דף ט - ב
אשת אחיו שלא היה בעולמו, דפליגי רבי שמעון ורבנן, באם התייבמה לאחיו השני, שהיה עמו בעולמו, ואחר כך מת האח השני, האם היא מתייבמת לאח השלישי, שלא היה בעולמו של האח הראשון [אך היה בעולמו של האח השני] או לא.
כי סובר רבי שמעון, היות והאח השני ייבמה, ונולד האח השלישי, לא מצאה האח השלישי כאשת האח הראשון אלא כאשת האח השני.
וכיון שהאח השלישי היה בעולמו עם האח השני, הרי אם מת האח השני, היא נופלת לפניו ליבום.
ובכל זאת קתני לערות אשת אחיו שלא היה בעולמו במשנתנו, שהיא אינה מתייבמת מנפילתה מהאח השני, והיא אף פוטרת צרתה, כרבנן. וכנגד רבי שמעון הסובר שהיא עצמה מתייבמת! ומשנינן: בנולד האח השלישי, ולבסוף ייבם השני, לא פליג רבי שמעון שאינה מתייבמת.
כי אם נולד האח השלישי לפני שייבמה האח השני, הרי מצאה לאשת האח הראשון כאשר יש בה עדיין זיקת נשואיו, שהרי היא עומדת להתייבם כדי להקים לו שם.
וכיון שאסור לו אז לייבמה, שהרי לא היתה לו ישיבה יחד עם האח הראשון בעולם, נאסרת היא אז עליו כמו אשת אח שיש לה בנים.
ואיסור זה הוא איסור לעולם, ולא יועיל ייבומו של השני להוריד ממנה איסור זה כלפיו.
ולכן, אם מת השני, היא אסורה באיסור ערוה כלפיו, ואין היא מתייבמת לו, אלא היא פוטרת אף את צרתה.
ובאשת אחיו שלא היה בעולמו כזאת, שאין בה מחלוקת, מדובר במשנתנו.
ופרכינן: והאמר רבי אושעיא לקמן [יז ב]: חלוק היה רבי שמעון אף בראשונה, שלדעת רבי אושעיא סובר רבי שמעון, שאפילו אם נולד השלישי ואחר כך ייבם השני, ומת השני, הרי היא מתייבמת לשלישי.
ולפי זה, חולק רבי שמעון על משנתנו, והיא הולכת רק לפי חכמים. ואם נוקטת המשנה דוגמא השנויה במחלוקת, היה לה גם לנקוט אמו אנוסת אביו, על אף שהיא שנויה במחלוקת בין חכמים לרבי יהודה! ומשנינן: הא לקמן איתותב הופרך רבי אושעיא.
ולכן, ניתן להעמיד את משנתנו באשת אחיו שלא היה בעולמו, בנולד ואחר כך ייבם, שבאופן כזה מודה רבי שמעון לחכמים.
שתי אחיות, שהיו נשואות לשני אחים של היבם, ומתו שני האחים, ונפלו שתי האחיות ליבום לפני אחי המת, אי אפשר לייבם את שתיהן, היות וכל אחת מהן היא "אחות זקוקתו".
ואסרו חכמים את אחות היבמה הזקוקה לו ליבום כאילו היתה קרובתו.
[וכפי שיתבאר בהמשך המסכת]
ומצינו שני כללים, בענין שתי אחיות שנופלות לפני שני אחים ליבום, והיינו שהיו אותן שתי אחיות נשואות לשני אחים, ומתו שני האחים, והרי שתיהן נופלות ליבום:
הכלל האחד נאמר לקמן במשנה בדף כ א:
אחותה [של ערוה], שהיא יבמתה [שנופלת יחד עמה ליבום] - חולצת או מתייבמת!
והיינו, אם נפלו שתי אחיות לפני יבם אחד, והיתה אחת האחיות אסורה על היבם הזה באיסור ערוה מן התורה, כגון שהיתה אחת מהאחיות חמותו, הרי אחות זו אינה זקוקה לו כלל.
ולכן, אחותה של הערוה, יכולה להתייבם לו.
שהרי אין האחות הזאת נחשבת ל"אחות זקוקתו", שהרי אחותה השניה, שהיא חמותו, היא ערוה עליו, ואינה זקוקה לו ליבום.
ובמקרה הזה, לפי הכלל הזה, רק אחת האחיות מתייבמת, ואילו השניה יוצאת משום ערוה.
הכלל השני, שנינו לקמן, בתחילת פרק ארבעה אחים:
שני אחים שנשאו שתי אחיות, ומתו, ולהם שני אחים -
אסורים שני האחים לייבם את שתי האחיות, לפי שכל אחת מהן היא "אחות זקוקתו", ואסור לייבם את קרובות זקוקתו, מדרבנן.
אך אם אירע ששתי האחיות היו חמותיהם של שני האחים, אחות אחת היתה חמותו של אח זה, ואחות שניה היתה חמותו של האח השני, אז שתיהן מתייבמות - כל אחת מתייבמת לאח שהיא מותרת בו.
לפי שכל אחת מהן איננה נחשבת ל"אחות זקוקתו", שהרי אחותה ערוה עליו, ואינה זקוקה לו.
וכך אני קורא בהן: האסורה לזה - מותרת לזה,
והאסורה לזה - מותרת לזה!
ומוסיפה שם המשנה: וזו היא שאמרו [הכלל הראשון]:
אחותה של ערוה, כשהיא יבמתה [כשנופלות שתי אחיות ליבום, האחת היא ערוה, ואחותה יבמה המותרת] - או חולצת או מתייבמת
ומקשינן: והאמר רב יהודה אמר רב: וכן תני רבי חייא:
בכולן, בכל חמש עשרה העריות השנויות במשנתנו, אם נפלו שתי אחיות לפני שני אחים, כשאחת ערוה לזה והשניה ערוה לזה, אני יכול להיות קורא בהן את שני הכללים שנתנו חכמים בשתי אחיות שנופלות ליבום.
א. הכלל הנשנה במשנה לקמן, בפרק ארבעה אחים:
האחות האסורה לזה - מותרת לזה, לאח האחר, שאינה ערוה לו.
ואילו האחות השניה, האסורה לזה - מותרת לזה, לאח האחר, שאינה ערוה לו.
ב. ואחותה של ערוה, כשהיא יבמתה [והיינו, שנופלת ליבום יחד עמה] - חולצת או מתייבמת.
כי אין על אחות הערוה איסור של "אחות זקוקתו", לפי שאין הערוה זקוקה ליבום כלפי האח שהיא אסורה לו. [1]
ורב יהודה מתרגם, שונה ומעמיד את שני הכללים של ה"אסורה לזה מותרת לזה", ואת "אחותה שהיא יבמתה חולצת או מתייבמת", רק באותן עריות שהן ברשימה החל מחמותו ואילך.
אבל את שיתא בבי דרישא, את ששת העריות הראשונות מתוך החמש עשרה, הוא לא שונה בכלל "האסורה לזה מותרת לזה".
מאי טעמא?
כיון דבתו, שהיא הראשונה ברשימת ששת העריות של "בת" [בתו ובת בתו ובת בנו, בת אשתו ובת בתה ובת בנה] רק באונסין משכחת לה, כי רק אם אנסו האחים את האמה של הבנות אני קורא בשתי הבנות האחיות "האסורה לזה מותרת לזה".
אך בנשואין - לא משכחת לה. שהרי אם נשא אחד האחים את אמן של שתי הבנות האחיות, אין האח השני יכול לשאתה, כי היא נאסרת עליו באיסור אשת אח. ורק אם הראשון אנס תחילה, יתכן שהשני נשא אותה.
ולדעת רב יהודה רק באפשרויות של שני הכללים בנשואין - קמיירי, שונה התנא במשנה.
אך באפשרויות של שני הכללים שיתכנו רק באונסין - לא קא מיירי!
ואילו אביי - מתרגם, שונה ומעמיד, אף את בתו מאנוסתו, שאני קורא בה "האסורה לזה מותרת לזה".
כיון דאשכוחי משכחת לה, היות שאני מוצא אפשרות כזאת, שבאונס אני קורא "האסורה בזה מותרת בזה" בכל חמש עשרה הנשים, ואפילו בבתו, אני קורא זאת בכולן, כל אחת לפי המקרה שאפשר למצוא בה.
אי בעיא, אם רצונך - מן האונסין תהוי.
אי בעיא, אם רצונך - מן הנשואין תהוי.
אבל אשת אחיו שלא היה בעולמו - לא קוראים בה "האסורה לזה מותרת לזה".
מאי טעמא?
כיון דרק לרבי שמעון הוא דמשכחת לה, לקרוא בה "האסורה לזה מותרת לזה" [כמו שיתבאר להלן], ואילו לרבנן לא משכחת לה.
בפלוגתא - לא קא מיירי.
ורב ספרא מתרגם: אף אשת אחיו שלא היה בעולמו, ומשכחת לה בשיתא אחים, ונמצאת אפשרות שכזאת בששה אחים, ואליבא דרבי שמעון.
הערות
[1] וכך הן חמש עשרה האפשרויות, שמתקיימים בהן שני הכללים: הכלל האחד, שכל אח מייבם את אחת האחיות, ואסור בשניה. והכלל השני, שאחות הערוה מתייבמת. א. בתו. שנים מתוך ארבעה אחים אנסו אשה אחת, וכל אחד הוליד ממנה בת. הלכו שתי הבנות האחיות, ונישאו לשני האחים האחרים. ולאחר מכן מתו בעליהן, ונפלו שתי האחיות לפני שני האחים שאנסו את אמן. ונמצא, שלפני כל אח נופלת בתו, שהיא ערוה לו, וכן אחותה, שהיא מותרת לו. ואין אחותה המותרת לו, אסורה לו מדרבנן מצד "אחות זקוקתו", היות ובתו היא ערוה, ואינה זקוקה לו כלל. נמצא, שכל אחד מן האחים מייבם את אחת האחיות המותרת לו, אך אסור בשניה מחמת שהיא ערוה לו. וכך אני מוצא את שני הכללים: האסורה לזה מותרת לזה. ואחותה של ערוה כשהיא יבמתה, חולצת או מתייבמת. אך אפשרות כזאת קיימת רק אם אנסו שני האחים אשה אחת, שאז יכולים הם להוליד ממנה שתי אחיות כשרות. אך אם נשא אחד האחים אותה, היא נאסרת על כל אחיו באיסור כרת של אשת אח, ואסור לאח השני לבוא עליה. ואם יבוא עליה, תהיה הבת השניה ממזרת, ותהיה אסורה לכל האחים. ב. בת בתו. לשנים מארבעת האחים היתה בת, והיו שתי הבנות בנות דודות. נישאו בנות הדודות, בזו אחר זו לאדם אחד, וכל אחת מהן הולידה ממנו בת. נמצא שיש לפנינו שתי נכדות אחיות של שני אחים. הלכו שתי הנכדות האחיות, ונישאו לשני האחים האחרים. אחר כך מתו בעליהן, ונפלו שתי הנכדות האחיות לפני שני האחים. נמצא, שלפני כל אח נופלת נכדתו, בת בתו, שהיא ערוה לו, ואחותה, שהיא מותרת לו. ג. בת בנו. שני בנים של שנים מן ארבעת האחים [שהם בני דודים] נשאו אשה אחת, בזה אחר זה, והולידו ממנה, כל אחד, בת אחת. נמצא, שיש לפנינו שתי נכדות אחיות של שני אחים. הלכו שתי הנכדות האחיות ונישאו לשני האחים האחרים. אחר כך מתו בעליהן, ונפלו שתי הנכדות האחיות לפני שני האחים. נמצא, שלפני כל אח נופלת נכדתו, בת בנו, שהיא ערוה לו, ואחותה, שהיא מותרת לו. ד. בת אשתו. אדם זר נשא שתי נשים, והולידו לו כל אחת משתי הנשים בת אחת, והרי שתי הבנות אחיות. ומת אותו הבעל, או גירש את שתי נשותיו. הלכו שתי הבנות האחיות, ונישאו לשנים מארבעת האחים. ואילו שתי נשותיו, האמהות של בנותיו, נישאו לשני האחים האחרים. ומתו שני האחים שנשאו את הבנות, והרי הן נופלות לפני שני האחים האחרים, הנשואים את אמהותיהן. ונמצא, שלפני כל אח נופלת בתה של אשתו, שהיא ערוה עליו, ואחותה, שהיא מותרת לו. וכמו כן, ה. בת בנה של אשתו. או ו. בת בתה של אשתו. כשהן היו שתי אחיות מן האב ולא מן האם, ונישאו לשני אחים, ומתו, ונפלו לפני שני האחים האחרים, ואחת מותרת לזה והשניה לאחר. ז. חמותו. ארבעה אחים, ששנים מהם נשאו נשים בנות-דודות, שהיו אמותיהן אחיות, ונמצא שהיו חמותיהן של שני האחים - אחיות. והלכו אותן שתי אחיות, שכל אחת מהן היא חמותו של אחד האחים, ונישאו לשני האחים הנותרים. ומתו האחים, ונפלו שתי האחיות לייבום לפני שני האחים, כאשר כל אחת אסורה לאחד מהם באיסור ערוה של חמותו, ומותרת לאחיו השני. ח. אם חמותו. ארבעה אחים שהיו אמות-חמותיהם של שנים מהם אחיות, והלכו אותן אמות-החמות שהיו אחיות ונשאו לאחים הנותרים, ומתו האחים, ונפלו כל אחת לפני בעל-נכדתה, שאסורה לו בערוה, ולפני אחיו שמותרת לו. ט. אם חמיו. ארבעה אחים שהיו אמות-חמיהם אחיות, ונישאו אמות חמיהם לשני האחים הנותרים. ומתו האחים, ונפלו אמות-חמיהם לפניהם לייבום, כשכל אחת אסורה לאחד מהם ומותרת לשני. י. אחותו מאמו. שתי נשים נישאו בתחילה לאיש אחד, והולידו ממנו שתי בנות [שהן שתי אחיות מהאב]. לאחר מכן הלכו שתי אותן הנשים, ונישאו לאיש אחר, והולידו ממנו שני בנים [שהם שני אחים מהאב]. ולאותו איש אחר היו עוד שני בנים, שנולדו לו מאשה אחרת. נמצא מעתה, ששני הבנים של אותן שתי נשים, הם אחיהם-מהאם של שתי בנותיהן, והם גם אחיהם מהאב של שני הבנים של האיש האחר, מהאשה האחרת. הלכו שתי בנותיהן ונישאו לשני בניו של האיש האחר מהאשה האחרת, ומתו שניהם, ונפלו שתי בנותיהן לפני שני בניהם. כאשר שתי בנותיהן הן אחיות מהאב, ושני בניהם הם אחיהם מהאם [לכל אחד אחות אחת]. ולכן, כל אחד מבניהם יכול לייבם האחד את בתה של השניה, שאינה אחותו. ואין היא אסורה עליו משום אחות זקוקה כי אחותה הרי היא אחותו מהאב, ואין היא זקוקה לו. יא. אחות אמו. שתי נשים נישאו לאיש אחד, והולידו ממנו שתי בנות שהן אחיות-מאב. לאחר מכן, נישאו שתי הנשים הללו לאיש אחר וגם ממנו הולידו שתי בנות. והלכו שתי בנותיהם מהאיש האחר ונישאו [זו אחר פטירת זו] לאדם אחר וילדו לו שני בנים, שהם אחים מאב. ולאותו אדם היו שני בנים נוספים מאשה אחרת. והלכו שני הבנים מהאשה האחרת, ונשאו את זוג האחיות הראשון [שהם אחיותיהם מאם של זוג האחיות השני], ומתו. ונפלו נשותיהם, שהן זוג האחיות הראשון, לפני אחיהם-מאב, כאשר אמהותיהם של שני היבמים הן הזוג השני של האחיות, שהן אחיותיהם של הזוג הראשון, מאם. ונמצא, שלגבי כל אחד מהיבמים נופלת אחות אמו האסורה לו, ואחותה של אחות אמו המותרת לו. יב. אחות אשתו. עיין בשרטוט בסוף. יג. אשת אחיו מאמו. אדם אחד נשא שתי נשים, ולכל אחת היה בן מבעל קודם, וילדו לו כל אחת שני בנים. הלכו שני הבנים החורגים שלו, שהם אחי בניו מאם, ונשאו שתי אחיות, ומתו. הלכו שני בניו, אחד מאשתו האחת, ואחד מאשתו השניה, ונשאו את שתי הנשים האחיות, ומתו. והרי הן נופלות לפני שני האחים הנותרים, כאשר כל אחת מהן היא אשת אח מאם לאחד, ונכרית לאחר. יד. אשת אחיו שלא היה בעולמו מבואר בביאור הגמרא. טו. כלתו. שני בנים של שנים מארבעת האחים נשאו שתי אחיות, ומתו. לקחו שני האחים האחרים את הכלות האחיות, ומתו. ונמצא שנופלות לפני שני האחים שתי אחיות, שאחת היא כלתו של זה, והשנית כלתו של זה.
אשת אחיו שלא היה בעולמו שכתבנו במשנה שפוטרת צרתה לא סוף דבר בנולד ולבסוף יבם ר"ל שמת ראובן בלא בנים ועד שלא יבמה שמעון נולד לוי שנמצאת היבמה בשעת לידתו עדין זקוקה והיתה אסורה לו בשעת לידה מצד אשת אח שלא היה בעולמו ואחר כך יבמה שמעון שכשמת שמעון אסורה ללוי הואיל ונאסרה עליו שעה אחת אלא אפילו יבם שמעון תחלה ואחר כך נולד לוי שלא מצאה לוי זקוקה לעולם והיה לנו לומר כשמת שמעון שתהא מותרת ללוי שהרי לא מצאה הוא מעולם זקוקה מכח ראובן וכשנזדקקה לו מכח שמעון נזדקקה לו והרי היה בעולמו בשעת מיתתו אעפ"כ פטורה ופוטרת צרתה:
כבר ביארנו למעלה ח' א' שכל שנזדקקו שתי יבמות משני בתים ליבם אחד ואין אחת מהן ערוה עליו אלא ששתיהן קרובות זו לזו קורבת ערוה אינן מתיבמות אלא חולצות מפני שכל אחת נעשית זקוקתו והשניה ערות זקוקתו שהיא כעין אשתו ואם הן שתי אחיות אם הוא מיבם לאחת מהן נעשה כונס אחות זקוקתו שהיא כעין אחות אשתו ואם נפלו לפני שני יבמים כגון ארבעה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו שניהם ונזדקקו שתיהן לשני אחים הנשארים שנינו עליה בפרק שלישי כ"ו א' שאין אחד מהם מיבם לאחת מהן לפי ששתיהן זקוקות לזה וזקוקות לזה וכל שאחד מהם מיבם לאחת מהן פוגע באחות זקוקתו וזו אינה מוחלטת לענין פסק אלא יש בה צדדין הואיל ושני יבמים הם שאחד חולץ תחלה ואחר כך מיבם השני וכן יש בה צדדין ששתיהן חולצות כמו שיתבאר שם ולא הוצרכנו בה עכשו אלא לסדר הדברים והוא שאמרו שם אחר כן היתה האחת מהן אסורה איסור ערוה על אחד מן השנים הנשארים בה כגון שהיתה חמותו הרי זה אסור בה ומותר באחותה שאין הערוה זקוקה לו עד שתהא קורא לאחותה אחות זקוקתו וצרת ערוה אין כאן שהרי מבית שני היא באה ואין שתיהן מבית אחד אבל השני אסור בשתיהן ליבום:
היתה האחת איסור ערוה לאחד מן השנים הנשארים ורחוקה לשני והשניה איסור ערוה לשני ורחוקה לאחר הרי האסורה לזה מותרת לזה והאסורה לזה מותרת לזה וזו היא שאמרו אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמת כלומר אחותה שהיא יבמתה ר"ל שבאה מבית שני ואין שתיהן מבית אחד ונזדקקו שתיהן לשני אחים והאחת ערוה לאחד והאחרת ערוה לשני כל אחת חולצת מן המותר לה או מתיבמת לו:
ועכשו הוא בא ללמד שבכל חמש עשרה עריות שהוזכרו במשנתנו אתה מוצא שתי אחיות יבמות באות משני בתים ומזדקקות לשני אחים והאחת אסורה לאחד איסור ערוה כאחת מאותן חמש עשרה שהוזכרו כגון שתהא בתו או בת בתו או בת בנו או אחת מכלן ורחוקה לשני וכן השניה ערוה לשני ורחוקה לראשון ותהא האסורה לראשון מותרת לשני והאסורה לשני מותרת לראשון ויתיבמו שתיהן ואין אומרין אחות זקוקתו היא אלא שבבתו אי אתה מוצא בה אחותה שהיא יבמתה חולצת או מתיבמת בנשואין שאי אפשר שיהו בתו של ראובן ובתו של שמעון אחיות אף מן האם שאם ילדה לראובן בת לא נשאת שוב לשמעון לא מן האלמנות שהרי אין כאן זיקה הואיל ויש לה בת ולא מן הגירושין שהרי גרושת אחיו היא ומכל מקום מן האונסין אתה מוצאה וכל השאר אתה מוצא אף בנשואין וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו אי אתה מוצא בה האסור לזה מותר לזה אלא לדעת ר' שמעון שהיה מתיר ביבם ואחר כך נולד ואף לדעת ר' שמעון אי אתה מוצא אלא בששה אחים והריני מפרש לך את כלן בפרט כדי שיהא הענין סדור לפניך:
א' בתו וכבר ביארנו שאי אתה מוצאה אלא באונסין כיצד ראובן אנס אשה וילדה לו בת ובא שמעון אחיו ובא עליה ר"ל על האם באונס גם כן שהרי אנוסת אחיו מותרת לו אף לנשואין אלא שבכאן אתה צריך לפרשה שאנסה שאילו נשאה הוה לה בת ראובן לגביה בת אשתו אלא שאנסה והוליד ממנה בת גם כן והרי בת ראובן ובת שמעון אחיות מן האם ונישאו ללוי ויהודה אחי אבותיהן ומתו ונזדקקו לפני ראובן ושמעון והרי בת שמעון מותרת לראובן ובת ראובן מותרת לשמעון שכל שאנס אשה מותר בבתה שמאיש אחר ואף מדברי סופרים כל זמן שאין הזונה קיימת ואין בהן משום אחות זקוקה הואיל והאחת ערוה לזה וכן האחת ערוה לזה וכל אחת חולצת למותר לה או מתיבמת:
ב' בת בתו כיצד ארבעה אחים שנים מהם יש לכל אחד מהם בת ונישאו שתיהן לנכרי וילדה לו כל אחת מהן בת שהן אחיות מן האב ונישאו אותן הבנות לאחי אבות אמותיהן ומתו ונזדקקו לאבות אמותיהן כגון ראובן ושמעון ולוי ויהודה אחים ובא נכרי ונשא שתי נשים אחת בת ראובן ואחת בת שמעון וכל אחת מהן ילדה לו בת והשיאן ללוי ויהודה ומתו ונזדקקו לראובן ושמעון הרי שהאחת בת בתו של שמעון ואסורה לו ומותרת לראובן והאחת בת בתו של ראובן ואסורה לו ומותרת לשמעון:
ג' בת בנו כיצד ראובן ושמעון לוי ויהודה ארבעה אחים ויש לראובן ושמעון בן לכל אחד ואחד נשא בנו של ראובן אשה דעלמא והוליד ממנה בת ומת או גירשה ונשאת לבנו של שמעון והוליד ממנה בת גם כן והרי הן אחיות מן האם נישאו ללוי ויהודה שהם אחי זקניהן ר"ל אבות אבותיהם ומתו ונזדקקו לפני אבות אבותיהן הרי האחת בת בנו של ראובן ומותרת לשמעון והאחת בת בנו של שמעון ומותרת לראובן:
ד' בת אשתו כיצד שתי נשים נישאו לנכרי אחד והולידה כל אחת מהן בת ונתאלמנו האמהות או נתגרשו ונישאו ארבעתן ר"ל שתי האמהות ושתי הבנות לארבעה אחים האמהות לשנים שהם ראובן ושמעון והבנות לשנים שהם לוי ויהודה מתו לוי ויהודה ונזדקקו הבנות לראובן ושמעון זו בת אשתו של ראובן ואסורה לו ומותרת לשמעון וחברתה בת אשתו של שמעון ואסורה לו ומותרת לראובן:
ה' בת בתה כיצד בת אשתו של ראובן ובת אשתו של שמעון נישאו לנכרי והולידו לו כל אחת מהן בת והרי הן אחיות מן האב ונישאו הבנות ללוי ויהודה אחיהם של ראובן ושמעון ונזדקקו לפני ראובן ושמעון זו בת בתה של אשת ראובן אסורה לו ומותרת לשמעון וזו בת בתה של אשת שמעון ואסורה לו ומותרת לראובן:
ו' בת בנה כיצד בן אשתו של ראובן נשא אשה והוליד בת ומת או נתגרשה ונישאת לבן אשתו של שמעון והוליד ממנה בת והרי שתי בנות אלו אחיות מן האם ונישאו ללוי ויהודה אחיהן של בעלי הזקנות ומתו ונזדקקו לראובן ושמעון זו בת בנה של אשת ראובן ואסורה לו ומותרת לשמעון וזו בת בנה של אשת שמעון ואסורה לו ומותרת לראובן:
ז' חמותו כיצד ראובן ושמעון נשאו שתי אחיות שהיו לכל אחת מהן בת מנכרי ונישאו אותן שתי הבנות ללוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון בלא בנים ונזדקקו נשותיהן ללוי ויהודה זו חמותו של לוי ומותרת ליהודה וזו חמותו של יהודה ומותרת ללוי:
ח' אם חמותו כיצד שתי אחיות לכל אחת מהן בת מנכרי ואותן שתי הבנות נישאו לנכרים והולידו כל אחת מהן בת ונישאו שתי האחיות הזקנות ושתי הבנות האחרונות לארבעה אחים הזקנות לראובן ושמעון והאחרונות ללוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון ונזדקקו ללוי ויהודה זו היא אם חמותו של לוי וכו':
ט' אם חמיו כיצד שתי אחיות לכל אחת מהן בן מנכרי וילדו אותם הבנים כל אחד מהם בת ונישאו שתי האחיות לראובן ושמעון ושתי הקטנות ללוי ויהודה ומתו ראובן ושמעון ונזדקקו ללוי ויהודה זו היא אם חמיו של לוי וכו':
י' אחותו ור"ל אחותו מאמו כמו שביארנו במשנה כיצד מי שהיו לו שני בנים מעלמא נשא שתי נשים שיש לכל אחת מהן בת מנכרי והן אחיות מן האב כגון שנישאו שתיהן לאיש אחד וילדה כל אחת לזה בן ונישאו שתי הבנות שהיו מנכרי לשני הבנים שהיו לזה מעלמא ומתו ונזדקקו לשני הבנים שנולדו לו מהן נמצאת האחת אחותו של זה מאמו ורחוקה לזה והאחת אחותו של זה מאמו ורחוקה לזה:
י"א אחות אמו כיצד הרי ששתי נשים נכריות זו לזו נישאו ליעקב והיו ליעקב זה שני בנים מצד אחר וכן הוליד מכל אחת מאלו בן ויש לשתי נשים אלו הנכריות לכל אחת אחות מצד האם ושתיהן אחיות זו לזו מצד האב כגון שנשא אחד אמה של זו ואמה של זו והוליד בת מכל אחת ואותן שתי אחיות נישאו לאותן שני הבנים שהיו ליעקב מצד אחר ומתו אותן שני הבנים ונזדקקו האחיות לשני אותן הבנים שנולדו ליעקב מאלו הנכריות שהם בני אחיותיהן וכל אחת מהן לאחת מהן אחות אמו מצד האם ואחות אמו אף מצד האם אסורה ונמצאת אחות אמו של זה מצד האם ורחוקה לזה וזו וכו':
י"ב אחות אשתו כיצד שתי נשים נכריות זו לזו ולכל אחת מהן אחות מצד האם והן אחיות מן האב כגון שנשא אחד אמה של זו ואמה של זו והוליד בת מכל אחת ונישאו ארבעתן לארבעה אחים אחת מן הנכריות לראובן ואחותה שמצד האם לשמעון והרי אלו השתים אחיות מצד האם והנשארת מן הנכריות נשאת ללוי ואחותה שמצד האם ליהודה ומתו שמעון ויהודה ונזדקקו נשותיהם שהן אחיות מן האב לפני ראובן ולוי בעלי הנכריות והרי אחת מהן אחות אשתו של ראובן מן האם ורחוקה לאשת לוי והאחרת אחות אשתו של לוי ורחוקה לאשת ראובן:
י"ג אשת אחיו מאמו כיצד הרי שיש כאן שתי נשים לכל אחת מהן בן ונישאו ליעקב שהיו לו שני בנים מצד אחר ואף יעקב זה הוליד מכל אחת מהן בן ובני הנשים שהיו להם תחלה נשאו שתי אחיות ומתו או גירשו וחזרו ונישאו לבניו הראשונים של יעקב ומתו אף אלו השנים והרי נשותיהם מזדקקות לאותם השנים שהוליד יעקב מאלו והרי זו אשת אחיו מאמו ורחוקה לזה וזו כו':
י"ד כלתו ואני מקדימה לאשת אחיו שלא היה בעולמו מפני שאשת אחיו שלא היה בעולמו היא בסדר אחר ושלא כהלכה אלא לדעת ר' שמעון ואף לדבריו אינה אלא בששה אחים וכלתו כיצד ראובן שמעון לוי ויהודה ארבעה אחים בנו של ראובן ובנו של שמעון נשאו שתי אחיות מתו או גירשו וחזרו ונישאו לאחי אבות בעליהן שהם לוי ויהודה ומתו ונזדקקו לראובן ושמעון זו כלתו של ראובן ורחוקה לשמעון וזו כלתו של שמעון ורחוקה לראובן:
ט"ו אשת אחיו שלא היה בעולמו ולדעת ר' שמעון שאוסר במת נולד ויבם ומתיר במת יבם ונולד הא לרבנן שאוסרים בשתיהן אי אתה מוצא האסור לזה מותר לזה אלא שאסור לשניהם ואף לר' שמעון אי אתה מוצאה אלא בששה אחים שהשנים מהם נולדו אחר מיתת האחים וסימניך מת נולד יבם מת נולד יבם כיצד ארבעה אחים ראובן שמעון לוי ויהודה שנים מהם והם ראובן ושמעון נשאו שתי אחיות ולוי ויהודה היו בעולם מת ראובן נולד יוסף יבם לוי אשת ראובן והרי יוסף לא היה בעולמו של ראובן אחר כך מת שמעון ונולד בנימין ויבם יהודה אשת שמעון מתו לוי ויהודה המייבמים ונזדקקו נשותיהם ליוסף ובנימין יוסף מותר באשת יהודה שהרי היה בעולמו של שמעון בשעת הזיקה וזקוקה ליבום ואסור באשת לוי מפני שהיא היתה אשת ראובן שלא היה בעולמו ונולד ואחר כך יבם היה וכבר נאסרה לו איסור עולם הואיל ובאיסור מצאה ובנימין אסור באשת יהודה מפני שהיא היתה אשת שמעון שלא היה בעולמו ונולד ולבסוף יבם היה ומותר באשת לוי ואע"פ שהיתה אשת ראובן ולא היה זה בעולמו הואיל ויבם לוי ולבסוף נולד זה מותר לדעת ר' שמעון הא לרבנן שניהם אסורים בשתיהן והלכה כדבריהם:
ומעתה לענין פסק אין בדין האסור לזה מותר לזה ואחותה שהיא יבמתה חולצת או מתיבמת אלא ארבע עשרה נשים:
זהו ביאורה של שמועה ופסק שלה ולענין ביאור מיהא הוא מקשה מזו למה שתירץ לו על מה שלא שנה אמו אנוסת אביו במשנתנו דבפלוגתא לא קא מיירי והא מדקאמר רב יהודה בשם רב על כל אותן שבמשנתנו שבכולן הוא קורא האסור לזה כו' ואף באשת אחיו שלא היה בעולמו אלמא דבפלוגתא קא מיירי ומשנתנו בין בנולד ואחר כך יבם בין ביבם ואחר כך נולד דאי דוקא בנולד ואחר כך יבם הא אף לר' שמעון לא משכחת לה ואע"ג דרב יהודה לא מתרגם הכי בכולה מתניתין אלא מחמותו ואילך דשבקה לבתו משום דלא משכחת לה אלא מאונסין ומדשבקה לבתו שבקינהו לשיתא בבי דדמו לה ואביי דמתרגם לה אף בהני דהואיל ומשכחינן לה לא קפדינן אי באונסין אי בנשואין אבל מכל מקום אשת אחיו שלא היה בעולמו לא מתרגם בה מכל מקום רב דכייל לכולהו בהכי על כרחך בפלוגתא קא מיירי: