מגילה לב ע"א

משום דאפכי להו ת''ר פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקורא דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר פותח ורואה ומברך וקורא מאי טעמא דרבי מאיר כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה הכא נמי כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה ורבי יהודה תרגום איכא למיטעי ברכות ליכא למיטעי אמר רבי זירא אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך וקורא ולימא הלכה כר' יהודה משום דאפכי להו אמר ר' זירא אמר רב מתנה הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן הגולל ספר תורה צריך שיעמידנו על התפר ואמר ר' שפטיה א''ר יוחנן הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואין גוללו מבפנים וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ ואמר ר' שפטיה א''ר יוחנן עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה הגוללו נוטל שכר כולן דאמר ר' יהושע בן לוי עשרה שקראו בתורה הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן שכר כולן סלקא דעתך אלא אימא קיבל שכר כנגד כולן ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר {ישעיה ל-כא} ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר והני מילי דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הין הין והוא דאמר לאו לאו ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר {יחזקאל כ-כה} וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו' מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא {יחזקאל כ-כה} משפטים לא יחיו בהם קרית ביה אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום ערום סלקא דעתך אלא אימא נקבר ערום בלא מצות בלא מצות סלקא דעתך אלא אמר אביי נקבר ערום בלא אותה מצוה אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא משמיה דרבי ינאי רבה מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה: {ויקרא כג-מד} וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו: ת''ר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג:

הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לב - א

ומבארינן: משום דאיכא דאפכי להו, דאמרי דרבי יהודה אמר כדברי רבי מאיר, ורבי מאיר - כרבי יהודה, להכי לא אמר רבי זירא: "הלכה כרבי יהודה".

תנו רבנן: העולה לקרוא בתורה, פותח את הספר, ורואה היכן צריך לקרות, וגולל את הספר, ומברך. וחוזר ופותח - וקורא. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: פותח ורואה, ואינו גולל שוב ^[181], ומברך, וקורא.

מאי טעמא דרבי מאיר?

כדעולא.

דאמר עולא: מפני מה אמרו, שהקורא בתורה לא יסייע למתורגמן?

כדי שלא יאמרו הרואים שתרגום כתוב בתורה, ויבואו לכתוב תרגום בתורה.

והכא נמי, צריך לגלול הספר כשמברך, כדי שלא יאמרו: ברכות כתובין בתורה.

ורבי יהודה אמר לך: גבי תרגום - איכא למיטעי ולמימר שכתוב בתורה, ולהכי לא יסייע למתורגמן. אבל גבי ברכות - ליכא למיטעי בהכי.

אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה - פותח ורואה, ומברך וקורא. ואין צריך לגלול קודם שמברך ^[182].

ולימא: הלכה כרבי יהודה?

ומבארינן: משום דאיכא דאפכי להו. אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלוחות [רש"י כתב דיש מפרשים שהם העשויין לספרים שלנו שאינן בגליון. ותוס' הביאו מהערוך דהיינו הגליונים הריקים שבס"ת למעלה ולמטה ובין דף לדף. עיי"ש ^[183]],

וכן הבימות, דהיינו בימה שהיו עושין למלך, והיה קורא בתורה עליה ^[184] [במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות, במוצאי שנת השביעית, כדאמרינן במס' סוטה דף מ"א ע"א, עיי"ש] - אין בהן משום קדושה ^[185] .

אמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: הגולל ספר תורה - צריך שיעמידנו על התפר. דהיינו, כנגד התפר, שמקום התפר יהיה באמצע ^[186]. משום ששם ראוי להדקו יפה ^[187].

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: היחיד, שקורא בספר תורה, וגולל את ספר התורה מענין לענין, והספר מונח לו על ברכיו, גוללו מבחוץ, דהיינו, שגולל את העמוד שחוצה לו - כלפי פנים.

ואין גוללו מבפנים כלפי חוץ, שמא כשיאחז את העמוד הפנימי לגוללו, יתפשט העמוד החיצון - ויפול לארץ ^[188].

וכשהוא מהדקו לאחר שגמר לגללו - מהדקו מבפנים כלפי חוץ, ואינו מהדקו מבחוץ כלפי פנים, לפי שאז מכסה את הכתב בזרועותיו, והרי מצוה להראות את הכתב אל העם כשמהדקו ^[189].

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: עשרה שקראו בתורה [לפי שאין קורין בתורה בפחות מעשרה בני אדם - נקט "עשרה שקראו בתורה", אבל אין הכוונה שכולן קראו בתורה], הגדול שבהם - גולל ^[190] ספר תורה, לפי שהוא כבודו. וגם דכיון שהוא גדול שבהם - ראוי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמרינן להלן [תוס'].

הגוללו לספר התורה - נוטל שכר כולן.

דאמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה, הגולל את ספר התורה - קיבל שכר כולן.

ותמהינן: שכר כולן סלקא דעתך, וכי הוא נוטל את שכר המצוה של הציבור?

ומבארינן: אלא אימא הכי: קיבל שכר כנגד כולן.

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: מנין שמשתמשין בבת קול, דהיינו, אם אדם חושב להתחיל לעשות דבר, ושמע קול אומר: "הין", או ששמעו שאומר: "לאו", שיכול ללכת אחר אותו קול, ואין בזה משום ניחוש ^[191] ?

שנאמר: "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו וגו'".

והני מילי, היכא דשמע קל גברא, ואפילו במתא, וקל איתתא בדברא דווקא ^[192]. משום שקול זה אינו מצוי, ועל כרחך דבת קול באה אליו ^[193].

והוא דאמר: "הין הין", והוא דאמר: "לאו לאו", שכופל דבריו, אז אמרינן דהיא בת קול ^[194].

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה, ושונה בלא זמרה ^[195], עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'". ^[196] מתקיף לה אביי: וכי משום דלא ידע לבסומי קלא, "משפטים לא יחיו בהם" - קרית ביה [דהוא סיפא דקרא דלעיל ^[197]]?!

אלא, כדרב משרשיא. דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת, ואין נוחין זה את זה בהלכה, שאינן מתעסקים זה עם זה בהלכה, כדי ללמוד זה מזה ^[198], עליהם הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" ^[199] .

אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה ^[200] ערום ^[201] , בלא המטפחת שסביבו - נקבר ערום.

ותמהינן: נקבר ערום ממש סלקא דעתך?

ומבארינן: אלא אימא הכי: נקבר ערום - בלא מצות. ותמהינן: ואכתי, בלא מצות סלקא דעתך? וכי משום שאחז ספר תורה ערום - הפסיד את כל המצוות שעשה?

אלא אמר אביי: נקבר ערום - בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה, כגון אם קרא בתורה, ואחז הספר ערום - אין לו שכר מצות קריאה [תוס', עיי"ש].

אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא, משמיה דרבי ינאי רבה: מוטב תיגלל המטפחת על הספר, דהיינו, שיאחז את הספר, ויגלול המטפחת עליו. ואל יגלל ספר תורה בתוך המטפחת, דהיינו, שלא יניח המטפחת בחיקו, ויגלול הספר בתוכה.

שנינו במשנתינו: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל", מצותן - שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו. תנו רבנן: כתיב: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל". ולמה הוצרך לכתוב כאן: "וידבר משה", וכי כל המצוות כולן - לא אמרן משה לישראל?

אלא, ילפינן מהא, דמשה תיקן להם לישראל, שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום ^[202]: הלכות פסח - בפסח. הלכות עצרת - בעצרת. הלכות חג - בחג ^[203] .

שכך היה עושה משה, שהיה מדבר עמהן בהלכות כל מועד ומועד - בזמנו, להודיע חוקי האלקים ותורותיו.

וקבלו וקיימו שכר המצוות עליהם ועל בניהם - בזה ובבא [לשון רש"י].

הדרן עלך פרק בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה

הערות

^[181] כתבו התוס' [ד"ה גוללו], דהיינו שאינו מחוייב לגוללו, דלא עביד איסור בהכי, אם מניחו פתוח. אבל אם סותמו ומברך - עדיף טפי [עיי' בהגהות הב"ח]. ובשו"ע [סי' קל"ט ס"ד] משמע, שישאיר את הספר פתוח בשעת הברכה [אבל יהפוך פניו, כדי שלא יהא נראה כאילו הברכות כתובות בתורה]. וכתב שם המ"ב [סקי"ז], דהיינו משום טרחא דציבורא, שיצטרכו להמתין עד שיחזור ויפתח. ובבה"ל שם הביא, שיש מקומות שנוהגין שרואין וגוללין - ואח"כ מברכין. וסיים: "ונהרא נהרא ופשטיה".

^[182] כתב הריטב"א, דהיינו דווקא קודם קריאה, אבל בסוף קריאה, דבלא"ה צריך לגלול הס"ת, שהרי אין זה כבודו של הספר, שישאר מגולה בלא קריאה - לכו"ע גולל קודם ואח"כ מברך. וכ"כ התוס' [ד"ה גוללו].

^[183] והרמב"ם [בהל' תו"מ פ"י הל"ד] כתב, דהם הלוחות שכותבין לתינוק להתלמד בהן. והראב"ד השיג עליו, וכתב דהיינו לוחות שהמפטיר והמתרגם עומדין עליהם בשעת שימוש. ובמאירי איתא, דהיינו שמניחין בהם ספר תורה שלא בשעת קריאה.

^[184] כך כתב רש"י. והרמב"ם שם כתב, דהיינו בימה שעומד עליה ש"צ ואוחז הספר.

^[185] איתא בירושלמי [פ"ג ה"א], דהא דאמרינן דאין בהם קדושה, היינו שאין להם קדושת ארון, אבל קדושת בית הכנסת - יש להם. וכ"כ הראב"ד בהשגה [הל' תו"מ וס"ת, פרק י' הל"ד], וכ"כ הר"ן. וע"ע בשו"ת מהר"ם מרוטנברג [סי' ש'].

^[186] כתב בשו"ת מהר"ם מרוטנברג [סי' ס"ט], דנראה דצריך לגוללו לתפר הסמוך ביותר, כדי למעט בגלילה, משום כבוד ס"ת. כדאיתא בסוגיין, דמוטב תיגלל המטפחת - ואל יגלל ס"ת, אלמא, דלמעט בגלילה - כבוד ס"ת הוא.

^[187] ובשו"ע [קמ"ז ס"ג] איתא, דטעמא הוא, כדי שאם יקרע, יקרע התפר, ולא הספר עצמו.

^[188] כך פירש רש"י. ובשו"ת הריב"ש [סי' ל"ב] הביא, שיש שפירשו, דגוללו מבחוץ - היינו מחוץ לתיק, ולא בתוך התיק, כדי שלא יקרע. ועיי' בשו"ע [סי' קמ"ז ס"ו], ובמשנה ברורה שם.

^[189] כך פירש רש"י. ותוס' פירשו דקאי אקשר מטפחת שקושר בה ס"ת, דיעשה הקשר מבפנים כלפי הכתב. משום דאם יעשה הקשר מבחוץ, הרי כשירצה להתירו - יהא צריך להפוך הספר על הכתב, ואין זה דרך כבוד. וכן הביא הרמ"א [סי' קמ"ז ס"ד]. וכתב, דכל זה מיירי כשאחד עושה את כל הגלילה. אבל עכשיו, שנהגו שאחד מגביה ואחד גולל, הכתב יהיה כנגד המגביה, כי הוא עיקר הגולל והאוחז ס"ת. ועיי' במ"ב שם.

^[190] כתב המ"ב [סי' קמ"ז סק"ה], דהך "גולל" - היינו מה שאנו קורין היום הגבהה, שהוא עיקר הגולל.

^[191] וכתבו הראשונים דהיינו דווקא כשעושה סימן בעלמא, בלא נחש וקפידא.

^[192] בדברא דווקא ולא בעיר, משום שבעיר הנשים דברניות, ואין בדבריהן ממש. ריטב"א.

^[193] כך פירש רש"י. ועיי' בתוי"ט במס' יבמות [פט"ז משנה ו'], שביאר בדעת רש"י, דהך בת קול - אינו כשאר בת קול דאמרינן עלמא, דהיינו שבאה אליו מהשמים, להודיע סוד ה' ליראיו, אלא, באמת קול אדם הוא, אלא שכיון שאין מצוי לשמוע קול אשה בדברא, או קול גברא במתא - סימנא הוא, ויכול לילך אחר אותו קול. עיי"ש.

^[194] שהשנות הדבר פעמיים - ראיה כי נכון הדבר. ריטב"א. [כדאיתא בבראשית מ"א ל"ב: "ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים, כי נכון הדבר מעם האלקים וגו"'. ועיי' ברש"י וברמב"ן שם].

^[195] שהיו רגילין לשנות בזמרה, לפי שהיו שונין בעל פה, וע"י הזמרה היו נזכרין יותר. תוס'.

^[196] בעל מקור ברוך מפרש בדרך צחות, דפסוק זה, קשה להבינו בלי דרשת חז"ל. דאיך יתכן לומר שהנביא אומר, שחוקים ומשפטים שנתן לנו הקב"ה - אינם טובים? ! אבל אפשר להבין את הפסוק, אם אומרים אותו בלשון שאלה: וכי נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם? ! נמצא, שפסוק זה מובן, רק אם הוא נקרא בנעימה, ובלשון תמיהה. אבל הקורא פסוק זה בלא נעימה, אז חלילה הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו', והוא כעין חירוף וגידוף.

^[197] דמרישא דקרא ד"חוקים לא טובים" - לא קשיא ליה, דודאי טוב הוא לקרוא בנעימה. אלא דקשיא לגמ', דלא מסתבר שמי שאינו שונה בנעימה - בעונש "לא יחיה" הוא. מהרש"א.

^[198] כדאיתא ברש"י במס' שבת [ס"ג ע"א], על מאמר הגמ': "שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה" - "נושאין ונותנין בה בנחת רוח, מתעסקין כדי שילמדו זה מזה". עוד כתב שם רש"י לישנא אחרינא: "הנוחין - מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה. כמו: לך נחה".

^[199] והיינו משום דאמרינן בברכות [ס"ג ע"ב], דאין התורה נקנית - אלא בחבורה. כי לא יבוא אדם אל אמיתת התורה, רק ע"י פלפול עם חבריו. ובזולת זה - יבא לטעות בלימודו. וה"פ דקרא: "חוקים לא טובים" - שלא יעמוד בלימודו על טובו ובוריו. "משפטים לא יחיו בהם" - שהרי יבא להתיר דבר האסור בעונש מיתה. מהרש"א.

