time of intercourse. The Gemara asks: If so, even if his wife his pregnant with his own child, the same concern applies. The Gemara explains: When it is his own child, he has mercy upon it and tries not to apply too much pressure. The Gemara asks: But here, too, when it is the child of another man, he will have mercy upon it, as certainly one is careful not to cause harm to any human life and will be careful not to press down too hard.

The Gemara suggests a different reason: Rather, the reason for the prohibition is that a typical pregnant woman is poised to nurse her child once it is born;