חגיגה טו ע"א

דף טו - א

דאמר שמואל:  יכול אני להטות בביאה, ולבעול כמה בעילות בלא להוציא דם בתולים.

וכיון שכן, יש לחוש שמא נבעלה על ידי הטיה, ונאסרה לכהן גדול, ומשום כך לא נפגמו בתוליה. ^[1]

או דילמא: האפשרות של צורת בעילה באופן דשמואל, לא שכיחא. וכיון שרואים אנו שלא נפגמו בתוליה, תולים אנו שנתעברה בלא בעילה כדמפרש ואזיל.

אמר להו בן זומא: האופן דשמואל אכן לא שכיח - ולפיכך חיישינן, סומכין אנו להקל על ידי שאומרים: שמא באמבטי [כלי שרוחצין בו את כל הגוף] עיברה.

שהתרחץ איש באותו הכלי לפני שהיא התרחצה בו, והוציא בו שכבת זרע, ונכנסה שכבת הזרע אל גוף האשה כשרחצה במימיו, וממנה נתעברה, ועדיין בתולה היא, לפי שלא נבעלה, ומותרת לכהן גדול. ^[2]

ומקשינן עלה: והאמר שמואל: כל שכבת זרע שאינה יורה כחץ אינה מזרעת, ומסתמא כשיצתה ממנו שכבת הזרע לתוך האמבטי לא היתה יורה כחץ, ואי אפשר שתזריע, ואיך אנו תולים שנתעברה באמבטי ומתירין אותה לכהן גדול?! ומשנינן: דלמא מעיקרא נמי [אפשר שאף מתחילה] כשיצתה ממנו יורה כחץ הוה, ולפיכך היא מותרת. ^[3]

תנו רבנן:

מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא, ולא עמד בן זומא מלפניו של רבי יהושע בן חנניה.

ומתוך כך הבין רבי יהושע בן חנניה שבן זומא טרוד הוא.

אמר לו רבי יהושע בן חנניה לבן זומא: מאין תבוא, ולאין לבך טרוד, בן זומא!

אמר לו בן זומא לרבי יהושע: צופה הייתי, מתבונן הייתי במעשה בראשית, ונסתכלתי בין מים העליונים למים התחתונים, ואין בין זה לזה, במקום חיבור כיפת הרקיע לארץ, אלא שלש אצבעות בלבד. ^[4]

שנאמר: ורוח אלהים "מרחפת" על פני המים!

"מנשבת" על פני המים לא כתיב כאן, אלא "מרחפת", ללמדך: כמו יונה שמרחפת על בניה, ואולם אינה נוגעת בהם [בראשית רבה]. ^[5]

אמר להן רבי יהושע לתלמידיו: עדיין [רבינו האי גריס: כבר] בן זומא מבחוץ לישוב דעתו, כי אי אפשר ללמוד כן מן הפסוק שהביא:

מכדי, הרי "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" - אימת הוי [מתי זה היה], הרי ביום הראשון היה, כמבואר בכתוב.

ואילו הבדלה שבין המים למים, רק ביום שני הוא דהואי. דכתיב במעשה יום השני לבריאה: ויהי מבדיל בין מים למים.

וכיון שנדחו דברי בן זומא, יש לדעת כמה הוא אכן השיעור שיש בין מים למים?

אמר רב אחא בר יעקב: כמלא נימא [שערה], כלומר: כחוט השערה.

ורבנן אמרי: כי גודא דגמלא [משטח הגשר]. כשמסדרין לוחות זו אצל זו אי אפשר שלא יהא ריוח ביניהן מעט, וכשיעור הזה יש בין מים למים.

מר זוטרא, ואיתימא רב אסי אמר: כתרי גלימי דפריסי אהדדי [כשני בגדים הפרוסים זה ליד זה] שאי אפשר שלא יהא ריוח מעט ביניהם.

ואמרי לה: כתרי כסי דסחיפי אהדדי [כשתי כוסות הכפופים זה ליד זה].

למדנו בברייתא לעיל: אחר קיצץ בנטיעות:

עליו, על אחר, הכתוב אומר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך! שאחר, בפיו חטא, כדמפרש ואזיל. ^[6]

ומפרשינן: מאי היא כיצד היה מעשה?

דחזא [ראה] אחר כשעלה לרקיע למלאך ששמו מיטטרון, דאיתיהבא ליה רשותא חדא שעתא ביומא למיתב ולמיכתב זכוותא דישראל [ניתנה לו רשות לשבת שעה אחת ביום, כדי לכתוב את זכויותיהם של ישראל].

נכנסה בו באחר רוח של כפירה, ואמר: הרי גמירא [קבלה בידינו] היא דלמעלה בשמים לא הוי:

לא ישיבה, שאין מי שיושב שם מלבד הקב"ה, ולא תחרות, ולא "עורף" [שבכל צדדיהם של המלאכים יש להם פנים], ולא עיפוי [עיפות].

ואם כן, האיך מיטטרון יושב?!

שמא, חס ושלום, שתי רשויות יש בשמים, ואין מיטטרון מלאך, אלא הוא אדנות אחרת, חס ושלום.

מיד אפקוהו למיטטרון, ומחיוהו שיתין פולסי [מכת מקל, רש"י] דנורא [הוציאוהו והיכוהו בששים מכות של אש]. ^[7]

כי אמרו ליה למיטטרון: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [כשראית את אחר לא קמת מפניו], וגרמת לכך שיטעה לומר: שתי רשויות יש ח"ו.

ואיתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר [ניתנה רשות למיטטרון למחוק את זכויותיו של אחר], על שקיצץ בנטיעות.

יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי. ^[8] אמר אחר: הואיל ואיטריד ההוא גברא [על עצמו אמר] מההוא עלמא [הואיל ונטרדתי מהעולם הבא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [אצא ואהנה בעולם הזה].

נפק אחר לתרבות רעה.

אשכח [מצא] אחר זונה, ותבעה לזנות!

אמרה ליה אותה זונה לאחר: וכי אטו לאו אלישע בן אבויה את, ששמך יצא בכל הארץ?!

עקר אחר פוגלא ממישרא [צנון מן הערוגה] בשבת, ויהב לה [ונתן לה], כדי להראותה שעובר הוא על איסור מלאכה בשבת.

אמרה אותה זונה: אם כן אחר הוא, כלומר: יצא לתרבות רעה!

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: [א"ל, מיותר]

מאי דכתיב: גם את זה "לעומת" זה עשה האלהים?

אמר לו רבי מאיר לאחר: כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא כנגדו [דבר השוה לו, והיינו: זה "לעומת" זה, מהרש"א].

שהרי ברא הרים - ברא כנגדם גבעות.

ברא ימים ברא כנגדם נהרות.

אמר לו אחר לרבי מאיר: רבי עקיבא רבך לא אמר [פירש] כך, אלא: ברא צדיקים וברא רשעים. ברא גן עדן וברא גיהנם.

כלומר: כנגד הצדיקים ברא דבר השוה להם והוא גן עדן, וכנגד הרשעים ברא גיהנם [מהרש"א].

וכל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה צדיק, הרי נטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, נתחייב רשע, הרי נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם.

אמר רב משרשיא: מאי קראה, מנין לנו מן הכתוב כדברי רבי עקיבא?

גבי צדיקים כתיב: ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו. לכן בארצם "משנה" יירשו [ירושה כפולה], שמחת "עולם" תהיה להם, והיינו בעולם הבא [מהרש"א].

גבי רשעים כתיב: יבושו רודפי ואל אבושה אני, יחתו המה ואל אחתה אני, הביא [אנא הבא] עליהם יום רעה ומשנה שברון [שבר כפול] שברם [קמץ וצירי]. והיינו בעולם הבא בגיהנם.

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה:

מאי דכתיב: והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה לא יערכנה זהב וזכוכית, ותמורתה כלי פז [ותמורתה לא בכלי פז, רש"י איוב]? ^[9]

אמר לו רבי מאיר לאחר: אלו דברי תורה, שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן על ידי שכחה ככלי זכוכית שנאבדין מהר על ידי שבירה. ^[10]

אמר לו אחר לרבי מאיר: רבי עקיבא רבך לא אמר כך! ^[11]

אלא: ומה כלי זהב וכלי זכוכית הללו, אף על פי שנשתברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם אף על פי שסרח, יש לו תקנה

אמר לו רבי מאיר לאחר: אף אתה, שסרחת, חזור בך לשוב בתשובה!

אמר לו אחר לרבי מאיר: והלא כבר שמעתי בשמים מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים חוץ מאחר. ^[12]

תנו רבנן: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו.

כיון שהגיע לתחום שבת [ב"ח], אמר לו אחר: מאיר! חזור לאחוריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי, שעד כאן תחום שבת. ^[13]

אמר לו רבי מאיר לאחר: אף אתה חזור בך! אמר לו אחר לרבי מאיר: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים חוץ מאחר.

תקפיה רבי מאיר לאחר ועייליה לבי מדרשא [החזיק בו והכניסו לבית המדרש] אולי יחזור בו וישוב [מהרש"א].

אמר ליה אחר [ר"ח] לינוקא: פסוק לי פסוקך!

אמר לו הינוקא: אין שלום אמר ה' לרשעים, כלומר: לא תועיל לו התשובה [מהרש"א]. ^[14]

שוב עייליה רבי מאיר לאחר לבי כנישתא אחריתי [הביאו לבית מדרש אחר], אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך!

אמר לו הינוקא: כי [אף] אם תכבסי בנתר [מין אדמה רכה ומכבסין בו] ותרבי לך בורית [שם עשב המנקה] נכתם עוונך לפני [עדיין עוונך לפני ככתם]!

כלומר: לא תועיל לו התשובה.

שוב עייליה לבי כנישתא אחריתי [הביאו לבית מדרש אחר].

כלומר דיבר כלפי למעלה דכיון דחזא למטטרון דאתייהבא ליה רשותא הדא שעתא למיתב למכתב זכותא דישראל אמר גמירי דלמעלה באותו מקום אין שם ישיבה שמא שתי רשויות הן.

יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאלישע אחר שגלוי וידוע לפניו שאינו חוזר בתשובה שלמה לעולם. שאילו היה חוזר לא היה נטרד שאין הפרגוד ננעלת בפני בעלי תשובה מיד מחיוה למטטרון שתין פולסי דנורא. ח"ו שיש עליו דין אלא להראות לאלישע שיש לו אדון שהוא עליו וזה שאמר אחר משום ר' עקיבא כי רשע מתייסר בגיהנם חלקו וחלק הצדיק והצדיק זוכה בג"ע חלקו וחלק הרשע ואסמכוה אקרא זה לכן בארצם משנה יירשו ומשנה שברון שברם. ד"א לאו דסמכא הן וקרא מדרש הוא ולא עיקר.

מיהו אית לן למימר שהמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ועונו גדול מאד הוא ועליו ועל כיוצא בו נאמר ומשנה שברון שברם.

למה נמשלה תורה לזהב וזכוכית דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית מפני שדברי תורה קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית ועוד מה כלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף תלמידי חכמים אע"פ שסרחו יש להם תקנה:

בד"ה ומחיוהו שיתין פולסי להודיע לו שאין יכולת למטטרון כו' עכ"ל. לא ידענא למה לקחו לעצמם דרך אחרת דהא בגמרא קאמר טעמא משום דכי חזיתיה לא קמת מקמיה וצ"ע:

היה עומד כו'. וראהו בן זומא ולא עמד כו'. ובירושלמי גרסי' שהיה מהלך בדרך ובן זומא בא כנגדו שאל בשלומו ולא השיבו כו' ולפי זה ניחא כפשטיה שא"ל ר"י כשהיה טרוד כ"כ בדרך מאין באת ולאן אתה הולך ולפי גירסת תלמוד שלנו שלא עמד מפניו עיין פרש"י ועוד יש לפרש שחשב ר"י שלא עמד מפניו בשביל שנתגאה שאין ראוי לו לעמוד מפני רבי יהושע וע"כ א"ל לשון הזה מאין ולאין בן זומא שאין לאדם להתגאות אבל יחשוב כי בריאתו שפילה מאין מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר כו' וא"ל צופה הייתי כו' דמתוך טרדת העיון לא נתתי לבי לעמוד לפניך:

בין מים עליונים למים תחתונים כו'. יש דעות חלוקות בזה מהם שאומרים כי הרקיע שהבדיל בין המים התחתונים לעליונים הם הגלגלים וזו היא דעת הרמב"ן והפליג להביא כמה מאמרים על אמיתת זה הענין וזו היא דעת רש"י ז"ל בפי' לחומש שכתב בתוך המים באמצע המים שיש הפרש כו' אבל הרב המורה ביאר כי רקיע זה הוא המקום אשר יתהוה בו הענן ומאמר הזה דבן זומא אינו סובל לכאורה כ"א פי' הרב המורה וכן כתב הרא"ם על פסוק בתוך המים באמצע המים כו' והאריך שם עוד אבל ההוא דחגיגה דבן זומא שאמר צופה הייתי מה בין מים עליונים לתחתונים כו' אלא בג' אצבעות ואמר להו רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ כו' סבירא ליה דיהי רקיע ברקיע האוירי קמיירי ופי' יהי רקיע יתהוו' הרקיע כמשמעו ולפיכך אמרו אין בין מים עליונים מהרקיע ובין מים התחתונים אלא למר ג' אצבעות ולמר כמלא נימא ומעתה יש לתמוה על הרב ז"ל איך הניח הגמרא ותפס דברי האגדה של ב"ר עכ"ד הרא"ם ולדעתי המקרא זה סובל שני הפירושים כי אחת דבר אלהים שתים זה שמענו כי מקרא א' יוצא לכמה טעמים ומעתה מה שהבין הרלב"ג בדעת הרב המורה וז"ל וכבר ביאר הרב המורה רקיע המקום אשר יתהוו בו הענן לפי שהיה זר אצלו המצא המים למעלה מגרם השמים עכ"ל אינם כן כי גם הרב המורה מודה בזה ומה שהזכיר האוירים ולא הזכיר המים אשר למעלה מגרם השמים לפי שלא נאמר שם מים אלא על צד הדמיון והמשל מזולת שהיה הענין הזה בעצמו כן וזהו ביאור שאמר רבי עקיבא כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים שנאמר דובר שקרים וגו' כמו שכתב כל זה גם הרלב"ג ושניהם במקרא אחד נאמרו הללו את ה' מן השמים וגו' הם השמים האוירים ואח"כ כתיב הללוהו שמי השמים הם הגלגלים ואחר כך כתיב והמים אשר מעל השמים וכן כתב הרא"ם ולזה מבואר רש"י ז"ל הביא בפי' שמים שא מים והם דברי ב"ר ואח"כ כתב שם מים והם דברי תלמודא פ"ב דחגיגה אר"י בר חנינא שמים שם מים ובמתניתא תנא שמים אש ומים שהביא הקב"ה אש ומים וטרפן זה בזה ונעשה בהן שמים כי המאמרים אלו ופירושיהן אינן סותרין זה את זה אלא שהב"ר הזכיר שם ענין המים אשר מעל הגלגלים וע"כ פירש אותם שמים שא מים כי המים נישאים עליהם למעלה אבל תלמודנו שהזכיר שמים האוירים כמאמר דבן זומא ע"כ יהיה פירוש אותן שמים שם מים בעבור היות שם המיית המים וכן פי' הרא"ם ומה שאמר אש ומים כי השמים האוירים הוא המקום אשר בו יתהוה הענן ויש מהם ענני אש ויש מהם ענני מים כי מצינו ואש מתלקחת בתוך הברד שהיו הברד והאש טורפין זה בזה הרי מבואר כי השמים אלו מאש ומים שטרפן הקב"ה זה בזה וכענין זה כתב בעל מקור חיים בענין אש ומים שטרפן זה בזה ומעתה אין מקום לתמוה על רש"י שתפס דברי האגדה והניח דברי הגמרא דבחגיגה כי רש"י לא יכחיש זה דאל"כ לא ה"ל להביא מאמר דחגיגה שם מים ואש ומים שפירושה על שמים האוירים כמ"ש אלא שהוא מפרש המקראות בענינים הקרובים לפשוטו וזה דרך רש"י ז"ל בכמה מקומות כמ"ש הרא"ם ז"ל בכמה מקומות אמנם באגדות ירושלמי דברכות אמרי' תנא בשם רבי עקיבא עביו של רקיע כב' אצבעות מלתא דרבי חנינא פליגא דאמר רבי אחא בשם רבי חנינא תרקיע עמו לשחקים כראי מוצק תרקיע מלמד שהן עשויין כטס יכול שאינן בריאים ת"ל חזקים כו' עכ"ל ומשמע שם דברקיע שהם הגלגלים איירי ולא ברקיע האוירים דפליגי שם על מי שסובר דעביו של רקיע מהלך ת"ק ואם כן לפ"ז נראה לומר דמאמר דבן זומא כפשוטה איירי במים העליונים מגלגלים ודעתו דב' זומא שאמר שאין בין מים העליונים לתחתונים כ"א כב' אצבעות כדעת ר"י לשם דעביו של הגלגלים ב' אצבעות והוא מבדיל בין מים העליונים לתחתונים ומי שסובר כמלא נימא סובר כרבי חנינא דעביו של רקיע המבדיל ביניהם אינו אלא כטס הזה מעתה הכתוב ומאמר דבן זומא אין להם דרך אחרת אלא כפרש"י ולא על רקיע האוירים שהוא דרך רחוק מפשט הכתוב ובעל יפה מראה תמה על הרא"ם ז"ל וז"ל ובעיני יפלא תלמודיי שכמותו איך יאמין שרז"ל יפרשו רקיע על האוירים והמים העליונים ותחתונים ע"ז הדרך כו' ע"ש וצ"ע:

עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כו'. בירושלמי מייתי ליה אהא שאמרו שם חמי טליא כו' אמר מה אלין עבדין הכא כו' ע"ש והביאו התוס' והיינו שבדברי פיו היה מחטיא התינוקות וקרי להו בשרך כו' והוא דחוק ובשמעתין בתלמוד שלנו לא מייתי כלל ונראה לפרש בענינו ע"פ מ"ש בפ"א ששאל מין א' לרב אידית עלה אל ה' עלה אלי מבעי ליה וא"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו שנא' כי שמי בקרבו כו' כמפורש שם שהמין הזה נטה לשניות ורב אידית השיב לו דאין כאן שניות ח"ו אלא דזה הוא הרב וזהו עבדו ושמו כשם רבו כו' דכתיב כי שמי בקרבו ע"ש וה"נ הכא דאע"ג דליכא ישיבה למלאכים כ"א לבדו ית' ב"ה כמ"ש ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים וגו' מ"מ כיון דשמו כשם רבו איתיהיבא ליה רשות לישב פ"א למכתב זכותיה דישראל אבל אחר לא הוה ידע וחשב כדעת המין הזה דיש כאן שניות ומלבד הקב"ה שיושב יש עוד א' שיושב כמ"ש ב' רשויות הן והיינו דקאמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה כמ"ש ראיתי וגו' צבא השמים עומדים וגו' ולא תחרות כמ"ש עושה שלום במרומיו כמו שיסד הפייט העמיד מיכאל שלג וגבריאל אש כו' ולא עורף כמ"ש וארבעה פנים לאחת דהיינו מכל צד ולא עיפוי דכתיב בצדיקים וקוי ה' וגו' יעלו אבר כנשרים וגו' ילכו ולא ייעפו ואם כך בצדיקים לעוה"ב כ"ש במלאכים והשתא הא דקאמר עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך וגו' יש לפרש דאסיפא דקרא סמיך דכתיב אל תאמר לפני המלאך שהוא מטטרון שיושב שב' רשויות הן כי הוא נקרא מלאך כמ"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' כי שמי בקרבו ואמר על טעותו של אחר אל תאמר כי שגגה היא כי טעה ע"י ישיבת מטטרון אבל אלהים יקצוף על קולך זה שהאמנת בשניות כי שגגה שזו עולה זדון דאין להרהר בכך שמא ח"ו ב' רשויות הן וקאמר לבסוף איתיהב ליה רשותא לממחק זכותיה דאחר והיינו דמסיים בהאי קרא וחבל את מעשה ידיך שהן המעשים טובים שעשה כבר והן זכותיה חבל אותן ע"י מחשבה רעה זו להאמין בשניות ח"ו:

ומחיוהו ס' פולסין כו' פירשו בתוס' להודיע לו שאין יכולת למטטרון יותר מאחריני עכ"ל נראה שהוצרכו לכך ולא סגי להו בטעמא דקאמר תלמודא משום דכי חזיתיה אמאי לא קמת מקמיה דודאי לא שייך עונש מלקות במלאכים אלא לפי הדמיון והיינו להראות לו לאחר שאין יכולת במטטרון כו' וה"ק תלמודא מ"ט מחיוהו גם לפי הדמיון משום דכי חזיתיה כו' דאילו קמת מקמיה לא הוו צריכין להודיע לו שאין יכולת במטטרון אבל השתא דלא קמת מקמיה אטעיתיה דיש ב' רשויות וכדי להוציא מלבו של אחר מחיוהו למטטרון להודיע לאחר שאין יכולת כו' ומיהו לא חזר ממחשבתו הרעה כדמסיק:

יצתה בת קול ואמר שובו בנים שובבים חוץ מאחר כו'. וכה"ג אמר לקמן שמעתי מאחורי הפרגוד כו' ול' הירושל' פ"א הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רוכב על סוס ביה"כ שחל להיות בשבת ושמעתי ב"ק יוצאת מבק"ק ואומרת שובו בנים חוץ מאחר שידע כחי ומרד בי ע"כ ומיהו הוא לא היה לו להשגיח בכך וכמ"ש לו ר"מ בחליו תשב אנוש עד דכא ואמרינן אין לך דבר שעומד בפני התשובה:

מ"ד גם את זה לעומת כו' ברא הרים ברא גבעות כו'. לפי ענינו נראה דמלת לעומת נופל על השוה לו כגון הרים וגבעות שיש להם שווי בגובה וכן ימים וכו' ימים ונהרות וכן בד"ה משמר לעומת משמר והרבה כמוהו ודקאמר ברא צדיקים ברא רשעים מלת לעומת לא קאי אצדיקים ורשעים שאינן שוין רק הם דבר והפכו אלא דיש לפרש השווי בקצת שברא צדיקים וברא ג"ט ברא רשעים וברא גיהנם שברא לכ"א מה ששייך לו ואמר כ"א וא' יש לו ב' חלקים כו' דכיון דניתן לאדם הבחירה להיוח צדיק או רשע כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואין הקב"ה מקפח שכר ועונש כל בריה לכן ברא לכולן ג"ע שמא יזכו כולם וכן ברא לכולם גיהנם דשמא לא יזכו כולם ודקאמר זכה צדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בג"ע כו' אדרשה דרב משרשיא דלקמן סמיך ועי"ל דאסיפא דהאי קרא סמיך דמסיים ביה על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה וכינוי דאחריו אצדיק ורשע קאי שהרשע כשמת לא ימצא מחלקו מאומה שבגן עדן לפי שהצדיק נוטלו וכן להיפך כשמת אחריו הצדיק לא ימצא מאומה מחלקו שבגיהנם לפי שהרשע נוטלו:

כתיב לכן בארצם משנה יירשו כו'. וסיפא דקרא שמחת עולם תהי וגו' דהיינו בעולם הבא שהיא נקראת ארץ החיים וברשעים כתיב משנה שברון שברם היינו בעוה"ב בגיהנם:

שאל אחר כו' לאחר שיצא לתרבות רעה כו'. דקדק בשאלתו שהיתה לאחר שיצא לתרבות רעה כו' דעל עצמו נתכוין כדמסיק אע"פ שנשברו יש להם תקנה כו' אלא ששמע חוץ מאחר וכן יש לפרש לעיל דקאמר לאחר שיצא לתרבות רעה א"ל מ"ד גם את זה לעומת גו' דעל עצמו נתכוין במה שאמר הואיל ואטריד מההוא עלמא ליפוק ליתהני מהאי עלמא דהיינו כדמסיק כיון שנטרד מההוא עלמא ר"ל דלעתיד וצדיק אחר יקח חלקו ניחא ליה שיהנה בעוה"ז בחלק ההוא שיהיה לו בג"ע לעתיד:

מ"ד לא יערכנה זהב וזכוכית כו'. לגבי זהב וכו' ודאי איכא לפרושי לענין חשיבות הוא מדמה ליה התורה כמ"ש הנחמדים מזהב ומפז אבל בזכוכית מאי חשיבות איכא ביה וקאמר דהכא לאו לענין חשיבות בא לדמות להו התורה אלא ד"ת שקשין כו' ונוחין כו' וא"ל רע"ק רבך לא כך אמר אלא דבענין א' מדמה ליה התורה לזהב ולזכוכית לענין דיש לו תקנה:

שכבר שיערתי בעקבות סוסי כו'. ודאי ר"מ שהלך אחריו ברגליו יותר היה יודע לשער בעקבותיו דאלפים אמה הם אלפים פסיעות של אדם ואפשר דדרך לגלוג אמר לו כן ששיער כן בעקבות הסוס ולא היה עדיין תחום שבת וכדי להחזירו ממנו אמר כן ואמר תקפיה ועיילי' כו' ר"ל ר"מ החזיק בו ועייליה לבית מדרשא אולי יחזור בו וישוב כו':

וא"ל אין שלום אמר ה' לרשעים כו' בבואו שם לב"ה שדרך לשאול בשלום הבא א"ל הינוקא כן אין שלום גו' והשני א"ל כי אם תכבסי בנתר גו' נכתם עונך גו' רמז לו שהתשובה לא תועיל לו כמ"ש הבת קול שובו בנים שובבים חוץ מאחר והג' א"ל ואת שדוד מה תעשי גו' כי תעדי עדי זהב גו' לשוא תתייפי גו' ר"ל שגם עדי ויופי התורה שבך לא יועיל לך וכה"ג אמר הד' ולרשע אמר אלהים מה לך לספר וגו' וזה הפסוק נדרש בפ' חלק על דואג וע"ש בחידושינו ונזדמן זה המקרא לינוקא שהיה מגמגם בלישניה לאומרו נגד אלישע אחר:

תד"ה שובו. מ"ד וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו. כצ"ל עי' בירושלמי:

בא"ד בזכות מצות ומע"ט שהיו בידו מראשיתו. כצ"ל:

בא"ד שראה לשון ר"י הנחתום כו' והיינו גברא רבה דקדושין. לפנינו שם ובשלהי חולין הגי' ר' חוצפית המתורגמן. אולם בע"י בקדושין הגיר' כאשר הביאו התוס':

זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו כו'. נ"ב צ"ל בבן גילו:

אָמַר לוֹ: מֵאַיִן וּלְאַיִן בֶּן זוֹמָא?. כתב מהרש"א שחשדו שלא קם מחמת גאוה ורמז לו שיזכור מאין בא ולאן הולך (משנה אבות ג, א) ודחוק הדבר הזה לומר שיחשוד אותו צדיק לאותו צדיק בכך!
ונראה לי בס"ד שהבין מדעתו שהוא עסוק בכונת יחוד העולמות והספירות וידוע שבכל עולם יש עשר ספירות מכתר הנקרא אין עד המלכות הנקראת אני בסוד אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן (ישעיהו מד, ו) ומלכות עולם זה תהיה בחינת כתר הנקרא אין בעולם שתחתיו ואם כן היחוד של העולמות יהיה מן בחינת אין שהוא סוד הכתר אל בחינת אין וכן על זה הדרך בכל העולמות. וזהו שאמר מאין ולאין בן זומא אם אתה טרוד ועסוק ביחוד העולמות שהוא מן בחינת אין לבחינת אין ולכך לא שמת לבך אלי.

צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה, אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת בִּלְבַד דִּכְתִיב: "וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם". נראה לי בס"ד דמפיק לשלש מדכתיב (בראשית א, ב) וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, דשם אלקים [86] פ"ו ומספר מים [90] תשעים וכין דאמר עַל פְּנֵי הַמַּיִם אם כן תוציא ממספר אחד שמרחף עליו רוח אלקים נשאר פ"ט והפרש שיש בין מספר פ"ט למספר פ"ו הוא שלשה רמז לשלשה אצבעות!
ובדרשות על התורה פרשתי בס"ד מים עליונים הוא חלק הסוד ומים תחתונים חלק הנגלה וההפרש שיש ביניהם הוא דחלק הסוד צריך ללמדו בלחישה ובקיצור ראשי פרקים וחלק הנגלה בפרסום ובהרחבה והסיבה של הפרש זה שיש ביניהם הוא מפני דעולמות בי"ע [בריאה,יצירה, עשיה] עדיין לא נתקנו לגמרי ועודם דין ולכך יש תגבורת הקליפות וממילא יש פחד בגילוי הסודות מה שאין כן לעתיד בגמר התיקון דבי"ע לא יש שום פחד מגילוי הסודות. ועל זה כתיב כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם (ירמיהו לא, לג) דהתינוקות לומדים סוד תורה כמו המקרא.
וזהו שאמר צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים שהוא חלק הסוד וּמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים שהוא חלק הפשט וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה רוצה לומר סיבה שעושה הפרש בין זה לזה אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת בִּלְבַד רמז לג' עולמות בי"ע שעדיין לא נשלם תיקונם הם גורמים שיהיה הפרש בין זה לזה בלימוד.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד דידוע מה שכתוב בעץ חיים שער מ"ד ומ"ן [מיין דוכרין ומיין נוקבין] בצורת אות אל־ף דיו־ד העליונה היא בסוד מ"ד ויו־ד התחתונה מ"ן והוא־ו שבנתיים הוא הפריסה הנזכר בזוהר הקדוש אשר המ"ד יורדין עד ההוא פריסו והמ"ן עולים עד ההוא פריסו יעוין שם. וידוע שזו הפריסה שהיא סוד וא־ו הנזכר חלוקה לשלשה שהם סוף תוך ראש.
וזהו שאמר צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים הוא סוד מ"ד אשר ביו־ד העליונה לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים הם מ"ן שהם ביו־ד התחתונה ואין ביניהם אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שהוא אות וא־ו שהוא סוד הפריסו שנחלק לשלש שהם סוף תוך ראש.

אִתְיָהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמִמְחַק זַכְוְתָא דְּאַחֵר. יש להקשות מה חידוש קא משמע לן בזה פשיטא כיון דיצא לתרבות רעה כל כך ודאי ימחקו זכיותיו?
ונראה לי בס"ד דקא משמע לן אף על גב דקמי שמיא גליא שסופו להתקן ויכנס לגן עדן וכדאמר לקמן אם כן אין מן הראוי שימחקו זכיותיו אלא ישארו כתובים ותלויים ועומדין בפנקס עם כל זה ניתן לו רשות למחוק.
אי נמי קא משמע לן אפילו זכיות שלו הכתובים בפנקס צדיקים אחרים שהם תלמידיו שלימדם תורה ומוכרח שיהיה נזכר בהם שמו גם כן בזכיות התורה שלימדם וזה קשה להם לעשות מחקים בפנקסם עם כל זה אתיהיב ליה רשותא בזה.

שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, חוּץ מֵאַחֵר. הנה ודאי קראתו אַחֵר על שם שדבק באל אחר ונפרד מן הקדושה ששם הכל אחד.
ועוד נראה לי בס"ד דכל חכם מאירים בו אחוריים של שם מ"ה דאלפין פשוטים ומלאים שהם ע"ב וק"ל שעולה מספרם רב בסוד הִנֵּה הֳ' רֹכֵב עַל עָ־ב קַ־ל (ישעיה יט, א) ולכן החכם נקרא רב וכיון שפקר נסתלקה הארה זו ממנו ואם תסיר מספר רב [202] מן מספר אלישע [411] ישאר מספר אחר [209] לכך קראתו אחר.

נָפַק אַחֵר לְתַרְבּוּת רָעָה. אַשְׁכַּח זוֹנָה תְּבָעָהּ. הטעם דעבירה ראשונה שעבר בגלוי היתה בזונה נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב הקדוש מהרש"ם ז"ל שיש קליפה רעה ממונה על ניאוף ונקראת זבוב ועל ידי עסק התורה מתבטלת עיין שם. ובזה פירשתי קהלת (קהלת י, א) זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט ודוק. ולכן אחר שיצא לתרבות רעה שעזב עסק התורה שהיה מבטל קליפת הזנות על כן עתה חטא בזנות שמצא זונה ותבעה.

עָקַר פּוּגְלָא מִמִּשְׁרָא בְּשַׁבָּת. נראה לי בס"ד הטעם שנזדמן לידו חטא זה שנרמז בו עיקר הסיבה שגרמה לו להיות נדחה אל הקליפות שעל ידי כך יצא לתרבות רעה והוא כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בענין הטעות שלו בעלייתו לפרדס שהמשיך הגבורות לבדם ועל ידי כך גברה הקליפה עליו בר מינן ונמשך אליה ונרמז בפוגלא על הגבורות כי פּוּגְלָא [120] מספר ק"ך והגבורות הם סוד שם אלקים שיש בו ק"ך צרופים והיא עקר הפוגלא שהוא סוד הגבורות לבדם ולכן נדחה אל הקליפה ויצא לתרבות רעה.
אי נמי הפוגלא הוא צנון שעיקר הפרי הוא מכוסה בקרקע וזה הפך שאר פירות וירקות ונרמז על סיבת נפילתו בשביל שעלה לראות דבר המכוסה שאינו ראוי לראותו.

תַּקְפֵיהּ וְעַיְלֵיהּ בֵּי מִדְרָשָׁא. קשא איך תקפיה כיון ששמע שאמרה בת קול חוץ מאחר?
ונראה לי בס"ד דרבי מאיר הוה מפרש דברי בת קול הכי שׁוּבוּ בָנִים אף על פי שאתם שׁוֹבָבִים בתשובה כלומר אף על פי שאתם שבים תשובה מיראה גם כן אקבל אתכם חוּץ מֵאַחֵר שאין אני מקבלו בתשובה כזאת שהיא מיראה או בשביל איזה סיבה אבל אין הכי נמי אם שב מאהבה אקבלנו כי על תשובה מאהבה נאמר אין לך דבר עומד בפני התשובה (ירושלמי פאה א, ה).
ורבי מאיר עשה לו טעמים והוכחות לפרש דברי בת קול בהכי ולא כאשר היה מבין אחר מקודם אך אחר לא היה מודה בפירוש זה של רבי מאיר אלא מפרש חוּץ מֵאַחֵר בכל גוונא איני מקבלו והכריחו בראיות והוכחות שעשה לפירושו ונתרצה בתנאי ליכנס עמו לבית המדרש לשמוע איזה דבר מפי התינוקות שיאמרו פסוקים לפי תומם שבהם יתברר אם האמת כרבי מאיר או כאלישע.

גמ' וחיישינן שמא באמבטי עיברה. עיין משנה למלך פט"ו מהל' אישות הלכה ד ופי"ז מהל' א"ב הל' יג:

ומחייוהו שיתין פולסי. בעין יעקב הבי' משם התוס' דמלקו' של מטה ל"ט כי עונש ב"ד מי"ג וג' י"ג ל"ט ולמעלה דעונשין מך' ג' הם שיתין עכ"ד והא דב"ד של מעלה מענישין מך' הוא מפורסם בבבלי פ' ר' עקיבא באגדה על פ' לכו נא ונוכחה. ומהר"ר צבי בתשובה סי' מ"ט צדד בההיא אגדה דקאמר דל עשרין דלא מענשת דלפי האמת גם בדיני שמים מענישין פחות מעשרים אלא דיצחק אע"ה בקש שלא יענישם כמו דור המדבר וכו' עש"ב ודבריו תמוהים שהרי הא דאין מענישין בשמים פחות מבן עשרים הנה אמת ומפורש בירושלמי פ"ב דבכורים. ובזהר הקדוש בכמה דוכתי וגם התוס' הכא פשיטא להו ודוק:

אף אתה חזור בך. א"ל ולא אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד וכו' תקפיה וכו' אין שלום אמר ה' לרשעים יש להעיר דבפעם א' כבר אמר לר"מ ששמע שובו בנים ובשלמא בפעם ראשונה שאפשר שלא ידע מהבת קול ניחא דא"ל חזור בך. אלא השתא דכבר גלה סודו מה שמועה שמע מאי אהדר ואמר חזור בך. ותו יש להבין האי קרא דאמר ינוקא אין ש' אמר. והדבר פשוט דסבר ר"מ דהגם שיצאה בת קול היה לו להפציר והיה מתקבל וכן כתב הרב מהרימ"ט בתשובה א"ח סי' ח' ששמע משמא דגמרא שטעה אחר ולא הי"ל להשגיח בב"ק דקי"ל כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא ע"ש וכן כתב הרב החסיד וקדוש בראשית חכמה:
ואולם גדול בדורו שארינו הרב מהר"א יצחקי פירש שהב"ק אמת ועם כל זה הי"ל לשוב והענין שמרוב חסדיו יתברך כב יכול ימינו פשוטה לקבל שבים וכרוזא קרי בחיל שובו בנים שובבים ומקיץ נרדמים. והיינו דקאמר הב"ק שובו בנים שובבים חוץ מאחר כלומר דאני מעוררן שובו אתיו. חוץ מאחר שאני איני מעוררו. אך אם ישוב מעצמו אין לך דבר עומד בפני התשובה וישוב אל ה' וירחמהו עכ"ד:
ולפי העלות פירוש זה יש מי שפירש שזהו כונת הכתוב אין ש' אמר אלהי לרשעים ואמרו רז"ל מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים וצריך ביאור. וע"פ האמור אפשר דזה כונת הכתוב אין ש' אמר אלהי לרשעים. דרשעים גמורים כמו אחר אין הקב"ה קורא אליהם שישובו. מכלל דאם שבים מעצמם מקבלם. וא"כ הטיבו אשר דברו רז"ל מכאן שהקב"ה אוהב את הרשעים דמבואר דאם הם שבים מעצמם מקבלם והיינו דאוהב את הרשעים:
אמור מעתה אפשר דזה היה דעת ר"מ דגם שאמר לו שהב"ק אמר שובו וכו' א"ל אף את"ה חזור בך כלומר אתה מעצמך חזור בך דפירוש הב"ק שאינו מעוררך ומשו"ה תקפיה ועייליה לבי מדרשא ורוה"ק נצנצה באותו תנוק וא"ל אין ש' אמר אלהי כלומר שהוא אינו מעורר אבל אם מעצמו חזר הקב"ה מקבלו וכדעת ר"מ ולכן הפציר ר"מ עמו עד עת פטירתו כמ"ש בירושלמי לפי שהבין כונת הב"ק:

(טו רע"א) שמא באמבטי עיברה.—אין לבאר הדבר כפשוטו, שבשעה שישבה באמבטי נכנס מעצמו ברחמה הזרע שהיה במים, שהדבר אי אפשר מפני שאותו מקום דחוק הוא ואע"פ שהוא מוציא אינו מכניס מעצמו^*עי' נדה יד א ומ"ט א., ומי האמבטי יוכיחו שאינם נכנסים מעולם במעי האשה. אבל הביאור הנכון הוא שהאשה לקחה את הזרע ממי האמבטי ובידיה או בשפופרת דחקה והכניסה אותו ברחם. ובביאור זה יפלו כל הקושיות שהקשה המל"מ בפט"ו ה"ד מאישות (ע"ש)^*ואין להשגיח על הספר החיצון אלפא ביתא דבן סירא, שכתוב בו, דבת ירמיה נתעברה באמבטי ע"י הזרע שנכנס בה מעצמו..

והנה בזמננו מנהג הרופאים לקבל הזרע מאיש שאינו יכול להיזקק לאשתו ע"י איזו סיבה (כמו אבר עקום או שעלה בו תלתול בשר) בשפופרת של זכוכית עשויה לדבר וזורקין בו את הזרע לרחם אשתו כדי שתתעבר מבעלה, והיא מתעברת לפעמים ויולדת. ועי' במל"מ פט"ו ה"ד מאישות שכתב גם הוא "דמציאות זו שתתעבר באמבטי לא יתכן".