^[200] תוס' בשבת [י"ד ע"א, ד"ה האוחז] כתבו דנראה דלאו דווקא ספר תורה, אלא ה"ה בשאר ספרים. וכן הביא הרמ"א [סי' קמ"ז סק"א]. וכתב דלא נהגו כן, אבל טוב להחמיר אם לא נטל ידיו.

^[201] כתב המרדכי בשם הראבי"ה, דבידים נקיות - שרי. והרמ"א דלעיל כתב, דבס"ת - אפילו בידים נקיות אסור. ועיי"ש בבה"ל [ד"ה וטוב להחמיר].

^[202] לכאו' אפשר לבאר להך עניינא, עפ"י מש"כ הגר"ח מולאזין ברוח חיים [פ"ו מ"ז], על דברי המשנה: "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושה". וז"ל הגר"ח: "ר"ל, שאפילו החיות שהמצוה נותנת לעושה, לית לה להמצוה מגרמה כלום, רק מאותיות התורה הכתובים בענין המצוה ההיא". א"כ, אפשר לומר, דמשו"ה תקן משה הך עניינא, כדי שיזכו כל ישראל לקדושת המצוה של המועד [אחרונים].

^[203] הקשה הב"י [בתחילת סי' תפ"ט], הא אמרינן לעיל [כ"ט ע"ב] דשואלין בהל' הפסח קודם הפסח ל' יום? ותירץ בשם הר"ן, דההיא לאו למימרא דמחוייבין אנו לדרוש קודם הפסח ל' יום, אלא דנ"מ גבי הא דאמרינן דבב' תלמידים שא' שואל כעניין ואחד שלא כעניין, דנזקקין קודם לזה ששואל לעניין, דאם שואל בהל' הפסח קודם לפסח ל' יום - חשיב שואל לעניין [ועיי"ש מה שתירץ עוד]. ותמה הב"ח, לפ"ז אמאי אין אנו תופסין לחיוב לדרוש במועד עצמו? ועיי"ש שהאריך.

ומשיבים: משום דאפכי להו [שהיו שהפכו אותם] וייחסו את דברי רבי יהודה לרבי מאיר, וכדי שלא יהיה מקום לטעות הוצרך לומר מה הוא תוכן ההלכה.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: כשקורא בתורה, פותח את הספר ורואה את הדברים שהוא צריך לקרוא, גולל (סוגר) את הספר ומברך, וחוזר ופותח וקורא, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר? ומשיבים: טעמו הוא כפי שאמר עולא, שכן אמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן, אלא יניח למתורגמן לתרגם לבדו — כדי שלא יאמרו העם כי התרגום כתוב בתורה, הכא נמי [כאן גם כן] תיקנו שיגלול את הספר כדי שלא יאמרו הנוכחים כי ברכות כתובים בתורה.

ושואלים: ור' יהודה אינו חושש לכך? ומשיבים: לדעתו תרגום — איכא למיטעי [יש מקום לטעות] בו, שכן אנשים יחשבו שדברים מסויימים כתובים בספר, ברכות — ליכא למיטעי [אין מקום לטעות] שהרי שומעים אותן כמה וכמה פעמים.

אמר ר' זירא אמר רב מתנה: הלכה היא שפותח ורואה ומברך וקורא. ושואלים: ולימא [ושיאמר] בפשטות: הלכה כר' יהודה! ומשיבים: משום דאפכי להו [שהיו שהפכו אותם] וייחסו את דברי ר' יהודה לר' מאיר, ולכך היה צריך לפסוק הלכה ברורה.

ועוד מביאים מה שאמר ר' זירא אמר רב מתנה: הלוחות (המקומות החלקים בספר התורה שבין עמוד לעמוד ומלמעלה ומלמטה. ר"ח) והבימות שעומדים עליהם כדי לקרוא — אין בהן משום קדושה.

ב ועוד בענין גלילה, אמר ר' שפטיה אמר רב יוחנן: הגולל ספר תורה — צריך שיעמידנו על התפר, כלומר, שיסיים את הגלילה באופן שיהא התפר נראה בחוץ, שאם ימתחנו יותר מדי לא יקרע הכתב אלא רק ייפרם התפר (ר"ח).

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: הגולל ספר תורה מענין לענין בלא שיסתייע באחר — מניחו על ברכיו וגוללו, וכשגוללו — גוללו מבחוץ, כלומר, אוחז בידות העמוד שחוצה לו וגוללו כלפי פנים, ואין גוללו מבפנים כלפי חוץ, כדי שלא ישמט הספר מידו ויתגלגל לארץ.

וכשהוא מהדקו לחזק את הגלילה — מהדקו מבפנים, שאוחז בעמוד הסמוך לו ואינו מהדקו מבחוץ, כדי שלא יסתיר בתוך כך את הכתב בזרועותיו, שמצוה שיראו העם את הכתב בשעת ההידוק (ראה מסכת סופרים פ"ג ה"י).

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: עשרה שקראו בתורה — הגדול שבהם גולל את ספר התורה, שהוא הכיבוד החשוב ביותר, והגוללו נוטל שכר כולן, שאמר ר' יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה — הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן. ותוהים: שכר כולן סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר? מדוע יפסידו כל אותם האנשים שכרם? אלא אימא [אמור]: קיבל שכר כנגד כולן.

וכיון שהוזכרו דברים אלה, מביאים עוד מה שאמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: מנין שמשתמשין בבת קול, שאם מסתפק אדם אם לעשות דבר מסויים ושומע קול האומר "כן" או "לא", יכול הוא לראות בכך תשובה לספקותיו ואין בכך משום ניחוש, שנאמר: "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו" (ישעיהו ל, כא). ומעירים, שאין שמים לב לכל בת קול, אלא הני מילי [דברים אלו אמורים] דווקא כששמע קל גברא במתא [קול גבר בעיר], שאיננו מצוי שם אלא בשדה, וקל איתתא בדברא [וכן אם שמע קול אשה בשדה], ששם אין נשים מצויות, וכיון שאינו מצוי ונזדמן לו — יכול לסמוך עליו. ועוד והוא דאמר [שהקול אומר] וכופל: "הן" "הן" ("כן" "כן"), או דאמר [שהקול אומר]: "לאו" "לאו" ["לא" "לא"].

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: כל הקורא בתורה בלא נעימה (מנגינה) ושונה משניות בלא זמרה — עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (יחזקאל כ, כה), שהלומד בנעימה מראה שהלימוד אהוב עליו. ועוד, שהנעימה מסייעת לזכור את הדברים.

מתקיף לה [מקשה על כך] אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא [שאינו יודע להנעים את קולו] "משפטים לא יחיו בהם" קרית ביה [קורא אתה בו]?! אלא יש לפרש את הפסוק כדברי רב משרשיא, שאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה אלא רבים בענייני הלכה וגורמים מחלוקת — עליהם הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".

ושוב לענין ספר תורה: אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום בלי חציצה, עונשו שהוא נקבר ערום. ושואלים: ערום סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר, ומדוע יקברוהו בבזיון כזה? אלא אימא [אמור]: נקבר ערום בלא מצות.

ושוב תוהים: בלא מצות סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! וכי משום דבר זה תינטל ממנו זכות כל מצוותיו? אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה, שאם עסק בלימוד או בקריאה, כיון שזלזל בספר התורה — אין המצוה נחשבת לו.

אמר ר' ינאי בריה [בנו] של ר' ינאי סבא [הזקן] משמיה [משמו] של ר' ינאי רבה [הגדול]: מוטב תיגלל המטפחת סביב ספר התורה אחר גלילתו ואל יגלל ספר תורה כשהוא בתוך המטפחת.

ג שנינו במשנה, נאמר: "וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל" (ויקרא כג, מד), ומכאן נלמד כי מצותן שיהיו קורין אותם כל אחד ואחד בזמנו. תנו רבנן [שנו חכמים] בהרחבה: משה תיקן להם לישראל שיהו שואלים לחכמים וכן דורשים בענינו של יום של כל חג ומועד; הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת (שבועות) בעצרת, הלכות חג סוכות בחג.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara answers: Because there are those who reversed the names in the baraita and attributed the position of Rabbi Yehuda to Rabbi Meir, and vice versa. Therefore, in order to avoid any lack of clarity, Rabbi Zeira stated the halakha explicitly.

The Sages taught in a baraita: When a person reads from the Torah, he should open the scroll and see the place from where he will read, furl it so that it is closed, and recite the blessing, and then he should again open the scroll, and read. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda said: He should open the scroll, and see the place from where he will read, and, without closing it again, he should recite the blessing, and read.

The Gemara asks: What is the reason for Rabbi Meir’s opinion that the blessing is not recited over an open scroll? The Gemara answers: His reasoning is in accordance with the statement of Ulla, as Ulla said: For what reason did the Sages say that one who reads from the Torah should not assist the translator, but rather the translation should be exclusively said by the translator? In order that people should not say that the translation is written in the Torah. Here too, the scroll should be closed when reciting the blessings, in order that people should not say that the blessings are written in the Torah.

And Rabbi Yehuda is not concerned about this, as he claims that with regard to the translation, there is the possibility of people erring in this way, but with regard to the blessings, there is no concern about people erring. People will realize the blessings are not actually part of the Torah’s text because they are recited by each person who reads.

Rabbi Zeira said that Rav Mattana said: The halakha is that he should open the scroll, see the place from which he will read, and, without closing it again, he should recite the blessing and read. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha? The Gemara answers: Because there are those who reversed the names in the baraita and attributed the position of Rabbi Yehuda to Rabbi Meir and vice versa. In order to avoid any lack of clarity, Rabbi Zeira stated the halakha explicitly.

Rabbi Zeira said that Rav Mattana said: The boards, i.e., the empty margins of a Torah scroll, and the platforms from which the Torah is read do not have any sanctity.

§ Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: When one furls a Torah scroll, he needs to position it so that it closes on the seam between two sheets of parchment. Once closed, the seam should be between the two rolls of the scroll, so that if it is mishandled or overly tightened, it will come apart along the seam and not be torn across the writing.

And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: When one rolls a Torah scroll from one section to another, he should roll it from the outside, i.e., he should position the scroll so the two rollers are parallel to him and then roll the scroll by rotating the roller farthest away from him by rotating it toward himself, and he should not roll it from the inside, by rotating the roller nearest to him away from himself. If one does this and loses control, the scroll could roll away from him onto the floor.

And when one tightens the scroll, after he has found the new section, he should tighten it from the inside, by rotating the roller nearest to him, and not from the outside, by rotating the roller furthest away from him, in order not to extend his arms over the text of the Torah and obscure the view of the community, for it is a mitzva for them to be able to see the text.

And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: If ten people read from the Torah, the greatest among them should furl the Torah scroll, for this is the most distinguished honor. And the one who furls it takes the reward of all of them, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: If ten people read from the Torah, the one who furls it receives the reward of all of them. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that he actually receives the reward of all of them? Why should all the others forfeit their reward? Rather, say instead: He receives a reward equivalent to that of all of them.

And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: If one was deliberating about whether to do a certain action, and a Divine Voice indicated what he should do, from where is it derived that one may make use of a Divine Voice and rely upon it? As it is stated: “And your ears shall hear a word behind you saying: This is the way, walk in it” (Isaiah 30:21). The Gemara comments: This applies only when one heard a male voice in the city, which is unusual, for men are usually found in the fields, or when one heard a female voice in the fields, for women are generally not found there. Since the voice is unusual, one need not doubt it and may rely upon it. And that applies when the voice repeated its message and said: Yes, yes. And that also applies when the voice said: No, no.

And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: Concerning anyone who reads from the Torah without a melody or studies the Mishna without a song, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live” (Ezekiel 20:25), as one who studies Torah through song demonstrates that he is fond of his learning. Furthermore, the tune helps him remember what he has learned.

Abaye strongly objects to this: Just because one does not know how to make his voice pleasant, you read concerning him: “And judgments whereby they should not live”? Rather, the verse should be understood in accordance with the statement of Rav Mesharshiyya, who said: Concerning two Torah scholars who dwell in the same city and are not pleasant to one other in matters of halakha, and they quarrel and stir up controversy, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live.”

Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who holds onto an uncovered Torah scroll, i.e., holds the parchment directly without anything intervening, will be punished by being buried uncovered. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that he will actually be buried uncovered? Why should he be buried in such a disgraceful manner? Rather, say that he will be buried metaphorically uncovered, i.e., without the merit of having performed mitzvot.

The Gemara again asks: Can it enter your mind to say that he will be buried without the merit of having performed mitzvot? Why should he forfeit the merit of all the mitzvot that he performed during his lifetime? Rather, Abaye said: He will be buried metaphorically uncovered, i.e., without the merit of that mitzva. He forfeits the reward of the mitzva he performed while holding directly onto the parchment.

Rabbi Yannai, son of Rabbi Yannai the Elder, said in the name of Rabbi Yannai the Great: It is proper that the cloth cover of a Torah scroll be rolled around the scroll, while holding the scroll stationary, and one should not roll the Torah scroll itself in the cloth in order to cover it.

§ The mishna states: The verse “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44) indicates that part of the mitzva of the Festivals is that they should read the portion relating to them, each one in its appointed time. The Sages taught in a baraita: Moses enacted for the Jewish people that they should make halakhic inquiries and expound upon the matter of the day. They should occupy themselves with the halakhot of Passover on Passover, with the halakhot of Shavuot on Shavuot, and with the halakhot of Sukkot on Sukkot.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ת"ר פותח ורואה מברך וקורא דברי ר' יהודה והלכה כמותו.

מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן. כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. אמר שמואל הלוחות והבימות. פירוש החלק של מעלה ושל מטה ושל בין הדפין של ס"ת אין בהן משום קדושה כלומר אם יכלה ויגנז ויחתך החלק שם אין בו משום קדושה.

א"ר יוחנן הגולל ספר כו' פירוש שאם יקרע יקרע בתפר. ועוד אמר הגולל ספר כו' פירוש מבחוץ כלומר כשהוא מונח הספר בחיקו הכרך החיצון שם גולל מן הכרך הפנימי. שאם יגלול על הפנימי מן החיצון יפול החיצון לארץ וכשהוא מהדקו מחזיק החיצון ומהדק הפנימי. ואריב"ל י' שקראו בתורה הגולל ס"ת. כלומר המשלים נותנין לו שכר כנגד כולן.

וא"ר יוחנן מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך וגו' והוא דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הן הן או לאו לאו. ועוד אמר הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה.

ומתמהינן משום דלא ידע לבסומי קלא אינון חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

אלא הכי קאמר ב' תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואינן נוחין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים והם לא טובים זה לזה ומשפטים לא יהיו בהם. א"ר יוחנן האוחז ס"ת ערום נקבר ערום. בלא אותה מצוה.

א"ר ינאי תיגלל המטפחת ואל יגלל ס"ת כלומר בלא מטפחת.

מצוותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו: ת"ר משה תיקן לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח ועצרת בעצרת והחג בחג:

הדרן עלך בני העיר:

כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. קשיא לי ותיפוק לי משום דבתורה לא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין. (תוספתא פ"ג הי"ג, וראה לעיל ר"א ב) יש לומר אע"פ שהוא ממעך קולו הרבה מן המתרגם שאין קולו מערבב קול המתרגם.

הלוחות והבימות. פירש רש"י ז"ל הלוחות שעל גבי ספרים שלנו שאינן בגולל. ועוד פירשו העמודים שבראש הספר וסופו. והוא תימה, דהללו תשמישי קדושה הן.
ובערוך (ערך באות) פירש גליונין שבספרים. וגם זה תימה יותר, שבפרק כל כתבי הקדש (שבת קטז, א) משמע שהן קדושין ואפילו נגזזין מן הספר בעיא ולא איפשיטא התם, ואם איתא ליפשטוה מהא.

אמר ר' שפטי עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה. ואע"פ שאין קורין אלא שבעה, כיון דאין קורין בתורה בפחות מעשרה נקט עשרה. ומשמע שהגדול שבעשרה גולל אע"פ שלא קרא, דחולקין כבוד לגדול ליטול שכר הרבה.

ת"ר פותח ורואה גולל ומבר' וחוזר ופותח ומברך ופרישנ' טעמיה שלא יאמרו ברכו' כתובו' בתורה ר' יהודה אומר פותח ורואה מברך וקורא כלומר ואינו גולל בנתים ולא חיישינן שיאמרו שהברכו' כתובות בתורה שחששה רחוקה היא ולתרגו' הוא דאיכא למיחש כדעולא והלכתא כר' יהודה כשמברך וי"א דברכה א' היא דלא מיחייב לפתוח לראו' ולגלול ולפתוח אבל ברכה אחרונה כיון שסופו לגלול מוטב שיגלול לקודם ברכה ולחוש כר"מ ונראין דבריה':

דאמר עולא מפני מה אמר הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן פי' לא נקט שלא יתרגם עמו ביחד בכל שעה דהא פשי' דבתורה לא יהיו ב' קוראים וב' מתרגמי' כדתניא פרק הקורא אלא אפי' סיוע בעלמא המשפיל קולו יותר ממנו שאינו מעכב לשומעי' לא יסייע שלא יאמרו כתוב בתורה:

א"ר זירא א"ר מתנה הלוחות והבימות אין בהם משום קדושה אין לפ' כדפרש"י ז"ל לוחות שעל הספרים ולא העמודים שבראש הספר וסופו דהנהו תשמישי קדושה נינהו וכ"ש גליונים שבספרים דהא איכא מאן דסבר פ' כתבי הקדש שדינן כס"ת ובעי גניזה גם אין הלשון מוכיח כן כלל אבל בירוש' אמר אין בהם משום קדושת ס"ת אבל יש בהם משום קדושת ב"ה ולפי' נר' שהלוחות והבימות הם של ב"ה להשתמש בהם ש"ץ או הדורשי' וכיוצא בהם ופעמים שמניחין עליו תורה בהם דרך עראי אבל אין עשייתן לכך ולפי' אינם חשובים תשמישי קדושה אלא כדין כל ב"ה כדאמרינן בירוש' כל כלי ב"ה כב"ה ספסלי וקלטרי כב"ה כנ"ל:

ת"ר משה תקן להם לישראל שיהו שואלין הלכות פסח בפסח הל' עצרת בעצרת שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל:

כתיבת ידי אברהם ן' יעי"ש בן לא"א ומורי בנן של קדושים גבוה על כל גבוהים כמוהר"ר יוסף ן' עי"ש י"צו שיחיה ויאריך ימים כנפשו היקרה וכנפש אנשי ביתו יצ"ו בן להחכם השלם אשר מקבת בור ממנו נוקר עושה גדולות בחכמתו מעתיק הרים בגבורתו פרי צדיק יסוד עולם גדולים מעשיו וגדול שמו בישראל עד מאד ליש' לאב ולבית יהודה למופת ולאות הלא הוא הה"ר זקני אברהם ן' עיי"ש זצוק"ל האל למענו ולמען רחמיו יזכני לכתוב ספרים אחרים ולהגות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אמן אמן:
אז אמר שלמה אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה אשר שם בחיים נפשנו לסיים בכי טוב ולברך על המוג"מר ויהי נועם ה' אלהנו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו ה' הוא יודע וישראל הוא ידע כי טרחנו בעשר אצבעותינו. בחברת החכם השלם הדיין המצויין כמה"רר אליעזר סעדון נר"ו לתקן שיטה הלזו בכל כחינו. הן בטעיותיה כי רבו מספר ולהפריד בין הדבקים מענין לענין וחסרות ויתרות להרים מכשול אל עין הקורא ולצי"ון יאמר ציון הדפים למען ירוץ הקורא את המגילה למצוא דברי חפץ יקרה היא מפננים תורתם של ראשונים מאור עינינו. אכן א"א לומר ונק"ה שגיאות מי יבין ואכתי איכא חסר לפנינו. בכמה מקומות חסרון הניכר וחששנו לנפשינו להגיה ולהוסיף מפני חומר שבה כידוע ועוד בה שאין הפנאי מסכים כפי הצורך להשים לפני הקורא כפי ראות ענינו. והוא יבחר ולא אנו ע"כ סמכנו על המעיין ידין בעיני שכלו כונת הרב המחבר והקדוש והקריב אליו וזכותיה דמר ניהו רבה וזכות הרבים יגן בעדינו. ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעים את התורה ולומדי תורה לשמה לעשות רצון קונינו. ודרך אגב אומר כי נשמט בקדשי דוד ח"א בסוף סי' תל"א לענין מ"ש בדעת הרמב"ם דאיכא בל יראה משש שעות ולמעלה יש ראיה לסברא זו בירושלמי פרק תמיד נשחט עלה דמתני' השוחט בפיסקת ר"י דנראה ברור דמאן דס"ל דאסור דאוריתא משש שעות ולמעלה איכא לאו ועיין שם בקרבן העדה. ותפלתי קבע זו שיבה זו ביאה על אדמת הקדש לעבדו שכם אחד ובחר עוד בירושלים צבי עדיינו: אכי"ר:

העולה לדוכן כדי לקרות בתורה פותח ספר תורה ורואה היכן צריך להתחיל ומברך כשהוא פתוח וקורא שאין חוששין שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה והקורא לא יסייע למתורגמן שבזו הואיל ומצינו תרגום בכתבי הקדש יאמרו תרגום כתוב בתורה ואחר שקרא אם צריך לגלגל קודם שיברך לא הוזכרה בגמרא אלא שגדולי המחברים כתבו שצריך לגלגל קודם שיברך הואיל ואינו צריך לקרות בו שבראשונה הואיל וצריך לפתוח קודם שיברך לראות היכן הוא צריך להתחיל לא הטריחוהו לגלגל ולברך ולחזור ולפתוח אבל באחרונה ודאי צריך לגלגל ואח"כ יברך ויש אומרים שאף בזו אין צריך לגלגל אלא מברך אע"פ שהוא פתוח הואיל ומ"מ הוזכר בו טעם שאין חוששין לומר ברכות כתובות בתורה בתלמוד המערב התבאר במס' ברכות שאם היה אחד קורא ונשתתק עומד אחר תחתיו ואינו מתחיל ממקום שפסק זה אלא ממקום שהתחיל שא"ת ממקום שפסק הרי הראשוני' נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרוני' נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת יי' תמימה שתהא כולה תמימה וי"א שמאחר שצריך להתחיל במקום שהתחיל ראשון שהוא כמי שלא קרא ראשון כלל ומברך זה לפניהם ועיקר הדבר שאין זה מברך אלא לאחריהם:

הלוחות שמניחין בהם ס"ת שלא בשעת קריאה והבימות שבעזרה אין בהם קדושה ופי' בתלמוד המערב שאין להם קדושת ארון אבל קדושת בהכ"נ יש להם וי"מ הלוחות הנסרים שעל הספרים שלנו:

הגולל ס"ת יעמידנו על התפר שאם יהדק יותר מדאי יתבונן בהרחבת התפר קודם שיקרע הגולל ס"ת כשהוא גולל גולל מבחוץ וכשהוא מהדק מהדק מבפנים ופי' הדברים לדעתי שהוא מתחיל לגלול מבחוץ כנגד החזן וכשהוא מהדק מהדק מבפנים כנגד עצמו שאם יכרוך מצד עצמו ויהדק מצד אחורי הספר כלפי החזן יתפרדו שני צדדי הספר זה מזה והוא שכבר נהפך הספר להיות הכתיבה כנגד הגולל כדי שיכוין יותר את הגלילה ויתבונן היאך מתחברים שני צדי הספר זה בזה כך יראה לי וי"מ בה פירוש אחר לומר כשהוא גולל כמו שבארנוהו אבל ענין כשהוא מהדקה פירושו שכשהוא בא להדק כריכת קשר ראש המטפחת שיכרכנה כלפי הכתב ולא מאחוריו כדי שימצאנה החזן עליונה בשע' שיוציא את הספר פעם אחרת ולא יצטרך להפוך את הספר גדול שבכל הקוראין הוא נוטל כבוד הגלילה והגולל נוטל שכר כנגד כלם והאוחז ס"ת יאחזנה בכריכת איזו מפה עליה והאוחז אותה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה כלומר שאין מצות הגלילה עולה לו לכלום כשגולל אדם ס"ת גולל המטפחת עלי' כדרך שאנו עושין שאין הספר זז ממקומו אלא שכורכין את המטפחת סביב הספר לא שיגלול הספר בתוך המטפחת וכן אני אומר בכריכת תפלין לכרוך את הרצועות סביב התפלין ולא שיגלגלו התפילין בתוך הרצועות:

אלו שמשתמשין בבת קול ועושין איזה דבר או נמנעים מעשותו על פי אותו הקול אין כאן בית מיחוש מסרך לא תנחשו והרי מצינו בו רמז בכתוב דכתיב ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר ומה שנאסר מטעם זה כבר בארנוה בארוכה בז' של סנהדרין:

שני ת"ח היושבים בעיר א' ראוי להם שיהיו נוחים זה לזה בהלכה ולא יחלקו זה עם זה מצד נצוח וקטרוג ואם עשו כן עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים:

ומשה תקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג ונאמר בתורה וידבר משה את מועדי יי' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין כל א' בזמנו וזהו שיעור מה שראינו לכללו בדיני מס' מגילה [ולאל אתן תהלה והוא ברחמיו יקבץ עמו עם סגולה לירושלים בחדוה וגילה בנויה על תלה]:

תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בדיני מסכת חגיגה בעזר הצור.

תוס' בד"ה גוללו מבחוץ כו' פר"ח דקאי כו' עכ"ל ועי' בב"י טור א"ח סימן קמ"ז לפירושו למה צריך הגלילה בחוץ ע"ש:

בא"ד ולכתחלה הוא גוללו כו' שהרי לא שכיחי ע"ה כ"כ עתה כו' עכ"ל אין דבריהם מובנים דמשמע עתה דלא שכיחי ע"ה אין לחוש בדיעבד אבל בימי חכמי התלמוד יש לחוש אפילו בדיעבד ואמאי הא אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך ואף לכתחלה שרי לעשות כן גם מ"ש עוד אבל אחר שקרא ודאי דצריך לגוללו קודם שיברך כרבי יהודה עכ"ל לא ידענא היכא יצא להם דר' יהודה אית ליה לפלוגי בין קודם שקרא לאחר שקרא ועוד דהא בקודם נמי כתבו דלכתחלה גולל קודם שיברך ומה חילוק איכא בין קודם שקרא לאחר שקרא כדמשמע מדבריהם ושוב ראיתי שגם הרמב"ם פי"ב מהלכות תפלה פסק בלאחר שקרא דגוללו קודם שיברך וכתב הכ"מ שם דאיתא הכי במ"ס ואולי מ"ש התוס' כר' יהודה דמשמע דלא כר"מ היינו למאי דאפכי ליה ור"י אית ליה דגולל קודם שקרא ולאחר שקרא והלכה כרבי יהודה לגבי ר"מ אלא דהשתא אין לחוש בדיעבד דלא שכיחי ע"ה ובזה יתיישבו קצת מהקושיות וצ"ע:

מניין שמשתמשין בב"ק שנאמר ואזניך כו' והוא דאמר הן כו'. נראה לפרש כולה מהאי קרא ואיירי במי שמדבר בדרך ספק לעשות דבר מה אם לא ושומע קול שאומר אחריו הן או לאו וז"ש ואזניך תשמענה קול מדבר אחרי דבריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו היינו הן וכי תשמאילו היינו לאו ודקאמר נמי וה"מ דשמע קל גברא כו' ניחא לפי זה דשמא אדם א' שמע דבריו והשיב לו כן הן או לאו אבל קל גברא במתא וקל אתתא בדברא לא שכיח ודקאמר והוא דאמר הן הן כו' דהכפל מורה על אמיתית הדבר שיתקיים כדאמרינן בשבועות הן הן או לאו לאו שבועה מדכתיב בשבועת הקב"ה גבי מבול שתי פעמים לאו:

משום דלא ידע לבסומי כו' לא יחיה קרית ליה כו'. אבל מרישא דקרא לא טובים לא קשה לי' דודאי טוב הוא לקרוא בנעימה כו' מיהו בעונש לא יחיה אין סברא:

שני ת"ח וכו' ואין נוחין כו'. כמ"ש פרק הרואה אין התורה נקנית אלא בחבורה ואמרו חרב אל הבדים כו' כי לא יבא אדם על אמיתת התורה רק ע"י פלפול עם חביריו ובזולת זה יבא לטעות בלימודו וז"ש חקים לא טובים שלא יבא לעמוד בלימודו על טובו ובוריו ולא יחיה בהם שיבא לטעות להתיר דבר האסור במיתה:

וידבר משה את מועדי ה' וגו' מצותן שיהו קורין כו'. מיתורא דקרא קא דריש כפרש"י במתני' ומסמיך ליה איתורא דהאי קרא ואשר תקראו אותם במועדם דכתיב לעיל מתפרש כמשמעו שיהו קורים בזמנן ובברייתא דתני דמשה תיקן להם שיהו שואלין ודורשין כו' נראה שהוא דבר נוסף על הקריאה דקתני במתני' ואפשר דדריש ליה מדלא כתיב כאשר צוה ה' את משה דהקריאה היא היתה צווי מהקב"ה כמ"ש אשר תקראו אותם במועדם וע"כ דרשו מיניה דבלאו צווי הקב"ה שיהו קורין בזמנן כדקתני במתני' הוסיף להן משה שיהו גם שואלין ודורשין בו בזמנן מענינו של יום ולגבי פסח שאחז"ל שיהו שואלין ודורשין קודם הפסח ל' יום היינו שאינן מענינו של יום דברים הצריכין קודם הפסח כגון ביעור חמץ והגעלה ושמירת המצות משעת טחינה ועוד כתב ב"י שם תירוצים אחרים ע"ש והא דנקט בברייתא שלש רגלים פסח ועצרת וחג ולא נקט נמי ר"ה ויוה"כ דכתיבי ג"כ בזו הפרשה י"ל דלא תיקן משה בשאר מצות משום דלא אתיין מזמן לזמן וה"נ ר"ה ויוה"כ לא מקרו מזמן לזמן דיש לאדם ליתן לבו לתשובה בכל השנה כמו בר"ה ויוה"כ משא"כ בשלש רגלים דמצותן בזמנן בענינו של יום ומה"ט נמי מספקא לן בפרק בכל מערבין אם אומרים זמן בר"ה דלא מיקרי שפיר מזמן לזמן אלא שלש רגלים דכתיב בהו מצות ראייה ושמחת חגיגה:

סליק פרק בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה

גמרא אר"ז אר"מ הלוחות כו'. פשוט דצ"ל ואמר:

שם הגולל ס"ת צריך שיעמידנו על התפר. לכאורה דין זה ודין דשיור התפר לעיל (יט ב) מישך שייכי אהדדי וכ"א צריך לחבירו וא"נ כן מפרש"י והרי"ף:

שם ואר"ש אריו"ח עשרה כו'. (הגוללו נוטל שכר כולן). תיבות אלו המסובבות ליתא ברי"ף וכ"נ מתד"ה הגדול:

שם וקל איתתא בדברא. דאשה בדברא לא שכיחא (ברכות ג ב):

תד"ה הלוחות. ואכתי קשה כו'. עי' קדושין (כג ב) תד"ה דאר"ה ויתיישב לך ובזה אתי לנכון פסק הרי"ף שם דגליונים אין מצילין אשר תמה עליו הר"ן ונדחק בישובו:

סליק מסכת מגילה בס"ד

תָּנוּ רַבָּנָן: מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת הִלְכוֹת חַג בַּחַג. יש להבין תיבת 'לָהֶם' נראית לשון יתר. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון הט"ז ז"ל על מה שכתוב בשולחן ערוך סימן תכ"ט שואלין בהלכות הפסח קודם שלשים יום, דנפקא מינה לענין ממון דאיתא בפרק השואל (בבבא מציעא דף צז.) אמר לו רבנן לרבא שאיל לן מר, פירש רש"י רבינו נשאל למלאכתינו ללמוד לנו תורה שיושב ומלמד לנו תורה כל היום, ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר דהוי שאלה בבעלים, איקפד רבא אמר לו לאפקועי ממונאי קא בעיתו אדרבה אתון שאלתין לי דאלו אנא מצי לאשתמוטי ממסכתא למסכתא, פירוש כשאני חפץ להתחיל במסכתא אחרת שלא תשתכח ממני אין אתם יכולים למחות בידי אתון לא מציתו לאשתמוטי, ולא היא! איהו שאיל להו ביומי דכלה כשדורשין לפני הרגל בהלכות הרגל דלא מצי לאשתמוטי למסכתא אחרת, ואינהו שאילו ליה בשאר יומי. ואם כן יש נפקא מינה לענין אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך שלשים יום קודם פסח ומתה פטורים דאותו זמן הוא משועבד להם והוי שאלה בבעלים, כן נראה לי נכון עד כאן לשונו.
והנה ידוע תיבת 'לָהֶם' נדרשת כמו לך ולכם, שדרשו רז"ל 'שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים' (במדבר יג ב) לך להנאתך ולטובתך, וכן 'קַח לְךָ סַמִּים' (שמות ל, לד) להנאתך ולטובתך וכנזכר בזוהר הקדוש, וכן דרשו תיבת 'לכם' בכמה דוכתי, וגם כאן מילת 'לָהֶם' נדרשת להנאתם ולטובתם, פירוש זו התקנה שתיקן משה רבינו ע"ה שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח וכו' היא היתה לטובת ישראל, שאז אם יהיו ישראל שואלין מן משה רבינו ע"ה באותם הימים בהמה או שאר חפץ ואבדו יהיו פטורים מלשלם לו דהוי שאלה בבעלים כיון דעל פי תקנתו זאת הוא משועבד להם ללמדם הלכות הרגל ולא מצי לאשתמוטי להלכות אחרים, ולזה אמר תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל רוצה לומר לטובתם והנאתם, לענין ממון.
ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בתיבת 'לָהֶם' שהוא ראשי תיבות להביא מלך המשיח, כי בזכות הדרשות שעושין ברגלים שבהם נקבצים ונאספים עם רב יהה הדרת מלך ואז יכולה זכות התורה של הדרשות האלה להביא מלך המשיח וזהו שנאמרו תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל פירוש תיקן להביא מלך המשיח לישראל שֶׁיִּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח וכו', ולהכי נקיט פֶּסַח ברישא כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל (ראש השנה יא.)!
והנה לפי הטעם שהבאתי לעיל שבמועדים יהיה תיקון לעון העגל, וידוע דעון העגל לא נטהר לגמרי וכל משך הגלות הם לוקין חלק אחד בעבורו, וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין קב.) אין לך כל פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל דכתיב (שמות לב, לד) 'וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם' אם כן יבא נכון רמז שרמזנו על ביאת מלך המשיח בעבור זכות דרשות הלכות המועדים בזמנן.
ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בדניאל (דניאל יב, ו) וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה, פירוש תלה לו הגאולה במועדים שהם שלשה, ואמר לְמוֹעֵד זה חג הפסח וּמוֹעֲדִים זה חג הסוכות שמצורף עמו שמיני חג עצרת שהוא חג בפני עצמו וָחֵצִי זה חג השבועות שהוא חצי פסח מפני שהוא יום אחד בלבד ופסח יש בו שני יום טוב בראשון ובשביעי ואמר לו סגולה שנית וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ, דהיינו שתכלה השנאה והמחלוקת שעושה פירוד ופיזור יד עם קודש, אז תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה הצרות והגליות אשר אתה רואה, וגם רמז לו על עון העגל שחטאו ב'אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל' (שמות לב, ד) שיתוקן ויוסר הפגם הזה לגמרי.
והנה נראה לי בס"ד לרמוז סופי תיבות 'פֶּסַח חַג עֲצֶרֶת' שהם שלשם רגלים אלו שתיקן משה רבינו ע"ה לישראל בהם הוא חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] שהם דרגין דאברהם יצחק ויעקב שהם בחסד וגבורה ותפארת, וידוע כי שלשה רגלים הם כנגד שלשה אבות, סוכות לאברהם אבינו ע"ה, פסח ליצחק אבינו ע"ה, עצרת ליעקב אבינו ע"ה. ובזה יובן (שמות כג, יד) שָׁלֹשׁ רְגָלִים 'תָּחֹג' לִי בַּשָּׁנָה, כי שלש רגלים הם סוד חג"ת [חסד, גבורה, תפארת], ואמר 'תָּחֹג' התחיל מן עצרת וסיים בפסח. ונראה על ידי דרשת ההלכה שדורשין בהם תשתלם הַכַּלָּה העליונה שהיא אותיות הֲלָכָה באורות חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] ואז תקבל המוחין שהם אורות החיים.

אֶלָּא אֵימָא, קִבֵּל שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּן. קשא למה נקיט רבי יהושע בן לוי לשון דאיכא למיטעי ביה? לימא שכר כנגד כולן!
ונראה לי בס"ד דנקיט שכר כולן ללמדנו לפי דרכו דבר אחד והוא דידוע חשבון האבנים טובות הוא כך דאם אבן טובה משקל אחד ערכה במאה דינר אם תהיה גדולה עשרה משקלים אין אומדים ערכה אלף דנרים אלא חושבין כל משקל אחד ממנה באלף דנרים ויהיה מחירה סך הכל עשרה אלפים כי כיון שהיא גדולה במשקל יגדל ערכה על דרך זה, וכן על זה הדרך כל מה שתהיה גדולה במשקלה יגדל ערכה וכן הוא חשבון שכר המצות וכמו שאמר התנא (משנה אבות ב, טז) 'אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה' וכאשר הבאתי הקדמה זו בסה"ק אֶבֶן שְׁלֹמֹה על פסוק (משלי ח, יט) 'טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר'.
וכן הענין כאן עשרה שקראו בתורה אם יהיה שכר כל אחד ואחד בפני עצמו אלף אז זה הגולל אף על פי שהוא אדם אחד לוקח שכר עשרה אלפים שהוא שיעור שכר כל העשרה לזה אמר לוקח שכר כולן כלומר שיעור שכר על כולן ואינו לוקח משלהם אלא מגזא דרחמנא נטיל וכל מה שירבו העולים יותר ירבה שכרו יותר כפי חשבון ערך אבנים טובות הנזכר לעיל.

שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּעִיר אַחַת, וְאֵין נוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם". פירוש אין נוחין מצד הלב שבלבבם רוצין כל אחד לסתור דברי חבירו עליהם נאמר (יחזקאל כ, כה) 'מִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם' והטעם כי לימוד התורה נקרא טוֹב דכתיב (משלי ד, ב) 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם' ושני מיני לימוד שהם משנה וגמרא דהיינו גרסה וסברה וכל אחד נקרא טוֹב, וב' פעמים טוֹב [17] הוא דַּל [34], רמז שאם יהיו ב' לימודים אלו ביחיד הוא לימוד דַּל, אבל אם יהיו בשני חברים יהיה הלימוד אצלם מספר חָכָם [68] ומספר חַיִּים [68] כי ב' פעמים , דַּל עולה חַיִּים, ולכן אם שנים אלו אין נוחין זה לזה אין להם התחברות דַּל עם דַּל להשלים אצלם מספר חַיִּים, ולכן עליהם הוא אומר 'וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם' וזהו שנאמר (משלי ד, כב) 'כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא' ודרשו רז"ל (עירובין נג:) למוציאהם בפה, והיינו כי הלומד ביחידי אינו מוציא את הדברים בפיו אך הלומד עם חבירו מוכרח להוציא הדברים בפיו או הוא או חבירו ובכהאי גונא יהיה נשלם אצלם מספר חַיִּים.
בְּשֵׁם ה' נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ

גמ' משום דאפכי להו. גיטין כח ע"א מנחות ל ע"ב:

שם מנין שמשתמשין בבת קולי. ע' תוי"ט פט"ז מ"ז דיבמות:

תוס' ד"ה הלוחות וכו' ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא וכו' ואמאי לא פשיט מהכא עכ"ל. ונראה דלא פשיט מהכא משום דהוא מימרא ואיהו בעי למפשט ממתניתין או בריתא כמ"ש התוס' בקדושין דף כ"ג. גיליון. לקוטי מהר"א פליף כ"י. המקום ברחמיו יאיר עינינו בתורתו ויקיים בנו מקרא שכתוב כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים..

משום דאפכי להו. דרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי מאיר: איכא למיטעי. ואומר תרגום כתוב בתורה ואתו למיכתב תרגום בתורה: אבל ברכות. הכל יודעין שאין ברכות כתובין בתורה: הלוחות. לא ידעתי מה הן ויש מפרשין הן העשוין לספרים שלנו שאינן עשוין בגיליון: בימה. שהיו עושין למלך בפרשת המלך כדאמרינן במסכת סוטה (מא.): יעמידנו על התפר. כנגד התפר ששם ראוי להדקו יפה: הגולל ספר תורה. מענין לענין והוא יחיד וספר תורה מונח לו על ברכיו גוללו מבחוץ העמוד שהוא חוצה לו גוללו ויגול מצד חוץ לצד פנים שאם יאחוז עמוד הפנימי ויגול לצד החוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ: וכשהוא מהדקו. כשגמר מלגלול ובא להדקו יאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו שמצוה להראות את [הכתב אל] העם כשמהדקו במסכת סופרים: עשרה שקראו. שנאספו וקראו השלישי או השביעי כחוק היום ולפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה נקט י' שקראו בתורה: משתמשין בבת קול. אם בלבו להתחיל דבר ושמע קול או הין או לאו הולך אחריו ואין כאן משום ניחוש: קל גברא במתא. קול שאינו מצוי הוא ובת קול באה אליו: והוא דאמר הין הין או לאו לאו. שנכפל שתי פעמים: נעימה. כגון טעמי המקראות: ערום. בלא מטפחת סביב ספר תורה: ואל יגלול ספר תורה. בתוך המטפחת: וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת. למה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל מהו וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא:

הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה. פירש בערוך גליוני ספר תורה שלמעלה ושלמטה ושל בין דף לדף וקשיא דהא פרק כל כתבי (שבת דף קטז.) תנן בהדיא דמטמאין את הידים ויש לומר דהתם ר''ל כל זמן שהן מחוברין בספר תורה והכא מיירי היכא דגייז ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא לן היכא דגייזי אי יש בהן קדושה אי לאו ואמאי לא פשיט ליה מהכא: גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים. פר''ח דקאי אקשר מטפחת כשקושר מטפחת סביב הס''ת יהא הקשר מבפנים כלפי הכתב שאם יהיה מאחריו כשיפתח הספר תורה יהיה צריך להופכו על הכתב להתיר הקשר ואין זה דרך כבוד. נהגו לומר כשמוציאין ספר תורה הני פסוקי דרחמי תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים מצות ה' ברה לפי שמתן שכרם בצדם ואחר כך אומר גדלו שיש בו שש תיבות כנגד ששה צעדים של נושאי הארון (שמואל ב ו) ומ' תיבות יש בתורת ה' תמימה כנגד המ' יום שבהם ניתנה התורה ואח''כ פותחו למקום שירצה לקרות בו וקורא כהן ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך כר' יהודה: גדול שבכולן גולל. לפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן כדיי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמר רבי יהושע: מנין שמשתמשין בבת קול. בירושלמי (שבת פרק במה אשה) תני כתיב לא תנחשו ולא תעוננו ואף ע''פ שאין ניחוש יש סימן: והשונה בלא זמרה. שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה וע''י כך היו נזכרים יותר: בלא אותה מצוה. י''מ מצות אחיזה וקשה מאי רבותא פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן לכך פירש ריב''א בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה שאם אחז ספר תורה ערום וקרא בו אין לו שכר מן הקריאה וכן אחזו לגוללו או להגיהו אבל אחזו במטפחת אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד: