יבמות י ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף י - א

וסימניך לששת האחים:

תחילה היו ארבעה אחים יחד בעולם.

ושנים מאחים נשאו שתי אחיות.

מת האח הראשון, שהיה נשוי אחת האחיות.

נולד האח החמישי, ומצא את אשת הראשון כשהיא לא מיובמת, ונאסרה עליו עולמית כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו.

ויבם האח השלישי מארבעת האחים את אשת הראשון.

מת האח השני, הנשוי את האחות השניה.

נולד האח השישי, ומצא את אשת הראשון כשהיא מיובמת, והיא אינה נאסרת עליו לפי רבי שמעון ["יבם ואחר כך נולד"].

ויבם האח הרביעי את אשת האח השני.

ומתו האח השלישי והאח הרביעי, ונופלות שתי האחיות לפני האח החמישי והאח הששי.

לאח החמישי - אסורה האחות שהיתה נשואה בעבר לאח הראשון, שהרי כשנולד הוא מצאה לא מיובמת, ונאסרה עליו עולמית באיסור אשת אחיו שלא היה בעולמו.

אך האחות השניה מותרת לו, שהרי היתה לו ישיבה בעולם יחד עם האח השני.

ולאח הששי - מותרת אשתו של הראשון, שהרי מצאה מיובמת.

אך אסורה לו אשתו של השני, כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו, שאסורה עליו עולמית.

וכאמור, אפשרות שכזו היא רק לרבי שמעון.

כי לפי רבנן, בכל ענין אסורות שתי האחיות על האח החמישי והאח הששי כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו.

כי יבומן של האחיות על ידי האחים האחרים אינו מונע את איסורן כאשת אחיו שלא היה בעולמו לאחים הנולדים.

וכיון שתני רבי חייא, שבכל הנשים האמורות במשנתנו, אם הן היו שתי אחיות הנשואות לשני אחים, אני קורא בהן "האסורה לזה מותרת לזה", וזה יתכן באשת אחיו שלא היה בעולמו רק לפי רבי שמעון - הרי שמשנתנו שונה גם דברים שהם בפלוגתא.

וחוזרת השאלה: מדוע אמר רבי על לוי, כאשר שאל אותו מדוע לא שנה התנא גם את אמו אנוסת אביו, ולפי רבי יהודה - "כמדומה לי שאין לו מח בקדקדו"!?

ומכח קושיה זו, מסבירה הגמרא באופן אחר את דברי רבי:

אלא, לרבי - הני כללי של רבי חייא, לית ליה! ^[1]

אין הוא סובר אותם, כי אי אפשר לקרוא את "האסורה בזה מותרת בזה" באשת אחיו שלא היה בעולמו, אלא רק לדברי רבי שמעון.

ולדעת רבי, התנא במשנתנו אינו שונה דבר השנוי במחלוקת.

ולפי רבי, מדוברת המשנה בנולד ולבסוף ייבם, והיא לדברי הכל.

רב אדא, הקרוי "קרחינא", שהיה יושב קמיה לפני דרב כהנא, אמר משמיה דרבא:

לעולם, אית ליה לרבי, גם רבי סובר את הני כללי של רבי חייא.

והכי קאמר ליה רבי ללוי, כשהתבטא "כמדומה לי שאין לו מח בקדקדו".

זה שלא שנה התנא במשנתנו ערוות אמו שהיא אנוסת אביו אליבא דרבי יהודה - היות ואין אני יכול לקרוא בה את שני הכללים כאחד [האחד, האסורה לזה מותרת לזה, והשני, שתהיה מציאות של "אחותה שהיא יבמתה"].

אלא יתכן לקרוא בה רק כלל אחד, או הראשון או השני.

וכיון שסובר רבי כרבי חייא, שכך היא כונת התנא במשנה, למנות רק את הנשים שאני קורא בהן את שני הכללים כאחד, לכן ענה רבי ללוי, שלא יתכן לשנות בכלל הנשים שבמשנה את אנוסת אביו, כי לא יתכנו בה שני הכללים כאחד:

כי אמו, אנוסת אביו - רק בחדא מתוך שני הכללים משכחת לה, ניתן לקרוא בה אחד משניהם, או זה או זה.

אבל בתרתי, לקרוא בה את שני הכללים כאחד - לא קמשכחת לה.

כי ממה נפשך, כיצד יתכנו בה שני הכללים יחד?

ולדוגמא נוקטת הגמרא אדם בשם "יעקב", שיש לו בנים מכמה נשים, ולכן בניו הם אחים מהאב ולא מהאם.

אי יעקב - שתי אחיות אנס, והוליד מכל אחת מהן בן, והיו ליעקב עוד שני בנים אחרים, מנשים אחרות.

ונשאו שני הבנים האחרים של יעקב את שתי האחיות שאנס יעקב אביהם, ומתו שני האחים.

ועתה, נופלות שתי האחיות, שהן אמותיהן של שני הבנים הנותרים, לפני בניהם [שהוליד יעקב מהן כשאנס אותן].

והרי שתיהן אסורות על שני הבנים. לפי שכלפי כל אחד מהם, אחת מהן היא אמו, והשניה היא אחות אמו, שגם היא ערוה לו.

ולכן, את המציאות של "אחותה שהיא יבמתה" - אכן משכחת לה, מוצאים אותה, כשנופלות לפניו שתי אחיות, כאשר שתיהן יבמות.

[אך כמובן שכאן אין אחת מהן חולצת, לפי ששתיהן ערוה עליו].

אבל את הכלל "האסורה לזה מותרת לזה"

- לא משכחת לה.

שהרי שתיהן אסורות לשני הבנים. האחת אסורה משום אמו, והשניה משום אחות אמו.

ואי יעקב אביהם שתי נשים נכריות, שאינן אחיות, אנס -

וילדו לו שני בנים, ונשאו שתי הנשים הנכריות האנוסות לשני בנים של יעקב מאשה אחרת, ומתו האחים, והרי שתי הנשים הנכריות נופלות לפני בניהם.

"האסורה לזה מותרת לזה" - משכחת לה.

שהרי כל אחד מהבנים מותר בנכרית, אנוסת אביו, ואסור באמו.

אבל "אחותה שהיא יבמתה" - לא משכחת לה! שהרי העמדנו בשתי נשים נכריות.

רב אשי אמר: לעולם, לית ליה לרבי הני כללי של רבי חייא.

ולכן, הטעם שלא לשנות את אמו אנוסת אביו, אינו מפני שאין אני קורא באמו אנוסת אביו את שני הכללים,

וכן סובר רבי שבפלוגתא קמיירי!

והטעם שהוא לא שונה אמו אנוסת אביו, אינו מחמת שבפלוגתא לא מיירי.

ומאי "כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו", דקאמר ליה רבי ללוי?

הכי קאמר ליה: מאי טעמא לא דייקת מתניתין [המשך משנתנו, לקמן יג א], שמוכח ממנה דמתניתין, משנתנו, בשיטת רבי יהודה היא, דאסר באנוסת אביו.

ולכן, לא יתכן לפיו שישא אח אחר את אמו אנוסת אביו, וממילא לא תיתכן נפילה ליבום של אמו אנוסת אביו.

דקתני בהמשך משנתנו: שש עריות, שהן חמורות מאלו החמש עשרה עריות שבמשנתנו, וחומרתן הוא מפני שהן נשואות לאחרים ולא לאחים, לפי שהן אסורות על כל האחים בשוה - צרותיהן מותרות!

לפי שאין צרת ערוה אסורה אלא במקום יבום, ובשש העריות שאינן יכולות להנשא לאף אחד מן האחים, אין בהן נפילה ליבום. ולפיכך אינן אוסרות צרותיהן שהיו יחד עמהן נשואות לאדם אחד.

ואלו הן: אמו, ואשת אביו, ואחות אביו, וכולי.

והוינן בה: מאי "אמו"? באיזה אופן היא נאסרה משום ערות אמו?

אילימא אמו שהיא נשואת אביו?

היינו אשת אביו, ואין לשנותה כערוה בפני עצמה!

אלא לאו, אמו שהיא אנוסת אביו.

וקתני: "מפני שהן [ששת העריות החמורות] נשואות לאחרים".

ויש לנו לדייק: דוקא לאחרים, אין, יכולות הן להיות נשואות.

אבל לאחין - לא יתכן שתינשא אמו אנוסת אביו!

מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא, שאנוסת אביו אסורה להנשא לאחים? רבי יהודה הוא, דאסר באנוסת אביו להנשא לכל האחים, בלאו.

ומשום הכי לא תני ליה לדין אמו אנוסת אביו במשנה הקודמת שפוטרת צרתה, שהרי לא יתכן שתנשא אמו אנוסת אביו, לפי שהיא אסורה באיסור לאו על כל האחים, מדין אנוסת אביו.

אמר ליה רבינא לרב אשי: לרבי יהודה, נמי משכחת לה שש עשרה צרות ערוה - בצרת אמו אנוסת אביו.

דאי עבר אחיו על הלאו האוסר לקחת את אנוסת אביו, ונסיב, נשא את אנוסת אביו, ומת, ונפלה אמו, אנוסת אביו, ליבום!

ומשנינן: "דאי", שהוא דבר איסור שיתכן רק בדיעבד - לא קתני.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: בלא "דאי", שלא עבר האח המת בנשואיו - נמי משכחת לה לאמו אנוסת אביו, שתפול לפניו ליבום, ותאסור צרתה:

כגון: יעקב אנס בעבירה את כלתו, אשת ראובן בנו, והוליד ממנה בן, שהוא ממזר, שהרי כלתו אסורה עליו באיסור כרת.

ונמצא, כי הבן הממזר, שהולידה כלתו של יעקב ממנו - הוא אחי בעלה, ראובן!

ומת ראובן בלא בנים.

ונפלה לה אשת ראובן ליבום קמי ברה, לפני בנה הממזר, שהוא אחי בעלה!

ומיגו דאיהי, אשת ראובן, אסירה להתייבם לבנה, משום ערות אמו צרתה נמי אסירה להתייבם, שהרי היא צרת ערות אמו.

וכאן לא עבר ראובן אחי המת שום איסור, אלא נעשו העבירות על ידי אחרים.

אמר ליה רב כהנא לרב אשי: רק ב"אחותה [באחווה] דהתירא", שנוצרה האחווה של האחים בהיתר, קמיירי מדבר הכתוב בפרשת יבום - "כי ישבו אחים יחדו".

אבל באחותה דאיסורא, שנוצר האח הממזר באיסור - לא קמיירי!

ואין כאן נפילה ליבום כלל.

ומוסיפה הגמרא: ואף על פי כן, למרות שהשיב רבי ללוי, על טענתו שיש למנות את אמו אנוסת אביו במשנתנו, ש"כמדומה אין לו מח בקדקדו", בכל זאת, בדקה, הוסיף אותה לוי במתניתין.

דתני לוי: אמו - פעמים שהיא פוטרת צרתה,

ופעמים אינה פוטרת צרתה.

כיצד?

היתה אמו נשואת אביו, ו"נשאת" לאחיו מאביו [על אף שמצד ערות אמו היא מותרת לאחיו, לפי שהוא נולד מאם אחרת, אסורה היא עליו בכרת, מצד ערות אשת אביו]. ומת אחיו מאביו -

זו היא אמו, שאין פוטרת צרתה! לפי שלא תפסו באמו כלל קידושי אחיו, שהרי היא אסורה לו מצד אשת אביו.

הערות

^[1] הקשו התוס' מדוע אין המשנה מונה גם איסור אשת איש, שהוא ערוה הפוטרת צרתה. וכגון המגרש את אשתו על תנאי שלא תנשא לאדם בשם ראובן, והלכה האשה ונשאת לשמעון, אחי ראובן. ומת שמעון, והרי היא נופלת ליבום לפני ראובן. והיא אסורה להתייבם לו, כי אם תיבעל לו יתבטל גיטה, ותהיה אסורה לו משום אשת איש. ונאמרו בראשונים כמה וכמה תירוצים ליישב את הקושיא הזאת. האחד, שאין היא ערוה לראובן, שהרי אין היא אסורה עליו עתה באיסור אשת איש, שהרי מגורשת גמורה היא, אלא שאם תיבעל יפקע גיטה למפרע, ותמצא שהיא אשת איש. אך כיון שעתה היא איננה אסורה עליו משום אשת איש, אין היא נחשבת כערוה הפוטרת מיבום, וכערוה הפוטרת צרתה. השני, גם אם נאמר שיש בה את פטור הערוה של אשת איש, שהרי מכח זה שהיא תעשה לערות אשת איש באם תתייבם, היא אינה מתייבמת, בכל זאת אין צרתה נחשבת כצרת ערוה של אשת איש. כי ערות אשת איש תחול בה רק אם תתייבם לאחר מות הבעל, ואין ערוה פוטרת את צרתה, אלא אם כן חל עליה שם ערוה בשעת הנפילה ליבום, כשמת הבעל. ולא כשהיא נאסרת באיסור ערוה אחר מות הבעל, בשעה שתתייבם לו. והרשב"א בתחילת המסכת הוסיף, שמסתבר שאפילו היא עצמה צריכה חליצה, ואין אני קורא בה "כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה". שדין זה נאמר רק במקום שאינו עולה ליבום מחמת שם ערוה שיש עליה, אבל לזאת אין שם ערוה, אלא התנאי הוא שגרם לה שלא תוכל להתייבם, שאם תתייבם נמצא שבטל גיטה, ואין היא יבמה הנופלת ליבום כלל. אלא שהביא הרשב"א שהרמב"ן הסתפק בדבר, "ומטין דבריו" שהיא עצמה אינה צריכה חליצה, היות וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה, וכתב על כך הרשב"א: "אין דעתנו מכרעת במקומו".

וסימניך, כיצד יתכן הדבר: אם היו כמה אחים, מת אחד מהם ("ראובן"), ואחר כך נולד אח אחר ("יששכר") ויבם האח השני ("שמעון") את אשת המת כדין. ולאחר מכן מת אח אחר ("לוי"), ולאחר שמת נולד להם אח נוסף ("זבולון") ויבם אח אחר ("יהודה") את אשתו של לוי. ואם מתו גם שני אלה ("שמעון" ו"יהודה") בלא בנים נופלות אותן יבמות לפני האחים הנותרים ("יששכר" ו"זבולון") שעבור אחד מהם ("יששכר") אשת האח הראשון ("ראובן") אסורה, שהרי כשמת בעלה הוא עדיין לא נולד, ועבור השני ("זבולון") אסורה אשתו של האח השני ("לוי") מאותו טעם, וכפי שמפורש המקרה בכל פרטיו בפרק שלישי, שהאסורה לזה מותרת לזה, והאסורה לזה מותרת לזה. ומכל מקום לענייננו למדנו שבתוך הכללים כלל ר' חייא גם את שיטתו של ר' שמעון, שהרי אמר ר' חייא שבכולן אני קורא האסורה לזה מותרת לזה. ואם כן נמצא שמשנתנו עוסקת בדינים השנויים במחלוקת, וכיצד אמר רבי שהכל מוסכם בה?

ומשיבים: אלא, לרבי — הני כללי לית ליה [את הכללים הללו שקבע ר' חייא אין לו, אין רבי מקבל] ואיננו סבור שהם נכונים, ולדעתו כל דבר שיש בו מחלוקת — לא שנו במשנתנו. רב אדא קרחינא קמיה [לפני] רב כהנא אמר משמיה [משמו] של רבא: לעולם יכול אתה לפרש שאית ליה [יש לו, מקבל] רבי הני כללי [את הכללים הללו] של ר' חייא. והכי קאמר ליה [וכך אמר לו] ללוי: אמו אנוסת אביו שתוכל להחיל עליה את הכללים של ר' חייא, רק בחדא משכחת לה [במקרה של אשה אחת יכול אתה למצוא אותה], כלומר, יכול אתה למצוא רק חלק אחד מן המקרה המסובך הזה. אבל בתרתי לא קמשכחת לה [בשתים אין אתה מוצא אותה]

ומבארים: אי [אם] יעקב, כלומר, האב, שתי אחיות אנס והוליד מהן שני בנים, והיו לו שני בנים אחרים שנשאו את שתי האחיות האנוסות הללו, ומתו, ואז אפשרות שיש בו אחותה שהיא יבמתה משכחת לה [מוצא אתה אותה] שהרי יש אשה הנופלת לייבום ואסורה משום ערוה, והיא גם אחותה וגם גיסתה של היבמה האחרת. אבל "האסורה לזה מותרת לזה" לא משכחת לה [אין אתה מוצא]. אמנם, יתכן שאשת אחיו שהיא אמו תיפול לפניו לייבום, אבל כשם שהוא אסור באמו כך הוא אסור גם באחות אמו, ונמצא שאין כאן "האסורה לזה מותרת לזה".

ואי [ואם] שתי נשים נכריות (זרות) זו לזו אנס האב והוליד מהן שני בנים, ושתי הנשים הללו נישאו אחר כך לשנים מבניו, ומתו, אם כן, "האסורה לזה מותרת לזה" משכחת לה [מוצא אתה אותה] שכל אחד משתי האנוסות תיפול לייבום לפני אח אחד, בעוד שהיא אסורה לאחיו משום שהיא אמו. אבל "אחותה שהיא יבמתה" לא משכחת לה [אינך מוצא אותה], ולכן אי אפשר למנות במשנה את אמו שהיא אנוסת אביו, משום שהכללים שקבע ר' חייא לא יחולו על כך.

רב אשי אמר הסבר אחר: לעולם תפרש כי לית ליה לרבי הני כללי [אין לו, אין רבי מקבל את הכללים הללו] של ר' חייא ובפלוגתא קמיירי [וגם בדברים השנויים במחלוקת עוסקת המשנה], ולפי זה, ומאי [ומה] פירוש הדברים "כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו" דקאמר ליה [שאמר לו] רבי ללוי — לא מהטעמים האלו אמר לו, אלא

הכי קאמר ליה [כך אמר לו]: מאי טעמא לא דייקת מתניתין [מה טעם אין אתה מדייק במשנתנו]? דמתניתין [שמשנתנו זו] כשיטת ר' יהודה היא, והרי הוא שאסר באנוסת אביו. ואי אפשר להכניס למשנה זו, שהיא כדעת ר' יהודה, שיטה השונה מדעתו.

ומהי ההוכחה שמשנתנו היא כר' יהודה — דקתני [ששנה במשנה הבאה]: שש עריות חמורות מאלו שמנינו, מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות, כיון שאינן יכולות לעולם להיות נשואות לאחד מן האחים, ואלו הן: אמו, ואשת אביו, ואחות אביו. ונדייק: מאי [מה פירוש] אמו? אילימא [אם תאמר] שזו אמו נשואת אביו — היינו [הרי זו] אשת אביו, ואם כן אין כאן שש, אלא רק חמש!

אלא לאו [האם אין] הכוונה אמו — אנוסת אביו. וקתני [ושנה] שם: מפני שהן נשואות לאחרים ולכן אין דין ייבום חל עליהן, ומשמע: לאחרים — אין [כן], לאחין — לא, כיון שכל אחד מן האחים בני אותו אב אסור לו לשאת את אמו של אחד האחים האחרים, שאם אינה אשת אביו הריהי לפחות אנוסת אביו, ואסור לאדם לשאת את אנוסת אביו. מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא [מי שמעת אותו שיש לו סברה זו] שאנוסת האב אסורה לבניו — ר' יהודה, שאסר באנוסת אביו. משום הכי [כך] לא תני ליה [שנה אותה] בחלקה הראשון של המשנה.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: אפילו לר' יהודה נמי משכחת לה [גם כן מוצא אתה אותה אפשרות] — דאי [שאם] עבר אחד האחים ונסיב [ונשא] את אנוסת אביו, שהרי גם לדעת ר' יהודה אין זה איסור כרת שמבטל את הנישואין אלא רק איסור לאו, והנישואין חלים, ואם ימות אח זה תיפול היבמה לפני אביה. ודוחים: "דאי" ["שאם"] לא קתני [שנה], כלומר, אין אנחנו מביאים במשנה דוגמה לדבר שיכול להיות רק על ידי עבירה בלבד.

אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: בלא "דאי" ["שאם"] נמי משכחת לה [גם כן יכול אתה למצוא אותה], כלומר, אפשר למצוא אפשרות של אשה אנוסת האב שבכל זאת לא יהיה איסור בכך שאחד הבנים נשא אותה לאשה, כיצד? יעקב, כלומר, אב, אנס את כלתו והוליד ממנה בן, ומת ראובן הבן, בעל הכלה, בלא בנים. וכיון שהיו ליעקב זה שני בנים, בנו ראובן שמת, והבן שנולד לו מאשת ראובן שאנס, נמצא שאשת ראובן נפלה לה קמי ברה [נופלת לייבום לפני בנה], ומיגו דאיהי אסירה [ומתוך שהיא אסורה] צרתה נמי אסירה [גם כן אסורה], ואם כן יש אפשרות כגון זו בלא נישואין שלא כדין.

אמר ליה [לו]: באחותה דהתירא קמיירי, באחותה דאיסורא לא קמיירי [בקשר אחווה של היתר הוא עוסק, בקשר אחווה של איסור אינו עוסק], שכן האיש שאנס את כלתו הוליד ממזר, ובכך אין הוא עוסק. ומעירים: ואף על פי כן, למרות שגער רבי בלוי, בדקה [קבע אותה] לוי במתניתיה [במשניות שלו], שערך לוי קובץ ברייתות ובקובץ זה מנה גם את האפשרות הנוספת.

דתני [ששנה] לוי בברייתא שלו: אמו, פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת צרתה. כיצד? היתה אמו נשואת אביו ונשאת באיסור לאחיו מאביו, ומת — זו היא אמו שאין פוטרת צרתה, שכן הנישואין שלה לאח לא תפסו כלל, שהרי היה בהם איסור כרת, וכיון שכן, לא חלו הנישואין, ורק האשה האחרת, הצרה, היא הנחשבת אשת האח, ואותה הוא יכול לייבם.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And your mnemonic to remember how this might occur is as follows: Died, was born, entered into levirate marriage, died, was born, entered into levirate marriage. In other words, there were several brothers, and one, Reuven, died, before another, Yissakhar, was born, and another brother, Shimon, entered into levirate marriage with the deceased’s wife, and there was another brother, Levi, who died as well, and yet another brother, Zevulun, was born, and a sixth brother, Yehuda, entered into levirate marriage with the deceased’s wife. In this case, if Shimon and Yehuda were to die childless, their wives would come before the surviving brothers, Yissakhar and Zevulun, for levirate marriage. To one of them, Yissakhar, the wife of the first brother, Reuven, is prohibited, and for the other brother, Zevulun, the wife of the second brother, Levi, is likewise prohibited.
This is an example of the type of case analyzed in the third chapter, in which the ruling is that the woman who is forbidden to this brother is permitted to that one, and she who is forbidden to this one is permitted to that one. In any case, Rabbi Ḥiyya incorporates the opinion of Rabbi Shimon into this principle, as he maintains that this scenario can apply to each case stated in the mishna. If so, the mishna evidently does deal with disputed legal rulings. How, then, can Rabbi Yehuda HaNasi claim that the cases of the mishna are unanimous?

§ Rather, Rabbi Yehuda HaNasi does not hold in accordance with these general statements applied by Rabbi Ḥiyya, and therefore he maintains that no issue subject to dispute was taught in the mishna. Rav Adda Karḥina, who was sitting before Rav Kahana, said in the name of Rava: Actually, one can explain that Rabbi does hold in accordance with these general statements laid out by Rabbi Ḥiyya. And this is what he said to Levi: In the case of his mother who had been raped by his father, you find this case with only one of the women; however, you cannot find it with two. In other words, the terms mentioned by Rabbi Ḥiyya above: She who is forbidden to this one is permitted to that one, and: A sister who is a sister-in-law performs either ḥalitza or levirate marriage, apply only partly to this complex case.

The Gemara elaborates: If Ya’akov, the father, raped two sisters who gave birth to two sons, and he had two other sons who married these raped sisters and died, in this scenario you find a case of her sister who is her sister-in-law, as there is a yevama who comes before one of the brothers who is a forbidden relative and also a sister and a sister-in-law of another yevama. However, you cannot find the principle of: She who is forbidden to this one is permitted to that one. Although it is possible that one’s brother’s wife who is one’s mother might come before one for levirate marriage, just as he is forbidden to his mother, he is likewise forbidden to his mother’s sister.

And if the father raped two unrelated women, who gave birth to two sons and then married two other sons of the same father who subsequently died, you find the case of: She who is forbidden to this one is permitted to that one, as each of the two raped women comes before one of the brothers for levirate marriage while she is forbidden to the other as his mother. However, you do not find a situation of: Her sister who is her sister-in-law. Therefore, the case of one’s mother who was raped by one’s father cannot be included in the list of the mishna, as the characteristics stated by Rabbi Ḥiyya do not apply to this case.

§ Rav Ashi stated a different explanation: Actually, Rabbi Yehuda HaNasi does not hold in accordance with these general statements of Rabbi Ḥiyya, and the mishna does deal with halakhot that are in dispute. According to his opinion, what is the meaning of the phrase: It seems to me that he has no brain in his head, that Rabbi Yehuda HaNasi said to Levi?

According to Rav Ashi, this is what Rabbi Yehuda HaNasi said to Levi: What is the reason that you were not precise in your interpretation of the mishna? As the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who prohibited the case of a woman who was raped by one’s father. Accordingly, the rulings of the mishna cannot be attributed to any opinion that is not in line with that of Rabbi Yehuda. What is the proof that this mishna is indeed in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda?

As it teaches in the next mishna: Six women with whom relations are forbidden are more severe than these enumerated in the previous mishna, because they may marry only others and can never be married to any of the brothers, and therefore their rival wives are permitted. These women include: His mother, his father’s wife, and his father’s sister. Rav Ashi infers: What is the meaning of: His mother? If we say that this mother is married to his father, then this is the same case as: His father’s wife, which would mean that the mishna lists only five cases, not six.

Rather, is it not referring to a woman raped by his father? And it is taught in the mishna that the halakhot of levirate marriage do not apply to them because they may marry only others, which indicates: Others, yes; the brothers, no. Since each of the brothers are sons of the same father, each one is prohibited from marrying the mother of one of the other brothers, as although she is not his mother, she is nevertheless a woman raped by his father, whom one may not marry. Who did you hear who holds in accordance with this conclusion that a woman raped by one’s father is prohibited to all his sons? It is Rabbi Yehuda who prohibits a woman raped by his father. Due to that reason the case of a woman raped by one’s father was not taught in the first mishna.

Ravina said to Rav Ashi: Even according to the opinion of Rabbi Yehuda you can find this possibility that a woman raped by a father comes before the son for levirate marriage. What if one of the brothers transgressed and married a woman raped by his father? Even Rabbi Yehuda concedes that this is a violation of a regular prohibition that does not incur karet, and therefore the marriage is valid. Consequently, if this brother died childless, this woman would come before her son for levirate marriage. The Gemara rejects this proof: The tanna does not teach cases of what if, i.e., the mishna does not cite an example that could result only from a transgression.

Rav Ashi said to Rav Kahana: Even without a hypothetical: What if, you can find an example of a woman raped by a father who is not forbidden to the son in marriage. How so? Ya’akov, the father, raped his daughter-in-law, from whom he fathered a son. And the son, Reuven, the husband of the daughter-in-law, died childless. And as Ya’akov had two sons, the deceased Reuven and a son by Reuven’s wife whom Ya’akov had raped, Reuven’s wife would then come before her son for levirate marriage. And since she is forbidden, her rival wife is also forbidden. Consequently, a case of this kind is possible without the levirate marriage resulting from an illicit marriage.

Rav Kahana said to Rav Ashi: The mishna deals with cases of legitimate brothers, whereas it does not deal with cases of illegitimate brothers. The offspring of a man who rapes his daughter-in-law is a mamzer, and cases of this kind are not discussed in the mishna. The Gemara comments: Nevertheless, despite Rabbi Yehuda HaNasi’s criticism, Levi established this additional possibility of a woman raped by one’s father in his mishnayot.

As Levi taught in his baraita: With regard to the case of his mother, at times she exempts her rival wife, and at other times she does not exempt her rival wife. How so? If his mother was married to his father and after his father’s death she illicitly married her son’s paternal brother, who then died, this is a case of: His mother who does not exempt her rival wife. The reason is that her marriage to his brother does not take effect at all, as it was forbidden on pain of karet. Since this marriage never occurred, only the other wife, the so-called rival wife, is considered a wife of the brother, and she may enter into levirate marriage.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ובפלוגתא קא מיירי כו'. ואם תאמר ואם כן ליתני קרובת חלוצתו לר"ע דאמר בפרק החולץ (יבמות מד, א) בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו. ויש לומר דלא קתני אלא פלוגתא דסבירא ליה כותיה ובלקוטין שלי הארכתי בה יותר בס"ד (בשו"ת ח"ו סי' כ"א).

מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא. ואם תאמר לוי דבעא מינה מרבי ליתני שש עשרה (לעיל יבמות ט, א) היכי מפרשא ליה סיפא דמתניתין (להלן יבמות יג, א) דקתני שש בעריות. איכא למימר דסבירא ליה ללוי דהאי אמו דקתני בשש עריות, לאו היינו אנוסת אביו אלא אמו נשואת אביו, וארחי דתנא הוא בהכי דתנא אמו שהיא נשואת אביו ואשת אביו שאינה אמו, והיינו דקתני אמו ואשת אביו ולא תנא ברישא אשת אביו דתהוי אמו בכלל, לאוריי לן דדוקא קתני אמו אשת אביו ואשת אביו שאינה אמו משום הכי לא חשבינן ליה האי פירכא ללוי.

אמר ליה רבינא לרב אשי לר' יהודה נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב כו'. ואם תאמר אפילו בלא דאי, משכחת לה כגון שקדשה, דבקידושין ליכא איסורא, דהא לא כתיב לא יקח אלא לא יגלה. יש לומר מכל מקום כיון דקדושין על דעת נשואין הוא דמקדש אסור לעשות כן ודאי עבר קרינא ליה.

אמר ליה דאי לא קתני. ואם תאמר ואפילו דאי היכי משכחת לה, והא איכא מאן דאמר בסנהדרין בפ"ד מיתות (נג, א) דר' יהודה אית ליה כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, איכא למימר דבמסקנת לא קאי, אלא ר' יהודה לית ליה דר"ע. ואפילו נמי סבירא ליה כר"ע, תנא מיהא לא סתים לן כותיה אלא באנוסת אביו שהיא אסורה, אבל בהא דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין לא סתים לן כותיה אלא כבר פלוגתיה, וכדתנן בפרק כיצד (להלן יבמות כ, א) אסור מצוה ואסור קדושה חולצות ולא מתיבמות, ואלו לר"ע פטורות אפילו מן החליצה.
וכי אמרינן הכא לר' יהודה משכחת לה דכי עבר, לאו ר' יהודה ממש קאמר, אלא לסבריה דר' יהודה דאנוסת אביו קאמר. ואם תאמר והא על כרחין אי אית לן כר' יהודה באנוסת אביו ומשום דקרא דלא יגלה כנף אביו באנוסת אביו מיירי, אם כן סבירא ליה דיש ממזר מחייבי לאוין, משום דכתיב בתריה לא יבא ממזר, וכיון שכן אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כיון דהוי הולד ממזר. ור"ע גופיה דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין משום דאית ליה כר' יהודה הוא כדאיתא בפרק החולץ (להלן יבמות מט, א) ויש לומר כי היכי דמאן דאית ליה אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד, דלא יקח איש את אשת אביו כתיב, אף על גב דלא יגלה איירי בחייבי כריתות דהיינו דודתו, דדרשינן מדלא יקח עד לא יגלה ממזר כדאיתא בפ' החולץ (שם), הכי נמי דרשינן לר' יהודה.

פתקה לוי במתניתה דתני לוי אמר פעמים פוטרת צרתה פירוש, אפילו לר' יהודה וכגון דעבר ונסיב. והיינו דאמרינן ואף על פי כן פתקה לוי במתניתיה, דלרבנן פשיטא ומאי אף על פי כן. והיינו דאמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן (להלן ע"ב) ללוי דאמר דאי נמי קתני ליתני החולץ ליבמתו, דלוי נמי בתר דשמעה מרבי דבאמו אנוסת אביו לא מיירי מתניתין סברה.

וסימניך מת נולד וייבם מת נולד וייבם פי' ושתי נשים המתייבמות היו אחיות ונפלו לפני אחים שנולדו בין מיתה לייבום הראשון הנולד אסור ביבמה ראשונה דהויא ליה כאשת המת שלא היה בעולמו ונולד קודם ייבום שלה ומותר ביבמה השנית דהויא לה אשת אחיו שהיה בעולמו והא אפי' לרבנן והנולד השני אסור בשנייה לפי שהיא אשת השני שלא הי' בעולמו ונולד קודם ייבום שלה ומותר בראשונ' אע"פ שלא חי הבעל דמת בעולמו מפני שנולד לאחר ייבום שלה והיינו כר' שמ' דשרי ייבום ואח"כ נולד האסור לזה מותר לזה לא משכחת לה פי' בשתיהם אסור על כל אחד מהם האחת משום אמו והשנייה משום אחות אמו שם רב אשי אמר לעולם לית לי' הני כללי ובפלוגתא מיירי פי' וכיון דכן שפיר הוה מצי למתני אמו אנוסת אביו דאי משום ר' יהודה דאסר הוא בפלוגת' מיירי ואי משום דלא משכחת לה בתרתי הא לית לי' כללי דר' חייא. שם מאן שמעת ליה דא"ל האי סברא ר"י משום הכי לא מתני וק"ל ללוי לא חזי הא דמתני' ר"י היא וי"ל דאיהו סבר אמו דקתני בשיש עריות היינו נשואת אביו וקתני נשואת אביו שהיא אמו ואשת אביו שאינו אמו ור' אהדר לי' דלית ליה לתנא למעבד הכי כיון דאפשר למכללינהו תרוייהו באשת אביו לר' יהדא נמי משכחת לה דאי עביר ונסיב וא"ת והא משכחת לה דלא עברה כגון שקדש' בלבד ובקידושי' ליכא עביר' והויא יבמה מן האירוסין י"ל דמדרבנן אסור לקדש אשה שאינה בת ביאה שמא יבא לידי ביאה וי"מ דסוגיי' דהכא במסקנא דלית לי' לר' יהודא דהיא דר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסים בחייבי לאווין אבל למאי דסברי התם דר' יהודה אית ליה דר' עקיבא אפי' בדיעבד לא משכחת לה שהרי לא יש בה קדושי לאחיו וכוונה דעלמא הית' אצלו ואין בה מצות יבום עי"ל דאפי' למאי דאמרי' התם דר' יהודה אית ליה דר' עקיבא מ"מ תנא דהכא לא סתם לן כוותי' כההוא אלא במאי דאוסר ארוסת אביו בלחוד וזה נכון:

אנס כלתו פי' אשת ראובן בנו דנקיט בסמוך ונקט אנס כדי שלא יהא שוטה. ועוד כיון דלא תפסו בה קידושין אין נשואי' שלה אלא זנות ואונס אע"פ כן פתקה לה במתני' פי' ואפי' לר' יהוד' ואע"ג דלא אתיא אלא בדיעבד ונסיב והיינו אעפ"יכ דהוי לשון רבות' ומשום הכי אמרי' בסמוך ללוי דאי תנא קמא (דאי לא קתני) וכן נרא' בסמוך מפירש"י ז"ל לפי שאינן בצרת צרה וא"ת ולר' שמ' האי ישנה בצרת צרה אם נולד לו אח לאחר שקדש וכדשרי ביבם ואח"כ נולד ואע"ג דלא שרי ר' שמ' אלא כשייבם בהתר שכן הדין לר' שמ' כי הנולד לאחר הייבום דינו כדין הייבום שהייבם שדח' מעליו איסור אשת אח דחה שלא יחול מכאן ואילך על הנולדים מכאן ואילך מ"מ אף כשחלץ א' מן האחי' וחזר הוא וקדשה ונולד לו אח לאח"כ כשם שהיא בלאו בלבד לגבי היבם שחלץ כך היא בלאו בלבד כלפי הנולד וכדאמרי' לקמן במכילתן החולץ ליבמת' וחזר וקדש' צריכ' חליצ' מן האחים מן אחים הנולדי' מעכשיו כמאן כר' שמ' כלומר דה"ל לגבי חייבי לאוין שהן בני חליצ' וייבום הילכ' אם חלץ זה ליבמתו וחזר וקדש' ויש לו אשה אחר' ומת והרי שתיה ערו' על האחי עמד אותו הנול' בדיעב' ויבם את צרה דהיינו אשתו של חולץ ויש לנולד הזה אשה אחרת ומת בלא בנים מגו דראשונה אסורה בכרת משום דהוה צרת ערוה דידהו צרתה פטורה והרי ישנה בצרת צרה וי"ל דלא קתני בדיעבד אלא פלוגתא דסביר לן כוותיה ובהא לא קיימא לן כוותיה דר' שמואל:

ואסיק ר"א דהכי קאמר להו מ"ט לא דייקת מדקתני דמתני' ר"י הוא דאסר ר"י באנוסת אביו דקתני סיפא, שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותי' מותרין אמו ואשת אביו מאי אמו אילימא נשואת אביו היינו אשת אביו אלא אנוסת אביי וקתני מפני שהן נשואות לאחרים, לאחרים אין לאביו לא מאן שמעת לי' דאית לי' האי סברא "י מ"ה לא תני לה, א"ל רבינא לר"א לר"י נמי משפחת לה דאי עבר ונסיב פי' דלית בה לר"י אלא לאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וקדושין תופסין בחייבי לאוין וצרתה הוי צרת ערוה, ותריץ דאי לא קתני ואעפ"כ פסקה הוי כמתניתא דתני לו אמו פעמים פוטרת ופעמים אינה פוטרת צרהת פי' ואעפ"כ דאהדר לי' תלמידו כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו הגיהה והוסיפה על משנתו, כיצד הי' אמו נשואת אביו היינו אשת אביו אלא אנוסת אביי וקתני מפני שהן נשואות לאחרים, לאחרים אין לאביו לא מאן שמעת לי' דאית לי' האי ברא ר"י מ"ה לא תני לה, א"ל רבינא לר"א לר"י נמי משפחת לה דאי עבר ונסיב י' דלית בה לר"י אלא לאו דלא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וקדושין תופסין בחייבי לאוין וצרתה הוי צרת ערוה, ותריץ דאי לא קתני ואעפ"כ פסקה לוי כמתניתא דתני לוי אמו פעמים פוטרת ופעמים אינה פוטרת צרתה פי' ואעפ"כ דאהדר לי' תלמידו כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו הגיהה והוסיפה על משנתו, כיצד הי' אמו נשואת אביו נישאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאינה פוטרת צרתה.

תוס' בד"ה לעולם לית ליה לרבי כו' דפליגי בהמגרש ר"א ורבנן דלר' אליעזר הוי גט ואסורה כו' עכ"ל דברי התוס' הכא נמשכים כתנא דברייתא דהתם דפליגי בע"מ אבל בחוץ מודה ר"א דהוי שיור בגט ואינו גט אבל לתנא דמתני' דהתם דפליגי בחוץ אבל בע"מ מודו רבנן דהוי גט ואסורה לפלוני תפול קושית התוס' דליתני א"א שפוטרת צרתה אף לרבנן ואפילו למ"ד דבפלוגתא לא קמיירי וכך הם דברי התוס' שם בד"ה אפי' לא נתגרשה כו' אלא דהכא לא הקשו אלא למ"ד דבפלוגתא קמיירי והיינו משום דאיכא לאוקמי מתני' דהכא כתנא דברייתא דהתם דבע"מ פליגי וק"ל:

בא"ד אי חשיב שיור כמו בחוץ מפלוני א"כ שריא ליה כי נשאת לאחיו כו' עכ"ל כתב מהרש"ל פי' ור"א פסק דאף שיור בגט הוי גט מ"מ סבר היכא דנשאת לאחר בינתים שבטל האי שיור שהרי נתקה מאישות דראשון כו' עכ"ל ועוד האריך ע"ש אין אלו דברי פה קדוש ואולי איזה תלמיד טועה כתב כך לפרש דברי התוס' דהא השתא אנו קיימינן דבע"מ פליגי אבל בחוץ ר"א מודה דלא הוי גט כלל וכתנא דברייתא דהתם כמ"ש לעיל דאל"כ תפול קושייתם לכ"ע אפי' לרבנן ודברים אלו שכתב היכא שנשאת לאחר בינתיים שבטל האי שיור שהרי נתקה מאישות הראשון כו' לא נאמר זה אלא אי פליגי בחוץ וסבר ר"א דבחוץ נמי הוי גט דהכי איתא בהדיא התם אברייתא דנכנסו ד' זקנים כו' ובמאי אילימא בחוץ משרא שרי דתניא מודה ר"א במגרש כו' אלא בע"מ ועוד האי לישנא דאי חשיב שיור שכתבו התוס' לא נאמר התם ובשום מקום אלא באינו גט כלל ודברי התוס' גם כן מוכיחין כך אבל דברי התוס' מפורשים כך משום דבעי לאשכוחי צרת א"א שהיתה מותרת לאחיו המת ואסורה ליבם ואהא קאמרי דבע"מ שלא תנשאי ושלא תבעלי לא מצינן לאשכוחי דאי חשיב שיורא בגט כמו בחוץ ולא הוה גט כלל כדקיימינן השתא דמודה ר"א בחוץ א"כ כי נשאת לאחיו המת קודם ע"כ גם אליו שריא דבגט זה גם לאחיו המת היתה אסורה ואם נשאה בהיתר וכגון שמת המגרש או שגירשה בגט אחר א"כ גם אליו שריא וזה ברור:

בד"ה לר' יהודה נמי כו' ואר"י דע"כ מתני' סברה דאפי' בחייבי לאוין דשאר קדושין תופסין מדקתני ו' עריות ולא קתני ח' כו' עכ"ל פי' דאנן קיימינן השתא לרב אשי דבפלוגתא קמיירי וה"ל למיתני ח' לרבי עקיבא ולעיל דקאמר בפירקין קאמרינן ליכא לאקשויי דהא בפרקין נמי קתני דלא כר' עקיבא מדלא קתני ח' עריות דאיכא למימר מש"ה לא קתני משום דבפלוגתא לא קמיירי דהכי קיימינן לעיל וק"ל:

תד"ה לעולם כו' אי חשיב שיור כו' עכ"ל במהרש"ל חוזר אדלעיל בענין דחוץ כו' אבל בענין דר"י לא משכחת צרת צרה עכ"ל לא ידענא אמאי לא משכחת לה כגון שב' אחים קדשו אותה הא' מעכשיו ולאחר ג' יום והב' מעכשיו ולאחר כ' יום והג' מעכשיו ולאחר י' יום ומתו ראובן ושמעון וייבם לוי הצרה ממנה דלא הוי' לגביה אשת ב' מתים כיון דנתקדשה גם לו תוך הזמן אחר כך מת לוי ולו אשה אחרת אסורה ליהודה משום צרת צרה אשת שני מתים ודומיא דהכי בענין דחוץ וק"ל:

בד"ה דקתני שש כו' ותימה דמאי ס"ד דהנהו דלעיל כו' וי"ל דקשיא כו' עכ"ל וק"ק אכתי למאי דמשני דבפלוגתא לא קמיירי בהאי פירקא ומסיק לרבי הני כללי לית ליה הא ע"כ כיון דדייק לה סיפא דבאנוסת אביו קמיירי ע"כ בפלוגתא קמיירי גם בהאי פירקא ודו"ק:

שייך למ"ק בד"ה לר' יהודה נמי וכו'. למאי דקשיא להו דאי כר"ע אמאי לא תני ח' כו' אין להקשות דא"נ דלא כרבי עקיבא מ"מ לר"ל ליתני חלוצתו דאסורה לאחיו בכרת דאם הי' יכולה לינשא לחלוץ הי' פוטרות צרותיהן כיון דאין קידושין תופסין לאחין די"ל דהיינו דקתני כו' עריות אשת אחיו מאביו משא"כ הכא לר"ע לא הוה לחלוץ איסור אשת אח כלל אלא בלאו דלא יבנה וק"ל:

תוס' ד"ה לעולם ל"ל לרבי הני כללי וכו' עד ואם נשאת לאחיו וכו'. פירש לאחיו של אותו פלוני:

בא"ד ובע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי. פירוש בשהתנה בה ע"מ שלא תנשאי וע"מ שלא תבעלי:

בא"ד מ"מ לא דמי כיון שאם תבעל ליבם וכו' הויא אשת איש. פירש למפרע הויא אשת איש בשעה שנשאה המת דהא הגט בטל למפרע:

בא"ד דמשכחת לה כו' כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון. פירש לא בראובן ושמעון אחים איירי אלא ר"ל ראובן ושמעון דעלמא ובא אותו שמעון וקדשה סתם פירש דהשתא מהני קדושי שמעון לאסור אראובן שקדשה בראשונה דאל"כ מאי אהני קדושי שמעון ולא הוו מקרי קדושין ומת שמעון ונפלה קמי אחיו ליבום ויש לו לשמעון ג"כ אשה אחרת וב' אסורים על היבם אחי שמעון משום דהא היא אסורה לו משום אשת איש מחמת קדושי ראובן שקדשה בראשונה וצרת צרה נמי משכחת כגון שקדשה ראובן דעלמא חוץ מב' אחים פירש וקדשה האח הא' סתם כדלעיל ומת ונפלה קמי האח הב' ליבום דהא לא נאסרה עליו משום אשת איש מחמת קידושי ראובן דהא ראובן חוץ מב' אחים קאמר והלך האח השני וייבם צרתה ומת גם הוא ולו אשה אחרת ונפלו קמי אח הג':

בא"ד וי"ל דלא קרינן לגביה אשת המת דכבר נאסרה עליו משום אשת אח. פירש כבר קודם שנשאה אחיו:

בא"ד כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקדשה סתם. ויש לו ג"כ אשה אחרת ומת ונפלו קמי אחיהם הג' דשתיהן אסורות לו משום דהאחת אסורה עליו משום אשת ב' מתים דהיינו קדושי ראובן וקדושי שמעון:

ומשכחת בהן נמי צרת צרה. פירש אלעיל אכגון שבא ראובן וקדשה וכו' קאי ולא אהא דרבי יוחנן וכגון שקדשה ראובן חוץ משמעון ולוי אחיו וקדשה שמעון חוץ מלוי ומתו ראובן ושמעון ונפלה קמי לוי דהשתא לא נאסרה אלוי משום אשת שני מתים דהא לא אסרוה עליו וייבם לוי צרתה ומת לוי ויש לו ג"כ אשה אחרת ונפלו לפני יהודה דצרת אשת ב' מתים פוטרת צרתה:

גמ' נולד ויבם לרבי הני כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אנס כלתו ועבר על דת הס"ד ואח"כ מ"ה ואע"ג דמהדר ליה רבי ללוי כמדומה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לעולם כו' דלר' אליעזר הוה גט כו'. נ"ב אבל המסקנא התם דאף רבנן מודים בזה לר' אליעזר ע"ש:

בא"ד שמא תנשא לו. נ"ב תימה דתוס' גופא כתבו התם בריש המגרש דלא חיישינן ולא דמי לתבעלי דחיישינן שמא יבעלנה באונס וכ"כ הרא"ש במסקנא:

בא"ד אי חשיב שיור כמו כו'. נ"ב פי' ורבי אליעזר פסק דאף שיור בגט הוי גט מ"מ סבר היכא דבנשאת לאחר בינתיים שבטל האי שיור שהרי נתקה מאיסור הראשון לאפוקי ע"מ שלא תנשאי דהוי תנאי בגט צריך להיות קיים לעולם וכל היכא דבטל התנאי בטל הגט למפרע ונמצא בניה ממזרים ועכשיו מפרשים התוס' היכא דמתנה ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי אי דמי לחוץ מפלוני כו' ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בא"ד תדע דלא תני לוי חייבי לאוין כו' אפי' לרבנן כגון שבא כו' כצ"ל:

בא"ד וקדשה סתם כו'. נ"ב פי' דאהני קדושי דידיה לאיסורא קמא דאי לאו הכי אלא קדשה נמי חוץ מראובן אישתכח דקדושי שמעון לאו מהני וא"כ אין אני קורא בה אשת המת של שמעון ודו"ק:

בא"ד ומת שמעון ונפלה לפני לוי אחיו וצרת צרתה נמי משכחת לה כגון שקדשה אינש דעלמא חוץ משני אחין ואחר כך קדשה ראובן חון משמעון אחיו ויש לראובן אשה אחרת ומת ויבם שמעון צרתה כו' כצ"ל. ונ"ב ונראה בעיני לפרש דראובן היה אינש דעלמא דאי היה אחיהם א"כ אישתכח דהוה על לוי אשת אח של ראובן ומה לנו בזה שהיא נמי אשת אח סוף סוף היא אשת אח שלא במקום יבום וכבר תני במתני' אשת אחיו מאמו והשתא בעי לאשכוחי ערות אשת איש לחוד ותדע דאי איירי באחים ע"כ כשמת שמעון היא מותרת נמי לראובן מצד יבום א"כ מצית לאשכוחי צרת צרה כגון שיבם ראובן את צרתה ומתה אותה ראשונה ויש לו עוד אשה אחרת ומת ונפלו לפני לוי ולא צריכא לאדחוקי בג' אחין ובאינש דעלמא אלא ש"מ כדפרישית ודו"ק:

בא"ד דכבר נאסרה עליו לפני קדושי אחין משום אשת אח כדמשמע בהמגרש ליתני הכא כו' כצ"ל:

בא"ד ומשכחת בהן נמי צרת צרה ומיהו בפרק ג' משמע כו' כצ"ל. ונ"ב חוזר אדלעיל בענין דחוץ והכי פירושו כגון שקדשה ראובן חוץ משמעון ולוי ובא שמעון וקדשה נמי חוץ מלוי דאהני קדושי שמעון למיסר אראובן ומתו ראובן ושמעון ויבם לוי צרת אשת שני מתים ויש לו עוד אשה אחרת ומת ונפלה לפני יהודה כו' אבל בענין דרבי יוחנן לא משכחת צרת צרה ודו"ק:

בד"ה דקתני כו' לא קא מיירי או דאי לא קא מיירי כו' כצ"ל:

בד"ה לרבי יהודה כו' מתניתין סברא דלא כו' כצ"ל:

גמרא א"ל באחוה דהתירא קמיירי באחוה דאיסורא כו'. כצ"ל:

שם בדקה לוי במתניתי'. כה"ג בב"מ (מח) ועמש"כ שם:

רש"י ד"ה (וסימנך). אלמא כו' דהא ר"ח אמתניתין קאי. אינו מובן יפה דהא מתניתין דהאסורה לזה כו' שנויה בפ' ד' אחין וכבר שני בפרקין קא אמרינן:

רש"י ד"ה דאסר באנוסת אביו (בסה"ד). מאחיו מאביו. כצ"ל:

תד"ה לעולם. שמא תנשא לו לאחר שתתאלמן כו' ובעודה תחתיו ל"ל יותר מאבא כו'. לכאורה ה"ל למיחש אף קודם שתתאלמן (רק לאחר מיתת הראשון) דכיון שנושאה נמצא דלא נתקיים התנאי וקדושי השני בטלים וכדמסיק התוס' בסמוך וי"ל:

בא"ד וי"ל דלא קרינא לגביה כו' נאסרה עליו משום אשת איש. כצ"ל ועי' מהר"ם:

בא"ד ובא שמעון וקדשה סתם ומתו כו'. כצ"ל:

וסמניך מת נולד ויבם כו'. כדפי' אלמא מדתני רבי חייא בכולן אני קורא בהן ואפילו באשת אחיו שלא היה בעולם אלמא תנא דמתני' תני פלוגתא דהא רבי חייא אמתני' קאי: לרבי לית ליה הני כללי. דר' חייא הלכך לא מוקמי מתני' בפלוגתא אלא בנולד ולבסוף ייבם לדברי הכל: אמו אנוסת אביו בחדא משכחת לה. להכי לא נקט לה במתני' שאי אתה קורא בה האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה מתייבמת שיהו ב' אחיות נופלות להתייבם ותהא זו אסורה לזה משום אמו וכן זו על זה ומותרת לשני אלא חדא משכחת לה או האסורה לזה מותרת לזה או אחותה כשהיא יבמתה: אי יעקב שתי אחיות אנס. וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה ונשא ראובן אנוסת אביו אמו של לוי ושמעון נשא אנוסת אביו אמו של יהודה: אחותה כשהיא יבמתה. נופלת לייבום לפני לוי ויהודה בניה משכחת לה: האסורה לזה מותרת לזה לא משכחת לה. לפי ששתיהן אסורות על שניהם אמו של לוי אסורה לו משום אמו ואחותה משום אחות האם וכן ליהודה ושתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום: ואי שתי נכריות אנס. וילדו לו ב' בנים ונשאום ב' בנים מאשה אחרת ונפלו לפני בניהם האסורה לזה מותרת לזה משכחת לה אבל לאו אחיות נינהו ועיקר מילתיה דרבי חייא משום ייבום שתי אחיות נקט: ה''ג רב אשי אמר לעולם לית ליה לר' הני כללי ובפלוגתא קא מיירי. כלומר לא תימא דהא דלא תני אמו אנוסת אביו משום דלא משכחת הני כללי דלרבי ל''ל הני כללי ולא תימא להכי שבקיה דלא מיירי בפלוגתא דבפלוגתא ודאי קמיירי ומאי אין לו מוח דקאמר ליה ה''ק ליה כו': דאסר באנוסת אביו. ולא משכחת לה שתפול אם לפני בנה לייבום מאחיו ומאביו: דאי עבר ונסיב. את אנוסת אביו ונפלה לייבום לפני בנה וליתני: בלא דאי נמי משכחת. שלא עבר זה המת בנישואיה: אנס כלתו. ועבר על דת: ואע''פ. דמהדר ליה רבי ללוי כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו: בדקה לוי במתני'. הגיהה והוסיפה לאמו אנוסת אביו במשנתו: היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת. לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל הלכך כשמת רשע זה לא נפלה זו לייבום לפני בנה דלאו אשת אח הואי ואינה פוטרת צרתה:

לעולם לית ליה לרבי הני כללי ובפלוגתא קמיירי. וא''ת ליתני אשת איש שפוטרת צרתה כגון דאמר לה ה''ז גיטך ע''מ שלא תנשאי לפלוני דפליגי בהמגרש (גיטין דף פב.) ר''א ורבנן דלר''א הוי גט ואסורה לפלוני ואם נשאת לאחיו ומת פוטרת צרתה ואע''ג דאסורה לכל אדם אפי' לרבי אליעזר מדרבנן עד שימות המגרש או הפלוני דחיישינן שמא תנשא לו לאחר שתתאלמן או תתגרש מזה ונמצאו בניה ממזרים כדחיישינן בהמגרש (שם דף פד.) ע''מ שלא תבעלי לפלוני שמא תבעל לו אחר שתתאלמן או אחר שתתגרש ובעודה תחתיו ליכא למיחש יותר מאבא ואביך מ''מ לוי דקתני נמי דאי כדאמרינן לקמן קשה דליתני נמי להך ולמאן דנפקא ליה מאחות אשה ניחא דלא דמי הך לאחות אשה דע''מ שלא תנשאי שריא ליה בזנות וע''מ שלא תבעלי יכולה היא להתקדש לו ולא דמיא לאחות אשה ובע''מ שלא תנשאי ולא תבעלי נמי אי חשיב שיור כמו בחוץ מפלוני א''כ שריא ליה כי נשאת לאחיו קודם ואפי' אי לא חשיב שיור מ''מ לא דמי לאחות אשה דהתם בשעת נפילה הוי אחות אשתו אבל הכא בשעת נפילה אינה אשת איש עד שתבעל לו ואפי' תחשבנה אשת איש כיון שמטעם אשת איש אסורה ליבעל לו מ''מ לא דמי כיון שאם תבעל ליבם שנאסרה עליו הויא אשת איש ולא היתה אשת אחיו מעולם הלכך לא פטרה צרתה ומיהו למאן דנפקא ליה מולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין קשה וי''ל אע''ג דלוי תני דאי ובפלוגתא קמיירי לא קמיירי אלא בפלוגתא דס''ל לתנא דמתני' כוותיה תדע דלא תני לוי חייבי לאוין אע''ג דלר''ע לאו בני חליצה וייבום נינהו ומאן דמוסיף לעיל אשת אחיו שלא היה בעולמו ומשכחת לה כר''ש אע''ג דשמא תנא דמתני. לא סבר לה כר''ש היינו משום דבכולן אני קורא בהן משמע ליה דקאי אכולהו אבל אי מודו רבנן לר''א בקידושין דמספקא ליה לאביי מדקאמר בריש המגרש (שם דף פב: ושם) דאם איתא לר' אבא קשיא ליתני אשת איש דמשכחת לה אפילו לרבנן כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם ומת שמעון [ונפלה לפני לוי אחיו] וצרת צרה נמי משכחת לה כגון שקדשה ראובן חוץ משני אחין וי''ל דלא קרינא לגביה אשת המת דכבר נאסרה [עליו לפני קדושי אחים] משום אשת [אח] ולא חשיב ערוה במקום מצוה ומיהו אי אשת שני מתים דאורייתא כדמשמע בהמגרש (שם דף פב: ושם) ליתני הכא אשת ב' מתים כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ולוי אחיו ובא שמעון וקדשה סתם ומת כו' או בענין שאמר ר' יוחנן בפ' האומר (קדושין דף ס.) דאפילו הן ק' תופסין ומשכחת בהן נמי צרת צרה ומיהו בפ''ג (לקמן לא: ושם ד''ה מדרבנן) ובפ''ב (לקמן יח. ושם) משמע דאשת שני מתים גזירה דרבנן ושם אפרש ובירושלמי בריש המגרש פריך לה מתיב ר' חנינא בשם רבי פנחס ליתני ט''ז נשים כר''א ומשני תמן התורה אסרה עליו הכא הוא אסרה עליו ופי' רבינו יצחק תמן התורה אסרה עליו ומשנשאה המת אין לה היתר להתייבם כשימות מפני שאין איסור שבה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרה עליו אבל אשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו שנשאה ולהכי לא תני להו דלא דמו להו לפי שביד המגרש להתירה: דקתני שש עריות חמורות מאלו כו'. ותימה דמאי ס''ד דהנהו דלעיל דלא דייקי מסיפא וממ''נ כיון דתני לה גבי שש עריות לא אפשר למיתנייה ברישא וי''ל דקשיא ליה ללוי דה''ל למיתני ברישא ט''ז ובסיפא לא הוה ליה למיתני אלא ה' ואע''ג דאתי כרבי יהודה ה''ל למיתני ששה עשר דאי עבר ונסיב ושני ליה רבי בפלוגתא לא קא מיירי ודאי לא קא מיירי: לרבי יהודה נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב. תימה דבלא דאי עבר ונסיב נמי משכחת לה שקידש ולא בעל דאפילו אביי דאמר בפרק בתרא דקידושין (דף עח.) גבי אלמנה לכ''ג קידש לוקה היינו משום דכתיב לא יקח אבל הכא לא יגלה כתיב וי''ל דשמא אסור לקדש מדרבנן שמא יבעול ואפילו יהא מותר לקדשה חשיב דאי מטעם שאסור לבוא עליה וא''ת אפילו ע''י דאי היכי משכחת לה הא ר' יהודה סבר כר''ע בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נג.) דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וי''ל דלא סבר לה הש''ס כברייתא דהתם אלא כמתני' דפליג עלה ועוד דעל כרחך מתני' דהכא לא סברה בהא כרבי יהודה דהא קתני בפ''ב (לקמן דף כ.) איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ואי אין קדושין תופסין בחייבי לאוין חליצה נמי לא תיבעי וא''ת בחייבי לאוין דשאר מנלן דלא סבר מתני' כרבי יהודה דאיסור מצוה ואיסור קדושה מפרש לקמן כגון אלמנה לכ''ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ואר''י דע''כ

דף י - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד